צרכנות בשמיטה - הרב ישראל יצחק הלפרין שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 אנחנו נ-נ-נדבר ב-בקצרה על העניין הזה של ה... של ה-הציווי שלנו לגבי ה-הגידולי האדמה, ה-עבודת האדמה. ישנם ב-ב-בתורה ארבע עבודות שהן אסורות מדאורייתא, כששמיטה הייתה מדאורייתא, ויש, כמו שאנחנו הזכרנו, יש פוסקים שגם עכשיו, אבל גם כשעכשיו היא דרבנן, כיוון שבתורה מוזכרים הארבע עבודות האלה אנחנו מחמירים בהם הרבה יותר. והארבע עבודות האלה זה הזרע-זריעה, זמירה, קצירה ובצירה. הזריעה והזמירה הם... אז אה כן, אז זמירה זה בעצים והזריעה זה ב-בתבואה, באילנות, גם ב-ב-בצמחים. גם כשזורעים עץ למעשה עוברים את האיסור הזה של שדך לא תזרע, אפילו שזה מדובר על שדה זריעה, וגם כשזומרים, כשחו-חותכים ענפים וזה מעודד צמיחה מחדש, עוברים את האיסור הזה של-של-של לא תזמור. למרות שזה כתוב בתורה על הגפן, אבל רוב הפוסקים הכריעו שזה גפן זה רק דוגמה, ככה גם משמעות הרמב"ם. וכל העצים לא... אסור לזמור אותם, גם אם זה עץ סרק, לא, לא חותכים אותם באופן כזה שזה יעודד את הצמיחה שלהם. גם כשהיום שמיטה היא רוב הפוסקים היא דרבנן, החמירו ב-בעבודות האלו ב... שלא לעשות אותם אלא אם כן יש סיבה מאוד גדולה, וגם אז אנחנו נעשה אותם רק בצורה של שינוי, שתכף אני אסביר אותה כדי שלא יעבור על האיסור. כי כמו שזה דאורייתא, כמו שאתם יודעים, כל איסור דאורייתא, גם כשאתה בהפסד או כל סיבה אחרת לא מקילים בו. איסורי דרבנן, יש מצבים שרבנן עצמם הקילו והתירו, אבל בדאורייתא לא התירו. לכן כשמדברים על לחתוך ענפים שזה בעצם יותר מצוי אצלנו בבית, אנחנו לא זורעים כל כך. אבל יכול להיות מצב שאנחנו, אם יש לנו גינה בחצר, בוודאי. לפעמים יש גיזומים או כל מיני דברים כאלו, אז צריכים להיות מודעים שכשענפים

02:10 דובר 2 או עצים יש בעיה בשמיטה לבצע את הגיזום הזה באופן שזה מעודד את הצמיחה. הפתרון זה לגזום אותו בצורה כזאתי. קודם כל, ההיתר לגזום זה רק יהיה בדבר באמת כשאני לא מתכוון לעודד צמיחה, כשהמטרה שלי היא מטרה אחרת. אם באמת אני מעוניין לעודד צמיחה אז אין פתרון. אסור לעשות את הדבר הזה בשמיטה. זאת עבודה שאסורה בשמיטה. כשאני רוצה לעשות את... כשאני צריך לעשות את הדבר הזה, אז יש כמה סיבות. למשל, אם זה ענפים שמפריעים לי לעבור. נניח יש לי איזשהו שביל ועל ה... גדלים ענפים ש-ש-שלא נותנים לאדם לעבור, אז גיזום כזה הוא בוודאי לא גיזום בשביל שהוא מעודד את הצמיחה. יש לו מטרה ברורה אחרת. אז יהיה מותר לבצע את זה, אבל עושים את זה בצורה שונה. מה, מה השינוי? את משא... בדרך כלל בתכונות של העץ, בחלק התחתון של הענף, שמה הגיזום מאוד... הגיזום יש לו איזשהו הורמון בתוך העץ שהוא גורם לו לעודד את הצמיחה. אם אתה גוזם אותו באותו, באותו קצ... במקום ההתפצלות שלו. או יש, יש ענפים שיש להם כמו עיניים כאלו, כל מ... כל מקום שזה מתחיל להתפצל, אז שמה הגיזום נותן אה עידוד לצמוח מחדש, יתפרץ יותר עוד ענפים. אז כזה גיזום אנחנו לא נעשה. אנחנו נשאיר איזשהו זיז, איזשהו ענף של עשר סנטימטר ואנחנו נחתוך אחרי זה. זאת אפשרות אחת שזה הפעולה הזאתי היא לא רק שמי... שעשינו משהו קצת משונה, אלא גם עשינו באמת משהו שהוא לא מעודד את הצמיחה, ומכיוון שאנחנו לא מעוניינים בצמיחה אז זה פתרון טוב. יש לפעמים שאתה לא צריך לעשות את הדבר הזה עד כדי כך. אתה יכול להסתפק בזה שאתה חותך אותו

03:53 דובר 2 רק נניח אה יש לעץ יש ענף חולה. ענף חולה לא יעודד שום צמיחה, אתה צריך רק להסיר אותו שכי... ולמה יהיה מותר לך להסיר אותו? כי הוא יהרוס את כל העץ. כשכל העץ ייהרס התירו לעשות את הפעולה בשביל להציל את העץ, אבל בכל זאת זאת זמירה. אז הפתרון שמה זה לחתוך אותו. נניח אם אתה לא יכול להשאיר זיז, אתה חותך. רואים שאתה חותך רק את הענף הזה הבודד ורואים שזה לא, לא סימטרי. בדרך כלל גיזום נורמלי עושים בצורה סימטרית, אז לכן זה צורה של שינוי, א-אחת מאפשרויות השינוי. יש עוד אפשרות במקרה כזה להיעזר בפעולה שגוי יעשה אותה. ואני חייב להדגיש, גוי לא מתיר לעשות עבודות בשמיטה. אין היתר עכשיו לקרוא לגנן גוי שיעשה לנו את העבודות בשמיטה. זה ודאי אסור. אחרת כל, כל ה... כל זה, זה עוד יותר גרוע מהיתר מכירה. אנחנו בכלל לא... אתה יהודי שיעשה. אין שום רצון. זה לא, לא עובד ככה. לא באיסורי דאורייתא ולא באיסורי דרבנן. רק כאשר מדובר על דבר שהוא בעצם מותר, אתה רוצה להסיר מצד מראית עין או מצד סיבות אחרות, אז אנחנו נסתמך במצב כזה שיש לו יסוד בפוסקים להיתר. אנחנו נוכל להיעזר בפעולה של גוי. אבל כמו שאמרתי, עוד פתרון של השינוי ה-ה-שמפחית קצת מהאיכות של ה, של התוצאה. יש, אה, סוג של גיזומים שהם המטרה שלהם בדרך כלל היא לנוי. הדשא, גוזמים אותו בשביל נוי או גדר חי גוזמים בשביל בדרך כלל בשביל נוי. אני לא מעוניין לגזום בשביל שהיא תגדל. אז זה התייחסות אחרת. האמת שזה לא מדויק מה שאמרתי, כי יש תלוי איזה סוג דשא. יש דשא שהוא עדיין דליל ואתה

05:27 דובר 2 עוד רוצה שהוא... כל גיזום גורם לעידוד של הצמיחה וזה מתחיל להתפשט יותר. אז מי שיש לו דשא לא מספיק טוב או לא מזמן, לא הרבה זמן גזם אותו, לא הרבה זמן שתל אותו, אז כל גיזום יעודד את הצמיחה. אם זה מצב כזה אז זה בעיה לגזום אותו. אז צריכים לראות איך לגזום ומה לגזום כי, כי גיזום מעודד צמיחה אנחנו לא, לא נתיר. או אותו דבר מי שיש לו גדר חי צעירה או שיש בה כל מיני חורים באמצע הגדר והוא גוזם כדי שזה ישלים את החורים, אסור. זה ממש גיזום לעודד צמיחה, ואם אנחנו אומרים לפי הרמב"ם כמו שאמרתי ועוד הרבה פוסקים שאוסרים שזה דאורייתא, אז אין, אין, אין מקום להתיר את זה בשביל בדבר כזה.

06:04 דובר 3 גם בארץ ישראל.

06:05 דובר 2 גם בארץ ישראל, כן, כאשר שיטת הרמב"ם. הרמב"ם כותב כל אילן. יש היום ספרי קיצורים שכותבים, אה, שזה רק מהתורה, רק ב-, רק ב-רק בכרם. אבל זה מתבסס על, על שיטת החזון איש. אני אזכיר אותו אולי כמה פעמים בזה, אבל אנחנו יש לנו שיטה אחרת. כשאני גוזם לנוי, יש פה איזשהו משהו בין לבין. אני לא גוזם בשביל שהוא לא ימות, כמו שאתה אמרת, פעם בשנה צריך לגזום, אולי פעם בחצי שנה, בשביל שלא ימות, ואני רוצה לגזום יותר, יותר תכוף. אבל המטרה שלי גם לא לעודד צמיחה, רק בשביל שזה ייראה יפה. אז הפוסקים אומרים ככה. בעיקרון יש שאוסרים לגמרי, שאוסרים את זה ואומרים רק, רק טמנה שלא ימות, אבל הרבה מתירים לגזום גם בשביל הנוי, בתנאי אבל שתעשה את זה קצת שונה. מה זה השונה? כשגוזמים מאוד נמוך, מכונת דשא, למי שיש, מי שמכיר את הדשאים, זה כמו מכונת תספורת בשיער. יש לזה גבהים. להוריד לנמוך וכאלה וזה. כשעושים מאוד נמוך זה חותך את השורשים. זה ודאי מעודד את הצמיחה מחדש. זה אסור. אבל תן לו קצת הגבהה ואז אתה יכול לת-, ואז, ואז תעשה את הגיזום. אה, אפילו כדאי, זה אני אומר לך לגנן שלך, כדאי שלא יהיה מדי מרחק גדול בין גיזום לגיזום. בשונה מ-מ-, יש, יש כאלה שרצו להרחיק את הגיזומים. במקרה, מרוב שבדקו את הדברים, הרבה היום אומרים שכאשר אתה מרחיק הרבה זמן את הגיזום, למעלה זה נהיה, נהיה צהוב, ואז כשאתה גוזם אותו, אפילו שתגזום אותו גבוה, זה יבהיל את השמש ואז זה יחזור, יהפוך להיות ירוק. זאת אומרת, אנחנו בהכרח, אנחנו נעודד צמיחה. לכן תעשה מרחקים לא ממש כמו רגיל,

07:49 דובר 2 אבל מרחקים לא גדולים, ותמיד תגזום שהדשא יהיה קצת יותר גבוה. זה, בזה אם הדשא הוא צפוף אפשר להתיר אותו. אותו דבר בגדר חי, אבל כשלא צריכים בגדר חי לגזום אז, אז אין סיבה. בדשא זה לפעמים יכול להיות כבר ממש מקשה. בגדר חי אם זה מתפרץ החוצה, מפריע לעבור, ברור שצריכים להוריד אותה. אז כמו שאמרתי, תורידו באופן כזה שזה לא, לא.

08:12 דובר 3 לא יהיה.

08:13 דובר 2 לא, לא, לא, לא בשביל שלא יעודד צמיחה. דבר ראשון, לא לחתוך בקצה הענף אלא טיפה להשאיר זיזים. וכאשר, עכשיו אם הוא רוצה רק בשביל יופי, אמנם שיש מקום להתיר את זה כמו שאמרתי, כאשר זה כבר צפוף ומלא, אבל אם זה לא מוכרח אז אנחנו אומרים, אנחנו כו-- אה, צריכים להרגיש גם את השמיטה. אז אין סיבה שהשמיטה זה לא משהו של להראות מכוער, אבל אין גם סיבה להפוך את הש-- את החיים לרגילים לגמרי, כי זה הדבר הקטן שנשאר לנו בסך הכול בשמירת השמיטה. זה לא הפרשנות שלי. זה כך כותבים גם חלק מהפוסקים, כיוון שיש בזה איזה שהן דעות שאומרות שלא, לא כדאי לעשות סתם אה, אפילו לנוי. אז אם זה לא ימות תן לו קצת להיות קצת יותר פרא, וזה, זה הגיזום שמה. אם גדל יותר פרא ואתה הורדת אותו קצת, הוא לא יעודד את עצמו יותר. כמובן תשאירו את הזיזים הנדרשים. כאשר יש חשש לנחשים או בעלי חיים שמסתתרים, אם זה בדשא או בכל מקום אחר, מותר להוריד את זה. אין שום ספק בזה. זה פיקוח נפש. גם שמה כמובן אם אתה מוריד אותו, אה, אז אם זה מקום שהוא לא מקום שעומד לזריעה, יש לפעמים משטחים שהם רק, רק גדלים בהם קוצים, וזה אפשר להוריד את זה כרגיל מעל פני האדמה. לא לחפור באדמה. מקום שזה קוצים שגדלו ליד צמחים, כשאנחנו נוריד את הצמחים, את הקוצים, זה מיד ייתן יותר, יותר כוח לנשום ולגדול לצמחים. ככה זה טבעי. אם אתה לוקח לו את הכוח אז הוא חלש יותר. תוריד לו את, את, את הצמחייה סביב אז הוא יגדל יותר טוב. אז את הקוצים הסמוכים

09:38 דובר 2 אותם לא מורידים עד הסוף, משאירים אותם קצת, מ-מ-מניחים אותם אבל מנמיכים אותם בגובה, אבל לא חותכים אותם עד הסוף, כדי שאתה בעצם לא עודדת מיד צמיחה, אלא הסרת את הקוצים היותר מרוחקים. כמובן לא שזה על חשבון בן אדם. אם זה אצלנו בכפר, זה יכול להיות גם גישה לדלג עז או כיוון גישה למעבר. אז הדברים האלו מתירים, אבל כמו שאמרתי, איזשהו שינוי בגובה, קצת בצורת החיתוך וכולי. שבאמת השאלה היא ככה: בעציצים מה אנחנו עושים עם העציצים? אז נחלק אותם ככה. בהלכה מתייח-- יש התייחסות לעציץ נקוב ועציץ לא נקוב. בפרקטיקה רוב העציצים היום נחשבים נקובים. ולמה? כי השיעור, הנקב שהפוסקים כבר מתחילים לדון בו כבעייתי לעניין להיקרא נקוב, זה מגודל של מילימטר. יש שאומרים יותר, אבל זה מופיע. הגדר שמופיע בהלכה, מנסים לתרגם אותו למציאות של ימינו. יש הרבה פוסקים שאומרים שבכל אופן בשמיטה זה ממילימטר, אז יש כאלו כבר נקבים שיש בעציץ. חוץ מזה הרבה פוסקים, יש אבני נזר ועוד פוסקים, סוברים שכשהנוף, זאת אומרת העלים, זה נקרא נוף בלשון ההלכה, יוצאים החוצה מחוץ לעציץ, אז הם יונקים. העציץ יכול לינוק דרך העלים. מבינים את מה שאני אומר? כן? יש כשההיקף של העציץ הוא יותר רחב והעץ גדל רק באמצע, ויש פעמים שהעלים מתפשטים החוצה. זה בהרבה מאוד מקרים זה קורה, ואז הוא יונק, כאילו כך אומר האבני נזר, יונק באלכסון. ומכיוון שחוץ מזה אדמו"ר הזקן כבר בהלכות שבת כותב שאם העציץ עשוי מחרס או אם הוא עשוי מעץ, יש בזה דעה ש-- יש דעות שסוברות שאפילו כשהוא לא נקוב, העץ או החרס עצמם שואבים אפילו בלי שזה יהיה נקוב. לכן מכל הסיבות האלה ברוב העציצים

11:24 דובר 2 הם יהיו, נתייחס אליהם כנקובים. יש שם עציצים מפלסטיק, אבל מה שלא נמצא אנחנו נמצא סיבות אחרות למה להתייחס אליו. עכשיו, אז אם ככה, אנחנו צריכים להתייחס רק... אז כשהעציץ בחוץ נתייחס אליהם כמו אל מה שבאדמה. אין לזה מקום יותר להקל בעציצים שמונחים בחוץ מאשר בעציצים שבאדמה. אם מונחים לך עציצים, תטפל בהם כמו שדה. זאת אומרת, מה זה כמו שדה? אסור לזרוע בהם, בין אם זה אפילו אם הוא מונח על איזושהי צלחת פלסטיק, אבל הוא מונח בחוץ, אבל הנוף שלו יונק וכולי, אז תטפל בהם באופן כמו ש-- כמו שבאדמה. לא זורעים ולא... ואתה רוצה לקטוף אותם? אז תקטוף בצורה כמו שדיברנו, באיזשהו קצב שלא, לא, לא יעודד צמיחה. אני אומר, את כל העציצים האלו שאנחנו מוצאים בחוץ אנחנו לא זורעים אותם. מה כן? ודאי, ודאי משקים אותם. ויותר, בזה אני רוצה להדגיש, יותר מאשר באדמה רגילה. כש-- אדמה רגילה, ההשקיה שלה צריכה להיות הרבה יותר קטנה, התדירות, תדירות ההשקיה, מאשר בשנה רגילה. שנה רגילה אנשים פותחים את הממטרות או טפטפות כמו שהגנן אמר להם, כן צריך, לא צריך, עוד שלוש פעמים בשבוע. בשנה כזאת צריכים לברר כמה האדמה צריכה. אם זה בחורף לא צריך בכלל. הגשם נותן לו בשפע. אם זה קיץ, אז צריכים לברר גם כן לפי האזורים, לפי הצורך. זה לשאול את הגנן כמה היא צריכה באמת. מעבר לזה אסור להשקות כשהרחקת את המרווחים הנכונים. אז גם אם אתה... אז כשאתה פותח את ההשקיה וזה גולש קצת מעבר לזמן. אני אתן דוגמה: נניח שבמקום שלוש פעמים בשבוע אתה עושה פעם בשבוע, כי זה מה שהגנן אמר, ואחר כך, אבל אתה לא נותן

12:58 דובר 2 לו, לא נתת לו עשרים דקות, נתת לו חצי שעה. אפשר להקל בזה, כי כיוון שהתחלת בהיתר יש בזה משמעות. וכמה פוסקים שזה לא נורא אם גלשת קצת בזמן, אבל התדירות היא היותר קובעת. אם אתה יודע לצמצם גם בכמות זה גם עוד יותר חשוב. זה באדמה רגילה. בעציצים, כיוון שהאדמה היא קטנה, כמעט אין מקום למשחק במרווח של הזמנים, כי העציץ ימות, ולכן בהשקיה צריכים קצת שינוי. אבל השקיה יכולה להיות די, די סבירה. המבחן זה לא... זה לא איזושהי רוח הקודש או נבואה. המבחן בודק את ה... איך, איך העץ נראה. העלים שמתחילים קצת להתעייף, הם מתכופפים. זאת הוכחה שה... זאת הוכחה שהצמח צמא. אל תיקחו מדד מימי קיץ חמים, כי אז תמיד זה חם. בשעות אחר הצהריים, הערב, אם אתם רואים שעדיין העלים כבר מתחילים להתכופף, באדמה רגילה, לא בעציץ, זה סימן. זה סימן שהעץ זקוק, הצמחייה זקוקה להשקיה. לפני זה כנראה שהוא לא זקוק. בעציצים, עוד לפני שמגיע למצב הצימאון הזה אתם כבר יכולים להשקות לפי הצורך, אבל יתר הטיפולים אסורים אלא אם כן לפי הצורך רואים שהעץ מת. לא נותנים סתם לזבל אותו. לא סתם מזבלים בעציצים כמו לא באדמה, אלא אם כן יש באמת צורך, שחוששים אולי זה ימות. כאשר המבחן, אם זה הולך למות, אז מתירים את העבודות כמו שדיברנו. למעט הזריעה שדיברתי, שזה מן התורה, שגם אם זה ימות אנחנו לא זורעים. כאשר אנחנו אומרים על העציצים שבבית, זה, סיימנו את העציצים שבשדה בחוץ, והבית, המבחן של בית זה תקרה. גם כשיש מחיצות זה מוסיף בהגדרת בית, אבל תקרה זה עיקר ההגדרה של בית. אז בזה יש

14:45 דובר 2 שתי שיטות. יש פוסקים שמתירים, כשהעציץ לא נקוב בתוך בית, מתירים לטפל בו יותר מאשר בחוץ. איך העציץ נהיה לא נקוב בבית? כשהבית עומד על קומת קרקע, רוב הפוסקים סוברים שאפילו שזה מרצפות, אפילו שזה אדמת בטון, עדיין זה נקרא שהוא יונק מהאדמה. ככה יקראו לזה המרווח. ואחרים קיבלו את זה, הכריעו בדבר הזה. אבל כשזה קומה מעל, שנייה, אפילו מעל אוויר, אז בזה יש מספיק פוסקים שסוברים שהריצוף, בפרט הריצוף של היום, שהוא גם לא... אין מתחתיו חול. בדירות החדשות שנבנות כאן אנחנו יכולים לראות, בטח ראיתם, אין היום חול, לא שמים, היום שמים שומשום מתחת לזה. אין, אין לך מגע ישיר עם, עם, עם אדמה. אז במקרה כזה, כשהעציץ מונח בתוך הבית, הוא ברוב הפעמים, אם זה מעל קומת קרקע, יוגדר כעציץ שאינו נקוב. אם זה... ואז במקרה הזה, למעט איזה עציצים, לא עציץ שיש בו כמות גדולה, מה שנקרא בהלכה ארבעים סאה. אם הוא מכיל שלוש מאות שלושים ליטר, עציצים גדולים, אז אולי רואים את זה בשבילים בחוץ, בתוך הבית לא מחזיקים את זה, אז זה סוג אחר. זה כבר נקרא כן, זה כבר כמו אדמה שהוא על הקרקע. אז בעציצים האלו הביתיים הזזים, כשזה בתוך הבית, שוב, יש כאלו שמקילים להתייחס אליהם כאילו אין בכלל דיני שמיטה. ההיתר הזה הוא, הוא היתר, הוא נבנה על צירופים של פוסקים. זאת אומרת, יש דעות שאומרות שיש בירושלמי ספק אם בית חייב בשמיטה או לא. לא ניכנס להסברים. ויש דעות שסוברות שעציץ שאינו נקוב. אז רוצים לצרף את שני הדברים יחד. זה כשמישהו צריך את זה ויש לו היתר והרב הורה לו ככה,

16:50 דובר 2 אז ברור שככה. אבל באופן כללי בבית הפרטי שלנו אין לנו צורך להגיע להיתרים האלו, ובוודאי לא להתיר לזרוע בתוך עציצים שבבית. לכן באופן הסדיר בבית צריכים להתייחס לעציצים כשיטות אחרות שסוברות שעדיין, אפילו שזה אינו נקוב בתוך הבית, כיוון שאינו נקוב בשדה מדרבנן אסרו גם בבית, צריכים להתייחס לזה, לא להתיר את זה אלא לצורך העציץ, שלא, שלא ימות או שלא יקרה לו משהו.

17:17 דובר 4 גם השקיה אוטומטית גם?

17:18 דובר 2 גם כמו אבל בתאנים מה? ההשקיה כרגיל. אה, מה, איפה עיקר העניין הוא? אל תזמור אותו סתם. אתה רואה למשל עלים צהובים שהתייבשו בעציץ. אם אין לך צורך, זה רק בשביל היופי, אל תוריד אותם, כי זה ייתן לו... זה סתם יעודד את הצמיחה. אבל אם יש... אם יש לך צורך בזה, אתה מרגיש שזה לא... זה יכער את העציץ, יש לך מה להתיר את זה. אבל כשזה לא, כשזה לא נצרך, להתייחס אליו כרגיל. אבל יש כמה דברים שבכל זאת אנחנו מקילים בבית לכל השיטות. אנחנו לא מתייחסים בבית לזה שהנוף יוצא החוצה. לכן אם אתה מספיק לנו, זאת אומרת, מספיק לנו אם אתה נניח גר בקומת קרקע ושמת מתחת לעציץ צלחת פלסטיק, אז למטה הוא כבר לא נקוב ויש לך עלים יוצאים החוצה. אפילו שהרצפה נוגעת באדמה, והיא, כמו שאמרתי מקודם, רצפת האדמה היא כמו, היא כמו קרקע. במקרה כזה אנחנו מקילים שהנוף, לא מתייחסים אליו כעציץ נקוב. אם נפל העציץ, אפילו העציץ נפל ואתה מרים אותו, בחוץ אסור להרים את העציץ. אתה מרים אותו, זה סוג של אתה זורע אותו. בתוך הבית, אם אתה בקומה מעל קומה שנייה, יש אפשרות להקים אותו. לא להוסיף לו עוד אדמה, אבל יש אפשרות להרים את העציץ. יש אפשרות כזאת להתיר את זה.

18:27 דובר 4 מה הכוונה של קומה שנייה?

18:29 דובר 2 אז טוב, אני אנסה להסביר בקצרה. הרעיון אומר ככה, שזה חידוש שזה יונק דרך זה. אבל אמרו ככה, שאמנם הבטון מורכב מאדמה וכולי, זה לא, זה לא אדמה, זה לא שיש. אבל כשיש עוד אוויר מפסיק, אז זה סבירות מאוד רחוקה להגיד. אז הפוסקים הכריעו שזה דבר כזה: כל מה שהאדמה צמודה, הרצפה צמודה לאדמה, היא עדיין יונקת, וכשהיא מעל, יש ביניהם איזשהו משהו מפסיק, אז היא כבר לא יונקת. הדיירים שגרים בבניינים משותפים, יש לכם כאלה אני חושב, אז יש לנו בעיה אחרת. אם יש כאלו לא שומרי מצוות לעת עתה והם עובדים באדמה, יש לנו בעיה עם זה שאני חלק מהבניין ועובדים גם בשמי. דמי ועד הבית שאני משלם, איך זה נקרא, כן, ועד הבית, זה הולך גם לגנן, וזה, זה לא... אני לא יכול להסכים שיעשה בשליחותי, בשותפות שלי. אני שותף איתו ביחד. אז הסדר היותר טוב זה לסכם עם ועד הבית, להודיע להם שאני השנה לא משלם על הסעיף של הגינון. בדרך כלל סעיף הגינון לא סעיף יקר. רוב הסעיף הוא המעלית. אפשר להגיד להם, אפילו בשנים הבאות אני מוכן לתת סכומים יותר בגינון, אבל אני השנה לא משתתף בגינון. לפעמים זה לא יתקבל, אז ודאי שלא צריכים להגיע למריבות. אבל אז הפתרון הוא להגיד שאת הכסף שאני נותן לכם השנה לוועד הבית זה רק עבור הדברים שמותרים, לא עבור הגינון. נכון, אני נותן את אותו סכום, אבל מי יודע מי. אני שילמתי על החשמל ועל המעלית, מישהו אחר... הכסף על הגינון ממקום אחר לקחתם אותו. מאיפה אנחנו לוקחים את הדבר הזה? זה לא איזו סתם אמירה, ככה אני מחליט להגיד. יש מושג

20:06 דובר 2 בהלכה שנקרא יש ברירה. לא ניכנס לרוחב הדברים. אומרים ככה: הוברר הדבר למפרע, כשהם שילמו לכל הפעולות, הוברר הדבר למפרע שמה שהכסף שיצא ממני זה הלך לפעולות האלו. אני מראש אמרתי את הדברים וזה אחר כך התברר. עכשיו לא רואים איך הכסף מחולק, אבל כשזה איסורי דרבנן אומרים את הכלל הזה שיש ברירה, אז אנחנו מסתמכים על זה, על הפתרון הזה. ותוספת לזה, כדאי שאם הדירה היא שלך, אתה בעל הדירה, זה רשום עליך בטאבו וגם על שם האישה, אז שיפקיר את החלק שיש לו בחצר בפני שלושה. זה יכול להיות מעכשיו על כל השנה כולה. לא, לא, לא, לא מפקיר את הבית שלו. את החלק בחצר המשותפת הוא מפקיר אותו, בזה הוא יוצא שזה לא אדמה שלו. אז נוסף לזה שאנחנו אמרנו שאנחנו לא משלמים את הכסף לזה, גם האדמה שובתת. יש לך ציווי עליך שהגברא לא יעבוד בשמיטה, וזה אתה פותר בכסף. יש ציווי שהאדמה שלך גם תשבות. אפילו חלק מהפוסקים, זה איסור על חפצא, על האדמה. אז ברגע שאתה מפקיר את האדמה בפני שלושה, את החצר המשותפת, אתה יוצא ידי חובת העניין הזה גם כן, אף על פי שהפקרת את זה. כמובן אל תפקיר את זה בפני השכנים שהם לא יעבדו. אחר כך ייקחו לך את השטח. אבל אף על פי שהפקרת, כותבים הפוסקים שאתה יכול לבנות סוכה במקום והכול כרגיל, על סמך זה שלא מחו בך, אז לא יצא מרשותך הקרקע הזאת. יש, יש פוסקים שאומרים שגם כשאתה משלם ארנונה לעירייה והעירייה לא שומרת. היום יש הרבה עיריות שכבר הופכות להיות גם כן, הן גם נזהרות. בשאר ירושלים, בחודשים שלפני, לפני השמיטה, כל, כל העיר הפכה

21:48 דובר 2 השינוי. יש עוד דברים. ממש מופלא איך העבירו את הכול לצמחייה רב־עונתית ומאוד מאוד יפה. אז איפה שבוודאי עובדים בשמיטה באופן אסור, זורעים וכו', אז יש מי שאומר שלפחות יגיד את זה, לפחות בפני אדם, בפני מישהו אחר, שהוא, אה, שהוא מפקיר את החלק שלו, או שלא, עזוב את המפקיר, לא תפקיר. הוא אין לו חלק בשטח הציבורי, שהוא אומר שהכסף שאני משלם ארנונה ילך רק לצורכי הצרכים האחרים של העירייה ולא, ולא לעניין של הגינון. אם מישהו משכיר דירה למישהו שלא שומר שמיטה, זה קצת מורכב יותר. צריכים לראות שהוא יתנה איתו שלא יעשה את זה, לא יעבוד בשמיטה, ואם הוא לא ישמע לו, אז, אז באמת גם הוא צריך להפקיר את חלקו. בהלכות שבת כתוב שאפילו לא לאכול על דשא, כי בקושי יכול להיזהר שלא תיפול טיפה אחת תוך כדי הסעודה. בעניין הזה של זהירות, של ספק לא ודאי, יש אפשרות להקל. אבל אם ממש משהו שממש יכול, הוא מכיר את עצמו שתמיד הוא עם ילדים וזה נשפך, או שהוא נוטל ידיים, או דברים כאלה שוודאי יישפכו המים על האדמה, על, על מקום צמחייה, אז זה אסור. אם יש לכם מזגנים שהצינורות שלהם יורדים לגינה, לא צריכים להקפיד בזה, לא צריכים להחמיר בזה. אבל אם מישהו מכוון את המזגן שלו שירד לתוך הצלחת של, של העץ, אז זה לא מתאים בשמיטה, כי הוא צריך להזיז אותו, להרחיק אותו לפחות שלושים סנטימטר אחורה שלא יהיה ישירות. נכון שזה לא נעשה בידיים, אבל בכל זאת, כשאתה מכוון ואתה מעוניין להשקות ללא צורך, הפוסקים כותבים להיזהר בזה. יש לנו עציצים במרפסת. הזכרתי את העציצים

23:28 דובר 2 אם אני מדבר על לגבי הסוכה, אם המרפסת יש לה גג ואני עכשיו הולך לפתוח את הגג ולהוציא את זה בשביל לשים סוכה, לשים סכך, אז אני רוצה... פה אני נכנס לאיזושהי בעיה שאולי לא הזכרתי קודם. כאשר אדם יש לו עציצים בתוך הבית, ואמרתי מקודם שבבית אנחנו בסך הכול נחמיר כמו בחוץ. אז זה רק בתור נחמיר. אבל כולם מודים שבבית הדין שלו הוא הרבה פחות צומח מאשר בחוץ. אז אסור לי להוציא עציץ במשך השנה מהבית החוצה. זה עידוד, זה זריעה, זה זה עידוד הצמחה. יותר מזה, אפילו אם יש לי עציץ בחוץ עומד על גובה, אני לא אוריד אותו למטה להצמיד אותו לאדמה. זה כתוב בהלכות שבת. כך כותב הרבי מרוז'ין [?]. הרבי מרוז'ין [?] כותב את זה אמנם רק בעציצים נקובים, אבל כמו שאמרתי, העציצים שלנו הם חלקם הגדול נקובים. אז שוב, זה צריכים להיזהר. יש לך עציצים בחצר, לא להוריד אותם מגובה. גם להרים ולהוריד גם לא כדאי. אפילו שזה לזמן קצר, אבל בטח לא להוריד לנמוך יותר או להוציא מהבית החוצה. כאשר מגיע שמיטה, אה, כאשר מגיע סוכות ואני רוצה להסיר את הגג ועכשיו פתאום נכנסת שמש לעציצים, אז זה מותר לי או אסור לי? אז כש... אומרים הפוסקים ככה: אם אתה עושה את זה סמוך לסוכות וכולם רואים שהסיבה שאתה עושה את זה זה בשביל הסוכה, אז אין חובה להקפיד. אין, אין, אין פה מה לאסור את הדבר הזה, כי זה לא ניכר מתוך המעשים שלך שאתה לא מתכוון לדבר הזה, וזה יהיה לזמן קצר. אז זה באמת, זה לא יהיה. הצמיחה תהיה הרי רק אחרי כמה, הרבה שעות שזה יספוג או ימים, ואתה מהר

25:04 דובר 2 תשים את הסכך, אז לא צריכים להקפיד. יש כאלה שהיו עושים בלילה, היו מסירים את הגג, החמירו יותר והיו מכניסים את העציץ בלילה בבית, כשהשמש לא נותנת לו שום דבר, ואחר כך מוציאים אותה. אבל שוב, זה לא, זה אותו דבר יהיה גם בערב פסח. לפעמים מנקים את הבית, מוציאים למרפסת וכולי. אז אם זה לזמן קצר וזה ניכר לכולם שזה עכשיו לכבוד הניקיון וזה זמן, וזה, וזה לצורכי... בולט למה אתה עושה את זה וזה לזמן קצר, אז אפשר להוציא ולהכניס, אבל ככה סתם לא מוציאים. אותו דבר אם אתה קונה עציץ ומעביר אותו ברחוב. מעיקר הדין אין מקום להחמיר. אנשים עוברים דירה באמצע השמיטה. אין מקום, אין חובה להחמיר ל-ל-לעטוף את העציץ. אתה מעביר אותו מבית לבית בחוץ. אבל, אבל כן, כן יכול להיות שמביאים איזה... עושים איזה אירוע בחוץ ו-ו-ו-ומביאים פרחים ועציצים. אז צריכים כן לראות אם זה עציצים. זה ממש, זה בהחלט בעיה איך לשים אותם, שלא להניח אותם בחוץ אם זה הגיע ממשתלה. חשוב מאוד לדעת: אסור לקנות עציצים או פרחים מחנות שהיא לא שומרת שמיטה. יש בזה כמה, כמה וכמה בעיות. יש פרחים שיש בהם קדושת שביעית, פרחים שיש להם ריח, יש בהם קדושת שביעית, ואם אתה קונה דבר בקדושת שביעית, הכסף נהיה קדוש ואנחנו נדבר על זה עוד. זו בעיה ראשונה. גם פרחים שהם לא קדושת שביעית, אם מישהו זרע אותם בשביעית אז עשו איסור. אנחנו לא משתמשים בדברים שעשו בהם איסור. גם אם יש פוסקים שאולי יתירו את זה, אנחנו לכתחילה לא נעשה דבר כזה. בנוסף לזה יש עוד, עוד, עוד בעיות נוספות, שנקרא, שנקרא חשוד על השביעית. קשה עכשיו להיכנס לכל

26:39 דובר 2 הפרטים. מושגים שנקרא זיקת שביעית. יש ארבע או חמש בעיות לקנות פרחים מ-מ-ממשתלה שעובדת בשמיטה כרגיל. לכן צריכים לחפש חנויות, זאת אומרת, יש פה, שהן שומרות את השמיטה ומהן לקנות, אם זה פרחים לשבת או אם זה עצי... דברים אחרים. בכלל עציצים בשמיטה אני לא רואה טעם איך לקנות, כי מה, איך תגדל אותם? איך תטפל בהם? מה שלא טיפלת קודם. אבל, אה...

27:05 דובר 5 צריך לשאול את

27:06 דובר 2 צריכים להיזהר בזה, לעשות את הדברים באופן המותר. צריכים לראות שלא יהיה בזה הפקעת השוק, שבשביל המדבקה של הכשרות או זה הוא מעלה את המחיר כפול, אבל זה כבר נושא אחר. אבל צריכים באמת להיזהר בדבר הזה. כמו שהזכירו מקודם, בירקות הולכים אחרי לקיטה. מתי שקטפו אותם, אם קטפו אותם בשמיטה, לא משנה מתי הם גדלו, חלה עליהם קדושת שביעית. למעשה היום אנחנו לא נמצא בחנויות המהדרין ירקות של, אה, של קדושת שביעית מ-מ-מכמה סיבות. אז לכן, אה, מי שרגיל לקנות בשוק במשך השנה, אין אפשר-אפשרות הזאתי לעשות את זה עכשיו, כי מה שאנחנו נמצא עכשיו בשטח זה ירקות שהם כבר היתר מכירה. ו-ו-ואנחנו לא סומכים על היתר מכירה, מכיוון שהיתר מכירה הוא היתר, אה, היתר דחוק, ואני עוד רגע אסביר אותו, אבל אני רק אשלים את המשפט הקודם. אז הפתרון שלנו זה אם אנחנו רוצים שיהיה ירקות שלא עבדו בהם ולאכול בלי הרבה הרבה בעיות. בכלל, אם זה לא, אם אם ההיתר לא תופס והמכירה לא תופסת, אז יש על זה קדושה והכסף שנתת הוא ב-ב-ב... הדבר עצמו נשאר קדוש. יכול להיות בזה גם שעשו בזה עוד פעולות אסורות נוספות. לכן ירקות בוודאי שאין, אין אפשרות לקנות אותם, אה, ירקות של ב... לא נמצא במהדרין, לא נמצא ירקות קדושת שביעית, ובחוץ אנחנו לא יכולים לקנות בוודאי. אבל, אה, ייתכן, ייתכן, אה, קדושת שביעית בדבר אחד: הבננות. הבננות, אה, חלקן מגיעות עכשיו מאזורים אחרים, אחרים, אבל במשך השנה יכול להיות לנו לקראת פסח או לפני זה, יש בננות ויש בהן קדושת שביעית. זאת אומרת שאתה צריך לאכול את הפרי הזה בשלמותו. אם נשאר לך שאריות, אתה צריך לנהוג

29:10 דובר 2 בשאריות האלו קדושה, לא לאבד אותן, לא לזרוק אותן לפח. כל זמן שהשארית הזאת ראויה למאכל אדם או למאכל בהמה. הקליפות של הבננה הן לא ראויות לכלום, אבל לפעמים נשאר בהן קצת מהבשר של הבננה. אז החלק הזה, צריכים לשמור עליו קדושת שביעית. אם, אם, אם הורדת את הקליפה בשלמותה והבננה נשארה בלי שום חלק אז, אז הקליפה עצמה לא חייבת. אבל לפעמים נשאר מה שהילדים, אה, קוראים לו דבש או דברים כאלו, צריכים לשמור על זה. אתה לא יכול לאבד את זה. אתה לא חייב בגלל זה לאכול פסולת או לאכול משהו שאתה לא מסוגל לאכול. זה לא. אין הכרח כזה, אבל את אותן חתיכות שאתה חותך ואתה לא משתמש בהן מכל סיבה שהיא, צריכים להניח אותן באיזשהו מקום שהן, אה, שהן יירקבו מעצמן. פעם קראו לזה פח שביעית. נכון. היו שנים, אולי זה גם עכשיו, אני רק אומר את זה בהסתייגות, שהתירו גם לקשור אותן בתוך שקית. אה, זה לא רק הבננות. אני מביא את הבננה כדוגמה, אבל אנחנו עוד מעט נדבר גם על כל הפירות של שביעית שיגדלו, אם זה מה שיגדל במשך השנה. הפירות אנחנו נראה אותם מפסח והלאה או מסוף אדר אנחנו נראה פירות של שביעית, הם ימשיכו איתנו גם לתשפ"ג. אז הדברים האלו, אה, יש בהם קדושת שביעית. אנחנו נצטרך לשמור על השאריות האלה. אז פעם היו שמים אותן בתוך שקית, קושרים את השקית או שתי שקיות וזורקים לפח. אני לא יודע איך הולך כאן בנחלה, אבל יש מקומות בארץ היום שמאוד, אה, דואגים לאיכות הסביבה. למשל ירושלים. יש עוד מקומות כאלו שיש צוות ממיינים שממיינים את ה... את הזבל. זה

30:49 דובר 2 תחילה עובר דרך מיחזור. אחר כך יושב צוות של אנשים והם עוברים מוצר מוצר מתוך ערימות הזבל. הם מפרידים שקיות ניילון ממוצרים אחרים, שזה מתכלה וזה לא מתכלה. נדהמתי שזה קיים וקיים כאן. יש אנשים שמסוגלים, זאת עבודתם. אז כאן אנחנו נכנסים לבעיה שהיא בעיה שהיא אמורה להקיף אותנו עוד, עוד דברים. אני לא נכנס לזה עכשיו. כשתבינו כמה ההיקף של זה. יש כאלה ששמים את החלה בתוך שקית ניילון וזורקים את המעשר. אז זה נושא שצריכים עכשיו להרחיב עליו, לבדוק אותו עד כמה, אבל איפה שהוא קיים. הרעיון של לשים בשקית ולזרוק לפח היה שהתהליך לוקח בערך מהרגע שזורק בבית בפח הביתי עד שזה מגיע ל-ל-לשריפה ולהשמדה של הפסולת לוקח בין עשרה לארבעה עשר יום. בזמן הזה הוא כבר מספיק להתרקב לבד בשקית ולא עשית לו כלום והוא מסודר. אתה לא נגעת בו. פתרת את הבעיה. לא צריכים פח שמיטה, אבל אם תוך יומיים שלושה ממיינים את זה, מפרידים את זה, אז בעצם אתה גורם לכילוי, שמישהו ישמיד את הפירות. אז צריך לחזור חזרה לפח שמיטה כמו שהיינו יותר צעירים. ככה היה בבית, היה פח שמיטה ולהניח שם את זה. הרבה מאוד ממה שתקנו בחנות כנראה לא יהיה קדושת שביעית, אבל את מה שיש צריכים על זה לשמור על קדושת שביעית. ואני עוד רגע אני אחזור חזרה לקדושת שביעית. אנחנו נחזור. עכשיו נחשב ככה. אנחנו צריכים לזכור מה, למה אנחנו, אה, צריכים להקפיד ב-ב-בקנייה הזאת של ה... של ה... למה? למה צריך להיות בחנויות מהדרין? כי אנחנו, כי אנחנו אוכלים מהדרין. אבל יש פה... אנחנו ציבור ששומר על הכול, על הכול בהידור. אבל יש פה כמה בעיות. נתחיל

32:27 דובר 2 מהמושג הזה. מה זה? מה זה היתר מכירה? היתר מכירה זה היה כשהמצב הכלכלי בארץ היה מאוד, מאוד דחוק. חקלאים היו, זה היה ה... התקיימו בדוחק. זה כמעט, זה היה בסיס הכלכלה בארץ, החקלאות. אז להשבית את האדמות ולקחת מחוץ לארץ, זאת אומרת, גוי לא היה. זה היה מ-מ-מטה לחמם. נגמר מטה לחם לגמרי של החקלאים. גם לא היה כל כך אפשרויות. אז התירו מספר רבנים חשובים. התירו למכור את האדמה לגוי וככה בעצם זה כבר שייך לגוי. אז גוי לא חייב בקדושת שביעית ועל סמך זה השתמשו. הם הגבילו את זה בכמה תנאים. תנאי ראשון הם אמרו שמי שיזרע באדמה יהיה רק הגוי. מי שעושה את כל המלאכות דאורייתא רק הגוי. יהודי יעשה רק מלאכות דרבנן. שהנה אתם מוכרים את זה בקניין גמור וכולי. וגם אז אמרו שזה היתר לשעת הדחק. ויש פוסקים גדולים שחלקו על זה, אבל כולם הסכימו שזה לשעת הדחק. מה שקרה עם השנים שהידרדר יותר, שההיתר הזה נהפך להיות שבכלל המוכר עצמו לא יודע שהוא מכר. מזכירות הקיבוץ עושה לו מין זיכוי כזה כמו מכירת חמץ שעושה בשביל לא למכור לו. טוב, אז זה לגמרי לא דומה למכירת חמץ. הרבה שואלים, אז אני כן אסביר מה זה שונה ממכירת חמץ. מכירת חמץ אתה בסך הכול מוכר כדי שלא יעבור איסור של בל ייראה ובל יימצא. אתה לא, אתה לא הולך לאכול את החמץ. לא מוכרים בשביל לאכול חמץ. פה אתה מוכר בשביל שתוכל לאכול פירות שעבדו בהם בשביעית. אתה עובד אקטיבית, אתה זורע בעצמך, פועל יהודי, ועושים את זה יהודים. לא כמו התקנות המקוריות. עובדים היום בקיבוצים. היום כבר יש חלקם תאילנדים, אבל יש

34:13 דובר 2 עדיין יהודים שעובדים בעצמם בחקלאות חופשי וזורעים ו-ו-ו... אז אין כל מה לדמות את זה לזה, בפרט שזה אך שודר ויש להם את היכולות, האפשרויות האחרות לעשות את זה גם לחקלאים. מה, סך הכול אפשר לתמוך בהם ולחזק אותם? זה לא התקופות ההם. לכן ההיתר הזה היום הוא לא. אצלנו הוא בל ייראה ובל יימצא. הרבי התייחס לזה משני הכיוונים. היה מכתב מאוד די חריף לרב זוין שדיבר, והוא לא מזכיר מספיק את העניין, את הבעיה של היתר מכירה. הרבי כתב לו: למה לא כתבת את מה שהרב קלמן כהנא, שהיה מתעסק ביישובי פא"י, כתב על זה? כתבת את זה רק בדרך אגב, כך הרבי כתב לו. צריך לכתוב על זה יותר. ועוד הזדמנות שהרבי דיבר שבחב"ד לא משתמשים בזה וכולי. הזכיר את זה למישהו. מצד שני היה הרב דושינסקי מהעדה החרדית. היה הרב, הסבא של זה של היום, והוא היה ביחידות של הרבי, והרבי אמר לו שכדאי שיהודים חרדים, שיהודים משלנו ילמדו את הדינים של היתר מכירה, כדי שאם כבר זה נעשה, שיעשו את זה באופן הכי הכי טוב שיכול להיות. הרבי החזיק את זה לשני הקצוות: לא לבטל את היתר מכירה בשביל להציל את היהודים שאוכלים גם ככה, שלא ייכשלו בעוון. יש איזושהי דעה על מה לסמוך, אבל כמובן שזה לא, לא במחוזותינו. אז, אז כשאנחנו מתייחסים לזה אנחנו צריכים לראות שהשמיטה שאנחנו קונים בחנויות היא נעשית בתכלית רחוקה מכל היתר מכירה. השוק מוצף בהיתר מכירה. ויש כאן עוד בעיה נוספת: הם מכניסים סחורה. הם יודעים שהיהודים החרדים קונים מהגדה או מעזה אם אפשר, אבל בעיקר מהגדה. אז הם מכניסים משאיות של יהודים ליהודה ושומרון ומוציאים

36:01 דובר 2 אותם חזרה כסחורה פלסטינית. ואז אתה קונה את זה ואוכל את זה כי הם יודעים שיש לזה יותר ביקוש, יותר תשלום. אז הכשרויות הטובות, גם הוועדה, גם העדה החרדית, גם הרב לנדא. האחרים אני לא, פשוט לא קראתי. אלו ראיתי עליהם. הם עשו המון פתרונות לפתור את הבעיה הזאת, שלא יגיע למכשלה הזאת. אחד הדברים זה שהרב לנדא עכשיו פרסמו שהם בודקים כל פעם בתקופה אם יש תקופות שמשווקים מהארץ סחורה ליהודה ושומרון. אז בתקופה של, נניח, משווקים את הפלפלים מכאן לשם, בתקופה הזאת הם לא מקבלים סחורה מיהודה ושומרון. הם לוקחים רק בזמן שאנחנו לא משווקים אליהם, אנחנו רק מקבלים מהם. זה פתרון אחד. זאת אומרת שהעדה החרדית, שיש להם הסדר שהם נכנסים לתוך המעבר והם יש להם. יש להם מספר ערבים, יש להם יהודים יוצאי איראן שהם, הם מחופשים, הם הולכים איתם, מלווים אותם וכן הם יש. הם משתמשים בטכנולוגיה עם, עם מצלמות גוף. הם מלווים את החקלאי, הם יודעים בדיוק את מספר המשאית ואת המשקל שלה לפני שהיא, ומשווים את זה אחר כך שיוצא, עובר את הגבול. יש הרבה פיקוח, כמובן הכול סייעתא דשמיא, אבל יש לזה הרבה זהירות בגלל הדבר הזה. בנוסף, יש, אה, הסחורה שמגיעה היא מגיעה גם מעוד מקומות, לא רק מה שאמרתי. אז מגיעים מחוץ לארץ, מירדן, מטורקיה, מכל מיני מקומות אחרים. בזה אין שום בעיה של שביעית. יש קצת סחורה שתגיע גם משישית, שמה שהצליחו לשמור תפוחי אדמה, גזר, לא גזר, בצל. דברים מסוימים שאפשר להחזיק אותם כמה חודשים, אז הם מוחזקים במחסנים פה בארץ ומזה גם יגיע סחורה, ומחוץ לארץ. ואחר כך יש עוד, עוד דבר: ירקות, שטחים של אדמה, של

38:03 דובר 2 נוכרים שגרים בתוך גבולות ארץ ישראל. בדבר הזה אנ"ש נוהגים כמו שנהגו בירושלים. ישנה, אני אקדים טיפה. ישנה מחלוקת בין הבית יוסף למבי"ט, בן דורו, האם צריכים לשמור קדושה בפירות של נוכרים שגדלו בתוך ארץ ישראל? הבית יוסף פסק שאין צורך לשמור קדושה על פירות של נוכרים שגדלו בארץ ישראל. המבי"ט לעומתו סבר שצריכים לשמור בזה קדושה. הבית יוסף היה חריף בדבר הזה, ויש לשון שהוא כתב, לשון. יש מכתב שהוא כתב קצת. אני לא חייב לקרוא את הלשון שלו בגלל חריפותו. הוא כתב ככה: אני יוסף קארו, אמר יוסף קארו, אחרי שחכם, הוא מזכיר את המבי"ט, את השם שלו, רצה לעשות מעשה כדבריו בשמיטה שעברה ומיחו בו. ובשמיטה זו, השל"ד, הקשה את רוחו ואימץ את לבבו לתקוע עצמו לעשות מעשה כדבריו ביד רמה. וקמו כל חכמי העיר ועיינו בדבריו הראשונים והאחרונים וראו שאין בהם ממש, והכריזו בבתי הכנסיות בגזירת נידוי שכולם, בקיצור. והוא חותם: הצעיר יוסף קארו. יש בזה ויכוח על מה היה הנידוי. הבית יוסף והמבי"ט נחלקו בכמה דברים באותו, באותו שמיטה. אבל יש מהפוסקים שסוברים שגם על זה, מי שישמור קדושת שביעית בפירות נוכרים. אז הבית יוסף. יש כאלה שלא סוברים ככה. בבני ברק הם קיבלו עליהם כן לשמור את, את קדושת השביעית בפירות נוכרים. ובסדר, ויש להם על מה לסמוך. גם הרב לנדא קיבל את הדבר הזה כי החזון איש, וזה ההסכם שהוא עושה את ה... על ידי עצמו אישית, אבל הם נוהגים בזה איזשהו סגנון אחר. ואנ"ש תמיד הלכו כמו מנהג ירושלים מקדמת דנא, שלא שומרים בשעת שביעית פירות נוכרים, ולכן אנחנו נקבל חלק מהסחורה שאנחנו נקבל זה מהערבים כאן בארץ ישראל, במשולש או

39:57 דובר 2 בכל מיני מקומות אחרים שהם מספקים סחורה, הם זורעים אותה והם קוטפים אותה, ואנחנו מתנהגים לזה כמו אין לזה שמיטה, למרות שזה בתוך גבולות הארץ. לכן הרבה פחות קדושת שביעית יהיה לנו בפירות מאשר בחנויות אחרות שהולכות לפי השיטה שיש קדושת שביעית. אז הם, הם יש להם אפילו ירקות מקדושת שביעית, שלא אמרתי קודם שלא יהיה, כי הם מביאים את הסחורה הזאת מהערבים. אבל כדי לוודא שזה באמת שייך לנוכרים, הוועדה עשתה עבודה מאוד מאוד גדולה. חשוב, לכן אני מדגיש את זה, הוועדה, כי שם באמת זה אחד המכשולים הגדולים. יש מפות מזמן הטורקים. האדמות החקלאיות לא משתנות עוד מאז זמן הטורקים. היה מחולק לחלקות חלקות, ובין חלקה לחלקה יש מעברים. מעבר מחלקה לחלקה. זה היה איזשהו שם בערבית, קראו לזה. זה המעבר בין חלקה לחלקה. כשזה הפך להיות של המדינה, אז החלקות שייכות לכל אחד מה ששייך לו, מי שאותו מוחמד או אחמד שירש את זה מאבות אבותיו, אבל המעברים היו שייכים אז לממשל ועכשיו זה שייך למינהל מקרקעי ישראל. זה שייך ליהודים. עם הזמן לא משתלם לחקלאי להפעיל רק את החלקת אדמה שלו. אז היום חוכרים, אחד חוכר ממאה, מחמישים חקלאים את האדמות והוא מעבד את כולם. הוא זורע על כל השטח, גם על המעברים. אין כבר מעברים על זה, רק במפות נמצאים המעברים. ופה יש בעיה. יש אחד, יקטפו חלק מהדברים שהם של יהודים. אז הוועדה ישבה על מעל שש מאות שמונים אלף דונם, שעברו וישבו איתם, וקודם כול חלק מהם הוא מיפה, שיש בזה אדמות שכונס נכסים יהודי לקח את זה עם השנים מכל מיני ערבים שלא עמדו בתנאים.

41:53 דובר 2 אז זה שייך כבר חזרה ליהודים. את האדמות האלה הוציאו. לא קונים מאותם מקומות שהם הצליחו לברר שזה שייך לכונס נכסים יהודי. ואחר כך הם ישבו וסיכמו איתם: אם אתם רוצים שאנחנו נקנה מכם סחורה, אתם בשנת שמיטה מייבשים את החלק הזה, את השבילים האלו אתם לא נוגעים בהם. הם, אני לא יודע איך, אבל אומרים שיש היום טכנולוגיה שהם יכולים לזהות על פי מפות סטייה של חמש עשרה מטר לכאן או לכאן. יש להם תמונות לוויין. וככה הם שולטים על הסחורה שמגיעה אלינו לחנויות, שרק ממה שיש קושאן ערבי עד היום ולא עבר לבעלות יהודית, כי אחרת זה כפל בעיה. זה גם עובד בשביל היהודי, ויש פה גם אמירה לנוכרי וגם סחורה של שמיטה וגם... אז לכן, לכן כן צריך להיות מודעים שאנחנו קונים את הדברים. יש לנו בזה את מנוע הזיהוי. צריכים באמת לדעת. צריך לדעת שיש מושג שנקרא אוצר בית דין, שהזכרת אותו מקודם. האוצר בית דין הזה, האוצר בית דין... העדה החרדית לא משתמשים באוצר בית דין חוץ מאתרוגים. הם כותבים ככה, כי יש תוספות שכותב שיש ריבוי, ריבוי איסורים גדולים שיש בפירות שביעית שאין לתאר. והאוצר בית דין לא מופיע ברמב"ם. זו תוספת שמתארת שהיה מגיעים אנשים, היה להם הרבה פירות. הבית דין היה נותן לכל אחד מזון שלוש סעודות, ואת כל השאר היה שם באוצר והיה מחלק את זה אחר כך לעניים בחינם. מזה אחר כך למדו שפתרון יותר מאוחר שהבית דין קובע את המחירים והוא קובע את התעריף והמטרה, ובעצם היהודים שעובדים בשדה הם רק שלוחים של הבית דין. אז באתרוגים אין אפשרות אחרת, אז

43:40 דובר 2 עושים את זה. אבל בשאר הפירות אז העדה החרדית לא עושים את זה. אבל מצד שני רבנים גדולים כן עשו את הדבר הזה. אבל כן כתוב שם, אחד התנאים זה שזה צריך להיות שהמחיר לא יהיה יותר יקר מאשר המחיר בשוק של אותו פרי. כי כתוב, וזה מאוד קשה לביצוע. הרבנים שיושבים באוצר בית דין הם לא, הם לא כלכלנים. מדובר ברבנים גדולים מאוד. כן, אז הזכרת את הרב לנדא שידוע ומפורסם, אבל יש רבנים גדולים בכל המקומות שיושבים בהכשרויות של האוצר בית דין. הבעיה, זה קשה לבצע את זה. לא בגלל שהם רוצים לעשות כסף עלינו, בגלל שתיקח בחשבון כמות האדמות היא קטנה ומספר הפועלים הוא גדול לפי יחס. זאת אומרת, נניח שיש לך עשר דונם, עובדים לך חמישה פועלים. אם יש לך חמישים דונם לא צריכים בשביל זה עשרים וחמש פועלים, יספיק חמש עשרה פועלים. אז ככל שיש יותר, הצריכה יותר גדולה, היה אפשר יותר לשלוט, אבל כשאין אז יש יותר עלויות. מצד שני זה אחד מהבסיסים של אוצר בית דין, שכתוב הוא שליח שלך. יש כלל שאומר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי. אתה שולח שליח בשביל שיתקן ולא יקלקל. אני לא שולח אותו שיעשה לי מחירים יותר מופקעים מהשוק. זה קשה לביצוע. יש בד"צים, שמעתי מהרב רווח שאמר שבשמיטה הקודמת הוא שילם עשרים אלף שקל מהבד"ץ, לא הוא מכיסו, מהבית דין שלהם, בשביל לכסות את העלויות כדי לעמוד על רף מחירים שלא יעבור את הזה. משתדלים. אתם צריכים לדעת לקחת את זה. יכול להיות שיש גם מצב של תחרויות ושל דברים כאלו, אז צריכים לראות שזה, שזה לא יהיה. אני לא... הברירה

45:16 דובר 2 לפנינו זה לשמור על קדושת שביעית כמה שאפשר. זה מצווה והשם יעזור שנוכל לקיים אותה כמו ש... כמו שכתוב. בכל זאת אנחנו צריכים להיות מודעים לדברים האלו. כי הזכרתי מקודם קדושת שביעית. אנחנו לא יודעים, אה, אנחנו מחמירים בעניין של השאלה היתר מכירה ואנחנו מתייחסים לזה ככן בקדושת שביעית. אמרתי הרבי לימד זכות והרצה שהעניין הזה אצל מי שלא נזהר, אבל אצלנו אנחנו לא הולכים לקחת את זה ברצינות, את ה... את היתר המכירה הזאתי, בפרט מה שאמרתי לכם. היה מוסרות הכיבוד חותמת בשם, בשם כולם. הוא לא כן, הוא לא עשה קניין, לא יודע מה שזה. נדמה לי שהרב לורן[?] הנוכחי בשמיטה הקודמת ישב כן עם החקלאים יותר, אבל לא יודע עד כמה הצליחו להגיע לכולם. יש, יש בזה קצת יותר אה, זה לא... שלא נשמע שאנחנו מזלזלים. גם הרבנות משתדלת לשמור על זה יותר, אבל בכל זאת עדיין לא, לא ברמה שאנחנו יכולים לסמוך על זה, אה, לציבור המהדרין. אז כ... בשר ברמה כזאתי לא היינו אוכלים, אז אין מקום להסתפק שכמה דבר כזה אנחנו לא אוכלים. אבל יש פה כמה דברים. הדבר הראשון אנחנו נזהרים, אה, לכתחילה אם מישהו, אה, אה, יודע שיש כלים שבישלו בהם, לכתחילה לא, לא משתמשים בכלי הזה אלא אם כן הגעלו אותו או משהו כזה. בדיעבד יש פוסקים שמתירים לסמוך שאפילו שעבר עשרים וארבע שעות ולא הגעלו את הכלי זה בסדר כי המכירה הייתה קדם, אבל לכתחילה אנחנו לא. זאת אומרת לא נלך לקנות. זה מה שאני רוצה לומר. אתה לא הולך לקנות, אה, ב-ב-במקום שהקייטרינג לפעמים משתמש בהיתר מכירה, לפעמים הוא זה. אם לא הכשירו את הכלים אז אנחנו צריכים להיות

46:37 דובר 2 מודעים. אנחנו זה, זה מקיף את כל החיים שלנו. זה לא רק אנחנו, מה אנחנו קונים, באיזה אירוע אנחנו משתתפים במהלך השנה וכל הדברים. להיות מודעים שיש ה-הירקות והפירות ילוו אותנו בכל מיני וריאציות. אה, עכשיו אם הדבר קדוש בקדושת שביעית יש כמה דברים שזה משפיע. דבר ראשון זה איסור סחורה, אבל אתם לא נתקלים בזה כי אנחנו דיברנו על זה. דבר השני יש מה שאמרתי קודם, כשהדבר קדוש בקדושת שביעית וקנו איתו אז הקדושה עוברת. היא לא, היא לא עוזבת את הפרי והיא עוברת גם לכסף. קניתי עגבניות שהן קדושות בקדושת שביעית ואסור לסחור בקדושת שביעית. מכרו לי את העגבנייה. אז עכשיו העגבנייה היא קדושה כמו שהיא הייתה וגם הכסף נשאר, נהיה קדוש. הכסף שהבאתי ל-למוכר. בסדר? עכשיו זה יושב אצלו ב-ב-בקופה. אחר כך אני בא והוא מוציא לי עודף. נותן לי את החמש שקל הזה שקדוש בקדושת שביעית. עכשיו אני הסתבכתי. עכשיו אני יש לי ביד קדושת שביעית. מה אני עושה עם זה? אז קודם כל בוא, בוא, בוא נצייר את הציור ואחר כך אני גם נרגיע קצת. כל הכסף שמסתובב בארץ יכול להיות כסף של קדושת שביעית. אז אנחנו לא יכולים לעלות לאוטובוס? אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר? לא. התשובה היא כזאתי. יש כלל שאומר כל דפריש מרובא פריש. רוב הכסף שמסתובב בארץ הוא לא מה, מהירקות והחקלאות. כל הכ-כסף מגיע ממכירות אחרות. אז לכן כסף שאתם מקבלים באופן כללי אין מה לחשוש. אבל כשנכנסים לחנות שמוכרת פירות וירקות, אם אנחנו יודעים בטוח ש... צריכים להיות בטוח, זה לא תמיד יכול לקרות. אני אסביר עוד דבר. אם לא שילמו בכסף, שילמו עם כרטיס אשראי, אז אין

48:27 דובר 2 בעיה. שילמו עם צ'ק, אין בעיה. שילמו, כשאתה משלם עם כסף מזומן וקיבלת, ואז נתפסת בזה הקדושה. אז אם אני יודע בטוח ששילמו עם כסף מזומן ונכנס כאן קדושת שביעית למקום, אז יש לי בעיה עם העודף שמגיע משמה, כי יש מושג שנקרא קבוע. כאשר יש לי משהו שהוא בחנות הזאתי, יש לי בטוח כסף קדוש בקדושת שביעית, יכול להיות שחלה על זה קדושת שביעית. איפה זה יכול להיות? זה כמו שאמרתי, או בחנויות שמוכרים פירות שביעית או כסף מזומן שמשכת מהבנק. ששמה, אה, אם, אם, אם בסניף הזה יש גם איזשהו, אמ, סוחר פירות שביעית שהפקיד שמה, אז יכול להיות שגם כן יכול להיות שמה דמי שביעית שקיבלת. מה הפתרון? הפתרון זה לא שאנחנו לא ניקח כסף. זה... יהיה לכם כסף.

49:15 דובר 6 הכסף של היום הוא כסף?

49:18 דובר 2 אה, דנים בזה, דנים בזה. שאלה טובה, אבל למעשה הכריעו שכן, שהשטרות האלה גם, גם, גם על השטרות זה עובר. למרות שזה לא דין, דין כסף המקורי. העצה שכתב אותה המנחת יצחק היא כזאתי. אם אתה יודע שמשכת, שיש לך, היום היית במקום שקיבלת עודף מ-מקום כזה. שוב, זה יש עוד, יש עוד היתר. לפני שאני אומר את הפתרון, יש עוד היתר שמלמד זכות על הרבה מהמקרים. כשאני קונה מוצר ומקבל עודף, בעצם מי אומר שקיבלתי עודף? אולי עשיתי איתו איזשהו חליפין כזה. זה שהוא הביא לי את החמש שקל שהוא קדוש בקדושת שביעית, אני במקביל, אני בתמורה הבאתי לו גם משהו. אז בעצם אני תוך כדי שנתתי לו את זה חיללתי את זה חזרה. בעצם לא קיבלתי ממנו קדושה. אפשר גם להסתכל על, על הסתכלות אחרת. שאני קניתי, לקחתי, מ-מ-נתתי לו כסף, קיבלתי כסף, הכסף שהוא החזיר לי זה בעצם מין סוג שחיללתי אותו על הכסף שאני נתתי לו. אז בכלל הכל נשאר אצלו ולא הגיע אליי. לכן מעיקר הדין אפשר לסמוך על זה. אבל כאשר אתה, נניח שאתה לא יודע או שעשית, הלכת להתרים, הלכת להתרים מישהו, לא נתת כלום, רק קיבלת. איזשהו מישהו שמוכר זה או כמו שאמרתי מהבנק יכול להיות לקחת ולא... אז אמר המנחת יצחק תיקח איזשהו מאכל. אחרי שכבר הוא ראוי, הוא יכול לאכול אותו. נניח שאם זה מאכל עם קליפה אז אתה קילפת אותו. לא שקדוש בשביעית, סתם מאכל. אפילו האמת אפשר אפילו לקחת וופלה, אפילו כוס מים, מה שלא יהיה, משהו. ואתה מס... זה כזה כמות וכזה אוכל שאתה יכול לגמור אותו, להתחיל אותו ולסיים אותו עכשיו. ואז

50:52 דובר 2 אתה אומר כל הדמי שביעית והחילופי שביעית שיש ברשותי יהיו מחוללים על הכוס מים הזאתי, על ה, על ה, אה, פלח תפוח הזה. אתה אוכל אותו בקדושת שביעית, זאת אומרת לא מאבד אותו ונגמר. שחררת חזרה את כל הוויתור.

51:10 דובר 6 זה לא באותו יום.

51:10 דובר 2 אה? אז כן, נכון, האחראי כשמספיק שווה פרוטה. ככה זה דבר שהרווחנו למנהגנו, שאנחנו לא מקפידים על קדושת שביעית בנוכרים. אני לא מעודד את העישון, אבל הטבק שגדל בארץ יש בו קדושת... הוא גדל, אה, נזרע אחרי ראש השנה של, של שמיטה ונלקט בסוף הקיץ של שמיטה. והפוסקים כותבים שבטבק יש קדושת שביעית. המזל שלנו שכל הטבק גדל בשדות נוכרים. עכשיו, בלקוטי שיחות, חלק ל"ו, עמוד מאתיים תשעים ושמונה, מופיע מכתב, מענה שהרבי כתב למשפחה שסבלו מאיזשהו עניין בריאותי מסוים. כתב להם הרבי, תשמעו את הלשון. חמש מילים מזעזעות. כותב להם ככה: "בטח", המילה בטח, "בטח שגגו באכילה בענייני שמיטה".

53:10 דובר 7 למה אנחנו?

53:11 דובר 2 הרבי כו... אתם מכירים את הסיפור?

53:12 דובר 7 כן, כן.

53:14 דובר 2 אז אני לא צריך לספר לכם את הסיפור. אז אחר כך הרבי כתב. כתבו לרבי ש... הם קונים רק מוצרים מהודרים. אז הרבי אמר כבר עניין אחר של עבודת השם בשמחה וכולי. אז אם אתם מכירים את הסיפור אז אני לא צריך להרחיב. זה לא, לא חס וחלילה שבא להביע ביקורת על מה שקורה כאן. עובדה שהרבי אחר כך אמר גם כן שיש עבודת השם בשמחה וזה, אבל העניין הוא שהרבי רוצה שייזהרו מאוד בשמיטה, לא, לא לחפש היתרים מיותרים. השאריות של אוכל שנשארים מקדושת שביעית, כל מה שזה ראוי לאכילה ודאי שצריכים לשמור את זה, כמו שאמרתי מקודם, בשקית או בפח השמיטה. דברים כאלו שאף אחד לא שומר אותם, שאריות שבצלחת שאף אחד לא אוספים אותם, אפשר לשטוף אותם כרגיל. אבל אם אספת אותם וזה כבר התקבץ לך, אתה כבר לא יכול לזרוק אותם. כשזה חלק מהסטנדרט, מהשאריות הקטנות שלא אוספים אותם בדרך כלל, הרעיון הוא לנהוג בהם כרגיל. חלק מהנהוג כרגיל זה שאפשר למלא, נניח יין, שיישפך החוצה, אבל שיישפך לתוך הצלחת. אחר כך תשתמש, ת... אל תאבד אותו. יין של קדושת שביעית, וזה כן אנחנו נמצא אולי בחנויות של שביעית של יין או מי שעושה לבד יין, אז לא משתמשים, משתדלים לא שייקח, לא ילך להבדלה, כי אחר כך אתה גורם לחלק מהיין לאבד אותו. יש רבנים שהתירו את זה, אבל בדרך כלל מקובל לא... אותו דבר לא ליין של ליל הסדר, לאבד אותו בצורה כזאתי. אבל כל שימוש שהדרך שלו זה אפשרי. אה, עוד דבר. אני לא יודע, זה אולי גורם לעוד קושיות, אבל צריך לדעת את זה גם כן. יש חלק מהוויטמינים והדברים הטבעוניים שהם

54:47 דובר 2 מופקים מצמחים בארץ, שגדלים בארץ. אז בדרך כלל יש כשרויות. סומכים. צריך לדעת, בשמיטה הזאת צריכים לוודא אם זה מדברים שבארץ. אז בבד"ץ אני יודע בוודאי שהם בודקים את זה. כנראה במקומות אחרים גם כן אם יש בד"ץ, אבל סתם לקנות... אה, צריך לדעת, אם זה מחוץ לארץ אז אין לנו את הבעיות, אבל אם זה מיוצר מצמחים בארץ, כל מיני, אה, אה, צמחי מרפא כאלו ואחרים, אז צריכים לשים לב שגם זה לא נעשה מדבר שנעבד. לכתחילה אנחנו לא צורכים דבר שעבדו בו, זה נקרא שמור ונעבד. בשו"ת מנחת יצחק התירו. החינוך ואחרים התירו בשעת, בשעת... אמר ש... איך הוא כתב? אם כן יש לו על מה לסמוך, אבל יש ל... איזו לשון כזאתי שלא, לא לכתחילה, אבל כשצריך. אבל לכתחילה אנחנו לא, לא צורכים דברים כאלו, אז לכן... שוב, זו עוד, זאת עוד סיבה שאנחנו היינו בטוח שזה, שהדברים האלו נעשו בצורה, מה שמגיע בצורה מפוקחת. מי שיש לו עצים לבד אז הוא צריך גם להפקיר אותם. כך סובר הרבי, שזה לא רק לסמוך על זה שזה מופקר מלמעלה, מה שנקרא אפקעתא דמלכא, הקדוש ברוך הוא מפקיר את זה, אלא... אם יש אדם, יש לו עץ, עץ פירות, לא כל עץ. עץ יש. אם מישהו יש לו עץ פירות אז צריך להפקיר אותו. אה, לכתחילה להגיד בפני שלושה. אם אין לו שלושה, אפילו שיכתוב שלט הפקר זה מותר. לא חייב לתת שיהרסו לו את העץ. לכתוב שיש מפתח נמצא אצלו או שהוא כותב רק שעות שהוא מרשה, אבל צריך לתת את האפשרות שאנשים ייקחו. כמובן, לא מפקירים את העץ. מפקירים רק את ה-, רק את הפירות. היה

56:26 דובר 2 איזה אחד פעם, זה משהו שסיפרו אותו ומסיים. היה אחד שהוא היה מוכר, ומוכר אתרוגים ומגדל אתרוגים. לא, לא מהנש. והוא רצה ככה... לא רצה להפקיר את ה... הוא רצה להרוויח את הכסף עליו. לא יכול היה למכור במחירי שמיטה, שילכו לקטוף כמו לפי הדין וכו', ובלי, בלי עלות, בלי רווחים. אז הוא אמר שהוא מפקיר את האתרוג אבל רק את הפרי, לא את העוקץ. כן.

57:00 דובר 8 זה העוקץ.

57:01 דובר 2 זה העוקץ של הזה. אז זה. אז פסלו לו את כל ה-

57:05 דובר 8 עץ שהוא ערלה.

57:06 דובר 2 עץ שהוא ערלה לא צריך הפקר. כן. צריכים לציין באמת. אם יש עץ ערלה אז צריכים לציין עליו שהוא ערלה כדי שאנשים לא ייכשלו בו, כיוון שאנשים יכולים לקחת מפירות.