טבילה במקווה חם בשבת - הרב ישעיהו הרצל שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 שלום לכל המאזינים. בין יתר השאלות שנשאלתי, נשאלתי גם לגבי מקווה. מפעילי המקווה במקומנו מכינים לשבת בבוקר מקווה קר. אחרים מאוכזבים מזה, צועקים שיכולים עוד להיות חולים מזה. מה הפתרון התורתי וההלכתי בזה? אמנם יש דעות שאסור לטבול במקווה חם, אך מאידך יש דעות שמותר. יש אומרים שבמקום צער וצינון יש לסדר מקווה חם יחסית, למען לא יתקררו אלו שבטוח שהם יבואו לטבול ולא י— לא— ולא יוותרו בשום אופן על מקווה וחוששים לצינון. מה צריך להיות למעשה בפועל? הנה, נתחיל במקור של הדין בעניין של מים חמים בשבת. במסכת שבת בדף ל"ח עמוד ב' אומרת המשנה: מעשה שעשו אנשי טבריה והביאו סילון של צונן לתוך אמה של חמין. סילון של צונן. הביאו צינור של מ— מים קרים לתוך תעלה של חמין, לחמי טבריה, וחשבו שבאופן זה יוכלו לחמם את המים הקרים הראויים לשתייה אף בשבת. אמרו להם חכמים: אם בשבת מדובר, בשבת דינו כחמין שהוחמו בשבת ואסורים ברחיצה ובשתייה. אי ביום טוב מדובר, כחמין שהוחמו ביום טוב ואסורין ברחיצה ומותרין בשתייה. המשנה. בהמשך מביאה הגמרא בל"ט עמוד ב' מעשה שעשו אנשי טבריה, שאמרנו לגבי רחיצה שאסור ברחיצה או מותר בש— שלמדנו במשנה אסור ברחיצה, לשתות גם בשבת גם יום טוב. שואלת הגמרא: מה רחיצה? אי לרחיצת כל גופו, החמין שהוחמו בשבת הוא דאסורי. הכי חמין שהוחמו בערב שבת מותרין? חמין שהוחמו בערב שבת יהיה מותר? כך משמע. והתניא, שלמדנו בברייתא: חמין שהוחמו מערב שבת, למחר רוחץ בהן פניו, ידיו ורגליו, אבל לא כל גופו. לומדים שלא כל גופו. אלא הפירוש כאן ברחיצה, מדובר כאן פניו, ידיו ורגליו. לא רחיצת כל גופו, פניו, ידיו ורגליו. עכשיו שואלת הגמרא: אי

03:01 דובר 2 מסיפא. כתוב ביום טוב, למדנו במשנה: כחמין שהוחמו ביום טוב ואסורים ברחיצה ומותרין בשתייה. לימא מתניתין סתמא כבית שמאי. היינו אומרים ש— שסתם שהמשנה זה כמו בית שמאי. דתנן, למדנו במשנה: בית שמ— בית שמאי אומרים לא יחם אדם חמין לרגליו אלא אם כן הוא יהיה לשתייה. בית הלל מתירין. כ-כ-הגמרא מ— אומרת: אמר רב איקא בר חנינא, לא, מדובר פניו, ידיו ורגליו, להשתטף בהם כל גופו עסקינן. והא תניא, תניא: לא ישתטף אדם כל גופו בין בחמין בין בצונן, דברי רבי מאיר; רבי שמעון מתיר. אז רבי יהודה סובר כמו רבי שמעון. בהמשך אומרת הגמרא: מה המחלוקת של רבי מאיר ורבי שמעון? שמותר, וכך ר— ר— לסיים על רבי יהודה אומר: בחמין אסור, בצונן מותר. אז יש לנו רבי מאיר, רבי שמעון, רבי יהודה. ומה הם? מה הם חולקים? אם המחלוקת הוא בכלי או בקרקע. כלי ששם שם מים חמים או מדובר באדמה. אז רבי זירא אומר המחלוקת בכלי, אבל בקרקע דברי הכל מותר. שואלת הגמרא: אבל מעשה אנשי טבריה מדובר בקרקע, לא מדובר בכלים, ואסור לרבנן. אלא אי איתמר, כעת המחלוקת שלהם זה בקרקע. אבל אם זה בכלי, דברי הכל אסור. אמר רבה בר בר חנה אמר רב יוחנן: הלכה כמו רבי יהודה. הגמרא שואלת: איך הוא שמע ממישהו הלכה כרבי יהודה? הוא לומד את זה מאיזה כלל? הגמרא מסיימת: ענה, בפה הוא שמע לי כך. הנה בהמשך אומרת הגמרא הלאה. אתמר: חמין שהוחמו מערב שבת. רב אמר: למחר רוחץ בהן כל גופו איבר איבר. ושמואל אמר: לא התירו לרחוץ אלא פניו, ידיו ורגליו. שואלת הגמרא: מיתיבי, חמין שהוחמו מערב שבת, למחר רוחץ בהן פניו

05:03 דובר 2 ידיו ורגליו, ולא כל גופו בבת אחת. ולא כל גופו בבת אחת. אז השאלה על רב. רב אומר רוחץ בהן כל גופו, ושמואל לא רוחץ כל גופו. תיובתא דרב. אמר לך רב: לא כל גופו בבת אחת, אלא מה שכתוב כל גופו פירושו שרב אומר זה כל גופו, זה איבר איבר. שואלת הגמרא: אבל כתוב פניו, ידיו ורגליו. כעין פניו, ידיו ורגליו, כמו איבר— כמו פניו, ידיו, זה פניו, ידיו ורגליו, זה גם לא הכל, לא כל הגוף, זה איברים, אז כך גם זה נקרא איבר איבר. זה בעצם ה-ה-הגמרא. אחר— נ-נ-נגיד עוד קטע מגמרא ב-מ' עמוד א'. תנו רבנן: מרחץ שפקקו נקביו מערב שבת. סתמו את הנקבים מערב שבת, סתמו את החורים, ממילא אפשר להשאיר את החום, נשאר במקום חם, חם לשבת. למוצאי שבת רוחץ בו מיד, מותר לרחוץ מיד. פקקו נקביו מערב יום טוב, אז לא רק למוצאי אלא למחר ביום טוב עצמו נכנס ומזיע ויוצא ומשתטף בבית החיצון. אמר רב יהודה: מעשה במרחץ, עוד סיפור. אנחנו לומדים הרבה סיפורים היום. מעשה במרחץ של בני ברק שפקקו נקביו מערב יום טוב. למחר נכנס רבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא והזיעו בו ויצאו והשתטפו בבית החיצון, אלא שהחמין שלו מחופים בנסרים. כשבא הדבר לפני חכמים אמרו: אף שאין החמין שלו מחופים בנסרים. מיש— כן, לפני, לפני, החכמים אומרים אפילו שלא היו צריכים לחוש שמא ה-ה-התחיל— התחממו בשבת מחום של המרחץ. אז הם אומרים הלאה: ומשרבו עוברי עבירה התחילו לאסור. מה עוברי עבירה? שואלת הגמרא. איזה עבירה קור-קורית כאן? אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי שמעון בן אלעזר בשם רבה בר בר חנה: בתחילה היו רוחצים בחמין שהוחמו מערב שבת. התחילו

07:14 דובר 2 הבלנים התחכמו. הם התחילו לחמם בשבת ואמרו מערב שבת הוחמו. אז אסרו את החמין והתירו את הזיעה, ועדיין היו רוחצים בחמין ואומרים מזיעים אנחנו. אם מותר זיעה, רוחצים בחמין. למה? אומרים אנחנו התרנו את הזיעה? עדיין רוחצים בחמין, אומרים מזיעים אנחנו. אסרו עליהם את הזיעה והתירו חמי טבריא, ועדיין היו רוחצים בחמי האור, עדיין רוחצים בח-בחמי האור. כן, זה מים חמים שהתחממו באש, ואומרים חמי טבריא רחצנו. כך הם אומרים. אסרו עליהם חמי טבריא והתירו להם את הצונן. אבל בסוף ראו שאין הדבר עומד להם. זו גזירה שלא יכולים לעמוד לקבל את זה. חזרו ומה אמרו? התירו להם חמי טבריא, וזיעה במקומה עומדת, שאסרו להם את הזיעה. זה אה-אה ב-ב-בגמרא. להלכה למעשה, בשולחן ערוך אורח חיים סימן שכ"ו סעיף א' כתוב כך: אסור לרחוץ כל גופו, אפילו כל איבר ואיבר לבד, אפילו במים חמים שהוחמו מערב שבת, בין אם הם בכלי, בין אם הם בקרקע. הלכה כך גם בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן כתוב: אסרו חכמים לרחוץ כל גופו מפני הבלנים שהיו מחמים בשבת ואמרו מערב שבת החמנו. למדנו את המקור הזה, למדנו עכשיו בגמרא. לכן המגן אברהם כותב ככה: אם המשיך מערב שבת צוננים לתוך החמין שהתערבבו יחד, מותר. דבר נוסף, רבי עקיבא איגר כתב על זה שמותר אפילו ברחיצה, אפילו שהמים נמשכו, באו בשבת, מותר ברחיצה, כיוון שזה בהיתר ההוא, מכיוון שזה התחיל בהיתר. כמו שלומדים בחז"ל, יש הלכה פותקין מים לגינה: מותר לפתוח מים לגינה לפני שבת וזה נמשך בשבת כי התחלתי בהיתר. אף שחמין שהוחמו בשבת דרך היתר גם כן אסור לרחוץ. אבל כאן מדובר, אך כאן עדיף. למה? כי לא נעשה מעשה בשבת כלל. לא נעשה שום מעשה

09:51 דובר 2 בשבת, הכל רק ערב שבת. לפי דברי רבי עקיבא איגר אלו כותבים האחרונים שמקווה שהתחמם על ידי תרמוסטט דינו כמו חמין שהוחמו מערב שבת, שמותר. ועכשיו ניגש לעוד פרט בעניין של טבילה במקווה חם. בקשר לטבילת נשים בלילי שבתות בחמין. אמנם החכם צבי אוסר, והוא סובר שצריכה לטבול במ-במים קרים או להפיג את צער הצינה בלבד, את הקור הזה בלבד, או שתטבול בין השמשות ולא תראה את בעלה עד הלילה. כך אומר החכם צבי. אבל הנודע ביהודה מהדורא תניינא סימן ר' סובר כי לגוף הדין אין איסור ברור לטבילה בחמין בשבת. הוא מסכם: כל זה כבר כתבתי בתשובה בסימן כ"ד להתיר ולהקל לאישה לטבול בליל שבת במקווה חם. הדברי חיים כתב שאסור לשים מים חמים בשבת עצמו משום גזירת מרחצאות. הבן עזרא[?] כתב שמותר על ידי גוי. יש תשובה על זה בריכות סבא[?]. יש לי סבא קדוש, האר"י דבאליי[?], בתשובות שלו ביו"ד סימן י"א. שם הוא נוטה להתיר גם כן במקווה של מים חמים. אני אצטט מכתבו מה שהוא כותב שם. בסיום התשובה הוא כותב כך: "עינינו רואות בכל יום שהנשים מונעות הטבילה כמה פעמים, כמה וכמה פעמים בחורף מפני הצינה. הן דוחות את הטבילה המון בגלל הקור. דין זה לא עדיף", הוא אומר, "מדין שמובא בשואב מים מן המקווה לנקותו, שהש"ך כותב בסימן ר"א ס"ק פ"ז בשם המהרי"ק והלבוש, שאם יש מניעת טבילה אין להחמיר בשואב מים". מה מדובר בשואב מים? אז מה מדובר שם? כך כתוב שם. סעיף מ' כותב הרמ"א, באר היטב, כך: "הרוצה לשאוב מים מן המקווה לנקותו ומפחד שמא יחזרו מהכלי שמוציאים בו המים שלושה לוגין למקווה ויפסול את המקווה אחרי שחסרו ממנו סאה

11:58 דובר 2 במקווה ויפסול את המקווה. יקוב הכלי בשוליו כלשהו ואז לא ייחשבו המים שבו שאובים. ובמעיין אינו נפסל בשאיבה". אם זה מדובר במעיין, לא נפסל בשאיבה. הרמ"א כותב: ונהגו להחמיר גם במעיין, כי יש חולקים אפילו במעיין ואומרים ששאיבה פוסלת. אם לא יעשו כן, ישאבו בכלי שלם ונשארו שם שלושה לוגין שאובים ונפסל המקווה, ורוצים לנקותו להכשירו. אז אם אפשר לפקוק מקווה הנביעה בקלות, אפשר להחמיר לעשות ככה. אבל אם יש צורך גדול בדבר או בדיעבד שלא יעשו כן, יש לסמוך על המקילים שסוברים שאין שאיבה פוסלת במעיין. והוא מסיים, הש"ך כותב ככה: אבל אם יש צורך בדבר, שום דוחק עד שזה יכול לבוא לגרום לידי דיחוי, שלא תוכל האישה לטבול בזמנה עד שתתעכב ותידחה טבילתה, לא ראוי כלל שתתעכב מלטבול. העניין של דחיית הזמן מטבילה בשבת בגלל זה, בגלל הקרים המים האלו, זה דבר שלא, אי אפשר, בלתי אפשרי בשביל זה לדחות את זה. הדברי יציב כותב שאם יש מקודם מים צוננים, מותר לשפוך על זה מים חמים, כמו גם לגבי טבילה שזה לא בכלל הגזירה. למה? זה נקרא פעולה שנייה. הוא דן שם לגבי טבילת גברים במקווה שמתחיל להתחמם על ידי שעון בשבת. הוא כותב שאם על ידי שעון זה כמו שהוחם מאליו בהיתר. זה הוא כותב. דבר נוסף, מקור של רוב של ההיתר, שרוב הפוסקים בנוי על יסוד של דברי הקרבן נתנאל. יש קרבן נתנאל על הרא"ש. מסכת שבת פרק ב' סימן כ"ב סעיף קק"ק. מה הוא כותב שם? שטבילה במקווה מים חמים לא נכללת בגזירה של מרחצאות. בשו"ת שבט הלוי מבאר את דבריו בגזירה, שלא פשוט דבריהם. אל לנו לומר שגזרו גם במקום ביטול

14:12 דובר 2 מצווה, כי אם זה מובא בעוד ספרים שגזירה זו עצמה קליש איסורה, איסור חלש, ולא העמידו דבריהם במקום טבילה של מצווה, במקום צער. דבר נוסף, מקווה ומרחץ הם שני נושאים. ממילא אם אתה רוצה לפסול במרחץ אבל מקווה לא, אז זה מתיר. כך גם כן כמה פוסקים חיזקו דברי הקורבן נתנאל. יש בספר דור דורים במקוואות. לא רק טבילת נשים, גם של גברים. כל שלא רחיצה של תענוג לא הייתה בכלל הגזירה. מילתא דמסתברא, שאדם עושה לשם מצווה אין חשש שיבוא להחם. מה הגזירה? שמא יבוא להחם. אבל כשאדם עושה לשם מצווה לא חוששים שמא יבוא להחם. כמו שהגמרא אומרת במסכת פסחים, שבשעת בדיקת חמץ שמא יבוא לאכול. אומרת הגמרא, אם אני הולך עכשיו לבדוק חמץ כי אסור לאכול חמץ, לא חוששים שילך לאכול את זה. כך גם כשהוא בא לשרוף את זה. זאת אומרת, הוא לא יאכל. גם כאן ככה. שלא חוששים, זה לא בגלל גזירה שיבוא להחם, בגלל זה. ולא רק טבילת קרי, גם לפני התפילה מצד המנהג שנהגו אי אפשר לכלול את זה בכלל גזירת הרחיצה, ולזה התכוון הקורבן נתנאל. חשוב לי לציין על עצם ההיתר של דברי הקורבן נתנאל. אז יש אמרה מעניינת מהחזון איש שאמר שהקורבן נתנאל נכתב על פי רוח הקודש. לגבי טבילה, חשיבות הטבילה בשבת קודש בבוקר, כותבים הרבה פוסקים, דנים בזה, מדברים על זה. והנה בביאור הלכה אמנם מקביל ואומר שאין לבעל קרי לטבול בשבת ביום שחרית. למה? כי זה נראה כמו מתקן. קצות השולחן בסימן קל"ג סוף ס"ק ו' מקשה על ביאור הלכה, והוא כותב שהטבילה בשבת בבוקר היא לתוספת קדושה וממילא זה לא נקרא מתקן אפילו לאגור.

16:31 דובר 2 ובעצם כך כותב ביאור הלכה עצמו, הוא כותב שאם זה לתוספת קדושה אין בו משום מתקן. והמשך כותב שם קצות השולחן, כי אדרבה, מצווה קא עביד, יש כאן תוספת קדושה וצד מצווה, כי אפילו בחול היא מצווה קודם התפילה. כך הוא אומר. לסיכום, טבילה במקווה חמה לא נכללת בגזירת מרחצאות, לכן הסדרי טהרה, דברי חיים, אבני צדק, יצחק ודברי יואל כתבו להתיר. וכך גם כתוב בשו"ת משנה שכיר. יש גם היתר במצטער, אף על פי שהוא לא חולה כל הגוף, שמותר לרחוץ בחמין. בהוראות הגאון רבי עקיבא איגר. מהלעמק, כיוון שקיבלו על עצמם טבילה בשבת קודש, יש לטבול אפילו לתוספת טהרה, ואם לא יחממו יצטער מחמת הקור. בפרט בזמן הזה, שהכל חולים אצל צינה, יש להתיר בשבת קודש בבוקר בחמין. בנוסף יש חשש שאם לא יתירו לא יטבול גם טבילת מצווה. מובא גם בהרבה ספרים בפוסקים, כך נהגו רבי שלמה בלץ[?], כך כתוב באבני נזר, שעניין של טבילת שבת שזו מצווה גדולה ועניין טבילת שבת בבוקר. וכך בשו"ת מהרש"א כתוב, ולא אסרו חכמים בגמרא, בשולחן ערוך, אלא לרחוץ בחמין. אבל טבילה לא נקראת רחיצה כלל. השם שלה נקרא טבילה, ממילא לא נקרא רחיצה, רק טבילה לא אסרו. פוק חזי, בוא תצא תראה כל העיירות גדולות שמחממים להן מקוואות. הרב הקדוש מקוזמיר ציווה לתפארת שלמה שיעשה מקווה חמה בשבת, והוא תיקון גדול, הוא אמר. בשו"ת דברי יציב כותב: אין לזוז ממנהגן של ישראל צדיקים יראים ורבנן קשישאי שלא חששו כלל והלכו בשבת קודש למקווה חם. בשאילת שו-- בשאלות ותשובות של שבט הלוי כתב ככה: אף על פי שמעיקר הדין בטלה טבילת עזרא, מכל מקום הנזהר בזה מאריך ימים, כמאמר

18:46 דובר 2 חז"ל, כפי שאמרו חז"ל, בפרט למי שרגיל בטבילה, שזה אצלו בגדר מצווה וקדושה. ועוד הוא כתב, הטובלין בחמין וגם בשבת בבוקר גם לתוספת קדושה, מכל מקום נחשב טבילה ולא רחיצה, והוא בגדר סרך מצווה. בשאלות ותשובות באר משה, זה הגאון רבי משה שטרן, כותב שדעת הדברי חיים שאסור לשים מים חמים בשבת מטעם מרחצאות. אך הוא מביא שם שבחסד לאברהם כתב שמים חמים שמעורבים בהרבה מים צוננים, אין כאן גזירה של מרחצאות, לכן מעלימין עין כשבאים סמוך לחשיכה או כשבלילה מוסיף גוי מים חמים בתוך הכלי, זה מעלימין עין. באותן שאלות ותשובות הוא כותב עוד דבר: כל גזירת מרחצאות בזמן הש"ס היה באופן שהיו מחממים מים ביורות, בסירים, בקדירות, ומשם נשפך בכמה אופנים לבור לחמם את המרחצאות. אבל עכשיו אין כבר זכר לזה. כולם מחממים על ידי קנים, אה, ק-קנים של אלקטרה, של חשמל. הם מחממים והמים מתחממים בבור אחר שזווים נו-נו-נוזלים מים צוננים בבור, בבור עצמו מתחממים המים. באופן כזה בכלל לא הייתה גזירת חז"ל. מביא שם תשובת רבי יהושע מקוטנא שכתוב בשמו שהמקווה יכול להיות אפילו חם מאוד. הוא מבהיר שהוגד לו שבעיירת בריסק עושים כן על פי הוראת הרב. הוא שמע גם שרבי שלום מבעלז גם נהג כך, ומסיים שבכל זאת אין להקל שיהיה חם ביותר. לכן מסכם בעצם ש-שתי התשובות באר משה. לפי באר משה, גם כשהתירו, לא התירו לשבת שם, לשבת-- להתיישב בתוך המקווה. יש לפעמים נכנסים למקווה ונוח להם, נעים להם לשבת. בשבת כשאומרים שמותר להיכנס לטבול פירושו רק לטבול ולצאת. כמו כן צריך שלא יהיה חם ביותר שאפשר להיכוות. למרות שיש אומרים, כמו שאמרנו, מותר לטבול במקווה חם, אפילו לדבריהם לא שנכנסים

21:01 דובר 2 מזה. מה שלמדנו מכל הסוגיה הזו שלמדנו היום, לפי כל הפרטים מהגמרא, הראשונים, אחרונים: מותר וגם מצווה לטבול בשבת בבוקר, ומותר גם במקווה חם, בפרט כשיש חשש שבמים קרים יצטננו, יתקררו, ואולי בגלל זה יימנעו מלטבול. אלא צריכים להשתדל שלא יהיה מקווה חם מאוד, וגם לא ישב שם זמן ממושך, אלא יטבול וייצא. לסיום אני רוצה להביא כאן מעט מאיגרות קודש של הרבי. הרבי כותב באיגרות, כותב ככה: "מופרך לגמרי", הוא כותב למישהו, "מופרך לגמרי מה שאינו טובל אלא בערב יום הכיפורים, כי הרי זה נוגע לא רק ללימוד החסידות, אלא לטהרת הגוף והוספה בכלל לחיזוק האמונה". מצטט בשמו שהליכת פלוני ופלוני למקווה לא מועילה כי בגדר מצוות מלומדה, זה היפך הדין. למעשה בפועל בעניין מקווה שלנו, כיוון שיש הרבה אנשים שטובלים ומעוניינים במקווה חם, ולרבים האלו זו זכות נוספת, יש להם זכות קדימה. הם באו מקודם לפני אלו המתלוננים, והם התחילו לטבול הרבה זמן לפני אלו שרוצים קר. בכל זאת, יש כאלו שרוצים מקווה קר, לכן לכל הדעות יכולים כולם לטבול בשינוי מן החול, לא מחומם במיוחד, ובשבת יהיה פושר, קצת נוטה לחום, לכל הדעות לכולם יהיה מותר לטבול. במיוחד בחורף הבא עלינו, ימים של קור, יש לפעמים חשש של פיקוח נפש. רזים, חלשים, גם בהם אנחנו צריכים להתחשב. כן, אנחנו הבאנו עכשיו את כל הציטוטים, כל הדברים לגבי מקווה חם, יש עניין גדול מזה. בוודאי זה עניין גדול של טבילה וכך עניין של טהרה. זה דבר גדול מאוד. טהרה מביאה לידי קדושה ומביאה לידי אפשרות שכל היום נרגיש אדם בקדושה וטהרה, ולכן תמשיך בכל הדברים האלו איך ש-איך שהולכים, יום שבת בבוקר במים חמים גם

23:42 דובר 2 נשים אפשר לטבול, כמו שציטטנו מקודם, בפרט שחס ושלום שיכולים לדחות בגלל זה טבילה, אסור לגמרי לדחות. זה גם אנחנו לומדים בכלל, כמה שאפשר לא לדחות טבילה, שהכול יהיה בזמנו. והקדוש ברוך הוא, בזכות הטהרה שלנו כאן, הקדוש ברוך הוא יטהר את כולנו, ונהיה כולנו קדושים וטהורים, מוכנים לקבלת פני מלכנו משיחנו שיגאלנו בקרוב בימינו, ויהיה לנו בית המקדש השלישי בקרוב בימינו, אמן.