הבאת הביכורים - הרב ירון יצחק לדרמן שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 שלום לכל המאזינים. הנושא שאני מדבר היום זה על הכנסת אורחים. כמו שאר ההלכות, המצוות שבתורה, גם מצווה זו והלכה זו, יש את המקורות, יש פרטי המצווה, את ההלכות, יש מנהגים, יש גם סיפורי צדיקים סביב הנושא הזה. חשוב לי מאוד לציין כי סיפורים, סיפורי צדיקים הם גם דברים חשובים מאוד. הנה עברנו עכשיו את חנוכה, ולא כל-- לא כולם שמים לב שבאמצע תפילת העמידה, באמצע מודים אנחנו לך, סיפור מעשי צדיקים, ממתתיהו בן יוחנן כהן גדול. איך נכנס סיפור באמצע שמונה עשרה? כן. ללמדנו שכדי לח-לחנך, חנוכה, את הצי-- את הילדים ואת הגדולים ואת עצמנו, אז סיפורי צדיקים מועילים, הם חשובים מאוד. ניגש לעניין. עניין של הכנסת אורחים. אנחנו אומרים כל יום בתפילה את ברכות השחר: אלו דברים שאין להם שיעור, הפאה והביכורים והראיון, גמילות חסדים ותלמוד תורה. ואלו דברים שאדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא. ואלו הן כיבוד אב ואם וגמילות חסדים, השכמת בית המדרש, שחרית וערבית, וביקור חולים והכנסת אורחים. מוזכר גם העניין של הכנסת אורחים, אלו דברים שאין להם שיעור, המצווה של הכנסת אורחים. כל יום אנחנו אומרים את זה. הקטע הזה שאומרים כל יום מחולק בעצם לשני חלקים. אלו דברים ש-- אה, שאין להם שיעור, ואחר כך כתוב אלו דברים שאדם אוכל פירותיהם. במשנה במסכת פאה מובא, מובא רק החלק הראשון, והחלק השני זה מורכב במסכת קידושין, במסכת שבת, כפי שנציין את זה בעזרת השם בהמשך. אבל אי-אי אלו דברים מן המקורות? כן, אנחנו לומדים במסכת שבת, אנחנו לומדים במשנה בדף קכ"ו עמוד ב': "מפנים אפילו ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחים ומפני ביטול בית המדרש." אוצרות של תבן

02:30 דובר 2 של תבואה מותר לפנות בשבת אם אני צריך במקום הזה להושיב אורחים למען הכנסת אורחים. כך אומרת המשנה, והגמרא אומרת בהמשך לזה: "מפני האורחים, אמר רבי יוחנן גדולה הכנסת אורחים כהשכמת בית המדרש, דקתני שבמשנה כתוב מפני האורחים ומפני ביטול בית המדרש." אז יש השוואה כזאת. רב דימי מנהרדעא אמר: "יותר מהשכמת בית המדרש." למה? כי קודם כתוב מפני האורחים ואחר כך כתוב, אחר כך כתוב ומפני ביטול בית המדרש. ובהמשך אומרת הגמרא: "אמר רב יהודה אמר רב גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה, דכתיב 'ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור מעל עבדך'." זה כשאברהם אבינו אמר, כשהמלאכים באו לבקר אותו, לבקר חולים. "אל ת-תעבור", והוא הלך, אה, לקבל את האורחים והשאיר את, את השכינה עומדת ומחכה. אחר כך הגמרא אומרת על העולם. אמר רב יהודה בר שילא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: "שישה דברים אדם אוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן הכנסת אורחים וביקור חולים ועיון תפילה והשכמת בית המדרש." זה בעצם, זה המקור בגמרא בעניין הזה של הכנסת אורחים. הדבר הזה שאנחנו משווים את זה בעניין של לימוד התורה, הדבר מלמד אותנו גם שאין ערך-- אין ערך בעצם, אין ערך כזה גדול ללימוד התורה של האדם אם זה לא נעשה מתוך רגישות לזולת. לימוד תורה זה לא התפתחות אישית, אינטלקטואלית, רוחנית ומוסרית של האדם. לימוד התורה של האדם הפרטי נעשה מתוך היותו איבר מאיברי האומה, מתוך הקישור לכלל ישראל ולא כפרט בודד. אשר בחר בנו מכל העמים ואחר כך נתן לנו את תורתו. זה חשוב מאוד לדעת. כשבא אורח שמרגיש זר במקום חדש, לא

04:40 דובר 2 מכיר את צורת החיים, אדם אינו רגיש לכך, תורתו איננה תורה. גדולה הכנסת אורחים, למדנו, מקבלת פני השכינה. הנה אברהם אבינו עומד מדבר עם הקדוש ברוך הוא המתגלה אליו, ותוך כדי כך הוא רואה שלושה אנשים באים אליו. אולי אין להם אוכל? אולי הם טעו בדרכם? במצב כזה לא שייך להמשיך לדבר עם הקדוש ברוך הוא, עם השכינה. אברהם מבין אם הוא לא רגיש לזולתו הוא לא יכול. לא יכול לקבל את פני השכינה. לכן הוא מבקש "אל נא תעבור מעל עבדך". אחרי שיטפל באורחים וממלא את חובתו הבסיסית כאדם, יוכל לחזור ולדבר עם הקדוש ברוך הוא. כן, יש עוד גמרא. הגמרא אומרת בעניין במסכת חגיגה מה שלמדנו בעיקר בגמרא במסכת שבת קכ"ז, מעניין. בחגיגה זה דף כ"ז. בדף כ"ז אומרת הגמרא שהשולחן שאדם מארח סביבו אורחים שקול כמזבח שבבית המקדש, והאוכל שמאכילים בו את האורחים שקול כנגד הקורבנות שהיו מעלים על המזבח. שוב גמרא על חשיבות של הכנסת אורחים. אך יש אומרים שצריכים לדעת כאן שהכנסת האורחים האלו, שזה יותר גדול מקבלת פני השכינה, מדובר באורחים עניים שאין להם מה לאכול. אדם עשיר שנקלע למקום שאין לו איפה לאכול, הוא גם מבחינת עני כרגע, אבל אלו האורחים מתוך העיר שנמצאים במקום ויש להם מה לאכול, לא נכללים במדרגה של הכנסת אורחים. למה? כי הם נמצאים בקרבת מקום שהם עוד יכולים לאכול. כן. מובן שאפילו אם אין לי את המצווה של הכנסת אורחים באלו שגרים קרוב, אז ודאי שיש בעניין הזה עניין לא לזלזל בזה. זה עניין של חשיבות מיוחדת. אם מקבלים את החברים בסבר פנים יפות ובידידות מרבים על ידי זה האהבה שביניהם, וזה שייך כל זה למצוות ואהבת

06:59 דובר 2 לרעך כמוך. כן, האמת היא שאם להכניס אורחים שיש להם כסף או שאין להם כסף, מעניין מאוד, מעניין. הרמב"ם, כשהוא לומד את המצווה הזו של הכנסת אורחים, מקורו בעיקר בהלכות אבל פרק י"ד, הלכה א', ושם הוא מביא מצוות הכנסת אורחים, שזה חלק מ"ואהבת לרעך כמוך". שם הוא לא מדגיש שהאורחים הם כאלו שאין להם מה לאכול. מאידך, בסוף הלכות איסורי מזבח כותב הרמב"ם: "והוא הדין בכל דבר שהוא לשם האל הטוב, שיהא מן הנאה והטוב. האכיל רעב — מי שמאכיל רעב יאכיל מן הטוב והמתוק שבשולחנו, וכן הוא אומר: כל חלב לה'". נמצא כאן, כאן האכלה של רעב, אדם רעב, הוא שייך לסוג של "כל חלב לה'" לפי הרמב"ם, כך נראה לכאורה. כן, יש עוד דבר. יש מצוות שאם אדם מקיים אותן בעצבות אז המצווה מתקיימת בכל זאת. אבל המצווה שבין אדם לחברו, היא גם כוללת מצוות הכנסת אורחים, אם היא תיעשה ללא יחס של אהבה לזולת, תאבד המצווה כמעט את כל ערכה. לכן הרוצה לקיים מצוות הכנסת אורחים, מובן שצריך לאהוב את האורחים, לרצונם, לטובתם וכבודם, יקבל פניהם בשמחה, ישתדל למלא צרכיהם. אם מתעצבים או רואים שהם עצובים, צריך לנחם אותם בדברים. זה חלק מהעניין של הכנסת אורחים. מובא בספרים, סיפר פעם יהודי שאחר מלחמת העולם השנייה הגיע לביתם פליט והם אירחו במשך כמה ימים בביתם. בשבת כיבדו את האדם, את האורח, בברכת המזון. כשהגיע הקטע לברכת "רחם נא ה' אלוקינו" ואמר את התפילה: "אל תצריכנו ה' אלוקינו לא לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלוואתם, כי אם לידך המלאה, הפתוחה, הגדולה והרחבה, שלא נבוש ולא ניכשל ולא ניכלם", לא יכול האורח לעצור דמעותיו ופרץ בבכי.

09:17 דובר 2 זו דוגמה לייסורים שלו, שהיה לו לאורח, מה שהוא סובל. לכן אמרו חכמים, זה לא מספיק לתת ארוחה טובה, אלא צריך לשמח אותו, לפייס אותו, וזה חשוב מאוד. מצוות הכנסת אורחים לא מסתיימת בהכנסת אותו או באכילתו ובפיוסו עם כיבודו, כמו שלמדנו עד כה, אלא גם בליווי האורח. חלק מהמצווה. חכמינו ז"ל אומרים: כל המלווה את חברו אפילו ארבע אמות, שוב אינו ניזוק, הוא לא ניזוק. ארבע אמות. המצווה של ליווי זה דבר גדול מאוד. כן, אלא עצם הליווי מראה המארח לאורחו שהוא אוהב אותו. קשה עליו פרידתו, ובמיוחד כשהאורח נפרד ובלבו מקנן החשש שמא הוא היה לטורח על בעל הבית, שמא באמת לא רצו בו, אבל כשהוא רואה שבעל הבית יוצא עימו, מלווה אותו, הוא יוצא בהרגשה טובה כי באמת שמחו איתו ואהבו אותו. זה עניין מצד המצווה, כחלק מהכנסת האורחים. אבל יש עוד דבר בליווי, כמו סגולה לשמירה בדרך. השל"ה כותב: בוא וראה כמה גדול כוחה של מצוות ליווי האורח. אחד המלווה ואחד המלווה אינם ניזוקים כל היום. כן, הוא מוגן כל היום מכל מיני פורענויות. הוא נמצא בתוך יישוב ויוצא למקום שאין יישוב, נחשף לכל מיני סכנות, כמו הדרך עצמה פחות בטוחה. כך מצבו הנפשי והרוחני גם לא בטוח. לכן כשהמארח מלווה את האורח בתחילת הדרך, עושה יחד איתו, בעצם הליווי הוא מצטרף אליו כאילו האורח לא יוצא לדרכו לבד. אני איתך. אני מגן עליך כל הזמן. הוא לא ניזוק. כן, לפי ההלכה נכון לפחות ללוות את האורח ארבע אמות מחוץ לרשותו. יש כאלו שגם לפחות מלווים את האורח בעיניים, מסתכלים עליו עד שלא רואים אותו. עניין של ליווי זה דבר גדול מאוד. ראינו

11:42 דובר 2 את הדבר הזה גם אצל הרבי, כשהגיעו אורחים וכשבאו לעזוב את המקום וחזרו לדרכם. הרבי יצא וראה, ועד שלא ראה אותם נכנס חזרה. יש עניין במצווה, בליווי כזה. חשוב לי לציין שהעניין הזה של ליווי, וזה מובא בעצם ברמב"ם, ואני אצטט את הרמב"ם, שהרמב"ם אומר בהלכות אבל שאמרתי מקודם. בפרק י"ד הלכה א' בהלכות אבל כותב הרמב"ם כך: "מצוות עשה של דבריהם לבקר חולים, לנחם אבלים, להוציא המת ולהכניס כלה וללוות האורחים. אף על פי שכל מצוות אלו מדבריהם, הרי הן בכלל ואהבת לרעך כמוך". זה כלול בתוך המצווה של ואהבת לרעך כמוך. מה זה ואהבת לרעך כמוך? "כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים, עשה אתה אותם לאחיך בתורה ומצוות". כמה מודגש ליווי אורחים. הרמב"ם לא, לא אומר אפילו את העניין של הכנסת אורחים. הוא כאילו כותב רק ליווי האורחים. יש, יש מפרשים שמסבירים מדוע הרמב"ם נוקט כאן לוויה, כי המשך הדברים שהוא כותב כאן, לבקר חולים, שאר הדברים הם מצוות שבגופו, ובחלק של הכנסת אורחים ששייך למצוות שבגופו זה המצווה של לוויה, אבל זה כולל, וזה עניין של הכנסת אורחים. והנה הלכה ב' יותר מפרט הרמב"ם את הפרט גם של הכנסת אורחים, כך אומר: "שכר הלוויה מרובה מן הכל, והוא החוק שחקקו אברהם אבינו ודרך החסד שנהג בה. מאכיל עוברי דרכים, משקה אותם ומלווה אותם". אז הוא מביא, מאכיל, אחר כך משקה, מלווה. "וגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה, שנאמר והנה שלושה אנשים וגו', וליוויים יותר מהכנסתם". הוא מסיים: "אמרו חכמים", בהלכה ג' בעצם, "כל שאינו מלווה כאילו שופך דמים". בהלכה ג' הוא אומר: "כופין ללוויה כדרך שכופין לצדקה". אז זה עניין גדול.

13:51 דובר 2 מאוד ב-ב-במה שאמרנו עכשיו, את העניין הזה שיש גם עניין של מצווה, של לוויה. חשוב לי לציין, אם אמרנו שהכנסת אורחים לומדים מאברהם אבינו עם האורחים, פרשת וירא, אז מובן שהכנסת אורחים זה לתת להם מזון גשמי ולתת להם גם מזון רוחני. הכל קשור במצוות הכנסת אורחים, כמו שכתוב בהמשך הפרשה: "ויטע אשל בבאר שבע". אשל, או שזה עץ, אבל אשל זה גם, אומר רש"י, פונדק: אכילה, שתייה, לוויה. זה העניין שנתן אברהם אבינו, מקור החסד, אברהם אבינו. הוא נתן את האשל הזה. אז האשל הזה, כתוב איך אברהם מביא אותם למצב, "ויקרא שם", כתוב עליו "ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם". אל תקרא ויקרא אלא ויקריא. כשאדם בא ואוכל, אז אברהם אבינו אחרי האוכל אמר לו: אתה צריך לברך את הקדוש ברוך הוא. כשהתחיל להגיד מה, מי, למה, אז אברהם אבינו אמר: ידוע, תשלם, או הטיל עליו סכום גדול מאוד. הלא זה במדבר, כאן עולה הכל כפול, פי שלוש, עד שהוא כבר בירך, בירך את השם. בעצם כאן יש שאלה, לכאורה זה כפייתי. מה מועילה הברכה שלו כשהוא מברך בתור כפייה? אבל זה מסביר הרבי, כי בעצם רוצים הם לברך. אלא מה? הקליפה מסתירה עליהם שלא לברך. על ידי הדיבור של אברהם אבינו וההנהגה איתם בתוקף, הוא ביטל פשוט את הקליפה החיצונית שלהם, והתגלה, התגלה הנקודה הפנימית שלהם שהם באמת רוצים לברך. אז כאן אברהם אבינו נטע את האשל בבאר שבע לברך את השם. מסופר, הגיע תלמיד, הגיע תלמיד של התולדות, התלמיד של המגיד והבעל שם טוב, בעל התולדות יעקב יוסף, אל הנודע ביהודה. ידוע שהנודע ביהודה לא, לא הכניס את הספר של

16:13 דובר 2 רבו של התולדות יעקב, של המגיד ממזריטש. תוך כדי דיבור של הבעל שם טוב, תוך כדי דיבורו שואל הנודע ביהודה את התולדות: מהו גודל עניין של הכנסת אורחים? השיב האיש: גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה. שאל אותו הנודע ביהודה: מאין ידע אברהם אבינו שאכן גדולה היא? מאיפה הוא ידע את זה? השיב האיש שהשם היה צריך להוציא את החמה מנרתיקה למען לא ילך לקבל אותם. אם קבלת פני השכינה יותר גדולה, אז אברהם לא יעזוב את השכינה, וזה עצמו שהוציא את החמה מנרתיקה, מזה עצמו משמע שגדולה הכנסת אורחים יותר. שואל אותו הנודע ביהודה את התולדות: מאיפה יש לך את התירוץ הזה? אז הוא אמר לו: מרבי, מרבי. אז הוא לקח את הספר של התולדות ונישק אותו. כן, יש עוד פרטים נוספים בעניין של הכנסת אורחים. ידוע שבסימני הכשרות יש בעלי חיים כשרים, מפרסת פרסה ומעלת גרה. גם אומרים במצוות של הכנסת אורחים יש גם המצווה הזו, שהמארח מתיישב יחד עם האורח, הוא פורס את הפרוסות לו וגם הוא מעלה גרה איתו יחד. הוא לא משאיר אותו לבד. זה חלק מהמצווה של הכנסת אורחים. אז רואים גם, גם הסימנים האלה. כן, מובן, אבל למרות החשיבות של ישיבה ואכילה יחד, יש עניין גם לעזוב אותו לשבת לבד, לתת לאורח לנשום קצת. יש אורחים שבנוכחות בעל הבית מתביישים לאכול, אז זה גם במסגרת מצוות הכנסת אורחים. כל אורח לפי המושגים שלו, לפי מצבו, צריך המארח לארח אותו. יש עוד דרגה נוספת יותר גבוהה בקבלת פני האורחים: לא להראות את עצמו כלל כבעל הבית. יחשבו כבעל הבית אחד מהם מן האורחים. דומה לזה סיפור על סבי, האבא של

18:36 דובר 2 אמא שלי, שהם גרו-- תחילה הם גרו-- ההורים גרו בחברון, אחר כך בעיר העתיקה ואחר כך במקור חיים, והם היו ידועים כמכניסי אורחים גדולים מאוד. בהם גם אנשים פשוטים, גם צדיקים. ופעם שמעו איך שבכמה אורחים יושבים יחד ואומרים ביניהם, מדברים ביניהם: "כל כך, כל כך טוב לנו כאן לאכול. אף פעם הבעל הבית לא נמצא כאן". הם לא ידעו שהבעל הבית יושב לידם. הסבא ישב לידם ואכל איתם, אבל הוא לא עשה את עצמו אף פעם כבעל הבית. אז הם אמרו: טוב לנו שאין כאן בעל הבית, כאילו. זה דרגה, דרגה חשובה בעניין של הכנסת אורחים. כן, עוד טיפול בנושא אורחים: כתוב "וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום". אומר רש"י: לראות אם יש עובר ושב ויכניסם לביתו. יש מבארים שהוא בהכנסת עוברים, הוא קירב לה' את כל עוברי עבירה. זה הפירוש עובר ושב, מי שעובר עבירה ולהשיב אותם לקדוש ברוך הוא. אלה אנשים הזקוקים לעזרה. מובא בספרים הקדושים, אחד מהאדמו"רים מאלכסנדר, שלפני כארבעים וש-ארבעים וחמש שנים הלכתי עם רבני חב"ד אליו. זה היה בהקשר מיהו יהודי. באנו אליו, וזה סבו של האדמו"ר הנוכחי. בספר זה מביא את דברי רבי יונתן בן עוזיאל, המסביר שאברהם אבינו היה בדיוק בזמן האכילה ואמר למלאכים כי יזדמן לו בעת ההיא, והסכימו לזה. הוא שואל שם למה זימן הקדוש ברוך הוא הזדמנות זאת שהם יתארחו-- שיתארחו ויאכלו אצלו? אז הוא מבאר את זה על פי סיפור, סיפור מעניין. אחד מסביו הקדושים, מתלמידיו של רבי יצחק מוורקא, בעת צעירותו כבר הכתירו לרבי, היה מתגורר בעיירה טורצ'ין והיה נוסע עוד לרבו, ושם נדבק בו חסיד מסוים עם בנו. באחת השבתות, בהיותו

20:57 דובר 2 בעיר בטורצ'ין, הגיע בנו של האיש, האיש שנדבק אליו לשבת קודש. לצערנו חלה שם, אה, אימו, היא חלתה שם. הגיע לבית המדרש-- הוא חלה שם, סליחה, הוא חלה שם, והאמא הגיעה לבית המדרש, צעקה שלא תצא מן המקום עד שהרבי יבריא אותו, כי אצלו הוא חלה והוא חייב לרפאות אותו. מה עשה הרבי? הזמין עגלון ואמר לו: נוסעים. האישה ראתה כי נוסעים, הבינה כי הוא רוצה כאילו להשתמט ולברוח, אז היא התחילה לצעוק, לעצור אותם, אך לא הצליחה. התחילה לרוץ. הרבי לא הגיע למקום רחוק, אלא במקום קרוב שם חנו. מה קרה שם? ראה אותו אדם מסוים, הכיר שהאיש הזה צדיק. הוא הזמין את הצדיק הזה לכוס תה אצלו בבית. הרבי הסכים. אחרי השתייה ציווה הצדיק לעגלון: כבר אפשר לנסוע חזרה הביתה. בבואו הביתה נודע לו שהבן כבר הבריא. מה קרה כאן? מה הסיפור? מה קרה כאן? נו, שאלו את הצדיק מה-מה-מה הוא עשה כאן. הוא ברח. הוא לא ברח, התעכב, נכנס למישהו בא-בא-באמצע הדרך. הצדיק אמר: אני ראיתי שאין לי שום אפשרות לרפאות אותו, לכן אמרתי אני אסע למרחקים, למקום ש-- איפה שחבריי גרים שם, ואני אהיה האורח שלהם, וברגע שאני אהיה אורח שלהם אני אהיה-- אהפך להיות חפצא של קדושה. אני אורח. אז יש מצווה של הכנסת אורחים, אז אני אהפך להיות חפץ של קדושה. ברגע שאני חפץ של קדושה יהיה לי כוח לברך במיוחד. זה החישוב שלו. אבל כשהזמינו אותי כבר בכפר הקרוב וכבר נהייתי אורח שלהם, כבר נהפכתי להיות אורח של-- חפצא של קדושה כבר, כבר עכשיו. לכן חזרתי הביתה והכול היה בסדר, הוא הבריא. לפי זה מבאר שם: אברהם אבינו הלא היה חולה,

23:09 דובר 2 היום יום השלישי למילה היה. הוא חיפש עצה וברכה לרפואה, לכן הוא שמח שמכניס אורחים. למה? האורחים הם יהיו חפצי קדושה ואז הם יברכו אותו ויתרפא. באותו כיוון, באותו מושג של חפץ של קדושה. נו, למדנו כאן מושג של מצוות הכנסת אורחים, שהמזמין מקבל מצווה גדולה וגם מרוויח מזה, גם האורח מרוויח, היות ומציאות של חפצא דקדושה. זה בעצם יותר מקבלת פני השכינה, אין הדבר הזה. קבלת פני השכינה, המקבל מארח בגדול אבל לא חל שום שינוי בשכינה, לא חל שום שינוי. הכנסת אורחים חל שינוי באורח, הוא מקבל להיות חפצא של קדושה. אפשר להסביר בזה גם דבר מעניין, הנהגתו של אדמו"ר הזקן כשהוא שוחרר מהמאסר. ידוע שאחרי חמישים ושלושה ימים שהוא היה במאסר, במקום להיכנס לבית של החסיד רבי מרדכי מליעפלי, הוא נכנס לבית של המתנגד והיה שם שלוש שעות. והרבי אמר אז שהשלוש שעות האלו היו יותר גרוע מכל החמישים ושלושה ימים, אבל בסופו של דבר כשהוא ישב שמה, ש-ש-שישב שם, שתה כוס תה, הציעו לו כוס תה, שתה את הכוס תה ומה הוא אמר? משום כבוד האכסניה. אני זוכר שהרבי דיבר על הסיפור הזה ללמדנו גודל אהבת ישראל. איך שאדמו"ר הזקן אמר שהיה לו יותר קשה מכל המאסר. בכל זאת, כבוד האכסניה שתה כוס תה. אפשר לפי דברינו להסביר שבנוסף לגדלותו הוא רצה להוסיף עוד גדלות, להיות חפצא של קדושה. ברגע שהוא יהיה אורח אז הוא הולך להיות חפצא של קדושה אפשר לומר, אז זה אפשר, אפשר להסביר את זה. אחד מרבני ירושלים הזדמן להיות אורח בבני ברק אצל גדולי ישראל שם. פעם אחת זה היה כבר בלילה. הגיע אליו, נדמה לי אצל החזון איש. הוא

25:17 דובר 2 הגיע בלילה שם. נו, הוא לא יכול לצאת לירושלים. זה לא כמו היום. אין כלי רכב, אז הוא חשב להישאר שם בבית כנסת. אז הם הזמינו אותו בבית ופתאום הוא רואה שהסטייפלר סוחב את כיסא המיטה והחזון איש סוחב את המיטה. ואז הוא אמר להם, "מה אתם לבד מתאמצים בזה? אני יכול לעזור." אז הם אמרו לו, "פעם ראשונה שאנחנו רואים שהאתרוג, שהחפצא דקדושה, הוא מביא לנו דעות. אתה אין לך זכות להביא דעות. אתה, אתה האורח. לא להביא דעות. זה מוטל עלינו. זה מצווה שלנו." כן. יש ני-ני-ניסיונות לפעמים שבאים אורחים לא אסתטיים, יש אורחים בעייתיים. יש ניסיונות גדולים בשעה שמארחים אורחים, בפרט בשבת. רוצים שהבית יהיה רגוע, שקט, שליו וזה לא פשוט. אנחנו לבד כשהיינו בכפר תבור היה לנו סוגי אורחים שרצו דווקא במקומות שניקו כבר בשבת של ערב פסח, דווקא לאכול את הלחם במקום שניקו לפסח וללכת להתקוטט איתו. יש ניסיונות גדולים בהכנסת אורחים. כן, אבל בזכות ההקפדה בהכנסת אורחים, אפילו אורחים לא רצויים, אז אה בזמן-- אז זוכים גם שמתפטרים מבעיות שונות מאורחים בלתי רצויים כמו קורונה, הוריקנים, כל התופעות, תופעות שהיום זה מאורחים בלתי רצויים. חייב אני לציין בעניין שנדבר על אורח לא רצוי, מסופר סיפור יפה. אני לא זוכר מי זה היה. אחד אמר לבנו, צדיק אחד אמר לבנו לפני בר מצווה שלו, "הנה אתה יודע, אתה מתקרב לבר מצווה, אתה יודע, אתה הולך לקבל את האורח החשוב. האם התכוננת כבר? צריך להתכונן לקבל את האורח." אז הילד אמר לאבא, "אבא, מאז הייתי קטן עוד מגיל שלוש אני מתכונן." "אוקיי, אז תגיד לי, איך אתה מתכונן?" אז הוא אומר, "כשהגיע היצר הרע, האורח רצה

27:47 דובר 2 להיכנס אליי, אמרתי: זה לא קונץ שתבוא עכשיו. אין לך פרטנר, אין לך עם מי להתקוטט. תחכה, תחכה, תבוא תורנו. אז עד היום לא הכנסתי אותו." אז אם כן, זה ההכנסת אורחים הגדולה שלו שאני-- ההכנה הגדולה שלי, שהאורח שאני מקבל. יש מסופר על צדיקים שהכניסו אורחים. ידוע היה צדיק גדול, רבי משה לייב. כל סוגי האורחים הפצועים שהוא ריחץ, רחץ אותם והשכיב אותם על המיטה שלו, נתן את המיטה שלו לאורח שלו. גם ידוע שהיה צדיק גדול, רבי שלמה מזוועהיל. כל סוגי אורחים הגיעו אליו. יש הרבה סיפורים איך שהם טיפלו באורחים בצורה גדולה, באהבה גדולה, למרות שסבלו מהם והציבור סבל. הם ביקשו לא-- שלא להתערב, לתת להם מה שהם רוצים. זו דרגה גבוהה. אני לא יכול לפרט את כל הסיפורים ואין לי את הזמן לפרט, בעזרת ה' בהזדמנות אחרת. ידוע הסיפור על הבעל שם טוב הקדוש. לידתו קשורה למצוות הכנסת אורחים. פעם ניסו מן השמיים את האבא שלו, רבי אליעזר, שהגיע אליו אורח בליל שבת עם תרמיל על כתפיו. רבי אליעזר לא העיר לו שום דבר על זה. הוא קיבל אותו כמו שהוא, האכיל אותו, השקה אותו, השכיב אותו לישון. בזכות זה נתן הקדוש ברוך הוא, נתן את המתנה היפה, נשמת הבעל שם טוב. כן. מסופר שבסוף זה ש-- גילה לאבא שלו, לאליעזר, שזה היה אליהו הנביא שבא לנסות אותו, את הכנסת אורחים שלו. זה דבר לכבוד דבר, וכאן אנחנו לומדים לכאורה דבר מבהיל. אם רבי אליעזר לא היה מכניס אורחים כמו שצריך, לא היה יכול להיות, כל אור החסידות בעולם לא היה יכול להיות. כל אור החסידות בעולם זכינו בגלל זה, בגלל הכנסת האורחים, ובחסד בכלל זכינו לגילוי

29:46 דובר 2 האור הגדול. זה דבר נפלא. ומדברים על אורח לאורח, אז חשוב לי לספר על אחד מהסבים שלי, היה בעל הישמח משה, וידוע שהוא היה תמיד ממתין ומצפה למשיח צדקנו. היה הוא-- הייתה תקופה שהחתן שלו, הרי הוא לא היה, לא היה בבית. הגיע הזמן שהוא צריך כבר לחזור וחיכו לו, וכשהוא היה בערב שבת מסוים, הוא היה במקווה. אחר כך אמרו לו שהנה הוא הגיע, הוא הגיע. אז רץ הישמח משה והלך לקבל-- ללבוש את הבגדים שלו לקבלת המשיח. פתאום הוא ראה שהאורח זה החתן שלו. נו, הוא שמח מהאורח, אבל הוא הזיל דמעות, שאם אומרים האורח ההוא הגיע, מי שהגיע, הם אומרים הוא הגיע, מתכוונים על האורח החשוב, מתכוונים למשיח צדקנו. זה על הישמח משה. אם מדברים גם על הכנסת אורחים, אז עוד שני דברים על החפץ חיים. הוא סחב את כלי המיטה, אמר לו האורח: "אפשר לתת את זה לגוי. למה אתה זה?" אמר החפץ חיים: "מצווה גדולה של הכנסת אורחים אני אתן לגוי?" ופעם מסופר שבסעודת ליל שבת איחר את אמירת שלום עליכם למלאכים עד אחרי מנת הדגים, והציבור התפלא שהוא לא אומר שלום עליכם. אז הוא הסביר שהוא ראה שהאורחים רעבים. אז הוא אמר: המלאכים יכולים לחכות, אני אעשה קידוש עכשיו. וכך היה. ועוד מסופר עליו שהגיע פעם אורח בערב שבת והאורח היה מאוד מותש ונח מעייפותו, נח. החפץ חיים אמר למשפחתו שהם יאכלו, והוא בעצמו חיכה עד השעות המאוחרות בליל שבת, עד שהתעורר האורח, ואז אמר לו שיתפלל ועשה קידוש ואכל איתו יחד. האורח ראה שכבר שעה ארבע לפנות בוקר והתפלא מאוד על החפץ חיים שהוא חיכה עד עכשיו בשביל האורח.

32:16 דובר 2 מן המתנה לאורחים, אורחים חשובים. הייתה לי סבתא, אמא של אמא שלי, שהייתה גרה בדווינסק והייתה קרובה לשני הרבנים הגדולים, לרוגצ'ובר ולאור שמח. אמנם מצד משפחתה הייתה קרובה לרוגצ'ובר, שהוא היה הרב החסידי, אבל גם הייתה בבית של האור שמח, והיא הייתה תמיד שמחה לראות איך שהאור שמח והרוגצ'ובר יוצאים מבית כנסת יחד. היה לה עונג גדול מזה, והיא הייתה אומרת שבעיירה דווינסק היו רחוצים ולבושים כבר משעות הצהריים, כבר היו מוכנים לקראת שבת קודש, לקבל את האורח החשוב שבת, מהצהריים כבר. כן, חשוב לציין לא לפספס את האורחים הנחמדים שלנו, את הילדים שלנו. הילדים שלנו חשובים מאוד. הם אורחים חשובים, הם לא פחות חשובים, אז צריכים להשקיע בהם. לחזק את המשפחות. יש כאלו גם שלא זכו למשפחות. צריכים להתפלל עבורם בזכות הכנסת אורחים. זה חשוב מאוד. מסופר על ה-- המגיד ממזריטש, אדמו"ר הזקן לא היה לו ילדים, אז הוא בא לבקש ברכה מהמגיד, מרבו. אז רבו אמר לו: דוד המלך אומר בתהילים, "במה יזכה נער את ארחו?" למה "במה יזכה נער"? מי יזכה את הנער? את אורחו, בזכות הכנסת אורחים. אז הוא עסק בהכנסת אורחים ונולד לו אז הבן הבכור דובער, שקרא לו שמו על שם רבו המגיד ממזריטש. יש עניין של הבאת שמחה לאורחים, עד שירה וזמרה, זה דבר גדול מאוד. השירה וזמרה בשולחן השבת בשבת חודר לתוך הנשמות האלו שיושבים שם, כולל את האורחים. זה חשוב מאוד. זה עכשיו הגיע לידיי כתבה, מישהו שהיה נוכח בהתכנסות של רבנים ורבניות ולא דיברו על פוליטיקה. כן, אחד מ-- אחד מהחבר'ה שבחוץ לא נראה כל כך דתי, פרץ בשירי שבת, שירים, שיר של קרלין, שירי ויז'ניץ, שירים. עוד אחד

34:38 דובר 2 התחיל לשיר שירים חב"דיים. נו, איך זה מגיע אליך? שואל אותו. השירים האלו. אז הוא השיב: אמנם בחוץ אני נראה ככה, אבל בפנים יש לי אש יוקדת בנשמתי, אש של שירה חסידית מגיל צעיר מאוד, מחיי משפחת ההורים שלי, מן האווירה של שבת. את זה אי אפשר להעלים. אדרבה, זה היהדות שבתוכי. וממשיך בעל הכתבה שזה מזכיר ליהודים שחזרו מהשואה והיו במנזרים ורצו להוכיח שהם יהודים. אז הוא צעק שמע ישראל, אז הילדים היהודים התחילו לבכות והמשיכו להגיד שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. שמה שנמצא בתוך ליבם של הילדים, שכך הוכשרו, כך גם השירה והזמרה. מה שנכנס בשירה זה דבר שנשאר לעולמי עד, וזה חלק מהכנסת אורחים. בעת קידוש לבנה אנחנו אומרים: אלמלי לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמיים פעם אחת בחודש, דים. זו זכות גדולה לקבל את פני אבינו שבשמיים פעם אחת בחודש. וגדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה. זאת אומרת, זה אומר לנו הכנסת אורחים אנחנו צריכים הרבה יותר מפעם אחת בחודש, ויותר חשוב. יש עוד סיפור, אני-- קשור אני לסיפורים, כי סיפור צדיקים חודר בתוכנו את התוכן החשוב של עניין של הכנסת אורחים. זה דבר גדול מאוד. יש איזה אחד מהמגידים מישרים המפורסמים בעולם, הרב בידרמן, והוא מביא שני סיפורים, אחד מהרב הקדוש מקוברין. הוא מספר כך. בימי ילדותו של הגאון רבי חיים מבריסק הוא חלה מאוד. כל הרופאים התייאשו ממנו. באותו זמן הגיע הרב הקדוש מקוברין לבריסק, נכנס לבקר את סבו של הילד, הלא הוא החסיד רבי-- הסבא מתחיל, נתחיל בזעקה. "הנכדי היקר חיים חולה אנוש מאוד", אמר הרב הקדוש מקוברין. "בוא נלך לבקר את החולה". כשנכנסו

37:02 דובר 2 אל החדר פתח הרב הקדוש ואמר: "כתוב בפרשה שלנו, בפרשת וירא, 'והוא עומד עליהם תחת העץ' וכולי." שאלה: מדוע כתוב בלשון הווה, עומד? היה צריך לכתוב והוא עמד. ללמדנו כל פעם שיהודי מקיים מצוות הכנסת אורחים, מגיע לשם אברהם אבינו, עמוד החסד, והוא עומד תמיד להשתתף בהכנסת אורחים. ואמרו חז"ל: אבן טובה הייתה תלויה בצווארו של אברהם אבינו. כל חולה הרואה אותו מיד מתרפא, ומכיוון שאתה מקיים בי מצוות הכנסת אורחים, אברהם אבינו נמצא כאן, ובוודאי שתבוא הרפואה לידי החולה. ואכן כך היה, הילד הבריא. כן. לא קל. לא קל. לקיים את הדברים האלו של הכנסת אורחים צריך להיות התבטלות גדולה לקדוש ברוך הוא. התבטלות גדולה. כשאדם יש לו את האגו שלו, באמת קשה לו לעמוד בניסיונות שפירטנו ומה שיש עוד. היה חסיד אחד, אני שמעתי שר' זלמן, אני לא יודע מישהו, הוא ביקש מהאדמו"ר הזקן ביחידות ברכה לצרכיו. מה הוא אמר? אני צריך כסף. האיש הזה, ר' זלמן, ירד מנכסיו. נו, הוא ביקש מהאדמו"ר הזקן: אני צריך כסף. אני צריך כסף לתת אוכל ושתייה לצאצאים שלי וכולי וכולי. האדמו"ר הזקן נכנס בדבקות ואחר כך אמר לו: "אתה אומר רק מה שאתה צריך, ואתה לא אומר מה ש-- למה צריכים אותך?" נו, החסיד התעלף. כשהתעורר, כאילו שכח את הבקשות שלו. הוא נשאר בצל האדמו"ר הזקן משך זמן רב בתורה ותפילה. כן, המושג של אני צריך גם מתפרש בעניינים רוחניים, שאדם לומד כדי שיהיה למדן. אדם מתפלל שידעו שהוא מתפלל טוב. יש פניות אישיות. אומר האדמו"ר הזקן: אל תחשוב אני צריך, אלא למה צריכים אותך? כן, כשיודעים לכוון את המעשים בהתאם, למה צריכים אותך, קל לקיים גם מצווה זו של

39:27 דובר 2 הכנסת אורחים עם כלל המצווה של ואהבת לרעך כמוך. אה, לסיום אני רוצה לסיים מה שראיתי על הצדיק הרב הקדוש רבי הלל מפאריטש. ידוע רבי הלל מפאריטש היה צדיק, קראו לו חצי רבי, והיה מצטיין בדבקותו ובתורה, בתפילה, בעבודת השם בתפילה. כן, הוא היה-- ראה את אדמו"ר האמצעי, אדמו"ר הצמח צדק, היה חסיד גדול שלו, היה עובד השם גדול. פעם קרה בשבת שרבי הלל, אחרי גמר התפילה בציבור, הוא הולך יחד עם המתפללים מבית הכנסת, הולך הביתה. כולם התפלאו: מה קרה איתו? מה קרה? הדרך שלו הייתה להאריך מאוד בתפילה בכמה שעות ולא ללכת עם כולם. שאלו אותו, אז הוא ענה: "יש לי אורח לשבת. מה אני והתפילה שלי שווים באם יהודי רוצה לאכול?" ההתפלאות, צדיק כזה גדול? אז התפלא כמה צריך-- זה לא שווה אם אני לא נותן לו את האוכל, אז התפילה שלי לא שווה. מה שלמדנו מכל זה? את החשיבות של הכנסת אורחים. הבנו, "גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה". הבנו מה שהתחלנו במסכת שבת, שמפנים את ה-- אפילו תבן ותבואה, אפילו ארבע וחמש קופות מפני האורחים, מפני ביטול בית המדרש. זה לפי הגמרא שלמדנו, שהמשנה כותבת אורחים לפני ביטול בית המדרש, שזה לפני ויותר גדול, אז יותר גדולה מקבלת פני שכינה, יותר גדולה מתפילה, מלימוד התורה, ולכן חשוב מאוד מאוד להצטיין במצווה הזו של הכנסת אורחים. כן, אנחנו מצפים לאורח החשוב, למשיח צדקנו, שיבוא ויגאלנו. אין ספק, בזכות ההצטיינות בהכנסת אורחים, בהבאת האוכל והשתייה, אהבה ושמחה, שירה וזמרה, כל הדברים הטובים מביאים לאורח הזה, מפיחים בו רוח חיים חדשה. אין ספק שזה חלק מהזירוז שאנחנו נזרז בעזרת השם לקבלת פני האורח החשוב. משיח צדקנו יבוא ויגאלנו

42:17 דובר 2 בקרוב בימינו אמן.