הטיפול בחולה בשבת - הרב יוסף יצחק פייגלשטוק שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 היום נדבר על חולה שיש בו סכנה שמחללים עליו את השבת. והיום נדבר בעיקר מה זה הגדר חולה שיש בו סכנה. הנושא הזה מאוד, מאוד חשוב. אדמו"ר הזקן כותב על זה בסימן שכ"ח סעיף ב'. כן. מי שיש לו חולי של סכנה, מצווה לחלל עליו שבת. והזריז, הרי זה משובח. השואל, מי ששואל רב אם מותר לחלל את השבת, הרי זה שופך דמים, מפני שעד שיקבל את התשובה מהרב אולי ימות החולה. והנשאל, הרב, הוא קיבל את השאלה, הרי זה מגונה. מאוד לא טוב. למה? שהיה לו לדרוש ברבים שמותר. דהיינו, זה נושא שהרב חייב ללמד את הקהל עוד לפני ששואלים אותו. הוא לא יכול לחכות עד שיבוא לשאול, מפני שאם כשיקרה כזאת שאלה ויבוא לשאול, הרי זה שופך דמים. האנשים, הקהל צריך לדעת את התשובה לזה עוד לפני ששאלו. במקום שתקרה השאלה הם ידעו את התשובה מיד וילכו ויעשו. כן. ואפילו ספק נפשות, הנה יש כאן ספק, יש כל מיני ספיקות. ספק אחד אם האדם נמצא במצב סכנה או לא. יכול להיות אם אני אשב ולא אעשה כלום הוא גם כן יחיה. זה ספק נפשות. או ספק הוא עומד למות והספק אם הטיפול, אם הדבר מה שאני אעשה, אם זה יציל אותו או לא יציל אותו. זה גם ספק נפשות. אז אפילו ספק נפשות במקום אחר, אומר אדמו"ר הזקן, אפילו ספק ספיקא, אפילו כמה ספיקות מחללים עליהם את השבת, שנאמר "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם". מה תלמוד לומר "וחי בהם"? ראה שיהא חי ודאי בעשיית המצוות ולא שיבוא על ידי כך לספק סכנה. כן. דהיינו, שזה לא מדובר רק בשבת. מדובר כל מצוות התורה חוץ משלוש מצוות

02:38 דובר 2 שכל המצוות נדחים בשביל סכנת חיים של יהודי. דהיינו, אם יש ספק שתקרה סכנה בחיים של יהודי, כל המצוות של התורה נדחין חוץ משלוש מצוות שהן גילוי עריות ושפיכות דמים ועבודה זרה. זה רק השלוש מצוות שהם אפילו במקום של פיקוח נפש. היום לא ניכנס לזה, נעשה איזה שיעור אחר מיוחד על כל סוגיה בפני עצמה, על כל מצווה וסוגיה בפני עצמה. היום נדבר בעיקר על שבת. אז לפני כן דיברתי, נתתי שיעור על אמירה לעכו"ם במקום חולי שאין בו סכנה. דהיינו שיש אדם שהוא חולה ואין בו סכנה, אז כל צרכיו נעשים על ידי אמירה לעכו"ם. חולה שיש בו סכנה, כל צרכיו נעשים על ידי ישראל גדול. ונאמר אחר כך בשולחן ערוך שאם יש איש או אישה, קטן, קטנה או גדול, עדיף שחילול שבת ייעשה על ידי גדול. אם יש חכם ואדם פשוט, שיעשה החכם, שאנשים ידעו שחילול שבת במקום סכנה היא לא רק להגיד לגוי, להגיד על ידי קטן או על ידי אישה. לא, זה מצווה בגדול. שידעו שזה מה שציוותה התורה של הלכות השבת. כמו הסיפור של אדמו"ר הזקן שחילל יום כיפור בשביל יולדת. זה אומר מצווה גדולה. זה אדמו"ר הזקן בעצמו הלך והדליק את התנור ובישל את הדייסה ליולדת הזאת ששכבה בבית שלה ביום כיפור. היום, מה שאני הולך לשים את הדגש, מה הגדר של חולה שיש בו סכנה? מה הגדר? האם מדובר באדם שאין נשימה ואין לו פעימות לב ורוצים לעשות לו החייאה ויקראו להצלה ויקראו לאמבולנס, לאמבולנס הכי מתקדם להציל את החיים שלו. אם על זה מדובר, זה החולה שיש בו סכנה שעליו דיברה התורה? לא. לא. השולחן

05:30 דובר 2 ערוך מדבר על מכה של חלל ועל כל מיני דברים. אני לא אכנס בשפה של השולחן ערוך מפני שאתם לא תבינו את זה. אני אדבר בשפה שלנו. הייתי אומר בכזאת הגדרה: כל חולה שאתה באמצע השבוע היית עוזב את כל מה שאתה עושה ולוקח אותו למיון, אפילו שלא היית קורא אמבולנס, היית לוקח את האוטו הפרטי שלך ולוקח אותו למיון. או אתה מזמין טקסי ולוקח אותו למיון, זהו חולה שיש בו סכנה. זה הגדר. אז גם בשבת תקרא לטקסי או תנהג את האוטו או תקרא לאמבולנס ותיקח אותו למיון ואל תחכה למוצאי שבת. אתה לא יודע אם להביא אותו או לא להביא אותו, ואם זה היה יום חול היית מצלצל לטרם או לקופת חולים ולשאול רופא מה אני עושה עם הבן אדם הזה שנראה כך וכך וכך? גם בשבת תצלצל. ואם יגיד לך אפילו הרופא גוי או הוא חילוני או מה שיהיה, ואומר לך תביא אותו, אל תשאל אותו, זה חשוב להביא אותו גם בשבת? חבל. זאת שאלה שלא במקומה. זה על זה נאמר השואל שופך דמים והנשאל... הוא אמר, הרופא אמר תביא אותו כאן, אני רוצה לראות אותו, כן? תביא אותו בשבת ויום כיפור ויום כיפור שחל להיות בשבת, בשניהם ביחד. שיהיה נהג יהודי, נהג גוי, לא חשוב. תביא אותו, לא משחקים בסכנה. אספר סיפור אחד שלי: הייתי כאן בארץ. הייתי שבת אחת בארץ, הנכדה שלי לא הרגישה טוב. היא הייתה ילדה קטנה בת שנה, כן? החלטתי לקחת אותה למיון. לא רציתי לצלצל לאמבולנס. לא הייתי חושב לצלצל לאמבולנס. ייקח יותר מדי זמן עד שהאמבולנס יגיע. הייתי בכפר נידח. תכלס ביקשתי מטקסי לבוא. ענה לי הטקסי: "אני ביישוב

08:17 דובר 2 הזה לא נכנס בשבת. זה יישוב חרדי. בשבת אני לא נכנס, יזרקו עליי אבנים." צלצלתי לטקסי אחר בשבת שיבוא לקחת אותי ואת הנכדה לבית חולים. נשלם לו. "אני ליישוב חרדי לא נכנס בשבת." לקחתי את האוטו שלי ונסעתי לבית חולים. הבאתי את הנכדה שלי לבית חולים בשבת. ראיתי שעם טלפון זה לוקח יותר מדי זמן. אבל הייתי בשבת, לקחתי את הנכדה שלי למיון. אני והנכדה ואמא שלה הלכנו למיון. היינו כל שבת בצהריים עד אמצע הלילה. מוצאי שבת, כמו בשתיים בבוקר. הרופא, אחר המון בדיקות, שחרר אותנו הביתה ולא נתן אף תרופה. כן. רק עשה המון בדיקות ולא נתן שום תרופה. דהיינו, אילו הייתי נשאר בבית ולא היה עושה את כל הבדיקות האלה, היה יוצא אותו דבר. הרופא לא עשה כלום. אז בשביל מה חיללתי את השבת? ככה אני חשבתי. הלכתי למיון, הייתי שם בערך איזה ארבע עשרה שעות. שחררו אותה הביתה, לא נתנו לחולה אף תרופה, אף טיפול, רק המון בדיקות. בשביל מה באתי? הבדיקות יצאו מה שיצאו. אני לא קיבלתי תוצאות של הבדיקות, אבל הרופאים החליטו לא לעשות כלום, לשלוח את החולה הביתה. הייתי יושב בבית, היה יוצא אותו דבר. ככה הרגשתי. שאלתי את השאלה הזאת לרופא כי בזמן שהוא שחרר אותנו אז אמרתי לו: "תשמע, אה... רופא, שום תרופה לא נתת לה, שום טיפול לא עשית, רק בדיקות. כן. חיללתי את השבת. יכולתי להישאר בבית. לא מפריע לי שחיללתי את השבת מפני שעשיתי כמו שכתוב בתורה, לספק פיקוח נפש לנסוע בשבת. אז לא עשיתי עבירה שחיללתי את השבת, עשיתי מצווה. הלכתי להציל חיים של יהודי. אבל המעשה שעשיתי לא שווה כלום." אז הוא אומר: "נכון מה

10:57 דובר 2 שאתה אומר, אבל אם אתה זוכר, בשבע הגיע עוד תינוק עם ההורים שלו. הם חיכו עד מוצאי שבת. הבדיקות שלהם היה בעיה אחרת, ועכשיו אני גמרתי לחתום את התעודת פטירה של התינוק הזה מפני שהם חיכו עד מוצאי שבת, ואילו היו מביאים אליי את התינוק בשבת בבוקר, כשהיה ה-הסימפטומים הראשונים המראים את המחלה, האותות של המחלה הופיע בשבת בבוקר, היו מביאים אותו בשבת בבוקר, היה סיכויים מאוד גדולים שעם תרופה יכולתי להציל את החיים שלו. אבל הם חיכו עד אחרי השבת ולכן כבר לא היה לי מה לעשות אלא לחתום על תעודת פטירה. אז לכן אני חושב שאתה עשית טוב שהגעת. לא מצאתי דיאגנוסטיק. איך אני אומר? אני לא יכול למצוא את ה-- מה המחלה שיש לתינוק הזה. אני לא יודע מה, לכן לא יכול לתת טיפול, ובאמת צריכים תפילה לקדוש ברוך הוא שאנחנו רופאים מוגבלים ולא הכל אנחנו יודעים, אבל אנחנו יכולים לנסות כמיטב יכולתנו. הנכדה שלך, אני לא יכול לעשות כלום. אילולא היית באה או כן היית באה, התוצאות הם זהים, אבל לא תמיד זה התוצאות הם יפים ככה. לכן כשאתה זהיר ובאת למיון אני חושב שעשית את הדבר הנכון כדי להציל את החיים של הנכדה שלך. ועכשיו מה שאני ממליץ לך כדי להציל את החיים של הנכדה שלך: תתפלל עליה מפני שאני לא יכול לעשות כלום." ברוך השם התפללנו עליה ולמחרת בבוקר קמה בריאה והכל היה בסדר. אבל מזה למדתי שלא לזלזל במה שהשולחן ערוך כותב לנו. החולה שיש בו סכנה, לחלל עליו את השבת. מה הגדר של חולה שיש בו סכנה? מהו הגדר היום? אני הייתי אומר היום כל מי שהרופא נותן לו מרשם לקנות

13:40 דובר 2 אנטיביוטיקה בבית מרקחת הוא חולה שיש בו סכנה. היום אנחנו מגיעים תוחלת חיים, נגיד לשבעים שמונים, והיום תשעים ותשע אחוז מהנולדים חיים עד חמישים, שישים שנה או אפילו שלושים שנה. ואין לנו כמעט מיתה של ילדים. לפני מאה שנה חמישים אחוז מהנולדים לא חיו יותר מעשר שנים. עשרים וחמש אחוז נפטרו בשנתיים הראשונים ועשרים וחמש אחוז האחרים נפטרו בהמשך במשך השנים עד גיל עשר או אחד עשרה, וזה היה מחלות, מחלות ילדים. נגיד וופינג קאף שהיום נותנים אנטיביוטיקה, או סטרפ, שהיום נותנים אנטיביוטיקה שבעה ימים. אז הסטרפ הביא מחלות לב. לא היו ניתוחים ללב. סטרפ, הילד תוך שנה היה הולך; עם וופינג קאף תוך חודש היה הולך. והיה כל מיני מחלות שהיום יש עליהם חיסונים. היה למשל וופינג קאף, סטרפ יש עליו אנטיביוטיקה. יש כל מיני תרופות שהתגלו בדורות שלנו, שכל אלה הילדים שלפני מאה שנה היו מתים מהמחלות האלה. וזה, עם החיסונים ואנטיביוטיקה, משתנה מצב הבריאות שלנו ממש מאה שמונים מעלות. זה לא אומר שאדם שיש לו סטרפ אין בו סכנה. אם לא נטפל בו הוא יגיע למחלות לב. ואז אם לא נטפל בו אולי ניתוח יציל אותו. לא תמיד הניתוח מציל. אבל אם ניתן לו אנטיביוטיקה בשבועיים הראשונה, בשבוע הראשון שהוא מקבל את הסטרפט, מיד כשמתחיל לקבל חום, כן? הסיכויים שהוא יבריא זה תשעים ותשע אחוז פסיק תשע, הוא מבריא מזה ולא יישאר שום זכר והלב לא יהיה חולה אף פעם. דהיינו, אם לא נטפל בו זה חולה מסוכן. יש טיפול, לא צריכים ללכת לבית חולים, לא צריכים להביא אותו שום דבר, רק, אה, רואים, אה, את-- יש קצת חום לילד. רואים את הגרון, הוא קצת, אה, אדום.

16:57 דובר 2 עושים משטח, שולחים משטח גרון ושולחים למעבדה. אם יוצא פוזיטיב, דהיינו שיש את המחלה, נותנים את האנטיביוטיקה ונגמר הסיפור. אבל זה חולה שיש בו סכנה. אם לא נביא אותו לרופא ולא נעשה את המשטח גרון ולא ניתן לו את האנטיביוטיקה, הוא לא יגי-- השאלה אם זה ספק סכנת נפשות או ודאי סכנת נפשות. זה לא, הוא לא ימות מחר, ימות בעוד שנה, בעוד שנתיים עם כל הסיבוכים שישנם בזה. זה נקרא חולה שיש בו סכנה. כן. דהיינו, ילד, מבוגר, שיש לו חום ואנחנו לא יודעים למה, וביום חול היינו עוזבים את מה שאנחנו עושים והיינו מביאים אותו לרופא או מביאים אותו לטרם, זה חולה שיש בו סכנה שצריכים לחלל עליו את השבת ולא לקחת סיכון. יכול להיות שאם נחכה למוצאי שבת לא יקרה כלום? יכול להיות. אבל יכול להיות שיש לו כזאת בעיה שאם נחכה עד מוצאי שבת זה יהיה, האנטיביוטיקה לא יעבוד. אתה לא יודע מה המחלה, הרופא עוד לא ראה אותו. יש ספק שזה יכול להיות שהשעות הן ספורות. ברוב המקרים לא יהיה שינוי אם יחכה כמה שעות, אבל מחללים את השבת אפילו על ספק-ספק-ספק-ספק. לא לוקחים אף ספק. אם יש חשש רחוק שזה יכול להסתבך ואם נחכה למוצאי שבת לא נמצא רופא טוב או טרם יהיה סגור או, או המחלה יחמיר או אנ-, או אנטיביוטיקה כבר לא יעב-- לא יפעל. זה סכנות שאסור לנו לקחת. ברור שדימום שאין עוצר, שאני לא מצליח לעצור אותו, זה חולה שיש בו סכנה מיידית. זה יכול תוך, תלוי גודל הדימום, תוך שתי דקות, חמש דקות יכול להיות מוכן לקחת אותו לבית הקברות. אבל, אה, לא על זה מדברים. מדברים על חולה

19:39 דובר 2 שיש בו... נטפל בו קצת יותר אחר כך. כמו הדוגמה בשולחן ערוך, הרופא בא ואמר שהוא צריך תרופה או טיפול לשמונה ימים, אם לא כן יש סכנה על חייו, לא נחכה עד מוצאי שבת ונגיד נחלל עליו רק שבת אחת, אלא נתחיל את הטיפול מייד ב, אה, שבת ונחלל עליו שתי שבתות ולא ניכנס לספק סכנה. זה המקרה שישנו בשולחן ערוך. כן? לכן, אה, שלא נותנים, לא דוחים את זה. ה-ה-החיים של יהודי הוא יקר בעיני הקדוש ברוך הוא והמצווה הזאת, ״וחי בהם״, הוא כל כך חשוב שהוא דוחה את כל המצוות שבתורה. אם הקדוש ברוך הוא נותן את החשיבות הזאת לחיים של יהודי, אסור לנו לזלזל בזה. אנחנו צריכים לקחת את זה רציני ולחלל את השבת ולדחות את כל המצוות האמורות בתורה כדי להציל את החיים של יהודי. ואפילו בספק או בספק ספק. ישנה מחלוקת בשולחן ערוך על חולה שיש בו סכנה והוא ראה רופא ונתן לו טיפול, מה שהוא צריך כדי להציל את החיים, וברוך השם הוא לוקח את התרופה והטיפול והכל למקומו יבוא בשלום. עכשיו החולה לא מרגיש כל כך טוב והוא צריך כמה דברים שגם אם לא יעשה החיים שלו לא יהיו בסכנה... אבל זה עושה אותו יותר נוח. ניתן לזה דוגמה. חולה שיש בו סכנה נמצא באינטנסיב קייר. איך קוראים לזה בעברית? אינטנסיב קייר, בטיפול נמרץ. כל מי שבטיפול נמרץ נחשב לחולה שיש בו סכנה. אני אומר לא רק אלה שנמצאים בטיפול נמרץ או אלה שנמצאים במחלקה שהם בגדר חולה שיש בו סכנה, אלא הילדים שמקבלים אנטיביוטיקה ומשחקים בחוץ עם החברים, עם אחים ואחיות, הם גם כן בגדר חולה שיש בו סכנה. אף על פי

22:27 דובר 2 שהוא אוכל כבריא ומשחק עם כל הילדים כבריא, אבל אם לא ייקח את האנטיביוטיקה החיים שלו בסכנה. אז בטוח מי שנמצא בטיפול נמרץ, החיים שלו בסכנה והוא חולה שיש בו סכנה. עכשיו הוא התעורר ואומר, תלחץ על הכפתור להרים לי קצת את הראש במיטה. שם המיטות הן חשמליות. האם... אה, צורכי חולה שהצורך הזה אין בו סכנה? אם אני לא אזיז את המיטה ואיך שהוא מרגיש להרים לו קצת את הראש או להרים לו קצת את הרגל לא ישנה. להוריד לו את הראש או להוריד לו את הרגל איך שהוא רוצה לא יביא אותו לסכנה, אבל ירגיש, יעשה אותו יותר נעים. אז אם כל צורכי חולה שיש בו סכנה מחללים את השבת או רק מה שצריך כדי להציל את החיים שלו. יש בזה שתי שיטות. הגמרא עצמה מכריעה שאם יכולים לעשות על ידי גוי בלי דיחוי, אז-- ולא יגיע לסכנה, נשתדל לעשות את זה על ידי גוי, ואם לא כן, נעשה את זה על ידי יהודי. כן? יש מקום להקל לעשות את זה על ידי יהודי, שכל צורכי חולה, גם אלה שאינם בשביל הטיפול להציל את החיים, מפני שבעקבות זה שהוא לא מרגיש נוח יכול להיות, יש ספק, אולי זה יעשה שיכביד עליו כל יום. אף על פי שהרופא אומר שלא, אבל הוא לא מרגיש נוח. היה לו יותר נוח אם הראש היה יותר גבוה, יותר נמוך או היה יותר, אה, נוח לשתות איזה כוס תה חם ואין מים חמים רק אם נחמם אותם בשבת, נבשל אותם בשבת. אז צורכי חולה שיש בו סכנה מחללים עליהם את השבת. אז למיטה בטוח הייתי פוסק ככה. מפני שלהזיז את המיטה עם הכפתור בטוח

24:59 דובר 2 זה רק איסור דרבנן. אין כאן נסיעה ואין גוי נמצא במקום, ויהיה קצת דיחוי אם לחפש גוי, אז באיסור דרבנן בטוח. ואני אומר לכל החולים שנמצאים אפילו במחלקה, לא רק בטיפול נמרץ, והם לבד ורוצים לשתות קצת מים, רוצים לאכול, רוצים לקום לשירותים. לכל צרכי חולה, והוא מגדיר את עצמו כחולה שאין בו סכנה. ואם אני אגיד לחולה שהפירוש הוא חולה שיש בו סכנה, אז הוא יגיד: אני בסכנת חיים, ייכנס בדיכאון ויאמר: אין לי תוחלת חיים, אני במצב מסוכן, אני הולך למות, והוא ילך למות. כשאני אומר לאנשים האלה: אתה כמעט בריא, אבל להדליק את הכפתור הזה, לצלצל לאחות או לקום, מה שאתה צריך, זה שטויות. זה איסור דרבנן, אפילו פחות. זה שום דבר. לכל מה שאתה צריך תצלצל. מפני שאם לא יצלצל ותרגיש קצת סחרחורת, לא יצלצל להודיע לאחות שהיא מרגישה סחרחורת מפני שזה שבת, אז איך לצלצל? וההרגשה הזאת של סחרחורת זה אומר שיש לה בערך חמש שניות לפני שהיא תתעלף, ואם היא לא תצלצל אחר כך היא לא תוכל לצלצל, כי הסחרחורת תיכנס והיא תאבד את החושים, ושתי דקות אחר כך אנחנו כבר יכולים להגיד צידוק הדין וקדיש ולהביא אותו לקבר ישראל. זה יכול להיות מכמה וכמה סיבות. בעיקר הסיבה יכולה להיות דימום פנימי, שזאת ההרגשה של החולה בדימום פנימי שהולך למות תוך שתי דקות, תוך חמש דקות, זה סחרחורת. כשהוא מרגיש סחרחורת או שחור, זה כבר איבד הרבה מאוד דם, ואם תגיע אחות תוך שתי דקות ותיתן לה מנת דם, יש אפשרות עוד להציל. אחר כך אין מה לעשות. זה... אז לכן לאסור את הקריאה, שהוא ודאי איסור דרבנן, ולהגיד שזה אסור, זה

27:50 דובר 2 משהו שמביא לידי סכנה. לכן ההוראה שלי היא לכל מי שנמצא בתוך בית רפואה בשבת ואין בידו עזרה: שיקרא לאחות, שלא יחשוב פעמיים. כמו שקורא לאחות בימי השבוע, כך יקרא לאחות בימות החול, גם כשאין מערכת של שבת וזה כולו... והרבנים שם אומרים שזה כולו אסור. זה לא שבת, זה, זה, או זה חוץ לארץ. האדם שנמצא היום בבתי רפואה, שנקרא בלשון של הגויים בית חולים, הוא נמצא במצב של פיקוח נפש על פי תורה. לא להגיד את זה לחולה, מפני שזה לא עושה טוב. החולים, כשאומרים לו שאתה במצב של פיקוח נפש ומותר לחלל את השבת בשבילך, מביא אותם לפאניקה, מפני שדעת בעלי בתים מה זה פיקוח נפש ומה זה חולה שיש בו סכנה, ודעת תורה מה נחשב לפיקוח נפש, לסכנת חיים, זה כרחוק מזרח למערב. והגדרה של פיקוח נפש של השולחן ערוך ושל בעלי בתים זה שתי הגדרות קיצוניות ביותר. אז לכן הבעל הבית לא מבין, כשאומרים לו פיקוח נפש הוא נכנס לדיכאון, הוא חושב שעוד מעט יקראו לחברא קדישא. ודעת תורה זה שתשעים ותשע אחוז פסיק תשע מחולים שיש בהם סכנה חוזרים להיות בריאים, וברוך השם רואים הרבה נחת והרבה טוב, מפני שחיללו את השבת וטיפלו בהם, ורוב החולים לחיים. עוד יום או עוד שבוע או עוד שעה הוא יהיה בריא לכל דבר, מפני שאנחנו חיללנו את השבת ועשינו מה שצריך לעשות. זה הגדר של חולה שיש בו סכנה לפי, לפי הדעה של השולחן ערוך. יש כמה מקרים שמדובר על סכנת איבר ולא סכנת חולי. אני לא אכנס לזה. יש שולחן ערוך צמח צדק, יש את ה... אנחנו לא

31:45 דובר 2 מקילים במצווה וחי בהם. מחמירים בו בכל החומרות, מפני שהמצווה הזאת דוחה את כל התורה כולה, והתורה חייבה אותנו להחמיר במצווה וחי בהם אפילו בספק או בספק ספק. אז לכן אנחנו תמיד מחמירים. אנחנו לא מקילים. ולא ניקח שום סכנות. זה הגישה של התורה. אנחנו מחפשים את כל החומרות שיש לנו בזה. אז כמו שאנחנו אוכלים רק חלב ורק את ההשגחות הכי טובות וכל מצווה עושים בהידור, אז אנחנו נעשה את המצווה וחי בהם בהידור ונזדרז לשמור שלא יבוא לשום סכנה לאף יהודי באף מצב ובאף מקום. זה הכוונה של ה... הכוונה שזה. לרבנים אני אומר שמאוד מאוד חשוב לדרוש את הדרשה הזאת ברבים. זה המצווה שאדמו"ר הזקן אומר שהרב צריך לדרוש, והיום המצבים שהם סכנה זה חולי, גם דליקה יש בה סכנה. אם פורצת אש בשבת וביום טוב, יש הרבה מקרים שיש בהם סכנה. אז יש הבדל מאוד גדול בין סכנת חיים לסכנת רכוש. אז הרבנים חייבים לדרוש מה הדין בדליקה, שזה לא זמן לשאול רב מה לעשות. כשאני נבחנתי, אחת מהשאלות של הרב הנדל זה תיקון ציבורם. אז לכן צריך לדעת על אתר את ההלכות האלה בעל פה. ברוך השם עברתי את הבחינה הזאת, עניתי את כל השאלות נכון, אף על פי שלא התכוננתי, לא ידעתי שזה מה שהוא ישאל. היום אני אומר לתלמידים שלי שמקבלים סמיכה שהם יתכוננו וידעו את השאלות האלה, מפני שבלי זה לא יקבלו תעודה. ואני אומר עוד יותר, שהשאלות של פיקוח נפש ודליקה בשבת זה לא רק לרבנים. כל אחד צריך לדעת, והרבנים צריכים לדרוש את זה לרבים, שכל אחד ידע שהנשאל הרי זה מגונה, שהיה לו לדרוש ולא דרש. מהנה, זה אנחנו

35:29 דובר 2 חייבים ללמד את קהל ישראל שידעו את המעשה שיעשו, וכיוון שזה דברים שבאים בלי להתכונן ובלי לדעת, אז צריכים לדעת דברים האלה מראש ולהיות מוכנים לכל מצב ומצב ולקיים את המצוות שהקדוש ברוך הוא ציווה עלינו. המצווה וחי בהם, שהקדוש ברוך הוא יברך את כל אחד ואחד שיהיה לו בריאות הנפש ובריאות הגוף ושלא יבוא לידי סכנה, ורק ניזהר ונישמר, ויהי השמירה ונשמרתם מאוד לנפשותיכם. ניזהר שלא יהיה שום דבר שמביא לידי סכנה, כמו שהקדוש ברוך הוא ציווה עלינו: ועשית מעקה לגגך. וניזהר על כל הדברים שיכולים להביא לידי סכנה בבית שלא יהיו, שיהיה להם מעקה או משהו, או כל מה שצריך כדי למנוע סכנות. ולמנוע חולי ולמנוע כל הדברים, הקדוש ברוך... זה המצווה של הקדוש ברוך הוא לשמור על כל אחד ואחד בצורה של זהירות. ואם קרה משהו נלמד מהעבר מה יכולנו לעשות יותר טוב שהדבר הזה לא יקרה עוד פעם. אבל עם כל זה מתפללים כל יום רפאנו ה' ונרפא, שהקדוש ברוך הוא רופא חולים, וכל יום אנחנו מברכים בברכה שנייה בברכת השחר רופא כל בשר ומפליא לעשות. הקדוש ברוך הוא מפליא לעשות ושולח רפואה עוד לפני שאנחנו מגיעים, שרופא כל בשר ומפליא לעשות.