אמירה לנכרי - הרב יוסף יצחק פייגלשטוק שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 היום נדבר על איסור אמירה לעכו"ם. חכמים אסרו לנו להגיד לגוי, אינו יהודי, לעשות משהו שאסור לעשות בשבת. אדמו"ר הזקן מדבר על זה בהרבה מאוד סימנים בשולחן ערוך. לא נמצאות כל ההלכות האלה במקום אחד, הן מפוזרות בכל מיני מקומות. לעבור על כל ההלכות של אמירה לעכו"ם בשיעור של שעה זה תפקיד מאוד, מאוד קשה. אנחנו ניכנס לראשי פרקים, לראות את ה... כללות העניין, ועיקר שנתייחס היום למקרים שמותר לומר לגוי לעשות מה שאסור לעשות בשבת, באיזה מקרים מותר. על זה נתייחס הכי יותר. האיסור באופן כללי הוא מדובר בסימן רמ"ג סעיף א', שחכמים אסרו לנו להגיד לגוי לחלל את השבת בשבילנו, בין שהגוי מקבל מאיתנו משכורת והוא פועל שלנו, בין אם הגוי עושה לנו טובה בחינם, זה אסור. אף על פי שבכל התורה כולה גוי אינו נעשה שליח, באופן כללי אין שליח לדבר עבירה. אף על פי כן חכמים החמירו לחומרה שאמירה לגוי שאינו מצווה על שביתה זה הווה שליחות. והסיבה שאמירה לעכו"ם, כדי שלא תהיה שבת קלה בעיני העם ויבואו לעשות בעצמם. לכן יום טוב אסור באמירה לעכו"ם ואפילו חול המועד אסור להגיד לו, לגוי. וזה לא רק למצוות שביתת אדם שמדובר אמירה לעכו"ם. אמירה לעכו"ם היא בכל תרי"ג מצוות עשה. בכל מה שאסור לנו לעשות אסור לנו להגיד לגוי. זה אותו דבר. למשל, רוצים לתת הלוואה או לקבל הלוואה בריבית, זה שנשלח את הגוי לקבל את הכסף או לתת את הכסף זה לא מוריד את האיסור. ושם זה יותר גרוע, כי עיקר ההלוואה מיוחס למי שהכסף שייך לו, זה אפילו לא נכנס בגדר שליחות, זה ממש האיסור בעצמו. זה על ידי עכו"ם, זה ממש אסור מן התורה. ויש

03:07 דובר 2 עוד מצוות שאמירה לעכו"ם אסורה. למשל, בחינוך קטנים, לתת לקטן דבר אסור ועוד כל מיני מקרים. נגיד איסור סירוס, לסרס בהמה חיה, אסור להגיד לגוי לעשות את זה. בכל המצוות שבתורה איסור אמירה לעכו"ם נמצא. וחכמים אסרו את זה שאם גוי עשה מלאכה בשבת, אסור ליהנות בשבת מאותה מלאכה עד אחרי שבת בכדי שיעשו, בכדי שיעשו. דהיינו, שיהודי לא ייהנה שום דבר שנעשה בשבת. דהיינו שלקח לגוי שעה להכין את זה, שאחרי שנגמרה שבת צריך לחכות שעה ואז יהודי לא נהנה שום דבר מזה שנעשה בשבת, כי גם אחרי שבת יש מספיק זמן שהגוי יכול לעשות את זה אחרי שבת. ולכן אסור ליהנות עד בכדי שיעשו. ומדובר על הרבה מאוד הלכות כאלה שנמצאות בכל מיני מקומות. הנר, אם הנר הוא של יהודי והוא לא ציווה לגוי להדליק את הנר, אבל הגוי רואה את היהודי שמנסה לקרוא ספר בחושך ומבין שהיהודי היה רוצה לראות באור והוא מדליק את האור. כיוון שהנר שייך ליהודי ולא מוחה בגוי, אסור לו ליהנות מהאור. השאלה, אסור ליהנות מאור, אבל אם הוא חייב לצאת מהחדר? אז לא צריך לצאת מהחדר, אבל אסור לו לקרוא, ליהנות מאור. כיוון שהנר שייך ליהודי וזה שהוא לא מיחה והוא נתן רשות לגוי להשתמש באור או להדליק אותו, הרי זו הוכחה שהוא מסכים והגוי נהפך לשליח שלו. לכן אסור ליהנות מזה והוא צריך למחות. ואם הוא אומר לגוי, תשמע, אני בחושך, אני צריך למחות בך. אבל אתה תדע שכל פעם שאני מוחה אני רק מוחה כדי שיהיה מותר להשתמש לאור. אבל באמת אני רוצה שתדליק אותו, אז אל תשמע לי ותדליק. אז אומר אדמו"ר הזקן, גוי שאינו שומע למחאה חייב

06:07 דובר 2 להרחיק אותו מהבית. הוא צריך לפטר אותו מהעבודה. צריך לזרוק אותו שם רחוק. אסור להעסיק אותו יותר. אין חוכמות. הוא צריך לסלק את הגוי, למחות בו ולסלק את הגוי. כדי שישמע לו חוכות לשמור את השבת. זה אני חושב נמצא, כן, בסימן רע"ו סעיף ו'. אם הוא במקום, אם הנר הוא של ישראל צריך למחות בידו, וסיימתי. עכשיו אם הנר הוא של גוי ורוב האנשים בחדר הם גויים, והוא מדליק לעצמו או בשביל רוב הנמצאים בחדר, אז רוב הנמצאים בחדר גויים אז הוא עשה את זה לצורך גוי, אז מותר ליהודי ליהנות מהאור, אבל חייב להיות בנר של גוי. למשל יהודי נכנס למלון. בלובי היה חושך. מה, יושבים שם שלושה אנשים בלובי, שני גויים ויהודי אחד. בא הפועל של המלון והדליק את הנר של המלון. מותר ליהודי ליהנות, אבל אם יש שני יהודים וגוי אחד אסור ליהנות מהאור כי הוא שעשה. רוב האנשים הם יהודים. זה נמצא בסימן רע"ו סעיף ו'. היום המצב הוא שאם אתה נכנס ללובי של מלון ומתיישב האור נדלק מעצמו. זה לא האור נדלק בעצמו. יש חיישן שמרגיש מישהו נכנס ומיד שמרגיש תנועה בחדר מדליק את האור. זה לחינם. מי הדליק את האור?

08:15 דובר 2 היהודי שנכנס לחדר, הוא חילל את השבת. אז במלון כזה שיש חיישן כזה זה לא אמירה לעכו"ם, זה לא זה. זה ממש מעשה בידיים. אה, זה במקום הוא הדליק את האור ביד על ידי לחיצה על הכפתור. אז הוא הדליק אותו בהילוך הרגל כשהוא נכנס למקום הזה והחיישן הרגיש את התנועה שלו והוא עם התנועה שלו הדליק את האור בשבת וזה ממש מעשה בידיים. זה המרמוזר. אבל כל זה מדובר בנר ששייך לגוי, לא בנר של ישראל. בנר של ישראל צריך למחות בידו. ואם הוא מוחה ולא שם לב צריך לסלק אותו ואין שום היתר בדברים השייכים ליהודי שהגוי אפילו בלי ציווי יעשה משהו בשבת. האם לצורך מצווה? אם לצורך מצווה מותר? אז זה צורך מצווה, נגיד בית הכנסת להדליק את האור ויש חושך בבית הכנסת. אז היום אני אומר שזה לא לצורך מצווה, זה לצורך עצלנים. מפני שאם יש לנו בית הכנסת ומי שיכין בערב שבת יאכל בשבת, אז כמו שצריכים להכין בערב שבת את הצ'ולנט ואת היין והחלות צריכים להכין לערב שבת את השעון שבת שידליק ויכבה את האור ולא להגיע בשבת לבית הכנסת והכל חושך ולחפש גוי להדליק. זה לא הכנה לשבת. אדמו"ר הזקן פוסק שדבר שאסור מדרבנן לצורך מצווה, אמירה לעכו"ם בדבר האסור מדרבנן יש מקום להתיר, אבל על מה שאסור מן התורה, כמו להדליק נר לצורך מצווה, מדובר אפילו מלאכה דאורייתא בשביל למול ביום השמיני, שעצם המילה דוחה את השבת. אבל לטלטל את הילד, להביא אותו לבית הכנסת או להביא את הסכין דרך רשות הרבים שזה איסור דאורייתא, אז זה מעכב את המילה ולא ימולו מפני שמצוות המילה דחו-- נדחה לפני שבת, אבל

10:56 דובר 2 לא מכשירי מילה, או הבאה או טלטול הסכין, ואפילו על ידי גוי תידחה המילה. אלא מי שמקל ועושה מלאכה על ידי גוי לצורך מצווה, יש להם על מי שיסמוכו, ולכן אין למחות בידם, לא לקרוא לו מחלל שבת, להגיד לו שגוי אתה, מחלל שבת, והוכח תוכיח, תמחה וכל מה שמדובר בזה. כמו שיש דעות שמתירים אמירה לעכו"ם לצורך מצווה, אף על פי שאדמו"ר הזקן אינו פוסק כך. מי שהולך לאור פסקי אדמו"ר הזקן לא יגיד לגוי להדליק את האור בשבת, אלא יסדר את השעון שבת. וכן כל מיני דברים בדומה לזה. יש הרבה אנשים בבית הכנסת ופתאום נכבה האור. יש איזה קלקול במערכת, ויש כאן מקום להגיד, לא לצורך מצווה, שהחושך בבית הכנסת אנשים יכולים לבוא לידי סכנה, כמו שקרה במירון, שאנשים פתאום נבהלו ויצאו במדרגות ואחד דרך על השני והגיעו לידי סכנה. אז יש חשש סכנה בגלל החושך. אז בטוח אמירה לעכו"ם, אפילו יכולים לשקול אולי יהודי יחלל את השבת במקום סכנה, אפילו יהודי יחלל את השבת. כשנדבר על זה בשיעור אחר, על פיקוח נפש, מתי יהודי-- אבל בטוח שאמירה לעכו"ם מותר במצב כזה, אבל לא לצורך התפילה. לא בשביל שיוכלו לקרוא בסידור, בשביל שלא יגיעו לסכנה. זה משהו שכן אפשר להגיד לגוי. עכשיו נעבור למקרים מתי כן מותר אמירה לעכו"ם. אז חולה שיש בו סכנה מחללים עליו את השבת אפילו על ידי ישראל, שזה ניתן בשיעור הבא. חולה שאין בו סכנה, היינו אין שום חשש של סכנה. אפילו ספק ספק יש לו סכנה, אין. הוא רק חולה, אז כל צרכיו נעשה על ידי גוי בשבת. מותר לצוות לגוי לכל מה שצריך החולה שיעשה על ידי גוי.

13:37 דובר 2 מותר להגיד לגוי לבשל לו, להדליק לו את האור, כל מה שצריך החולה שאין בו סכנה, כל צרכיו. מה גדר של חולה? הגדר של חולה שהוא אינו מרגיש טוב והוא נשכב למיטה. בוא נגיד את זה במילים שלנו. אדם שהוא כל כך לא מרגיש טוב שאם זה היה באמצע שבוע הוא היה מצלצל לבעל הבית שלו ואומר היום אני לא מופיע לעבודה, לא מרגיש טוב. אני אבקש אישור מהרופא שאני לא מרגיש טוב. אני אביא אישור שאני חולה. זה נחשב חולה. הוא לא יכול לעשות את התפקידים שהוא רגיל לעשות כל יום. נגיד אישה שאין לה עבודה, יש לה כיור מלא כלים, הר מלא כביסה והיא עוזבת את כל האחריות שיש לה בבית ונשכב-- נשכבת למיטה ומצלצלת לבעלה ואומרת בעלי היקר, אני היום אני לא יכול, אני לא מסוגל. או תבוא אתה ותעשה את הכלים אתה או תביא עוזרת. אני לא מסוגל לתפקד את הבית היום, אני במיטה. זה נקרא חולה שאין בו סכנה שכל צרכיו נעשה על ידי גוי. ואפילו שהוא בפועל ממש חולה, בשביל סיבות משונות ומשונות לא נשכב במיטה, הוא נמצא חולה על רגליו, אבל אילו היה יכול הוא היה עוזב את כל האחריות שלו והולך לשכב במיטה, נחשב לחולה אפילו שעומד על רגליו. ואפילו מלאכה גמורה מותר לגוי לעשות. וקטן, תינוק, היינו בן שנתיים ופחות. כל צרכי תינוק דינו כחולה שאין בו סכנה. נגיד קרה פעם אחת הכינו את האוכל לתינוק, אבל פתאום התינוק בשבת בוקר הופיע עם שלשול ואני צריך לתת לו אורז או תפוח עץ מבושל או משהו, ואין. אין אורז מבושל בבית. יכול לצוות לגוי לבשל, להדליק אש ולבשל אורז בשביל הקטן, בשביל

16:16 דובר 2 הילד הקטן, כל מה שהוא צריך. ומה עם בישול עכו"ם? אז גם זה תיקנו חכמים שגוי מבשל לצורך חולה, אין בו דין של בישול עכו"ם. השאלה היא מה דין אחר שבת? כשיש כבר זמן לבשל אורז חדש או מאכל חדש לתינוק. אז יש פה שתי דעות ואדמו"ר הזקן נראה ש-- נוטה להגיד שאחר שבת חוזר להיות אסור משום בישול עכו"ם והסיר שבו בישל הגוי בשבת, שהגוי הדליק את האש, צריך להכשיר אותו ואפילו אם הוא כלי חרס שבכל איסורי תורה אין להכשיר כלי חרס. אבל בנידון זה, אפילו כלי חרס אפשר להכשיר אותו ולא נדבר על פרטים איך להכשיר אותו ושההכשר הזה הוא יותר קל. אה, אנחנו נתייחס יותר על אמירה לעכו"ם, אבל זה מקרה שאמירה לעכו"ם מותר, אבל אדם שהוא קצת חולה, אבל ביום חול אילו היה מרגיש ככה, היה הולך לעבודה, היה הולך, היה עושה את כל התפקידים שלו, אף על פי שהוא קצת מצונן, קצת לא מרגיש טוב, קצת חולה, לוקח איזה טיילנול, לוקח אקמול. איזו תרופה שהיא, זה לא נחשב כחולה ואסור אמירה לעכו"ם בשבילו ולא עוד, אפילו אסור לו לקחת תרופות מפני שאסרו חכמים ממי שאינו חולה, חולה שאין בו סכנה אסרו חכמים לקחת תרופות בשבת, שזו סוגיה בפני עצמה. היום לא נדבר על זה. בכל אופן, זה מקרה אחד שאמירה לעכו"ם מותר. מקרה שני שאמירה לעכו"ם מותר זה כל מה שאסור משום שבות. כן. ה-המקרה הפשוט שמצוי מאוד בבית שלנו זה מקרר. היום יש מקרר עם מערכת שבת ועם זה. אני מדבר על המקררים הישנים שמכרו אותם לפני חמישים שנה. היה לו מוט חום, כשהמוט חום הרגיש שבתוך המקרר נהיה חם, הדליק את

18:55 דובר 2 המדחס, או קוראים לזה באנגלית קומפרסור, והדליק את הקומפרסור, זה עשה את הסיבוב של הגז וזה עשה את ה... תא של המקרר קר, עד שהחיישן, התרמוסטט, הרגיש שנהיה מאוד קר במקרר, ואז החיישן הזה מכבה את המנוע, שהוא יפסיק לעבוד. וכשאדם פותח את הדלת אז הוא מכניס אוויר חם, ואוויר חם מדליק את המנוע. כשפותח את הדלת אין כוונתו להדליק את המנוע, אבל זה פסיק רישא ולא ימות, שבוודאי יקרה. אז לכן, בזמן שהמנוע אינו פועל, לאותן השיטות שסברו שאסור לפתוח את הדלת כשהמנוע, המנוע לא פועל, אמרו שזה אסור משום פסיק רישא, אז מותר להגיד לגוי. היום יש לנו מקררים עם שבת. איך שבת? יש כל מיני סוגים וכל מיני דרכים. הנפוץ ביותר הוא שבזמן שאתה פותח את הדלת החיישן לא פועל. אחד ב... שלוש שניות, שלוש דקות, שני... אחד בשתי דקות נדלק החיישן לראות אם זה חם או קר בתא. אם הוא מרגיש שזה חם הוא מדליק את המדחס עד שירגיש שזה נהיה קר. דהיינו, מי שעשה את הגרם האחרון להדליק את המדחס, את הקומפרסור, זה לא פתיחת הדלת אלא השעון שעושה מחזור של כל שתי דקות, שלוש דקות. דהיינו, זה היה הפעולה האחרונה, ופתיחת הדלת היה רק גרמא רחוקה, גרמא קרובה שיכולים לדון על זה בין הפוסקים שדיברו על זה באריכות. לא ניכנס לזה, אבל זה השיטה הכללית במקררים בימינו שיש להם אישור לשבת. המקררים של היום זה קצת יותר מסובך, מפני שהנו פרוסט זה שאין לו קרח, קרח. המקררים האלה, כשאתה פותח את הדלת ויש הרבה קרח, אתה גם גורם לחוט חשמלי לוהט שיידלק ויפשיר את הקרח. וזה נעשה גם בשבת. ולזה אין היתר של

22:00 דובר 2 לפתוח רק כשמנוע עובד. המקררים האלה בלי אישור של שבת, אי אפשר להשתמש במקרר בשבת, מפני שאתה פותח את הדלת, זה לא רק המדחס אלא גם חוט לוהט, וזה הרבה יותר מסובך. ויכולים לתת שיעור רק על הנושא הזה של מקררים בשבת או... או... או מחממי מים בשבת, שיש על זה פרשה שלמה, של כל מיני מכשירים שיש להם אישורים ויש כל מיני סוגי אישורים ויש מקילים ומחמירים וכל הדברים. והקהל יודע את זה. לא היום זה הסוגיה שאנחנו מדברים עליה. בכל אופן, רק רוצה להגיד את החשיבות של אישור לשבת למקרר שיש, שיש לו נו פרוסט, שאין לו קרח, שלא צריך להפשיר את הקרח, שם הרבה יותר חמור ממקרר רגיל וצריכים לדבר על זה בפני עצמו. איך זה עובד? מפני שזה האמת, אין כזה מקרר קיים, בכל המקררים יש קרח. השאלה איך גומרים עם הקרח. עכשיו מקרה אחר שמעשי בימינו, שאמירה לעכו"ם יהיה מותר בפסיק רישא. הרצפה מלוכלך ואני אגיד לגוי להעביר סמרטוט רטוב, להביא סמרטוט רטוב, וזה אסור משום פסיק רישא של סחיטה או ליבון. שהוא סוחט את הסמרטוט, להרטיב את הרצפה, מזה מרכך את הלכלוך, ומזה אוסף את הלכלוך. אז מותר להגיד לגוי, מפני שהוא אומר לגוי לנקות ולא אומר לו לסחוט, להוציא את המים מהסמרטוט או הסבון. הוא רק אומר לנקות את הרצפה והוא לא מתכוון לסחוט. אין כאן איסור סחיטה, אז לכן זה פסיק רישא ולא... ליהודי אסור ומותר להגיד לגוי לעשות את זה. אותו דבר מקרה אחר, מטאטא שקשים שנשברים, הקשים בשבת, כיוון שאין כוונתו לשבור את הקשים, כוונתו לטאטא את הרצפה. ליהודי אסור ולגוי מותר לצוות לעשות. או משווה

24:37 דובר 2 גומות, נמצא בשכונה שלא שייך היום. היום כל הגומות הן מרוצפות, אבל בחצר יש את המקרה הזה. אני לא יודע אם היום מישהו הולך להגיד לגוי לטאטא את הרצפה בחצר, אז לא נתייחס לזה. אני לא רואה את זה מעשי היום. זה המקרים שאמירה לעכו"ם מותר. דהיינו, נצמצם: מקרה חולה שאין בו סכנה ופסיק רישא. כל יתר המקרים, כל מה שאסור לנו לעשות, אסור להגיד לגוי. הדבר הוא עוד יותר חמור. בואו נגיד משהו שעוד מצוי על איסור דרבנן. האם מותר להגיד לגוי? השאלה הזו באה בצורה כזאת: אני הזמנתי קהל גדול לבוא לליל סדר שני, יום טוב שני של גלויות. הזמנתי קהל גדול לבוא לסדר, סדר שני, או הזמנתי קהל גדול לשמחת תורה לקידוש מיד אחרי מעריב. מעריב עושים בזמן, וחמש עשרה דקות אחרי מעריב כולם נכנסים לחדר אוכל בשביל שמחת תורה. האם הגויים יכולים לערוך את השולחן ולחמם את האוכל בשמיני עצרת, ביום טוב, כדי להגיש אותו בשמחת תורה? זה אסור משום הכנה, מכין מקודש לחול, מפני שיום שני של גלויות זה ספק קודש ספק חול, ויכול להיות ששמיני עצרת הוא קודש ושמחת תורה הוא חול, ולכן אסור להכין מיום טוב אחד ליום טוב שני. גם אמירה לעכו"ם, שכל האיסור הוא הכנה, כמו לערוך שולחנות, לנקות את השולחן, לשים מפות, לשים צלחות, לשים כיסאות, לשים סכו"ם. אפילו לא מדליק את האש, לא מבשל, רק לערוך את השולחן אסור אמירה לעכו"ם. איך פותרים את הבעיות? יש כמה דרכים לפתור את הבעיה. אם זה סלון שלא היה בשימוש, יכולים בהושענא רבה או בכל עת לערוך את השולחן ולהשאיר אותו ערוך מלפני כן, או לקחת צוות גדול, הרבה אנשים, הרבה

27:13 דובר 2 גויים שיבואו לעבוד, ונאחר את מעריב בחמש עשרה דקות וכך יהיה לנו חצי שעה. ונגיד אם יש לנו מאה שולחנות, נזמין חמישים מלצרים, אז בחצי שעה חמישים או עשרים וחמישה מלצרים יכולים לערוך מאה שולחנות. לכל דבר יש פתרון. השאלה כמה כסף אנחנו רוצים להשקיע על קיום המצוות כמו שצריך. בכל אופן, ההכנה, יש פה צד של דאורייתא, מכין מקודש לחול: שמיני עצרת היא קודש מן התורה ושמחת תורה היא קודש מדין חול, מפני שרק מנהג אבותינו בידינו. אז יש כאן שאלה של דאורייתא, אף על פי שלא מדובר במלאכה. אבל אפילו אם נגיד שזה דרבנן, כולו דרבנן, אז איסור אמירה לעכו"ם אפילו בשבות דשבות אסור. כן? אם יש מקום להקל במקום מצווה, אם זה נחשב מקום מצווה, אני לא יודע. במקום מצווה מדובר-- מה שאדמו"ר הזקן מנסה להקל במקום מצווה, או שבות או משהו שזה אסור רק משום שבות, ולעשות אותו על ידי גוי, כמו לטלטל בכרמלית. לא שככה יתכננו לעשות. אלא יתכננו לעשות את זה בדרך אחרת וקרה איזה אסון וקרה משהו וצריכים איזו ישועה, ועל ידי גוי לעשות מדרבנן כדי שלא תידחה המצווה. זה נקרא מה שמדבר עליו אדמו"ר הזקן, לצורך מצווה אמירה לעכו"ם במקום שתכננו לעשות טוב וקרה משהו, נשבר, נפל. מה שאני נותן איזו דוגמה שקרה עם אדמו"ר הזקן בעצמו: תכננו לשבת בסוכה וירד שלג וכיסה את הסכך, והסכך נהיה פסול מפני השלג, שהשלג היא כיסוי על הסכך. מותר לצוות לגוי להוריד את השלג. להוריד את השלג זה רק שבות, אין בו מלאכה, ולצורך מצווה שהיא ישיבה בסוכה, אז מותר אמירה לעכו"ם בדבר שהוא שבות, דהיינו טלטול השלג

30:03 דובר 2 שהוא מוקצה, לצורך מצווה. על זה מדובר, שקרה משהו שאינו בשליטה שלנו ומפריע לנו לעשות את המצווה, אז מותר אמירה לעכו"ם בדבר האסור משום שבות במקום מצווה. אבל לא שנתכנן את קיום המצווה בצורה כזאת, אלא כמו שמכינים את הכל, יכינו את המצווה, שצורך הדיוט וצורך גבוה, ניתן להם אותה חשיבות אם לא יותר. וזה הסוגיה של האמירה לעכו"ם, המקרים שהם מותרים. כל היתר הוא אסור. יש לי שאלה שאני רוצה להתייחס אליה: אז מה דין אמירה לעכו"ם בלהדליק מזגן בקיץ או להדליק חימום בחורף? זה בקנדה, שהקור הוא עשרים וחמש מעלות מתחת לאפס, ואם מתקלקל החימום נהיה בבית חמש, עשר מעלות מתחת לאפס, פוסק אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך: הכל חולים אצל צינה, ומותר להגיד לגוי להדליק את התנור, לחמם את הבית. דהיינו, מתקלקל משהו בחימום, יכולים להגיד לגוי לצלצל לחברה שמתקנת את זה שיבואו ויתקנו בשבת, ביום טוב, משום שהכל חולים אצל צינה. השאלה אם חום נמצא בחוץ, ארבעים מעלות חום, האם הכל חולים מפני החום? זה דיון מאוד גדול. ורואים במוחש שלפני מאה שנה לא היה מזגן ואנשים חיו. היו תנורים שחיממו את הבית בחורף ברוסיה לפני אלף שנה. חימום בחורף במקום שהיה קר. היו תנורים בבית עם עצים והדליקו וחיממו את הבתים כל השנים. זה אפילו אלף-- לפני אלף שנים. לפני אלף שנים, לפני אלפיים שנה. בגמרא מופיע הכל חולים אצל צינה, שמחממים את הבית בחורף, וכל מי שבנה בית במדינות הקרים בנה בתוכו תנור לחימום בחורף, והיה רגיל שהיו מחממים את הבית כמה פעמים ביום כדי לשמור את הבית חם. אבל בחום אנשים חיו, לא קרה להם כלום. היה ארבעים מעלות, היו בצל, שתו קצת יותר מים והכל בשלום.

33:15 דובר 2 היום המצב הוא קצת שונה. אנשים מאריכים ימים הרבה יותר. לפני מאה שנה תוחלת חיים היה שישים שנה. שישים וחמש, חמישים וחמש. היום התוחלת חיים, יש אנשים שמגיעים לשמונים, תשעים, אבל שבעים, שמונים זה מאוד מצוי, תוחלת חיים מאוד מצוי. ואנשים שמגיעים לגיל שמונים, תשעים הם הרבה יותר חלשים, ואם אין להם מזגן באמת הם יכולים להגיע למצב של חולה שאין בו סכנה או אפילו לחולה שיש בו סכנה. הוא יכול אפילו להתעלף. אז אם יש חולים או זקנים שהם במצב שברירי, שיכול להיות להם סכנה שאין להם מזגן, אז יכול להיות מקרה כזה שלהדליק את המזגן יהיה מותר, אבל באופן כללי הייתי אומר שלהדליק את המזגן בשבת זה אין בו צורך. זה לא, לא, זה לא כמו חולה. ב-770 המנהג היה שאם מתקלקל המזגן בשבת קראו לגוי. ב-770 המצב היה אחרת. שם אפילו בחורף היו מדליקים את המזגן מפני שרוב האנשים, הם חיממו את החדר מחום אנשים והגיעו ממש לסכנה. אם לא היה מזגן, הדברים הגיעו לסכנה שאנשים לא היה להם אוויר לנשום ואנשים התעלפו. אפילו צעירים יצאו באמבולנסים, ככה זה במו עיניי ראיתי את זה בראש השנה. בחגים היינו מוצאים אנשים מעולפים עם המזגן ועם כל הדברים, וברוך השם כל השנים כולם יצאו חיים בחזרה. אף אחד לא הלך לעולמו. אבל למצב של סכנה כן הגיעו כמה וכמה. זה היה דבר השכיח ביותר שאנשים התעלפו מחוסר נשימה, ושם הייתי אומר שאם מתקלקל המזגן בשבת אולי מוטב לחלל את השבת על ידי יהודי שיתקן את המזגן. אבל שמה ב-770 המנהג היה שהיה גוי מוכן כל הזמן, ואם היה מתקלקל המזגן הגוי היה מתקן את זה

35:58 דובר 2 ברגע. והוא היה אחראי שכל הזמן של הפארברענגען, התפילות או מה שיש בבית הכנסת, הביאו חברה חיצונית עם משאיות של מזגנים והכניסו דרך החלונות ענקיים של מטר ב-- בקוטר של מטר, להכניס את האוויר הקר מהמזגן שהיה ברחוב ועומד ב-770 בקינגסטון אווניו, להכניס את המזגנים לתוך בית המדרש. ככה היה בשנים האחרונות שאני הייתי שם. זה היה ממש סכנה. אבל בבית כנסת רגיל או בבית רגיל, שמזגן בשבת אם יתקלקל לא יקרה כלום, ישתו עוד כוס מים, יפתחו את החלונות והכל נשאר במקומו, יעבור בשלום ולא יקרה שום דבר. מה שאין כן בקור, הכל חולים אצל הצינה, זה הלכה מפורשת, ונחשב ל-- כל אחד נחשב לחולה לקור ואומרים לגוי לתקן את החימום כדי שיהיה חום בשבת. אז מה קורה בצפת? נהיה קר בלילה. ירושלים נהיה קר בלילה, אבל זה לא קור של ניו יורק. השולחן ערוך דן על זה ואומר: אם יש בבית ילדים קטנים והם חולים, יכולים להיות חולים שאפילו הקור אינו גדול, נגיד זה עשר מעלות בחוץ, שמונה מעלות בחוץ, בבית יהיה חמש עשרה מעלות, שתים עשרה מעלות אם יסגרו את החלונות. אין, אמירה לעכו"ם לא התיר. אין היתר להגיד לגוי. מה יעשה? יביא מעיל, יביא סוודר והכל יהיה טוב. מה שאין כן בקור של עשרים מתחת לאפס, יכול להביא מעיל, זה טוב לחמש עשרה דקות, לשעה, אבל עשרים וארבע שעות לא יכולים לחיות עם מעיל, זה לא הולך. אפילו לא לשלוש שעות, אבל בעשר מעלות או חמש עשרה מעלות המעיל כן יפתור את הבעיה. אדם ירגיש חם ולא יקרה שום דבר. אם יש קטנים, אז גם כשאין הקור גדול וזה יחסית חם, מקום שיש קטנים או זקנים, אז

38:39 דובר 2 גם במקום שאין הקור גדול יכולים להגיד לגוי להדליק את החימום בשבת כמו שצריך. בתנאי שאלה אנשים נחשבים כחולים ואפילו קצת קור יכול להזיק להם. תכלס צריכים לשמור על בריאות של יהודי, שיהודי יהיה בריא ושלם, והקדוש ברוך הוא התיר כל מיני דברים שמקום אחר אסור. אבל כדי לשמור על בריאות של יהודי הקדוש ברוך הוא התיר אותם. לכן ראו חכמים להתיר הרבה מאוד דברים בשביל צורך הבריאות של יהודי, שתכלס הכוונה היא שהוא, שיהודי יהיה בריא בגופו ונשמתו, נפשו. בריאות הנפש ובריאות הגוף. מאחל לכולכם שיהיו בריאים ושלמים והקדוש ברוך הוא ישמריכם מכל רע ומכל כל.