חינוך הילדים לתפילה - הרב יוסף אברהם פיזם שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 תפילה, החיוב. קטנים שהגיעו לחינוך חייבים לחנך אותם, אומר אדמו"ר הזקן, להתפלל תפילת שמונה עשרה ערב ובוקר. זאת אומרת שזה שחרית ומנחה. שאר חלקי התפילה. מי שהתחילו לקרוא בסידור, אז אנחנו מחנכים את הקטנים להתפלל את שאר חלקי התפילה, אבל בהדרגה, לאט לאט. קודם כל שיגידו את פרשת העקדה. פרשה חשובה מאוד, מעוררת זכות אבות. קורבנות, תפילת הפעים, אשרי, למנצח, ובא לציון, שיר של יום, פיטום הקטורת, עלינו לשבח ואמירת תהילים. וקודם לכן מחנכים אותם בסדר ברכות הבוקר. לילדים קטנים אין פס בסידורים. תפילת הבנות, נהוג במוסדות החינוך שהיא קצרה יותר מתפילת הבנים. מחנכים את הקטנים לומר בסיום השמונה עשרה, בנוסף לפסוק שלהם, גם את הפסוק של שם האדמו"ר. ופסוק של הרבי הריי"צ היה "ה' יגמור בעדי ה' חסדך לעולם מעשי ידיך אל תרף", שתיבות של הפסוק שמתחיל ב-י' ומסיים ב-ף' כמו השם יוסף שמתחיל ב-י' ומסיים ב-ף'. אצל הרבי, הרבי כותב במכתב, במכתב קודש לרב פולק כאן, בנוגע לפסוק שלי, אני אומר את הפסוק "מאור עיניים ישמח לב שמועה טובה תדשן עצם". ראשי תיבות של מנחם, מ' ו-ם', "מאור עיניים ישמח לב שמועה טובה תדשן עצם". צריך לחנך את הקטנים לומר את זה. תפילת תשלומים. קטן שמסיבה כלשהי לא התפלל אינו, אינו צריך להתפלל תשלומים. כלומר, ללמד את התלמידים, אה, להתפלל תפילת תשלומים, להשלים תפילה, זה רק כשהם באמת הרבה יותר גדולים, יותר מתקרבים לבר מצווה. אכילה קודם התפילה. מכל מקום רשאי ליתן להם לאכול קודם תפילת שחרית. אסור להלעיט אותם. זה ילדים. אפשר ללמד אותם "לא תאכלו על הדם", ואנחנו לא נוטלים ידיים, לא אוכלים סעודה לפני תפילה, אבל לתת להם לאכול משהו ולטעום משהו שירגישו טוב, ולא

03:05 דובר 2 להלעיט אותם, זה ממש לא. פירוש המילות, פירוש המילים, הכוונה ביאורי המילים של התפילה. הרבי הצמח צדק ציווה את כל המלמדים שלמדו עם נכדיו הקטנים. מה הוא ציווה אותם? הוא ציווה אותם שמלבד הלימודים הרגילים ילמדו את הילדים שלו, את הנכדים שלו, פירוש המילים, את הפירוש הפשוט, הפשט של סדר התפילה, ופעם בחודש הם באים אליו, לצמח צדק, להיבחן בזה, וזה מופיע בהיום יום ח' טבת. ואנחנו צריכים באמת ללמוד מזה גם אנחנו היום. במיוחד יש מחזור מבואר, סידור מבואר, סליחות מבואר. חייבים לקבוע זמנים עם תלמידים, אה, להביא את הספרים האלה, להסביר להם איך משתמשים בספרים האלה, להראות להם איך מוצאים ביאור בדברים האלה, ללמוד קטע מפה וקטע משם, להפוך את זה שילד גם יודע מאיפה לקחת את הביאורים שילמד. אנחנו לא מתחילים ללמוד עכשיו בכיתה את כל הספרים האלה, אבל אנחנו נלמד את הילדים איך ללמוד. מה זה מלמד בר פועל? הוא מלמד את התלמיד איך לפעול, איך ללמוד. אז אנחנו צריכים ללמד אותם להשתמש בביאורים, בסידורים המבוארים, מחזורים המבוארים, סליחות המבוארות. מאוד חשוב. כל התפילה תיראה אחרת כשמישהו יבין מה הוא אומר. מבחינת הכוונה, מבחינת רגש הלב, מבחינת ההתנהגות. חשוב מאוד. אז צריך שמלמדים יעשו את זה, אבל צריך גם שההורים לא יחפשו להפיל את התיק על מישהו אחר. מי לא יכול להסביר לילד שלו ביאורי תפילה? אם צריך, לשולחן שבת, שישימו את הסידור של שבת והאבא ישאל, אני יודע, שלוש חידות. מה הפירוש של מילים אלה ואלה? חלקם לא יזכרו ואז, אה, יענו וילמדו וזה נחמד. ככה צריך. אמירת תהילים לאחר התפילה. מחנכים את הילדים לאמירת שיעור התהילים היומי, שיעור התהילים היומי לאחר התפילה, ובחודש אלול

05:18 דובר 2 את שלושת הפרקים של אלול, ובשבת מברכים כל אחד לפום שיעורא דיליה, כל אחד לפי היכולות שלו. אבל אפשר להתחיל עם עשרה פרקים, אחר כך ספר שלם, אחר כך שני ספרים, שלושה ספרים, עד שמגיעים למצב שילד אומר את כל התהילים. הלל, קטן שהגיע לחינוך קורא את ההלל בברכה, אבל הוא לא מוציא את הגדול ידי חובתו, אף שגם הגדול חייב רק מדרבנן, כי בכל זאת צריך להיות בר חיובא מבחינת זאת שאתה כבר גדול. אז לכן קטן הוא עוד לא גדול, הוא לא יכול להוציא את הגדול. הבאתם לבית הכנסת, מעלה גדולה כן להביא את הקטנים, ואפילו בנות קטנות לבית הכנסת. למה? אומרים חז"ל, על ידי שבאים לבית הכנסת נכנסת יראת שמיים בלבם, שכן מצינו ברבי יהושע בן חנניה שהייתה אמו מוליכה אותו לבית המדרש כדי שידבקו אוזניו בדברי תורה. אז בטח שניקח אותם לבית כנסת, ישמעו מנגינה, ישמעו ניגון, ישמעו רחש כזה של התעוררות, איזו הנחה של יראת שמיים. טוב מאוד. יספגו יידישקייט. צריך, צריך להביא אותם. צריך שיחנך אותם לעמוד בבית הכנסת באימה וביראה. וילדים המבלבלים את אבותיהם בתפילה ואותם שרצים ושבים בבית הכנסת בשחוק, מוטב שלא להביאם כלל לבית הכנסת. כן, אדמו"ר הזקן מביא את זה בשולחן ערוך, גם השל"ה הקדוש מדבר על זה. מה זאת אומרת לתת לילדים לרוץ בבית כנסת? זה מקום קדוש. להביא אותם כן, לחנך אותם כן, אבל צריך לדעת לווסת דברים. ילד שלא מסוגל בכלל, אז אל תביא אותו או שתביא אותו ממש לכמה דקות. אחר כך תדאג שיהיה לו איזשהו בייביסיטר בחוץ, איזושהי פעילות. אגב, זאת ההזדמנות לדבר על כך בכל בית כנסת גדול או קטן

07:30 דובר 2 שיש בו ילדים, אפילו רק כמה ילדים, צריכים לעשות להם איזה סוג של פעילות בבית כנסת. אני אתן דוגמאות. ליל שבת הגברים בחב"ד לומדים בין עשרים דקות לשלושת רבעי שעה. יושבים לומדים בין מנחה למעריב. צריכה להיות פעילות לילדים בין רבע שעה לשלושת רבעי שעה, משהו שיפעלו ולתת להם ב-- אחרי קבלת שבת לתת להם איזה משהו טוב או אפילו לפני כן, אפילו לפני התפילה, רק שעדיף שהם יאכלו עם קידוש. אותו דבר שבת מברכים. אם יש הרבה ילדים ודאי אפשר לעשות לילדים עניין מיוחד. אם אין הרבה ילדים אז אפשר לתת איזושהי גלידה או איזה משהו טוב לכל ילד שישב ליד אבא שלו ואמר תהילים. יתנו לו, אה, יתנו לו גלידה. אותו דבר בזמן שהמבוגרים, ויש קהילות מיוחדות שמתוועדים כל שבת, אז ההתוועדות היא בוא נגיד לפחות שעה, אז לפחות רבע שעה עשרים דקות לעשות קידוש לילדים האלה. ולספר להם, להגיד את הפסוקים, לעשות משהו של קודש בטוב טעם. ואותו דבר בין מנחה למעריב, אה, אחרי צוהריים גם תמיד יש, אה, ניגונים וכולי וכולי. מה הייתה הבעיה אם היו עושים פעילות לילדים גם פה? פעילות של רבע שעה, משהו מפרקי אבות, פסוקים, סיפור קצר, שיר, ניגון, אה, ממתקים. הם ישמחו בסך הכל. העיקר שלא ייווצר שהם מגיעים לבית כנסת רק בשביל להשתולל ולשחק. ואם אנחנו, כל אבא ישמור על הילד שלו קצת וגם תהיה פעילות בחוץ קצת, אז הילד מגיע למשהו של חוויות ושל כיף והוא לעולם לא ישכח את בית הכנסת. תמיד הוא יאהב ויתגעגע לתקופה הזאת שהיה גם תוכן. זה לא היה רק להשתגע, גם גם תוכן. כל דבר אם זה בפרופורציה ובמינון ולא בכוח, אלא בלגייס

09:27 דובר 2 אותם, את הילדים, לתת להם גם תפקידים וכולי, מה שרוצים. זוכרים את זה לנצח. עניית אמן, אמן! ילמד את בניו הקטנים ויחנך אותם לענות אמן ומיד שתינוק עונה אמן יש לו חלק לעולם הבא. אתם יודעים מי אומר את זה? אדמו"ר הזקן, שולחן ערוך רבינו. החינוך בעניית אמן מיד כשיתחיל לדבר, עוד קודם שהוא הגיע לגיל חינוך, מסיבה פשוטה גם. קודם כל זה הרבי אומר בשערי חינוך, אבל סיבה פשוטה הוא יכול להגיד אמן, אמן זה מילה אחת. יכול להגיד, נו אז שיגיד בשביל מה השם ברא לו פה? שיגיד. אז מיד שיגיד לו לפני שהוא הגיע לגיל חינוך אמן, הוא צריך להיות מסוגל להגיד, אז שיגיד. כהן קטן מה דינו לגבי נשיאת כפיים? קטן. אפילו אם הוא בן שלוש עשרה שנה. קטן בן שלוש עשרה שנה, אבל לא הביא עדיין סימני בגרות בגופו, אינו נושא את כפיו בפני עצמו לבד, משום כבוד הציבור להיות מופנים לברכתו, כי הוא בכל זאת עדיין נקרא קטן. אף על פי שמניח תפילין. אבל אם כוהנים אחרים שהם גדולים עולים לדוכן, אז אפילו אם הוא לא, אם הוא לא בן שלוש עשרה שנים, אבל הוא יודע לשאת כפיו, נושא עמהם. הוא התחנך במצוות, התחנך במצווה של לברך את עם ישראל באהבה. הוא גם רשאי לברך על נשיאת כפיו כמי שמברך על שאר המצוות שהוא עדיין פטור מהן מן התורה. אנחנו מחנכים אותו בהם מדברי סופרים, אבל לא ירחק היום ויהיו לו גם את סימני הבגרות, ואז לא תהיה שום בעיה. הוא יוכל לעשות ברכת כוהנים אפילו לבד. קריאת התורה. מחנכים את הילדים לשמוע את קריאת התורה, אבל אין צריך לחנך את הבנות לזה. כמובן שנשים פטורות

11:33 דובר 2 מקריאת התורה. כן, אבל צריך לחנך אותם לשמוע את פרשת זכור, כי זה רוב הדעות שזה שמיעה של פרשת זכור זה מדאורייתא. אבל מה שמעניין, בסדר, הן פטורות מלהקשיב לקריאת התורה זה מעניין, אבל לא להפריע לקריאת התורה זה צריך מאוד. לפעמים הנשים מרגישות קצת מנותקות בגלל כאילו המרחק, נגיד עזרת הנשים קצת גבוהה או קצת מרוחקת, ונשים חושבות שאם הן תפטפטנה קצת אולי לא שומעים אותן. אז לפעמים כן שומעים אותן, לפעמים שומעים גם מה הן מדברות ולפעמים שומעים סתם איזה קולות של רעש והפרעה וזה לא מכובד, לא מתאים וזה מפריע לתפילה. אז לכן צריך שהנשים יהיו גם בחרדת קודש בעזרת הנשים. על כל פנים, את הילדים מחנכים לשמוע את קריאת התורה. אתם יודעים שאחת השיטות לזה זה תמיד לתת לילדים, יש היום כל מיני עלונים כאלה, אה, שאלות על מה שעכשיו קוראים. אז הילד מתחיל לחפש איפה המילה הזאת, איפה המילה הזאת ודרך זה הוא כל הזמן בעצם מקשיב. קריאת התורה מתוך החומש. מספר כבוד קדושת אדמו"ר הריי"צ: "משך שנתיים אלו תרמ"ט-תר"ן, כשהייתי בגיל תשע ועד גיל עשר הגעתי לדרגה מסוימת של הבנה. באותם השנתיים היו השבתות והמועדים, שבתות קדושות ומועדים לעבודת השם ולשמחה. בכל שבת הייתי שומע את קריאת התורה מתוך החומש או משך השבוע-- או סליחה, במשך השבת עצמה אני לומד גם את פירוש רש"י להבין אותו היטב." גלילת התורה. נהגו לכבד בגלילה קטנים שיש בהם דעת להבחין עניין של דבר שבקדושה כדי לחנכם במצוות. נשיקת ספר התורה. מביאים גם קטן שבקטנים, תינוק שבאמת לא יודע מה, מה קורה, אבל זה נשמה אלוקית שהייתה למעלה בשמי רום וכבר פעלה את כל הפעולות והייתה כבר

13:51 דובר 2 כמה גלגולים, עכשיו שלחו את הנשמה הזו להתחיל הכל מההתחלה. אז מההתחלה להתחיל לנשק ספר תורה מתוך חיבת הקודש ובזה מחנכים את הילד שעוד מעט הוא יגדל באמת ויהיה חסיד ירא שמיים ולמדן, שאנחנו מחנכים אותו להרגיש את המעלה והיוקרה של התורה. ספר תורה זה דבר שמנשקים אותו באהבה ובחיבה. מפטיר והפטרה. מפטיר והפטרה. אין מנהגנו לקרוא לקטנים למפטיר וקריאת הפטרה, לא מנהג חב"ד. ובפרט לא בימים מיוחדים שיש הפטרות מיוחדות: שבועות, שביעי של פסח, שבת תשובה. זה לא הפטרה לילדים בטח. הפטרה למבוגרים, למבו-מבוגרים גופא, למכובדים שבקהל, לרבנים, משפיעים וכולי. אז אין מנהג חב"ד לקרוא לקטנים לעלות למפטיר ולקרוא הפטרה, למרות שבחוגים אחרים יש חוגים שזה קיים.