מעמד התפילה - הרב יוסף אברהם פיזם שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 היום אנחנו נעסוק בנושא של, אה, תפילה וקריאת התורה. היחס לתפילה ולתורה ומה שנגזר מתוך, מתוך זה. אז ככה. קודם כל הנושא של התפילה, אנחנו צריכים לדעת מנקודת מבט הלכתית ש... כפי שהרבי מציין את זה, שכתוב בשולחן ערוך שלפני התפילה אדם צריך להתבונן בגדלות השם ובשפלות האדם. איך להתבונן בגדלות השם ובשפלות האדם? אז בשביל זה יש את תורת החסידות, במיוחד ספר התניא, שעל ידי שלומדים בספר התניא על שפלות האדם ועל גדלות השם, מתעוררים ביראת שמיים. מחזקים את היראה שהנה השם ניצב עליו ומלא כל הארץ כבודו. הוא מביט עליו ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי. בסימן כ"ד באגרת הקודש אדמו"ר הזקן אומר, אדם מגיע לתפילה בבית כנסת, בבית כנסת מחכה לו הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא בחר את שעות התפילה כזמנים שהם עת רצון, עת רצון שבהם הקדוש ברוך הוא מתגלה לבני אדם. השם יתברך השוכן איתם בתוך טומאותם מגיע לבית הכנסת לפקוד את שכינת עוזו, עם ישראל עמו. כל יהודי הוא חלק אלוקה ממעל ממש, נשלח לעולם בשליחות. הקדוש ברוך הוא מגיע שלוש פעמים ביום לשמוע אותו ולראות מה העניינים איתו. במקביל, איפה זה קורה? המקום ה-המובחר והכי ראוי זה בית הכנסת, לשם הקדוש ברוך הוא מגיע. הזמן זה זמן התפילה, זה הזמן שהקדוש, הקדוש ברוך הוא מתגלה לדורשיו ולמייחליו. איך הוא מתגלה לדורשיו ולמייחליו? זה נעשה, כמו שאומר אדמו"ר הזקן בסימן כ"ד באגרת הקודש, זה נעשה כאשר היהודי, כשהוא פותח את הסידור, הוא מתבונן במילים הקדושות שבסידור, אותם המ-- אותם המילים שתיקנו לנו אנשי כנסת הגדולה. הוא מתבונן בהם ולומד אותם, הוא יודע אותם על פי פשט, רמז, דרוש וסוד ובעיקר

03:19 דובר 2 בתורת החסידות. דרך המשמעות של מילות התפילה, הקדוש ברוך הוא מתגלה ליהודי. היהודי מקבל את זה בשכלו, ברגשותיו, בהתעוררות נפשו, התעוררות פנימיות נפשו. הכל זה התעוררות מלמעלה שבאה בעקבות ההתעוררות מלמטה, שהיהודי מתבונן בעוצם גודלו ובקדושתו של השם יתברך ובהתאם ליכולותיו של היהודי, הקדוש ברוך הוא מתגלה אליו דרך הקדושה העילאית שמתעטפת במילות התפילה. אז זו תפילה, אומר אדמו"ר הזקן. משל למה הדבר דומה? למלך שבמשך שנים לא רצה להתגלות לכל. יום אחד הוא התעורר ברצון להתגלות לכל והעביר קול בכל מלכותו שהוא יבוא ביום הזה ובשעה הזאת למקום הזה. ושם כל מי שרוצה לראות את המלך יראה את המלך. אז א', ברור שצריך להגיע לשם. אבל ב', מי שמגיע לשם ומתעסק בדברים של מה בכך, וכל דבר הוא מה בכך אם זה חוץ מהמלך. המלך, האוצר היקר, מול עיניך ויש עוד משהו שמעניין אותך? עכשיו הכל בטל. עכשיו יש לנו אך ורק את המלך. להתבונן במלך, בקדוש-- בקדושתו, בהודו, בזיוו. איך יש לך משהו אחר? מדבר עם חבר שלך בעיקר על דברים של מה בכך? אז מי שמתנהג ככה הוא מראה לכולם שהוא שוטה. מדבר עם מישהו אחר בזמן שעכשיו צריך להתעסק בכבוד המלך. הוא מורד במלך ומתחייב חס וחלילה כלפי שמיא. אז צרי-צריכים, אם ככה אומר אדמו"ר הזקן, להבין שההגעה שלנו לבית כנסת זה לכבוד השם, להיפגש איתו, ואם באמצע הפגישה יש לנו דברים אחרים בראש ובעיקר בפה, כי אם אדם לפחות מתנהג בכבוד אז גם "אוויל מחריש חכם ייחשב". אבל אם אדם מדבר באמצע התפילה, השם ישמור, אז הוא פשוט, פשוט מראה לכולם שהוא שוטה, שכבוד המלך המתעטף אליו דרך מילות התפילה זה לא מה שנוגע לו.

06:25 דובר 2 והוא פוגם, הוא מורד במלכות. כלומר לוקחים את המקום והזמן המיועד להזדמנות הכי גדולה ליהודי. ולא רק שמבזבזים אותו אלא הופכים אותו לנזק. זה חמור מאוד ואסור שזה יהיה. בתוך הדבר הזה שאסור לדבר שום דיבור של חול מתחילת התפילה ועד גמר קדיש בתרא, עד גמר הקדיש האחרון בשחרית, זה עד גמר הקדיש האחרון שאחרי תהילים. אז בנוסף לזה יש עוד מדרגה בתפילה. המדרגה הזאת היא המעמד והזמן של קריאת התורה. המעמד והזמן של קריאת התורה. אם בכל התפילה אסור לדבר, עוד יותר ועוד יותר זה גרוע בזמן קריאת התורה. אז כך, בסידור עם דברי אלוקים חיים של כ"ק אדמו"ר הזקן בעל התניא והשולחן ערוך נדפסה הוספה, מודעה רבה על אודות שמיעת קריאת התורה כדינא. והנה מכתב יד קודשו של כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע, שם בהערת נתיב[?] מבאר כ"ק אדמו"ר הריי"צ את עניינו של מאמר זה, וכך כותב הרבי הריי"צ. מאמר הזה כתבו עוד כ"ק אדוני אבי מורי ורבי הרב הקדוש ביום ה', ב' לחודש סיוון תרנ"ו, ויום א', ערב חג השבועות, העתיקו רש"י[?]. והדפיסו את המודעה רבה הזו בכותלי בית המדרש. המודעה עשתה רושם גדול. וערב, וערב חג השבועות, ביום טוב הראשון לפרסומה נעשו כמה עשרות העתקות עבור האורחים שבאו ליום טוב שבועות לליובאוויטש. ביום השני של חג השבועות בסעודה אמר החסיד הגדול רב גרשון דוב מפאר[?] נשמתו עדן לרבי הרש"ב. החסידים מחזיקים טובה לכ"ק אדמו"ר עבור ההתעוררות בשמיעת קריאת התורה כדינה. עוד כ"ק אדוני אבי מורי ורבי של הרבי הריי"צ, הרב הקדוש הרבי הרש"ב, הואיל לאמור. אתם מחזיקים לי טובה על זה שעוררתי אתכם להקשיב היטב היטב וללא שום

09:27 דובר 2 הפרעה לקריאת התורה. דעו לכם, אם אתם מחזיקים לי טובה, אז החזקת טובה בענייני התעוררות על פועל טוב הוא הפועל ממש. ברור הדבר אשר השומע קריאת התורה כהלכתה, הנה מלבד זאת אשר מקיים את מצוות השם, הנה עצם עניין הכיבוד שמכבד את התורה. על ידי זה התורה מעוררת רחמים עליו ועל אנשי ביתו ברוחניות ובגשמיות. אם נקשיב לקריאת התורה, ואם לא נדבר בקריאת התורה וגם לא בין גברא לגברא, גם לא בין עולה לעולה, הרי שהתורה תגמול לנו. היא תעורר רחמים עלינו ועל בני ביתנו. והנה בפתח המודעה רבה הנ"ל כותב כבוד קדושת אדמו"ר הרש"ב זכרונו לברכה: ייזהרו על נפשם שלא לדבר ולשוח בעת קריאת התורה. וכמו שכתוב בשולחן ערוך, הלכות קריאת התורה, סימן קמ"ו סעיף ב', וזו לשונו. מה כתוב שם בשולחן ערוך? כיוון שהתחיל הקורא לקרוא בספר תורה, אסור לספר אפילו בדברי תורה, אפילו בין גברא לגברא, אפילו בין עולה לעולה. ואפילו אם השלימו את הפרשה. ואבי מורי הרב יגאל בן רב שמעון יהודה עליו השלום היה מעורר את באי בית מדרשו לקיים את הדברים כפשוטם, שלא לדבר בין גברא לגברא ואפילו בדברי תורה. אז בערוך השולחן סימן קמ"ו סעיף ג' כתב, וזו לשונו: ודע שרבנו הבית יוסף כתב שאסור לספר אפילו בין גברא לגברא, אפילו בין עולה לעולה. ויש מתירים בין גברא לגברא, בפרט עכשיו שמאריכין במי שבירך. והמתירים האלו הם הב"ח והמגן אברהם. ובאמת גם כוונת רבנו הבית יוסף, ומטעם זה דעת האוסרים, שיכולים להימשך לדבר גם בזמן הקריאה עצמה. כך כתוב בספר אליהו רבה, ולכן רק עניין קצר מותר, אבל גם הוא מדבר רק על דברי תורה ולא על דברי חולין. ופשיטא שכוונת ערוך השולחן

12:15 דובר 2 היא אך ורק לדיבור עניין קצר, בדברי תורה בלבד, באופן שברור למדבר ולשומע שלא ימשיכו לדבר בזמן הברכה, ברכה כשעולים לתורה או הקריאה בתורה, אף מילה. ולא נתכוון ערוך השולחן חלילה להתיר לדבר דברי חול בין גברא לגברא, שהרי בסימן קנ"א, העוסק בדיני קדושת בית הכנסת, כותב ערוך השולחן בפירוש בסעיף א'. מה הוא כותב שם? בתי כנסיות ובתי מדרשות יש בהם קדושה גדולה כיוון שמתפללים בהם ולומדים בהם תורה, והם מעין קדושת המקדש. ולפיכך בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגים בהם קלות ראש, כגון צחוק והיתול ושיחה בטלה. והאר"י ז"ל היה נזהר מאוד שלא לדבר בבית הכנסת אלא רק דברי תפילה, ואפילו דברי מוסר לא דיבר בבית הכנסת פן יימשך ממנו דברי חול. כך מביא המגן אברהם בסימן קנ"א. ובסעיף ה' כותב ערוך השולחן: "ויש לתמוה על מה שעכשיו מקילים לדבר בבית הכנסת או בבית המדרש אחר התפילה כמה דברים של חול, ונעשה כהיתר?" ופשיטא שהיתר מסוים זה, שמדברים בבית הכנסת אחרי התפילה, הוא רק לגבי אחר התפילה. בוודאי שלא בתפילה. בוודאי שלא בזמן קריאת התורה. בוודאי שלא בין עולה לעולה. ושערי אפרים שער ד' סעיף י"א כתב, וזו לשונו: "מיד כשמתחילים לקרות בתורה אסור לספר ולשוח שום שיחה, ואפילו בין גברא לגברא אין לשוח. אסור לספר, ואפילו להורות איזה דין לשואל לפי שעה אסור בשעת קריאה ממש, אבל בין גברא לגברא מותר לרב להגיד למישהו ששואל על משהו עכשווי תשובה קצרה." היינו שהתיר השערי אפרים הוראת דין לשואל בלבד, שאין בזה חשש שיימשך בדיבור. ובמשנה ברורה סימן קמ"ו כתב, וזו לשונו: "אפילו בין גברא לגברא, שמא יימשך הלימוד שלו בעת הקריאה, על כן לא ידבר. והב"ח

15:32 דובר 2 ושאר אחרונים מקילים בלימוד בין גברא לגברא. ובאליהו רבה מצדד דאין להקל, שמא יימשך." אם הוא ילמד עם אחרים הוא ירצה להמשיך עוד משהו ועוד משהו ועוד משהו. וחיי אדם כלל ל"א סעיף ב' כותב, וזו לשונו: "אבל לדבר אסור אפילו בין גברא לגברא, אפילו בין עולה לעולה, ואפילו להורות או לפרש איזה דבר גם כן אסור." ממש רואים, חיי אדם ממש מחמיר בזה. לכן כתב בקיצור שולחן ערוך של רבי שלמה גנצפריד, סימן כ"ג סעיף ח', וזו לשונו: "כיוון שהתחיל הקורא לקרות, אסור לכל הקהל לדבר אפילו בדברי תורה ואפילו בין גברא לגברא". אז מה נסכם למעשה? הסיכום בנוגע למעשה הוא כך. מרן הבית יוסף מביא את רבנו יונה שכותב שאסור לדבר בין גברא לגברא, ומפרש שנראה שטעמו שמא יימשך הדיבור אף בשעה שקוראים בתורה. ובשולחן ערוך פוסק מרן המחבר להלכה שאסור לדבר בין גברא לגברא אפילו בדברי תורה. ואף שהב"ח והמגן אברהם חולקים וסוברים שבין גברא לגברא כן מותר לדבר בדברי תורה בלבד, הרי כנ"ל הערוך השולחן, השערי אפרים והמשנה ברורה הבינו שאין כוונת הב"ח והמגן אברהם להתיר דיבורי חול חס ושלום בין גברא לגברא, אלא רק דבר תורה קצר שאין חשש שיימשך לדבר אחר כך בקריאת התורה וברכותיה. ומאידך מרן הבית יוסף פוסק בשולחן ערוך שלו שגם בדברי תורה לא לדבר בין גברא לגברא, ולכן מובן מהחיי אדם ומהקיצור שולחן ערוך שלא חילקו בין דיבורי חול לדברי תורה ארוכים או קצרים, אלא אסור לדבר בין גברא לגברא אפילו בדברי תורה. לפועל יש להעיר, הרי לא תיתכן מחלוקת במציאות. המציאות היא שברגע שמדברים, מדברים עם אחר דבר תורה, השיחה מתפתחת כך שלפחות משפט

18:32 דובר 2 אחד או מילה אחת תימשך לתוך ברכת העולה או תחילת הקריאה, ומפסידים אמן השייך לעניין של מאה ברכות שיש לברך גם בשבת. ולכן, גם שכנראה במקומם ובזמנם של הב"ח והמגן אברהם, מאות שנים לפנינו, כנראה יראת השמיים הייתה יותר גדולה, אז לא אתו לאמשוכי, לא באו להימשך, להיגרר להמשך דיבור בזמן קריאה וברכה. אבל כיום המציאות היא, אנחנו רואים, כל אחד רואה בבית כנסת שהוא נמצא, שאתי לאמשוכי, מגיעים ונמשכים לדבר עוד טיפה. זאת ועוד, ישנם מקומות שלא מאריכים במי שברך, או בישיבות שלפעמים שם בכלל לא עושים מי שברך לבחורים שעולים לתורה. אז בוודאי ובוודאי שגם דיבור קצר ביותר בין גברא לגברא יכול להפריע לשמיעת הברכה והקריאה עצמה. והנה הלכות קריאת התורה שבשולחן ערוך אדמו"ר הזקן לא זכינו לאורם ולא נדפסו. אולם במכתבו של ממלא מקומו בדורו, הוד קדושת אדמו"ר מהרש"ב, נראה ברור שאינו מסכים לעניין של דיבור בדברי תורה קצרים בין גברא לגברא, שראינו את פסק השולחן ערוך. הרבי הרש"ב במכתבו ענה שאסור לספר אפילו בדברי תורה, אפילו בין גברא לגברא. במכתבו הרבי הרש"ב מצטט הרבה פוסקים והרבה מדברי גדולי ישראל, אבל הוא לא, הוא לא מביא את המתירים והוא לא מחלק בין הקריאה עצמה לבין גברא לגברא. וזה נראה שזה ברור שצריך להיות כמו שאומר הרמב"ם בהלכות ספר תורה פרק י' הלכה י"א, שפסק: כל מי שיושב לפני ספר תורה יושב בכובד ראש, באימה ופחד. שהוא, הספר תורה, הוא העד הנאמן לכל באי עולם, שנאמר: והיה שם בך לעד, ויכבדהו. יכבד את הספר תורה כפי כוחו. מובא בספרים, בלבוש וחיי אדם וערוך השולחן, שעניין קריאת התורה מהווה מעמד נתינת התורה מסיני. לכן הבעל קורא הוא כנגד הקדוש

21:34 דובר 2 ברוך הוא והעולה הוא כנגד עם ישראל. סליחה. הגבאי הוא כנגד, הגבאי הוא כנגד השם יתברך. הקורא הוא במקום משה רבנו, הבעל קורא. והעולה לתורה הוא המקבל את התורה במקום כל ישראל. אז עניין קריאת התורה מהווה מעמד נתינת התורה מסיני, ומכאן הזהירות והדרת הכבוד. לא רק לצאת ידי חובת קריאת התורה כדינה מבלי להחסיר מילים, אלא להדגיש שמרוכזים מתוך ביטול מוחלט ויראה גדולה לשמיעת דבר השם כמו בהר סיני. אז אם בכל התפילה צריך האדם להראות את עצמו כעומד לפני המלך, על אחת כמה וכמה בקריאת התורה המהווה מעמד הר סיני, שזה צריך להיות באימה וביראה וברעדה ובזיעה. דבר הבא לידי ביטוי בכך שכולם מקשיבים ושותקים, כדברי הזוהר. אז דיבור בדברי תורה קצר אינו סותר לאימה והיראה הנדרשת, אם הדיבור הוא בין גברא לגברא בקיצור. ואז אם זה בדברי תורה תישאר אימה ויראה. אולם דיבור בדברי חול בוודאי שמהווה סתירה לתוכן הפנימי ולאווירה הכללית הנדרשת מרגע שנפתח ספר התורה. ויש להעיר שמכיוון שנפסק להלכה שגם בזמן ברכות ההפטרה וההפטרה אסור לדבר, אזי הזהירות בדיבור בין בדברי תורה וקל וחומר בדיבור חול ברמה מיוחדת זו נמשכת עד לאחר שמיעת ההפטרה וברכותיה. והרבי הרש"ב באיגרת קודשו בעניין שמיעת קריאת התורה כדינה מצטט את השל"ה הקדוש, שכתב השל"ה הקדוש דף קל"ב עמוד א': וכל בעל נפש ראוי לו להשגיח בזה ולכבד את התורה בכל האפשרות. לכן צריך להשתדל ולהזהיר את העם אשר עומדים אצלו וקרובים אליו וסרים למשמעתו, שלא ידברו ולא יעסקו בשום עניין ודבר, כי אם ישמעו את דבר השם, והעושה כן אשריו ואשרי חלקו, זכה וזיכה את הרבים. זכות הרבים תלויה בו, ועליו נאמר: כל המכבד את התורה גופו מכובד על

24:40 דובר 2 הבריות. כל מי ששומר על כבוד התורה, שהיא תישמע ותהיה הקשבה בין גברא לגברא ובכלל, אז על ידי זה הוא פשוט פועל טובה עבור עצמו. כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות. מי שכוחו להשפיע שישפיע. ועכשיו נביא קטע חזק מאוד ממאמר חסידות של הרבי הריי"צ, אודות הזהירות האדירה, הבלתי נתפסת כמעט, בנושא של קריאת התורה. כותב הרבי הריי"צ: קריאת התורה צריכה להיות בדיוק רב, הן בקריאה והן בשמיעה. דלא זו בלבד שחזן הקורא בתורה צריך לדייק באותיותיה, להוציא כל מילה ומילה בדיוק במבטא הנקודות בשפה ברורה, אלא לבד זאת צריך לדייק בטעמים, שהטעמים יהיו כתיקונם. וכבר הוזהרו הקוראים בתורה על זה. דכשם שגדול ורב מאוד שכר הקורא בתורה כדין, שהקורא בתורה כדין שהוא עניין חיים, הנה גדול ועצום הוא עונשו של המזלזל בקריאת התורה ולא מייגע את עצמו ביגיעה גדולה תחילה לידע את כל פרטי הטעמים, והוא בכלל מחטיא את הרבים השומעים את קריאתו המשובשת, כי זה הוא חיים ומוות ביד הלשון. וכן הוא בשמיעת קריאת התורה, שצריך לשמוע מתוך הספר שבידו, החומש או הסידור, ולשמוע כל מילה ומילה. וכידוע גודל עוצם העוון יש בזה ובבא להבלתי נזהרים בזה. כמו אמרו בספרים ששמיעת קריאת התורה בדיוק זה דבר שנוגע בבני, אנחנו רוצים בנים, חיי, אנחנו רוצים חיים ארוכים ונצחיים, ומזוני, אנחנו רוצים פרנסה בהרחבה. אומר הרבי הריי"צ: הסגולה הגדולה ביותר להקשיב לקריאת התורה מתוך החומש, והמזלזל בשעת קריאת התורה הוא כעז פנים המגרש את המלך מהיכלו, והמדבר עם זולתו הוא מחטיא את הרבים. וקשה לקרוא הלאה את המילים הקשות שהרבי הריי"צ כותב. הוא מרבה חס וחלילה וחס ושלום מתים ועניות בישראל. כמה אנחנו צריכים להיזהר ולהישמר בקריאת התורה!

27:23 דובר 2 מכאן נעבור למשהו שהוא ברוך השם לא מצוי, ויהי רצון שלא יהיה מצוי בכלל. אבל זה דברים שקרו פה ושם בזמן מן הזמנים, ולאחרונה זה קרה גם בבית הכנסת שלנו אחרי שנים רבות מאוד מהקמתו, שנים רבות מאוד. אולי עשרות שנים שאף פעם לא קרה כזה דבר, אבל הנה השנה זה קרה לנו. בשבת קודש חג הסוכות נפל אצלנו ספר תורה, ואני רוצה לספר קצת, בהתייעצות עם הרב דוד מאיר דרוקמן שליט"א, הרב של קריית מוצקין ורב קהילת חב"ד בקריות, ועם רבנים נוספים, לאילו מסקנות הגענו ואיזה מכתב הוצאתי בנושא הזה. מכיוון שכבר הושקעה בזה עבודה והתייעצות, אז חשוב לשתף בזה את הציבור, על כל צרה שלא תבוא ובעזרת השם שלא תבוא. אז כך, במענה לשאלת רבים: לאחר שבשבת בתפילת מנחה נפל ספר תורה על הארץ, לא עלינו ולא עתה ורחמנא ליצלן, במניין אנ"ש שהתקיים בחצר בית הכנסת חב"ד המרכזי בקרייתנו, קריית שמואל, תקופת קורונה. מנהג ישראל כשנופל ספר תורה, רחמנא ליצלן, נוהגים לצום כפי המובא בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן סימן מ"ד וכפי המובא במגן אברהם סימן מ"ד. לכן כל מי שראה את הנפילה חייב לצום יום אחד אם הרופא מרשה לו. כל אחד מאלו שראו את הנפילה יקבל על עצמו ביום שלפני הצום בשעת מנחה תענית, ועליו לצום למחרת מעלות השחר ועד לצאת הכוכבים. באמת, מי שראה את הנפילה בעצם מחויב בשלושה צומות, ולכן יפדו את היומיים הנוספים בנתינה לצדקה במזון שתי סעודות לצדקה, שזה ליומיים שישים שקלים חדשים. כל מי שנכח בשעת מעשה בבית הכנסת יצום חצי יום ויפדה את מחצית הצום במזון סעודה אחת לצדקה, שזה חמישה עשר שקלים, וכן יפדה יומיים נוספים בשישים ש"ח נוספים לצדקה,

30:39 דובר 2 כמוסבר לעיל. ונכון לתרום לתומכי תמימים שבמתחם האירוע, ושזהו חיזוק התורה וכבודה שנפגע בנפילה הזאת. זה מהווה תיקון לביזיון התורה שקרה, רחמנא ליצלן. מי שלא היה נוכח במניין זה, אבל הוא ממתפללי המקום בשבתות או בימי חול, בין אנשים ובין נשים, בעל בר מצווה או בת מצווה או בת מצווה, יפדה את יום התענית בצדקה, שהם שלושים ש"ח. היות ואין קובעים תענית בחודש תשרי, לכן הציעו רוב הרבנים לדחות את התענית ליום ח' בחשוון, תענית שני קמא של תעניות בה"ב. הן צמים יום שלם והן צמים חצי יום. והנה באופן כללי מצאנו מספר פעמים את התייחסותו של כבוד קדושת אדמו"ר מלך המשיח שליט"א במכתביו לעניין זה, וביניהם: אחד, באגרות קודש חלק ז', איגרת תתק"נ: בנוסף לעניין הצום, וייזהרו כל שנה זו בשניים מקרא ואחד תרגום ופרנק אחד לצדקת תלמוד תורה בכל יום ימות חול, ויאריכו ימים ושנים טובות. אז כך צריך לעשות: הקפדה על שניים מקרא ואחד תרגום והקפדה מטבע לצדקה. צדקה למה? צדקת תלמוד תורה. וזה הרבי מברך לאריכות ימים ושנים טובות. עוד התייחסות של הרבי באגרות קודש חלק י"ד, איגרת ד'תת"א: אבל במצב, המצב העכשווי, אשר מוסדות החינוך על טהרת הקודש נמצאים במצב כספי חמור, וכמה מלומדי התורה ונושאי דגלה מצבם החומרי הוא קשה ביותר, וכו' וכו'. נכונה סברת הרב שליט"א שהצדקה תהיה לאחזקת מוסדות התורה ולומדי התורה, וקל להבין. כאן הרבי מכוון שהצדקה שצריך להוסיף בה תהיה בעיקר למוסדות תורה ולומדי תורה. עלינו להבין, כמאורע זה, אם חלילה זה קורה בבית כנסת, אז הוא קורא לנו בהשגחה פרטית. יש בזה משום ביזיון התורה ויש בזה משום סימן לא טוב לרואה הנפילה, כמובא במגן

33:25 דובר 2 אברהם, וכן עלינו להדר בעניינים שלהלן כדי לתקן את הקטרוג מעלינו, מעל חברינו. יש להתחזק בכבוד לתורה ובחיזוק ההשתתפות בשיעורי התורה ולימוד התורה. שנתחזק מאוד שלא לדבר בקריאת התורה, ובוודאי גם בין גברא לגברא בדיבורי חול, בטח שלא. ועוד דבר, להשתדל יותר ויותר להגיע לשמיעת קריאת התורה. לפעמים, לפעמים שזה מצב בלתי אפשרי, הבן אדם יפסיד את המניין, אבל שילחם לפחות על השמיעת קריאת התורה שישמע. עוד, כיוון שדובר כאן, במקרה שלנו היה מדובר על ספר התורה הכללי לאחדות ישראל בשנת תשמ"ב. לכן עלינו להתחזק: א. באחדות ישראל ואהבת ישראל כפשוטו ממש, כי זה ספר תורה כללי לאחדות ישראל. ב. לפעול ברישום יהודים בספר התורה הכללי לאחדות ישראל, מבצע ״יימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר״, שלצערנו המצב הכללי הביטחוני הבריאותי דורש שבאמת לכל יהודי יהיה ספר, יהא עוד בספר תורה, כדי שיתקיים בו ״יימלט עמך כל הנמצא כתוב בספר״. לקחים שלמדנו מהאירוע: להוסיף בארונות הקודש שרשראות למניעת נפילת ספר תורה בכל ארונות הקודש, שרשראות פנימיות. עוד, להוסיף על כל בימת קריאה במתחם שיתקינו בה הגבהת מסגרת העץ שסביב הבימה משני צידיה ומקדימה, למניעת מקרה חס ושלום כנ"ל, שספר תורה פשוט מתגלגל מהבימה לרצפה. להקפיד שהעולה לתורה לא יפנה את מקומו בצד הבימה עד שיתפוס את מקומו זה העולה שלאחריו. כי כשיש לך שם בן אדם הוא בטח יכול לעצור. ודבר אחרון, להקפיד שהקורא בתורה לא ישמש גם כגבאי מעלה לתורה, כדי שעיניו יהיו על ספר התורה ולא בחיפוש העולה הבא. ולכן האנשים מתבקשים שתמיד יהיה בן אדם שהוא יעלה לתורה ומישהו אחר הוא יקרא, ומי שכבר עלה יעמוד כשלישי. ואז אנחנו רואים שהמצב יהיה שגם אם

36:07 דובר 2 ספר תורה מתחיל להתגלגל יש מישהו שעוצר אותו. יש מקדם ביטחון, יש הגבהה של... ויש בן אדם. ובצורה הזאת אנחנו נמנע גם את המצב הבא. והעיקר להתחזק בכבוד התורה, כבוד התורה ולומדיה, ושנזכה לקבל פני משיח צדקנו שאז נשמע תורה חדשה. תורה חדשה מאתי תצא מפיו של משיח צדקנו תכף ומיד ממש.