האמונה בביאת המשיח - הרב שלום דובער וולף שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר הנביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבנו, שהרי התורה העידה עליו, שנאמר: "ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך, אם יהיה נדחך בקצה השמים והביאך ה'". ואלו הדברים המפורשים בתורה, הם כוללים כל הדברים שנאמרו על ידי כל הנביאים. ואז הרמב"ם ממשיך והוא מביא גם את פרשת בלעם, גם דיבר על העניין של משיח, גם בערי מקלט, גם נרמז העניין של משיח. אז יש שלושה מקומות בתורה שבו העניין של משיח נמצא, ואז הוא מסיים: "אבל בדברי הנביאים אין הדבר צריך ראיה, שכל הספרים מלאים בדבר זה". כן, כל ספרי הנביאים, איפה שתפתח, כן, ישעיה, יחזקאל, ירמיה מדברים. "ויצא חוטר מגזע ישי, ונצר משורשיו יפרה", "ועבדי דוד מלך עליהם, ורועה אחד יהיה לכולם", וכל שאר הנבואות שעתיד לבוא על הגאולה ועל ביאת המשיח. אז אומר הרמב"ם, כן, בספרי הנביאים אין הדבר צריך ראיה. שם זה ברור העניין של משיח. הרמב"ם רוצה להראות, כן, איך שהוא, איך הוא, איך הוא התחיל? זה לא רק ספרי הנביאים, זה התורה, זה משה רבנו. כן, התורה העידה עליו. בתורה זה פחות מדובר על הנושא הזה, אבל הרמב"ם מראה לנו כמה מקומות בתורה שהם שם מדובר על העניין הזה, ובמילא מזה הרמב"ם מביא, מגיע למסקנה: מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבנו. זה הדברים של הרמב"ם. אה, ופה על הדברים האלה צריך, אה, שוב להתעכב, להבין דבר ראשון מה זה משנה, אה, אם הוא כופר בשאר נביאים או בתורה ובמשה רבנו. כן? מה... זה חשוב וזה חשוב. טוב, כל

01:58 דובר 2 אחד מבין שתורה ומשה רבנו זה ספר יותר חזק מאשר שאר ספרי הנביאים, אבל יש פה עדיין נקודה לחדד. ושוב באותה שיחה, ליקוטי שיחות חלק י"ח, וגם בחלק ל"ד, פרשת שופטים, אה, כן, ששם נמצא העניין הזה של ערי מקלט. הרבי מדבר על הנושא הזה, מה ההבדל בין נבואה ותורה. אה, בגדול בוא נדבר כמה דקות על ההבדל הזה בין נב... מה ההבדל בין נביאים לתורה. דיברנו על זה מקודם, נחזור על זה שוב, ו... נראה ופה בעצם וכן, ומתוך זה נבין מה שהרמב"ם, הדבר הגדול שהרמב"ם אומר פה, שמי שיש לו בעיה עם אמונה בביאת המשיח אז יש לו בעיה עם התורה ומשה רבנו עצמו, שכמו שהזכרנו מקודם, זה דבר ש... לא כולם הבינו מה שהרמב"ם אומר, והיו כאלה שחלקו קצת על דבריו, כמו שנראה תכף. בגדול, מה ההבדל באמת בין, אה, דברי... בין נבואה ותורה ומשה רבנו? משה רבנו גם היה נביא, ומשה רבנו בא וכן, כן נביא לכאורה, נתן לנו את התורה, ובאים אחריו עוד נביאים. כן? אז אתה מבין, כן, שבנבואה יש דרגות. נביא גדול, נביא, כן, נביא עוד יותר גדול. ובסופו של דבר אבל הכל לכאורה על אותו ציר, אותו סולם. בא הרבי בשיחות, זה מסביר מתוך הדברים של הרמב"ם בהלכות יסודי התורה ובשאר מקומות, זה ממש ממש לא אותו דבר. בסגנון של החסידות, בסגנון של השיחות של הרבי, תורה היא למעלה מהעולם, אלוקות שלמעלה מהעולם. התורה קדמה לעולם. הנביא, בלשון של הרמב"ם, אין הנביא עומד אלא להודיע לנו דברים העתידים להיות בעולם. הנביא הוא חלק מהמסרים האלוקיים שהנביא נותן לנו, זה בעצם חלק מהמציאות של העולם. ופה ככה אולי יש פה, שומעים את

03:52 דובר 2 השיחות של הרבי וזה, כזה הרבי אומר את זה בפשטות, אבל אולי ככה להקדים ולחדד. אה, סתם, המושג הזה שבחסידות יש אותו הרבה, אלוקות, בשיחות של הרבי, בסגנון של הרבי, אלוקות שבערך לעולם ואלוקות שלמעלה מהעולם. בסגנון של הקבלה, של הזוהר, מובא בתניא ובשאר מקומות: "ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין". מה זאת אומרת? במובן מסוים הקדוש ברוך הוא, אפשר לקרוא לזה חלק מהמציאות. יש עולם, יש דומם, יש צומח, יש חי, יש מדבר, יש גם קדוש ברוך הוא חלק מאותה מציאות. ממי כן, אז זו המציאות, כן. בלשון של הרמב"ם, מצוי ראשון הממציא כל נמצא. כן, הוא עשה את החילוק של דומם, צומח, חי, מדבר. הוא נתן לכל צומח את הצורה המיוחדת שלו. לכל חי, אתה יודע, איך סגנון החיים המיוחד שלו הוא מאפשר. כן, הוא נותן להם חיות ומאפשר להם את כל מה שהם צריכים, אבל בסופו של דבר כאילו יש כאילו אתה יכול לחשוב על הקדוש ברוך הוא בתור חלק מהמציאות של העולם, החלק הכי אמיתי והכי חשוב. אבל כן, כשאדם מתבונן רגע, מאיפה בכלל בן אדם יודע שיש קדוש ברוך הוא? כמו שהרמב"ם מתאר את אברהם אבינו, הוא התבונן בעולם, כן, ראה את המערכת של הכוכבים, כן, שהיא נעה, ואומר יש פה גלגל שמסובב אותם, מישהו צריך לסובב אותו. יש פה מישהו מעבר. יש פה מישהו לפני הכל. אז מתוך המציאות של העולם אברהם אבינו מגיע להכרה, כן, שיש פה מישהו, יש בעל הבית, יש מנהל, יש מנהיג. זה אלוקות שנגלית בתוך המציאות של העולם. בסגנון של חסידות, אלוקות שבערך העולם ואלוקות. אבל האמת היא שהקדוש ברוך הוא עצמו הוא למעלה מכל זה. ברא את העולם

05:41 דובר 2 מאין ליש ולפני כן לא היה כלום, כן, והוא לא מוגדר בהגדרות של העולם, ולא מוגבל בהגבלות של העולם, והכול בס-- כן, והוא מעבר לכל, לכל המציאות הזאת. כן, ושוב, במונחים של חסידות, אלוקות שבערך העולם, אלוקות שלמעלה מהעולם. כן, נקרא לזה הנהגה טבעית והנהגה ניסית. כן, הנהגה טבעית. מי מנהיג את הטבע? הקדוש ברוך הוא מנהיג את הטבע. מי מחיה את הצומח והחי והמדבר? הקדוש ברוך הוא מחיה. מי מחוקק את חוקי הטבע ודואג שיהיה כך ויהיה כך ושומר אותם? הקדוש ברוך הוא, ו-- הקדוש ברוך הוא עושה את הכול. הנהגה טבעית זה מהקדוש ברוך הוא. זה הקדוש ברוך הוא כפי שצמצם עצמו לגדרי הטבע, לגדרי העולם. הנהגה ניסית, כן, ש-- פתאום כשהקדוש ברוך הוא רוצה להוציא את ישראל ממצרים והופך מים לדם, ומטה לנחש, וקורע את הים. כן, פתאום אתה רואה ש-- אה, הוא מעבר למה שחשבנו. כן, העולם נהיה-- העולם הוא לא כזה אמיתי, כן, והקדוש ברוך הוא יותר גדול ממה שחשבנו. כן, בהנהגה ניסית מתגלה האלוקות שלמעלה מהעולם. אבל גם הנהגה טבעית זה גם אלוקות, זה גם הקדוש ברוך הוא, אלוקות שבערך העולם. חזרה לענייננו, כשמדברים על נבואה ותורה, נבואה, כשהקדוש ברוך הוא-- כשאדם מגיע ואומר, תשמעו, הקדוש ברוך הוא אמר לי כך, אמר לי כך, זה חלק מהמציאות הטבעית של העולם. זה שיש עולם, יש גשמיות, נפש של אדם, רוחניות, זה גם חלק מהמציאות הטבעית של העולם, חלק מהמערכת הטבעית. יש נפש, הוא חי. הנפש מסתלקת, אז הוא מת. זה חלק מחוקי הטבע, חלק מהמערכת הטבעית. זה שיש נפש. אה, וזה שיש, אתה מבין, שיש מי שמחיה. אם יש הקדוש ברוך הוא שמחיה את הכול,

07:32 דובר 2 אתה מבין שזה גם בסופו של דבר חלק מכביכול מהמערכת הטבעית, אלוקות שבערך העולם. כמו שדיברנו מקודם. אבל אם יש אדם שיש לו גוף ויש לו נפש ויש הקדוש ברוך הוא, הם יכולים גם לדבר ביניהם. הקדוש ברוך הוא יכול להתגלות אליו, לנפש שלו, והוא יכול לספר לך מה הקדוש ברוך הוא אמר לו. זה הכול. זה לא נס. להפוך ים ליבשה זה נס. להפוך מים לדם זה נס. שבא בן אדם ואומר, הקדוש ברוך הוא אמר לי כך וכך, זה לא נס, זה חלק מהמציאות הטבעית, חלק מה-- אה, וגם המסרים. זה מה שהרבי ככה בשיחות על הרמב"ם בנושא הזה של נבואה אומר: המסרים שהנביא נותן, זה לא, לא ניסים. מה הוא אומר? שכר ועונש? כן, שכר ועונש זה לא נס. גן עדן זה לא נס. הרבי אומר את זה במפורש. גן עדן הוא חלק מהמציאות הטבעית, הוא חלק-- יש גשמיות, יש גם רוחניות, יש גוף, יש גם נפש. הגוף מת, הנפש נשארת. זה לא נס. כן, אה, יש את זה מעניין, הרמב"ן, כן, יש את השאלה המפורסמת, אה, השאלה המפורסמת: למה התורה... למה התורה לא-- "אם בחוקותי תלכו", "ונתתי גשמיכם בעתם", למה התורה לא מדברת על גן עדן, שכר הנשמות, כן? הרי הצדוקים שמאמינים בתורה שבכתב לא האמינו בגן עדן, בשכר שמעבר, בשכר שאחרי המוות. כן, למה לא האמינו? כי בתורה שבכתב זה לא מפורש. כתוב, "ונתתי גשמיכם בעתם, ונתנה הארץ יבולה", הכול דברים גשמיים פה בעולם הזה. ולמה... ונשאלת השאלה, אם חז"ל אומרים, וחז"ל, כן, תורה שבעל פה, מדברים על זה מאוד חזק, למה בתורה שבכתב זה לא נמצא? אה, שאלה שהרמב"ם מתייחס אליה, הרמב"ן מתייחס אליה

09:13 דובר 2 והרמב"ם עונה בדרך שלו. הרמב"ן עונה תשובה מעניינת, אבל היא מתאימה למה שהרמב"ם אומר במקומות אחרים. הוא אומר, יש דברים שהתורה לא צריכה לומר. זה שאדם עושה מעשים טובים, לומד תורה, אחרי המוות הוא נהנה מזיו השכינה ולא... כן, זה טבע. התורה, "אם בחוקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם", זה לא טבע. מתפילין ירד גשם זה לא דבר טבעי, זה נס. וכן, הגשם לכאורה נראה לי טבעי לגמרי, כן? אבל לבוא ולהגיד, תשמע, בגלל תפילין יורד גשם, בגלל השבת יורד גשם, "ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו", בדרך הטבע אין קשר בין זה לזה. זה נס. מה זאת אומרת נס? התערבות אלוקית שמחוץ למסגרת הטבעית. זה התורה צריכה לספר, זה התורה צריכה להבטיח. זה שאחרי המוות הנשמה הולכת ליהנות מזיו השכינה, וכמה שיקיים מצוות בעולם הזה יהיה לה יותר הנאה ויותר... הרמב"ן אומר, זה לא נס, זה טבע, זה חלק מהמערכת הטבעית. מחוקי, חוקי הטבע של העולם, יש עולם גשמי, יש עולם רוחני, יש גוף, יש נפש, זה טבע וזה טבע והכול חלק מאותה מציאות. אין פה, לא צריך שהקדוש ברוך הוא יתערב כדי שזה יקרה. הקדוש ברוך הוא מלכתחילה ברא העולם עם הכללים האלה וככה זה עובד. ככה הרמב"ן אומר, וזה מתאים במפורש למה שהרמב"ם אומר במקומות דומים ב... כן, באיגרת, איגרת תחיית המתים, למשל, גם הרמב"ם נוגע בנקודה הזאת. הרי למה חשדו ברמב"ם ש... למה הוא כתב את איגרת תחיית המתים? כי חשדו בו שהוא לא מאמין ב-בתחייה. למה חשדו בו? אז מכמה סיבות, כי למשל, אה, למשל משפט שהוא אומר, "אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים, או מחיה מתים?" כן, הוא התכוון להגיד זה

10:58 דובר 2 לא תפקיד של משיח, כן? אבל כאילו משפט כזה היה כזה שלא נשמע להם. אה, אין תחיית המתים, אה, כל מה שהביא חידה, ואחת הסיבות, כאילו למרות שהוא הזכיר במפורש את העניין של תחיית, תחיית המתים בחיבור שלו, אבל הוא הזכיר את זה מאוד בקיצור. כן, יהיה תחיית המתים וזה הכול. על גן עדן הוא דיבר באריכות גדולה, הסביר מה זה אומר. התענוג, ההשגה, תענוג רוחני זה לא תענוג גשמי. אז כן, גרם לאנשים, רגע, על זה הוא מדבר באריכות, על זה הוא מדבר בקיצור, על זה, על זה רואים ברור שהוא מדבר, על זה אולי אפשר אפילו לא לשים לב. אז היו אנשים שחשבו שכן, שאולי הוא לא באמת מאמין בתחיית המתים, חס ושלום, ואז הרמב"ם היה צריך לכתוב את איגרת תחיית המתים, לדבר על הנושאים האלו, להבהיר, ואז הוא מתייחס לנקודה הזאת. הוא אומר למה על גן עדן הוא מדבר, שהוא קורא לו העולם הבא, למה הוא מדבר על זה באריכות ועל תחיית המתים הוא מדבר בקיצור? הוא אומר פשוט, הוא אומר גן עדן זה דבר טבעי. כן, רוחניות זה חלק מהטבע, חלק מה-- השכל מבין את זה. אז אני, יש לי על מה לדבר, יש לי מה להסביר. אני יכול להוכיח לך, אני יכול להסביר לך, אני יכול להסביר מה יש שם, מה המשמעות של זה. כן, כמה שאנשים גשמיים יכולים להבין, זה דבר שיש לי מה לומר עליו. תחיית המתים זה נס. זה לא על פי טבע. מה אתה רוצה שאני אומר? כאילו אני אוכיח לך? אין הוכחות. כתוב בתורה, זה הדבר היחיד. אין הוכחות מעבר. להסביר לך מה זה? אין לי מה להסביר. אני לא

12:19 דובר 2 יודע מה זה, זה נס. אז לכן קיצרתי. אז איכשהו הוא חוזר על אותה נקודה, כן, שכר ועונש, גן עדן זה אלוקות שבערך העולם. שהקב"ה מדבר איתנו בשכר ועונש, כלומר המושג גן עדן זה מציאות, חלק מהמציאות של העולם, ושהקב"ה מדבר איתנו בשפה של שכר ועונש, תעשו כך, יהיה לכם, לא תעשו כך לא-- ובעצם זה עדיין אלוקות שבערך העולם. רגע, יש לך מציאות, אתה מרגיש את עצמך מציאות חשובה, אתה צריך סיבות ללמוד תורה, לקיים מצוות, ניתן לך סיבות. תורה זה אלוקות של-- כן, שנייה, לפני תורה, ונביא זה חלק מזה. נביא מגיע עם מסרים רוחניים שהוא קיבל בדרך רוחנית. זה לא נס, זה טבע. הנביא אומר: כדאי לכם לעשות מצוות, לא כדאי לכם לא לעשות מצוות. הוא מדבר איתנו ברמה ש-- כן, שיש לנו חשיבות, יש לנו מציאות. כדאי לכם, לא כדאי לכם. הבחירה היא שלכם, כן? נותן לנו את המציאות שלנו. מה הוא מבטיח לנו? או שכר גשמי או שכר רוחני, שגם זה וגם זה, הכול זה חלק מתוך המציאות של העולם. אז גם אם יש פה מסר אלוקי, אבל זה מסר אלוקי שהוא בערך לעולם. תורה זה משהו שלמעלה מהעולם, "בחוקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם" זה נס, זה לא על פי טבע. תורה, בתורה יש חוק, יש משפטים ויש חוקים, שיש חוקים זה דברים, חוקה חקקתי, גזירה גזרתי, אתה לא אמור להבין. אתה מסתכל, רגע, מה זה עוזר לי בעולם? לא, אולי זה לא עוזר לך בעולם בשום דבר. אתה לא אמור להבין, לא אמור לעזור לך. "ריח ניחוח, נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני", כן? ואתם תעשו את זה, לא כי תקבלו שכר או תקבלו

13:57 דובר 2 עונש. יש שכר, יש עונש, אבל לא זה הנקודה. קבלת עול. כך הקדוש ברוך הוא רוצה, כך צריך לעשות. לא משנה נוח, לא נוח, מתאים, לא מתאים. זה הכול שפה של אלוקות שלמעלה מעולם. תורה זה אלוקות שלמעלה מעולם, נבואה, נבואה הייתה גם לפני מתן תורה, לפני משה רבינו. נבואה זה מושג שקיים אפילו אצל אומות העולם. אפילו בלעם היה נביא, סוג של. כן, תורה זה אלוקות, כן, כי למה נבואה יש גם אצל אומות העולם? כי הם חלק מהמציאות של העולם. הוא בן אדם נורמלי, הוא בעולם, והקב"ה יכול לדבר איתו. לא צריך להיות יהודי בשביל זה. יהודי, בפרט יהודי, מעמד הר סיני ומתן תורה, יהודי יש בו משהו מעל הטבע, מחוץ למציאות של העולם. יהודי מוכשר לקבלת עול שמעבר להשגה. יהודים יש להם תורה, תרי"ג מצוות שלמעלה מהטבע ולמעלה מהשכל. זה חוקה. מקיימים אותם בלי חשבונות, במסירות נפש, כן? זה תורה, זה עניין, זה אלוקות שלמעלה מעולם. עכשיו, הנביא גם מזהיר על דברי תורה, עשו כך ואל תעשו כך, כן? כדאי לך, זכרו תורת משה עבדי, כן? כל זה דברים שהרמב"ם מדבר עליהם בהלכות יסודי התורה. אבל גם כשהנביא מדבר על דברי תורה זה כאילו הוא אומר כדאי לכם, לא כדאי לכם, כן? זה לא ככה תורה בטהרתה, אבל התורה ומשה רבינו, משה רבינו נותן לנו תורה שזה אלוקות שלמעלה מהעולם, זה משהו אחר לגמרי. אוקיי, ועד כאן דיברנו על המושג של נבואה ותורה באופן כללי, איך שזה... בלי קשר דווקא לנושא של משיח. אני אומר, כאילו נקרא לזה מצד אחד תרי"ג מצוות, מצד שני שכר ועונש. שכר ועונש זה עניין של נביאים. תרי"ג מצוות זה עניין של

15:43 דובר 2 תורה, קבלת עול. שכר ועונש זה כדאיות, זה המציאות שלי. מצוות זה קבלת עול, זה מה שהשם רוצה, רצון עליון שלמעלה מהשכל ולמעלה מהטבע. עכשיו אנחנו מדברים פה היום על משיח. מה זה משיח? באיזה משבצת הוא נכנס? משיח זה שכר או משיח זה מצווה? משיח זה עניין של... או, ולכן האם משיח זה עניין של הנביאים או משיח זה עניין של התורה ומשה רבנו? בא הרמב"ם, ועל זה, ועל המשפט הזה שהרמב"ם אומר, כן, "לא בשאר הנביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבנו", זה משפט מאוד משמעותי, כן? זה בעצם מגדיר... זה, זה לא רק איפה זה כתוב, זה מה זה בכלל. שפה באמת זה נוגע ישירות בנקודה הזאת. הרי משיח זה טוב לנו, כן? יהיו בקיאים בתורה וחכמתה, לא יהיה להם נוגש ומבטל, כן? אה, הטובה תהיה מושפעת הרבה, כמו שהרמב"ם מזכיר בהמשך. כן? דברים שטוב לנו שהוא לא הזכיר אותם כאן, כמו שראינו. יש סיבה למה הוא לא הזכיר אותם כאן. הוא אומר משיח זה גם יהיה לנו טוב, כל אחד במציאות הפרטית שלו. משיח יבוא זה גם במובן מסוים זה גם סוג של שכר, אבל לא זה הנקודה של המשיח. הנקודה של המשיח זה שחוזרים כל המשפטים שאמרו מקודם. יש רצון העליון, שרצון העליון, כן? שהוא למעלה מהשכל ולמעלה מהטבע, ומה הוא רוצה? קיום של תרי"ג מצוות במעשה בפועל. ומה זה משיח? שהרצון העליון יתגשם בפועל. אה, הרצון העליון שלמעלה מהעולם ולמעלה מהטבע יתגשם בפועל. במילים אחרות, משיח זה אינטרס שלנו או אינטרס של הקדוש ברוך הוא? אם זה שכר ונחמד אז זה אינטרס שלנו. אבל, כן? אבל לפי מה שהרמב"ם התחיל פה, מה יקרה

17:33 דובר 2 כשמשיח יבוא? יתקיימו כל המצוות. מי רוצה את המצוות? הוא רוצה, הוא ציווה. משיח זה אינטרס שלו. אם משיח זה עניין של שכר, זה אינטרס שלנו, איפה הוא אמור להיות כתוב? בספרי הנביאים. ובאמת ספרי הנביאים מדברים על זה. אבל משיח זה לא רק זה. משיח זה משהו הרבה יותר עמוק מזה. משיח זה אינטרס של הקדוש ברוך הוא, זה רצון העליון. אה, זה איפה זה כתוב? בתורה. זה דבר שצריך להיות כתוב בתורה, שהתורה מדברת עליו, משה רבנו מדבר עליו, כי יש פה עניין שלמעלה מהעולם. התורה שקדמה לעולם, היא תדבר על זה. וב... כן, וזה בעצם ההדגשה של הרמב"ם, כן? שמשיח זה "לא בשאר הנביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבנו", וזה מתחבר למה שהרמב"ם עושה בביאת המשיח. אה, כאילו במילים אחרות, כן? אם זה רק עניין של שכר ורק עניין של הנביאים, אז מישהו, אם יש מישהו שאין לו את האמונה בביאת המשיח, אז יש לו בעיה רק עם הנביאים שדיברנו ככה. התורה זה העיקר והנביאים מסביבה, כן? מדברים עליה. אם העניין של נבואה, העניין של משיח זה רק עניין של שכר, אז זה רק עניין של הנביאים. אז מי שמשום מה חסר לו את זה, אז יש לו, חסר לו משהו צדדי, פרטי. אבל אם משיח זה עניין של אינטרס של הקדוש ברוך הוא ורצון העליון שכתוב בתורה עצמה, אז מי שחסר לו בעניין של משיח, חסר לו במהות, ביסוד. עוד נקודה אחת ככה באותו עניין, להסביר את זה יותר. איך שהרבי אומר, אה, מתייחס לזה. כאילו למה זה כל כך יסודי? כן, כן, אז דיברנו מקודם, כן? שזה אינטרס של הקדוש ברוך הוא, זה

19:14 דובר 2 רצון העליון. אה, ולמה כל כך חשוב שאני אהיה מודע לזה? כאילו שאני אאמין בזה. אה, איך שהרבי מסביר שזה פשוט נוגע לשלמות התורה, כן? אם התורה היא אמת, אם אני מאמין שהתורה היא אמת ונצחית ובלי שינויים, אני אמור להאמין שבסוף זה מה שיקרה. מי שלא בטוח שבסוף זה מה שיקרה, אז התורה אצלו גם עכשיו היא כזה תיאוריה שקצת יש מרחק בינה ובין העולם. איפה רואים את זה בצורה מאוד מאוד חזקה, את הנקודה הזאת, את הקישור הזה בין האמונה בתורה לאמונה בביאת המשיח? אה, באיגרת תימן. שזה בעצם הרמב"ם עצמו כותב אותה, אותו רמב"ם. מה הסיפור? מה הרקע? שבתימן יש יהודים שהם באמת מתמודדים עם קושי הגלות גם במובן גשמי וגם באותו הקשר, בעיקר במובן רוחני. מה הקושי? שאומות העולם, שונאי ישראל, הערבים, המוסלמים בתימן באים ליהודים ואומרים להם: "תראו, הקדוש ברוך הוא עזב אתכם". מה? ומה הראיה? הראיה הכי פשוטה, הכי נראית לעין, שכבר עברו כך וכך שנים מאז חורבן בית המקדש וישראל עדיין בגלות, ולא סתם בגלות, אלא מדור לדור הולכים ודלים. לעומת זאת, הם המוסלמים, כן, באותה תקופה של הרמב"ם, הולכים ומצליחים וכובשים עוד ועוד. למה זה? כי הקדוש ברוך הוא עזב אתכם ועכשיו הוא איתנו. כן, ועכשיו הכל אחרת, וככה הם אומרים ליהודים ומצערים אותם ומבלבלים אותם. ואז יהודי תימן כותבים איגרת לרמב"ם, מספרים לו, מספרים לו על מה שקורה איתם, גם על העניין הזה, והרמב"ם מחזיר להם איגרת, איגרת תימן, ושם הוא נוגע בדברים האלו. הוא מדבר בצורה מאוד חזקה על העניין הזה שהקדוש ברוך הוא לא יחליף את התורה, הנגלות לנו ולבנינו עד עולם. התורה לא תהיה מוחלפת והקדוש ברוך הוא

21:11 דובר 2 לא הולך, לא הולך חס ושלום להחליף את עם ישראל. "ואף גם זאת, בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים, אני ה' אלוקיהם". כן, מה פתאום, לא שייך אחרת. אה, באים הערבים ואומרים: המציאות מראה אחרת. המציאות מראה שאנחנו כבר ככה וכך שנים רבות בגלות ולא רואים שינוי, ואדרבה, האויבים הולכים ומתחזקים. אז הרמב"ם אומר: תדעו, הכל זמני. כן, "והיה זרעך כעפר הארץ". הרמב"ם נותן פירוש מעניין: מה זה "והיה זרעך כעפר הארץ"? הפירוש הפשוט, ריבוי כמו עפר, אבל הרמב"ם מפרש "והיה זרעך כעפר הארץ", אומר: כמו עפר, כולם דורכים עליו, בסוף הוא מכסה את כולם. אז ככה בני ישראל, "כעפר הארץ", כולם דורכים עליהם, בסוף הם יכסו את כולם. כן, הוא אומר בסוף, הוא אומר: עכשיו זה זמן של גלות ולא רואים מה הדת האמיתית, אבל אי אפשר שלא יעמוד איש מזרע שלמה שיגלה את הדת האמיתית וישמיד כל מי שימרה דברו. כן, בסוף יגיע מישהו אמיתי, מישהו גיבור ו-- ויראה לכולם מה האמת ומה השקר, מה נצחי ומה זמני. אז זה התוכן של איגרת תימן בגדול, והרמב"ם כותב: תפרסמו את זה לכולם, אנשים, נשים וטף, שכולם ידעו מה שכתוב פה, כולם ידעו את היסודות האלו, דברים שאי אפשר שלא ידעו אותם. אה, ככה, זה הנקודה של הדברים באיגרת תימן, ושם מאוד מאוד ברור שהרמב"ם מדבר שם על הנושא של ביאת המשיח לא בתור שכר. כן, לא, לא מביא את זה, כלומר להם כדאי ל-- כן, כדאי לעבור את קושי הגלות, בסוף יהיה טוב, אלא אומר, אלא בתור אמת. רגע, לנו יש אמת, לנו יש, הנצחיות היא שלנו. מה, איפה אנחנו רואים את זה? בסוף יבוא משיח,

22:56 דובר 2 אז אנחנו רואים שהתורה ש-- כן, שאנחנו חושבים על זה, אנחנו יודעים שהתורה שלנו היא אמיתית ונצחית, בלי החלפה חס ושלום, בלי שינויים. שוב, הוא לא מספר על עניין של משיח בתור שכר, דבר טוב שיהיה בסוף ששווה לסבול בשבילו אולי, אלא בתור פשוט אמת. זה האמת. בסוף משיח יבוא ואז כולם יראו שהתורה היא אמת. זה דברים של הרבי-- של הרמב"ם באיגרת תימן, וזה מאוד מתחבר, אני חושב, למה שהרבי מסביר פה בהלכה הזאת ברמב"ם, שהרמב"ם אומר: "מי שאינו מאמין בו כופר בתורה ובמשה רבנו, שהרי התורה העידה עליו", כן, ולכן, וכפי שהזכרנו מקודם, יש כאלו שחלקו על הרמב"ם. לא הבינו למה הרמב"ם עושה את זה כך. למה הרמב"ם מתייחס לעניין של ביאת המשיח ככזה דבר יסודי ביהדות? אה, ספר העיקרים, רבי יוסף אלבו, חכמי ספרד כמה דורות אחרי הרמב"ם, כתב ספר לעיקרי האמונה. הוא אומר יש שלושה עיקרים: מציאות השם, תורה מן השמיים, שכר ועונש. כן? אז כן, זה שלוש, זה יסודות, ומזה מצטרף כל מיני דברים. והוא אומר כאילו זה השלוש דברים יסודיים. שוב, מציאות השם, תורה מן השמיים, שכר ועונש, שהקדוש ברוך הוא משגיח ומשגיח על הנבראים, זה שלושת-- זה שלוש עיקרים, כל השאר זה הצטרפויות. ביאת המשיח, כן, ודאי, זה אמת. כתוב בתורה. ודאי שהוא יבוא, אבל ביאת המשיח זה פרט, זה לא עיקר, זה סוג של שכר. כן, הקדוש ברוך הוא ייתן לנו טוב. אז מה? למה הרמב"ם עושה מזה עיקר? בא-- כן, וככה הוא נשאר והוא חולק על הרמב"ם. בא האברבנאל עוד דור אחר כך, והוא כותב ספר ראש אמנה על אותם נושאים, והוא מסביר: כן, ביאת המשיח נזכרה בתורה, בנביאים

24:38 דובר 2 ובכתובים היא באה בהרבה הקשרים. אנחנו רואים שזה דבר מאוד חשוב, מאוד יסודי, אבל בעצם התשובה הזאת היא לא כל כך עונה על השאלה. כן, זה שזה הרבה פעמים בכמות, אני מבין שיש פה כנראה משהו חזק באיכות, אבל מה? אבל אני שואל: מה כל כך יסודי וחשוב אם ביאת המשיח זה סוג של שכר, כן, וזה מין ממיני השכר. בסדר, צריך להאמין שיהיה שכר, שיהיה טוב דווקא באופן כזה, דווקא באופן אחר. ואם יהיה רק גן עדן זה לא שכר מספיק? ובאמת, דורות אחר כך, החתם סופר בשו"ת שלו, מישהו שואל אותו שוב על עיקרי האמונה של הרמב"ם, והוא כותב גם כן שהוא לא מבין את הנקודה הזאת. למה עושים מביאת המשיח יסוד באמונה? הטיעון של החתם סופר, הוא אומר: רגע, אם אין משיח, לא נניח תפילין מחר? לא נשמור שבת? הוא ציווה, אנחנו עושים. מה זה משנה אם יש משיח או אין משיח? ככה החתם סופר שואל ונשאר בשאלה. עכשיו, הנקודה שהרבי מסביר בשיחות, ומתחבר למה שאמרנו מקודם באיגרת תימן: משיח הוא לא שכר. משיח זה אינטרס של הקדוש ברוך הוא ורצון העליון, זה שלמות כל המצוות. אם ליהודי ברור שזה מה שהולך להיות, אז הכל אצלו עם כל התוקף. אם לא ברור לו שזה מה שהולך להיות, אז כל התורה היא תיאוריה ש-- בכל אופן, זה כל זה הסבר עמוק של הרבי בדברים האלה של הרמב"ם. למה הרמב"ם עושה מביאת המשיח יסוד באמונה? כן, הוא זה שבא והגדיר: מי שאינו מאמין בו כופר בתורה ובמשה רבנו. כן, כי שוב, אסכם במשפט אחד: משיח ושלמות המצוות. משיח והאמת של התורה, שמה שהקדוש ברוך הוא ציווה יקרה. האמונה בביאת המשיח

26:17 דובר 2 זה בעצם אמונה שכל התורה היא מציאותית לעולם הזה ואנחנו יכולים לקיים אותה, כי אנחנו עדיין בהלכה הראשונה ברמב"ם. ראינו את השורות הראשונות שהוא מגדיר מה יקרה כשמשיח יבוא, ומה שהרבי מסביר שבעצם הוא מספר פה, מגדיר מנקודת מבט הלכתית מה ההלכה מחכה לביאת המשיח, שמשיח יביא את השלמות של קיום ההלכות במעשה בפועל, ומתוך זה המשכנו לקטע הבא. מה שהרמב"ם מדגיש, שמשיח זה לא עניין של הנביאים, זה התורה ומשה רבנו. וכפי שהרבי מסביר, מה זה משנה אם זה הנביאים או התורה? נביאים זה אלוקות שבערך העולם. תורה זה אלוקות שלמעלה מהעולם. תורה זה היסוד. נביאים זה מסביב. הנביאים מבטיחים שכר ועונש. התורה אומרת מה מגלה רצונו של הקדוש ברוך הוא שלמעלה מהשכל ולמעלה מהעולם ולמעלה מהמציאות שלנו. והרמב"ם אומר שמשיח זה לא בדברי הנביאים בלבד, אלא בתורה ובמשה רבנו. זה בעצם להגיד משיח זה לא עניין צדדי ביהדות, עניין פרטי ביהדות, אלא זה יסוד ומהות ביהדות. אוקיי, ואז דיברנו על העניין של משיח בכלל, ודיברנו על העניין של האמונה בביאת המשיח, שהאמונה בביאת המשיח זה בעצם אמונה בשלמות התורה, שיבוא יום וכל מה שכתוב בתורה באמת יתגשם בפועל בעולם הזה, כפי שאנחנו מכירים אותו ורואים אותו. אז הדברים שדיברנו עד עכשיו, נרצה להתעכב על עוד משהו שהוא קצת פחות מדובר בשיחות של הרבי במפורש, אבל נמצא והוא קיים, ומתוך הדברים של הרבי אפשר לראות ולהוציא נקודה כזאת. מה עוד אומר הרמב"ם, כן, באותו קטע שקראנו מקודם? כל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו, לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר, אלא בתורה ובמשה רבנו. שוב, כל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו.

28:16 דובר 2 עכשיו המשפט הזה, זה משפט שצריך לשים עליו רגע דגש. יכול להיות, כן, מי שאינו מאמין בו או אינו מחכה. זאת אומרת, תיאורטית יכול להיות מישהו שמאמין בביאת המשיח, אבל לאו דווקא זה משהו שהוא מחכה. הוא יודע שזה נכון. התורה היא אמת. אם התורה אמרה, זה מה שיהיה. האם הוא מחכה לזה? זה מה שמעניין אותו? אם הוא רוצה את זה? לכאורה לאו דווקא. בא הרמב"ם ואומר: צריך גם את האמונה וגם את הציפייה. אם יש רק, כן, לצפות בלי אמונה ודאי לא שייך. אם אתה לא מאמין, אז למה אתה מצפה? אבל להאמין בלי לצפות לכאורה אפשר. אני יודע שזה אמת, לאו דווקא שזה מה שאני רוצה או שזה מה שמעניין אותי. אומר הרמב"ם: לא מספיק להאמין, צריך גם לחכות, ומי שלא מחכה הוא עדיין באותה הגדרה של כופר בתורה ובמשה רבנו, שזה דבר שצריך להבין אותו. למה? למה? לכאורה, בעיקר דורשים מאיתנו להאמין בקיומו של ה', להאמין שהוא אחד, להאמין שאין לו גוף, להאמין בתורה מן השמיים, כן, והכול. אף אחד, לא, שום דבר לא ביקש מאיתנו את הרגש שלנו, את הלב. פה פתאום עניין של משיח מבקש את הלב. כן, של לחכות לביאתו, שנרצה, ועד כדי כך. ואם לא, אז כופר בתורה ובמשה רבנו. האמת, כשהרבנים הראשיים היו אצל הרבי, היו כמה פעמים הרב מרדכי אליהו והרב שפירא. אני חושב שהיו אצל הרבי כמה פעמים. אני חושב שהיו במנטף. אז דיברו על זה. הרב שפירא אמר לרבי שלכאורה הציפייה היא סוג של מבחן על האמונה. אם אתה מאמין שהולך להיות כזה טוב ונחמד, אז אתה רוצה את זה. אם אתה לא רוצה, כנראה אתה לא בדיוק

29:52 דובר 2 מאמין. ככה הוא אמר, אבל לכאורה, ועדיין לא, כן, אפשר להאמין בלי לחכות. כן, אני יודע שזה נכון. אני יודע שזה אמיתי טוב, אבל מה שכרגע יותר חשוב לי. אבל אם כרגע יש לי החשבון בנק שלי מסודר, כן, אז אז אני רגוע ולא צריך מעבר. כן. ואם החשבון בנק לא מסודר, אז כרגע מה שמטריד אותי שהוא כן יהיה מסודר. תן פרנסה, תן בריאות, תן נחת מהילדים ואני מחכה. כן, בא ואומר אני, שיהיה משהו יותר גדול מזה ושכל עם ישראל יגיע לבנות בית המקדש. אוקיי, מאמין. אם זה מדבר אליי ואם לא, אז מה? אז כאילו מה כל כך? בוא נגיד ככה, בטבע בני אדם, טבע, נגיד טבע בן אדם שהוא דואג למציאות שלו, למציאות הפרטית שלו. אם הוא בן אדם הגון, אז הוא דואג לא רק למציאות הפרטית שלו. אם הוא בן אדם נורמלי, דואג גם לאשתו וילדיו. אם הוא אדם עוד יותר טוב ויש לו יותר אכפתיות, דואג גם לסביבה. כן, עסקן ציבורי, זה טבע בני אדם. ופה פתאום הרמב"ם בא ואומר: תשמע, אתה צריך שיהיה אכפת לך מאיזה אידיאל גדול מעבר למציאות שלך, כללי שנוגע לכלל ישראל, ואם לא, כופר בתורה ובמשה רבנו. כן, זה לתת דרישה לכאורה מאוד גדולה, גבוהה, ולהציב אותה כמשהו, כאילו אם לא אז זהו, אין כלום. טוב, אז צריך להבין פה שני דברים, כאילו למה ואיך? כן, איך אפשר לצפות מאיתנו, אנשים פשוטים, כזה וכזה דבר? כאילו מה? בואו נגדיר את הציפייה. הרי עוד משפט אחד לחדד ולהגדיר בעצם מה שהתחיל לדבר עליו מקודם. כל מי שאינו מאמין בו, או מי שאינו מחכה לביאתו. רגע, למה בעצם מאמינים? למה בעצם

31:43 דובר 2 מחכים? רגע, כשבא משיח שוב יהיה הרבה דברים. יהיה שור הבר ולווייתן, יהיה בית מקדש. הוא ישלוט על כל העמים, על כל העולם. כשאתה אומר לי להאמין, למה להאמין? כאילו אני פוגש עכשיו איזה יהודי ברחוב, שתיים וחצי דקות. הוא רוצה לשמוע על האמונה בביאת המשיח. מה? בשתיים וחצי דקות אני לא אגיד לו הכל. מה העיקר? לפי מה שהרבי אומר, בפשטות, מה שכתוב פה בפרק הקודם: המלך המשיח עתיד לעמוד להחזיר מלכות דוד, בונה המקדש, מקבץ נדחי ישראל, חוזרים כל המשפטים. זה משיח. בזה צריך להאמין. מי שלא מאמין בזה יש לו בעיה עם התורה. כן, יש עוד דברים שלא כתובים פה. זה לא מה שנוגע כרגע. כשהרמב"ם אומר כל מי שלא מאמין בו, זה במה שכתוב בשורות לפני כן. כי כפי שהסברנו, בשורות האלה מתואר העניין של שלמות המצוות, שזה בעצם יסוד התורה, וזה צריך להיות האמונה. אוקיי. ומאותו רעיון אתה ממשיך: כל מי שאינו מחכה לביאתו, למה לחכות? שיהיה ממתקים על העצים? שיהיה שור הבר? שוב אותן שאלות, ולכאורה אותה תשובה. לזה לחכות. שתחזור מלכות דוד, ייבנה המקדש, ייקבצו נדחים ויקיימו כל המצוות. בוא נחדד יותר. סוף פרק י"ב, הרמב"ם חוזר לנושא הזה של ציפייה לימות המשיח ואומר ככה: לא נתאוו החכמים והנביאים לימות המשיח, לא כדי שישלטו על כל העולם, לא כדי שירדו בגויים, לא כדי שינשאו אותם העמים, לא כדי לאכול ולשתות ולשמוח, אלא כדי שיהיו פנויים בתורה וחוכמתה ולא יהיה להם נוגש ומבטל כדי שיזכו לחיי העולם הבא, כמו שביארנו בהלכות תשובה. אז פה לכאורה הרמב"ם מסביר באמת למה צריך, כאילו למה? מה בעצם הציפייה לביאת המשיח? אומר, תשמעו, יהיה טוב בגשמיות, ישלטו

33:33 דובר 2 על כל העולם, יאכלו, ישתו, ישמחו, אבל לא זה הנקודה, אלא יהיה טוב ברוחניות, כן, יהיו פנויים בתורה וחוכמתה ויזכו לחיי העולם הבא. מה זה חיי העולם הבא? כשהרמב"ם אומר העולם הבא, מה הוא מתכוון? כבר הזכרנו את זה מקודם. עולם הנשמות, גן עדן, נהנים מזיו השכינה. אנחנו יודעים, וכן אצלנו הרבי מקשר כאילו שביאת משיח וחיים נצחיים, שני דברים שאצל הרבי הם הולכים ככה בנשימה אחת. אי אפשר להפריד ביניהם. אה, אבל ברמב"ם כן, דווקא כן, כי הרמב"ם אומר במפורש גם אחרי ביאת משיח יהיה מוות ונשמות ימשיכו. עולם הנשמות, גן עדן, ימשיך להתקיים, וכן, ועוברים משם לפה. ובעצם אומר, אז אתה יודע מה זה משיח. יהיו פנויים בתורה וחוכמתה, יזכו ל... כן, יוכלו ללמוד תורה בעולם הזה בנחת, בלי הפרעות, ואז יזכו לחיי העולם הבא שאחרי המוות. זה משיח, ובעצם מה שיקרה, ולזה החכמים והנביאים מתאווים ומצפים. אוקיי, אז זה לכאורה, יש פה הסברה מה זה ביאת המשיח, מה זה הציפייה לביאת המשיח, למה מחכים? אבל לכאורה זה דבר ברור שלא על זה הרמב"ם מדבר. מה שקראנו מקודם, שמי שאינו מחכה לביאתו כופר בתורה ובמשה רבינו. לא על זה מדובר. מה זאת אומרת לא על זה מדובר? למה לא? כמה סיבות. דבר ראשון, הוא לא הזכיר את זה כאן. אמרנו, המלך המשיח עתיד לעמוד להחזיר מלכות דוד, קיום המצוות בפועל, זה משיח. זה צריך להאמין וזה צריך לחכות. לא כתוב פה עולם הבא. לא כתוב פה פנויים בתורה וחוכמתה. לא כתוב פה הדברים האלו. כתוב פה רק יבוא משיח ונקיים את כל המצוות. זה מה שכתוב. לזה צריך להאמין, לזה צריך לחכות. פה הרמב"ם בפרק י"ב מדבר

35:21 דובר 2 על הציפייה, שפנויים בתורה וחוכמתה יזכו לחיי העולם הבא, לכן הם יתאוו. זה כנראה עוד משהו, משהו אחר. זה לא מה שמדובר כאן. נחדד את זה עוד יותר. ראיה לדבר, כן, אם זה העניין של ביאת המשיח, כן, שיהיו פנויים בתורה וחוכמתה ויזכו לחיי העולם הבא, אם זה הנקודה, אתה יכול לבוא ולומר שמי שלא מצפה לזה הוא כופר במשה רבינו? אתה יכול לבוא ולחייב כל אחד להגיד: זה מה שאתה חייב לרצות? הרמב"ם בעצמו כותב, כן, לא נתאוו החכמים והנביאים לימות המשיח, אלא כדי ש... כן, זאת אומרת, אתה מבין מדבריו לא כל אחד זה מה שמעניין אותו. החכמים והנביאים זה מה שמעניין אותם. אנשים פשוטים, מעניין אותם גשמיות, לא מעניין אותם לימוד התורה, לא מעניין אותם חיי העולם הבא, וזה לגיטימי. הרמב"ם בעצמו בהלכות תשובה מדבר על זה ואומר, אנשים מעמי הארץ שמדברים איתם על עבודת השם, קיום המצוות, מתחילים איתם בדברים הפשוטים. כן, כי אם תקיימו מצוות יהיה לכם שכר ועונש. כאילו דברים לא, אפילו לאו דווקא העולם הבא. דברים, דברים היותר פשוטים. אני אומר כאילו לאט לאט, כאילו כשגדלים ומבינים, אז אפשר להסביר יותר עמוק. אני מדבר על דברים מופשטים כמו העולם הבא, אבל זה לא אומר שעד שלא מבינים את זה מישהו פה כופר חס ושלום. מאמינים בהשם, מקיימים את מה שהוא מצווה. ולכן לכאורה זה די ברור, כשהרמב"ם מדבר פה על צריך לחכות לביאת המשיח, ומי שלא כופר בתורה ובמשה רבינו, זה לא קשור למה שאומר פרק י"ב, שיהיו פנויים בתורה וחוכמתה ויזכו לחיי העולם הבא, ולכן החכמים והנביאים מתאווים לזה. הוא מדבר פה על משהו ששווה לכל נפש, למשהו שקשור למה? יבוא משיח

37:00 דובר 2 ונקיים את המצוות. מה לכאורה ההסברה בזה? שוב, ככה, מתוך מה שמוזכר לא ראיתי בשיחות של הרבי משהו ישיר על הנקודה הזאת, אבל מתוך ככה בעקיפין או אולי הרבי אומר כמה נקודות שלכאורה מתחברות, יכולות להסביר את מה שנאמר כאן. כמו שאמרנו, כמו שדיברנו בהתחלה, מבחינה הלכתית, כן, הקשר בין ישראל והקדוש ברוך הוא, למשל, יש לו כמה הגדרות: אבינו מלכנו. כן, אם הוא האב אז אנחנו הבנים. הוא מלך, אז אנחנו העבדים. בשיר השירים זה בכלל נמשל לאיש ואישה. כן, הוא האיש, אנחנו האישה, קול דודי דופק וכולי. כן, יש הגדרות שונות לקשר בין ישראל והקדוש ברוך הוא, שבעצם כל הגדרה מבטאת משמעות אחרת בקשר. אב ובן מבטא את האהבה, מין סוג אחד. איש ואישה מבטא אהבה מסוג אחר. עם ומלך מבטא את המחויבות. מבחינה הלכתית, כן, הקדוש ברוך הוא, הלכתית, כן, עם ישראל מבחינה הלכתית, איך ההלכה מתייחסת לקשר בין ישראל והקדוש ברוך הוא? עם ומלך. מה קרה במתן תורה? קבלו מלכותי, אגזור עליכם גזרות. כן, מה זה המצוות? גזירת מלך. כמו שדיברנו מקודם, מלך זה רוממות והבדלה. מלך זה קבלת עול. אנחנו מקיימים מצוות כי הוא המלך, כי הוא מרומם ונבדל והוא ציווה ואנחנו עושים. מבחינה הלכתית הקדוש ברוך הוא המלך שלנו. עכשיו, מה זה מלוכה? בחסידות מביאים את זה הרבה, אבל בעצם זה גם עוד לפני חסידות, בלשון הקודש פשוטה. מה ההבדל בין מלכותך מלכות כל העולמים וממשלתך בכל דור ודור? מה ההבדל בין מלוכה וממשלה? ממשלה זה הבפועל. שליטה, כן, הוא שולט לאו דווקא ברצון, יכול להיות בהכרח. מלוכה זה ברצון. מלכותו ברצון קיבלו עליהם. כן, ממשלה גם כן, זה יכול

38:59 דובר 2 להיות גם על בעלי חיים. כן, אדם יש לו בעלי חיים שהוא מושל בהם, אבל הוא לא מולך עליהם. כן, מלוך זה לא שייך. זה לא העניין. עבד ואדון וממשלה. האדון מושל בעבדו. האדון לא מולך על העבד, כי היחס של עבד לאדון זה יותר עניין של קבלת עול ומחויבות, כאילו בלי רצון פנימי. אבל עם ומלך, מלוכה זה מלכותו ברצון קיבלו עליהם. כשיוסף חולם את החלומות, האחים שלו אומרים לו: המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו? על זה בן זומא מפרש: המלוך תמלוך עלינו ברצון או תמשול עלינו בעל כורחנו. מלוכה זה ברצון. וכשאומרים שיהודי, בני ישראל, הם עובדי השם והם קיבלו מלכותו של הקדוש ברוך הוא בהר סיני, במתן תורה, אז זה כן. אז מה זה אומר? כי אם כן קבלו מלכותי, דבר ראשון, פשטות, זה אומר שמאז, מאז אנחנו מחויבים לקיים את התורה ומצוות. אנחנו עושים אותם בדרך קבלת עול. חייבים, גם אם יום אחד זה לא נוח ולא מסתדר. אבל אתם יודעים, מה שחייב עושים. למה חייב? כי הוא המלך ואנחנו העבדים. אבל זה לא רק החייב, כי זה לא רק הממשלה, זה מלוכה. מלוכה חייב להיות יסוד פנימי של מלכותו ברצון קיבלו עליהם. בני ישראל מקיימים את התורה כי הם רוצים. בסופו של דבר זה בחירה שלהם. יש בחסידות, מתארים, אני חושב, בד"ה הראשון של ס"ו, כשהוא מדבר על ראש השנה, הכתרת המלך, אז מתארים את ההבדל בין הכתרת המלך, בין היום של ההכתרה לכל השנה. אומרים ביום של ההכתרה, כשהמלך מגיע וכולם משתחווים לפניו ואומרים יחי המלך, אז יש ככה ביטול עצום, שמחה עצומה, מפנימיות הנפש, כן, הנחת עצמותו. אחר

40:40 דובר 2 כך, ביום שאחר כך, עובר שבוע, שבועיים, חודש, חודשיים, ההתרגשות כאילו כבר לכאורה עוברת. חוזרים לשגרה ואז מגיעה פקודה מהמלך. כל אחד צריך לתת מס. כל אחד צריך לתת את הכרית, כל אחד, כן, והפקודה היא מחייבת והפקודה היא לא תמיד נעימה, אבל עושים אותה. למה עושים אותה? בקבלת עול. כי זה המלך. האם עושים אותה בהתלהבות? לאו דווקא, אבל עושים אותה כי זה המלך. ולמה המלך? כי הכתירו אותו. ולמה הכתירו אותו? כי זה מה שהם רצו. מלכותו ברצון קיבלו עליהם. אז אמנם כרגע, מאז עברו כבר חודשיים או שנתיים, ועכשיו כשההתרגשות וההתעוררות שהייתה בהכתרה כבר לא בהתגלות, אבל ה... ועכשיו נשאר רק קבלת עול הפשוטה, כן, לעשות, המחויבות, זה מה שהוא עושה, זה מה שהוא ציווה, זה מה שצריך לעשות. אבל קבלת העול הפשוטה הזאת, המחויבות הפשוטה הזאת, מבוססת באמת על ההתרגשות הגדולה מפנימיות הנפש ביום של ההכתרה. אם זה לא היה, היום לא היה כלום. וזה כן, זה מתחיל מהמלכות ברצון קיבלו עליהם. ככה זה במלכותא דארעא, כן, במלך בשר ודם, וככה זה שם זה מופיע כמשל, כן, כלפי הקדוש ברוך הוא, ראש השנה וכל השנה, שראש השנה זה תמליכוני עליכם. התעוררות של פנימיות הנפש, ובכוח זה כל השנה יהודים מקיימים מצוות בקבלת עול. כן, אפילו לא מרגיש. זה לא שהוא חושב וזוכר: אה, בראש השנה ככה החלטתי, לכן ככה אני עושה. זה כאילו נכנס למודעות. זה מה שאני רוצה, זה מה שאני בוחר, גם אם עכשיו אני לא מרגיש את זה כך, אני עושה את זה בקבלת עול. בכל אופן, אז זה ברור. הוא אומר שבקשר של יהודי עם הקדוש ברוך הוא ועם המלוכה של

42:15 דובר 2 הקדוש ברוך הוא ועם המצוות שהוא מצווה, זה יש נקודת התחלה של רצון ובחירה. מלכותו ברצון קיבלו עליהם. אה, יש לקשר מה שהרמב"ם המפורסם בהלכות גירושין סוף פרק ב', שהרבי מצטט הרבה, על מי שהדין נותן שצריך-- חייב לתת גט והוא מתעכב, אז בית דין כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. מסביר הרמב"ם, מה הנקודה? כופין אותו עד שיאמר רוצה אני. מה שווה האמירה? והוא צריך שהגט יהיה לרצון. נכון. אז מה זה עושה זה שהוא אומר רוצה אני? הרי כפו אותו. הוא לא באמת רוצה. אז הרמב"ם מסביר דבר נפלא, ומובא הרבה פעמים בשיחות של הרבי, כיוון שהוא יהודי אז הוא רוצה להיות מישראל ורוצה לעשות את כל המצוות ורוצה להתרחק מן העברות. כן, כי הוא לא רוצה להיות באותו מקום, אה, כאילו, ולא רוצה להיות במצב שהוא לא לפי התורה. אז רואים פה איזה סגנון קצת אחר, אבל רואים פה את הנקודה הזאת שיהודי יש לו רצון פנימי למצוות, רוצה לעשות את כל המצוות. אה, זה כן, עד כאן דיברנו בכלל על הקשר של יהודי עם הקדוש ברוך הוא. כן, שיש פה נקודה. זה לא רק קבלת עול, זה לא כמו בהמה לאדון, לא כמו עבד לאדון, שזה רק המחויבות, רק המעשה בפועל, אלא יש פה בפנים נשמה, חיות, רצון. אה, וממילא עכשיו מדברים פה על העניין של ביאת המשיח, שמה זה ביאת המשיח, כן, שהמלכות של השם תהיה בשלמות בעולם, וכל המצוות יתקיימו בפועל בעולם. אומר הרמב"ם: יהודי מחכה לביאת המשיח. הוא רוצה את זה. כן, זה לא שיהודי חושב רק על המציאות הפרטית שלו, כן, על חשבון בנק ועל הבריאות של המשפחה והילדים,

44:00 דובר 2 ויהודי באמת יש נקודת יסוד, נקודת התחלה מאז מתן תורה. רו-- כן, של משהו מעבר למציאות שלו. כן, הוא רוצה להיות מישראל, רוצה לעשות את כל המצוות. מלכותו ברצון קיבלו עליהם, כן, והוא רוצה שיבוא משיח והמלכות של הקדוש ברוך הוא תתגלה ו... כן, ויקוימו כל המצוות. ואם אין את זה, אז הרמב"ם אומר משפט מאוד חריף, כופר בתורה ובמשה רבנו, כי יש פה בשאלה, יש פה חיסרון בכל הקשר. ושוב, וממי הרמב"ם דורש את זה? מכל אחד ואחד. כן? הוא אומר, גן עדן לא כל אחד רוצה, זה תלוי בזיכוך הנפש. לשבת ללמוד תורה כל היום, לאו דווקא שכל אחד רוצה. תלוי באישיות, תלוי בתכונות הנפש, אבל שיקוים הרצון, שהרצון של הקדוש ברוך הוא, שהמלכות של הקדוש ברוך הוא תתגלה בעולם ונקיים את כל המצוות בפועל, במעשה, וכל יהודי, מהקטן שבקטנים עד הגדול שבגדולים, זה רצון שקיים אצל כל אחד ואחד. אם, ושוב, הכל חוזר לאותה נקודה. אם משיח היה רק עניין של שכר, נו, מה, האדם יכול לבוא ולהגיד: אני לא מחפש שכר, או השכר הזה לא מדבר אליי. אני מחפש שכר מסוג אחר. אבל כיוון שמשיח זה לא עניין של שכר, משיח זה עניין של... אה, כן, שוב, אינטרס של הקדוש ברוך הוא, הרצון העליון שהתורה והמצוות יתקיימו בפועל. זה דבר שנוגע בנפש של כל יהודי, מהקטן שבקטנים עד הגדול שבגדולים. ואם אין, כן, אם אין את זה, מה פירוש אין את זה? זה לא, כן, באמת כמו שאמרנו, כל אחד רוצה להיות מישראל, רוצה לעשות כל המצוות, ולא בהתגלות. אז יש פה בעיה בכל הקשר עם הקדוש ברוך הוא, בכל הקשר עם התורה, ולכן לא מספיק אמונה

45:49 דובר 2 בביאת המשיח, להאמין שזה נכון, אלא צריך להיות גם מחכה לביאתו, כמו שהרמב"ם כותב. ואל יעלה על דעתך, כן, אני קורא מתוך הרמב"ם, שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים ומחדש דברים בעולם, או מחיה מתים וכיוצא בדברים האלו. אין הדבר כך. שהרי רבי עקיבא חכם גדול מחכמי המשנה היה, והוא היה נושא כליו של בן כוזיבא המלך, והוא היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח עד שנהרג בעוונות. כיוון שנהרג נודע להם שאינו. זאת אומרת, זה לא המשיח שעליו מדברים, ולא שאלו ממנו חכמים לא אות ולא מופת. ועיקר הדברים ככה הם, שהתורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים, ואין מוסיפים עליהם ולא גורעים מהם. אז ככה, כמה דברים על ההלכה הזאת. דבר ראשון, כן, באופן כללי מה הרמב"ם אומר פה? נקודה שהוא חוזר עליה בהמשך שוב ושוב וגם במקומות אחרים. אה, כן, אל תצפו לאותות ומופתים. משיח יבוא. כן. הוא לא, הוא לא אמור, כן, הוא לא צריך לעשות אותות ומופתים. כן, נדייק בלשון. לא צריך. נדבר על זה תכף בהמשך. לא שהוא לא יעשה. לא צריך לעשות. כן, ככה הוא מתחיל. הוא לא אמור לעשות דווקא אותות ומופתים. הוא יכול לעשות את הכל בלי אותות ומופתים. ככה הוא אומר את זה פה וככה בהמשך, כן, מיד בהלכה הבאה הוא ממשיך. הוא מתאר באמת את הגילוי של משיח. איך זה יקרה? יעמוד מלך מבית דוד, יכוף כל ישראל, וילחם מלחמות השם, יבנה מקדש, יקבץ נדחים. כן, מתאר את הכל בצורה, אה, כן, בצורה שיכולה להיות טבעית, כן, כמו בן כוזיבא שעשה בעצם, ניסה, וכמו שהוא מזכיר את בן כוזיבא שרצה לעשות כאלה דברים,

47:39 דובר 2 ניסה לעשות כאלה דברים בדרך הטבע בלי להזדקק לעניינים שלמעלה מהטבע. או אם ניקח דוגמה יותר אחורה, הרמב"ם הזכיר פה בהתחלה שהמלך המשיח עתיד לעמוד להחזיר מלכות דוד ליושנה, שלכאורה דוד הוא הדמות, המודל הראשון. כן, לחם מלחמות ה', ולא היה אצלו, כן, עניינים שיוצאים מגדר הטבע בגלוי כמו שהיה ביציאת מצרים, כן, אותות ומופתים, תחיית המתים וכאלה דברים. היה לו סייעתא דשמיא גדולה, אבל כן, לא היה אצלו עניינים שיוצאים מגדר הטבע. כך היה דוד, ככה בן כוזיבא, וכך גם משיח. הוא יקים ממלכה ויגאל את עם ישראל בלי להזדקק לעניינים שלמעלה מהטבע. כך הוא ממשיך בהלכה הבאה וגם פרק י"ב. כן, בעצם מה ההבדל בין פרק י"א לפרק י"ב? פרק י"א מדבר ראשית על מלך המשיח. פרק י"ב מדבר על ימות המשיח, על התקופה, על הזמן, על מצב העולם. וגם פרק י"ב מתחיל מאותה נקודה. אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם. משיח, כמו שמשיח לא צריך לעשות אותות ומופתים, אז גם בימיו לא יקרה משהו, לא אמור לקרות משהו כזה. הכל כרגיל, הכל, ככה הוא כותב כאן. כך הוא כותב גם בפירוש המשניות שהזכרנו, בהקדמה לפרק חלק בסנהדרין, פרק עשירי, גם מתאר את ימות המשיח בצורה מאוד טבעית, שיש שם כל מיני ביטויים אולי אפילו קשים, בטח בשביל חב"דניקים שרגילים לשיחות של הרבי. כן, הוא מדבר על זה. כן, יהיו בימיו עניים ועשירים, יהיו. כן, אומר עניים ועשירים כנגד זולתם. ככה הלשון בתרגום. כן. מה זאת אומרת כנגד זולתם? במובן יחסי, לא עניים שאין להם מה לאכול, אבל עניים יחסית. כאילו יש חילוקי מעמדות, הכל אותו דבר, הכל טוב, יש עבודה, לא

49:34 דובר 2 יהיו חיים נצחיים. הוא אומר את זה במפורש. שם הוא מדבר על זה באריכות ובמפורש, שולל את זה בפירוש המשניות וכן הלאה, וזה הדרך. ככה הוא אומר בכל אותם מקומות וגם כאן זה מה שהוא אומר. אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים. אין הדבר כך. מאיפה הוא מביא את זה? אז פה הוא נותן ראיה ספציפית של רבי עקיבא. כן, אמר על בן כוזיבא שהוא מלך המשיח, ולא שאלו ממנו החכמים לא אות ולא מופת. לא ביקשו ממנו כזה דבר, לא, לא ביקשו שיראה להם אותות ומופתים, וזה לא הפריע להם להכריז עליו שהוא משיח. זאת אומרת, מובן מזה שמשיח לא ביקשו, כי הוא לא אמור, לא בזה הוא נמדד, לא בזה הוא נבחן. זאת ראיה פרטית לנושא הספציפי הזה. כן, האם משיח אמור לעשות אותות ומופתים? אבל האמת היא, במבט יותר רחב, מה שהרמב"ם לא אומר פה, אבל אומר את זה במקומות אחרים. כן, אתה רואה שזו שיטה עקבית אצל הרמב"ם בכל עניין, בכל עניין שהוא נוטה להסביר דברים בצורה, כן, כפי שזה מתאים לסדר הטבעי. ובאיגרת תחיית המתים הוא דיבר על זה במפורש, שבאיגרת תחיית המתים שם דווקא כן מדבר מפורשות על העניין של תחיית המתים, שזה מיסודי האמונה. הוא זה שקבע את זה כיסוד באמונה. והתעוררה, התעוררה השאלה גם בגלל מה שהוא אמר פה. המלך המשיח אינו צריך לעשות, אינו צריך לעשות, לעשות אותות ומופתים ולהחיות מתים. מה, לא תהיה תחיית המתים? זה מה שהרמב"ם מתכוון? אז הרמב"ם הצליח לכתוב איגרת שלמה, להסביר מה הוא מתכוון פה ובמקומות אחרים, אבל שם הוא נכנס לכל העניין הזה של נס וטבע ואיך מבינים את התורה. אז

51:13 דובר 2 הוא מדבר על זה שהמון אנשי התורה הם אוהבים להפריד בין התורה ובין השכל, בין התורה ובין הטבע, כאילו זה דברים הפוכים, ומבחינתם כמה שיעשו את הדברים יותר שלא על פי טבע זה עוד יותר טוב, הוא אומר. אבל הוא מעדיף בדיוק הפוך, לקבץ בין התורה והמושכל ולהסביר את העניינים של התורה באופן שמתאים לשכל ומתאים לסדר הטבעי. ככה בכל מיני עניינים, וגם בעניין הזה, כן, איך יהיה העולם בימות המשיח? לפרש את הנבואות שנאמרו בהקשר של משיח בדרך של ככה, להלביש את זה בטבע. וגם כשמדברים על מלך המשיח עצמו וסדר הפעולה שלו. כן, איך זה, איך זה יהיה? זה להלביש את זה בטבע. כן, שזה אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים. זה דבר ראשון. כן, כשקוראים את הרמב"ם, לכאורה מה שנקרא הרמב"ם על פי הרמב"ם, קוראים מה הרמב"ם אומר פה? מה אומר במקומות אחרים? מה אומר באיגרת תחיית המתים? אוקיי, זה מה שאתה אמור להבין. הרמב"ם אומר, אל, בוא נעזוב את הטבע, בוא נעזוב את הדברים כפי שהם. כך לכאורה. אבל שוב, כמו שאמרנו, לחב"דניק זה קצת, אה, מצחיק. כן? יש בסגנון של חסידות, יש את הביטוי שיש דעת עליון ודעת תחתון, שדעת עליון זה אלוקות בפשיטות, עולמות בהתחדשות. דעת תחתון, ודעת תחתון זה להפך, אלוקות בהתחדשות, עולמות בפשיטות. וכפי שהרבי מסביר בשיחות, שאצל גוי, גם כשהוא יודע שיש הקדוש ברוך הוא, גוי כשר שמאמין במצוי ראשון, כן, במנהיג, באלופו של עולם, במי שמנהיג את העולם. אבל יש אצלו מציאות לדרכי הטבע, למציאות בעיניו. ואז, כן, הוא יודע שהקדוש ברוך הוא יכול להתערב ויכול לעשות ניסים, וניסים גדולים, אבל עד שלא ברור שזה נס

53:01 דובר 2 מבחינתו הטבע זה המציאות והסדר. כן, עולמות בפשיטות, אלוקות בהתחדשות. ואצל יהודי זה להפך: אלוקות בפשיטות, וכל דבר זה השגחה פרטית וכל דבר זה נס. וגם דבר שנראה טבע הוא מחפש לראות פה את העניין האלוקי שלמעלה מהטבע. עכשיו פה הרמב"ם בא ואומר, כאילו זה נראה כאילו שהרמב"ם עושה ככה מהטבע מציאות חשובה, מציאות עיקרית, בואו לא נצא מהטבע. והרבי בא, כמו שבהרבה מקומות אחרים ובהרבה הקשרים, הרבי ככה נותן ברמב"ם משמעות, אה, חסידית, ומס-מסביר אותו על פי יסודות של חסידות ובהתאמה ליסודות של חסידות. אז גם פה הרבי ככה נותן פה נקודה מאוד שמאירה את הדברים של הרמב"ם. ובהקדים, בוא נקרא את ה-- השורה הבאה שקראנו, קראנו מקודם, נקרא אותו שוב. "ועיקר הדברים ככה הן." כן, מה הרבי אומר? בואו נשים לב מה הרמב"ם אומר בסוף. "ועיקר הדברים ככה הן, שהתורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים, אין מוסיפין עליהן ולא גורעין מהן." מה הוא רוצה להגיד במשפט הזה? איך הוא מתקשר למה שנאמר לפני? כן, הוא אומר משיח לא צריך לעשות אותות ומופתים. התורה הזאת, חוקיה ומשפטיה לעולם בלי הוספה ובלי שינוי. מה? מה, מה, מה הכוונה? כלפי מה דברים אמורים? אז הרבי אומר כזה דבר. רעיון, בעצם רעיון חסידי שמתחבר עם הדברים של הרמב"ם ועם המשפט הזה שנאמר כאן. אה, נתאווה-- בוא, בוא נלך אחורה עוד לפני הרמב"ם. כן, בוא נלך חסידות טהורה. פרק ל"ו בתניא. "נתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים." כן? מה פירוש בתחתונים? כמו שהרבי מחדד במקומות אחרים. כן, דבר ראשון בתחתונים. זאת אומרת דבר ראשון באיזה מקום? בעולם הזה הגשמי. דבר שני, איך? על ידי התחתונים, על ידי העבודה שלנו, ובאיזה

54:58 דובר 2 אופן? עבודה על פי, בתוך הטבע, בתוך המציאות של הטבע. ככה הקדוש ברוך הוא רוצה שהדברים יקרו. הקדוש ברוך הוא נתן לנו תורה ומצוות בהר סיני, והוא רוצה-- איפה נתן אותם? פה בעולם הזה. ואיך הוא רוצה שנקיים אותם? בתוך המסגרת הטבעית. למה? כי המטרה שלהם זה לא לשבור את העולם. המטרה שלהם זה לפעול בעולם, לזכך את העולם על ידי הקיום שלהם בתוך המסגרת של הטבע. יהודי נמצא בתוך המסגרת של הטבע ובתוכה לומד תורה ומקיים מצוות, וככה הוא מזכך את המציאות של העולם. אה, אז נכון שבתורה וביהדות, ביהדות יש הרבה עניינים שלמעלה מהטבע. כן, יציאת מצרים, מתן תורה. כן, קולות וברקים. דברים שככה מרעידים את הטבע או אפילו ככה מבטלים את המציאות שלו וכולי. אבל זה הכל הקדמה, נתינת כוח, כן, אבל עיקר העבודה זה פה, בתוך המציאות של הטבע. יש את הסיפור המפורסם עם אדמו"ר הזקן, עם ה-- בשעת מאסרו, כשהוא נסע ב-- לקחו אותו מתא המאסר למשרד של החקירות. כן, היה אסור במבצר פטרו פבלסקי ולקחו אותו לחקירה במועצה החשאית, טיינע סאָוועט, אם אני אומר את זה נכון. אה, אבל זה היה מהצד השני של הנהר כנראה, בפטרבורג, כי שני המבנים ככה על שפת הנהר, לקחו אותו והיה צריך ככה לעשות את הדרך בסירה. אדמו"ר הזקן נאסר בסוף תשרי אחרי סוכות. אה, אחרי סוכות, שזה כנראה זה היה או בלילות הראשונים של חשוון או בלילות הראשונים של כסלו. אדמו"ר הזקן, לוקחים אותו בלילה בסירה בנהר ואדמו"ר הזקן מוצא את ההזדמנות. עכשיו הוא רואה את הירח במילואו, רואה את הירח כמו כן, מה שכנראה מהתא של המאסר לאו דווקא היה אפשר לראות. אז הוא רוצה לנצל

56:51 דובר 2 את ההזדמנות לעשות קידוש לבנה. טוב, אבל כל ברכה שעושים, כן, צריך ככה שיהיה בעמידה ובצורה מתאימה, אבל לא תוך כדי נסיעה. אז אדמו"ר הזקן, הרבי מבקש מהשומר שמוליך אותו שיעמיד את הסירה לזמן קצר כדי שהוא יוכל להגיד, לומר את הברכה. טוב, השומר לא רצה. השומר לא רצה והסירה נעצרה, נעמדה במקום. ואז אדמו"ר הזקן נעמד ואומר את ההללויה שלפני הברכה. אה, אוקיי? והסירה משתחררת וממשיכה לנסוע. ואז אדמו"ר הזקן שוב מבקש מהשומר לעצור את הסירה, ואז השומר כבר מבין שזה-- יש פה עסק עם משהו מעבר להבנה שלו, והוא מבין שזה לא לגמרי תלוי בו. אז השומר עוצר את הסירה ואדמו"ר הזקן נעמד שוב ואומר את הברכה ככה ואת כל הנוסח עד הסוף. וזה סיפור שהרבי הריי"צ מספר והרבי מדבר עליו בחלק ה', בליקוטי שיחות, והנקודה שהרבי, שהרבי מסביר על זה, הוא אומר בעצם בסיפור הזה יש משהו קצת תמוה. כן, אם הסירה כבר נעצרה, אדמו"ר הזקן יכול לעצור את הסירה בלי השומר והוא כבר כן-- למה מלכתחילה הוא ביקש מהשומר? ואם הוא כבר, כן, השומר לא הסכים, הוא כבר עצר את הסירה. למה הוא אמר רק את הפרק הראשון? שיאמר עד הסוף. למה הוא שחרר ושוב לבקש מהשומר? אלא מה הנקודה? ועל ידי מה שדיברנו מקודם, נתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים, שעבודה של יהודי בתורה ומצוות צריכה להיות בתוך גדרי הטבע. הקדוש ברוך הוא לקח נשמה והוריד אותה לעולם הזה הגשמי. ופה הוא נתן את התורה פה למטה, בעולם הזה הגשמי, שנשמה כפי שהיא בגוף תחת גדרי הטבע, ככה היא תקיים אותם, וככה תושלם הכוונה של דירה בתחתונים. ולכן אדמו"ר הזקן, כשהוא רוצה לקיים

58:41 דובר 2 מצווה, רוצה לקיים אותה לא בדרך נס, דווקא בדרך הטבע, כי אין כל-- זה לא עניין לקיים מצווה בדרך נס. מצוות צריך לקיים דווקא בדרך הטבע, דווקא-- ואולי יש נתינת כוח והקדמה, עניין של נס, עניין שיוצא מגדר הרגיל, אבל בגדול מצוות מקיימים בדרך הטבע, דווקא. אה, ככה זה בסיפור אדמו"ר הזקן, ככה זה בכלל. כן, ככה זה אם הולכים אחורה בעצם ליסוד החסידי, שנתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים. פה אבל-- פה הרמב"ם, כן, המושג הזה, זה מושג שברמב"ם הוא לא קיים בגלוי, של דירה בתחתונים, אבל הרמב"ם אומר משהו אחר. כן, משפט כאילו אולי יותר, יותר בדרך הפשט, יותר על פי... כן, שיותר מובן ככה על פי נגלה. מה הוא אומר? התורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים. כן, יש פה-- איך שהרבי מסביר את זה. לפני המשפט הזה הוא אומר בעצם: אם הקדוש ברוך הוא נתן לנו את התורה בעולם הזה הגשמי, אז הוא התכוון שנקיים את המצוות בעולם הזה הגשמי בדרכי הטבע, וזה לא נכון לבוא ולומר, כן, שיש מצוות שאי אפשר לקיים אותן בדרך הטבע. צריך נס בשבילם. זה לא נכון לומר כך. מי שאומר כך הוא בעצם מפריד בין התורה לבין העולם. כן, הדרך, מה שהרמב"ם דיבר ב-- מה שכתב באיגרת תחיית המתים, שיש כאלה שמפרידים בין התורה ובין המושכל, בין התורה ובין הטבע, וצריך לחבר ביניהם. מה הפירוש לחבר ביניהם? איך ש-איך שהרבי אומר, כן? לא, לא לעשות את התורה קטנה. להפך, לרומם את העולם. הוא אומר העולם הוא כלי לתורה. אל תעשה שהתורה זה משהו שמימי והעולם מנותק ממנו. כן, אם אני רוצה לקיים מצוות, כן, יהודי נמצא בעולם, קם

1:00:20 דובר 2 בבוקר ורואה סביבו עולם ואומר: תשמע, אם בעולם הזה אי אפשר לקיים מצוות, לשמור שבת, לעשות מעשרות, כן, אי אפשר להתנהל ככה בעולם הזה. כן, חייבים. תשמע, אם אתה רוצה שהקדוש ברוך הוא ישבור את העולם, ייתן לנו ניסים, כן, שיוצאים מגדר הטבע, הכול אפשרי, אבל בתוך הטבע זה לא עובד. אומר, אומר הרבי, זה לא ככה. יהודי צריך לדעת שבתוך, כן, יש לו סייעתא דשמיא בתוך הטבע של העולם לעשות את הכול. אל תפריד, אל תגיד: שמע, בעולם הזה זה בלתי אפשרי. בתוך העולם כן, זה לא להקטין את התורה, להפך, להעצים אותה ולעשות את העולם כלי לתורה. נקרא לזה ככה. זה אלוקות בפשטות. כן, זה הכי אלוקות בפשטות. אל תראה את העולם כמנגד, כמציאות מנגדת לתורה שאינה כלי לתורה. תדע לך, העולם הוא כלי לתורה. פה אנחנו מדברים, וזה מתחבר למשפט של הרמב"ם. תורה זאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים. המובן הפשוט של המשפט הזה לכאורה, כן, מדבר על הנצחיות של התורה. כן, בשפה שלנו, כשאנחנו אומרים לעולם, זה דבר מעניין. בלשון תורה, ה' ימלוך לעולם ועד. כן, בסוף שירת הים, ברוך ה' אלוקי ישראל מן העולם ועד העולם. אז בלשון תורה, כן, תורה, כן, תנ"ך, אז הביטוי עולם מציין זמן. כן, מן העולם ועד העולם, כמו מאז ולתמיד. וככה כל פעם שהתורה מזכירה את הביטוי עולם בכל הקשר שהוא, זה במשמעות לזמן של נצחיות או קדמוניות. כן, תלוי באיזה הקשר. בעתיד מדברים על העבר, מדברים על העתיד. אבל לעולם בתורה, אברכה שמך לעולם ועד. וכן זה הדרך. בלשון חז"ל המילה הזאת מקבלת משמעות קצת שונה, העולם בתור, קרא לזה, מקום, מצב. השלושה דברים, כן, המציאות. כללות

1:02:15 דובר 2 המציאות נקראת עולם. פרקי אבות, על שלושה דברים העולם קיים, או על שלושה דברים העולם עומד. תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, עולם הזה, עולם הבא. כל הביטויים האלה זה ביטויים של חז"ל שלוקחים את המילה עולם. כן, השפה של חז"ל. כן, יש לשון מקרא לחוד ולשון חכמים לחוד. כן, לשון משנה לחוד. זו שפה קצת שונה, ואותה מילה משמשת בלשון מקרא, ובלשון משנה יכולה לשמש במשמעויות שונות. אז שוב, בלשון תורה לעולם זה נצחיות. בלשון משנה עולם זה כללות המציאות, עולם הזה, עולם הבא, כן, המציאות שבה אנחנו חיים. ודבר מעניין שבחסידות הרבה פעמים מפרשים פסוקים, לפני חסידות ובחז"ל מפרשים פסוקים מהתורה ב-- כן, במשמעות של, בשפה של חז"ל, כן. דוגמה, כן, מאיפה? כי ביה ה' צור עולמים? כן. מה זה צור עולמים? לשון רבים, עולם הזה ועולם הבא. ברוך ה' אלוקי ישראל מן העולם ועד העולם. כן, עולם הזה ועולם הבא. כל מיני מקומות שהתורה משתמשת בביטוי עולם וחז"ל מפרשים אותו במשמעות שלהם, במשמעות של, לא במשמעות של זמן, אלא במשמעות של, כן, המציאות שבה אנחנו חיים. בחסידות גם עושים את אותו דבר. אברכה שמך לעולם ועד. כן, המשמעות הפשוטה: תמיד אברך, נצחיות. אדמו"ר הזקן בתורה אור בכמה מקומות, אברכה שמך, ברכה מלשון המשכה, אברכה שמך לעולם ועד. אני אמשיך את הגילוי של השם שלך בתוך המציאות של העולם. הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. כן, שהחסד, כן. הפירוש הפשוט שהחסד שלו הוא נצחי. תמיד הוא עושה לנו חסד. אבל אדמו"ר הזקן מפרש כי לעולם חסדו, כן, שהחסד של הקדוש ברוך הוא, שהוא למעלה מעלה, נמשך אלינו עד למציאות של העולם. לעולם חסדו, לתוך המציאות של העולם. ככה זה

1:04:20 דובר 2 בחסידות הרבה, ככה זה בחז"ל, ככה זה בחסידות. בדרך כלל עושים את זה על הפסוקים, את הדרשות האלה, את ה... אבל פה, בשיחה, באותה שיחה בחלק י"ח פרשת בלק, אז הרבי עושה אותו דבר ברמב"ם. "התורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם". כן. הפירוש הפשוט שאנחנו קוראים את המשפט הזה: הרמב"ם מדבר על הנצחיות של התורה, שהיא כך תמיד, בלי שינוי. הרבי מפרש את "התורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם" למציאות של העולם. הקדוש ברוך הוא לא נתן את התורה בעולם עליון, כן, ולמעלה, כן, למרות שהתורה היא אלוקות שלמעלה מהעולם הארצי. אבל הקדוש ברוך הוא שם אותה פה למטה, בהר סיני, לעולם. הוא התכוון שאנחנו פה למטה נקיים אותה בתוך גדרי העולם, בתוך גדרי הטבע. כן, כן, אז ככה הרבי מפרש את המשפט של הרמב"ם, "חוקיה ומשפטיה לעולם", וזה מתחבר לכל הרעיון של ההלכה. "אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים". למה? כי מה זה משיח? אמרנו, זה היסוד שאיתו הרבי הולך, כן, לכל אורך הפרק. משיח זה עניין של שלמות המצוות, שכל המצוות של התורה יתקיימו. ויהודים מאמינים בביאת המשיח. מה הפירוש? יהודי מאמין שיבוא יום וכל המצוות של התורה יתקיימו בשלמות. כי אם זה... כי זה מה שהתורה ציוותה, זה מה שאמור לקרות. בא יהודי ואומר, תשמע, אני מאמין שזה יקרה. מאמין שבסוף הכל יקרה, כל המצוות של התורה יתקיימו. אבל אני חושב שמשיח חייב לעשות אותות ומופתים. בלי מופתים זה לא יקרה, כי אני מסתכל על העולם, לא רואה איך זה הולך לקרות. העולם הוא הפך מכל העניין, מכל העניין של תורה ומצוות. צריך לתת לו איזה כמה מכות ככה, להפוך מים לדם או משהו

1:05:58 דובר 2 כזה, כדי שיעשה, לשנות פה משהו כדי שזה יקרה. כן, המלך... כן, כזאת סברה: המלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים. אומר הרמב"ם, כזאת סברה הפך כל העניין. אתה בעצם אומר שהעולם הוא לא כלי לתורה. חס ושלום. "התורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם". משיח יכול לעשות הכל בלי שום נס, בלי שום קונץ, בתוך הטבע של העולם. אפשר לעבוד ולפעול ולהפוך את כל העולם למצב של שלמות התורה והמצוות. ומי שחושב אחרת, כן, מי שמפריד, יש פה בעיה עם כללות העניין ש"התורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים". ככה הרבי מסביר את ההלכה הזאת. רק לחדד שבעצם כשהרמב"ם כותב "עיקר הדברים ככה הן", וכתוב בסוף הלכה ג', כן, שהרי ההלכה שמדברת על זה שזה עניין של משיח היא בדרך הטבע. אבל לכאורה בפשטות זה מתייחס לא רק להלכה ג'. לכאורה, מה שמובן מתוך הדברים של הרבי, זה יכול להתפרש על כל האמור לפני כן, מהלכה א'. זאת אומרת שהרמב"ם מתחיל את העניין של משיח ושלמות התורה והמצוות, ואנחנו מאמינים שיבוא משיח, כן, ויביא את כל השלמות של התורה. וחוזרים כל המשפטים האמורים קודם, והוא יעשה את זה בדרך הטבע, כן. והרמב"ם מביא על זה כמה ראיות. התורה העידה עליו, ובדברי הנביאים אין הדבר צריך ראיה. אז אחרי כל הראיות וכל ההסברים מסיים הרמב"ם ואומר "עיקר הדברים ככה הן", כן, היסוד של הכל. כן, הבאתי לך ראיה מפסוק כזה, מפסוק כזה, אבל זה לא רק הראיות מהפסוקים. יש פה יסוד כללי שעומד מאחורי הכל. מה היסוד הכללי? ש"התורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם ולעולמי עולמים", שהתורה היא נצחית, בלי שינויים, בלי... כן, נצחית. דבר ראשון במשמעות, כן, שלא מחליפים אותה חס ושלום, כמו

1:07:48 דובר 2 שמשיחי שקר, הנוצרי וכולי, שהרמב"ם מדבר עליו בהמשך. כן, נצחית במשמעות שאין לה שינויים, ונצח גם במשמעות שאנחנו מאמינים שהיא תנצח. כן, זה מה שיקרה בסופו של דבר. מעניין, המהר"ל כתב ספר על הגאולה, כן, בעצם ספר שמבאר את דברי חז"ל במדרשים על העניין של משיח. הוא קרא לזה "נצח ישראל", אז הוא כותב בהקדמה למה הוא קורא לזה "נצח ישראל". הוא אומר שתי משמעויות: נצח במשמעות של נצחיות, שעם ישראל הוא עם נצחי. דבר שני, נצח במשמעות של ניצחון, שעם ישראל ינצח. כן, אבל דרך זה פה, כשמדברים על הנצחיות של התורה, כן, פה מדברים מהכיוון של התורה ולא מהכיוון... המהר"ל מדבר מהכיוון של עם ישראל. הרמב"ם מדבר מהכיוון של התורה. ברור שהא בהא תליא, שזה הולך ביחד. התורה וישראל כולא חד. כן, שני דברים, בראשית, ישראל והתורה. התורה נצחית וישראל נצחי. אין, אין, אין זה בלא זה. אבל בכל אופן, אבל הרמב"ם פה מדבר מהכיוון של נצחיות התורה. אז גם פה אותן שתי משמעויות. התורה היא נצחית, כן, והתורה תנצח. זה האמונה בביאת המשיח ועיקר הדברים. זה לא רק מה שכתוב בפסוק הזה, מה שכתוב בפסוק הזה. יש פה רעיון כללי שעומד מאחורי הכל. וכמו שדיברנו בהזדמנות בשיעור קודם, כן, כלומר, בפסוקים לא כל פסוק נהפך להיות יסוד באמונה. השאלה מה התוכן שלו, מה הוא מבטא, מה הרעיון שהוא מבטא. זה שעניין של משיח כתוב פה ושם ושם, כן, בכמה מקומות, זה לא הופך אותו לעיקר. הרעיון שבו ש"התורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם" והיא נצחית בלא שינויים, זה, זה מה שעושה את זה ליסוד באמונה, וזה עיקר הדברים, מה שמתחבא מאחורי הכל. בהמשך למה שדובר מקודם, דיברנו, קראנו

1:09:36 דובר 2 את ההלכה גם, למדנו אותה שהרמב"ם מדגיש ש... כן, אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים. הוא לא צריך. כן, אין הדבר כך. מביא את הדוגמה מבן כוזיבה וכפי שראינו, כפי שראינו, ראינו מקודם היסוד, ההסברה של הדברים, איך שהרבי מסביר את זה בלקוטי שיחות חלק י"ח פרשת בלק. אה, מה, מה הסיבה כל כך להדגשה זאת? כי מצוות הן בדרך הטבע. הקדוש ברוך הוא נתן את התורה בכוונה פה בעולם הזה הגשמי, כדי שתתקיים כאן כפי שהוא. ואם משיח זה שלמות המצוות, אז אנחנו מאמינים שזה הכל יכול לקרות פה בתוך העולם הזה הגשמי, בלי, בלי לשבור את העולם, בלי להזדקק לאותות ומופתים. כן, התורה הזאת חוקיה ומשפטיה לעולם. וכך הרבי מסביר את היסוד שמאחורי הדברים. אה, אבל פה, אוקיי, זה דברים. זה ככה ההסברה במה שהרמב"ם כותב. אבל יש פה כזה עוד שתי נקודות לחדד בתוך זה. מעבר לזה, איפה כן אנחנו רואים פה את הנס? מה כן המקום של הנס בתוך העניין של ביאת המשיח? אה, דבר ראשון נגיד שני דברים. דבר ראשון, כן, שהרמב"ם לא שלל אפשרות שיהיו ניסים, ואדרבה. אה, דבר שני, גם כשהרמב"ם מדבר על, גם הטבע שהרמב"ם מדבר עליו הוא באמת נס. כמו שנראה את זה תכף. נדבר על שתי הנקודות האלו. אה, דבר ראשון, כן, בוא נקרא שוב. אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים או מחדש דברים בעולם או מחיה מתים. אין הדבר כך. כן, מה? שים לב מה הוא אמר. הוא לא צריך. לא אמר שזה לא יהיה. הוא אמר לא צריך. ולפי הדברים של הרבי זה מאוד מובן. שני הדברים של הרבי. בוא

1:11:30 דובר 2 נלך רגע אחורה. איפה רואים ככה דוגמה לדבר? בהלכות יסודי התורה הרמב"ם מדבר על עניין של נבואה, אבל הסימנים שיש לנביא, איך יודעים שהוא נביא? אז נותנים לו... הרמב"ם מדבר על שנותנים לו אות או מופת. הוא יאמר דברים שעומדים להיות בעולם. ואז הרמב"ם מדבר על משה רבנו ואומר: משה רבנו לא האמינו בו ישראל מפני האותות, כן, האמינו בו במעמד הר סיני, שקיבלנו, כולנו שמענו איך הקדוש ברוך הוא מדבר איתו. אז מה זה כל האותות והמופתים שהוא עשה? הוציא אותנו ממצרים ובקע, פתח את האדמה, הבליע את קורח וכל שאר הדברים. מוציא מים מסלע, מן, לחם מהשמיים. אז הרמב"ם אומר: לפי הצורך, לא להביא ראיה לנבואה. כן, זה שהוא נביא זה לא בגלל המופתים. לא המופתים עשו אותו לנביא. זה עוד עניין, זה בפני עצמו. היה צריך, עשה מופתים. לא זה עניינו, כן, לא על זה מדו-- מדובר כרגע. שאנחנו-- כשאנחנו מדברים על משה רבנו כנביא, שאנחנו מאמינים בו כנביא, זה לא בגלל המופתים, יש פה עניין אחר. יש פה עניין שכולנו שמענו בהר סיני איך שהקדוש ברוך הוא דיבר איתו. אבל כן יש פה איזה הפרדה שהרמב"ם אומר, כאילו זה שאמרתי שהוא... כן, לא זה עניינו של הנביא לעשות אותות ומופתים. יכול לעשות, לא זה עניינו. אה, ולכאורה אותו דבר כשהרמב"ם אומר, כן, נדבר על משיח. כן, אל יעלה על דעתך שהמלך המשיח צריך לעשות אותות ומופתים. בעצם מתכוון להגיד לא זה עניינו, הכל יכול להיות, כן? או מחיה מתים וכיוצא בדברים אלו. הרי לא תהיה תחיית המתים? ודאי שתהיה תחיית המתים. הרי כמו שדיברנו מקודם, על זה תפסו את הרמב"ם, שכן חשבו שהרמב"ם שולל את העניין של תחיית

1:13:10 דובר 2 המתים, וכמו שהוא אומר שגר זאב עם כבש זה משל וחידה, כמו שהוא אומר בהמשך, אז אולי גם תחיה-- "הקיצו ורננו שוכני עפר", אולי גם את זה הוא מפרש כמשל וחידה, ולכן חשדו בו חס ושלום שהוא לא מאמין בתחיית המתים, ולכן הוא הוצרך לכתוב את איגרת תחיית המתים וככה להעמיד את הדברים על דיוקם, ושם באיגרת הוא מתייחס להלכה וראיות. הוא כותב, כן, שבגלל ההלכה הזאת כך הבינו, ואומר: לא זה מה שהתכוונתי לומר. אמרתי שמשיח לא צריך להחיות מתים, כן? תחיית המתים זה עניין בפני עצמו שלאו דווקא קשור למשיח, כן? זה לא שולל שאת תחיית המתים הקדוש ברוך הוא עושה, זה לא, זה לא עניין שקשור ישירות לעניין של ביאת המשיח. זה עניין בפני עצמו. לא אמרתי שלא יהיה. חס ושלום להתכוון לכזה דבר. הרמב"ם הוא הרי זה שקבע את תחיית המתים כאחד מעיקרי האמונה. אז כך הוא מדבר על עניין של תחיית המתים, אה, שם, כ-- שם באיגרת. אה, גם שם הוא כותב עוד משהו שהרבי מצטט את זה בשיחות כלפי העניין הזה, הוא אומר: מה שאמרנו גר זאב עם כבש זה משל וחידה, הוא אומר אין דברינו זה החלטי. יכול להיות שזה יהיה כפשוטו, אולי בארץ ישראל, אולי מעבר לארץ ישראל. כן, נותן לזה כמה אפשרויות. אומר לא אמרתי שלא יהיה, לכאורה אמרתי שלא צריך לעשות אותות ומופתים. לא בזה הוא נבחן, לא בזה הוא נמדד. ולפי מה שהרבי אומר אז הדברים של הרמב"ם מאוד מובנים. כן, הוא אומר לא זה גדרו של משיח. כן, יש על דרך-- גם מסופר על הרשב"ץ, החסיד, החסיד של הרבי, שמואל בצלאל שעפטיל, החסיד של הצמח צדק

1:14:42 דובר 2 צדק, הרבי מוהר"ש, הרבי הרש"ב, אחרי זה המחנך שהרבי הרש"ב מינה אותו לחינוך של הרבי הריי"צ. מספרים, בא מישהו שאל אותו: האם לרבי יש רוח הקודש? אם הכוונה הייתה לרבי צמח צדק או בדור אחר כך. האם לרבי יש רוח הקודש? אמר הרשב"ץ: "לא יודע." זה כן, מה זה משנה? אם הוא צריך אז יש לו. אם הוא לא צריך אז אולי לא. כן, אומר לא, כן, לא זה עניינו. לא, לא בזה הוא גדול. כן, עניינו זה לקשר אותנו לאלוקות, לגלות לנו פנימיות התורה, לחבר אותנו עם קודשא בריך הוא. כן, לחבר את כל עם ישראל ביחד. זה עניינו. אם צריך רוח הקודש, כן, בסדר. רוח הקודש זה דבר מאוד יפה וחשוב. לא, לא על זה היהדות עומדת, כן, ולא על זה ההתקשרות שלנו עם הקדוש ברוך הוא עומדת, כן? על-- ולא בזה-- ולא זה מה שעושה את הרבי לרבי. אם צריך אז ישנו. ככה הרשב"ץ אומר על הרבי וככה הרמב"ם אומר על משיח, כן, לא זה עניינו. עניינו זה שלמות התורה והמצוות, ששלמות התורה והמצוות מופיעים דווקא בדרך הטבע. אם צריך לעשות אותות ומופתים גם יכול להיות. אדרבה, לחדד את זה יותר, אומר כמו שראינו גם בנוגע לקיום המצוות, כן, לפעמים הקדוש ברוך הוא כן עושה אותות ומופתים, כן? נס חנוכה, שהקדוש ברוך הוא כן הדליק, אה, נר משמן של פך אחד, דלק שמונה ימים, שמוסבר על זה שזה היה נס מיוחד להראות את החביבות של עם ישראל, כמו בסיפור עם אדמו"ר הזקן, שבתחילה הסירה נעצרה בדרך נס, אחר כך הוא עצר אותה בדרך הטבע. כן יש סייעתא, ולפעמים הקדוש ברוך הוא ככה להראות את החביבות של בני

1:16:22 דובר 2 ישראל אז הוא ככה כן נותן אותות ומופתים. אה, הרי ב-- אז גם פה כשמדברים על משיח, כן? הרמב"ם הרי אומר כאילו לא אמור, כן? המצוות לא דורשות את זה, אבל אם הקדוש ברוך הוא ייתן לנו בונוס, כן? והרי וכמו שהרבי מביא, הרי חז"ל כן מדברים על אותות ומופתים, על שינויים יוצאים מגדר הרגיל. עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת, כן? לחם מוכן, בגדי משי מוכנים, יצאו מהארץ. כן, חז"ל כן מדברים על זה. איך הרמב"ם מתייחס לכל הדברים האלו? הרבי מסביר שיחה שלמה בחלק כ"ז בהלכות אישה, שבעצם לפי הרמב"ם הוא אומר כל הדברים האלו זה מעבר, זה הבונוס. משיח לא צריך לעשות את זה, לא בזה הוא נמדד. כן, קיום התורה והמצוות ברמה הבסיסית לא זקוק לדברים האלו. בונוס זה יקרה ויהיה. יש שיחה שמיני תשמ"ב. הרבי מציין, ככה מציג כזה הסתירה, הרבי מציין איגרת תימן, שגם באיגרת תימן הוא מדבר על הגילוי של משיח, ושם הוא מדבר ככה, שם הוא כן מדבר על אותות ומופתים שמשיח יראה שזה יגרום לכל האומות ככה ל-לפחד ממנו ולהתבטל בפניו. אז הנקודה שהרבי מסביר שם, שם יש איזה שמיני תשמ"ב, זה ככה שמיני זה אחרי, זה אחרי פסח, אחרי האחרון של פסח. זה כזה המשך של סעודת משיח. סעודת משיח הרבי התחיל לדבר על הנושא. בשמיני, שבת שמיני הרבי ממשיך את זה, והנקודה שהרבי אומר על דרך זכו ולא זכו. פה הרמב"ם מדבר כאילו ברמה הבסיסית, מה נדרש. באיגרת תימן לפי ההקשר, לפי העניין, מובן שהרמב"ם מדבר שם, מתאר משיח בצורה יותר פלאית. שם הוא מתאר, יעמוד איש שלא נודע קודם הראותו, פתאום יבוא אל היכלו האדון אשר

1:18:08 דובר 2 אתם מבקשים. כן, התגלות ככה פתאומית, לא כל כך כמו שהוא מתאר פה. יעמוד מלך, יכה וילחם. כן, משהו שהוא כזה פחות, אה, נשמע ככה יותר טבעית. כן, לא רואים פה את הפתאומיות, את הנסיות. אז הרבי אומר שזה בעצם תיאורים קצת שונים, זה שמגיע בהקשר שונה, לכן באיגרת תימן זה יותר זכו. כן, הרמב"ם לא שלל את האפשרויות האלו, והוא בעצמו מדבר על האפשרויות האלו. כן, כל מה שהוא מדבר פה זה אומר אם אנחנו מדברים על ההגדרה הבסיסית של משיח, על ה-- מה זה בבסיס, אינו צריך לעשות אותות ומופתים. האם יכול? בטח שיכול. האם יהיה? אם זכו אז זה יהיה. והרבי אומר מה זה אם זכו, כן. אם לא זכו בהתחלה אז בטח שיזכו אחר כך, כן. משיח יבוא, יקיימו מצוות, בסוף ודאי יהיה זכו. בוודאי שיהיה מחיל אל חיל. הרמב"ם מתאר פה מצב מסוים, אבל זה לא סטטי. זה לא שלפי הרמב"ם זה מה שהוא מתאר, בזה נשארים. זה מצב, זה דרגה מסוימת. זה יכול להיות התחלה שמזה מתקדמים הלאה, הלאה. אוקיי. זה ל-- כל זה נקודה אחת, כן, שרצינו-- כן, אמרנו מקודם, אני מדבר על שתי נקודות. אז עד כאן זה נקודה אחת שבעצם ה-- כן, שהרמב"ם לא שלל את המציאות והאפשרות ושכך יהיה בפועל. כן, אותות ומופתים לעתיד לבוא, כפי שחז"ל דיברו על זה, כפי שהוא בעצמו מדבר על זה, זה נקודה אחת. לפני שמדברים על ניסים ועל שארץ ישראל תוציא גלוסקאות ועל זכו ועל וגר זאב עם כבש כפשוטו ועל תחיית המתים. לפני שמדברים על כל הדברים האלה, בואו נגיד שזה לא כתוב. בואו נגיד שיש רק פרק י"א, כן, שלא יהיה אותות

1:19:40 דובר 2 ומופתים ואין הדבר כך, וכן, ואיך משיח יבוא? יעמוד מלך, יכה, יילחם. בואו נדבר ברמה הזאת, כן, בלי להכניס, אה, בלי להקים מתים, בלי להוציא בגדים מעצים. דבר ברור שגם לפי הרמב"ם כל מה שהוא מתאר פה זה לכאורה כאילו, לכאורה ככה אומר, הכול טבע. זה בכלל לא טבע, אלא זה עניין של נס. מה זאת אומרת עניין של נס? ורק ד-- מה שהרמב"ם עצמו כותב ב-- שוב, אני חושב שזה באיגרת, איגרת תחיית המתים. שוב, הוא מדבר שם על כל הנושא של נס וטבע. הוא אומר שם ככה. בואו נראה כמה מילים ואיך הוא מגדיר את העניין של נס וטבע ומה קורה איתנו ואיפה אנחנו בנס או בטבע ואז נראה-- ואז נחליט לגבי העניין של משיח. אומר הרמב"ם ככה: מה זה נס? מה זה טבע? כן, אם המים נהפכים לדם זה ודאי נס. כן, אם המקל נהפך לנחש זה ודאי נס. כן, בטבע לא קורים כאלה דברים. אם המטה נהפך לנחש אז הקדוש ברוך הוא עשה את זה, אם המים נהפכו לדם אז הקדוש ברוך הוא עשה את זה. אומר הרמב"ם אבל לא רק, אומר, למשל דוגמה, מכת ארבה. כן, בא ארבה על מצרים. אומר ארבה זו תופעה טבעית. כל הזמן באים-- בא ארבה על מצרים מפעם לפעם. למה אתה אומר, כן, אבל פה זה היה נס. למה זה היה נס? כי התורה אומרת לפניו לא היה כן ארבה כמוהו ואחריו לא יהיה כן, ובדיוק כשמשה רבינו אמר פתאום הגיע כזה ארבה עצום. אז יש פה שני דברים. דבר ראשון, זה כמות בלתי רגילה, כן? זה לא לפי הסדר הרגיל, לא כמו תמיד, ודבר שני זה בא בדיוק כשמשה

1:21:17 דובר 2 רבינו הזמין אותו. אז אתה מבין? אז יש פה משהו שהוא לכאורה טבעי. כן, ארבה זה מושג שקיים בטבע ושארבה מגיע, אבל מהצורה שלו, מהצורה שזה הגיע, אתה מבין שזה לא עניין טבעי אלא נס. הרמב"ם קורא לזה יש נסים בדברים הנמנעים בטבע שהם בלתי אפשריים, ויש נסים בדברים האפשריים בטבע, זה גם נס. מה זאת אומרת זה נס? הקדוש ברוך הוא התערב פה, התערב ב-ב-בסדר הרגיל של הנהגת הטבע ושינה אותו לפי האינטרסים שלו, לפי התוכניות האלה, לפי הרצון האלוקי. אז כן, בסגנון של חסידות יש נסים שמשדדים את חוקי הטבע ויש נסים שמלובשים בטבע, ובנסים הלבושים בטבע גופא יש סוגים. יש נסים שפחות ניכר הנס ויש נסים שיותר ניכר הנס, כן, במכת ארבה זה בולט שקרה פה משהו, שהיה פה התערבות, אבל בנגיד נס פורים שזה ככה היה יותר שלב שלב ב-- לפי ה-- לפי דרכי הטבע, אה, כן, פחות בולט הנס, אבל כך או כך זה נס, זה התערבות אלוקית. ואז הרמב"ם ממשיך-- ככה הרמב"ם הציג את המושג, ואז הרמב"ם ממשיך ואומר בנוגע לבני ישראל מה קורה איתנו? הרמב"ם מצטט את הפסוק שנאמר בקללות שבפרשת כי תבוא: והיו בך לאות ולמופת ובזרעך עד עולם. אז אומר הרמב"ם עם ישראל-- מה זאת אומרת והיו בך לאות ולמופת? כן, ב-- כן, לא כתוב שם איזה נס. כן, כשמשה רבינו מוכיח את בני ישראל ואומר להם מה יקרה אם הם יחטאו, יישא ה' עליך גוי מרחוק וכן, והוא יגלה אותך בגלות ושם יהיה לכם צרות ומחלות וכולי. לא כתוב שם איזה עניין של יוצא-- מיוחד שיוצא מגדר הטבע. לכאורה הכול בתוך המסגרת של הטבע. אז מה זה והיו בך לאות

1:23:02 דובר 2 ולמופת ובזרעך עד עולם? אומר הרמב"ם נכון, אין שם עניין ששובר את הטבע, אבל האמירה הזאת, אמירה חד משמעית, תשמעו, תקשיבו יהודים, אתם-- אתם רוצים להצליח? תקיימו מצוות. לא תקיימו מצוות? לא תצליחו. זו אמירה שהיא לא טבעית. כן, כי זה לא לפי חוקי הטבע. בטבע לכאורה תעבוד יהיה לך, תהיה חזק, תנצח. לא תעבוד, לא יהיה לך. תהיה חלש, ינצחו אותך. בא משה רבינו ואומר לישראל, יהודים זה לא עובד ככה. קיימו מצוות תצליחו, לא תקיימו מצוות לא תצליחו. איך תבוא ההצלחה? יכול להיות שההצלחה תבוא בלבוש טבעי. איך יבוא הכישלון? יכול להיות שהוא גם יבוא בלבוש טבעי, אבל אם ברור חד משמעית שזה בעצם זה תלוי במעשים שלנו והתורה, עשיתם טוב, קיבלתם, לא עשיתם טוב, הפסדתם, אז ברור שיש פה עניין שהוא למעלה מהטבע, גם אם הלבוש שלו זה לבוש טבעי, ולכן אומר הרמב"ם זה מה שהתורה אומרת והיו בך לאות ולמופת. זה-זה אות וכן זה פלא. זה עניין, זה הוכחה. זה משהו שהוא לא בגדר הרגיל, משהו שהוא לא חלק מסדר הטבע. גם הוא בעצם אומר הנהגה תמידית של עם ישראל היא הנהגה ניסית. מה זאת אומרת ניסית? כן, זה לא שכל יום יורד עלינו מן מהשמיים, אבל כן אומרים חד משמעית ההנהגה שלכם לא תלויה בטבע. הנהגה של יהודי בכלל, אומר ככה זה באופן כללי כשמדברים על עם ישראל ככלל וגם וכך כשמדברים על כל יהודי באופן פרטי הוא צריך לדעת ההצלחה שלו בחיים לא נמדדת ב-- אה לא תלויה, לא עובדת לפי חוקי הטבע, אלא לפי משהו אחר. גויים הם על פי טבע. גויים הם באמת תחת חוקי הטבע. יהודים הם למעלה מהטבע. ככה הרמב"ם

1:24:49 דובר 2 כותב באיגרת תימן. אה, בסוגריים, אנחנו מדברים פה על הרמב"ם ואנחנו מבררים אותו, אבל אני חושב שכדאי, כדאי לציין פה לדברים של הרמב"ן, שהרמב"ן בפירוש שלו על התורה בהרבה מקומות חוזר על הנקודה הזאת. אה, אתן דוגמה אחת: "הארץ אשר אתם באים שמה לא כארץ מצרים היא אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק, כי הארץ אשר אתה בא שמה ארץ הרים ובקעות למטר השמיים תשתה מים, ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה." כן, אז הרמב-הרמב"ן בפירוש שלו על התורה מסביר, אומר מה בעצם כתוב פה. הוא אומר, במצרים היית, כן, כן גידלת... כן, השקית ברגליך, כן, היה לך נהר, היה לך שדה, לקחת מים מהנהר, השקית את השדה, צמח, כן, צמחה לך חיטה, יכולת לאכול, אתה הסתדרת לבד. אתה בא לארץ ישראל, שם אתה לא תסתדר לבד. ארץ למטר השמיים תשתה מים. ומי החליט, מי מחליט מתי ירד גשם? ה' אלוקיך דורש אותה. הקדוש ברוך הוא יחליט. מה כתוב פסוק אחר כך? אם שמוע תשמעו אל מצוותיי, ונתתי את מטר ארצכם; אם לא, כן, ועצר את השמיים. כן, במצרים עבדתם לפי הנהר, לפי המסגרת הטבעית. בארץ ישראל הנהגה ניסית, תלוי במצוות. הקדוש ברוך הוא מנהל אתכם, כן? ולא לפי חוקי הטבע, לא לפי הסדר הטבעי. ככה הוא אומר בהקשר הזה, וככה לכל אורך, כן, לכל אורך הפירוש שלו, יש הרבה פעמים חוזר על הנקודה הזאת. בסוף פרשת בא גם מדבר על העניין הזה, שם אומר משפט חריף: אין חלק, כן, ל-לת-- אה, בתורת משה רבנו, כן? למי שחושב שהמקרים שלנו הם טבע, אין לו חלק בתורת משה רבנו, כי האמת היא שכל המקרים שלנו אין בהם טבע, רק נס. כן,

1:26:43 דובר 2 יהודי זה נס. ככה הרמב"ן כותב, וזה מצטרף לדברים של הרמב"ם באיגרת תימן, ובטח שזה מצטרף למה שחסידות מדגישה ומחדדת בהרבה הרבה מקומות. כן, הוי' אלוקיך, הוי' שלמעלה מהטבע, הוא אלוקיך, הוא אלוקים בגימטריה טבע, הוא כוחך וחיותך. כן, זה הוי' אלוקינו הוי' אחד, כן, יהודי הוא למעלה מהטבע, יהודי הוא שייך לשם הוי', לא לשם אלוקים, ככה זה בסגנון של חסידות. כך זה תמיד, ככה זה מגיע לכל יהודי בפרט ועם ישראל בכלל, כך זה לאורך כל הדורות, לאורך כל הדורות, מפרשת בחוקותי ופרשת כי תבוא, כן, ולאורך כל ההיסטוריה, ובטח ובטח כשמדברים על העניין אה של משיח, כן, אם מדברים כרגע על העניין של משיח ממבט של פרס ליהודים, כן, דיברנו, זה לא כל כך מדויק, אבל מבט, כי יש פה גם היבט של הצלחה ליהודים. כלומר, הצלחה ליהודים לא באה בדרך הטבע. הבטיחה התורה שסוף ישראל לעשות תשובה ומיד הם נגאלים, כי אם תעשו תשובה, כן, תיגאלו. כי תעשו תשובה, זה לא מגיע מתוך סיבות טבעיות, לא מגיע מתוך מאורעות טבעיים. באמת זה עניין של נס, וגם אם הרמב"ם מתאר את זה כעניין ש-- דבר שקורה בטבע, דרך הטבע, בלי לחדש, בלי לעשות אותות ומופתים, בלי להחיות מתים, כן, מה הפירוש? הוא אומר בלי לשבור את הטבע, בלי אותות ומופתים ששוברים את הטבע. כן, משיח יסתדר, כן, יילחם מלחמות וינצח בלי להזדקק לעניינים שלמעלה מהטבע. אבל ברור שכל-- אם כל ההיסטוריה של עם ישראל זה נס אחד גדול, בטח ובטח שעניין של משיח זה הנס הכי הכי גדול, שהקדוש ברוך הוא פתאום מעמיד מי-- זה שנעמד מישהו שיש לו כוח ואומץ להילחם נגד כולם, והוא

1:28:26 דובר 2 מצליח להילחם נגד כולם, והוא מצליח לקבץ סביבו את כל עם ישראל. בטח ובטח שזה עניין שלא מגיע מתוך מהלך העניינים הטבעי, אלא בהתערבות אלוקית שלא לפי הסדר הטבעי, שבאמת זה עניין של נס. אה, ככה אם מדברים, אנחנו דיברנו מצד הזווית הזאת של עם ישראל שישראל הם למעלה מהטבע, ומשיח זה סוג של הצלחה של עם ישראל. עכשיו אותו דבר גם כשמדברים על עניין של קיום מצוות, שמצוות, דיברנו על זה מקודם, שמצוות זה עניין של טבע, עניין שכן, שצריך לקיים אותן בדרך הטבע דווקא, בתוך לבושי הטבע. אבל האמת היא שמצוות, יש בכל מצווה ומצווה, ובטח בכל המצוות בכלל, יש יסוד שלמעלה מהטבע. אה, מה זאת אומרת? יש שיחה בחלק תשירוב, אני חושב, שיחה לכ"ח חשוון. אה, לא-- הרבי מדבר על זה שאומנם כל מצווה באופן פרטי מדודה ומוגבלת, כן, יש לה שיעור מדוד ומוגבל, מכאן עד לכאן, מתי זה מתחיל ומתי זה מסתיים, ואפשר לעשות וי. יצאנו ידי חובה, קיימנו את המצווה, יש לה שיעור מוגבל בטבע, אבל במהות האדמו-- הרבי אומר, אבל כשמסתכל באופן כללי, הדרישה הכללית של, של הקדוש ברוך הוא מיהודי, כן, מגיל בר מצווה עד כל ימיו, עשרים ו-- דרישות יש לקדוש ברוך הוא, דרישות שמקיפות אותו עשרים וארבע שעות, כולל גם דרישות קשות, כן, אומר לעמוד בזה בלי הפסק זה עניין של למעלה מהטבע. אדמו"ר הזקן כותב בתניא, כן, איך משה רבנו אה, כן, נותן לנו "קרוב אליך הדבר מאוד". איך הוא קרוב מאוד? איך אפשר לקיים את הכל? כוח המסירות נפש. כן, בזה אפשר לעמוד נגד יצרו ולנצחו. כן, אדמו"ר הזקן מה-- כן, כוח המסירות נפש זה בעצם הנס שבאדם, הלמעלה

1:30:15 דובר 2 מהטבע שבאדם, כפי שמוסבר בחסידות הרבה. כן, צריך לערב פה איזה יסוד גם עם כל מצווה באופן פרטי. זה משהו, יש פה דרישה נורמלית שאפשר לקיים אותה בצורה נורמלית, אבל באמת צריך להיות פה איזה יסוד של מסירות נפש שלמעלה מהטבע, למעלה מהטבע של האדם, וסייעתא דשמיא אלוקית למעלה מהטבע, כן, בעולם. כשיהודי ניגש לקיים מצוות, כן, כשיהודי ני-- או באופן כללי, כשיהודי ניגש לייסד את החיים שלו על פי תורה ומצוות, חייבת להיות אצלו הנחה ברורה. כן? שוב, כמו שדיברנו מקודם, יהודי יוצא לעולם ומסתכל על העולם ואומר, תשמע, העולם הזה הוא לא, הוא לא תמיד ידידותי למי שרוצה לחיות על פי תורה ומצוות. מצוות שמירת שבת, מעשרות, וכלכלה ובריאות. וכן כל ענייני המצווה צריכים להיות על פי תורה. לא תמיד העולם הזה ידידותי ומסביר פנים, כן, ויכולה להיות מחשבה כמו שדיברנו מקודם: אוקיי, אז אולי נחליף את העולם. או מחשבה, צד שני של אותו מטבע: תשמע, אם זה העולם, אני לא יודע איך אני יכול. וזה דבר ברור שצריך להיות יסוד לכל יהודי שהוא יוצא, קם בבוקר, פותח את העיניים, מסתכל מהחלון ורואה את העולם שמסביבו, שבתוכו הוא חי ובתוכו הוא צריך לקיים תורה ומצוות. צריך להיות ברור לו: אני פה לא לבד. יש לי סייעתא דשמיא שלמעלה מהטבע, והיא תתלבש כל כולה בתוך הטבע. לא יהיה פה, לא יהיה הפ-- כן, לא יהיה הפך מטה לנחש היום. כן, לא, לא, לא, לא זה מה שמתכננים היום, אבל כן מפורש מתכננים ובונים ובטוחים שתהיה סייעתא דשמיא, התערבות אלוקית שלמעלה מהטבע, לעזור לכל יהודי ויהודי לקיים את הדרישות שהוא צריך בתוך לבושי הטבע. כן, זה יסוד שהוא תמיד,

1:32:03 דובר 2 לא רק כשמדברים על משיח. תמיד בכל מצווה שיהודי ניגש. מצווה יש בה כוח. כן, מצווה זה ציווי, כן, ציווי אלוקי, כן, ויש בה כוח אלוקי, כוח לשנות את המציאות. כן, שתעזור, כן, שלא ת-תתנגד ליהודי אלא תעזור לו, כי המצווה היא יותר חזקה מהטבע של העולם. אה, כך היהודי חייב לגשת לעניין, לכל עניין, ואם מדברים על משיח, שזה שלמות המצוות, בטח שזה הכוח האלוקי של המצוות, כוח שלמעלה מהטבע שנותן למשיח את הכוח לפעול את כל העניינים שהוא צריך לפעול. כן, להילחם מלחמות ה' ולנצח ולתקן את העולם כולו לעבוד את ה' ביחד. אה, ואם הגענו לנקודה הזאת, אז נסיים את הנושא הזה בנקודה עכשיו מאוד חשובה. אה, איך שרבותינו נשיאינו התייחסו ומתייחסים ושוללים, החל מהרבי המוהר"ש והרבי הרש"ב, הרבי הריי"צ והרבי מלך המשיח, כל הרעיון של הציונות, שבעצם מה, מה, מה הנקודה העיקרית, כן, שרואים את זה דור אחר דור אצל הרביים נגד העניין הזה. אני אומר, בעצם זה יושב על הנקודה הזאת. יש מכתב של הרבי הרש"ב, אני חושב שהוא נדפס בהקדמה לקונטרס ומעין, ו... באיגרת שלו ודאי, אה, על כל העניין הזה, וזו נקודה שמופיעה גם במכתבים של הרבי. הוא אומר ככה, ה-הבעיה של הרביים בציונות, הוא אומר, כאילו, ככל הגויים בית ישראל. מה פירוש ככל הגויים בית ישראל? בדרך הטבע. כן. אנחנו יהודים, שאנחנו בגל-- שבמה אנחנו העם? בזה שהקדוש ברוך הוא בחר בנו. אנחנו לא ככל הגויים, אנחנו לא, לא באותו גובה. ולמה אנחנו נמצאים בגלות? מפני חטאינו גלינו מארצנו. אז איך ניגאל? הבטיחה תורה שלעתיד ישראל לעשות תשובה ומיד הן נגאלין. כן, כך תבוא הגאולה. כשנהיה ראויים, כשנהיה זכאים. אז אם

1:34:02 דובר 2 אנחנו רוצים שתהיה גאולה, מה צריך לעשות? לעשות תשובה. או כמו שהרמב"ם כותב, אם כן, אם יש משיח שרוצה להביא גאולה לעולם, אז מה צריך לעשות? דבר ראשון, "ויכוף כל ישראל לילך בה ולחזק בדקה", כן? להחזיר את עם ישראל למצב האמיתי שלו, ואז ממילא הקדוש ברוך הוא, כן, יסייע ויביא בפועל את הגאולה האמיתית והשלמה, ייתן את הניצחון, ייתן את ההצלחה. מה, מה היה הרעיון של הציונות, כן, שעם ישראל הוא בעצם ככל העמים. יש צרפתים, יש אנגלים, יש גם יהודים, עבריים, איך שלא נקרא להם. אה, וזה שאנחנו בגלות זה קורה, כן, בדרך הטבע. אז בואו נאסוף את עצמנו ונבוא לארץ ישראל ונעשה שם... אז אומר, כאילו, הרבי הרש"ב מדבר על זה מאוד חריף. הוא אומר זה שצריך-- אצל-- היה אצלם הפרדה, כן, בין התורה והמצוות לבין ה-המושג יהודי. אומר הרבי, כאילו, זה לא שסתם בפועל לא קיימו תורה ומצוות. כן, אפשר לעשות את זה עם תורה ומצוות, אפשר לעשות את זה בלי תורה ומצוות. הרבי הרש"ב אומר לא, זה לא מקרה. זה מה, זה המהות של הרעיון, שיהודי זה לאו דווקא תורה ומצוות. כמו שיש צרפתים, יש אנגלים, יש גם יהודים. לצרפתים יש להם איזו דת משלהם, לחלק מהם, ל... כן, לאומות אחרות יש דת אחרת לחלק מהן, וליהודים יש דת ש-שלהם, כן? אבל לא בזה היהודים יהודים. כן, זה כאילו, כן, יהודי זה מישהו, כן, כן, הלאומי, הרעיון הלאומי, כפי שהרבי הרש"ב קורא לזה, כן, עם אבותיו. יש לנו מסורת, מורשת, תרבות, שפה, כן, בזה אנחנו כמו כל העם. חלק מהמורשת והתרבות זה גם יש, אה, סעיף דת, שאצל היהודים הוא מאוד מאוד חזק הסעיף הזה.

1:35:50 דובר 2 ככה זה בתפיסה הציונית, אוקיי? אבל כאילו לא על זה עומדת היהדות, לא בזה היהודי יהודי. וכן, לא בגלל זה אנחנו בגלות ולא בגלל זה ניגאל. ונגד הנקודה הזאת, זה מה שהפריע לרבותינו נשיאינו ברעיון הציוני בכלל, כולל גם ברעיון של הציונות הדתית, שאמרו: זה אותה נקודה, זה לא משנה, עם כיפה ובלי כיפה, זה אותו רעיון. כן, להגיד דתית זה לשים על הציונות כיפה, אבל זה לא הופך אותה לדתית. כן, זאת אומרת, דתית הפירוש היא שיהודי יודע שיהדות, יהודי הוא קשור עם הקדוש ברוך הוא, וכל ההיסטוריה של עם ישראל זה זה. זה, הגלות היא בגלל חטאינו והגאולה זה בגלל תשובה. כן, ואין, אין שום דבר אחר, לא בכוחנו. כן, אתה יודע, איך יש את הפתגם הידוע שהרבי חזר עליו בתחנת רכבת בתרפ"ז בג' תמוז. כן, לא ברצוננו הלכנו לגלות ולא בכ-- כן, ולא בכוחות עצמנו נגאל ממנה. אבינו יתברך, הוא הגלה אותנו והוא יגאל אותנו. על הנקודה הזאת, שזה לא טבע אלא נס, שיהדות זה לא טבע אלא נס. על הנקודה הזאת הרביים שלנו כל כך הדגישו ומדגישים, ו... כשהרבי הרש"ב מדבר על כל העניין של מלחמת בית דוד, כן, הוא אומר: מלחמת בית דוד נגד מה? נגד, הוא אומר שם מפורש בשיחה, נגד ההשכלה שלא מאמינה באלוקות בכלל, ונגד הציונות, כן, שיש לה פה עניין של חלישות אמונה בביאת המשיח. אז כנגד זה יש מלחמת בית דוד לחזק את האמונה בביאת משיח בן דוד. אז זה הנקודה של הרביים. בהמשך לכל מה שדובר עד לכאן.