מלאכת מבשל - הרב ברוך בליז'נסקי שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 אנחנו מתחילים היום לדבר על מלאכת בישול. הלכות שבת. המלאכה הזאתי היא מלאכה אקטואלית לכל אחד, כפי שאנחנו נראה בהמשך. ההלכות האלה נמצאים בשולחן ערוך אורח חיים סימן שי"ח, ואנחנו לומדים גם את פסקי אדמו"ר הזקן בסידור, שהם הפס-- הפסקים האחרונים שכתב אדמו"ר הזקן, ויש כמה וכמה פסקים שהוא כתב שם בסידור שקשורים להלכות בישול, וגם אותם אנחנו נלמד ונביא אותם להלכה למעשה. כמה דברים שהם נוגעים למעשה, אף על פי שבשולחן ערוך הוא פסק אחרת, ההלכה המחייבת היא פסקי הסידור. אז כאמור, אנחנו מדברים על מלאכת בישול. מלאכת בישול היא אחת מהל"ט מלאכות שלומדים מהמשכן. במשכן הבישול היה בישול בסממנים. לקחו סממנים, סוגי עשבים, ובישלו אותם כדי להוציא מהם צבע לצבוע לצורך מלאכת המשכן. בישול הסממנים היה באש, ומכאן אנחנו לומדים שכל בישול באש בשבת דינו שאסור בגלל מלאכת בישול. ההגדרה של מלאכת בישול נראית לכאורה שהאיסור של מלאכת בישול זה תיקון המאכל. זאת אומרת, יש לי תפוח אדמה והוא לא אכיל, על ידי הבישול הוא אכיל. אבל האמת שזה לא נכון, כי גם אם אני אקח דבר שאני יכול לאכול אותו חי, כגון תפוח עץ, והוא יותר טעים, יכול להיות שהוא גם, אה, או שהוא נאכל חי, בכל זאת אם אני אבשל אותו אני גם עובר על מלאכת בישול. אז אם כן, מה עשיתי פה בפעולת הבישול בדבר שנאכל חי? אנחנו פה צריכים להגיע להגדרה שהיא מאוד מהותית במלאכת מבשל כפי שנראה אותה בהמשך הדברים, שההגדרה של מלאכת מבשל היא לא חיצונית אם אכיל או לא אכיל, אלא מה שהאש יוצרת בדבר ש-ש-ששמים על האש. ואנחנו היום יכולים לקרוא לזה תהליך כימי, אנחנו מבינים את זה יותר מדעית,

02:46 דובר 2 שהאש עושה פעולה בדבר ששמים עליה, והיא יכולה, יש דברים שהיא מרככת, יש חומרים שהיא מקשה, ולא משנה מה ששמים באש, האש יש בה כ-- יש בה כוח שהיא משנה בדבר ששמים עליה, ולכן יש מתכות, המבשל מתכת גם כן עובר על איסור של בישול. כי שוב, ההגדרה היא הפעולה שהאש יוצרת בתהליך הפנימי של אותו דבר ששמים על האש. ככה לומדים את זה ממלאכת המשכן. במשכן ראינו שהכוח של הבישול היה על ידי אש. מכך אנחנו לומדים שהכוח הזה לשנות ולפעול בגוף הדבר ששמים על האש, שזה מלאכת בישול, למי מהתורה יש לו את הכוח לעשות את זה? זה האש. כלפי מה הדברים אמורים, שאני מדגיש את האש? למשל, אנחנו יודעים שישנו דין בהלכה, נפסק בגמ-- זה מובא בגמרא ומובא להלכה בשולחן ערוך, שהמבשל בחמה מותר. זאת אומרת, אני יכול לקחת ביצה, לשים אותה ביום שמש במקום חם מאוד, לשים אותה בחוץ והיא תתבשל. היא תתבשל. ומותר לכתחילה לעשות את זה. נשאלת השאלה, אני מבשל, איך מותר לי לשים בחמה? איך מותר לי לשים בחמה דבר שמתבשל? אלא ההסבר הוא כאמור לפי מה שכבר התבאר מקודם. רש"י אומר במסכת שבת: למה מותר לבשל בחמה? כי אין דרך בישול בכך. נראה לכאורה מרש"י שהכוונה היא זה שינוי. אין רגילות לבשל בחמה, אבל קשה לבאר ככה, כי אנחנו יודעים כל מלאכות שבת. אם אדם עושה בשינוי, אומנם הוא מהתורה לא עובר, אבל מדרבנן זה אסור. אם כן, מדוע מותר גם מדרבנן לבשל בחמה? אז אף על פי שלא רגילים, אבל בכל זאת מדרבנן אסור. ולמה פה מתירים, חכמים מתירים לבשל בחמה? אלא הפירוש בזה, אין דרך בישול בכך, הכוונה התהליך

05:06 דובר 2 שהמאכל, התבשיל או נגיד הביצה, עוברת באש זה תהליך אחר ממה שהחמה פועלת, וזה הפירוש ברש"י: אין דרך בישול בכך. הכוונה היא אין פה את צורת הבישול שהתורה אמרה. התורה אמרה צורת הבישול זה באש. פה צריך להגדיר ולומר מראש שאנחנו מדברים שאש היא יוצרת את פעולת הבישול. גם חשמל נכלל בהגדרה של אש. כשיצא החשמל לפני מאה חמישים שנה בערך, דנו הפוסקים בזה והגיעו למסקנה, בכל אופן ביחס לאיסור שבת, ש-חשמל, כשמבשלים על חשמל, חשמל יש לו דין של אש בעיקרון, ולכן אם אדם מבשל בחשמל אז הוא עובר גם כן, וכיריים חשמליות וכדומה. הוא עובר איסור מהתורה, כי כנראה גם לדבר של חשמל יש בו כוח של בישול חזק על דרך אש. הכוח הזה של האש, של החום, של האש לבשל הוא בכוח שמובא בהלכה, בגמרא, שהיד סולדת בו. מה השיעור שהיד סולדת בו? אומרים הפוסקים האחרונים בערך בשיעור בין ארבעים לארבעים וחמש מעלות. כשיש לנו סיר או אש, דבר שנמצא על האש, נגיד דבר שאפילו הורדנו מהאש, קדרה שהורדנו מהאש, אם הוא בחום של יד סולדת בו, יש בו את כוח הבישול, הוא מבשל מהתורה. אהה, צריכים לדעת אבל שמהתורה אם אני שם לשנייה אחת דבר בתוך סיר של חום שהיד סולדת בו, של ארבעים, ארבעים וחמש מעלות, אני עדיין לא בישלתי, כי בשנייה אחת התבשיל לא מתבשל, אלא השיעור של הבישול, של איסור בישול, זה מאכל בן דרוסאי. בזמנו, בזמן הגמרא היה שודד ידוע שהשלטונות חיפשו אותו והוא לא אכל במקום אחד משך זמן. הוא היה אוכל אוכל לא מבושל כל צרכו, והשיעור, מה השיעור בזה? מחלוקת בפוסקים, רש"י והרמב"ם. רש"י אומר זה שליש

07:26 דובר 2 בישולו, והרמב"ם אומר מחצה בישולו. דהיינו, אם אני שם תבשיל שיתבשל לא כל צרכו, אפילו שליש בישולו לפי רש"י, לרמב"ם מחצה בישולו, אני עובר איסור מהתורה. זה הדין מהתורה של מלאכת בישול. ההלכה היא, אבל אנחנו נדע שההלכה היא שאסור, אסור, אסור לשים אפילו לשנייה אחת. אדם לא יכול להגיד: אני אכניס את התפוח אדמה שנייה אחת לתוך הסיר החם והוא לא יתבשל פה. אנחנו אומרים אסור לעשות את זה, כי הואיל והדבר יכול להגיע, אם תשאיר את זה ויכול-- תשכח ותשאיר את התבשיל בתוך הסיר הזה, הוא יגיע למאכל בן דרוסאי. אז נכון שעכשיו לא הוצאת אותו, אבל יכולת בפעולה הזאת להביא אותו לזה, אז גם אסור לשים בכלי-- אנחנו עוד נגיע לכלי ראשון, כלי שני. לא משנה מה שנגיד שאסור לבשל, אז לא צריך. אמנם מהתורה עוברים את איסור בישול רק כשזה יתבשל כמאכל בן דרוסאי, אבל הדין הוא שעצם הפעולה שאני שם אפילו לשנייה אחת בתוך מקום שהיד סולדת בו, אבל נגיע לכלי ראשון, כלי שני, אסור לי לעשות את זה. כן, אה, זה הדין של מלאכת בישול מעיקרה מהתורה. הואיל והזכרנו פה את העניין של בישול בחמה, אני רוצה פה להגיע לנקודה שהיא מאוד אקטואלית, שנשמע לנו: איפה נמצא היום בישול בחמה? מי מבשל בחמה? אז אמנם הבאתי את זה בתור דוגמה להסביר שמלאכת הבישול היא תהליך פנימי, ולכן בישול בחמה, אף על פי שעל ידי החמה הדבר אכיל, הביצה אכילה, אבל היא עוברת בה שינוי פנימי, אז לכן היא מותרת. אבל יש פה גם הלכה למעשה שיוצאת מזה. זה העניין של דוד שמש. הנקודה, השאלה היא האם מותר להשתמש במים חמים של

09:52 דובר 2 דוד שמש? זאת אומרת ככה. בוא נגיד ככה. אם יש לי בוילר שדולק על חשמל, ואמרנו שחשמל זה אש, אז מה קורה כשאדם פותח את הברז מים חמים בבית? נכנסים לדוד מים קרים חדשים, והם נכנסים לתוך הדוד והם מתבשלים כעת. אז אם אני בשבת יש לי בדוד מים חמים שחיממתי אותם על ידי הבוילר, על ידי גוף חימום, אז המים האלה שמה הם חמים מאש, ואני פותח כעת ברז מים חמים, מכניס מים חדשים, מים קרים, זה כאילו אני שם לתוך סיר. אני שם לתוך סיר שעל האש מים קרים מהברז, וזה ברור שאסור. אז אין ויכוח. לפתוח מים חמים שבדוד המים הוחמו מבוילר, זה בטוח שאסור לפתוח ברז מים חמים בשבת. הבעיה מתחילה בדוד שמש, שהמים בדוד הם מים שהוחמו בחמה, והשאלה היא פה כעת האם אני כעת עובר איסור של בישול או לא? כי לכאורה זה בחמה, אבל אנחנו, בוא נגדיר פה מה קורה כשאדם פותח ברז מים חמים, נגיד בדוד שמש: נכנסים מים חדשים למערכת, וכיצד הם מתחממים? הם נכנסים מתחת לקולטים, יש צינורות ושם המים עוברים בצינורות מתחת לקולטים וככה הם מתחממים. אז אם כן, כשאני פותח ברז מים חמים של דוד שמש, אני מכניס מים קרים חדשים כעת למערכת, שהם מתחממים כעת תחת הקולטים, והשאלה היא האם המים האלה מתחממים תחת הקולטים? הם נקראים מים שהוחמו בחמה, ואמרנו שחמה לא מבשלת, אבל יש פה בעיה חדשה. ישנו דין שנקרא תולדת חמה. חכמים אמרו שאסור לך לקחת דבר, לחמם אותו בשמש ואחרי זה לבשל בו. אתה לא יכול לקחת בגד, לשים אותו מול השמש והוא יהיה חום של ארבעים מעלות,

12:18 דובר 2 שהיד סולדת בו, ואחרי זה ת-תשים בתוכו ביצה. למה? הלא אמרנו שחמה אין בה בעיה? אבל זו גזירה של חכמים, שאנשים לא יודעים מדוע הבגד כעת חם, יחשבו שהבגד הזה חם מאש ואש מבשל, והם יגידו שמותר לבשל בדבר שנקרא תולדת האור, דבר שהוא חם מהש... מ-מאש, ולכן חכמים אמרו כל מה שלא יודעים בבירור ממה אתה מבשל, לא אוכלים את זה. אם כן, פה אנחנו יכולים להגיד: אנחנו גוזרים תולדת חמה בגלל תולדת האור, ואסור לבשל בתולדת חמה. אז אם כן, בחמה, מול השמש ישירות, מותר לבשל. בדבר שהוא לא מול השמש, דבר שהוא חם בשמש ובו אני מבשל, לא נקרא שאני מבשל בשמש, חכמים אסרו. נשאלת השאלה האם המים שמתחממים תחת הקולטים, האם הם מים שהוחמו בחמה? כי מצד אחד זה קולטים, תחת הקולטים ישר את החום של השמש, או שנגיד הקולטים מעבירים את החום לברזלים, לצינורות, והצינורות הם מחממים את המים, ואם כן המים נקראים תולדת חמה, ולכן זו השאלה. זאת אומרת, האם דוד שמש מותר? מים שחמים מדוד שמש, האם מותר לפתוח את המים החמים בשבת או לא? זו מחלוקת בפוסקים האחרונים כמובן, שזה דבר שהיה בדורות האחרונים, היה דוד שמש, וישנם פוסקים שאוסרים את זה. הרבה פוסקים שאוסרים את זה, שנקרא תולדת חמה, וישנם פוסקים שמתירים, אומרים שזה נקרא חמה. למעשה, מקובל אצלנו בציבור החרדי, בפרט גם בחב"ד, אנחנו מחמירים בזה ואומרים שאסור לפתוח ברז מים חמים אפילו בתולדת חמה, אפילו במים שהוחמו בשמש לא פותחים ברז מים חמים, אפילו לא באמצע של הברז, שזה פושרים. לא משנה, אם אתה פותח קצת לכיוון של המים החמים, נכנס, נכס-נכס-- כמו שאמרנו, נכנסים למערכת מים קרים חדשים.

14:27 דובר 2 והם מתבשלים כעת. לכן צריך לדעת שברז צריך להיות בשבת ממש לכיוון של רק של המים הקרים לגמרי, שלא יהיה באמצע או לכיוון של המים החמים, כי אנחנו חוששים ואומרים שזה נקרא תולדת חמה. אבל תולדת חמה זה איסור דרבנן. חכמים התירו איסורים דרבנן לחולה שאין בו סכנה וקטן. צרכי קטן או תינוק נקרא בהלכה בהגדרה כחולה שאין בו, חולה שאין בו סכנה, וחכמים התירו איסור דרבנן לחולה שאין בו סכנה. איסור מהתורה מתירים רק בפיקוח נפש, חולה שיש בו סכנה, אבל איסור דרבנן מתירים גם לחולה שאין בו סכנה. חולה שאין בו סכנה באדם מבוגר זה שאדם לא מתפקד עם חום גבוה, חייב לשכב, לא יכול ללכת, ותינוק, הצרכים של תינוק הם חולה, חולה שאין בו סכנה ומותר לו, ולכן אם אין מים חמים בבית וכזה צריך לשטוף את הילד, את התינוק. תינוק, בוא נגיד ככה, זה גם דיון בפוסקים מה הגדרה קטן. ישנן הרבה שיטות בזה, אבל ודאי תינוק עד גיל שנתיים, שלוש, או כל זמן שהוא אוכל דייסה ודאי שהוא תינוק. אז אם צריך לשטוף אותו בשבת במים חמים שהוחמו בחמה, מהשמש, אני מדגיש מהשמש, מותר. כמובן בבוילר זה בישול מהתורה וזה אסור, רק בפיקוח נפש. אם כן, הבאנו את העניין של חמה ותולדת חמה כפי שאנחנו רואים את זה בהלכה למעשה בדוד שמש. מה כוח הבישול? אמרנו כוח הבישול נמצא באש. כמובן, סיר שנמצא על האש והוא חום שהיד סולדת בו, בו איסור בישול מהתורה. הדין הוא שגם סיר שהורדתי אותו מהאש, הוא נמצא כעת על השיש, אבל הוא במצב שהיד סולדת בו, יש בו חום של ארבעים מעלות בערך. הדין הוא שהוא

16:31 דובר 2 מבשל מהתורה. אם אני אשים בסיר שהורדתי מהאש, אני אבוא לשים כעת משהו, אני יכול לעבור עליו איסור בישול מהתורה. זה נקרא כלי ראשון. כלי ראשון זה כלי שעמד על האש, אפילו שהוא כעת לא נמצא על האש. אם אני שם בו דבר שלא התבשל, אנחנו כעת מדברים דבר שלא התבשל בכלל לפני שבת, אני עובר איסור בישול מהתורה, זה אסור. כלי שני. כלי שני זה אומר שפכתי מהכלי הראשון, נגיד מהקדרה הראשונה שפכתי לצלחת, לכוס שונה ולסיר אחר שלא עמד על האש. זה נקרא כלי שני בהלכה. כלי שני, ישנן בזה שאלות: מה כוח הבישול שבו? אדמו"ר הזקן מביא שישנם כאלה שסוברים שכלי שני, ישנם דברים שהם יותר קלים להתבשל, יכול להיות שהוא מבשל אותם מהתורה, אבל רוב הדברים המקובל ונפסק שכלי שני האיסור של הבישול בו מדרבנן. חכמים גזרו שגם כלי שני אסור לבשל בו. דהיינו אם מזגתי, שפכתי מהסיר שעמד על האש, זה כלי ראשון, שפכתי ישירות ממנו לכוס או לכלי אחר, אז הוא, יש בו, אם היד סולדת בו, הדין הוא שאני עובר איסור בישול. על כל פנים, מדרבנן אסור לשים בו דבר שלא התבשל לפני שבת. חוץ, ישנם דברים שכלי שני כתוב שהם לא, הוא לא מבשל. מה הם? תבלין או משקין. תבלין או משקין. לקחת תבלין, תבלינים או משקין מותר לשים בכלי שני. ככה כתוב בגמרא בהלכה. אבל אנחנו נגיע להגדרה מה זה תבלין או מה זה משקין. אני רק רוצה שוב להדגיש נקודה חשובה, שכלי ראשון אמרנו מבשל מהתורה אם היד סולדת בו. דהיינו ארבעים מעלות. אבל אדמו"ר הזקן כותב בשולחן ערוך: טוב למנוע מלתת בכלי ראשון, אפילו אם אין היד סולדת בו.

19:09 דובר 2 דהיינו הורדתי סיר מהאש והוא נמצא על השיש כבר משך זמן שהוא התקרר. כבר אין היד סולדת בו, הוא חם קצת פחות מארבעים מעלות, אז אין בו איסור למעשה לשים בו דבר שלא התבשל. נכון, אמרנו אם אין היד סולדת בו אין בו את כוח הבישול, אבל בכל זאת אדמו"ר הזקן רוצה להרחיק את האדם ואומר כל זמן שהוא חם קצת לא לשים דבר. לא לשים שום דבר שלא התבשל לפני שבת בתוך כלי ראשון. בכלי שני שאמרנו שהוא מבשל רק מדרבנן, ולא בטוח שהוא מבשל. אולי צריך לדעת מה הדברים שאולי מבשל מהתורה, זה ספק. אז אם אין היד סולדת בו, כלי שני שאין היד סולדת בו מותר לשים בו, אם אני יודע בטוח כמובן. אם אני יודע בבירור שהכלי הזה הוא חם בפחות מארבעים מעלות, כלי שני מותר לשים אותו. כל החומרה של אדמו"ר הזקן היא רק על כלי ראשון שאפילו אין היד סולדת בו, אבל כלי שני הרי כל האיסור הוא מצד גזירת רבנן, אז אם אין היד סולדת בו מותר. טוב, אז אם כן למדנו שאנחנו עושים הבדל בין כלי ראשון לכלי שני. כלי ראשון מבשל מהתורה, כלי שני הוא פחות כוח הבישול ולכן חכמים התירו. ישנם דברים שהם התירו לשים בכלי שני, תבלין או משקין. בואו נשאל את השאלה: מה ההבדל בין כלי ראשון לכלי שני? הלא בשניהם הדבר רותח. הסיר, הסיר או ה-ה-הכלי ששפכתי, הכלי השני. מה ההבדל בין? הוא גם חם, הוא יותר מיד סולדת בו ומדוע הוא לא מבשל והקילו בו יותר? מה הוא שונה מכלי ראשון? זו שאלה של תוספות מסכת שבת, והוא עונה, וככה מביא אדמו"ר הזקן את

21:06 דובר 2 זה גם בשולחן ערוך. כלי ראשון הוא שעמד על האש, אז הדפנות שלו הרי עמדו על האש, מפעפע בהם האש ויש בהם כוח לבשל יותר. אבל כלי שני הוא לא כלי שעמד על האש, אז ממילא אין בו את כוח האש ולכן הוא הולך ומתקרר, אז אין בו את כוח הבישול. כן, עדיין. אבל פה אנחנו קצת זקוקים להסבר. בכל זאת, יכול להיות, תראו, קצת נראה מצב אבסורדי. יכול להיות כלי ראשון, סיר מרק או כן, סיר מרק שהורדתי אותו מהאש. הוא כעת בחום של ארבעים, ארבעים וחמש מעלות. הוא מבשל מהתורה, נכון? הוא מבשל מהתורה. ויכול להיות כלי שני שמזגתי מהמחם לכוס. המים כעת הם במאה מעלות, רותחים גם בכוס. ואיך יכול להיות שהכלי שני, הכוס הזה שיש בו מים חמים מאוד, הוא לא מבשל, והכלי ראשון, הסיר, הסיר מרק שהוא רק יד סולדת בו, ארבעים, ארבעים וחמש מעלות, הוא מבשל מהתורה. מה, עדיין צריך פה הסבר, אבל לפי מה שאמרנו מקודם, שהגדרה של בישול זה לא דבר חיצוני, אכיל או לא אכיל, אלא צריך איזה תהליך פנימי שצריך לעבור התבשיל והדבר ששמים על האש. מי שעושה את זה זה האש, זה כוח של אש. זה לומדים מהמשכן. אז כלי ראשון יש בו את כוח האש, כי נמצאת האש בדפנות. אבל כלי שני אין את האש ממש. אין את כוח האש, ממש. היא לא נמצאת פה וממילא אין בו את כוח הבישול. על דרך שאמרנו, חמה. אף על פי שהביצה התבשלה בחמה, בכל זאת זה מותר. למה? כי אין את כוח האש. אז זהו, זה מובן למה כלי שני אין בו את כוח הבישול והוא קל יותר מכלי ראשון.

23:02 דובר 2 אם כן, אמרנו כלי ראשון זה כלי שעמד על האש, אפילו שהוא לא על האש, אבל הוא עמד על האש, הוא מבשל מהתורה. מדוע? כי האש מפעפעת בדפנות. יש את כוח האש. כלי שני זה כלי שלא עמד על האש. מזגתי, שפכתי מהכלי הראשון לתוך כלי שני, אז יש לו דין שהקילו בו, רק מדרבנן. אולי יש דברים שאנחנו מתוך לא יודעים מה, אבל בכל אופן מדרבנן הוא מבשל, וחוץ מדברים מסוימים, תבלין-- תבלינים או משקין שמותרים בכלי שני. טוב, הדין הזה של כלי ראשון, כלי שני, פה מתעוררת בעיה להגדיר מה זה כלי ראשון, כלי שני. אנחנו יודעים מה ההגדרה, מה שעמד על האש, מה שלא עמד על האש. אבל יכול להיות מצב של מצקת שהורדתי את הסיר מרק מהאש. נו, הסיר מרק הוא כלי ראשון ואני מוציא מרק עם מצקת. עכשיו השאלה היא מה הדין של המצקת? האם המצקת היא כלי שני? כך שאני שופך לצלחת, הצלחת מקבלת גדר של כלי חדש שנקרא כלי שלישי. עכשיו אנחנו נדבר מה דינו. או שהמצקת דינה נשארת, אם הכנסתי לתוך הסיר אז דינה ככלי ראשון, כך שהצלחת שאני אשפוך עליה, אשפוך עליה את המרק מהמצקת, היא תהיה כלי שני. ההלכה נפסקה שאם לא השהיתי את המצקת למשך זמן בתוך הסיר, אז דינה ככלי שני. ואם השהיתי למשך זמן את המצקת בתוך הסיר, אז דינה ככלי ראשון. ולכן אם אדם, בדרך כלל כמו שהרבה ככה רגילים לעשות, מכניסים את המצקת ומיד מוציאים, אז המצקת דינה ככלי שני והצלחת מרק דינה ככלי שלישי. אבל אם משאירים את המצקת בתוך הסיר אז המצקת דינה ככלי ראשון, כך שאם שפכתי לצלחת, הצלחת תהיה

25:16 דובר 2 כלי שני. אם כן, למדנו דין של כלי ראשון וכלי שני. למעשה כלי שני גם מבשל. אמנם מדרבנן, אבל הוא מבשל חוץ מדברים מסוימים שהוא לא מבשל. מובא בשולחן ערוך שעירוי מכלי ראשון, עירוי מכלי ראשון מבשל כדי קליפה. דהיינו אם שפכתי מהמחם, נגיד מים חמים, נגיד על תפוח אדמה, על דבר שלא התבשל לפני שבת, אז אפילו שהמים כעת יצאו מהכלי ראשון, הם נשפכים ונופלים כעת על התפוח אדמה, אז הם מבשלים כדי קליפה. עוברים איסור בישול מהתורה כי בישלתי קצת מהתפוח אדמה, כדי קליפה זה עובי אצבע, אבל זה אסור מהתורה. זאת אומרת האיסור של כלי ראשון זה לא רק אם שמים בתוך כלי ראשון, גם אם מערים ושופכים מהכלי הראשון שהיה יד סולדת בו. אני גם כן עובר, כששופך על, אה, כמו שאמרנו, תפוח אדמה. בכל אופן דבר שלא התבשל. הדין הוא שאני עובר איסור בישול מהתורה, אבל עירוי מכלי שני, אם אני מהכלי שני, נגיד מהצלחת או מהכוס שהיא כלי שני. כן, מזגתי מהמחם לתוך כוס, המחם הוא כלי ראשון, הכוס שאליה שפכתי מהמחם היא כלי שני. שפכתי מהכוס על תפוח אדמה. עירוי מכלי שני כבר לא מבשל, דינו ככלי שלישי בפשטות. כלי שלישי, שמקובל לפסוק, אנחנו פוסקים כלי שלישי לא מבשל. מה זה כלי שלישי? לקחתי מהכוס הראשונה שאליה מזגתי, מזגתי מהמחם לכוס. נכון, המחם הוא כלי ראשון והכוס היא כלי שני, הכוס הראשונה. מזגתי מהכוס הזאתי את המי- את המים לעוד כוס. הכוס השנייה היא כלי שלישי. כלי שלישי לא מבשל, אין בו את כוח הבישול. גם מדרבנן הוא לא מבשל. ו-- אז עירוי מכלי שני. דהיינו אם אני מערה מהכוס הראשונה, דינו ככלי

27:42 דובר 2 שלישי שהוא לא מבשל. אבל מה? מובא בשולחן ערוך שעירוי מכלי שני מבשל משהו שהוא מקלי הבישול. בשולחן ערוך מובאת דוגמה: קולייס האיספנין, זה סוג של דג מלוח שהגיע מספרד. הוא מתבשל בקלות גם בעירוי מכלי שני. ואז אנחנו מתחילים לחשוש. מובא בפוסקים שהשאלה היא אם גם בכלי שלישי נבוא ונגיד שאסור לשים קלי הבישול. טוב, על כל אופן מקובל ככה להגיד, לפסוק, שכלי שלישי לא מבשל, אבל צריך להיזהר, אנחנו נזהרים מקלי הבישול. פה מתחילה השאלה מה זה קלי הבישול? אנחנו יודעים שקולייס האיספנין, כאמור דג מלוח, מתבשל בקלות, הוא אסור בכלי שלישי, אבל הפוסקים האחרונים מביאים שאולי גם ביצה היא מקלי הבישול, ולכן להיזהר לא לשים ביצה גם בכלי שלישי. כשאנחנו אומרים קלי הבישול אסור בכלי שלישי, זה אומר גם כלי רביעי, חמישי, כל זמן שהיד סולדת בו. כאמור יש בו ארבעים מעלות חום בערך. אסור לשים בו קלי הבישול, אבל דברים שהם לא קלי הבישול מותר לשים אותם בכלי שלישי. כמובן כלי רביעי ואילך הם לא, הם לא, לא מבשלים. עירוי מכלי שני דינו ככלי שלישי שמותר. אם אני שופך מכלי שני על משהו, הדין הוא שמותר כי הוא לא מבשל, אם הוא לא מקלי הבישול, ורוב הדברים הם לא מקלי הבישול. אבל עוד נגיע בדברים שאולי הם כן קלי הבישול, אבל אמרנו דברים ברורים שהם קלי הבישול. מה שאנחנו יודעים: קולייס האיספנין, דג מלוח, אה, דג מלוח וביצה. העניין הזה של כלי שני שהוא מבשל, אסור לשים בו דברים שלא מבושלים, או נראה הלאה גם דברים מבושלים שנלמד עליהם אם יש בישול אחר בישול. אה, אמרנו שתבלין, תבלין או משקין מותר לשים אותם

29:50 דובר 2 בכלי שני. חכמים לא גזרו עליהם. זה לא נראה שאתה בא לבשל. זה דברים קלים. תבלין או מים. עוד נגיע. משקין מה זה? לא גזרו את זה חכמים ולא אסרו אותם בכלי שני. מה ההגדרה של תבלין? פה מתחילה הבעיה. מה ההגדרה של תבלין? בפשטות תבלין זה דברים ששמים אותם כדי לתבל את המאכל. לא למעשה שאני רוצה לאכול את זה, אני שם את זה בשביל לתבל את המאכל, את התבשיל, אבל עדיין צריכים להגיע להגדרה יותר ברורה. למשל גזר. אני שם גזר במרק או בתבשיל. לא בכדי שאני בגלל שאני רוצה לאכול את הגזר, אני רוצה לתבל את התבשיל. האם גזר גם נקרא תבלין? אז איך שמקובל ההגדרה היא שדבר שלא נאכל בפני עצמו הוא תבלין. דבר שהוא נאכל בפני עצמו, אפילו שכעת שמתי אותו כדי לתבל, הוא לא נקרא תבלין ולכן גזר לא נקרא תבלין. אבל השאלה היא מה כן ההגדרה של תבלין או לא. דברים שהם אקטואליים שאנחנו נגיע אליהם יותר לפרטים. אבל למשל לימון. לימון מצד אחד הוא תבלין, נכון? לא רגילים לאכול אותו בפני עצמו, אבל מצד שני ישנם כאלה שלפעמים שמים עליו סוכר למצוץ אותו. אז השאלה בפוסקים האם לימון בכלל תבלין או לא. אצלנו מקובל להחמיר בזה. מקובל להחמיר שלימון זה לא בכלל תבלין. נענע. נענע זה ודאי תבלין. ודאי תבלין. תה, כותב הצמח צדק, ככה פשוטו כמשמעו הצמח צדק, שתה זה בבחינת תבלין. התה הוא תבלין. אמנם הגיע ל... הגיע לאירופה במאות השנים האחרונות מהמזרח, ודינו, כך כותב הצמח צדק, שדינו כתבלין. ככה מקובל אצלנו שהוא תבלין. אני מדגיש אצלנו בחב"ד, הצמח צדק. אמנם, ישנם פוסקים אחרים שרוצים להגיד שאולי

32:04 דובר 2 תה זה מקלי הבישול ואז הוא אסור אפילו בכלי שלישי. אבל כאמור מדברי הצמח צדק בפשטות נראה שתה זה מבחינת תבלין ולכן הוא מותר בכלי שני. אה, קפה. תראו, קפה ישנו את הקפה הנמס הרגיל ויש את הקפה השחור. הקפה הנמס הרגיל, הוא עבר תהליך של בישול ואנחנו ניכנס פה אם יש בישול אחר בישול, שאנחנו נדבר עוד בהמשך. אבל יש דיון האם קפה הוא גם בחינת תבלין או לא. יש בזה דיון בפוסקים. לא ברור להגיד שהוא מאה אחוז תבלין, כי אולי הוא כמו תבשיל כבר נהיה. הקפה שחור, הוא בכלל לא עבר תהליך בישול, עבר תהליך של קלייה ו... ויש בישול אחר אפייה. אנחנו נראה, נדבר על המושג הזה. טוב, לכן קשה להגיד שהוא יהיה תבלין, ואנחנו לא... בקפה לא, לא מחמירים בזה שאולי הוא לא תבלין והוא אסור בכלי שני. אני רק רוצה שתדעו שישנם פוסקים שאומרים שקפה שחור הוא מקלי הבישול והוא אסור אפילו בכלי שלישי. ישנם כאלה פוסקים שאומרים. אין לנו על זה אדמו"ר הזקן. קשה להגיד בבירור מה הלכה, אבל ישנם פוסקים שמחמירים בזה. אבל הרוצה להחמיר יחמיר על עצמו. רוצה להגיד שקפה, קפה שחור זה מקלי הבישול, שיחמיר על עצמו, אבל בפשטות זה לא ככה. בפשטות אפשר להתיר את זה בכלי שלישי, קפה שחור. סוכר, בדורנו אין לנו תבלין יותר גדול מסוכר וסוכר הוא תבלין. מותר לשים אותו בכלי שני. מלח. מי לנו גדול יותר מתבלין של המלח? אז לכאורה מלח היה מותר לשים אותו בכלי שני. אבל כותב אדמו"ר הזקן, מביא דעה שישנם הסוברים, פוסקים הסוברים, שמלח מתבשל בקלות וגם בכלי שני הוא מתבשל. ולכן, וכך פוסק אדמו"ר הזקן להחמיר, שמלח אין

34:25 דובר 2 דינו כתבלין. מלח אסור לשים אותו בכלי שני, הוא מותר רק בכלי שלישי. טוב, אם כן, אנחנו כעת מקבלים פה הגדרה שכלי שני מבשל חוץ מתבלין. נתנו דוגמאות על ההגדרה מה זה תבלין. משקים, פוסק אדמו"ר הזקן, כל סוגי המשקה מבחינת משקים. דהיינו, אני לוקח מים מהברז, רוצה לשפוך מקרדין[?], רוצה לשפוך לתוך כלי שני, לתוך כוס שהיא כלי שני חמה, מותר לי, כי מותר משקים לשים במים בכלי שני. וכך כותב אדמו"ר הזקן: כל סוגי המשקים, חלב, כל סוגי המשקים. אדמו"ר הזקן לא מגביל והם מותרים בכלי שני. לא גזרו עליהם חכמים. דהיינו, אם עשיתי גם מפרי, עשיתי מיץ תפוזים וכדומה, מיץ לימון וכדומה, אז זה יש לו דין של משקה, מותר לשים אותו בכלי שני. כן, ככה הדין הוא, ככה נפסק להלכה. ישנו מצב, זה מובא בפוסקים, היום ישנם בלנדרים שמרסקים פרי שלם לגמרי. את כל הפרי הופכים אותו למיץ. אז פה יש חשש, אולי המיץ הזה הוא כבר חלק מהפרי. זה פרי ממש, ואז אולי אסור לשים אותו בכלי שני. העניין הזה שאנחנו כעת דיברנו, שכלי שני, כלי ראשון מבשל מהתורה, כלי שני אנחנו אומרים שאסור, על כל פנים מדרבנן, ותבלין ומשקין מותרים בכלי שני. לכאורה, אז בוא נוריד את זה כעת למעשה. אם אני כעת רוצה לעשות תה או קפה בשבת, נגיד אני מדבר כעת על קפה רגיל, לא קפה שחור, אז לכאורה לפי מה שלמדנו מותר לי כעת: מזגתי מהמיחם לכוס, הכוס היא כלי שני, התה הוא תבלין, מותר בכלי שני. אה, עוד מעט נדבר קצת יותר על שקיות תה, אבל בעיקרון מדבר על העניין של ה... של התה עצמו. אם נגיד

36:46 דובר 2 שהוא תבלין לפי הצמח צדק, מותר לשים אותו בכלי שני וככה לעשות כוס תה ולשים סוכר. סוכר זה תבלין. אבל מה? אנחנו לכתחילה לא עושים ככה. מחמירים. מדוע אנחנו מחמירים? כי הצמח צדק כותב כזה דין. מובא בהלכה בשולחן ערוך מהגמרא. זה כתוב בגמרא שישנו דין של אמבטיה. בזמנם, כיצד היו מים חמים באמבטיה? היו מחממים על דוד מבחוץ באש, היו מחממים מים, שופכים לתוך האמבטיה. אמבטיה היא כלי שני. אבל מה? פה לא מתירים לשים שמה מים בתוך, לבוא לקרר ולשפוך מים קרים. אמרנו שמים, משקים, מותרים בכלי שני. אם אני רוצה כעת לתוך, לתוך האמבטיה הזאת לשפוך קצת מים קרים, אסור לי. אה, זה כלי שני, וכלי שני אמרנו שמותר משקין, אבל הואיל והאמבטיה חומה רב, וטבע האמבטיה שהם הרבה מים שומרים על חום, החום רב. אם כן, אמרנו שהצמח צדק חושש לומר שמים שעמדו על האש הרבה זמן דינם כאמבטיה. זאת אומרת, גם כשמזגתי מהמיחם לתוך הכוס, הכוס הזאתי, הואיל והמים חמים, דינה כאמבטיה, ואמבטיה גם אסור שמה לשים משקין או תבלין. באמבטיה שמים משקין, אבל לא משנה. הדין שאסור שמה, לא התירו את הקולא שכאילו בכלי שני סתם של משקין או תבלין לשים, פה אסור. אם כן, אנחנו צריכים לחשוש שהכוס הזאתי דינה כאמבטיה, ואני לא יכול לשים שמה תבלין, לא יכול לשים שמה את הסוכר או את התה, ולכן מה אנחנו עושים? אנחנו, לצאת מידי ספק, מחמירים ומוזגים מהכוס הראשונה לעוד כוס, ואז הכוס השנייה היא כלי שלישי, ואמרנו כלי שלישי לא מבשל, ולכן אנחנו שמים את התה ואת הקפ... ואת הקפה ואת הסוכר בתוך הכוס השנייה, בתוך כלי שלישי. זה אנחנו מקפידים לעשות. זאת

39:11 דובר 2 אומרת, מוזגים מהמיחם לכוס הראשונה מים, ואחרי זה מהכוס הראשונה שופכים את המים לעוד כוס, ואחרי זה שמים את התה, קפה, סוכר. ישנו עוד אופן שאפשר לעשות, שבכוס השנייה קודם כול מניחים את הסוכר ואת הקפה או את התה, ושופכים את המים מהכוס הראשונה, עדיין הוא בכלי שני, על הקפה והסוכר. למה זה מותר? כי כאמור למדנו שעירוי מכלי שני דינו ככלי שלישי. אז זה גם אפשרי ככה לעשות. מבחינת ההלכה זה בשווה. מה שלאדם נוח לו יכול לעשות, ככה אנחנו לכתחילה עושים. או אם הזכרנו את העניין של תה, אני רוצה פה לדבר על העניין של שקיות תה. אם אנחנו אומרים שאנחנו כאמור סבורים שתה זה תבלין ולא מקלי הבישול, אנחנו סבורים שלא מקלי הבישול ומותר לשים אותו בכלי שלישי. השאלה היא על שקית תה, האם מותר להשתמש בה בשבת? כי בוא נראה ככה, מה יכול להיות הבעיה להשתמש בשקית תה? מה נגיד, צביעה? אני צובע כעת את המים. אדמו"ר הזקן כותב שאין צביעה באוכל ומשקים, ככה אדמו"ר הזקן פוסק. זה שאני כעת צובע אוכל או משקה, זה לא מלאכת צובע. מלאכת צובע זה על דברים שעומדים לצביעה, ומים ואוכלים ומשקים לא עומדים לצביעה. אין מלאכת צובע. אז אם כן, אין בעיה של מלאכת צובע. להגיד שצבעתי את השקית? השקית היא לא עומדת ליופי ל... אז השקית נהיית חומה. כן, זה כמו אני צמר גפן. כמו שאני צמר גפן שם על דם, מותר בשבת לשים. למה אני צובע את צמר הגפן? כי זה לא עומד לצביעה. אז גם כן השקית עצמה לא מבחינת צובע. מה אפשר להגיד? יש גם כאלה שאומרים שאולי יש פה בעיה של בורר. אני

41:16 דובר 2 מוציא את השקית. אם אני מוציא את השקית, כן, אם אני מוציא את השקית אז אני מוציא פסולת מתוך אוכל. כי אני לא רוצה את השקית כעת. מוציא את השקית, אז אני בורר, ואסור בשבת להוציא, לברור פסולת מתוך אוכל. תראו, ישנם כאלה שאומרים, אבל קשה להגיד שיש פה איסור של בורר. מדוע? כי השקית ניכרת בפני עצמה, היא לא מעורבבת עם המים ולכן אין מלאכת בורר. זה כמו שאם קיבלתי צלחת מרק ויש בתוכה תפוח אדמה שלם או גזר ואני לא אוהב את זה, מותר לי להוציא. למה? הלא זה פסולת בשבילי. אבל הואיל והוא ניכר בפני עצמו, זה לא בורר. בורר זה דבר שהוא מעורב, אבל דבר שהוא ניכר בפני עצמו אין בו בורר ולכן השקית תה אין בה מלאכת בורר. על כל פנים קשה להגיד שיש בה מלאכת בורר ומותר להוציא את השקית. למשל, אם השקית נקרעה ונפלו גרגרי תה לתוך המים. לתוך, כן. אז פה באמת הגרגירים הם מעורבים במים ואסור להוציא גרגירים מצד מלאכת בורר, כי הגרגירים הם קטנים ומתערבבים עם המים. אבל להוציא את השקית, היא ניכרת בפני עצמה ואין בה מלאכת בורר. יכול להיות בעיה אם אדם מוציא את השקית ומנענע אותה מעל הכוס, ואז יכול להיות סוג של סוחט. זה אפשר לדון. ולכן אם אדם רוצה להשתמש בשקית תה, שיוציא אותה מיד עם כפית או שיוציא אותה מיד ולא ינענע, יצא מידי שאלה. וכאמור אנחנו עושים את זה בכלי שלישי. כך אנחנו מחמירים כמו שהצמח צדק קבע. טוב, אם כן, למדנו פה את הדין של כלי ראשון, כלי שני, כלי שלישי ואיך עושים תה או קפה בשבת. אני

43:13 דובר 2 רוצה רק לסיים פה בדינים של כלי שני, כלי שלישי. יש מושג בהלכה של גוש, דהיינו דבר שלם, ניכר שהוא שלם. הוא גוש. הואיל והוא דבר שהוא מוצק, הוא שומר על החום יותר, ויכול להיות שגם ששמתי אותו בכלי שני או שלישי הוא תמיד שומר על החום כמו שהוא היה בכלי ראשון. וישנן דעות בפוסקים שאומרים שגוש, דהיינו דבר שלם, נגיד תפוח אדמה, חתיכת בשר שלמה, גם ששמתי אותה בכלי שלישי, יש לו דין של כלי ראשון. הוא תמיד יש בו כוח של בישול מהתורה. וישנם פוסקים שאומרים לא, גם דבר שהוא גוש, דבר שלם, אין בו את כוח הבישול, ואם שמתי אותו בכלי שלישי הוא לא מבשל. זו מחלוקת בפוסקים ואדמו"ר הזקן לא כותב במפורש על זה. ישנו קונטרס אחרון שאדמו"ר הזקן שם מתייחס למשהו, מזכיר, אבל השאלה איך ללמוד את הקונטרס אחרון. להגיד בצורה של מאה אחוז בבירור מהי דעת אדמו"ר הזקן? קשה לומר. ולכן על כל פנים, אנחנו למעשה מחמירים בזה, כי כמו שאנחנו נלמד עוד בהמשך שאדמו"ר הזקן בהלכות בישול מאוד מחמיר, אנחנו מחמירים לכתחילה בגוש. דהיינו, מה זה אומר גוש? אם הוצאתי תפוח אדמה שלם בצ'ולנט, כן, או לא משנה, תבשיל, תפוח אדמה שלם, ושמתי בצלחת, אפילו שהיה מצקת, הצלחת היא כלי שלישי. אם אני אומר שאני חושש שגוש מבשל, הבשר, חתיכת בשר יש לה דין של גוש. אם חתיכת בשר שלמה, ואם אנחנו מחמירים וחוששים שגוש מבשל גם בכלי שלישי, אז לא משנה. הצלחת, אפילו אם היא כלי שלישי, כל זמן שהבשר, יש עליו ארבעים מעלות, מבשל. אז אם אני רוצה לשים מלח או רוצה לשים חומץ על הבשר, צריך להיזהר לא

45:24 דובר 2 לשים. אה, גם אותו דבר, לפעמים שמים את הבשר בצלחת על סלט חי, על דבר שלא התבשל. אז האם אנחנו חוששים שהבשר הוא גוש? יש בו כוח של כלי ראשון? צריך להיזהר, להימנע, לא לשים על דבר שבטוח שלא התבשל לפני שבת. נגיד סלט, אסור לשים את הבשר כי הוא מבשל בישול מכלי ראשון, אם אנחנו חוששים לומר שיש איזה דין של גוש. ישנה קולא של הקצות השולחן, הרב חיים נאה. הוא אומר שאם הגוש נמצא בתוך רוטב, דהיינו אם יש לי תפוח אדמה שלם בתוך מרק, בתוך המרק, אז הנוזל מקרר, הוא מאבד את הכוח של גוש, הוא כבר לא נקרא מוצק ואין לו דין של גוש. זה יכול להיות בדבר בתוך הרבה נוזלים. יש לי למשל צ'ולנט נוזלי ויש בתוכו תפוחי אדמה שלמים. לפי הקצות השולחן אין בו דין של גוש ומותר לי למשל לשים עליו מלח. טוב, כאמור זה רק במקרה מיוחד שנמצא ממש בתוך רוטב. ישנו דין חידוש. הלא למדנו שעירוי מכלי ראשון מבשל כדי קליפה. דהיינו אני שופך מים חמים מהמיחם על תפוח אדמה. אני עובר איסור בישול מהתורה. אני מבשל רק כדי קליפה, עובי אצבע. נפסק להלכה שאם אני מערה נוזל על נוזל, דהיינו אני, יש לי מים בכוס ואני שופך מהמיחם, מהכלי ראשון, על המים מהברז שבתוך הכוס. פה אנחנו אומרים שהתחתון מנצח. זאת אומרת שהמים התחתונים מנצחים, במירכאות מנצחים, הם לא מתבשלים ומותר לעשות את זה, כי הדין הזה שהעירוי מבשל זה במקום שהוא מכה על מוצק. אני שופך מנוזל ממש על מוצק, אבל אני שופך מנוזל על נוזל אז אין הכאה, ואז אני אומר שהתחתון מנצח. דהיינו אם התחתון

47:42 דובר 2 הוא, הוא הדבר שלא יתבשל הוא מנצח, הוא לא מתבשל. אדמו"ר הזקן שמביא את הדין הזה לא מחלק בכמות שיש בתחתון. דהיינו שבכוס הזאת שיש בה מים מהברז, ואני שופך מהמחם לתוך הכוס. לא משנה מה הכמות של המים, אפילו המים מועטים מאוד, הם מנצחים והם לא מתבשלים. ככה אדמו"ר הזקן לא מחלק. אבל הצמח צדק אומר שצריך להיזהר שאם זה ממש קצת מים, אם זה קצת מים, אז כאן נגיד שהעליון מנצח, ואז העירוי מכלי ראשון מבשל אותם. כלפי מה הדברים אמורים? למשל, שוטפים כוס בברז ואחרי זה מוזגים את המים מהמחם. אז אם נשאר ממש קצת שכבה של מים בכוס, מים מהברז, אז לפי הצמח צדק, אם אני אשפוך כעת מים חמים, עירוי מכלי ראשון, על מים מועטים, יכול להיות שאני מבשל, ולכן צריך להיזהר: כששוטפים כוס בברז, צריך על כל פנים לנער אותה היטב. אני לא אומר שיש חובה לייבש אותה ממש, זה לא. צריך לנער שלא יהיה כאן מים, ואז שופכים את המים. אם נשאר בכוס, אה, מים חמים מכוס תה, קודם שתיתי ואז אני מערה, אנחנו נגיע לדין של בישול אחר בישול וזה מותר. גם הצמח צדק לא יחמיר וזה מותר אם המים כבר התבשלו. אבל מים שלא התבשלו, אז זה אסור. אז אם כן, זה הדין שאנחנו צריכים להיזהר בדין הזה, שגם בתתאה גבר אסור. אבל למשל, אבל מה זה המקרה ההפוך, שהתחתון מנצח הפוך? אם אני, יש לי, אה, סיר, אה, מרק ואני רוצה לשפוך לתוכו מים קצת, לקרר את המרק, לא משנה, טיפה. התחתון פה זה החם, הוא ינצח. אז אני

49:40 דובר 2 עובר ממש איסור בישול. אם זה בכלי ראשון, כמו שאמרנו, אם סיר מרק שהוא כלי ראשון, אסור. תראו, העניין הזה שדיברנו על נוזל לתוך נוזל, אבל ברור שמוצק מכלי ראשון על נוזל הוא מבשל, ולכן צריך להיזהר כשמוציאים סיר מהאש ושמים אותו על השיש. אם על השיש יש ממש שכבה של מים, מים מהברז נפלו, נשפכו מהברז על השיש, ואז אני שם את הסיר על המים, והסיר הוא כלי ראשון, ופה לא שייך להגיד תתאה גבר, התחתון מנצח, כי זה לא נוזל, זה סיר מוצק בתוך, זה לא נוזל לנוזל, אז אני עובר איסור בישול. לכן צריך להיזהר שכששמים את הסירים שמורידים מהאש על השיש, לראות שעל השיש אין שכבה של מים. כאמור, כמה טיפות מים אין בעיה. אותו דבר, לא לשים על מגבת ממש רטובה, לא לשים סיר, כי אנחנו ניכנס לשאלות של בישול. טוב, ובאופן כללי אפשר פה להיכנס לעוד פרטים. אי אפשר להקיף פה את כל הפרטי פרטים, אבל, אה, ניקח פה דוגמה. למשל, אני רוצה לשטוף סיר. סיר שרוקנתי אותו, כן, הוצאתי מהסיר מרק. מזגתי לצלחות ועכשיו עדיין היד סולדת בו. אם אני רוצה לשטוף אותו, אז אם אני, היד סולדת בו, ואני אפתח מהברז לתוך הסיר. אבל הנקודה: אם זה שטף גדול, המים לא מספיקים להתבשל ונופלים, זה מותר. אם אני אשים קצת מים שיכול להיות שיתחממו, אז זה אסור. אבל כששוטפים לגמרי בשטף גדול אין בעיה. כאמור, אלה הדינים הבסיסיים של מלאכת בישול. למדנו פה כלי ראשון, כלי שני, כלי שלישי, מה מותר, אסור.