מאכלי גויים - הרב בנימין כהן שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 איסור יין נסך זה יין של גויים. האיסור המקורי הוא יין שהתנסך לעבודה זרה, אבל חכמים גזרו גם על כל יין של גוי. זה נקרא סתם יינם. לא יין שגוי ניסך אותו לעבודה זרה, אלא יין שגוי נגע בו, אז הוא נאסר, אה, למרות שהוא לא ניסך אותו לעבודה זרה. אף על פי כן, אם היין הזה הוא יין שהוא פסול למזבח, כמו למשל יין מבושל או יין שמעורב בו דבש או שאור, כיוון שהוא פסול למזבח, אז גם אם זה יין שגוי נגע בו, הוא לא נאסר כי הוא פסול למזבח, הוא לא ראוי לניסוך. היום בימינו, ביינות שהם לא, לא עברו הליך של בישול או פסטור. פסטור זה לא ממש בישול, זה שמונים, שמונים וחמש מעלות. לדעת רוב הפוסקים דינו כיין מבושל, ויין כזה אז אם הוא לא עבר הליך של בישול או פסטור, אז שמים לו שני כיסויים. יש את הפקק של הבקבוק, בדרך כלל היינות האלה עם פקק של שעם, ועליהם יש פקק של כיסוי של פלסטיק. זה נקרא חותם בתוך חותם. שני, שני, שתי סגירות, וכיוון שזה שתי סגירות אז גם אם גוי נגע בזה או ראה את זה, היין הזה לא נאסר. יינות מבושלים או מפוסטרים אין צורך בשני פקקים, לכן אפשר לראות בחנויות שרוב היינות הפשוטים, היינות המתוקים ש-שהם עברו הליך של בישול או פסטור, יש בהם רק פקק אחד, כי גם אם גוי נגע בזה, זה יין מבושל ואין בעיה להשתמש ביין הזה. יש דעה שיין מבושל הוא פסול לקידוש, כיוון שהוא לא ראוי למזבח אז הוא פסול לקידוש. לפי זה כל היינות המפוסטרים והמבושלים הם לא ראויים לקידוש, אבל זו דעה

02:47 דובר 2 מחמירה. מצד הדין, יין מבושל ויין מפוסטר הוא כשר לקידוש. חומץ של יין. אם גוי מוכר חומץ גם אסור להשתמש בזה, אף על פי שזה לא יין, כי אנחנו אומרים החומץ היה קודם כל יין ומיין הוא הפך לחומץ, ולכן הוא כבר נאסר בשלב הראשוני שהוא היה יין. מטעם זה גם חומץ של גוי אסור, כי אף על פי שהוא כרגע לא יין, אבל הוא קודם היה חומץ, הוא קודם היה יין, ולכן למרות שהוא כעת חומץ הוא גם אסור. למרות שיש לנו דין ביטול בכל שאר האיסורים שבדרך כלל בטל בשישים וכדומה, יין נסך בגלל חומרתו הוא לא בטל בכלל. זאת אומרת אם יתערבב יין נסך עם יין כשר, כל היין אסור והוא לא בטל בשישים מכיוון שחכמים החמירו מאוד בעניין הזה של יין נסך. מה קורה כאשר עושים סעודת שבת ומזמינים אורחים וחלק מהאורחים הם לא שומרי שבת? מה דין היין? אז אף על פי שבהלכה כתוב שיהודי שאינו שומר שבת אז היין שלו הוא נאסר, אבל היום בימינו גם מי שאינו שומר שבת הוא לא עושה את זה בכוונה להכעיס, הוא עושה את זה מחוסר חינוך, הוא לא למד, הוא לא, לא מודע מה הערך של השבת, מה הקדושה של השבת, ולכן נהוג היום לא לאסור יין שיהודי מחלל שבת הסתכל עליו, גם אם זה יין שהוא לא מבושל. אם הוא לא הסת... אם הוא רק הסתכל עליו זה לא נאסר בראייה. ובדרך כלל משתדלים במצבים כאלה להשתמש ביין מבושל או יין מפוסטר שזה יין ש... אין עליו בעיה כי הוא כבר עבר הליך של בישול או הליך של פסטור ולכן אין עם זה שום בעיה. הבעיה

05:18 דובר 2 העיקרית היא בעיקר בבתי חב"ד בעולם שבאים לשם לפעמים גם, אה, לא רק יהודים שהם לא שומרי שבת, אלא לפעמים בא יהודי עם, אה, חברה שלו גויה לצערנו וכדומה, וממש גויים נמצאים שם. אז, אה, לכן משתמשים ביין מבושל או יין מפוסטר כדי לחסוך את הבעיה הזאת או את האי נעימות של, אה, גוי שנגע ביין או שראה את היין. ברגע שהיין הוא מבושל או מפוסטר אז אין לנו את הבעיה הזאת. בכלל צריך לדעת שיש כל מיני היתרים שסמכו עליהם, בעיקר בחוץ לארץ ובמקומות שלא ניתן היה להשיג את אותו דבר בכשרות טובה יותר. לדוגמה, פת נחתום של גויים. מה זה נקרא פת נחתום? אסור הרי לאכול לחם שגוי אפה. הסיבה שאסרו לאכול את הלחם שגוי אפה היא מסיבה שלא יתקרבו ויתחברו לגויים. הוא יזמין אותו לאכול אצלו ואז יכולים להגיע לנישואי תערובת ולקשר לא טוב בין יהודי לגוי. לכן אמרו חז"ל שזה הכל מדובר בלחם שהגוי אופה באופן פרטי אצלו בבית. אבל אם זו מאפייה של גויים שהגוי אופה כדי למכור, הוא לא נותן את זה לחבר שלו או שהוא מזמין אותו הביתה. זה מאפייה לכל דבר. מי שבא משלם, קונה ולוקח. במקומות שאין אפשרות להשיג פת ישראל, במקומות שאין אפשרות להשיג לחם שנאפה על ידי יהודי, התירו פת נחתום, כך זה נקרא. יש פת נחתום, פת אופה. נחתום, הכוונה לאופה, לא אדם שעשה את זה באופן פרטי אצלו בבית, אלא אופה במאפייה ציבורית, ואת זה התירו במקומות שאין אפשרות להשיג פת ישראל. גם על זה כתוב שבזמנים מסוימים, כגון בעשרת ימי תשובה, ראוי להחמיר ולהקפיד על פת ישראל. אבל זה הכל מדובר אך ורק במקומות בחוץ לארץ,

07:51 דובר 2 במקומות קטנים ורחוקים, נידחים, שאין אפשרות להשיג פת ישראל. במקום שאפשר להשיג פת ישראל, כמו למשל בארץ או במקומות שיש יישוב יהודי גדול, אין שום היתר לאכול פת נוכרי, גם אם זה פת של נחתום, מכיוון שאפשר להשיג פת של יהודי. אז למה אנחנו נתיר לאכול פת של גוי כאשר אפשר להשיג פת של יהודי? לכן צריך להיזהר: אם קונים ממאפייה של גויים דברים שהגוי אפה, אז זו בעיה ואסור לאכול את אותו לחם או פיתות או סוגי לחמים שהגוי אופה, כיוון שאפשר להשיג את אותו דבר במצב שיהודי עשה את זה ולא גוי. חוץ מהעניין הזה, גם במקומות שהתירו זה לא כל כך פשוט להתיר. נניח אדם נוסע לטיול לחוץ לארץ ואומר: אני פה בחוץ לארץ, נמצא באיזו מדינה של גויים, טורקיה או כל מקום אחר, ואין לו פה מאפייה של יהודים. האם יהיה מותר לו, על סמך אותו היתר שאמרנו שכאשר אין אפשרות להשיג פת ישראל יוכל להתיר פת נוכרי? פה יש בעיה נוספת של בדיקת הקמח מתולעים, מחרקים. ודאי שהגוי לא בודק את הקמח. גם אם הוא בודק, זה לא כמו שצריך לבדוק, זה לא במאה אחוז, גם אי אפשר לסמוך על בדיקה של גוי. ולכן פה יש לנו כבר בעיה נוספת של חשש תולעים וחשש חרקים בלחם, ולכן גם אם מתירים פת נוכרי מצד בישולי נוכריים משום מאפיית גויים, פה אנחנו נאסור מצד חשש חרקים. כל ההיתר היה במקומות, באזורים הקרים ברוסיה, בפולין, ששם החרקים לא היו מצויים בקמח בגלל הקור, שהחרקים לא שרדו את אותו קור. אבל במדינות חמות כמו במדינות באזור המזרח התיכון, אסיה, צפון אפריקה וכדומה, פה בהחלט יש חשש של תולעים, וגם

10:24 דובר 2 במצב שאין לנו בעיה של פת גויים, כי מדובר בפת של מאפייה, עדיין יש לנו בעיה לא פחות חמורה ואולי אפילו יותר של חשש תולעים, ומזה צריך מאוד להיזהר. היום ברוך השם המצב הוא הרבה יותר טוב, באופן שהיום אפשר להעביר סחורה ממדינה למדינה, אז ברוב המקומות אפשר להשיג דברים בכשרות טובה, גם אם זה פת ישראל, גם אם זה דברים של, של מאפייה של יהודים וכדומה, ועם טיפה אולי מאמץ אפשר להשיג את אותם דברים בכשרות טובה ואין צורך להסתמך על כל מיני היתרים שחז"ל אמנם התירו אותם בזמנו, אבל היום בימינו יש אפשרות להסתדר בלעדי אותם היתרים ולכן אין מקום להתיר בימינו את מה שהתירו בעבר. כמובן שאם מדובר בסופרים גדולים שמקבלים סחורה ארוזה ויש עליה כשרות וחותמת שזה פת ישראל, אז אפשר להסתמך על זה במקומות שאין להשיג משהו אחר. אבל לא להסתמך על היתר של פת גויים, מכיוון שבימינו אין צורך להזדקק להיתר הזה. בהלכה כתוב לגבי חמאה שלא ניתן לייצר חמאה מחלב של בהמה שהיא לא טהורה. רק חלב של בהמה טהורה, פרה, כבשה וכולי, אפשר לייצר מזה חמאה. מבהמה טמאה אי אפשר לייצר חמאה, ולכן כתוב שלא גזרו על חמאה של גויים. ככה על חלב אנחנו אומרים שמא הגוי יערב בזה חלב טמא, אבל על חמאה, היות ואי אפשר לייצר מחלב טמא, אז לכן לא גזרו על חמאה של גויים. היום בימינו כן מחמירים בזה, מכיוון שאי אפשר לדעת מה היה לפני כן בכלים, איך הגוי הכין את זה וכולי. אבל אם זה דבר שהוא לא, לא של גויים, של יהודים, היה לפני תקופה, שנתיים בערך היה, היה מחסור בחמאה, היה

13:07 דובר 2 חמאה בכשרות שלא כתוב עליה בד"ץ, אבל הייתה כשרות של רבנות. הייתה לזה כשרות. תוצרת הארץ, לא תוצרת חוץ, לא, לא חמאה מחו"ל. מהבחינה הזאת של חלב נוכרי אין לנו בעיה של חלב נוכרי. אם כל החשש שלנו שיערבבו בזה משהו אחר, אי אפשר לערב בזה כי חמאה לא ניתן לעשות מחלב של בהמה טמאה, וכשמדובר במפעלי ייצור גדולים, אז גם אין את החשש שיש באדם פרטי שאולי בסיר הזה הוא בישל קודם חלב טמא וכולי. מדובר במפעלים שמייצרים רק חמאה, הם לא מערבבים בזה דברים אחרים ויש לזה כשרות שלא יערבבו בזה משהו אחר. אז לכן מהבחינה הזאת אין בעיה להשתמש עם החמאה. יש אולי מקום, מי שרוצה להחמיר, אולי זה מחלב שנחלב בשבת. זה כבר סיפור אחר, אבל זה כבר חומרה של חלב שנחלב בשבת, לא מצד הבעיה של חלב עכו"ם, כי חלב עכו"ם אין בזה מכיוון שכמו שאמרנו, חמאה מחלב של בהמה טמאה לא ניתן לייצר, אלא רק מחלב של בהמה טהורה. אותו דבר אומר הרמב"ם לגבי שמן של גויים. אם גוי מוכר שמן זית, אז כיוון שהשמן הוא צף, אי אפשר לערב בו שום דבר, כל דבר אחר שנערב בו אז השמן יצוף. אז אומר הרמב"ם ששמן של גויים מותר, ועד כדי כך הרמב"ם מתבטא שמי שאוסר שמן של גויים הוא מבזבז ממון ישראל. לכאורה אותו עיקרון אנחנו רואים, שהשמן, ששמן זית היות ואי אפשר לערב בו משהו אחר, אז אין חשש שיערבבו, יערבבו בזה דבר אחר. יש טוענים שהיום בימינו, עם כל מיני חומרים ששמים בשמן, יכול להיות שכן יערבבו בזה משהו. אז גם אם כן יש מקום להחמיר, אז זה רק לגבי אכילה. אבל

15:23 דובר 2 למשל לנר חנוכה, אם אדם מוצא גוי שמוכר שמן זית, ישתמש עם זה לנר חנוכה. ודאי שלא צריכה להיות בעיה, כי אין שום חשש שיערבבו בזה משהו אחר. וכמו שראינו שהרמב"ם אפילו לאכילה מתיר את זה, שהוא אומר שאין, אין חשש שיערבבו בזה משהו אחר מכיוון שזה שמן שאי אפשר לערב בו דבר אחר. כל דבר אחר שנערב בו אז השמן יצוף כלפי מעלה ולא יצליחו לערבב בזה דבר אחר.