הגעלת כלים - הרב בנימין כהן שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 היום נלמד על דיני הגעלת כלים. יש כלל בהלכה שאומר: כבולעו כך פולטו. כלומר, באותו אופן, באותה צורה שבה הכלי בלע את מאכל האיסור, באותו אופן הוא גם יפלוט את מאכל האיסור. ולכן כלים שמשתמשים בהם באש, כמו למשל סירים וכדומה, אז אם השתמשו בהם למאכל שהוא לא כשר, או שהכלי הזה היה קודם, אה, אצל גוי, אז ההכשרה היא על ידי זה שאנחנו עושים הגעלה על הכלי, כלומר מרתיחים או שמרתיחים בכלי מים, או שמרתיחים כלי גדול ושמים את הכלי הקטן בתוכו עם מים רותחים, ואז באותה צורה שהכלי בלע את האיסור, ככה הוא גם פולט, מוציא החוצה את האיסור. אם מדובר בכלים שמשתמשים בהם על גבי האש, כמו שפודים ודברים שמשתמשים בהם לצלייה, צורת הבליעה היא על ידי האש ממש, לא על ידי הרתחה אלא על ידי האש, ואז גם כן אופן ההכשרה הוא על ידי האש, שזה על ידי ליבון, שזה בא במגע ישיר עם האש. זה גם כשאנחנו רוצים להכשיר דבר שהשתמשו בו קודם באיסור או דבר שנטרף. נניח דבר שהיה בשרי והשתמשו בו לחלב בטעות, או שרוצים להכשיר לפסח. אדם יש לו כלי שאין לו את הכלי הזה בסט הכלים של פסח, חסר לו עוד סיר או עוד מחבת או עוד איזשהו כלי מסוים. אז באותה צורה שבה השתמשו, ככה גם כן היא צורת ההכשרה. זה נקרא כבולעו כך פולטו. באותו אופן שהוא בלע את האיסור, כך הוא גם פולט את האיסור. אבל צריך לשים לב לכמה נקודות חשובות לפני שאנחנו עושים את הפעולה של ההכשרה של הגעלת הכלים. דבר ראשון, צריך לראות שהכלי הוא נקי, שאין עליו שאריות של לכלוך, שאין

02:57 דובר 2 עליו שאריות של מזון, שאין עליו שום לכלוך, וההכשרה היא כאשר הכלי נקי לחלוטין. ועוד דבר, שההגעלה היא אחרי שעברו עשרים וארבע שעות מאז השימוש בדבר האסור. זאת אומרת, אי אפשר כלי שהשתמשו בו בטעות בבשר אחרי חלב ומיד לעשות לו את ההכשרה, אלא צריך שיעברו עשרים וארבע שעות, ולכן לפי הכלל הזה, אז אנחנו גם כן מתייחסים לאופן ההכשרה. אה, מזלגות, כפות שמשתמשים בהם בזמן האכילה. אז אמנם לא משתמשים בהם בדרך כלל בכלי ראשון, אבל לפעמים הדברים שיש בצלחת הם דברים שהם בדרגת חום של כלי ראשון, והם דבר שנקרא דבר גוש, כמו למשל גוש של תפוח אדמה חם או גוש של ביצה קשה חמה, גוש של בשר. כשאנחנו חותכים את זה עם המזלג או עם הסכין, אז הם בעצם כאילו באו במגע עם חום של כלי ראשון. לכן ההכשרה של סכו"ם היא גם כן באופן של הגעלה, ששופכים מים על אותו סכו"ם, או ששמים אותו בתוך כלי שמרתיחים בו מים, או ששופכים על הסכו"ם עצמו מים. לא כל כלי אפשר להכשיר. כלי חרס לא ניתן להכשיר, ואם אדם משתמש בכלי חרס לדבר אסור או שהוא קיבל את זה ממישהו שלא שומר על כשרות, הוא לא יכול להכשיר אותו. הוא יכול להשתמש בו לדברים קרים, נניח לשים בו תפוחי עץ, פירות הדר, אגסים. דבר קר, אין בעיה לשים בזה, אבל לא לשים בזה דבר שהוא חם, כי כלי חרס לא ניתן להכשיר אותו. מה שאנחנו מכשירים זה כלים של נירוסטה, כלים מברזל וכדומה. אותם ניתן להכשיר לפי הכלל שאמרנו מקודם, כבולעו כך פולטו. עוד נקודה שצריך לשים לב: לפעמים יש על הסיר מדבקה

05:34 דובר 2 של חברה וכדומה, ולא תמיד שמו לב להסיר את המדבקה. אז כשאנחנו רוצים לעשות את הפעולה של הכשרת הכלים והגעלת הכלים, הכלי צריך להיות נקי מכל אותן מדבקות, מכל אותם דברים. אפילו אם יש שאריות של חלודה צריך לנקות אותן, בפרט ליד הידיות של הכלי. לפעמים יש הצטברות של חלודה, אז כל זה צריך לנקות אותו לפני שאנחנו עושים את הפעולה של הכשרת הכלים, כיוון שהכלי צריך להיות נקי, שלא יהיה עליו שום דבר בזמן שאנחנו מכשירים אותו. תנור שהשתמשו בו במשך השנה, רוצים להכשיר אותו לפסח, או תנור שקיבלנו אותו מאדם שאנחנו לא יודעים עד כמה הוא שמר על כשרות, פה צריך כמה דברים לעשות. דבר ראשון, לנקות את התנור היטב היטב עם חומר ניקוי, סנו תנורים וכדומה, בין החריצים, בין הפינות, כדי שיהיה נקי לחלוטין. אחרי שהוא נקי לחלוטין, אז אנחנו מפעילים אותו על חום גבוה למשך חצי שעה, ואנחנו אומרים שאם יש איזשהו משהו איסור שנבלע בתנור, אז הוא נשרף כתוצאה מהחום שהתנור מופעל. שוב, גם כאן צריכים להמתין עשרים וארבע שעות מאז הבישול של הדבר שבגללו אנחנו רוצים להכשיר את התנור. יש דעה שאומרת שצריך להמתין עשרים וארבע שעות מכל בישול, גם אם בישלו בו משהו פרווה או משהו שאין בו בעיה ובישלו לפני ההכשרה, צריך לחכות עשרים וארבע שעות אחרי הבישול האחרון. כלומר, צריך להיות שלא יבשלו בו כלום, לא יאפו בו שום דבר לפני שאנחנו מכשירים אותו. זה לא נפסק להלכה כמו הדעה הזאת, זאת דעה מחמירה. מי שרוצה להחמיר, תבוא עליו ברכה, אבל ההלכה היא שעשרים וארבע שעות שאנחנו צריכים לקחת זה מהזמן שבו השתמשו בו לאותו דבר שבגללו אנחנו מכשירים ורוצים

08:13 דובר 2 להכשיר את אותו תנור. לגבי פלטה שהשתמשו בה כל השנה לחמץ, לפעמים נשפך מהסיר של החמין, לפעמים זה חיטה או כל מיני דברים, ורוצים להכשיר את זה לפסח, או נניח אדם שקיבל פלטה מאדם אחר והוא לא יודע עד כמה הוא הקפיד על כשרות. אז שוב, דבר ראשון אנחנו צריכים לנקות את הפלטה מכל הצדדים, מכל החריצים, ולהפעיל אותה על חום גבוה למשך כחצי שעה. ומה טוב אם אנחנו גם נעטוף אותה בנייר כסף. ברגע שנעטוף אותה בנייר כסף, אז בכל זאת כבר מה שאנחנו כן שמים על הפלטה זה לא יהיה על הפלטה ישירות, אלא על נייר כסף שעוטף את הפלטה. זה עוד הגנה, עוד דבר שאנחנו עושים אחרי ההכשרה. כמובן אנחנו לא שופכים על זה מים רותחים. פלטה שנשפוך עליה מים רותחים, זה עלול להגיע לחוטי החשמל, עלול להרוס את הפלטה, אלא פה צורת ההכשרה היא שונה, על ידי זה שאנחנו מנקים את זה היטב ומפעילים את זה על חום גבוה. לגבי מקרר שרוצים להכשיר לפסח, אז המקרר פה זה יותר קל כי משתמשים בו רק בדברים קרים. אז מה שצריך לעשות זה לנקות היטב את המקרר, בעיקר בחריצים, בדלתות, בחלק המגנט שיש בדלת שנדבק לגוף המקרר. לפעמים זה בצורת אקורדיון, ובתוך החריצים יכול להיות שמסתתרים פירורי לחם או פירורים של חמץ, אז צריכים לנקות את זה היטב, כמובן עם מים, סבון וכדומה. פה לא חייבים מים רותחים, אלא מים רגילים לנקות את כל המקומות ואת כל הפינות שאולי יש בהם לכלוך או חמץ, אם אנחנו מדברים על הכשרה לפסח. ואחר כך לשטוף את זה היטב, והיות ומשתמשים בזה רק בקור אז אין

10:42 דובר 2 פה צורך מעבר לזה, אלא רק הניקוי שעושים. הניקוי צריך להיות כמובן ניקוי יסודי בכל החורים, בכל החריצים, ולראות שבאמת הדבר הזה הוא כרגע נקי לפסח. גז שמשתמשים בו כל השנה. פה צריכים להבדיל בין הלהבות, שזה החלקים שמהם יוצאת האש, לבין החצובה, שזה אותם ברזלים שסביב הלהבות שעליהם מונח הסיר או המחבת, או מה שאנחנו רוצים לבשל על הגז. הדבר שממנו יוצאות הלהבות, אנחנו כמובן אחרי שמנקים אותו היטב, מדליקים אותו, מדליקים את הגז, ואז אם יש שאריות של דברים לא כשרים או חמץ שלפני פסח, אז הבעירה הזאת, השריפה הזאת של הגז, כשהגז דולק, זה שורף את כל הדברים שנדבקו או היו בתוך הגז. לגבי החצובה, הברזלים שסביב הגז, מאחר ושם אין אש, אבל יכול להיות שנשפך עליהם, נשפך עליהם משהו רותח מסיר רותח, אותם צריכים לעשות על ידי ליבון. מה זה ליבון? להעביר אותם מתחת לאש. זאת אומרת להדליק את אחת הלהבות של הגז ולהעביר את אותם ברזלים, את אותה חצובה מתחת לאש כדי שזה ישרוף את כל מה שנדבק, אם נדבק שם משהו אסור. וכמובן אם יש אפשרות לעטוף את זה בנייר כסף אז זה עוד יותר טוב, שגם עוטפים את זה בנייר כסף, שאז גם אם יש משהו אז הוא כבר לא ישירות בחצובה אלא הוא עטוף בנייר כסף. לגבי השיש, פה צריך להבדיל בין שני סוגי שיש. יש שיש פשוט שנקרא שיש חברון, שיש מצבות, שאפשר לשפוך עליו מים רותחים. הוא די עמיד בפני מים רותחים, אז עושים לו הגעלה רגילה כמו שעושים לכלים. יש שיש שמשתמשים בו יותר בשנים האחרונות שנקרא גרניט. הוא יותר

13:27 דובר 2 ויותר יפה והוא גם יותר עדין מהשיש הפשוט. פה אם נשפוך עליו מים רותחים עלולים לסדוק אותו, עלול להיגרם לו נזק, ולכן פה לא צריך לשפוך מים רותחים אלא לנקות היטב עם מים וסבון, ואם אפשר לשים עליו, לפרוס עליו איזשהו דבר כמו נגיד נייר כסף עבה או משהו, שמה שנשים אחר כך על השיש לא יבוא במגע ישיר עם השיש, אלא משהו חוצץ כמו נייר כסף וכדומה, ואז זה בעצם ההכשרה של אותו שיש מבלי שנצטרך לערות עליו מים רותחים, דבר שעלול לגרום לקלקול של השיש או לשבירה או לסדקים שיגרמו כתוצאה מזה. אדם שקונה ירקות לפני פסח ונשארו לו ירקות. השאלה אם מותר להשתמש בירקות האלה לפסח? אם הירקות האלה היו מונחים בפינה של ירקות, לא עם לחם, אז אין בעיה, אפשר לשטוף אותם. הירקות מצד עצמם הם לא חמץ ואין בעיה להשתמש בהם אחרי השטיפה. כמובן שהשטיפה צריכה להיות לפני פסח, כי לפני פסח גם אם יש איזשהו פירור חמץ או משהו אז אנחנו מוציאים אותו ואין איתו בעיה. בתוך פסח זה כבר יותר בעיה, כי חמץ בפסח לא בטל אפילו במשהו. לכן כדאי אדם שקונה כמויות של פירות או ירקות לפני פסח שיהיו במקום נפרד, במקום שמור שלא יבואו במגע עם חמץ, כדי שאפשר יהיה להשתמש בהם גם בתוך הפסח במה שנשאר, בדברים שנשארו. לגבי הברזים, הברז של המטבח לדוגמה, כיוון שמשתמשים בו כל השנה גם לחמץ, אז רצוי כן לשפוך עליו מים רותחים, לערות עליו מים רותחים מכלי ראשון. אחרי שכמובן מנקים אותו היטב, שופכים עליו מים רותחים, וזה בעצם צורת ההכשרה של הברזים כדי שאפשר יהיה להשתמש בהם

16:01 דובר 2 בפסח. כנ"ל אם אנחנו נכנסים לבית שלא יודעים מי גר שם קודם ורוצים גם כן להכשיר את המטבח, אז גם כן באותה הצורה ששופכים מים רותחים על ה... על הברז. ופה זה יותר קל, כי בדרך כלל בברז לא, זה לא סיר שמשתמשים בו ממש לאוכל, אלא רק יותר שפותחים את הברז ומשתמשים מהמים שיוצאים ממנו, אבל לפעמים משתמשים גם במים החמים וזה נקרא חיבור. בהלכה זה נקרא ניצוק. חיבור ישיר בין הברז לבין הכלי שממנו או שלתוכו אנחנו שופכים את המים. אז כך בעצם ההכשרה של אותם כלים. גביע מכסף שיש לאדם שהוא השתמש בו כל השנה והוא רוצה להשתמש בו בפסח, אף על פי שבגביע שותים רק יין, והיין הוא, כל היינות כמעט הם כשרים לפסח כל השנה. אבל מאחר והגביע הזה עמד יחד עם, עם לחם, יחד עם חלות, עמד על השולחן, אז לכן אנחנו גם כן מכשירים את הגביע גם כן באופן של מים רותחים. ואז אפשר להשתמש בגביע בפסח. כמובן שאם אדם יכול להרשות לעצמו גביע נפרד לפסח, הנה מה טוב ומה נעים, יש לו גביע מיוחד לפסח, גביע מיוחד לכל השנה, הוא לא צריך להשתמש בפסח ב-ב-בגביע של כל השנה. טבעת זהב שאישה עונדת על האצבע, כיוון שלפעמים היא מכינה בצק, לשה בצק ולא תמיד היא מס-מסירה את הטבעות לפני הלישה. זאת אומרת יכול להיות שהיא לשה יחד עם ה... יחד עם הטבעת ובעיסה יש בצק עם שאור. שאור זה החומר ש-שמחמיץ את ה... את הבצק, מתפיח אותו. שמרים מה שנקרא היום. ולכן צריך גם את הטבעת הזאת לשפוך עליה מים רותחים. כיוון שיכול להיות שהיא באה במגע עם, עם הבצק, אם

18:42 דובר 2 האישה נשארת עם הטבעת אז ה-הטבעת באה במגע עם הבצק ולכן צריכים להכשיר גם את הטבעת. לגבי בקבוקים של ילדים קטנים, של תינוקות. מאחר ומדובר בעלות כספית קטנה, זה דברים שהם לא, לא עולים יקר. לא כדאי להיכנס לאופן ההכשרה, אלא לקנות חדש שיהיה כתוב עליו פסח ומשנה לשנה ישתמשו ב-באותם בקבוקי תינוקות, לא יצטרכו כל שנה להכשיר, אלא יהיה, יהיו בקבוקים מיוחדים לפסח, במיוחד שהעלות היא מאוד מאוד נמוכה, אז כדאי שיהיו באמת בקבוקים כאלה לפסח, במיוחד שבמשך השנה הרבה פעמים שמים שם דייסה שהיא חמץ או מטרנה, היא מעורבת בכל מיני דגנים או דברים של חמץ גמור, אז לא כדאי להכשיר דבר שגם ככה אפשר בקלות להשיג משהו מיוחד ל-לפסח. כמובן שאדם שיכול את כל הכלים להשתמש בפסח בכלים אחרים תבוא עליו ברכה. שם את הכלים של החמץ בארון, מוציא את הכלים של פסח, גם האווירה היא אווירה אחרת, אווירה של חג, כלים של חג. וזה הרבה יותר טוב מאשר להתחיל להכשיר כל דבר ודבר. אבל כמובן מבחינת ההלכה ניתן להכשיר כמו שהסברנו שאפשר להכשיר כלים כמו שמכשירים מבליעת איסור להיתר, אפשר גם להכשיר מחמץ לכשר לפסח, אבל מה שאפשר לא להשתמש בזה עדיף כמובן לא להשתמש בזה, אלא להשתמש בדברים שהם יהיו באמת אך ורק של חג הפסח. וזה כמובן לכתחילה הכי טוב שאדם באמת יעשה את המאמץ. פעם אחת יקנה את הכלים לפסח ואחר כך משנה לשנה יוציא את אותם כלים וישתמש בהם כל חג פסח בנפרד ולא יזדקק לאופן של ההכשרה. למרות שראינו שיש דעה שגם בשאר איסורים אומרים חנ"נ לא רק בבשר וחלב, אבל לגבי הסיר עצמו אנחנו לא אומרים חנ"נ. ולכן למשל כלי

21:33 דובר 2 שנאסר מבליעת איסור. אם בישלו בסיר מאכל ואחר כך התברר שהמאכל הזה היה לא כשר, אנחנו לא צריכים שישים כנגד כל הסיר, אלא רק כנגד האיסור שנבלע בסיר, כי על הכלי עצמו לא אומרים חנ"נ. רק על ה... על הדבר עצמו, על הדבר המאכל, ובזה כמו שראינו יש מחלוקת האם זה רק בבשר וחלב או גם בשאר איסורים. אבל שוב זה רק על הדבר המאכל עצמו ולא על הסיר. לא על הכלי. כלי שנאסר מבליעת איסור אנחנו לא אומרים חנ"נ על הסיר ונצטרך שישים רק כנגד האיסור. בכלל צריך לדעת כשצריכים להגעיל סיר או כל כלי שצריך הגעלה צריך להמתין עשרים וארבע שעות מאז הבישול לפני שמגעילים אותו. גם אם בסיר הזה חיממו מים או נוזלים, מרק או חלב, אפילו מים שנאסרו מבשר וחלב או מבליעת איסור, צריך להמתין עשרים וארבע שעות לפני שאנחנו מגעילים את הדבר, את הכלי. כמובן שצריך גם לנקות את הכלי, לראות שאין עליו שאריות, שאין עליו לכלוכים, שאין עליו מדבקה של החברה וכדומה. אבל גם אחרי שהורדנו את כל המדבקות ואת כל הלכלוכים וכל מה שהיה על הסיר צריך המתנה של עשרים וארבע שעות לפני שעושים את ההגעלה, לפני שמכשירים את אותו סיר. גם אם חיממו מים, מים רגילים, לא מים שבלעו איסור. נניח סיר שבלע איסור ואחר כך חיממו בו מים לצורך הכנת קפה או הכנת תה. לכתחילה צריך להמתין עשרים וארבע שעות גם מאז בישול המים, למרות שהמים לא היה בהם שום איסור מצד עצמם, אלא רק האיסור שבלוע בסיר. אבל במקום הפסד אפשר להתיר ולהסתמך בעשרים וארבע שעות שמאז בישול האיסור עצמו ולא בישול המים. לדוגמה, אם אנחנו צריכים את הסיר לשבת

24:09 דובר 2 לדוגמה לבשל בו לצורך שבת, ואם אנחנו נחכה עד שיעברו עשרים וארבע שעות מהמים שבושלו בסיר, אז אנחנו לא נספיק להשתמש בסיר לצורך שבת. אפשר יהיה להקל להסתמך על זה שעברו עשרים וארבע שעות מאז שבושל האיסור בסיר, ולא נצטרך עשרים וארבע שעות מאז בישול המים. אבל שוב, זה רק במקום של הפסד אפשר להתיר. ההפסד שוב הוא מתייחס בכל מקרה לגופו, לפי השואל, לפי המצב, וייתכן שמה שיתירו לאדם אחד כי אצלו זה הפסד, אצל אדם אחר זה לא יהיה הפסד, וההגדרה של הפסד היא משתנה בין אחד לשני. ופה זו החלטה של הרב ששואלים אותו, שהוא בודק את המקרה ורואה האם באמת מדובר פה בדבר של הפסד או שלא מדובר בדבר של הפסד, ואפשר כן להחמיר. סיר שבישלו בו בשר בכשרות רגילה, לא בכשרות מהודרת, בכשרות רגילה, הסיר עצמו לא נאסר. אפשר להשתמש בסיר אחרי שמנקים אותו לבישול של בשר בכשרות מהודרת. בוודאי אם עברו עשרים וארבע שעות אז ודאי שאין בעיה. רק אם בישלו בסיר דבר שהוא אסור אז אנחנו צריכים להגעיל את הסיר. אבל אם בישלו בסיר דבר שהוא מותר, אפשר להשתמש בסיר אחרי שמנקים אותו היטב לדבר שהוא בכשרות לכתחילה. דוגמה נוספת. אדם ששומע קידוש מאדם אחר, והוא לא סומך על הכשרות של היין שעליו עושים את הקידוש. האם הוא יכול לצאת ידי חובת קידוש בכך שהוא שומע? אז התשובה היא כן. הוא יוצא ידי חובת קידוש, למרות שהוא עצמו לא היה עושה קידוש על אותו סוג יין. אבל כיוון שהאדם המקדש כן סומך על הכשרות הזאת וכן עושה קידוש על אותו יין, הרי שהשומע את הקידוש יוצא ידי חובה והוא לא חייב לטעום

26:54 דובר 2 מהיין. כל העניין של טעימה מהיין, כותב אדמו"ר הזקן, שזה משום חיבוב מצווה, אבל זה לא מעיקר הדין. ולכן אם יש לו סיבה שלא לטעום מהיין, הוא יכול שלא לטעום מהיין, והוא יוצא ידי חובת קידוש כי הוא שומע את הקידוש, ועצם זה שהוא שמע, הוא שמע את הקידוש והוא יצא ידי חובת קידוש גם אם הוא עצמו לא היה מקדש על אותו יין. כמובן שאם הוא כן סומך על הכשרות אז יש מצווה לטעום מהיין. זה נקרא חיבוב מצווה. וצריך כן להשתדל לטעום מהיין של המקדש. אם זה במקום שיש הרבה אנשים ואין אפשרות להעביר את היין לכולם, אדם יכול למזוג לעצמו קצת יין בכוס שלו בזמן שהמקדש עושה את הקידוש, ואחר כך לשתות מהיין שמונח לפניו. הוא לא חייב לשתות מהיין שעליו דווקא עשו את הקידוש, אבל אם יש אפשרות בקלות עדיף לטעום מהיין שעליו עשו את הקידוש עצמו. כשאנחנו מדברים על סיר בשרי או מחבת בשר, סיר בשרי שבישלו בו בטעות חלב, ואנחנו אומרים שצריכים לעשות לו הגעלה ואז הוא חוזר להיות בשרי. אז א', ההגעלה צריכה להיות אחרי שיעברו עשרים וארבע שעות מהבישול של החלב. אי אפשר לעשות את ההגעלה כשזה עדיין בתוך העשרים וארבע שעות. כמובן צריכים גם לנקות את הסיר וכולי, אבל שיעברו עשרים וארבע שעות, ואז אחרי ההגעלה אותו סיר חוזר להיות במצב שהוא היה קודם, סיר בשרי. צריך לדעת שהדבר הזה עושים אותו באופן חד־פעמי. כלומר, בטעות הכנסנו, בישלנו משהו חלבי בסיר בשרי, מגעילים את הסיר והסיר הופך להיות חזרה בשרי. אבל אי אפשר לעשות את זה על בסיס קבוע. כלומר, ניקח סיר בשרי, נבשל בו חלב ונגעיל אותו לבשר. אחר

29:12 דובר 2 כך עוד פעם נבשל בו חלב, וכל פעם בין בשר לחלב נגעיל אותו. לא עושים דבר כזה. אם קרה בטעות אז עושים את העניין הזה של ההגעלה, אבל לא לכתחילה אותו סיר נעשה בו פעם בשר ופעם חלב עם הגעלה באמצע, אלא רק אם קרה בטעות. לדוגמה, אדם קיבל במתנה סירים מקרובי משפחה וחברים, והוא לא יודע בדיוק מה השתמשו שמה, בשרי, חלבי, אז הוא עושה לזה הגעלה, ואחרי שהוא עושה לזה הגעלה הוא מחליט שמרגע זה והלאה אותו סיר יהיה בשרי או אותו סיר יהיה חלבי. כל ההגעלה פה היא על ספק, כי הוא לא יודע מה השתמשו ואיך השתמשו. אבל לא לכתחילה לעשות את אותו סיר פעם בשר ופעם חלב, אלא רק ברגע שאני רוצה להחליט שמרגע זה זה יהיה בשרי כי אני לא יודע מה עשו בזה קודם, או כי טעיתי ובטעות בישלתי חלב בסיר בשרי או בישלתי בשר בסיר חלבי, ובגלל הטעות הזאת אז אני עושה את ההגעלה ואז הופך את זה למשהו אחר. כלומר, מחזיר את זה למצב שזה היה. או אם זה סיר שקיבלתי אז אני מחליט אם הסיר הזה יהיה מעכשיו בשרי או הסיר הזה יהיה מעכשיו חלבי, אבל לא שלכתחילה נעשה ממנו גם חלב וגם בשר, פעם כך ופעם כך, אלא או שזה יהיה בשר או שזה יהיה חלב. אדם שקיבל סיר מקרוב משפחה או חבר או כלים, הוא יודע שהסיר הזה בשרי, אבל הוא לא יודע עד כמה שמרו שם על כשרות. זאת אומרת, בשר וחלב לא בישלו בזה, אבל יכול להיות שבישלו שמה בשר שהכשרות שלו היא מפוקפקת. הוא צריך לעשות הגעלה לסיר, והסיר הזה נשאר בשרי, וההגעלה הזאת בעצם

31:26 דובר 2 מכשירה את כל השאריות או מה שבלוע, שאולי נבלע מאותו בשר שיש ספק על הכשרות שלו. אבל אם הוא יודע בוודאות שהשתמשו שם אך ורק לבשר כשר, מעיקר הדין הוא גם לא צריך להגעיל את הסיר. אם הוא רוצה להחמיר יכול להגעיל אותו, אבל מעיקר הדין, כשהוא יודע שזה היה בשר והשתמשו בזה בשר כשר, אז הוא יכול לייחד את הסיר הזה לבשר ואין לו בעיה להשתמש בסיר הזה לבשרי. אלא אם כן, כמו שאמרנו, הוא חושש שאולי השתמשו בזה לדברים שהם לא כשרים, או שהשתמשו בזה לבשר ולחלב ביחד, אז זה כבר סיפור אחר. אבל כל עוד השתמשו בזה אך ורק לבשר, אז הסיר הזה הוא בחזקת בשרי וזה בסדר, הוא יכול להשתמש עם זה לבשר ולא צריך אפילו הגעלה מעיקר הדין.