נמצא פסול בספר תורה - הרב אייל פלד שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 שלום וברכה לכל הצופים היקרים והחשובים. אה, אנחנו, אה, ממשיכים עם הסדרה של הלכות קריאת התורה, ואנחנו נדבר עכשיו על מצבים של טעות בספר תורה. אה, דיברנו על מצבים של טעויות של הבעל קורא, אז אנחנו עכשיו נדבר על מצבים שיש טעות בספר תורה עצמו, אה, בכתב של הספר תורה, שמגלים טעות בכתיבה, בכתב של הספר תורה, אה, מה אנחנו אמורים לעשות? אז זה גם כן ה... השאלה הזאת בעצם מסתעפת אולי לשני חלקים, כי דבר ראשון אנחנו צריכים לדעת מה זה נקרא טעות בספר תורה. טעות שפוסלת את הקריאה בספר תורה שיש לי. והשאלה השנייה שאנחנו צריכים להתמודד איתה זה מה באמת עושים. אז אם גילינו ומצאנו טעות בספר תורה, איך אנחנו מתמודדים עם הטעות הזאת? מה אנחנו בדיוק עושים? וזה כמובן שזה תלוי מתי זה קורה ובאיזו קריאה זה קורה ובאיזה אופן זה קורה. אז העניין הזה אנחנו נדבר קודם כל באמת על, על, על ה, על הנושא השני. זאת אומרת, איך אנחנו מתנהגים במקרה שמצאנו טעות בספר תורה שפוסלת את הספר תורה ואין לנו אפשרות להמשיך לקרוא בספר תורה הנוכחי. אז קודם כל כהקדמה, חשוב מאוד לדעת שיש בזה בעצם שתי שיטות. אפשר להגיד שיש שלוש, אבל לענייננו מה שמקובל, שיש בזה שתי שיטות, אה, שונות. זאת אומרת, יש את הפסיקה שהייתה מקובלת עד לפני זמן מה, שהפסיקה הזאת היא בעצם המקור שלה זה ברמ"א ובקצות השולחן, שככה היו נוהגים לפסוק עד שמצאו את התשובה המסוימת של הצמח צדק, שכשהתשובה הזאת התגלתה אז התברר שיש פסיקה אחרת בעצם. הצמח צדק פוסק באופן אחר בעניין הזה. אז לכן, עכשיו למעשה, למעשה, אז יש בזה מחלוקת גם ברבני חב"ד,

02:39 דובר 2 כמו מה לפסוק, כי מצד אחד כבר יש מנהג שפוסקים כמו פוסק מסוים. נכון, קצות השולחן לא ראה את התשובה הזאת, אבל סוף כל סוף ככה נהגו לפסוק. אז השאלה האם אנחנו משנים עכשיו את המנהג שהתרגלנו ואנחנו כבר הפך להיות לנו איזשהו סוג של הלכה או שאנחנו לא משנים, אנחנו ממשיכים עם זה. אז באמת בדרך כלל מקובל להגיד שבמקום שכבר נהגו לפסוק כמו קצות השולחן, אז אנחנו נמשיך עם הפסיקה של קצות השולחן. אבל בבתי כנסת, במניינים חדשים וכולי, שעדיין לא התרגלו לאיזושהי פסיקה מסוימת, אנחנו ניקח את הפסיקה של הצמח צדק. אז מצד העניין של החביבות אנחנו נתחיל עם שיטת הצמח צדק. מה הצמח צדק סובר במקרים האלה של טעות בספר תורה? אז קודם כל בואו נדבר על מצב שאין ספר תורה אחר. יש לי רק את הספר תורה הזה. יכול להיות קהילות הרבה של שלוחים, כל מיני מקומות שנידחים או לא יודע מה, שיש רק ספר תורה אחד, ואנחנו מגלים שהספר תורה הזה הוא פסול. מה עושים? אז ככה אומר הצמח צדק: אם הטעות היא לא באותו חומש שאנחנו קוראים בו, אנחנו עכשיו נמצאים בחומש שמות, והטעות נמצאת בחומש בראשית, בחומש ויקרא, בחומש במדבר, אז אנחנו מוציאים אותו לכתחילה ואנחנו קוראים בו קריאת התורה עם ברכות, עם הכול. ככה סובר הצמח צדק. אפילו שהספר פסול בעצם, אבל היות והפסול זה לא באותו חומש הוא נמצא בחומש אחר, יש באמת דעה כזאת בפוסקים, הוא סומך על הדעה הזאת, ואנחנו באים ואומרים זהו, אנחנו נוציא את הספר תורה הזה אפילו לכתחילה ונקרא בו עם ברכות כרגיל. אם אבל הטעות היא באותו חומש שאנחנו נמצאים בו, אז מה אנחנו

04:41 דובר 2 עושים במקרה כזה? לכתחילה לא נוציא את הספר הזה, לכתחילה לא נוציא אותו, נחפש ספר אחר. אבל אם כבר הוצאנו את הספר תורה הזה ויש טעות בספר תורה, והטעות היא באותו חומש ובאותה פרשה אפילו שאנחנו קוראים, ואין לנו אבל ספר אחר, אנחנו לא יכולים להוציא ספר אחר. אומר הצמח צדק אנחנו ממשיכים את הקריאה עם ברכות וממשיכים את הקריאה כרגיל יחד עם ברכות. עכשיו תשימו לב, מדובר פה על ספר תורה פסול, כלומר אפילו זה פסול הוא בפרשה שאנחנו קוראים, ובכל זאת אומר הצמח צדק אני ממשיך את הקריאה, אני לא עוצר את הקריאה באמצע, אני ממשיך את הקריאה הזאת עם ברכות. רק מה? אני לא מעלה מפטיר, אני מעלה שבעה עולים, השביעי הוא יהיה המפטיר. עכשיו, במקרה שהשביעי הוא המפטיר, אז אנחנו לא אומרים את החצי קדיש לפני ההפטרה, אלא אנחנו נגיד את החצי קדיש אחרי ההפטרה, אחרי ההפטרה, אחרי הברכות של ההפטרה, אז אנחנו נגיד את החצי קדיש. מה שכן, בעצם היסוד של הצמח צדק זה כיוון שאנחנו נשענים מאוד על הרמב"ם. הרמב"ם, יש גם איזושהי סתירה בין מה שהוא כתב בספר היד לבין מה שכתב בפירוש המשניות או בתשובה. יש תשובה לרמב"ם בעניין הזה. על כל פנים, הרמב"ם סובר שאפשר לקרוא בספר תורה פסול. באמת, השיטה של הרמב"ם זה שכל העניין שצריך שיהיה ספר כשר זה כדי לקיים את המצווה של כתיבת ספר תורה, כדי שאדם יצא ידי חובת המצווה של כתיבת ספר תורה צריך שזה יהיה ספר תורה כשר, אבל בשביל קריאת התורה בציבור, ספר תורה פסול, לא קרה שום דבר. גם כן אפשר לקרוא בתורה עם ברכות, עם הכול זה לא מעכב. ככה זה

06:40 דובר 2 לפי שיטת הרמב"ם. אז אנחנו לכתחילה לא פוסקים כמוהו. אבל הצמח צדק מאוד מאוד מסתמך עליו במקרים של דיעבד וכדומה. לכן אומר הצמח צדק: אנחנו נקרא בספר הפסול אם אין לנו ספר אחר, ואנחנו כבר נמצאים כבר באמצע הקריאה, אנחנו נמשיך את הקריאה בספר הפסול. אלא מה, אנחנו לא נעלה מפטיר, רק יהיה שבעה עולים, והעולה השביעי הוא יקרא את ההפטרה, ואת החצי קדיש נגיד אחרי ההפטרה. זה כל זה, זה במקרה שאין ספר אחר, יש רק ספר הזה הפסול. במקרה שיש לנו ספר תורה אחר בבית הכנסת, ואנחנו גילינו פסול בספר תורה שאנחנו קוראים בו באמצע הקריאה, אז פה זה תלוי מתי אנחנו שמנו לב לפסול שנמצא בספר תורה. אומר הצמח צדק, אם גילינו את הפסול בין גברא לגברא, כן, בין עולה לעולה, אז פשוט. אז אנחנו אומרים תודה רבה לספר תורה ומחזירים אותו לארון הקודש. מוציאים ספר חדש וממשיכים את הקריאה בספר החדש. אפילו אנחנו לא צריכים לחזור על אותו פסוק ששמה יש את הטעות. לא צריכים אפילו לחזור על הפסוק הזה, כי בדיעבד, כמו שאמרנו, אנחנו סומכים על הרמב"ם. אם כבר קראנו, אז נכון שיש פסול בספר התורה, אבל אם כבר קראנו, יצאנו ידי חובה, לא צריך לחזור על הקריאה, אז אנחנו נוציא ספר חדש ונמשיך מכאן והלאה. נמשיך מכאן והלאה בקריאה כרגיל. זה במצבים שאנחנו שמנו לב לטעות הזאת בין גברא לגברא. אם אבל אנחנו רואים את הטעות הזאת באמצע העלייה, שבן אדם עלה לתורה ותוך כדי הקריאה שאנחנו קוראים אנחנו רואים שיש פסול בספר תורה, אז מה אנחנו עושים במצב כזה? אז ככה, אומר הצמח צדק, אם כבר קראנו איתו ג' פסוקים, זאת אומרת שאפשר

08:42 דובר 2 לעצור כאן, כי קראנו כבר ג' פסוקים וזה לא— אנחנו לא נמצאים במקום של פחות משלושה פסוקים לפני סוף פרשה, או פחות משלושה פסוקים לפני התחלת פרשה, שזה גם כן מקומות שאי אפשר להפסיק בהם. אני לא יכול להפסיק אם אני התחלתי פרשה חדשה ועוד לא קראתי שלושה פסוקים, עוד אני לא יכול להפסיק. אותו דבר אם אני מסיים פחות משלושה פסוקים לפני סוף פרשה, אני לא יכול להפסיק שם, אבל במצבים שאני כן יכול להפסיק, שקראתי עם העולה, קראתי איתו כבר שלושה פסוקים ואני יכול להפסיק שמה, אז זה מה שאנחנו עושים. אנחנו מפסיקים את הקריאה והעולה מברך ברכה אחרונה על התורה, על הספר הפסול, הוא מברך ברכה אחרונה ומחליפים את הספר תורה ומביאים ספר אחר ומעלים עולה חדש וממשיכים את הקריאה מכאן והלאה. במקרה אבל שלא קראנו עדיין שלושה פסוקים עם העולה שהטעות נמצאה אצלו, או שאנחנו נמצאים במקום שאנחנו לא יכולים להפסיק, מה שאמרנו, אז מה אנחנו נעשה? אומר הצמח צדק, נמשיך את הקריאה בספר הפסול ובהקדם האפשרי, מיד שאנחנו יכולים לעצור, נעצור. ואז אנחנו עוצרים באמת ומברכים ברכה אחרונה, העולה שהטעות נמצאה אצלו מברך ברכה אחרונה על הקריאה ומחליפים את הספר תורה, מביאים ספר חדש וממשיכים את הקריאה מכאן והלאה. אז זה במצבים כאלה שאנחנו לא יכולים לעצור, אנחנו נמשיך את הקריאה בספר הפסול עד המקום הראשון שאנחנו יכולים להפסיק, מיד אנחנו נעצור, העולה יברך את הברכה האחרונה, נחליף את הספר תורה ונמשיך את הקריאה. מה יהיה במצב— במקרה שמצאנו את הטעות בעלייה של השביעי? אומר הצמח צדק, אם הטעות נמצאת בעלייה של השביעי, אנחנו מסיימים את הפרשה עם השביעי. לא מוציאים ספר אחר, אנחנו מסיימים

11:03 דובר 2 את הפרשה עם העולה השביעי והוא מברך בסוף והוא יהיה המפטיר, כמו שאמרנו, כבר נתקלנו במצב כזה שהעולה השביעי הוא יהיה המפטיר. אני לא אעלה עוד מפטיר, כי סוף כל סוף הספר פסול, אז אני לא אעלה עוד מפטיר. אמנם עם העולה השביעי אני אקרא את הכל ואז אסיים איתו את הפרשה, אבל העולה השביעי הוא יהיה המפטיר, אז הוא יאמר את ההפטרה עם ברכות וחצי קדיש נגיד אחרי ההפטרה. כמו שאמרנו, את החצי קדיש במקרה כזה אומרים אחרי ההפטרה. כל זה זה בטעויות, אה, רגילות שאנחנו נראה ונדבר עליהן בהמשך, אבל ברגע שמדובר על טעות חמורה ביותר, כמו שחסרות שתי תיבות למשל בספר תורה, חסרות שתי תיבות, זה כבר, זה כבר טעות מאוד, מאוד, אה, רצינית. אז במקרה כזה שחסרות שתי תיבות בספר תורה, זה גם יכול להיות קורה, זה יכול לקרות דברים כאלה, אז, אז אנחנו ננהג ככה לפי הצמח צדק: אנחנו נקרא, אם הוא, אם הוא, אם הוא כבר קרא, העולה לתורה ששמה נמצא בקריאה שלו שתי תיבות חסרות. אם הוא כבר קרא שלושה פסוקים אז הוא מפסיק, מברך ומחליפים את הספר תורה כמו שאמרנו. אם הוא לא קרא עדיין שלושה פסוקים או שזה נמצא במקום שהוא לא יכול להפסיק שמה, הוא תוך ג' פסוקים לסוף פרשה וכדומה כמו שאמרנו. במקרה כזה לא כמו מקודם שאנחנו נמשיך עד המקום שאפשר לעצור, אלא אנחנו מיד עוצרים. מחליפים את הספר תורה, מביאים את הספר, מביאים ספר תורה חדש, ממשיכים בקריאה בספר החדש, ובסוף העלייה של אותו עולה הוא מברך ברכה אחרונה על הספר החדש וממשיכים הלאה. זה המצב במקרה שהטעות היא טעות כזאת היא חמורה שיש שתי

13:08 דובר 2 תיבות שחסרות. אם הטעות הזאת קרתה בעולה השביעי, שבמקרה הקודם אמרנו שאני ממשיך איתו את הקריאה עד הסוף, אז במקרה של טעות מסוג כזה אני לא אמשיך איתו את הקריאה, אז אני, אז אני אגיד ככה. אם קראתי איתו שלושה פסוקים, אז מפסיקים, הוא מברך ברכה אחרונה, מחליפים ספר תורה ובא עולה חדש וממשיך מכאן והלאה. אבל אם לא נשארו שלושה פסוקים עד סוף הפרשה, מצאנו את הטעות ואנחנו רואים שלא נשאר לנו שלושה פסוקים עד סוף פרשה, עד סוף הפרשה, אנחנו נעלה עכשיו עולה חדש. מה נקרא איתו? שני פסוקים? אסור לקרוא שני פסוקים. אז מה אנחנו עושים באמת במצב כזה? אומר הצמח צדק דבר מעניין, הוא אומר קודם כול זה יכול להיות גם בעלייה האחרונה של ראש חודש או של שני וחמישי, שאסור להוסיף עולים, אז גם שם אנחנו נעשה את אותו פתרון. אומר הצמח צדק, במקרה כזה אנחנו קוראים את מה שחסר מתוך חומש, פותחים חומש, קוראים את הפסוקים החסרים. אמרנו שנשאר פחות משני פסוקים, משלושה פסוקים, או שני פסוקים או פסוק אחד. אנחנו קוראים את שני הפסוקים האלה מתוך חומש ומברכים, והעולה השביעי מברך בסוף את ברכת התורה וממשיכים הלאה למפטיר. כמובן, מה זאת אומרת מפטיר? אלא הוא קורא את ההפטרה, הוא קורא את ההפטרה עם הברכות. אין מפטיר במצב כזה, הוא קורא את ההפטרה עם הברכות, והחצי קדיש אומרים אחרי ההפטרה. זה המצב במקרה של טעויות. כל זה מה שאמרנו זה לשיטת הצמח צדק, ככה הוא פוסק. עכשיו אנחנו נראה מה סוברים, מה סובר הקצות השולחן, שהפסיקה שלו בעצם מתבססת על הרמ"א. זה סוג של הכרעה. באמת יש הרבה דעות. מי שמסתכל במקור של

15:12 דובר 2 ההלכה הזאת, אז הוא רואה שיש בזה המון דעות. אנחנו רואים שהמחבר בכלל פוסק אחרת לגמרי ויש כמה וכמה שיטות. הרמ"א לקח איזשהו סוג של הכרעה, אבל גם הקצות השולחן ככה פוסק בסופו של דבר למעשה. אז ככה. אז אומר הקצות השולחן ככה. הוא אומר אם אין ספר תורה אחר ויש לך ספר תורה שגילינו בו פסול ואין ספר אחר, אז הוא פוסק ככה. הוא לא כמו שאמרנו, לא מעניין אותו איפה הפסול. אם זה באותו חומש, לא באותו חומש. אתה לא מוציא, אתה לא קורא בספר תורה כזה. אבל מה שכן, אם כבר קראת וגילית פסול באמצע הקריאה ואין ספר תורה אחר, אז הוא פוסק ככה. הוא אומר אם הפסול הזה, זה אנחנו גילינו, גילינו אותו באמצע העלייה של איזה עולה, לא משנה ראשון, שני, שלישי, לא משנה. אז היה, גילינו את זה באמצע העלייה מהשלישי, מעליית השלישי והלאה. אז אנחנו משלימים עם אותו עולה את הקריאה. אנחנו משלימים איתו את העלייה, את העלייה שלו בספר הפסול, משלימים איתו את העלייה, אבל הוא לא מברך. אחרי שסיימנו את העלייה שלו, נגיד אם זה שלישי, אנחנו מסיימים איתו את העלייה של השלישי, אבל הוא לא מברך בסוף, אלא אנחנו מעלים עולים נוספים, שבעה עולים עד השלמה של שבעה עולים. העולים האלה לא מברכים על הספר תורה. אנחנו קוראים איתם את העלייה שלהם בלי שהם יברכו, אבל אותו עולה שהטעות נמצאה אצלו, שנגיד בדוגמה שלנו זה העולה השלישי, הוא נשאר שמה על הבימה והוא מאזין לכל קריאת התורה ומכוון לצאת ידי חובה. הוא מאזין ולא מסיח את הדעת, שומע את כל הקריאה שהוא קורא עם העולים הבאים. ובסיום, אחרי שמסיימים את

17:18 דובר 2 הפרשה אין מפטיר. אנחנו מעלים שבעה עולים שמסיימים את הפרשה. בנוסף לזה, לא רק שהוא צריך להאזין, הוא צריך לקרוא איתם בלחש. זאת אומרת ככה, הוא צריך לקרוא איתם בלחש את כל מה שקוראים עם העולים הבאים, שהם בעצם עולים בלי ברכה כמובן. אנחנו, הוא קורא איתם בלחש את כל הפרשה, ובסוף הוא מברך את הברכה האחרונה, כי בעצם זה כביכול אנחנו מייחסים את זה אליו, כי הוא כבר התחיל את הקריאה. הוא כבר התחיל את השלישי עם ברכה, אז הוא היחיד שיכול לברך את הברכה האחרונה. אז לכן הוא נשאר שם לעמוד ואנחנו מעלים עולים נוספים. הוא קורא איתם בלחש את כל הקריאה, מסיימים את הקריאה של הפרשה ואז הוא מברך את הברכה האחרונה על קריאת התורה, והוא קורא את ההפטרה עם הברכות שלה ואת החצי קדיש אומרים אחרי ההפטרה. זה מה שעושים במקרה שהטעות נמצאה באמצע העלייה של אחד העולים מהעולה השלישי והלאה. אבל אם הטעות נמצאה באמצע העלייה של כהן או של הלוי, אז אנחנו עושים גם כן את אותו, את אותו סדר שאמרנו. רק מה? את ההפטרה אנחנו נקרא בלי ברכה במצב הזה. במצב הזה שהטעות נמצאה, נמצאה בעלייה של הכהן או של הלוי, אז גם כן אנחנו נעשה אותו דבר. נעלה, נסיים את העלייה, נעלה את העולים הבאים והכהן או הלוי יקראו בלחש יחד עם הבעל קורא. מסיימים את הפרשה. הם מברכים ברכה אחרונה על קריאת התורה, אבל את ההפטרה קוראים בלי ברכה. ככה פוסק הקצות השולחן. אם הטעות של הספר תורה הפסול נמצאה אחרי העלייה של השלישי או שאר העליות, אחרי שהוא כבר בירך ברכה אחרונה, כי עד עכשיו אנחנו דיברנו שנמצאה באמצע העלייה הטעות

19:30 דובר 2 גילינו אותה, נמצאת באמצע העלייה של העולה השלישי או של הכהן או של הלוי כמו שאמרנו. אבל מה קורה עם הטעות הזאת? אנחנו גילינו אותה בין העליות וכבר העולה כבר בירך ברכה אחרונה על העלייה שלו. אז במצב כזה העולה, אותו עולה הנוכחי שמצאנו את הטעות אחרי העלייה שלו, הוא לא יורד מהבימה. אנחנו קוראים איתו את כל הפרשה בלי ברכה. לא מעלים עולים נוספים. אנחנו קוראים עם העולה הזה את כל הפרשה בלי ברכה, והוא זה שיקרא את ההפטרה גם כן בלי ברכה. זה מה שעושים במצב כזה. אם הטעות נמצאת בעלייה של השביעי, אז במקרה כזה אנחנו משלימים איתו גם את הפרשה, והוא קורא את ההפטרה עם ברכה. אם הטעות הזאת נמצאת בעלייה של השביעי, אז אנחנו קוראים איתו, משלימים איתו את העלייה, הוא מברך בסוף והוא יקרא את ההפטרה במצב כזה, ההפטרה יקרא אותה בברכותיה ואת החצי קדיש נגיד אחרי ההפטרה. כל זה, זה לפי שיטת קצות השולחן, כשאין ספר תורה אחר, יש לנו רק ספר תורה אחד והתגלה שהוא פסול. מה יהיה במצב שכן יש ספר תורה אחר? אז פה אנחנו פוסקים בצורה כזאתי. אז ככה. אם מיד אחרי שהוא בירך על הספר תורה, מיד אחרי שהוא בירך על הספר תורה, הפסיקה הזאת לכאורה מתאימה גם לצמח צדק. אם מיד אחרי שהוא בירך על הספר תורה, אז אנחנו מסתכלים ואנחנו רואים שיש פסול בספר תורה, אז מוציאים ספר תורה אחר והוא ממשיך. הוא לא צריך לברך שוב פעם. אנחנו מוציאים ספר תורה אחר וממשיכים את הקריאה בספר תורה החדש, כל עוד שהוא לא עשה היסח הדעת ולא דיבר כל מיני דברים שלא קשורים לקריאה וכולי,

21:28 דובר 2 אז אנחנו מוציאים את הספר תורה החדש וממשיכים, מתחילים על כל... יותר מדויק, אנחנו מתחילים את הקריאה בספר החדש בלי שהוא יצטרך לברך לפני כן. אם עכשיו הטעות הזאת אנחנו מגלים אותה בין גברא לגברא, אז גם כן אנחנו עושים את אותו דבר. אנחנו פשוט מוציאים ספר חדש, מחזירים את הספר שנמצא בו הפסול, מחזירים אותו לארון, מוציאים ספר חדש וממשיכים את הקריאה מכאן ולהבא עם ברכות וכולי. אה, מה שכן אומר קצות השולחן במצב כזה שהטעות נמצאת בין גברא לגברא, אז קצות השולחן סובר שעדיף לעלות מכאן ולהבא שבעה עולים. זאת אומרת, נגיד שאנחנו מצאנו את הטעות אחרי העולה השלישי ואנחנו עכשיו הוצאנו ספר חדש ואנחנו ממשיכים, רביעי, חמישי, שישי, אבל קצות השולחן עדיף שלא. עדיף שאנחנו נחליט-- נחלק את ההמשך של הקריאה מרביעי עד הסוף, נחלק את זה לשבעה ונעלה שבע עולים בספר החדש כדי שיהיה לנו בכל זאת את המעלה הזאתי של שבע עולים שעלו בספר שהוא מתוקן, בספר כשר ולא בספר, לא נצרף את העולים שעלו בספר הפסול. אז הוא סובר שככה עדיף לנקוט לכתחילה אם יש אפשרות, זה לא מעכב, אבל לכתחילה עדיף שככה זה יהיה. עכשיו במקרה ש-- אז זה מה שדיברנו עד עכשיו זה כשהטעות נמצאה בין גברא לגברא. אז במקרה הזה הפסיקה היא פסיקה רגילה. גם הצמח צדק גם כן פסק את אותו דבר. אנחנו פשוט מביאים ספר חדש וממשיכים את הקריאה בספר החדש. מה קורה במצב שהטעות נמצאה באמצע העלייה של עולה, של העולה המסוים שגילינו בעלייה שלו את הטעות בספר תורה? או זה יכול להיות גם בעלייה של השביעי וגם בעלייה של המפטיר. אז הפסיקה היא תהיה באופן הנ"ל. אם

23:34 דובר 2 קראנו איתו כבר שלושה פסוקים ואפשר לסיים, אפשר להפסיק כאן, אנחנו נפסיק כאן, נברך ברכה אחרונה, יוציא ספר תורה, נוציא ספר תורה חדש ונעלה את העולים הנוספים מכאן והלאה. זה בעצם הפסיקה הזאתי, היא גם כן דומה לפסיקה של הצמח צדק, בזה אין הבדל ביניהם. ההבדל בעצם נוצר במקרה שאנחנו גילינו את הטעות, אבל לא קראנו איתו עדיין ג' פסוקים, ואנחנו לא יכולים להפסיק כאן את הקריאה כי לא קראנו עדיין ג' פסוקים או שקראנו ג' פסוקים, אבל מדובר במקום שאנחנו לא יכולים להפסיק. דרך אגב, חשוב גם לדעת שיש פרשיות מסוימות שבכלל אי אפשר להפסיק בהם, גם אם קראנו ג' פסוקים וגם אם הכל בסדר אנחנו לא נוכל להפסיק בהם, שזה כמו קריאת פרשת התוכחה, אה, השירה, שירת הים, שירת האזינו, מ"ב מסעות. אולי יש עוד איזושהי פרשייה שאנחנו לא יכולים להפסיק באמצע. אז מה אנחנו נעשה במקרה כזה שלא יכולים להפסיק? אז לפי הצמח צדק אמרנו אנחנו נמשיך עד שנגיע למקום בהקדם האפשרי שאפשר לעצור, אבל הקצות השולחן במקרה הזה לא פוסק ככה. הוא אומר אם עדיין לא קראת עם העולה ג' פסוקים ואנחנו מגלים טעות בספר תורה, או שאנחנו לא יכולים לעצור עכשיו במקום הזה, אז מה שאנחנו נעשה אנחנו לא נמשיך. אנחנו נעצור, הוא לא יברך ברכה אחרונה, אותו עולה לא יברך ברכה אחרונה, אלא נוציא ספר תורה, את הספר תורה החדש ונמשיך את הקריאה מהספר החדש. לא חייבים לחזור לפסוק שנמצא בו הפסול, אלא אנחנו נמשיך מכאן והלאה את הקריאה בספר תורה החדש, ואחרי שנסיים את העלייה של אותו עולה הוא יברך ברכה אחרונה. ופה זה השינוי. זה ההבדל בין הפסיקה של הקצות השולחן לבין

25:34 דובר 2 הפסיקה של הצמח צדק. כמו שראינו, לפי הצמח צדק אנחנו נמשיך בספר הפסול עד שנגיע למקום הראשון שאפשר להפסיק בו, ואז נוציא ספר חדש. אבל לפי הקצות השולחן לא, אנחנו נעצור מיד איפה שנמצא הפסול ורק מה? לא, הוא לא יברך על הקריאה הזאת. נוציא ספר חדש, נמשיך את הקריאה מכאן והלאה, ובסוף העלייה הוא יברך את הברכה האחרונה, ואחרי זה נמשיך הלאה את הסדר הרגיל כמו שדיברנו לפני כן. אומר הקצות השולחן, אם שמנו לב לטעות אחרי העלייה של השביעי, אז אנחנו דיברנו שזה מדובר עד השביעי, אבל אם שמנו לב לטעות אחרי העלייה של העולה השביעי, אז לפי שיטת הקצות השולחן, אם עדיין לא אמרנו קדיש, הרי אחרי העלייה של השביעי אומרים קדיש בדרך כלל, אבל אם עדיין לא אמרנו את החצי קדיש וגילינו שיש טעות אחרי העלייה של השביעי, אז גילינו שיש פסול בספר תורה. לא חייב שהפסול היה בעלייה של השביעי, יכול להיות שהפסול היה בעליות הקודמות, אבל מתי שמנו לב לטעות? רק אחרי העלייה של השביעי. אומר לך הקצות השולחן במקרה כזה, אם עדיין לא אמרנו את החצי קדיש, אז העולה השביעי יקרא את ההפטרה והוא יאמר קדיש אחרי קריאת ההפטרה. לא נוציא ספר אחר. עוד פעם, אם שמנו לב לטעות אחרי העלייה של השביעי, לא מוציאים ספר אחר, אלא עולה השביעי, הוא יקרא את ההפטרה עם ברכות ויאמר אחרי זה את החצי קדיש. אבל אם הוא כבר אמר קדיש, אותו עולה שביעי כבר אמר קדיש, אז במקרה כזה אנחנו נעלה עולה אחר והוא יקרא שלושה פסוקים בספר תורה הזאתי בלי ברכה, והוא יגיד את ההפטרה עם ברכותיה. זו פסיקה מעניינת. לא נכנסתי להבין למה

27:40 דובר 2 הוא פסק ככה, אבל סוף כל סוף זה מה שהוא אומר. הוא אומר אם העולה השביעי כבר אמר קדיש ואז גילינו שיש טעות בספר תורה, אז אנחנו מעלים עוד בן אדם והוא יקרא בלי ברכה שלושה פסוקים בספר תורה הפסול הזה בעצם, והוא יגיד את ההפטרה עם ברכותיה. זה מה שהוא פוסק. אם גילינו את הטעות בעלייה של המפטיר, נכון, המפטיר כבר עלה וגילינו את הטעות בעלייה של המפטיר, אז הוא גומר את הקריאה, המפטיר גומר את הקריאה. לא מוציאים ספר אחר, הוא גומר את הקריאה והוא לא מברך אחרי הקריאה והוא קורא את ההפטרה עם הברכות. אז עוד פעם, גילינו את הטעות בעלייה של המפטיר, אנחנו לא מוציאים ספר חדש, אלא המפטיר פשוט גומרים איתו את הקריאה והוא לא מברך ברכה אחרונה על הקריאה, אלא הוא קורא את ההפטרה עם ברכותיה ואומר את החצי קדיש אחרי זה. כן, החצי קדיש כבר אמר. אז הוא קורא פשוט את ההפטרה עם ברכותיה. זה זה מה שאנחנו עושים לפי הפסיקה של הקצות השולחן. אז כמו שאמרנו, זה מצבים מורכבים שבאמת כדאי לשנן אותם, במיוחד אם מדובר על, על, אה, על בן אדם שהוא רב בבית כנסת, אז הוא פוסק או משהו, אז כדאי לדעת איך להתמודד במצבים כאלה. זה יכולים, מצבים שיכולים לקרות ולא נעים להישאר ככה עם הידיים למעלה ולא לדעת מה, מה לעשות. אז זה פחות או יותר הסיכום של כל המצבים. איך אנחנו מתנהגים במצבים של טעות בספר תורה? שיטת הקצות השולחן ושיטת הצמח צדק. רק נזכיר ונאמר שהשיטה של הספרדים על פי המחבר זה שונה. המחבר מאוד מחמיר. בשיטת המחבר, אנחנו ברגע שנמצאה טעות מיד מפסיקים. לא

30:03 דובר 2 משנה מה היה, מה קרה, מה זה, מיד מפסיקים ואי אפשר לברך על הספר תורה הזה. אי אפשר כלום. מיד מפסיקים, מוציאים ספר אחר ומוציאים ספר אחר וממשיכים את הקריאה בספר האחר בלי ברכה עד שהוא מסיים את הקריאה וזהו. כן, אז זה השיטה של המחבר. אם אנחנו מצאנו טעות בספר תורה, אנחנו מיד מוציאים ספר אחר ומתחילים מאותו פסוק שבו הייתה הטעות וקוראים בספר הכשר שלושה פסוקים יחד עם הפסוק שבו הייתה הטעות, ואותו עולה מברך את הברכה האחרונה ואחרי זה ממשיכים הלאה כרגיל. זה שיטת המחבר. זה לפי רבו מהר"י בי רב, ככה הוא פוסק, אז הוא מחמיר בעניין הזה. אז שיטת הספרדים לכאורה גם כן ככה, שמחמירים בעניין הזה של טעויות בספר תורה ומיד מוציאים ספר אחר. צריך לחזור לפסוק שטעינו בו וקוראים לפחות עוד ג' פסוקים, מברכים ואחרי זה ממשיכים הלאה בעליות. אנחנו דיברנו על מצבים של טעות בספר תורה. ראינו שיש כמה שיטות איך אנחנו מתנהגים במצבים כאלה שגילינו טעות בספר תורה, גילינו פסול בספר תורה, ומה שחשוב עכשיו לדעת זה מה הן הטעויות האלה שמצריכות אותנו להוציא ספר תורה אחר ולא מאפשרות לנו להמשיך ולקרוא בספר התורה הנוכחי שאנחנו גילינו בו טעות. יש כל מיני סוגים של טעויות בספר תורה. אנחנו לא לומדים כאן הלכות סת"ם, אבל הדברים האלה הם מעשיים, ולפחות על כל פנים, את המצבים המצויים השכיחים יותר ואת הסיכום של הטעויות שקיימות בספר תורה שמצריכים אותנו להוציא ספר אחר, אז נשתדל לנגוע בהם ולראות על איזה טעויות מוציאים ספר אחר ואיזה טעויות אנחנו יכולים להמשיך עם ספר התורה הנוכחי. יש גם כן בכלל איזשהו דיון בפוסקים, האם במצבים שאני יכול להמשיך את

32:32 דובר 2 הקריאה בספר הנוכחי, האם בכלל מותר לי להוציא ספר חדש? כי זה יכול להיות איזשהו סוג של זלזול. אתה יכול להמשיך את הקריאה בספר הזה, אז אתה כאילו מזלזל ואתה קובע עליו כאילו שם של פסול. אז לכן חשוב לדעת על איזה טעויות מוציאים ספר אחר ואיזה טעויות לא צריך להוציא ספר אחר, והמשך אפשר להמשיך את הקריאה בספר הנוכחי. אז דבר ראשון ככה, יש פרשיות פתוחות, יש פרשיות סתומות. לא ניכנס כרגע מה זה פתוחה, פרשה פתוחה, מה זה פרשה סתומה. זה עניין לשיעור אחר בהלכות סת"ם, אבל אם בספר תורה קרה שינוי שבמקום פרשה פתוחה אז הסופר עשה אותה סתומה, או במקום פרשה סתומה הוא עשה אותה פתוחה, או שהוא בכלל עשה הפסק במקום שלא צריך להפסיק פרשה וכדומה. על הדברים האלה מוציאים ספר תורה אחר. זו טעות שאנחנו מוציאים עליה ספר תורה אחר. אם בספר תורה, יש, יש מילים שהן קרי וכתיב, יש מילים שהן כתובות בצורה מסוימת, אנחנו קוראים אותן בצורה אחרת. אם אבל בספר תורה הסופר כתב את הקרי במקום את הכתיב. כן. הוא כתב את הקרי, נגיד סתם דוגמה שעולה לי בראש, הרי הרבה פעמים כתוב נער בלי ה' וצריך לקרוא את זה נערה, לא נער. צריך לקרוא את זה נערה. אז נגיד שהוא כתב את הקרי, כתב נערה עם ה'. אז במצב כזה זה גם כן פסול. זה צריך להוציא ספר תורה אחר. זה מצב של פסול. אם יש תיבה כפולה, הוא כתב את אותה תיבה פעמיים, מוציאים ספר אחר. עכשיו יש מצב שאותיות שנדבקו אחת לשנייה, זה גם דבר שיכול להיות מצוי. שאותיות שנדבקו אחת לשנייה זה יכול לקרות בזמן

34:37 דובר 2 הכתיבה, זה יכול להיות גם אחרי זה, אבל באופן כללי זה תלוי אם הדבקות היא בכל אורך האות, כל האורך של האות נדבקה לאות אחרת, או שזו דבקות בצורה כזאת שזה משנה את צורת האות. אני מסתכל על זה, אני, זה נראה בכלל אות אחרת. אני לא מזהה בכלל את האות. הדיבוק גרם לאות להשתנות, זה נהיה כבר, זה נראה כמו אות אחרת בכלל לגמרי. עכשיו אולי אתן דוגמה, נגיד שהר' נדבקה לו' אז זה נהפך לכמו תי"ו, כמו ח'. במקרה כזה גם כן כמובן צריך להוציא ספר תורה אחר, או למשל מ' פתוחה שנסתמה, אז צריך להוציא ספר תורה אחר. יש עוד מציאות שהרגליים של הה' והקו"ף נוגעות בגג. פה ביאור הלכה כותב שאם הנגיעה היא רק דקה כחוט השערה, הוא חושב שאפשר להקל בזה, אבל הקצות השולחן, שהוא בעצם מסתמך גם על הפרי מגדים, הוא כותב שלא. שגם נגיעה קטנה כחוט השערה, שהרגל של הה' או הקו"ף נוגעת בגג, אז אני חייב להוציא ספר תורה אחר, אני לא יכול להמשיך בקריאה הזאת. אם אבל הדבקות של האותיות שנדבקו אחת לשנייה, אם הדיבוק הוא רק בהתחלת האות או באמצע האות, אז במקרה כזה אני גם מוציא ספר תורה אחר, אבל אם אין לי ספר תורה אחר אז אני יכול כן לקרוא את הקריאה, להמשיך את הקריאה בספר הזה. אז במצבים שהדיבוק הוא רק בהתחלת האות או באמצע האות אז אנחנו נוציא ספר תורה אחר. אבל אם אין ספר תורה אחר אז אפשר לסמוך על הפוסקים שלא, לא חושבים שזה פסול ולהמשיך את הקריאה, רק שבמקרה כזה השביעי הוא יהיה המפטיר. אני לא אהיה המפטיר, השביעי הוא יהיה המפטיר. במקרה

36:43 דובר 2 שהדיבוק הוא בסוף האות, אז פה אני בא ואומר שבעצם האות נכתבה בכשרות, רק בסוף היא נדבקה. במקרה כזה לא מוציאים ספר תורה אחר. אם הדיבוק הוא רק בסוף האות אני לא מוציא ספר תורה אחר. אם האות נפסקה לשניים, פשוט הדיו שמה התייבש, לא יודע מה, נמחק והאות נפסקה לשניים, אז אני מוציא ספר תורה אחר. אף על פי שהיא נכתבה, בשעת הכתיבה היא הייתה שלמה, אבל אם אחרי זה היא נפסקה לשניים אני מוציא ספר תורה אחר. יש גם כן מצבים שהדיו קופץ כביכול. אז ככה, אם כל הדיו קפץ אז אני מוציא, זה כביכול כמו, כאילו נמחקה האות, אני מוציא ספר אחר. אבל אם לא קפץ כל העובי של הדיו אלא נשארה איזושהי שכבה דקה של דיו, היא נשארה, אז אני לא אוציא ספר אחר במצב כזה. אבל אם כל הדיו קפץ ונשאר רק מה שנקרא חלודה, זה מין סוג של חלודה אדומה כזאתי, החתם סופר סובר להקל גם בזה, אבל למעשה אנחנו פוסקים שלא. אם נשאר רק רושם של חלודה, מין רשימו כזה של חלודה, אנחנו מוציאים ספר תורה אחר במצב כזה. ככה פוסק גם ערוך השולחן. אם נפסקה רגל מהאותיות הפשוטות כמו נ', כמו ו', נ' סופית, כ' סופית וכדומה שיש להן רגל ארוכה, אם נפסקה הרגל מהאותיות האלה הפשוטות זה תלוי בקריאת התינוק. אז אנחנו צריכים כביכול לכסות לו את ה... מה שלמטה, את החלק התחתון, ואם הוא בכל זאת קורא את זה ו', קורא את זה נ', קורא את זה כ', אז אנחנו לא נוציא ספר אחר. אבל אם הוא בעצמו כבר לא קורא את האות, הוא קורא אות אחרת או במקום

38:39 דובר 2 ו' הוא קורא את זה י' וכדומה, או במקום ן' סופית הוא קורא את זה ו', אז במקרה כזה אנחנו כן נוציא ספר אחר. יש מצבים שיש שעווה על האותיות. לא יודע איך זה קורה, אבל זה מדובר הרבה בפוסקים, שנוטפת שעווה על האותיות. אולי יכול להיות גם סתם לכלוך. על כל פנים, אם נטפה שעווה, אז אם ניכרת האות, השעווה היא שכבה קטנה וזה שקוף ואפשר לקרוא את האות מתוך השעווה, אז ככה קוראים. כמובן, אם זה קורה ביום חול אני מוריד את השעווה, אבל כשזה קורה בשבת אז אני לא יכול להסיר את השעווה משמה. יש דעות שזה נחשב כמוחק, יש דעות שזה מוקצה וכולי, אז אני לא יכול להוציא משמה את השעווה, זה גם סוג של תיקון וכולי. אני לא אוציא, אלא אם כן באמת אחד הפוסקים כותב, השולחן גם מביא את זה, שאם אני יכול לגרד את זה מבחוץ, מהצד השני אני כאילו מגרד ככה והשעווה נופלת, אז אני יכול גם בשבת להסיר את השעווה בצורה כזאתי. על כל פנים, אם השעווה היא לא עבה והאות ניכרת מתוך השעווה אז אני ממשיך את הקריאה, אני לא מוציא ספר אחר, אבל אם השעווה באמת היא מכסה על האות ולא רואים את האות זה פסול. זה פסול בספר תורה, אני צריך להוציא ספר אחר. ברגע שיש לי שינויים בחסר ויתר, כן? זאת אומרת מילים שנכתבו בלי אות אחת, בלי אות, חסרה בהם אות וכדומה, או שזה נכתב, האותיות נכתבו בשינוי, למשל כמו במקום כשב כתבתי כבש ובמקום כבש כתוב כשב. במקרה כזה אני מוציא ספר תורה אחר. אז אם, אז ככה, אז ברגע שיש לי

40:39 דובר 2 שינוי בחסר ויתר, אם השינוי נרגש במבטא או במשמעות, אז במבטא זה למשל כמו שאמרנו ככה, כבש או כשב, אז כבש או כשב אין פה שינוי במשמעות. אנחנו יודעים שמדובר על כבש, לא משנה אם נקרא לו כבש או נקרא לו כשב, זה הכל אותה משמעות. אבל יש פה שינוי במבטא. המבטא של כבש זה כבש. המבטא של כשב זה כשב, זה מבטא ומבטא אחר. אז אני מוציא ספר תורה אחר. אותו דבר אם יש שינוי במשמעות אף על פי שאין שינוי במבטא. למשל במקום "ונמצה דמו" עם ה', אז כתוב "ונמצא" עם... סליחה, במקום "ונמצה דמו" עם ה' כתוב "ונמצא דמו" עם א'. אז למרות שאין פה שינוי במבטא ואת שניהם אני מבטא "ונמצא", אבל יש פה שינוי במשמעות, אני מוציא ספר תורה אחר, אבל אם החסר והיתר זה רק באותיות אהו"י שהם באים לשרת, לא כיסוד של המילה אלא הם באים לשרת, כמו "אבותינו" נכתב בלי ו' וכדומה, אז במקרה כזה לפי הרמ"א לא צריך להוציא ספר תורה אחר. זה השיטה וההכרעה של הרמ"א, שברגע שהחיסרון הוא באותיות אהו"י שבאים לשימוש אני לא צריך להוציא ספר תורה אחר, אבל המחבר מחמיר. המחבר מחמיר בזה והוא טוען שגם בחסרון כזה אני אצטרך להוציא ספר אחר. ובאמת, למרות שזה לכאורה מחלוקת ספרדים והאשכנזים, אבל באמת מובא שהרבה מגדולי האשכנזים חששו למחבר. מתוכם זה שבט הלוי שהסכים עם המחבר וסבר גם כן להחמיר שגם כשהחיסרון הוא באותיות אהו"י ושזה לא משנה לי את המשמעות וגם לא את המבטא. אף על פי כן חושש השבט הלוי לדעת המחבר והוא סובר שצריך להוציא ספר

42:42 דובר 2 אחר. גם השולחן הטהור אני חושב גם כן חושש למחבר. אז זה צריך לקחת בחשבון שיש את החומרה הזאת. ברגע שיש לי אות או תיבה כפולה, אני רואה בספר תורה אות או תיבה כפולה, אז זה תלוי. בתיבה כפולה אני מוציא ספר אחר, אבל באות אז זה תלוי אם האות המיותרת או הכפולה נמצאת בהתחלת התיבה או בסוף התיבה, ככה שאני יכול למחוק אותה ואז התיבה תסתדר לי, אני אוכל לקרוא את המילה בצורה טובה, אז זה לא פוסל, אז לא מוציאים ספר אחר. אבל אם האות נמצאת באמצע המילה, שאם אני אמחוק אותה אז המילה פשוט תתחלק לי לשניים, אז אני כן מוציא ספר אחר. עכשיו יש מצבים בספר תורה שהאותיות חורגות, לכאורה, מחוץ לשורה. הן יוצאות מחוץ לשורה, אז דבר כזה הוא לא פוסל. לא חייבים להוציא ספר תורה על מצב כזה, אבל אם מדובר על אותיות השם, על האותיות של שם השם, אז פה יש חילוק. אם כל שם השם הוא מחוץ לשורה אז בסדר, אבל מדובר על שם השם, לא על אותיות שנלוות לשם השם כמו "לאלוקינו", משהו כזה. אבל אם האותיות "אלוקינו" יוצאות מחוץ, כל שם השם יוצא מחוץ לשורה זה עדיין בסדר. גם כן לא צריך להוציא ספר אחר, אבל אם חלק משם השם יוצא מחוץ לשורה זה חמור יותר ובמקרה כזה אנחנו מוציאים ספר תורה אחר. עכשיו נדבר קצת על שינוי בצורת האותיות. איזה שינוי בצורת האותיות גורם לי ומצריך אותי להוציא ספר תורה אחר. אז נתחיל ככה. ב', אות ב'. אות ב' אמורה להיות מרובעת. ברגע שהיא נכתבה עגולה למעלה אז אנחנו לא מוציאים ספר אחר כי למטה היא עדיין

44:44 דובר 2 מרובעת וצריך להיות לה גם איזשהו עקב כזה למטה. אבל כל עוד שלמטה היא מרובעת, אף על פי שלמעלה היא עגולה, אנחנו לא מוציאים ספר תורה אחר. אבל אם היא עגולה גם למטה, כמובן שאין לה את העקב הזה, אבל היא עגולה גם למטה או שיש לה זווית קהה אז זה פסול. אז במצב כזה אנחנו מוציאים ספר אחר. אותו דבר אם האות ב' היא צרה מאוד, לא יותר מעובי של הקולמוס. אז אנחנו, אנחנו מוציאים ספר אחר. זה כבר דומה ל-נ', אנחנו לא, לא מקבלים את זה. אנחנו מוציאים ספר תורה אחר במצב כזה. אות ה'. באות ה' יש את ה... כמו את הריש הזה ויש את הנקודה באמצע. עכשיו הנקודה הזאת היא צריכה להיות לפחות כמו י'. הגודל שלה צריך להיות כמו י'. אם היא פחות מי', שזה נקרא אות קטנה, אם היא פחות מי', למרות שזה לא טוב אבל אני לא מוציא ספר אחר על מצב כזה. אם הנקודה הזאת היא פחות מי', אני לא מוציא ספר תורה אחר. עכשיו הנקודה הזאת אמורה להיות, אה, בקצה כביכול, כן? יש לי את הקו הרוחב של הה', יש לי את קו האורך ויש לי את הנקודה שהיא עומדת בעצם בסוף האות מול הגג, מול סוף הגג. מה קורה אם הנקודה הזאת היא נמצאת באמצע של האות ה'? אז כל עוד שהיא נמצאת ממש באמצע זה לא פוסל. לא מוציאים ספר אחר, אבל אם היא כבר יותר ימינה ומתקרבת יותר ממש להתחלת האות זה פסול, וזה אני צריך להוציא ספר תורה אחר במצב כזה. י', בי' יש מה שנקרא עוקץ דרבנו תם, שזה בעצם בי' יש את הקוץ העליון ויש

46:39 דובר 2 את הקוץ התחתון, שזה העוקץ דרבנו תם, זה הקוץ התחתון שבולט מהי'. אם אין את הקוץ דרבנו תם, למרות שזה דבר שהוא בעייתי מאוד, אבל הפוסקים כותבים שלא מוציאים ספר אחר על מצב כזה. אז אם יש אות י', אני רואה שיש לי י' בספר תורה בלי העוקץ דרבנו תם, זה לא גורם לי להוציא ספר תורה אחר. אות כ', ברגע שהיא מרובעת למעלה, האות כ' צריכה להיות עגולה. עכשיו ברגע שהיא מרובעת למעלה אבל היא עגולה למטה, אז אני לא מוציא ספר תורה אחר. עדיין היא עגולה למטה ועדיין ניכר שזה לא ב' ושזה כ'. אם זה הפוך, שהיא, שהיא, שהיא מרובעת למטה ועגולה למעלה, מצב כזה יש מחלוקת. מצב כזה יש מחלוקת וצריך כל אחד יעשה מה שהוא מבין. אבל במקרה כזה שהאות כ' היא כמו שאמרנו, אז זה מחלוקת. כן. ברגע שהיא מרובעת גם למעלה וגם למטה אז צריך להוציא ספר אחר, כי זה כבר לא כ', זה כבר ב'. לא מועיל פה גם תינוק, כי התינוק לא מכיר את הכ' של, של הכתיבת סת"ם, אז הוא יקרא את זה כ' בכל מקרה. אבל על כל פנים, ברגע שהאות כ' היא מרובעת גם למעלה וגם למטה זה כבר מצב שמצריך אותי להוציא ספר תורה חדש. באות ל' יש, אה, את האות ל', יש לה את הגג. את הגג, את הקו הארוך הזה שהולך מלמעלה למטה. ה-הקו הזה יש לו אה כביכול אה יש לו גג ב-בהתחלת הקו. יש לו איזושהי בליטה שיוצאת ממנו כלפי שמאל, שזה הבליטה של הל' שהופך את זה להיות כמו אות ו' כזאתי. עכשיו ברגע שיש לי אות ל' שיש לה רק

48:43 דובר 2 קו ישר, אין לה את הבליטה הזאתי בהתחלת האות, אז פה גם כן זה מקרה שאני לא חייב להוציא. יש בזה מחלוקת, האמת שבמצב הזה יש מחלוקת. יש כאלה אומרים שכן צריך להוציא ספר אחר, יש כאלה אומרים שלא מוציאים על זה ספר אחר, אז זה מצב של מחלוקת. המצבים האלה זה מצבים של מחלוקת. כל אחד יכול לפי העניין לסמוך על הדעה הזאתי או על הדעה הזאתי. אות ר' שיש לה זווית למעלה, האות ר' אמורה להיות עגולה, ברגע שיש לה זווית למעלה זה שאלת תינוק. אם הוא קורא אותה עדיין אות ר', מסתמא הוא יקרא את זה אות ר', אז זה יהיה בסדר ולא צריך להוציא אה ספר אחר. אה ש' שיש לה מושב רחב. הש' אמור להיות לה מושב כזה שהוא מסתיים בכמו אה קוץ, הולך ומצטמצם ומסתיים ומתקצר כמו משולש. אבל אם הש' יש לה מושב רחב אז למרות שזה לא טוב אבל לא מוציאים, גם על פסול כזה לא מוציאים ספר תורה אחר. ת' שהרגל השמאלית היא כנגד אמצע הגג, לא מוציאים ספר אחר. זה דומה ל-ה'. אם זה כנגד אמצע הגג לא מוציאים ספר אחר, אבל אם זה יותר ימינה זה פסול ומוציאים ספר תורה אחר. כשמדובר על התגים, תגים של האותיות, יש אותיות שצריכים לתייג אותם, זה שעטנ"ז ג"ץ, בד"ק חי"ה וכדומה. אז האות-- התגים אמורים להיות פרודים. זה שלושה תגים שהם אמורים להיות כל אחד במקום שלו, אבל אם הם מחוברים למטה זה נהיה כאילו כמו ש' כזאתי ששלושת התגים מחוברים למטה או שהם נוגעים אחד בשני, לא מוציאים ספר תורה אחר על דבר כזה. במקרה שיש לי חסרון בתגים,

50:40 דובר 2 התגים של שעטנ"ז ג"ץ, אם חסר את התגים של ש-ש-שעטנ"ז ג"ץ, יש מחלוקת אם צריך להוציא ספר אחר או לא, אז גם פה כל אחד יעשה כפי הבנתו. אם אבל אה חסר תגים של בד"ק חי"ה זה לכולי עלמא לא מעכב, לא מוציאים ספר אחר. יש פסולים נוספים שהם לאו דווקא באותיות, אלא פסולים בספר עצמו, כמו למשל אם נקרעו התפירות שבין גיליון לגיליון. אז ההלכה אומרת שאם נקרעו התפירות, אפילו שזה רוב התפירות אבל נשאר חמש תפירות קיימות, שזה עדיין הקשר עדיין יציב בחמש תפירות האלה, בדרך כלל יש שתים עשרה תפירות שתופרים את הגיליון לגיליון. אז אם נ-נפרמו מתוך השתיים עשרה נפרמו שבע תפירות ונשאר חמש תפירות קיימות, אז גם כן לא מוציאים ספר אחר. אבל אם גם פחות מזה ולא נשאר אפילו חמש תפירות, יש כאלה שעדיין רוצים להגיד שאם זה בכל זאת אה ק-קשור טוב אז זה יהיה בסדר, אבל בדרך כלל ברגע שנשרו כל כך הרבה תפירות אנחנו צריכים כבר להוציא ספר אחר, זה ספר פסול. אם נקרעה היריעה של הספר תורה. אז ככה, אם זה נקרע רק בגיליון החלק, זה עדיין לא הגיע לאותיות, לא מוציאים ספר אחר, אבל אם זה כבר הגיע לאותיות, אפילו שזה לא קרע את האותיות עצמן וזה נכנס בין האותיות כבר הקרע, מוציאים ספר אחר. אם אבל זה הקרע נמצא בין גיליון לגיליון, אבל הוא נקרע עד כדי כך שהוא כבר נכנס שלוש שורות כנגד ה-ה-ה-האותיות, אז למרות שהוא, שזה שהוא בין-בין-בין, בין גיליון לגיליון, אבל הקרע הוא כל כך עמוק שהוא נכנס עד שיעור של שלוש שורות מהכתב, מהאותיות, הכתב, זה גם כן פסול וצריך להוציא

52:43 דובר 2 ספר תורה אחר על פסול כזה.