דיני מזוזה חלק ג' - הרב אייל פלד שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 מה שנשאר לנו זה הבירור באיזה צד אני שם את המזוזה. זה בירור מאוד, מאוד חשוב, כי הרבה פעמים נשאלת השאלה. אנחנו נתחיל עם זה שדבר ראשון אנחנו צריכים לדעת שמזוזה זה בימין הנכנס. זה כלל ברזל. מזוזה זה בימין הנכנס. שמתי את המזוזה משמאל, פסולה. מאיפה לומדים? כי כתוב, "וכתבתם על מזוזות ביתך". ביתך, אני קורא את זה דרך ביאתך. דרך ביאתך, זה אומר שהבן אדם צריך לשים את המזוזה בצד של דרך ביאתו. איך בן אדם נכנס לבית? "כי עקר איניש כרעיה דימינא עקר ברישא". כשאדם נכנס לבית, הוא נכנס ברגל ימין, אז הצד הימני זה דרך הכניסה. אני שם את המזוזה בימין הנכנס. רק יש הרבה מצבים שאני לא יודע מה ימין הנכנס. אני נכנס גם מפה וגם משם. זה, זה בדרך כלל בשני חדרים שיש דלת אחת שהיא מובילה אותי לשני החדרים, או כל החדרים של הבית הם בעצם נמצאים במעמד הזה, ש... אני נכנס מהבית ואני נכנס לחדר, ונשאלת השאלה מה זה נקרא דרך הכניסה. אז בעצם הגמרא כבר מדברת על זה, על שני חדרים סמוכים אחד לשני שיש פתח ביניהם, והציור שהגמרא מדברת עליו זה ששני החדרים פתוחים לרשות הרבים. זאת אומרת, החדר הזה, הקדמי, הוא פתוח גם לרשות הרבים. אני יכול להיכנס מרשות הרבים לחדר, וממנו אני נכנס לחדר נוסף, שהחדר הנוסף הזה גם כן פתוח לרשות הרבים, ולכן יש פה את השאלה. אז נשאלת השאלה מאיפה הכניסה, מהחדר הקדמי לחדר השני או מהחדר השני לחדר הזה? מה אנחנו עושים? על זה, ככה בעצם הפוסקים מסבירים, הגמרא זה לא ברור כל כך, אבל ככה הפוסקים מעמידים את השאלה בציור כזה, ועל זה אומרת הגמרא:

02:13 דובר 2 אנחנו הולכים אחרי היכר ציר. במצב כזה אנחנו הולכים אחרי היכר ציר. מה זה נקרא היכר ציר? אז ככה, קודם כל היכר ציר זה לא כמו שחושבים, שהשאלה היא איפה הציר נמצא. אם הוא נמצא מצד ימין, אם הוא נמצא מצד שמאל, זה לא מעניין אותנו איפה הציר נמצא. היכר ציר זה בעצם, ציר זה הציר שעליו מסתובבת הדלת. כשאני אומר היכר ציר אני רוצה לדעת לאיזה כיוון הדלת מסתובבת, כי הדלת יכולה להיפתח החוצה, פנימה אולי, נגיד אם זה החדר הזה, אז הדלת יכולה להיפתח פנימה, היא מסתובבת על הציר הזה פנימה לכיוון החדר, פנימה לחדר, ודלת יכולה להיפתח לצד השני החוצה, לכיוון הזה. אז ההיכר ציר שלה זה לכיוון הזה. עכשיו ההיגיון הוא שכיוון פתיחת הדלת זה דרך הכניסה. אם הדלת נפתחת לשם, לחדר הזה, אז אני נכנס מפה לשם. אם הדלת נפתחת לכיוון הזה, אז אני נכנס מפה לכאן, וזה העניין של ההיכר ציר. ואז אני רוצה לדעת איפה אני שם את המזוזה, אז אני שואל את עצמי איפה הדלת נפתחת. אם היא נפתחת לשם אני אשים את המזוזה, אז הכניסה שלי זה מכאן לשם, אני אשים את המזוזה מימין הכניסה, מהחדר הזה לחדר הזה. אם הדלת נפתחת לכיוון הזה, לכיוון החדר הזה, אני אשים את המזוזה מימין הנכנס, מהחדר הזה לחדר הזה. זה העניין של היכר ציר. אז אוקיי, אז זה היכר ציר. אבל מה קורה, אז זה אנחנו, לכן אני הקדמתי שזה מדובר בציור ששני החדרים נפתחים לרשות הרבים. אבל מה קורה אם, אם חדר אחד לא נפתח לרשות הרבים, זה חדר פנימי? אז מה יהיה במקרה כזה? אז פה

04:04 דובר 2 באים הפוסקים וכותבים כמה ש-, כמה אפשרויות. זה נקרא הכרעות, דרך אגב, כל המצבים האלה זה נקרא הכרעות. יש כמה, כמה דרגות של הכרעות, איך אני קובע מה זה ימין הנכנס? אז אם כן ככה, יש כאלה שכותבים שההכרעה אחרי היכר ציר. אם אני לא יכול להשתמש בהיכר ציר כהכרעה בגלל שיש לי פה חדר שהוא לא נפתח לרשות הרבים, הוא נקרא חדר פנימי. אז אני בעצם הולך אחרי החדר שהוא, אני הולך אחרי עיקר תשמיש. מה החדר שהוא עיקר השימוש? באיזה חדר אני משתמש יותר? זה נקרא החדר העיקרי שאליו אני נכנס. אז עיקר תשמיש זה תלוי אם יש חדר ששם אני אוכל ושותה, ומצד שני החדר השני זה חדר ששמה משחקים ושם יש ילדים שמשחקים, או יש שמה כל מיני אה שימושים שהם לא שימושים חשובים כל כך. אז יוצא שבעצם עיקר התשמיש, החדר שהוא עיקר תשמיש זה החדר שאליו אני נכנס. אז אני שם את המזוזה מימין הכניסה לחדר שהוא עיקר תשמיש. זו שיטה אחת שמובאת בפוסקים. הש"ך מביא את השיטה הזאתי, עיקר תשמיש. אה דרך אגב, בעיקר תשמיש, אז אם יש חדר אחד שהוא לאכילה וחדר אחד שהוא לשינה, אז חדר האכילה נחשב שימוש יותר עיקרי מאשר השינה. אז לכן החדר שהוא לאכילה הוא יהיה עיקר תשמיש והמזוזה תהיה מימין הכניסה אליו. יש שיטה נוספת שזה נקרא רוב כניסות או דרך, או דרך כניסה או רוב כניסות. זה מובא גם כן בפתחי תשובה, מביא את חומות ירושלים, שמביא את השיטה הזאתי. רוב כניסות זה בעצם השאלה איפה רוב הכניסות, מכאן לכאן או מכאן לכאן. אז הוא מביא למשל דוגמה של עזרת גברים ועזרת נשים. עזרת גברים

06:01 דובר 2 נמצאת כאן, זה החדר של עזרת גברים, עזרת נשים זה חדר שנמצא כאן. ואז הוא בא ומתאר ככה: אם, בדרך כלל בין עזרת גברים לעזרת נשים רוב הכניסות זה מעזרת הגברים לעזרת הנשים. הנשים לא יוצאות לעזרת הגברים. הגברים נכנסים שמה לפעמים להביא אוכל, להביא יין לקידוש, להביא את הספר תורה וכולי. אז רוב הכניסות זה מעזרת הגברים לעזרת הנשים. אז לכן כשאני שואל את עצמי איפה לקבוע את המזוזה בפתח כזה, שהוא בין חדר לחדר, בין שני חדרים, אז אני אומר: אם רוב הכניסות זה מעזרת הגברים לעזרת נשים, אז אני אקבע את המזוזה מימין הכניסה לעזרת הנשים. אם זה היה הפוך, שרוב הכניסות מכאן לכאן, אז אני אקבע את המזוזה מימין הכניסה לחדר השני. זה גם כן יכול להיות בבית שלנו גם כן מצב כזה שלפעמים יש לנו כניסה כזאתי שאני רוצה להגיע לחדר מסוים, אז יש לי דרך כזאתי שאני הולך ואני ישר נכנס לחדר. אבל יש גם דרך אחרת שאני צריך להקיף ואני נכנס כאילו מסביב. אז גם פה רוב הכניסות זה מהפתח הזה ולכן זה יהיה דרך הכניסה ולא מהפתח השני מהצד. מהכניסה השנייה זה מיעוט הכניסות, זה לא רוב הכניסות. אז אני צריך לשאול את עצמי מה רוב הכניסות. אז הנה יש לנו פה כבר שלוש הכרעות. יש לנו היכר ציר, יש לנו רוב כניסות ויש עיקר תשמיש. יש הכרעה נוספת שזה החדר הפנימי, וזו הכרעה מאוד הגיונית, כי בעצם אני שואל את עצמי: ברגע שאני נכנס מחדר חיצוני, אני נכנס לחדר פנימי, אז בפשטות לא יכול להיות מציאות שהכניסה היא מהחדר הפנימי לחדר החיצוני. כי איך אני מגיע לחדר הפנימי?

07:51 דובר 2 הרי החדר הפנימי הוא סגור, אין לו יציאה לרשות הרבים, הוא סגור. אם אין לו יציאה לרשות הרבים, אז על כרחך שהכניסה היא מהחדר החיצוני אליו. לכן זה גם כן עוזר לי להכריע איפה אני שם את המזוזה. היות והכניסה היא מהחדר החיצוני לחדר הפנימי, אז אני שם את המזוזה מימין הכניסה מהחדר החיצוני לחדר הפנימי, ולכאורה גם אם עיקר תשמיש בחדר החיצוני, לכאורה זה לא משנה, עדיין החדר הפנימי הוא קובע לי, וגם אם רוב הכניסות זה לחדר החיצוני, לכאורה מצב כזה גם כן לא עוזר. אני אשים את המזוזה בימין הכניסה לחדר הפנימי כי אין דרך להיכנס מהחדר הפנימי לחדר החיצוני. כמו שדיברנו, זה רק חזור, אבל אין דרך כניסה ישירה מהחדר הפנימי לחדר החיצוני. אז אם ככה אנחנו יכולים לסכם ככה, שאם אנחנו רוצים לבנות את הסדר של ההכרעות, אז אנחנו נוכל לבנות אותם בצורה כזאת. אנחנו נגיד הכרעה ראשונה: חדר פנימי. הכרעה ראשונה: חדר פנימי. הכרעה שנייה, אם אין לי חדר פנימי, אז ההכרעה השנייה אני מסתכל על החדר שהוא עיקר תשמיש. או סליחה, חדר שרוב הכניסות אליו. זו ההכרעה השנייה. חדר שרוב הכניסות הן אליו. הכרעה שלישית, אם גם פה זה בהשוואה, שניהם נכנסים אותו דבר, אז ההכרעה השלישית זה עיקר תשמיש. איזה חדר הוא עיקרי בתשמיש? הכרעה רביעית זה ההיכר ציר. כל מה שדיברנו עכשיו, הסדר הזה של ההכרעות זה לשיטת כל העולם. ככה העולם פוסק, שהולכים אחרי ההיכר ציר זה כאילו הכרעה אחרונה. יפה, אבל כשאנחנו מדברים לשיטת חב"ד, אנחנו יודעים ששיטת חב"ד היא שקודם כול היכר ציר. אנחנו תמיד הולכים אחרי היכר ציר, לכן ההיכר ציר גובר על

10:03 דובר 2 כל שאר ההכרעות. אז בכל המצבים שיכולים להיות, גם אם זה חדר פנימי, גם אם זה רוב הכניסות לכאן או עיקר תשמיש או לא יודע מה, ברגע שיש לי היכר ציר, יש לי דלת ויש ציר ואני רואה לאן הדלת נפתחת, אם היא נפתחת לכאן או נפתחת לכאן, אני הולך אחרי פתיחת הדלת. אני הולך אחרי ההיכר ציר. זה מה שקובע לי בסופו של דבר איפה אני אשים את המזוזה. אז אם הדלת נפתחת לכיוון הזה, אני אשים את המזוזה מימין הכניסה לחדר הזה. אם הדלת נפתחת לכיוון השני, אני אשים את המזוזה מימין הכניסה לחדר השני. זה הרבה פעמים מצוי בחדרי ממ"ד או בחדרי ביטחון, כל מיני מקומות, מבנים שהאבטחה דורשת שהדלת תיפתח החוצה. אז אני שם את המזוזה הפוך. העולם, כל העולם ישים את זה מצד זה, אבל אני שם את זה מימין היציאה מהחדר כלפי חוצה, אם זה מסדרון, אם זה לא יודע מה. מה שכן, כל ההכרעה הזאת של היכר ציר זה הכול טוב ויפה כשלא מדובר על כניסה ראשית, אבל כשאנחנו מדברים על כניסה ראשית, בכניסה הראשית תמיד שמים מימין הנכנס, לא משנה לאיזה כיוון הדלת נפתחת, תמיד אני אשים את המזוזה מימין הנכנס. זה באופן כללי שיטת חב"ד. אנחנו הולכים אחרי היכר ציר בכל מצב, בכל עניין אנחנו הולכים אחרי היכר ציר. אלא מה, בזה גופא נכנסת השאלה בנוגע לחדר פנימי. אם יש לי היכר ציר שהולך בצורה כזאת שאני נכנס מחדר חיצוני לחדר פנימי, והחדר הפנימי, כמו שאמרנו, הוא סגור מכל הצדדים, אין אפשרות להיכנס מרשות הרבים לחדר הפנימי. פה אנחנו נכנסים בעצם לאיזושהי סתירה בעצם, כי אני לא יכול להגיד שהכניסה היא אם הדלת

12:04 דובר 2 נגיד נפתחת מהחדר הפנימי, ההיכר ציר נפתח לכיוון החוצה, לכיוון החדר החיצוני. אני לא יכול להגיד, מציאותית קשה לי לבוא ולהגיד ש-ש-שהכניסה היא מהחדר הפנימי לחדר החיצוני, כי איך אני אגיע לחדר הפנימי? אני צריך להגיע אליו מהחדר החיצוני, אז לא ייתכן אפשרות של כניסה ישירה מהחדר הפנימי לחדר החיצוני. אז איך? איך? אז איך אני יכול ללכת פה אחרי היכר ציר? אז לכן באמת במצב כזה אז יש התייחסויות מסוימות, כי אנחנו מדברים על חדר פנימי, אז יש התייחסויות של הרבי הרש"ב על המציאות הזאת, על המצב הזה, שטוענת שהרבי, שהוא שאלו אותו, הרבי הרש"ב, שאלו אותו על מצב כזה, אז הוא אמר, שאלו אותו איך ייכנסו. אז הוא אמר: זה לא נוגע לי, שייכנסו מהחלון, שיקפצו מהגג. כל מיני תשובות בסגנון כזה. וכאן בעצם יש, אה, לכן זה נכנס גם באמת לשאלה מה הכוונה של התשובה הזאת? האם זה היה סתם תשובה ככה, שמה פשט סתם? הרבי לא אומר תשובות סתם, אבל האם, מה הוא בא לומר? האם הוא בא לומר שאני לא אכפת לי אם יש אפשרות כניסה או אין אפשרות כניסה, או שהוא באמת בא לומר שכן, שייכנסו מהחלון. זאת אומרת, הוא בא לומר שמספיק לי כניסה תאורטית, אני לא צריך כניסה בפועל ממש. אף אחד לא נכנס מהחלון בפועל ממש, אבל אם יש אפשרות תאורטית של כניסה מהחלון או מהגג אז זה בסדר, זה מספיק. ולכן גם במצב כזה של חדר פנימי, אם יש חלון, יש גג או יש פתח בגג, אני אקבע את המזוזה. אם הדלת נפתחת כלפי חוץ, אני אקבע את המזוזה מימין הנכנס מהחדר הפנימי לחדר החיצוני. אבל השאלה שנשאלת: מה קורה

14:04 דובר 2 כשאין חלון? אם זה חדר כזה שאין חלון או שיש סורגים על החלון, שאין אפשרות אפילו תאורטית של כניסה מהחדר הפנימי לחדר החיצוני, וזה באמת קיימת מחלוקת די רצינית בין רבני חב"ד. יש כאלה שטוענים שבמציאות כזאת אנחנו לא נלך אחרי היכר ציר. יש כאלה שטוענים שגם במצב כזה אנחנו נלך אחרי היכר ציר. ככה מסופר, מעיד הרב, הרב לנדא מעיד שככה היה. הוא מעיד שבאמת לא מתחשבים בחלון, אפילו אם אין חלון הולכים אחרי היכר ציר. אבל יש הרבה רבנים אחרים שטוענים שלא. אם אין חלון אז לא הולכים אחרי היכר ציר, גם רבנים מאוד חשובים. אז למעשה לכאורה כל אחד יעשה איך שהוא מבין. לכאורה למעשה כל אחד יעשה איך שהוא מבין. רק הייתי אומר שלא לשים מזוזה עם ברכה במצב כזה. זה כל זה מדובר שיש היכר ציר, אבל יש הרבה פעמים דלתות שאין להם היכר ציר. יש דלתות או פתחים בלי דלת או פתחים שיש להם דלת הזזה, דלת ש-- דלת הזזה או חלונות הזזה וכדומה, שאין שמה בכלל מציאות של היכר ציר, או שזה דלת שנפתחת לשני הצדדים, גם זה יכול להיות. אז מה אנחנו עושים במקרה כזה שאין אפשרות להכריע על פי היכר ציר? אז אין הכי נמי, במקרה כזה באמת יש כאלה שרוצים לתת סימנים אחרים להיכר ציר, אבל למעשה אנחנו מתייחסים לזה כאל מצב שאין היכר ציר, אז אי אפשר להשתמש בהכרעה הזאת של היכר ציר במצבים כאלה, אלא אני צריך לסמוך על ההכרעות האחרות שדיברנו עליהם, שזה חדר פנימי, רוב כניסות, עיקר תשמיש וכולי. רק מה, שהסדר של ההכרעות האלה לפי חב"ד, ככה בעצם זה כתוב, אה, בקבצים של, אה, של הרב

16:06 דובר 2 דבורקין, שהוא סידר גם כן ככה את ההכרעות, ויוצא לפי איך שהסדר הזה, איך שזה מסודר לפי חב"ד, אז יוצא ככה. ההכרעה הראשונה, אני מדבר עוד פעם שאין היכר ציר. אז מה ההכרעות? אז ככה. ההכרעה הראשונה זה חדרים שאין חיובם שווה. אם מדובר שהכניסה היא לשני חדרים, פתח שהוא כניסה לשני חדרים שאחד מהם החיוב שלו חיוב גמור, השני החיוב שלו נמוך יותר, אני אקבע את המזוזה בימין הכניסה לחדר שהחיוב שלו הוא חיוב גמור. זה הכרעה ראשונה. הכרעה שנייה זה כיוון ההליכה. אם כיוון ההליכה זה מכאן לשם, בן אדם נכנס לבית, הולך מכאן לשם, זה כיוון ההליכה. אז אני אקבע את המזוזה מימין של הכיוון, של ההליכה, של הכניסה לחדר שאליו כיוון ההליכה של הכניסה. אני אקבע את המזוזה מימין של הכניסה אליו. הכרעה שלישית. אם אין לי אפשרות להשתמש בהכרעות האלה, אז אני הולך אחרי עיקר תשמיש, לא אחרי רוב כניסות כמו שבדרך כלל הולכים העולם. אני הולך אחרי עיקר תשמיש. עכשיו תשימו לב, ההכרעה של עיקר תשמיש היא גוברת על חדר פנימי. זאת אומרת, גם אם מדובר פה בחדר פנימי, אם החדר החיצוני הוא עיקר התשמיש, אז אני אקבע את המזוזה מימין היציאה מהחדר הפנימי אליו, למרות שעוד פעם אין אפשרות של כניסה כזאתי, אבל אף על פי כן העיקר תשמיש הוא גובר. אז אני אקבע את את המזוזה בימין היציאה מהחדר הפנימי לחדר שהוא עיקר תשמיש. זה ההכרעה השלישית. ההכרעה הרביעית זה חדר פנימי, אז אם זה חדר פנימי החדרים שווים בכל ה, בכל ה, מ-מ-מ-מ כל ה, אה, דרישות האלה שדיברנו עליהם, הם שווים בחיובם, שווים בכיוון ההליכה, שווים בעיקר תשמיש. ההכרעה הרביעית

18:03 דובר 2 זה חדר פנימי. אם החדר אחד הוא פנימי, אז אני אקבע את המזוזה מימין הכניסה לחדר הפנימי. ההכרעה החמישית, אם אין לי חדר פנימי וכל ההכרעות שוות, אני הולך אחרי רוב כניסות. כמו שאמרנו, החדר שאליו נעשים רוב הכניסות, אני אקבע את המזוזה אליו. שאנחנו רואים מזה שכל זה, כמו שאמרנו, זה כל זה שמדובר גם כל העניין של היכר ציר, זה מדובר שאנחנו לא בכניסה ראשית אלא בכניסות פנימיות של הבית. דבר נוסף שחשוב לברר בנוגע לכניסה לחצר: איפה אני שם את המזוזה? מקודם דיברנו בכלל על החיוב של חצר, אבל במקרים שכן צריך לשים מזוזה, שזה רוב המקרים, איפה אני מעמיד את המזוזה בכניסה לחצר? האם אני מדבר שאני מהבית נכנס לחצר? איפה אני מעמיד את המזוזה כשאני יוצא מהבית לחצר, אם זה חצר אחורית וכדומה? אז איפה אני מעמיד את המזוזה? האם בימין הכניסה לחצר? או יותר נכון, היציאה לחצר, או בימין הכניסה מהחצר לבית? האם הולכים שם גם אחרי היכר ציר? מה בעצם קורה במצב הזה? אז הכי נמי, חצר פרטית שמשמשת גם ככניסה לבית. נגיד שיש לה איזושהי כניסה מרשות הרבים, למרות שזו כניסה צדדית, אבל כן היא פתוחה לרשות הרבים ואני יכול להיכנס דרכה לבית. אז אני מעמיד את המזוזה מימין הנכנס. זאת אומרת, אני דן את זה כמו כניסה ראשית. אני לא מתחשב בהיכר ציר. אני מעמיד את המזוזה מימין הנכנס. זה מדובר על חצר פרטית שיש לה גם כן אפשרות להיכנס ממנה לבית. כשמדובר על חצר אחורית, חצר אחורית שאו שהיא סתומה לגמרי או שיש לה גם פתח לרשות הרבים, אבל עוד פעם זה לא, זה לא כניסה, זה לא,

20:02 דובר 2 לא נכנסים משמה בדרך כלל. יש לה אמנם פתח לרשות הרבים, ובדרך כלל לא נכנסים מהחצר הזאת לבית, או שזו חצר סתומה. בשני המצבים האלה אני הולך לפי היכר ציר. אם יש לי היכר ציר, אני אלך בשני המצבים האלה אחרי היכר ציר. אם אין לי היכר ציר, אז עוד פעם זה נכנס למחלוקת שדיברנו, המחלוקת של הרמב"ם והרא"ש, האם החצר היא מחויבת במזוזה או שהיא לא מחויבת במזוזה. לכן זה גם כן נפקא מינה, זה נפקא מינה גם למיקום הקביעה של המזוזה. האם בימין היוצא מהבית לחצר או בימין הנכנס מהחצר לבית? היות וזה נתון במחלוקת, אז הפוסקים כותבים שכל אחד יעשה איך שהוא נוהג. תברר את המנהג אצלך וכך תעשה. כל זה זה כשאין היכר ציר, וזה הרבה פעמים אין היכר ציר. כשאנחנו מדברים על יציאה לחצר, בדרך כלל זה לא נעשה על ידי דלת, זה איזה חלון כזה שזז. אז לכן יש אפשרות גם לשים מימין היציאה לחצר, מימין הכניסה לחצר. כמדומני שברוב המצבים אנחנו שמים מימין היציאה לחצר. אבל עוד פעם, אם יש היכר ציר, אני אלך אחרי היכר ציר. כל עוד שזו לא חצר שנכנסים ממנה לבית ויש לה פתח לרשות הרבים, נכנסים ממנה לבית והיא חצר פרטית, אבל היא חצר קדמית, אלא מדובר פה על חצר אחורית, אפילו אם יש לה כניסה מרשות הרבים גם כן, אבל זו חצר אחורית, לא נכנסים ממנה בדרך כלל לבית, אז אני כן אלך לפי היכר ציר במצבים האלה. ביציאה למרפסת אז גם כן, אם אין היכר ציר, אני אקבע את המזוזה, ככה זה המנהג, אני אקבע את המזוזה ביציאה מהחדר שלי למרפסת. זאת אומרת, מהבית למרפסת.

21:50 דובר 2 אני אקבע את המזוזה בימין היציאה מהבית למרפסת. זה במקרה שאין היכר ציר. במקרה שכן יש היכר ציר, אז אני אקבע את המזוזה לפי ההיכר ציר. כשאנחנו מדברים על היכר ציר, מה קורה אם ההיכר ציר הוא לכיוון חדר שפטור ממזוזה? יש לי פתח בין שני חדרים, ההיכר ציר, הדלת נפתחת לכיוון החדר שהוא פטור ממזוזה. אז מה אני אגיד? שאני אשים את המזוזה מימין הכניסה לחדר שהוא פטור ממזוזה? אם הוא פטור ממזוזה, אז הוא לא צריך לשים שם מזוזה. אז לכאורה, על כורחך המזוזה צריכה להיות בכיוון השני, כאילו אני לא מתחשב פה בהיכר ציר, אני שם את המזוזה מכיוון היציאה מהחדר שפטור, מהכניסה מהחדר שפטור לחדר שחייב. בזה גם כן יש מחלוקת ברבני חב"ד, ולדעתי לדידי נראה שבאמת ההיגיון אומר שאני אשים את המזוזה מהיציאה, אני לא אתחשב בהיכר ציר. לא ייתכן שאשים מזוזה לכיוון החדר שפטור ממזוזה, אז אני אשים את המזוזה לכיוון הכניסה מהחדר שפטור לחדר שחייב. אני אשים את המזוזה מימין הכניסה לשם ואני לא מתחשב במקרה כזה בהיכר ציר. יש לנו גם כן שאלה בנוגע לדיור, שהדיור שמחייב במזוזה. גם דיברנו על זה קצת, אבל דיברנו על אופן הדיור. איזה אופן דיור מחייב במזוזה. אבל יש נושא, יש עניין אחר בנוגע לדיור, כי אנחנו מדברים עכשיו על האנשים שדרים בבית, ואנחנו שואלים את עצמנו בעצם מה קורה במצב שגרים בבית שתי סוגים של אנשים, אנשים שחייבים במזוזה ואנשים שלא חייבים במזוזה. מי זה האנשים האלה שלא חייבים במזוזה? אז נשים אנחנו יודעים שהן מחויבות במזוזה. קטנים, אז קטן שהגיע לגיל חינוך, יש כן, בהחלט מצווה מגיל חינוך לחייב אותו במזוזה, ואם זה בית

23:49 דובר 2 שלו, שכן אומרים שהוא בעצמו גם יכול לקבוע מזוזה. אבל אנחנו בהחלט יכולים להגיד שגוי פטור מקביעת מזוזה. אז מה קורה בדירה שגרים שמה יהודים וגויים בשותפות? אז הנה בנוגע לדירה שמשותפת למגורים לגוי וליהודי, לא משנה אם הם שוכרים את הדירה ביחד או שהם קנו את הדירה ביחד, בכל מקרה יש פה מחלוקת בפוסקים. זה מופיע בט"ז והש"ך בסימן רפ"ו. האם שותפות של גוי פוטרת במזוזה או לא? לכן למעשה אנחנו נשים מזוזה בלי ברכה. בדירה שהיא משותפת ליהודי ולגוי, נשים מזוזה בלי ברכה בפתח של הבית, אלא אם כן אנחנו חוששים שהגוי יבזה את המזוזה, זה כבר פוטר, אבל בימינו לא מצוי כזה דבר. אם כן, זה המצב. אז לפי זה גם כן אנחנו יכולים לדון בנוגע לנישואי תערובת. רחמנא ליצלן עלינו שיהודי נשוי לגויה או שזה כן, יהודי נשוי-- יכול להיות גם ההפך. הרי אישה גם כן חייבת במזוזה. אז אם זה אישה שנשואה לגוי, לא עלינו, אז זה אותו-אותו-אותו מסקנה. אני חושב שגם הרמב"ם מתייחס למצב כזה, אבל זה אותו מסקנה. אנחנו עושים מזוזה בפתח של הבית בלי ברכה. בנוגע ל-- עכשיו מדובר על דירה פרטית, אבל כשמדברים על מבנה, על בניין, דירת מגורים רבת קומות, וכמו שאמרנו אנחנו יודעים שבית שער גם מחויב במזוזה, ממילא הכניסה לבניין והפרוזדורים וכל העסק הזה זה הכל בהגדרה של בית שער שהוא גם כן חייב במזוזה במצבים מסוימים אפילו מהתורה. אבל מה קורה שאני גר בדירה, במבנה, בבניין דירות שיש דירות של יהודים, דירות של גויים, זה הכל, זה מעורב וזה יכול לקרות מצב כזה בחוץ לארץ בטח, גם בארץ יכול להיות. אז האם יש חיוב לשים מזוזות בכניסה

25:52 דובר 2 של הבניין? דרך אגב, שזה מאוד חשוב לדעת שחייבים לשים מזוזות בכניסה של הבניין גם כן. זה אמורים להיות שותפים בזה כל הדיירים, אבל אם יש דיירים שלא מוכנים להשתתף אז אתה מחויב לשים את המזוזה על החשבון שלך. אתה יכול לקנות מזוזה, אה, פשוטה ולשים, אבל אי אפשר להיפטר מזה. אבל ברגע שמדובר על בית דירות שמשותף ליהודים ולגויים, נשאלת השאלה מה קורה במצב כזה? אז אנחנו יכולים להגיד, ויש בזה סברה גם כן מאוד חזקה שככה מציין חובת הדר, גם כן הערוך השולחן. או יותר נכון האבני נזר מדבר על זה. אה, הוא אומר שהיות וזה בית שער, והרי אנחנו יודעים שכל החיוב של בית שער זה מצד שהוא מוביל לדירה, אז מה אכפת לי שהבניין הזה משותף ליהודים ולגויים? סוף כל סוף הבית שער הזה, הכניסה, הפרוזדורים האלה, למה אני מחייב אותם במזוזה? בגלל שהם מובילים אותי לדירה של היהודי. אז היות והדירה של היהודי מחויבת במזוזה מהתורה, אז גם הבית שער הזה מחויב במזוזה מהתורה, ולא מפריע לי זה שיש גוי שהוא שותף גם כן בבניין. אז לכן לדעת האבני נזר צריך לשים שם מזוזה עם ברכה. אפשר לסמוך עליו לכאורה. זה בנוגע למזוזות בבניינים משותפים. מה קורה בנוגע לבתי מלון, כן, בארץ או בחוץ לארץ? בן אדם שנמצא בבית מלון בכלל בארץ, אז ההלכה אומרת שהוא, אם הוא לא נמצא שם שלושים יום, הוא פטור ממזוזה. אז הרבה פעמים קורה שבן אדם מגיע לבית הארחה, לבית מלון. בדרך כלל אם זה יהודים שמים מזוזה, אבל אם זה לא יהודים אין שם מזוזה או לפעמים יש מזוזה והיא לא-לא נכונה, היא פסולה או לא, גם קרה

27:39 דובר 2 לי מצבים כאלה שראיתי. אז, אה, לא צריך להיות בלחץ וישר ללכת ולקנות מזוזה. כל עוד שאתה לא גר שמה, אתה לא נמצא שמה שלושים יום, אתה לא צריך לשים מזוזה בבית מלון. אחרי שלושים יום כן צריך לשים מזוזה. בחוץ לארץ, אז למרות שכתוב בפוסקים, יש כמה פוסקים שטוענים שבחוץ לארץ לא צריך בכלל לשים מזוזה בבית מלון בחוץ לארץ. אני נמצא בבית מלון בחוץ לארץ, או אפילו סתם בבית של איזה, אני, בית של מישהו, בית אחר-- בית הארחה וכדומה, גם אחרי שלושים יום הפוסקים כותבים שהוא לא צריך לשים מזוזה. אף על פי כן, יש פוסקים חשובים, חובת הדר, ערוך השולחן, שכותבים שגם בחוץ לארץ צריך לשים מזוזה אחרי שלושים יום. כמדומני שככה באמת ההוראה. מסופר על הרבי הרש"ב שהוא, שהוא היה הולך לנאות דשא, אז היה לוקח איתו מזוזה והיה קובע אותה מיד. כשהיה מגיע לבית הארחה היה מיד קובע את המזוזה, אפילו לא מחכה שלושים יום. וגם מסופר שפעם אחת שאלו אותו על העניין הזה. מה, מאיפה זה מגיע? לכאורה אין לזה מקור בהלכה. אז הרבי הרש"ב התבטא ביטוי מאוד מעניין. הוא אמר אצלנו שעה זה יום ויום זה שנה. אז המדד, הפרופורציות הם אחרות לגמרי. אז אוקיי, זה הרבי הרש"ב. אבל אף על פי כן, כן ראוי לחשוש, ולפחות אם נמצאים שמה יותר משלושים יום, אז כן ראוי לשים שם מזוזה. על כל פנים בלי ברכה שיהיה מה שנקרא, אה, לכל הדעות ולכל השיטות וגם השמירה של המזוזה שאנחנו נזכה שתשמור אותנו. נזכה בעזרת השם לקיים את המצווה הזאתי כראוי כמו שצריך. הרבי יצא במבצע מזוזה. זאת אומרת שהרבי כן מוצא לנכון לחזק

29:31 דובר 2 את העניין הזה. אז אם אנחנו לא עושים מבצע מזוזה ככה בשווקים, אז לפחות אצלנו בבית נדאג לכך שהמזוזות יהיו מתוקנות כמו שצריך על פי ההלכה למהדרין. זה יחסוך מאיתנו כל מיני עניינים בלתי רצויים. מה שדיברנו בנוגע לציור הזה שיש לנו מזוזה מצד ימין, מצד שמאל הקיר ממשיך, שאמרנו שחייבים לפי הרא"ש לשים שמה מזוזה. אנחנו שמים מזוזה בלי ברכה. זה במצב כזה באמת שהמזוזה מצד ימין. במצב שהמזוזה מצד שמאל והקיר ממשיך מצד ימין, שאמרנו ששמה זה פטור מעיקר הדין ממזוזה, אז אנחנו צריכים לדעת: נכון, אמנם שזה פטור ממזוזה כי אין לי מזוזה בצד ימין, המזוזה שלי כאן היא מצד שמאל, אבל אף על פי כן ההנהגה בחב"ד, כמו שאמרנו, זה שבכל זאת לשים מזוזה, שגם במצבים כאלה שמים מזוזה. אז השאלה שנשאלת: איפה אני שם את המזוזה במקרה כזה? אז בפשטות אני צריך לשים אותה בצד ימין של הנכנס, למרות שזה, למרות שזה יוצא על הקיר בעצם. למרות שאין לי פה ממש מזוזה, אבל היא כן מכוונת מתחת למשקוף ואני שם את המזוזה מצד ימין אף על פי שאין לי פה בליטה מהקיר, זה הקיר שממשיך, אבל בכל זאת, אני אשים שמה את המזוזה מצד ימין מול המזוזה השמאלית. אבל אף על פי כן, שמענו בשם הרב, אה, הרב אשכנזי עליו השלום, שהוא היה מורה לשים מצד שמאל בגלל שבצד ימין אין לך מזוזה. המזוזה היחידה פה זה מצד שמאל, הוא היה מורה לשים מצד שמאל. לכאורה, אמ, צריך לומר שזה רק במצבים מסוימים, כי קשה למצוא איך היתר לשים מזוזה בצד שמאל. מזוזה מצד שמאל היא פסולה. אז מה, איך היתר לשים אותה בצד שמאל? אז

31:31 דובר 2 צריך לומר שהוא התכוון למצבים מסוימים. מה פשט? יש מקרים, אנחנו בדרך כלל אנחנו קובעים את הימין לפי ימין הנכנס, לפי כיוון הכניסה. אני נכנס, אם נכנסנו מהבית, אני נכנס אחרי זה למטבח, נכנס לסלון, או נגיד נכנס אחרי זה למטבח. אז כיוון הכניסה שלי זה מהחוצה כלפי המטבח. אני צריך לשים את המזוזה מצד ימין של הכניסה למטבח. אבל בציור כזה, אם אין לי מזוזה מצד ימין, יש לי רק מזוזה מצד שמאל, פה אני יכול לשים את המזוזה מצד שמאל לפי דעתו של הרב אשכנזי. למה? כי אני בציור הזה, הספציפי הזה, ובדומה לזה אני יכול להסתמך על שיטת המרדכי. יש שיטת המרדכי שסובר שהימין, ימין, הימין הנכנס נקבע לפי, אה, החדר שהוא עיקר תשמיש. זאת אומרת, זה שיטתו עד כדי כך שאני אפילו לא מתחשב בכיוון הכניסה. אני הולך לפי מה עיקר תשמיש ומה טפל. איזה חדר הוא עיקר תשמיש ואיזה חדר טפל בתשמיש. אז אם אנחנו ניקח את זה בנוגע לענייננו, דרך אגב, דיברנו על כך שלפי מה שנכתב בשם הרב זלמן שמעון דבורקין, אז יש לזה יסוד חזק לשיטה הזאתי. זאת אומרת, אחרי היכר ציר, אז נראה שהשיטה הזאתי שהולכים אחרי עיקר תשמיש זה, זה, זה, זה בעצם ההכרעה המרכזית. אז אם כן, אז כשאנחנו מסתכלים על כניסה מסלון למטבח, בעצם סלון הוא התשמיש שלו יותר עיקרי וחשוב מאשר המטבח. אז לפי שיטת המרדכי אנחנו נצטרך לקבוע את ימין הכניסה, אנחנו נשים את המזוזה בימין של הכניסה לחדר העיקרי שבענייננו זה הסלון. אז לפי זה באמת יוצא שהמזוזה, שהיא לכאורה מצד שמאל של הנכנס, לפי השיטה הזאתי היא תהיה מצד ימין כי היא נמצאת בימין

33:44 דובר 2 הכניסה לחדר העיקרי שזה הסלון. אז במצב כזה אני באמת, יש מקום לומר שאני אשים אותה מצד, כי זה נכון מצד שמאל של הנכנס למטבח, שזה יוצא צד ימין של היוצא מהמטבח לסלון. אבל עוד פעם, זה רק במצבים שבאמת הציור הזה קיים, אבל במצבים אחרים לכאורה אין שום היגיון ואין שום סברה לשים מזוזה מצד שמאל ואנחנו נשים אותה מצד ימין. חשוב לדעת בכל ההלכות האלה שדיברנו בנוגע להלכות מזוזה, הכל, כל מה שדיברנו זה דיברנו ממש מבחינת מה שמתבקש על פי ההלכה. מקומות שחייבים, מקומות שפטורים, מדאורייתא, מן הספק וכולי. אבל הנהגה בפועל שגם מקובל, אני שמעתי גם מהרב ברוין וגם אומרים את זה גם בשם הרב אשכנזי, שההנהגה בפועל הייתה, כנראה שככה גם הייתה התייחסות של הרבי לעניין הזה, שכל מקום שיש לו איזשהו סוג של צורת הפתח, אפילו שזה מקום שהוא פטור, אפילו שהוא לכולי עלמא זה מקום פטור, בכל זאת נוהגים לשים שם מזוזה. יש בכל זאת את החשיבות הזאתי ואת העניין הזה לשים מזוזה בכל סוג של פתח שהוא, למרות שאין שום חיוב לכאורה, אין שום פוסק שטוען שחייב, זה פטור לכולי עלמא, אף על פי כן אנחנו נוהגים לשים מזוזות בכל צורות הפתח שבבית, בלי ברכה כמובן. רציתי לדבר על עניין שהוא חשוב מאוד לנו בתור חסידי חב"ד בנוגע למזוזה לפי היכר ציר. בעצם זה הלכה, אפשר להגיד מנהג ש-- הוא לא כל כך ברור. אה, אנחנו הולכים במזוזה בכל מצב ה-ה-- זאת אומרת, בכל מצב אנחנו מתחשבים דבר ראשון בהיכר ציר כידוע. אז קודם כל בוא שנבין מה החידוש במנהג הזה בנוגע למה שנוהגים העולם. אז יש בזה כמה חידושים. דבר ראשון,

36:05 דובר 2 לפי מנהג העולם, המציאות שאנחנו בעצם מדברים עליה זה מציאות של פתח בין שני חדרים, ואנחנו לא יודעים איפה לשים את המזוזה. מימין הכניסה לחדר הזה, מימין הכניסה לחדר הזה, יש לנו את ה... את שתי האפשרויות האלה. אז בעולם מקובל שיש כמה סוגים של הכרעות, ויש בהם גם כן איזשהו סדר כרונולוגי של ההכרעות. סדר של, של מה ראשון ומה אחרי זה. אז ככה בעולם הולכים אחרי דרך כניסה, אחרי, אה, חדר פנימי. אם חדר אחד מהחדרים הוא פנימי, אז ש-שמים את המזוזה בימין הכניסה אליו. רוב כניסות, שמים את המזוזה בימין ה-החדר שאליו רוב הכניסות מתבצעות. דיברנו על זה בשיעורים. שמים את ה-- לפי עיקר כניסה, עיקר תשמיש וכולי. יש כמה סוגים של הכרעות. ההכרעה האחרונה זה היכר ציר. כשאין לך אפשרות להכריע לפי כל ההכרעות האלה, אתה הולך לפי היכר ציר. אבל כשאנחנו מדברים על מנהג חב"ד, מנהג חב"ד רואה את ההכרעה של היכר ציר כהכרעה ראשונה וראשונה במעלה וחשובה, וזה, זה העיקר. אחרי היכר ציר. זה דבר ראשון, חידוש אחד. חידוש שני, זה מה שדיברנו, חדר פנימי. אז כשמדובר על חדר פנימי, לכאורה ההיגיון אומר שאין פה, אה, אין פה מקום. זאת אומרת, אתה מדבר על חדר פנימי, חדר פנימי, אתה יכול להיכנס אליו רק מבחוץ. אז מה? אז-אז אנחנו שמים את המזוזה בימין הכניסה לחדר הפנימי, כי אין אפשרות להיכנס ממנו ל-לחדרים אחרים. ככה באמת, ככה זה מנהג העולם. אבל כשאנחנו הולכים לפי מנהג חב"ד אז אנחנו לא מתחשבים. אנחנו שמים לפי היכר ציר גם בחדר פנימי. זה חידוש, אבל בזה גופא יש מחלוקת. נחלקו בזה רבני חב"ד. מה קורה? האם אנחנו הולכים בחדר פנימי

38:02 דובר 2 אחרי היכר ציר, גם אם יש חלון או רק אם יש חלון, או גם אם אין חלון? אז ככה למעשה בעצם זה מחלוקת. יש כאלה שטוענים שרק אם יש חלון אז אנחנו נלך לפי היכר ציר בחדר פנימי. ומה הסיבה? בגלל ששאלו את הרבי הרש"ב מאיפה ייכנסו, שאלו את הרבי הרש"ב איפה ייכנסו? הרי אנחנו מודעים לבעיה הזאת. אתה לא, אתה נכנס מחדר פנימי, אתה לא יכול להיכנס ממנו לחדרים החיצוניים, והפוך, מהחדרים החיצוניים נכנס אליו. אז איך אני יכול לשים היכר ציר? יש לי היכר ציר ש-- לכיוון החדר החיצוני. אז איך אני אשים לפי היכר ציר? אני לא יכול הרי להיכנס מהחדר הפנימי לחדר החיצוני. אז הרבי הרש"ב אמר, "מה אכפת לי משהו כזה? שייכנסו מה-- יקפצו מהחלון, יקפצו מהגג". אז יש כאלה שלוקחים את זה ככה בדווקא. הוא דיבר על חלון וגג. זאת אומרת שהרבי הרש"ב רוצה לומר ש"מספיק לי אפשרות של כניסה תאורטית". אף אחד לא נכנס מהחלון ל-לחדר, הוא לא גנב או משהו כזה. אבל היות ויש אפשרות תאורטית של כניסה דרך החלון, אז אני אגיד, אז גם פה אני אלך לפי היכר ציר. אז אני אשים את המזוזה בימין היציאה מהחדר הפנימי לחדר החיצוני. זה קבוצה אחת של רבני חב"ד. ראיתי הרב ראסקין, אה, הרב, אה, הרב לוין שככה טוענים ועוד כמה. אבל מצד שני יש כאלה שאומרים שלא. מה שהרבי הרש"ב אמר שיקפצו מהגג לא התכוון ב-באמת, הוא כאילו רצה להגיד לך שזה בעצם זה לא מעניין. זה לא משנה איך ייכנסו לחדר הפנימי. מצידי שלא-- שיעשו חור ב-ב-בקיר וייכנסו. זה, זה לא כאילו זה לא נוגע. ה-ה-ההכרעה לפי היכר ציר לא מתחשבת

39:51 דובר 2 בכלל בדבר הזה. ככה באמת רוצה לומר הרב לנדו ועוד כמה רבנים שבכל מצב הולכים אחרי היכר ציר, גם אם אין חלון, גם אם אין כניסה מהגג, גם אם אין שום דבר. בעצם כשאנחנו רוצים לנסות לברר מה בעצם הסברה, מה הסברה בכלל בהיכר ציר, מה הסברה אם יש חלון, אם אין חלון, אז ננסה אולי לקחת כמה נקודות. קודם כל, מה זה היכר ציר? היכר ציר זה בפשטות זה לא משנה איפה הצירים נמצאים, צד ימין צד שמאל, זה משנה לאיזה כיוון הדלת נפתחת. אנחנו אומרים הכיוון שאליו הדלת נפתחת זה בעצם זה כאילו הכניסה. אז אם הדלת נפתחת מפה לשם, אז אני שם את המזוזה מימין הכניסה מפה לשם. אם הדלת נפתחת מכאן לפה, אז אני אשים את המזוזה מימין הכניסה מהחדר הזה לחדר הזה. זה באופן כללי זה היכר ציר. למרות שאם אנחנו קצת ניכנס יותר לעומק אז אנחנו נראה שזה כן תלוי במיקום של הציר. אמנם לא בצדדים, אבל זה כן תלוי במיקום של הציר. ככה משמע גם הלשון של הרמב"ם, ויכול להיות גם נפקא מינה בעניינים האלה, אבל כרגע בעצם תכלס במציאות בשטח תמיד זה יהיה, הציר יהיה תמיד לכיוון החדר שאליו נפתחת הדלת. אז אז מעשית זה לא בעיה, אבל בעניין, בעיקרון זה לא חייב להיות תלוי אחד בשני. העיקר זה באמת איפה שהציר נמצא. נראה בהמשך קצת את הנקודה הזאתי. על כל פנים, בואו ננסה להבין מה באמת ההכרעה ועל מה מבוססת ההכרעה הזאתי ולמה היא כל כך חזקה, ההכרעה הזאתי של היכר ציר. כמו שאני אומר, זה כמובן סברות, זה שיקול דעת, זה זה. אפשר להגיד דברים אחרים גם כן, אבל מה

41:49 דובר 2 שיצא לי קצת להיכנס לעומק של העניינים, זה מה שנראה. אז דבר ראשון בוא נראה עוד בהקדים. זאת אומרת, נעשה איזושהי הקדמה ונראה עוד, עוד איזה, עוד שינוי בנוגע להכרעה על מיקום המזוזה בין חב"ד לבין שאר העולם כשאין היכר ציר. מה עושים? אז ככה, כשאין היכר ציר, אז דיברנו. אז הולכים אחרי חדר פנימי, אחרי רוב כניסות, אחרי דרך כניסה וכולי. אבל גם פה בחב"ד זה מקובל אחרת. בעצם זה מובא, זה כתוב בקובץ של הרב זלמן שמעון דבורקין, שהוא כותב שכשאין היכר ציר הולכים אחרי עיקר תשמיש. הולכים אחרי החדר, שמים את המזוזה בכניסה לחדר שהוא עיקר תשמיש של האדם. עיקר התשמיש זה חדר שהשימוש שלו הוא חשוב יותר. נגיד חדר שאוכלים בו וישנים בו הוא חשוב יותר מחדר שמשחקים שמה או כל מיני עושים שמה כל מיני פעולות אחרות. אמ, חדר שאוכלים יותר חשוב מחדר שיושנים וכדומה. כן? זה החדר שהוא עיקר תשמיש. אז גם זה, זה לא כמו מה שמקובל בעולם. עיקר תשמיש זה נחשב הכרעה כאילו ב-ב-בשלבים מאוחרים יותר, לא רוב כניסות יותר, יותר, יותר חזק מהעיקר תשמיש. אז בעצם בואו ננסה להבין למה זה בנוי ככה. אז ככה, אם אנחנו נסתכל על זה בהתבוננות קלה, אנחנו רואים שיש חילוק יסודי בין ההכרעה על פי רוב כניסות לבין הכרעה אחרי עיקר תשמיש או בין חדר פנימי לעיקר תשמיש. כשאנחנו מדברים על רוב כניסות, אז מה בעצם אנחנו מנסים לברר? אנחנו מנסים לברר את ימין הנכנס. אז אני שואל את עצמי איפה ימין הנכנס? הרי המזוזה צריכה להינתן בימין הנכנס. אז אני שואל את עצמי איפה פה ימין הנכנס? האם מהחדר הזה לחדר הזה או מהחדר

43:48 דובר 2 הזה לחדר הזה? אז אני אומר איפה רוב הכניסות? אתה שואל לי ימין הנכנס, איפה רוב הכניסות? אם רוב הכניסות זה מכאן לכאן. דלת שמובילה מעזרת נשים לעזרת גברים, רוב הכניסות זה מעזרת גברים לעזרת נשים. אז אם רוב הכניסות זה מכאן לכאן, מעזרת גברים לעזרת נשים, אז אני שם את המזוזה בימין הכניסה לעזרת הנשים. זה רוב הכניסות, זה ימין הנכנס. בעצם נלך קצת יותר לעומק בשיטה הזאתי, אז אנחנו נבוא ונגיד שאחרי שקבעתי שזה ימין הנכנס וככה זה דרך הכניסה מהחדר הזה לחדר הזה, מעזרת גברים לעזרת נשים לדוגמה, אז בעצם אוטומטית אני כבר בא ומכריע שה-ה-ה-הכניסה ההפוכה מהחדר הזה לחדר הזה זה לא כניסה, זה יציאה. אז ממילא אני מקבל מצב של כשאני מדבר על המציאות של כניסה מהחדר ש-- ל-- מהחדר הזה ש-- לקחנו את הדוגמה של עזרת גברים לעזרת נשים, אז הכניסה היא רוב הכניסות מעזרת גברים לעזרת נשים. אז אם זה רוב הכניסות וזה ימין הנכנס, אז אוטומטית אני בא ואומר שה-ה-הכיוון ההפוך מעזרת נשים לעזרת גברים זה יציאה, זה לא כניסה. ויש לנו הלכה ש-ש-שדלת או פתח שהוא רק משמש ליציאה ולא משמש לכניסה הוא פטור ממזוזה. אז אוקיי, אז בסדר, אז לכן אני שם את ה, את ה, את המזוזה מימין הנכנס. זה ההכרעה של רוב כניסות, אבל כשאני דן בהכרעה הזאת של עיקר תשמיש אז אפשר-- אז החיפוש פה זה לא, אני לא מדבר על הנכנס. אנחנו לא מדברים פה, אנחנו מדברים על החיוב, על איפה עיקר החיוב של המזוזה, עיקר החיוב של המזוזה. אז חדר שהשימוש בו הוא יותר חשוב, יותר עיקרי, אז ממילא גם חיוב מזוזה בו הוא יותר,

45:48 דובר 2 יותר חשוב או יותר דחוף אפשר לומר, במעלה יותר חשובה. מה שאין כן החדר שהשימוש בו הוא משני ולא שימוש עיקרי כל כך. אז אם אנחנו נרצה להגיד את זה במילים ככה של חקירה, נגיד שזה ה-ה-הכרעה אחרי רוב כניסות היא הולכת אחרי הגברא, אחרי האדם. איפה הוא רוב הכניסות, לאן הוא נכנס הכי יותר, הכי הרבה. ההכרעה של עיקר התשמיש היא הולכת אחרי החפצא, אחרי הבית. איזה בית יותר חייב, איזה חדר יש בו יותר חיוב של מזוזה? לפי זה אנחנו יכולים להגיד דבר מעניין. אנחנו יכולים לבוא ולומר שהחידוש בעצם בהכרעה לפי עיקר תשמיש, ואחרי זה נראה שזה גם כן משליך גם כן על הכרעה כפי היכר ציר, שזה חידוש מ... קצת חידוש מיוחד. אה, כשאני מכריע לשים מזוזה כפי עיקר תשמיש, אני בעצם יוצר מצב שהמזוזה הזאת פוטרת לי את שני הפתחים. אני מקבל את הכל. זאת אומרת המזוזה הזאת פוטרת לי גם את החדר הזה וגם את החדר הזה. היא פוטרת את שניהם. כי הנה בוא, בוא, בוא, בוא נדבר. ה-ה-הרי כשאנחנו מדברים על הכרעה כפי רוב כניסות, אז כבר הגדרנו שרוב כניסות זה מכאן לכאן, ממילא הכיוון ההפוך הוא יציאה והוא פטור. על זה מתבססת בעצם ההכרעה על פי רוב כניסות, שאני בא לברר איזה חדר הוא בר, בר חיוב והוא א-- ואליו נכנסים ואני מקבע את המזוזה אליו, והחדר השני הוא נחשב כיציאה והוא פטור ממזוזה. אבל כשאני קובע לפי עיקר תשמיש, אז אני יכול ל-- אני יכול לקבל מצב כזה שהמזוזה ש-- אני לא בא ואומר זה פטור, זה חייב. שניהם חייבים, שניהם חדרים, שניהם חייבים. למה שאני אפטור אחד? אלא אדרבה,

47:46 דובר 2 החידוש הוא שהמזוזה הזאת פוטרת את שני הפתחים, את שני החדרים. עכשיו בוא ניקח דוגמה איפה ראינו כזה דבר שמזוזה אחת פוטרת, אה, כמה פתחים או כמה חדרים? זה סוגיה באמת, יש סוגיה שהטור מביא את זה בסימן רפ"ו בגמרא. זה סוגיה בגמרא במנחות. הגמרא מדברת על פתח שאחורי הדלת, ככה אומרת הגמרא. אז הלשון של הגמרא, "פתח שאחורי הדלת, אם יש לו פצים טפח חייב במזוזה." מה מדובר פה בפשטות? אנחנו מדברים על-על-על נגיד זה קרן זווית. יש לי כניסה לצד הצפוני, בוא נגיד את זה, ויש לי כניסה מהצד הזה. יש לי שני פתחים. עכשיו ביניהם יש עמוד, אז יש לי את הכניסה מהצד הזה, כניסה מהצד הזה, ביניהם יש עמוד ויש לי עכשיו שני פתחים. אני יכול להיכנס מפה, יכול להיכנס מפה. אז אם העמוד שביניהם הוא פחות מטפח, אז אני שם מזוזה אחת והמזוזה הזאתי, כפי איך שרש"י מסביר, יש כמה פירושים בסוגיה הזאתי, אבל כפי ההסבר של רש"י, המזוזה הזאת עומדת על הפצים, על העמוד שהוא קרן זווית בעצם. עכשיו נשים לב, אני שמתי מזוזה על העמוד הזה. עכשיו נשים לב, אם אני נכנס מהפתח הזה המזוזה מצד ימין, אבל כשאני נכנס מהפתח הזה המזוזה תהיה מצד שמאל, אבל המזוזה הזאתי היא פוטרת את שני הפתחים. ככה יוצא לפי רש"י, ככה מסביר גם הב"ח, ככה מסביר הדרישה, הפרישה, ככה יוצא. אנחנו רואים דבר מעניין. יש לנו פה מזוזה אחת שהיא בפתח אחד, היא מצד ימין, בפתח השני היא מצד שמאל ואף על פי כן היא פוטרת את שני הפתחים. אנחנו חושבים פתח אחד זה מזוזה, היא פוטרת את שני הפתחים. אז נוכל לומר גם

49:32 דובר 2 בענייננו. אני שם את המזוזה בפתח שבין שני חדרים, אז לחדר אחד היא תהיה מצד ימין וכך הייתי קובע, מצד ימין לחדר מסוים. החדר השני תהיה מצד שמאל ואף על פי כן היא תפטור אותו גם כן. למה? כי כמו שאמרנו, ההכרעה, כשאני מדבר ההכרעה אחרי עיקר תשמיש, ה-ה-ה-- מה אני מנס-- מה אני בעצם מנסה לברר פה? לא איפה, מה-מה-מה הכניסה החייבת ומה נקרא יציאה שזה פטור. אני מנסה לברר פה מה החדר שהוא עיקר החיוב ומה החדר שטפל עליו. אז אני בהחלט יכול לבוא ולומר שאני שם את המזוזה בימין הכניסה לחדר שהוא עיקר תשמיש, אבל היות ומדובר פה סוף כל סוף בפתח אחד, מדובר פה, זה כמו הפתח שאחורי הדלת, כמו הגמרא שדיברנו, זה פתח אחד. אלא מה? אני רוצה ליצור חיבור בין הבתים. הפתח הוא אחד. אני רוצה ליצור חיבור בין הבתים, אז אני בא ואומר אני שם את המזוזה בחדר שהוא עיקר תשמיש. החדר שהוא לא עיקר התשמיש, הוא טפל אליו כביכול, והוא מתלווה אליו והוא נפטר במזוזה. אותה מזוזה שאני שם אותה בכיוון החדר שהוא עיקר תשמיש, היות והיא ממוקמת במקום שלה שצריך להיות בימין הכניסה, אז זה מספיק. זה שהיא נמצאת בימין הכניסה, היא מצד העניין היא נמצאת במקום הנכון, אז היא יכולה לפטור בהחלט גם את החדר השני, אף על פי שביחס אליו היא נמצאת בשמאל, משמאל לחדר השני. יש שפש"ס[?] שככה הוא בעצם מסביר את הסוגיה של, שהסוגיה שדיברנו, של פתח שאחורי הדלת. הוא טוען שהמיקום של המזוזה הוא נעשה במקום הנכון, זה פוטר את שני הפתחים, אז גם פה זה יוכל לפטור לנו את שני הפתחים ואנחנו הרווחנו כביכול מזוזה

51:24 דובר 2 אחת שפוטרת את שני הפתחים. אז אם נגיד ככה, כן, אם נגיד שיש פה את החידוש הזה שהוא קיים פה ב-בעניין הזה, ב-ב-ביסוד הזה שאנחנו מחלקים פה בין ההכרעה אחרי כניסת הגברא לבין ההכרעה אחרי החפצא של הבית, אנחנו יכולים גם כן להגיד שההכרעה של עיקר ציר נותנת לנו גם כן את המעלה הזאתי, ואולי אפילו יותר מההכרעה של עיקר תשמיש, שהעיקר ציר נותן לנו גם כן את המעלה הזאתי של מזוזה שנקבעת על פי עיקר ציר, היא פוטרת את שני הפתחים, את שני החדרים בעצם. אז קודם כל כדי לראות איך זה עובד. אז בוא נראה בעצם על מה מבוסס בכלל המנהג הזה של עיקר ציר. הלשון של הרבי, הרבי כותב שזה כדעת הראשונים בזה, הוא לא מסביר והוא לא מפרט מי זה הראשונים שעליהם הוא מתכוון, אבל הוא אומר שההכרעה הזאת על פי עיקר ציר זה כדעת הראשונים בזה, אז למי הוא מתכוון? אז ככה נראה שאם אנחנו מסתכלים בעצם בשולחן ערוך, שהשולחן ערוך מביא את ההלכה הזאת של עיקר ציר, אז הוא כותב סימן רפ"ו, הוא כותב: מי שחולק ביתו לשניים ובכל חלק פתח פתוח לרשות הרבים, ובמחיצה החולקת יש פתח מזה לזה, במקום שציר הדלת סובב בו ומעמיד שם דלתות הוא הבית. ובדרך ימין שנכנסים לו קובעים את המזוזה. ככה הוא מתאר לנו את הקביעה על פי עיקר ציר, זה במקום שהדלת נמצאת והציר של הדלת סובב בו ומסתובב כלפיו, כמו שתיארנו את המציאות שהדלת מסתובבת כלפי הכיוון הזה או הכיוון הזה. אז זה הבית, זה הכניסה. שם אני קובע את ה-- את המזוזה מימין הכניסה אליו. הוא מדבר פה, אבל אם נשים לב ש-- על

53:14 דובר 2 שני חדרים שבכל אחד מהם יש פתח פתוח לרשות הרבים, הוא לא מדבר על חדר פנימי. הוא מדבר שכל אחד מהם יש פתח פתוח לרשות הרבים. אז אני יכול ללכת אחרי היכר ציר, זה בסדר? או שהכניסה מכאן לכאן בגלל שהדלת נפתחת לכאן, או שהכניסה מכאן לכאן. אבל זה הכל הגיוני ומסתבר כי אני יכול להיכנס מרשות הרבים מכאן לכאן או מרשות הרבים מכאן לכאן, כי שניהם פתוחים לרשות הרבים. זה בסדר. אבל כשאנחנו מסתכלים על הרמב"ם, הרמב"ם מביא את ההלכה הזאת בפרק ו' מהלכות מזוזה, והוא כותב: "פתח שבין שני בתים הולכים אחרי הציר של הדלת, מקום שהציר נראה עימו שם קובעים את המזוזה". הוא לא מדבר איתנו פה שהם פתוחים לרשות הרבים, הוא לא מחלק, הוא סותם. בכל מקרה אתה הולך אחרי היכר ציר. אנחנו רואים בהחלט די בבירור מהרמב"ם שהרמב"ם סובר שזהו זה ההכרעה. אין פה הכרעות אחרות. ההיכר ציר הוא בכל מצב, בכל, בכל אופן, תמיד נלך אחרי היכר ציר. אבל נשים לב גם שאיך שהוא מתאר את ההיכר ציר קצת שונה מהשולחן ערוך. שולחן ערוך אומר: "במקום שציר הדלת סובב בו". ה-ה-ה-לשון של הרמב"ם זה "מקום שהציר נראה עימו". אז כמו שאתם רואים, כן יש חשיבות איפה הציר ממוקם לפי הרמב"ם. אז אם כן, עכשיו נשאלת השאלה: אז על מה הרמב"ם בעצמו מתבסס? מה? מה? על מה הוא נשען שהוא אומר ללכת אחרי היכר ציר בכל מצב? אז אפשר לומר כך. יש, ה-הלכה שהטור מביא, זה סימן רפ"ו, הוא מביא את שיטת הרמב"ם. הרמב"ם כותב ש-- הוא כותב: "אין הבית חייב במזוזה עד שיעמיד לו דלתות". כלומר, לשיטת הרמב"ם בית בלי דלת זה לא נחשב

55:10 דובר 2 בית. זה לא, זה לא חייב במזוזה, אין חיוב במזוזה. הבית יוסף מביא ראשונים אחרים שחולקים על הרמב"ם, שזה הרבה ראשונים. רש"י, התוספות, הרא"ש חולקים על הרמב"ם. הם מחייבים מזוזה גם בבית שאין לו דלת. אם יש לו צורת הפתח כמו שצריך, אז זה לא מפריע להם שאין דלת. הבית יוסף מסכם כך והוא אומר: "ולעניין הלכה, אף על פי שנראין דברי הרמב"ם", עוד פעם הוא נוטה בהחלט לכיוון של הרמב"ם, אבל הוא אומר כיוון שרש"י ותוספות ורא"ש וראב"ד הם חולקים עליו והם מחמירים, הכי נקטינן. אז קודם כל אנחנו רואים מה? הוא מסכים עם הרמב"ם, כי עוד בסוף כל סוף יש פה איזה כולם והם מחמירים והם הרבה וזה. אז אנחנו מסכימים, ובהתאם לכך ככה הוא פוסק גם בשולחן ערוך ואומר: הבית אף על פי שאין לו דלתות חייב במזוזה, ויש מי שפוטר, שזה הרמב"ם. הש"ך גם כן לא מתעלם מהרמב"ם הזה והוא אומר היות והרמב"ם פוטר אז אתה תשים מזוזה בלי ברכה. אנחנו נותנים מקום בהחלט לשיטה של הרמב"ם.

56:15 דובר 2 אם אנחנו נסתכל בזה אז אנחנו יכולים לראות דבר כזה. קודם כל מה יוצא? יוצא שבלי דלת בכלל, לרמב"ם הבית הזה לא חייב במזוזה, פטור, לא חייב מזוזה. עכשיו, אז אם כן, מסתבר לומר שכמו שאם כל החיוב שלו זה בא בגלל הדלת, אז אם כל החיוב שלו בא בגלל הדלת, מסתבר לומר שגם המיקום של המזוזה זה יהיה תלוי גם כן בדלת. איפה הדלת נפתחת? איפה היא לא נפתחת? אבל קצת יותר לעומק אנחנו יכולים לומר הרבה יותר מזה. אם בעצם אנחנו בעצם ננתח את מה שקורה לנו כאן, אז יוצא לנו ככה. יש לנו פתח שיש פה דלת. עכשיו השאלה שלי: יש פה שני חדרים ובאמצע יש פתח, יש בפתח דלת. השאלה שלי, הדלת הזאת למי היא שייכת? לחדר הזה או לחדר הזה? לאיזה חדר הדלת שייכת? אז כשאנחנו באים ומסתכלים עליה כהיכר ציר, אז אנחנו באים ואומרים היות והדלת ממוקמת בחלק של החדר השמאלי או הימני, מקום שהציר נראה עימו, שזה בפשטות הכוונה של הרמב"ם. הצירים קבועים, בדרך כלל קבועים, הצירים קבועים בחלק של החדר שאליו נפתחת הדלת. אז אם, אז אם הדלת ממוקמת שמה, זאת אומרת בפשטות שהדלת שייכת לחדר הזה. אז מה יוצא? יוצא שהחדר השני זה חדר בלי דלת. אז מה יוצא למעשה? שיש לך חדר אחד עם דלת שהוא חייב במזוזה ויש לך חדר אחד בלי דלת שהוא פטור ממזוזה. איפה תשים מזוזה במצב כזה? בוא נעזוב את הכל, יש לנו חדר, אפילו אלה שלא הולכים אחרי היכר ציר, יש לנו חדר שפטור ממזוזה, יש לנו חדר שחייב במזוזה. אפילו שהחדר הזה הוא החדר שפטור ממזוזה, אפילו אם הוא פנימי. אתה יכול לשים

58:17 דובר 2 את המזוזה בימין הכניסה אליו? הוא פנימי, אז היית צריך לשים בימין הכניסה אליו, אבל אתה לא יכול, הוא פטור. מה שייך לשים שם מזוזה? על כורחך אתה צריך לשים את המזוזה הפוך. אז זה המצב בהיכר ציר. לכן הרמב"ם לא, לא מחלק ולא, ולא מעניין אותו מכל החילוקים האלה. בהיכר ציר אתה שם את המזוזה ככה. אז אני אומר עוד פעם, עדיין זה לא לגמרי עדיין מיישב לנו את הכל, כי סוף כל סוף אם זה חדר שפטור אז, אז, אז עדיין זה לא מיישב את כל העניין. על כל פנים, על כל פנים, אם אנחנו ככה טוענים, אז אנחנו נראה שזה ה-ה-הסברה הזאת היא מסתדרת עם כולם וגם השולחן ערוך מסכים איתה וגם הש"ך מסכים איתה והכל. כי הרי אמרנו מקודם מה, למה השולחן ערוך התחשב בדעות האחרות, שזה הרשב"א, התוס' וכו', שגם בית בלי דלת חייב לשים בו מזוזה? כי הוא בא ואומר הם לחומרה, הם באים להחמיר. אז אנחנו נלך לחומרה, נשים מזוזה. הש"ך אומר תשים בלי, בלי, בלי ברכה כי הרמב"ם חולק. אז כל זה ש-ש-ש-שאתה עומד בפני השאלה אם לשים מזוזה או לא לשים מזוזה. אז אני אשים מזוזה לחומרה. בסדר, אבל פה השאלה היא לא אם לשים מזוזה או לא. אני שם מזוזה בכל מקרה. השאלה היא רק איזה מקום ואיפה, בצד ימין, בצד שמאל. פה גם השולחן ערוך יסכים שתקבע לפי היכר ציר. מה זה קשור? אין פה חומרה או קולא. זה חומרה לזה, זה קולא לזה, זה חומרה לזה, קולא לזה. אין פה שאלה. השאלה היא פה לא חומרה אם אתה לא שם או לא, אתה שם בכל מקרה. השאלה באיזה

59:56 דובר 2 צד. פה בטח נלך כמו הרמב"ם. הרי השולחן ערוך רוצה ללכת כמו הרמב"ם, רק הוא אומר שלא יצא מזה קולא. כאן לא יצא מזה שום קולא. אז למה שלא נעשה ככה? אז, אז יוצא, אז יוצא, יוצא שבעצם כולם מסכימים עם זה. זה לא רק רמב"ם, זה השולחן ערוך, זה הש"ך גם, אבל לא ראינו שמישהו אחר חולק על זה. אז למה ש-- אז לכאורה זה מסתדר יפה. זה בפשטות, ככה אפשר לומר, אבל עדיין אנחנו צריכים לברר את הנקודה של החלון. אז אם... אז למה, למה, למה צריך חלון? למה לא צריך חלון? מה בעצם הדעות? מה בעצם הסברות? האם צריך חלון או לא צריך חלון? אז אנחנו נאמר ככה, נעשה איזושהי חקירה קטנה גם כן, אחרי זה אנחנו נראה שכל החקירות האלה קשורות אחת לשנייה. כשאנחנו שואלים את עצמנו: פתח שאין בו דלת, בית שאין בו דלת, החסרון של הדלת זה חסרון בבית או שזה חסרון בפתח? אנחנו יכולים בהחלט לראות שיש פה שתי הגדרות. יש פה בית שחייב במזוזה ויש פתח. בפתח יש תנאים משלו. יש את צורת הפתח, צריך מזוזות, צריך משקוף, צריך צורה מסוימת, פתח עגול, פתח לא עגול. יש תנאים מסוימים בפתח, הרי השולחן ערוך יש לו, אה, יש לו סימן שלם שמדבר על ה, על ה, על ה, על הפתח. אה, יש, בשולחן ערוך יש סימן שכל כולו מדבר על תנאי הפתח. אנחנו יכולים לראות את זה, אה, בסימן רפ"ז. הכותרת של הסימן: איזה פתח חייב במזוזה? אז השאלה עכשיו: החסרון של הדלתות זה חסרון בפתח או שזה חסרון בבית? גם, גם בבית יש תנאים ש-ש-שצריכים להיות כדי שהוא יתחייב במזוזה. צריך להיות

1:01:51 דובר 2 ד' אמות. בפתח צריך תנאים, בבית צריך תנאים. הדלת זה מתנאי הפתח או שזה מתנאי הבית? אנחנו מסתכלים בעצם במקורות, אנחנו רואים שהרמב"ם מצד אחד ביד החזקה הוא כותב: "עשרה תנאים יש בבית ואחר כך יתחייב הדר בו לעשות לו מזוזה". אז הוא מפרט את התנאים ובסוף הוא מסיים: "ויהיו לו דלתות". צריך שגם יהיו דלתות לבית. משמע שהדלתות זה תנאי בבית. מצד שני, בתשובה ברמב"ם הוא כותב ש"עיקר המצווה לא תלה הכתוב אלא בשער. וכל פתח שאין לו דלתות פתח מקרי שער לא מקרי". משמע שזה חסרון בפתח, שזה לא נקרא פתח. זה נקרא, מה זה נקרא? פתח מקרי שער לא מקרי. משמע זה חסרון בפתח. אז אפשר לומר לכאן ולכאן, אבל כשאנחנו מסתכלים קצת יותר לרוחב, קודם כל הלשון של ה, הלשון ב-ב-בתשובה של הרמב"ם, אפשר להסביר אותה בכל מיני, בכל מיני צורות. אפשר להסביר את זה גם בצורה שונה, אבל הלשון ביד החזקה היא לשון חד משמעית. עשרה תנאים יש בבית, הוא אומר במפורש שזה תנאי בבית, הדלת. בנוסף לכך, בכלל אנחנו רואים שהרמב"ם לא מזכיר פתח, הוא בכלל לא מזכיר פתח. גם בתנאי הפתח, גם כשהוא מדבר על מזוזות, על תנאים של מזוזות ומשקוף, הוא לא מזכיר שם פתח. הוא אומר שבבית צריך להיות לו מזוזות, צריך להיות לו משקוף, זה מתנאי הבית, הכל אצלו בית, הכל אצלו, הוא לא, לא מזכיר בכלל את הפתח בכלל. גם כשהוא מדבר על פתח עגול הוא מקשר את זה ל-לבית, הוא לא מזכיר שם פתח. אז, אז אנחנו רואים בצורה ברורה שכל החיובים שלו אצלו הולכים אחרי הבית ולא אחרי הפתח. צריך לומר שבעצם הרמב"ם, הוא חולק בעצם ביסוד,

1:03:50 דובר 2 בחיוב של המזוזה. זאת אומרת, אנחנו יכולים להסביר את החיוב מזוזה בשני אופנים. בוא ניקח רגע עוד כלל מאוד חשוב ש... אנחנו משתמשים בו הרבה בהלכות מזוזה. יש לנו כלל חשוב שמופיע בגמרא במסכת פסחים, במסכת מנחות: "מזוזה חובת הדר היא". אנחנו יודעים שמזוזה זה חובת הדר. זאת אומרת האחריות והחיוב לשים מזוזה לא הולך על הבעל הבית, על הבעלות על הבית, הוא הולך לפי מי שגר בבית בפועל. זה בפשטות העיקרון של מזוזה חובת הדר היא. מהרמב"ם נראה שהוא לא סובר ככה. מהרמב"ם נראה שה-שהמזוזה זה חיוב מצד הבית, לא מצד הדר. זה לא חיוב על הגברא, זה חיוב יותר שבא מצד החפץ. למה? כי בוא נראה קצת לשונות של הרמב"ם. בכלל, בוא נראה עוד דבר מעניין, כשאנחנו רואים מזוזה חובת הדר היא, אנחנו רואים בראשונים שני פירושים. בחידושי הריטב"א אנחנו רואים כך, שהריטב"א בבבא מציעא, הוא כותב: מה פשט מזוזה חובת הדר היא? יש שני פירושים. פירוש אחד מביא בשם הריב"א, הוא אומר: לפי שאם לא ידור אדם בה אינה חייבת במזוזה. מה אנחנו מבינים מזה? הוא אומר אם בן אדם לא גר בבית אז היא לא חייבת במזוזה. אז איזה בית זה? בית זה בית זה משהו שגרים בו. אז אם בן אדם לא גר בבית אז הבית הזה זה חסרון בבית. זה לא ה-ה-ה-הדיור, זה איך התיימצה כדי שזה יהיה בית, כדי שיחול עליו חיוב מזוזה. אז החיוב הוא חיוב על הבית לפי ההסבר הזה. יש גם הסבר אחר, מביא בשם רבנו יונתן, וככה גם רש"י קצת מסביר, שהוא אומר מזוזה חובת הדר היא למה? משום שהיא משמרתו. אנחנו רואים פה ממש חילוק. המזוזה חובת הדר

1:05:46 דובר 2 כי היא שומרת על הדר, אז לכן הוא צריך לשים מזוזה. רואים פה עוד פעם, זה הכל מתייחס לבן אדם, לגברא, לדייר, שהמזוזה היא באה מצידו, מצד החיוב עליו. אבל, אבל בכיוון השני המזוזה היא קשורה לחובת הבית. עכשיו בוא נראה גם כן בלשונות של הרמב"ם, בוא נראה ככה, הרמב"ם, כשהוא מדבר על ה... שאנחנו, כשאנחנו רואים בתשובות של הרמב"ם כשהוא בא להסביר למה לא צריך עיבוד לשמה במזוזה, זה גם כתוב בבית יוסף בסימן רפ"ח. אז הוא כותב בלשון כזאתי, הוא אומר, ועצמה של מזוזה אינה מצווה, ולא תחשב מצווה אלא מפני שהבית חייב בה. זה לשון די חדה. לא תחשב מצווה אלא מפני שהבית חייב בה, ואם אין בית אין מזוזה. יותר מזה, רבנו יונה, גם הבית יוסף מביא אותו בהלכות תפילין, הוא כותב בלשון כזאתי, הוא אומר: בתפילין שבראש אדם משעבד לבורא יתברך את הנשמה שהיא במוח. בתפילין שבזרוע אדם משעבד את גופו, ובמזוזה אדם משעבד ממונו. התוכן של המזוזה זה לשעבד את הבית שלך לקדוש ברוך הוא. זה, זה הכל קשור עם הבית. אם אנחנו נלך עכשיו לפי זה, אז אנחנו נאמר כך. לפי זה יוצא שהקביעה של המזוזה בימין הנכנס, בעצם המטרה שלה זה לקבוע מה, מה, מה אנחנו רוצים. הרי אם החיוב זה על הבית, אנחנו רוצים לשים את המזוזה לא מה... הימין הנכנס זה כדי לברר לי מה זה הימין של הבית. אני צריך לשים את המזוזה בימין הפתח. ה-ה-ה-ה-הכניסה של האדם, ימין הנכנס של האדם היא רק בירור מה זה הימין של הפתח. האם הימין של הפתח זה מכיוון היציאה מהבית או מכיוון הכניסה לבית? אז אני בא ואומר ימין הנכנס, הימין

1:07:55 דובר 2 של הפתח זה מכיוון הכניסה שבן אדם נכנס לבית, אז הצד הימני מכיוון הכניסה זה ימין הפתח וזה הימין שאני צריך להיכנס. אז הימין הנכנס זה רק בירור מה זה נחשב ימין הפתח. זה מעניין שגם בראשונים, בגמרא גופא כבר אנחנו רואים, הגמרא מביאה את המקור שלימין הנכנס, מה היא אומרת? "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך". מה זה ביתך? "דרך ביאתך". אז "דרך ביאתך" סתם ככה אני יכול ממש להבין את זה. זה בדיוק מה שאנחנו רוצים לברר, האם הימין זה מימין היציאה או מימין הכניסה. אז בא הפסוק ואומר, "דרך ביאתך לבית", דרך הכניסה לבית זה הימין. הימין זה בכיוון שאתה נכנס אל הבית. רש"י אומר, "כי עקר איניש כרעיה, דימינא עקר ברישא". רש"י מוסיף לנו שזה לא מספיק, צריך גם כן את המציאות הזאת שבן אדם עוקר את הרגל שלו להיכנס לבית, הוא עוקר קודם את הרגל ימין. אבל זה לא חייב להיות תלוי בזה, ואדרבה, הגמרא מביאה עוד מקור ללמוד על ימין הנכנס, מביאה פסוק, פסוק מהנביא. הפסוק כתוב, "ויקח יהוידע הכהן ארון אחד" וכולי, "ויתן אותו אצל המזבח מימין". מה זה מימין המזבח? "ויתן אותו אצל המזבח מימין", רק איזה ימין? ימין מהכיוון הזה או מהכיוון הזה? אז הפסוק ממשיך, "בבוא איש בית ה'". שהימין זה ימין מהביאה של האיש. אז אנחנו רואים די מפורש שהימין פה זה הימין של הפתח, רק שזה שהקביעה, מה, מאיזה כיוון אנחנו צריכים את הימין. אז פה בא הפסוק ומלמד אותנו מכיוון הביאה. אז בסדר גמור. עכשיו, אם אנחנו ניקח את זה קצת הלאה, אנחנו נראה שאפשר לומר שיש בזה מחלוקת גם של הט"ז והש"ך, האם הימין הנכנס זה רק ביאור

1:09:47 דובר 2 או שזה בעצם המציאות, לפי זה אנחנו קובעים אחרי הימין של האדם שנכנס וצריך להיות דווקא הימין של הנכנס ולא ימין הפתח. אנחנו רואים שהשולחן ערוך מדבר על בית שאנשים שגרים שמה, חלק ימניים, חלק שמאליים, חלק איטרים. אז אומר לנו הש"ך ש-- אז השולחן ערוך אומר, הט"ז בעצם מביא שגם אם בעל הבית הוא איטר אנחנו לא הולכים אחרי זה, אז לא נשים את המזוזה מצד שמאל בגלל שהוא איטר. אנחנו הולכים אחרי רוב בני הבית, היות ורוב בני הבית הם ימניים, אז אנחנו הולכים אחרי רוב בני הבית. לכאורה לשיטתו, אני אומר לכאורה זה לא מוכח, אבל לכאורה לשיטתו אם כל בני הבית הם איטרים, הבית הזה רק אנשים שמאליים נמצאים בו ורק הם נכנסים אליו ולא נכנס שמה אף פעם בן אדם שהוא ימני, אז זה יהיה, אז נשים את המזוזה מצד שמאל. לכאורה ככה לפי הט"ז. הש"ך מצד שני כותב מפורש, אומר, "ונראה דהוא הדין אחד לבדו", זה עצם זה שהוא צריך להדגיש לנו את זה, אמרנו זה לא כזה פשוט. הוא אומר, "הוא הדין אחד לבדו דר בבית והוא איטר, או שכל בני הבית איטרים, גם כן שמים בצד ימין". ולמה? אז הוא כותב, "דלא דמי לתפילין שהם מצוות שבגופו, לכן אזלינן בתר ימין דידיה, מה שאין כן מזוזה דאינה אלא חובת הבית, על כן אזלינן בתר ימין דכל אדם". אז זה די מסתדר. אם אני סובר שהימין הנכנס אני צריך דווקא ימין הנכנס, אז ברגע שכולם איטרים אז אני אשים מצד השני. אבל אם אני אומר שהימין הנכנס זה רק ביאור מה זה ימין הפתח, אז אני לא, זה לא מעניין אותי שכולם איטרים. רוב

1:11:27 דובר 2 בני האדם הם ימניים, אז דרך הכניסה שלהם זה ימין שלהם, זה הימין של הפתח. אז ממילא גם אם כולם איטרים אני אשים את זה בימין הפתח. אז אני צריך את הימין של הפתח, לא את הימין של הנכנס. הימין של הנכנס הוא רק ביאור. אז בשביל ביאור מספיק שרוב בני האדם נכנסים בצורה כזאת שהם ימניים. אז הנה אנחנו רואים פה גם כן עוד איזשהו סוג של חילוק. כשאנחנו נסתכל קצת יותר לעומק, אפשר להגיד שבעצם השורש של החילוקים האלה זה טבוע בעצם בגדר של מצוות מזוזה, כי אנחנו רואים שהשולחן ערוך והטור הם הזכירו את העניין של השמירה של המזוזה ומדברים על זה ממש בצורה מפורשת. הרבי בליקוטי שיחות גם כן מדבר על השמירה של המזוזה, שזה חלק עיקרי במצווה וכולי. חלק עיקרי בגדר של המצווה, וגם ככה כותב רש"י: מזוזה חובת הדר, לפי שהיא משמרתו. אז השמירה פה היא ממש עניין מאוד עיקרי במצווה, לפי השיטות האלה. לעומת זאת, הרמב"ם לא מזכיר בכלל שמירה, אדרבה, הוא מגנה את זה. הוא אומר שמי שסובר שזה שומר וזה דבר ששומר, הוא מגנה את זה לגמרי. הוא מרחיק את זה לגמרי. הרבי בשיחה מסביר שזה מסתדר עם הרמב"ם, אבל בפשטות הרמב"ם מגנה את זה. לפי הרמב"ם לכאורה צריך לומר מזוזה זה גזירת הכתוב. כמו שאמרנו, לשעבד את הבית זה הולך טוב, זה הוא משעבד את ממונו לקדוש ברוך הוא. זה חיוב בבית וכולי. לכן מובן שזה לא העניין של שמירה. שמירה זה על הגברא. הבית, אני משעבד אותו לקדוש ברוך הוא על ידי מצוות המזוזה. אז לכן זה מסתדר גם עם מה שאמרנו מקודם. אם

1:13:13 דובר 2 אני אומר שהכל זה הגברא וזה השמירה, השמירה, זה מתייחס לגברא, אז לכן צריך את ימין הנכנס וצריך גם כן את חיוב הפתח. עכשיו אנחנו רואים בהמשך, והכל הולך אחד עם השני, אבל בצד שאני אומר שזה, החיוב הוא על הבית, על החפצא, וזה לא קשור עם שמירה וזה כזה, זה ממילא זה גם לא ימין הנכנס, זה ימין, זה לא ימין הנכנס, ימין הפתח וכולי. אז לפי זה עכשיו אנחנו נתקדם עוד צעד ואנחנו נגיד ככה. אם ימין הנכנס זה רק ביאור מה זה ימין הפתח, אז אני יכול להגיד ככה: בפתח שיש לי חלון בחדר פנימי, שיש לי חלון. נכון, אמנם שאני יכול לשאול את עצמי לכאורה מה עוזר לי? הרי חלון זה לא דרך כניסה, זה לא כניסה. אני לא יכול להגיד שבגלל שיש אפשרות להיכנס מהחלון אז זה כבר נהיה דרך כניסה. תוספות מסכת עירובין כותב שהחלון זה, זה לא. זה כניסה דחוקה, זה לא נקרא כניסה. אז כל זה זה נכון שאני צריך ימין הנכנס ממש מצד הגברא. אז הגברא, זה לא דרך להיכנס דרך החלון הזה, לא. אבל כשאנחנו מדברים שימין הנכנס הוא רק ביאור, אז נכון זה חלון ונכון שזה לא כניסה רגילה, זה כניסה לא שגרתית, אבל אם ימין הנכנס זה רק ביאור אז זה לא אכפת לי. זה לא מפריע לי. עצם זה שיש אפשרות להיכנס, אפילו שזה כניסה דחוקה, אבל זה מספיק לי מצד ביאור מה זה הימין של הפתח. אז לכן אף על פי שמדובר בחדר פנימי שיש לו רק חלון, אז זה מספיק לי. מצד הבירור זה מספיק לי שיש אפשרות להיכנס. אז יש ימין. ימין הפתח

1:14:53 דובר 2 זה ימין הנכנס מברר את זה. אני לא צריך כניסה בפועל. זה כמו עם האיטרים. כל אנשי הבית הם איטרים. יכול להיות שבחיים לא ייכנס לבית הזה ימני. אז הוא עוד יותר. זה גם כניסה דחוקה. זה לא, זה מציאות שלא תקרה. אז אני נמצא במקום מבודד. אף בן אדם ימני לא יגיע ולא ייכנס לשם. בכלל, בימיהם לא היו כל כך מטיילים, אבל סוף כל סוף זה גם סוג של כניסה דחוקה. אבל זה לא מעניין אותי. עצם זה שיש את הרוב בני אדם שהם ימניים ויש אפשרות שייכנסו לבית הזה, אז זה נחשב ימין הנכנס. אז על דרך זה אני יכול להגיד גם כאן. אם ימין הנכנס זה ביאור, אז מספיק לי. גם הבירור על ידי חלון גם כן מספיק לי כדי להכריע את זה כימין הנכנס ולשים מזוזה בימין הכניסה לחדר שההיכר ציר הולך כלפיו. אז זה בנוגע לשיטות האלה שאומרים שצריך חלון. אבל אנחנו צריכים עדיין להבין את הנקודה שהתחלנו. אמרנו שיש מציאות להסביר שהמזוזה שנקבעת כפי היכר ציר היא בעצם פוטרת את שני החדרים. אז בוא נראה איך אפשר באמת להבין את זה. אז התחלנו כבר להגיד שאנחנו רואים חילוק בין חיוב הפתח לבין חיוב הבית, בין הגברא לבין החפצא, בין החיוב ימין הנכנס וימין הפתח. עכשיו אפשר להגיד ככה, בעצם אנחנו יכולים גם לדייק את זה מהרמב"ם, כי הרמב"ם, בניגוד לרש"י, הרמב"ם מדבר על פתח שבין, בין, בין בית הכנסת לבין ביתו, והוא לומד מהגמרא שהגמרא אומרת ״במזוזה הלך אחר הרגיל״. לומד הרמב"ם מה פשט במזוזה הלך אחר הרגיל. הגמרא מדברת על מציאות של מי ש־שאנחנו מחפשים באיזה פתח לשים מזוזה, אז אנחנו עושים את

1:16:45 דובר 2 המזוזה בפתח שרגילים להיכנס ולצאת דרכו. עכשיו הרמב"ם עושה חילוק בנוגע לזה, הוא אומר: פתח שבין ביתו לבית הכנסת, פה אני צריך שיהיה רגילות. אם אין רגילות להיכנס ולצאת דרך הפתח הזה, היות ובית כנסת פטור ממזוזה, אז מה שמחייב זה רק אם יש רגילות להיכנס ולצאת באותו פתח, אז הוא חייב במזוזה. מצד שני, כשהוא מדבר על בית שיש לו כמה פתחים, אז הוא אומר: אפילו שהיציאה והכניסה זה רק בפתח אחד, בשאר הפתחים בכלל לא נכנסים ויוצאים, אף על פי כן הם חייבים במזוזה. אז למה הוא מחלק? למה הוא עושה את החילוק הזה? יש מקום להרחיב פה, אני לא נכנס פה עד כדי כך. יש פה גם דיוקים בשולחן ערוך ודיוקים בעוד דיוקים נוספים ברמב"ם, אבל בשביל, בשביל העניין הזה מספיק לנו. אז זה מוביל אותנו בעצם להבנה כזאת, זה מוביל אותנו בעצם להבנה ש-שזה, שזה, שזה אדרבה, בכל, בכל, במצוות מזוזה יש בעצם שני חיובים. יש חיוב הבית ויש חיוב הפתח. אז יש לי פה פתח ויש לי פה תנאים של פתח ותנאים של בית. כמו שראינו שיש תנאים בפתח ויש תנאים בבית וכולי, אז אפשר בהחלט לומר שיש את שניהם, הכא נמי. המזוזה יש בה גם חיוב הפתח וגם חיוב הבית. עכשיו שנבין את זה יותר טוב, אז אנחנו יכולים לצרף את מה שדיברנו מקודם. שאלנו את עצמנו, הרי המזוזה זה מצד השמירה. חובת הדר זה חיוב מצד ה-ה-הבית או חיוב מצד הגברא. דרך אגב, שהרמב"ם גם מסכים שמזוזה חובת הדר, אבל הוא מסביר שמה פשט חובת הדר: שאחרי שהבית הוא בית ראוי וחל עליו חיוב מזוזה, אז החובה לעשות את ה-, לפטור את הבית

1:18:40 דובר 2 מהחיוב ולקיים את המצווה הזאת זה על הדר בו. אז הדר הוא זה שמחויב בזה בפועל, אבל החיוב חל על הבית. אז על כל פנים אנחנו יכולים לומר ככה, שכשאנחנו מדברים על-על-על-על חובת הפתח וחובת הבית, אז אנחנו מצמידים את זה גם כן לעניין של חיוב מצד השמירה של חובת הדר, כמו שאמרנו, מצד שהיא משמרתו, ויש לנו את השיטה של הרמב"ם שזה חיוב גזירת הכתוב, שזה צריך את הבית לשים מזוזה ולשעבד את הממון שלך, או איך שלא נסביר את זה. זה מתחלק בין פתח לבין בית. באמת שאנחנו רואים, נראה דבר מעניין, שכל העניין הזה של השמירה זה בעצם המקור של זה זה בזוהר. הזוהר בעצם כותב בפרשת אחרי מות, הוא כותב שאותם מזיקים שמזיקים לאדם, איפה הם נמצאים? הוא, הזוהר אומר מפורש: "הם שרויים ומצויים בפתחים של הבתים והם מזיקים למי שנכנס ויוצא בפתח, והמזוזה קבועה בפתח מצילה את האדם". כך הזוהר כותב בפרשת אחרי מות, הוא כותב את זה גם בפרשת ואתחנן. זאת אומרת בפירוש הזוהר בא ואומר לנו איפה המזיקים האלה נמצאים, בפתח. זה, שמה זה המקום, כל בעיה יוקת שער. השער, הפתח זה מקום ששם המזיקים נמצאים ויש בזה עוד כל מיני עניינים, גם כן נפקא מינות מסוימות. וככה ראיתי גם בשו"ת שנקרא שו"ת דברי יציב. לפי זה הוא בא ואומר ככה, הוא אומר שעיקר הפתחים שבהם יש את הבעיה של השמירה זה הפתח הראשי של הבית. אם אתה הצלחת לשים מזוזה בפתח הראשי וסילקת את המזיקים, אז לכאורה לא אמור להיות בפתחים הפנימיים, אה, אה, אה, בעיה של, של שמירה. על כל פנים לא, לא בעיה עיקרית, כי, כי בכל זאת יש

1:20:28 דובר 2 גם כן עניין של שמירה, אבל עיקר העניין של השמירה ושל המזיקים זה בפתח הראשי של הבית. אז לפי זה אנחנו יכולים לומר ככה, יוצא שבכל פתח יש שני חיובים. יש חיוב מצד הבית ויש חי-חיוב מצד הפתח. חיוב מצד הפתח זה מצד מה? מצד הנכנס ויוצא. הכל קשור לגברא. היות והבן אדם נכנס ויוצא, אז, אז האלה שעומדים ב-בפתח הם מזיקים לו כשהוא נכנס ויוצא. אז חיוב הפתח זה חיוב, כי זה מצד הפתח, זה מצד ההיזק שיש פה, ויש פה את השמירה ויש פה את הנכנס ואת היוצא והכל בסדר, אבל הפתחים האחרים של הבית, שמה החיוב זה חיוב מצד הבית, לא חיוב מצד הנכנס והיוצא, לא מצד השמירה, לא מצד הכניסה והיציאה, אלא זה חיוב מצד החפץ, מצד הבית. לפי זה זה מובן מה שאומר לנו הרמב"ם. הפתח שבין ביתו לבין בית הכנסת, היות ובית הכנסת הוא פטור ממזוזה, אז החיוב שם זה מה, זה מצד הכניסה והיציאה בפתח. זה לא כל כך מצד הבית כי ב-בית כנסת הוא פטור ממזוזה, אז החיוב הוא מצד הפתח, מצד הכניסה והיציאה של הגברא. לכן שמה הוא תולה את זה אם זה רגיל לצאת ולהיכנס, אם שמה באמת יש אדם שרגיל לצאת ולהיכנס בפתח הזה, אז א', אז הוא יהיה חייב במזוזה. אבל כשהוא מדבר על בית שיש לו כמה פתחים, אז אמרנו הפתחים הפנימיים אין בהם כל כך את העניין של השמירה. שמה עיקר החיוב זה מצד הבית גופא, לכן שמה אני לא צריך שיהיה יוצא ונכנס. שמה החיוב חל עליהם מצד החפץ, מצד הבית עצמו, לכן לא חייב שם יוצא ונכנס. לפי זה אנחנו יכולים לבאר, ובזה אנחנו גם

1:22:12 דובר 2 כן, אולי נוכל להגיע לסיום של העניין. את העניין של ההיכר ציר, את העניין של פתח שאחורי הדלת, מה שהזכרנו שזה פתח כזה שיש פה, אה, קורה ויש שני פתחים בצד הצפוני, בצד המערבי. אמרנו שמזוזה אחת פוטרת את שני הפתחים. בעצם אנחנו יכולים להסביר את זה בצורה מצוינת, שזה מסתדר מצוין. אנחנו נגיד ונאמר, כשאנחנו מדברים על ימין הנכנס, אז ימין הנכנס נדרש בעיקר מצד חיוב הבית, אבל מצד השמירה לכאורה לא כל כך נפקא מינה איפה תהיה המזוזה. הרי אנחנו יודעים שאני יכול, המזוזה יש לה סגולה לשמירה גם אם אני שם אותה בכיס. היה כמה פעמים שהרבי אמר לאנשים לקחת מזוזה, לקחת אותה איתם, ו-ו-וגם בפתחים שהם פטורים לגמרי ממזוזה יש עניין לשים מזוזה כדי, לצורך השמירה וכדומה. אז נכון, אמנם שלכתחילה אנחנו צריכים, חייבים לשים את זה בימין הכניסה, אבל, אבל זה לא עד כדי כך מחויב שאם זה לא יהיה בימין אז זה, אז זה, זה יאבד את העניין של השמירה. אז לכן אנחנו יכולים להגיד ככה, כשאנחנו מדברים על הפתח הזה שהוא עומד בין שני פתחים וביניהם יש את העמוד הזה, יש את הפצים הזה שאין לו טפח, שהוא מאחד את הפתחים, אז אנחנו יכולים להסביר את זה מצוין. בעצם אותו פצים, אותו פתח ששמתי את המזוזה מימין הכניסה אליו, אני בעצם הגדרתי שזה הבית. אני שם את זה מימין, הפתח זה הבית, זה בסדר. ה-ה-החלק השני של הפתח הוא לא הפתח של הבית. הקביעה של המזוזה בימין, בצד הימני, היא קובעת לנו שזה הימין הבית, זה, זה הפתח של הבית. החלק השני של הפתח זה המשך כזה של פתח וזה לא הפתח

1:24:02 דובר 2 של הבית, אבל הוא פתח ויש בו חיוב פתח, לא חיוב בית. החיוב פתח שלו זה מצד הכניסה והיציאה של הגברא שהוא נכנס ויוצא שמה, ויש שמה מזיקים שצריך לשמור עליו. אז לכן שמה המזוזה היא רק בגלל השמירה, ואם היא רק בגלל השמירה לא חייב שהיא תהיה בימין. אם אני שמתי אותה בימין מצד הפתח של הבית ומצ-מצד ה, הח, עצם החיוב של המזוזה, שמתי אותה במקום הראוי, במקום הנכון, בימין הבית, בימין הפתח. זה שיוצא באופן ממילא שהיא בצד שמאל לפתח השני, היות וכל החיוב של הפתח השני זה צד שמירה, זה לא, זה לא-לא מפריע לי שזה לא מצד ימין, לא מפריע לי שזה משמאל. מכל זה אנחנו באים ומסכמים את ההכרעה הזאת של ההיכר ציר. אנחנו יכולים גם בהיכר ציר, עכשיו בוא נראה מה קורה לנו בהיכר ציר בעצם. בהיכר ציר אנחנו באים ואומרים שאותו בית, אותו חדר שיש, שהדלת נפתחת אליו, זה הבית. כמו שאומר לנו הרמב"ם, זה הבית שהדלת נפתחת אליו, ההיכר ציר נמצא אצלו. החדר השני, אז הוא חדר בלי דלת, יש לו גדר של פטור, אז אנחנו גם יכולים להגדיר את זה ככה. ה-החדר הזה שהדלת שייכת אליו, החיוב מזוזה שלו זה מצד חיוב הבית, ולכן אני צריך לשים את המזוזה מימין הכניסה אליו, לבית. ה-המשך של הפתח שהוא כבר עובר לחדר השני, שמה אין חיוב בית כי זה חדר בלי דלת אז יש פה פטור, אבל יש בו, אבל בכל זאת הוא פתח שנכנסים ורגילים לצאת ולהיכנס דרכו. אז בחלק הזה יש רק חיוב פתח, לא חיוב בית. מצד חיוב פתח המזוזה אז צריך לשים שם מצד השמירה,

1:25:51 דובר 2 אבל שמה זה מספיק שיש לך מזוזה מצד ימין של החדר השני, ששמה זה עיקר החיוב של הבית ויש לך מזוזה מצד ימין. אף על פי שלחדר השני שהוא פטור זה מצד שמאל, אבל היות וכל התוכן של המזוזה שמה זה רק מצד השמירה, אז לא מ-לא מפריע לי כל כך שזה נמצא מצד שמאל היות והיא כן קבועה במקום שהיא צריכה להינתן מצד ימין. אז לכן אם היא מועילה גם לחדר הזה וגם לחדר הזה, היא פוטרת את שניהם וזה מסתדר. דבר אחרון שאנחנו צריכים רק ל-לברר, מה הסברה של אותם אלה שאומרים שגם אם אין חלון, בכל זאת אנחנו הולכים לפי היכר ציר. אז לשיטתם נאמר בקצרה שבעצם יש לנו מקום לדון אותו ח-- אותו חדר בלי דלתות, שאמרנו שהדלת מתייחסת לחדר אחד, החדר השני הוא בלי דלתות. אז יש מקום לדון האם הוא נחשב, אה, הוא נחשב בכלל חדר או שהוא נחשב כמו רשות הרבים כזה? עכשיו סתם, האמת שראיתי שיש את ה, יש את החזון איש דווקא. אמ, דרך אגב, באחד המקומות הרי כתב החזון איש הרב והגאון וכולי, אה, אז ה, זה נותן כן נתינת מקום. אבל הוא כותב משהו שיש בו סברה. זה סברה. זה לא מעניין אותנו מי כתב, אבל יש פה סברה שהיא די אמיתית. הוא מדבר על חדר פנימי שאין בו ד' על ד', אז הוא אומר לך ששמה אתה שם את המזוזה ב... הוא בעצם רוצה לחלק שיש שני סוגים של מקומות שפטורים ממזוזה. יש מקומות שפטורים ממזוזה בגלל שהם לא נקראים בשם דירה, לא נקראים בכלל בשם דירה. יש מקומות שהם פטורים, הם כן נקראים דירה, אבל הם פטורים

1:27:40 דובר 2 מצד סיבה אחרת, כמו בית הכיסא וכדומה, מקום גנאי, מקום של טינוף וכולי. זה כן דירה. אדם, אדם שנמצא שמה, משתמש שם וכולי. הבית מצד עצמו יש לו את כל התנאים והכול, רק זה פטור מצד סיבה אחרת. עכשיו הוא בא ואומר ככה, מקומות שפטורים מצד סיבה אחרת, אז הם, אה, אז-אז-אז הם, אז זה בכל זאת נחשב דירה. זה פטור מצד סיבה אחרת, אבל זה כן נחשב דירה. עכשיו זה פטור חיצוני שפוטר אותו, אבל זה כן נחשב דירה. אבל מקומות שפטורים בגלל שהם לא נחשבים, כמו חדר שאין בו ד' על ד' אמות או שאין בו תקרה וכדומה, אז הם נחשבים כמו שהוא מגדיר את זה, הם נחשבים כמו אוויר, זה נחשב כמו רשות הרבים. בעצם זה מבוסס, זה לא חידוש כל כך שלו, זה מבוסס על הראיה ועל רבי עקיבא איגר ועוד כמה. אז עכשיו אנחנו יכולים לשאול את עצמנו חדר בלי דלת, האם אני מגדיר אותו כדירה רק שיש משהו שפוטר אותו? או שאני בא ואומר זה בכלל לא נחשב דירה? האמת שאנחנו מסתכלים בלשון של הרמב"ם, אנחנו רואים שמה הרמב"ם אומר עשרה תנאים יש בבית ואחד מהתנאים זה דלת. זאת אומרת משמע שחסרון בדלת זה חסרון בעצם שם דירה, זה לא רק פטור, זה לא נחשב בית בכלל. אם נרצה אפשר להביא את הלשון של הרוגצ'ובר. הרוגצ'ובר, ככה הרבי מביא גם בליקוטי שיחות בחלק ט"ז. הרבי מביא את הלשון שלו והוא אומר ככה, הוא אומר: "דבלא דלתות אין עליו שם בית, דצורת הבית הוא נשלם על ידי דלתות". אז אם נגיד ככה, אז אנחנו נגיד שאנחנו רוצים לתאר את החדר השני שהדלת לא נפתחת כלפיו, שאמרנו שהוא

1:29:28 דובר 2 נחשב כחדר בלי דלת, אז לפי ה-- בהבנה הזאתי זה אין עליו בכלל שם דירה. זה נחשב כמו אוויר, זה נחשב כמו רשות הרבים. אז אם זה נחשב כמו רשות הרבים אז אין לי שום בעיה לקבוע את המזוזה לפי ההיכר ציר, גם אם אין בו חלון וגם אם אין בו כלום, כי אני בכלל לא מחשיב אותו כדירה, אני מחשיב אותו כמו אוויר, כמו רשות הרבים. אני בא מרשות הרבים ויש לי היכר ציר לכיוון, לכיוון ה-החדר השני, אז בטח שאני אשים את המזוזה מימין לכניסה לחדר השני אף על פי שיש פה כמו שאמרנו חדר פנימי ואין בו חלון, כי כמו שאמרנו זה נחשב כמו אוויר, כמו רשות הרבים, ובעצם הכניסה היא מהחזרה מהחדר הזה כלפי החדר שההיכר ציר אליו, זה הכניסה, ולכן אני אשים שמה את ימין המזוזה. ככה אפשר אולי להסביר את השיטות האלה שסוברות שגם בלי חלון אני שם מזוזה כהיכר ציר. אז כמובן כל זה זה מחשבות, סברות, וכדי שעל כל פנים יהיה לנו קצת איזושהי הסברה בעניין הזה של ההליכה לפי היכר ציר.