דיני מזוזה חלק א' - הרב אייל פלד שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 שלום וברכה כל הצופים היקרים. אנחנו היום נדבר על, אה, הלכות מזוזה. זה נושא מאוד, מאוד חשוב, מאוד מעשי. אה, יש בזה הרבה דינים, הרבה הלכות, אה, הרבה מצבים שנתקלים בהם בבתים, במבנים, שהרבה פעמים נתקלים בשאלות גם בנוגע למיקום של קביעת המזוזה, גם בנוגע לצורת עמידת המזוזה, בנוגע לחיוב, בנוגע לפטור. כל המצבים האלה אנחנו ננסה להקיף, אה, בזמן שיש לנו. אמ, אנחנו נתחיל עם זה, עם כך שאנחנו נמצאים בחודש אלול. אנחנו יודעים שיש את המנהג שמופיע במטה אפרים, המנהג של חסידים ואנשי מעשה שנוהגים לבדוק את המזוזות בחודש אלול. חודש אלול זה חודש שמוכן לתשובה, מוכן לפשפוש במעשים, וממילא כחלק מהתשובה, מהפשפוש במעשים, אז גם כן קיבלנו על עצמנו את המנהג הזה לבדוק את המזוזות. המפרשים, הפוסקים מסבירים לנו ו-ובעצם, אה, אנחנו מביאים, מבינים מהמנהג, היות והמטרה של הבדיקה כאן זה חלק מתשובה ומהפשפוש במעשים טובים, לכן הבדיקה של המזוזה היא לא רק עצם בדיקת המזוזה, כמו כל כתבי הקודש שצריך לבדוק אותם, הספר תורה וכולי, אלא אנחנו צריכים גם כן לקחת בחשבון את כל המקומות שהמזוזה נמצאת בהם. האם היא קבועה כהלכתה? האם היא קבועה במקום הנכון? האם היא קבועה בצורה הנכונה? ולבדוק את כל הפתחים, בעצם, האם המזוזה נמצאת בהם בצורה הנכונה שבעצם מחייבת על פי, על פי ההלכה. אה, כמובן שזה מאוד קריטי, כי ברגע שהמזוזה לא נמצאת במיקום הנכון שלה או לא בצורה הנכונה, אז בעצם זה כמו מזוזה פסולה. לכן חשוב לבדוק גם כן את הפרטים הללו. נתחיל עם כך שהבדיקה של חודש אלול בפשטות, היות והמזוזות בדרך כלל עוברות הגהה, לפני שהאדם קונה מזוזה הוא צריך לדאוג שהמזוזה עברה הגהה. אמ,

02:40 דובר 2 ההגהה היא אמורה להתבצע גם על ידי סופר, גם על ידי עין של בן אדם, וגם הפוסקים מבקשים, היות ובדורות שלנו יש את האפשרות לבדוק את המזוזה גם בדיקה של מחשב, אז זה גם כן, יש בזה גם כן גדר של חיוב לבדוק גם כן עם מחשב, היות ואיכא לברורי, כמו שמסבירים, השבט הלוי ועוד הפוסקים האחרים, שהיות ויש אפשרות לברר יותר בצורה מדויקת את הכשרות של המזוזה, אז אנחנו גם כן מחויבים לעשות את הבירור הזה ולבדוק את המזוזות. אם זה מזוזה, אם זה תפילין, לבדוק אותם גם כן על ידי בדיקה של מחשב. אבל מה שברור שבדיקה של מחשב לא יכולה להחליף בדיקה של עין אנושית. הבדיקה של מחשב, אי אפשר לסמוך ולהסתפק רק בה. צריך כמובן סופר שיבוא ויגיה, שיבוא ויבדוק את האותיות לראות שהכול בסדר. דבר נוסף שפחות ידוע אולי, אבל נכון אמנם שיש לנו היתר, אה, להוציא את המזוזות כדי לשלוח אותן לבדיקה, למרות שהעניין של, אה, עצם הפעולה הזאתי של להוציא מזוזה, אז אנחנו נראה גם כן בהמשך שזה דבר לא פשוט. מזוזה שקבועה בפתח אז היא אמורה להישאר שמה, לא אמורים להוציא אותה אלא רק בנסיבות שהן מצדיקות, ואחת מהנסיבות זה גם כן לצורך בדיקת המזוזה. אז נכון אמנם שיש את האפשרות הזאת להוציא את המזוזה ולקחת אותה לבדיקה, אבל, אמ, על פי ההלכה בעצם משורת ההלכה ראוי לשים מזוזה אחרת במקומה בפתח. לכן יש מקומות שיש גמ"חים מיוחדים לכך, שיש גמ"חים של מזוזות כשרות. אה, זה לא חייב להיות מזוזה מהודרת, אלא פשוט לקחת מגמ"ח מזוזה כשרה, אה, להעמיד אותה בפתח. כשאני לוקח את המזוזה לבדיקה אז אני מעמיד מזוזה אחרת במקומה,

04:48 דובר 2 מעמיד אותה בפתח ועד שהמזוזה ש-- אני שולח אותה לבדיקה עד שהיא חוזרת ואז אני מחליף. כשאני קובע מזוזה כזאתי, שהיא מזוזה בעצם זמנית, אני יכול גם לברך על קביעת המזוזה וראוי באמת לעשות כך. גם מעבר לזה, גם אם אין לי את המזוזה החילופית הזאתי, אז, אה, על כל פנים ראוי לא ליטול את כל המזוזות מ-מכל הפתחים בבת אחת. עדיף לעשות את זה בצורה הדרגתית, זאת אומרת, אה, להוריד מזוזה אחת. ויש כאלה שטוענים להוריד את כל המזוזות ולהשאיר את המזוזה בכניסה. זה גם אפשרות, אבל האפשרות היותר טובה, אם זה באמת בר ביצוע זה פשוט להוריד מזוזה, מזוזה, להוריד מזוזה, לשלוח אותה לבדיקה. אחרי זה מזוזה מפתח אחר, לשלוח אותה לבדיקה. אם זה אפשרי עדיף לעשות ככה. אם לא והזמן לוחץ ואין זמן לעשות את כל המהלך הזה, אז אפשר גם כן, אה, להוריד את המזוזות משאר הפתחים ולהשאיר את המזוזה בכניסה ואחרי זה לבדוק את המזוזה הזאתי. אבל כמובן שהדרך הכי נכונה, הכי ראויה זה אם יש אפשרות להשיג מזוזות חלופיות שאפשר, אה, לקבוע אותן עד שהמזוזה חוזרת מבדיקה זה הדבר הכי טוב. דבר נוסף, כשאנחנו מורידים את המזוזות ושולחים אותן למגיה לבדיקה, אז לכתחילה אנחנו צריכים לסמן על כל מזוזה לאיזה פתח היא שייכת. יש לזה כמה סיבות. קודם כל הסיבה הראשונה זה אנחנו נראה אחרי זה שיש פתחים שהם, אה, יש כל מיני סוגים של פתחים. יש פתחים שהחיוב שלהם הוא חיוב גמור, חיוב מדאורייתא. יש פתחים שהחיוב שלהם זה סוג חיוב של דרבנן, ויש פתחים שזה חומרה, שזה הידור וכולי. אז לקחת מזוזה שהייתה בפתח שהוא מחויב חיוב גמור מדאורייתא, ואם אני שם

06:43 דובר 2 אותה אחרי זה בפתח שהחיוב שלו נמוך יותר, אני בעצם מוריד אותה מהקדושה, וזה דבר שאנחנו אסור לעשות, הורדה בקדושה לחפצים של קדושה. אז לכן חשוב מאוד לסמן את המזוזות, כל מזוזה לאיזה פתח היא שייכת, להחזיר אותם אחרי זה לפתח שלהם. דבר נוסף, זה גם כן מציל אותנו מספק ברכות, כי אנחנו נראה קצת בהמשך שיש בעצם איזשהו ספק האם לברך על מזוזה שחוזרת מבדיקה או לא. ואם אני מחזיר מזוזה לא למיקום שלה, אז אני נכנס גם לספק אם לברך או לא לברך. לכן, כדי להינצל מהספק הזה, אז עדיף, אה, לסמן על המזוזות כל מזוזה לאיזה פתח היא שייכת. אנחנו גם כן צריכים לשים לב שמאחורי המזוזה יש שמות שכתובים מאחורי המזוזה על פי הקבלה. יש את השם, אה, שד"י, ראשי תיבות שומר דלתות ישראל. זה מופיע בזוהר. ויש את הכתב, מה שכתוב גם כן מתחת למזוזה, כתוב מאחורי המזוזה כוז"ו במוכס"ז כוז"ו, שזה בעצם, אה, שם הוויה, ה' אלוקינו ה', כן? כמו שאמרנו, שמע ישראל, שמע ישראל ה' אלוקינו ה'. אז ה' אלוקינו ה', כשאנחנו לוקחים את האותיות שבאות אחרי ה' אלוקינו ה', זה יוצא האותיות האלו שהזכרנו. האותיות האלה גם כן כותבים במזוזה, ומה שחשוב זה שאנחנו צריכים לתת, כשאנחנו מקבלים את המזוזה מהבדיקה והיא מגוללת, היא כבר גלולה בדרך כלל, צריכים לשים לב שהקלף של הגלילה הוא לא מכסה את השם שד"י. השם הזה צריך להיות גלוי, והוא צריך לשים אותו בצורה כזאת שזה יהיה מול הפתח, ובן אדם עומד בפתח, אז מול הפתח שיש את המזוזה השם שד"י כאילו עומד ממולו. אז השם הזה

08:39 דובר 2 אנחנו צריכים לדאוג שהוא יהיה גלוי. לפעמים יש מזוזות כאלה שנגללות בצורה כזאת שזה חייב לכסות על השם הזה. אז כתוב בפוסקים לעשות איזשהו מין חלון קטן, איזשהו ריבוע קטן כדי לגלות את השם הזה. חשוב שהשם הזה יהיה גלוי, אבל בדיעבד גם אם אין את השמות האלה, כל שכן אם רק כיסינו אותם, בדיעבד זה לא פוסל. זו מזוזה כשרה. זה לא פוסל, גם אם אין בכלל את השמות זה לא פוסל בדיעבד. דבר חשוב נוסף: המזוזה חוזרת מבדיקה. הרבה פעמים המגיהים מסמנים לעצמם עם עיפרון במזוזה כל מיני אותיות שהם צריכים לבדוק אותם, להסתכל עליהם יותר בעיון, לשאול וכו' וכדומה. אז אם מגיעה אלינו מזוזה פתוחה ואנחנו רואים שיש סימנים על המזוזה, צריך למחוק את כל הסימונים האלה. חשוב מאוד למחוק את הסימונים האלה. יש סימונים מסוימים שיכולים אפילו לפסול. לכן חשוב מאוד למחוק את כל סימני ההגהה ורק לאחר מכן לקבוע את המזוזה. כשאנחנו מדברים על הברכה, כשאני שולח מזוזה לבדיקה ואני שואל את עצמי אחרי שמזוזה חוזרת, האם אני צריך לברך כשאני קובע אותה שוב פעם בפתח? ואנחנו מדברים על מצב שאני קובע אותה באותו פתח, אני לא משנה את הפתחים. אז האם אני יכול? אני צריך לברך, לא חייב לברך וכו'. אז באמת השאלה הזאת כבר מופיעה בפוסקים. הפתחי תשובה מביא את ההתלבטות הזאת בשם רבי עקיבא איגר, שבעצם מנסה לדמות את זה לדין של טלית, שבן אדם פושט את הטלית על דעת לחזור וללבוש אותה. אז אנחנו יודעים שיש איזשהו משך זמן מסוים שהוא לא חייב לחזור ולברך אם לא היה לו היסח הדעת. אז לכאורה רוצים להגיד שגם במזוזה אם אני לוקח

10:31 דובר 2 את המזוזה לבדוק אותה, לא היה לי פה היסח הדעת, אז אני לכאורה לא צריך לברך. אבל למעשה המסקנה היא שזה לא דומה לטלית, בגלל שבטלית זה תלוי בי מתי אני אלבש אותה, ומתי שאני רוצה אני יכול לחזור וללבוש אותה. אבל במזוזה, כשאני לוקח אותה לבדיקה, אז אני לא יכול לדעת אם המזוזה, המזוזה הזאת אני באמת אחזור ואקבע אותה בפתח. יכול להיות שבבדיקה היא תימצא פסולה, וממילא, ממילא עצם, עצם האפשרות הזאת שהמזוזה יכולה להימצא פסולה, זה עצמו כבר היסח הדעת. לכן באמת כתוב בפוסקים שצריך לברך אפילו מיד, אפילו לקחתי את המזוזה, אפילו אם אני בעצמי בודק, לקחתי את המזוזה, אני בודק אותה עשר, רבע שעה, עשר דקות. אני צריך לברך כשאני מחזיר אותה. זה ככה כותבים כמה פוסקים. אבל מצד שני יש פוסקים אחרים שבכל זאת מצריכים איזושהי שהיית זמן. ה"חובת הדר", למשל, אומר כמה שעות. זאת אומרת, אם אתה לוקח אותה לבדיקה, עובר כמה שעות, אז תחזור ותברך. ה"חפץ חיים" גם כן ככה טוען. יש כאלה שאומרים רק אחרי לינת לילה לברך. אז למעשה צריך, צריך לברך. למעשה צריך לברך. זה בכל זאת נחשב היסח הדעת, והדעה הרווחת היא שמברכים, מיד מברכים. אפשר, אפשר כן לומר שאם רוצים בכל זאת להיות בטוחים אליבא דכולי עלמא, לפי כל השיטות, יש איזושהי עצה. גם יש שתי עצות בעצם, אפשר לומר. יש עצה אחת שפשוט מזוזה אחת לא להחזיר אותה לאותו פתח. עוד פעם, לא להחזיר אותה לפתח שהוא ברמת חיוב נמוכה יותר, אבל להחזיר אותה לפתח אחר, לא לאותו פתח שהיא נלקחה משם, ואז זה עוזר עוד יותר לאפשרות הזאתי, לדעה הזאתי

12:29 דובר 2 שאני יכול לברך על ה... על הקביעה של המזוזה החדשה המחודשת, מה שנקרא. יש עוד עצה שמובאת באגור באוהלך, וזה אפשר כבר לעשות את זה כשבן אדם, עכשיו, כשאנחנו בודקים את המזוזות, אז אפשר כבר להשתמש בעצה הזאתי. הוא טוען שאם אני קוב-- כשאני קובע את המזוזה, אני מכוון שהברכה שאני מברך תחול רק על הקביעה הזאתי, לא על קביעות אחרות שיבואו אחרי זה. אני מלכתחילה מכוון שהברכה שלי תחול רק על הקביעה הספציפית הזאתי. זה גם כן מאפשר לי שאחרי זה, אם אני מוציא את המזוזה אפילו בלי לבדוק, מוציא את המזוזה וחוזר וקובע אותה עוד פעם, אז אני צריך לברך. לכן, מי שיכול, מי שאפשר, אם יש את האפשרות הזאת עדיף ככה לעשות, ואז אנחנו לא נכנסים למקומות של ספק בנוגע לברכה. דבר נוסף בנוגע לבדיקה, אז למרות שמעיקר הדין, היות והמזוזות האלה, כמו שהקדמנו, זה מזוזות שכבר עברו הגהה, שקניתי אותן, ועכשיו שאני לוקח אותן לבדיקה, אז מעיקר הדין אני לא חייב לקחת את זה למגיה. מעיקר הדין אני לא חושש שיש פה אותיות שלא נכתבו כמו שצריך. יש פה אותיות, יש פה דיבוק בין אותיות או משהו, דברים כאלה. בעצם החשש הוא שבדיקת מזוזה מתבצעת בגלל החשש של רטיבות, חשש של, של לכלוכית או נו-נוזלים מסוימים, או יובש מסוים שפורר את האותיות או הדביק את האותיות וכדומה. לכן, אני יכול בעצמי גם כן להסתכל על ה... על המזוזה, לראות שהכל בסדר, שאין דיבוק של אותיות, שאין, אה, מחיקה של אותיות. בעצם, מעיקר הדין, כל בן אדם יכול לבדוק את המזוזה בעצמו. לשים לב לדברים האלה ולראות שהכל בסדר. אבל, אבל כן למעשה,

14:32 דובר 2 בפועל כן שולחים את המזוזה למגיה. אנחנו רוצים בכל זאת גם תוספת הגהה לא, לא מזיקה, אפילו שזה כבר עבר הגהה אחת. הרבה פעמים לוקחים את זה להגהה נוספת ואז יכולים לגלות דברים. אז לכן לכתחילה בוודאי רצוי לקחת את זה לעוד, למגיה שוב פעם, לבדוק את זה כמו שצריך ואחרי זה לקבוע את זה בפתח. מה קורה בנוגע ל-לאדם שגילה שהמזוזה פסולה? האם יש תיקון לכזה דבר? אז יש תיקון. הרבי נותן תיקון למי שהמזוזה נמצאה פסולה. אני אקרא לכם בלשון של הרבי. הרבי אומר, "לתיקון ילמד בעל פה כמה פרקי משניות ולפחות פרק אחד תניא, ובלכתו בדרך וכיוצא בזה ישנן אותם אם בדיבור או לפחות במחשבה". אז יש לנו גם כן תיקון למי שנמצאה מזוזה פסולה. אני חשבתי לעצמי שבעצם זה די מובן התיקון הזה, כי הרי המטרה של המזוזה זה שבן אדם יזכור את ייחוד השם, כמו שאומר הרמב"ם, שהוא יוצא והוא נכנס, הוא מסתכל על המזוזה, הוא זוכר שהקדוש ברוך הוא, הוא זה שמנהיג את העולם והוא אחד והכל ממנו וכולי. אז ממילא תיקון למזוזה זה שאנחנו נזכור את דברי התורה. אם זה תניא, אם זה משניות שישבו אצלנו בראש ואנחנו נלך איתם ברחוב, זה תיקון באמת ראוי למזוזה פסולה. כדאי מאוד שהמזוזות שנמצאות אצלנו בחדרי הבית, וכאמור, למרות שבעבר היה איזשהו מין, אה, הנהגה כזאתי שיש שמים מזוזה רק בכניסה של הבית, אבל הט"ז כבר מיד שולל את זה, והוא, ככה הוא בלשון שלו, כל מי שנגעה יראת אלוקים בליבו והוא רוצה לשכון בטח ולא לחוש לרוחות רעות ישים מזוזה בכל, בכל פתחי הבית. אז אם כן, כשאנחנו שמים מזוזות בכל פתחי

16:37 דובר 2 הבית, אז יש לפעמים מצב כזה, זו שאלה שנשאלת גם כן הרבה, שהמזוזות הן לא באותו כתב. יש כל מיני סגנונות של כתבים חוץ מהכתב של אדמו"ר הזקן, כתב האר"י, כתב ספרדי, כתב הונגרי, כתב אשכנז. יש כל מיני סוגים של כתבים וממילא נשאלת השאלה האם אפשר לשים מזוזות שונות בפתחים מכתבים שונים? אז יש מי שרצה להגיד שזה לא טוב, יש מי שרצה להגיד שזה פסול. אפילו כמדומני שרצו לשייך גם כן את הדעה הזאת לרבי, אבל הרבי מתייחס לכך והרבי, אה, קודם כל מבהיר שהוא לא מרוצה מכך שאומרים שמועות בשמו, ובעצם הרבי, הדעה שלו ה-ה-ה... הדעה שלו שהיא, שהיא שמתפרסמת זה ש-שאין עם זה חשש. זאת אומרת, כמובן שלכתחילה אנחנו מעדיפים שהמזוזות בכל הפתחים יהיו מאותו כתב, אבל אם כבר יש מצב והמצב הוא כזה שאין לך מזוזות אחרות ואתה שם מזוזות מכתבים שונים, אז צריך לדעת שזה לא פוסל. זה בסדר, זה אפשרי. בדיעבד זה גם כן תופס. אם כבר אנחנו מדברים על כתבים של מזוזה, אז חשוב מאוד לכתחילה למצוא מזוזות שהן כשיטת אדמו"ר הזקן. אני לא מדבר על כתב אדמו"ר הזקן, זה עניין נוסף. אני מדבר על שיטת אדמו"ר הזקן בנוגע לפתוחות וסתומות, בגלל שיש כמה שיטות בנוגע לפרשיות פתוחות וסתומות. יש לנו הרי את פרשת שמע, פרשת והיה אם שמוע, שהן אמורות להיות פרשיות סתומות, אחת פתוחה, אחת סתומה, ואנחנו צריכים להשתדל להשיג מזוזות שהפתוחות והסתומות במזוזה הן כשיטת אדמו"ר הזקן, שבעצם זה באופן כללי ה... פרשת שמע מסתיימת עם רווח של שלוש יו"דים, רווח ריק של שלוש יו"דים, וגם פרשת והיה אם שמוע מתחילה אחרי רווח של שלוש יו"דים. זו שיטת הט"ז.

18:39 דובר 2 שסובר שאפשר לחבר את ה-, את הרווח- את הרווחים, וככה אדמו"ר הזקן פוסק בסימן ל"ב, ולכן צריך לשים לב לזה. אפשר פשוט אפילו ממש בעיניים להסתכל ולראות את זה. זה דבר שאפשר לראות אותו בעין. אמ, לכן חשוב מאוד לדאוג שיהיו מזוזות בכתב אדמו"ר הזקן וכל המזוזות יהיו באותו, אותו כתב. כשאנחנו מדברים על בדיקה אז אנחנו צריכים להתייחס לא רק למזוזה עצמה, אלא להתייחס גם כן ל- לבית מזוזה ולעטיפה של המזוזה, כי בעצם צריך לשים לב ברגע שאנחנו מחליפים בית מזוזה, אז הבית מזוזה הישן בהרבה מצבים והרבה מקרים הוא טעון גניזה. הוא נחשב תשמיש קדושה וטעון גניזה. אז ככה, אם אנחנו מדברים על ה- עטיפת ניילון הזאת שעוטפת את המזוזה, היות וכל המטרה שלה זה לשמור על המזוזה, היא לא באה לצורך כבוד או לצורך נוי, היא באה רק לשמור על המזוזה, אז אין בה קדושה, אז אפשר לזרוק אותה כרגיל. אבל הבית מזוזה, הנרתיק של המזוזה, היות והוא עשוי גם כן ל- לכבוד, לכבוד של המזוזה, לנאותה ולכבד אותה, אז ברוב המקרים יש בו קדושה. בעצם יש מי שטוען, אם אני לא טועה זה אומרים בשם הרב אלישיב, שכל הבתים שבימינו הם בעצם עשויים לנוי. אז אני חושב שהבתים האלה מפלסטיק הפשוטים אולי לא, אבל כל בית שהוא קצת ככה מכובד, אז גם אם הוא לא נוגע במזוזה, זאת אומרת אם, אם המזוזה נוגעת בבית אז הוא נחשב תשמיש קדושה גם אם הוא לא ממש עשוי לכבוד. אבל, אה, בבית מזוזה שעשוי ממש לנוי ולכבוד בצורה ממש מכובדת, גם אם הוא לא נוגע במזוזה, אז יש לו דין של תשמיש קדושה, צריך לשים אותו בגניזה. בוא נדבר קצת על

20:42 דובר 2 ה-, על הקביעה שלה בפועל בפתח. אה, כשאנחנו קובעים את המזוזה בפתח, יש מי שסובר, כדומני זה הרב מבריסק, שהוא טוען שהמזוזה צריכה לנגוע. כשאנחנו מדברים על מזוזה אנחנו מדברים על הקלף ואנחנו מדברים גם כן על המזוזה של המשקוף, מזוזת המשקוף. המזוזה היא צריכה להיות קבועה על, על המשקוף. עכשיו, יש מי שסובר שהמזוזה צריכה להיות, אה, צמודה למשקוף, שלא יהיה הפסק בין המזוזה לבין המשקוף, ולכן לשיטתו, אה, צריך שהקלף של המזוזה ייגע במשקוף ממש. אז אם יש לנו בית מזוזה שהוא עשוי משני חלקים, שיש לו את החלק האחורי, הפס הזה שמאחורי, מאחורי הבית מזוזה, ואני שם את המזוזה בתוך הבית מזוזה, ובעצם מה שנוגע במזוזה של הפתח זה הפס של הנרתיק ולא המזוזה עצמה. יש מי שטוען שזה לא טוב, אז הוא טוען שצריך להצמיד את המזוזה ל- ממש למזוזת הפתח ממש. האמת שלא נוהגים ככה ולא מקפידים על זה. מי שרוצה להקפיד יבוא עליו ברכה, אבל לא נוהגים להקפיד על זה. אבל מה שכן, יש בית מזוזה שהוא עשוי משפופרת מזכוכית, אה, מין שפופרת כזאת זכוכית, יש פה, יש לה, היא מתחברת ככה לשני עיגולים כאלה בהתחלה ובסוף, ופה כן יכולה להיות בעיה. בעצם השפופרת הזאת היא, היא לא, היא יש הפסק בינה לבין ה- גם לבין הגב של המזוזה יש הפסק. היא נמצאת באיזשהו מצב כזה שבינה לבין הגב של המזוזה יש הפסק, אז זה כן יכול להיות בעייתי. לכן עדיף ורצוי או פשוט למלא את הרווח הזה שבין הזכוכית לבין הגב של המזוזה, למלא אותו באיזשהו משהו, איזשהו דבק או משהו כזה, או שפשוט לא להשתמש בבית מזוזה כזה. יש מצד שני גם מי

22:51 דובר 2 שרוצה בכל זאת לחוש לחומרה הזאת, אז עדיף לקבוע את הפס, את החלק, הגב של הבית מזוזה, לקבוע אותו על מזוזת הפתח, על מזוזת השער. קודם כול להדביק אותו, ואחרי זה היות ואני מדביק אותו, אז הוא בעצם הופך להיות חלק ממזוזת הפתח. אחרי זה שאני מצמיד אליו את המזוזה, את הקלף, אני כאילו בעצם הצמדתי אותה למזוזת הפתח בלי שום הפסק ובלי שום בעיות. אז זה גם כן עצה. עכשיו, כשמדובר על הבית מזוזה עצמו, אז קודם כול יש, אפשר להשתמש בכל בית מזוזה, רק כמו שאמרנו, רק אנחנו ראינו שהמזוזה הזאת שעשויה משפופרת של זכוכית, עדיף, אה, לא להשתמש איתה, אבל מזוזות מכל מיני סוגים, בתי מזוזות זה בסדר, אבל בכל זאת יש חומר שאת- אנחנו מעדיפים לא להשתמש בו, שזה מזוזה ממתכת, מזוזה מברזל, ממתכת. אז קודם כול יש קבלה בשם הבעל שם טוב שלא להשתמש בו. זה גם כן ה- ההיגיון פה די ברור. המזוזה בעצם עשויה להאריך ימיו של אדם והמתכת נבראה לקצר ימיו של אדם, זה לא הולך ביחד. אבל מעבר לזה, הרבי גם כן, אה, מחדש ומסביר לנו שהסגולה של המזוזה, באמת, במזוזה יש בעצם שתי מצוות. יש את המצווה של לשים את המזוזה בפתח, זה מצוות המזוזה, ויש את הסגולה שמלווה למזוזה שהיא כמו שהרבי מסביר בשיחות, שהסגולה של השמירה שהמזוזה נותנת זה חלק מהמצווה. זה לא סתם סגולה ככה שנספחת, אלא זה ממש חלק מהמצווה של המזוזה. ממילא הסגולה הזאת של השמירה, טוען הרבי, זה לא חודר דרך הברזל. הברזל מהווה הפסק, הוא חוצץ והסגולה לא עוברת דרכו. אז בן אדם ששם, אה, בית מזוזה מברזל אז את המצווה הוא קיים, אבל

24:53 דובר 2 את הסגולה של המזוזה הוא פספס. לכן נשתדל לא לשים בית מזוזה מברזל. מצד שני, מה כן רצוי? איזה בית מזוזה כן רצוי לשים? וכך נוהגים בחב"ד, אה, וזה גם כן על פי הקבלה: לשים בית מזוזה שקוף. יש עניין שהקלף של המזוזה ייראה דרך הבית מזוזה. אז לכן מה שנוהגים, ככה נוהגים ב-770, ככה נוהגים בחב"ד, לשים בית מזוזה שקוף, נרתיק שקוף, וככה מקיימים את זה בצורה הכי טובה. רק מה? צריך לשים לב: כשאני שם בית מזוזה שקוף, היות והשם של השד"י זה שם קדוש, אני צריך להיזהר שזה לא יהיה במקום שיש שמה גילוי ערווה. אפילו אם זה רק לפעמים גילוי ערווה, זה בעייתי. לכן כמובן בחדר שינה של איש ואשתו, שיש שם גם כן תשמישים, לא, לא תשמישים מכובדים, אז צריך לדאוג קודם כול שהבית מזוזה יהיה אטום וסתום. וכך גם כן בחדרים אחרים שאנחנו יודעים שמתפשטים שם לפעמים ויש שם גילוי ערווה לפעמים, אז צריך לדאוג שהבית מזוזה יהיה אטום, שלא יהיה שקוף. כשמדובר על בית עם ילדים, אז נכון אמנם שרצוי לכתחילה גם כן לחוש ערווה של קטן, אה, בנוגע לברכות ובנוגע לדברי תורה וכולי. אבל סוף כל סוף ההלכה הרווחת זה שערווה של קטן עד גיל תשע היא לא נחשבת ערווה. ערווה של קטנה עד גיל שלוש לא נחשבת ערווה. אז אם יש ילדים בגילאים האלה שמסתובבים בבית לפעמים עירומים, אז אפשר גם כן, אפשר להסתדר עם זה. לא חייב לאטום את המזוזה, אבל מעבר לכך, או שזה נעשה בקביעות, זה כבר יותר בעייתי וצריך שזה יהיה אטום. אם אבל מדובר על מקום של צואה, מקום של טינוף, שמה מספיק גם כן, אה,

26:58 דובר 2 כיסוי שקוף גם מספיק. לצואה מספיק כיסוי, כיסוי שקוף, אם זה גם כן, אם זה לא באופן קבוע. אז אם מחליפים טיטולים ב-ב-באזור של המזוזה, אז אם זה נעשה לא באופן של קבע, אז אין בעיה שהמזוזה תהיה מגולה, זה בסדר. כמובן עם כיסוי שקוף. אבל אם יש מקום ששמה אני באופן קבוע מעמיד את השולחן של התינוקות ומחליף שמה טיטולים, אז צריך באמת לדאוג שהמזוזה תהיה מכוסה כיסוי גמור. ככה הט"ז כותב. בנוגע לבית מזוזה, גם כן דבר חשוב שאנחנו נוהגים שיהיה כתוב עליו האות ש'. אם כתוב עליו כל השם שד"י, אפילו שזה בדרך כלל כתוב באותיות אחת מתחת לשנייה, ש' ד' י', אז גם צריך לדאוג, כמו שאמרנו מקודם, שלא יהיה גילוי ערווה, שלא יהיה מקום של צואה וכדומה. צריך לשים לב לזה, אז עדיף באמת לשים מזוזות כאלה שרק כתוב, רק את האות ש' ולא יותר מזה. בנוגע לחיבור של המזוזה, צריך לשים לב שהמזוזה תהיה מחוברת בצורה קבועה, כי אנחנו מברכים לקבוע מזוזה. דרך אגב, הנוסח הזה של הברכה אנחנו מברכים בכל מקרה, גם כשאנחנו קובעים מזוזות לאחרים, למרות שהרמב"ם טוען שצריך לברך על קביעת מזוזה, אבל למעשה גם כשאנחנו קובעים מזוזה לאחרים אנחנו מברכים לקבוע מזוזה. אז אם זה לקבוע, זה צריך להיות קבוע בקביעות, ולכן צריך לשים לב שהמזוזה לא תהיה רופפת. כשאנחנו קובעים אותה עם מסמרים, מצד הדין אפשר אפילו מסמר אחד. אם אני מצליח על ידי, אני שם מסמר אחד ומצליח להגיע למצב שהמזוזה היא יציבה וקבועה ולא מתנדנדת בצורה חופשית, זה גם בסדר, אבל בדרך כלל זה לא עובד ככה. לכן שמים שני מסמרים, אחד למעלה, אחד למטה,

28:52 דובר 2 דואגים שהמזוזה תהיה קבועה בצורה יציבה. וזו עוד בעיה עם השפופרת הזאת, עם הזכוכית. גם אם אנחנו הצלחנו איכשהו להסתדר עם הבעיה של ההפסד, אבל השפופרת הזאת הרבה פעמים אפשר להוציא אותה בקלות. אתה שם, מסובב קצת את העיגול שהיא נכנסת לתוכו, ואז היא יוצאת ככה די בקלות. זה בעייתי. אם היא רק מסתובבת על הציר שלה זה בסדר, אבל אם העיגולים למעלה זזים ולמטה ואפשר להוציא אותה בקלות, למרות שהיא לא תיפול מעצמה, אנחנו לא צריכים שזה יהיה מצב כזה שהמזוזה יכולה ליפול מעצמה. אבל אם אפשר להוציא אותה בקלות מהמקום שהיא קבועה שם, זה לא נקרא קבוע, אז צריך לדאוג שזה יהיה יציב וקבוע. על דרך זה שיש בבתי מזוזה גם כן את הפתח מלמטה. בתי מזוזה כאלה שיש מעין בורג כזה מלמטה כדי שהמזוזה לא תיפול. אז הרבה פעמים מגיעים למצב שאין את הבורג הזה, ואז אתה מכניס את המזוזה. היא נכנסת בדוחק, היא לא נופלת. אבל ברגע שאין לך את הסתימה מלמטה, אז גם כן המזוזה הזאת תצא בקלות. אפילו שהיא לא תיפול מעצמה, זה בעייתי. צריך לדאוג לסתום את החלל הזה, את הפתח הזה התחתון, כדי שהמזוזה תהיה קבועה כמו שצריך להיות. דבר נוסף, דבק גם בסדר, אם זה דבק איכותי חזק שלא מתייבש בשמש וכולי, גם אפשר להשתמש בו. וכשמדובר על נייר דבק אז זה יותר בעייתי ורק בשעת הדחק. רק בשעת הדחק, כשאין לי אפשרות אחרת, אני לא מוצא מסמרים, לא מוצא דבקים ויש לי רק את הנייר סלוטייפ, אז אני יכול באופן זמני להשתמש בנייר סלוטייפ. לכאורה אפשר גם כן לברך על קביעת מזוזה באופן כזה, אבל לאחר מכן, מיד כשיש

30:44 דובר 2 לי אפשרות לייצב אותה בצורה יותר רצינית, אני צריך לדאוג לזה. בנוגע לקביעת מזוזה על ידי נשים, אז יש בזה קצת דעות. יש כאלה שטוענים שאישה לא תקבע מזוזה, כי מי שאינו בכתיבה אז גם לא בקביעה. אישה לא כשרה לכתוב מזוזה, אז היא גם לא יכולה לקבוע מזוזה. יש דעות כאלה שסוברות כך, אבל למעשה רוב, הרוב הדעות, הרוב הרווח של הדעות זה שאישה כן יכולה לקבוע מזוזה, רק שהפוסקים מבקשים שהיא לא תעשה את זה בנוכחות גברים. אז אם יש גברים שנמצאים באזור, אז שהאישה תיתן את הכבוד לגבר שיקבע את המזוזה במקומה. לכתחילה גם כן יש מקום לומר שגם לכתחילה שאישה תיתן לגבר לקבוע מזוזה, כדי להסתדר גם עם הדעות האלה שסוברות שנשים לא יכולות לקבוע מזוזה, אז עדיף באמת לכתחילה שהיא תיתן לגבר, אבל אם אין, היא יכולה לקבוע גם בעצמה. עמידת המזוזה. כשאנחנו מדברים על עמידת המזוזה צריכים לשים לב. יש מחלוקת ידועה בין רש"י לבין רבנו תם איך המזוזה צריכה לעמוד. דעת רש"י שהמזוזה אמורה, צריכה לעמוד בזקיפה, צריכה להיות זקופה. ואם היא, ואם היא, ואם היא בשכיבה, זה פסול. זה נקרא עשאה כמין נגר בלשון של הגמרא. אז זה דעת רש"י. לדעת רבנו תם הפוך, היא צריכה להיות בשכיבה כמו שבן אדם קורא בספר תורה שהוא שוכב, אז היא צריכה להיות בשכיבה. למעשה, זה מחלוקת בין הספרדים לאשכנזים קצת. זאת אומרת השולחן ערוך פוסק כמו רש"י שהמזוזה צריכה להיות בזקיפה, וככה נוהגים הספרדים לשים את המזוזות זקופות. הרמ"א, הוא מביא את המנהג שנוהגים בבני אשכנז שהמזוזה מקבלת הטיה קצת ושמים אותה באלכסון, וזה בעצם מה שאנחנו נוהגים גם כן. העניין

32:46 דובר 2 הזה של האלכסון זה בעצם ה-ה-התוכן של זה לא, זה לא איזשהו משהו באמצע, כאילו לא כאן ולא כאן, אלא אדרבה, זה זה זה זה ניסיון למצוא איזושהי צורה שהעמידה של המזוזה תסתדר עם כל השיטות. אז לכן אם לרש"י המזוזה ששוכבת היא פסולה, אז רק שוכבת פסולה, אבל אם היא ככה אז היא בסדר. אותו דבר רבנו תם, אם לשיטתו מזוזה זקופה פסולה, אז דווקא זקופה פסולה, אבל אם היא בהטיה זה בסדר. אז ככה יוצא שאנחנו בעצם יוצאים ידי חובה לפי כל השיטות, לכן אנחנו שמים את המזוזה בשיפוע. רק מה שכן, לא צריך שיפוע חד, מספיק שיפוע קל, לא צריך להשתגע עם זה, מספיק שיפוע קל זה גם בסדר. וכמובן שהשיפוע יהיה לכיוון הבית. למרות שזה לכאורה די ברור, אבל ראיתי מקומות שזה לא ככה. יש כאלה ששמים את השיפוע ההפוך, שהכיו-- שיפוע כאילו לכיוון חוץ. הכיו-- השיפוע של מזוזה צריך להיות לכיוון הבית. זאת אומרת הראש של המזוזה לכיוון הבית והסוף של המזוזה לכיוון בחוץ. אם לא עשו ככה, אם המזוזה עומדת בשיפוע ההפוך אז זה לא פסול. בדיעבד זה בסדר, זה כשר, אבל צריך לדאוג לתקן את זה. פשוט לשנות את ה, את המיקום שלה, את הזווית שלה. יש הרבה פעמים מזוזות, צורות פתח כאלה שאין שם מספיק מקום לשים מזוזה, כי בעצם מזוזת השער היא צרה. ממילא במקומות האלה אני לא יכול לשים את המזוזה בשיפוע. אני יכול להעמיד אותה רק בזקיפה או שאני אעמיד אותה מאחורי. זה אנחנו נראה בהמשך שיש מה שנקרא מאחורי הדלת, שאני מעמיד אותה על המסגרת של המזוזה, לא על ה, לא על המשקוף עצמו,

34:49 דובר 2 אלא על המסגרת שלו מאחורה. אז עדיף לשים את המזוזה ישרה ולא לשים אותה מאחורה שהיא באלכסון. להעמיד אותה על המזוזה עצמה, על מזוזת השער בעצמה, אבל להעמיד אותה ישר גם כן זה בסדר, בדיעבד זה גם כן בסדר. מה שכן, אם לא שמתי את המזוזה לא ישרה ולא בשיפוע, אלא שמתי אותה בשכיבה, או ששמתי אותה הפוכה. צריך גם מאוד לשים לב, הרבה פעמים יוצא שהמזוזה היא הפוכה. זה לא רק הבית מזוזה, גם המזוזה, הקלף של המזוזה עצמו, לפעמים מכניסים אותו לבית מזוזה הפוך, שהשם של שד"י הוא נמצא למטה. במצב כזה אדמו"ר הזקן כותב שזו מזוזה פסולה ופסול לגמרי. צריך לקבוע אותה מחדש עם ברכה והכל. אז לשים לב שהמזוזה לא הפוכה. המיקום של המזוזה בפתח הוא צריך להיות כמו שאמרנו על מזוזת השער. אז זה צריך להיות במצב כזה שאם נגיד זה המזוזה, אנחנו צריכים לשים את המזוזה, מזוזת הקלף על העמוד של המזוזה. ובעמוד גופא, אז ההלכה מבקשת שנשים את זה בטפח החיצון כמה שיותר סמוך למי שבא מבחוץ. לזה בעצם שתי סיבות, אחד זה שמי שבא מבחוץ אז הוא יפגע דבר ראשון במזוזה, לכן אנחנו שמים אותה כמה שיותר קרוב לטפח החיצוני של מזוזת השער של הכניסה. דבר נוסף אנחנו רוצים שהשמירה של המזוזה היא תעבוד על כל הבית, אז אם אני אשים אותה פה אז החלק הזה כאילו מחוץ לשמירה. אנחנו רוצים שכמה שיותר חלקים של הבית יהיו בכלל השמירה, לכן אנחנו שמים אותה כמה שיותר קרוב לחוץ וככה אנחנו דואגים שכל הבית יהיה בשמירה של המזוזה. זה הטפח שבחוץ. רק מה? צריך לשים לב לדבר מאוד חשוב.

36:58 דובר 2 בעצם יש לפעמים מצבים כאלה שיש לנו מזוזה, יש לנו מזוזות, יש פה מזוזה, פה עמוד של מזוזה ופה עמוד של מזוזה, ובתוך החלל הזה של המזוזות של הקיר יש מסילות של הדלת בעצם שהן בולטות מהמזוזה של הקיר. הן בולטות ככה, יש להן איזושהי בליטה, הן בולטות בצורת ח' כזאתי משני הצדדים ובהן הדלת קבועה. כשאני מגיע למצב כזה אני צריך לדאוג שהמזוזה, אני לא יכול לשים אותה עכשיו בטפח הסמוך לחוץ, כי בעצם המזוזה כאן זה לא המזוזה של הקיר, המזוזה כאן במצב כזה זה אותה מסילה שבולטת. אם זה מסילה, אם זה כל דבר שיהיה שהוא בולט מהמזוזה של הקיר אז הוא המזוזה. לכן כל שכן אם הדלת קבועה שמה, אז במצב כזה אני לא שם את המזוזה בטפח החיצוני, אלא אני צריך לשים אותה על המסילה הזאתי, על המזוזה, על המסילה שבולטת, על המזוזה שבולטת, שמה אני שם את המזוזה. זה לכתחילה ככה צריך להיות. אם לא, נניח שאין מקום, נניח שאין מקום לשים אותה שמה, אז אני אשים אותה על המזוזה של הקיר לפני המזוזה של הדלת. אז אני יכול לשים אותה על המזוזה של הקיר. אבל כאן צריך לשים לב לבעיה מסוימת שיכולה להיווצר, אני אדבר עליה אולי יותר בהמשך, אבל יש מה שנקרא העמיק לה טפח. זאת אומרת ההלכה מבקשת שכשאני שם את המזוזה אני יכול לשים אותה בצורה-- גם להכניס אותה בתוך המזוזה של הקיר. יש גם, אם אנחנו מסתובבים בירושלים, במקומות עתיקים, אנחנו יכולים לראות שיש מזוזות בתוך הקיר. מזוזות נמצאות בתוך הקיר. זה גם דרך, זה גם אפשרות לשים מזוזה, לחקוק בתוך הקיר ולשים את המזוזה בתוך הקיר. כשעושים את זה

39:09 דובר 2 בצורה כזאתי צריך רק לדאוג שיהיה קצת משהו שהמזוזה תהיה מגולה, שנדע שיש שם מזוזה. אבל במצב הזה אז ההלכה אומרת שאם אני חוקק ואני שם אותה בתוך החקק של הקיר, אני צריך לדאוג שהחקק לא, העומק שלו לא יהיה יותר מטפח, כי ברגע שאני מכניס אותה עמוק יותר מטפח בתוך הקיר, בתוך המזוזה של הקיר, אז זה לא נקרא "על מזוזות ביתך ושעריך", הלשון של הפסוק "על מזוזות ביתך ושעריך" ולא "בתוך מזוזות ביתך ושעריך". ברגע שזה יותר מטפח זה כאילו בתוך המזוזה, לכן זה צריך ל-- צריך לדאוג שהחקק יהיה פחות מטפח. גם בעצם למרות שאנחנו לא אולי נתקלים בבעיה הזאתי בשטח, במציאות הרגילה, אבל אנחנו כן יכולים להיתקל בה בהרבה וריאציות שונות ונוספות. למשל לדוגמה כמו שדיברנו עכשיו, יש לי פה מזוזת, מזוזת הפתח שעשויה מהקיר של הבית ופה יש לי בליטה של מזוזות נוספות שעליהם נמצאת הדלת. אז אמרנו שאנחנו צריכים לשים את המזוזה על הבליטה. זה המזוזה האמיתית, צריך לשים אותה על הבליטה. אם אין מקום לשים אותה על הבליטה, הרבה פעמים יש מה שנקרא דלת אפס שסוגרת לגמרי את כל המשקוף, את כל המזוזות ואת המשקוף, ואין לי מקום לשים את המזוזה שם, אז אני אשים אותה על מזוזת הקיר. אני אשים אותה על מזוזת הקיר, אבל זה בתנאי שהמזוזות האלה הן לא בולטות טפח. אם הבליטה שלהם מהקיר היא בליטה של טפח, אז פה כותבים הפוסקים, ביניהם שבט הלוי, שברגע שאני שם את המזוזה על הקיר אני בעצם העמיק לה טפח. אני בעצם עוד פעם אני נכנס לבעיה של העמיק לה טפח, זה יכול להיות פסול. לכן במצב כזה אני לא אשים אותה

41:03 דובר 2 על הקיר. אני אמצא דרך אחרת. אם יש אפשרות אני אשים אותה מעבר ל-- נגיד שהמסילה היא תופסת ככה מהחלל של הפתח ויש גם מעבר לזה גם כן שטח, אני יכול לשים אותה גם כן מעבר לזה. בעיקרון מזוזה שעומדת אחרי הדלת היא גם כן כשרה. היא לא לכתחילה, אבל היא גם כן כשרה. אז אם יש מצב כזה ומעבר למזוזה הזאתי שבולטת, יש לי שמה איזו חתיכה של קיר שהיא לא עמוקה טפח, אז אני אשים אותה שמה. אם לא, אז אני אשים אותה על המסילות של אותה מזוזה שבולטת. אני אשים אותה על המסילות מאחורה. אז בואו קצת נדבר על ה, על המצב הזה של מזוזה מאחורי הדלת. זה גם כן מציאות מאוד שכיחה והרבה פעמים יש שאלות על המצב הזה וכדאי לדעת מה עושים במצב כזה. כשאנחנו מדברים בעצם אנחנו מדברים על, על מזוזות שהן צרות מאוד ואין אפשרות לשים את המזוזה, את מזוזת הקלף, אין אפשרות לשים אותה על מזוזת הפתח בגלל שהדלת סוגרת את כל הרווח, את כל השטח של המזוזה. אז במצב כזה, האפשרות בעצם הכי נכונה זה לשים את זה על המסגרת. זאת אומרת, נגיד יש לנו את המזוזה ו-ובמסגרת של המזוזה יש את החלק החיצוני, זה המזוזה. המזוזה יש לה הרי עובי, יש את החלק החיצוני, זה המזוזה, זה העמוד של המזוזה. מאחורי העמוד הזה, בצד יותר נכון, יש גם כן, זה מסגרת הרי המסגרת הזאת היא מין גם כן צורה כזאת של מלבן ויש לה גם כן את החלק הזה מאותו שטח באותה מסגרת של המזוזה, ובדרך כלל זה עשוי מאלומיניום או מעץ, יש את ההמשך שלה כאן בצד הזה

43:09 דובר 2 יש את ההמשך שלה, וכשאין לי מקום לשים את המזוזה כאן, אני שם אותה כאן. זה נקרא מזוזה מאחורי הדלת בלשון ההלכה. הבעיה היא שקביעה של מזוזה באופן כזה, זה מחלוקת רצינית בפוסקים אם זה כשר או לא. שולחן ערוך פוסל, הרמ"א יותר נוטה להכשיר, רמב"ם, רא"ש וכולי. לכן עדיף לא להגיע למצב כזה. אז מה עושים במצב שיש לי, שאין לי מקום לשים את המזוזה על מזוזת הפתח כי היא צרה כמו שאמרנו, והדלת סוגרת את כל ה-, את כל הרווח הזה? אז פה יש לנו את העצה הזאתי: פשוט לחקוק, לחקוק בתוך מזוזת הפתח, לחקוק איזשהו חקק ולשים את המזוזה בתוך החקק. ואף על פי שכשהדלת נסגרת לא רואים שום דבר, זה בסדר, ושמים אותה בתוך החקק. וכמו שהזכרנו, לא לחקוק יותר מטפח. עד טפח, שזה שמונה סנטימטר, אני יכול לחקוק. הייתי מציע, אם כבר אנחנו מדברים על מידות במזוזה, אז הייתי מציע לקחת את המידות לחומרה, כי בעצם ה-ה-המידות שאנחנו משתמשים בהם זה המידות של רבי חיים נאה, ויש כאלה שגילו שהמדידה שלו לא הייתה מדויקת מכל מיני סיבות, אבל זה יוצא שהמידה, המידה היא קצת, היא קטנה יותר. אז אנחנו מדברים על טפח שזה שמונה סנטימטר, אז לחומרה אנחנו ניקח שבע נקודה שש סנטימטר, אבל על כל פנים אנחנו נחקוק ונשים את המזוזה בפנים. אם גם זה לא מתאפשר, אז אפשרות שנייה זה פשוט להוסיף על המזוזות האלה, להוסיף עוד צורת הפתח. צורת הפתח זה בעצם שני עמודים עם משקוף מעליהם בצורה של ח'. אז אני אבנה לי איזשהו כזה דבר. זה לא חייב להיות רחב, זה יכול להיות באיזושהי צורה שזה יהיה. אני יכול לבנות

45:02 דובר 2 מסגרת כזאת מעץ בצורה של ח', להצמיד אותה למזוזה שקיימת ואז לשים את המזוזה על צורת הפתח שבניתי לעצמי. זה גם כן יכול להיות בסדר, אבל לא כמו שיש כאלה שעושים, שמוציאים מין כזה פס כזה, איזושהי חתיכה, בליטה כזאת של עץ קטנה, ועליה שמים את המזוזה. זה לא שווה כלום, זה לא מועיל שום דבר, אין לזה שום, שום, א-אין בזה שום תועלת. מתי שגם זה לא מתאפשר, אז כמו שאמרנו, אני שם אותה אחרי הדלת, אבל היות ואחורי הדלת זה, כמו שהזכרנו, זה נתון במחלוקת של הפוסקים, אז קביעת מזוזה באופן כזה לא מברכים עליה. למרות שראיתי יש מי שרצה להגיד מרבני חב"ד שכן אפשר לברך, אבל קשה, קשה להסכים עם זה. עדיין זו מחלוקת רצינית בפוסקים, ולכן כשאני נאלץ לקבוע מזוזה אחורי הדלת, שבענייננו זה לקבוע את המזוזה לא על החלל ששם הדלת נסגרת, אלא אני רוצה לקבוע אותה בצד במסגרת של צורת הפתח של המזוזה, אז אני קובע מזוזה כזאת בלי ברכה. וגם כאן אני נותן לה אלכסון לכיוון הבית. הראש של המזוזה יהיה בשיפוע לכיוון הבית, הסוף של המזוזה יהיה לכיוון בחוץ. זה אפשרות אחת. יש מצבים שגם אין אפשרות כזאת, ואני צריך לקבוע על המסגרת הפנימית אחרי הדלת. זה אחרי הדלת כפשוטו. זה ממש אני נכנס, פותח את הדלת, ורק אחרי הדלת אני קובע על המסגרת הפנימית את המזוזה. זה גם אפשרי. עוד פעם, זה בדיעבד. לא מברכים על זה, אבל זה גם אפשרי. וכשאני קובע אותה ב-ב-בסיטואציה כזאת, אז אני נותן לה שיפוע הפוך. זאת אומרת, השיפוע יהיה ככה. השיפוע יהיה בצורה כזאת שהסוף של המזוזה לכיוון הבית והראש של-- שהסוף של

47:10 דובר 2 המזוזה לכיוון הפתח, הראש שלה, הראש של המזוזה לכיוון הבית. אז זה המצבים שבהם אנחנו קובעים מזוזה בצורה לא שגרתית ולא רגילה. שלום וברכה לכל הצופים היקרים. אנחנו עם הלכות מזוזה. אה, היום אנחנו נדבר קצת על צורת הפתח, מה שנקרא. אנחנו יודעים שהחיוב של קביעת מזוזה הוא תלוי בכך שיש צורת פתח. מה זה צורת הפתח? מאוד פשוט. צורת הפתח זה צורה של ח'. יש לי עמוד מפה, מצד ימין, עמוד משמאל ומשקוף עליהם. זה צורה של ח'. זה צורת הפתח. בדרך כלל זה מה שקורה כשאנחנו נכנסים למבנים, לבתים. אז יש לנו את הח' הזאתי שהדלת נסגרת עליו, שוקפת עליו. יש קצת בנוגע ל-ל-לפסול הזה של העמיק לה טפח שדיברנו. אמ, יש מצבים מאוד שכיחים שיש שתי דלתות, למשל, שיש דלת אחת שהיא דלת רשת כזאתי כדי שלא ייכנסו זבובים, דלת אלומיניום כזאתי קלה, ויש דלת אחר כך, דלת נוספת, ו-או שהדלת היא רק דלת רשת, רק דלת רשת, ושם אין מקום כל כך לקבוע את המזוזה על צורת הפתח, כי המסגרת הזאת של האלומיניום היא צרה מאוד. אז דיברנו על כך שאני במצב כזה קובע אותה על הקיר שמאחורי או הקיר שלפני. בעצם צורת הפתח היא פה, היא יכולה להיות רחבה. חוץ ממסגרת האלומיניום ש-ש-בתוכה מחוברת הדלת, יש עוד המשך של צורת הפתח מהקיר עצמו. אז במקרים כאלה אפשר לקבוע את זה על הקיר עצמו. אבל מה שכן, צריך מאוד לשים לב שאם המסגרת הזאת שאליה מחוברת הדלת היא בולטת טפח מהקירות, מצורת הפתח של הקיר, אז אנחנו עוד פעם נכנסים לבעיה של העמיק לה טפח, ואנחנו נצטרך לקבוע את המזוזה הזאת על מסגרת האלומיניום, לא בתוך החלל

49:32 דובר 2 של הצורת הפתח, אלא מהצד שנקרא מזוזה. אחורי הדלת שהזכרנו, שזו מזוזה כזאת, היא נמצאת במחלוקת ואנחנו קובעים אותה בלי ברכה. דבר גם כן ברור וחשוב, שאנחנו אמורים לקבוע את המזוזה מתחת למשקוף. יש כל מיני, כל מיני ציורים כאלה של צורת הפתח, שהמשקוף הוא לא יושב על כל המזוזות. יש לי פה את המזוזה, יש לי פה עוד מזוזה, והמשקוף הוא רק מגיע עד לכאן, בין שתי המזוזות. אז אני צריך לדאוג שהמזוזה, למרות שכמו שאמרנו שהמזוזה צריכה להיות בטפח החיצון של הבית, אבל היות ובחלק הזה אין לי משקוף מעליו, אז אני אקבע את המזוזה תחת המשקוף. זה לכתחילה, זה מה שצריך להיות. אם לא קבעתי אותה תחת המשקוף והרחקתי אותה מהמשקוף, כל עוד שהיא בתוך טפח למשקוף זה בסדר. זה עדיין אפשר להסתדר עם זה בדיעבד, מה שנקרא. אבל אם הרחקתי אותה טפח, מה, הרחקתי אותה יותר מטפח מהמשקוף, אז לרוב הדעות זה פסול. אז מה שאני אעשה, אני פשוט אוציא אותה ואקבע אותה מחדש תחת המשקוף בלי ברכה. היות ויש דעות שבכל זאת מכשירות את זה, אז אני אקבע את זה תחת המשקוף בלי ברכה. בכלל, כדאי לדעת כלל גם כן מאוד חשוב: כשאנחנו מדברים על בדיעבד, כל מיני מצבים של קביעת מזוזה בדיעבד, לא קבעתי אותה בטפח החיצון, לא קבעתי אותה תחת המשקוף וכדומה. אז הבן איש חי מתייחס לזה והוא אומר לשון מאוד חשובה. הוא אומר: מה פירוש בדיעבד? ברגע שאין לך אפשרות לקבוע את זה אחרת, אז זה בדיעבד, אז תשאיר את זה ככה. אבל מה פירוש בדיעבד? אם אתה יכול לקחת את המזוזה ולשנות אותה ולשים אותה במיקום הנכון,

51:32 דובר 2 אז אין פה בדיעבד. זה מה שאתה צריך לעשות. אתה צריך להוציא את המזוזה, לשים אותה, לקבוע אותה בצורה נכונה ולא לסמוך על בדיעבד. זה לא נקרא בדיעבד. אתה יכול לתקן, זה לא נקרא בדיעבד. ככה אומר הבן איש חי, וצריך לשים לב באמת לכלל הזה, זה מאוד חשוב. דבר נוסף, יש גם כן סוגים כאלה, כל מיני מצבים כאלה של משקופים, שיש משקוף רחב ומתחתיו יש משקוף צר. כלומר, המשקוף הרחב הוא באמת יושב על כל המזוזות, כל העמודים, על כל השטח של העמוד, אבל מתחתיו יש משקוף צר. המשקוף הצר הוא תופס רק חלק. הוא לא ממלא, תופס את כל השטח של העמוד, של המזוזה, רק חלק. אז גם פה צריך לקבוע אותה תחת המשקוף הצר. זה המשקוף האמיתי. המשקוף הצר הוא המשקוף האמיתי. צריך לקבוע את המזוזה מתחת למשקוף הצר ולא מתחת למשקוף הרחב. אם קבעתי אותה, אז עוד פעם, זה כשר. בדיעבד זה בסדר, אבל כמו שאמרנו, עדיף להוציא ולקבוע אותה כמו שצריך. יש מצבים כאלה, פתחים כאלה שהם לא, לא פתוחים עד הסוף. זה גם כן משהו שקורה, יכול לקרות הרבה בפתחים. פתחים של— בדרך כלל זה יכול להיות בפתחים של משרדים וכדומה, שבעצם יש לי את הפתח, אבל בתוך חלל הפתח יש איזשהו חפץ שסוגר חלק מהפתח. זה יכול להיות דלת. זה יכול להיות מעמד של אינטרקום וכדומה. יכול להיות דלפק, משהו שסותם לי חלק מהפתח. ופה בעצם נשאלת השאלה: יש לי אמנם את המזוזה, יש לי את כל הפתח עד לכאן, אבל יש לי פה איזשהו משהו שסותם, סותם את הפתח. איפה אני קובע את המזוזה? האם אני קובע אותה על, על, על

53:36 דובר 2 ה, על ה, על החלק בעצם הרחב, או שאני קובע אותה על אותו דבר שסותם את הפתח? בעצם זה תלוי. זה תלוי אם המטרה של החפץ, זה יכול להיות למשל גם כן ארון. בואו ניקח דוגמה של ארון גבוה שעומד וסותם חלק מהפתח. איפה אני קובע את המזוזה? או שאני קובע אותה על הארון, או שאני קובע אותה על מזוזת הפתח עצמה, מהקיר של הבית, המסגרת של הקיר שיש על הבית. אז באמת במצב כזה זה תלוי ככה: אם המטרה של החפץ הזה זה לסתום, למעט את החלל באופן קבוע, אז הוא נחשב באמת, הוא נחשב מפסיק או נחשב שהוא חוצץ, ולכן ה— לכן אני קובע את המזוזה על הסתימה, על החלק שסותם לי את הפתח, בגלל שבעצם חלל הפתח הוא רק ממנו והלאה. אז אני קובע את המזוזה על אותה סתימה. אם זה ארון גבוה, אם זה מעמד של אינטרקום וכדומה, זה יכול להיות גם דלת. בוא ניקח אולי דוגמה יותר שכיחה. יש לי שתי דלתות, יש לי פתח עם שתי דלתות. דלת אחת נפתחת באופן קבוע, דלת אחת סגורה. אז גם כאן זה, אנחנו נלך לפי אותו עיקרון. אם הדלת הסגורה הזאת סגורה באופן קבוע ולא נכנסים דרכה, למרות שהיא נפתחת לעיתים רחוקות לצורך הכנסה של משאות וכדומה, לא בשביל להכניס אנשים. רק אני רוצה להביא איזה פסנתר גדול, אז אני פותח את הדלת הזאת, אז היא נחשבת שהיא סותמת את החלל של הפתח. אני לא יכול לקבוע את המזוזה על חלל הפתח, על מזוזת הקיר הרגילה. בעצם הדלת הזאת היא מזוזת הפתח. היא נחשבת כמו כותל. זה כאילו בניתי פה קיר. אז אני קובע את המזוזה על

55:44 דובר 2 הדלת, על הדלת עצמה בלי ברכה. אם הדלת הזאת מחוברת ככה, חובת הדר כותב שאם הדלת הזאת ממש מחוברת עם ברגים לקיר וכולי, וכשאני רוצה לפתוח אותה אני צריך לשחרר את הברגים, במצב כזה אז היא ממש, ממש נחשבת ככותל. אפשר לשים את המזוזה עליה אפילו עם ברכה, אבל אם זו דלת שהיא לא מחוברת לקירות ולתקרה או משהו כזה, היא רק נפתחת לעיתים רחוקות בשביל להכניס משאות, אז אני בעצם קובע את המזוזה על הדלת ולא על חלל הפתח של המסגרת של הקיר. אה, דבר נוסף, אה, אם הדלת הזאתי היא לא... היא כן נפתחת אפילו לעיתים רחוקות, אבל היא נפתחת לכניסה של בני אדם. למשל, כשיש כנסים או דברים כאלה שבאים הרבה אנשים, אז פותחים את הדלת הזאתי לעיתים רחוקות אפילו, אבל בשביל כניסה של בני אדם, אז הדלת הזאתי לא נחשבת סתימה, ואני קובע את המזוזה לא על הדלת, אלא על חלל הפתח הרחב שמעבר לדלת. מצד שני, אם הדברים שאני מעמיד בתוך חלל הפתח הם לא אמורים לסתום את הפתח, המטרה שלהם זה לא למעט את חלל הפתח ולעמוד שם בקביעות, אלא המטרה שלהם זה לנוי, ליופי, משהו יפה, משהו שמפאר. למשל, אני מעמיד פה עציצים בחלל של הפתח וכדומה, אז זה כמובן לא ממעט. זה לא ממעט את החלל ואני קובע את המזוזה על חלל הפתח, על חלל הפתח הרחב יותר, וזה ככה זה בסדר. עוד נקודה שצריך לשים לב אליה, אה, לא יודע עד כמה זה אפשרי, זה רק, אבל יש מצב כזה שדלת הזזה שנסגרת. עכשיו שימו לב, יש דלת הזזה שנסגרת, בדרך כלל הדלתות האלה לא נסגרות עד הסוף. לפעמים כן,

57:45 דובר 2 אבל יש דלתות הזזה שהן לא נסגרות עד הסוף. הן נסגרות ואני סוגר את הדלת, זה... הדלת נעצרת כאן. היא לא מגיעה עד הכותל, ממש עד הקיר, החלק של הקיר של המזוזה של הקיר. היא נסגרת והיא בולטת קצת מהקיר. פה גם כן, עוד פעם, אם הדלת הזאתי, נגיד שהיא ממוקמת כאן והיא בולטת טפח מהקיר, אני עוד פעם נכנס לבעיה של לשים את המזוזה. אני שם אותה פה, אני... זה כסוג של ממעט טפח, כי בעצם הדלת הזאתי אני, אני, אני מגיע למצב בעצם שהדלת הזאתי היא, היות והיא באופן קבוע היא לא נפתחת עד הסוף, היא נסגרת רק עד לכאן, אז כאילו היא גם כן סוגרת לי את הקיר, גם כן סוגרת לי את חלל הפתח. אז בעצם יוצא שחלל הפתח מתחיל ממנה, אז אני צריך לשים את המזוזה עליה לכאורה, אבל זה לא ככה. אני בכל זאת, היות והיא בכל זאת לא משהו נייד כזה שזז, אז אני לא... אז אני אשים את המזוזה במיקום הרגיל שלה. אבל מה שכן, אם יש אפשרות, על כל פנים, מי שיש לו אפשרות לבקש מהבנאי, ממי שבונה את הדירה, שהדלת הזאתי תיסגר כלפי שמאל, זה הכי טוב. יש עוד מצב מאוד שכיח במזוזה בצורות הפתח. יש לפעמים מזוזה שבנויה ככה. הפתח בנוי בצורה כזאתי שיש לי פה קיר שעולה למעלה. אחרי זה הקיר הזה הוא נכנס פנימה וממשיך. זה פתח שמתרחב בהמשכו. הוא מתחיל ככה במקום הזה ועולה, אחרי זה נכנס פנימה וממשיך הקיר. ופה הרבה פעמים ראיתי בעיניי שאנשים לגמרי לא חושבים על זה אפילו, ושמים את המזוזה בחלק הרחב. אבל האמת היא שלא כך. האמת היא שאם הקיר

59:49 דובר 2 הזה, הקצר, הצר, אם יש לו גובה של עשרה טפחים, אז אני צריך לשים את המזוזה על חלק הקיר הזה הנמוך. אני צריך לשים את המזוזה עליו, אבל היות והוא נמוך אז אני אדאג שהמזוזה לא תהיה ממש בתחילת השליש העליון, היא תהיה כמה שאפשר יותר למעלה, אבל רחוק טפח מהסיום של אותו קיר נמוך. אז לאו דווקא בתחילת שליש עליון, אבל לא, לא בתוך טפח לסוף החלק של הקיר הזה. אז זה מה שצריך לעשות. ברגע שהקיר הזה יש לו גובה של עשרה טפחים, אני שם את המזוזה עליו, והרבה פעמים אנשים לא חושבים על זה, אבל זה ככה זה אמור להיות. אם אין לו גובה של עשרה טפחים לחלק הנמוך הזה, אז אני שם את המזוזה על החלק הרחב יותר. אבל פה בעצם נכנסים לשאלה איפה השליש העליון של החלק הזה, מאיפה אני מתחיל למדוד את השליש העליון? כי יש פה מקום לספק. יש מקום לומר שהקיר הנמוך הזה, היות והוא פחות מעשרה טפחים, הוא נחשב כמו רצפה או כמו קרקע. אז אם כן, אני מתחיל את... אני מתחיל למדוד ממנו והלאה, ואז ממנו והלאה אני צריך למדוד שליש עליון. נחלק את כל השטח הזה שממנו והלאה לשלוש ואני שם את המזוזה בשליש העליון. אבל אם אני מתייחס לחלק הנמוך הזה כמזוזה שמתעקמת, אז אני צריך למדוד מהרצפה שליש עליון. אני נכנס לאיזשהו מצב בעייתי. בפועל, מה שעושים בפועל, אני קובע אותו בשליש העליון של החלק המתרחב. זאת אומרת, אני קובע אותו בשליש העליון של כל, של החלק המתרחב, ואז, הרי בעצם אם אין לו עשרה טפחים אז המציאות היא שהשליש העליון,

1:01:50 דובר 2 איך שאני לא אמדוד, אבל כשאני מודד את השליש העליון של החלק המתרחב הוא יהיה בסופו של דבר גם כן, הוא יתפוס גם את השליש העליון של כל המדידה שמהקרקע עד למעלה. אז לכן אני בעצם לא מתייחס לחלק הנמוך הזה שמגיע פחות מעשרה טפחים. אני מודד שליש עליון ממנו והלאה, ואז אני שם את המזוזה בשליש העליון הזה, ופה אני אדאג לשים אותה בתחילת השליש העליון כדי שאני ארוויח גם כן את המדידה השנייה, שהיא בעצם אמורה להתבצע מהקרקע עד סוף החלק הרחב. אז אני תופס שליש עליון שהוא בעצם מסתדר עם שתי צורות המדידה וכך צריך לעשות. עכשיו אנחנו נדבר על צורת פתח מאוד מצויה, זה נקרא פתח עגול. פתח עגול. פתח עגול, יש איתו גם כן שיטות. אה, עצם הסוגיה של פתח עגול זה מופיע בגמרא במסכת יומא, שם הגמרא אומרת: כיפה, רבי מאיר מחייב במזוזה וחכמים פוטרים, ושווים שאם יש ברגליה עשרה שחייבת במזוזה. אז ההלכה כידוע כמו חכמים. בעצם מה שאומר לנו, אם ניקח קודם כל את המצב הפשוט יותר, בוא ניקח את המצב הפשוט יותר שאנחנו מדברים על פתח עגול. אז אם המצב הוא שהפתח העגול יש לו בהתחלה מזוזות ישרות ורק אחר כך הוא מתעגל, נגיד עד לכאן זה מזוזות ישרות ורק אחר כך הוא מתחיל להתעגל. אז אנחנו אומרים ככה: אם המזוזות הישרות הן בגובה עשרה טפחים, הן מגיעות לעשרה טפחים, אז הפתח הזה חייב במזוזה ואני צריך לשים בו מזוזה. זה נקרא פתח, יש לו מזוזה, הכל בסדר. אני צריך לשים בו מזוזה לפי כל השיטות. הפתח חייב במזוזה. אנחנו נדבר אחרי זה איפה אני שם את המזוזה בפתח

1:03:53 דובר 2 הזה? אבל הפתח הזה חייב במזוזה לפי כל השיטות, כי יש לו מזוזות ישרות בגובה עשרה טפחים. אם הפתח כולו עגול, אם הפתח כולו עגול, אז פה זה נכנס למחלוקת. אבל גם בפתח שכולו עגול, ניקח לעצמנו דוגמה של פתח שכולו עגול. אבל השאלה מה קורה אחרי העיגול, אחרי העיגול של הפתח. אם העיגול הזה מגיע עד התקרה ממש, אז מסתבר שפתח כזה הוא פטור ממזוזה. עוד פעם, פתח שהוא מתחיל להתעגל מהרצפה והעיגול שלו מסתיים ממש בתקרה, אז פתח כזה אמור להיות פטור ממזוזה. גם שיטת רש"י, גם שיטת הרמב"ם שאנחנו נראה בהמשך. אבל אם העיגול שלו מסתיים באיזשהו שלב ומאחרי העיגול יש קיר, יש מין כזה, אה, חתיכה כזאתי שהוא בעצם המשך של הקיר, סיום של הקיר, זה בדרך כלל זה ככה. העיגול מסתיים באיזשהו מקום ואחרי זה יש עד התקרה איזה המשך, המשכיות. במצב כזה יש מחלוקת בין הרמב"ם לבין רש"י. עצם המחלוקת היא, אה, כדאי קצת להבין את היסודות של הדברים. עצם המחלוקת היא שלשיטת הרמב"ם מזוזות עגולות לא נחשבות מזוזה, אין להן בכלל שם של מזוזה. לכן לשיטת הרמב"ם מזוזות עגולות, אם הן מתעגלות מהרצפה, הן מתחילות להתעגל, לשיטת הרמב"ם זה פטור. לא משנה מה, איזה סוג של עיגול זה ומה יש אחריו ומה יש למעליו, לא משנה. מזוזות עגולות לא נחשבות מזוזות לשיטת הרמב"ם והוא פוטר. לכן לשיטת הרמב"ם רק אם יש עשרה טפחים של מזוזות ישרות, רק אז מתחיל חיוב. אבל אם הכל עגול מההתחלה, לשיטת הרמב"ם זה פטור. לרש"י מזוזות עגולות כן נחשבות מזוזות. לכן גם אם המזוזות מתעגלות מההתחלה, מהתחלת הרצפה זה בסדר, לשיטתו יש חיוב. רק מה? אנחנו חוץ

1:06:03 דובר 2 מהמזוזות אנחנו צריכים גם כן משקוף. אז נשאלת השאלה, בפתח שהוא עגול, איפה המשקוף שלו? אין איזה משקוף ישר שיושב על שתי המזוזות, אז איפה המשקוף בפתח עגול? אז גם זה נמצא במחלוקת של רש"י והרמב"ם. רש"י טוען שהמשקוף הוא בעצם... בעצם הכל פה מזוזות, כל הפתח, הכל זה מזוזות. המשקוף הוא מה שנמצא מעל העיגול. כמו שאמרנו, שיש המשך של קיר מעל העיגול עד התקרה, אז אני כאילו חוקק בתוך הקיר הזה ויש לי איזושהי מזוזה ישרה למעלה. כאילו בדמיון אני כאילו מתאר לעצמי שיש פה איזושהי מזוזה ישרה מעל העיגול, היא המזוזה, היא המשקוף. הפס הישר הזה שמעל העיגול הוא בעצם המשקוף לשיטת רש"י. לשיטת הרמב"ם הוא לא מסכים עם זה. לשיטתו אין פה משקוף. לשיטתו המשקוף, סליחה, לשיטתו המשקוף זה בתוך העיגול. בעצם המשקוף הוא, הרי אמרנו לשיטת הרמב"ם אני צריך מזוזות ישרות עשרה טפחים ואחרי זה זה מתחיל להתעגל. אומר הרמב"ם, העיגול הזה, מה שמתחיל להתעגל זה המשקוף. עכשיו, בעיגול גופא המשקוף יהיה עד החלק שהוא הרי מצטמצם, הפתח מצטמצם, זה מתעגל והפתח מתחיל להצטמצם, ברגע שזה מגיע למרווח של פחות מארבעה טפחים מקיר אחד לקיר השני זה כבר לא נחשב בכלל לפתח. זה נחשב סתום כאילו, זה לא נחשב בכלל לפתח. אז לכן לשיטת הרמב"ם כל העיגול עד שהוא מגיע למרווח של פחות מארבעה טפחים, כל זה זה נחשב משקוף. נראה לי מה יוצא לנו מזה. אז יוצא לנו ככה. אז אם יש מזוזות ישרות עשרה טפחים, אז הפתח הזה חייב במזוזה לפי כל השיטות, גם לפי הרמב"ם, גם לפי רש"י. אז לפי רש"י המשקוף יהיה מה שמעל העיגול ולפי הרמב"ם המשקוף יהיה העיגול

1:08:13 דובר 2 עצמו. אבל אם אנחנו מדברים על פתח שהוא מתחיל להתעגל מתחילתו, אז אוקיי. אז לפי רש"י זה נחשב מזוזות ומה שמעל העיגול נחשב משקוף. אז לפי רש"י יהיה חיוב ולפי הרמב"ם יהיה פטור. אבל אם מדובר על פתח שהוא מתעגל וכל העיגול שלו מסתיים בתקרה ואין מעליו איזושהי שורה של אבנים, פתח כזה יהיה פטור גם לפי שיטת רש"י וגם לפי שיטת הרמב"ם. לפי שיטת רש"י אין פה משקוף, ולפי שיטת הרמב"ם אין פה מזוזות. אז פתח כזה אמור להיות פטור לפי כל השיטות. אבל כל שני המצבים הקודמים שאמרנו בהם כן יש חיוב. רק היות ויש פה מחלוקת של רמב"ם ורש"י מה המזוזה ומה המשקוף, אז בעצם הנפקא מינה מזה תהיה לשאלה מה נחשב השליש העליון, מאיפה אני מודד את השליש העליון בפתח כזה? אז אם כן, לפי שיטת רש"י השליש העליון יתחיל מלמטה עד למעלה. אז יוצא שהשליש העליון בעצם לפי שיטת רש"י יהיה בעיגול, בחלק שמתחיל להתעגל. לפי רמב"ם השליש העליון הוא רק, הרי המזוזות הם רק המזוזות הנמוכות הישרות של העשרה טפחים, אז השליש העליון יישאר. לכן אנחנו נכנסים פה לאיזשהו מצב בעייתי, איפה אנחנו קובעים את השליש העליון. אז למסקנה למעשה מה שראיתי זה ככה. אם אפשר לתפוס שטח, מקום מסוים, נגיד שהמזוזות הישרות הם קצת יותר גבוהות והעיגול הוא לא כל כך גבוה, ואיך שאני לא אמדוד, בין אם אני אמדוד מהרצפה, בין אם אני אמדוד מהמזוזות הישרות, אני אצליח להגיע לשליש עליון שיתפוס את שניהם, אז אני אשים שם את המזוזה כדי להרוויח את שניהם. אם לא, אז ההכרעה למעשה זה למדוד מהרצפה. אני מודד את

1:10:18 דובר 2 השליש העליון מהרצפה, ואיפה שאני מגיע מקום של שליש עליון, ופה כן כדאי שאני אדאג שזה יהיה בתחילת שליש עליון, אז אני שם שם את המזוזה אף על פי שזה יוצא על החלק המתעגל, כי זה בעצם הדעה היותר, אה, היותר, אה, נכונה כמו שיטת רש"י. זה הדעה היותר מקובלת. לכן בפתח כזה אני אמדוד שליש עליון מהרצפה עד שאני אגיע לשליש העליון, אני שם שם את המזוזה, שם אני אשים את המזוזה. יוצא בעצם מכל זה, אם נסכם את הדברים, יוצא ככה. יוצא שפתח שכולו עגול, שהוא מתחיל להתעגל מהרצפה, אני מודד את השליש העליון מהרצפה כמובן, אני שם את המזוזה בשליש העליון ופה זה יהיה רק לפי שיטת רש"י המזוזה הזאת תהיה, אז אני אשים אותה בלי ברכה. ברגע שאנחנו מדברים על מצב שיש לי מזוזות ישרות בגובה של עשרה טפחים, אז שמה יש חיוב לכולי עלמא, שמה אני אשים מזוזה עם ברכה. והמדידה כמו שאמרנו, אני אשים, אמדוד מהרצפה. אם אני לא יכול לתפוס שליש עליון שיתאים לשנינו, אני אמדוד מהרצפה, אני אשים את המזוזה בשליש העליון, אני יכול, יכול לשים אותה עם ברכה. ברגע שמדובר על כל זה, מה שדיברנו זה פתח שהוא מתעגל ויש מעליו המשך עד התקרה. אבל אם הוא מתעגל עד התקרה אז המצב הזה זה יהיה פטור ממזוזה. אני רוצה להגיד פה עוד כלל מאוד חשוב שקשור להלכות מזוזה, שכשאנחנו מדברים על פתחים פטורים, פתחים חייבים, פתחים זה גם נדבר הלאה על כל מיני מצבים של פתחים שהם מחויבים מן הדין ופטורים וכולי. אז הנהגה למעשה בפועל, היות ואנחנו חסידים ואנחנו חשוב לנו מאוד הקדושה של המזוזה, השמירה של המזוזה. אז

1:12:22 דובר 2 המזוזה זה יש בה גם כן, כמו שאמרנו, את האפקט של השמירה, שזה חלק מאוד נכבד מהמזוזה. עד כדי כך שהיה מצבים מסוימים שהרבי נתן עצה לאנשים לקחת מזוזה ביד שלהם וללכת עם מזוזה, פשוט לעטוף אותה וללכת עם מזוזה, אם זה חולים, אם זה לשלום בית וכולי. אז ככה, אז לכן אנחנו מהדרים לשים מזוזה בכל, כל דבר שנראה כמו פתח, אפילו אם הוא לא מחויב מן הדין לגמרי. כל מציאות שיש צורה של נראה כמו פתח אנחנו שמים מזוזה, כמובן בלי ברכה. זה לא חייב להיות מזוזה מהודרת, אבל לשים מזוזה פשוטה כשרה כדי לקבל את השמירה זה חשוב. בעצם הלשון של ההלכה לשים את המזוזה בשליש העליון זה בא ממה? מאיפה לומדים את זה? לומדים את זה כי כתוב "על מזוזות ביתך ובשעריך", ובדומה לזה כתוב בתפילין "והיו לאות על ידך". אז הגמרא לומדת: מה תפילין בגובה היד, גם מזוזה בגובה הפתח. אבל גם בתפילין, כמו שבתפילין זה לא במקום הכי גבוה אלא זה בתוך גובה היד, אבל זה לא במקום הכי גבוה, גם מזוזה צריכה להיות בתוך הגובה של הפתח, לא במקום הכי גבוה. לכן אנחנו מקבלים מזה בעצם מדידה כזאתי. המידה שאנחנו מקבלים זה שליש עליון. זה נחשב בגובה הפתח, אבל לא קרוב לטפח הכי גבוה. אני שם את המזוזה בשליש העליון, אבל לא בטפח שסמוך למשקוף, כי זה הכי גבוה. אנחנו לא צריכים הכי גבוה. אנחנו צריכים בגובה הפתח ולא במקום הכי גבוה. מה זה נקרא הכי גבוה? הכי גבוה זה כשהמזוזה נמצאת בתוך טפח שסמוך למשקוף. זה לחלק מהדעות זה מזוזה פסולה. אז אם בן אדם, אתה רואה שבן אדם שם

1:14:25 דובר 2 את המזוזה במקום הכי גבוה, אז צריך להוריד לו קצת את ה-- אתה צריך ל-לקחת את המזוזה הזאתי ולשים אותה במקום הנכון שלה בלי ברכה, כי בכל זאת יש כאלה שמכשירים. אז לשים אותה במקום הנכון שלה בלי ברכה, אבל חייבים לתקן את המצב הזה. אז לכן זה שליש עליון. למעשה ההלכה, ההלכה, הרמב"ם, הרמב"ם כותב גם כן להקפיד על תחילת שליש עליון, ויש כאלה שמקפידים על תחילת שליש עליון. למעשה, אה, גם מהלשון של הרבי, שהרבי כתב קיצור שולחן ערוך באנגלית לבני נוער, אז משתמע משם שלא מקפידים על תחילת שליש עליון. אנחנו לא מקפידים על תחילת שליש עליון, כנראה שזה גם קשור למשהו בקבלה, אבל ככה גם היה מעשה, שהיה אחד הסופרים ש-- הוא הסתכל על המזוזות גם בבית של הרבי וגם ב-770, והוא ראה שהם לא ממוקמים בתחילת שליש עליון. אז הוא ביקש מהרבי לתקן את זה. הרבי אמר לו, "מזוזות של הבית שלי אל תיגע, לא לגעת שמה. למה זה שמה, איפה שזה נמצא, ככה זה צריך להיות. המזוזות של 770 אז תשאל את הגבאים אם הם מסכימים". על כל פנים, אנחנו מבינים מזה שזה לא קפידא, אז לא מקפידים דווקא לשים בתחילת שליש עליון. אבל כמו שאמרנו, יש מצבים מסוימים שדיברנו עליהם מקודם, ששמה היות וזה, זה, זה מזוזות נמוכות או שזה עגול, שמה כן, לפעמים כן חשוב להקפיד על תחילת שליש עליון או להציב אותה למעלה כמה שאפשר, כפי שדיברנו. עוד שאלה מאוד מצויה, כשאנחנו מדברים על פתח גבוה. הרבה פעמים פתחים, שערים מאוד גבוהים, זה בכניסה לכל מיני מבנים או מבנים עתיקים וכדומה. יכול להיות, אה, יכול להיות אולי אחד שבבית שלו

1:16:26 דובר 2 יש שער כזה שהפתח מאוד, מאוד גבוה. אבל קודם כל מה ההגדרה של פתח גבוה? הגדרה של פתח גבוה זה שכשאני מושיט את היד אני לא מגיע למזוזה. אם אני מושיט את היד אני לא מגיע למזוזה, זה נקרא פתח גבוה, ושם נשאלת השאלה איפה זה שליש עליון שמה, איפה אני קובע את המזוזה ומה אני קורא שליש עליון? כי אם אני אשים אותה בשליש העליון, אז היא תהיה גבוה שאי אפשר בכלל להגיע שמה. אז, אה, אז ככה. אז מהרבי משמע, גם כן מופיע בקיצור שולחן ערוך, שקובעים את זה-- קובעים את המזוזה במצב כזה בגובה הכתפיים. אמת, האמת שהמקור שלו זה מהירושלמי. אני חושב שלומדים את זה מהפסוק "ובין כתפיו שכן", שהשכינה נמצאת בין הכתפיים, אז לכן קובעים את המזוזה בגובה הכתפיים. זה גובה, באדם ממוצע זה גובה של מטר ארבעים וחמש בערך, משהו כזה. אז אנחנו בפתח גבוה, אנחנו נקבע את המזוזה בגובה הכתפיים. מה שכן, יש בבית של הרבי הרש"ב ברוסטוב, אז רואים ששמה היו מזוזות, היו גם שערים מאוד, מאוד גבוהים, ושם המזוזות היו בשליש העליון ממש, הם לא היו בגובה הכתפיים, הם היו ממש בשליש העליון. לכן יש כאלה שרוצים לומר מרבני חב"ד שכן לשים את זה בשליש העליון, אבל מסתבר שהרבי ידע כנראה מה, מהמציאות הזאתי ובכל זאת כתב לשים את זה בגובה הכתפיים. אז לכן עדיף לכתחילה לשים את זה בגובה הכתפיים.