הלכות העולים לתורה - הרב אייל פלד שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 אנחנו נדבר עכשיו על ההלכות שקשורות לעולים לתורה. אנחנו נתחיל קודם כל עם ה... עם מה שאנחנו מכירים, שהגמרא אומרת שמי שנתנו לו ספר תורה ואינו קורא, אז חס וחלילה, מתקצרים ימיו. אז מכאן אנחנו בעצם יכולים לשאול את עצמנו אותו דבר בנוגע להזמנה לקריאת התורה. ברגע שהגבאי קורא בשם של האדם ואומר לו לעלות לתורה, אז יש פה איזושהי זהירות לא לסרב, כי הסירוב הזה הוא לא טוב. אז לכן צריך להיענות לבקשה ולעלות לקריאה. אז זה מאוד חשוב לא לסרב סתם ככה, הזמינו אותך לעלות לתורה, אז שלא יהיה חס וחלילה, שיאריכו ימים לכולם, פשוט לעלות ולקרוא. "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום". אבל בכל זאת, אם אדם לא עולה מחמת סיבה, יש לו סיבה, לא סתם הוא לא עולה כי לא בא לו כל כך, אלא יש לו איזושהי סיבה, הוא באמצע תפילה או צריך לצאת או יש לו איזושהי סיבה שבגללה הוא לא עולה לתורה, אז זה מותר, אבל סתם ככה כן להשתדל לעלות. וקודם כל בנוגע לקריאה שמעלים עולים לתורה, אז יש מנהגים שקוראים לעולה בשמו ובשם אביו, ככה זה גם המנהג שלנו. הפוסקים כותבים שזה, יש לזה חשיבות מאוד מאוד גדולה. זאת אומרת, לא לוותר על זה ולא לזלזל בזה, זה מאוד חשוב שקוראים לעולה לתורה בשמו ובשם אביו, יש בזה תועלת לנשמה וכולי, עניינים גם על פי קבלה. לכן כן חשוב לדקדק שיקראו לעולה בשמו ובשם אביו. יש עולים מסוימים שאנחנו בעצם מסתפקים לגביהם, האם הם יכולים לעלות, סומא, לתורה. אז קודם כל אנחנו מדברים על שמו ושם אביו,

02:29 דובר 2 יש אנשים מסוימים שאנחנו לא יודעים איך קוראים לאביהם. האנשים האלה נקראים אסופי או שתוקי, שזה אנשים שלצערנו נאספו מהרחוב. ככה זה במציאות שהייתה פעם. יש שתוקי, יש פשוט ילדים ש... לא יודעים מי האבא. לצערנו יש מצב כזה, לא יודעים מי האבא. איך אנחנו נעלה אחד כזה לתורה? אז יש בזה שתי אפשרויות. הט"ז כותב שאנחנו נקרא לו בשם בן אברהם. יש אפשרות אחרת לקרוא בשם אבי אמו. אנחנו לא יודעים איך קוראים לאבא, אנחנו נקרא על שם הסבא. הסבא, זאת אומרת האבא של האימא. האימא אנחנו יודעים, אנחנו נקרא לו בשם האבא של האימא. הט"ז אבל כותב שעדיף לקרוא לו בשם בן אברהם. לקרוא לו בן אברהם. אז מה עם בן חורג, בן מאומץ? משפחה שאימצה ילד אז, אז ככה, האמת שמשפחה שאימצה ילד, אז פוסקים כותבים מאוד מאוד להיזהר. זאת אומרת, בנישואין שהם לא, לא נכונים. ולכן כותבים הפוסקים שצריך לשים לב, לקרוא, לא לקרוא לו בשם האבא המאמץ, אלא לקרוא בשם אבי אמו או בשם בן אברהם. עדיף לקרוא לו בשם בן אברהם, כמו שכותב הט"ז. מצד שני, אם אנחנו לא יודעים את השם של האבא, אז אותם פוסקים כותבים שגם אם אני לא יודע את השם של האבא האמיתי, עוד פעם, אם אני יודע את השם של האבא האמיתי, אני אקרא לו בשם של האבא האמיתי. אבל אם אני לא יודע, אז אני קורא לו בשם בן אברהם. מצד שני, הרב דבורקין בקובץ של הדרשה, אז הוא כותב שאם לא יודעים את השם של האבא האמיתי אני אקרא לו בשם של מי שמגדל אותו. אז הוא כותב ככה

05:08 דובר 2 בהחלטיות שאפשר לקרוא גם בשם של האבא המאמץ. אם אני לא יודע את השם של האבא האמיתי, אני יכול לקרוא לו בשם האבא המאמץ. כך כותב הרב דבורקין, ובפשטות ככה אפשר לעשות. מה קורה במקרה של יהודי שנשא גויה, לא עלינו, נולד לו בן והבן הזה התגייר. אז היות והבן הזה נולד מגויה אז הוא לא מיוחס לאביו הישראלי, לכן אני לא יכול לקרוא לו בשם האבא שלו, שכל זה בעצם לא מיוחס אחריו, אז אני לא יכול לקרוא לו בשם האבא היהודי, אלא אני קורא לו גם כן בשם בן אברהם. אם אני מעלה אחד כזה לתורה אני קורא לו בן אברהם. נשאלת השאלה האם סומא, אדם שהוא לא רואה, האם הוא יכול לעלות לתורה? כי הרי בסופו של דבר אם הוא עולה לתורה הוא לא יכול לקרוא, כי הוא לא רואה, הוא לא יכול לקרוא. על דרך זה גם מי שהוא אנאלפבית שהוא לא יודע לקרוא, עם הארץ שעד כדי כך שהוא לא יודע לקרוא או שהוא בכלל לא מבין לשון הקודש, האם הוא יוכל לעלות לתורה? אז באמת בהלכה במקור יש בזה מחלוקת של המחבר והרמ"א. המחבר סובר שסומא לא יכול לעלות לתורה, כי אם הוא לא יכול לקרוא אז הוא לא יכול לברך. ברכות שלו הן ברכות לבטלה. הוא צריך לדעת לקרוא. רק אם הוא יודע לקרוא הוא יכול לעלות לתורה. מצד שני, הרמ"א סובר שכן יכול לעלות. נכון שלכתחילה הוא צריך לקרוא יחד עם הבעל קורא, אבל בדיעבד אם הוא לא קורא, אם הוא לא יודע לקרוא אז הוא יוצא ידי חובה מצד שומע כעונה על ידי הבעל קורא, אז הוא כן יכול לעלות, כך

07:02 דובר 2 סובר הרמ"א. האבני נזר מסביר שהמחלוקת שלהם היא בשאלה האם ההלכה הזאת של שומע כעונה, האם זה כעונה מתוך הכתב או ששומע כעונה גם קורא בעל פה? הרי הקריאה צריכה להיות מתוך הספר. דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה. אני צריך לקרוא מתוך הספר. כשאני שומע משליח ציבור שקורא ואני רק יוצא ידי חובה מצד שומע כעונה, אז אני כאילו קורא בעל פה. כך סובר המחבר, אבל הרמ"א סובר שלא, שגם שומע כעונה זה כעונה מתוך הכתב. היות והבעל קורא מתוך הכתב, אז כשאתה שומע אותו אז אתה כאילו גם אתה קורא מתוך הכתב וזה בסדר. כך סובר הרמ"א. אם כן, נלך למעשה, זה מחלוקת לכאורה של ספרדים והאשכנזים, אבל אף על פי כן, בפוסקים גם הפוסקים האחרונים של הספרדים הם הסכימו שאפשר להעלות עיוור לתורה. ככה פוסק גם הכף החיים, ושגם לדעת הספרדים אפשר להעלות סומא לתורה, יכול גם לברך. הילקוט יוסף רק כותב שבצפת, שזה אתרא דמרן, אז באתרא של הבית יוסף אנחנו לא נעשה את זה, שהוא לא יעלה. אבל בשאר המקומות הוא מסתייג יותר. הוא אומר שלכתחילה לא לעלות, אבל אם עלה אז שלא ירד. אז זה בעצם ההלכה בנוגע לסומא. אז לשיטתנו אנחנו פוסקים כמו הרמ"א, כמובן ש... אנחנו יכולים להעלות סומא לתורה במקרה הצורך. מה בנוגע לאדם שהוא אילם והוא לא יודע לדבר? הוא לא יודע לדבר. האם אני יכול להעלות אותו לתורה? אז לכתחילה בוודאי שאני לא יכול להעלות אותו לתורה, כי הבן אדם הזה לא יודע לברך. מה אני אעלה אותו לתורה? הוא לא יכול לברך את הברכות. אז בוודאי שלא שייך להעלות אילם לתורה. מה שכן, אם

09:10 דובר 2 האילם למד לדבר בשפת העילגים, מה שנקרא, יש אילמים שמלמדים אותם לדבר. אז פה יש מחלוקת האם זה נחשב שהוא באמת מדבר או שזה רק משהו טכני? לימדו אותו לדבר באופן טכני, אבל זה לא שהוא באמת מדבר. פה אין לו את הדעת הזה של הדיבור, את כוח הדיבור כמו שהוא צריך להיות מצד הדעת של האדם. אז יש בזה מחלוקת, יש כאלה שמתירים לקרוא אותו לתורה במקום הצורך, ככה כותב בשו"ת קרן לדוד, ומצד שני יש כאלה שאומרים שלא. יש כאלה שבאים ואומרים שעוד יש מחלוקת, אז ספק ברכות להקל, אנחנו לא נעלה אותו לתורה ולא ניכנס למצב של ברכה, ספק ברכה לבטלה. אז לכן אילם שלמד לדבר, מחלוקת. יכול להיות שבשעת הצורך גדולה, שזה נוגע ל... יכול להיפגע ויכול להיות בושה ויכול להיות זה, אז יכול להיות שכן, אפשר לסמוך על הפוסקים שטוענים שאפשר להעלות אותו לתורה. יש אבל מצב של אדם שיש לו קשיי דיבור בגלל שהוא יכול להיות אחרי אירוע בריאותי, לא על אף אחד, יכול להיות שנפגם כושר הדיבור שלו והוא מדבר ככה, בקושי מבינים אותו. האם אדם כזה יכול לעלות לתורה? אז ההלכה היא שיש בזה איזשהו סוג של הכרעה. אם אנחנו רואים שגם בן אדם שלא רגיל איתו יכול להבין את הדיבור שלו, אה, קצת קשה, אבל אפשר להבין את הדיבור שלו, אז הוא יכול לעלות לתורה, אז אין בעיה. הוא נחשב שהוא יכול לברך. ככה כותב המנחת שלמה, וגם בספר נתיבים בשבילי השליחות הוא מביא את המקרה הזה. אבל אם מדובר על מצב שרק מי שרגיל איתו מבין אותו, אבל אנשים שלא רגילים לשמוע את הדיבור שלו לא מבינים אותו, אז עוד פעם

11:05 דובר 2 אנחנו בבעיה שאי אפשר לקרוא לו, אי אפשר להעלות אותו לתורה. מה בנוגע לחרש? אדם חרש, האם אפשר להעלות חרש לתורה? אז ככה, למעשה חרש אם הוא יכול לדבר אפשר להעלות אותו לתורה. רק מה? הרמ"א כותב שהוא יקרא בלחש עם הבעל קורא. זאת אומרת, הוא מברך, הוא קורא בלחש עם הבעל קורא. מה פשט קורא בלחש עם הבעל קורא? הרי הוא לא שומע מה הבעל קורא אומר. אז איך הוא יקרא בלחש עם הבעל קורא? אז הפרי מגדים מסביר שהכוונה היא שהוא בערך, ככה, הוא רואה את השפתיים של הבעל קורא, בערך הוא קורא לעצמו בערך יחד עם הבעל קורא. אז זה הדרך באמת שאפשר להעלות חרש לתורה, זה אפשרי. מה בנוגע ל... יש ילדים אוטיסטים שהם מה שנקרא יש להם פיגור שכלי או משהו כזה, והרבה פעמים יש גם שאלות כאלה, האם אפשר להעלות, אה, ילדים מהסוג הזה לתורה? הם לא ח... הם-הם לא חייבים להיות ילדים, כן? הם יכולים להיות בגיל מאוד, מאוד, אה, מבוגר, גיל שמונה עשרה, תשע עשרה, אבל הם, התפקוד השכלי שלהם הוא במצב לא, לא, לא הכי טוב. האם אפשר להעלות ילדים כאלה לתורה? אז ההכרעה היא שאם אותו נער יש לו דעת כמו ילד בן שש או שבע, אז אפשר להעלות אותו לתורה. אבל אם זה במצב, אה, קשה יותר מזה ואין לו אפילו דעת של ילד בן שש או בן שבע, אז, אה, לא מעלים אותו לתורה, אז אי אפשר להעלות אותו לתורה. זה בעצם ההכרעה בנוגע לנער סכל, מה שנקרא, ש-שסובל מפיגור. שאלה נוספת, מה בנוגע לאדם שהוא נכה, שהוא על כיסא גלגלים? האם אפשר להעלות אותו לתורה? כי

13:10 דובר 2 בעצם המצב הוא שאדם שעולה לתורה הוא צריך לקרוא בעמידה, "ואתה פה עמוד עמדי". גם מפני כבוד התורה, מפני כבוד הציבור, הוא צריך לעמוד. אז מה יהיה במצב שיש אדם שהוא נכה והוא על כיסא גלגלים? האם אנחנו בעצם נוכל להעלות אותו לתורה? אז האמת היא שזו באמת בעיה. זו באמת בעיה. אנחנו לא נעלה לתורה אדם שהוא נכה או על כיסא גלגלים, למרות שאנחנו מאוד מתחשבים וכולי, אבל לא כבוד התורה ולא כבוד הציבור, ולכן, אה, לא נעלה אותו לתורה. מה שכן, כותבים הפוסקים, ברגע שהוא חלק מהשבעה עולים, אין לך שבעה עולים בלעדיו, או שבמקום, נגיד בבית רפואה וכדומה, שיש אנשים שהם זקנים, אנשים שהם נכים שלא יכולים לעמוד, אז, אה, אנחנו נוכל להעלות אותם לתורה במצבים כאלה. אבל סתם ככה זו תהיה באמת בעיה. יש שאלה בנוגע לערל, האם אפשר להעלות ערל לתורה? אז ההתייחסות לערל היא יוצאת דופן. זאת אומרת, אולי נגיד לפני כן, האם אפשר להעלות מחלל שבת לתורה? יש לנו הרבה אנשים שהם לא שומרים תורה ומצוות שבאים להתפלל בבית הכנסת, אנחנו רוצים לדעת האם אנחנו יכולים להעלות אותם לתורה. אז בגדול, ההנהגה היא שמעלים, מעלים לתורה גם מחלל שבת בפרהסיא, מעלים אותו לתורה. אנחנו דנים אותו כתינוק שנשבה, אנחנו דנים אותו כשוגג ואנחנו רוצים לקרב אותו, אנחנו נעלה אותו לתורה. יש התייחסות של הרבי על מצבים כאלה, הרבי כותב שצריך להתנהג באופן של ימין מקרבת ושמאל דוחה, להשתדל לדון אותם לכף זכות, להעלות אותם לתורה אף על פי שהם עוברי עבירות בפרהסיא. ו-- אבל, כשמדובר על אחד שהוא מתריס נגד הדת והוא במוצהר בא ואומר שהוא לא מאמין בשום דבר וזה שטויות וכולי

15:15 דובר 2 וכל זה, אז פה זו באמת שאלה גדולה אם אפשר להעלות אותו לתורה. אבל יש כאלה שכותבים שבכל זאת, אם הוא בא לבית הכנסת אז כנראה שהוא כן, בפנימיות שלו על כל פנים הוא כן רוצה להתקרב, אז אפשר... אז צריך לשקול כל דבר לגופו. אז כמה באמת הוא בא כי הוא בכל זאת מרגיש איזושהי שייכות או שהוא סתם בא בשביל לקנטר, כי המשפחה שלו איזה אמרו לו, ביקשו ממנו לבוא וכולי. אז לפי זה צריך פשוט להתנהל בהתאם למציאות. אבל כשמדובר על ערל, אז פה זה קצת יוצא דופן, כי ערל זה, זה כאילו בן אדם שמבטל מצוות מילה או כאילו יצא מכלל היהדות, בכלל יצא מכלל דת היהדות, וזו עבירה מאוד חמורה. אז לכן יש שאלה האם אפשר להעלות ערל לתורה. אז ההכרעה היא בסופו של דבר גם בדומה לזה, אם הוא ערל במוצהר ובמזיד ואין לו שום עניין למול את עצמו, אז באמת שלא יעלה. אבל אם הוא שוגג או שהוא אנוס, אה, יש כאלו שפוסקים, אה, פוסקים חב"דיים שמתייחסים ליוצאי רוסיה, אז הם גם דנים אותם כשוגגים, כאנוסים, שבמקרה כזה אפשר להעלות אותם לתורה, במיוחד אם הוא מקבל על עצמו והוא מוכן למול את עצמו, אז בוודאי שאפשר להעלות אותו לתורה אף על פי שכרגע הוא ערל. אבל היות והוא בכל זאת מוכן, אה, למול את עצמו והוא לא נמצא במצב של מזיד, הוא שוגג או אנוס, אז אפשר כן להעלות אותו לתורה. דבר נוסף, יש מצבים של פסולים מסוימים בנוגע לאדם שנשוי לנוכרייה. אדם שנשוי לגויה לא עולה לתורה. בועל בת אל נכר נחשב כמו עובד עבודה זרה, לא עלינו, רחמנא ליצלן. אז בן אדם שנשוי לנוכרייה

17:21 דובר 2 לא מעלים אותו לתורה. אפשר לתת לו הגבהה וכולי, אבל לא, לא, לא עולה לתורה. יש לפעמים אנשים שמגיעים לבית הכנסת בתלבושת לא הולמת, או עם גופייה או עם מכנסיים קצרים וכדומה. אז האם אפשר להעלות אותם לתורה? אז בן אדם שהוא לבוש בגופייה לא עולה לתורה, זה נקרא פוחח ולא מעלים אותו לתורה. אבל אם הוא לבוש במכנסיים קצרים אז זה תלוי. יש כאלה שמתירים שאם הוא רגיל בכך וככה הוא הולך גם כן ומסתובב גם עם אנשים חשובים, אז אפשר להעלות אותו לתורה. יש כאלה שבכל זאת אוסרים. אז זו מחלוקת וצריך לראות בהתאם לעניין, כל דבר לגופו. מה קורה במצב שאדם שיש ספק ביהדות שלו? יש לנו ספק אם הוא יהודי או שהוא לא יהודי. מה אנחנו עושים במצב כזה? אז ככה, זה כמובן כשמדובר על בן אדם שרוצה להתחתן, אז אנחנו צריכים לעשות בדיקה ובדיקה של אמו ואם אמו ועוד כמה דורות כדי לברר בוודאות שהוא יהודי. אבל בנוגע להשלמת מניין או לקריאת התורה, אז הרבה פוסקים כותבים שאם הוא בא לפנינו והוא אומר שהוא יהודי, אנחנו מאמינים לו. אנחנו מקילים, אנחנו מאמינים לו לעניין של עלייה לתורה. אבל יש כאלה שדורשים קצת יותר מזה, יש כאלה שדורשים שיהיה לנו קצת ידע מה היה בארץ המוצא שלו. אם שמה בארץ המוצא הוא שמר על המסורת, שמר על יסודות היהדות, המשפחה, אז אפשר להאמין לו. יש כאלה שמצריכים גם כן בירור. יש כאלה שמצריכים במיוחד בעולים, אלה שעולים מרוסיה, מחבר העמים, אז צריכים גם בירור שיהיה לו שם יהודי מובהק או שיהיה רשום בתעודות של ארץ המוצא, אז שיהיה רשום, אה, אמא שלו ואם אמו יהיו רשומים

19:23 דובר 2 כיהודים בתעודות המוצא, אז אנחנו יכולים לסמוך על זה. יכולים להעלות אותו לתורה וכולי וכדומה. אז זה בירור יותר, אה, יותר בטוח. אנחנו עוד נזכיר עניין שגם מופיע בהלכה בנוגע לקטן. האם קטן יכול, אפשר להעלות אותו לקריאת התורה? אז האמת היא שבברייתא כתוב במשנה ש"קטן עולה, קטן קורא", ככה כתוב ש"קטן קורא בתורה". אז יש איזו מחלוקת למה מתכוונים? מה אנחנו מתכוונים שקטן קורא בתורה? האם הוא עולה ל-- יכול לעלות לכל העליות או שהוא יכול לעלות רק לעלייה של, של מפטיר וכולי? אז בזה מחלוקת של בעצם ספרדים והאשכנזים. לדעת המשנה ברורה וגם שולחן ערוך הרב הוא יכול לעלות רק למפטיר. הקטן יכול לעלות רק למפטיר. לדעת המחבר יכול לעלות גם לשאר העליות, לא רק למפטיר. הפוסקים הספרדים הכריעו שאפשר להעלות אותו רק בשבת ויום טוב, אבל לא בשני וחמישי, על כל פנים לכתחילה. בפועל, אנחנו לא מעלים את הקטן גם למפטיר. בפועל ממש אנחנו לא מעלים קטן גם למפטיר. כי יש כאלה שהסבירו, אני חושב שזה האליה רבה, ש-- הם הסבירו שמתי אני מעלה קטן למפטיר? רק במקום שמוסיפים על שבעה עולים. כשאני עושה הוספות על השבעה עולים, אני מעלה עוד כל מיני עולים, אז אני יכול להעלות את הקטן בסופו של דבר למפטיר וכדומה, אבל היות ואנחנו לא נוהגים לעשות את ההוספות האלה, לכן אנחנו לא מעלים קטן למפטיר. מה שכן, גם כדאי לדעת שלפעמים נער לפני בר מצווה, יש מצבים מסוימים ש-- הוא לא יכול לעלות. אחרי זה אנחנו יכולים להעלות אותו, רק הוא יכול לקבל עלייה רק לפני הבר מצווה. לא יודע כי בזמן-- כי אחרי הבר מצווה או בזמן הבר מצווה

21:55 דובר 2 הוא לא יוכל לעלות או לא יהיה כאן או לא זה. כל מיני מצבים שקטן, נער בר מצווה, מבקש עלייה לפני הבר מצווה. אז באמת כותבים הפוסקים, פוסקים חב"דיים, שאפשר לתת לו עלייה במקרה הצורך, אם הוא כמה ימים לפני בר מצווה אפשר לתת לו עלייה במקרה הצורך. כל זה זה לקטן שהוא לא כהן, אבל אם מדובר על כהן קטן, אז כהן קטן גם לפי שיטת הספרדים לא מעלים אותו. נוהגים שהוא יוצא החוצה ומעלים ישראל במקומו. כשאנחנו מדברים על כוהנים אנחנו יודעים הרי קודם כול שכהן הוא הראשון שעולה לתורה. אנחנו ב"וקידשתו", אנחנו צריכים להקדים אותו בכל דבר, אז הכהן הוא זה שעולה ראשון לתורה. יש מצבים שאין כהן, אז מה עושים במצבים שאין כהן? אז בעיקר הדין נתפרדה החבילה, אפשר להעלות ישראל, לא חייבים להעלות לוי, אבל מה שידוע לנו בשם אדמו"ר הזקן, אה, יש גם כן, אה, איזושהי עדות מהרב לנדאו שכשאין כהן אז מקפידים לקרוא ללוי. אדמו"ר הזקן אומר שמי שמקדים את הלוי אז יאריכו ימיו וכולי. אז כן, יש בהחלט עניין להקדים את הלוי, אבל עוד פעם כל זה זה בתנאי שאין ישראלים שהם חיובים. אם יש ישראלי שיש לו איזשהו חיוב, איזה יארצייט או משהו כזה, סנדק וכולי, אז כמובן שאנחנו ניתן לישראלי לעלות לתורה. בעצם השאלה היא האם החשיבות של הלוי יש לו איזושהי חשיבות עצמאית או שהוא בעצם טפל לכהן? כאילו הכהן הוא בראש והלוי החשיבות שלו זה בזה שהוא סגן של הכהן וכדומה. אבל ברגע שאין כהן אז גם הלוי אין לו את החשיבות שלו. אבל יש כאלה ש-- אם ככה-ככה מסתבר, ככה משמע גם כן ממה שאדמו"ר הזקן

24:10 דובר 2 כותב, שכנראה שלוי כן יש לו חשיבות עצמאית בתור לוי, לאו דווקא בתור שהוא טפל לכוהן, ולכן יש עניין להקדים את הלוי. עכשיו, כשאנחנו אמרנו שאם אין כוהן אז אנחנו מקדימים את הלוי, אז בסדר, זה המצב שיש לוי. אבל מה קורה אם חשבתי שיש כוהן? ואני קורא ואני אומר, "יעמוד הכוהן", וכולי וכולי, פתאום מסתבר שהכוהן הזה לא נמצא בבית הכנסת. אז אני עכשיו רוצה להעלות בן אדם אחר, רוצה להעלות ישראל במקומו. אז כתוב ככה, ככה כותבים הפוסקים, שבמצב כזה אני לא אקרא לישראל בשמו. אני רק ארמוז לו לעלות לתורה. אני לא אקרא לו אבל בשמו כדי לא להוציא פגם, לעז על הכוהן, כי יחשבו שלמה לא העלית את הכוהן? כנראה שהתברר שהוא לא כוהן. אז לכן אנחנו במצבים כאלה לא קוראים בשם של הישראל שיעלה במקום הכוהן, אלא אנחנו מרמזים לו לעלות בלי לקרוא בשמו. מה בנוגע לכהן שנשוי לגרושה או לגיורת? אז ככה, כוהן שנשוי לגרושה או לגיורת, אנחנו לא מעלים אותו לתורה ראשון. אין בו מצוות "וקידשתו", לפתוח ראשון, לקרוא ראשון וכולי. אז היות והוא נתחלל בזה שהוא נשוי לגרושה או לא נתחלל אבל חילל את זרעו, אז לכן אין בו את המצווה של "וקידשתו", אנחנו לא נעלה אותו ראשון לקריאת התורה. אנחנו נוכל אבל כן להעלות אותו לעלייה אחרת, לעלייה אחרת. אחרי זה אנחנו נראה בכלל אם כוהן יכול לעלות עלייה אחרת, אבל נוכל להעלות אותו לא בעליית ראשון. בכלל, שאלה, האם כוהן שנמצא בבית הכנסת, ועכשיו אנחנו מתחילים מהלך של קריאת התורה, האם הוא צריך לבוא? והוא נמצא במקום שלא מכירים אותו, האם הוא צריך לבוא ולהכריז על עצמו שהוא כוהן

26:16 דובר 2 או שהוא לא חייב? אז האמת היא שכתוב בהלכה שהוא לא חייב להכריז על עצמו שהוא כהן. אם הוא רואה שהגבאי לא מכיר והגבאי ישר הולך וקורא לעלות ישראל, הוא לא צריך לבוא ולהגיד, "א-א-אני כהן, יש כאן כהן, אני צריך לעלות ראשון". אין לו את החיוב הזה. מה שכן, אם הגבאי שואל, "יש כאן כהן?" אז במקרה הזה הוא חייב להתייצב ולהגיד, "כן, יש כהן, אני כהן, אני צריך לעלות". ובכלל, החיוב הזה להעלות כהן הוא חיוב גמור. זאת אומרת, אי אפשר לדלג על זה. על כל פנים, אנחנו נראה שיש מצבים מסוימים שאני יכול לעקוף את הכהן, אבל כל זה, זה כשיש איזשהו צורך. אבל אם במזיד, נגיד שיש איזה גבאי שיש לו איזשהו סכסוך עם הכהן והוא החליט שהוא לא מעלה אותו והוא במזיד לא העלה את הכהן, זה כל הברכות לבטלה. אסור להגיד אמן על הברכות של העולה וגם הוא לא עולה, הוא לא נכלל בשבעה עולים, הוא נחשב כאילו לא הייתה פה קריאת התורה. צריך ממש לשים לב, לתת לכהן את הכבוד הזה, לתת לו את העלייה הראשונה, ואי אפשר, אי אפשר להתעלם מזה בשום סיבה. אלא אם כן יש איזשהו צורך, נגיד שיש ישראל, יש הרבה ישראלים שיש להם חיובים וכולי, כל מיני מצבים כאלה שאין מה לעשות ורוצים להעלות ישראלים ואי אפשר ואין, אין, אין, אין מספיק עליות בשביל לתת גם כן לכהן. גם ברגע שיש כהן אז הוא גם תופס לך את העלייה הבאה, שזה עלייה של הלוי. אז יש הרבה פעמים מצבים שאין מה לעשות, אנחנו צריכים לדלג על הכהן. במצבים כאלה אז העולם נוהג, ככה כותבים גם הרבה

28:15 דובר 2 פוסקים, המשנה ברורה וכולי, שאי אפשר למחול על כבודו. הכהן לא יכול להגיד אני מוחל על הכבוד שלי, יאללה שיעלה ישראל. הכהן לא יכול למחול על כבודו. אלא מה? זה דרכי שלום. חייבים לתת לכהן לעלות ראשון. הוא לא יכול למחול על כבודו. אז הדרך היחידה לעשות את זה, זה שפשוט הוא יצא החוצה. הוא פשוט יצא החוצה ואנחנו נעלה את הישראל. אחרי זה, כשמתחילים את הקריאה, הוא ייכנס. אבל כדאי לדעת שאדמו"ר הזקן לא סובר כך. אדמו"ר הזקן סובר שהמצווה של כבוד הכהנים ומה שהכהן לא יכול למחול על כבודו, אומר אדמו"ר הזקן, זה רק בדברים שהם משום קדושת הכהנים. על זה הוא לא יכול למחול, לא יכול למחול על הקדושה שלו. הוא לא יכול להחליט, טוב, אני מוחל על הקדושה שלי, אני אתחתן עם גיורת או עם גרושה וכולי. זה הוא לא יכול למחול, אבל דברים שהם משום כבוד הכהן, אז זה הוא יכול למחול, יכול למחול על כבודו. לכן, לדעת אדמו"ר הזקן לא צריך לצאת החוצה, הוא יכול למחול על כבודו ולתת לישראל את העלייה. זה בנוגע למצב כזה שאנחנו צריכים להעלות ישראלים במקום הכהן. יש שאלה בנוגע לכהן שנמצא בבית הכנסת, אבל הוא לא חלק מהמניין. האם יש לנו חיוב להעלות אותו? אז התשובה היא שכן. יש לנו מצוות "וקידשתו", אנחנו צריכים להעלות אותו. מה יהיה במקרה שהעלינו ישראל לתורה לקרוא ראשון ובסוף התברר שיש כהן או שנכנס כהן? אנחנו כבר קראנו לישראל לעלות ובסוף מתברר שיש פה כהן או שהוא נכנס, הכהן, בדיוק באותו רגע. אז מה עושים במצב כזה? אז ההלכה אומרת שאם העולה הישראלי אמר את שם השם של ברכת התורה, אמר ברוך

30:16 דובר 2 אתה השם, אז הוא לא מפסיק, הוא ממשיך אף על פי שהוא יכול להגיד לכאורה "למדני חוקיך". אבל כתוב שהעניין הזה של "למדני חוקיך", הרא"ש מביא את זה בשם יש אומרים שזה מועיל להציל מברכה לבטלה. אז זאת אומרת זה לא כזה דבר כל כך ברור, אז עדיף לא להיכנס לזה. אז לכן הוא ימשיך. אם הוא עלה לתורה והוא אמר ברוך אתה השם, הוא ימשיך את ברכת התורה ולא יפסיק וימשיך את קריאת התורה. אבל אם הוא רק אמר ברכו, במקרה, במצב שהוא רק אמר ברכו, אז לכן הוא יפסיק ואז הכהן יעלה במקומו. הכהן יעלה במקומו. יש מחלוקת אם הכהן הזה צריך להגיד ברכו או לא צריך. מסתבר שהוא צריך להגיד, אבל הכהן יעלה במקומו, ובשולחן ערוך כתוב שהישראל יישאר שם לעמוד כדי לא לבייש אותו, ואחרי שיעלה הלוי אז, אז הישראל יעלה וישלים את העלייה שלו. אם הוא רוצה, הוא לא חייב. הוא יכול להחליט שהוא מוותר וכולי, אבל ככה זה ההלכה. אותו דבר גם כן זה במקרה של כהן שעלה את העלייה הראשונה ואנחנו חושבים שאין לוי ואנחנו נותנים לכהן לקרוא גם את העלייה השנייה, ופתאום נכנס הלוי באמצע, או שהתברר שיש לנו לוי. אז זה אותה הלכה. אם הכהן התחיל כבר את הברכה, הוא לא מפסיק, הוא ממשיך את כל הברכה וקורא בתורה. אם אבל הוא רק אמר ברכו אז הוא מפסיק, מסיים ונותן ללוי לעלות. מה יהיה במצב שיש-- יש לפעמים עניינים שיש הרבה כהנים, יש אפילו אין, אין, אין מצב של לעלות נגיד את הישראלים אחרי הכהן. אין מספיק ישראלים, יש יותר כהנים מאשר ישראלים ואנחנו צריכים לתת כהנים שיעלו בעלייה אחרי. לא

32:32 דובר 2 רק העלייה הראשונה, אלא יכול להיות אפילו שהיא כהן אחרי כהן. האם הוא יכול לעלות? מה עושים במצבים כאלה? אז ככה, אם יש שם ישראל אחד במניין הזה, אז הוא יעלה ראשון בשביל דרכי שלום ואחריו יעלו כל הכהנים או כל הלויים, אם זה מניין של לויים. אם יש כמה ישראלים שם, אז הכהן יעלה ראשון ושני. אם אין לוי, אחרי זה יעלו הישראלים ואחר כך שאר הכהנים. אבל אם יש אפשרות, אז שיעשו סדר של כהן לוי ישראל, כהן ישראל וכו'. או שיעשו הפסקה של ישראל אחרי הכהן. זאת אומרת, יעלה כהן, אחרי זה ישראל, אחרי זה כהן, אחרי זה ישראל, אחרי זה כהן וכך הלאה. מצד שני, יש מצבים מסוימים שאנחנו שואלים את עצמנו: האם אני יכול לתת לכהן לעלות לא רק בעלייה הראשונה? אני רוצה לתת לו עלייה גם באמצע הקריאה. האם זה אפשרי לתת לכהן עלייה באמצע הקריאה? אז המחבר באמת, השולחן ערוך, באמת כותב שבמקום הצורך זה אפשרי. הוא יכול לעלות באמצע הקריאה גם בתור רביעי או חמישי וכו'. במקום צורך המחבר מתיר את זה. הוא יכול לעלות, אבל בתנאי שהוא יעלה אחרי ישראל, לא כהן אחרי כהן, אלא הוא יעלה אחרי עלייה של ישראל. אם ישראל עולה שלישי, אז אפשר לתת לכהן לעלות רביעי. רק מה צריך כשמעלים את הכהן? אז צריך לומר ״אף על פי שהוא כהן״, כדי שלא יחשבו שהוא ישראלי, אז אנחנו צריכים להדגיש את זה. אנחנו אומרים: ״יעלה פלוני בן פלוני אף על פי שהוא כהן״, וככה הוא יכול לעלות גם באמצע העליות. אבל הרמ"א לא מסכים עם זה. הרמ"א אומר לא. רק אחרי שנשלם המניין של השבעה, רק אז

34:40 דובר 2 מותר להעלות כהן. מסבירים הלבוש והמגן אברהם שהוא יכול לעלות דווקא לאחרון או למפטיר. זאת אומרת שכהן יכול לעלות או לאחרון, זאת אומרת דהיינו לשביעי בשבת או חמישי ביום טוב או שישי ביום כיפור, וזו העלייה האחרונה, או למפטיר. אז אפשר גם כן להעלות כהן. מה שכן, אליה רבה כותב שגם שאמרנו שאפשר להעלות כהן לאחרון, למשלים, זה רק אם אנחנו עושים הוספה על שבעה עולים. אנחנו עושים הוספה על שבעה עולים ואז אני יכול לתת לכהן לעלות לאחרון. אבל ברגע שיש לי רק שבעה עולים, אני לא יכול לתת לכהן לעלות לאחרון, רק למפטיר. ככה כותב אליה רבה. כנראה שגם כן זה גם כן המנהג, היסוד של המנהג שלנו, שאנחנו לא מעלים כהן למשלים ומעלים כהן רק למפטיר. אז אפשר להעלות כהן למפטיר, זה אפשרי. האמת שגם בספר של המכון שמדובר על שמחת תורה, ששם יש לנו חתן תורה וחתן בראשית, אז גם כן ההלכה היא שאפשר להעלות כהן או לחתן תורה או לחתן בראשית, גם כהן וגם לוי. במקרים כאלה זה יהיה אפשרי, לא תהיה עם זה בעיה. אנחנו נדבר עכשיו על השאלה: האם קרובי משפחה יכולים לעלות לתורה? האם אפשר להעלות קרובי משפחה אחד אחרי השני לעלייה לתורה? אז יש קרובי משפחה שבאמת לא יכולים. יש קרובי משפחה שלמשל אבא ובן לא יכולים לעלות לתורה אחד אחרי השני. מה פירוש לא יכולים? הסיבה בעצם העיקרית זה משום עין הרע. כך כותבים הפוסקים, שאנחנו חוששים לעין הרע ברגע שהם עולים שניהם אחד אחרי השני. יש כאלה שכותבים שיש גם זה מצד הלכות עדות, שאב ובן לא מעידים אחד על השני וקריאה בתורה זה סוג של עדות, אבל זה

36:49 דובר 2 לא ה-- בעצם הטעם שהתקבל. הטעם המקובל זה מצד עין הרע. לכן, אה, אנחנו לא מעלים אבא ובן אחד אחרי השני לתורה. צריך שיהיה משהו, איזשהו הפסק ביניהם. אותו דבר שני אחים. שני אחים מן האב גם כן לא מעלים אותם לתורה אחד אחרי השני. עולה השאלה מה קורה בנוגע לסב-- סבא עם נכד? האם אפשר להעלות סבא ונכד אחד אחרי השני? אז התשובה היא שאם מדובר על סבא ובן בנו, אז יש באמת מקום להחמיר ולהקפיד שלא יעלו אחד אחרי השני, במיוחד אם הם נקראים באותו שם, אז בוודאי שיש, אה, צורך להקפיד בזה. אמ, אבל זה, כל זה, זה לכתחילה. אבל אם קראו להם, אם קראו כבר לסבא ולנכד, אז הם יכולים לעלות. כל זה, זה כשמדובר על סבא ובן בנו. אבל אם הנכד הוא בן בתו, בן של הבת שלו, אז בזה אין בכלל הקפדה. זה לא מקפידים. מדובר על סבא ונכד, שהנכד הוא בן בתו, אין בכלל מקום להקפדה ואפשר לעלות אחד אחרי השני, זה לגמרי בסדר. בנוגע לאחים מן האם, אז גם כן יש כאלה שמקפידים. זה לאו דווקא, אבל יש כאלה שמקפידים. לכן, לכתחילה, מי שמקפיד שלא יעלו, אבל אם כבר קראו להם אז אין בעיה שהם יעלו. אה, בדיעבד זה בסדר, אין עם זה בעיה. גם באבא ובן, במקרה שקראו להם לעלות, אז ההלכה אומרת שיעלו. זאת אומרת, נגיד עלה האבא ואחרי זה רוצים להעלות את הבן, אז הבן יעלה. רק שבמקרה כזה, אז האבא מיד ירד מהבימה ולא ימשיך להישאר שמה כמו שבדרך כלל ממשיכים להישאר עד אחרי העולה הבא. אז במק-- מצב כזה שמעלים את ה-ה-- את הבן אחרי האבא או

39:08 דובר 2 את האח אחרי האח, אז העולה הקודם פשוט יורד מהבימה ולא נשאר להתעכב שמה. מצד שני, יש מצבים מסוימים שכן אפשר לעלות, אה, קרובי משפחה. למשל, כשמדובר-- המשנה ברורה דורש שיהיה שני תנאים, שמצב שיש הפסק של קדיש ביניהם, בין הקריאות, וגם מדובר על ספר תורה אחר, אז פה אין בכלל את הבעיה, אין את החשש בכלל. אני יכול לעלות, יכול לעלות את האבא לספר תורה הזה, אחרי זה נגמר, עושים קדיש ויש קריאה עכשיו בספר תורה אחר. בשבתות שמוציאים שני ספרי תורה או בימים שמוציאים שני ספרי תורה, אם זה בשבת חנוכה, ראש חודש וכדומה, אז אנחנו מעלים את הקרוב, את האבא, לספר תורה אחד, אחרי זה יש קדיש וגם ספר תורה נוסף, אז אפשר לעלות אחד אחרי השני. אז צריך את השני תנאים האלה לכתחילה, את הקדיש וספר תורה אחר. אף על פי כן כותבים הפוסקים שבמקרה שאין את שני התנאים האלה, יש רק תנאי אחד מהם, או קדיש או ספר תורה אחר, גם כן מקילים, אפשר להקל במקרה הצורך, אז אפשר להקל במצב הזה. שלום וברכה. היום אנחנו נדבר על מצבי טעויות, מצבי טעות בעלייה לתורה. אנחנו דיברנו גם על, על מהות העולים לתורה, מי יכול לעלות, מי לא יכול לעלות. דיברנו על קרובי משפחה, דיברנו על כל מיני עליות של כהן וכולי ולוי וכולי. אנחנו נדבר על מצבים של טעויות בעלייה לתורה. אז נתחיל קודם כל עם טעות שהיא מצויה. יש גם כמה טעויות מצויות, אבל אחת הטעויות המצויות זה שעולה אדם שהוא לא כל כך בקי בענייני הלכה ובענייני תפילה וכולי, הוא יכול לעלות לתורה והוא ישר מתחיל ברכת התורה, הוא לא אומר ברכו.

41:20 דובר 2 אז במצב כזה, מה שאני ראיתי הרבה פעמים, מפסיקים אותו באמצע, הוא כבר התחיל את הברכה, מפסיקים אותו: ברכו, ברכו, ברכו. אז זה לא נכון. ברכו זה לא מעכב, הברכו זה לא מעכב. הברכו זה תקנה שלפני שמתחילים ברכה בציבור אז אומרים ברכו את ה' המבורך וכולי, אבל לא שזה מעכב. אז לכן אם הוא התחיל ברכו ולא, לא אמר ברכו והוא התחיל את הברכה, הוא כבר אמר שם השם, אז אנחנו לא מפסיקים אותו. יש כאלה שאומרים שאם אמר שם השם אז הוא יגיד ״למדני חוקיך״ ואז יתחיל עוד פעם ברכו, אבל לא חיוב. ברגע שהוא התחיל, אמר את הברכה, אנחנו לא מפסיקים אותו. מה שכן, שראיתי באחד המקומות שמביאים איזו הוראה של הרבי, ש-שהרבי אמר במצב שקרה מצב כזה אז הרבי אמר לעולה לתורה שאחרי שהוא מברך את הברכה האחרונה אחרי הקריאה, אז הוא ככה יגיד את הברכו. זאת אומרת, אמר את הברכה הראשונה בלי ברכו, קורא בתורה, מברך את הברכה האחרונה ואחרי זה שיגיד את הברכו. אז זה גם כן פתרון מעניין, אבל ככה זה היה-- זה הוראה של הרבי. אפשר להגיד את הברכו גם בסוף, אחרי הברכה האחרונה. מה שכן חשוב בנוגע לברכו, חשוב מאוד לשים לב. הברכו זה, זה בעצם אמירה לציבור. ממילא חייב להיות שהציבור ישמע את הברכו. הציבור חייב לשמוע את הברכו, ורק אחרי שיש עשרה שהם שומעים את הברכו אז אפשר להגיד ולענות: ברוך ה' המבורך לעולם ועד. אבל אם קורה מצב שהעולה לתורה אומר את הברכו בלחש, ומי ששומע אותו זה רק מי

43:26 דובר 2 שנמצא לידו, מסביבו והבעל קורא וכולי, שלושה ארבעה אנשים, אז אי אפשר להגיד, אי אפשר לענות, אי אפשר לענות. אז אם בן אדם משער לעצמו שהוא רואה בעל קורא וזה יכול לקרות המון בנערים, נערים, נערים בר מצווה שעולים פעם ראשונה, הם מאוד מתביישים והם מסמנים את הברכו ככה בלחש. אז צריך לשים לב, אם אתה משער לעצמך שלא היה עשרה ששמעו אותו, אתה לא אומר ברוך, ברוך ה' המבורך לעולם ועד, רק יכול להגיד אמן, אבל אתה לא יכול לענות. אז צריך לשים לב לזה. ברגע שהיו עשרה ששמעו את העולה שאומר ברכו והם עונים ברוך ה' המבורך לעולם ועד, גם אם אני לא שמעתי את העולה אבל שמעתי את אלה שעונים, אני יכול לענות. אבל אם לא היה עשרה ששמעו ואז אני-- ואני גם לא שמעתי את העולה לתורה, רק אלה שהיו לידו שמעו ואני שומע אותם, אני לא יכול לענות גם כן ברוך ה' המבורך לעולם ועד, אלא זהו, זה התפספס וזה חבל וצריך לשים לב לזה. אז זה בנוגע לברכו. יש עוד שאלה בנוגע לאמירה של העולה לתורה, אחד שעולה לתורה בעליית חזק. אז, אז השאלה היא האם הוא אומר יחד עם הציבור חזק, חזק ונתחזק? האמת שבפוסקים כותבים שהוא לא יגיד. המשנה ברורה כותב שהוא לא יגיד, כי מה הפשט? הרי הוא עולה לתורה. אז מה, מה, מה צריך להגיד חזק? הציבור אומר חזק והוא עולה לתורה, הוא כמו בעל קורא, אז הוא לא צריך להגיד את החזק, חזק ונתחזק. ככה באמת גם פוסק קצות השולחן. אבל מצד שני ההוראה למעשה וההנהגה-- מנהג של חב"ד בפועל זה שגם העולה לתורה

45:19 דובר 2 אומר ביחד, אני חושב שזה אפילו מופיע ב"היום יום" אולי, שגם העולה לתורה אומר ביחד עם הציבור חזק חזק ונתחזק. זה בנוגע לזה. בנוגע לברכות יש גם כן מצבי טעויות מאוד שכיחים. הרבה פעמים בן אדם עולה לתורה והוא מברך, במקום להתחיל את הברכה הראשונה הוא מתחיל את הברכה האחרונה. במקום לומר אשר בחר בנו, אומר אשר נתן לנו. אז במצב כזה, אם הוא כבר התחיל, הוא כבר אמר שם השם גם כן, זה לא מפריע. אז הוא אומר ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר נתן לנו תורת אמת וכולי, והוא נזכר לפני שהוא סיים את הברכה, אז הוא חוזר, אשר בחר בנו. הוא לא אומר עוד פעם ברוך אתה השם, אבל הוא חוזר לאשר בחר בנו ואז הוא מסיים את הברכה. אז זה בסדר. אבל אם זה כבר מאוחר מדי, הוא כבר סיים את הברכה, את הברכה הראשונה בטעות הוא אמר את הברכה האחרונה במקום הברכה הראשונה, אז זה פשוט הופך את הסדר, ובגלל שאין סדר לברכות, ככה יש כאלה שגורסים, יש כאלה שלא, שלא טוענים ככה, אבל בעיקרון אין סדר לברכות. לכן אם הוא התבלבל ואמר את הברכה האחרונה בתור הברכה הראשונה, אז בסוף במקום הברכה האחרונה של אשר נתן לנו, הוא יגיד את הברכה הראשונה אשר בחר בנו. ובאמת שככה נפסק להלכה, ככה גם כן נוהגים בחב"ד. למרות שיש כאלה שהם לא מסכימים עם זה, יש דעות שסוברים שהפוך, שרק בברכה האחרונה אם הוא התבלבל אז הוא יכול להגיד, אז זה לא מעכב, אבל ברכה הראשונה זה כן מעכב. יש כאלה שסוברים אחרת, אבל על כל פנים במצב הזה זה מה ש... זה מה

47:16 דובר 2 שעושים. עכשיו בנוגע לברכה האחרונה. בברכה האחרונה, אם במקום הברכה האחרונה הוא אמר את הברכה הראשונה, אז במקרה כזה הוא צריך לחזור ולהגיד עוד פעם את הברכה. אם הוא אמר את הברכה, במקום להגיד אשר נתן לנו הוא בירך אשר בחר בנו בסוף העלייה לתורה, אז הוא לא יצא ידי חובה. הוא צריך להגיד עוד פעם את הברכה הנכונה. זה במצב שהוא החליף בין הברכות. יש מצבים נוספים שהעולה לתורה עלה, בירך כמו שצריך, ובאמצע הקריאה הוא נשתתק, התעלף, נשתתק. יכול להיות מצבים כאלה. אחד עלה לתורה ואז הוא מרגיש שהוא נחלש, הוא לא יכול להחזיק מעמד, הוא חייב לרדת מהבימה. מה עושים במצבים כאלה? אז במצבים כאלה מעלים אדם אחר לתורה. עולה שהשתתק, אני מעלה במקומו אדם אחר, והעולה השני שעולה במקומו הוא צריך לברך. צריך לברך את ברכת התורה והוא צריך להתחיל, הבעל קורא מתחיל את הקריאה מאיפה שהתחיל עם הראשון שהתעלף באמצע. אז הוא מתחיל את הקריאה מאיפה שהתחיל עם הראשון. זה הסדר. אם אחד שלא יכול להחזיק מעמד ובאמצע הקריאה הוא ירד מהבימה, מעלים עולה אחר והוא מברך ברכות התורה, והבעל קורא מתחיל לקרוא לו מאיפה שהעולה הקודם התחיל, שמה הוא מתחיל לקרוא. יש עוד מצבים שיכולים לקרות של הפסק בין הברכה לבין הקריאה. מה קורה במצב שאדם בירך ברכת התורה ובין הברכה לקריאה הוא הפסיק בדיבור? אם בתוך הקריאה הפסיק בדיבור זה לא נחשב הפסק, אבל אם בין הברכה לתחילת הקריאה הוא הפסיק בדיבור זה יכול להיות בעייתי. אז זה תלוי אם הדיבור שלו היה לצורך הקריאה, הוא אמר נגיד איפה צריך לקרוא, איפה זה, כל מיני דיבורים כאלה שהם לצורך הקריאה אז הוא לא

49:38 דובר 2 צריך לחזור ולברך. אבל אם ההפסק שלו היה בדיבורים שהם לא לצורך הקריאה, הוא צריך לחזור ולברך. כל זה זה בנוגע לעולה לתורה. אבל אם הבעל קורא הפסיק בדיבור אז הבעל קורא לא צריך לחזור ולברך. הוא לא צריך לחזור ולברך, לא, גם לא העולה ולא הבעל קורא. אז זה שהבעל קורא הפסיק בדיבור זה לא מעכב. עכשיו, אם העולה לתורה הפסיק לפני הברכה האחרונה, זאת אומרת אחרי הקריאה, במקום לברך ישר את הברכה האחרונה הוא הפסיק בדיבור, זה בכל מקרה הוא לא צריך לחזור ולברך. בכלל, יש כאלו שמביאים שגם פעם ככה היו עושים. הרב היה עולה לתורה ואחרי שהוא, גם נגמרה הקריאה, היה אומר איזה דרשה קצרה ואז היו מברכים ברכת התורה. זאת אומרת היו לכתחילה אפילו מפסיקים בדיבור, אז לכן בדיעבד זה לא מעכב. אם ההפסקה הייתה אחרי הקריאה זה לא מעכב. וכמובן לבעל קורא בוודאי אין את ה... את הדינים של ההפסק. כמובן מה שאמרנו מקודם שאם העולה לתורה ישתתק אז, אז עולה אחר, אנחנו מעלים מישהו אחר והוא מברך, זה שמדובר על העולה לתורה. אבל אם הבעל קורא ישתתק באמצע והוא לא יכול להמשיך לקרוא, אז אין שום בעיה, פשוט בא בעל קורא אחר וממשיך מאיפה שהוא הפסיק. יש עוד מצב טעות שיכול לקרות שהעולה עלה לתורה ואנחנו מראים לו בדרך כלל את המקום של הקריאה. אנחנו הראנו לו את המקום של הקריאה ובסוף התברר שמקום הקריאה לא היה נכון. אנחנו פתאום רואים, אה, מתחילים, רוצים לקרוא, אה, זה בכלל לא צריך לקרוא כאן, זה צריך לקרוא בהמשך או קצת לפני. מקום הקריאה לא היה נכון, אז יש בזה כמה אפשרויות. מהמחבר משמע שהוא לא

51:38 דובר 2 חוזר ומברך. הוא לא חוזר ומברך. פשוט הולכים למקום הקריאה הנכון וקוראים. סוג של ספק ברכות ואולי או משהו כזה, אבל הוא לא צריך לחזור ולברך. וככה זה באמת, ככה פוסקים באמת עדות הספרדים, שבכל עניין הוא לא מברך, ספק ברכות לבטלה וכולי. אבל הרמ"א כותב שלא. שבעצם ההכרעה היא ש-- ככה כותב בעצם המשנה ברורה. כותב שההכרעה היא שאם המקום הנכון של הקריאה היה גלוי לפניו, הרי בדרך כלל פותחים את הספר תורה, אז יש גם הטורים של קריאת התורה. אז אם המקום הנכון של הקריאה היה גלוי לפניו, אז הוא לא צריך לחזור ולברך. אבל אם מקום הקריאה היה בכלל במקום אחר ולא היה פתוח לפניו, אז הוא כן צריך לחזור ולברך. ככה גם פוסק קצות השולחן. אבל מה שכן, יש פרי מגדים, והפרי מגדים, גם הביאור הלכה מביא אותו. פרי מגדים כותב ש-שלא מדובר על מצב, גם-גם-גם שמקום הקריאה לא היה גלוי לפניו לא צריך לברך, לא צריך לחזור ולברך. למה? הוא אומר זה הכל תלוי בדעת, בידיעה של העולה לתורה. אם העולה לתורה יודע מה פרשת השבוע, אז זה שהראו לו מקום אחר זה לא-לא מפריע לנו. אז אף על פי שהראו לו מקום אחר, ואפילו שזה לא היה גלוי-גלוי לפניו, בכל זאת הוא לא צריך לחזור ולברך. הוא יכול לגלול למקום הנכון ולקרוא. מתי יש מצבים שהוא חוזר ומברך? אומר הפרי מגדים, זה מצבים שהוא לא ידע בכלל איזה קריאה צריך לקרוא. זה מצבים לא שכיחים. זה יכול לקרות למשל בקריאות של פסח, שיש כל יום קריאה אחרת וזה משתנה וכולי. ב-ב-בקריאות האלה באמת יכול להיות מצב שלא הראו לו את המקום

53:43 דובר 2 הנכון, אז אם זה לא היה גלוי לפניו אז הוא יצטרך לחזור ולברך גם לשיטת הפרי מגדים. כי אם לא הראו לו המקום הנכון, גם מסתמא גם ה-העולה לתורה לא ידע מה-מה בדיוק צריך לקרוא. אז לכן במצב כזה באמת אם הקריאה הנכונה לא הייתה גלויה לפניו, הוא צריך לחזור ולברך, זה לכולי עלמא. ולכאורה, קצות השולחן לא מביא את הפרי מגדים הזה. זאת אומרת, לדעת קצות השולחן כנראה שאין את החילוק הזה. הוא פוסק בפשטות שאם זה היה גלוי לפניו לא צריך לחזור ולברך, אם לא היה גלוי לפניו צריך לחזור ולברך. לכאורה, לדעת קצות השולחן בכל מקרה, אם לא היה גלוי לפניו יצטרך לחזור ולברך, אבל אף על פי כן צריך לחשוב בזה, לחשוב טוב בזה, כי סוף כל סוף הכף החיים כותב שיש פה ספק ברכות וספק ברכות לבטלה וכולי. אז לכן צריך להתיישב בזה האם באמת, אה, אפשר להגיד לעולה לחזור ולברך. לכאורה, מצד ספק ברכות לא נגיד לו לחזור ולברך. בנוגע לעלייה של אבל לתורה, אז אנחנו יודעים שאבל לא עולה לתורה, אבל לא קורא בתורה, אסור בדברי תורה. אז בדרך כלל אבל לא עולה לתורה. אבל בכל זאת, אם יש לו חיוב, יש לו יארצייט או שנולדה לו בת, אז אפשר להעלות אותו. ככה גם כתוב בספרי חב"ד. יש ספר שנקרא המדריך של גרדיק[?]. הוא מביא את המנהג חב"ד הזה שהוא יכול לעלות, רק מה, שברגע שאנחנו מעלים אבל במקום שיש צורך אז הוא עולה לבד. לא קוראים בשם שלו, אלא הוא עולה לבד לתורה ומברך ו-ועולה וקורא. כמובן, אדם שנמצא באמצע התפילה, אז יש שאלה האם הוא יכול לעלות לתורה. ההלכה היא שהוא

55:41 דובר 2 יכול לעלות גם אם הוא נמצא באמצע ברכות קריאת שמע. הוא יכול לעלות, אבל הוא לא יקרא יחד עם הבעל קורא, כי אסור לו, הוא נמצא באמצע ברכות קריאת שמע. אז הוא יעלה ולא יקרא ביחד עם הבעל קורא. שאלה שנשאלה האם הוא יכול לעלות למפטיר. אנחנו רוצים להעלות אדם שנמצא באמצע ברכות קריאת שמע למפטיר. האם הוא יכול לעלות ולקרוא את ההפטרה וכולי? אז התשובה היא שהוא יכול לעלות. הוא יכול לעלות למפטיר והוא יכול גם לקרוא את ההפטרה יחד עם הברכות. זה גם כן אפשרי.