ההנהגה בשעת קריאת התורה -הרב אייל פלד שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 שלום וברכה לכל הצופים היקרים. אנחנו בנושא קריאת התורה. מדובר על כל מיני מצבים שונים בקריאת התורה. יש מצבים מסוימים שאין עשרה לקריאת התורה. יכול לקרות לשליחים שנמצאים בכל מיני מקומות ויש ציבור, אבל אין עשרה לקריאת התורה. מה עושים במצב כזה? אז בספר "נתיבים בשדה השליחות" הוא מתייחס לזה, והוא טוען שאפשר, סליחה, שאפשר להוציא ספר תורה ולקרוא בלי ברכה. פשוט לקרוא את הפרשה בפעם אחת בלי ברכה. יש כאלה שלא כל כך מסכימים והם טוענים שלא מוציאים ספר תורה סתם וקוראים סתם בזה, אבל לשיטתם באמת, אז אנחנו נקרא מתוך חומש את הפרשה ולא מתוך ספר תורה, כי באמת לא כתוב. יש התייחסות לזה, השל"ה מתייחס לזה ועוד פוסקים, פרי מגדים וכולי, אבל לא כל כך ברור האם הם אומרים שקוראים את הפרשה מתוך ספר, אבל לא כל כך ברור אם הם מתכוונים לספר תורה או לא. אז על כל פנים, נראה שאפשר להוציא את הספר תורה ולקרוא את הפרשה בפעם אחת. אה, אבל יש, כמו שאמרנו, יש כאלה שחוששים וטוענים שלא להוציא ספר תורה בשביל זה, אלא לקרוא מתוך החומש. במקרה שיש עשרה, אבל אין ספר תורה כשר, אז אנחנו קוראים את הפרשה פשוט מתוך החומש ומעלים את העולים וקוראים את הפרשה מתוך החומש בלי ברכות ובלי שום דבר. אה, במקרה, יש מצבים מסוימים של הוצאת ספר תורה שאנחנו רוצים להוציא לקרוא משהו מסוים. לא מדובר שאנחנו רוצים לקרוא פרשת השבוע. רוצים לקרוא איזה משהו, איזה קטע מסוים בספר תורה כמו פרשת הנשיאים, עשרת הדיברות וכדומה. אז בנוגע לפרשת קריאת הנשיאים יש בזה באמת מחלוקת בפוסקים האם אפשר להוציא ספר תורה ולקרוא בו בציבור בלי ברכה, ובזה

02:28 דובר 2 עיקר הבעיה. אתה מוציא ספר תורה וקורא בו בציבור, אי אפשר לקרוא בו בלי ברכה. אז היות ועל פרשת הנשיאים לא מברכים וגם על עשרת הדיברות לא מברכים, אז יש באמת את הבעיה הזאת. אני לא יכול להוציא ספר תורה ולקרוא בו רק את עשרת הדיברות בלי ברכה. זה באמת בעייתי. אבל מצד שני, הפתרון לזה לכאורה לפי מה שאמרנו מקודם, שאם אין עשרה, אז אנחנו כן יכולים להוציא ספר תורה ולקרוא את עשרת הדיברות וכדומה, כי פה לא מדובר על ציבור ולכן זה לא מצריך אותי לברך. אני יכול להוציא את הספר תורה ולקרוא בו את עשרת הדיברות, כמו שאני יכול להוציא ספר תורה ולקרוא את הפרשה של הנשיאים, אם אין פה ציבור של עשרה. אז כך באמת הוא פוסק בספר "נתיבים בשדה השליחות", שלהוציא את הספר תורה ואפשר לקרוא בקול לילדים וכו' וכדומה, את עשרת הדיברות, אה, בבית הכנסת כמובן, אה, בלי ברכה, לקרוא רק את הפרשה של עשרת הדיברות. לכאורה זה גם זה אמור לתפוס. בנוגע למניין לקריאת התורה, כידוע, כמו שהמשנה אומרת במסכת מגילה, שאין קוראים בתורה בפחות מעשרה. אנחנו חייבים שיהיה עשרה כדי לקרוא בתורה. יש מצבים מסוימים שאין לנו עשרה. יש לנו רק שישה שהם לא שמעו קריאת התורה. גם זה בסדר. אנחנו יכולים, אה, להוציא ספר תורה, לקרוא את הפרשה, אבל צריך שיהיה עוד ארבעה שישלימו לעשרה. אפילו אם הארבעה האלה כבר שמעו קריאת התורה, בכל זאת אנחנו, אה, מוציאים ספר תורה ואנחנו יכולים לקיים את הקריאה של הפרשה. אבל עוד פעם זה רק בתנאי שלפחות יש מינימום שישה אנשים שלא שמעו קריאה, אבל בפחות מזה למרות שיש דעות שסוברות שגם בשלושה אפשר

04:34 דובר 2 להוציא ספר תורה ולקרוא את הפרשה גם על שלושה שלא שמעו קריאת התורה, אבל למעשה אנחנו לא עושים את זה. יש כאלה שאומרים שזה רק לאנשים בעלי מדרגה שהם, אה, לא יודע, אבל למעשה לא עושים את זה. רק ברגע שיש שישה שלא שמעו קריאה, אז הם יכולים לצרף אליהם עוד ארבעה שכן שמעו, להוציא ספר תורה ולקרוא את הקריאה, אם זה פרשה, אם זה שני, חמישי, אם זה שבת וכולי וכדומה. מה שכן צריך לדעת דבר אחד, שהביאור הלכה, אה, הוא כותב, והסברה שלו היא סברה נכונה, הוא אומר שגם כשיש רק שישה שלא שמעו קריאת התורה ואני מצרף אליהם ארבעה, אבל זה חייב להיות עשרה דצייתי. זאת אומרת, צריך, קריאת התורה נתקנה בציבור ולא נתקנה... זה לא חובת יחיד, זה חובת ציבור, לכן אין קריאת התורה בלי ציבור. עכשיו, כדי שיהיה על העשרה גדר של ציבור צריך שכולם יאזינו לקריאה, עשרה דצייתי, אחרת הם לא נחשבים ציבור. אם, אה, אז נכון שיש לי שישה שלא שמעו קריאת התורה ואני מביא עוד ארבעה, אבל אם הארבעה האלה כל אחד מסתכל על הקיר והוא קורא איזה שהם סיפורי צדיקים אז זה לא תופס. צריך עשרה דצייתי, צריך עשרה דצייתי. זו הלכה מאוד חשובה שלא יודעים ולא שמים לב לזה, כי הרבה פעמים אנחנו מקיימים קריאות, אם זה לפני י' שבט וכדומה, שמתחלקים ומחלקים את הקריאות בכל מיני מצבים, בכל מיני מקומות. לא, צריך לשים לב לדבר הזה. אז זה לא מספיק שיש לך שישה שלא שמעו, אלא הארבעה שמצטרפים הם צריכים לשבת עם חומש פתוח ולהאזין לקריאה כדי שיהיה עשרה דצייתי. זה רק יכול ללמד זכות

06:41 דובר 2 על אלה שלא מקפידים על זה, שזה כי זה בעצם זה, זה ההלכה, זה קשור להלכה הבאה שאנחנו נגיד ש-ש-שבעצם נכון שקריאת התורה זה לא יכול להיות פחות מעשרה, אבל יש הלכה ש-שההלכה הזאת קיימת גם בתפילה, היא קיימת בעצם כמעט בכל דבר שאנחנו צריכים עשרה, שאם התחלנו בעשרה אז אנחנו יכולים להמשיך. אז גם בקריאת התורה זה יהיה ככה. אם התחלנו את הקריאה בעשרה, אפילו שיצאו באמצע אחד, שתיים, שלוש, ארבע, כל עוד שנשאר רוב מניין, שזה שישה אנשים, אפשר להמשיך את הקריאה. מה זה נקרא התחלה? אז התחלה זה נקרא שהתחלנו, אפילו התחלנו, אפילו התח-התחלנו את הברכה, אפילו אם העולה הראשון, כן, העולה שעלה ראשון כבר אמר את ברכת התורה זה נקרא התחלה. ברכו זה לא נקרא התחלה. אם הוא רק אמר ברכו ויצאו אנשים אז זהו, אי אפשר להמשיך. אבל אם הוא כבר התחיל את הברכה הראשונה של קריאת התורה, אף על פי שעדיין לא התחלנו את הקריאה בפועל, זה כבר נקרא התחלה, ומכאן והלאה אם יצאו, אפילו יצאו ארבעה אנחנו ממשיכים את הקריאה עד הסוף ואפילו את החצי קדיש שאחרי זה, כי זה קשור לקריאה אנחנו גם כן אומרים. אז זה במקרה שיצאו מעשרה באמצע. לפי זה, לפי זה אז אנחנו יכולים לקחת את זה גם למה שדיברנו עכשיו, שכשאנחנו מדברים על העשרה דצייתי, אז בדיעבד על כל פנים אנחנו נגיד את זה גם כן. זאת אומרת, אם אנחנו אומרים שאפילו אם יצאו ארבעה אנשים באמצע, אז עדיין אנחנו יוצאים ידי חובת קריאת התורה, למרות שכרגע אין לי עשרה. אז בפשטות גם בנוגע לעשרה דצייתי זה, זאת אומרת גם אם הארבעה האלה שמשלימים לעשרה

08:53 דובר 2 הם לא מאזינים לקריאה, אבל אם את הברכה הראשונה לפחות של העולה לתורה הראשון, הם שמעו את הברכה הזאת ואמרו אמן ושמעו את הברכה. זאת אומרת שבזמן שהעולה הראשון בירך את הברכה הראשונה היו עשרה דצייתי. אז אחרי זה, זה שעכשיו הם מסיחים את הדעת וכולי, אז בדיעבד זה לא מעכב. זה סוג של לימוד זכות. אבל כמובן שלא עושים את זה כמו שלא יוצאים באמצע קריאת התורה. אף אחד לא יעלה על דעתו שהוא יצא עכשיו החוצה ויגיד טוב, התחלנו בעשרה, אז אני הולך לטייל. אז כמובן שהוא לא יעשה את זה. אז על דרך זה גם כאן. לכתחילה כמובן להשתדל שגם הארבעה שמשלימים הם יאזינו לקריאת התורה. זה ההלכה. ככה זה צריך להיות. אבל לפי... למען הסדר הטוב והנכון. עכשיו, במקרה שהתחלנו כמו שאמרנו שהתחלנו בעשרה ואנחנו ממשיכים, אז אמרנו אנחנו אומרים את כל הקריאה, כולל החצי קדיש שאחרי זה, אבל ההפטרה זה כבר עניין אחר. אז את ההפטרה אנחנו נגיד בלי ברכה, אם אין לי עשרה. למרות שהתחלתי את קריאת התורה בעשרה, אז אני יכול לסיים, אבל אני מסיים רק את קריאת התורה. אבל ההפטרה זה כבר נחשב עניין חדש, אז את ההפטרה אני לא יכול להגיד, אם אין לי עשרה אני אגיד אותה בלי ברכה. כשאנחנו אמרנו שצריך ארבעה שישלימו, אז צריך לדעת דבר כזה. צריך שהאנשים האלה שמשלימים לעשרה הם יהיו אנשים כאלה שיש להם איזשהו חיוב של קריאת התורה, אפילו שהם יצאו כבר ידי חובה, אבל הם נמצאים במעמד שיש עליהם חיוב של קריאת התורה, אז אני יכול לצרף אותם לעשרה כדי להוציא ספר תורה ולקרוא. אבל אם זה מצב שמדובר על בן אדם

10:44 דובר 2 שאין לו בכלל חיוב קריאה, למשל כמו בן ארץ ישראל שנמצא בחוץ לארץ ביום טוב שני, אין עליו שום חיוב קריאה. אני לא נכנס כרגע להלכה אם הוא צריך לשמור יום טוב שני או לא צריך לשמור יום טוב שני, אבל במצבים שהוא לא צריך לשמור יום טוב שני אז אין לו, אין לו בכלל חיוב קריאה. אני לא יכול לצרף אותו עכשיו שישלים לעשרה כי הוא בכלל לא בעניין. הוא בכלל לא מחויב בזה בכלל. אין עליו שום שום שום חיוב של קריאת התורה. אז לכן אני לא אוכל לצרף אותו להשלים. אבל אם זה הפוך, שזה מדובר על מישהו שמחוץ לארץ הגיע לארץ ישראל, אז למרות שהוא בחוץ לארץ בכלל צריך לקרוא פרשה אחרת, בסוף כל סוף חיוב קריאה יש לו. אף על פי שהוא לא קורא, לא אמור לקרוא עכשיו את הפרשה הזאת. הוא בכלל בחוץ לארץ וקוראים שם פרשה אחרת וכולי. אבל בכל מקרה יש לו כן חיוב קריאה בכל זאת, רק פרשה אחרת. אבל זה כן בסדר. אז אותו אני כן אוכל לצרף לעשרה של... של... שלא שמעו, שהם רוצים להוציא ספר תורה. נשאלת השאלה האם יש מצבים מסוימים שבן אדם... אנחנו אמרנו שצריך שיהיו עשרה בקריאת התורה ושלא לצאת באמצע קריאת התורה. אמרנו בדיעבד, אם יצאו חלק מה... חלק מהמתפללים יצאו, אז, אה, אז אמרנו שאנחנו ממשיכים. כל עוד שנשאר רוב המניין אנחנו ממשיכים את הקריאה עד הסוף. אבל באמת נשאלת השאלה האם אפשר בכלל לצאת באמצע קריאת התורה? האם זה אפשרי או מתי זה אפשרי? אז קודם כל צריך לדעת שיש איסור לצאת באמצע קריאת התורה. וכמו שאמרנו, כשאני מדבר על אמצע

12:47 דובר 2 קריאת התורה, זאת אומרת אפילו אם העולה רק התחיל את הברכה, זה כבר אומר שאני לא יכול לצאת מהבית כנסת. אני צריך להישאר עד שיגמור את הקריאה שלו. עכשיו, במקרה שמדובר שסיימנו את הקריאה ומדובר פה על בין גברא לגברא, אז בין גברא לגברא אפשר לצאת. יש כאלו שגם בזה רוצים להגיד, אה, שלא, אבל למעשה אנחנו מקלים שבין גברא לגברא, אם יש צורך, כמובן סתם ככה לא יוצאים, אבל אם יש צורך מוצדק אז אפשר לצאת בין גברא לגברא. אבל בעלייה עצמה אין אפשרות לצאת מהבית כנסת, זה אסור, ואפילו שעדיין לא התחלנו את הקריאה, אבל העולה כבר בירך את ברכת התורה, התחיל את ברכת התורה, אז זה כבר מונע מאיתנו את האפשרות לצאת. אנחנו נצטרך לחכות עד שהוא יגמור את הקריאה שלו, ובין גברא לגברא אנחנו נוכל לצאת. עכשיו צריך לדעת שההלכה הזאת נאמרה גם על בן אדם שסתם פתאום נכנס לבית הכנסת, הוא רק רצה להוציא משמה איזשהו ספר ופתאום הוא נתקל והוא רואה שמתחילים קריאת התורה, גם הוא לא יכול לצאת. גם אם הוא סתם נכנס לבית הכנסת כדי לקרוא למישהו וכולי וכדומה, בכל זאת לא יוצאים. וגם בן אדם שנצרך לנקביו, זה באמת כותב ערוך השולחן, שגם אם בן אדם נצרך לנקביו באופן שהוא כבר הגיע לבל תשקצו, לא, גם הוא לא יוצא באמצע הקריאה. הוא אומר זה כמו, זה כמו באמצע שמונה עשרה, כמו שבאמצע שמונה עשרה גם כן לא יוצאים אפילו שעוברים על בל תשקצו, אז גם פה. גדול כבוד התורה שהוא דוחה את העניין של בל תשקצו. מצד שני אומר הכף החיים שאישה, היות ואישה לא מחויבת בקריאת התורה, כי הרי

14:49 דובר 2 אנחנו כבר הסברנו שקריאת התורה זו חובת הציבור. אישה אין לה גדר של ציבור, בנשים אין גדר של ציבור, לכן אישה מעיקר הדין פטורה מכל החיוב הזה של קריאת התורה. אבל על כל פנים אומר הכף החיים שאישה כן יכולה לצאת באמצע אפילו קריאת התורה אם יש צורך. סתם ככה כמובן שהיא לא תצא. אם היא כבר באה ל-ל-ל-ל-לבית כנסת ולשמוע קריאת התורה היא צריכה לכבד את הספר תורה. אבל אם נוצר צורך שהיא צריכה לצאת, התינוק שלה והילד שלה מפריע לה וכולי, היא יכולה לצאת גם באמצע הקריאה, ככה פוסק הכף החיים. יש עוד שאלה בנוגע ל-לדבר בקריאת התורה. עכשיו האמת היא שזה נושא מאוד חשוב. העניין של הדיבור באמצע קריאת התורה, אה, זה נושא שמתייחסים אליו כל הפוסקים. זה קודם כל, זה שולחן ערוך מפורש, שולחן ערוך מפורש על פי הגמרא, שבגמרא כתוב שברגע שנפתח הספר תורה אסור לדבר אפילו בדבר הלכה. ככה בעצם אומרת הגמרא, ״משנפתח הספר תורה״, אפילו לא התחילו את הקריאה, רק שמו את הספר תורה על הבימה והתחילו ל-- והורידו את, את הזה, את הכיסוי, וזה כבר, אומרת הגמרא, משנפתח ספר תורה אסור ל-ל-לדבר אפילו בדבר הלכה. זאת אומרת אפילו דברי תורה אסור לדבר. הזוהר כותב בכלל דברים מאוד-מאוד עוצמתיים על העניין של קריאת התורה, שאדם צריך יתיב באימתא, ש... בעצם המצב הוא צריך להיות מצב כזה שבן אדם כאילו עכשיו הוא נמצא במעמד הר סיני ועכשיו הוא שומע עשרת הדיברות במעמד הר סיני. תתאר לעצמך שיתחיל לדבר באמצע. היה צריך לשבת באימה וביראה ולהתנהג כאילו אין לו פה. ככה אומר הזוהר: ״כמאן דלית ליה פומא״, כאילו אין לו פה, כאילו

17:02 דובר 2 בכלל אין לו פה. אז הוא לא מדבר כלום, שתיקה מוחלטת. האמת שיש גם התייחסות של הרבי הרש״ב, זה מכתב שרציתי ל-ל-להביא אותו. לא הספקתי להגיע אליו ולהוציא אותו, אבל כדאי מאוד לקרוא את המכתב הזה. אני אפילו לא הצלחתי, אה, ל-ל-למצוא את המקור, אבל יש מכתב של הרבי הרש״ב ארוך באריכות, והוא שמה מתפלפל ממש. זה ממש פלפול הלכתי בשולחן ערוך, והוא מוכיח שלפי כל השיטות ולפי כל מה שאנחנו מדבר עכשיו, אז אי אפשר לדבר באמצע קריאת התורה, והוא מדבר, הוא אומר מילים פשוט מלאות, מלאות רגש ומלאות עוצמה. עד כמה הדבר הזה הוא מושלל והוא מופרך והוא לכתחילה, אין שום הווה אמינא שזה בכלל אפשרי. עכשיו זה אנחנו מדברים אפילו בין גברא לגברא, אז כל שכן באמצע קריאת התורה, וזה דבר שהוא מושלל לגמרי בתכלית. אמ, דרך הצחות ראיתי שמישהו בא ואומר שהקדוש ברוך הוא אומר ״מדוע באתי ואין איש״, ככה שהוא מתלונן שהוא בא לבית הכנסת. הקדוש ברוך הוא יש לו מין תלונה כזאת: מדוע באתי ואין איש? אז הוא אומר ש-ש-שלאו דווקא שאין, אין הדיוק הוא זה אין איש. כי אנחנו יודעים שתשעה קבין של דיבור ירדו לעולם, עשרה קבין ותשעה קבין נטלו הנשים. אז הוא אומר שכשהקדוש ברוך הוא בא לבית הכנסת ושומע את כולם מדברים טה טה טה טה טה טה טה טה טה טה טה, אז אני באתי לפה ואין פה, אין איש, כולם נהיו נשים, כולם נהיו בנות, מדברים, מדברים. אז, אז לכן, אז קודם כל הלכה גם בלי כל העניין של מילתא דחסידות, ובלי כל העניין של חסידות ובלי כל העניין של הרבי הרש״ב ושל הזוהר וכולי. זה פשוט

19:04 דובר 2 הלכה פסוקה. וברגע שנפתח ספר תורה אין להשיח אפילו בדבר הלכה, אז ממילא פשוט ומובן שלא מדברים בקריאת התורה. זה אל"ף בי"ת. רק מה שכן, השאלה האם בין גברא לגברא אפשר לדבר? אז יש ב"ח שהוא טוען שכן, שבין גברא לגברא אפשר לדבר דברי תורה. ככה אומר הב"ח. הפוסקים לקחו את זה גם עוד קצת קדימה ו-ו-וכתבו שגם לאו דווקא דברי תורה, גם דברים שיש בהם צורך. עוד פעם, לא סתם דברים בטלים. איך היה? מה עשית? מה הלכת? אלא דברים שיש בהם צורך והם דברים קצרים, אז אפשר לדבר בין גברא לגברא בגלל שגם מאריכים במי שברך וכולי. אז זה כן מאפשר את ה, את הדיבור. אז עוד פעם, רק בין גברא לגברא ורק דברים שיש בהם צורך. אז אפשר ב-ב-בין גברא לגברא לדבר. ככה גם כותב הפרי חדש. רק דברים שיש בהם צורך. אבל צריך לדעת שאפילו ללמוד באמצע הקריאה, אפילו בדבר הלכה לא מסיחים, אז באמת אפילו ללמוד באמצע הקריאה זה גם בעיה. זה לא חלק. הערוך השולחן אומר רק אם הבן אדם יושב בצד וניכר שהוא כבר שמע קריאת התורה. כבר אנשים מבינים שהוא כבר שמע את קריאת התורה, הוא יושב בצד והוא גורס בלחש בלי שישמעו. זה... רק, רק זה אפשר להתיר, כזה דבר. דרך אגב, אותו אחד שלומד הוא חייב לענות לברכו. לברכו הוא חייב לענות, אבל ברכות של קריאת התורה לא חייב. אבל באופן כללי, בן אדם שאפילו לומד או עסוק בתפילה וכולי, אז ברכו וקדיש וקדושה הוא בכל מקרה צריך לענות. צריך להפסיק ולענות. אז זה בעצם המצב בנוגע ל-להנהגה במהלך קריאת התורה, איך אנחנו צריכים להתנהג. אז כמו שאמרנו, צריכים

21:19 דובר 2 להאזין בשתיקה ובדממה, בטח בתוך מהלך של קריאת התורה. האפשרות היחידה לדבר זה רק בין גברא לגברא ורק דברים של צורך, דברים קצרים של צורך, רק אז אפשר.