הלכות בית כנסת - הרב אייל פלד שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 שלום וברכה לכל הצופים היקרים. אנחנו נדבר היום על, על, על ההתנהגות הנאותה והראויה כשאנחנו נמצאים בבית הכנסת. אני רוצה קודם כול להתחיל עם היסוד. בית כנסת זה מקום קדוש. יש מצווה שנקראת מורא בית כנסת, "ואת מקדשי תיראו, שיהא מוראו של השוכן עליו". ממילא בית כנסת, היות ויש בו קדושה, הוא נקרא מקדש מעט, "ואהי להם למקדש מעט", יש לו דמיון לבית המקדש. אנחנו צריכים להתייחס אליו כמו בית מקדש. צריכים להתנהג אליו בהדרת קודש וכבוד. הקדושה עצמה של בית הכנסת, יש דעות שזה מהתורה, שהקדושה שלה זה מהתורה, והמצווה של המורא, מורא מקדש, מורא בית כנסת, לדעתם זה מהתורה. ככה סובר, השדי חמד מביא הרבה, הרבה קבוצות של פוסקים בעניין הזה, וכך סובר המבי"ט גם כן, שהקדושה של בית כנסת זה מהתורה ומצוות מורא מקדש זה מהתורה. לעומת זאת, יש פוסקים שסוברים שזה מדרבנן, ביניהם המאירי בביאורו, שמסיק מסקנה שהקדושה היא מדרבנן, וככה נראה שרוב הפוסקים נוקטים. אבל סוף כל סוף זה קדושה. סוף כל סוף צריך להתנהג שמה בכבוד, בבית כנסת ובבית מדרש גם כן כולל. אחרי זה אנחנו נראה מה מחייבת הקדושה הזאת. אבל בנוסף לכך כותבים גם כן הפוסקים, גם המבי"ט, גם מתייחס לזה השערי תשובה, שגם הכתלים החיצוניים של בית הכנסת יש בהם קדושה. בית כנסת כולו יש בו קדושה. בעצם אפשר לומר שיש גם קצת מחלוקת ראשונים מה סוג הקדושה של בית כנסת. לפי שיטת הר"ן קדושת הבית כנסת זה קדושה מדרבנן, שחכמים הטילו בו קדושה מדרבנן מדבריהם. לפי שיטת הריטב"א, הבית כנסת הוא מוגדר כתשמישי מצווה. תשמישי מצווה, בזמן שמקיימים בהם מצווה, יש בהם קדושה. למרות שאחרי שמסיימים לקיים בהם מצווה,

02:40 דובר 2 אז אין בהם קדושה, אבל בזמן קיום המצווה, בית כנסת שהוא פעיל שמתפללים בו, יש בו קדושה, בהחלט. צריך להתנהג אליו בהגבלות ששייכות לעניין של תשמישי קדושה. אנחנו נלמד עליהם גם בהמשך, אבל הפוסקים כותבים שגם הכותל החיצוני של בית הכנסת גם כלול בקדושה של בית הכנסת. אנחנו נראה בהמשך למאי נפקא מינה, אבל צריך לדעת שגם הכותל החיצוני של הבית כנסת יש בו קדושת בית כנסת, בעיקר לעניין של סתירת בית כנסת שהיא אסורה, כמו שאנחנו נראה. אז גם בכותל החיצוני כותבים הפוסקים שזה לא נכון לתקוע שם מסמרים, לתלות שם חוטים, קווי חשמל, קווי טלפון וכדומה. יש קדושה בכותל הזה, למרות שזה כותל חיצוני. הצמח צדק גם, גם בעצמו בשו"ת סימן כ' בשו"ת באורח חיים גם כן מתייחס לעניין הזה. הוא נוגע בנקודה הזאת של עובי הכתלים, והוא גם מסכים שיש בזה קדושה, אולי קדושה קצת נמוכה יותר, אבל סוף כל סוף יש שם קדושה, ולא נכון לתקוע שם כל מיני מסמרים וכל מיני חוטים וכדומה, אלא אם כן זה לצורך כדי לספק חשמל לבית כנסת וכדומה, אז זה יהיה בסדר. היות ובית כנסת יש בו קדושה, אז משמיעה לנו המשנה במסכת מגילה: "בתי כנסת אין נוהגים בהם קלות ראש, כגון שיחה בטלה, שינה, אכילה, כניסה בחמה מפני החמה, בגשמים מפני הגשמים וכדומה". כל מיני הנהגות שאנחנו יכולים להכליל אותן בקלות ראש, הן אסורות בבית הכנסת. בית כנסת, כמו שאמרנו, בגלל הקדושה שבו. בעצם הנקודה היא שאתה נכנס לבית הכנסת, זה מקום של עבודת השם. זה מקום ששמה צריך להתפלל או ללמוד, להתעסק בעבודת השם. זה לא מקום שאפשר לעשות שמה כל מיני עניינים פרטיים, אישיים וכדומה. אז אם

04:52 דובר 2 כן, המגן אברהם מחלק לנו את השימוש בבית הכנסת, הוא מחלק את זה לשלוש, שלוש, אפשר להגיד שלוש דרגות, שלוש דרגות של תשמישים שהם לא נכונים לעשות אותם בבית כנסת. אז הוא מתחיל ככה. דבר ראשון, יש תשמיש שאין בו קלות ראש כלל. תשמיש שאין בו קלות ראש, אין בו בכלל קלות ראש, אבל הוא לא אמור להיעשות בבית כנסת. דוגמה, טיול. כן. זאת אומרת, גם ישיבה סתמית בבית הכנסת היא לא נכונה, אדם סתם רוצה לנוח. אז הוא נכנס, יושב בבית כנסת. "או, בוא ננוח פה קצת, נשב קצת". זה, אין בזה קלות ראש, אבל זה לא משהו שאמור לעשות אותו בבית כנסת, ולכן אי אפשר לעשות את זה בבית כנסת. ה-ה-ה-הלשון של המשנה וגם מופיע בהלכה, "אין מטיילים בהם". מה פשט אין מטיילים בהם? אז יש, אה, בספר צדקה ומשפט הוא כותב שמה, מה זה אין מטיילים? כמו בסוכה שאתה נכנס שמה כדי להרחיב את הלב, כדי לנוח, כדי ל-ל-לנשום אוויר. לא יודע, כל מיני, כל מיני פעולות שאתה לא יכול להשתמש בהם כשאתה נמצא בבית כנסת. ערוך השולחן כותב דבר מעניין, אומר ערוך השולחן, אנחנו מדברים על טיול בבית כנסת, מדובר על בן אדם שיש לו קוצר רוח והוא רוצה ככה ללכת בבית כנסת מקצה לקצה, להרחיב ליבו ולטייל. ככה אומר ערוך השולחן. אז הדבר הזה הוא לא טוב. הוא בא, בית כנסת לא נועד בשביל שאתה תירגע ותתחיל לנוע שמה מצד לצד כדי להירגע. זה קצת מזכיר לי, זה אולי נותן קצת חיזוק למה שידוע לי שהרבי הרש"ב לא כל כך אהב את ההנהגה הזאת שמתפללים והולכים בבית כנסת תוך כדי תפילה. אני לא יודע אם זה

06:57 דובר 2 הסיבה היה בגלל התפילה כנראה, אבל יש פה כנראה עוד, עוד אפקט, עוד, עוד מימד של בעצם בית כנסת לא נועד בשביל דבר כזה. אז אוקיי, אם זה בשביל שאתה תוכל להתפלל יותר טוב, אז כנראה שאין עם זה בעיה. אבל סתם ככה ללכת לטייל בבית הכנסת זה לא מתאים. אותו דבר גם כן להיכנס לבית כנסת כדי לקרוא למישהו. אז גם אנחנו יודעים שזה נקרא, זה לא, זה לא תשמיש שצריכים לעשות אותו בבית כנסת. יש לך איזשהו עסק עם בן אדם, אז בית כנסת לא נועד כדי להתחיל לקרוא לאנשים מתוך בית הכנסת וכולי. זאת אומרת, אם יש מצב-- הרי אם יש מצבים שאתה אין לך ברירה, אתה חייב לקרוא לבן אדם שהוא נמצא בבית הכנסת, אז פה באמת כותב, כותבים בהלכה, כתוב בשולחן ערוך שכשאתה נכנס לבית כנסת כדי לקרוא למישהו, זאת אומרת אתה אין לך איזושהי כוונה לעשות משהו בבית הכנסת ששייך לשימושי בית כנסת ולהתפלל וללמוד וכולי, אז היתר כדי להיכנס זה בתנאי שאתה אומר פסוק או שאתה שוהה מעט. בעצם הדיוק הזה מדייקים אותו מהמשנה ברורה, שהמשנה ברורה אומר את ה-- מכניס את ה"או". זאת אומרת שאתה לא חייב לעשות את שניהם. לא חייב גם לשהות וגם להגיד פסוק, אלא אתה יכול אפילו תוך כדי הליכה, אתה משנן איזשהו פסוק, קורא לבן אדם ו-ו-ו-וממשיך הלאה. או שאתה נכנס לבית הכנסת, אתה יושב קצת. הפוסקים כותבים שהשיעור של הישיבה, שולחן ערוך, זה שיעור שני פתחים. מה פשט שני פתחים? שיעור פתח זה ארבע, ארבע אמות. שיעור שני פתחים זה כדי הילוך שמונה אמות. זה כמה שניות, כדי הילוך שמונה אמות. אז בן אדם יושב, שוהה

09:03 דובר 2 שם קצת וקורא למי שהוא צריך או לוקח מה שהוא צריך מהבית כנסת וכדומה, ואז הוא יכול לצאת החוצה. מה שכן, אז חשוב שקודם כל הוא ישהה או יגיד פסוק ואחרי זה יקרא לבן אדם, כדי שזה לא ייראה כאילו בעצם הוא נכנס כדי לקרוא לבן אדם הזה. רק ודרך אגב, הוא גם אומר איזשהו פסוק, זה נהיה כאילו טפל. לא, א-א-הכניסה לצורך אמירת פסוק ושהייה היא צריכה להיות העיקרית. אחרי שעשית את זה, אתה קורא גם כן לאיש הזה, או שאתה לוקח את הדבר שאתה צריך מהבית כנסת וכדומה, אז זה יהיה בסדר. אז קודם כל, אז-אז אנחנו חוזרים לדרגות שלנו. אז הדרגה הראשונה, כמו שאומר המגן אברהם, זה תשמיש שאין בו קלות ראש כלל, גם הוא מושלל, גם אותו אי אפשר לעשות בבית הכנסת. לא לטייל שם, לא לשבת שם סתם, לא לקרוא לבן-- אנשים וכולי, זה גם לא ראוי בבית הכנסת. יש תשמיש, דרגה שנייה, שזה קצת יותר בעייתי, זה נקרא שיש בו קצת קלות ראש. כך בלשון של המגן אברהם, קצת קלות ראש. מה פשט קצת קלות ראש? אז דוגמה, אכילה, שתייה, שינה, שיחת חולין, כניסה מפני החמה או מפני הגשמים, לעשן בבית הכנסת, לקרוא עיתונים בבית כנסת, גם אם זה כפר חב"ד, גם אם זה בית משיח, לקרוא בבית הכנסת זה לא המקום בשביל זה. לא בשביל זה יש לנו בית כנסת כדי לקרוא עיתונים, עם כל היופי וכל הכבוד. זה נקרא תשמיש שיש בו קצת קלות ראש. אז בואו ננסה קצת לפרט. אז נדבר קודם כל בנוגע לשינה, אז כתוב שלא שין-- לא שינת עראי ולא שינת קבע. זה כתוב ככה בהלכה מפורש. לא

10:52 דובר 2 ישנים שם לא שינת עראי ולא שינת קבע. לא מקום שאפשר לישון בבית הכנסת. חשוב להדגיש ש-כ-ש-כ-- השני הדרגות האלה שאנחנו דיברנו עליהם, זה כל מדובר על בן אדם שנכנס לבית כנסת להתפלל וזה-- והוא אמור להיכנס בשביל להתפלל ו-ו-ולא לעשות את הדברים האלה שאמרנו. ממילא הוא לא-לא-לא צריך לעשות אותם, לא לישון, לא לאכול, לא לשתות וכולי. אבל אנשים שלומדים בבית הכנסת, ההלכה מדברת על בית מדרש, התלמידי חכמים לומדים שמה וזה-- שמה זה הבית שלהם, הם נמצאים שמה כל הזמן וכולי, אבל זה לאו דווקא בית מדרש וזה לאו דווקא אנשים שלומדים בקביעות, אלא גם בן אדם שנכנס כדי ללמוד, הוא רוצה עכשיו ללמוד מאמר חסידות לפני ראש השנה, לא יודע מה, אה, סתם ככה לשבת, ללמוד שיחה, ללמוד מאמר, ללמוד סוגיה, אז מפה זה הרבה יותר קל. היות וכדי למנוע ממנו ביטול תורה, אז אנחנו מתירים לו. אם הוא צריך לעשן, אז בסדר, תעשן. צריך לאכול משהו כ-כ-כדי ל-להתחזק, אז יכול ל-- לאכול, יכול לשתות, יכול גם כן לשים את היד על הראש קצת להתנמנם. רק מה שכן, רצוי לדעת שכששמים את היד על הראש ומתנמנמים, אז שזה לא יהיה מול ארון הקודש. ל-לעשות את זה בצד קצת, לא ממש מול ארון הקודש, זה בכל זאת לא מכובד. אז, אז כשאנחנו מדברים על שינה אנחנו מדברים לא על בן אדם שבא ללמוד, בן אדם בא להתפלל, הוא אמור להיות מצב שהוא לא ישן שמה בבית כנסת. על דרך זה גם העניין של שיחת חולין. שיחת חולין, אפשר להגיד שזה עניין שצריך חיזוק. אמ, קודם כל חשוב להדגיש שהשיחת חולין שאסורה בבית הכנסת אז המשתמע הוא

12:46 דובר 2 כבר כותב שזה לא אפ-- אני לא מדבר-- לא מדברים על דברים בטלים לחלוטין. מדברים על שיחה לצורך, שיחה עניינית ולצורך פרנסה. איזשהו צורך של צורכי האדם שמותר לו לדבר עליהם. כי דברים בטלים גם מחוץ לבית הכנסת זה בעייתי, אבל אנחנו מדברים על שיחות שבן אדם צריך לנהל אותם, דברים שמותרים על פי ההלכה. אז גם על זה מדובר, שלא מדברים שיחת חולין בבית הכנסת. הרבי כותב על כזה דבר. הרבי כותב ששיחה בבית הכנסת, ובפרט בשעת התפילה או קריאת התורה, אומר, זה היפך כבוד וקדושת בית הכנסת בתכלית. כך כותב הרבי. בזוהר מובאים לשונות מאוד, מאוד חמורים. זה בעצם אדמו"ר הזקן בעצמו מביא את הלשונות האלה בסימן קכ"ד. אדמו"ר הזקן כותב שהדיבור בשעת התפילה אז הוא מאוד חמור, והוא מזלזל בשכינה, שהציבור מתעסק בכבוד, בכבוד שמיים, והוא מראה בעצמו שזה לא מעניין אותו והוא מדבר, וגדול עוונו מנשוא. זה לשון שמופיעה בשולחן ערוך במחבר, ואדמו"ר הזקן מעתיק את זה. גדול עוונו מנשוא. אנחנו יודעים שזה לשון לא פשוטה, לשון לא פשוטה זה נאמר על קין, שהוא עשה דברים מאוד, מאוד חמורים. גדול עוונו מנשוא. אז עד כדי כך כאילו כזה דבר חמור שצריך, צריך לתת על זה את הדעת. וממילא אדמו"ר הזקן גם ממשיך, זה גם כן מופיע גם כן בזוהר. הזוהר אומר על כך שזה מעכב את הגלות. הוא אומר שבגלל זה, בגלל זה בני ישראל מתעכבים בגלות. אנחנו אומרים עד מתי? רוצים, רוצים, רוצים שכבר נצא מהגלות, אבל זה אנחנו אחרונים שנרצה לעכב את הגלות חס וחלילה. אז זהו, אמרנו מפורש שזה מעכב את הגלות. ויותר מזה, הזוהר אומר: לית ליה חולקא באלקא דישראל. אדמו"ר הזקן מצטט את

14:51 דובר 2 הלשונות האלה שאין לו חלק וכולי. אז, אז צריך מאוד לשים לב לעניין הזה בתכלית הזהירות, במיוחד בפרט בשעת התפילה וקריאת התורה. הרבי הרש"ב יש לו אריכות, הוא מדבר ושולל את זה בתכלית. על כל פנים, העניין הזה של שיחת חולין אז כמו שאמרנו, זה אפילו שיחה לצורך, כל שכן כשזה סתם דברים בטלים, בטח שזה לא רצוי וזה לא אמור להיות בבית כנסת, זה לא נועד בשביל זה. על דרך זה כניסה מפני החמה, מפני הגשמים. אז כמובן גם זה כמובן לא, לא ראוי לעשות. שבן אדם חם לו עד כדי כך שהיה כאלה ששאלו אם אפשר להתקין מזגנים בבית הכנסת. כן, בן אדם עכשיו הולך לבית הכנסת, הוא הולך ברחוב, חם לו מאוד, מאוד, מאוד. עכשיו לך תדע, הוא רוצה להגיע לבית כנסת. למה? כדי שיהיה לו מזגן, שקצת יתקרר, או שהוא רוצה מים, מה יותר? אז באמת יש כאלה ש, שדנו בזה. למעשה כמובן שאין את הבעיה. היום אנחנו במצב שזה לא איזשהו פריבילגיה, זה משהו אלמנטרי. חייבים להתקין מזגנים גם בקיץ וגם בחורף וכולי וכולי. אבל רק להראות את גודל העניין שלא להיכנס מפני החמה, מפני הגשמים וכולי. אז זה הדרגה השנייה שאנחנו דיברנו וקצת הרחבנו בה, שזה קצת קלות ראש. גם אמרנו שכלול בזה אכילה, שתייה וכולי. גם הדברים האלה לא עושים אותם בבית הכנסת. אנחנו נראה אחרי זה מצבים שונים, אבל כרגע זה עיקר הדין, ככה זה המצב. דרגה שלישית של, של קלות ראש שהמגן אברהם קורא לזה קלות ראש גדולה, הוא אומר קלות ראש גדולה. מה זה קלות ראש גדולה? אז הוא אומר לך קלות ראש גדולה זה צחוק וליצנות. זה

16:45 דובר 2 כבר נחשב זלזול ממשי בבית הכנסת. לעשות צחוק וליצנות וכל מיני כאלה דברים, כמובן שזה קלות ראש גדולה. אפשר להכניס בתוך זה כל-- נגיד, יש לפעמים מצבים שרוצים לעשות שחיטה בבית הכנסת, לקיים שחיטה בבית הכנסת לפני ראש השנה וכדומה, לפני יום כיפור. אז כמובן שזה זלזול. זה גנאי. לא עושים את זה בבית הכנסת. אם כבר נאלצים לעשות, אז אפשר לעשות את זה בחצר בית כנסת, אבל לא בבית הכנסת עצמו, אף על פי שהשחיטה היא מצווה, בכל זאת זה לא. זה לא התנהגות מתאימה וראויה, זה לא משהו שאמורים לעשות אותו בבית כנסת, ויש שם דם ולכלוך וכולי, אז לא עושים את זה בבית כנסת. זה גם מהסוגים של קלות ראש גדולה. אממ אז זה הדרגה השלישית של, של מה שנקרא הנהגה בהתנהגות של האדם בבית הכנסת. כבר בהתחלה דיברנו על היסוד של קדושת בית הכנסת, אם הוא מהתורה, מדרבנן וכולי, מה סוג הקדושה וכולי. אבל הגמרא במסכת מגילה מודיעה לנו שבתי כנסיות שבבבל נבנו על תנאי. זאת אומרת, הגמרא משמיעה לנו שיש מצב כזה שבונים בית כנסת על תנאי. מה פשט בית כנסת על תנאי? יש בזה שיטות שונות בראשונים. אם התנאי מועיל רק ביישובו, רק בחורבנו, רק בארץ ישראל, רק מחוץ לארץ, אולי גם בארץ ישראל. יש בזה הרבה הרבה דעות. למעשה ובפועל התנאי זה מצב כזה שהאנשים שבנו את הבית כנסת בנו את זה על תנאי שיהיה אפשר לאכול ולשתות שמה וכדומה. זאת אומרת שהקדושה מלכתחילה היא כביכול היא על תנאי, היא מוגבלת למצבים שאנחנו נצרכים לאכול ולשתות וכולי, אז התנאי מאפשר את זה. אז בבתי כנסת האלה שנבנים על תנאי, יש בזה

18:52 דובר 2 מחלוקת למה התנאי מועיל? היות ואנחנו דיברנו על שלושת, שלושת הדרגות האלה של ההתנהגות בבית הכנסת, אז יש בזה גם כן מחלוקת. המגן אברהם אומר שהתנאי שבונים בית כנסת על תנאי, זה מועיל רק לדרגה הראשונה, שזה תשמיש שאין בו קלות ראש כלל. משנה ברורה מצד שני אומר שזה גם תופס, גם לדרגה השנייה, שיהיה אפשר לאכול ולשתות שמה, אפשר לישון שם בשעת הצורך. שיחת חולין עדיין לא. גם בית כנסת שנבנה על תנאי, שיחת חולין, זאת אומרת בגדר של דברים בטלים, עדיין לא. שיחה לצורך, זה כן יהיה אפשר להקל, גם כן לא רצוי, אבל יהיה אפשר להקל בזה. ועוד פעם, לא בשעת התפילה ולא בשעת קריאת התורה, לא מדובר על זה בכלל, זה ברור שלא. מדובר מתי שלא מתפללים, עכשיו הציבור לא מתפלל. אז אם נוצר צורך כדי לשוחח על משהו שהוא חשוב, שהוא ענייני לצורך פרנסה וכדומה, אז זה אפשרי בבתי כנסת שנבנו על תנאי. יש עוד דרגה בעניין של תנאי. אז אמרנו שזה מאפשר לנו שיחת חולין. זה מאפשר לנו אכילה, מאפשר לנו שתייה, מאפשר לנו שינת עראי, על כל פנים זה גם כן מאפשר. אמ, ויש דבר נוסף, אנחנו תכף אנחנו נדבר קצת יותר בהרחבה, אבל יש דבר נוסף בנוגע לתנאי. יש סוג של תנאי שהוא בעצם הוא הרבה יותר חזק, היות וסוף כל סוף זה נמצא במחלוקת האם התנאי מועיל לדברים האלה. כמו שאמרנו, אז המגן אברהם לא מסכים, ויש כאלה שכן מסכימים וכו'. אז אנשים יראי שמיים שלא רצו להיכנס לבעיה הזאת, לא רצו להיכנס לחשש הזה, וחס וחלילה שיהיה איזשהו ספק של זלזול בכבוד בית הכנסת, אז הם החליטו כשהם בנו בית

21:01 דובר 2 כנסת, הם בנו אותו על תנאי כזה שהוא לא יהיה בו בכלל קדושה, שהוא לא ייקרא, הוא לא, הוא בכלל לא יהיה בו בכלל קדושה, וזה יהיה איזה סוג של בית ועד לחכמים שמתכנסים שם לצורך תפילה, לצורך לימוד וכו' וכו'. אבל הוא לא, אין לו גדר של בית כנסת, לכן הם גם לא קראו לו בית כנסת. הם קראו לזה שטיבל, קלויז וכו'. כל מיני שמות כאלה שבעצם מעידים שלא מדובר פה על בית כנסת. ברגע שבונים את המבנה בתנאי הזה, אז זה עוד יותר קל, ושם כבר אפשר יותר להקל, וגם שיחת חולין היא מותרת שמה. אבל עוד פעם, גם שיחת החולין והדברים בטלים הם אמנם יהיו מותרים במקום כזה, אבל שוב לא בשעת התפילה וקריאת התורה, וגם להיזהר משחוק ומליצנות וקלות ראש יתרה וכדומה, כי סוף כל סוף יש שם ארון קודש, יש ספרים, יש קדושה. לכן הזהירות עדיין נדרשת. אז זה בתי כנסת שנבנו בתנאי מיוחד שלא תחול בהם קדושה בכלל. אז מצד אחד יש פה, מרוויחים פה איזשהו יתרון שלא נכנסים לחשש הזה, ולמקום המאוד לא רצוי הזה של לפגוע בקדושה של בית הכנסת וכדומה. מצד שני, אבל אנחנו מפסידים את קדושת בית הכנסת, ויש מצווה לבנות בית כנסת שיש בו קדושה וכו', והתפילה יותר מתקבלת שמה. אז באמת צריך פה, לא כל אחד יכול להרשות לעצמו לעשות כזה דבר. צריך באמת אנשים שהם יראי שמיים בתכלית. בנוגע לבתי כנסת למעשה בימינו, בתי כנסת למעשה בימינו, אז כותבים הפוסקים, הדעה הרווחת בפוסקים שכל בתי הכנסת בימינו הם נבנו על תנאי, אלא אם כן בן אדם ממש בנה בית כנסת בצורה מפורשת שזה יהיה ויהיה בו

23:01 דובר 2 קדושה גמורה. אבל סתם ככה בתי כנסת בימינו נבנים על תנאי, ולכן זה הסיבה שרואים שאנחנו כן משתמשים בבית הכנסת לאכילה, לסעודות מצווה, זה ברית מילה, זה פדיון הבן וכו'. אנחנו כן אוכלים ושותים בבית הכנסת וכדומה. אז הסיבה לזה, איך זה מותר? זה בגלל שמה שנקרא בית הכנסת הזה מראש נבנה על תנאי, ואפילו שלא עשו תנאי מפורש, אז זה מה שקוראים לזה לב בית דין מתנה על זה. היות והדברים האלה הם רגילים והם נהוגים וכו', אז כבר מראש כשאני בונה בית כנסת, אז זה כבר מראש מונח בזה שזה בתנאי שאני אוכל לאכול שם ולשתות שם בסעודות מצווה וכדומה. רק השאלה היא, ופה באמת הפוסקים נחלקו בעניין הזה, למה מועיל התנאי הזה? אותו תנאי שהוא תנאי לא מפורש, למה הוא מועיל? אז יש כאלה שבאמת כתבו שזה רק לסעודות מצווה. סעודות מצווה שאין בהם קלות ראש. זה סעודות ברית, ברית, ברית מילה, פדיון הבן, זה בר מצווה וכדומה. אבל כותבים חלק מהפוסקים שלא, ככה הרב וואזנר מופיע בשמו, ש-ש-שלא, לא, לא להשתמש בזה לאכילה של למשל סעודת חתן וכלה, שבע ברכות וכדומה, אז הוא לא מסכים שזה יהיה אפשרי. מצד שני, יש כאלה שאומרים שלא. בעצם הרב וואזנר מסתמך על כך שזה לא בגלל התנאי, אלא בגלל שבירושלמי מופיע שסעודות מצווה אפשר לעשות בבית הכנסת. אז הוא אומר שזה רק הולך על סעודות מצווה. אבל פוסקים אחרים שטוענים שכן, אפשר גם סעודות אחרות, אפשר גם כל, כל אכילה, אה, אם זה גם שבע ברכות, אם זה קידוש בשבת וכו', ופארברענגען וכדומה. האמת שהרבי גם כן מתייחס לנקודה הזאת. שאלו אותו את השאלה הזאת, מה ההיתר

25:11 דובר 2 שעושים קידוש בבית כנסת? אז הרבי כותב בצורה מפורשת, הוא אומר: היות וככה נהגו וככה נוהגים בקהילות ישראל, אז אנחנו מניחים שבית כנסת מלכתחילה נבנה על תנאי שיהיה אפשר לעשות שם קידושים בבית הכנסת. והקידוש שאנחנו מדברים עליו, אנחנו יודעים מה זה, זה קידוש שהוא קצת בגדר של סעודה של ברכה, ששותים ומשתכרים וכולי וכל זה. אז אפשר ללמוד מכך שהבתי כנסת בזמנינו נבנים מלכתחילה על תנאי שיהיה אפשר לאכול ולשתות שמה. אבל עוד פעם, לא סתם סעודה, אבל סעודה שיש לה תוכן של מצווה, אף על פי ששותים שמה, אפשר להשתכר וכולי, זה גם אפשרי. דבר נוסף שצריך לשים לב בנוגע לכבוד בית הכנסת, זה מה שנקרא קפנדריא. בית הכנסת לא עושים ממנו קפנדריא. קפנדריא, הפירוש זה קיצור דרך. אני לא יכול להשתמש בבית הכנסת כדי לקצר את הדרך שלי. אבל באיסור הזה יש כמה פרצות. יש אופנים מסוימים שאני כן אוכל לעשות קפנדריא ולקצר דרך מבית הכנסת. א', מביא המשנה ברורה, הוא כותב שאם הבן אדם אומר פסוק או שוהה מעט, כמו שדיברנו מקודם, כשאדם רוצה להיכנס לבית הכנסת כדי לקרוא לבן אדם או לקחת משם איזה משהו, אז הוא יכול, אז ההיתר זה על ידי שהוא אומר פסוק או שהוא שוהה מעט. לשיטת המשנה ברורה זה יהיה מתאים גם בקפנדריא. גם בקפנדריא אני יכול לעשות את בית הכנסת קיצור דרך, בתנאי שאני אומר פסוק קודם כול, או שאני שוהה מעט וכדומה. הדרך זה. זה אמנם כותב המשנה ברורה, אבל יש כן הרבה פוסקים שלא מסכימים עם זה. הם ככה גם כן מדייקים מהרמב"ם, שהקפנדריא זה לא הותר. זה הותר בשביל לקרוא למישהו. אז תראו לך אם

27:17 דובר 2 אתה שוהה מעט וזה, אבל לעשות מבית הכנסת קיצור דרך, מה, מה זה עוזר לי ששהית? זה לא מועיל לשיטתם. לכן צריך, לכתחילה קשה לסמוך על ההיתר הזה. לכתחילה לא לסמוך על ההיתר הזה, לא לעשות בבית הכנסת קיצור דרך. בשעת הדחק אז בסדר, יש בכל זאת המשנה ברורה, בכל זאת פוסק שאפשר, אבל על ידי העצה הזאת. אבל לכתחילה לא לסמוך על זה כי יש הרבה פוסקים שלא מסכימים עם ההיתר הזה. בנוסף לכך אומר הפרי מגדים שאם הקיצור דרך זה לצורך מצווה זה מותר. המשנה ברורה מעיר על הפרי מגדים הזה, והוא מסייג את דבריו ואומר שמה שהוא מתכוון זה אם אני צריך מצווה בבית הכנסת גופא. זאת אומרת, למשל, אמרנו שאני לא יכול להיכנס לבית הכנסת כדי לקרוא למישהו או כדי להוציא משם איזה חפץ. אבל אם אני נכנס לבית הכנסת לצורך מצווה, כי אני רוצה נגיד לחלק שמה עלונים של סכך, של-של-של סוכת הגאולה, של-של-של כל מיני עניינים שהם צורכי מצווה, או שאני רוצה להוציא משם איזשהו ספר או משהו כזה. על דרך זה עניינים של צורכי מצווה, אז זה יהיה מותר להיכנס לבית הכנסת אף על פי שאני רק עושה את הדבר הזה, את המצווה הזאת, ואני יוצא ואני לא מתפלל שם. אני לא לומד שם שום דבר, אני רק לוקח משם או שם שם משהו, אז זה כן יהיה מותר. זה ככה מסביר המשנה ברורה את שיטת הפרי מגדים. אבל ממילא אנחנו שומעים שאם אני רוצה אבל לקצר דרך מבית הכנסת כדי להגיע למצווה אחרת, נגיד יש מקומות שיש בית כנסת אחרי בית כנסת, אז יש אפשרות שאני עובר דרך בית הכנסת

29:08 דובר 2 כדי להגיע לבית הכנסת השני. זה לא טוב, זה לא ניתן לעשות וצריך לעשות, להקיף ולהגיע לזה. ועל דרך זה גם מצוות אחרות שהן לא מתקיימות בבית הכנסת. אבל כדי להגיע למצווה אז יהיה לי קיצור דרך אם אני אעבור דרך בית הכנסת. זה לא מועיל. ההיתר הזה לא מועיל. דבר נוסף בנוגע לכבוד בית הכנסת זה הרקיקה בבית הכנסת. אז נכון, אמנם שהגמרא לומדת שבהר הבית כתוב שלא ייכנס אדם באפונדתו ותרמילו ולא יעשה לו קפנדריא, כמו שאמרנו, וממילא גם בבתי כנסת לא יעשה קפנדריא ולא ירוק בו, ורקיקה מקל וחומר, אז אומרת, לירוק בהר הבית זה אסור. אמ, והגמרא כבר שואלת: אז למה בבית כנסת כן אפשר לירוק? ומה ההבדל בין קפנדריא? קפנדריא אמרנו אי אפשר לעשות בבית כנסת. רקיקה, אנחנו אומרים שכן אפשר. בשולחן ערוך ככה נפסק שכן אפשר רקיקה בבית הכנסת. אז מסבירה הגמרא, זה יסוד חשוב. אומרת הגמרא: כביתו, כמו ביתו של אדם, כמו בבית של בן אדם, הבן אדם על קפנדריא הוא מקפיד. אף אחד לא יסכים שיעשו לו קיצור דרך מהבית שלו, אבל הרקיקה לא קפדי אינשי, על הרקיקה הוא לא מקפיד. אז לכן גם בבית כנסת ככה, קפנדריא אנחנו מקפידים, על רקיקה אנחנו לא מקפידים. הכול טוב ויפה. מזה אבל אפשר להבין, לכאורה המסקנה המתבקשת שכל זה זה ב-ב-בימיהם באמת לא היו מקפידים על רקיקה, אז לכן גם בבית כנסת היה אפשר לירוק. אבל בימינו סתם בן אדם לא מעוניין שירקו לו בבית. הוא בעצמו לא יורק בבית שלו, לכן צריך מאוד להיזהר. הרקיקה בבית הכנסת, צריך מאוד להיזה-להיזהר לא לירוק סתם. לא ל-ל-לירוק שמה סתם, זה בוודאי שלא. גם צריך

31:06 דובר 2 לשים לב מה שהגמרא במסכת חגיגה אומרת: על הכל יביא האלוקים בחשבון, זה הרק בפני חברו. צריך מאוד להיזהר. אני חושב שהרבי, כל התנועות האלו שהיה עושה עם היד וזה, זה גם כן כדי שלא, שזה לא יהיה רק בפני חברו. אה, בכל זאת זה מאוס לאנשים וכולי, אז ישתדל לעשות את זה בצורה צנועה מה שנקרא. מה שכן, כשמדובר על רקיקה בעלינו לשבח, אז זה כבר עניין אחר. זה כבר יש בזה איזשהו תוכן של הנהגה, של מצווה, של מנהג. המנהג הזה, קודם כל זה כתוב בט"ז, ויש את ההסבר של הט"ז שזה סוג של ביזיון לעבודה זרה. אנחנו אומרים לאלילים וכולי, ויש את ההסבר של היום יום שלא רוצים ליהנות מהרוק וכולי, אז זה כבר סיפור אחר. אז זה, אם אני לא טועה, גם בבית, אדם שמתפלל בבית הוא גם כן יבצע את הרקיקה הזאת. זה לצורך מצווה. זה לא מקובל עליי אישית. אני נתקלתי בכמה אנשים. אישית, אני אומר עכשיו את דעתי האישית, שנמצאים בבית כנסת שלא נוהגים לירוק בו וזה בית כנסת שמיועד לנוסח מסוים, לקהילה מסוימת, לא מתאים לירוק שמה, אז זה לא מכבד את המקום, מכבד את הציבור. הם לא מכירים את זה, זה, זה היפך המנהג. זה אם רואים בזה זלזול וכולי אז מכבד את זה. אבל כשנמצאים בשטיבל חסידי וכדומה, שבאים מתפללים שמה כל מיני קבוצות, כל מיני חסידויות, והרבה פעמים בן אדם ניגש, מתפלל בנוסח שלו וכולי, אז לא מן הראוי שמישהו יעיר: למה אתה יורק? כתוב, זה מנהג, זה לא. זה כמו שבן אדם יבוא בטענה: למה אתה שוחט תרנגולות? זה לא יפה, זה לא מכובד, זה לא... ככה זה, זה עבודה זרה.

33:01 דובר 2 וזה, ויש עניין לבטא איזשהו סוג של זלזול בעבודה זרה. אז כן. אבל מה שכן, להתחשב, לא לירוק ככה, מה שנקרא, בהידור. לעשות את זה בעדינות. זה בנוגע ליריקה בעלינו לשבח. כשאנחנו מדברים גם על היריקה, אז כמובן אנחנו יודעים שצריך לכסות עם הרגל את הרוק, לשפשף, או בשבת, אז להיזהר לא לשפשף, רק להניח את הרגל. דבר נוסף מאוד חשוב בנוגע להנהגה בבית הכנסת, מה שמעיר התשב"ץ. התשב"ץ, ככה גם מביא אותו השולחן ערוך, התשב"ץ אומר שלא להיכנס עם סכין ארוכה לבית הכנסת, והוא מסביר גם. ההסבר מאוד מאוד מובן ומתקבל. הוא טוען שהתפילה נועדה להאריך ימיו של אדם. תפילה, אנחנו יודעים שאלו דברים שאדם אוכל פירותיהן וכולי. זה, נגיד, תפילה וכולי. אז התפילה מאריכה ימיו של אדם. מצד שני, הסכין נועדה לקצר את ימיו של אדם. זה לא הולך ביחד. לכן התשב"ץ כותב, מבקש לא להיכנס עם סכין לבית הכנסת. השאלה שלנו, אנחנו לא נכנסים עם סכינים, אבל הרבה פעמים יש מצב שאנשים צריכים להיכנס עם כלי נשק לבית הכנסת, חיילים למיניהם, אנשי ביטחון וכולי וכדומה. אז האם גם פה יש את הבעיה? אז האמת היא שכן. קודם כל כן, הנשק נועד לקצר ימיו. זיל בתר טעמא, אם הנשק נועד לקצר ימיו של אדם, התפילה להאריך ימיו, זה לא הולך, זה לא מסתדר ביחד. אז לכן לכתחילה, דבר ראשון, אם אפשר לא לבוא עם נשק לבית הכנסת, אם זה אפשרי. כן, כמובן, אם זה לא אפשרי, אתה לא יכול להפקיר את הנשק וכולי, אבל אם זה אפשרי, אם אפשר לדאוג למצב כזה שיהיה איזושהי כספת ששם מפקידים את הנשקים, הכי טוב לא להיכנס עם כלי נשק לבית הכנסת. אם

35:16 דובר 2 בכל זאת צריכים להיכנס, אז כתוב בפוסקים שלכסות את ה-, את הנשק, לפחות לכסות אותו שלא יהיה גלוי. אז הציץ אליעזר אומר לכסות אותו עם הטלית או לכסות אותו עם הבגד, להכניס אותו מתחת לבגד, לדאוג לכך שהנשק לא יהיה גלוי. אני לא ראיתי כל כך שמקפידים על זה ולא ראיתי גם מישהו שמתיר. מה שכן, יש בשו"ת יחווה דעת, הוא גם כותב, הוא כותב שאם אין ברירה וחייבים להיכנס עם כלי נשק לבית כנסת אז שיהיה מכוסה. הרי בסופו של דבר הוא אומר, אם אי אפשר גם כן לכסות אותו, אז אפשר גם כן להיכנס עם נשק מגולה, והוא כהרגלו מסתמך על צירופים ועוד אחד ועוד צירוף ועוד צירוף ותמורות וחילופין וכולי. אז הוא מצרף את ההוא חידוש שהרא"ש אומר בנוגע ליציאה עם כלי נשק בשבת, אז הוא אומר שחייל שאין לו ברירה וצריך לצאת עם כלי נשק וזה, זה נחשב כמו לבוש, זה כמו מלבוש וכולי. יש גם את ה-, את הט"ז, שהט"ז בעצם מדקדק: מה התשב"ץ דיבר על סכין ארוך? למה דווקא ארוך? למה לא קצר? הט"ז אומר שדווקא בארוך אין צורך כל כך. אתה רוצה לקלף תפוז, אז תיקח סכין קצר. לא חייב סכין ארוך, אה, אז לכן לא, לא להיכנס עם סכין ארוך. אבל אם יש כן סכין קטן שיש בו צורך, אז הט"ז אומר שכן אפשר להיכנס. אז הוא גם מצרף אותו, שבחייל שיש לו צורך להיכנס עם הנשק אז הוא יכול להיכנס. אממ, אז בסופו של דבר, אז לכן הוא אומר אם אין ברירה אז הוא יכול להיכנס עם נשק גלוי. אבל באמת רוב הפוסקים כותבים להשתדל כמה שאפשר שהנשק לא יהיה גלוי. הציץ אליעזר

37:03 דובר 2 גם כן נותן עצה מעניינת, אומר הציץ אליעזר: אתה לוקח את הנשק ואתה מפרק את המחסנית לחוד, את הנשק לחוד. הוא אומר, ככה זה לא נשק, אתה לא יכול, זה לא, זה לא מקצר ימיו של אדם. מקצר ימיו של אדם זה שהוא טעון עם המחסנית ואז אפשר להשתמש בו. אבל כרגע, בזמן שהנשק מפורק, אז אין לו בעיה עם זה. אז, אז הנה אפשר להשתמש בעצות האלה. אם כבר אין ברירה, אז אפשר לפחות לעשות את העצה הזאת של הציץ אליעזר, ואם אי אפשר אז להשתדל לכסות. אם אי אפשר לכסות אז אין ברירה. אז בכל זאת יש מצבים של סכנה שחייבים להיכנס. אז נכנסים, אין מה לעשות. אבל כן. אבל זה כן חשוב לדעת שצריך לדאוג שיהיה מכוסה. כניסה עם כלב. יש אנשים, לא עלינו, לא רואים טוב והם צריכים להיכנס עם כלב לבית כנסת. אז ראיתי התייחסות של הרבי לעניין הזה, שהרבי עונה, אני חושב, למישהו שציטט את התורה שלמה שכותב שלא יבוא כלב בבית כנסת, ״לא תביא אתנן זונה״ וכולי, ושזה ״מחיר כלב״ וכולי. רוצה ללמוד שזה אסור להיכנס עם כלב לבית כנסת? הרבי אומר לא, מי אמר שזה אסור? לא ראינו. אומר, אין לזה מקור. כך הרבי אומר. אין לזה מקור. זה לא כתוב בשום מקום. הרבי אומר, אז לומד ש... זה מעניין. הרבי לומד שעל המזבח הייתה אש שהייתה רבוצה. לפי גרסה אחת הייתה רבוצה כאריה, לפי גרסה אחרת הייתה רבוצה ככלב. אז מה אתה רומ-- מה אתה רואה מפה? אז הנה יש לך כלב על המזבח. זה, זה ככה הרבי רוצה ללמוד שזה לא, זה

38:52 דובר 2 לא כזה בעיה, כלב. זה לא כזה בעיה. אז אוקיי. אז כמובן שהרבי אומר שאם יש אפשרות שלא ייכנס עם כלב, שייכנס עם בן אדם שיוביל אותו, שידריך אותו, אבל אם אין אפשרות, אתה תצער אותו? תעמוד בחוץ, כולם מתפללים בפנים והוא יעמוד בחוץ? לא צריך לצער את הבן אדם, אז הוא יכול להיכנס עם כלב. לא אמור להיות עם זה שום בעיה. ככה הרבי לומד. מה בנוגע לאספות והרצאות בבית הכנסת? אז כמובן סתם לעשות אסיפה בבית הכנסת זה לא עניין, אבל אם זה ל-- אם משהו שהוא מצווה, למשל רוצים לעשות איזו סדנת חינוך או משהו כזה, הדרכה להורים וכל מיני כאלה דברים, אז הפוסקים באמת כותבים שעדיף. יש לפעמים מצבים כאלה שאם אתה לא תסכים שזה יהיה בבית הכנסת, אז אנשים ילכו למקומות חופשיים ולא למקומות לא חיוביים. אז במצבים כאלה אומרים לך שכן, שאפשר, בסדר, אפשר לעשות את זה בבית כנסת, למרות שלא מדובר פה על דרשה או איזשהו משהו, פלפול או איזה לא יודע מה. איזו הרצאה בנוגע לכלכלה וכדומה. אז במצבים מסוימים כן אפשר להתיר את זה, לעשות את זה בבית כנסת. כמובן, עוד פעם, לא בשופי, אבל ברגע שיש צורך, ואם לא יהיה בבית הכנסת אז זה יכול לעשות איזשהו נזק מסוים, אם זה רוחני וכו', אז כן. כן. כדי שלא-- אנשים לא ילכו לשמוע את זה מאנשים חופשיים, מה שנקרא, שהם עדיין לא מקיימים את התורה והמצוות במלואם וכו'. אז כן, יהיה אפשר. רק מה, הם אומרים עצה שיפתחו את הכינוס בדבר מלכות, מה שנקרא. איזו אמירה, איזה פסוק תהילים, איזה פרק תהילים, איזושהי אמרה וכו', שככה לשוות לזה בכל

41:00 דובר 2 זאת איזשהו תוכן תורני. הרבי מדבר על כך שהיו כאלו שבאו אליו בטענה איך הוא עושה כינוסי נשים בבית כנסת, ורחמנא ליצלן, ולא ייתכן. ונשים בבית הכנסת, ואיך זה יכול להיות? והרבי, כידוע, הוא מפרט, הוא כותב כמה וכמה סיבות. גם אחד מהזה שהוא כותב, הרבי כותב: מה, מה, איפה ראינו? איפה שמענו שלא ייכנסו נשים? איפה כתוב כזה דבר? איפה זה נמצא בכלל? איפה יש כזה דבר שאסור לנשים להיכנס לבית הכנסת? והוא גם מביא ראיה מהעזרת נשים. העזרת נשים בהתחלה הייתה בעזרת גברים, אחרי זה שמו אותה למעלה, אבל בגלל הקלות דעת שזה גרם. אבל, אבל אף אחד לא דיבר שעצם זה שנשים נמצאות שמה זה בעייתי. אף אחד לא דיבר כזה דבר. הבעיה הייתה שברגע שזה הפך להיות קלות ראש וכו' וזה פרץ את הגדרים, אז שמו את זה למעלה, אבל לא מעצם העניין שנשים נמצאות שמה. ומי החליט לאסור את זה? אז הרבי לא מסכים עם זה בכלל. וזה מעניין שהרבי אומר ככה, שגם, גם הבן אדם, גם גבר, גם גבר בעצמו, שהוא, גם הגבר בעצמו, שהוא, הוא לא, לא תמיד באותו מעמד ומצב מבחינת יראת שמיים שלו. לפעמים הבן אדם יש לו את הנפילות ולפעמים הוא לא במעמד ומצב של יראת שמיים ראויה, אולי יותר גרוע מנשים, אז ובכל זאת הוא לא אומר: עכשיו אני מלא מחשבות זרות, אז אני לא אכנס לבית הכנסת. לא, בסדר, הוא מרשה לעצמו להיכנס, הכול בסדר. אז למה נשים לא? ובמיוחד אם זה עוזר להם. יש להם, שמלמדים אותם שם תורה ומלמדים אותם שם דברים חשובים וכו'. אז בטח שזה אפשרי. אז לכן הרבי כן מסכים שאפשר

43:06 דובר 2 לעשות את זה. שלום וברכה לכל הצופים היקרים, אנחנו בהלכות בית כנסת. דיברנו על כמה נושאים בהלכות בית כנסת, והנושא שאנחנו נדבר עליו עכשיו זה הנושא של סתירת בית הכנסת, מתי מותר ואם מותר וכו'. אז דבר ראשון, אסור לסתור בית כנסת. חשוב מאוד לדעת שדעת הרמב"ם זה איסור תורה. "לא תעשון כן לה' אלוקיכם", "את מזבחותם תתצון" וכו'. "לא תעשון כן לה' אלוקיכם". לדעת הרמב"ם זה איסור תורה. פוסקים אחרים שסוברים שזה לא איסור תורה, וזה לא תלוי במחלוקת אם קדושת בית הכנסת זה מהתורה או לא, זה לא מחלוקות שתלויות אחת בשנייה. סתירת בית כנסת היא אסורה על כל פנים מהתורה או מדרבנן. גם בתי כנסת שנבנו על תנאי, בכל זאת זה בית כנסת ויש איסור לסתור את בית הכנסת. כשאנחנו מדברים על סתירת בית כנסת, אנחנו לא מדברים רק על מציאות שבן אדם לוקח פטיש ומתחיל לשבור את הקירות, אלא כל, אה, אנחנו נראה אחרי זה, כל נקב בכותל של בית הכנסת וכדומה, גם בכותל החיצוני של בית הכנסת. אמרנו שגם הכותל החיצוני יש בו קדושה ויש בו איסור סתירת בית הכנסת, ולכן במצבים מסוימים שאין ברירה וצריכים לתקוע מסמרים בכותל וכל מיני כאלה דברים, אז מציעים, פוסקים מציעים, נותנים את העצה למכור, פשוט למכור את הכותל, למכור אותו, להוציא אותו לחולין על ידי מכירה, ואז יהיה אפשר לעשות את העבודות האלה בכותל, אפילו בכותל החיצוני של בית הכנסת. אנחנו נראה אחרי זה איך מתבצעת מכירה כזאת, אבל זה מה שצריכים לעשות. עכשיו, היעב"ץ ככה כותב, שאילת יעב"ץ, הוא כותב את הדין הזה שכותל בית הכנסת גם בחלקו החיצוני יש בו קדושה, אסור לסתור אותו.

45:24 דובר 2 בנוסף לכך, בקדושת בית הכנסת ובאיסור סתירת בית הכנסת נכלל גם כל כלי בית הכנסת. המשנה ברורה כותב ש"כלי בית הכנסת יש עליהם קדושת בית כנסת", לכן כל כלי בית הכנסת שמשמשים למתפללים, כיסאות, ספסלים וכדומה, הם בכלל קדושת בית הכנסת והם בכלל איסור הסתירה. לכן צריך לשים לב ש... אנחנו לא באים פה עכשיו לדון אם זה בסדר או לא, אבל יש הרבה פעמים מצבים שאנשים קצת מאבדים את הראש, אם זה בהתוועדות, אם זה לא יודע מה, ומתחילים לקפוץ על השולחנות ולרקוע וכולי וכולי. יכול להיות שזה בסדר, זה תוך כדי התלהבות בקדושה, לא יודע איך לקרוא לזה, אבל צריך שבן אדם ידע שחוץ מהעניין של אולי זה כספי ציבור ויש פה איזשהו, יש פה איזשהו מצב של גזל וכדומה ונזק וכולי, אבל יש פה גם כן, ברגע שמשחיתים רכוש של בית כנסת זה כמו סתירת בית כנסת. זה כמו, כאילו, אז כן, לא נרחיב על העניין הזה, אבל חשוב שנדע את זה, שנדע שהשחתת רכוש בית הכנסת זה, זה יש בו את הגדר של "לא תעשון כן לה' אלוקיכם", יש בו את הגדר של סתירת בית הכנסת. צריך להיזהר מזה עד כמה שאפשר. אם כן, כשאנחנו בכל זאת נאלצים לסתור בית כנסת, הפוסקים כותבים שזה כמובא בגמרא, זו גמרא ידועה, ש"לא ליסתור איניש בי כנישתא", אם אני לא טועה זה בבבא בתרא, אלא אם כן הוא בונה בית כנסת אחריתי. לא סותרים בית כנסת אלא אם כן קודם כול בונים בית כנסת חדש. רק אחרי זה אפשר לסתור בית כנסת. רק במצב כזה שיש לנו כבר בית כנסת מוכן שאפשר להתפלל בו, רק אז אפשר לסתור את בית הכנסת

47:33 דובר 2 הישן. הקדושה היא כאילו קופצת, היא עוברת מבית הכנסת הישן לבית הכנסת החדש, ואז אפשר לסתור את בית הכנסת הישן. אבל לסתור בית כנסת ואז לבנות, זה אי אפשר לעשות. אנחנו חוששים שלא יצליחו לבנות ואז יתבטלו מתפילה, יתבטלו מתורה וכולי. אנחנו חוששים שמא יפשעו גם אם כבר יש את הכלים, היום בימינו זה הכסף. רק במצב כזה שבאמת הכסף כבר מוכן ובית הכנסת מוכן, ועל כל פנים לא סותרים בית כנסת עד שיש בית כנסת חדש. השאלה מה קורה כשיש מקום חלופי שאפשר להתפלל? אז לפני שאנחנו ניכנס לזה, אולי נדבר על משהו יותר מציאותי היום בימינו. לא... לא סותרים בתי כנסת, על כל פנים, במצב הרגיל, אבל מקסימום קונים בית כנסת חדש וכולי ובונים חדש. אבל מה שכן אנחנו נתקלים בו זה הרחבה של בית הכנסת. הרבה פעמים יש צורך להרחיב את בית הכנסת, אז קודם כול צריך לדעת שאם ההרחבה היא רק לשיפוץ בעלמא כדי לנאות אותו, שיהיה יותר יפה, שיהיה יותר נחמד וכולי, אבל הוא אפשר, אפשר גם כן להתפלל בו גם במצב כמו שהוא. הוא לא שבור, הוא לא עומד ליפול, אה, הוא מכיל את המתפללים וכולי, רק מה? רוצים לשפץ, רוצים לעשות אותו יותר יפה. אז צריך ללמוד, צריך לדעת שזה בתנאי שאנחנו נותנים למתפללים מקום חלופי שמקובל עליהם, שמתאים להם, שעם הנוסח שלהם, עם הרגילות שלהם, שמרגישים בו טוב. אה, אם לא, אז אי אפשר לעשות את זה. אי אפשר לעשות, אי אפשר לסגור שערי בית כנסת, זה דבר בעייתי. אם אני נותן למתפללים מקום חלופי שמתאים להם, שהוא לא רחוק, שהוא לא זה, שהכול מסתדר להם, אז אפשרי. אבל לסגור

49:42 דובר 2 שערי בית כנסת ולא להציע מקום חלופי, או שזה מקום שהוא לא מקובל על הציבור, זה אי אפשר לעשות. אז במקרה כזה הפוסקים מציעים לשכור אולם. גם כששוכרים אולם צריך לדאוג שזאת תהיה שכירות ממשית בכסף, ושזאת תהיה שכירות בלי הגבלה של זמן עד שיגמרו את השיפוצים, ויוכלו להתפלל שמה את אותן תפילות שהתפללו בבית הכנסת. אז במצב כזה זה אפשרי, אבל במקרה שאנחנו רוצים להרחיב את הבית כנסת בגלל שהוא צר, הוא לא מכיל את המתפללים. במקרה כזה הגמרא מדמה את זה, הפוסקים מדמים את זה למצב של בית כנסת רעוע. מה שאמרנו שאי אפשר לסתור בית כנסת עד שאני בונה בית כנסת חדש, זה מדובר על בית כנסת שעומד על תילו, אבל בית כנסת רעוע שהוא מת ליפול, במקרה כזה אז כתוב בהלכה שאפשר לסתור אותו ולהתחיל מיד לבנות יום ולילה, כדי שלא יקרה חס וחלילה איזו מניעה ועיכוב שלא יוכלו להמשיך, ומיד יום ולילה להתחיל לבנות ככה בכל הכוח, בכל המהירות, כדי לבנות בית כנסת חדש. אז זה בית כנסת שהוא רעוע, שיש בו איזשהו מום שהוא לא יכול להחזיק מעמד. זה נקרא בלשון הגמרא ״חזי ביה תיוהא״. ככה הגמרא מספרת על רב אשי שזה היה המצב אצלו בבית כנסת, חזי ביה תיוהא, הוא גילה שיש בבית כנסת איזושהי מפולת, בית כנסת יכול להתמוטט, אז הוא, ככה הוא עשה. הוא סתר את הבית כנסת, הוא שם שם את המיטה שלו כדי שהוא ימהר לבנות את הבית כנסת מחדש, וזה היתר שמתיר לנו לסתור בית כנסת אפילו לפני שבנינו בית כנסת חדש. אז על דרך זה גם מצב של בית כנסת שהוא לא מכיל את המתפללים, הוא דומה לבית

51:40 דובר 2 כנסת שבעצם אי אפשר להשתמש בו, הוא לא ראוי לשימוש, אנשים לא יכולים להיכנס לשמה ולא מכיל את כל המתפללים, וזה מאוד צפוף וזה מאוד מקשה על המתפללים. אז במקרה כזה יהיה מותר אפילו לסגור את שערי בית הכנסת, אפילו אם אנחנו לא מוצאים מקום ממש. אמנם ראוי לכתחילה שכן נמצא מקום טוב, אבל זה כבר פחות בעייתי. חזי ביה תיוהא זה נחשב כי הוא מקום בית כנסת שמת ליפול, וכמו שאפשר לסתור אותו, גם אפשר לסגור אותו לצורך הרחבה. במקרים שאנחנו לא עושים שיפוץ יסודי ממש בכל הבית כנסת, רוצים... לפעמים ההרחבה היא נעשית באופן שאני שובר קיר ואני מרחיב ובונה קיר חדש רחב יותר במקום יותר מרוחק, ואני מרחיב ככה את הבית כנסת. אז באופן הזה, במקרה הזה, בצורה הזאת, בציור הזה, הרמב"ם טוען שאותו דבר, לא לשבור קיר עד שאני לא בונה קיר חדש. זאת אומרת, אפילו בתוך הבית כנסת גופא אנחנו לא באים לסתור את כל הבית כנסת, רק חלק מסוים בבית כנסת, גם אומר הרמב"ם, גם פה אותו עיקרון: אתה לא סותר שום קיר אלא אם כן אתה בונה קודם כול את הקיר החדש, ואחרי זה תסתור את הקיר הישן. ככה כותבים בשם הרמב"ם. ככה מופיע בשולחן ערוך בשם הרמב"ם. מצד שני המשנה ברורה אומר שיש את השיטה של הרא"ש. הרא"ש כותב שזה לא חייב להיות ככה. אפשר ישר לסתור את הקיר. למה? כי הוא אומר, זה כמו חזי ביה תיוהא. אתה רוצה להרחיב את הבית כנסת? אז כמו שאמרנו, חזי ביה תיוהא זה יש פה מצב שבית כנסת לא מספק את הצרכים של המתפללים. צריך להרחיב אותו,

53:45 דובר 2 אז אפשר לסתור את הקיר הישן אפילו לפני שאתה בונה את הקיר החדש. למעשה בפועל? אז באמת גם הפוסקים כותבים שכנראה שגם הרמב"ם יסכים שאם אין ברירה, אי אפשר, אז צריך קודם כול לשבור את הקיר. אי אפשר עכשיו לבנות קיר חדש בלי שאני אסתור את הקיר הישן. אז גם הרמב"ם יסכים שזה בסדר, אבל אם כן יש אפשרות, אז כן להתחשב בשיטת הרמב"ם, לבנות קודם את הכותל החדש ורק אחרי זה לסתור את הכותל הישן. אז כמו שאמרנו שהעניין הזה הוא אפשרי במקרה שבית הכנסת לא מכיל מספיק את המתפללים שנמצאים שמה. שאלה נוספת שגם הצמח צדק מתייחס אליה זה כשאנחנו רוצים להרחיב את העזרת נשים, אז מה אנחנו רוצים להרחיב את העזרת נשים על חשבון מה? על חשבון העזרת גברים. עזרת גברים כנראה מספיק גדולה ולא צריך כזה חלל כזה גדול. עזרת נשים מצד שני קטנה, מצומצמת. רוצים להרחיב את העזרת נשים, ופה באמת נשאלת השאלה, כי כשאנחנו דיברנו על הרחבת בית כנסת אנחנו דיברנו שבית כנסת, אותה קדושה. אני מרחיב אותה, זה בסדר, אין בעיה. זה סותר על מנת לבנות. זה לא נקרא סתירה. הלשון של המרדכי, ״האי סתירה בניין מיקרי״. סתירה זה נקרא בניין, זה לא נקרא סתירה. זה לא נקרא שאתה סותר את הבית כנסת. אתה בונה אותו, כי אתה חייב את הסתירה הזאת כדי לבנות. אז זה כאילו שאתה בונה אותו בעצם. אז הכול טוב ויפה, אבל כשאנחנו רוצים לסתור כדי להרחיב, כן, כדי להרחיב את העזרת נשים, להרחיב מקום לנשים, פה אנחנו נכנסים לבעיה כי העזרת גברים, כמו שאמרנו, יש לה קדושה. עזרת נשים. אז

55:41 דובר 2 הבאנו ואמרנו שגם הצמח צדק מסכים שהקדושה שלה נמוכה יותר. אז אני לא יכול לצמצם את הקדושה של העזרת גברים על חשבון העזרת נשים שהקדושה שלו נמוכה יותר. זה לא סותר על מנת לבנות, אלא שאני עושה פה סתירה כדי לקבל משהו יותר טוב, אני יורד בדרגה. אז זו סתירה שהיא בעייתית. הצמח צדק בכלל דן גם בנקודה הזאת, שסותר על מנת לתקן זה רק שהתיקון הוא באותו מקום שאני סותר. אבל אם הסתירה היא במקום אחד והתיקון הוא במקום אחר, כמו בענייננו. רוצה להגיד, יכולים להגיד שעזרת נשים זה אותה קדושה, אבל הסתירה היא בעזרת גברים והתיקון הוא במקום אחר, אז יש לו שמה דיון אם זה תופס, אם זה מתאים. שיטות מסוימות של הרמב"ם וכולי. אבל על כל פנים, הבעיה היא בעיה, בעיה אמיתית: בעזרת נשים, במסקנה, הקדושה שלה נמוכה יותר. אז לכן במקרה כזה צריך למצוא עצה. אז העצה שמציעים הפוסקים, הם כותבים ככה: למכור את הקיר הזה, לחלל את כל הקדושה שלו על ידי מכירה. לא למכור אותו לאחד ממתפללי בית הכנסת, הוא שותף והמכירה הזאתי לא תופסת. צריך למכור את זה לכתחילה, על כל פנים, למישהו זר שקונה את הקיר. הוא לא חייב לשלם את השווי, מספיק שהוא נותן אפילו דמי קדימה או שהוא נותן איזשהו סכום סמלי בשביל הכותל הזה, ושהסתירה של אותו קיר היא גם לא תיעשה על ידי ישראל, אלא היא תיעשה על ידי נוכרי. אז זו העצה, למכור את הכותל ושהסתירה וההריסה, המלאכה הזאתי, ניתן את זה לגוי שיעשה אותה ולא על ידי יהודי, לא להיכנס לבעיה של סתירת בית כנסת. אז כמו שאמרנו,

57:40 דובר 2 הדבר הזה הוא גם כן מקובל גם איך שהצמח צדק רואה את הגדר של העזרת נשים ואת הביצוע של ההרחבה הזאתי שהיא בעייתית. אז זו העצה שאפשר להשתמש בה כשרוצים לעשות כזה דבר. במקרה שאנחנו מעוניינים לעשות, אמ, גומה. הט"ז מדבר על מצב של עשיית גומה בבית כנסת. הוא מדבר על מצב כזה, ככה היה כנראה בימיהם, שאתה עושה גומה כדי להשתמש בה. זאת אומרת, אתה לא עושה, אתה עושה איזו גומה בשביל להניח שם סטנד, ושמה כביכול להעמיד את הסידור ועוד כל מיני דברים כאלה. אז הט"ז, הוא רואה את זה כסתירת בתי כנסת. למה? הוא אומר, אני יכול לסתור בית כנסת על מנת לבנות. פה אני עושה גומה, אני עושה חור בכותל של בית הכנסת. אז אני לא... נכון שזה לצורך, אבל אני לא בונה, אני סותר, אני רק סותר, אני לא בונה, אני סותר. הט"ז ככה רואה את זה כדבר בעייתי. מצד שני, האליה רבה הוא מקל בזה. הוא אומר שזה אפשרי. אין בעיה, אין בעיה. זה הרי לצורך ואתה שם שם סטנד, שם שם סידורים ותפילות. אז האליה רבה מסכים שאפשר לעשות כזה דבר. צמח צדק גם כן מתייחס למחלוקת הזאתי של הט"ז ושל האליה רבה. הצמח צדק רוצה לתלות את זה במחלוקת של המרדכי ושיטות אחרות, ש... שיטת הרמב"ם אולי. כן, המחלוקת של המרדכי והרמב"ם. הוא מדייק בלשון של המרדכי. מה הוא אומר? ש"אי נטיעה בניין מיקרי". המרדכי מצריך שהנטיעה, שהסתירה היא תהיה בניין ממש. לא רק שזה לא נקרא השחתה, זה לא מספיק. אני צריך שזה ייקרא בנייה. אז פה שאני עושה גומה זה נקרא בנייה? אין פה בנייה. אולי אין פה

59:49 דובר 2 השחתה, זה לא נקרא בנייה. מצד שני, הלשון של הרמב"ם זה לא לסתור בדרך השחתה. זאת אומרת, הרמב"ם כן משמע ממנו שהבעייתיות זה כשאני עושה את זה בדרך של השחתה. אבל אם אני לא עושה בדרך השחתה אז זה יהיה בסדר. אז הצמח צדק רוצה לומר שזו המחלוקת של הט"ז והאליה רבה, שהט"ז לומד כמו המרדכי, שהסתירה היא צריכה להיות בנייה, שיהיה לה מציאות ומשמעות של בנייה. האליה רבה אומר מספיק שזה לא יהיה השחתה. אז אם כן, אז לכן למעשה כדאי באמת לחוש לדבר הזה. ואם רוצים לעשות איזושהי גומה בבית הכנסת, משהו, איזה שהוא חור בקיר או משהו כזה, אז צריך באמת לקחת בחשבון שיש בזה בעיה, אף על פי שיש כאלה שמתירים. אבל לכתחילה להשתדל להימנע מהדבר הזה. דבר נוסף שקשור עם השימוש בריהוט בית הכנסת. אז כמו שאמרנו, ריהוט בית הכנסת יש עליו קדושת בית הכנסת, לכן אסור לסתור אותו, אסור, אסור להשחית אותו וכדומה. אבל לקחת ריהוט מבית הכנסת זה לא נכלל באיסור הסתירה. לכן במצבים שיש צורך, למשל בן אדם יש לו עכשיו סעודת שבע ברכות, חסר לו כיסאות, חסר לו שולחנות, אז הוא יכול, מצד הדין של סתירת בית כנסת אין בעיה. הוא יכול לקחת ספסלים, שולחנות מבית הכנסת, רק בוודאי צריך לבקש רשות מהגבאי ולדאוג לכך שזה לא יבטל את התפילה של המתפללים אם לא יהיה להם איפה לשבת, אלא להשתמש ולהחזיר כמו שצריך בצורה הרגילה והנורמלית. אז כמובן שכל ההיתרים האלה זה רק כשצריך, כמו שראינו, וחשוב להשתדל כמה שאפשר לשמור, לשמר את בית הכנסת, את החפצים, את הריהוט, את הכתלים וכולי, כמה שניתן. מכירת בית כנסת מתי אפשר

1:01:57 דובר 2 למכור בית כנסת? למה אפשר למכור בית כנסת, מתי לא? וכולי. דבר ראשון אנחנו יודעים שמכירת בית כנסת היא יכולה להיות רק בתנאי שמציעים מקום חילופי לאנשים. הם בינתיים רוצים למכור עד שיקנו חדש וכדומה. גם זה לא פשוט, כי כמו כמו שאמרנו שאסור לסתור בית כנסת עד שקונים, עד שבונים בית כנסת חדש. על דרך זה גם במכירה. לא מוכרים בית כנסת עד שיש בית כנסת חדש. ברגע שיש לנו כבר את הכל, ההסכם, הכל מוכן, רק חסר לנו הכסף, אנחנו מוכרים ומיד את הכסף מעבירים לבית הכנסת החדש, אז זה אפשרי. אבל בגדול לא מוכרים בית כנסת עד שיש לנו בית כנסת חדש, ואנחנו צריכים לדאוג אם יש איזשהו עיכוב. בינתיים צריך לדאוג למקום חילופי למתפללים, שיהיה להם אפשרות להתפלל במקום שנוח להם. מכירת בית כנסת, ברגע שהיא מותרת, אז בהלכה יש קריטריון מסוים שאנחנו מוכרים בית כנסת. יש התייחסות הלכתית מה אנחנו עושים עם הכסף של המכירה, גם במקרים שמותר לנו למכור. ההלכה מבקשת שהכסף הזה ילך לקדושה חמורה יותר. אני מוכר בית כנסת, אז אני צריך לקנות מזה. אני יכול לקנות ספר תורה, אני יכול לקנות את המעיל של הספר תורה, תשמישי קדושה למיניהם וכדומה. כל זה, זה במכירה רגילה. אז אני צריך לעלות בקדושה. אני מוכר בית כנסת. אני צריך לעלות בקדושה, לקנות קדושה חמורה יותר. בכל זאת, ברגע שהמכירה היא נעשית מפני שבית הכנסת לא מכיל את המתפללים או שהוא לא ראוי כבר לשימוש וכולי וכדומה, כל כהאי גוונא, אז אין חובה להוסיף בקדושה. אני יכול עם הכסף לקנות בית כנסת אחר. זה כשהמכירה מתבצעת מהנסיבות האלה. אבל אם המכירה היא, הבית כנסת כן יכול

1:04:01 דובר 2 לתפקד, אבל בכל זאת רוצים למכור, צריך להעלות את הדמים בקדושה. זה כל זה. זה כשמדובר שמכירה מתבצעת על ידי אנשים שהחליטו למכור את בית הכנסת. הציבור הסכים, נתן להם רשות וכדומה, אז גבאים אפילו וכולי, אז זה ההגבלה שקיימת. צריך בכסף הזה להשתמש לקדושה חמורה יותר, וגם יש הגבלה בנוגע לבית כנסת שנמכר, שאפשר לעשות איתו רק, אה, שימושים מסוימים, כמו שאנחנו נראה בהמשך. אבל, אה, כן, השימושים בעצם שאפשר לעשות באמת בבית כנסת הנמכר, אפשר לעשות בו... לא חייבים שהוא ימשיך להיות בית כנסת. יכולים להשתמש בו גם לעניינים אחרים, אבל לא לתשמישים מבוזים, שזה בית מרחץ, בורסקי, בית הכיסא וכדומה, של-ל-לזה זה-זה-זה-זה לא מועיל. המכירה היא צריכה, אה, ה, ה... כל המכירה פועלת שהבית כנסת מתחלל, הקדושה עוברת לדמים ועם הדמים אנחנו קונים דברים אחרים. אז הקדושה של בית כנסת בכל, אה, בורחת ממנו ואז אפשר להשתמש בו לצורכי חולין, אבל לא לתשמישים מבוזים. זה ההלכה בעיקר הדין. אבל במצבים שבית כנסת, ברגע שאנחנו מוכרים אותו על ידי ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר, זה הלשון ככה שמופיע בהלכה, שיש מכירה שמתבצעת על ידי ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר. המכירה הזאת יש לה תוקף מאוד חזק, שהמכירה הזאת פועלת שאני לא אהיה חייב עם הכסף לקנות קדושה חמורה יותר. אני יכול להשתמש עם הכסף לכל דבר שאני רוצה, לצרכי ציבור ולדברים אחרים גם כן. הקדושה לא נתפסת על הכסף. אז ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר יש להם מעמד מיוחד. הם יכולים להוציא את הבית כנסת והקדושה שלו וכולי, ולכן המכירה כשהיא מתבצעת באופן כזה, אז אין בה את ההגבלות האלה, ובנוסף לכך גם כן

1:06:20 דובר 2 מעיקר הדין, בית כנסת שנמכר על ידי ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר, אנחנו תכף נראה מה זה אומר בפועל. אז בית כנסת, אבל שנמכר באופן כזה גם יהיה אפשר להשתמש בו מעיקר הדין גם בתשמישים מבוזים. עד כדי כך הקדושה פוקעת ממנו. מה זה באמת מכירה של ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר? אז קודם כל לא חייב להיות ז'. לא חייב להיות שבעה טובי העיר, גם שלושה מספיק. ברגע שמדובר על שלושה טובי העיר, טובי העיר זה יכולים להיות הגבאים של הבית כנסת. בית כנסת, יש לו בדרך כלל גבאי, יש שני גבאים, שלוש גבאים. גבאי הבית כנסת הם נחשבים טובי העיר ב-ב-בעניין שלנו זה לא צריך עיר, זה מדובר על בית כנסת, אז הם, הקהל נתן להם את ההסכמה שהם, אה, הם יפעלו, יתפעלו וינהלו את ענייני הבית כנסת. אז ממילא המכירה שלהם זה כמו מכירה של ז' טובי העיר. אבל אנחנו צריכים תנאי נוסף: במעמד אנשי העיר. מעמד אנשי העיר, הכוונה היא שאותה קבוצה לא חייבת עיר. פה לא מדובר עכשיו על עיר, מדובר על בית כנסת. אז אותה קבוצת מתפללים שהם ממתפללי הבית כנסת הקבועים, הם צריכים להסכים למכירה. אז ברגע שהגבאים מוכרים את הבית כנסת בהסכמה של אנשי הבית כנסת, זה נקרא ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר, וההסכמה היא לא חייבת להיות, אה, מספיק ש, מספיק שמפרסמים את העניין הזה של מכירת הבית כנסת, תולים שלטים, מפרסמים את זה באופן שזה יכול להגיע לכל אחד והציבור לא מחה. על כל פנים, רוב הציבור לא מוחה, בעניינים האלה הולכים אחרי הרוב. אז אם רוב הציבור נותן את הסכמתו והגבאים מוכרים את בית הכנסת, אז

1:08:17 דובר 2 המכירה הזאת זה מכירה שיש לה את הכוח להפקיע את הקדושה מהבית הכנסת, וגם בכסף אין קדושה. אפשר לקנות איתו מה שרוצים, וכל שכן שאפשר לקנות איתו בית כנסת חדש ולא צריך להעלות בקדושה. בספר צדקה ומשפט הוא מסתפק שאולי אפילו גבאי אחד יכול גם כן להספיק, אז יש לו שאלה בזה, הוא לא החליט את זה, אבל יכול להיות שגם גבאי אחד יכול להספיק. מה שכן, הרב שהוא רב שמקובל על הציבור והציבור נותן לו את ה... את כל התוקף ואת הרשות לעשות ככל העולה על רוחו בענייני בית הכנסת, הוא נחשב כמו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר. הוא יכול לעשות ככל העולה על רוחו. הוא יכול למכור את הבית כנסת ולהוציא אותו לחולין וכולי. יש לו את התוקף הזה ואת הכוח הזה. ומסתבר שגם בן אדם אחד שהציבור מלכתחילה הסמיך אותו והסכים שהוא ינהל את כל העניינים ונותנים לו את כל... את הכל עליו וסומכים עליו בכל העניינים, אז מסתבר שגם הוא יש לו את הכוח הזה של ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר. יש חידוש נוסף שמופיע בחתם סופר, שהחתם סופר טוען שאפשר גם לחלל את קדושת בית הכנסת גם על ידי פדיון, לאו דווקא על ידי מכירה. לשיטתו אפשר פשוט לקחת סכום מסוים של כסף, לא חייב להיות אפילו השווי של הבית כנסת, לקחת סכום מסוים של כסף ולהגיד: זה יתחלל על זה. הקדושה של בית כנסת יתחלל על המעות, ועם המעות האלה אנחנו נקנה קדושה חמורה יותר וכדומה. אלא אם כן החילול נעשה על ידי ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר. כמו שאמרנו, שאז גם המעות יוצאים לחולין. אמנם החתם סופר כך

1:10:14 דובר 2 טוען, אבל לא כולם מסכימים עם החידוש הזה של החתם סופר. יש כאלה שמדייקים מהרמב"ן שבית כנסת לא יכול לצאת לחולין על ידי פדיון, רק על ידי מכירה בלבד. אז אם אין הכרח, אז אפשר, אז עדיף באמת להשתמש במכירה ולא בפדיון. כל מה שאמרנו שהמכירה של הבית כנסת, אמרנו שאם היא נעשית על ידי ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר, אז אמרנו שאפשר בעצם, אה, למכור אותה. ואז המכירה בעצם היא מוציאה את הקדושה מבית כנסת ואפשר להשתמש בבית כנסת הזה, כמו שאמרנו, אפשר להשתמש בו לצרכי חולין. יש דעות שאפשר אפילו להשתמש שם תשמישים מבוזים. המגן אברהם ככה כותב שאפשר. אם זה נעשה בז' טובי העיר במעמד אנשי העיר, אז בבית כנסת הזה אפשר גם כן להשתמש בו תשמישים מבוזים, שזה בורסקי, בית מרחץ, בית הכיסא. אפשר, אפשר שם משחטה או מקווה טהרה וכדומה. אבל אף על פי כן, אם אנחנו ניקח את זה קצת יותר רחוק, אז נגיד שאפשר גם לעשות שם בית הוללות וכדומה, או יותר מזה אפילו בית תפילה, לא עלינו, כנסייה של נוצרים וכדומה. זה באמת שאלה שקיימת, שנאלצים למכור בית כנסת לגויים. אם יש אפשרות כזאת בכלל, אם אפשר. קודם כול, גם מכירה לנוכרי, גם נוכרי שהוא לא הולך לעשות משם כנסייה, היא גם בגדר של תשמישים מבוזים. דירת, דירת גוי זה נחשב דיור מבוזה. אז גם מכירת בית כנסת סתם ככה לנוכרי זה גם בכלל תשמישים מבוזים. אז השולחן ערוך, המגן אברהם אומר שמעיקר הדין אפשר למכור אותו גם לתשמישים מבוזים. זה בסדר. השולחן ערוך גם כן כותב את זה, אבל אף על פי כן המשנה ברורה הוא

1:12:36 דובר 2 מאריך בעניין הזה, מאריך בעניין הזה. והוא מגיע למסקנה שזה לא פשוט להגיד דבר כזה, כי סוף כל סוף הבית כנסת יש בו קדושה. אז, אז בטח אם נגיד לפי שיטת הר"ן שבבית כנסת יש קדושה מדרבנן, אז בטח שלא שייך. הרי תשמישי קדושה שבלו הם נגנזים, אז צריך לנהוג בהם בכבוד. אי אפשר לזרוק אותם סתם בפח אשפה. אז גם בבית כנסת אני לא יכול להשתמש בתשמישים מבוזים, אפילו שהוא נמכר על ידי ז' טובי העיר או הוא כבר לא ראוי לשימוש או לא יודע מה. והוא עוד אומר נוסף לכך, גם אם נגיד שבית כנסת יש לו דין של תשמישי מצווה, שההלכה אומרת שבתשמישי מצווה שבלו הם נזרקים ולא חייבים בגניזה, אף על פי כן, הרי אנחנו יודעים שכתוב בשולחן ערוך באמת בסימן ח', שבכל זאת מנהג ביזיון לא לנהוג בהם. אנחנו לא חייבים לגנוז אותם, אבל לא לשים אותם במקום מבוזה. אז זה בכל זאת נדרש להיזהר מהמצב הזה. אז אם כן, גם בית כנסת, אף על פי שנגיד שיש לו גדר של תשמישי מצווה, סוף כל סוף אי אפשר להתנהג איתו במנהג מבוזה, לכן לא מתאים לייחד אותו לבית מרחץ וכדומה, בית כיסא וכל שכן לנוכרי, וכל שכן לבית תפילה, לכנסייה וכדומה. בכל זאת, ההלכה מדברת על כך שבית כנסת שלא ראוי לשימוש, כבר אין שם, כבר מתפללים. זה דבר שיכול לקרות בכל מיני מקומות ב... מה שנקרא ברחבי הגולה, באירופה וכדומה, שיש קהילות שכבר לא, לא קיימות או שכבר עברו וכולי, ואנחנו מוצאים שמה בתי כנסת שוממים. אין שם מתפללים, אף אחד לא מתפלל שם. אז המגן אברהם כותב בשם המבי"ט שכשמדובר

1:14:52 דובר 2 על מצב כזה אז אפשר למכור את הבית כנסת הזה, וגם לא צריך גם כן לעלות בקדושה וכולי. זה וזה, זה אפשרי. אפשר למכור את זה גם לגויים. ככה, ככה משמע מהמגן אברהם, ככה הוא מביא בשם המבי"ט. אז אוקיי. אז לכן, בכל זאת, החתם סופר, בכל זאת הוא מתייחס להלכה הזאת שנאמרה בשם המבי"ט, והוא כותב שזה לא, הוא לא מסכים עם זה. הוא אומר ששמה מדובר בבית כנסת שכבר השתמשו בו לתשמישים מבוזים, אז עדיף למכור אותו. אבל החתם סופר טוען שגם בית כנסת שהוא לא פעיל והוא עומד והוא שומם וכולי, לא למכור אותו. בטח לא למכור אותו לנוצרים. ומאיפה הוא לומד את זה? הוא אומר הרי אתה רואה שגם הם, הבית תפילה שלהם, להבדיל, בית תפילה של הגויים, הם גם כן מתנהגים בצורה כזאת, וברגע שהם לא מתפללים שמה והם לא פעילים, הם לא נותנים, לא מוכרים את זה לעשות מזה כל מיני דברים, סתם אפילו לצורך הדיוט. אז אם כן, אם אנחנו לא נעשה ככה, זה כאילו סוג של חילול השם. ככה טוען החתם סופר. לכן מה אומר החתם סופר? גם בתי כנסת שוממים לא למכור אותם, תשאיר אותם כמה שאתה יכול, אל תמכור אותם. בכל זאת, כל גדולי האחרונים לא מסכימים עם החתם סופר. הם טוענים שאדרבה בתי כנסת כאלה ששוממים אז זה יכול להיות גם כן, מה שנקרא, קיבוץ לפרוצים ולכל מיני אנשי דלא מעלי, ויעלה רפש וריקבון וזוהמה וכולי, אז עדיף ומצווה למכור אותם לכל מי שמרבה במחיר, להפקיע את הקדושה שלהם על הכסף ועם הכסף הזה לקנות דברים, אה, דברים אחרים, מוסדות אחרים, מוסדות אחרים, מוסדות ציבור וכדומה. סוף כל

1:17:11 דובר 2 סוף הנושא הזה, למרות שכך נראה באמת שככה הסכמת הפוסקים שאפשר למכור בית כנסת שומם ואפשר למכור בית כנסת שומם, אבל בכל זאת יש כן עניין להימנע עד כמה שאפשר שלא למכור אותם לשימושים מבוזים. עד כמה שאפשר. גם כשהתרנו למכור, אבל לא לשימושים מבוזים ולא לבית תפילה וכולי. וכל זה, זה גם רק מתי שיש אילוצים ואין ברירה ואין, אי אפשר לתחזק כבר את הבית כנסת הזה וכדומה, אבל אם כן אפשר לשמר אותו באיזושהי צורה, אז צריך לדאוג כן לשמר את הבית כנסת. אני שמעתי סיפור שאחד השלוחים, לא זוכר עכשיו איפה זה היה, ארצות הברית משהו, שהיה מצב כזה של בית כנסת שעמד שומם, לא התפללו בו והציעו לשליח לקנות את הבית כנסת הזה והוא לא הסכים, הוא לא הסכים, הוא רצה לדאוג. הוא דאג שבית כנסת הזה כן יישאר וכן יהיה שבכל זאת שלא, לא למכור אותו, ובסופו של דבר אחרי הרבה שנים, אמ, הוא קיבל מכתב שמבקשים ממנו סכום עתק על כל המיסים שבית כנסת הזה צבר במשך השנים. הוא לקח את זה מאוד קשה ובסופו של דבר זה פגע בו מאוד. אז, אה, אז לכן במקרים כאלה בוודאי אפשר למכור. יש את ההיתרים האלה ואפשר למכור. השאלה אם אפשר למכור ל-ל-לבית כנסת, לבית תפילה, לכנסייה של נוצרים. אז, אה, אז כמובן שהדבר הזה צריך כמה שיותר להשתדל שלא להגיע למצב כזה ולא למכור את זה לבית תפילה, זה יש בזה גדר של עונש גם כן, שהמדרש אומר שבתי כנסת נהפכים וכולי וכולי, זה סוג של עונש, ולכן מאוד צריך להיזהר לא להגיע למצב כזה. לעשות את כל ההשתדלות לא להגיע למצב כזה, למכור אותו

1:19:35 דובר 2 לצורך בית תפילה, לצורך כנסייה. במקרים מיוחדים מאוד ששעת הדחק מאוד מאוד גדולה וכולי, אז האגרות משה מדבר על זה, והוא אומר שגם כן אולי אפשר על ידי סרסור, כלומר להביא מתווך, למכור את זה לאיזה מתווך שהוא יכול להיות שהוא ימכור את זה לכנסייה. רק ככה אפשר להתיר את הדבר הזה, אבל זה מאוד, מאוד, מאוד קשה להתיר כזה דבר. אז מצב כזה באמת ראוי לעשות את כל המאמץ להשאיר את הבית הכנסת ולא להביא אותו למצב כזה של ביזיון.