סימן רמ"ב - להזהר בכבוד שבת - הרב מיכאל שלמה אבישיד שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 אז אנחנו ב-- נעשה שיעור על סימן רמ"ב, אה, בהלכות שבת. אז, אה, אתם רואים שהטור מתחיל עם כל מיני לשונות של חז"ל כדי לייקר את חשיבות השבת, הש-השכר של עונג שבת וכבוד שבת, ומי ששומר שבת כהלכתו. כולם אומרים, חז"ל, הידועים בדברים. אחד מהם זה שמי שמענג את השבת זוכה לנחלה בלי מצרים. למה? כי בפסוקים בתנ"ך, בישעיהו, שמדובר שצריך לכבד את השבת ולענג את השבת, "וקראת לשבת עונג, לקדוש ה' מכובד". ואז כתוב בפסוק הבא: "אז תתענג על ה'". ואחד מהדברים שכתובים, "והאכלתיך נחלת יעקב אביך", ונחלת יעקב אביך זה, זה נחלה בלי מצרים. לא כאברהם ולא כיצחק, אלא כיעקב שנאמר: "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה". כולם מכירים את ה... זה, זה ברכה של וואו. זה לא רק עשירות, זה פשוט "ופרצת ימה וקדמה". זה מדובר בברכה אדירה יותר מאברהם, יותר מיצחק, למי שמענג את השבת. אז, אגב, רבי יצחק אבוהב, אה, אתם ראיתם בבית יוסף, הוא מביא למה. הוא אומר כיוון שהשם נוהג במידה כנגד מידה, אז מי שמשקיע מעבר, כביכול, מעל-- הטבע שלנו זה בכל זאת לשמור קצת את ה-- את הכספים שלנו, אה, אבל מי שעושה מאמץ ועובר את ה-- בפרט את הטבע של הכסף, לנו זה חשוב הכסף. אז כשאתה משקיע מ-מעל ומעבר בשבת, אז כ- אז זה מידה כנגד מידה. עשית מעבר, אתה תקבל עשירות מעבר. "ופרצת ימה וקדמה", ככה בית יוסף מתחיל ומביא יצחק-- רבי יצחק אבוהב. אגב, רבי יצחק אבוהב הוא היה לפני שבע מאות שנים בערך בספרד. הוא מובא הרבה פעמים בבית יוסף. הוא בעל מנורת המאור, אבל לא להתבלבל, יש שניים שכתבו מנורת

02:35 דובר 2 המאור, שזה גם מאוד דומה הספרים שלהם, ובערך מאותה תקופה. לדוגמה בהלכות נטילת ידיים של אדמו"ר הזקן בסימן ד' במהדורה בתרא, ששם מדובר על התחלת כניסת נפש אלוקית בברית מילה. אז המקור זה המנורת המאור, אבל של הרב אלנקאוה, שזה רבי ישראל אלנקאוה, הבן של הרב יוסף אלנקאוה, והוא גם היה מספרד ו-ולכן זה מאוד מבלבל, אז הוא גם כתב, אה, מנורת המאור, אמ, וכולי. עכשיו, אגב, אה, אחד מהם היה תלמיד של הרא"ש שבעצם נשרפו. שניהם, אה, הבן של הרא"ש, רבי יהודה, והוא נשרפו בעצם על קידוש השם. חושב המנורת המאור, הרב אלנקאוה, בעצם הוא היה תלמיד הרא"ש והוא נשרף בעצם על המוקד ב-בספרד, היה גם פרעות בשנים קנ"א, ושמה בעצם נשרפו. אז בקיצור, רבי יצחק אבוהב הוא מביא את העניין שזה מידה כנגד מידה. אגב, יש מדרש מפורסם שאומר כל המידות בטלו חוץ ממידה כנגד מידה. זה תמיד הקדוש ברוך הוא ממשיך לנהל את העולם. אתה מוותר, מוותרים לך, אתה עושה מעל ומעבר, עושים בשבילך מעל ומעבר. זה נשאר, המידה כנגד מידה, גם בעונשים וכולי, אז זה דבר חשוב. עכשיו, מעניין שאדמו"ר הזקן, לכאורה יש פלפול שכתבו את זה, אבל למה הוא כן השמיט את ה-- אתה רוצה ל-לתת לנו קצת עידוד לענג את השבת? אין יותר עידוד מלהגיד לבן אדם אתה הולך להיות עשיר מופלג. "ופרצת ימה וקדמה", אבל התניא רבא דווקא החליט להביא לנו דברים יותר רוחניים. הוא אומר, וחז"ל אמרו שמוחלים לו על כל עוונותיו וניצול מדינה של גיהינום וכולי. יותר דברים בממד הרוחני. אז יש כאלו שכתבו למה אדמו"ר הזקן השמיט את הנחלה בלי מצרים, אבל זה לא נכון. בפשטות, אה, כשמסתכלים

04:50 דובר 2 על רש"י, רש"י הוא פשטן. מה רש"י אומר בתנ"ך? "והאכלתיך נחלת יעקב אביך". הוא אומר, זה הפשט, למה יעקב אביך ולא אברהם? הוא אומר הפשט שיעקב אביך זה נחלה בלי מצרים. זה הפשט הפשוט של הפסוקים. לכן התניא רבא דווקא מתחיל עם זה ואומר: "וכל המענג את השבת שכרו מפורש בקבלה, אז תתענג על ה' וגומר". מה זה וגומר? וכולי. עד סוף הפס-- עד סוף הפסוקים. אותו פסוק זה "והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דיבר", ויכול אולי להגיד שזה הוא לא כתב את זה בפירוש, הוא יותר רוצה להבליט דברים רוחניים בפירוש, אבל ברור שהוא מתחיל עם זה. זה הפשט הפשוט, ש"אז תתענג על ה' וגומר". אם זה רק תקבל תענוג עליון, אז הוא היה כביכול אומר יש פה שכר מפורש בקבלה שמתענגים על ה'. לא, לא. הוא מתכוון שתסתכל על כל הפסוק, והפשט גם בפסוק זה לא מדרש של חז"ל. זה רש"י. זה הפשט במילים. עכשיו, אז אה, הסעיף השמונה עשרה מתחיל עם המושג של כבוד שבת ועונג שבת. כבוד שבת ועונג שבת נכתבו בנביא ישעיהו, מה שנקרא בדרך כלל בגמרא דברי קבלה. כן, לכן הוא אומר שכרו מפורש בקבלה. היום קבלה זה יותר, אה, תורת הסוד, אבל פשט פשוט בקבלה זה נביאים שקיבלו ככה בנבואה את הדברים. זה נקרא דברי קבלה. אז דברי קבלה בפשטות זה נחשב לדברי סופרים במעמד יותר חזק. לכן אין ויכוח שזה נאמר בקבלה, בנביאים, ובכל זאת הרבה טוענים שזה דברי סופרים. גם התניא רבא כותב את הקכ"ט, וגם פה אנחנו נראה שהוא מתכוון שזה דברי סופרים, אלא כפי שהיה לנו הזדמנויות לדבר, שכיוון שזה כתוב בכל זאת בנביא

06:50 דובר 2 וזה לא בחומש, אז זה דברי-- זה מדרבנן כביכול, אבל במעמד קצת יותר חזק. לדוגמא, את פורע אבן[?] שאני מזכיר במגילה בדף ד', שספק דברי קבלה לחומרה, ספק דברי סופרים לקולא. אז נכון, זה לא דאורייתא, אבל זה לחומרה. דוגמא, בן אדם יגיד: "הרב, אני לא יודע אם שמעתי את כל המילים של המגילה, היה איזשהו רעש במילה הזאת, ולא פשוט קראתי מיד לתקן את זה. אז יש-- אני נשאר בספק". אז אם הוא בא בלילה אומרים לו בסדר, כי בלילה זה מדרבנן. מה שאין כן לקרוא את המגילה ביום, זה מדברי קבלה. צריך לקרוא את המגילה לפי ה-- לפי הנביאים ביום. אז לכן ספק דברי קבלה לחומרה. גם עוד מקום ברס"א התניא כותב שאפשר לעשות בבין השמשות שבותים, כן? אה, לצורך מצווה, לצורך שבת, אבל השבות של קניין של עירוב תחומים זה אסור. למה? כי לעשות עירוב תחומים זה כאילו לקנות את המקום, וקנייה זה דרבנן שכתוב בנביא. בנחמיה כתוב שהוא מתלונן על אלו שחיללו שבת, אז הוא מתלונן שאנשים עושים משא ומתן בשבת, אז רואים שזה, זה בנביא, ולכן כל דברי סופרים אפשר לעשות בבין השמשות, חוץ מדבר שמבואר בדברי קבלה, אז זה מעמד קצת יותר גבוה. עכשיו, בדבר הזה כן מובהק כאן הדיון שיש דעות שסוברות שדווקא כבוד ועונג זה לא רק דרבנן, זה יכול להיות דאורייתא. למה? כי בשבת בחומש ויקרא נאמר על שבת מקרא קודש, ומקרא קודש יש-- מה הכוונה? זה, זה מעמד קדוש, אתה צריך לקרוא קודש, כאילו צריך להתייחס גם למילה קודש. זה הבדלה, כן? "ויבדל אהרן להקדישו קודש קדשים". אז במה אני מבדיל את השבת? אז הרבה אומרים בכסות נקייה,

08:54 דובר 2 באכילה ושתייה. צריך ל-להבדיל את השבת. ויש ראשונים, תראה לדוגמא ב-במקור אחד מהם זה היראים, רבי אליעזר ממיץ. מיץ זה מץ, זה לא מנץ, כן? וגם מה זה מץ? זה בצרפת קרוב ל-לגרמניה, והוא היה תלמידו של רבנו תם. כן? אז זה שלשלת של בעלי התוספות. רבי אליעזר ממיץ, היראים המפורסם. כן, כל הזמן בהלכות שבת אתם תשמעו יראים, יראים, יראים. זה בעצם אה רבי אליעזר ממיץ. הוא תלמיד רבנו תם, הוא רבו של הראבי"ה, רבי אליעזר בן הרב יואל הלוי, שהוא רבו של האור זרוע, הרב יואל הלוי, רבי יצחק מווינה, שהוא רבו של המהר"ם מרוטנבורג. רק שתבינו את ה-- את השלשלת של בעלי התוספות עד המהר"ם מרוטנבורג. כן? המהר"ם לפעמים מוזכר בתוספות, כן, ב-ב-במראות בכמה מקומות. כן. אז בקיצור, אה הוא בעצם כותב שמקרא קודש, הכוונה ב-בגד נקי, ב-- אתה צריך לכבד את השבת, לייחס לשבת, ואכילה ושתייה, זה לא יום רגיל. עכשיו, יש הרבה שחולקים על זה, הרבה ראשונים. אפשר גם לצטט אותם, החינוך ועוד הרבה, שהם טוענים שלא. מקרא קודש, פשט הפשוט שזה יום שאסור במלאכה. זה לא שזה באמת אה אה בכסות נקייה ובגד. זה מה, זה קדוש. אתה נבדל מהמלאכה, אתה לא ב-בעולם המעשה. זה הכוונה קדוש. עכשיו, להגיד שהדבר הזה כן לא הכריע פה זה לא נכון. הוא הכריע. למה? כי הרבה פעמים פוסק ברגע שהוא מביא דעה, אחר כך מביא לך עוד דעה והוא מאריך על הדעה הזאת. אתם רואים שבסוף הוא אומר, אבל אל תתייחסו, אז זה דברי סופרים. אז אה אז אם בעצם זה לא מקרא קודש, לא על זה התכוונה התורה לכבוד ועונג, אלא כבוד ועונג זה רק מדברי קבלה.

11:02 דובר 2 זה כתוב בנביא, זה דברי סופרים. אז אם כן, אל תטעו לזלזל. לא, לכן הוא אומר שמי שמענג את השבת שכרו, וחמורים דברי סופרים יותר מדברי תורה. כן, המשנה בסנהדרין פ"ח ועוד הרבה מקומות שרואים שהריבים על ידי דברי סופרים. אז למה הוא מאריך בזה? הוא מאריך בזה כי זה העמדה הסופית. אם העיקר זה הדעה הראשונה, אז לא צריך להילחץ. לקחנו את זה ברצינות. מה ההוכחה? דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר. בסימן תקכ"ט בהלכות יום טוב, אז אדמו"ר הזקן אומר שהכבוד והעונג בשבת וכולו וגם בימים טובים. כן, אז אה כבר ביארתי בריש רמ"ב שזה מדברי סופרים. אז הוא לא-- זה לא שאתה מגלה בתקכ"ט שהוא סותר את דברי סופרים. הוא אומר כבר איפה הוא ראה, איפה הוא כתב את זה? גם בקונטרס אחרון הוא מאריך. אתה רואה מכל הקונטרס אחרון של המקרא קודש, שגם שם הוא מאריך להבדיל בין שבת ליום טוב. אז אדמו"ר הזקן הכריע, וככה רוב הפוסקים הכריעו, שעונג וכבוד זה מדברי סופרים. זה כאילו כתוב בנביא ישעיהו שצריך לכבד את השבת, לענג את השבת. יש דעות שזה מקרא קודש, אבל זה לא למעשה. אבל לא בגלל זה נפסיד את כל הברכות שנאמרו פה והם אמורים מדברי סופרים. אז זה נקודה אחת אה לזכור שההכרעה היא שזה מדברי סופרים.

12:32 דובר 3 יש משהו שמקרא קודש כן דורש?

12:34 דובר 2 אז אה כן, אבל המקרא קודש זה בעצם המלאכה. אוקיי. עכשיו בעצם נדבר קצת על כבוד ועונג שמדובר כאן. אז כבוד לדוגמא, אתם תראו ב-ב-סימנים של הכנה לשבת שיש הרבה דברים שעושים לכבוד שבת. אה בגדים אה נקיים, להתקלח, כן? להתרחץ לכבוד שבת, שהבית יהיה מסודר, לא ג'ונגל, כן? גם אם אתה עושה שבת בבית ואתה אחרי חתונה, אתה אומר ואתה כבר לא הולך ל-לשווער או משהו לאותו שבת, אתה אומר מה אכפת לי? לא לא, מה זה אכפת לך? יש פה אורח כבוד, יש מלכת השבת שנמצאת פה. אין כזה דבר שכל הבית אתה מה אכפת לי? העיקר שהשולחן מפונה. מה אכפת לי מה עומד על ה-- על הספה, מה עומד פה, מה עומד שם? יש פה ג'ונגל בבית. זה-זה-זה בעיה. שהשבת תהיה מסודרת עם מפות, עם דברים. זה הלכה. אז יש הרבה דברים לכבוד שבת. ועונג שבת, יש הרבה דברים כמו גם בהדלקת. זה לא קשור גם לכבוד שבת ולעונג שבת, נראה בריש רס"ג. וכמובן האכילה ושתייה. אז אה אז כבוד זה בגדים. לדוגמא פה בריש רמ"ב, ועונג זה אכילה ושתייה. אבל מי ששם לב גם בטור בית יוסף, גם בשולחן ערוך, גם באדמו"ר הזקן. לא להתבלבל. תגידו לענג את השבת זה לא קשור לכבוד, זה קשור לעונג. אכילה ושתייה זה קשור לעונג וכבוד זה בגדים, זה משהו אחר. זה לא נכון. גם העונג של אכילה ושתייה קשור לכבוד. אגב זה שזור בכל הלשונות. אה יש לשון אה גם בכל בו, וגם בכל ה-- גם ב-בשולחן ערוך מכבד במנה אה חשובה. גם כשאתה מסתכל על הדברים שהיו אוכלים אז התנאים בתקופת התנאים והאמוראים אז, אז זה אומר

14:37 דובר 2 זה היה חשוב להם. אז מה? למה? מה הכוונה חשוב להם? רש"י אומר את זה פעמיים. זה מאכלים חשובים להם. אז לכן, כדי לכבד את השבת, גם לענג את השבת. ותבינו טוב טוב למה אני אומר את זה. אתם תראו איזו נפקא מינה גדולה. אל תפרידו בין... תגידו אכילה ושתייה לא קשור לכבוד. ברור שקשור לכבוד. הגוף, שאתה מענג את השבת, מה הנשמה של זה? הנביא ביקש. למה? למה צריך לכייף את השבת? כי זו צורה שאתה מכבד את השבת. כן? כמו הגמרא בביצה שלמדתם, דף ט"ז, י"ז, שכל השבוע היו מכבדים את השבת. בית שמאי היה קונה לכבוד שבת וכולי, ואם היה מוצא משהו יותר טוב אז... מה זה? אתה מדבר על אוכל. אני מדבר, אולי כבוד זה יותר בגדים, משהו אחר. לא! כי לענג את השבת, שהשבת תהיה... שתהנה בשבת, שיהיה פה עונג שבת, זה מראה כמה אתה מתייחס בחשיבות לשבת. זה דבר פשוט. אתם רואים את זה גם בסוף, שעושים לחם לכבוד שבת. אתה בעצמך לש, אנחנו נחזור לזה. כל זה לכבד את השבת, כאילו אכילה ושתייה. לא לעשות טעות כשאתה קורא בסעיף א', שכבוד זה בגדים ועונג זה אכילה ושתייה. גם העונג שבת זה קשור גם לצורה שאתה מכבד שבת. אז נשים את זה טוב בצד, כי אנחנו נעשה חקירה פשוטה, אבל היא שאלה שכל הזמן ישאלו אתכם. ואני כל הזמן מקבל את השאלה כמעט כל שבוע. דוגמה שאני מתייחס אליה: "הרב, צריכים לאכול בשר בשבת? לא בא לי. אחרי התשעת הימים אני לא מרגיש הכי טוב ואני מרגיש... להרגיש יותר קליל". יש כאלו שיש

16:38 דובר 2 להם חישובים. הם אוהבים עוגות חלביות וגלידות וזה, אז פתאום ילדים ככה צעירים אומרים לך "לא בא לי להיות בשרי". מכירים את זה. או יש תוכניות למוצאי שבת. מבחינת... אם אתה עוד מתפלל מוקדם אז בסדר, אני יכול להבין, אבל אצלנו עד שמגיעים הביתה ומוצאי שבת... לא מדבר בשבת קיצית בצרפת, אבל בשבת רגילה או בחורף או בארץ כל הזמן, אתה אחרי שלוש ומשהו גמרת סעודה, אתה יודע שבת יוצאת עוד ארבע חמש שעות. לא רוצה מוצאי שבת. רוצים לעשות קרפים, רוצים לעשות פסטות, גבינה צהובה וזה, כן? ים תיכוני. אנחנו ישראלים. אז אתה רוצה משהו חלבי? אז לא בא לי. ואז הם באים בטענה, שבת זה לא עונג. אני... לי יותר כיף לעשות משהו חלבי. יותר לי כיף לא לאכול בשרי. אז זה בעצם שאלת השאלות שהיא קשורה לכל שבת. אז בוא נראה איך האדמו"ר הזקן בעצם כותב את הדברים. הוא כותב ש... ואני עושה הקדמה שביום טוב, בתקכ"ט, יש כן מושג חשוב לאכול בשר. למה? כי ביום טוב יש "ושמחת בחגך". אין "ושמחת בחגך" פה בשבת, אין "ושמחת". עכשיו עונג זה... מי שלומד חסידות יודע שעונג זה שייך יותר לחכמה. שמחה זה יותר לבינה, "אם הבנים שמחה". אז עונג זה משהו יותר פנימי. שמחה זה יותר גלוי. לכן דווקא ביום טוב נאמר מה שהרמב"ם והאדמו"ר הזקן מסיימים בתקכ"ט: היו שוטרים שמסתובבים שאנשים לא ישתגעו, כי אנשים רוצים לשמוח ביום טוב ולפרוץ גדרים, אז היו נזהרים. בשבת אין את הבעיה הזאת. אז בשבת לא נאמר בו שמחה, ואני פותח, דרך אגב חשוב כאן שהאדמו"ר

18:55 דובר 2 הזקן כותב שהעונג והשמחה שהיא דאורייתא, לפי הדעה שבשבת זה רק דרבנן. אז ביום טוב זה דאורייתא. כן? ככה הוא כותב כאן בסעיף א', שהשמחה והעונג ביום טוב זה דאורייתא. אז על מה הוא מדבר? בהתחלה הוא מסביר, זה לא קאי על הכל, זה קאי על בשר ויין, בשר ויין ולא על כל המאכלים וכל הדברים שיש ביום טוב. שעניינית, שזה ממש אתה יכול להגיד זה דאורייתא, זה על בשר ויין. אז אני מקדים, כן, אז אני מקדים. בגמרא בפסחים בדף ק"ט, זו גמרא מפורסמת, שאומרת שבזמן שבית המקדש קיים אין שמחה אלא בבשר. מה הכוונה בשר? בשר שלמים. כשמסתכלים בתורה שמדובר על בשר שלמים שהיו אוכלים, אז זה נאמר ממש בפסוקים שזה שלמי שמחה. אז השמחה נאמרת במפורש והתורה מתייחסת ומגדירה את הקורבן שלמים, מה שאתה אוכל, אז מגדירים את זה כשמחה. אז אתה לא צריך להתבלבל, התורה הגדירה את זה כשמחה. אגב, יש שיחה גאונית מדהימה של הרבי. אני זוכר אותה כי כשהיא יצאה היינו בישיבה. זה היה בבהעלותך תשמ"ח. מאמין שזה כבר מודפס בשולחן מנחם, בספרים שעל השולחן ערוך. הרבי עושה פלפול שלם לדייק בין דברי הרמב"ם בהלכות יום טוב לדברי האדמו"ר הזקן, ונחזור לאחת מהנקודות שיוצא משם. אבל השמחה היא בבשר. עכשיו כשאין לנו שלמים, אז אומר האדמו"ר הזקן כרגע בזמן הזה, זה מה שהגמרא אומרת, אבל בזמן הזה אין שמחה אלא ביין. מי הגדיר שזה שמח, יין? אז בגשמיות היין עושה שמחה, כן? "ושמחת בחגך" ביין, הכוונה בפשטות על יין שמשכר. חוץ מהרב אויערבך שטען אחרת, כל הפוסקים ספרדים, אשכנזים מסכימים שביום טוב, במיוחד ששתייתו שמחה, האדמו"ר

21:17 דובר 2 הזקן פוסק את זה גם בחול המועד. לכן כל יום בחול המועד אנחנו שותים רביעית יין. ויין משכר שיש לו אלכוהול, כן? שהוא יכול לשמח אותך. כן? אז זה חשוב שאתה לא יכול לקחת, אני ביום טוב, בחול המועד אני אקח רביעית, רביעית מיץ ענבים. לא עשית כלום. מה שאין כן בשבת, לדוגמה, אנחנו נלמד ברמ"ב, בשבת גם מיץ ענבים זה בסדר. גמרא מפורשת, סוחט אדם אשכול של ענבים ומקדש עליו, בבא בתרא צ"ז שמה, כן? זה, זה אין בזה שאלה. אלא מה? המגן אברהם מביא ברמ"ב שמצווה מן המובחר לקחת יין ישן. הכוונה, יין ישן הכוונה יין ולא מיץ ענבים, זה הפשט. כל יין תשאיר אותו בחבית ארבעים יום הוא יהפוך להיות יין. היום זה לא כך בגלל שעושים פעולות כימיות לנטרל את האלכוהול. זאת אומרת שבשבת חוץ מהידור לקדש על יין, כמו שהרבי גם אמר כשהיה לו התקף לב, קידוש בחמנו ויין, עושים רק על יין, אז זה הידור. אבל ביום טוב זה ממש ושמחת בחגך, וזה, זה... ולכן הרבה שואלים, הרב, איזו רמה של אלכוהול צריך להיות ביין? אז בדרך כלל זה מחמש אחוז ומעלה, לא מחמש אחוז ומטה, כן? זה בעצם נחשב לאלכוהול. גם הגויים יודעים את זה. בארצות הברית, לדוגמה, אם ילד קונה מיץ ענבים בסדר, אם הוא קונה משהו ארבע אחוז זה בסדר. אם זה חמש אחוז, יש מדינות שבע אחוז, אז כבר זה לא בסדר. אז יודעים מה זה משכר ומה לא משכר. כן? אבל אין שאלה שביום טוב יש עניין לשתות יין ממש, בשבת זה רק הידור. יש ויכוח לגבי ארבע כוסות. ארבע כוסות זה נאמר לשון

23:08 דובר 2 חירות. צריך שיהיה גם חירות, לכן צריך שיהיה יין טוב. אבל אולי בגלל החירות צריך גם שזה יהיה משכר. אז יש כאלו שאמרו את זה. הפרי חדש בתפ"ג, ממש בהתחלה של סימן תפ"ג בהלכות פסח, הוא כותב לאו דווקא. אומר עכשיו, יום טוב בסדר זה שמחה, פה זה חירות. העיקר שזה יהיה טעים. אוקיי, אז יש בזה ויכוח לגבי ארבע כוסות. יודעים שכן מקפידים בארבע כוסות גם שיהיה יין. לנשים וקטנים אפשר לא לשגע אותם ולהקל מלכתחילה. זה העמדה שלנו. גם הרבי כתב בחלק י"ט באגרות קודש שאפשר שנשים, אה, יסתפקו במיץ ענבים לכתחילה בארבע כוסות. יש רק שאלה שמה שהוא אומר שהם יכינו בעצמם את היין.

23:57 דובר 4 מיץ.

23:58 דובר 2 אה? מיץ ענבים. כן, את המיץ ענבים. אומרים שיבשלו, שיבשלו את הענבים ויוסיפו סוכר וזה, אז יש שרצו להגיד שהרבי דווקא אוחז שאי אפשר לצאת ידי חובה במיץ ענבים כיום, כיוון שמיץ ענבים היום מנטרלים את האלכוהול ואין לו פוטנציאל להפוך ליין. יש כמה פוסקים שסוברים את זה. אז זה לאו דווקא, הרב ברון גם לא מסכים עם זה. גם אני לא מסכים שזה אפשר להוכיח, כי צריך לדעת למה הרבי הציע את זה. אולי זה היה מקום שלא היו ענבים, שלא היו מיץ ענבים בהישג יד. אתה לא יכול ללמוד מהמכתב הזה. אוקיי, אז נחזור לענייננו. יש לנו את העניין של ביום טוב שאין לך שמחה היום של בשר שלמים, אז יש לך שמחה של יין. אבל מה המקור? לא בגלל שהיין משמח בטבעו. האדמו"ר הזקן מביא שם, וגם זה בגמרא, כי נאמר על היין שהוא משמח אלוקים ואנשים. כן, זה פסוק בשופטים. זאת אומרת שהדגש הוא שזו שמחה תורנית בהגדרה תורנית. אבל אומר האדמו"ר הזקן, ובכל זאת, אפילו שבזמן הזה אין שמחה אלא ביין, בכל זאת אין... אז לכן החובה היא ביין ביום טוב ואין חובה בבשר ביום טוב, אבל מצווה יש. גם הרמב"ם כותב שיש מצווה, רק הרבי מדייק את כל ההבדלים בין האדמו"ר הזקן לרמב"ם. אבל יש מצווה. במה יש מצווה? אז הוא אומר, לכאורה כשאתה קורא בפשטנות את האדמו"ר הזקן בתקכ"ט סעיף ז', אפשר לעשות טעות גדולה. אפשר לחשוב שהוא אומר, אבל למה צריך בכל זאת לאכול בשר? כיוון שנאמר ושמחת, אתה צריך כל מיני שמחות. בדרך כלל בשר טוב משמח, אז אפשר לשמוח בכל מיני שמחות. אז לכן נשארנו בכל זאת עם

25:54 דובר 2 בשר. זה לא החובה שהיה פעם של בשר שלמים, אבל עדיין יש מצווה כי הרי ושמחת בחגך, צריך לשמוח ובשר זה עושה שמחה. לגברים לפחות זה עושה שמחה, שם הוא כותב לגברים. אז, אז אפשר להגיד שהבשר שאוכלים ביום טוב לא קשור לבשר שלמים, וזה לא נכון. כשמדייקים היטב במילים, והרבי אומר את זה בפירוש שם. לא יודע, דיברנו על זה פעם לפני כמה חודשים. אז, אה, הרבי אומר, וזה ככה באמת אפשר לדייק. הוא אומר, אפילו שעכשיו אין לנו שלמים, עדיין צריך לשמוח. יש מצווה לאכול בשר כי צריך לשמוח בדבר שנאמר בו שמחה. מה הכוונה בדבר שנאמר בו שמחה? כי התורה הגדירה בשר שלמים לשמחה. אז אפילו שזה לא שלמים, בכל זאת הראייה התורנית מקשרת את הבשר לשמחה. אז לכן זה א' ב', ובפרט שצריך לשמוח ביום טוב, וזה באמת בהקשר של שמחה. במילא הבשר ביום טוב קשור גם לשמחה. ומה ההבדל? שאם באמת בן אדם, אה, לא, לא, אף פעם לא מתענג מבשר במיוחד. לא שהוא שונא אבל הוא לא מתענג, עדיין כיוון שצריך לעשות זכר ליום טוב למה שהיה בזמן בית המקדש, אז יש מושג של, של לאכול בשר בכל זאת ביום טוב. ועכשיו בואו נשים דגש על השבת. ואז האדמו"ר הזקן כאן ברמ"ב אומר שבזמן הגמרא כתבו בפרק כל כתבי במסכת שבת שהיו אוכלים תבשילים של תרדין וגם דגים גדולים וכולי. למה? כי זה היה מאכל חשוב להם וצריך לאכול. אז אגב, הפשט זה לא שגם בתקופה הזאת זה מה שהיה ובשר לא. זה לא, זה לא הפשט. זה כמו שתגידו היום ככה, שבארץ כי שם האדמו"ר הזקן הרי מה הוא כותב? הוא אומר שתלמדו מזה

28:09 דובר 2 גם כן לכל מיני דברים שאתם מתענגים במדינות ש-שלכם. כן? אז, אה, פה טוב לך קולה אז תקנה קולה. אם זה פה אנשים נהנים-- אם אתה בארצות הברית וקולה זה חשוב אז זה קולה חשוב. אם בצרפת זה קולה זירו, אז זה קולה זירו. כן? ואם בארץ ש-שולחן של שבת בלי חצילים ובלי טחינה ובלי מטבוחה, כן? צרפתים אומרים צ'וצ'וקה. כן. אז בלי זה אז אנשים לא נהנים. זה-זה-זה כאילו הם, הם מחשיבים כסלטים מיוחדים. אז זה שלך. אתה צריך שיהיה לך זה על השולחן. אם זה מהדברים שהמקום הזה נהנה מזה, אז לכן היום בגלל שכל אחד עובר ממקום למקום בקלות, חופש פה ושם, אז היום החצילים הפכו להיות גם, אה, אצל הצרפתים וזה-- כולם אוהבים את הקולה היום, המאכל הישראלי וכולי. אבל תכלס זה לא אומר שבשר לא היה חשוב אז. תמיד היה בשר ו-- כתוב בכל הש"ס, בשר ויין זה היה וואו, תמיד. בשר שמן וזה, זה מודגש. רב נחמן וזה זה, זה תמיד היה מודגש כדבר חשוב. רק מה? רצינו לתת לך דוגמה. זה מהדברים מלבד ל-בשר וזה, זה מהדברים שחשוב בעיני אנשים. אז לכן צריך שיהיה על השולחן גם את זה. אז היום זה לא תרדין, זה-זה חצילים, אז שיהיה חצילים. אז זה חשוב שבשבת צריך לקנות דברים שאנשים מתענגים מזה במקום הזה שזה מהדברים שאנחנו מייחסים לזה חשיבות. ותשמרו את המילה עוד הפעם, כמו שרש"י אומר, חשיבות, חשוב להם. אז בגלל שזה חשוב להם עונג אז מציינים-- אתה רוצה לכבד את השבת? תכבד את השבת גם עם זה. עכשיו, מה האדמו"ר הזקן אומר לגבי הבשר? הוא אומר למה צריך להרבות בבשר ויין? איפה כתוב?

30:09 דובר 2 בריש לומ". כן, בריש לומ" בהלכות שבת. הסעיף ב' ב-ב-במחבר, גם ברמב"ם צריך להרבות בבשר ויין ומיני מגדנות. כן? אז בשר ויין-- למה מרבים בבשר ויין? מה הקשר? הרי אין שום חובה בשבת לאכול בשר. ביום טוב כן, יש במקור חובה וזה הפך להיות מצווה. פה אין פה לשום עניין. אז באיזה עניין יש לך לאכול בשר בשבת? ולהרבות בבשר? לא סתם לאכול בשר, להרבות בבשר. אז מה-מה-מה המקור? אומר, כי רוב האנשים נהנים, מתענגים מבשר. וכיוון שרוב האנשים נהנים מבשר ויין אז יש להם להרבות. הם צריכים להרבות בזה כי אנשים בדרך כלל נהנים מבשר ויין. אז זה לא שיש עניין. ביום טוב יש עניין מהותי, אין עניין מהותי, אין קשר בין שבת לבשר. אבל מה? אנשים בדרך כלל נהנים מזה. כיוון שרוב העולם נהנים מזה, רוב האנשים, אז יש להם, לאותם אנשים שנהנים, לקחת את זה. וכאן מגיעה החקירה שאמרנו. בן אדם יגיד, "אז מה עכשיו, מהשבת אני נהנה?" אני אתן לכם דוגמה. הרבה אנשים שרוצים לאכול להיות-- לאכול חלבי בשבת בבוקר, כאילו אצלנו זה לא בוקר, זה אחת, שתיים. זה לא שהם לא אוהבים בשר. הרוב, אני לא מדבר-- מי שלא אוהב בשר זה בן אדם שאתה לוקח אותו למסעדה הכי יוקרתית בשרית והוא מזמין שמה דג סלמון. זה אתה יכול להגיד-- ולא הגבלת אותו בכסף, כן יש כאלו. אז אתה רואה שהבן אדם הזה יש לו הזדמנות. עכשיו הוא נמצא במשהו ברמה, כן? באמריקה זה פעם זה היה מושג למראה, לא יודע מה, רזרב קוט, משהו. אתה במשהו מיוחד ואתה לא מזמין. פשוט בן אדם אתה רואה שכל פעם שיש הזדמנות לא-לא אוהב, לא אוהב

32:11 דובר 2 בשר, לא מתחבר לזה. זה עניין אחד. אבל יש אנשים שאל תדאגו גם אם הם אוהבים להיות על פי רוב חלבי, זה יכול להיות מטעמי-- הם לא רוצים שומנים בגוף, הם נזהרים מהבריאות, לא רוצים שיהיה להם עורקים אה סגורים באיזשהו שלב חס ושלום. יש כאלו שאוהבים ככה לאכול קליל, אבל לא שאם הם יבואו לאיזה חתונה מאוד ברמה וחותכים לך איזה כבש חם ככה, איזה שף או משהו שהם לא ייהנו מזה ולא יתלהבו על זה. הם אוהבים את זה. אם הם יפלו על איזה סטייק אמיתי, לא מה שמוכרים פה, אז אה אז יכול להיות ש-שכן ייהנו. ו-ועוד יותר, לא רק שהם ייהנו ב-בסולם החשיבות, נקרא לזה סולם ריכטר. כן? אז כשתגי-- הדוד העשיר מגיע עכשיו מ-- אתה הגעת לבקר בלוס אנג'לס והדוד העשיר מקבל אותך ואומר אני אקח אותך למסעדה הכי ברמה שיש פה בלוס אנג'לס. כן? והוא ייקח אותך למסעדה חלבית. אפילו שהיום יש כבר משהו יוקרתי בחלבי, אבל עדיין אתה קצת מאוכזב. אתה אומר טוב, חשבתי שהוא הולך לקחת אותי לאיזה מקום. בסוף נגמור עם איזה שמונה מאות דולר אה תשלום וזה, אז או אתה מגיע לאיזה חתונה יוקרתית ואתה רואה סושי. וואו מצוין, אין בשר. תגיד לא, טוב, איזו חתונה מוזרה זה, זה לא מכובד. לא עשו בשר. אז כמה שתגיד שאתה אדון שלא אוהב להיות חלבי עכשיו בשבת-

33:56 דובר 5 בשרי.

33:57 דובר 2 בה הוא-- בשרי, בסולם הערכים שלך-- לכן זה לא כל כך נשתנה מהשבוע הזה כן, כיוון שרוב העולם יתייחסו תמיד לבשר ויין. יין טוב לוואו! אז אל תבלבל. לא, אני מעדיף קולה. אל תבלבל. יין. עכשיו יש אנשים שלא אוהבים, משהו אחר, אבל גם שאתה רוצה להיות חלבי. אז עכשיו, א-- נ-נשאל פה שאלה פשוטה. יש פה סיבות לפעמים טכניות שבא לי יותר עכשיו להיות חלבי או משהו אחר. בדיוק הדוד שלי לקח אותי למסעדה בשרית שהוא הזמין לי אה כל סוגי הבשר על השולחן. כן? וזה היה ביום חמישי בערב, אז הבשר קצת יוצא לי מהאוזניים עדיין. אז עכשיו זה שבת. טוב, הייתי מתלהב מבשר ועכשיו מרוב שאכלתי כל סוגי הבשר לא, לא כל כך בא לי. בא לי יותר חלבי עכשיו. אז מה יעשה בן אדם כזה? אז אם העניין לאכול בשר זה רק קשור לעונג, אז כרגע לא כל כך בא לי. אני אומר לכם אני אתענג יותר עכשיו על איזה עוגת טירמיסו. אני יותר אתענג מזה. אז אה אז זה עניין אחד. למה לא? הרי השבת לעונג ניתן. אני מתענג יותר. אבל לא לאותם אנשים שאצלם בעולם ההיה-- בסולם ריכטר שלהם הבשר זה בכל זאת נחשב למשהו מיוחד והם יודעים להתענג אם זה מדובר בבשר אמיתי באיכות הם יודעים ליהנות מזה גם אפילו שהרבה פעמים הם לא אוכלים את זה מטעמי בריאות שלהם וכל מיני סיבות לא רוצים לאכול הרבה בשר וכולי וכולי, או מטעמי כשרות והידורים אז זה לא יוצא להם הרבה, עדיין לעניות דעתי יש להם להרבות בבשר ויין. זה לא תלוי בבחירה החופשית שלך. למה? כי אם זה דבר שנחשב בדרך כלל חשוב,

36:08 דובר 2 אל תגיד אבל היום לא בא לי. מה זה לא בא לי? זה אצלך משהו מאוד חשוב. מאוד התלהבת ביום רביעי או חמישי שהלכת למסעדה בשרית. צריך פה לכבד את השבת. אתה לא לבד בסיפור הזה. יש אתה והקדוש ברוך הוא. הרי הפסוקים של עונג שבת, "וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד", אז תתענג על ה'. זה לא לשכוח את ה' בסיפור הזה. אפילו שבחסידות אומרים שעבודת הבירורים לא שייכת בשבת, עדיין פעם אחת הבעל שם טוב הראה מישהו שאוכל רק ל-ל-לשם תאוות, אז הוא הראה איזה בהמה עם שטריימל על הראש לתלמידים שלו. וזו סעודת שבת. אז מה? גם בשבת אתה צריך קצת רוחניות, קצת קדושה. אתה עושה את זה לכבוד שבת. אז כיוון שכאן המשוואה היא לא רק אתה, היא גם השבת, היא גם הקדוש ברוך הוא. והקדוש ברוך הוא רוצה שתייחס כבוד לשבת באכילה ושתייה שלך. תתייחס, תתענג בשבת, אבל דברים שנחשבים לחשובים להם. מה זה חשובים להם? אם ביום חמישי אכלו מלא טירמיסו, למה אני אוכל עוד פעם טירמיסו? לא, אבל בדרך כלל זה חשוב. אז תבטא את זה. אני רוצה שבשולחן במקום הזה אנשים מתייחסים לזה מאוד מאוד בכבוד, ואתה צריך לכבד את השבת, לכבד במנה יפה. זה לשון כבוד גם, לא רק עונג. אז לכן זה לא תלוי בבחירה חופשית. לא בא לי להיות חלבי, לא להיות בשרי. אין כזה דבר. אבל אדם באמת שבאמת לא מתחבר לזה, כן, אז ברור. עכשיו יש, יש שתי דרגות. בוא נעשה ונפתח, כי זה גם אני חושב שחשוב לסכם. האם יש עניין לאכול דגים בשבת? אז המגן אברהם מביא ש- בעצם מתיקוני זוהר שצריך לאכול דגים בכל

38:11 דובר 2 סעודות שבת. אתה עושה שלוש סעודות? בשלוש סעודות שבת. אה? אז לאכול דגים. למה? פה אתם רואים, מי ששם לב גם באדמו"ר הזקן זה ברור שזה מטעם, מטעם קבלי. למה? מה ההוכחה? האדמו"ר הזקן אומר מי פטור מדגים בשבת? שתי אופציות: או מי שזה מזיק לו, הוא אוכל דגים, יש לו פצעים, הוא כואב בבטן, או לא, לא קורה לו כלום. פשוט הוא שונא את זה. הוא שונא דגים. וואו. זאת אומרת שבלי זה, אם אתה אומר לא בא לי דגים, זה לא מזיק לך, אתה לא שונא? אתה צריך לאכול דגים ב- אתה צריך- זאת אומרת, גם אם אף אחד, אף אחד לא שונא אבל לא בא לי ולא זה. דגים זה חשוב מטעמים קבליים ולכן יש, יש את הדיון שאם הגויים מייקרים את השער, כן, אז אפשר לקנוס ב- כאילו להגיד בוא, בוא נדבר לכל הקהילה, אל נק- אנחנו לא נקנה דגים השבת כדי שהוא יירגע עם המחירים שלו. יגיד מה קרה לו? היה לי קליינטים, אז ככה יוריד את המחיר. אז יש ויכוח האם צריך, אם עד שליש זה בסדר, או גם אם זה פחות משליש שיוסיפו עדיין אפשר לעשות את ה-, את החרם הזה. אז האדמו"ר הזקן אומר גם מתוך חסכון ש-ש-שאפשר לעשות חרם גם אם זה לא שליש. ו-וגם הוא רץ- חלק על הבית הלל שאומר שזה כביכול זה דאורייתא. איך המחבר, השולחן ערוך והרמב"ם השמיטו כזה דבר שיש עניין דאורייתא לאכול דגים? אז הוא- אבל תכל'ס בוא נחזור ל-ל-לשאלה שלנו. דגים צריך לאכול בכל הסעודות וזה גם חשוב. אנשים לפעמים לא מקיימים את ההלכה הזאת. אז, אה, לפעמים הם עושים דגים בלילה ולא עושים

40:19 דובר 2 דגים בבוקר. אני אומר שאתה לא עושה- בסעודה השנייה, בסעודת היום, אתה לא עושה דגים, יש לך שתי בעיות. א', אתה עובר על הקביעה, על המגן אברהם הזה בשם תיקוני זוהר, שיש עניין לאכול דגים. ועוד דבר, כתוב ברע"א שכבוד היום יותר חשוב מכבוד לילה. אז, אה, אתמול היה לנו דגים. בכל זאת, כשאתה- ב-ב-בעולם היחסים שני תבשילים ככה, אה, גם דגים וגם זה, זה תמיד סעודה יוקרתית. לכן כשאתה עושה לפעמים ברית מילה או בר מצווה קטן, אז אתם עושים גם דגים או רק שניצל. כשאתה עושה את שניהם זה רמה. היה לנו ב-ב-בשמחה הזאת גם דגים וגם בשר. וואו! אז זה יוצא, אנשים אומרים ת'אים, את שון וזה, וטעמתי קצת דברים בבית הכנסת, אז לא בא לי- אז א', יש עניין לאכול דגים גם בסעודה השנייה וגם בסעודה השלישית, וגם צריך לכבד את זה יותר, את ה- את היום מהלילה. אנחנו דואגים תמיד, אה, יש תמיד קצת יותר סלטים אצלנו ב-ביום, לפעמים גם בגלל שלא מספיקים, אה, לחתוך את הכל ב-בלילה, אבל לעשות איזה מעמד חשוב בסעודת היום. אבל זה לגבי דגים. אז רק מי שמזיק לו או שהוא שונא, שזה קיצוני כדי להיות פטור מזה. מה שאין כן לגבי בשר, לגבי בשר, אז, אה, ברור שבן אדם- רוב הפוסקים יגידו מהסדר, בן אדם שאתה מזמין אותו ל- אצלו אף פעם בשר זה לא חשוב. הוא לא אוהב בשר. אז הוא בא לחתונות, בא לזה, לא אוכל בשר, הוא אוכל רק את הדג. ו- אבל לא, אם זה רק מטעמי בריאות, לא. יכול להיות שהוא באמת חובבן של בשר, אבל הוא החליט להפסיק עם הבשר. אז אל תהיה

42:06 דובר 2 חובבן על, על חשבון השבת. שבת בעולם היחסים שלך זה חשוב, יש עניין לכבד בבשר. אז אל תחמיר לי, אל תהיה טבעוני בשבת. אבל ב-ב-במובן שבן אדם באמת לא מתחבר לבשר, אתה- רוב, רוב האנשים מתענגים, לכן אני אומר רוב האנשים יש להם, הם צריכים. אבל מי שלא מתענג, אז זה לא בדרגה של ד-של, של דג. אתה לא צריך לשנוא בשר, רק שאצלך אתה לא נמשך לבשר. לא מטעם טכני, בערב רוצה להיות חלבי, מעדיף עוגה עכשיו. לא זה. אז זה, זה עדין. לצערי, הרבה לא למדו את זה כך, ב- אני מדבר בעולם הרבני שאני שומע, ויותר ויותר אני שומע אנשים ש-שמוותרים על ה-, על ה- אז אני לא מדבר על אנשים שמתפללים מאוד מוקדם בשבת ומגיעים הביתה מאוד מוקדם, אז ברור הם, אה, יאכלו עכשיו בשר בתשע וחצי בבוקר. אז בסדר, אז אני מאמין שאותם אנשים נחים ואחר כך קמים ו-ויש להם סעודה בשרית. אבל, אמ, אבל עקרונית אנחנו- כמונו או הרבה בחוץ לארץ שמגיעים בבית באחד בצהריים, אחד וחצי, אז לא לוותר להם על הבשר ולא להגיד, וגם לחנך את הילדים. "בערב אני רוצה פסטה, בערב אני רוצה לצאת למסעדה חלבית", או ללכת לטיפס[?] בצרפת, אה, זהו, הם רוצים- מוצאי שבת חייבים ללכת לטיפס[?] וזה. זה, זה לא- אה? כן, המסעדה שצרפתים אוהבים שמה. אבל, אה, אבל בקיצור, זה לדעתי אתם מבינים את העניין. זה, זה נקודה חשובה. אני מקווה שניסיתי לשכנע אתכם להעביר את זה הלאה.

43:52 דובר 6 אז בשר צריך בכל הסעודות? אז גם בשר בתוספות?

43:55 דובר 2 בדרך כלל כן אוכלים בשר גם בלילה, גם אז עכשיו, אז זה בשר. זה לא כמו יום טוב שאתה צריך להגיד גם עוף, זה לא יהיה בעיה. ביום, ביום טוב, כן, הבשר-

44:04 דובר 6 גם עוף, בשר בקר.

44:06 דובר 2 ב-ב-ביום טוב זה ממש יש דגש על הבקר. כן? עכשיו, גם שכתוב לגבי שמחה ויום טוב, אגב, ל-אנשים ולנשים יותר קונים להם כל מיני דברים כדי לשמח אותם ביום טוב, זה לא מובטח שיש בכל זאת איזשהו עניין. גם אישה שנהנית מבשר זה, זה יכול להיות דבר חיובי. ההוכחה שכתוב בפוסקים ש-שגם ב-בפורים וגם בשבת ויום טוב, כתוב בקצ"ח בהלכות נידה לגבי חציצה שלא אוכלים בשר, יש מנהג לא לאכול בשרי, אה, שזה דברים שיכולים לשבת בין השיניים ביום המקווה, כן? אז כתוב שכשיש מצווה לאכול אז כן מותר, ומדובר על הנשים. אז נכון שהרבה פעמים הנשים לא כל כך בסיפור כמו הגברים, אבל גם הן בדרך כלל המנהג שהן אוכלות אה איתנו בסעודה, וגם להן ש-- הן יגידו אני מעדיפה להיות חלבי. אז לדון. לדון אם באמת בזמנים אפילו של הזדמנויות הן מוותרות על הבשר, לא אוהבות בשר, לא רק מטעמי בריאות אלא שהן נמשכות. אז אותם אנשים אין מה לעשות, צריך לכבד. וגם מנהג ישראל תורה. אני בטוח שאתם זוכרים את הסבתא שלכם, והסבתא אם היא עוד בחיים תשאלו אותה, היא תזכור את הסבתא שלה. אני מבטיח לכם, במרוקו, באלג'יר, ב-ב-בפולין ובזה הם אכלו בשר בשבת. לא לבלבל את המוח, לא, שלא יבלבלו את המוח. אכלו את זה. אוקיי?

45:33 דובר 2 טוב. הזאת נאמר שהכול קצוב, ואם זה קצוב זה אומר שאם אתה מוציא יותר לתלמוד תורה וזה, אתה תקבל אה תוספות. אבל בשאר הדברים אין לך הבטחה שתקבל תוספות. טוב, לפעמים תפילה מאוד חזקה כן, אבל אין לך הבטחה. אז הוא אומר תיזהר כשאתה מוציא כסף, מי אומר לך שבעוד חודשיים שלוש יהיה לך גם אה עסקים שיכניסו עוד הרבה כסף? אתה לא יודע. אז תצמצם, כי הרי זה מוגבל ואם לא אתה תסתכן. אוקיי? טוב, זה על פי נגלה. אחרי זה יש אמונה מפותחת אבל, אבל זה העניין. מי שכותב את זה גם מאוד יפה. תסתכלו על זה, ממש מאוד יפה. זה המשנה ברורה בביאור הלכה הראשון של תקכ"ט. אז הוא שם אומר, רבים מחדלים מפילא, אומר ראה מלא אנשים שככה הולכים ככה אני הולך לאילת, אני הולך לפה, הולך לשם, הוצאות, הוצאות ובסוף הם מתפל-- הם אומרים יש לי חובות, יש לי זה כי הם משתגעים עם הכסף. בן אדם בנורמה צריך להיזהר עם הכסף שלו. טוב, אחר כך החוט המבדיל בין הקמצן, כן, כי אנחנו ב-ב-בפרט אוהבים היום, אה בפרט בדורות שלנו אנחנו אוהבים לחיות. כן? פעם נזהרנו על הלחם לפני שלושים ארבעים שנה, עכשיו הלחם נזרק בקלות. פעם הלחם היה ב-- על שיש ואתה חותך כמה חתיכות, לוקח על השולחן, עכשיו על השולחן ולהתלכלך, אתה זורק את כל מה שנשאר. טוב, לא ניכנס לבל תשחית ומתי מותר ומתי אסור, זה סיפורים. אבל עקרונית הפכנו להיות מבזבזנים. אז קמצן ודאי שלא, וזה גם פוגע באישה ופוגע ב-בהרבה דברים. אבל בכל זאת, מה שקורה בדור שלנו, שאנשים אה ככה על ימין ועל שמאל וגם ב-- גם

47:35 דובר 2 לפעמים בקדושה, זה לא בכל דבר זה נאמר הדבר הזה. אנשים בא להם לנסוע שלוש פעמים לרבי בשנה או בזה כל מיני דברים. ת-ת-תשמור על הכסף שלך, תיזהר. עכשיו, בלי עין הרע, בן אדם הוא עשיר, יש לו מלא כסף שנכנס. מצוין. לא אומרים לו ב-ב-בכוונה אל תבזבז, אבל בעיקרון בן אדם, אומרים התורה חסה בממונם של ישראל, אז אנחנו צריכים להיות כמו הקדוש ברוך הוא וגם לח-לחסוך, לחשוב על הכסף. אבל בדיוק לדבר הזה או להלכות תלמוד תורה או בהלכות שבת, בשבת ויום טוב, כאן אומרים לבן אדם ת-תצא מהצמצום שלך, מהזהירות שלך ותבזבז כדי שיהיה. ואז מי שמענג את השבת זוכה לאחריו ימי צער ושבת וימים טובים. זה הזמן קצת להכניס את היד לכיס עמוק ולעשות. עכשיו, ב-- בשולחן ערוך זה תמיד אפשר לראות את הסדר המופתי של אדמו"ר הזקן, איך שהוא מסדר את ההלכות. כי בשולחן ערוך דווקא הוא מתחיל עם אדם שהוא מצומצם. בעצם השולחן ערוך, שימו לב טוב מי שלמד בעיון. הוא מתחיל עם המקרה האישי של הטור. הרב יעקב בן אשר כותב על ה-- בטור בסימן-- ב-ב-באמצע הסימן של רמ"ב. התחלת הלכות שבת, ראיתם את זה, כותב עד כמה הוא היה מתפלפל עם זה עם אבא שלו. עד כמה אני צריך, אה, לעשות מאמצים שתהיה לי שבת, אה, מרווח שאני מתקשה להתפרנס ואני צריך עזרה מאחרים. טוב, כואב הלב שאתה שומע הרב יעקב בן אשר כזה דבר, אבל אני מתקשה ל-לזה. ובדיוק עם המקרה הזה השולחן ערוך מתחיל. השולחן ערוך מתחיל עם בן אדם שהוא מקבל כסף מאחרים ובכל זאת הוא יעשה מאמץ. הוא למד את זה מהסמיכות. יש גרסאות בפרקי אבות שיש סמיכות

49:36 דובר 2 בין המשנה ש"עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות" לבין המשנה של רבי יהודה בן תימא, והסמיכוה על המשנה. כן, אז בגרסה שלנו אין את זה, אבל בגרסה הזאת יש סמיכות ולמד שצריך להתאמץ, אבל עם זה הוא מתחיל. אדמו"ר הזקן מתחיל לאט לאט. בלשון בן אדם רגיל, שהוא צריך לכבד בבשר ויין ובכל מיני דברים שיש להם עונג. צריך ל-- צריך לקנות קולה, זה קולה, אם צריך לקנות זה, זה צריך לקנות את זה. ושיהיה הרבה סלטים על השולחן, זה א' ב'. אחר כך מדובר על בן אדם שכרגע אין לו, אז, אז ו-- אבל יכול להיות שהמשכורת נכנסת עוד, עוד יומיים עם הרבה כסף. יכול להיות ש-- שיש לו משכונות שהוא יכול על זה לקחת. אז טוב, אז גם בשביל לעשות שבת נורמלית, אם צריך לעשות הלוואה אז עושים הלוואה. וכאן אני פותח סוגריים על דיון שצריך כן לרשום ולסכם אותו. לדעתי זה בעצם האם אתה לווה כסף גם במקרה ואין לך משכון? כן, אין לך איזה עכשיו-- אתה רוצה לעשות איזו שבת יפה, אתה רוצה איזה אלף חמש מאות שקל, אלפיים שקל, ואין לך עכשיו משכון. טוב, היום ברור שיש לאנשים פחות או יותר בבית דברים שיכולים לשמש כמשכון, אבל של הסכום הזה. אבל תיאורטית בן אדם אין לו משכון. האם הוא ייקח הלוואה? אז ראיתם שבמשנה ברורה ועוד כמה פוסקים אומרים שכן, אתה לווה גם אם אין לך משכון. אדמו"ר הזקן לא פוסק ככה. אדמו"ר הזקן פוסק כמו כמה פוסקים. זה, זה תוספות בעצם. זה בעצם ויכוח. התוספות הקטן שלה. אני לא יודע איך ללמוד בביצה בדף ט"ז. יש שם שתי גרסאות. אז אדמו"ר הזקן אומר זה

51:36 דובר 2 רק אם יש לך משכון. עכשיו מה הסיבה? אז אני פותח, אה, סוגריים. מעניין שלפעמים אתה אומר יש לי ביטחון עצמי, יש לי ביטחון אההה בקדוש ברוך הוא, לא עצמי זה לא טוב. ביטחון בקב"ה, ולכן אני קופץ לים ונכנס לאיזה פרויקט ואיזה משהו ואני בטוח שיהיה, יהיה טוב. אז כן, וביטחון זה דבר חשוב. בחובות הלבבות, טוב, יש ויכוחים בין בעלי המוסר לרבנו בחיי האם ביטחון זה רק שהשם יעשה לך את הטוב שהוא חושב שזה טוב או הטוב הנראה לעין שאתה מצפה. ויכוח ישן. רבנו בחיי הוא אלף שנה אחורה, לא רבנו בחיי התלמיד של הרשב"א, זה משהו אחר. אז הוא כותב-- אז יש ביטחון. אבל מה קורה אם זה ביטחון על הגב של מישהו? בן אדם אומר אני פותח בית ספר, אני לא יודע איפה יהיה לי כסף להתחיל תלמוד תורה, ואני אומר למלא אנשים תבוא, תבוא לעבוד, תבוא לעבוד, תבוא. רגע, אבל אני, אה, אם אני מתחייב פה אני לא אוכל למצוא פרנסה במקום אחר. לא, לא, אתה בספטמבר איתי ואתה-- מלא אנשים שבאים לעבוד אצלך, אתה עוד לא יודע. אז הרבה אמרו הביטחון זה על עצמך, לא על הגב של מישהו אחר. תביא לי כסף, השם בטוח יביא לי, אני אחזיר לך. אז זה עוד בעיה פשוטה. עכשיו אדמו"ר הזקן הוא לא נותן את הנימוק הזה למה צריך משכון. הוא אומר בפשטות כי מי שאין לו משכון אז אין לו חיוב ל-ל-ללוות ולנהוג את השבת בצורה כזאת. פשוט אין לו חיוב. יכול להיות שהנשמה של למה אין לו חיוב? כי באמת אתה לא יכול לשים את הביטחון שלך על מישהו אחר. ביטחון זה-- אל תכניס.

53:30 דובר 2 אתה רוצה ביטחון לקפוץ לאוויר? תקפוץ לפעמים, אבל אל, אל-- לא בחשבון מישהו אחר. אתה בא, אתה, אתה רואה איזו דירה בשתיים עשרה אלף שקל לחודש שכר דירה. וואי, איזו וילה גדולה! אין לך איפה. אני מקווה. אני בטוח. אני אמצא פרנסה וזה. מה פתאום אתה עושה את חשבון מישהו אחר? אוקיי, אז תמיד אפשר ללמוד מזה לקח לכל מיני דברים, אבל תוך כדי יש את המחלוקת באמת בין אדמו"ר הזקן למשנה ברורה, עם משכון או לא משכון. עכשיו, בכל מקרה המשנה ברורה מסיים בסוף, והכל לפי עניין. כאילו בכל זאת, כנראה אם יש לך איזה בכל זאת איזשהו רעיון, יש איזה, יש איזה בכל סיכוי טוב שיכול להיות עסקה טובה. עכשיו בן אדם שיודע שכסף הולך להיכנס לו, גם אם לא משכון זה בטוח, זה בסדר. אתה יודע שהמשכורת מגיעה עוד יומיים, כאילו אז... ואיזו שבת ואין לך עכשיו בחשבון, אתה לא יכול להוציא כסף כי כבר הלכת, אתה באוברדרפט, אבל אתה יודע שזה ייכנס, אז ייכנס בסדר, זה גם בסדר ללוות, אוקיי? וכתוב שאפילו בריבית דרבנן אפשר בעצם לעשות את זה וכולי.

54:42 דובר 7 מה הריבית דרבנן?

54:43 דובר 2 אז שזה לא ריבית קצוצה. טוב, ניתן דוגמאות אחר כך. אמ, אז ככה. אה, אז עכשיו נעשה את ה-- את הדרגות שיש בעצם בשולחן ערוך ובטור לפי ההבנה של רוב הפוסקים, שזה אדמו"ר הזקן, גם המשנה ברורה. לא כמו הט"ז. הט"ז סעיף קטן א' הבין בצורה מאוד, מאוד לא פשוטה שאדם שצריך לקחת מקופת צדקה, פעם בעיירות הייתה קופת צדקה, יש בזה בגמרא בבבא בתרא, יש ב-- יש סימנים שלמים בשולחן ערוך ברנ"ג ביורה דעה. היום זה לא עובד ככה בצורה מסודרת. יש קופות העיר, זה לא עובד. פעם ביום שישי היית דואג לפרנסה של השבוע הבא, כן? אגב, בארצות הברית משלמים הרבה פעמים משכורת כל שבוע. מקבלים צ'ק פעם בשבוע. זה פעם היה יותר ככה נוהג, נכון, עד היום? וב-ב-באירופה וזה, זה פעם בחודש משכורת חודשית. אבל בן אדם ביום שישי היה דואג לכל השבוע הבא. אנשים היו אוכלים שתי סעודות ליום, הנורמה. היום אנחנו עושים שלוש בערך, אבל פעם היה שתי סעודות. מה, אתה גומר בבוקר להתפלל, מבית הכנסת לבית המדרש, ואז אתה אוכל משהו, איזה-- ואחר כך אתה הולך לעבוד, ובערב כשחזרת מעבודה אתה אוכל. זהו. זה שתי סעודות. עכשיו, הקופה הייתה מחלקת אוכל לשבוע. כאילו אתה בא ביום שישי, זה נתן לך אוכל לשבת, ובעצם לשבעה ימים עד, עד יום שישי הבא, שיום שבת תחזור. עכשיו מי יכול לקבל מקופת העיר? זה היה אנשים שמוגדרים כעניים. יש הגדרה בתוספתא, במסכת בבא קמא, במשנה, יש הגדרות. מה אתה מרוויח בשנה, מאתיים בשנה וכולי, כל מיני הגדרות. עכשיו אתה יכ-- אתה בא לקבל, אז מה זה שתי ארוחות ליום? יכולים להביא לך שקיות. הם, הם-- אתה בן אדם אחד,

57:05 דובר 2 הם עושים פחות או יותר כמו אפונה, זה קטנית או אפונה, אורז, תירס או משהו. עושים לך שקית לכל יום, שתי סעודות. כאילו יש לך חמישים גרם לסעודת הבוקר, חמישים גרם לסעודת הערב. כן? בנוסף, ממה לעשות לחם, קמח או-- אז לחם וקטנית. ויש לך מספיק או כסף לקנות את זה, יש לך מספיק לשתי סעודות. עכשיו מה עם שבת? שבת הרי צריכים לאכול שלוש סעודות וגם הסעודות הן יותר עשירות. בדיוק על זה דיברנו. אז ב-- מה שכתוב בתוספתא, שבן אדם שמגיע עכשיו והוא גר בבית שמש ועכשיו הוא נמצא, לא יודע מה, בתל אביב, והולך לקופת העיר של תל אביב, אז כמה אתה נותן לו? אתה נותן לו ט"ו סעודות. וזה ש-- זאת אומרת, לא רק ארבע עשרה סעודות לשבוע, אתה נותן לו שלוש לשבת. וגם לגבי שבת אתה מוסיף משהו. לא לחם וקטנית. אתה מוסיף ירק ודגים. אז שיהיה לו קצת כבוד שבת. אז זה מה שכתוב. על זה אי אפשר לחלוק. אבל הט"ז הבין, זאת אומרת זה מהרמב"ם וכולי, הט"ז הבין שזה מדובר באדם שלא גר פה, אבל אדם שגר פה אין כזה דבר. כתוב "עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות", אל תעשה שבת על חשבון הבריות. לא, פה זה בן אדם שמבקר, אז נותנים לו. אבל שאתה כאדם שלוקח כל שבוע מהקופה של העיר, אין כזה דבר. אין לך כסף, קצת תצמצם לשבת, אתה תקבל את הארוחות, ארבע עשרה סעודות. נקודה. עכשיו, זה עניין אחד. אפשר גם במקום לאכול מאוחר לקחת את הסעודה, אה, סעודה יותר מוקדם וכולי, יש כל מיני פתרונות, אבל תכל'ס ככה הט"ז הבין. רוב הפוסקים לא הבינו כך. אדמו"ר הזקן, המשנה ברורה.

59:19 דובר 2 לא, רוב הפוסקים לא הבינו ככה. למה? כי כמו שהמג"א אומר בייחוד חסרון סעיף קטן ג', "עניי עירך קודמין". זאת אומרת, אם מישהו שמבקר ככה סתם הוא לוקח מהקופה, קל וחומר אם אתה נותן ט"ו סעודות, ודאי שנותנים ט"ו סעודות גם למי שבעצם קבוע, אה, קבוע פה בעיר. אז זה פשוט. אז לכן כולם אומרים אם אתה כבר לוקח, אתה לוקח. עכשיו, יש בעצם כמה דרגות בעונג שבת. יש את העונג, וואו, עשר סלטים, סלמון, הכול על השולחן, מצוין, קינוח. זה... יש שאתה עושה בכל זאת משהו נחמד. זאת אומרת שאתה לא עשרים סלטים או זה, אבל אתה בכל זאת, זה לא לחם וקטנית. יש לך גם דגים, יש לך גם קצת ירק, אז זה משהו ש-- עכשיו יש דרגה עוד יותר נמוכה: לחם וקטנית וכסא דהרסנא. זאת אומרת ש-- כמו סרדינים. אז אה, זה כאילו הדבר הכי מועט שאפשר, תוספת. הרי כשנתנו, נתנו יותר מזה. כש-כשאומרים דגים וירק זה יותר מכסא דהרסנא, אבל אה, זה דרגה זה-- ואחר כך יש דרגה ש-- השבת שלך היא דומה לחול. יש רק שתי סעודות ולחם וקטנית. עכשיו, מי שיש לו כסף, שיעשה וואו, שבת יפה, הרבה סלטים וזה, שייהנה ו-והשם ייתן לו נחלה בלי מצרים וכולי וכולי. מי ש... הוא צריך לקחת מהקופה כדי לחיות. עכשיו זה לא מתמטי, זה או כלום או-- לא, יש אנשים שקצת מרוויחים אבל לא מספיק. אז בן אדם-- יש אנשים שאין להם מזל כזה והם לא יודעים, אה, כל מיני עבודות. לפעמים יוצא להם שמישהו, אה, פינה דבר-- סחורה ממקום למקום, אמר לו, "בוא תעזור לי. אני צריך להביא את הסחורה מפה לפה. אם אתה

1:01:31 דובר 2 יכול לעזור לי, קח קצת כסף". אז לפעמים פה אתה עושה עשר שקל, פה חמש עשרה. אז בוא נגיד בן אדם, אה, צריך לעשות, אה, שבוע נורמלי את אלף שקל ושבת אלף חמש מאות שקל, נגיד. ואני מצליח להביא חמש מאות בשבוע. מה אני אעשה? אז הבן אדם הזה, מה יקרה? גם כמה שאני-- אתה יודע, מישהו מביא לי את הילד שלו ללמוד איתו, אז הוא לפעמים נותן לי קצת כסף ופה עושה וזה, בסדר, אני סך-סך הכול מדי פעם מצליח לגייס חמש, שש מאות. עם זה אני לא יכול לחיות לא שבוע ולא שבת. אז, אה, מה עושים? אז מותר לקבל עזרה. עכשיו כמה עזרה? אז אם אתה כבר הולך לקבל עזרה, אתה יכול לקבל את ה-- את הסעודות ועם הדברים. כן? אז-אז אתה לא חייב גם ל-- כי אתה לא יודע כמה זה יהיה. ת-- גם אם, גם אם היה לך אלפיים שקל-- חמשת אלפים שקל, ת-תמיד כדאי לפעמים קצת לשמור כסף. אתה לא יודע מה הוא הולך לקחת. אז פה מסכן, יש לו בסך הכול איזה שלוש מאות, חמש מאות שקל. לא חייבים להגיד, "אתה יודע, תשמע, כדי שבוע זה צריך אלף ופה צריך זה. טוב אז חמש מאות שיש לי כבר תביא ו--" לא. אם אתה כבר במצב כזה אתה לוקח מקופת העיר והם יספקו לך. יספקו לך את כל הסעודות של השבוע, מותר לך. עד היום זה עובד ככה. בן אדם שבאמת במצב זה לא-לא-לא נכנסים איתו לחשבון קטן. "מה, לא עשית כלום? אין לך אפילו אלפיים שקל?" לא. אם יש לי משפחה עם ארבעה ילדים אני הולך לקופת העיר ולקבל עזרה, אני מקבל אותו

1:03:04 דובר 2 תוקחטון. עד היום זה ככה. זה לא מסודר כמו פעם, אבל עד היום זה ככה. אז בא הבן אדם אומר לי יש לו חמש מאות שקל, הוא לא יכול לא שבוע ולא זה, נותנים לו את כל מה שצריך. אז עכשיו הבן אדם הזה, מה הוא יעשה? מגיע שבת. הוא יכול להגיד, אה, "רגע, אתה כבר חי בניסים". גם לא יודע מה עם קופת העיר, אולי לא יהיה להם כסף. לגבי של ה-- זה לא עובד מתמטי. זה לא בנק בלי-בלי מה-- בלי גבול. אז אולי החמש מאות שקל הוא ישמור לעת מצוקה. או לא, אבל למדתי עכשיו שיעור מלא על עונג שבת, כבוד שבת, נחלה בלי מצרים. בא לי לצאת מהבוץ הזה. אני רוצה להיות עשיר. רוצה לעשות עונג שבת. זה בדיוק השאלה שהייתה לטור. אדמו"ר הזקן מסביר את זה יפה בקונטרס אחרון. זה בדיוק השאלה של הטור. זה המחבר הראשון מתחיל עם המקרה הזה. הבן אדם נהנה מאחרים. השאלה, יש לו קצת כסף, הון עצמי, אבל כזה פעוט. אבל לסכן אותו? נתנו לך! יש לך שלוש סעודות בשבת שנתנו לך, ואפילו לא כסא דהרסנא, נתנו לפניך ירק וקטנית, ירק ו-ו-ודגים. אבל בכל זאת לקנות קצת חצילים, קצת סלמון, משהו נוסף או לא? אז אה, אדמו"ר הזקן אומר לפי ההבנה של הטור שזה מה שהטור למד. הטור למד שצריך ל-ל-לזרז את עצמו. יש לך קצת הון עצמי, כן, כן, תעשה שבת יפה. עכשיו לא חייבים להשתגע להשתגע אבל תעשה מאמץ. אל-אל-- באלטרנטיבה זה בסעיף ו', המקרה של הטור. אז כן צריך לעשות מאמץ. כמובן חומרא מי שיש לו קצת יותר וברור שצריך לעשות מאמץ גדול גם, שיהיה שולחן

1:04:58 דובר 2 יפה, וזה לא, זה לא כלול בהוצאות של, של, של ראש השנה. אתה תקבל את הכסף הזה, יחזור, וזה גם נותן לך ברכה לעשירות. אבל לפעמים אין לך את החיוב, אז אתה לא חייב לעשות את זה. אז בינתיים הבן אדם הזה כן צריך לעשות את זה. אבל מה קורה אם אפילו הון עצמי אין לו? אז אם אין הון עצמי אז אין לו, ובכל זאת הוא קיבל. אז אה, אדמו"ר הזקן כותב על המקרה הזה: אבל אם אין לו כלום משלו, אין צריך לבקש מאחרים שיתנו לו כדי לכבד את השבת, שכבר אמרו: עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות. מכל מקום צריך לעשות דבר מועט בתוך ביתו לקיים מצוות עונג. תעשה איזה משהו שיהיה לך קצת, אה, שמח. לפעמים זה מאמץ. לך תנסה לעבוד אצל מישהו משהו קטן. לך תנסה לעשות משהו כדי לעשות משהו קצת יותר טוב. ואחר כך יש מצבים שאפילו קופת העיר אין לה מספיק כסף לתת לך כל מה שצריך. אז אם אין לך, ואם מה שנותנים לו אינו מספיק לו אפילו לדבר מועט, יצטרכו לצמצם מעט בשאר ימים. מה זה דבר מועט? זאת אומרת שאין לך אפילו משהו לכבד את השבת, אז יש פה מצב שכן בן אדם צריך לזרז את עצמו. עד כדי כך שצריך להגיע למצב לפעמים, רגע, נתנו לך לחם וקטנית, כמות כזאת, שתי ארוחות בשבוע, אז קח פחות. תעשה צלחת עוד יותר קטנה בשבוע וככה יישאר לך יותר. לפחות יהיה לך משהו יותר מכובד. נתנו לך כסף, אתה יודע שזה חמישים שקל לארוחה או פעם זה, אז תשאיר עשר שקל בצד, תסתדר עם עוד פחות. תצמצם את עצמך כי מאוד מאוד מאוד חשוב

1:06:46 דובר 2 בעצם להגיע... אבל בגדול מה זה עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות? זה בן אדם לדוגמה שבכלל הוא לא צריך לבקש כסף, לדוגמה, מהקופה. הוא לא צריך, אבל אין לו מספיק. נגיד שאין לו כלום במצב שהוא יכול לעשות שבת כמו יום חול, שתי סעודות הכי מינימליות, וזה מה שהוא מרוויח. ודאי שאתה לא הולך לקופה בשביל זה. כשאתה הולך לקופה בשביל זה, בשביל מה? בשביל לכבד את השבת. על זה אמרו: עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות. אפילו על כיסא דרך שן אתה לא עושה את זה. זה ממש... אז יש מה לדבר. נכון שהיום זה הרבה יותר מורכב, החישוב, כי פעם מרוב שלא היה שפע של אוכל אז באמת אנשים היו עובדים עם כמויות. היום יש לי כך וכך אורז, כך וכך זה. יש לפעמים בחורים שעדיין זה יכול להיות קיים באנשים בעלי מסירות נפש, אברכים. אני זוכר, היה לי חבר מסלובקיה, אה, לפני הרבה שנים. אז אתה מקבל הרבה שעות בערב שבת. אה, ממש צדיקים. היה, היה לו מלא חברים, ממש חיים, ממש עשו מסירות נפש הרבה שנים ללמוד בכולל. לא היו משתמשים בחשמל בלילה, קצת נרות. היו אוכלים ממש מועט מן המועט, קצת קוני מורס. אנשים שלא היו להם משפחות לפעמים שמאחוריהם שיכולים לתת מלא כסף. ויש את זה עד היום, כל מיני צדיקים כאלו שחיים על קמח ומים. אבל היום זה קצת יותר, בדרך כלל לא בצורה כזאת. אז לכן מה שכן, המושג זה לקחת אפילו שאי אפשר לדמות. אבל אנשים הרבה יכולים להסתדר, ואם הם רוצים לעשות שבת מאוד יפה אז אולי הם יצטרכו לבקש עזרה מקופה. והיום בקלות הולכים לקופת העיר ורוצים

1:08:44 דובר 2 לקבל, ועל זה נאמר: עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות. זה עדיין נשאר המושג, אפילו שזה השתנה מאוד. זה יהיה מאוד קשה למצוא בדיוק המקרים שנכנסים בדיוק להגדרה הזאת, אבל בגדול לקחת מקופת העיר. אה, ואגב, אני רק מעיר הערה שאנחנו, כשנכנסים למושג של עזרה, לפעמים אני לא מדבר על אברכים שאין מה לעשות, אין להם מספיק כסף לחיות. אז ברור שהם עושים כולל יום, כולל ערב, ויש תלוש לפה ויש תלוש לשם. בסדר, על זה לא מדברים, כי בן אדם זה המקרה קצת של הטור. אין לי מספיק כדי לחיות. כן, אבל אנשים שהם כן מתפרנסים אבל מצומצם, או בגלל החלומות שלהם, כמו שהוא אומר פה דוגמאות, גם כשיש לך כסף אבל אל תבזבז יותר מדי בצורה שזה יגרום לך לבקש כסף, כי על זה אמרו: תעשה שבת חול. אז היום לבוא לקבל מה... עכשיו, אם מישהו מתנה, מותר, כאילו בא לך לתת למישהו, לעזור לו. לא שאסור לו לעזור לו, אבל לבקש מקופת העיר זה לא דברים פשוטים. היום עושים את זה הרבה יותר בקלות, ולזכור את זה שעשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות. עכשיו, אמ, בוא נדבר על דברים, שני דברים נוספים קטנים שמאוד נוגעים למעשה. יש את כיבוס בגדים. יש את הגמרא, מפורסם בבבא קמא דף פ"ב, התקנות של עזרא, עשה תקנות עזרא ואחד מהם שיהיו מכבסים ביום חמישי לכבוד שבת. וזאת אומרת לכבס ביום חמישי, לא לכבס ביום שישי, וזאת לכבוד שבת. יש שני פירושים איך להבין את זה. נחלק את זה בין המגן אברהם לאליה רבה. האליה רבה לומד את זה מרש"י, אבל המגן אברהם אומר ככה, סעיף קטן ג'. הוא אומר, מה הכבוד

1:10:56 דובר 2 שבת? לא, לא שהכיבוס זה לכבוד שבת, שיהיה לך בגד נקי זה לא הפשט, אבל התקנה היא שאנשים, הרבה אנשים, אמ, העניין הוא ככה שהתקנה היא: אל תעשה ביום שישי את הכיבוס. מה זה כיבוס של פעם? כיבוס של פעם זה סיפור. או שאם יש לך-- יש בתים שיש לך מים שאתה יכול לרדת ככה, בתים של עשירים היה להם אפילו אצלם, אבל הרבה בתים אתה צריך ללכת קצת לנהר ולהישאר שם הרבה זמן, ואתה תולה את זה על הענפים של העצים, ואז אתה חוזר ואתה מנקה ולוקח זמן. אז זה יכול לקחת כמה שעות. אז עזרא תיקן, אין בחירה חופשית. אתה רוצה לכבס ביום שישי? אתה לא יכול. יום חמישי. עכשיו יום חמישי זה לא-- הרבה אומרים שזה לא דיוק. אם אתה רוצה יום רביעי, אבל לא בשישי. למה? כי צריך לכבד את השבת. צריך הבית נקי, צריך אוכל טוב, צריך לבשל, לפעמים לעשות קניות בשוק. אז זה לוקח זמן, ואם תכבס ביום שישי בסוף יצא לך שבזבזת מלא שעות ולא תעשי מספיק סלטים לשבת ולא תספיק לקנות את זה ותפספס את השוק וזה. אז זה פשט. ככה מגן אברהם מביא. זאת אומרת, מכבסים ביום חמישי לכבוד שבת, הכבוד-- כדי לשמר את כבוד השבת של ההכנות של יום שישי. אז ביקשו ממך: אל תכבס לי ביום שישי, רק תכבס לי לפני זה. זה פירוש אחד. האליה רבה אומר: לא, זה לא פשט. הוא לוקח את המג"א ודוחה אותו, וגם לומד את זה מרש"י. רש"י בדף פ"ב בבבא קמא, כתוב מכבסים לכבוד שבת, אומר, הוא-הוא-הוא ביום חמישי אומר מכבסים לכבוד שבת. כאילו מה? כתוב בגמרא שמכבסים-- לא! אומר הכיבוס לכבוד

1:12:56 דובר 2 שבת. עזרא פחד שתבוא עם הבגד שלך לא נקי בשבת, אז לכן הוא אומר תכבס. עכשיו למה הוא אומר לכבס ביום חמישי? אין, זה לא-- אין בעיה ביום שישי. זה לא זה. אלא מה? אנשים הרי מאוד עסוקים ביום שישי, ואז יוצא שהם לא יכבסו ויגיעו עם בגד מלוכלך. אנשים יעדיפו לבשל, כמו שהרא"ש אומר, עם ישראל אדוקים במצוות עונג שבת. אנשים אוהבים להשקיע בזה. אז אתה משקיע ב-ב-בשבת, ביום שישי, על הקניות, בישול. אז מה יקרה? יקרה שאתה לא-- לא יהיה לך בגד נקי, והוא תיקן, עזרא, שאתה צריך שיהיה לך בגד נקי, תיזהר בזה. יודעים שצריך בגד נקי בשבת, אבל, אבל לפעמים לא-- אם אין לך זמן, אין לך זמן, אז דואגים לך. אז תכבס ביום חמישי כי אני חושש שלא יהיה לך זמן לכבס ביום שישי. זאת אומרת, לפי ההסבר הזה אין משהו נגד יום שישי, זה רק חושדים שהיות ואנשים עסוקים בלהכין את השבת בבישולים ובקניות אז הם לא יכבסו. אז אמרו תכבס ביום חמישי כדי להבטיח את זה. אבל לפי ההסבר הזה יום שישי הוא לא כזה חמור. אז היום בכלל יש את השאלה, גם נלך בשיטת המגן אברהם, זה גם שאלה. אנשים שואלים, השואלים היום אומרים: יש לנו מכונת כביסה היום, אז כל הסיפור ירד. לכאורה זה תקנת עזרא, כי אתה לא תכבד את השבת. יש לי זמן. אני ב-ב-ביד שהכנסתי את ה-את האוכל לתנור, אני לחצתי כפתור של המכונת כביסה וזה מסתובב לבד. אחרי זה יש כאלו שאמרו: כן, אבל זה לוקח זמן לתלות. אולי זה חלק מתקנת עזרא? טוב, לתלות שתי דקות בחוץ. אז אחד אמר: טוב, אם יש לך מייבש, מייבש כביסה

1:14:55 דובר 2 אז גם לא לוקח זמן. אבל-- ויש כאלו ש-- יש כמה גדולי הרבנים של הדור, יש כאלו שאמרו לא, אני זוכר הרב אלישיב או אחד מגדולי הפוסקים שאמר: לא, יש תקנת עזרא. הוא לומד כמו המגן אברהם, אומר לא יהיה כיבוס ביום שישי. זו הייתה תקנה. בסדר, היום זה קצת השתנה, אבל זו התקנה. טוב, רוב הפוסקים היום מקילים, אבל לפי האליה רבה, לעניות דעתי, זה אפילו לא מתחיל. אם כבוד שבת, כמו שהוא למד מרש"י, כבוד שבת זה הוא רק תיקן, נתן תקנה ש-- כעצה טובה שהכיבוס-- שיהיה לך בגד נקי, תדאג לך שיהיה בגד נקי. לכן תעשה את זה יום חמישי, כי אם אין לך זמן ביום שישי. אבל אם אני מציע בפרט שיהיה לי זמן גם לזה וגם לזה, מה הבעיה? אין בזה בעיה של תקנה עקרונית. עכשיו, אם מסתכלים באדמו"ר הזקן, הוא למד ממש, אפילו שהרבה פעמים הוא הולך עם המג"א, הוא לומד בפירוש כמו האליה רבה. הוא אומר שה-שהסיבה של הכיבוס, עזרא תיקן שיהיו מכבסים בגדים בחמישי בשבת מפני כבוד השבת. מה הכוונה? כדי ללבוש לבנים בשבת. אבל בערב שבת אין פנאי לכבס מפני שצריך להתעסק בצרכי השבת. אז לכן רצו שתבוא לשבת בבגדים נקיים. אז אמרו לך עצה לעשות את זה ביום חמישי. זה האליה רבה. ו-ובגאונות אדמו"ר הזקן גם מצטט את רש"י. זה הדיוק של האליה רבה הוא מרש"י, אבל בטעות, לעניות דעתי, הכניס, אה, הערה וכתב מגן אברהם סעיף קטן ג'. מה פתאום? אדמו"ר הזקן הביא רש"י. מה אתה מכניס לי עכשיו מגן אברהם הפוך? תכתוב לי דלא כמגן אברהם סעיף קטן ג'. זה בל-- אדמו"ר הזקן בדיוק נוקט את האליה רבה נגד. לכן

1:16:50 דובר 2 הוא ציטט רק את רש"י. בכלל הוא לא מביא פרי מגדים, אליה רבה ודברים. בדרך כלל אתה תראה ב-- לא כל כך, אה, אה, יותר ב-ב-בפוסקים של ה... אבל תכלס הוא מביא פה את המקור, ובדיוק זה הפשט פשוט בסוגיה. אז לכן, לכן הרבה אתם תראו על אומרת כל הדרך זה ספר נפלא, כי בכל זאת יש הרבה הערות מעניינות. גם עבדו על-על ספר שהרב אשכנזי עשה. יש כל מיני הערות, אבל רואים שיש פה הרבה הערות שכנראה היה פה חוסר עיון ב-בסוגיה כדי לכתוב כזה דבר. לא-לא צריך לצטט פה מגן אברהם, זה הפוך, זה הפוך ממגן אברהם. אוקיי, אז היום לשיטת אדמו"ר הזקן ברור שבמיוחד שיש מכו-- מכונת כביסה, בכלל השאלה לא מתחילה. ברור שאפשר להכניס כביסות גם ביום שישי. אוקיי. עכשיו נושא אחרון, והוא גם מאוד מאוד מעסיק. כל ה-- כל הדברים הללו אתם מבינים שזה יהיה שאלות. יש לכם שיעור, אה, לא חייבים לעשות את כל ה-- כל הדיוקים והדברים, אבל כשאתה עושה שיעור ל-לקהילה, אה, יש לך את הכיבוס, יש לך את עונג השבת, את הבשר ואת היין בשבת, יום טוב וכולי וכולי. זה נושאים שכולם צריכים לדעת אותם. ו-ולגבי יש עניין של כבוד שבת, מנהג ללוש לחם לכבוד שבת. אז, אה, גם כאן יש ויכוח עצום בהבנה בין האליה רבה לבין המגן אברהם. את המגן אברהם אדמו"ר הזקן דווקא יביא-- הוא יביא את הפשט של האליה רבה ובסוגריים הוא יביא את המגן אברהם. אז, אה, אני מסביר. דבר ראשון, המנהג הוא שתי דברים, הוא ללוש ביד. אל תקנה לחם מהחנויות, תעשה בעצמך לחם. זה א'. ב', תעשה לחם בכמות של הפרשת חלה. אז זה

1:18:51 דובר 2 גם עוד סיבה לא לקנות מחנות, כי חנות הוא-- גם אם הם יהודים הם עשו הפרשת חלה, לא אתה. אתה צריך לעשות הפרשת חלה. למה יש מושג לעשות הפרשת חלה? כמו שתלמדו לגבי ראש חודש אלול כתוב שלכאורה החיוב של הדלקת נרות זה על הבעל. אבל למה הנשים לוקחות את זה על עצמן? למה? כי היא כיבתה נרו של עולם. נר ה' נשמת אדם. היא החטיאה את אדם הראשון, אז היא מתקנת את זה. ויש גם בירושלמי שהיא פגמה בחלתו של עולם. כי הרי העולם זה בצק גדול, אה, אדמה, והוא לקח, אה, מהאדמה לעשות את ה-- את אדם הראשון. אז היא-- זו הייתה הפרשת חלה של העולם, אדם הראשון, והיא פגמה בזה בעבירה שהיא גרמה לו. אז לכן יש מושג ל-- מתי זה קרה? ביום שישי. גם הכיבוי נרו של עולם, החטיא אותו ביום שישי שלוש שעות לפני שבת, וגם ההפרשת חלה היא פגמה ביום שישי. אז לכן ביום שישי יש עניין שהאישה תדליק נרות לתקן את הכיבוי נר-נרו של עולם וגם את ההפרשת חלה. עכשיו אני-- מאמר המוזכר ברוך השם היום, אה, עשיתי הרבה בלגן ב-בצרפת בשיטה של ה-- של הרבי ושל הצמח צדק, אז היום זה כבר מאוד מאוד תפס. אבל, אה, הפרשת חלה פעם בחב"ד, עד היום יש כאלו שלא יודעים, זה קילו שש מאות שישים ושש אצל רב חיים נאה, היו עושים ככה בחב"ד הרבה. ספרדים זה יותר אלף חמש מאות שישים, משהו כזה. והחזון איש בשביל להפריש עם ברכה זה יותר משתי קילו מאתיים וכולי. כן. אבל, אה, אז אצלנו בחב"ד היה מ-מ-מפורסם קילו שש מאות, אה, שישים ושש. אבל, אה, יש צמח

1:20:38 דובר 2 צדק מפורש שמצאנו בפרט במילואים וכולי, שאומר זה קילו מאתיים שלושים עם ברכה. היום יש הרבה שמפרישים קילו מאתיים שלושים בלי ברכה, אבל אנחנו מברכים מקילו מאתיים חמישים של קמח ושלושים עם ברכה. ו... אז, אה, אני לפני עשרים וחמש שנים פרסמתי בכל מקום את ה-- את הצמח צדק הזה ועשיתי מזה רעש גדול. בארץ רוב הרבנים הפכו ל-- שרואים את הצמח צדק בכלל, הלכו עם מיד עד הסוף. התגלה שבארצות הברית תמיד היה קילו מאתיים שלושים עם ברכה. הרבה לא ידעו מזה. הרב דבורקין ככה כתב שזה קילו מאתיים שלושים עם ברכה, והוא אמר שהוא קיבל מרב, אה, אחד מהרבנים שהלך להביא את הרבי מהספינה. אמ, טוב, לוויטין. וזה ששמע שגם בליובאוויטש היו מפרישים כמו הצמח צדק מקילו מאתיים שלושים עם ברכה. אוקיי? אז, אה, אז ז-זה מאוד עוזר כי זה פחות מקילו שש מאות ומשהו של חלה. אז צריך לנסות גם לאפות וגם להפריש חלה. עכשיו, לגבי אפייה, מעבר לסיבה של הפרשת חלה, יש סיבה שבזה חלוקים המגן אברהם והאליה רבה. האליה רבה אומר ש... הסיבה שאתה אופה כי זה יותר כבוד. שאתה עושה בעצמך חלות. תמיד בבית אתם מרגישים את זה. מי שקונה רק חלות, רק חלות, ופתאום האמא מתחילה לאפות, אתם תראו איזה הרגשה זה עושה. אה, כשאתה אופה חלות זה, זה עולם אחר. כולם מרגישים עד היום הזה זה מג'יק. כן? יש הרגשה מיוחדת של חלות של שבת. אז לכבד את השבת אתה צריך לאפות. המגן אברהם אומר לא. בכלל, רוב האנשים הם קונים לחם מגויים. הרי אין איסור לקנות פת מהגויים. פת, פת בעל הבית כן, אבל פת נחתום, אם אין בעיה, היום יש

1:22:39 דובר 2 הרבה בעיות במאכלים, אבל פת, זה מותר. הבית יוסף קצת יותר מחמיר בפת פלטר. קצת, אה, לפי ה-- לפי הבית יוסף זה רק אם אתה לא יכול להשיג מיהו-- מיהודי, אבל אם אתה יכול להשיג מיהודי אתה טורח. אפילו אם צריך קצת ללכת צריך ל-- מה שאין כן לפי הרמ"א גם אם אתה יכול להשיג, אבל בא לי, זה יותר קרוב שמה, או יותר טעים, זה מספיק. ואז באמת מתי אנשים נזהרו לגבי פת עכו"ם? הם יותר נזהרו לגבי שבת או בעשרת ימי תשובה, בתר"ג כתוב. או. אז ממילא הסיבה שצריך ללוש פת לשבת-- אגב אני מעיר, דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר, כתוב פה באדמו"ר הזקן מתי צריך לאפות חלות? לא כתוב. כתוב לכבוד שבת. מתי? אולי ביום חמישי בערב, אולי ביום חמישי. הרי אישה רוצה להתקדם, יש לה מה ל-- מה לעשות, אז היא רוצה לאפות חלות. לא כתוב שזה דווקא ביום שישי. דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר. בתקכ"ט מפורש באדמו"ר הזקן שהמנהג ללוש הוא בערב שבת ובערב יום טוב. אוקיי. בכל זאת, בכל זאת, יותר טוב לעשות מלא לעשות. אם מישהו אומר אני מורה ואני חוזר את זה ואחרי שמכניסים דברים לתנור לא יספיק לעשות חלות, אבל מי שיכול לעשות חלות ביום שישי זה יהיה הכי טוב. זה כתוב בפירוש, אבל ביום שיש-- בערב שבת ובערב יום טוב. עכשיו ככה. אמ, אז המגן אברהם, מה זה לאפות חלות? אל תקנה מגויים, שיהיה לחם של יהודי לכבוד שבת. זה הפשט. אז ההלכה אומרת זה שאתה אופה בעצמך, גם אם אתה קונה מיהודי תאפה בעצמך, זה כבוד יותר שאתה תאפה לשבת. אבל

1:24:32 דובר 2 לפי המגן אברהם אם זה יהודי מוכר לחם אז תקנה לו, אין בעיה. טוב, תהיה לך את הבעיה של הפרשת חלה, אבל בוא נגיד שאין לך מספיק קמח לעשות הפרשה וזה אתה רוצה-- אז אתה רוצה פשוט לקנות. הבעיה העיקרית זה לחם של גויים. אז אדמו"ר הזקן, איך הוא למד? בפשט אדמו"ר הזקן אומר כמו האליה רבה, הוא אומר שאופים את החלות כי האפייה זה לכבוד שבת, ורק בסוגריים הוא מביא בסעיף ט'. מה זה בסוגריים? כי הוא מסתפק. האם גם לחשוש למגן אברהם? מאי נפקא מינה? מאוד מעניין. בוא נגיד מישהו אפה חלות לשבת, אז זהו, עשיתי את הכבוד שבת אבל בסדר, גם קניתי מהגוי בגט. אז האם, האם מותר לאכול-- אני יכול לאכול בגט בשבת? טוב, יש לי מספיק אבל סתם בא לי לקחת, לקחת, אה, בגט עכשיו. אז, אה, נתת ארוחת צהריים ב-ב-ביום שבת ב-ב-בצרפת. כבר ישנת מלא זמן והשבת יוצאת באחת עשרה. אתה אומר אני אעשה מנהג צרפת, לחם וקממבר, כן? בגט. אז, אז אתה תרצה לעשות את זה. אז המגן אברהם יגיד לך לא, סליחה. בשבת מקפידים לא לאכול לחם של גויים, רק לחם של יהודים. אבל לפי האליה רבה מה הבעיה? אפיתי לחם, עשיתי כבוד שבת, אפיתי לחם, בא לי סתם עכשיו לטעום בגט. אז לכן אתה תראה בכל זאת הביא את זה, אף על פי שהוא מסתפק, כדי להגיד אפשר גם להתייחס לטעם של המגן אברהם, ולכן כדאי לא לאכול לחם של גויים. היום ברוך השם במדינה-- במדינה שלנו אין לנו את הבעיה, במדינה של, של בעצם שבחוץ לארץ היום יש הרבה נחתומים יהודים. אז ברוך השם הכל בסדר. מה שיש כן מאוד

1:26:28 דובר 2 בעיה בארץ, הרבה לא יודעים את זה, וגם בחוץ לארץ במקומות של היהודים, לפעמים גם אם היהודי לא הדליק את התנור אומר טוב בדיעבד טוב תדליק הרי על פי ההלכה מותר לחם של של גויים, כל המרכיבים הם בסדר, אבל השולחן ערוך אוסר את זה. כל ההיתר לקחת לחם מגויים זה מתי שבעל הבית גוי, הנחתום הוא גוי, אבל אם הנחתום הוא יהודי לא יכולים לקחת לחם של גויים. אז לכן צריך מאוד מאוד להיזהר בזה. ויש אנשים שהיהודי הדליק את התנור, אבל כל פעם שמדליקים-- שפותחים, יש תנורים כאלו שאתה פותח אותו ומכבה אותו, אז צריך כל הזמן להשאיר איזה מבער דלוק שמה בתוך התנור שתמיד יחמם, כי לחם שהערבי יכניס והוא הדליק את התנור בגלל שהוא סגר או הדליק את התנור, אתה לא תגיד טוב בדיעבד לא נורא, זה לחם של של גוי שמותר. מה פתאום. הבעל הבית פה של המאפייה הוא יהודי. אין היתר. טוב, היחיד שנתן איזושהי קולא זה הרב משה פיינשטיין. רצה להגיד שזה היתר, אבל בסדר, זה לא, לא כל כך התקבל.