הלכות תקיעת שופר - הרב ברוך לבקיבקר שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 אנחנו נמצאים בסמיכות לראש השנה. אנחנו נדבר על הלכות ראש השנה. ראש השנה באופן כללי הוא החג שבו אנחנו מקבלים את מלכותו של הקדוש ברוך הוא עלינו, ממליכים את הקדוש ברוך הוא, קבלת עול מלכות שמיים, והמצווה העיקרית של ראש השנה היא מצוות עשה שיש לנו מדאורייתא, מצוות תקיעת שופר. תקיעת שופר, למרות שזה בעצם גזירת הכתוב, כי כמו כל המצוות, מצווה שקיבלנו עלינו: "בחודש השביעי באחד לחודש יום תרועה יהיה לכם", "בחודש השביעי באחד לחודש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה", והמצווה היא בעצם לתקוע בשופר. לגבי המשמעות של תקיעת שופר, אז ישנם-- ישנו ביאור באמצעות משל של הבעל שם טוב, ישנו משל של הרב מברדיצ'ב, רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, סנגורם של ישראל. הבעל שם טוב מביא משל על בן מלך שגלה לזמן ממושך מארמון המלכות, ועד כדי כך שהוא שכח בכלל-- המלך שלח אותו לאיזה מקום נידח והוא הגיע לאותו מקום והתחבר עם האנשים שגרים שמה, שלא כל כך היו אנשים רצויים, ועד שהוא אפילו שכח את השפה שבה מדברים באזור המלך, במדינת המלך, בהיכל המלכות. ויום אחד אביה-- האב קורא לבנו ומודיע לו שיחזור חזרה. מגיע להיכל המלכות ואפילו לא יודע איך לדבר איתם, עם השומרים שמה, לומר: אני הבן של המלך. ואז הוא צועק: "אבא, אבא, הצילני!" וכשהמלך שומע את הצעקה של הבן אז צעקתו של הבן נגעה כל כך למלך והמלך מיהר להשיב את הבן אליו. נשמות ישראל, הקדוש ברוך הוא שלח אותנו כאן לעולם הזה ואנחנו נמצאים לפעמים, הנשמה שיורדת לגוף ולפעמים שוכחת. הגוף מעלים ומסתיר באופן כזה שאנחנו אפילו כבר שוכחים את השפה. מגיע ראש השנה, אנחנו צועקים לקדוש ברוך הוא: "אבא!".

02:46 דובר 2 וכפי שהרבי מוהר"ש אומר שהצעקה היא לא כל כך, לא כל כך נוגע התוכן של הצעקה, אלא עצם הצעקה שיהודי צועק מקרב ליבו לקדוש ברוך הוא, והקדוש ברוך הוא אכן מקבל את הצעקה הזאת ומביא אותנו אליו להיכל מלכותו. זה משל אחד. משל שני של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב על אותו מלך שהסתבך ביער ולא מצא את הדרך לצאת. היו גשמים וקור, אף אחד לא הסתכל עליו ובסופו של דבר הוא מצא איזו בקתה ואדם אחד שנמצא שמה, הוא לא ידע שזה המלך, הוא הכניס את המלך אליו לביתו, חימם אותו, נתן לו בגדים, הלביש אותו ודאג לו שיוכל לחזור חזרה למקומו. אותו מלך מינה את אותו, את אותו אדם שהציל אותו ודאג לו כדי-- דאג לו והביא אותו חזרה, מינה אותו לשר. יום אחד השר הזה עשה דבר בלתי רצוי ודנו אותו להיפך החיים. ביקש אותו שר בקשה אחרונה לפני גזר הדין, ביצוע גזר הדין, שילבישו אותו באותם מלבושים, את הבקשה האחרונה שלו, שילבישו אותו אותם מלבושים שהוא לבש, שהמלך ילבש את אותם מלבושים שהוא לבש כשהוא הגיע אליו ל-למקום ה-- באותו מקום ביער. וכשהמלך לבש את אותם בגדים הוא נזכר על כל המהלך שאותו אדם, מה שהוא קיבל למרות שהוא לא הכיר אותו ולא ידע מיהו, את גדלותו, בכל זאת הוא קיבל אותו ובאופן הנפלא ביותר התגלגלו רחמיו והוא ביטל לכן את גזר הדין. וזהו בעצם כאשר הקדוש ברוך הוא בא לתת את התורה ואף אחד מאומות העולם לא שם לב אליו ולא רצה לקבל אותו. ועם ישראל, העם היחיד שקיבל ואמר נעשה ונשמע, באים-- מגיע ראש השנה מבקשים בני ישראל מהקדוש ברוך הוא תלבש את אותם בגדים

04:58 דובר 2 שלבשת בזמן שקיבלנו את התורה. תקיעת השופר, קולות וברקים, קול השופר הולך וחזק מאוד, וכאשר אנחנו תוקעים בשופר ולובשים את קולו של השופר, מתגלגלים רחמיו של הקדוש ברוך הוא על כל אחד ואחד מאיתנו, בפרט בתקופה שבה אנחנו נמצאים, שאנחנו מחכים לתקוע בשופר גדול לחירותנו, אנחנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא שאכן יתקע בשופר גדול ונזכה באמת שעוד בזמן שאנחנו לומדים את ההלכות שקשורות לתקיעת שופר כבר נזכה להתגלות של הרבי מלך המשיח, לתקוע בשופר גדול לחירותנו, כמו שאנחנו נזכיר את זה גם כן בתפילות של ראש השנה, אבל כבר זה יהיה כבר אחרי הגאולה שכבר זכינו וזוכים להתגלות של מלך המשיח תכף ומיד ממש. המצווה של תקיעת שופר, נאמר בתורה בראש השנה פעמיים מוזכרת המילה תרועה. פעם שלישית שמוזכרת המילה תרועה בהקשר למצוות תקיעת שופר זה לא נאמר על ראש השנה, זה נאמר על תקיעת השופר בשנת היובל. ואנחנו למדים היקש של ראש השנה ויובל, שני-- בשניהם יש לנו בסך הכל שלוש תרועות, ולכן אנחנו מצווים לתקוע בראש השנה שלוש פעמים תרועה. אבל נאמר "והעברת שופר תרועה", "תעבירו שופר בכל ארצכם". זאת אומרת לא רק תרועה, אלא גם יש העברת השופר. מה פירוש העברת השופר ותעבירו שופר? העברת השופר פירושו תקיעה, קול פשוט שזה מתבצע קול אחד כזה לפני התרועה וקול אחד כזה לאחר התרועה, ואם כן יוצא שבראש השנה אנחנו אמורים לתקוע תשעה קולות, שלוש תרועות, תקיעה אחת לפני התרועה ותקיעה אחת לאחר התרועה. אנחנו הרי יודעים שאנחנו תוקעים מעבר לכך הרבה מאוד קולות ולא רק תשעה קולות, אנחנו מגיעים בסופו של דבר למאה קולות. איך הגענו לשם? איך אנחנו אכן מגיעים לכזה ריבוי של קולות? נכון שיהודים הרי

07:26 דובר 2 מהדרים במצוות, וכפי שחז"ל אומרים, שתוקעים ומריעים כשהם יושבים ותוקעים ומריעים כשהם עומדים, אז במילא מסתתמות טענותיו של הבעל דבר, של השטן. אבל בכל זאת, איך אנחנו מגיעים לשם? היות שנאמר בתורה תרועה, ותרועה יכולה להתפרש בכמה אופנים. יכול להיות שהתרועה היא בלשון חז"ל גניחה. גניחה פירושו שאדם כואב לו, מתחיל לגנוח. זה סוג אחד של תרועה. יכול להיות שהתרועה היא יללה, כמו שאדם בוכה, מתחיל ככה כביכול ליילל ככה עם קולות קצרים יותר. ואפשרות שלישית, שזה גם הגניחה וגם היללה. זאת אומרת, יכול להיות שאנחנו זקוקים לתקוע — התרועה היא גם גניחה בתחילתה ובהמשך יללה. היות ויש לנו את שלושת האפשרויות הללו, ולכן אנחנו בעצם תוקעים, כדי לקיים את המצווה כהלכתה ובשלמותה, אנחנו תוקעים את כל האפשרויות שהעלינו כרגע, ואז הסדר הוא כזה. אנחנו תוקעים תקיעה, לאחר מכן גניחה, שזה בעצם מה שאנחנו קוראים לזה בשפה של היום שברים, ויללה, שזאת התרועה שאנחנו — הקולות הקצרים שבתרועה. לאחר מכן תקיעה. כפי שהזכרנו קודם, אנחנו צריכים לתקוע שלוש תרועות, ולכן בסדר הזה, תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה, אנחנו עושים את זה שלוש פעמים כדי שיהיה לנו את השלוש תרועות. וכפי ההסבר הזה, אז התרועה היא גם ש-שברים וגם תרועה, ולכן אנחנו תוקעים בסדר הזה שלוש פעמים: תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה. וראשי תיבות זה תשר"ת. תקיעה, שברים, ה-ה-רי"ש של התרועה, כי אם אנחנו נשים ת' אז יצא לנו את הת' של התקיעה, ולכן הסדר הוא תשר"ת. לאחר מכן אנחנו תוקעים תרועה שהיא כגניחה לבד: תקיעה, שברים ותקיעה, שלוש פעמים. הסדר הזה בסופו, בשלב השלישי, הסדר השלישי הוא תקיעה, תרועה ותקיעה. זהו בעצם הסדר של קולות השופר. כשאנחנו מגיעים לחשבון, יוצא לנו שבעצם אנחנו תוקעים

10:29 דובר 2 שלושים קולות בסך הכל, כי כל סדר כזה, יש לנו בתשר"ת ארבע קולות, תש"ת שלוש קולות, תר"ת שלוש קולות. בסך הכל יוצא לנו עשר קולות. מכפילים את זה כפול שלוש, אנחנו מגיעים לשלושים. אלה התקיעות שיהודי מחויב כדי שאנחנו נצא ידי חובה מדאורייתא. אלה הם אכן השלושים קולות שבהם אנחנו מחויבים כדי לצאת ידי חובת מצוות תקיעת שופר מדאורייתא. חכמים אבל תיקנו שנוסף לכך שאנחנו תוקעים את השופר כתקיעת שופר לצאת את החיוב, חיוב מצוות תקיעת שופר מדאורייתא, שאנחנו גם כן נתקע בשופר את קולות השופר גם במהלך תפילת מוסף. תפילת מוסף בראש השנה היא מיוחדת. כל תפילות מוסף במשך השנה יש לנו שבע ברכות. זאת אומרת, שלוש ברכות ראשונות של תפילת שמונה עשרה ושלוש ברכות אחרונות. הברכה האמצעית היא הברכה או של השבת או של היום טוב, שזה וב-באותם — במהלך אותה ברכה אנחנו מזכירים את הקורבן של אותו היום, אם זה שבת, אם זה ראש חודש, אם זה חג ואם זה יום כיפור. בראש השנה יש שוני בתפילת המוסף. בתפילת המוסף בראש השנה אנחנו מוסיפים, בעצם אנחנו במקום שיהיה לנו שבע ברכות בתפילה, אנחנו מוסיפים עוד שתי ברכות, שהברכות האמצעיות הן שלוש ברכות. נקראות בלשון חז"ל, "אמרו לפניי מלכויות כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שיעלה זכרונכם לפניי, ובמה? בשופר", אז אנחנו גם כן, הברכה השלישית היא הברכה שמתקשרת לעניין השופרות. בכל אחת מהברכות הללו אנחנו מזכירים את התוכן, מזכירים פסוקים בתורה, בנביאים, בכתובים שמדברים על מלכותו של הקדוש ברוך הוא בברכת המלכויות, ובשופרו — בזכרונות, ברכת הזכרונות, פסוקים שמדברים על זכרו — שהקדוש ברוך הוא מעלה לזיכרון וזוכר את מעשי אנוש וזוכר את מה שאת עקידת יצחק

13:10 דובר 2 וכן הלאה. גם כן עשרה פסוקים, וש-שלושה פסוקים מהתורה, שלושה מהכתובים והנביאים, ופסוק האחרון, פסוק נוסף, העשירי, פסוק מן התורה, חוזרים על עוד פסוק מן התורה. ואנחנו יש לנו אחר כך, יש לנו את ברכת השופרות, ששם מדובר אכן בברכה הזאתי על מעמד הר סיני, השופר שהיה במעמד הר סיני, "אתה נגלית בענן כבודך על עם קדשך לדבר עם ה-- נתת לנו את התורה", ובברכה הזאתי, הסיום שלה הוא כמובן, "שומע קול תרועת עמו ישראל ברחמים". חכמים באו ותיקנו שאנחנו גם כן, נוסף על התקיעות שיצאנו כבר ידי חובה מדאורייתא, שתקענו ברצף את אותם שלושים הקולות, אנחנו גם כן נתקע בשופר במהלך התפילה. אנחנו נתקע מספר קולות אחרי תפילת ברכת המלכויות, אחרי הזכרונות ואחרי השופרות. מהו סדר, כמה קולות אנחנו נתקע בכל ברכה? וכאן יש לנו כמה סוגי מנהגים. קודם כל, התקיעות של תפילת מוסף זה אך ורק בציבור. זאת אומרת, יחיד לא תוקע את אותם, את אותם קולות השופר, לא תוקע בשופר במהלך תפילת מוסף אם הוא מתפלל לצערו ביחיד, אדם שלא מרגיש טוב וכדומה, שאדם שאין מגיע, נמצא איזה שליח באיזשהו מקום ונמצא שלא נמצא אין אפילו מניין בראש השנה, אז הוא מתפלל בתפילת יחיד, ותפילת יחיד לא תוקעים בשופר למרות שיש מישהו שיכול לתקוע בשופר. זאת אומרת שהיחיד הזה מתפלל תפילת מוסף, יש מישהו שיכול לתקוע לו בשופר, למרות זאת, כל המושג הזה של תקיעת שופר בתפילת מוסף זה אך ורק בציבור. אז יש בזה חילוקי מנהגים. יש כאלה שנוהגים לתקוע תשר"ת לכל ברכה. עכשיו, בכלל, יש כאלה שנוהגים לתקוע רק בחזרת הש"ץ ולא בתפילת הלחש, בציבור אני מדבר. זאת אומרת שיש לנו תפילת הלחש של תפילת

15:40 דובר 2 הציבור, חזרת הש"ץ, אז יש כאלה שנוהגים שרק בחזרת הש"ץ תוקעים בשופר. מדוע? כי בתפילת הלחש לא כולם מסיימים את הברכה יחד. זה מסיים, מתפלל יותר לאט, השני מתפלל עוד יותר לאט, ולכן לא כולם מסיימים את הברכה ביחד. ולכן כך נוהגים מקצת קהילות, שתוקעים אך ורק בחזרת הש"ץ. יש הנוהגים, וכך המנהג שלנו גם כן, לתקוע הן בתפילת הלחש והן בתפילת-- בחזרת הש"ץ. ומה שעושים, כאשר הבעל תוקע, מישהו, הרב וכדומה, מסיים את הברכה, דופקים על ה... מסמנים לקהל בדפיקה, שהרי אי אפשר לדבר. נמצאים באמצע תפילת שמונה עשרה, נותנים דפיקה, אז כל אחד מבין שהולכים כרגע לתקוע בשופר, וכל אחד עוצר במקום שהוא בו נמצא. לא צריך למהר לסיים את הברכה, אלא פשוט איפה שהוא נמצא. שם את האצבע אם הוא פוחד לשכוח היכן הוא אוחז, ומחכה שיתקעו. הוא שומע את קול השופר וממשיך אחר כך בתפילתו. כמה קולות תוקעים? אז פה גם כן יש חילוקי מנהגים. יש הנוהגים לתקוע למלכויות תשר"ת, לזכרונות תש"ת ולשופרות תר"ת, ואז יוצא שאין לנו בעצם את כל הקולות, שלושים קולות במהלך התפילה, יש לנו פחות מכך. אבל המנהג שלנו, כפי שאדמו"ר הזקן כותב שזה המנהג היפה, אז אנחנו תוקעים תשר"ת תש"ת תר"ת לכל ברכה. זאת אומרת, לכל ברכה אנחנו תוקעים עשרה קולות, ואז יוצא שבתחילת הלחש אנחנו תוקעים. תוקעים על מלכויות תשר"ת תש"ת תר"ת, אותו דבר בזכרונות, אותו דבר גם כן בשופרות. יוצא שבתפילת הלחש תוקעים שלושים קולות, בחזרת הש"ץ תוקעים עוד שלושים קולות, והמנהג שאנחנו מסיימים את קולות השופר זה בזמן שהחזן אומר קדיש תתקבל. אז לפני שהוא מגיע, שהוא אומר את החצי קדיש של תתקבל, לפני שהוא

18:11 דובר 2 מגיע ל... לפני שהוא אומר את המילים תתקבל צלותהון ובעותהון, לפני שהוא מבקש שהתפילה תתקבל, אז אנחנו תוקעים עוד עשרה קולות. ואז יוצא שבסך הכל תקענו במהלך תפילת מוסף שבעים קולות: שלושים בתפילת הלחש, שלושים בחזרת הש"ץ, עשרה בקדיש, ואז עוד שלושים שתקענו בתחילה כדי לצאת ידי חובת תקיעת שופר. בסך הכל יצא שיש לנו אכן מאה קולות. לתקיעות שאנחנו יוצאים ידי חובה, עכשיו נדבר ונתייחס אליהן, ואחר כך נחזור קצת גם כן לקולות של תקיעת השופר של תפילת מוסף. לאחר שאנחנו מסיימים עם קריאת התורה, מתכוננים לתקיעת שופר. לשון אדמו"ר הזקן בסידור: יכין עצמו לתקוע. יכין עצמו, במה מתבטאת ההכנה? אז יש לנו גם כן הכנה, ואחר כך כתוב "ויאמר", שאנחנו אומרים פסוקים מסוימים לפני תקיעת השופר. ההכנה היא פשוט שכל אחד ואחד מתבונן איך הוא מקבל על עצמו את מלכותו של הקדוש ברוך הוא. איך הוא דואג שהשנה הזאת בעזרת השם תהיה בעבודת השם שלו, בקיום המצוות, בהידור, לימוד התורה שלו, חינוך הילדים שלו, התמסרות שלו לעניינים של, של הרבי, לעניינים של, של להגיע להכין את עצמנו ואת כולנו לגאולה. הוא מתכונן, וכל אחד, ההכנה הזאת היא כל אחד לפי שיעורא דיליה, לפי עניינו, לפי רמתו. ולאחר מכן אנחנו אומרים פסוקים, שבע פעמים את המזמור "למנצח לבני קורח", "לבני קורח מזמור". לאחר מכן יש לנו את הפסוקים של קר"ע שט"ן. זאת אומרת פסוקים שה-- בעל תוקע, מי שאומר את הפסוקים אומר פסוק, אנחנו אומרים אחריו. את השבע פעמים של המזמור "למנצח" אומרים את זה ברצף, שבע פעמים את כל המזמור. בפסוקים הללו, אז אומר בדרך כלל הבעל תוקע אומר את הפסוק וכולם חוזרים אחריו. אה, כמובן

20:48 דובר 2 ש-- שהרבי, כשהרבי אומר את הפסוקים אז זה בכלל התרגשות שונה לחלוטין, אבל כמובן שאפילו כשכל יהודי אומר אז צריך להתבונן. מי שזכה להיות אצל הרבי ושמע את הפסוקים מהרבי, ודאי שהוא מתבונן בזה לפני תקיעת שופר, וזה מביא אותו להכנה אחרת, להתבוננות אחרת, ל-ל-- כדי להכין-- אכן להגיע ולקיים את המצווה בכוונתו הנכונה, בהתמסרות הנכונה והנעלית. והתקיעות, לאחר מכן תוקעים, כמו שהזכרנו קודם תוקעים את שלושים הקולות. כמובן שהיות וזו מצווה אז לפי ענייני כל מצווה אנחנו מברכים. מברכים את הקדוש ברוך הוא שקידשנו במצוותיו וציוונו, שאנחנו זכינו שהקדוש ברוך הוא קידש אותנו ונתן לנו את המצווה שבאמצעותה אנחנו מתחברים עם הקדוש ברוך הוא, עם עצמותו ומהותו של הקדוש ברוך הוא. הברכה לפני תקיעת שופר: אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לשמוע קול שופר. המצווה היא לא לתקוע בשופר, המצווה היא לא לשמוע בקולו של השופר, אלא לשמוע את הקול שיוצא מן השופר, ולכן הברכה היא לשמוע קול שופר. כמובן שצריך להשתדל לומר את הברכה כפי שהיא, חז"ל ניסחו אותה, ל-לשמוע קול שופר. ובדיעבד אם מישהו בירך ואמר לשמוע, בירך לתקוע בשופר, אז הוא יצא ידי חובה. הוא התכוון הרי בעצם לשמוע, לקיים את המצווה של תקיעת שופר, אבל כמובן שאנחנו צריכים לברך את הברכה כפי שהיא מנוסחת, כפי שהיא כתובה. בירכנו ברכה על המצווה, אבל הבר-- המצווה הזאת היא מצווה שלא מקיימים אותה, מקיימים אותה במהלך השנה חוץ מראש השנה, ולכן אנחנו מברכים גם ברכה נוספת, שזכינו, שהקדוש ברוך הוא החיינו, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. מברכים על המצווה ואחר כך ברכת שהחיינו. אה, כמובן שהקהל, היות והוא יוצא ידי חובה בברכתו של הבעל תוקע, בברכות שהבעל תוקע מברך, אז

23:26 דובר 2 עונים בסיום הברכה, עונים רק אמן ולא עונים ברוך הוא וברוך שמו. ואז לוקחים את השופר, ושמים את השופר בצד ימין של הפה, הצד הימני, כאשר החלק הצר הוא בפה והחלק העליון כלפי מעלה. החלק הצר, מן המצר קראתי י-ה, ולכן החלק הצר הוא בפה. להשתדל שהשופר יהיה-- החלק העליון יהיה כלפי מעלה. לא לקחת את השופר בצורה מוטה אלא לפי-- בצורה כזאת, כי השופר, הפה שלו, החלק הרחב שלו כלפי מעלה. אה, כמובן שאם מישהו עשה את זה בצורה קצת שונה או לקח את זה טיפה, הטה את זה, אז יוצאים ידי חובה, אבל רצוי לעשות את זה בצורה הזאת. עלה אלוקים בתרועה, כלפי מעלה, וזאת הצורה שאנחנו אכן משתדלים אה להחזיק את השופר אה ולתקוע בו. אחרי שמסיימים את הברכות אז אומרים, תוקעים בשופר כמו שאמרנו את הסדר הראשון. הסדר הראשון הוא תשר"ת שלוש פעמים, ובין סדר לסדר כתוב יתוודה בלחש. אה, זה לא יתוודה בלחש דווקא בדיבור, אלא בכוונה, ובדרך כלל מה שחסיד עושה, שבהתוודה בלחש הוא מצייר לעצמו את הרבי, את הרבי בתקיעות, בכלל את הרבי, את הרבי בתקיעות, וזה כבר פועל את הווידוי האמיתי ואת המהפך האמיתי על כל אחד ואחד, כל אחד ואחד מאיתנו. אחרי מה שאמרנו הווידוי בלחש אנחנו ממשיכים לסדר הבא, שזה תש"ת שלוש פעמים ותר"ת שלוש פעמים. סיימנו את התקיעות ואז הבעל תוקע אומר את השלושה פסוקים שיש ואנחנו אומרים אחריו, אשרי עם יודעי תרועה וכן הלאה. שלושה פסוקים במנגינה מיוחדת, ולאחר מכן ניגשים לתפילת מוסף. היות וכפי שהזכרנו קודם, תפילת מוסף, התקיעות של תפילת מוסף זה תקנת חכמים כהמשך לתקיעת התקיעות שאנחנו תוקעים מדאורייתא, ולכן הברכה היא גם

26:10 דובר 2 כן בעצם על אותן תקיעות, ולכן חשוב להשתדל ביותר שלא לדבר מששמענו את הברכות על התקיעות עד לאחר סיום תפילת מוסף, סיום התקיעות של תפילת מוסף. היות והברכה בעצם חלה גם כן על אותן אותן תקיעות. התקיעות הללו שאנחנו תוקעים מיד לאחר תפילת... אחר קריאת התורה, וכפי שאמרנו, התקיעות הללו הן מצוות עשה מדאורייתא. התקיעות הללו נקראות בשם תקיעות דמיושב. מדוע הן זכו לקבל את השם הזה? היות ובתקיעות הללו הציבור לא חייב לעמוד. הבעל תוקע אמור, צריך לעמוד. בדיעבד, אם הוא לא עמד גם יוצאים ידי חובה, אבל לכתחילה הוא צריך כמובן לעמוד. הציבור לא חייב לעמוד, אבל בפועל, היות וזו מצווה כל כך חשובה ומצווה שמתקיימת פעם ב... פעם בשנה, אז כמובן שאנחנו עומדים, משתדלים לעמוד. כמובן, מי שמסוגל לעמוד בזמן, גם הציבור עומד בזמן, בזמן התקיעות. תקיעות השופר וקולות השופר. כפי שהזכרנו קודם, יש לנו תקיעה ואנחנו נדבר כרגע על הסדר הראשון, שהוא תשר"ת. בסדר הזה אנחנו תוקעים תקיעה, שברים, תרועה ותקיעה. היות והתרועה הזאת, הרי הסברנו למה אנחנו תוקעים שברים ותרועה. כדי, כי יש, יכול להיות שהתרועה שהתורה מדברת עליה זה גם גניחה וגם יללה. האם זה צריך לעשות? עכשיו כל תקיעה חייבת להיות בנשימה אחת. כל קול של השופר חייב להיות בנשימה אחת. תקיעה, אני לא יכול לתקוע ב-באמצע התקיעה, לתפוס אוויר ולהמשיך את התקיעה. התקיעה חייבת להתחיל עם נשימה. זאת אומרת, לפני התקיעה אני נושם, וכשאני מסיים את הקול אני חייב לתפוס אוויר. זאת אומרת כך, תקעתי תקיעה. אם אני אמשיך מיד ברצף בלי נ-- בלי נשימה לקול הבא, אז לא תקעתי. אני אתן לכם דוגמה, אני אפילו אדגים את זה. במקרה הזה

29:01 דובר 2 לא הפסקתי בנשימה, אז התקיעה הזאת, בעצם לא יצאתי ידי חובה. מה שאני צריך לעשות, לתקוע, להפסיק ואז לתקי-- להגיע לקול הבא. אדגים את זה. כאן תקעתי תקיעה, הפסקתי בנשימה, אבל עכשיו השאלה היא מה קורה אם שמתם לב מה קורה בשברים והתרועה? היות וזה שברים תרועה, שזה בעצם התרועה. האם בין השברים לתרועה אני מפסיק בנשימה או שאני תוקע את השברים והתרועה בנשימה אחת? אז יש אומרים שהיות והדרך לגנוח וליילל זה לא בנשימה אחת. אדם שגונח הוא גונח קצת, מפסיק טיפה ואז הוא מתחיל ליילל. זאת אומרת קשה לו גם לגנוח וליילל ברצף. מצד שני, יש אומרים שהיות וזו תרועה שכתובה בתורה, ותרועה, כל קול בתורה זה קול בפני עצמו עם נשימה אחת, אז גם השברים והתרועה ביחד חייבים להיות בנשימה אחת. למעשה מה שאנחנו עושים, שבקולות, בתקיעות דמיושב, אנחנו תוקעים בנשימה אחת עם הפסק קל, לא של נשימה, אלא הפסק קל בין השברים לבין התרועה. ואז יוצא שאני תוקע תקיעה, נושם, שברים, תרועה, נושם, ואז אני תוקע את התקיעה הבאה. שוב פעם נזכור, אם אנחנו לא נושמים בין התרועה לבין התקיעה שבאה לאחריה לא יצאנו ידי חובה. אני חייב לחזור חזרה. לא, לא, כי בעצם לא תקענו תרועה נכונה, כי היא מחוברת לתקיעה. חייבת להיות תקיעה בנפרד, שברים ותרועה בנפרד ותקיעה לאחריה. אותו דבר גם כן כשאנחנו מדברים בסדר הבא. תקיעה ואחרי זה שברים ואחרי זה תקיעה. בין התקיעה לשברים נשימה, בין השברים לתקיעה נשימה וכנ"ל הבא אחריו. אני לא יכול לעשות תקיעה ארוכה אחת שתיחשב לשניים. לדוגמה, גמרתי את הסדר, אני תקעתי תשר"ת, התקיעה אחרי השברים והתרועה אני תוקע תקיעה ארוכה מאוד ואני בא

31:57 דובר 2 לעצמי ואני אומר: אני אעשה רגע חצי מזה יהיה עבור הסיום של השברים והתרועה, והחצי השני של התקיעה יהיה בתור הכנה לשברים והתרועה הבאים לאחר מכן. זה לא ניתן לעשות. חייבים, כמו שאמרנו קודם, להפסיק אכן בנשימה. בתפילת מוסף. בתפילת מוסף, אז אנחנו תוקעים, אנחנו תוקעים את השברים והתרועה עם הפסק נשימה. זאת אומרת, הזכרנו הרי קודם שיש לנו, הרי, שתי דעות. אז עיקר הדעה שזה מחובר, השברים והתרועה בנשימה אחת. אבל היות ויש עוד דעה נוספת, ולכן בתקיעות שאנחנו תוקעים במהלך תפילת מוסף, השברים והתרועה אנחנו נפסיק בשברים והתרועה, הכוונה בסדר תשר"ת, אנחנו נפסיק קצת בנשימה, לא הפסקה ארוכה, נשימה ומיד לאחריה התרועה. תקיעה, שברים, תקיעה, הפסק נשימה, שברים, הפסק נשימה, תרועה, הפסק נשימה ותקיעה. כדי שבין השברים והתרועה בתפילת מוסף, בתקיעות דמעומד, כי אז אנחנו כולנו עומדים, כי אנחנו בתפילת שמונה עשרה, אנחנו מפסיקים בנשימה. וכשאנחנו מסיימים את תפילת מוסף, הרי אנחנו אחרי התפילה אומרים תהילים, ואחרי התהילים אנחנו אומרים שוב פעם-- תוקעים שוב פעם שלושים קולות, מה שכתוב במחזור כדי לערבב את השטן. את התקיעות הללו, שלושים קולות השופר, את כל השלושים קולות, שם אנחנו גם כן משתדלים לתקוע בלי הפסק נשימה כמו התקיעות דמיושב. כי יש-- היות וישנם כאלה בבית הכנסת שסומכים על התקיעות הללו כדי לצאת בהם ידי חובה, אז לכן אנחנו בתקיעות הללו של תפילת-- של אחרי אמירת תהילים, התקיעות של אחר התפילה, אז אנחנו תוקעים בנשימה אחת את השברים, את השברים והתרועה. אורך התקיעות. התקיעה צריכה להיות באותו אורך של-- לפחות באותו אורך של התרועה. זאת אומרת, אם אנחנו נמצאים בסדר של תשר"ת, זאת אומרת שהתרועה שלנו היא שברים

34:42 דובר 2 תרועה, שברים תרועה זה קצת יותר מבחינת האורך, התקיעה הזאת היא יותר מאשר שברים לבד, ולכן אני צריך שהתקיעה שקודמת לה והתקיעה שמסיימת אותה שתהיה ארוכה, לפחות באורך המינימלי של שברים ותרועה יחד. כאשר אנחנו מדברים על השברים, אז התקיעה יכולה להיות קצרה יותר, כי השברים, קול השברים הוא קול לא כל כך ארוך. תרועת השברים היא לא כל כך ארוכה, או התרועה לבד היא לא כל כך ארוכה, אז גם התקיעה יכולה להיות בהתאם לכך. אה, כמה האורך? שברים אנחנו יודעים כמה זה. שברים זה שלושה שברים, ומשתדלים גם לעשות, הרבי כך נוהג, לעשות איזשהו קול קטן פשוט אחרי השברים, כמו תקיעה קצרה כזאתי, שבעצם זה יוצא שלושה שברים ומשהו. התרועה היא מינימום תשעה קולות קצרים. עכשיו מה אורך התרועה? יש כאלה שעושים תרועות מאוד קצרצרות. אני אדגים את זה. זה בעצם תרועות קצרצרות. הרבי תוקע תרועות איטיות יותר וזה בערך יוצא כך. וכמובן שהרבי, אה, כמו שהזכרנו קודם, התרועות הן תשע קולות. במקרה שלנו, זאת אומרת אם אני עושה קצרות יותר, כמובן שקל מאוד לעשות הרבה מעבר לתשע. אה, הרבי עושה גם כן בתרועות הקצרות שהרבי עושה, התרועות האיטיות, הרבי עושה מעבר לתשע. אני לא ספרתי בדיוק, אבל זה מעבר ל... הרבה מעבר לתשע. אה, והתקיעות הן יחסית גם ארוכות. זאת אומרת התקיעות הן לא קצרות בדיוק מותאמות לזה, לתרועה, אלא התקיעות הן די, די ארוכות, כאשר התקיעה האחרונה, שזו תקיעה גדולה, הרבי עושה את זה בצורה מאוד, מאוד, מאוד ארוכה. אה, כמובן שכשתוקעים בשופר צריך לזכור שלאו דווקא צריך להיות מאמץ גדול. צריך לדעת, זה כלי נשיפה, כמו כל כלי

37:37 דובר 2 נשיפה שמי שיודע איך לעשות את זה אז הוא יכול, יכול לתקוע די הרבה וברצף, לנשוף הרבה בכלי נשיפה ולנגן הרבה זמן. אבל זה תלוי ביכולת האדם, גם מבחינת יכולת הנשימה שלו וגם כמה מאמץ הוא משקיע כדי שהכול אכן, הכול אכן יישמע. התקיעה צריכה להיות כל קול בנפרד, וקורה לפעמים שאדם טועה. בוא ניקח את הדוגמה. אדם התחיל, אדם התחיל, אה, תקע תקיעה. לאחר מכן הוא צריך לתקוע שברים. ניקח את הדוגמה הזאת. והוא תקע במקום שברים, הוא תקע תרועה. האם הוא יכול לחזור ולתקוע שברים ואחר כך תקיעה? לא. מדוע? כי היות ובעצם מה הקול שהקדים לו לשברים? התרועה. מה הקול שצריך להקדים לפני השברים? תקיעה. אנחנו חייבים שיהיה לנו תקיעה, שברים ותקיעה. אם אני תקעתי תקיעה, שברים, אה, תרועה ולאחר מכן שברים, אין לי את התקיעה לפני השברים ולכן אני צריך לתקוע עוד הפעם את התקיעה. זאת אומרת, אם תקעתי קול לא נכון אחרי התקיעה, אז אני חוזר לא לקול שהייתי אמור לתקוע, אלא אני חוזר חזרה לתחילת השורה, זה נקרא. שורה פירושו אם יש לי תקיעה, שברים, תקיעה, שברים, תקיעה, אני נמצא בסדר הזה. זה תחילת השורה. הכוונה התקיעה הראשונה לפני השברים. לא של כל הסדר, אלא של אותה, אותו מקום שבו טעיתי, וצריך לשים לב לזה, בפרט כשאנחנו הולכים, אה, הולכים גם לזכות יהודים אחרים. אז כמובן שאנחנו צריכים לדעת את ההלכות הללו גם כשאנחנו הולכים לקיים ולעזור ליהודים לקיים את המצווה. צריך לעשות את זה באופן נכון ובאופן שהוא הנכון על פי ההלכה, כדי שאכן אכן נוכל להוציא אותם ושהם יצאו אכן ידי חובה. זהו לגבי הקולות של השופר. אז אמרנו

40:02 דובר 2 שוב פעם אנחנו נחזור. הקולות של תשר"ת, השברים והתרועה מחוברים בנשימה אחת עם הפסק קצרצר. דיברנו על אורך הקולות, ואנחנו צריכים לדעת שאם טעינו, אז אם טעינו בקול שלא אמורים לתקוע, צריך לחזור לתחילת השורה, הכוונה לתקיעה שלפני אותו קול. אבל אם לדוגמה הקול לא יצא לנו מוצלח, התחלתי, תקעתי תקיעה, אחרי זה אני צריך לתקוע תרועה. התחלתי את התרועה ונתקעתי. לא הצלחתי לתקוע את התרועה. אני לא חייב להתחיל את התקיעה שלפניה, אני יכול לתקן את עצמי רק בתרועה. אם תקעתי, אבל במקום התרועה התחלתי לתקוע שברים, אז אני אצטרך לתקוע את התקיעה שלפניה. כאשר אנחנו תוקעים, לפעמים קורה שהאישה לא שמעה תקיעת שופר ואנחנו מגיעים הביתה ורוצים להוציא אותה ידי חובה. היא רוצה לשמוע תקיעות השופר. למרות שלתקוע בשופר, זאת אומרת אם זה לא לצורך מצווה בראש השנה, היות וזה חג, אנחנו לא תוקעים בשופר. תוקעים בשופר לצורך המצווה. זה לא בעצם כדי להתנגן או משהו. אם אדם כבר יצא ידי חובה, סתם לקחת את השופר ולהתחיל להשמיע קולות, אסור לעשות את זה, לא עושים את זה ביום טוב. נשים, למרות שהן פטורות ממצוות תקיעת שופר, כמו שהן פטורות ממצוות עשה, מכל מצוות עשה, מרוב מצוות עשה, לא כל מצוות עשה, מחלק מצוות עשה שהזמן גרמא. תקיעת שופר נשים פטורות, אבל היות ונשים רוצות לקיים את המצווה אז כמובן שמותר לתקוע עבורן, אבל את הברכה אנחנו לא יכולים לומר עבורן. אלא אם כן מישהו לא יצא ידי חובה. מי שכבר יצא ידי חובה בתקיעת שופר לא יכול לברך עבור אישה, כי אישה לא מחויבת מדאורייתא לשמוע, היא לא, לא מחויבת לשמוע קול

42:10 דובר 2 שופר. אבל אם אישה רוצה, יכולה לברך. זאת אומרת מותר לתקוע עבורה, היא תברך את הברכה ומישהו אחר יתקע עבורה, יתקע עבורה את התקיעות. זאת אומרת אישה יכולה בהחלט לברך כשהיא רוצה לברך על מצוות, היא מברכת לשמוע קול, כמו כולנו שמברכים לשמוע קול שופר. כשאנחנו הולכים לזכות יהודים במצוות תקיעת שופר, אז כמובן שאם נמצא ב-, יש הרבה אנשים וביניהם יש לנו מישהו שהוא גבר, יכול להוציא ידי חובה את כולם. מבקשים מאחד שיאמר את הברכות, יאמר את הברכות ויוציא את כולם ידי חובה. אה, במקרה שאין מישהו שמסוגל לומר את הברכות, ואם יש שמה מישהו שמחויב לשמוע שופר, אז כמובן שמותר לנו לברך עבורו, להוציא אותו ידי חובה, וכמובן צריך להשתדל שהוא בעצמו יברך, מישהו שרוצים להוציא אותו ידי חובה, שהוא בעצמו יאמר את הברכות. זה לא כל כך מסובך. סך הכול שתי ברכות: ברכת לשמוע קול שופר וברכה, ברכת שהחיינו. ביום השני של ראש השנה לגבי ברכת שהחיינו. ברכת שהחיינו, אה, משתדלים שמי שמברך שהחיינו, זאת אומרת הבעל תוקע, שיהיה לו משהו חדש שיוכל לברך עליו שהחיינו, ובזה גם כן בעצם יצא, יפטור לנו את ברכת שהחיינו. זאת אומרת השהחיינו הזה יהיה גם כן על השופר וגם על אותו בגד, אם לדוגמה. כי ישנה מחלוקת האם ביום השני של ראש השנה, היות וראש השנה נחשב כיום אחד ארוך, האם מברכים שהחיינו ביום השני כן או לא? להלכה נפסק שכן מברכים שהחיינו גם על היום השני. אבל כדי, היות ומדובר בראש השנה ורוצים לצאת ידי חובת כל הדעות, לכן משתדלים שיהיה לנו משהו חדש שנוכל לברך עליו שהחיינו. הרי בזמן תקיעת השופר יש צעיף חדש שמונח בין

44:41 דובר 2 אזור השופרות שמה, והרבי לובש אותו בסיום תקיעת, אחרי תקיעת השופר, כשהרבי מגיע למקומו אז הרבי שם אותו על הצוואר ככה מתחת לטלית, והרבי לובש את הבגד החדש. כמובן שכל בעל תוקע יכול למצוא את הרעיון שלו מה יהיה הבגד החדש שלו בזמן תקיעת, תקיעת השופר. אם אין בגד חדש, אז כפי שהזכרנו קודם, כי היות ומעיקר הדין מברכים שהחיינו גם על היום השני, אז גם אם אין לנו בגד חדש אנחנו מברכים ברכת, ברכת שהחיינו. כשאנחנו יוצאים למבצעים לזכות יהודים, כמה קולות אנחנו צריכים לתקוע? אז כפי שהזכרנו עד עכשיו, אז כדי, כדי לקיים את המצווה בשלמות צריכים לתקוע שלושים קולות. לא קל, אבל לא נורא. אה, בהחלט כדאי להתאמץ ולתקוע את כל השלושים התקיעות כדי לזכות יהודי את המצווה בשלמות, לתקוע לו את כל שלושים התקיעות, ובדרך כלל זה לא לוקח כל כך הרבה זמן. אפשר להגיד ליהודי: היום ברוך השם ראש השנה, אתה מקבל ברכה והצלחה לכל השנה כולה. הקדוש ברוך הוא נותן לנו שנה טובה ומתוקה. נקיים את המצווה הזאת, ובדרך כלל יהודים, עם כל זה שהם לפעמים הם ממהרים קצת וכדומה, הם מוכנים לעמוד את המספר דקות הללו, לשמוע את קול השופר, את כל שלושים הקולות של השופר, ולצאת ידי חובה מדאורייתא כפי שצריך. במקרה שנגמר האוויר למי שהולך לזכות אותם יהודים, זו שאלה האם אפשר לברך אם תוקעים רק תשר"ת, רק אם תוקעים רק עשר קולות, שזה אומר תשר"ת תש"ת תר"ת. אה, יש דעה שסוברת שבעצם כל תרועה היא נכונה. זאת אומרת, הסברנו קודם שיש לנו ספק מהי התרועה שכתובה בתורה, אבל יש מהגאונים הראשונים שסוברים שבעצם כל, כל תרועה היא באמת

47:06 דובר 2 תרועה. גם שברים זה תרועה, וגם תרועה זה תרועה, וגם שברים תרועה זה תרועה. אלא מה? היות והיו כאלה בעם ישראל שתקעו בצורה הזאת, והיו כאלה שתקעו בצורה אחרת, כדי שכולם יתקעו באותו אופן, באותה צורה, ולכן באו חכמים ואמרו: לא, אנחנו תוקעים שלוש פעמים תשר"ת, שלוש פעמים תש"ת, שלוש פעמים תר"ת. ולכן יש כאלה שרוצים לומר שכאשר אנחנו הולכים, כן, כשהולכים למבצע לזכות יהודים, וקשה לנו בצורה די קיצונית לתקוע את כל השלושים קולות, אז אפשר לתקוע להם עשר קולות. זאת אומרת, זה שלוש תרועות, ותהיה תשר"ת, תש"ת, תר"ת, ולפחות יצאו ידי חובה באופן הזה. האם לברך או לא, זה קצת בעיה. האם לברך במקרה שלא תוקעים את כל השלושים הקולות? כדאי לשאול ולהחליט, כל אחד את הרב שלו, האם באמת לברך גם באופן, גם בצורה הזאת, כשתוקעים, לא תוקעים את כל השלושים הקולות. אבל שוב פעם, כדאי מאוד מאוד להשתדל, וזה לא בשמיים. זה לא כל כך מסובך לעשות את זה ולתקוע אכן את השלושים הקולות. מקסימום לוקחים איתנו עוד איזה עוזר. אם זה קשה לנו לתקוע לבד, לוקחים עוד מישהו שיעזור לנו. אבל שוב פעם, צריך לזכור לתקוע את הקולות כראוי, לקחת אוויר בין נשי-- בין קול אחד לקול שני, לתקוע לא תקיעות קצרות מדי. לא צריך לתקוע ארוכות מעבר למה שצריך, אבל לא לקצר בקולות של השופר, כי כדי שאנחנו רוצים לקיים את המצווה, צריך לקיים את המצווה כפי שהיא, ולא מה שנקרא בעברית פשוטה: העיקר ל-- העיקר לתקוע. כי לפעמים תוקעים ולא מקיימים את המצווה. אז אנחנו הרי תוקעים כדי לקיים מצווה. אז לקיים את זה אכן כפי הראוי, וכדאי שמי שהולך באמת

49:05 דובר 2 למבצעים שיתכונן ויזכור שהוא צריך, א', לזכור את ההלכות. ב', שהוא יתקע באופן כזה ש... הפסקי נשימה, שהוא תוקע שברים זה שברים, שהוא תוקע תרועה זה תרועה, ולא איזשהו מיקס של קולות שאנחנו לא יודעים מי זה השברים ומי זה התרועה, שזה באמת יהיה קול של תרועה וקול של שברים, קול של שברים וקול של תרועה בצורה הנכונה. ואז אנחנו בעזרת ה' נקיים, נזכה את עצמנו, נזכה יהודים אחרים, נקיים את המצווה כהלכתה. וצריך להשתדל גם כן שהבעל תוקע גם כן יעשה את ההכנה המתאימה שלו, גם בין שאנחנו תוקעים בציבור בבית הכנסת, בין שאנחנו תוקעים לציבור להוציא יהודים ידי חובתם. אז יש את ההוראה של רבנו ללמוד את ה-- ללמוד את המאמר של, שאנחנו ל-- יש את המאמר שאנחנו לומדים, "להבין עניין תקיעת שופר", מאמר של אדמו"ר הזקן. אז ללמוד את המאמר הזה. כמובן שניתן ללמוד עוד מאמר, מאמרים של הרבי על כך, אבל בעיקרון ללמוד את המאמר של "להבין עניין תקיעת שופר", "להבין עניין תקיעת שופר" של אדמו"ר הזקן, מודפס בסדר תפילות מכל השנה עם דא"ח, מופיע את זה שמה, מופיע עכשיו במחזורים. יש מחזורים שכבר הדפיסו את זה בתחילת המחזור, את המאמר הזה, אז זה נגיש מאוד היום ברוך השם, ופשוט ללמוד את זה, ללמוד את זה. לא חייב ללמוד את זה דווקא בחצי שעה לפני תקיעת שופר. ללמוד את זה במהלך, בבוקר של ראש-- בבוקר של ראש השנה, ימים קודם לכן. אכן ללמוד את המאמרים, ולא דווקא מי שתוקע בציבור, אלא כדאי שגם כן מי שאלה שיוצאים לזכות יהודים בתקיעת שופר, שגם כן ילמדו את אותו, את אותו

51:14 דובר 2 מאמר, ושבעזרת השם על ידי קיום המצווה הזאת זה יזרז ויקרב, גם הלימוד בהלכות הללו ואחר כך גם כן הביצוע שלהם, שזה כבר יהיה, יזרז ויקרב את ה"תקע בשופר גדול לחירותנו", שנזכה באמת להתגלות של הרבי מלך המשיח תכף ומיד ממש. אנחנו צריכים לזכור ששופר הרי הוא קרן של בהמה, ובדרך כלל אנחנו משתדלים לקחת קרן, אכן קרן של איל, כדי שהקדוש ברוך הוא יזכור לנו את עקידת יצחק. ושופר, האמת, האמת היא שבעיות הלכתיות גדולות לא אמורות להיות בו, אבל מבחינת תהליך הייצור, הרבה פעמים קורה שהוא נסדק, והיות וחבל על הכסף, מה שנקרא, אצל היצרנים מדביקים אותו ומשייפים אותו. כשאדם קונה את השופר הוא לא יכול לדעת שהייתה בו בעיה וכדומה, ולכן מאוד חשוב שאנחנו קונים שופר, שופר עם הכשר שניתן לסמוך עליו, כי יכול להיות שאנחנו משלמים על שופר, ואפילו שופר במחיר יקר, וזה בכלל לא שופר. זאת אומרת, הוא בסך הכול קרן שיכולה להוציא קולות, אבל היות והוא פסול, אז לא נוכל לצאת ידי חובה בראש השנה בתקיעת השופר הזה, עם השופר הזה. ולכן לשים לב לקנות שופר שהוא שופר ראוי. עכשיו איזה-- מה הגודל המינימלי של שופר? זה טפח, קטן מאוד, לא הרבה, שמונה סנטימטר, אבל כדאי מאוד וחשוב מאוד שאדם קונה שופר לבדוק שאכן השופר מתאים לו. מי שתוקע בשופר, לפעמים יש לו, כל אחד, זה גם תלוי במבנה הפה שלו, ולכן כל שופר צריך להיות מותאם. יש אחד שלוקח שופר והוא אומר: "אוי, השופר הזה קשה לי לתקוע בו. שופר קשה מאוד". השני לוקח את השופר, אומר: "איזה שופר נהדר". ופשוט בגלל שה-- זה תלוי

53:18 דובר 2 מאוד במבנה הפה שלנו, כי אנחנו צריכים להכניס את השופר לפה, כפי שהדגמנו את זה קודם, בצורה הזאת. ולכן צריך לראות שכל אחד יבדוק את זה כפי שזה אכן מתאים לו, ולראות שהשופר אכן הוא שופר, שופר כשר. שופר באמת, כפי שהזכרתי קודם, השופר צריך להיות, א', המבנה שלו שיהיה מבנה ל-- לבחור שופר שהמבנה שלו יהיה כשמכניסים אותו לפה, החלק העליון אכן יעלה כלפי-- החלק הרחב יעלה כלפי מעלה. נשתדל לקנות כזה שופר כדי שנוכל לעשות את זה בצורה, בצורה הטובה, הטובה ביותר. ושוב פעם, אנחנו כפי שאמרנו קודם, צריך לראות שהשופר אכן יהיה שופר כשר.