מעמד התקיעות אצל הרבי מה"מ - הרב ברוך בועז יורקוביץ' שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 ביקשו ממני לספר מה שאני זוכר בראש השנה אצל הרבי. אנחנו היינו הרבה הרבה שנים, מהלמ"דים והכ"פים, אה, סוף הכ"פים, למ"דים, מ"מים. איך היה כל הדברים, תקיעת שופר וכל ה-- בראש השנה. יהיה הרבה חבר'ה, יהיה הרבה אנשים שיזכירו או יזכרו פרט אחר. יש כאלה שיגידו זה היה ככה ויש כאלה שיגידו שהיה ככה. האמת הוא שלא כל שנה היה אותו דבר. אז אחד ראה ככה, אחד ראה ככה. זה יכול להיות שזה לא בסתירה אחד עם השני, אבל עם כל זה אנחנו ננסה לתאר קצת מה שהיה שמה ב-770. קודם כל, האווירה של 770, האווירה ש-- בראש השנה, הלילה, שזה הזמן שיש ההתעלפות למעלה, שזה הזמן הקשה מאוד עד תקיעת שופר, היו רואים רצינות מאוד אצל הרבי. רצינות, הפנים רציניים, והאמת הוא שלא רק אצל הרבי, איך מנה-- כל החסידים התפללו, י-- מעריב היה בעבודה. זה היה מאוד מעניין לראות אפילו אז משכילים, לא משנה שמות, כולם התפללו בעבודה בלילה הזאת. הגיע בבוקר כשהרבי נכנס, זה הרבי נכנס, בדרך כלל לרבי היה כמה סידורים שהוא לקח. לקח הסידור הרגיל שלו וגם לקח את הסידור של רבי שבתי, הסידור האר"י ז"ל, של רבי שבתי מרשקוב. הסידור הזה השחור היה גם כן, הרבי לקח איתו. יש פעמים שגם הרבי לקח עוד סידור, הסידור של אדמו"ר האמצעי, כן. הרבי נכנס ואחריו נכנסו ה-ה-ה... הרב גרונר ובנימין קליין עם הפקעלך של הפדיונות. הפקעלך של הפדיונות גדל משנה לשנה בטוח, אבל זה היה-- באמת, היו צריכים לסחוב אותם. זה היה מה ששמו שמה בפנים וקשרו את זה עם קשרים. זה היה מלא, מלא, מלא, הרבה פדיונות, שהפדיונות ש... שהיה מקודם. והיה שולחן ליד איפה,

03:07 דובר 2 ליד איפה שהרבי עמד, ליד הסטנדר של הרבי, היה שולחן, ועל השולחן שמו את כל הפק-- שמו שמה את כל החבילות. אחר כך, כשהרבי עלה למפטיר, זה הרבי עלה, היה לו ס... היה לו-- הרבי גם לקח איתו אז השופרות. הרבי, זה היה כמו בד גדול של-של משי, ובתוך הבד הגדול הזה היה כל השופרות וכל הדברים האלה. ככה הרבי הלך עם זה, כדבר כזה, ועלה ואמר את ההפטרה. ויום הראשון בפרט, שיש שמה תפילת חנה, הרבי האָט געגאָסן, בכה, בכה עם הרבה, הרבה דמעות, כל הפנים של הרבי, הרבי היה מפסיק באמצע, מקבל את הנשימה שלו, לא היה יכול להמשיך. זה היה עם הרבה, הרבה בכיות. אחר ההפטרה, אוקיי, כ-כ-כן, כן, ששש הגבאים שמו את כל החבילות על הבמה-- על הבימה גם כן. והבימה של הרבי היה ממש מכל הצדדים, היה פה, פה, פה, מכל הצדדים היה שקיות, חבילות כאלה, פקעלך ש-ש-של כל הפ"נים, של כל העולם. והרבי עם הפנים הרציניים, מאוד מעניין, התחיל לסדר את השופרות. זה מאוד מעניין איך הרבי סידר את השופרות וזה, אם יש, יש, כל אחד י-י-יגיד קצת אחרת, כי-- אבל מה שהיה, היה ככה. מה שאני ראיתי, לי היה מקום שהייתי יכול לראות ממש, אה, הכול מאוד קרוב. זה היה ככה. הרבי לקח השקית, ה... של משי הגדולה וסידר אותו. אחר כך הוא לקח, אה, משהו כזה, זה אני-- זה כמה דברים שיש לי מהרבי, לכן אני משתמש בזה. שם עוד, אה, עוד מטלית, איך קוראים לזה? ואחר כך הוא שם, היה לרבי, זה לא, זה סתם, זה יש משהו דומה, אבל זה לא ממש דומה, כי היה יותר אדום, אבל היה עם

06:08 דובר 2 חלקים לבנים שבמשך הזמן זה... והרבי פורס את זה על, על הבד הראשון, לא על הבד הראשון, על הבד הזה, וזה היה נכנס. אוקיי, פה יש כאלה שראו ככה, יש כאלה שראו ככה, כפי הנראה זה היה שנה כזו, שנה כזו. הרבי בדרך כלל לקח הקצוות ו-- איך אומרים, אה, וקיפל את הקצוות של האדום. מה שאני זוכר הרבה פעמים לכל הפחות. ואחר כך הרבי שם עוד בד ועל זה הרבי שם את השופרות. השופרות היו שלוש. שלוש שופרות. שופר אחד שחור, ש-ש-שזה היה של הצמח צדק. לא זה בטוח, אבל שופר אחד שחור יותר, יותר ארוך קצת ממה שיש לי פה, שזה של עז בעיקרון, אבל זה שהיה של הצמח צדק. אחר כך עוד שתי שופרות. אחד היה שקיבל מהאבא של-- מישהו הביא לו מהאבא שלו, מהפרידיקער רבי. אבל הרבי שם את כל השופרות ככה, בצורה כזאת, כמו שי"ן הפוכה. ה-ה-החלק הרחב היה לצד הגוף שלו והחלק הצר היה ככה. זה היה בערך ככה הרבי היה עושה, ועל זה עוד הפעם כיסה. ועכשיו הרבי התחיל, זה לקח-- יש פעמים שהרבי עוד הפעם ועוד הפעם תיקן ותיקן ותיקן, ואחר כך הרבי לקח את הטלית שלו, החזיק את הטלית ככה חזק עם שתי הידיים וזרק את עצמו ואת הטלית על כל הפדיונות והרבי נשאר ככה לפני-- לא, לא, לפני זה הרבי מחזיק את זה ככה ואמר "למנצח לבני ק-- למנצח לבני קורח מזמור". ואחר כך הוא זרק את הטלית על כל הפדיונות. אני זוכר שנה אחת הרבי זרק את הטלית ויוצא-- עד ה-- עד הראש-- עד ה-- עד הכיפה, עד היארמולקע שלו. פשוט הלך לגמרי, כמעט לגמרי, אה,

09:15 דובר 2 איבן רב. זה נעצר על הראש של הרבי. אחר כך הרבי... והוא זרק את עצמו על הפדיונות והוא אמר שבע פעמים את המזמור. לקח לו הרבה יותר זמן מהציבור, והיו יכולים לראות-- לא, את הרבי לא יכולים לראות אז, כי הרבי היה מכוסה לגמרי, אבל היו יכולים לראות שהרבי שוקל זה. ואלה שהיו קרובים כן אמרו ששמעו תנועה, שמעו תנועה, כן, שמעו תנועה. וזה לקח קצת זמן עד שהרבי הפסיק והרים את הטלית ו-- אוקיי, והתחיל את הפסוקים. איך שהרבי התחיל את הפסוקים, פשוט הפנים של הרבי היו מוארים, גאנצן אדום וכל הדברים. איך שהרבי התחיל את הפסוקים, הטלית שלו היה עד איבער די אויגן, כמעט ככה. זה ככה זה היה. הרבי כיסה את חצי הראש ממנו עד ה-מיכ-- ככה. ואז הרבי התחיל את הפסוקים, והניגון שהרבי התחיל את הפסוקים היה כל כך שטארק, תנועה. ביקשו שאני אנסה לחקות. הרבי התחיל: "מן המצר קראתי יה, ענני במרחב יה." ו-- כן, פסוקים. "קולי שמעה כחסדך ה', כמשפטך חייני. ראש דברך אמת ולעולם כל משפט צדקך." והרבי כל פעם אמר את הפסוק יותר עם קול. "ערוב עבדך לטוב, אל יעשקוני זדים. שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב. טוב טעם ודעת למדני כי במצוותיך האמנתי. נדבות פי רצה נא ה', ומשפטיך למדני. עלה אלהים בתרועה, ה' בקול שופר." והרבי אז עוד הפעם זרק את עצמו על הפדיונות והמשיך ל-- אני לא יודע מה, אם המשיך להגיד מה שכולם אומרים וכי זה יריבו? לא יודע. זה, האמת היא שיש פה שלוש שלבים. השלב הראשון זה מדברים על "למנצח לבני קרח מזמור". שמה אנחנו מדברים על המעלה של נשמת

13:28 דובר 2 ישראל. פה אנחנו מדברים על קרע שטן, זה הפירוש, לשבור את המקטרגים, זה להמתיק את הגבורות. אחר כך אני פשוט אומר את זה כי ביקשו שאני אה-- הניגון איך שהרבי אמר את הברכות. "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לשמוע קול שופר. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה." אחר כך, ככה השופרות היו למטה, כן? הצד ה-- אז פה לפני התקיעות הרבי געביטן די גאנצע זאך, שינה את כל הדבר ועשה עוד הפעם סדר קצת ועשה שהשופר, השופרות יהיו פה מצד החוץ, אה, מצד יותר קרוב לפה. לא, לא כמו שהיה קודם, שהמקום הרחב היה למטה והמקום הצר היה למעלה. פה עכשיו המקום הרחב למעלה והמקום הצר למטה. והרבי התחיל את התקיעות. התקיעות, יש הבדלים. קודם כל זה ברור. ברור לפי כולם שיש תקיעה, והשברים היו שלוש עם שפיץ. יש-- הרבי דיבר ... באריכות. היה, הרבי הרש"ב עשה עם שפיץ, והרש"ג שאל את הרבי אם זה הוראה לרבים, והרבי אמר שאם הרש-- אם הרבי הרש"ב אמר את זה ב-- עשה את זה בפרהסיא והוציא את כולם ידי חובה בזה, סימן שזה כן הוראה לרבים. ישאל אחד מה אתה עושה? ושני מה הוא עושה? אבל זה כן הוראה לרבים. אז יש ש... אוקיי, זה עשיתי כבר פעם אחת, אבל בסדר, אני יכול לעשות את זה עוד הפעם. השופר לא היה ממש ישר, ככה זה יותר נוטה לצד ימין. אני ככה זוכר, זכור לי. יכול להיות שזה הבדל בין שנה, כי היה שנים שהחליפו את השופר. רצו לעשות שופר יותר קל בשביל הרבי, ואחר כך כמה שנים אחרי ה-- אחרי ל"ח הרבי

17:01 דובר 2 ואחר כך הוא חזר לשופרות הקודמים שלו. ואת-- אוקיי, ההלכות של התקיעה, שברים, תרועה, זה אנחנו לא, לא לומד את זה, לא מלמד את זה, אבל התקיעה היה בדרך כלל קצר לפי הלכה. השברים תרועה היה הפסק ביניהם, היה שלוש ועם שפיץ והפסק ביניהם, לא נשימה אבל הפסק ביניהם, ואחר כך היה תקיעה ש-- השנייה ש-- זה היה הרבה יותר ארוך מהתקיעה הראשונה. אני לא... כן? נעשה פעם אחת. בעיקרון זה היה אז ככה, היה שלוש דברים עד ה-- היה הדבר הראשון "למנצח" שהרבי היה מכוסה לגמרי. אחר כך היה פסוקים של קרע שטן, שיכולים לראות את הרבי עם העיניים, אבל הרבי קצת מכוסה, ואחר כך היה בתקיעת שופר. ותקיעת שופר הוא מעניין. זה ציור שלא אני יכול להדגים את זה. בוא נדגים את זה. בתקיעת שופר הרבי לקח את הטלית ו... ככה. בואו רגע, אני אראה. הוא עשה ה-ה-החלק של הטלית היה על המצח, שם הטלית מתחת ל-- בפנים האוזניים וככה הרבי תקע. אז ראית מהמצח והלאה ראית את הפנים של הרבי בגלוי. אבל ככה זה מאוד מעניין. מה הטעם, אם זה הרבי לא רצה שיהיה משהו שמחזיק בין התקיעה לאוזן או משהו כזה, אבל זה היה הציור של הרבי. מעניין, מעניין מאוד. וזה עד פה היה החלק הרציני. אחר כך הפסוקים של "אשרי העם" היה עם ניגון של שמחה. האקסטרים שהיה מהתקיעות, מהבכיות לפני זה ל"אשרי העם", באין ערוך. אחר כך הניגונים של "אשרי העם" ככה: "אשרי העם יודעי תרועה, ה' באור פניך יהלכון. בשמך יגילון כל היום ובצדקתך ירומו. כי תפארת עוזמו אתה וברצונך תרום קרננו." זה התקיעות. עכשיו יש הרבה פרטים בתוך התקיעות. היה

20:49 דובר 2 כמה שנים, בדרך כלל המקריא של הרבי היה הרב שמואל לוויטין. הרב שמואל לוויטין היה הרב של בית הרב, הרבי בעצם, הרבי ככה. ושנה-- שנה מאז שהרב שמואל לוויטין היה אלול או משהו כזה, אלול תשל"ג, ל"ד, לא יודע בדיוק. היה כמה שנים שלא היה מקריא. הרבי תקע שופר עם יד אחת ועם יד השני הוא שם על הסידור והיה מקריא של עצמו. זה היה אז ל"ד, ל"ה, ל"ו, ל-- עד אני חושב שזה היה עד ל"ח. מל"ח הרבי כבר ביקש מהרב טננבוים שהוא יהיה המקריא. זה מאוד מעניין. מה היה שינויים? היה שינויים, אבל בעיקרון זה מה שהיה. זה בסדר. אז נו, אז העיקר הוא-- אנחנו, הו! לא שכחתי, כן. ואחר כך כשהרבי יצא, ירד מה-- ירד ממש עם ה-- עם השקית הזה שהחזיק את כל השופרות. לפני זה הוא מסר שופר אחד לרב טננבוים שהוא יתקע בזה, כי הרב טננבוים גם היה על הבימה שמה. והרבי ירד, הוא ירד. השתי-- הרבי נישק את שתי ספרי תורות ושתי ספרי תורות ירדו קודם, והרבי ירד ממש מאחורה שתי הספרי תורות ועד המקום שהרבי עומד והרבי הסתכל על הספרי תורות עד שהחזירו את הספרי תורות לתוך הארון. ואז הרבי התחיל להסתובב לכל הציבור להסתכל על פני הבעל תוקע, כן? זה שהעניין בזה. אז הרבי ניסה לדייק, להסתכל, להסתכל עוד שורה ועוד שורה. זה היה זמן שכולם הסתכלו על הרבי אז. אני הייתי, אני גדול, אז כל אחד ואחד קיבל על הראש על הכובע ש-- עוד אנשים יכולים לראות את הרבי, אבל כו-- אבל זה היה מעמד מרומם מאוד. אה, כל אחד עם הדמיונות שלו. זה היה זמן שהרבי הוריד את

23:48 דובר 2 כל העניין של תקיעת שופר זה להמתיק את הגבורות. ולמי שהרבי הסתכל, המתיק את הגבורות, הסתובב לכל הציבור והיה שנים שהיה מדייק להסתכל על בן אדם הפרטי הזה, להסתכל על הבן אדם הפרטי, גם להסתכל על ה-- עזרת נשים. לא לראות שמה כלום. אבל הרבי עם העיניים שלו עבר גם כן שמה, וזה היה ממש מעמד אדיר מאוד, כי כולם ידעו שלהסתכל בפני ב-ב-בעל תוקע, להסתכל על הרבי באותו רגע זה משהו מאוד חשוב. וזה נגמר הסיפור של התקיעות. רק העיקר שיהיה כתיבה וחתימה טובה, שנה טובה ומתוקה.