מנהגי חודש אלול - הרב שמואל מקמל שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 נעסוק היום במשמעותן של כמה וכמה מדיני ומנהגי חודש אלול. חודש אלול, אנחנו יודעים כבר מחז"ל שאלה ימים שמסוגלים להתעוררות של תשובה ורחמים. אנחנו יודעים שלאחר חטא העגל משה רבנו התפלל והתחנן לה', שיסלח לעם ישראל על החטא, ובאמת, אה, אחרי ריבוי ימים של תפילות הקדוש ברוך הוא בראש חודש אלול אמר למשה רבנו לעלות שוב להר סיני ולקבל את הלוחות האחרונות. התחילו למעשה בראש חודש אלול הארבעים ימים האחרונים. משה רבנו עולה להר, ובסיומם של ארבעים הימים האלה הגיע יום הכיפורים, שאז הקדוש ברוך הוא הראה את סליחתו לעם ישראל. מלמדים אותנו הפוסקים שכבר מאז נקבעו הימים האלה לימים של סליחה, לימים של התעוררות לתשובה ורחמים, ולכן אנחנו צריכים בימים האלה להתחזק בעניינים של תשובה ולהתחזק בכל ענייני, אה, תורה ומצוות ויראת שמיים ועבודת השם. אה, וכפי שהרבי אומר, בימים האלה של חודש אלול, ה, אה, הימים האלה מרומזים בראשי התיבות המיוחדים של חודש אלול. לחודש אלול ישנם כמה ראשי תיבות, אה, חלקם מפורסמים מאוד, שראשי התיבות הללו הם נותנים לנו את המשמעות של חודש אלול. במה אנחנו צריכים להוסיף ולהתמקד בעיקר בחודש אלול. ראשית כל, חודש אלול הוא חודש של תשובה כמו שאמרנו, ואנחנו יודעים שראשי התיבות שמבטאים את העניין של תשובה מרומזים בפסוק שנאמר "ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבב זרעך". את לבבך ואת לבב, ראשי תיבות אלול. זאת אומרת שבימים האלה של חודש אלול צריך לפתוח את הלב, לפתוח את עורלת הלב, ובכך אחרי שנמול עורלת לבבנו, אחרי שנפתח את הלב נהיה פתוחים לתשובה. חודש אלול זה ימים שמסוגלים ביותר להתעוררות של תשובה ולבדוק את כל מה שצריך לתקן במהלך השנה האחרונה. אנחנו יודעים

02:26 דובר 2 שישנם ימים של חשבון נפש. אה, למעשה כל יום שאומרים קריאת שמע שעל המיטה זה זמן של חשבון נפש על היום שחלף. כל ערב שבת זה זמן של חשבון נפש על השב-, על השבוע שחלף, אה, כל ראש חודש על החודש שחלף וכן על זה הדרך. יום הולדת זה בעצם זמן של חשבון נפש על השנה שחלפה, אבל ימי חודש אלול זה ימים שהתייחדו במיוחד לעשיית חשבון נפש. וכמובן החשבון נפש הזה צריך להיעשות מתוך שמחה, כיוון שהעיקר פה, העיקר ההדגשה כאן היא בעצם על התיקון. איך אנחנו הולכים לתקן ולהשלים שיהיה בצורה יותר טובה ויותר מושלמת, ולכן אין כאן מקום לעניין של שברון לב ועצבות, אלא לעניין של לבדוק מה צריך. ממילא החשבון נפש הזה צריך להיעשות מתוך שמחה דווקא. הימים האלה זה ימים שצריך לבדוק בכלל לגבי כל ההחלטות הטובות שקיבלנו במשך השנה, האם באמת אנחנו עומדים בהם. אה, בפרט שכל יום מימי חודש אלול זה יום שיש בכוחו לתקן. אנחנו יודעים שהאר"י הקדוש אמר שהימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים, מה שנקרא בלשון חז"ל בין כסה לעשור, הם ימים שמסוגלים לתקן את השנה שחלפה ולתת כוח לעבודת השנה הבאה. יום ראשון שבין כסה לעשור הוא מתקן את כל ימי ראשון שהיו בשנה שחלפה ונותן כוח לכל ימי הראשון שיבואו בשנה הבאה, וכן על זה הדרך כל יום ויום מימות השבוע. שבת, שבת תשובה שבין ראש השנה ליום הכיפורים היא מתקנת את כל השבתות השנה החולפת ונותנת כוח לעבודת השבתות במשך השנה הבאה. אה, על דרך זה גילו לנו שהימים האחרונים, שנים עשר הימים האחרונים של חודש אלול, החל מח"י אלול, היום שנותן חיות בחודש אלול, יום מסוגל

04:19 דובר 2 ביותר, היום ש-שהוא יום שקשור עם לידתם של הבעל שם טוב הקדוש ושל אדמו"ר הזקן, שהיום הזה נותן חיות בכל העבודה של חודש אלול. לכן הוא ביום ח"י באלול. החל מהיום הזה אנחנו מסוגלים לתקן את כל החודשים שחלפו. יום ח"י באלול מתקן את חודש תשרי, יום י"ט באלול מתקן את חודש חשוון וכן על זה הדרך עד יום כ"ט באלול שהוא מתקן את העבודה של חודש אלול ונותן את הכוח לעבודה של אה החודשים הבאים. ככה זה בכל ימי אה הי"ב הימים האחרונים של חודש אלול. בנוסף, בשנת תשי"ט הרבי גילה שכל יום ויום החל מראש חודש אלול, החל מא' באלול, יש לו את היכולת לתקן את השנה שחלפה ולתת כוח לשנה הבאה. יום א' מתקן את כל ימי א' בשנה שחלפה ונותן אה אה תוספת כוח לימי א' בשנה הבאה וכן על זה הדרך. יום ב', יום ג', עד ליום כ"ט באלול שהוא מתקן את כל ימי כ"ט ול' כיוון שחודש אלול הוא לעולם חסר. אז העבודה של חודש, של אה יום כ"ט באלול היא מתקנת גם את כ"ט וגם את ל' בשנה שחלפה ונותנת כוח לימי כ"ט ול' בשנה הבאה. אם כן, אנחנו מבינים שכל יום ויום מחודש אלול זה ימים שמסוגלים ביותר לתשובה וחשבון נפש. אנחנו יודעים שבימים האלה צריך לבדוק את התפילין והמזוזות אם הם לא נבדקו בשנה האחרונה, כחלק מההתחזקות בדקדוק בתורה ומצוות, לבדוק באמת שהכל כראוי ואם ישנם קבלות, החלטות טובות שעדיין צריכים להתבצע על ידינו, אז אנחנו צריכים באמת לבדוק שבאמת קיימנו אותם, שאנחנו עדיין עומדים בהם. אחרי שפתחנו את ליבנו לתשובה והמלנו את עורלת לבבנו, כאן מגיעים ראשי התיבות

06:24 דובר 2 שמפרטים לנו במה צריכים להמשיך להתמקד בימי חודש אלול. ההתמקדות היא בעיקר בשלושת הקווים שעליהם העולם עומד: תורה, תפילה וצדקה, שגם הם מרומזים בראשי התיבות של חודש אלול. הפסוק שמרמז על תורה זה פסוק שנאמר על ערי מקלט: "אנה לידו ושמתי לך... והאלוקים אנה לידו ושמתי לך מקום אשר ינוס". זה בעצם פסוק שמדבר על הרוצח שגולה לעיר מקלט, וזה מגן עליו מפני גואל הדם שרודף אחריו. ואמרו חכמים שכמו שהרוצח צריך את ההגנה מפני גואל הדם, ככה כל אדם צריך את השמירה וההגנה מפני היצר שרודף אחריו כל הזמן. ומה נחשב כעיר מקלט עבור האדם? דברי תורה. דברי תורה קולטים. אם כן, דברי תורה הם בעצם נחשבים ומסמלים את ערי המקלט. ופסוק שנאמר על ערי מקלט, "אנה לידו ושמתי לך", פסוק שמדבר על ערי מקלט, הוא בעצם מבטא שבחודש אלול צריך להוסיף בלימוד התורה. בנוסף, יש את ראשי התיבות המפורסמים מאוד של חודש אלול שמבטאים את העניין של התפילה להשם: "אני לדודי ודודי לי". אני לדודי זה בעצם התפילה של האדם שבאה מהאדם אל השם, אל דודי, ודודי לי זה בעצם ההמשכה, המשך הפסוק שבא לומר שאחרי העבודה שלנו מלמטה הקדוש ברוך הוא ממשיך עלינו מלמעלה בעבודה של הימים של, אה, הימים הבאים של ראש השנה ויום הכיפורים. ואדמו"ר הזקן אומר בליקוטי תורה, במאמר "אני לדודי ודודי לי", שהדבר יובן על פי משל למלך שקודם בואו לעיר אז יוצאים אנשי העיר לקראתו. המלך נמצא בשדה. אדמו"ר הזקן אמר שכיוון שימי חודש אלול זה ימים מאוד מאוד מיוחדים שמאירים בהם, אה, י"ג מידות הרחמים, אז לכאורה הימים האלה היו צריכים להיות ימים טובים. היינו צריכים לחגוג את

08:28 דובר 2 הימים האלה. למעשה הם ימי חול רגילים. ולמה באמת הימים האלה לא נקבעו כימי מועד? אז אדמו"ר הזקן אומר שכשם שהמלך, כשהוא רוצה לתת הזדמנות לעם, אז הוא בא אליהם לשדה, והעם יכולים לגשת בלי כל גינוני הכבוד הרגילים שקיימים כאשר רוצים לקבוע פגישה עם המלך בהיכל מלכותו, שזה דבר שלוקח הרבה הרבה זמן ולא כל אדם זוכה לזה. כאן בחודש אלול המלך נמצא בשדה. המלך נמצא בתוך ימות החול, בתוך העבודה שלנו בימות החול, ואנחנו צריכים, אה, אה, לנצל את ההזדמנות הזאת ולפנות אל המלך. אני לדודי. ובשיחותיו הקדושות של הרבי, הרבי מסביר שהמשל הוא דווקא מדויק שהמלך נמצא בשדה. הוא היה יכול לתת משל ממלך שנמצא במדבר, אבל מדבר זה מקום שומם. אדמו"ר הזקן רוצה לבטא שהכול תלוי בעבודה שלנו. אם אנחנו ננצל את הזמן, אם אנחנו ניגש לשדה, שדה זה מקום שעובדים בו. זה לא מקום שנחים בו, אלא מקום שעובדים בו. אם אנחנו נעבוד ונשקיע, אז באמת נזכה לראות את המלך. ובאמת צריכים לנצל את הימים האלה. כל יום ויום מימי חודש אלול הוא יום מיוחד, יום מסוגל, יום שהקדוש ברוך הוא מאיר לנו פנים, ואנחנו צריכים באמת לנצל את ההזדמנות הזאת. בנוסף, יש לנו את הראשי תיבות שקשורים עם קו הצדקה. דיברנו על אחרי שאדם פתח את ליבו לתשובה. אז אמרנו שיש את העבודה הפרטית של תורה. דיברנו עכשיו על צד התפילה, וכעת אנחנו מגיעים לקו השלישי, קו הצדקה, שגם הוא מרומז בראשי תיבות אלול. כתוב במגילת אסתר "איש לרעהו ומתנות לאביונים", שזה בעצם ראשי תיבות אלול. ובאמת אנחנו יודעים שבחודש אלול צריך להוסיף בנתינת צדקה על כל שאר ימות השנה, ובפרט שאנחנו יודעים

10:22 דובר 2 שיש לנו, אה, אה, מסביבנו אנשים שאולי נזקקים, אה, באמת להשלים את כל ההכנות לחגים. הרי מיד אחרי חודש אלול מגיע חודש של חגים, שריבוי החגים קשורים עם ריבוי הוצאות, וצריך לבדוק האם יש יהודי מסביבנו שצריך, אה, שנעזור לו בהכנות לחג, שבאמת הוא יוכל לחגוג את החגים כמו שצריך. וכמו שכתוב בפסוק בנחמיה, "לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו", שבראש השנה באמת צריך לחגוג את זה מתוך שמחה, מתוך, אה, הרחבה, אה, ולכן צריך באמת לדאוג שלכל אחד יהיה לו את כל הדברים שדרושים להכנות לחגים, ובפרט שחודש אלול מתאים באופן מיוחד לעניין של נתינת צדקה. ובכן, אה, כמו שדיברנו מקודם שצריך להתחזק ולעשות חשבון נפש על כל ההחלטות הטובות, אז צריך גם לקבל החלטות טובות שקשורות עם עניין הצדקה. אה, והרבי אומר שכאשר יהודי לקראת השנה החדשה מקבל החלטה טובה, אה, לתת סכום כסף לצדקה, אז גם אם זה לא נראה לו שהוא באמת עומד בזה, אבל עצם ההחלטה, אם הוא עושה אותה באמת בלב שלם וברצינות בצורה שסבירה שהוא באמת יוכל לעמוד בזה, אז גם אם לא בטוח שהוא יודע במאת האחוזים איך הוא יעמוד בזה, הקדוש ברוך הוא פותח לו צינורות חדשים של שפע שהוא באמת יוכל לעמוד בהחלטה שלו. וביחד עם החשבון נפש שאדם צריך לעשות בכלל על ה-, על כל ההחלטות הטובות שהוא קיבל במשך השנה, הוא צריך באמת לעשות חשבון נפש, לבדוק באופן מיוחד מה קורה עם ההחלטות שהוא קיבל בקשר לנתינת הצדקה. האם הוא באמת נתן צדקה באופן הראוי והאם הוא באמת, אה, השלים את כל מה שהוא התחייב במשך השנה שחלפה? בנוסף לצדקה הגשמית, כמובן

12:22 דובר 2 שיש גם את הצדקה הרוחנית לעזור ליהודים להתכונן לחגים כמו שצריך, לקבל כל יהודי בסבר פנים יפות ולתת, אה, איש לרעהו את הברכות המיוחדות לחג. אנחנו יודעים שיש את האיחול כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, שזה עושים כבר מתחילת חודש אלול ועוד לפני כן. החל מחמישה עשר במנחם אב מאחלים איש לרעהו כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, והקדוש ברוך הוא מאוד מאוד, אה, מייחל ומייקר את הברכות הללו של איש לרעהו. אחרי שפתחנו את ליבנו בתשובה והתחזקנו בתורה, תפילה וצדקה, מגיעים לראשי התיבות האחרונים של חודש אלול, שהם עוסקים בעניין הגאולה. בשירת הים כתוב: "ויאמרו לאמר אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורכבו רמה בים". אז המילים "ויאמרו לאמר אשירה לה'", אם הופכים את המילים אנחנו יודעים שזה מרכיב ראשי תיבות של, אה, "אשירה לה' ויאמרו לאמר" — ראשי תיבות אלול. וכיוון ששירת הים היא נאמרה בעת יציאת מצרים, כשיצאו בני ישראל מארץ מצרים, אה, אז בעצם נפתח הפתח של כל הגאולות שעתידות להיות, כולל גם הגאולה האמיתית והשלמה שתהיה בקרוב ממש. אז לכן הזמן הזה של יציאת מצרים זה זמן שמסוגל, אה, לגאולה, ובעצם פתח פה את הצינור של הגאולה, ובפרט הזמן הזה של שירת הים, שאז דיברו בשירת הים, אה, נאמרה השירה בלשון עתיד: "אז ישיר משה". וגם מוזכר בה "מקדש ה' כוננו ידיך". אז באמת, באמת הימים האלה של חודש אלול, שהם מרומזים בפסוק שנאמר בשירת הים, הם ימים שמסוגלים ביותר לגאולה, ועל ידי התחזקות בכל העניינים של, אה, של חודש אלול כמובן אנחנו זוכים עוד לפני חודש אלול לגאולה האמיתית והשלמה. בין המנהגים של חודש אלול היא אמירת מזמור "לדוד ה' אורי

14:25 דובר 2 וישעי". למעשה כתוב בפוסקים שאומרים את המזמור הזה בימי חודש תשרי עד הושענא רבה, אבל, אה, והסיבה ש... למה אומרים את זה בימי חודש תשרי? כיוון שמרומזים שם חגי תשרי, מרומז שמה, אה, ראש השנה, יום הכיפורים וכן חג הסוכות. אז לכן בימי חודש תשרי אומרים את המזמור הזה עד הושענא רבה. אבל, אה, יש טעם נוסף למה אנחנו אומרים את המזמור הזה, "לדוד ה' אורי וישעי": כיוון שמוזכרים בו י"ג פעמים שם ה' כנגד י"ג מידות הרחמים, וכיוון שי"ג מידות הרחמים מאירים בחודש אלול, אז לכן כבר מתחילת חודש אלול אנחנו אומרים "לדוד ה' אורי וישעי". כך יוצא שהחל מל' מנחם אב, זאת אומרת א' ראש חודש אלול, אנחנו אומרים את מזמור "לדוד ה' אורי וישעי" ועד לתפילת מנחה של, אה, הושענא רבה. אה, את המזמור אומרים אותו גם בבוקר וגם ב... וגם בתפילת המנחה, גם בתפילת שחרית אחרי שיר של יום. וגם כן אומרים את המזמור הזה בתפילת מנחה לפני עלינו לשבח. ככה נוהגים בעצם מהיום הראשון של ראש חודש אלול עד מנחה של הושענא רבה. אנחנו יודעים שהימים האלה של ההכנה לראש השנה, שעזרא, עזרא הסופר תיקן שתמיד יקראו את פרשת כי תבוא לפני ראש השנה. אה, הסיבה היא שיש שמה דברי תוכחה, וכתוב שתכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה. בעצם אנחנו רוצים לסיים את הקללות של השנה ולהתחיל בעצם את השנה החדשה עם ברכות. אז לכן תיקנו שאת הפרשה של כי תבוא, פרשת התוכחה, יקראו לעולם לפני ראש השנה. אבל כדי שלא להגיע מיד לראש השנה עם דברי התוכחה, אז לכן תמיד לעולם יש פרשה אחת של הפסקה בין פרשת כי תבוא לראש השנה. תמיד

16:28 דובר 2 יקראו את פרשת ניצבים. "אתם ניצבים היום כולכם". לפעמים גם קוראים את הפרשה. בדרך כלל קוראים את הפרשה באופן של ניצבים וילך, שהן פרשיות מחוברות, אבל לפעמים קוראים רק את פרשת ניצבים כדי שתהיה הפסקה בין דברי התוכחה שנאמרו בפרשת כי תבוא לבין ראש השנה. לחודש אלול ישנם מנהגים מיוחדים שמקורם מאוד מאוד קדום ועתיק. אה, יש מנהג לתקוע בשופר בכל יום מימי חודש אלול. אנחנו יודעים שאמרו חכמים: בראש חודש אלול אמר הקדוש ברוך הוא למשה "עלה אלי ההרה". ואנחנו יודעים שיש פסוק שנאמר "עלה אלוקים בתרועה", שכביכול גם הקדוש ברוך הוא התעלה בתרועה הזאת, ולכן תיקנו חכמים, ככה כותבים, ככה הלשון בדברי הפוסקים, שתיקנו שיתקעו בשופר בימי חודש אלול. התקיעת שופר יש בה רמז של "עורו ישנים מתרדמתכם", כמו שהרמב"ם אומר בהלכות תשובה, שלמרות שהתקיעת השופר בראש השנה היא גזירת הכתוב, יש מצווה לתקוע בשופר ביום ראש השנה, אף על פי כן יש בה רמז, כלומר "עורו ישנים מתרדמתכם". החודש אלול הוא בעצם זמן להתעורר, וההתעוררות באה על ידי תקיעת השופר. למעשה תוקעים בשופר כבר מתחילת חודש אלול, מא' באלול. תקיעת השופר היא בבית הכנסת אחרי תפילת שחרית, אבל הרבי אומר שגם מי שלא הספיק לתקוע אחרי תפילת שחרית אפשר לתקוע במשך היום, אפילו אחרי תפילת מנחה עד, עד השקיעה. למעשה בלילה לא תוקעים בשופר, אבל אה, לכתחילה עושים את זה אחרי תפילת שחרית. אבל גם אם לא תקעו אחרי תפילת שחרית, אז עושים את זה בכל הזדמנות עד הערב, ויש לזכות בזה כמה שיותר יהודים, חיילים. אם יוצאים למבצעים כמו מבצע תפילין או, או מארגנים כנסים, אז רצוי ומומלץ לתקוע בשופר, לזכות כמה שיותר יהודים בעניין

18:36 דובר 2 הזה של תקיעת שופר. שמיעת תקיעת השופר בחודש אלול. כיוון שהתקיעות הן אה כמו מעין התקיעות של ראש השנה במובן הזה של ההתעוררות לתשובה, אנחנו למנהגנו תוקעים את כל סדר תשר"ת, תש"ת, תר"ת. בעצם משלימים ממש את כל העשר קולות. לכן, כיוון שאנחנו משתדלים לדייק שזה יהיה כמו בראש השנה, לכן ראוי לעמוד בעת תקיעת השופר. כמובן, אם הדבר מתאפשר, אם אפשרי בקלות אז עומדים בעת התקיעה בשופר. יש גם שאלה מתי מתחילים בדיוק לתקוע בשופר. האם בל' באב, שזה א' לראש חודש אלול, או בא' אלול, שזה היה היום השני של ראש חודש. למעשה ההכרעה שמקובלת אצלנו שביום ל' באב תוקעים בשופר להתלמד. יש שיחה שלמה של הרבי שמסביר את המשמעות הפנימית בלהתלמד. יש בזה כוונות מאוד מאוד גדולות, אבל בכל אופן התקיעה בציבור היא נעשית רק ביום א' באלול, וככה תוקעים בכל ימות החול של חודש אלול, למעט ערב ראש השנה שבו לא תוקעים בשופר. ושני טעמים נאמרו בדבר: למה לא תוקעים בשופר בערב ראש השנה? אחד, בשביל להבדיל מן התקיעות שהן רשות, התקיעות של המנהג של חודש אלול, לבין התקיעות חובה של ראש השנה. הטעם השני, כדי לבלבל את השטן שהוא בעצם רוצה לקטרג. אז יש הפסקה בין התקיעות של חודש אלול לבין התקיעות החובה של ראש השנה כדי לבלבל את השטן. בימי הגאונים, אותם גאונים שהיו בבבל וממש ישבו באותן ישיבות, סורא, נהרדעא, פומבדיתא, ממש באותן ישיבות שישבו האמוראים הקדושים, ממש באותו המקום ישבו הגאונים. ממילא הקבלה שיש לנו מימי הגאונים היא קבלה מאוד מאוד קדומה ומובהקת. אז מצינו שבימי הגאונים היו אומרים את הסליחות בעשרת ימי תשובה, וכך גם

20:50 דובר 2 נהגו בישיבות שהיו בבבל, והיו מקומות שהיו אומרים סליחות גם בחודש אלול. אחר כך פשט המנהג שהספרדים אימצו את אמירת הסליחות בכל חודש אלול, ואצל הנוהגים כמנהג אשכנז נוהגים את הסליחות בימים האחרונים של חודש אלול ועד לאחר, ועד ליום הכיפורים. למעשה המנהג חב"ד שמקובל שאומרים את הסליחות רק בסיום חודש אלול, כמו שנוהגים האשכנזים. אבל בניגוד למה שהאשכנזים ממשיכים גם לאחר ראש השנה, אנחנו אומרים סליחות רק בצום גדליה וזהו, ולא ממשיכים אחר כך עם אמירת הסליחות כמו שנהוג אצל האשכנזים. הסיבה למה מתחילים את הסליחות בסיום חודש אלול באופן כזה שמאפשר ארבעה ימים לפני ראש השנה? סיבה מאוד מעניינת שמובאת בפוסקים. אה ההקפדה היא תמיד שהייתה שיהיו לפחות ארבעה ימים של סליחות, ולכן אם ראש השנה חל בתחילת השבוע, אם הוא חל למשל ביום שני או שלישי, אז מקדימים ואומרים את הסליחות כבר במוצאי שבת שלפני כן. זאת אומרת במוצאי שבת פרשת כי תבוא, לא במוצאי שבת שסמוך לראש השנה, אלא במוצאי שבת שלפני כן, במוצאי שבת כי תבוא. מה הסיבה? כי אנחנו רוצים לשמר את העניין של ארבעה ימי סליחות. למה כל כך חשוב לנו לשמר את ארבעת ימי הסליחות? אז שני טעמים נאמרו. יש טעם אחד שאומר שבעבר היו נוהגים להתענות בכל עשרת ימי תשובה ולומר בהן סליחות, אבל אנחנו יודעים שישנם ארבעה ימים מתוך עשרת ימי תשובה שאסור להתענות בהם. יש לנו יומיים של ראש השנה שלא מתענים. יש מצווה לאכול ולשתות בראש השנה. יש לנו שבת, שבת אחת לפחות. כן, יש לנו שבת אחת בתוך עשרת ימי תשובה שגם בשבת אסור להתענות. ויש את ערב יום כיפור שהוא מן הדין

22:56 דובר 2 אסור להתענות בו. יש מצווה לאכול בו ולשתות בו כהכנה ליום הכיפורים. אז ככה שיוצא שארבעה ימים מתוך עשרת ימי תשובה אסור להתענות בהם, ממילא לא אומרים בהם סליחות. או שגם אם אומרים סליחות בהם, אה הסליחות לא באים ביחד עם תענית. אז כדי להשלים את התענית אז קבעו שארבעה ימים לפני ראש השנה יעשו ימי תענית, יקבעו ימי תענית ויאמרו בהם סליחות. ולמעשה המנהג הרווח שלא מתענים, בפרט בדורותינו אלה שאנחנו צריכים לעבוד את השם מתוך גוף בריא. אנחנו מעדיפים את עבודת השם מתוך שמחה ויישוב הדעת כמו שצריך, ותוך שמירה על הבריאות, ולכן אין דעתנו נוחה מכך שמתענים. אבל כמובן מוסיפים ומשלימים בנתינת צדקה, שזה בא בדורותינו אלו כתחליף לעניין של תענית. אבל כיוון שנשאר המושג הזה של ארבעת ימי הסליחות, אז עד היום אנחנו משתדלים ומקפידים מאוד מאוד שלא יפחתו מארבעה ימי סליחות. טעם נוסף גם כן מאוד מעניין שכתוב בפוסקים, שאנחנו יודעים שלפני שמביאים קורבן אז צריך שיהיה ביקור. בודקים את הקורבן ארבעה ימים לפני שמקריבים אותו. ולגבי כל החגים כתוב שיש, שצריך לעשות להשם. בפרשת פנחס מפורט שם, מפורטים שמה כל הקורבנות שמקריבים בחגים, החל משבת, ראש חודש וכל המועדים. כך גם אה בראש השנה ויום הכיפורים אה יש את הקורבנות. רק שבשונה מכל החגים, במקום שכתוב בשאר החגים שצריך לעשות את העולה ביום, ביום ראש השנה כתוב שמה בנוסח של הקורבנות, "ועשיתם", ודורשים שהעשייה צריכה להיות שאתם תעשו את עצמכם. כביכול שבראש השנה כל אחד ואחד מצווה להקריב את עצמו להשם. וכיוון שאנחנו הקורבן, אנחנו בעצם מקריבים את עצמנו, נותנים את עצמנו להשם ביום ראש השנה, אנחנו הקורבן, אז

25:00 דובר 2 צריך לעשות ארבעה ימי הכנה להקרבת הקורבן, ולכן יש לנו ארבעה ימים של סליחות לפני ראש השנה כהכנה לכך שאנחנו נקריב את עצמנו להשם ביום ראש השנה עם הנכונות לקבל את מלכותו עלינו. הסיבה שאנחנו בחב"ד מקפידים לומר את הסליחות דווקא לפני ראש השנה ולא בעשרת ימי תשובה, אז ידוע מה שמובא במה שגילו לנו רבותינו זצ"ל, והרבי מביא את זה בשיחות, שהסליחות שלפני ראש השנה הם בעצם הימים שצריך לומר. אחרי ראש השנה צריך כבר לעשות. ולכן בפועל אצלנו נוהגים שלפני ראש השנה אנחנו רק אומרים את הסליחות, מה שאין כן אחרי ראש השנה אנחנו לא אומרים, למעט צום גדליה, אנחנו רק מבטאים את הסליחה, אבל לא באמירה בפועל, ולכן האמירה בפועל היא רק לפני ראש השנה. הרבי בשיחות מביא גם כן דבר מאוד מעניין, שבזמנם, בזמן הגאונים, היו נוהגים לומר את הסליחות בתחילה רק בעשרת ימי תשובה, וכיוון שהם היו יכולים לפעול בזמן קצר, בתוך הזמן הקצר הזה של עשרת ימי תשובה, היו יכולים באמת לפעול את העניין של הסליחה. אבל כיוון שירדנו, ואנחנו היום לא אוחזים בדרגה הזאת, אז מאיתנו נדרש רק הימים הספורים שלפני ראש השנה. ואומר הרבי, ממילא הם היו צריכים לחכות שתהיה שלמות הכפרה ביום כיפור, רק בסיומן של עשרת ימי תשובה. אבל כיוון שאנחנו, מצד חלישות דורנו, אנחנו מסתפקים באמירת הסליחות רק בימים שלפני ראש השנה, מזה מובן שהקדוש ברוך הוא כבר מבטא את סליחתו עוד לפני שנכנסים לראש השנה, וכך יש יתרון על העבודה של דורנו זה האחרון, שהקדוש ברוך הוא סולח לנו מיד כשאנחנו נכנסים לשנה חדשה.

27:03 דובר 2 מתוך סליחה וכפרה. מתוך התקווה הזאתי והייחול שיהיה לכל בית ישראל כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, שנה של גאולה וישועה, ועוד לפני שנגיע באמת לימי חודש אלול אנחנו נזכה להיות בגאולה אמיתית ושלמה ובית המקדש השלישי תכף ומיד ממש.