הלכות כיבוד הורים - הרב מנחם מענדל הראל שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:10 דובר 2 שלום וברכה. נדבר בעזרת השם על אחת המצוות היסודיות בעם ישראל, שהיא מצוות כיבוד אב ואם. לפני שנעסוק בפרטי המצווה, חשוב לתת איזשהו רקע והסבר כללי בתוכן ובמשמעות של המצווה המיוחדת הזאת שנקראת בפי העם כיבוד הורים, ובלשון התורה "כבד את אביך ואת אמך". לעיתים נדמה שאנשים חושבים שהעניין הזה של כיבוד הורים הוא עניין ששייך לילדים קטנים, לאנשים צעירים, אבל כשגדלים אז כבר אין כל כך צורך בכיבוד הורים, שיסתדרו לבד. על אחת כמה וכמה אחרי שהם עברו מהעולם, הלכו לעולם שכולו טוב, אז כאן ודאי לכאורה יש החושבים שכבר אין כיבוד הורים, אין מצווה כזאת. אז כדאי לדעת שהעניין של כיבוד הורים היא מצווה יסודית וחשובה כחלק ממצוות הא-ל, כלומר כחלק מהמצוות שבין אדם למקום, לא כחלק ממצוות שבין אדם לחברו, אלא כשהאדם מכבד את הוריו נמצא כמכבד את המקום ברוך הוא. וכאשר אדם חס ושלום מזלזל בכבוד הוריו, כאילו הוא מזלזל בכבוד המקום ברוך הוא, חס ושלום. והכיבוד של ההורים הוא לא רק בחייהם, אלא גם לאחר מיתתם. וכך אמרו חכמינו זכרונם לברכה במסכת שמחות: "גדול המכבד את אביו ואת אמו במיתתם מאילו כיבדם בחייהם, שהמכבדם בחייהם אינו מכבדם אלא מיראה ומשום ירושה, והמכבדם במותם אינו מכבדם אלא לשם שמיים". כלומר כיבוד הורים לא רק שהוא מצווה כשההורים חיים, אלא יש לה משמעות עמוקה וגדולה יותר אחרי שההורים עוברים לעולם שכולו טוב אחרי חייהם. ולמה? כי כאשר האדם מכבד את הוריו כשהם חיים, אז אולי הוא עושה כן בגלל שהוא ירא מהם, חס ושלום, שמא ירעו לו, שמא יפגעו בו. לפעמים לאו דווקא פגיעה פיזית. יכול להיות שזה שהוא יכריז על ניתוק קשרים עם אביו או אמו,

03:12 דובר 2 הוא מפחד שזה יפגע בו כלכלית וכדומה. או לחילופין, שהוא חושב על הירושה שהוא רוצה לקבל מהם, שלא ידירו אותו מהירושה. ולכן יש בזה צד של נטייה אישית כאשר הוא מכבד אותם בחייהם. למרות שוודאי גם אז הוא מצווה גדולה, כפי שנדבר על זה בהמשך. אבל במותם ניכר שבאמת הכבוד שהוא נהג בהם וכל העניין הזה שהוא הולך בהם בדרך של כבוד, זה היה מכיוון שהוא התכוון לשם שמיים, ועל כך אמרו גדול המכבדם אחר מותם יותר ממי שמכבדם בחייו. והעניין הזה של כיבוד הורים הוא נמצא בחלק הזה של המצוות שבין אדם למקום. כפי הידוע שעשרת הדיברות נחלקים לשני חלקים: חמש מצוות, חמש דיברות בין אדם למקום וחמש דיברות בין אדם לחברו. והיכן נמצאת המצווה של כבד את אביך ואת אמך? היא נמצאת במקום של הכבוד שבין אדם למקום, של המצוות שבין אדם למקום. כלומר, כאשר אדם מקיים את מצוות כיבוד הורים, הוא מקיים מצווה שבין אדם לבוראו, בין האדם לקדוש ברוך הוא. והרמב"ן כותב על זה בנקודה מאוד מאוד מעניינת. הוא כותב ככה: "עשרת הדיברות חמישה בכבוד הבורא וחמישה לטובת האדם. כבד את אביך ואת אמך כבוד הא-ל, כי לכבוד הבורא ציווה לכבד האב המשתתף ביצירה". הקדוש ברוך הוא מצווה על כיבוד ההורים, כי הוא שותף עמהם ביצירת הילדים, וההורים שותפים עמו ביצירת הילדים. ולכן כשהבן מכבד את האב הוא מכבד את בוראו. ובכלל, כשמדברים על כבוד האב מדברים גם כן על כבוד האם. כבד את אביך ואת אמך זו מצווה שווה לכבד הן את אביו והן את אמו. כפי שנדבר בהמשך. בדרך כלל נהגו לנקוט את זה יותר בלשון של כיבוד אב, אבל אין הבדל בין כיבוד

06:09 דובר 2 אביו לכיבוד אמו אלא בשניהם. כשמכבד האדם את אביו ואת אמו נמצא שהוא מכבד את המקום ברוך הוא. ולכאורה, מה הקשר בין כבוד אביו ואמו לכבוד המקום? לכבוד השם? וכמו שנאמר בלשון הרמב"ן, שהרמב"ן אמר שהם שותפים. זו שותפות אחת. ממילא כיבוד אב ואם הם כיבוד השותף הקדוש ברוך הוא. אבל יש כאן נקודה מאוד מאוד מיוחדת שמצוות כבד את אביך ואת אמך, כשהיא נאמרה מפי הא-ל בעת מתן תורה, היא הביאה להכרה של אומות העולם במצווה אנוכי ה' אלוקיך. ובמצווה לא יהיה לך אלוקים אחרים על פניי. וככה אומר המדרש פסיקתא רבה. בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא אנוכי ה' אלוקיך אמרו אומות העולם איזה מלך רוצה שיהא אחר מכחישו? ברור שהקדוש ברוך הוא לא רוצה שיהיה מישהו אחר. ולכן אמרו אינו מדבר אלא לכבוד עצמו. וככה המשיכו מלכי אומות העולם ואמרו על כל דיברה ודיברה. אבל בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא כבד את אביך ואת אמך, עמדו מלכי אומות העולם מכיסאותיהם וקילסו לקדוש ברוך הוא, ואמרו בנימוסים שלנו כל מי שמכתיב עצמו קצין בגייסות המלך הוא מתגאה וכופר באבותיו. דרך טבעית שהאדם עולה לגדולה באופן טבעי, הוא מזלזל באלה שקדמו לו. הוא מזלזל רחמנא ליצלן בהורים שלו, וזה הקדוש ברוך הוא מכריז ואומר כבד את אביך ואת אמך. מיד עמדו מכיסאותיהם, שיבחו והודו לקדוש ברוך הוא. ובעצם באותו רגע הם הודו שהאנוכי ה' אלוקיך זה באמת דבר אמיתי, כי אינו מכוון לכבוד עצמו. הלא יהיה לך. זה לא דבר שהקדוש ברוך הוא מכוון לכבוד עצמו, אלא הוא מכוון לכבוד הבורא ברוך הוא. ולכן האמת היא באנוכי ה' אלוקיך והאמת היא בכל עשרת הדיברות. מתי הם אמרו את

09:01 דובר 2 זה? כאשר הם שמעו את כבד את אביך ואת אמך. ולכן נמצא שבעצם הקיום של כבד את אביך ואת אמך הוא ההשלמה של אנוכי ה' אלוקיך, ולא יהיה לך אלוקים אחרים על פניי. והרבי בליקוטי שיחות מביא את דברי החיד"א, שהוא מסביר מה הקשר אצל אומות העולם. מה היה הקשר בין כבד את אביך ואת אמך להכרה באנוכי ולא יהיה לך. והוא מסביר נקודה מאוד מעניינת על יסוד דברי הרמב"ם. מה שהרמב"ם כותב בהלכות עבודה זרה אודות הטעות שטעו דור אנוש, אנוש ודורו. מה הייתה טעותם? מאיפה נבעה טעותם? שהרי הם אמרו, כמו שהרמב"ם כותב, הואיל והקדוש ברוך הוא ברא משמשים, את השמש ואת הירח והכוכבים והמזלות, והוא, הקדוש ברוך הוא, מכבד אותם, נתן להם מקום של כבוד. הרי המלך רוצה שיכבדו את מי שהוא מכבד, ולכן התחילו לטעות והלכו ובנו להם היכלות כדי לעבוד אותם, ומזה נבעה כל העבודה זרה שבעולם. והנה מגיע מעמד מתן תורה. כל העולם כולו שומע את המעמד הזה ושומע את אנוכי ה' אלוקיך ולא יהיה לך אלוקים אחרים על פניי. אומר החיד"א: באו אומות העולם ואמרו, כלל בידינו, שהכלל הזה הוא כלל בחז"ל: אין דיבור מכחיש מעשה. הרי המעשה הוא שהקדוש ברוך הוא מכבד את המשרתים שלו, והדיבור שהוא אומר אנוכי ולא יהיה לך אלוקים אחרים על פניי, לא תעשה לך כל פסל וכל תמונה וכן הלאה, זה דיבור. אם הוא עצמו מכבד אותם, אז למה הוא לא רוצה שאנחנו נכבד אותם? ולכן המעשה שלו, שהוא מכבד אותם, חזק יותר, והם יכולים להמשיך לעבוד עבודה זרה. ככה הם אמרו. וכל זה נעמד ונמשך עד שהגיע הדיבר: כבד את אביך ואת אמך. ברגע שהקדוש

11:57 דובר 2 ברוך הוא אמר כבד את אביך ואת אמך, שהקדוש ברוך הוא כן דורש בכבוד השותפים שלו, שהם האב והאם, עמדו מכיסאותיהם ואמרו: אם ככה בטלה המחשבה שלנו שהוא רוצה שנכבד את משרתיו. כי הוא עצמו שדורש אנוכי, הוא עצמו שדורש לא יהיה לך אלוקים אחרים, לא תעשה לך פסל וכולי, בדמות שמיים ושמש וירח וכן הלאה, הוא עצמו כן מכבד את שותפיו שהם ההורים. הוא עצמו דורש לכבד את האב והאם שהם השותפים שלו. סימן שאמת הדבר מה שהוא מבקש, שיהא רק אנוכי ה' אלוקיך, שלא יהיה לך אלוקים אחרים על פניי. וממילא על ידי כיבוד אב ואם הם באו והודו באנוכי ולא יהיה לך. יוצא שהמכבד את אביו ואת אמו ומקיים את מצוות כיבוד אב ואם, הוא מקיים את הדיברות של אנוכי ה' אלוקיך ולא יהיה לך אלוקים אחרים על פניי, וזו הסיבה העיקרית והיסודית שכבד את אביך ואת אמך זה נמצא במצוות שבין אדם למקום, כי זה ביסוד האמונה של אנוכי ולא יהיה לך, כפי שביארנו עד עכשיו בצורה מפורטת. ולכן האדם צריך להבין את גודל הערך והמעלה והיוקר שיש למצוות כבד את אביך ואת אמך, וזה הוא לא רק מקיים מצווה שבין אדם לחברו, כלומר בין האדם להוריו, אלא הוא מקיים מצווה שבין אדם למקום. יש פה שילוב ויסוד גדול במצווה הזו של כיבוד אב ואם ביחד עם אמונת הא-ל ברוך הוא. ובמעלת המצווה הזו של כיבוד אב ואם כתב בזוהר הקדוש: הבן ההולך בדרך הישר ומתקן מעשיו, ודאי שבזה הוא מכבד את אביו, מכבד אותו בין בני האדם בעולם הזה ובעולם הבא בפני הקדוש ברוך הוא. והקדוש ברוך הוא ממשיך רחמיו עליו ומושיבו אצל כיסא כבודו.

14:49 דובר 2 ועל ילדים כאלו שמכבדים את הוריהם נאמר: כל רואיהם יכירום כי זרע ברך ה' המה. ואכן גם אנחנו זכינו לראות איך שהרבי נוהג את העניין הזה של כיבוד אב ואם באביו ובאימו, כפי שהעידה אמו עצמה על הזמן שהם היו יחד. איזה כבוד שהרבי נהג באביו. כאשר האבא היה דורש בבית הכנסת או צריך שותפים לפעילות בעניינים כאלה ואחרים, שהרבי נהג כבוד בכל מה שאביו ביקש ודרש או היה צריך גם בלי שהוא יבקש. הנחת שהרבי עשה להורים שלו, כמו שהרבנית סיפרה שפעם אחת כשהרב לוי יצחק דרש בבית הכנסת בעניינים עמוקים מאוד ושאלו אותו: למי אתה מדבר את כל הדברים האלה? אז הוא אמר: יש שם נער אחד שעומד בפינה של בית המדרש ומבין את כל מה שאני אומר. בשבילו אני מדבר. איזו שמחה זה עושה לאבא שהוא יודע שיש לו עם מי לדבר, ואת זה הרבי נתן להורים שלו, מלא נחת ובכל ההשקעה, הן בחייהם והן לאחר מיתתם. מה שהרבי השקיע בהדפסה של תורת אביו, בביאור של תורת אביו. שעות רבות, שיחות רבות הרבי הקדיש לבאר את העניינים שאבא שלו כתב בקיצור, והוא הרחיב את היריעה כדי שהדברים יהיו מובנים לכל. במוסדות שהרבי הקים על שמו, מוסדות של תפארת לוי יצחק, והרבי דיבר על זה הרבה פעמים שיש לי חוב בעניין הזה מצד כיבוד אב. ואפילו במנהגים, היו מנהגים שהרבי שינה, ונהג בהם באופן אישי מכיוון שכך נהג אביו, וזה מובא בכמה עניינים. זה בעניין של שינה בסוכה ואופן האכילה וכן הלאה. וגם כלפי הרבנית אימו, הרבנית חנה, שהרבי הקדיש את כל טוב זמנו כדי לעשות לה נחת ופינה מזמנו יום יום ללכת לשבת איתה, לשוחח איתה,

17:39 דובר 2 לשתות איתה כוס תה. וידוע הסיפור המופלא איך הרבי במשך שנים רבות דאג להעלים ממנה את הצער הגדול בפטירת הבן שלה, רבי ישראל אריה לייב, כדי שהיא לא תצטער. והרבי עשה למען זה כמה מעשים כדי שהאימא תמשיך לרוות נחת ולחיות בשמחה, ולא יתווסף לה צער על הצער שהיה לה עד אז מכל הקשיים שהיא עברה מאחורי מסך הברזל. וכשהיא נפטרה, הרבי הקים מוסדות על שמה. הרבי הסביר את השם שלה עם העניינים של ההוראות בעבודת השם. והכול מצד העניין הזה של כיבוד אב, כיבוד אם. וכל זה בא ללמד אותנו כמה חשיבות וכמה ערך יש להקדיש ולשים לב למצווה המיוחדת הזו. את גודל העניין הזה של מצוות כיבוד אב ואם ניתן לראות גם כן מלשון הטור, איך שהוא מגדיר מהי מצוות כיבוד אב ואם. ותראו את לשונו. כך כותב הטור: "מצוות עשה שיכבד אדם אביו ואמו וירא מפניהם". ישנן שתי מצוות. מצווה אחת כבד את אביך ואת אמך, ומצווה שנייה מורא אב ואם, כפי שנדבר על זה בעזרת השם בהמשך, שיש לכך השלכות הלכתיות. כבוד זה עניין אחד ומורא זה עניין שני. ושימו לב למילים הבאות: "וצריך להיזהר מאוד בכבודם ובמוראם שהוקש כבודם לכבוד המקום, כמו שנאמר כבד את אביך ואת אמך, ונאמר כבד את ה' מהונך. ובמוראם כתיב איש אמו ואביו תיראו, ומורא המקום נאמר את ה' אלוקיך תירא. ואמרו חכמינו זכרונם לברכה: שלושה שותפין יש באדם, הקדוש ברוך הוא, אביו ואמו. בזמן שהאדם מכבד את אביו ואת אמו, אומר הקדוש ברוך הוא מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני". כלומר הקדוש ברוך הוא מסתכל על כיבוד האב והאם כעל כבודו ממש. וגם האדם צריך להסתכל על הכבוד

20:37 דובר 2 והמורא של אביו ואמו כעל כבוד ומורא השם יתברך בעצמו. והוסיף הב"ח וכתב דברים נוראים בעניין הזה. צריך להיזהר האדם שלא ייענש בעוברו על כיבוד אביו ואמו או מוראם, שאם עובר על מצווה זו כאילו זלזל בכבוד המקום, שכשהוא נזהר בכבודם יש לו שכר גדול ומעלה עליו המקום כאילו כיבדו הוא, כאילו הוא כיבד את הקדוש ברוך הוא. ובזמן שהאדם מצערם כאילו ציערו הוא חס ושלום. ולכן צריך להיזהר בכבודם ובמוראם כבכבודו ובמוראו של הקדוש ברוך הוא. והרבי נותן הבהרה מאוד מעניינת לעניין הזה, מה שכבוד המקום וכבוד האב והאם שווים לפני הקדוש ברוך הוא. והוא אומר ככה: כיוון שכל עניין יצירת הוולד לא ייתכן אלא בשותפות של כל אלה, של אביו ואמו והקדוש ברוך הוא, שותפות גלויה עם הקב"ה. לכן כאשר מכבד האדם את אביו ואת אמו הוא מכבד את זה שהוא שותף ביצירתו, וזה כבוד הא-ל. השותפות הזו, שהיא שותפות גלויה עם הקדוש ברוך הוא, גם הכיבוד שלה, הכבוד שלה והמורא שלה, היא מורא וכיבוד של אותו שותף שזה הקדוש ברוך הוא. והמצווה הזו היא נקראת בפי חכמינו זכרונם לברכה מצווה חמורה שבחמורות. כמאמר חכמינו זכרונם לברכה. הדבר הוא בא בילקוט שמעוני. הקדוש ברוך הוא לא פירש מתן שכרן של מצוות, אבל יש שתי מצוות שהוא פירש את שכרן, וזה הלשון: תני רבי שמעון בן יוחאי אומר שתי מצוות גילה הקדוש ברוך הוא מתן שכרן, קלה שבקלות וחמורה שבחמורות. חמורה שבחמורות, כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך. כלומר המצווה הזו של כיבוד אב ואם, גודל המשקל שלה גילו לנו חז"ל. בנוגע לשאר המצוות הם לא גילו. אבל יש מצווה אחת שהם גילו שחומרתה חמורה יותר מכל

24:04 דובר 2 המצוות. ומהי? מצוות כיבוד אב ואם. ואפשר להבין למה היא חמורה שבחמורות. כי כפי שדיברנו עד עכשיו, יש בה את שני הצדדים המשותפים של כל המצוות. כי בדרך כלל המצוות נחלקות בין מצוות שבין אדם למקום לבין מצוות שבין אדם לחברו. ואילו מצוות כיבוד אב ואם היא גם בין אדם למקום וגם בין אדם לחברו. ובבין אדם למקום גופא היא זו שמעידה על קיום מצוות אנוכי ה' אלוקיך, לא יהיה לך אלוקים אחרים על פניי, לא רק בעם ישראל, אלא גם בין אומות העולם. ולכן צריך האדם לקלוט כמה חשובה המצווה הזו ואיזה יוקר וערך צריך לתת לה ולהקדיש עבורה את הזמן לכבד את הוריו ולירא מהם במה שצריך. לנהוג בהם גם כבוד וגם מורא. ונסיים את הנקודה הזאת של ההקדמה והפתיחה בדברים מה שהרבי מחדד את הגדר של מצוות כיבוד אב ואם כמצווה שבין אדם למקום, במיוחד אצל עם ישראל, כי גם אומות העולם צריכים לכבד את הוריהם. אבל אצל עם ישראל יש איזה גדר מיוחד של לא רק בין אדם לחברו, לא רק מצד ההערכה של שותפות שאביו ואמו גידלו אותו עד עתה, אז ודאי צריך לכבדם. הכרת הטוב. לא רק זה, יש כאן גדר מיוחד, כאמור, של מצווה שבין אדם למקום, שזה דווקא בישראל. ולמה? אומר הרבי: הטעם שבעשרת הדיברות נאמרה מצוות כיבוד אב ואם בחמשת הדיברות הראשונות, שהם דברים שבין אדם למקום, כי עיקר החידוש של מצוות כיבוד אב ואם הוא בישראל. והוא עניין זה שבכיבוד אב מפני שהקדוש ברוך הוא משתתף ביצירתו. יש פה שותפות גלויה עם הקדוש ברוך הוא, ורק בישראל שייך לומר את העניין הזה של שותפות גלויה, של משתתף ביצירתו. מכיוון

27:02 דובר 2 שרק בישראל יש את העניין הזה שאין סוף ברוך הוא, המשתתף ביצירת הוולד, נמצא באב ובאם עצמם. ואם כן, מה שמכבדם הוא כבוד הא-ל, שהוא השותף ביצירה של הוולד יחד עם האב והאם, שותף גלוי. ולכן מתחדדת הנקודה הזו, שמצוות כיבוד אב ואם היא מצווה שכשהאדם מקיים אותה, הוא מקיים, בנוסף על המצווה הזו שבין אדם לחברו, את העניין היסודי הזה של כבוד המקום, של כבוד השם ושל אנוכי ה' אלוקיך, לא יהיה לך. זה גדר ומצווה של כבוד הא-ל. ובפרט כשאנחנו נמצאים בזמן הזה של הגאולה האמיתית והשלמה, שמתכוננים לקבל את פני משיח צדקנו, אז צריך לדעת שלמצוות כיבוד אב ואם יש כוח מיוחד לזירוז הגאולה, כי כך כתב הרד"ק בנוגע לעניין הזה, מה שהקדוש ברוך הוא אמר לגדעון: לך והושע את ישראל. לך בכוחך זה. איזה כוח? בכוח של מצוות כיבוד אב ואם. כי מכיוון שגדעון היה נוהג באופן מיוחד בכבוד אביו ואמו, לכן היה לו כוח להושיע את עם ישראל, והוא הושיע את עם ישראל. אז ודאי שגם אנחנו, שאנחנו כל כך מחכים ורוצים לפעול את ההתגלות של משיח צדקנו והגאולה האמיתית והשלימה, ודאי שההוספה הזו במצווה של כיבוד אב ואם היא מזרזת ומקרבת את הגאולה האמיתית והשלימה. שלום וברכה. אנחנו כעת נעסוק בלימוד ההלכות של כיבוד אב ואם. כבד את אביך ואת אמך. במצווה הזו, שהיא מצווה כל כך יסודית בחיי עם ישראל, ישנם פרטים רבים, חלק מפורסמים יותר, חלק פחות מפורסמים. ובעזרת השם אנחנו כעת נקדיש את הזמן לעבור על ההלכות וללמוד את ההלכות והמסתעפים למעשה בעניינים האלה של כיבוד אביו ואמו. נפתח בשאלה מאוד מעניינת שמובאת כאן בגיליון השולחן ערוך בהגהות רבי עקיבא

30:14 דובר 2 איגר. מה שהוא שואל: למה לא מברכים על כיבוד אב ואם? אנחנו מברכים להניח תפילין, מברכים גם על מצוות דרבנן, על נטילת ידיים. ואילו כיבוד אב ואם אנחנו לא מברכים. מדוע לא מברכים על מצוות כיבוד אב ואם לפני שהוא ניגש לכבד את אביו ואת אמו? לכאורה היה צריך לברך: "ברוך אתה ה' שציוונו על כיבוד אב ואם". אין כזו ברכה. מה הטעם שלא מברכים את הברכה הזו? בספר שו"ת בנימין זאב הוא כותב דבר מאוד מעניין. הוא כותב שמצוות שעם ישראל ואומות העולם שווים בה, לא נתייחדה על כך ברכה. ומכיוון שבכיבוד אב ואם מחויבים גם ישראל וגם אומות העולם, לכן לא ייחדו לכך ברכה. תשובה נוספת, תשובה נוספת כתב אותה הרשב"א, והיא: מכיוון שהאבא יכול למחול על כבודו, אז דבר שניתן לשיעורים וניתן למחילה, אי אפשר להתקין עליו ברכה, מאחר שהוא לא דבר קבוע. אולי ימחל על כבודו. ותשובה שלישית מצינו, דווקא בגלל החומר של מצוות כיבוד אב ואם. המצווה הזו כל כך חמורה, שייתכן שאף פעם אדם לא יגיע למצות את המצווה הזו בשלימות, ולכן אי אפשר לברך על דבר שאין לו שיעור. וכמו שרבותינו זכרונם לברכה מספרים שפעם אחת חלה רבי טרפון, והוא היה חולה קשה מאוד. ובאה אמו ואמרה לחכמים: "התפללו על בני, שהוא נוהג בי כבוד גדול מאוד, יותר מדי". שאלו אותה: מה הכבוד המיוחד שהוא נוהג בך? והיא סיפרה להם על הדברים המיוחדים, איך שרבי טרפון נוהג כבוד באמו. כידוע שהוא נהג כבוד באמו בדרך מיוחדת מאוד. ולאחר ששמעו חכמים את דבריה, אמרו לה: אפילו לחצי מכבוד אב ואם הוא לא הגיע. כלומר, העניין הזה של כיבוד אב ואם

33:07 דובר 2 הוא דבר שאין לו שיעור, שאין לו סוף, ולכן אי אפשר לברך עליו. אבל דווקא בגלל העניין הזה שאין לו סוף ואין לו שיעור, בגלל החומר שלו, אנחנו נבין כמה המצווה הזו היא חשובה וכמה חשוב לדקדק ולעשות ולקיים אותה על הצד הטוב ביותר, לכבד את אביו ואמו, לירא מהם, וכפי שבעזרת השם נלמד בהלכות שלפנינו. הלכות כיבוד אב ואם הן נמצאות בשולחן ערוך יורה דעה, סימנים ר"מ ורמ"א. והשולחן ערוך פותח את דבריו: צריך להיזהר מאוד בכבוד אביו ואמו ובמוראם. יש כאן שתי מצוות. מצווה אחת של כבוד ומצווה שנייה של מורא. מצוות הכבוד היא בעצם מצוות עשה, היא מצווה חיובית. מצוות המורא היא כמצוות לא תעשה, דהיינו מצווה שלילית, שלא לגרום צער וכן הלאה, כפי שאנחנו בעזרת השם נראה את הפרטים בהמשך. הכבוד לאביו ואמו צריך להיות ודאי לכל לראש כבוד במעשה, שנוהג בהם בדרך של כבוד ולא חס ושלום בדרך שמבזה אותם. כבוד בדיבור, שמדבר בפניהם ואליהם בדרך ארץ ובמורא, בלשון של פיוס ובלשון של תחנונים, ולא חלילה בלשון קשה או בלשון מעליבה או פוגעת. כבוד במחשבה, וכך כותב בספר חסידים: שידמה בעיניו שהם גדולי ונכבדי הארץ, אף שבשאר בני האדם אינם חשובים כלל, וזה עיקר מצוות כיבוד. שאם לא יעשה כן, הרי כתיב: בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני. ולכן צריך האדם לכבד את אביו ואת אמו גם במחשבתו, שהוא יחשוב ויצייר בעיניו ובמחשבתו איך שאביו ואמו הם אנשים נכבדים, נכבדי ארץ. הם אביו ואמו, והכבוד הזה שהוא נוהג בהם במחשבה, בדיבור ובמעשה, זה השלימות של מצוות כיבוד אב ואם. המצווה הזו של כיבוד אב ואם, כותב השולחן ערוך בסעיף י"ז: אחד האיש ואחד האישה

36:22 דובר 2 שווים בכבוד ובמורא של אב ואם. אין הבדל בין איש לבין אישה. אין זכר, איש, גבר ואין אישה נקבה. חייבים בכבוד האבא והאימא, בכבוד אב ואם. אלא שאישה נשואה יש לה חיוב אחר, שהוא החיוב של לכבד את בעלה, וכאשר כבוד בעלה מוטל עליה, אז באותו זמן היא פטורה מכיבוד אביה ואמה. אלא שהאישה אין בידה לעשות, מכיוון שהיא משועבדת לבעלה. לפיכך היא פטורה מכיבוד אב ואם בעודה נשואה, ואם נתגרשה או נתאלמנה חייבת. יחד עם זה כותב הש"ך שאם בעלה מרשה לה ונותן בידה שתעשה את מה שהיא צריכה כדי לכבד את אביה ואת אימה, הרי באותו זמן ובאותה עת סר ממנה החיוב של כבוד בעלה כלפי טובת כיבוד אביה ואמה, והיא צריכה לעסוק באותו זמן בכבוד אביה ואמה. הדבר נוגע בעיקר בדרך כלל בדברים שדורשים זמן, שאם היא תקדיש באותה עת זמן לבעלה, היא לא תוכל לעסוק בכבוד, בכבוד הוריה. ניקח דוגמה לדבר. אחד הדברים שנמצאים ביסוד הזה של כיבוד אב ואם שדורשים הפוסקים בהלכות האלה, זה העניין של לשוחח עם אביו, לשוחח עם אמו, בפרט כשההורים מתבגרים. הם צריכים שאנשים יקדישו אליהם זמן, שאנשים ישמעו אותם, שידברו איתם. ואם זה בא על חשבון הבעל, הרי באותה עת האישה משועבדת לבעלה. היא צריכה להיות פנויה אליו, לתת לו את צרכיו, לעסוק בטובתו, ואכן מבחינה הלכתית מכיוון שהיא משועבדת לבעלה, אז היא לא יכולה לדבר כעת עם ההורים שלה בטלפון מכיוון שיש לה שעבוד אחר. אבל אם בעלה אומר לה: עכשיו את הזמן הזה, את השעה הזו בכל יום אני מעוניין שתעסקי בכיבוד הורייך, שתתקשרי להורים שלך, שתדברי איתם או תקפצי אליהם. אני מוחל על הזמן שלי לטובתם. אז

39:17 דובר 2 באותה עת היא חייבת לעסוק בעניין הזה של כבוד אביה ואמה, לשוחח איתם, לעזור להם במה שהם צריכים, במה שהיא יכולה באותה עת, כי מכיוון שבעלה הסיר את השעבוד שלה אליו באותו זמן, אז בעצם היא חייבת בכבוד אביה ואמה. בזמן שנשאר, בעצם, שהבעל לא הגדיר אותו כזמן לכיבוד אב ואם, אלא היא צריכה לעסוק בטובתו ובטובת הבית, אז יש רשות אחרים עליה, ולכן באותו זמן היא לא חייבת בכבוד אב ואם. אבל יחד עם זה מבהירים הפוסקים ואומרים: זה שהאישה באותה עת לא חייבת בכיבוד אב ואם, זה לא שחס ושלום היא פטורה ממוראם. אדרבה, המורא קיים עליה גם באותו זמן, היא חייבת להיזהר במורא שלהם. אסור לה לדוגמה, אם היא נמצאת בבית הוריה ובעלה כמובן עמה, אז היא לא יכולה להגיד: טוב, אני פטורה מכבוד ומורא ואני אשב בכיסא של האבא או של האמא, הכיסא או המקום המיוחד להם. ודאי שלא. כי כל מה שהיא פטורה זה בעניין הזה של העשייה החיובית שהיא צריכה להקדיש את העשייה הזו לטובת בעלה. אבל במורא אין לה רשות לזלזל חס ושלום באביה או באמה באותו זמן. ולכן אחד האנשים ואחד הנשים חייבים בכיבוד אב ואם. אלא שהאישה בזמן שהיא נשואה, כאמור, היא חייבת בכבוד בעלה. אבל אם בעלה איננו או בעלה נותן לה זמן להקדיש לכבוד אביה ואמה, ודאי שבאותה עת היא חייבת בכיבוד אב ואם בדיוק כמו האיש. כיבוד אב ואם, יש לו משמעות מיוחדת לא רק בחיי אביו ואמו, אלא גם אחרי שההורים נפטרו יש משמעות מאוד גדולה לכבוד שלהם. כן, בהחלט. כיבוד אב ואם הוא בחייהם ובמותם. כמו שחז"ל אמרו, גדול המכבדו במותו יותר ממכבדו בחייו. כלומר, אדם

41:49 דובר 2 גם אחרי שאביו ואמו הלכו לעולמם, הוא צריך לנהוג בהם כבוד. קודם כל יש את ההגדרה ההלכתית שמובאת כאן בסעיף ט'. כותב השולחן ערוך: "חייב לכבדו אפילו אחר מותו. כיצד? היה אומר דבר שמועה מפיו, אומר כך אמר אבא מארי הריני כפרת משכבו אם הוא תוך שנים עשר חודש, ואם הוא לאחר שנים עשר חודש אומר זכרונו לברכה". גם לאביו וכמובן גם לאמו. והעניין הזה של להזכיר את אביו אחרי מותו, להזכיר את אמו, להזכיר דבר תורה בשם אביו או דבר של הנהגה טובה בשם אביו, זה דבר שגורם לנשמה נחת רוח גדול. כי זה שמזכירים אותו בעולם הזה בקשר של חיזוק בעניין של תורה, בקשר לעניין של חיזוק והנהגה טובה, זה ממשיך עליהם אור ושפע בעולם העליון שהם נמצאים בו. וכתבו, דומני שהחיד"א כותב את זה, שזה שהקדוש ברוך הוא הסמיך, "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו", לומר לך שעיקר התענוג של הנשמה שמזכירים אותה זה בשבת. שכאשר בשבת מזכיר דבר תורה בשם אביו ובשם אמו, זה מעלה אותם וגורם להם נחת רוח גדול בגן עדן. ובזוהר הקדוש כתבו דבר מאוד מאוד מעניין, שכאשר אדם יושב בשבת ואומר חידוש תורה שנתחדש לו, הקדוש ברוך הוא שמח מאוד ומזמין את כל פמליא של מעלה ומושיב את אביו של אותו בן שאומר חידוש תורה לידו ואומר: שמחו בניי, שמחו בפלוני שבנו יושב ומחדש חידושים בתורה. כלומר, כמה טובה גורם האדם לאביו בעולם הבא כאשר הוא הולך בדרך התורה בעולם הזה, ובפרט כשהוא מדבר דברי תורה בשמו ולזכותו ומחדש חידושים בתורה לשמו ולזכותו, שהוא גורם נחת רוח גדול לקדוש ברוך הוא ולנשמת אביו ואמו בעולם הבא. יחד עם זה, אדם גם

44:26 דובר 2 כן צריך לפעול לטובת אביו ואמו. ידוע גם כן בעניין של הקדישים שצריך לומר קדיש, שבזה הוא מעלה את נשמת האב והאם. לתת ולדאוג לצדקות לטובת נשמת המתים, שבזה הוא מעלה את הנשמה שלהם מעלה מעלה. וכן לקרוא שם אחריהם, שאם עדיין אין שם אחריהם, זו מצווה גדולה שהוא קורא שם בשם אביו, והוא קורא לבנו בשם הזה שהיה של אביו. הוא לא צריך לשנות את השם. אין בזה עניין של כיבוד אב שלא יזכיר את שמו של אביו, כי לא להזכיר את שמו של אביו זה רק בפניו בחייו, או כשמזכירו בפני אחרים בחייו שמוסיף תואר של כבוד. אבל כשהוא קורא שם לבנו, עצם קריאת השם לבנו אחרי שם אביו זה מוסיף כבוד לאביו. ואם חס ושלום אביו נפטר בקיצור ימים, אז יכול להוסיף שם ביחד עם שם אביו, אבל יהיה עיקר השם שם של אביו. למשל, נניח קראו לאבא באיזשהו שם, אני יודע מה? יהודה. והיהודה הזה הלך לעולמו בזמן קצר, אז יקרא לבנו חיים יהודה כדי שיהיה לו תוספת חיים. אבל עיקר קריאת השם תהיה בשם אביו. אותו דבר כותב השולחן ערוך בנוגע לפריעת חובות של אביו. האבא השאיר חובות, מצווה על הבנים לפרוע את החובות של האבא שלהם. כך מבואר בשולחן ערוך חושן משפט סימן ק"ז. זה נושא בפני עצמו, שצריך לדעת שיש חובה על הבנים לפרוע את החובות של האבא, והחובה הזו לא רק חובה גשמית אלא גם חובה מוסרית ורוחנית לנפש. כי כך כתוב בספרי הסוד שלא נותנים לנשמה מנוח מחובות שהיה לה בעולם הזה. יש סיפור מאוד מעניין שהיה אדם אחד שהיה חייב כספים לאיזה אדון. ומדומני שהבעל שם טוב ניגש לאותו אדון

46:54 דובר 2 וביקש ממנו אם הוא יכול להראות לו שטרות חוב שנמצאים אצלו, וכשהוא הראה לו את שטרות החוב ראה את שטר החוב של האדם שנפטר ושאל אותו: מי זה האדם הזה שחייב לך? ענה לו: האדם הזה כבר נפטר והלך לעולמו. אמר לו: אתה מוכן למחול לו, לתת לי את השטר הזה? אומר לו: קח, אין לי מה לעשות עם זה. אתה נותן לי את זה בלב שלם? כן, נתן לו את זה בלב שלם. לקח את שטר החוב וקרע אותו לחתיכות, ובאותו הרגע נפל אחד הסוסים באורווה ומת. אמר הבעל שם טוב שאותה נשמה התחננה אליו שבגלל שהוא היה בעל חוב לאותו אדם לא מניחים אותו, עד כדי כך שהוא ירד בבעל חיים לתקן את החוב שהוא חייב לו. הוא ביקש ממנו שיפדה אותו, וברגע שהמלווה נתן לו את שטר החוב והוא מחל בכל ליבו והוא קרע אותו, יצאה נשמתו של אותו סוס מכיוון שלא היה כבר צורך להשלים את החוב שהתבטל באותו רגע, ולכן זו חובה מוסרית על הילדים לשלם את החובות שההורים שלהם היו חייבים. גם כמובן מצווה גדולה לקיים את דברי המת בעניינים של צוואות. לצערנו בעולם יש הרבה מריבות על צוואות, וצריך לדעת שהעוגמת נפש הכי גדולה לנשמה זה מה שהילדים רבים על ירושות, שהילדים רבים על צוואות, מנסים לבטל את הציווי של המת. חוץ מהעניין של מצווה לקיים דברי המת, יש פה צער גדול לנשמה. ולכן למרות אם האבא לא סידר את הצוואה בדיוק לפי כל כללי הירושה, מצווה גדולה לקיים את דבריו בדיוק כפי שהוא אמר אותם, ובוודאי לא לבוא למריבות על זה, ולחיות בשלום ולחיות טוב אחד עם השני. כי זה שהבנים

49:06 דובר 2 חיים בשלום זה מה שעושה לנשמות את הנחת רוח הגדול ביותר. האם יש רשות לאבא, יכולת לאבא לומר לבן לא לקיים מצוות מסוימות או לומר לבן לא להיות בקשר עם אנשים מסוימים בגלל שיש להם מריבה איתו? או לומר לבן דברים ציבוריים מסוימים לא לעשות? הכלל אומר, אמרה התורה: איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותיי תשמרו. אתה ואביך חייבים בכבודי. כלומר, אין לאבא רשות לומר לבן לא לקיים מצווה, לא לשמור שבת. אדרבה, הבן מצווה לקיים את דברי התורה בדיוק כמו שאביו מצווה לקיים אותם, ולכן האבא לא יוכל לומר לו: עבור על דברי תורה. אבל האבא יכול לומר לו: יש דברים מסוימים שאני מבקש ממך לא לעשות אותם. לדוגמה, האבא יכול לבקש מבנו לא להיות ערב בהלוואות. האבא יכול לבקש מבנו והבן צריך לקיים את זה. האבא יכול לבקש מבנו, למשל, לא להיות חבר בוועדות מסוימות שיכולות לגרום צער וכדומה. דברים כאלה שאין בהם איסור לעבור על מצוות, האבא בהחלט יכול לבקש מבנו והבן צריך לשמוע לקולו. אבל האבא לא יכול לומר לו: תשמע, פלוני שונא אותי, אני רוצה שתשנא אותו גם אתה, כי הוא בעצם, הוא אומר לו: תעבור על מצוות עשה של ואהבת לרעך כמוך ועל מצוות לא תעשה שלא תשנא את אחיך בלבבך. בעצם הוא אומר לו לעבור על מצוות התורה, ולאבא אין רשות לומר לבנו לעבור על מצוות התורה, ובזה הבן לא צריך לשמוע לכבוד אביו. דבר אחד מאוד מעניין שבו אין הבן חייב לשמוע לאביו זה בנוגע למקום של לימוד תורה. כך כותב השולחן ערוך: תלמוד תורה גדול מכיבוד אב ואם, ולכן אם הבן יודע שמקום מסוים הוא יוכל ללמוד תורה ביתר התיישבות,

51:22 דובר 2 ביתר הרחבה, ביתר הצלחה, למרות שהאב לא מרוצה מהמקום הזה, מותר לבן ללכת וללמוד שם תורה. וגם הבן לא חייב לבטל תורה בשביל לקיים מצוות כיבוד אב ואם. ולכן אם יש לבן קביעות בלימוד תורה ובדיוק באותו זמן אביו מבקש ממנו משהו, מכיוון שזו קביעות מותר לו לדחות את אביו לאחרי הקביעות ואז לעשות את רצונו. אבל מצד שני זה לא צריך להיות חוכמה שהבן יגיד: טוב, אה, אבא רוצה משהו, טוב, אבא, עכשיו יש לי שיעור. להמציא שיעור, להמציא לימוד בשביל לא לכבד את אביו ואת אמו, כי זה לא נאמר על זה. זה נאמר על קביעות בתורה או אדם שלומד תורה באופן קבוע ושכעת אם הוא לא יעסוק בלימוד התורה הוא יתבטל ממנה. אבל אם זה דבר שהוא לא קבוע, אז הוא יכול וצריך קודם כול לקיים את מצוות כיבוד אב ואם ואחר כך ללמוד את מה שהוא רצה ללמוד.