הלכות תענית ציבור - הרב פנחס קדיש שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 שלום לכל הצופים. דיני תענית ציבור. לאחר חורבן בית ראשון קבעו הנביאים תעניות עבור כל המאורעות והחורבן שקרה בזמן, אה, בעקבות חורבן בית ראשון. הם קבעו את עשרה בטבת, שאז החל המצור על ירושלים, את צום בחודש תמוז, י"ז בתמוז, בגלל שקרו שם כמה וכמה דברים באותו יום, בפרט העניין של הובקעה העיר. לאחר מכן שלושת השבועות, תשעה באב, ט' באב שבו פרצו הרומאים ושרפו את בית המקדש, ואת ג' בתשרי שבו נהרג המנהיג האחרון של העם, של העם היהודי בירושלים, גדליה בן אחיקם. במשך שבעים שנה עד-- בכל זמן גלות בבל נהגו, נהגו עם ישראל לבוא ולהתענות בצומות הללו. לאחר מכן, כאשר נבנה בית המקדש השני, התעוררה השאלה האם באמת להמשיך לבוא ולהתענות בצומות האלו. הנביא זכריהו בנבואתו אומר: "כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיו לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים, והאמת והשלום אהבו." ולכן בזמן, בכל זמן שבית המקדש השני היה קיים, היו ימים האלו ימים טובים לעם ישראל ולא התענו בהם כלל. אמנם לאחר חורבן בית שני הצומות החזירו אותם הנביא-- החזירו אותם הנביאים והמשיכו להתענות בהם, ולא רק שהמשיכו להתענות בהם, אלא אף על פי שבהתחלה זה היה תלוי בעם ישראל, רצו מתענים, רצו אין מתענים, כדברי הגמרא, כאן זה נכנס כחובה וכל עם, כל עם ישראל יתענו בצומות הללו. הצום מתחיל, בתחילה היה בעלות-- אה, אה, הצומות היו משקיעת החמה עד צאת הכוכבים, כמו הצומות שאנחנו מכירים של יום הכיפורים ותשעה באב. אמנם לאחר חורבן בית שני חכמים הקלו קצת מעם ישראל ולכן נתנו שהצומות יהיו רק מעלות השחר ועד צאת הכוכבים, וגם ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל התירו,

02:33 דובר 2 כפי שנפרט בהמשך. הצום מתחיל מעלות השחר. זאת אומרת שלפני עלות השחר, במשך ליל התענית מותר לאכול ולשתות עד עלות השחר. זאת כאשר האדם הוא ער. אמנם אם האדם הולך לישון ורוצה לקום לפני עלות השחר על מנת לבוא ולאכול לפני הצום או לשתות לפני הצום, עליו לבוא ולעשות תנאי לפני שהוא מתעורר. זאת אומרת, לפני שהוא הולך לישון הוא אומר לעצמו אני מתנה שכאשר אני אקום, שאני אקום ואני אוכל לפני, לפני עלות השחר, ואז כאשר הוא מתעורר, וכמובן אם זה לאחר חצות הלילה, אז הוא צריך להגיד ברכות השחר ואז יכול לשבת ולאכול ארוחה או סעודה או מה שהוא ירצה לפני התענית. לעניין שתייה, אם אדם רוצה להתעורר עבור שתייה הוא לא צריך לעשות תנאי מסוים ולכן הוא יכול לבוא ולהתעורר ב-ב-לפני עלות השחר ולשתות כפי-- כפי שהוא צריך, כמה שהוא צריך. זמן התענית מתחיל מעלות השחר. ישנם כמה וכמה שיטות ודעות בעניין של עלות השחר, האם זה שבעים ושתיים דקות, האם זה מאה עשרים דקות, ויש לנו את הזמן של עלות השחר לפי אדמו"ר הזקן. לעומת זאת, אם אדם התעורר בתוך הזמנים האלו הוא יכול לבוא ולהקל ולשתות או לאכול גם לשעה-- גם לפני עלות השחר המאוחרת, אפילו שזה לאחר עלות השחר המוקדם. אדם שיש לו טיסה במהלך התענית עצמה והוא יוצא מארץ ישראל לכיוון מדי-- מדינה צפונית או מדינה מערבית, ואז יוצא שיש לו שינויים לגבי הצום עצמו, לעיתים זה יכול להתארך לו ולעיתים זה יכול גם כן להתקצר לו. אז הדין הוא שלפי הזמן שבו הוא נמצא כך הוא צריך להתנהג כלפי הצום. זאת אומרת שאם הוא צם, אם הוא טס מארץ ישראל לכיוון מזרח

04:40 דובר 2 העולם, כגון המזרח הכי רחוק ושאר המדינות הצפוני-- הצפוניות, או למקומות כאלו שהצום כבר לקראת סיום, אז הוא מתנהג כפי המקום שאליו הוא נמצא. כמובן שבמשך זמן הטיסה הוא עדיין ממשיך להיות בצום, כי זה עדיין הזמן של התענית. לעומת זאת, אם הוא טס וחוזר כמה שעות אחורה, זאת אומרת הוא טס למדינות מערביות כמו ארצות הברית, כמו קנדה ולמערב אירופה, אז הוא ממשיך לבוא ולהתענות כאותו מקום שהוא בא ונמצא. כמובן שאם יש לו קושי מסוים לבוא ולהתענות, אז הוא צריך לשאול רב מורה הוראה בנידון. זמן הצום, כפי שאמרנו, הוא מעלות השחר עד צאת הכוכבים. כאשר מגיע צאת הכוכבים מתפללים תפילת ערבית ולאחר מכן שוברים את הצום. כאשר אדם יש לו תפילת ערבית מאוחרת יותר במשך הערב, במשך שעה שעתיים אחרי צאת הכוכבים, או שהוא נמצא במקום עבודה ואין לו מניין עבור תפילת ערבית, אינו מחויב להתפל-- להתפלל לפני שבירת הצום, אלא הוא יכול לשבור את הצום לפני תפילת ערבית ולאחר מכן לבוא ולהתפלל. כמובן שהוא צריך לעשות לעצמו תזכורת שהוא צריך להתפלל תפילת ערבית על מנת שהוא יוכל לבוא לאכול או לשתות בזמן צאת הצום. בבוקר התענית אסור לבוא ולטעום שום דבר וזה כולל גם כן עניין של צחצוח שיניים, שכאשר אדם מתעורר בבוקר מר-- הוא מתרגל לבוא ולצחצח את השיניים שלו, אבל בתענית אסור לבוא ולצחצח כפי שמובא בהלכה, וכן הרבי מזכיר ב"היום יום" בכ"ב מנחם אב. לעומת זאת, אדם שהוא איסטניס, יש לו איזשהו ריח רע בתוך הפה, או למשל שהוא צריך לפגוש כמה אנשים, וכמובן רצו-רצוי ל-להתייעץ עם רב מורה הוראה בנידון. אבל אם במידה והוא צריך לבוא ולצחצח את השיניים שלו, בפרט אם זה

06:48 דובר 2 לאחר טיפול שיניים, טיפול כיר-- אה, כירורגי, אז הוא יכול לצחצח את השיניים, אבל הוא צריך להטות את הראש שלו כלפי מטה על מנת שלא תיכנס שום טיפה לתוך הפה שלו. והדבר מדובר גם כן גם לגבי לא רק הצחצוח שיניים, אלא גם כן שטיפת הפה במי פה או בשאר כל החומרים האחרים שהוא לא יכול לבוא ולשטוף את הפה רק לפי הצורך כפי שהזכרנו לעיל. וכמובן רצוי לבוא ולהתייעץ עם רב מורה הוראה. לגבי רחיצה, נעילת הסנדל וסיכה. אז הדין הוא שמותר לאחר חורבן בית השני, כפי שהזכרנו, מותר לבוא ולהתקלח ולכן מותר ללכת, מותר לטבול במקווה בבוקר התענית. מותר גם כן להתקלח גם במים חמים. למעט תשעה באב שזה אסור מצד חומרת תשעה באב ויום הכיפורים שזה תענית מן התורה. גם לגבי נעילת הסנדל מותר לנעול נעליים מעור ומותר גם כן לבוא ולשים חומרי סיכה. אישה יכולה להתאפר באותו יום. מותר גם כן לשים דאודורנט אם אדם זקוק לכך, ולכן זה מותר גם כן בתעניות הללו. אמנם אכילה ושתייה זה אסור בתענית לגמרי. אדם שהתעורר בבוקר או במהלך כל הצום עצמו ושכח שהיום זה התענית ולקח כוס מים או לקח איזושהי עוגייה או עוגה והתחיל לבוא ולברך ועדיין לא טעם את ה-- אה עוגה או את המים. אם הוא נזכר באמצע הברכה הוא יכול ל-ל-לסיים ולהגיד ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. לעומת זאת, אם הוא סיים את הברכה ונתן לגימה או אכל חתיכת עוגה, אם הוא אכל פחות משיעור של כזית, שלושים גרם, אז עדיין זה נחשב שהוא מתענה ומפסיק מיד. זה נחשב שהוא עדיין מתענה ו אה והוא יכול להמשיך את הצום כרגיל. לעומת זאת, אם

08:52 דובר 2 הוא אכל יותר משלושים גרם או שהוא שתה יותר מרביעית מים, גם במקרה כזה הוא ממשיך להתענות, אבל יש אה עניין שהוא כבר לא יוכל לבוא ולהגיד עננו בתפילת השחרית וגם בתפילת מנחה. כמו כן, גם לגבי קריאת התורה, אם הוא אם הוא צריך לעלות לתורה הוא לא יוכל לעלות לתורה מכיוון שהוא אה הפר את התענית. אמנם הוא ממשיך לצום, אבל הוא נחשב שהוא שבר את התענית. לגבי פתיחת חנויות, האם מותר לבוא ולפתוח חנויות? לא רק מסחר, אלא גם כן חנויות של מוצרי מזון, חנו-- אה מכולת, סופרמרקט, סופרמרקטים או גם כן מוצרים של אה פלאפלים, שווארמות וכל מוצרי מזון המהיר שיש לנו היום ב-בשווקים וברחובות. אז הדין הוא שמכיוון שיש הרבה אנשים שמותר להם לאכול כפי שנפרט בהמשך, מכיוון שהיותם חולים או שהם פטורים מן התענית, לכן התירו חכמים ל-לפתוח את החנויות. אמנם אדם שפותח את החנות ראוי שהוא ישים איזשהו פתק או שלט שהיום זה יום תענית, כדי לבוא ולהזכיר לאותם אנשים שהיום זה תענית. הפטורים והחייבים בתענית. כל גבר מעל גיל בר מצווה וכל נערה מעל גיל בת מצווה מחויבים לבוא ולהתענות בתעניות הציבור. לעומת זאת, ישנם אנשים שפטורים מן התענית כפי שהגדירו אותם חכמים. אדם שהוא מבוגר או אדם שהוא חולה, והחולה הכוונה היא לאו דווקא אדם שהוא מאושפז בבית הרפואה, אלא גם כן אדם שהוא מוגדר כחולה ולוקח כדורים במשך, במשך זמן והתענית קשה עליו והוא לא יכול לבוא ולהתענות כי מצוות הרופאים עליו, הדין הוא שיהיה פטור מן התענית ואינו חייב להתענות אפילו לא כמה דקות. גם אם הוא מרגיש בעצמו שהוא אדם שיכול לסבול את התענית למשך שעה שעתיים, אינו מחויב

11:02 דובר 2 לבוא ולהתענות וצריך לבוא ולאכול ולשתות כדי לחזק את הגוף שלו. לעומת זאת, אדם שלוקח תרופות יומיומיות ואינו, אינו מוגדר כחולה אלא בריא והוא יכול לבוא ולהתענות, וכך הרופאים אמרו לו, הדין הוא שהוא יכול לקחת את התרופות ב-ביום התענית. כמובן עדיף בלי מים. לעומת זאת, אם קשה עליו הבליעה של של הכדור, הוא יכול לקחת מעט מים ולשתות על מנת כדי לבוא ולגמוע את הכד-- את הכדורים שהוא צריך לבוא ולקחת, ויכול להמשיך הלאה ול-להתענות כרגיל. אישה, ואישה שהיא בהריון. בהריון הכוונה היא משעה שעוברה ניכר כדברי הגמרא, והיינו החל מהחודש השני שהיא יודעת שהיא כבר בהריון. הדין הוא ש אה מכיוון שהיא חלשה היא לא חייבת לבוא ולהתענות, ולכן היא פטורה מן התענית ולא חייבת לצום כמה שעות במהלך הצום, אלא מלכתחילה היא לא צריכה לבוא ולהתענות. כמו כן, גם כן אישה שהיא בחודש תשיעי והיא לקראת לידה, אז בוודאי ובוודאי שהצום אמנם זה לא מפריע ל-להריון. אמנם מכיוון שהיא לקראת לידה ויש חשש מאוד גדול שכאשר אם במידה והיא תרצה להתענות יהיה חשש גדול בלידה, אז הדין הוא שכמובן בחודש תשיעי בוודאי ובוודאי שהיא לא מתענה ואפילו לא לכמה שעות, כיוון שיש עניין של לידה שיכול לקרות בזמן התענית, לכן היא בכלל לגמרי לגמרי לא צמה. זה כמו כל איש, כמו כל דין של אישה בהריון. אישה מיניקה. אישה לאחר לידה והיא מניקה את התינוק בפועל. זאת אומרת שהמאכל של התינוק הוא אך ורק מהאם. לא, לא נותנים לו תחליפי, אה, אה, תחליפי חלב אם או שאר דברים אחרים אלא רק מזון. המזון של אותו תינוק זה רק מהאמא. הדין הוא שגם היא אינה חייבת בצום

13:18 דובר 2 והיא פטורה כרגיל. מעבר לכך, גם אישה שהיא לאחר לידה במשך עשרים וארבעה חודשים מהלידה, שנתיים מהלידה, והיא לא מניקה את התינוק שלה. זאת אומרת, התינוק שלה אוכל תחליפי חלב אם, או אפילו גם אם הילד גדול כבר וכבר הוא נגמל מההנקה והוא אוכל דברים אחרים, גם היא, אם היא מרגישה חלשה, היא פטורה מן הצום ואינה חייבת לבוא ולצום. ילדים מתחת לבר מצווה או ילדות מתחת לגיל בת מצווה אינם מחויבים לבוא ולהתענות, ואפילו לא כמה שעות. ולא רק כך, אלא אפילו לבוא ולענות את הילדים שיצומו שעה או שעתיים, גם זה אין צורך. הילדים יכולים לאכול כרגיל במהלך הצום מכיוון שהם לא מחויבים בזה. אמנם המגן אברהם בריש סימן תק"נ כותב שבכל זאת לא יתנו להם מיני מתיקה או שאר מיני מעדנים, על מנת שהם ירגישו את העניין של האבלות של אותו היום. אמנם אם הילד רוצה לאכול מעדן מסוים או שהוא רוצה לאכול איזושהי סוכריה, אז כמו שאמרנו אין עניין לבוא ולענות אותו, אלא אם הוא מבקש ורוצה אפשר לבוא ולתת לו. אבל כמובן, שלכתחילה שאנחנו ניתן לילד חטיפים או שאר דברי מתיקה, בוודאי שלכתחילה לא נותנים לו. מעבר לכך, גם כן לגבי הארוחות שאותם אנשים הפטורים מן הצום אוכלים, מותר להם לאכול בשר או עוף למעט תשעה באב. אבל בימי תמוז ושאר הצומות הם יכולים לאכול בשר או עוף על מנת לבוא ולחזק את הגוף שלהם, ואין איסור לאכול עוף או בשר במהלך התענית. אדם שהתחיל לצום ובמהלך הצום הוא מרגיש קושי, חולשה, כאבי ראש, ראוי לשאול רב מורה הוראה באיזה אופן הוא יכול לבוא ולשבור את הצום. ייתכנו מצבים שמדובר בהתייבשות ואז חצי

15:31 דובר 2 כוס מים יכול להועיל, ואז כאשר הוא ישתה את חצי כוס המים זה יועיל לו והוא יכול להמשיך הלאה בצום. מאידך, ישנם כאלו שיש להם כאבים גדולים, כאבי ראש גדולים, שגם כדור אקמול לא יועיל להם והם חייבים לבוא ולשבור את הצום. לאחר התייעצות עם רב מורה הוראה מותר להם לבוא ולשתות או לאכול ולשבור את הצום, ואפילו במהלך הצום, על מנת שלא יגיעו למצב של חשש סכנה. כמו כן, גם לגבי נשים המטופלות בילדים, או אישה שהיא עובדת בגן ילדים או כסייעת, ויש לה קושי או חולשה שהיא לא יכולה להמשיך את הצום, היא יכולה לשבור את הצום ולשתות כדי שהיא תוכל לבוא ולהתחזק וחלילה לא להגיע למצב של סכנה. כמו כן, גם לגבי נערי בר מצווה שהם התחילו להתרגל לצום אבל עדיין יש להם קושי, במידה וזה מגיע למצב שהוא בלתי נסבל כפי שאמרנו מקודם, וכחצי כוס מים או אפילו כדור אקמול לא יועיל להם, אין צורך להחמיר ושילכו לנוח באחד מהחדרים שלהם על מנת להעביר את הצום עד את הצום, אלא במצב כזה, כמובן לאחר התייעצות עם רב מורה הוראה, הם יכולים לשבור את הצום ולשתות או לאכול על מנת לבוא ולחזק את הגוף שלהם. כמובן שאותם אנשים הפטורים הם לא נחשבים כמתענים, ולכן הם אינם יכולים להגיד עננו או לעלות לתורה אם הם צריכים לעלות לתורה באותו יום. חתן וכלה שהתחתנו והימים של שבע ברכות חלו בתוך הזמן של התענית, כגון בעשרה בטבת, או שהתחתנו לפני י"ז בתמוז, או שהתחתנו לפני ג' בתשרי, הדין הוא שגם הם מחויבים בתענית והם צריכים לבוא ולהתענות. זאת אומרת, הם אמנם נחשבים, הם נחשבים כחתן וכלה, כמלך

17:45 דובר 2 ומלכה, אך לגבי העניין של התענית הם לא פורשים מן הציבור וגם הם צריכים לבוא ולהתענות יחד עם כל, כל עם ישראל. סדר תפילות וקריאת התורה בימי תענית הציבור. תיקנו חכמים שביום תענית הציבור מוסיפים ברכה מיוחדת של ברכת עננו בין ברכת גואל ישראל לרפאנו. אמנם הברכה הזאת מיועדת לשליח ציבור, וביחיד היא נאמרת בלחש רק באחת התפילות. ונחלקו החכמים היכן יגידו אותם היחידים בתפילה, ולמעשה אמנם המנהג שלנו להגיד בלחש רק בתפילת מנחה. לעומת זאת, השליח ציבור אומר גם בתפילת שחרית את ברכת עננו. ברכת עננו, כפי שאמרנו, בין גואל ישראל לרפאנו, ושם השליח ציבור בחזרת הש"ץ בבוקר אומר את הברכה עצמה, והוא יכול להגיד אותה אפילו אם יש רק שלושה מתענים. כאשר הוא שכח להגיד את עננו והוא ממשיך הלאה במהלך התפילה, במהלך חזרת הש"ץ, כאשר הוא מגיע לברכת שמע קולנו לפני שהוא חותם את הברכה, אז הוא אומר את עננו, ואז לאחר מכן מסיים את הברכה ברוך אתה ה' שומע תפילה. במידה והוא לא נזכר עד כמעט סוף תפילת שמונה עשרה, אז הוא יוכל להגיד אותה כברכה בפני עצמה בסיום שלום. במהלך התפילה לאחר תפילת שמונה עשרה אומרים תחנון. במידה ואין חתן או בעל ברית או אדם שפוטר את הציבור מתחנון, אומרים את התחנון כרגיל כל יום, ולאחר נפילת אפיים אומרים את הסליחות כפי שמופיע בסידורים. בימי שני וחמישי, כאשר יש הוספות של יום שני ויום חמישי, אז אומרים את הסליחות לאחר מכן, לאחר שומר ישראל, את שומר ישראל, לאחר מכן מוסיפים ואומרים את הסליחות כפי שמודפס, את כל הנוסח עצמו. אדם יחידי שמתפלל אומר גם כן את הסליחות באותם מקומות.

20:14 דובר 2 אמנם בסליחות עצמם הוא לא יכול להגיד את י"ג מידות הרחמים, אלא הוא מדלג עליהם וממשיך את שאר הסליחות כפי שמודפס בסידור. לאחר הסליחות פותחים את הארון ואומרים אבינו מלכינו הארוך. גם אדם יחיד שמתפלל באופן יחידי גם כן אומר אבינו מלכינו ארוך, ואינו צריך לגשת לארון הקודש ולפתוח את הארון, אלא יכול להגיד, גם אם הוא מתפלל בתוך בית כנסת, יכול להגיד אותו כשארון הקודש סגור. לאחר אבינו מלכינו ניגשים לקריאת התורה, מוציאים ספר תורה וקוראים בתורה בפרשת ויחל משה. עולים שלושה אנשים בקריאה, ויש כמה וכמה פסוקים שעוצרים, הקהל אומר, ולאחר מכן הציבור... הבעל קורא חוזר ואומר שוב פעם במנגינה מיוחדת, מנגינה של ימים נוראים. לאחר קריאת התורה בשחרית לא מפטירים, אלא גוללים את הספר, ולאחר מכן, לאחר ובא לציון, חוזרים ומחזירים את ספר התורה לארון הקודש. כאשר לא כל הציבור מתענה, זאת אומרת שלא כל עשרה אנשים שנמצאים בבית הכנסת הם מתענים, ישנם כאלו שהם פטורים מהצום, אז בהלכה מובא שיש דעות האם מספיק שש או שישה אנשים או שבעה אנשים עבור הוצאת ספר התורה. לעומת זאת, אדמו"ר הצמח צדק בשו"ת שלו מחדש שגם שלושה מתענים, אם יש בקהל, זה גם כן מספיק כדי לבוא ולהוציא ספר תורה ולקרוא ויחל משה. כמובן שעדיף להעלות את אותם אנשים שמתענים לקריאת תורה. אמנם במידה ויש אדם שהוא כהן והוא לא מתענה, אז עדיף שהוא יצא ויעלו האחרים במקומו. אמנם במידה ואין אפשרות כזאת, אז גם כהן או לוי או למשל אדם שיש לו חיוב באותו יום, בעל יארצייט או אבל בתוך י"ב חודש שרוצה לבוא ולהעלות, אז הדין הוא שגם כן אפשר לבוא ולהעלות

22:36 דובר 2 אותו לתורה. בתפילת מנחה, אחרי אשרי יושבי ביתך אומרים חצי קדיש, ולאחר מכן מוציאים את ספר התורה. קוראים בתורה כפי שקראנו בבוקר, ויחל משה, עולים שלושה אנשים. העלייה השלישית הוא בעצם המפטיר שמפטיר בהפטרה של דרשו ה' בהמצאו. המנהג שלנו שאנחנו מפטירים בתפילת מנחה, ולכן השלישי הוא מפטיר. ולאחר קריאת התורה, אחרי ההגבהה וגלילת הספר, העולה השלישי הוא מפטיר בהפטרת דרשו ה' בהמצאו. הקהל ביחד איתו אומר את ההפטרה בלחש, ולאחר ההפטרה הוא מברך שלושת הברכות עד מגן דוד, ולאחר מכן מחזירים את ספר התורה להיכל. בתפילת הלחש של שמונה עשרה הציבור אומר עננו בשומע תפילה, ולפני כי אתה שומע תפילת כל פה אומרים שם את ברכת עננו. במידה ויחיד שכח ולא אמר את עננו, יכול להגיד אותו לאחר אלוקי נצור, לפני היהי רצון השני, בלי חתימה, רק את ברכת עננו עצמה. לעומת זאת, אדם שסיים את תפילת שמונה עשרה ושכח להגיד עננו אינו צריך לחזור על התפילה ולהזכיר שוב את עננו, וגם אינו צריך להתפלל שוב פעם תפילת נדבה אם ירצה בכך. השליח ציבור, כפי שעשה כך בבוקר, גם בתפילת מנחה אומר תפילת עננו בין ברכת גואל ישראל לברכת רפאנו וחותם: ברוך אתה ה' העונה לעמו ישראל בעת צרה. כמובן שאם הוא שכח ונזכר במהלך התפילה, אז כפי שהזכרנו בתפילת הבוקר, הוא יכול להזכיר את זה בשמע קולנו כמו הציבור שהתפלל בלחש, ולעומת זאת אם הוא נזכר עד שים שלום, מזכיר אותה שם, עננו, וחותם בברכה של העונה לעמו ישראל בעת צרה. לפני תפילת מנחה נהוג לתת אגרא דתעניתא, זה בעצם הסכום צדקה שבו היו, אה, היינו מוציאים עבור הסעודות שהיינו אוכלים באותו יום. יש אדם

25:10 דובר 2 שאוכל בחמישה עשר שקלים, בעשרים שקלים. בעיקרון הסכום הוא כמו, אה, מנה רגילה של, אה, מזון שמוכרים בחנויות. מנה פלאפל, מנה שווארמה, חמישה עשר שקלים, עשרים, שלושים שקלים, כל אחד כפי נדבת ליבו, וזה עבור כל אחד ואחד שהתענה. זאת אומרת שאם יש לי בני בית שלא התענו, אני לא מחויב לתת עבורם, אלא רק עבור אותם אנשים שהתענו, או אפילו אבי המשפחה יכול לתת עבור עצמו בלבד אם שאר בני הבית הם לא התענו. את דמי אגרא דתעניתא באים ונותנים את זה לכל מוסד, לכל עניין של צדקה, ואפשר לבוא ולתת אפילו יותר מכך, כפי נדבת ליבו של כל אחד ואחד, בפרט ביום של תענית שמרבים בעניין של צדקה. לאחר תפילת מנחה הרבי חידש את אמירת דברי כיבושין, ובמהלך התעניות הרבי היה חוזר שיחה בפני הקהל, וכך ראוי גם כן לנהוג בבתי כנסיות כאשר בין מנחה לערבית ממתינים עד לזמן צאת הכוכבים, ראוי לחזור על איזשהו עניין תורני, ובפרט מעניינים שקשורים לתענית עצמו, והעניין של, אה, אה, החיזוק הרוחני וההתעלות שיוצא מהעניין של הצום, וכמובן הדברים החיוביים שבצום, כפי שהרבי מבאר בדבר מלכות של עשרה בטבת, וכן בשאר השנה בעניין של, אה, תענית י"ז בתמוז ובשאר התעניות, כדי להראות את הדברים החיוביים והדברים שיוצאת התועלת מהעניין של התענית, ולא רק הצום והסבל כפי שזה ניכר לנו. ונזכה כולנו לנבואתו של זכריה, "כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי, צום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים, והאמת והשלום אהבו", בבניין בית המקדש השלישי בהתגלות מלכנו משיחנו במהרה בימינו אמן.