הלכות תשעה באב - הרב מנחם מענדל הראל שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 אנחנו נדבר בעזרת השם על הנושאים שקשורים ליום תשעה באב, שהתפילה שלנו היא שבעזרת השם יהפך לששון ולשמחה ולמועדים טובים, וממילא גם ערב תשעה באב יהיה ערב יום טוב. אבל על כל פנים, כל עוד לא יתגלה משיח צדקנו ולא נבנה בית המקדש, אז כמו שהרבי מעורר שצריכים לחזור וללמוד ולשנן את ההלכות הקשורות למועדים כדי שנוכל ליישם את הדברים בהתאם לדבר השם, זו הלכה. ערב תשעה באב יש בו כבר מהמשמעות של תשעה באב. מצד אחד, אמנם דיני האבלות מתחילים רק בלילה, לא נוהגים שום דיני אבלות בערב תשעה באב, אבל יש דברים שקשורים ליום של תשעה באב ולרוח של תשעה באב, שהם מתחילים כבר מהלילה, ולכן ישנם דינים שמתחילים כבר מערב תשעה באב ביום. אחד הדינים זה נוגע לכללות יום תשעה באב, שהשולחן ערוך כותב על היום הזה של ערב תשעה באב, מביא את זה הרמ"א בשולחן ערוך: לא יטייל אדם בערב תשעה באב. זה היום היחיד בשנה שכתוב עליו שאסור לטייל בו. ישנם מספר מנהגים, חלקם מעיקר הדין. כלומר זה לא רק בכוח של מנהג, אלא הם ממש דין, וישנם דברים שנהגו בהם בערב תשעה באב שלא עושים אותם מפני שכבר מתחיל העניין של תשעה באב. העניין הראשון הוא שבערב תשעה באב אסור לאכול בשר מדינא. כלומר מדין הגמרא, הגמרא אמרה שבערב תשעה באב לא יאכל בשר ולא ישתה יין, ולכן גם אדם שהוא חלוש מאוד והתירו לו לאכול בשר לפני כן, בתוך תשעת הימים, בערב תשעה באב אסור לאכול בשר כלל. החל מחצות היום של ערב תשעה באב לא לומדים דברים המשמחים בתורה, אלא רק דברים שיש בהם משום שייכות לעניינים של תשעה באב, כגון הסוגיה

02:43 דובר 2 של פרק הנזיקין שעוסקת בעניין של החורבן או המדרשים שקשורים לחורבן בית המקדש, איכה רבה וכדומה. ולכן אדם שרוצה להתכונן לתשעה באב מצד העניין של השיעורים היומיים, לא להגיע לתשעה באב כשהוא עם חובות של שיעורים יומיים, חת"ת, רמב"ם, יעשה את השיעורים לפני חצות היום של ערב תשעה באב. בערב תשעה באב נהגו לאכול סעודה אחת לפני תפילת מנחה ואת הסעודה המפסקת אחר תפילת המנחה סמוך לשקיעת החמה. את הסעודה שלפני תפילת המנחה אז אפשר לאכול עם כמה תבשילים. נהוג בסעודה הזאת לאכול את הדגים. כמובן בשר אין לנו לאכול. אפשר לאכול גם כן אורז או תבשיל אחר. אין הגבלה על מספר התבשילים. מצד שני כתוב שלא ירבה בתבשילים, לא יעשה מזה סעודת יום טוב, כי מטרת הסעודה בערב תשעה באב היא משתי סיבות. סיבה אחת כדי שהאדם יהיה לו כוח לתענית, אז אדם צריך לאכול שיהיה לו כוח. סיבה שנייה שמובאת בפוסקים זה מכיוון שבזמן בית המקדש השני אז תשעה באב היה יום של יום טוב. היו עושים בו סעודה של יום טוב, כי אז היה זמן של בית המקדש, זמן שבית המקדש בנוי ובעצם מתבטל לכאורה באותו זמן העניין של תשעה באב ונהפך לששון באותו זמן. אז היו עושים סעודה שלמה, אז זכר לאותה סעודה, אז גם אוכלים סעודה בערב תשעה באב. אבל כתוב מצד אותו עניין שלא להרבות בסעודה שלא יהיה כנבל ברשות התורה. כלומר אפשר לומר ממש בקצרה זה שונה מערב יום כיפור, שאז מצווה להרבות באכילה ושתייה. הרי שבערב תשעה באב יש עניין לאכול רק מצד התענית ולא יותר מכך. הסעודה האחרונה שאדם אוכל לפני שנכנס צום תשעה באב לפני השקיעה. כמובן את הסעודה

05:10 דובר 2 צריך לסיים עד לשקיעת החמה. הסעודה הזאת היא נקראת סעודה מפסקת. את הסעודה המפסקת צריכים לאכול כאמור סמוך לזמן השקיעה, אבל יש בה חומרה מאוד מאוד מיוחדת שאיננה בערב יום כיפור, והיא שבסעודה הזו מותר לאכול רק תבשיל אחד. הרמ"א כתב, ומובא גם בכל הפוסקים האחרונים, מגן אברהם, משנה ברורה וכן הלאה, שהמנהג לאכול בסעודה הזאת לחם וביצה מבושלת קרה. ולכן בסעודה מפסקת לא אוכלים תבשילים נוספים כי הביצה היא התבשיל ואסור לאכול שני תבשילים בסעודה המפסקת. אבל פירות וירקות כשהם חיים ולא מבושלים כמו סלט ירקות או ענבים וכל מיני דברים אחרים שאדם נוהג לאכול לפני הצום, מותר לאכול בזמן הסעודה המפסקת ואין בזה איסור כלל. כל האיסור הוא על שני תבשילים. מאכלי חלב מותר לאכול גם בסעודה המפסקת, אין על זה הגבלה. מה שכן צריך לדעת שחלב חם, אם אדם בישל לעצמו חלב חם, אז חלב חם נחשב למאכל מבושל, ולכן הוא לא יכול לשתות חלב חם בסעודה המפסקת. תה, קפה אפשר לשתות בסעודה המפסקת, אבל בירה, וודקה, ערק וכאלה דברים אסור לשתות בסעודה המפסקת. יש מהפוסקים שמביאים שאלה במצב מסוים. נניח שאדם בערב תשעה באב לא הספיק לאכול את הסעודה עם הדג וכדומה. לא יודע, אורז, תפוח אדמה מבושל, לפני מנחה לא הספיק לאכול. ועכשיו בסעודה המפסקת הוא מאוד רעב והוא רוצה לאכול. מה הוא יעשה? אז קודם כל צריך לדעת שבסעודה המפסקת לא אוכלים דגים. דבר שני, כאמור, בסעודה המפסקת אי אפשר לאכול שני תבשילים, ולכן הפוסקים האלה הציעו שיאכל תבשיל, לדוגמה את האורז, בתוך הסעודה המפסקת, יברך ברכת המזון, ואחרי ברכת המזון יברך שהכל נהיה בדברו ויאכל את הביצה בפני עצמה שלא בתוך

08:13 דובר 2 הסעודה המפסקת. אמנם יש מהפוסקים שחלקו על זה ואמרו שאי אפשר בסעודה המפסקת לאכול תבשיל, ברכת המזון ועוד תבשיל, כי זה לערב ולבטל את תקנת חכמים שתיקנו שלא יאכל בסעודה הזאת שני תבשילים, ולכן החכם עיניו בראשו להתארגן בהתאם. להתארגן בהתאם ולאכול את הסעודה המפסקת באופן כזה שהוא לא צריך להיכנס לשאלה מה הוא עושה עם שני תבשילים. דוגמה לדבר, מה אדם יכול לעשות? הגדר של סעודה הוא רק כאשר אדם אוכל ממש סעודה, נוטל ידיים ואוכל לחם. נדבר תכף על סדר הסעודה המפסקת עצמה, ולכן אדם יכול לאכול, נניח בשעה ארבע חמש, יכול לאכול אורז, תפוח אדמה, בלי נטילת ידיים, בלי קביעות סעודה. סיים לאכול, אחרי איזה שעה או יותר, שכבר עשה הפסקה מרובה בין האכילה הראשונה לאכילה השנייה, יוכל ליטול ידיים, לעשות את הסעודה המפסקת ולאכול את זה יחד עם הביצה, ואז לא תהיה לו את הבעיה של שני תבשילים באותה הסעודה. הגמרא מספרת שרבי יהודה בר עילאי בסעודה הזו של ערב תשעה באב היה יושב בין תנור לכיריים, כלומר במקום של התחבאות, כביכול הוא היה מתחבא, והיו מגישים לפניו לאכול פת חרבה במלח, ושותה קיתון של מים, ודומה כמי שמתו מוטל לפניו. כלומר, סעודה שלפני תשעה באב. אז הוא לא היה אוכל אותה כדרך העשירים ליד שולחן ובצורה כזו של כבוד, אלא היה אוכל אותה במקום של הצנע, כמו שעני מתחבא ואוכל את סעודתו במקום מוצנע, כמו שאבל, רחמנא ליצלן, לא אוכל את סעודתו על גבי שולחן. אמנם כתבו הפוסקים שהאכילה הזאת של סעודה מפסקת בערב תשעה באב היא לא מצד דין אבלות, אלא היא מצד דין עניות. כלומר שבזמן הזה של ערב תשעה באב, לפני שנכנסים

10:47 דובר 2 לתשעה באב, עדיין בזמן החורבן, האדם נמצא בתנועה כזאת של סעודה ענייה, ולכן הוא לא מסב על גבי שולחן אלא יושב על גבי הקרקע. הוא לא אוכל בזימון, הוא לא אוכל את הסעודה עם כמה אנשים, אלא הוא אוכל את הסעודה בפני עצמו. הוא לא אוכל את הסעודה ורווי מהמאכלים, אלא הוא אוכל את הסעודה, כאמור לעיל, רק עם פת לחם וביצה. המנהג, כאמור, הוא לשבת בסעודה הזאת על גבי קרקע, מכיוון שבסעודה הזאת אוכלים אותה כמנהג העניים שאינם מסיבים על השולחן. אמנם על פי תורת הסוד לא יושבים על הקרקע ממש. יש מחלוקת בין הפוסקים בעניין הזה של כניסת תשעה באב. למעשה סתם שולחן ערוך פסק שזה בשונה מערב יום כיפור. בערב יום כיפור, כאשר אדם מקבל את הצום, כאשר הוא מברך ברכת המזון, אז כבר יש עניין של תוספת קדושה, ולכן אחרי ברכת המזון אסור לו לאכול ולשתות, אלא אם כן התנה על כך. כפי שהשולחן ערוך מבאר את העניין הזה, את פרטי הדין בהלכות ערב יום כיפור בסימן תר"ח. אבל ערב תשעה באב אין עניין של להוסיף מחול על הקודש. אין עניין של להוסיף את תשעה באב לתוך היום, ולכן לפי פשט השולחן ערוך אין צורך להתנות בפה: הרי אני מקבל עליי שלא תיכנס התענית עד שתגיע השקיעה ואוכל לאכול ולשתות. אדם לא צריך לומר את זה. אבל מכיוון שיש פוסקים הסוברים שכאשר האדם אוכל את הסעודה המפסקת, שלכן היא נקראת סעודה מפסקת, שמפסיקה בין אכילת היום לבין כניסת התענית, אז ייתכן שהוא מקבל בדעתו את התענית. אז לכן כתבו הפוסקים, טוב שיאמר, טוב שיתנה בפיו שלא מקבל את התענית עד שתיכנס, ואז יהיה רשאי לאכול ולשתות

13:03 דובר 2 עד השקיעה. בסעודה המפסקת לא לובשים נעלי בד, אלא לבושים עדיין בבגדים של יום יום, מכיוון שאין אבלות לפני השקיעה. כמו שהזכרנו בתחילת הדברים, האבלות מתחילה רק משקיעת החמה, ולכן האדם יושב כשנעליו ברגליו ולבוש בבגדים הרגילים. רק כאשר מגיעה שקיעת החמה, אז כפי שנדבר בהמשך, יחליף את נעלי העור בנעלי בד וכן הלאה. בברכת המזון אומרים שיר המעלות, מכיוון שלא אומרים תחנון בערב תשעה באב, כפי שנדבר תכף על הנושא של תפילת מנחה. שלושה שאכלו כאחד, האם מצטרפים לזימון או לא? אז לכתחילה, כמו שאמרנו קודם, יזהרו מלצרף את עצמם לזימון. ומכיוון שהאדם, כל אחד ואחד אוכל בנפרד על גבי קרקע, אז אין הצטרפות לזימון. אבל אם בטעות ישבו שלושה ואכלו כאחד את הסעודה המפסקת, מחלוקת בין הפוסקים. למעשה נפסק שלא מברכים את הברכה בזימון, אלא כל אחד ואחד מברך לעצמו. אחר שבירך ברכת המזון, אם התנה מה טוב, אבל בדיעבד גם אם לא התנה יכול לאכול ולשתות ולא נחשב שקיבל עליו את התענית. תפילת מנחה של ערב תשעה באב לא אומרים בה תחנון, ובכל תשעה באב גם כן לא אומרים תחנון. למה? מכיוון שהכתוב קורא לתשעה באב "קרא עלי מועד", מכיוון שנקרא מועד בכתוב. והרי גם אנחנו בעזרת השם יודעים שהפנימיות של תשעה באב, כמו שהרמב"ם מביא והרבי מציין את זה בשיחות רבות, זה מה שיהפך לששון ולשמחה ולמועדים טובים. אז לכן ביום הזה ובערבו, שהוא ערב תשעה באב, בתפילת המנחה לא אומרים תחנון. תשעה באב אסור בחמישה דברים כמו ביום הכיפורים. דהיינו אסור רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל, תשמיש המיטה וכמובן אכילה ושתייה. תשעה באב הדין הוא שלילו כיומו. בשונה מכל התעניות של צום גדליה, שבעה עשר בתמוז,

16:03 דובר 2 עשרה בטבת שבהם מתענים רק ביום. הרי שבתשעה באב דיני העינוי מתחילים כבר מהלילה, ולכן אסור לאדם את כל חמשת הדברים משנכנסת השקיעה של תשעה באב. כלומר מערב תשעה באב, שזה בזמן השקיעה, עד לסיום היום בצאת הכוכבים למחרתו. והפוסקים כתבו וקראו תגר על אלו שמקילים לאחר שעבר חצות היום, שמתחילים להקל בכל מיני דינים מחמשת העינויים של תשעה באב. אמנם דברים שתיקנו משום מנהג, לדוגמה אחד המנהגים של תשעה באב זה שיושבים על גבי קרקע כאבלים, ובזה נהגו להקל מחצות היום. אבל בחמשת הדברים הללו, שהם נקראים חמישה דברים שאסורים מדינא, אין להקל בהם בכל מהלך תשעה באב. חמור תשעה באב משאר התעניות בזה שבכל התעניות הקלו לגבי מעוברת ומניקה, אבל בתשעה באב גם מעוברת וגם מניקה צריכות להתענות, אלא אם כן יש דברים שיש בהם איזשהו סיכון או להריון או לאישה עצמה, שאז מתחשבים בזה כדין חולה, שבחולה יש הקלות בדין הצום, כפי שנדבר בעזרת השם בהמשך. יש שאלה גם כן בעניין הזה האם לחנך ילדים להתענות את תשעה באב. רוב הפוסקים כתבו שמכיוון שזה דין דרבנן ובתעניות וכולי, אז לא צריך לחנך את הילדים בתענית. אבל יש שכתבו לגבי תשעה באב שמכיוון שבתענית של שעות אין נזק, אז כן לחנכם בשעות, בפרט אם הם סמוכים לגיל המצוות. האמת שלמעשה הדבר תלוי בכוחו של הילד. לכתחילה אין צורך לחנך אותו בשעות, אבל אם הוא ילד מבין ובריא והוא כבר סמוך לבר מצווה, אז בתשעה באב אפשר לחנך אותו להתענות כמה שעות מדין העניין הזה של חומר תשעה באב. אבל כאמור זה לא חובה. כל אדם מחויב בתשעה באב בתענית אכילה ושתייה. התענית הזו, איסור אכילה ושתייה, מתחיל מעת

19:03 דובר 2 שקיעת החמה של תשעה באב. אסור לאדם להושיט אפילו אצבעו במים וגם לא לשים טיפת מים בפה. ולכן כל מעת לעת של תשעה באב אין להקל באכילה ושתייה לכל אדם שהוא בגדר בריא. ואם אדם מאוד חלש אז הוא ינוח, ילך לנוח במיטה. בתשעה באב אסור לטייל. אם בערב תשעה באב אסור לטייל, אז ודאי שבתשעה באב עצמו זה לא זמן לטיולים, בפרט שזה ימים חמים מאוד, אז אדם ינוח בביתו. כיום גם יש מזגנים, יכול לנוח במיטתו ולעבור את התענית בשלמותה. וצריך להזכיר כאן דבר מאוד חשוב: לגבי תשעה באב נאמר פסוק: "שישו את ירושלים, גילו בה כל אוהביה, כל המתאבלים עליה", ואמרו חכמינו זכרונם לברכה: אלו שהתאבלו עליה יזכו לשמוח בשמחתה. אבל מי שחס ושלום זלזל באבלה ולא התענה, ות-- זה כאמור הדין בכל אדם שהוא בריא מגיל שלוש עשרה ומעלה. כמובן גם כן אם מדברים על העניין הזה של תענית אכילה ושתייה בתשעה באב, אז החכם עיניו בראשו להתארגן כבר מראש לפני תשעה באב ולאכול דברים שמזינים את הגוף כראוי. היום קוראים לזה שמתפרקים לאט בגוף ונותנים את המלחים והסוכרים והנוזלים שהגוף צריך ויתפרקו בו לאט לאט. היום יודעים, כל ילד יודע את זה. יש ענבים ויש מיץ ענבים, יש שקדים ויש תמרים, יש דבש וכמובן ריבוי שתייה שמועילים לאדם שאוכל אותם לפני התענית, שבתענית לא יצטרך לאכול ולשתות. על פי הרוב זה מועיל לכל אדם שהוא בקו הבריאות. גם האדם צריך ויכול לקחת את התכשירים שקיימים היום לעזור עם התענית. יש תכשירים שנקראים קלי צום או דברים אחרים בסגנון הזה. אין שום איסור לקחת אותם לא בערב תשעה באב וגם לא בערב יום כיפור, ואדרבה, אין עניין

21:29 דובר 2 שהאדם יימנע מלקחת אותם. העינוי הוא בעצם זה שאדם לא אוכל ולא שותה ולא נועל מנעלי עור, וזה נמצא העינוי. לקחת מאכלים ודברים שמחזקים את הגוף קודם הצום, קודם התענית, אין שום מניעה בדבר, ואדרבה שייקח ויעבור את הצום מתוך בריאות וחוזק. כעת נדבר על אפשרויות שבהן האדם פטור מלהתענות. אז נתחיל קודם כל עם מעוברת ומניקה. כאמור מעוברת ומניקה שהן בקו הבריאות צריכות להשלים את התענית. אבל יש נשים שיש אצלן מצב שנקרא הריון בסיכון, ואם הן יתענו אז חלילה יהיה פיקוח נפש על הוולד או חס ושלום יכול להיות מצב של לידה מוקדמת או חלילה הפלה. ולכן אישה שנמצאת בהריון בסיכון תתייעץ קודם עם הרופא, אבל על פי הרוב ההוראה אליה היא לא להתענות. אותו דבר מניקה. מניקה שמניקה את הוולד והוולד רק יונק. הוולד זקוק לחלב שלה, ואנחנו יודעים שהרבי גם כן מעודד את העניין הזה שהתינוק יינק מאמו, וכיום גם הרופאים מודים בזה שהיניקה עבור התינוק זה הדבר הכי בריא והכי טוב שיש. לכן אישה שהתינוק רק יונק ממנה ואם היא תצום ולא תאכל ולא תשתה אז היא לא תוכל להניק את בנה, ייגמר לה החלב, אז היא יכולה לאכול ולשתות כדי שיהיה חלב. זה נקרא כדי קיום הוולד, שהתינוק יוכל לינוק. אבל שונה הדבר באישה שמניקה חצי. אישה שגם מניקה וגם נותנת מטרנה או תחליפי חלב אם כאלה ואחרים צריכה להתענות. ביום הזה התינוק רק ישתה מטרנה או תניק אותו רק חלקית. למה? כי כאן כבר אין סכנה לוולד. התינוק ברוך השם אוכל ושותה תחליפי חלב אם, אז אין שום סיבה שהאמא לא תצום. יולדת בתוך שלושים יום פטורה מהתענית. יולדת שעדיין חלשה מחמת

24:10 דובר 2 הלידה. לפעמים יש אישה שכתוצאה מהלידה, ניתן דוגמה אחת, יש לה ברזל מאוד מאוד נמוך ויש חשש שהיא תגיע למצב שהברזל מגיע לרמות מאוד מאוד נמוכות כתוצאה מחוסר אכילה ושתייה, אז היא נחשבת לחולה. והדין הוא שכל חולה שאין בו סכנה, והגדרה של חולה שאין בו סכנה זה אחד כזה, ההגדרה של חולה שאין בו סכנה זה אחד כזה שמחמת חוליו נפל למשכב. חולה שאין בו סכנה לא מתענה את התענית תשעה באב. אמנם, כך יגיד, אמנם לא כל אדם שאומר, טוב, אני נופל על המיטה, נחשב לחולה שאין בו סכנה. כיום ברוך השם יש רופאים, יש רופאים יראי שמיים, יש גם רבנים שמבינים, מבינים ברפואה. צריך להתייעץ עם הרופא ולהגיד לו: כבוד הרופא, אתה מכיר אותי. מצבי הוא כך וכך ואני מרגיש לא טוב בתעניות. האם מותר לי לצום או אסור לי לצום? אם הרופא הוא ירא שמיים, וחשוב שהרופא כאן יבין מה המשמעות של התענית, או לפחות שלא יהיה אחד כזה שמתנגד לענייני דת. הרופא אומר: תראה, אני יודע מה זה תשעה באב, אני יודע מה החומרה של תשעה באב, אבל לך אסור להתענות. אז החולה מתקשר לרב ומספר לו את המצב, והרב יגיד לו כיצד עליו לנהוג בתשעה באב, כמה לאכול, כמה לשתות וכן הלאה. אמנם זה לא כמו יום כיפור, וביום כיפור מחמירים מאוד בעניין של שיעורים. תשעה באב אין כל כך את העניין הזה. לאידך, צריך לדעת שיש מרבני חב"ד שסוברים לפי מכתב של הרבי הצמח צדק, שהובא בספר המנהגים, שגם בתשעה באב צריכים לתת לפי שיעורים לכתחילה. אז לכן בעניין הזה מאוד מאוד חשוב להיוועץ עם רב, גם כשהרופא אומר שאתה צריך לאכול ולשתות.

26:24 דובר 2 וכאמור יש פה את העניין גם של חורבן ירושלים שהזכרנו קודם. כמה חמור העניין הזה של התענית בתשעה באב. כיום בעולם הרפואה ידוע שישנם חלאים שהאדם יכול להלך כבריא, להיראות כבריא, אבל אדם כזה חייב לאכול ולשתות. אני לא יכול עכשיו לזכור את כל הדוגמאות, וגם אני לא בטוח שאוכל לזכור את כל הדוגמאות, אבל אני אקח כמה דוגמאות מצויות ומכאן ואילך אפשר להבין עוד ועוד דברים. לדוגמה, יש אנשים שחלילה סובלים מבעיה בכליות, מאי ספיקת הכליות. יש אנשים שסובלים מבעיות של אי ספיקת לב או חלילה הם אחרי התקף לב. יש אנשים שסובלים מברזל נמוך, יש אנשים שסובלים מלחץ דם גבוה, מסוכר גבוה, מסוכר נמוך. לצערנו בעיות רבות, חס ושלום. לא נדבר על אנשים שסובלים ממחלות קשות מאוד, שעוברים טיפולים קשים, שהקדוש ברוך הוא ישלח לכל אחד ואחד את הרפואה שלו. אסור לאדם כזה להחליט על דעת עצמו להתענות. אם על יום כיפור אנחנו יודעים שספק פיקוח נפש, אז אומרים לחולה שיאכל וישתה, כמובן לפי התנאים של יום כיפור, על אחת כמה וכמה בתשעה באב. ולכן לא יעשה האדם בעניין זה דין לעצמו ויחליט: אני מחמיר על עצמי להשתתף בחורבן ירושלים, לא לאכול ולשתות למרות שהמצב הוא כך וכך, אלא גם מצד מידת חסידות. התייעץ עם הרב, התייעץ עם הרופא, ואחרי שהתייעץ עם הרופא ועם הרב ידע מה עליו לעשות ויעשה את זה מתוך קבלת עול מוחלטת שכך רצונו של השם יתברך ממנו. ובמה יתבטא זה שהוא משתתף בחורבן ירושלים? בזה שהוא יאכל רק את המאכלים הצריכים ולא יאכל מעדנים או דברים שיש בהם מעבר לצורך הגופני, לצורך קיום הגוף. אדם שהותר לו לאכול בתשעה באב יכול ליטול ידיים ולאכול לחם,

28:43 דובר 2 ואדרבה, עדיף שיאכל דברים בריאים שיחזקו אותו, ולא, כאמור, לא יאכל דברים שאין בהם ממשות אכילה אלא רק תענוג. וכמובן אחרי שהוא אוכל לחם הוא צריך לברך ברכת המזון. בברכת המזון, לפני שהוא אומר ״ובנה ירושלים עיר הקודש״, הוא יאמר את הנוסח של תפילת נחם ויחתום ב״מנחם ציון ובונה ירושלים״. אז עד כאן בעניינים של אכילה ושתייה לגבי המתענים ולגבי אלו שהותר להם לאכול בתשעה באב על פי הוראת רופא ורב מורה הוראה. איסור נוסף בתשעה באב הוא האיסור של רחיצה. כמו שאמרנו, מעיקר הדין אסור להושיט אפילו אצבע במים בכל מהלך תשעה באב, אלא שיש מספר רחיצות שהן אפשריות. לכל לראש, אדם שקם משינתו צריך ליטול את ידיו, אלא ששונה הדבר בתשעה באב מכל השנה כולה. בכל השנה כולה, כשאדם נוטל ידיים כאשר הוא קם מהשינה, הוא נוטל את ידיו עד הפרק, אבל בתשעה באב אפשר ליטול רק עד קשרי אצבעותיו. כמובן, אדם שיוצא מהשירותים צריך ליטול ידיים לפני שהוא מברך ברכת אשר יצר, וגם כן כאן יטול רק עד קשרי אצבעותיו. אותו דבר, השולחן ערוך הרי אמר ״ארחץ בניקיון כפיי״, את העניין הזה שאדם צריך לרחוץ את ידיו ואחר כך ״ואסובבה את מזבחך ה׳״, לאחר מכן לגשת לתפילה. ורואים גם כן שהרבי מאוד מקפיד על העניין הזה של נטילת ידיים לפני התפילה, אפילו בבית הכנסת שהרבי מתפלל מנחה, אומר שיחה ואחר כך מתפללים מעריב. למרות שהרבי נטל ידיים לפני מנחה, הרבי חוזר ונוטל ידיים שוב לפני מעריב. אז נטילת ידיים גם כן תהיה נטילה עד קשרי אצבעותיו. אישה שמכינה אוכל לילדים או מכינה אוכל לאחרי הצום, לצורך אחר התענית, והיא צריכה לשטוף את הירקות, אין שום

31:27 דובר 2 מניעה בדבר. אפשר לשטוף את הירקות וכן הלאה, את הכלים שהיא משתמשת בהם כרגיל, אבל כל רחיצה אחרת ודאי שאסור לרחוץ במקלחת, אסור לטבול במקווה בתשעה באב, לא שוטפים את הפנים, לא רוחצים את הידיים או את הרגליים בפני עצמם. כל הדינים הללו נמשכים משקיעת החמה של ערב תשעה באב עד מוצאי תשעה באב. גם ילדים קטנים שהגיעו לחינוך צריך לחנך אותם בעניין הזה של איסורי תשעה באב, וזה כולל גם כן את איסור הרחיצה. אומנם תינוקות קטנים מאוד שמלכלכים וצריכים לרחוץ אותם, אז אפשר לרחוץ אותם בתשעה באב, וזה שהאמא תוך כדי נרטבת וגם כן הרי שמה לו סבון, אין בזה שום בעיה. כל מה שאסור זה רק כאשר אדם, כפי שנראה מיד את העניין הזה של סיכה לגבי סבון וכיוצא, זה סיכה של תענוג, שאדם סך את גופו להתענג. אבל פה שהיא עושה את זה או לצורך ניקוי הפירות והירקות או דברים אחרים, או לצורך ניקוי התינוק, אין שום בעיה, היא יכולה לעשות את זה כדרכה. חולה שהותר לו לאכול לחם בתשעה באב, לסעודה הוא נוטל ידיים כהרגלו. כלומר נוטל ידיים באופן מלא עד הפרק. זה בנוגע לדיני רחיצה. באשר לדיני רחיצה מגיעים לנו הדינים שקשורים לסיכה. כל סיכה של תענוג אסורה בתשעה באב, ולכן אסור לאדם להתרחץ עם סבון, לשטוף את הידיים או את הפנים עם סבון, זה דבר שהוא אסור. אבל אם למשל אדם החליף טיטול לתינוק וכתוצאה מהחלפה לתינוק נדבק לו ריח רע בידיים והוא רוצה לשים מעט סבון כדי להעביר את הריח הרע. זה אפשרי, כי לרחוץ מחמת לכלוך זה דבר שהוא אפשרי. לא את כל הגוף, אלא את אותו המיקום, את אותו המקום

34:08 דובר 2 שבו ישנו הלכלוך. אותו דבר, אדם ששם דאודורנט על גופו כדי שלא יהיה ממנו ריח של זיעה. מכיוון שמטרת הדאודורנט היא לא לתת ריח טוב לאדם, אלא למנוע את הריח הרע, בתשעה באב מותר לשים דאודורנט. שונה הדבר בבושם. בושם מטרתו להפיץ ריח מהאדם. אז אסור להתבשם בתשעה באב, הן האנשים והן הנשים. זו הסיבה גם כן שקשורה למסתעף בעניין הזה של סיכה, שאישה לא מתאפרת בתשעה באב. ישנה מציאות אחת ששונה בדין הזה, הן של רחיצה והן של סיכה, וזה הדין בנוגע לכלה. כלה בתוך שלושים יום מחופתה התירו לה לרחוץ את פניה וגם כן להתבשם ולהתאפר כדי שלא תתגנה על בעלה ותמצא חן בעיניו. ומכיוון שמזכירים את העניין הזה של איש ואשה, של כלה, אז נזכיר גם כן שבליל תשעה באב נוהגים בכל ההרחקות. ביום תשעה באב אז אפשר להקל רק כמו ביום חשש וסת, שזה העניין של מגע. כחלק מהעינוי של תשעה באב אסורים גם כן ללכת עם נעלי עור. זה נקרא איסור נעילת הסנדל. הפוסקים דנים האם רק בנעלי עור יש את האיסור של נעילת הסנדל או שמא בכל סוגי המנעלים? וההכרעה היא שלמרות שכיום קיימים סוגים רבים של מנעלים טובים שהם עשויים מחומרים סינתטיים כאלו ואחרים, עם כל זה אין בעיה ללבוש אותם בתשעה באב. כל האיסור הוא איסור של נעילת נעלי עור דווקא. בתשעה באב אסורים בלימוד תורה, אבל לא בכל ענייני התורה. יש לנו את המצווה והגית בו יומם ולילה. אדם צריך להגות בתורה בכל עת. אסור ללמוד את העניינים שיש בהם משום שמחה בתורה. אבל הדברים שקשורים לתשעה באב, אם זה סוגיות החורבן, מדרשי החורבן. כמובן הלכות ודינים שקשורים ליום תשעה באב עצמו,

37:15 דובר 2 אם האדם לא הספיק ללמוד אותם קודם. כל אלו מותרים בתשעה באב, ואלו הדברים שלומדים אותם בתשעה באב. יש מהפוסקים שכתבו שאומנם ללמוד את כל הסוגיות הללו שקשורות לחורבן מותר וצריך, אבל יחד עם זה לא לפלפל בנושאים הללו, כי הפלפול הוא עצמו מביא לידי שמחה וכל העניין מה שלא לומדים תורה בתשעה באב זה מצד שלא ירבה בשמחה. אז לכן גם את הדברים שמותר ללמוד לא ילמד אותם באופן של פלפול, אלא ילמד אותם באופן של לימוד גרידא. לימוד כשלעצמו. גם בתורת החסידות לכתחילה צריך לעסוק בנושאים של תשעה באב. יש מאמר של הרבי על תשעה באב. יש רשימות לרבי הצמח צדק על מגילת איכה. אלו הנושאים שלכתחילה צריכים ללמוד בתשעה באב. אמנם אם כבר גמר את כל הנושאים של תשעה באב, או שאין לפניו את הדרושים והספרים הללו של תשעה באב יכול לעסוק בלימוד של עניינים אחרים בתורת החסידות. כפי שדיברו בעניין הזה של תשעת הימים, הרי הרבי מעורר שיש לערוך סיומי מסכת בכל תשעת הימים, שעל זה נאמר משנכנס אב ממעטין בשמחה וממעטין את כל העניינים הבלתי רצויים על ידי שמחה. אז הרבי אומר שגם בתשעה באב צריכים לעשות סיום מסכת, אלא יעשו את זה על המסכתות שקשורות ונלמדות בתשעה באב, כגון מועד קטן או מסכת ממסכתות אחרות שנמצאות בסוף הש"ס כמו מסכת שמחות וכהנה. בתשעה באב אסור לאדם לשאול בשלום חברו. שהרי בתשעה באב אנחנו כנזופים לפני המקום, ולכן לא ישאל אדם בשלום חברו בתשעה באב. שאלת שלום זה בכל סגנוני דברי אמירת השלום, כגון שלום לך, בוקר טוב, לילה טוב. אלו דברים שלא אומרים אותם בתשעה באב. כפי שדיברנו לעיל, הדינים של תשעה באב

40:14 דובר 2 מתחילים משעת שקיעת החמה, וכאשר מגיעה שקיעת החמה על האדם להחליף את מנעליו. גבאי בית הכנסת יסיר את הפרוכת מארון הקודש ואת המפות מהשולחנות. גם בתאורה, הן בבית הכנסת והן בבית, מדליקים פחות מנורות כדי להראות את העניין הזה של האבל. מדליקים רק את האור ההכרחי כדי לראות, שיהיה אפשר לקרוא או ללמוד, אבל לא ריבוי אור, כי ריבוי אור הוא מורה על ריבוי שמחה, והזמן של תשעה באב הוא לא זמן של שמחה. לכן ידליקו רק את התאורה ההכרחית לצורך קריאה ולראות מה שקורה בבית, שלא ייתקלו בדברים. אבל ריבוי אור לא מדליקים בתשעה באב, מנורות רבות. משקיעת החמה של תשעה באב עד לחצות היום יושבים על כיסא נמוך כמו אבלים. הגובה של כיסא נמוך זה עד שלושה טפחים, כעשרים וארבעה סנטימטר. זה הגובה שעליו אפשר לשבת בתשעה באב. אבל אדם שהוא זקן או חולה, וגם כן מעוברת, שאלו אנשים שקשה להם לשבת נמוך, אינם חייבים בישיבה על כיסא נמוך, אלא יכולים לשבת על כיסא רגיל. אותו דבר אדם שצריך לנסוע ממקום למקום, יכול לשבת על הכיסא ברכב או על הכיסא באוטובוס כרגיל, אין צורך שהוא ישב על הקרקע. בפרט שהישיבה בנסיעה היא לא רק משום נוחות, אלא היא משום בטיחות. אם חס ושלום יש עצירה פתאומית והאדם הוא לא חגור כהוגן, זה יכול להסתיים בצורה לא טובה. ולכן בשעת הנסיעה ישב כרגיל, ישים את החגורה, כי זה לא ישיבה משום נוחות כאמור, אלא ישיבה משום בטיחות. במהלך תשעה באב נמנעים מעשיית מלאכה, ולכן גם כן אדם צריך להתארגן שלא לעבוד בתשעה באב, אלא אם כן יש במלאכה הזאת משום הפסד גדול אם הוא לא יעשה אותה. לדוגמה, אם

43:08 דובר 2 אדם לא יגיע לעבודה בתשעה באב אז יגידו לו: אדוני, אתה מפסיד את מקום עבודתך. אין לו ברירה והוא צריך ללכת לעבוד בתשעה באב. אבל שאר אדם, גם אם זה מלאכה מאוד הכרחית, לא יעבוד בה לפני חצות היום. שונה הדבר בנוגע לחנויות לממכר אוכל, שאנשים צריכים להאכיל את ילדיהם, להכין אוכל למוצאי תשעה באב. אז מותר שהחנויות הללו יהיו פתוחות בכל משך תשעה באב. בתשעה באב לא רוחצים את הבית, לא שוטפים את הרצפות. לא לפני חצות ולא אחרי חצות. אמנם יש עדות בעם ישראל שנהגו כן לרחוץ בתשעה באב את הבית, אבל מנהגנו שלא לעשות כן. עיקר העניין של תשעה באב, שגזרו גם את חמשת האיסורים שהזכרנו קודם וגם את העניין של לימוד תורה רק בדברים שמותרים בתשעה באב וגם את איסור מלאכה בתשעה באב, זה כדי שהאדם לא יסיח דעתו מן האבלות. ולכן אי אפשר בתשעה באב להתחיל להעביר את הצום עם כל מיני דברים: יראה סרט כמה שעות, ישחק משחקי מחשב כמה שעות, ילך לטיול כמה שעות. הדברים הללו אסורים בתשעה באב, כי כשהאדם עושה אותם אז הוא בעצם מבלה את זמנו בדברי הבל או דברים שמביאים לידי שמחה, והוא שוכח את האבלות של תשעה באב. אי לכך אין לעסוק בכל הדברים הללו בתשעה באב. מה יעשה האדם? כאמור, יקרא את הדברים שיש בהם משום, משום החורבן של בית המקדש. יש היום גם את הספרים שמספרים את סיפור החורבן בצורה מאוד מאוד יפה. אלו הדברים שאדם צריך לעסוק בהם בתשעה באב. כמובן, אחרי חצות היום אפשר לצאת למבצעים, להניח תפילין לאנשים וכן הלאה. נדבר בעזרת השם כעת על מנהגי תשעה באב עצמם בתפילות, בקריאת מגילת איכה

45:45 דובר 2 ובסדר היום הכללי של תשעה באב. אחרי שקיעת החמה הולכים לבית הכנסת כאשר לבושים בנעליים שהם או מבד או מגומי, אבל העיקר שאינם נעלי עור. בבית הכנסת עצמו מסיטים את הפרוכת של ארון הקודש לצד, מורידים את המפות מהשולחנות, מבימת הקריאה וכן הלאה. גם בבית הכנסת יושבים על גבי הקרקע, כמו שאמרנו לגבי סעודה מפסקת לא יושבים על גבי הקרקע ממש, אלא בהפסק דבר מה. אפשר לשבת על גבי כיסא נמוך כמו שאמרנו, עד גובה של שלושה טפחים, עשרים וארבעה סנטימטרים. תפילת ערבית מתפללים אותה כמו בכל יום חול, מ"והוא רחום" עד אחרי תפילת שמונה עשרה. אחרי תפילת שמונה עשרה, החזן אומר קדיש תתקבל ואז קוראים מגילת איכה. מגילת איכה נקראת מתוך ספר, לא מתוך קלף, וגם אין עליה ברכות. השליח ציבור או הבעל קורא קורא את המגילה בקול נמוך ומגביה את קולו במקומות מסוימים. הטעמים של מגילת איכה הם טעמים מיוחדים, אבל מי שאינו יודע את הטעמים זה לא מעכב, אלא יקרא בפיסוק נכון מתוך החומש. אין חובה על שמיעת מגילת איכה בעשרה. זה לא כמו מגילת אסתר שיש עניין של "ברוב עם הדרת מלך". במגילת איכה גם היחיד יכול לקרוא אותה בביתו, גם היחיד יכול לקרוא אותה לעצמו. בסיום מגילת איכה, בסיום קריאת המגילה, המנהג הוא שכופלים את הפסוק "השיבנו ה' אליך ונשובה", הציבור אומר אותו ואחריו השליח ציבור אומר ומסיים. אחרי שמסיימים את מגילת איכה המנהג הוא לומר קינות. ישנו ספר קינות שבו מרוכזים בעצם כל הקינות על תשעה באב: קינות לליל תשעה באב, קינות ליום תשעה באב. יש גם כן את המקום שבו מתחילים כאשר תשעה באב חל במוצאי שבת, הקינה שקשורה לזה. אלו הדברים שנאמרים אחרי מגילת

48:33 דובר 2 איכה. לאחר שגמרו את הקינות אומרים "ואתה קדוש" וקדיש שלם בלי תתקבל. בעצם, כמו שאומרים קדיש יתום. אבל זה לא קדיש יתום, כי את הקדיש הזה אומר השליח ציבור. תפילת שחרית של תשעה באב מתפללים בבית הכנסת בלי טלית ותפילין. המנהג שלנו שאת הטלית והתפילין שומרים רק לתפילת מנחה, וגם לא מניחים בצנעה בבית. במהלך התפילה לא מחזיקים את הציצית, אלא היא נמצאת על הגוף, הטלית קטן, אבל לא אוחזים אותה בעת אמירת ברוך שאמר ובעת אמירת קריאת שמע. בברכות השחר לא אומרים את ברכת שעשה לי כל צרכי, ולא משלימים את הברכה הזו עד למחרת. תפילת שחרית, כמו שאמרנו קודם, מתפללים אותה בבית הכנסת על הסדר הרגיל. כלומר, אומרים את כל הקורבנות למרות שתורה לא לומדים. אבל כל מה שבתוך סדר התפילה אנחנו אומרים, ולכן אומרים את הפסוקים של הקורבנות, המשניות שיש לנו בסדר תפילת שחרית, אם זה אלו דברים שאין להם שיעור או אחר כך את הקטורת, את הכל, הכל אומרים. מתפללים את תפילת שחרית כרגיל עד אחרי תפילת שמונה עשרה. מכיוון שתשעה באב נקרא מועד גמור, אז לא אומרים תחנון בתשעה באב, גם בתפילת שחרית. אחרי חזרת הש"ץ אומרים חצי קדיש, מוציאים ספר תורה וקוראים בפרשת ואתחנן "כי תוליד בנים ובני בנים". השלישי שעולה לתורה קורא את ההפטרה, "אסף אסיפם נאום ה'". ואחרי קריאת התורה מחזירים את הספר תורה לארון קודש. ואחרי שהחזירו את הספר תורה לארון קודש מתחילים באמירת הקינות. בשונה מליל תשעה באב שקודם קוראים את מגילת איכה ואחר כך אומרים את הקינות, הרי שבתשעה באב ביום מתחילים באמירת הקינות. אומרים את הקינות עד סמוך לחצות היום. יש פיוט שנקרא "אלי ציון ועריה". נהגו

51:20 דובר 2 לומר אותו לקראת חצות היום בקול בציבור. נהוג לעמוד בו. אדם שסיים את הקינות לפני חצות ויש לו עוד זמן, יקרא את מגילת איכה לבד. אדם שהתחיל לומר קינות לפני חצות והגיע חצות והוא עדיין לא גמר את הקינות, יכול להמשיך באמירת הקינות, אבל בעת אמירת הקינות הוא לא יכול לשבת על כיסא גבוה. לכן, למרות שהגיע חצות והוא רוצה להמשיך באמירת הקינות, אז ימשיך לומר אבל כיושב על גבי קרקע. אחרי שסיימו את אמירת הקינות סמוך לחצות יאמרו את המזמור "אשרי יושבי ביתך", "תהילה לדוד" ו"בא לציון". מדלגים על הפסוק "ואני זאת בריתי". לאחר מכן אומרים קדיש שלם, אבל בלי תתקבל. לא אומרים שיר של יום, אלא אומרים ישר עלינו לשבח. אחרי שסיימו את תפילת שחרית, אז מי שלא אמר עדיין איכה יאמר איכה אחרי התפילה. כאמור, בעת אמירת איכה עדיין יושבים על הקרקע. מי שהגיע חצות היום, אז המנהג הוא שיושבים כבר על גבי כיסאות גבוהים. אדם שצריך להכין אוכל לצאת הצום יכול להתחיל להתעסק בזה מאחרי חצות היום של תשעה באב. כמובן שכמו שאמרנו קודם, שאם יש ילדים בבית וצריכים להאכיל אותם אז ודאי שאפשר לעסוק בזה גם לפני חצות היום של תשעה באב. יש מקהילות ישראל שנהגו ללכת לבית העלמין בתשעה באב, אבל לפי האר"י הקדוש לא רצוי ללכת לבית העלמין בתשעה באב. והרבי גם כן מעיד שהוא לא ראה את זה אצל הרבי הקודם, ולכן למעשה גם מנהגנו שלא הולכים לבית העלמין בתשעה באב. הזכרנו קודם שיש עניין לזכות יהודים בקיום מצוות תפילין, ומצוות תפילין בתשעה באב, ולכן יש לעסוק בזה מאחרי חצות היום. נדאג שכמה שיותר יהודים יניחו תפילין. המנהג הוא את תפילת המנחה

53:44 דובר 2 לאחר חצות להתפלל אותה סמוך לשקיעה. בתפילת המנחה מחזירים חזרה את הפרוכת למקום, את המפות על השולחנות, את המפה לבימת הקריאה ומניחים תפילין של רש"י. בתפילין של רש"י משלימים את כל מה שלא אמרנו בשחרית. כלומר, שיר של יום, קוה. לאחר מכן אומרים תהילים של היום. וכמובן לפני כן אומרים את קריאת שמע על שלוש פרשיותיה, שמע, והיה אם שמוע וויאמר. נשארים עם התפילין ואומרים את כל סדר הקורבנות של תפילת המנחה. המנהג הוא לפני תפילת המנחה לתרום אגרא דתעניתא, כלומר לתת צדקה מיוחדת לכבוד העניין הזה של פדיון התענית. למרות שאדם צם, אבל את שכר הסעודה, דמי הסעודה, הוא נותן שילך לעניים. בתפילת מנחה, כמו בכל תענית ציבור, קוראים בתורה, מוציאים את הספר תורה וקוראים את הקריאה של תענית ציבור, "ויחל משה". ישנם שלושה קרואים, שלושה עולים לתורה. ולאחר מכן השלישי קורא גם כן את המפטיר של "דרשו ה' בהמצאו", כבכל תענית ציבור. בתפילת העמידה של תפילת מנחה, שכאמור מתפללים אותה עם התפילין, מוסיפים גם כן את תפילת עננו וגם את תפילת נחם בבונה ירושלים. ותפילת מנחה אומרים את הנוסח "אלוקינו ואלוקי אבותינו ברכנו בברכה המשולשת בתורה", את הנוסח של ברכת כוהנים. גם אדם שלא התענה את תשעה באב מפני ציווי הרופא וכדומה, אומר נחם במנחה של תשעה באב. ואחרי תפילת המנחה חולצים את התפילין ומניחים תפילין של רבנו תם. צריך להשתדל לעשות את התפילה באופן כזה שזמן הנחת התפילין של רבנו תם יהיה לפני השקיעה, ולכן הגבאי יחשב בדעתו לעשות את זה באופן הנכון, כדי שכולם יוכלו להניח את התפילין בזמנם לפי כל הדעות ולא ייכנסו לשאלה של הנחת תפילין אחרי השקיעה. אחרי תפילת מנחה, בין מנחה לערבית

56:15 דובר 2 המנהג של הרבי לומר דברי כיבושין כיום גם כן, ברוך השם אנחנו זוכים שיש אפשרות לראות דברי כיבושין של הרבי, גם כן מתורגם לשפה המדוברת בכל מקום, ולכן אפשר או להקרין את זה בבית הכנסת או להשמיע מזה בבית הכנסת. כלומר, שאחד יקרא בקול את השיחה של הרבי כדברי כיבושין של תשעה באב. וכמובן אם יש מישהו שיכול לעשות סיום מסכת באופן שדיברנו קודם, ודאי שהדבר טוב ונכון. בסיום תשעה באב, סמוך לצאת הכוכבים, מתארגנים לתפילת ערבית ומתפללים תפילת ערבית מיד בזמן. תפילת ערבית היא תפילה רגילה לכל דבר. אחרי תפילת ערבית נוטלים ידיים ורוחצים את הפה. יש עניין לפני אכילה לרחוץ את הפה וליטול את הידיים. אחרי שטועמים משהו, אכילה, שתייה קלה, נועלים נעליים, נעלי עור, ומקדשים את הלבנה. והרבי כתב על זה שככה צריך להיות המנהג, מיד במוצאי תשעה באב לקדש את הלבנה ולקיים את ״וביקשו את ה' אלוקיהם ואת דוד מלכם״. מוצאי תשעה באב יש עדיין כמה דברים שאסורים, שהם בעיקר העניין של אכילת בשר ושתיית יין עד חצות היום של עשירי באב. גם כן לא מסתפרים ולא מכבסים עד חצות היום של עשירי באב. אבל אם תשעה באב חל ביום חמישי שהוא ערב שבת, אז אפשר להקדים את הכביסה כבר למוצאי תשעה באב. אז עד כאן זה הדינים של תשעה באב, והקדוש ברוך הוא יעזור שתשעה באב יהפך לששון ולשמחה ולמועדים טובים, ותשעה באב יהיה באופן שנלמד ממשיח צדקנו איך לעשות את זה בדרך של יום טוב, שיהפכו שאותו יום שהיה יום תענית ויום אבל יהיה יום ששון ושמחה. יש פעמים שתשעה באב חל בשבת או שתשעה באב חל במוצאי שבת. כלומר, שמשבת נכנסים לתוך תשעה

58:45 דובר 2 באב. יש קצת הבדל בין הדברים לכאן ולכאן, אבל קודם כל נתחיל עם הדין הכללי ששווה לשניהם. כאשר נכנסים משבת לתוך תשעה באב אין הגבלה על האכילה והשתייה בתשעה באב, ואדרבה כתב השולחן ערוך שתשעה באב שחל למוצאי שבת, הרי שבסעודה השלישית, שהיא בעצם הסעודה המפסקת, אוכל ושותה כסעודת שלמה בשעתו. אין הגבלה שהזכרנו אותה בתשעה באב שחל ביום חול רגיל. אדרבה, אסור שייראה שנוהג אבלות בפרהסיה בשבת, שיש בזה משום ביזוי של שבת קודש. אז לכן יכול לאכול וצריך לאכול ולשתות כל צורכו באופן המלא והשמח ביותר, כפי שראוי לשבת. בשבת אין שום עניין של אבלות. מצד שני, יש דברים ששייכים כבר לערב תשעה באב שנמצאים גם בשבת, וזה בעניין הזה של לימוד התורה. של לימוד התורה בערב תשעה באב, אפילו שחל בשבת, החל מחצות היום של שבת מותר רק בדברים שמותרים בתשעה באב, ולכן האדם צריך להזדרז ולהשלים את השיעורים היומיים לפני שמגיע חצות של שבת, וגם מה שיעסוק לאחר מכן זה רק בנושאים ודינים והלכות ולימוד שקשור לתשעה באב. כפי שדיברנו בעניין של ערב תשעה באב בכל שנה ושנה. אמנם לגבי שבת הקלו שאם אדם לא הספיק להשלים את הלימודים הקבועים שלו, יכול בדיעבד להשלים גם לאחר חצות היום. אותו דבר, מקום שיש קביעות בלימוד התורה בשעה מסוימת בשבת, לא יבטלו את קביעותם מכיוון שזה נראה כאבלות בפרהסיא, ועל כן יעשו וילמדו את השיעור ברבים כפי שהם נוהגים בכל שבת. מכיוון שצריכים להספיק לאכול סעודה באופן נינוח לפני שקיעת החמה, אז לכן יש להקדים את תפילת המנחה כדי שיהיה מספיק זמן לציבור לחזור לביתו ולאכול את הסעודה השלישית שלפני תשעה באב בזמנה ובנחת. אין להראות כל

1:01:33 דובר 2 עניין של אבלות בשבת הזאת. ואדרבה, כמו שהרבי דיבר כמה פעמים כשחל בשבת, אז צריך שייראה רק העניין של שבת בשבת הזו. זה קשור לנגינה בתפילה וללבישת הבגדים: לובשים בגדים של שבת, מנגנים בתפילה כפי המנהג בכל שבת. ואדרבה, ביתר שאת, שלא יהיה חשש שמא הוא מראה אבלות בשבת. את הסעודה השלישית שהיא הסעודה המפסקת צריכים לאכול באופן כזה שיסיימו אותה לפני שקיעת החמה. נכון שבכל שבת רגילה אפשר להמשיך את הסעודה השלישית לתוך מוצאי שבת. אבל מכיוון שבמוצאי שבת הזו שעליה אנחנו מדברים נכנס תשעה באב, מיד בשקיעת החמה כבר זה ספק תשעה באב ואסור לאכול ולשתות. בשונה מכל סעודה מפסקת של תשעה באב בזמן של יום חול, בסעודה שלישית מותר לאכול יחד ולעשות זימון ולשתות יין. רק כמובן שייזהר שהזימון יהיה לפני שקיעת החמה כדי שיוכל לשתות את כוס היין בזמנה. כללות הדינים הללו נוגעים הן לתשעה באב שחל בשבת ונדחה ליום ראשון והן לתשעה באב שזמנו חל במוצאי שבת. אמנם אם תשעה באב עצמו חל בשבת והוא נדחה ליום ראשון, אז יש עניינים של אבלות בצנעה שבעיקר קשורים לדברים של בין איש לאשתו, שמהם נמנעים בשבת שחלה בתשעה באב עצמו, ועל כך יש לעיין בספרים או להתייעץ עם הרב במה שנוגע לכל אחד ואחד. שאר הדברים אין בהם שום מניעה כלל. כאמור לעיל לא נוהגים שום אבלות בפרהסיא בשבת, גם לא בתשעה באב שחל בשבת ונדחה לאחר השבת. במוצאי שבת שחל בו תשעה באב או נדחה אליו תשעה באב מגיעים לבית הכנסת לאחר צאת השבת. כלומר, נשארים בבית עד שהשבת יוצאת ורק לאחר מכן מגיעים לבית הכנסת. לאחר שיצאה השבת יאמר בביתו ברוך המבדיל בין קודש

1:04:06 דובר 2 לחול יחליף את נעלי שבת לנעלי בד או נעליים מכל סוג אחר, העיקר שלא יהיו נעלי עור, וילך לבית הכנסת. נשארים לבושים עם בגדי השבת עד לאחר אמירת הקינות. כלומר הולכים לבית הכנסת עם בגדי שבת, אבל נעולים בנעליים של תשעה באב. בבית הכנסת לא עושים שום דבר לפני צאת השבת. כל מה שקשור לתשעה באב מחכים עד אחרי שתצא השבת, עם העניין של להפוך את הכיסאות, להזיז את הפרוכת — רק אחרי צאת השבת. מתפללים תפילת ערבית כמו בכל מוצאי שבת, אומרים אתה חוננתנו, ולאחר תפילת שמונה עשרה אומרים קדיש תתקבל. לאחר מכן מדליקים נר ומברכים ברכת בורא מאורי האש, אבל לא עושים הבדלה וגם לא מברכים על בשמים, מכיוון שהנפש דאבה מתשעה באב. אני אוסיף כאן דין נוסף ששכחתי להזכיר אותו גם בתשעה באב רגיל, ונוגע לאבל שנמצא בתוך שנתו ואומר את הקדיש במשך אחד עשר חודש על אביו או על אמו, אז לא לומד את המשניות של כל השנה במסכת מקואות, אלא יאמר את המשניות ממסכת מועד קטן פרק ג', שם עוסקים בעניינים האלה שקשורים לאבלות. הבדל נוסף יש בין תשעה באב שחל בשבת ונדחה למוצאי שבת לבין תשעה באב שחל לכתחילה במוצאי שבת. תשעה באב כשחל ביומו הוא חמור מאוד, ולכן אם תשעה באב חל במוצאי שבת יש עליו את כל הדינים של תשעה באב לגבי מי לא מתענה בו והקולות לאותם אלה שצריך להקל להם בנוגע לתענית. אבל תשעה באב שחל בשבת ונדחה למוצאי שבת, בו אנחנו מקלים יותר כמו בשאר ארבע תעניות לגבי מעוברות, מניקות וחולה או תשושי כוח, שבהם בתשעה באב נדחה הדין יהיה קל יותר. נחלקו הפוסקים: אדם שהותר לו לאכול בתשעה

1:06:45 דובר 2 באב, האם יעשה הבדלה? כיצד יעשה אותה? האם יעשה על מיץ ענבים או לא? ולכן בנוגע למעשה האדם מתייעץ עם הרב שאיתו הוא מתייעץ בדרך כלל, וגם בנוגע לתענית שהתיר לו את האכילה, כיצד ינהג בנוגע להבדלה בתשעה באב שחל במוצאי שבת. מכיוון ששבת יצאה ולא שמעו הבדלה, אז לכן במוצאי תשעה באב, שזה בעצם יום ראשון בשבוע, אי אפשר לאכול או לשתות קודם שיבדיל, ולכן מיד אחרי תפילת ערבית יעשו הבדלה או בבית הכנסת או בבית, אבל בדרך כלל בבית הכנסת, כי עוד צריכים גם כן לעשות קידוש לבנה, ורק לאחר ההבדלה יוכלו לאכול ולשתות. מי שמחכים לו בבית אשתו, ילדיו, ודאי יזדרז לביתו כדי לעשות להם הבדלה שיוכלו לאכול ולשתות ולא יימשכו בתענית. כבכל שנה, אחרי שעושים את ההבדלה, אוכלים ושותים משהו, מחליפים את הנעליים, אז עושים את הקידוש לבנה ומקיימים את התפילה וביקשו את ה' אלוקיהם, את הנבואה והתפילה, וביקשו את ה' אלוקיהם ואת דוד מלכם, אמן ואמן. מוצאי תשעה באב. יש קולא כאשר תשעה באב הוא נדחה. בעוד שאמרנו שבתשעה באב שחל בזמנו הרי שגם מוצאי תשעה באב עד העשירי באב עדיין אסור לאכול בשר, לשתות יין, אסור לכבס, אסור להסתפר, הרי שבתשעה באב שנדחה לאחר השבת, שבעצם זה כבר מוצאי עשירי באב לפני י"א באב, אז כבר אפשר לכבס ולהסתפר וגם כן לשמוע כלי נגינה. אמנם לאכול בשר ולשתות יין צריך לחכות עד למחרתו.