הלכות תשעת הימים - הרב מאור כהן שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 אנחנו נתחיל בדיני אכילת בשר ויין בתשעת הימים. אה, דבר פשוט שלא אוכלים בשר ולא שותים יין, כך נפסק בשולחן ערוך תקנ"א סעיף ט', סעיף י"א, לגבי שלא אוכלים בשר ולא שותים יין בתשעת הימים. אבל בוא נסייג קצת את הדברים. כשאנחנו אומרים אכילת בשר, אין הכוונה דווקא לבשר בהמה, אלא גם לבשר עוף. אף על פי שבשר עוף הוא לא בדיוק בשר בהמה, ולכן אפשר יהיה להקל במקרים מסוימים, כפי שתכף נראה. בכל זאת, המנהג כמובן להלכה שלא אוכלים גם בשר עוף. יותר מזה, גם תבשיל בשרי, למשל תפוח אדמה שהתבשל עם בשר, גם אותו לא אוכלים. לעומת זאת, אורז שהתבשל בכלי בשרי או תפוח אדמה שהתבשל בכלי בשרי ולא בושל עם בשר, בזה אפשר להקל. יותר מזה, תפוח אדמה שהתבשל בסמוך לבשר בתנור אחד, אף על פי שתפוח אדמה זה נחשב בשרי ולא מבשלים אותו עם חלב, נראה שלעניין אכילת בשר ויין בתשעת הימים אפשר להקל בו. אם אדם הוא חולה או אישה מעוברת, או אדם שצריך חיזוק לתפריט שלו ואחרת זה יכול להביא אותו לידי חולי, נהוג להקל לאכול בשר עוף דווקא, אם אפשר כמובן, עד ז' באב. דווקא עד ז' באב. אבל אם הוא חולה וזה כבר מטעמי חולי ולא מטעמי חיזוק בלבד, אז הוא יכול להמשיך ולאכול בכל תשעת הימים מאכלי עוף, ואפילו אם צריך, וככה הוראת הרופאים שהוא צריך את זה, אז אפילו מאכלי בשר. האיסור של אכילת מאכלי בשר ועוף חל גם על ילדים שהגיעו לגיל חינוך. גם אותם צריך לחנך על מנהגי האבלות של חורבן בית המקדש, אפילו שהם ילדים בדין מצוות חינוך. מצוות חינוך חלה על כל ילד לפי חריפותו

02:12 דובר 2 ולפי בקיאותו, כמו שמבאר אדמו"ר הזקן באורח חיים סימן שמ"ג, כך גם בשולחן ערוך, והגיל הזה הוא בין הגילאים לערך חמש לתשע, ונוהגים להקל בדרך כלל עד גיל תשע, שלא להחמיר עם הילדים יתר על המידה במה שלא מחויבים, כל אחד לפי חריפותו. אם הילד מבין ומעצמו לא רוצה לאכול, ודאי שאין לתת לו לאכול, אלא אם כן הוא חלש וחולה, שאז אין להחמיר בו ודאי, בטח שלא אפילו עד גיל שלוש עשרה, אפילו בבשר, כל שכן בעוף. לגבי שתיית יין, שתיית היין גם כוללת בתוכה את מיץ ענבים, ולא שותים לא יין ולא מיץ ענבים, כמו שכתוב בשולחן ערוך סעיף ט' שם, בכל תשעת הימים. אבל הרמ"א אומר בצורה מפורשת שכל שיכר אחר כן, כך פוסק הרמ"א בסעיף י"א, מותר לשתות. האיסור הוא דווקא ביין ודווקא מיץ ענבים, לא בשיכר. לגבי מאכלים שמתבלים אותם ביין, כגון בשרים ששמים בתוכם יין, אני מדבר על החולים כמובן, אז צריך להשתדל, אם החולה צריך בשר ועוף, לא לתבל אותם ביין, ואפילו מאכלים כאלה שמותר לאכול אותם גם לבריא, תפוחי אדמה וכל הדברים האחרים, אז לא מתבלים אותם ביין, כך כתב ה'שערי תשובה'. אבל אם אדם חולה והוא לא חייב לאכול מאכלי בשר והיין דווקא טוב לו, והוא לא חייב ממש לשתות יין, אלא לתבל את המאכלים ביין, ודאי שלמישהו כזה מותר לתבל את המאכלים ביין. אנחנו נמשיך בדיני שבת ומוצאי שבת בתשעת הימים. בשבת שחלה בתשעת הימים, אז בערב שבת שלפניה לא אוכלים בשר ולא שותים יין. מקפידים בזה כמו בכל יום רגיל, אפילו שזה המאכלים של שבת, ובדרך כלל נוהגים לטעום ממאכלי השבת, שהרי טועמיה חיים זכו. אף על פי כן

04:21 דובר 2 לא טועמים מהם. אבל מי שרוצה לטעום מהם רק כדי לתבלן אותם, לראות שתובלו נכון, יכול לשים אותם על לשונו ולפלוט אותם מיד, אבל לא לבלוע את המאכלים הללו. הבגדים בשבת והמאכלים בשבת. בשבת נוהגים לאכול בשר ויין וכמה שיותר הרי זה משובח, וגם נוהגים ללבוש בגדי שבת ולא כפוסקים שאומרים שבשבת עם הבגדים נוהגים לשנות קצת. מנהגנו לא לשנות בבגדי שבת. לובשים את בגדי השבת ביום השבת ואוכלים בשר ויין ושופי. יותר מזה, צריך להיות ניכר שהוא לא נוהג מנהגי אבלות בשבת, ולכן יהדר ללבוש את הבגדים החשובים שלו, אפילו בשבת שחלה בתשעה באב, שאז זה תשעה באב נדחה. לגבי ההבדלה, ההבדלה יש הנוהגים לעשות אותה בעצמם, אבל הרמ"א בסעיף י' כתב שישתדל לעשות אותה על ידי קטן שהגיע לחינוך. המגן אברהם מסייג ואומר כך, מדובר על קטן. המשנה ברורה, סליחה, מסייג ואומר כך, מדובר בקטן שהגיע לגיל חינוך, כלומר הוא יודע למי מברכים, הוא יודע מה הוא עושה בברכה שלו, אבל הוא לא יודע עדיין להתאבל כל כך על ירושלים, כי אחרת איך אנחנו נותנים לו לשתות את היין בפנינו? ולכן צריך לסייג. נותנים את זה לילד שהגיע לחינוך, לא יודע להתאבל עדיין על ענייני ירושלים. אם אין אחד שכזה, אז האדם יבדיל בעצמו, וכך כותב הרמ"א מפורש בסעיף י'. לגבי מלווה מלכה, במלווה מלכה לא אוכלים בשר ולא שותים יין, וזה לרוב הפוסקים, כך כותב השערי תשובה. אנחנו נמשיך בכיבוס בגדים בתשעת הימים. תשעת הימים, בגלל שאנחנו רוצים שלא ייראה שאדם מסיח את דעתו מהאבלות, אז נוהגים לא לכבס בגדים. שלא לדבר על זה שלא לובשים בגדים מכובסים כמנהגי האבל, אבל אפילו לכבס את

06:24 דובר 2 הבגדים נוהגים שלא. כך נפסק ברמ"א בסעיף ג'. השולחן ערוך מדבר על כיבוס בגדים רק בשבוע שחל בו, כי יש בזה שלוש דרגות. יש את שלושת השבועות, התשעת הימים ושבוע שחל בו. ברוב הדברים אנחנו מהדרים בכל מה שכתוב בשבוע שחל בו בכל תשעת הימים, ועל דרך זה כיבוס בגדים. ולכן גם אם אדם צריך לכבס בגדים לא בשביל תשעת הימים עצמם, אלא הוא מתכוון ללבוש אותם לאחר תשעת הימים, כגון שהוא צריך לצאת לנסיעה דחופה מייד לאחר תשעת הימים, עדיין האיסור לכיבוס בגדיו, לכיבוס בגדים, תקף גם לגביו. אבל אם אדם היה אבל ולא יכל לכבס את הבגדים לפני כן מכיוון שתקפתו אבלותו, אחד כזה יכול לכבס את הבגדים לצורך תשעת הימים, רק שאת זה, כמו שכתוב בשולחן ערוך שם סעיף ט"ו, שלא לעשות את זה עם נתר ובורית, שבשפתנו זה נקרא אבקת כביסה, סבון כביסה, נוזל כביסה. הוא יעשה את זה בלי הסבון של הכביסה, אלא עם מים או אפילו במכונה, אבל בלי סבון הכביסה. אם אדם יש לו איזשהו לכלוך על הבגד והוא יודע שהלכלוך הזה יוכל להפוך להיות כתם, עדיין אסור לו לכבס אותו, אבל הוא כן יכול להתיז עליו חומר ניקוי כדי שזה יקל על הדבר לכבס אותו אחרי תשעה באב, כדי שלא ייגרם מזה כתם. דברים שמתלכלכים בצורה תדירה, בדרך כלל בגדי ילדים. אם זה הבגדים התחתונים של הילדים, אלה שקרובים לזיעה, זה ודאי מותרים בכיבוס, כי זה ודאי מלכלכים אותם הרבה לפי גודל קטנותם. אבל גם הבגדים העליונים יותר, כמנהג הילדים שמתלכלכים, מותר גם לכבס אותם בכל תשעת הימים. ובדבר הזה, אלא אם כן יש לאדם ממש המון בגדים ויש לו, הוא לא

08:22 דובר 2 חייב בכלל לכבס את בגדי הילדים, אז הוא יכול להחמיר בזה. אבל לרוב הפוסקים אין עניין כל כך להחמיר בזה. יכול לכבס את בגדי הילדים. יותר מזה, יתרה מזה. יתרה מזה, ה-ה-האישה שמתעסקת תדיר עם המטבח ועם הילדים, אז גם הבגדים שלה מתלכלכים. אם אין לה כל כך בגדים להחלפה, אז מובא בנטעי גבריאל ושם כמה, כמה פוסקים שדיבר איתם, שגם היא יכולה לכבס את הבגדים אם אין לה בגדים אחרים, אם אין לה מה ללבוש. גם צריך לשים לב שהפוסקים מדברים מזה שכשמכבסים את בגדי הילדים לא לשים בתוך המכונה בגדים של גדולים. אין היתר כזה להערים ולשים בתוך בגדי הקטנים גם בגדים של גדולים. אבל בכל זאת, מי שנגמרו לו כל הבגדים ואין לו בגדים בכלל ללבוש, בדבר הזה זה שולחן ערוך מפורש שכותב שהרי זה חל רק בשבוע שחל בו, ולכן הפוסקים נהגו להגיד: נכון, עיקר הדין זה שבוע שחל בו. לכן אם אין לאדם מה ללבוש וזה לפני שבוע שחל בו תשעה באב, יכול להקל בזה ולכבס את הבגדים שהוא חייב. יותר מזה, אם אין לו בגדי שבת נקיים, אפילו שיש לו בגדים אחרים ללבוש, מותר לכבס אותם וגם לגהץ אותם לפני שבת. אף על פי שרואים איזו סתירה בין הרמ"א לדרכי משה, בכל זאת המנהג, כתבו הפוסקים האחרונים, להקל בזה כדעת הרמ"א שנראה שהוא הקל בזה. עד כאן לגבי כיבוס בגדים, אבל לבישת בגדים ודאי שלא לובשים בתשעת הימים, מכיוון שפה זה ממש בגדר מנהגי האבלות. אבל לכבוד שבת, כמו שדיברנו בהלכות של השבת בשלושת השבועות ותשעת הימים, ודאי בשבתות של כל שלושת השבועות, אפילו בתשעת הימים, אפילו בשבוע שחל בו, ואפילו בשבת תשעה

10:23 דובר 2 באב שנדחה, מותר ללבוש בגד מכובס ובגד מגוהץ. יותר מזה, הפוסקים דיברו שאפשר להקל. כן, אפשר להקל לשים בגד מכובס בשבת על גופו ולהחליף את הבגדים בשבת. כך את העצה הזאת הביא הבן איש חי. הוא מביא אותה גם ברב פעלים וגם הבן איש חי בספר ב-ב-בפרשת דברים, שבגד שהיה מכובס ולובשים אותו בשבת, אפשר ללבוש בגד אחד בערב, בגד אחד ביום שבת, בגד אחד במנחה של שבת, ויכול ללבוש אותו ב' או ג' שעות, כך הוא כותב שם. אבל הנטעי גבריאל מבאר באריכות שחצי שעה אפילו גם מספיק, והוכיח את זה מעצה שהוא נותן שאפשר להקל. מי שלא עשה את זה בשבת, שהוא יכול לשים את הבגדים גם על קרקע. לאו דווקא במקום מרוצף, לא במקום מרוצף, אלא דווקא בקרקע עולם. אז לא ניכר יותר הכיבוס והגיהוץ של הבגד. החידוש שלו כבר לא ניכר, וזה מספיק לכאורה חצי שעה בשביל שהבגד כבר לא ייחשב כזה חדש. אז הוא אומר גם לגבי שבת מספיק חצי שעה, וכך העולם נוהג. שאם אדם מחליף את בגדיו ביום השבת, מספיק שיניח אותם עליו חצי שעה ויכול כבר להשתמש בהם אחר כך בהמשך תשעת הימים. רק ייזהר שלא יאמר בפה שהוא עושה את זה בשביל שיוכל ללבוש אותם בימי החול, כדי שלא יהיה ניכר שהוא מכין את זה משבת לחול בצורה כל כך גסה. בגדים שהם בגדי זיעה שצמודים לגוף, אותם אפשר ללבוש אפילו שהם מכובסים, ממילא אף אחד לא נוהג לגהץ אותם בדרך כלל, ולכן מדובר רק על כיבוס וזה מותר. שימוש במצעים מכובסים גם כן אסורים בתשעת הימים. וכמו שהקלנו לגבי כיבוס של ילדים, בגדי ילדים, כך גם מותר להקל בכיבוס של

12:18 דובר 2 מצעים שכאלו ולהציע את המצעים האלו, מכיוון שהם מתלכלכים בצורה תדירה. לא מוסרים בגדים למכבסה, אפילו לכובס גוי בתוך תשעת הימים, מכיוון שזה נעשה לצורכו. אבל אם הוא מסר את זה לכובס הגוי הנוכרי לפני תשעת הימים לכביסה, לא אכפת לנו שהוא יחזיר לנו את זה בתוך תשעת הימים. ודאי שלא לובשים אותם בתוך תשעת הימים. יהודי שיש לו מכבסה ישתדל ככל יכולתו שלא לקחת בגדים בתשעת הימים, אבל אם זו פרנסתו, הפרי מגדים אומר שכל מה שהוא כדי פרנסתו מותר לו מעיקר הדין לעבוד בזה. בפרט אם החנות שלו נמצאת במקום של גויים, יש לו איזו מכבסה בניו יורק וגם הגויים מביאים לו לשם כביסה, אז מעיקר הדין מותר לו כדי פרנסתו, ובשבוע שחל בו ראוי לו להפסיק לעבוד. אם זה גורם לו הפסד גדול מאוד, כדאי להתייעץ בדבר הזה עם רב בשבוע שחל בו בלבד. מתי נגמרים ענייני הכיבוס ולבישת הבגדים? רק בעשירי באב אחרי חצות, אלא אם כן זה היה תשעה באב נדחה, שאז מרגע שנגמר התשעה באב ביום ראשון מותר לכבס מייד בצאת התענית. גיהוץ של בגדים. אסור לגהץ בגדים, בדיוק כמו שאסור לכבס בגדים. השולחן ערוך, אמנם, שם הביא בזה בתקנ"א דיון האם הכיבוס והגיהוץ שלנו היום הוא כמו הכיבוס והגיהוץ של פעם, והעלה לאסור בזה, שהכיבוס והגיהוץ שלנו אסור כמו הכיבוס והגיהוץ שלהם. לגבי חפיפת פאה נוכרית, שזה דומה קצת לכיבוס במידה מסוימת, אז לא חופפים אותה בכל תשעת הימים. בשלושת השבועות אפשר להקל בזה בקלות, אבל בתשעת הימים מחמירים בזה, אפילו חפיפה פשוטה לא מקצועית. לגבי צחצוח הנעליים, אז הנטעי גבריאל הביא והאריך בזה שאין בהם גדר של כיבוס ושפשוף, ולכן

14:24 דובר 2 ודאי שמותר לצבוע את הנעליים ולצחצח אותם לכבוד שבת, אבל בשאר תשעת הימים ראוי להחמיר בזה עד כמה שאפשר. אנחנו נמשיך לגבי תיקון ותפירת בגדים בתשעת הימים. נוהגים שלא לתפור בגדים חדשים ואפילו לא לסיים תפירה של בגדים חדשים בתשעת הימים. אבל לא דומה בגד חדש לבגד שנקרע. בגד שנקרע מותר לתקן אותו בתוך תשעת הימים. זה לא נקרא בגד שכובס ולא נקרא בגד שגוהץ ולא נקרא שהוא מחדש את הבגד. פשוט מותר לו לתפור אותו, ולכן גם מותר לתפור כפתורים שנפלו מהבגד. יותר מזה, חתן וכלה שמעיקר הדין הרי מותר לישא לצורך פריה ורבייה, ואף על פי שאנחנו מחמירים שלא לישא בכל שלושת השבועות, עדיין אם זה לצורך חתן, שבת חתן, ואין לו אפשרות לקנות בצורה אחרת, מותר לקנות ולתפור בגדים עבור חתונה. אדם שהוא עובד בתור חייט או בתור תופר, או יש לו מפעל כזה וזה פרנסתו, אז כדי פרנסתו מותר לו לעבוד בתשעת הימים, וצריך להחמיר רק בשבוע שחל בו. ושוב, אם בשבוע שחל בו הוא רואה שיש לו איזה הפסד כספי מאוד גדול מהעניין הזה, יתייעץ עם רב אם ניתן להקל באופן שכזה. אנחנו נמשיך לגבי רחיצה ושחייה בתשעת הימים. השולחן ערוך כתב בסעיף ט"ז בתקנ"א שנהגו שלא להתרחץ רחיצה של תענוג. זאת אומרת רחיצה של מים חמים שמענגים את האדם. הרמ"א הוסיף שנוהגים להחמיר שלא להתרחץ אפילו במים צוננים מראש חודש אב ועד סוף, עד י' באב אחרי חצות, כלומר כל תשעת הימים. אבל הפוסקים האחרונים הביאו שבמקומות חמים כמו בארץ ישראל, ובכלל במקומות שהזיעה מרובה בהם, ויש כאלה שאומרים אפילו אנשים איסטניסים כאלו שהזיעה מפריעה להם אפילו בארצות הקרות, אז אם זה כדי להעביר

16:32 דובר 2 את הזיעה מותר להתקלח בצונן, ואפילו לא במים קרים ממש, אלא מים פושרים, כל שהוא לא נהנה מהחמימות של המים, שזה לא חם, אז יכול להתרחץ במים שכאלה כדי להעביר את הזיעה. ואם צריך כדי להעביר את הזיעה סבון כמו שנוהגים היום, אפילו זה מותר. ובכל זאת לא דומה להתרחץ כדי להוריד את הזיעה מללכת לים ולבריכה. וודאי שלים ולבריכה, אף על פי שבשלושת השבועות מעיקר הדין זה מותר כפי שלמדנו, בתשעת הימים נוהגים להחמיר שלא ללכת לא לבריכה ולא לים, אפילו עם ילדים קטנים, מכיוון שבזמן הזה נוהגים יותר להחמיר במנהגי האבלות. הבן איש חי כותב ברב פעלים שאסור ללמוד שחייה בתשעת הימים, ונראה שנוהגים בזה. זה התפשט ברוב תפוצות ישראל לא לשלוח ילדים ללמוד שחייה, בעיקר בגלל הסכנה וגם בגלל האבלות. אם אדם צריך את הרחיצה לצורך רפואה, ודאי שמותר לרחוץ אפילו במים חמים, שדובר דווקא על רחיצה של הנאה באבלות, כפי שלומדים בהלכות יום הכיפורים ותשעה באב עצמם, שאפילו בהם מותרת רחיצה לצורך רפואה. יולדת היא נחשבת בגדר חולה, ולכן ודאי מותרת לרחוץ כמו שהיא רגילה לרחוץ. ילדים קטנים שמתלכלכים תמיד מותר לרחוץ אותם אפילו בתשעה באב ויום הכיפורים. כל שכן בתשעת הימים. זו לא רחיצה של הנאה. רחיצה לצורך מצווה כגון טבילה במקווה של אישה ודאי מותרת בתשעת הימים, אבל צריך לשים לב שאיש שטובל במקווה, ומותר גם לאיש לטבול במקווה, לא ישב במקווה בצורה של צורך תענוג, אלא רק לצורך הטבילה שהוא עושה לצורך התפילה או מעבר לזה. אבל לא, לא יהיה שם לצורך הנאה. וגם מי שטובל בערב שבת ובכל יום אחר זה דווקא מי שרגיל לטבול במקווה. אבל אדם שלא טובל במקווה בצורת

18:37 דובר 2 קביעה, ראוי שדווקא בשבת הזאת לא יהדר לטבול במקווה לפני שבת. מכיוון שהפוסקים האחרונים כותבים שזה דווקא למי שרגיל לטבול. ככה המשנה ברורה בסימן תקנ"א. אישה שצריכה לטבול במקווה במוצאי תשעה באב, אז ממילא. או אפילו בתשעה באב עצמה חל ליל טבילתה. אז כיוון שאסור ואסורים בתשמיש מיטה, אז הטבילה שלה תהיה במוצאי תשעה באב. ראוי שאת ההכנות תעשה רק במוצאי תשעה באב ולא בערב שלפני. אבל אם יש צורך, ודאי מותרת גם בערב תשעה באב. וודאי שלהפסק טהרה מותרת לרחוץ כדרכה, אפילו רחיצה של מים חמים בערב תשעה באב. גם כן בתשעת הימים מותר לאישה לגזור את השערות לצורך צניעות, לצורך צניעות או בשביל ליל טבילה שלה. והפרי מגדים מביא שיכולה לספר את כל המקומות שקשורים לצניעות, בצדעיים למשל, וכיוצא בזה. מותר לאישה להתבשם בכל תשעת הימים הללו, ולאיש מותר להשתמש בדאודורנט כדי להעביר את הזיעה, ולאישה מותר לשים בושם על גופה כדי שלא תתגנה על בעלה. לגבי גזיזת הציפורניים, אנחנו למדנו שאף פוסק לא אסר בזה בכל שלושת השבועות. אמנם בשבוע שחל בו כותב הט"ז שראוי להחמיר בדבר הזה, אפילו שהוא לא חשש לפני כן בגלל שאבלים, כמו שכתוב בסימן שצ"ד לעניין אבלות, לא חוששים גם כן לגזיזת הציפורניים, ולכן הוא לא החמיר בזה כמו בגדרים של המועדים. וכן חול המועד וכו'. כיוצא בזה אלא מותר. אבל בשבוע שחל בו אומר הט"ז, בזה כן ראוי להחמיר, ולכן מנהגנו לחשוש בזה לדעת הט"ז ולא להקל בזה. אף על פי שגם המגן אברהם מקל בזה. מנהגנו כן להחמיר בשבוע שחל בו תשעה באב. אמנם אדם שיש לו צורך מצווה כן יכול לקצוץ את הציפורניים. מוהל, בעל הברית, אישה שצריכה לטבול.

20:47 דובר 2 ודאי ברגע שיש איזה קולא מסוים וצורך מסוים מותר לקצוץ את הציפורניים. יותר מזה, אם זה שבוע שחל בו תשעה באב ותשעה באב יוצא בשבת, כל השבוע שלפני כן נוהגים שלא לקצוץ את הציפורניים. אבל אם תשעה באב חל ביום ראשון, השבוע שלפני זה לא נקרא שבוע שחל בו, וממילא מותר לקצוץ את הציפורניים בכל השבוע שלפני כן. אנחנו ממשיכים בסעודות מצווה בתשעת הימים. בעיקרון כל סעודות המצווה מותרות בתשעת הימים. כלומר ברית ופדיון הבן. עושים שם סעודות מצווה ועושים אותם בזמנם עם בשר ועם יין, ולכולם מותר לאכול. לכל המסובים מותר לאכול שם בשר ויין, אבל בשבוע שחל בו תשעה באב, אף על פי שגם אז עושים את הסעודות האלה עם בשר ויין, את סעודות המצווה הללו, אבל אז נוהגים כמו שהרמ"א כותב סעיף י', שמזמינים דווקא מניין מצומצם יותר. כלומר בברית מילה מזמינים דווקא, בפדיון הבן מזמינים דווקא עשרה אורחים, והם יאכלו בשר ויין, ושאר האורחים, אלו שמגיעים יותר בשביל לכבד ולאכול, הם יאכלו מאכלים אחרים, לא בשר ויין. מי יאכל בשר ויין? הקרובים והאהובים. קרובים הכוונה לקרבה ממש קרובה, דודים ואפילו בני דודים. וודאי שכל מה שקרוב יותר מזה. והאהובים הכוונה אנשים שהיו באים לברית הזאת גם אם לא היה שם לאכול. יותר מזה, אנשים שבאים לשם בעיקר בשביל לאכול, בשבוע שחל בו תשעה באב לא יאכלו בשר ויין, וכתוב על זה דברים, אפילו שכדאי מאוד להימנע מזה. בבר מצווה, סעודת בר מצווה, גם הרבי מתייחס לזה שיאכלו בה בשר ויין ויעשו אותה כמובן בלי מחולות וכלי זמר, כי בכל הסעודות האלה לא עושים אותם עם כלי זמר למנהגנו. אבל בר מצווה דווקא שנעשה ביום י"ג שנה כדאי

22:52 דובר 2 להדר, אומר הרבי, שדווקא ביום הי"ג שנה יעשו את סעודת הבר מצווה, שאז החתן בר מצווה אומר גם מאמר חסידות, שיעשו אותו ממש באותו יום, ואז זה נחשב לסעודת מצווה, סעודת מצווה ואוכלים בה בשר ויין. אף על פי שהבר מצווה נחשבת כסעודת מצווה, כדאי מאוד לא לרקוד בה יתר על המידה ולא להשמיע בה כאמור כלי זמר, ולכן כדאי להגיד בה התוועדות ולשיר בפה. כן, אבל את כל החגיגה הגדולה של הבר מצווה ידחו לאחר מכן. ישנה הוראה של הרבי לערוך סיומי מסכתות כמה שיותר במשך תשעת הימים. דווקא בשלושת השבועות כדאי שלא להדר בסיומי מסכת ובהכנסת ספר תורה. אמנם בתשעת הימים הרבי ממש ביקש שיעשו סיומי מסכת כמה שיותר ואפילו בתשעה באב, אלא שבתשעה באב כדאי לסיים מסכתות שנוהגים ללמוד כמו מועד קטן וכיוצא בזה, שזה דברים שאפשר ללמוד אותם גם בתשעה באב. מי שלא יכול להשתתף בסיום מסכת בתשעת הימים, כדאי שישמע אותם בטלפון או בזום וכו'. בעיקר הדין מותר לאכול בשר ויין בסעודות סיום מסכת, כי הרמ"א בעצמו כתב את זה, אבל הרבי הרש"ב לא נהג לאכול בשר ויין בסעודות האלה, כך מובא. אנחנו נמשיך בעניין משא ומתן בתשעת הימים. עיקר הדין שכתוב בשולחן ערוך זה שממעטים במשא ומתן בימים הללו, ולא ברור באיזה ימים. האם זה כל שלושת השבועות? האם רק שבוע שחל בו? האם בתשעת הימים? למנהגנו, כתוב כך, המשנה ברורה מאריך בזה שמדובר על תשעת הימים, ויש בזה שני גדרים. יש בזה אריכות גדולה בבית יוסף גם. מה בדיוק הגדר של המשא ומתן הזה שממעטים בו? ושתי השיטות העיקריות הן לדעת המחמירים יותר, ממעטים בכל משא ומתן. כלומר, אפילו אדם שמתפרנס ישתדל

25:01 דובר 2 למעט בענייני משא ומתן לפרנסתו בתשעת הימים האלה, ויעסוק רק במה שהוא צריך. אבל גם המשנה ברורה מביא שבימינו הכל נחשב כפרנסה חשובה, ולכן נוהגים כדעה המקילה, והדעה המקילה אומרת שממעטים דווקא בדברים של משא ומתן של ענייני שמחה, וכמו שנראה מפשט השולחן ערוך שם, שלמשל בבנייני חתונות לא עושים אותם ולא עושים דברים שהם לא בונים בתים שהם להרווחה. אז על דרך זה המשא ומתן שכתוב שם הוא גם בעניינים הללו שהם בענייני שמחה. איזה דברים כאלו יש? למשל, קניית כלים חדשים שמרבים שמחה אצל האדם, תכשיטים, כלי כסף וזהב ודברים שכיוצא בזה. קניית רכב חדש גם כן נותנת שמחה לאדם. הוא נוסע עכשיו ברכב חדש, אבל גם בדברים האלה יש סייג. ודאי אם הדברים האלה כעת מוצאים אותם בזול יותר והוא צריך לקנות אותם, מותר לקנות אותם גם בתשעת הימים. יותר מזה, אם אדם צריך את הדברים האלה, קניית המכונית למשל לצורך פרנסתו, ודאי יכול לקנות אותה גם בתשעת הימים. דברים שאדם לא צריך אותם לעניין של שמחה, אלא לצורך הנאת הגוף ועניינים רגילים שיש אצלו, כמו מקרר, מזגן, קומקום שאדם צריך לקנות וכיוצא בזה, מותר לו לקנות את זה בתשעת הימים מלכתחילה, לא צריך להחמיר בזה. עשיית מסחר, כמו שהזכרנו, נוהגים כדעה המקילה, וכן אפשר לעשות משא ומתן של כל דבר בתשעת הימים, וזה מותר מלכתחילה. אם צריך צורכי חתונה, חתן וכלה שצריכים לקנות את צורכי בגדי החתן והכלה שלאחרי תשעה באב ואין להם אפשרות לקנות את זה, אפילו זה לא יהיה יותר בזול, מותר להם לקנות, כל שכן אם זה יהיה זול יותר. מלכתחילה לא קונים נעליים בתשעת הימים האלה, אפילו לא את הנעליים שיצטרך, שיצטרך

26:59 דובר 2 אותם לתשעה באב. אבל אם לא קנה נעליים לתשעה באב, יכול לקנות אותם בדיעבד בתוך תשעת הימים. אם אדם צריך לעשות חוזה בתוך תשעת הימים, יכול לעשות חוזה, מכיוון שאחר כך זה יכול להיות דבר האבד, וכל דבר האבד בעניין הזה, דבר האבד לא נחשב רק דבר שהוא יפסיד ממש מכספו, אלא אפילו אם אחר כך לא יוכל למצוא בזול כבר נחשב בעניין הזה כדבר האבד. אנחנו נמשיך לענייני בתים ובעניין של שמחה בתשעת הימים. בכלל, כבר בשלושת השבועות משתדלים לא להתעסק בעניינים של בניין, של שמחה והרחבה, אבל אם זה בניין שאדם קונה או רוצה לקנות אותו ואפילו לעבור לגור בו רק לצורך שהוא צריך אותו למגוריו האישיים, וכל שכן אם זה בית שהוא שוכר, מעיקר הדין מותר לעבור אליו בכל שלושת השבועות ואפילו בתשעת הימים, אלא שרצוי להימנע מזה. אבל אם אדם רוצה לבנות את זה רק להרחבה או אפילו לסייד ולצייר על הקירות ציורים יפים, בזה נמנעים ודאי בתשעת הימים, אלא אם כן הוא צריך לעשות תיקונים, לצבוע את הלכלוך, לסייד אותו מחורים, לעשות כל מיני תיקונים בבית. זה ודאי מותר בכל תשעת הימים. ודאי שמותר להזמין אינסטלטור וכדומה בכל תשעת הימים. נוהגים להחמיר גם שלא לנטוע עצים וגינות שהם חדשים, שלא היו שם קודם, אלא אם כן הוא צריך לתקן אותם ולהבריא אותם, בזה מותר. יותר מזה, גם נוהגים להחמיר שלא לשטוף את הרצפה יתר על המידה. כלומר ניקיון צריך להיות רק אם הבית התלכלך, ובמקום שהבית התלכלך ודאי מותר לשטוף את הרצפה. אבל אם השטיפה היא כדי... כמו אנשים שרגילים כל הזמן לשטוף את הרצפה, בימים האלה כדאי קצת למעט בשטיפה. אבל

28:58 דובר 2 אנשים ששוטפים את הרצפה לא כל יום, אלא רק מתי שהבית מתלכלך קצת, בזה ודאי מותר לשטוף את הרצפה. לכבוד שבת בכל עניין מותר לשטוף את הרצפה כמה שרוצים. ישנם דינים נוספים שנהגו בהם בתשעת הימים. נהגו, כפי שהזכרנו בשלושת השבועות, שלא לטייל משום סכנה. בתשעת הימים ממש לא מטיילים ולא... בוודאי שלא נכנסים למקומות של רחצה. בטח שלא טיולים שיש בהם סכנה. כדאי מאוד להשתדל בתשעת הימים האלה לא להיכנס למקומות של סכנה, לא לכעוס על הילדים, מה שלא טוב לכעוס בכלל, כדאי להדר בזה עוד יותר, זה הזמן להתחזק בזה שלא לכעוס ובטח שלא להכות. לגבי שחיטה, כיוון שאסור לאכול בשר ויין בימים הללו באופן כללי, לכן הרמ"א כותב בסעיף ט' בסימן תקנ"א שראוי להצניע את סכיני השחיטה, שלא יהיו בכלל באזור. אבל אם זה לצורך חולה או חולה, יולדת וסעודות מצווה, ודאי שמותר להשתמש בסכינים. לגבי משחטות שבהן העבודה מתבצעת תדיר, אחרת לא יהיה מספיק בשר גם לחולים וגם בבתי חולים ובכל המקומות הללו, שם מותר להמשיך בעבודה כרגיל, הן מהצד שהזכרתי קודם לגבי חולים והן לגבי פרנסתם של השוחטים העובדים שם, שלא יקפחו את פרנסתם. אם אפשר להדר בזה בשבוע שחל בו, אז מה טוב הדבר, אבל גם זה אפשר להמשיך מעיקר הדין. בגדי שבת ביום חול. נוהגים שלא ללבוש בגדי שבת ביום חול. אם אדם רגיל ללבוש סירטוק ביום חול בתשעת הימים, אז יכול להמשיך וללבוש אותו. אבל אם הוא לא נוהג ללבוש את זה ויש לו איזה אירוע מיוחד, אז אם זה אירוע שהוא לא ברית או, או, כמו שהזכרנו, שבע ברכות והוא לא מהאנשים שנמצאים שם, שהם עיקר האירוע, רצוי

31:03 דובר 2 שלא ילבש את הסירטוק, חוץ מהאנשים הללו שהזכרנו. גם לגבי גזיזת ציפורניים, אמרנו שמותר לגזוז ציפורניים, אבל בשבוע שחל בו אנחנו מהדרים בזה כחומרת הט"ז, למעט אישה שצריכה לטבול או כל צורך של מצווה מיוחד או צורך רפואי. ולכן המוהל ודאי רשאי לגזוז את ציפורניו אפילו בתשעת הימים ואפילו בשבוע שחל בו לצורך המילה. הזכרנו שכשתשעה באב חל בשבת, אז כל השבוע שלפני כן נוהגים לא לגזוז את הציפורניים. לעומת זאת, אם הוא חל ביום ראשון, השבוע שלפני כן לא נקרא שבוע שחל בו ומותר לגזוז את הציפורניים. מי שהציפורניים שלו גדולות ומגיעות לעבר הבשר, אז אפילו בשבוע שחל בו תשעה באב, מצד הסכנה הקבלית שבעניין ראוי לו כן לקצוץ את הציפורניים הללו. עוד דבר שמזכיר הרמ"א בסעיף ח', של קידוש הלבנה, רצוי לדחות לאחר תשעה באב ולא לשבת שבינתיים.