טעמי המנהגים לתענית ציבור - הרב שמואל מקמל שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 נלמד היום על ימי התעניות. אחרי חורבן בית המקדש הראשון תיקנו הנביאים צומות זכר למאורעות שהיו קשורים עם חורבן בית המקדש וגלות ישראל. על כל שלב משמעותי בחורבן נקבע יום צום כדי לעורר את עם ישראל, אה, לחזור בתשובה ולתקן את אותם מעשים שגרמו לכל אותן צרות. ביום העשירי בחודש טבת תיקנו צום בגלל שבאותו היום החל נבוכדנצר מלך בבל את המצור על חומות ירושלים. בחודש תמוז תיקנו צום, אה, שיש שאלה בעצם אם זה בט' בתמוז או בשבעה עשר בתמוז. למעשה, בפועל הצום שמקובל כיום זה יום שבעה עשר בתמוז, אה, הוא נקבע מפני שביום הזה הובקעה חומת ירושלים. וביום, אה, התשיעי בחודש מנחם אב, יום תשעה באב, כן, תיקנו את, אה, הצום על זה שחרב בית המקדש. כמובן שהנביאים תיקנו את זה על חורבן בית ראשון, אבל אחר כך אנחנו יודעים שחרב הבית השני, אז הוא קיבל משנה תוקף. אה, ביום שלישי בחודש תשרי, יום ג' בתשרי, תיקנו צום על הריגת גדליהו בן אחיקם, שהוא היה, אה, מנהיג היהודים שנשארו, אה, משארית הפליטה, אה, שנותרו בארץ ישראל אחרי כל הגירושים וכל, אה, אלה שיצאו לבבל ואלה שנהרגו ונטבחו. נותר קומץ של אנשים שהקדוש ברוך הוא רצה שהם יישארו דווקא בארץ ישראל, ו, אה, הוא בעצם קיבל את ההנהגה על אותם יהודים שנותרו כאן, וכשהרגו אותו אז בעצם כבתה הגחלת האחרונה, וזה בעצם מסמל את השלב האחרון של, אה, אותם ייסורים שקשורים עם חורבן הבית, בית ראשון. בנוסף, לא קשור לכל הצומות הללו שקשורים לבית ראשון, אה, תיקנו תענית ביום י"ג באדר. זה מה שנקרא תענית אסתר. לקיים את מה שהיה, אה, דברי הצומות וזעקתם. לא

02:27 דובר 2 ניכנס כרגע להרחיב על הטעמים לתענית אסתר והפרטים שקשורים לזה. אה, דיברתי על זה בשיעור המיוחד לחג הפורים ותענית אסתר. כעת נתמקד בעיקר במה שנוגע לימי התעניות. אם כן, ראינו שיש ארבע תעניות, ארבעה ימים שנקבעו כימי צום ותענית וחזרה בתשובה שנועדו לעורר את העם לשוב בתשובה. הימים האלה הם, אה, בזמן... כל זמן גלות בבל הם היו ימי תעניות. הימים האלה, אה, כתובים בפסוק בנביא: "כה אמר ה' צבאות, צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי". הכוונה צום הרביעי, הכוונה לצום, אה, של חודש תמוז שהוא בחודש הרביעי. צום החמישי הכוונה לחודש, אה, לתשעה באב. צום השביעי שזה הולך על החודש השביעי, חודש תשרי, שזה ג' בתשרי, וצום העשירי שזה חודש טבת, אה, הכוונה לעשרה בטבת, או שיש דעה שזה ה' בטבת. "יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים, והאמת והשלום אהבו". במשך בית שני, כאשר נבנה הבית, אז באמת אותם ימים נהפכו לששון ולשמחה. הימים האלה נהפכו לימים טובים ובזמן הגלות התאבלו על הימים האלה, אבל כשבית המקדש עומד על מכונו אז חוגגים את זה שברוך השם, אה, זכינו שניתקנו הימים האלה והימים האלה נהפכו לימי שמחה. אבל כאשר חרב בית המקדש השני אז חזרה התקנה למקומה ושוב התקינו להתענות את אותן ארבע תעניות. רק שאחרי חורבן בית שני השתנו התאריכים במעט. התאריך של חודש, אה, תמוז השתנה מיום ט' בתמוז ליום שבעה עשר בתמוז שבו הובקעה העיר, אה, ובעצם כוללים בתענית הזו, בתענית שבעה עשר בתמוז, עוד כמה דברים שאירעו, אה, ביום הזה, עוד כמה ענייני פורענות שקרו בו, ומטעימים ומזכירים אותם גם כן, אה, בסליחות שאומרים ביום שבעה עשר בתמוז. למרות שהצומות

04:49 דובר 2 נתקנו על ידי הנביאים על חורבן בית ראשון, אבל הצום בעיקר קיבל משנה תוקף אחרי חורבן בית שני, ולכן, אה, למשל התאריך של, אה, הצום, הצום של תמוז, הוא נקבע ביום שבעה עשר בתמוז שבו אירעה בקיעת החומות בבית השני, ולכן, אה, מבחינתנו זה חמור יותר. ואותו דבר תשעה באב, שהוא נקבע בהתחלה כצום על חורבן בית ראשון ואחר כך הוא נהפך ליום ששון ושמחה בימי בית שני. אחרי שחרב בית השני אז אנחנו מזכירים בו גם כן את חורבן בית ראשון וגם את חורבן בית שני. מתחילתם נקבעו הצומות כעין דאורייתא, כמו שתיקנו חכמים, כמו שהתורה קבעה שיום הכיפורים הוא יהיה מערב עד ערב, ככה גם הצומות היו מתחילים מהערב, אה, ותיקנו את כל האיסורים של אכילה ושתייה, סיכה, רחיצה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה, שהם יהיו נוהגים בכל הצומות. אבל למעשה, אה, אחר כך, אה, אחרי שבטלו הצומות בימי בית שני, אז כאשר חזרו הצומות אחרי החורבן, אז תיקנו שהם יהיו אסורים רק באכילה ושתייה ולא בכל העינויים, והם יהיו נוהגים רק מהבוקר, רק מעלות השחר. וזה כמובן חוץ מתשעה באב שהוא חמור מכולם, והוא ממש דומה ליום הכיפורים בזה שהוא באמת מערב עד ערב והוא גם אסור בכל חמשת העינויים. חכמים תיקנו להוסיף בחזרת הש"ץ בתפילת שחרית ומנחה ברכה מיוחדת, ברכת עננו, בין ברכת גואל ישראל לברכת רפאנו, והיחידים כמובן אומרים, אה, הכוונה בתפילת לחש אומרים את זה בברכת שומע תפילה. שליח ציבור שטעה ולא אמר, אז הוא יכול להשלים את זה, אה, בשומע תפילה. גם בסיום התפילה יש אפשרות, אבל מי שסיים תפילתו ולא אמר אז הוא לא חוזר. יש עוד, עוד קטעי

07:09 דובר 2 תפילה שמוסיפים בימי התעניות. אנחנו יודעים שמובא בגמרא במסכת תענית שגזר רבי, שגזרו תענית ציבור בשנת בצורת, וכשראו שלא נענו ניגש רבי עקיבא ואמר אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה, ומיד התחילו לרדת גשמים וראו חכמי הדור שהתפילה הזאת היא מסוגלת, לכן קבעו אותה שבכל תענית יאמרו את תפילת אבינו מלכנו. ובימי התעניות גם כן אומרים את, את הנוסח הזה שמרומז בו גם שמו של רבי עקיבא, והוא התייסד כנגד ברכות אמצעיות של תפילת שמונה עשרה. רק שיש הבדל בין ימי התעניות לתענית לימי עשר, לעשרת ימי תשובה שגם בהם אומרים את אבינו מלכנו. בימי, בעשרת ימי תשובה אנחנו אומרים כתבנו או חתמנו בספר חיים טובים, אבל בימי התעניות אומרים רק זכרנו. אומרים במקום כתבנו אומרים את המילה זכרנו. בתפילת מנחה של יום התענית יש גם כן דבר שהוא לא רגיל במשך כל השנה. אנחנו יודעים שכל השנה הכוהנים לא נושאים את כפיהם ב-ב-בימי ה-- בתפילת מנחה, והסיבה היא מפני חשש שיכרות שאכלו בצהריים ושתו, אז ייתכן שהיו מגיעים למצב של שיכרות ואז כוהנים, כיוון שנשיאת כפיים היא כן עבודה וכוהן ששתה ש-ש-ששיכור הוא לא יכול לעבוד, אז הוא לא יכול גם לשאת כפיו. לכן תיקנו שאין נשיאת כפיים בתפילת מנחה, וגם אלה שלא נושאים כפיים במשך כל השנה יש לפחות את האלוקינו ואלוקי אבותינו שאומרים במקום נשיאת כפיים. אבל בימי התעניות שבהם הרי לא אוכלים ולא שותים ואין חשש לשיכרות, אז תיקנו שכן תהיה נשיאת כפיים במקום שלא עושים נשיאת כפיים. לפחות החזן או שליח ציבור אומר אלוקינו ואלוקי אבותינו ברכנו בברכה המשולשת. בימי התעניות מוסיפים סליחות, וכמו שאנחנו יודעים שכתוב בתנא דבי אליהו היה יודע דוד שעתיד

09:22 דובר 2 בית המקדש להיות חרב והקורבנות יהיו בטלים, והיה מצטער על ישראל ומה יהיה כפרה על עוונותיהם. ואמר הקדוש ברוך הוא לדוד בשעה שהצרות באות יעמדו לפני ויתוודו על עוונותיהם ויאמרו לפני סדר סליחה ואני אענה אותם. ובאמת תיקנו בימי התעניות לומר סדר סליחות שבהם אנחנו מזכירים את סבל הגלות ומבקשים שהקדוש ברוך הוא יקרב לנו את הגאולה. כמובן אנחנו מתוודים על חטאינו וחוזרים בתשובה. בהתחלה היו רגילים לומר את הסליחות בתוך התפילה עצמה בברכת סלח לנו, וכמובן זה לא הפסק כיוון שהם מעין אותה ברכה. אבל בגלל האריכות באותם פיוטים העדיפו הפוסקים לשנות את זה ולומר את הסליחות אחרי תפילת שמונה עשרה. בהמשך לאמירת תחנון, ומכאן אנחנו באים לעוד מנהג ישראל קדום שהגמרא אומרת אגרא דתעניתא צדקתא. זאת אומרת השכר על התענית ניתן בזכות הצדקה שנותנים ביום התענית. אנחנו בעצם חוסכים את הסעודות שהיינו אמורים לאכול את אותו כסף שהיינו אמורים לקנות איתו ארוחות לאכול באותו יום. אנחנו נותנים אותו לצדקה והשכר על התענית מגיע בזכות הצדקה שאנחנו נותנים צדקה שהיא שוות ערך לסעודות שהיינו אמורים לאכול באותו היום, ולכן הרבי מאוד מעודד את העניין הזה של נתינת אגרא דתענית. הרבי מעורר את זה כל הזמן לתת את זה ב-ב-בהוספה הן בכמות והן באיכות ובסבר פנים יפות. הגמרא אומרת על הנהגה בימי התעניות. הגמרא אומרת סדר התעניות כיצד? מוציאים התיבה לרחובה של עיר ונותנים אפר מקלה על גבי התיבה ובראש הנשיא ובראש אב בית דין, וכל אחד ואחד נותן בראשו הזקן שבהן אומר לפניהם דברי כיבושין. אז הזקן שבעדה היה מעורר את הקהל לחזור בתשובה, לפתוח את הלבבות לדרכי התשובה. והיו אומרים את זה דווקא בזמן תפילת המנחה ולא בתפילת

11:36 דובר 2 השחרית, כי ימי התעניות הם ימי מלאכה ולא רצו לבטל את העם מעשיית מלאכה. ימי התעניות בשונה מתשעה באב שתשעה באב אסור בעשיית מלאכה. ימי התעניות מותרים בעשיית מלאכה ולכן תיקנו להגיד את דברי הכיבושין דווקא בזמן תפילת המנחה. זו הסיבה גם שההפטרה בתפילת המנחה תיקנו אותה, ואילו בתפילת שחרית לא תיקנו אותה, מה שאין כן בתשעה באב, אפילו בתפילת שחרית תיקנו שיקראו בהפטרה שיפטרו בנביא. הסיבה היא שבתשעה באב לא הולכים לעבוד. אסור. תשעה באב אסור בעשיית מלאכה, ולכן כדי לא לבטל את העם בתשובה-- ממלאכה בימי התעניות הרגילים, אז תיקנו שההפטרה וגם דברי הכיבושין ייאמרו רק בתפילת המנחה. הרבי בשנים האחרונות מו-- אה, חידש את המנהג הזה, אה, חידש הכוונה, אה, עורר עליו להנהיג אותו מחדש. ובשיחת ליל עשרה בטבת הרבי עורר על החשיבות של המנהג הזה, והרבי אומר שרואים בפועל שהעניין הזה מוסיף יראת שמיים ולכן ניצלו את הזמן של אחרי, אה, אמירת, אה, אחרי תפילת מנחה ייאמרו דברי התעוררות או לאמירת מזמורי תהילים, אה, עם הקהל שמתאים לעניינים האלה בהתאם, בהתאם לרמה של הקהל. והרבי אומר עד כדי כך שבמקומות שמצד טירחא דציבורא אי אפשר לפעול את העניין הזה על כל פנים יהרהרו במחשבה עניין של דברי כיבושין, ומכיוון שעיקר התשובה היא בלב, הרי מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה. יהי רצון שכמו שכבר אמרנו כבר שהנביא אומר שהימים האלה שימי התעניות יהפכו לימי ששון ושמחה, כמו שכתוב: "כה אמר ה' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית ישראל לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו", אז נזכה לראות בגאולה אמיתית והשלמה תכף ומיד ממש איך שהימים האלה נהפכים לימים טובים לששון ולשמחה.