מנורת המקדש - הרב ירון יצחק לדרמן שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט למען ישמעו של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 נדבר היום על מעשה המנורה שהייתה בבית המקדש, מנורת הזהב. מנורת הזהב, היום אנחנו נדבר על המנורה עצמה, על מעשיה, על המבנה שלה ואת העבודה איתה, איך עובדים עם המנורה, איך מפעילים אותה, איך נעשית העבודה של הדלקת הנרות, הטבת נרות לפי השיטות, את זה נלמד בשיעור הבא. אז מנורת הזהב. הציור של מנורת הזהב פעם ראשונה בתורה מופיע בפרשת תרומה, שמה נאמר למשה רבינו לעשות את מנורת הזהב. אנחנו, ידוע שתרומה ותצווה זה שני סדרים, אחד זה משה רבינו אמר לנו ואחרי זה משה רבינו ציווה. אז המנורה היא, אה, הייתה הכלי שבאמצעותו מואר בית המקדש, אבל כתוב, "וכי לאורה הוא צריך". הקדוש ברוך הוא לא צריך את האור של המנורה, לכן כל הנרות היו פונים לנר המערבי. מעין זה היו לנו גם בחלונות בית המקדש, כתוב על אטומים ושקופים, וזה אומר שהחלונות היו מאוד צרים בפנים ורחבים בחוץ, להראות שהוא לא צריך את האור מבחוץ, אלא הוא צריך להאיר החוצה. זו התכלית של המנורה ונבין קצת את הפרטים שלה. המנורה הייתה עשויה מכיכר זהב טהור, כיכר זהב טהור זה היה חלק, הוא נאסף מהתרומה של הזהב שהייתה בבית המקדש. התרומה שהייתה בבית המקדש כללה בתוכה הרבה חומרים, שלוש עשרה חומרים לפי השיטות, עשר, שתיים עשרה, אבל בעיקר היא כללה בהתחלה זהב. כמה זהב היה בתרומה? היו עשרים ותשע כיכרות. כמה זה כיכר? אז כיכר זה נמדד לפי השיטה הקטנה ביותר, כי כמו בכל דבר ביהדות, כמו שהכזית גדל אחר כך למידות הגדולות, ככה גם המטבע והסאה שהרכיב את המטבע הבסיסי היא זו שמרכיבה את שאר המטבעות. אז הכיכר שקל לפחות שלושים ושלושה קילו לפי שיטות או

02:18 דובר 2 גם חמישים ושישה קילו. לפי השיטות, כמו שהסברנו עכשיו, שזה הכול תלוי במידה הקטנה ביותר שמרכיבה אחר כך את המידות האחרות. וחמישים ושישה קילו של חתיכת זהב, מטיל זהב שזה נקרא כיכר זהב, זה שלושת אלפים מטבעות של זהב, ככה כתוב בתורה. אז היו עשרים ותשע כיכרות כאלה בתרומת המשכן. עשרים ותשע ועוד כמה מאות מטבעות, שבע מאות מטבעות, אבל כיכר אחת מהן, מהעשרים ותשע האלה הייתה מיועדת למנורת הזהב. כמה עולה כיכר זהב היום? אז בדקנו בהערכה היום, כיכר זהב היום עולה שלוש נקודה שלוש, אה, מיליון דולר. אפשר להתחיל להתארגן לקראת בית המקדש, לעשות, אה, לאסוף את הכסף בשביל לקנות מזהב, מנורת זהב, את מנורת הזהב. בבית המקדש, במכון המקדש כבר בנו איזשהו דגם, אבל זה לא לפי הרבי ואנחנו נלמד עכשיו את הפרטים. אז יש לנו כיכר אחד זהב שלם. אז איך מטפלים במנורת הזהב? איך מייצרים מכיכר זהב אחד שלם, שזה שלושים ושלושה קילו לפחות של גוש זהב, איך מייצרים מזה מנורה כזאת מופלאה על כל פרטיה ודקדוקיה? אז בואו נראה מה אנחנו צריכים ואחרי זה נראה איך הייתה העשייה שלה. למנורה היו כמה מרכיבים בסיסיים ואנחנו מדברים עכשיו רק על מנורת הזהב. אם עושים את המנורה ממתכות אחרות אז הדינים שלהם אחרים, אבל אנחנו מדברים על מנורה שהיא זהב. אפשר לעשות מנורה ממתכות אחרות ואז אנחנו, אה, לא נדרשים לקישוטים, אפשר לעשות אותם אוטוטו עומדים, לא צריך מוט מרכזי. הרבה דינים מתבטלים, אבל המנורה כפי שהיא הייתה בבית המקדש, שהייתה מזהב טהור, אז היא הייתה, אה, בכל הפרטים, היא הייתה מורכבת מכל הפרטים שאנחנו נגיד עכשיו, וזה עניין

04:19 דובר 2 של מנורת הזהב. אז מהם המימדים של המנורה? הגובה של המנורה היה שמונה עשר טפחים, שזה מאה שמונים סנטימטר לפי השיטות, שוב פעם, אבל זה בערך לפי טפח שמונה עשר טפחים, כל טפח עשר סנטימטר, אז זה בערך מאה שמונים סנטימטר. הרוחב שלה, של הקנים, יש בו מחלוקת כמובן. אז הרוחב שלה המינימלי זה תשעה טפחים, תשעים סנטימטר, רוחב מירבי שצוין בפוסקים ובשלטי גיבורים זה מאה עשרים סנטימטר, שניים עשר טפחים. זה המימדים של המנורה. מה יש בתוך המימדים האלה? יש לנו בסיס שזה נקרא ירך המנורה. יש לנו עמוד מרכזי שיוצא מהבסיס הזה, ומהבסיס המרכזי, מהעמוד המרכזי הזה יוצאים עוד שישה קנים. בסוף כל הקנים יש לנו נרות. נר של חז"ל זה לא הנר כמו שאנחנו מכירים אותו היום, שהוא מכיל איזשהו דבר כמו שאתם רואים בתמונה, אלא נר זה דבר שיכול, כמו שאתם ראיתם, אה, להכיל שמן ופתילה עם כיוון. זאת אומרת, זה כמו מין משפך כזה שאנחנו, קטן שאנחנו מחזיקים היום. זה שופרת קטנה כזאת שאת הדבר הזה אנחנו בתוכו שמים את השמן, הפתילה בתוכה. אז זה הייתה המנורה, ירך, קנים, שבעה קנים סך הכול, מרכזי ושישה מהצדדים, ונרות למעלה. בנוסף לזה היו לנו גם קישוטים. הקישוטים כללו פרחים, כפתורים, גביעים. אלו הם שלושת הקישוטים שבמנורה. נתאר עכשיו בדיוק את המבנה שלה. נתחיל להיכנס למימדים של המנורה, לפרטים. איך אנחנו עושים כיכר זהב? שאלנו, איך אנחנו עושים כיכר זהב מנורה שלמה? מכיוון שיש לנו כיכר כזה, הוא הותך, כן, הכיכרות האלו הותכו מהמטבעות. יש לנו עכשיו לפנינו כיכר, והכיכר זה הובא למשה רבנו או לאומן שהוא היה אמון על זה. תכף

06:37 דובר 2 נראה עוד שיטות בזה. אז לוקחים גרזן, כמובן מקודש, אה, מקודש במובן לא כלי שרת אלא, אה, טהור. הזהב עצמו היה טהור, כן, עשרים וארבע קראט זה דרגת הטהרה הכי גבוהה של זהב שאנחנו מכירים היום, אבל הזהב היה טהור הרבה יותר, אה, לפי מה שידוע לנו. כמו שמשה רבנו, היה לו יהלום, כן, לוחות הברית שהגיעו, אה, שמשה רבנו חצב אותם בשביל, אה, להביא את הלוחות השניים, היו מיהלום. סנפיריון קוראים לחומר הזה. חומר טהור מאוד. את הלוחות הראשונים, אז גם האבן עצמה הייתה מהשם וגם הכתב, מה שאין כן בלוחות השניים, רק הכתב, אבל את החומר עצמו הביא משה רבנו. אז הזהב הוא היה זהב טהור. אנחנו מסתכלים כעת כאומן שמסתכל על הכיכר זהב הזאת, ואנחנו צריכים לייצר מהכיכר זהב הזאת מנורה על כל תפארתה. מטר שמונים גובה, מטר עשרים רוחב, עם כל הפרטים שלה. והמנורה הייתה, הייחוד של המנורה היה זה שאנחנו לא מרכיבים אותה חלקים חלקים, כמו שיש הרבה דברים במשכן שלא היו באופן הזה, כמו שאנחנו מכירים בעולם, שאנחנו מביאים את המרכיבים, חלקים, ומרכיבים אותם, אלא המנורה הייתה בנויה באופן כזה שאנחנו לוקחים את הכיכר הזה וממנו עצמו בונים ומפתחים את כל הדבר הזה. זאת אומרת שהיה צריך חיתוך מאוד מאוד מדויק, והחיתוך המדויק הזה היה צריך להיות באופן כזה שכל חיתוך יחתוך את החומר כבר מתוך הכיכר, בשביל שממנו אחר כך נעצב את הפרט של המנורה שאנחנו צריכים. אז הוא הקיש בקורנס, כן? ככה כתוב, רש"י מביא את הפירוש: חותך כל איבר תחילה ואחר כך הוא מצייר עם חרט, עם, עם כלי עם ציפורן, עץ ציפורן מאוד חד, את החלקים, זה

08:35 דובר 2 הציורים שנשים על זה, ואת העיצוב אנחנו עושים על ידי חימום החלק שחיממנו ואנחנו מתחילים לעצב את המנורה. לפי השיטה הזאת אז החלקים, הקנים של המנורה, היו מלאים, לא חלולים. יש שיטה שאומרת שהיא מקשה על הדבר הזה עוד הרבה יותר, שכל הקנים היו חלולים. זאת אומרת שהקנים עצמם, לא רק שאנחנו לקחנו את הכיכר הזה והיינו צריכים לעצב את החלק הזה שהכינו עם הקורנס, אנחנו צריכים לייצר אפילו חלל בתוך החלק הזה ואחר כך לעצב בסוף החלל הזה את הנר. נדבר על זה אחר כך קצת על הנרות. בגלל המורכבות הזאת שנראית מורכבות טכנית, אז, אה, אמרו חז"ל שמשה רבנו התקשה במעשה המנורה. מעשה המנורה היה, כפי שהבנו עכשיו, להפוך כיכר אחד לדבר כל כך מופלא כמו מנורה שלמה עם כל פרטיה. זה נראה דבר מאוד מורכב. אז לכן אומרים חז"ל שמשה רבנו התקשה במעשה המנורה ולכן כתוב בפסוק "תיעשה המנורה". אז רש"י מביא את חז"ל שאומרים: "תיעשה מאליה", תיעשה. משה רבנו זרק את הכיכר לאש ויצאה מנורה מוכנה. כמה קל שהקדוש ברוך הוא עושה לנו את העבודה. אבל למה משה רבנו התקשה? וזה קשור להרבה שיחות שמובא בחסידות גם. כי כיכר, מה מסמלת בעצם מנורה? המנורה מסמלת את כל כנסת ישראל. יש לנו את כל הדרגות, יש בעלי חסד, בעלי גבורה, בעלי נצח, התנצחות, בעלי הוד שהם מבוטלים, בעלי יסוד שמשפיעים. כל אלה קיימים בתוך המנורה. ארבע... שבעת הנרות כנגד שבעת המידות, וכל המידות האלה נמצאים שם בהתכללות. מה שהיה קשה זה להבין איך פה בעולם הזה התחתון, שיש כל כך הרבה ניגוד אינטרסים, יכול להיות מציאות של שלמות שנובעת מכיכר אחת פה

10:40 דובר 2 בעולם התחתון. זה היה הקושי של משה רבנו. כך זה מוסבר, ובעצם האש שהקדוש ברוך הוא מצרף בה את הבריות של אהבת השם היא זו שגרמה בעצם למנורה הזאת, תיעשה המנורה על ידי משה רבנו, על ידי נשיא הדור. מה עם הקישוטים של המנורה? דיברנו על הקישוטים. אמרנו שיש לנו כפתורים, יש לנו גביעים ויש לנו פרחים. יש לנו אחד עשר כפתורים. הכפתור, יש בו קצת שיטות איך הוא נראה, אבל לפי הרמב"ם זה נראה כמו שני חלקי ביצה, החלק התחתון, החלק הלא חד של הביצה משני צדדיו. זאת אומרת, מין עיגול לא סימטרי. לפי רש"י זה עיגול כן סימטרי, והכפתור הזה שימש בדרך כלל בצמתים. צמתים שתיכף נסביר אותם, את ההקשר שלהם. לאחר מכן היה לנו גביעים. גביעים הם בהחלט קישוט. הרמב"ם מביא בציורו המפורסם שהתפרסם בהרבה מקומות, שהגביעים האלה היו ככוסות אלכסנדריים. זה, אה, משולש כמו פירמידה חדה, כמו כוסות מרטיני להבדיל, שהכוסות האלה הם היו קבועים בתוך המנורה, מצוירים. אנחנו זוכרים, המנורה הייתה כיכר והם צוירו מתוך המנורה, מתוך חומר הגלם של המנורה. אז לפי רש"י כל כפתור, גביע ופרח היו משולבים אחד בשני ויצאו לכיוונים שונים מתוך המקום שהם צריכים להתחיל בו. לפי מפרשים אחרים, הקישוטים היו משולבים אחד על השני. אז יש עשרים ושתיים גביעים כמספר האותיות. רבינו בחיי אומר שהעשרים ושתיים גביעים זה כנגד עשרים ושתיים אותיות התורה, זה כנגד עשרים ושתיים כוחות שמופיעים בספר יצירה, שיש באדם, שיש גם בעולם. כן, העולם הוא אדם גדול, האדם הוא עולם קטן, ויש בהם את כל הכוחות האלה, והם מייצגים בעצם את כל הכוחות. אז הגביעים, העשרים

12:58 דובר 2 ועשרים ושתיים גביעים שמפוזרים במנורה, תכף נבין את הפיזור שלהם, את הסדר שלהם. הם נמצאים ומשפיעים את כל ההשפעה לאורך כל המנורה. זאת אומרת שהמנורה לכאורה כללה את הכל. יש לנו עוד תשעה פרחים. תשעה פרחים. פרח זה אותיות רפ"ח. זה עניין של בירור, בירור וזיכוך. זה עניין של פרח, ר-פ-ח. זה מורכב משמות קדושים שמסמלים את היכולת לברר את העולם הזה ולהתכלל בעולם האצילות, בעולם הקדושה שכולו אלוקות וקדושה. הרמב"ם מסביר לגבי הגביעים שכל הגביעים היו פונים כלפי מטה. רואים את זה בציור. הרבי מביא ראיה מהציור הזה, למרות שיש כמובן אלה שחולקים על זה ואומרים שזה לא רק היה לא היה בשביל להבין בדיוק איך הייתה המנורה, אבל הרבי מביא שם בשיחה שלא ייתכן שהרמב"ם צייר בטעות או במקרה עשרים ושתיים פעמים את הכוסות בכיוון הפוך, וזה מרמז על העניין שהכוסות זה עניין של השפעה, שהם בעצם צריכים להשפיע. כוחות משפיעים למטה, יורדים לעולם הזה לגלות את מה שהם צריכים לגלות, שזה כמו האותיות של הדיבור שמגלים מה שצפון בליבו של אדם. כתוב בפסוק: גביעים משוקדים כפתוריה ופרחיה. חז"ל אומרים על הפסוק הזה שאין לו הכרע. מה זאת אומרת אין לו הכרע? אני לא יודע להגיד על מי יש את השקדים, על הכפתורים, על הפרחים, אולי על הגביעים שבאים לפני ה-- לפני המילה. יש דבר דומה לזה גם ב-ב-במעיל, כן, המעיל כתוב רימון ופעמון ובתוך. אז הלשון הזאת גם כן גרמה לריבוי מפרשים, וגם לא יודעים הכרע. יש איזה שיטות, הרמב"ן, רש"י. אז גם פה אנחנו לא יודעים על מי אנחנו צריכים לשים את השקדים. אז מה זה שקדים? לא לוקחים שקדים כמובן טבעיים ומדביקים אותם על המנורה. המנורה

14:59 דובר 2 היא מקשה זהב טהור כולה, אלא אנחנו לפי רש"י מציירים צורת שקד על המקום שצריך. לפי הרמב"ם אנחנו מציירים אותו על כל הקישוטים, גם על הגביעים, גם על הכפתורים וגם על הפרחים. ל-לשאר המפרשים אז זה לא על כולם. אז זה רק על הכפתורים או רק על הפרחים. בכל מקרה, לפי רש"י מציירים צורת שקד. לפי הרמב"ם מבליטים צורת שקד. יש דבר דומה לזה גם בפרוכות, כן, הפרוכות של המשכן. אם זה מצויר מעשה אורג. יש בזה עניין איך, אם זה בולט, אם זה זהה משני הצדדים, יש לזה משמעות פנימית כמובן רחבה. העניין פה שלנו של הקישוטים, כמו שאמרנו שעושים אותם רק במנורת זהב. אז הקישוטים האלה, אנחנו רואים שאנחנו שמים עליהם, צריכים ל-ל-להוסיף עליהם צורת שקד. כן, שקד אין לי דבר לעשות. עניין של אש זה תמיד התכללות. תפקיד של כל המנורה זה להראות את ההתכללות של עם ישראל במידות העליונות. כן, שבעת המידות התחתונות של העולם הזה, של הרצון לאכול את העולם, זה להתחבר עם השם, להתחבר עם האלוקות, להתחבר עם בורא עולם שהוא זה שציווה על המנורה הזאת, והמנורה הזאת מאירה את העולם, וכל המנורות, כן, נרות להאיר. כמו שהפתגם החסידי-- חסידים תמיד סופרים, כן, העניין של הספיר, אבן ספיר, להאיר את העניינים, זה, זה התפקיד שלנו בתור חסידים, והנרות האלה ייצגו את העניין של ההארה. כל נשמה יהודית יודעת להאיר את העולם. הגביעים האלה, שקד זה לעשות את זה במהירות, לעשות את זה לא להתעצל. אתם יודעים סיפורים אינספור על כמה שהזריזים תמיד זכו בין הצדיקים כולם, כמובן גם אצל הרבי שלנו. אז בכל מקרה יש לנו אחד עשר כפתורים, עשרים ושתיים גביעים כמו שאמרנו

17:01 דובר 2 לפי הרמב"ם כולם פונים למטה, וכך הרבי ביקש ל-לעשות את המנורות שלנו, ואת התשעה פרחים, ונראה עכשיו איפה ממוקמים כל הקישוטים האלה במנורה. נתחיל לבנות את המנורה שלב אחרי שלב עד שנגיע לנרות למעלה ונבין את מבנה המנורה. תחילה נראה את המנורה בשלמות. זה הציור שלה. זה כללות המנורה. נתחיל בחלק התחתון. החלק התחתון כמו שאמרנו זה הבסיס. זה נקרא הירך. הירך היה מורכב מתיבה, וכל השיטות זה הייתה-- זה היה בסיס רחב. לרש"י הוא היה חלול. זאת אומרת שהוא היה גם כן, דפקו אותו עם פטיש עדין. זהב זה מתכת רכה, בין המתכות היא נחשבת מתכת רכה, אז אפשר לעבד אותה יחסית איתו בקלות, והיכו בפטיש כנראה מחומר יותר קל, יותר רך ממתכת, על החלק התחתון. כל מה שצריך להיות חלול אז דפקו בו בשביל לחלל אותו, בשביל לעשות, לעשות לו, לעשות לו חלל. אז הבסיס הזה היה מבנה, והצורה של המבנה משתנה. לפי רבינו בחיי זה היה תיבה, מלבן, מלבן, זאת אומרת מלבן ריבועי, זאת אומרת קופסה או קופסת נעליים להבדיל שכולו זהב. ולמה זה היה תיבה? להזכיר את תיבת נח, כך אומר רבינו בחיי. אחרים לומדים שזה היה עגול, או שהיה לזה שש זוויות או שמונה זוויות, כן, משושה או מ-מתומן. זה הצורות הגאומטריות. אז בכל מקרה זה היה חלק שהיה למטה, ובסיס המנורה היו לו שלושה רגליים, ובמרכז הירך הייתה ה-- היה הקישוט הראשון שהיה בתוך המנורה, שזה היה הפרח. אנחנו מתחילים עם הפרח. פרח זאת כמו שאמרנו רפ"ח, ר' פ' ח', זה עניין של הבירור, מהבסיס הוא בסיס לבירורים. ממנו יצא הקנה האמצעי, הקנה המרכזי. הקנה המרכזי התומר עד סוף המנורה למעלה והוא היה

19:19 דובר 2 הבסיס שממנו יצאו כל הקנים. לאחר שאנחנו יצאנו מהירך התחלנו לעלות למעלה. קנה מרכזי, הוא היה גובה של חמישה עשר טפחים, כן? אמרנו סך הכל שמונה עשרה. הירך עצמו שלושה טפחים עם הרגליים, זאת אומרת סך הכל הוא הגיע לגובה של שלושה טפחים, ומבסיס, מהחלק העליון, מהתקרה, הגג של הירך, יצא הקנה האמצעי, שקנה האמצעי היה גובה של חמש עשרה. סך הכל יהיה לנו שמונה עשרה. החלק הראשון אחרי הפרח היה טפחיים, שני טפחים חלקים. זאת אומרת שלא היה שום קישוט במשך שני טפחים, כפי שרואים בציור. לאחר מכן היה לנו במשך טפח אחד כפתור, פרח וגביע. לרוב השיטות הגביע היה למטה, הפרח והכפתור מעליו. רש"י אומר שהם יצאו לצדדים בכל כיוון. לא נדבר איזה כיוון, מי יצא לאיזה כיוון, אם זה יצא למזרח, אם יצא למערב הכפתור, אבל הם, הם לא היו אחד בתוך השני אלא אחד על גב השני במשך הטפח הזה. לאחר מכן יש לנו עוד טפחיים חלק, עוד שני טפחים שאין בהם שום קישוט, ואנחנו צריכים כבר-- נמצאים כבר שתיים ועוד אחד ועוד שתיים. נמצאים כבר בטפח החמישי של הקנה האמצעי. מכאן מתחילות היציאות של הקנים. יוצאים קנים, שני קנים יוצאים תמיד מאותו מקום בקנה האמצעי. זאת אומרת שמהקנה האמצעי יש התפצלויות, שלוש התפצלויות לשישה קנים. כל התפצלות שני קנים יוצאים, וכל התפצלות מסומנת בכפתור כפי שרואים. הכפתור... כביכול זה רק קישוט פשוט. הרבי הצמח צדק מסביר דבר נפלא בעניין הכ-כפתור הזה. מכיוון שאמרנו שהמנורה מייצגת את המידות והמידות הן הופכיות זו לזו, כן, חסד זה מים ואש זה גבורה, אז הן לא יודעות להסתדר אחת עם השנייה כביכול. כן, אנחנו יודעים מכת ברד, הקדוש ברוך

21:39 דובר 2 הוא עשה שלום בין האש ומים, אבל זה לא-- זה צריך נס בשביל הדבר הזה. מלמד אותנו הרבי הצמח צדק יסוד כל כך נפלא. שתי מידות שהן כל כך מנוגדות. כשיש דברים מנוגדים בעולם הזה, מה אנחנו עושים איתם? רבים, מתרחקים, הולכים לרב, עושים פשרה. הדבר הכי חשוב שצריך לצאת מזה שיהיה התכללות והתקשרות, יהיה התהוות, יהיה קשר יותר חזק, קשר יותר פנימי אחרי שהייתה מחלוקת בין המידות. זה מסמל הכפתור. אחרי שהיה ניגוד אינטרסים, מצוין. זה העולם הזה, העולם הזה הוא ניגוד אינטרסים. אבל אחר כך תמצא דרך להתחבר חזרה ותהפוך את זה ל״את והב בסופה״. להפוך את זה לדבר יותר גדול, יותר נעלה ודבר משמעותי עד שזה כפתור עגול אינסוף, מכיל את ההתכללות של הכל. זה הרעיון של הכפתור. לכן כל פעם שיצאו שני קנים היה כפתור, כי הכפתור הזה סימל-- יש פה שני חבר'ה שלא מסתדרים, אבל אני מחבר ביניהם, זה הקנה האמצעי, היסוד. אז היה לנו שתיים, כפתור, פרח וגביע במשך טפח ועוד שתיים חלק, ועכשיו היה לנו את הכפתור שממנו יוצאים שני קנים במשך טפח נוסף. סך הכל אנחנו נמצאים כבר, כבר בטפח התשיעי. הטפח התשיעי היה את הטפח הזה שממנו היה הכפתור ויוצאים ממנו שתי המידות המנוגדות הראשונות. לאחר מכן יש לנו טפח חלק נוסף, עוד כפתור, עוד שני קנים יוצאים. כן, כפתור, טפח, כפתור, טפח, כפתור, ולאחר הכפתור השלישי יש לנו עוד שני טפחים ואז מגיעים הקישוטים האחרונים שנמצאים ב-במנורה. בסוף כל קנה היה לנו שלושה גביעים, כפתור ופרח. עוד פעם, השיטות כמו שאמרנו, בולט אחד בתוך השני, אחד משולב בתוך השני, כמו שרואים בתמונה אפשרות אחת של החיבורים. אבל היה לנו עוד שלושה

23:40 דובר 2 טפחים שבמשך שלושת הטפחים האלה היו הקישוטים האחרונים ועל גביהם בסוף הקנה היה את הנר. הנר עצמו יש מחלוקת בחז"ל. לפי רבי יוסי הנרות מתפרקים, זאת אומרת שהם לא חלק מהמנורה. הנרות מרכיבים אותם כבזיכי זהב על גבי ראש הקנה, ולפי התנא קמא, התנא שחולק עליו, אז הנרות היו גם כן חלק מהמנורה. אור החיים בפירושו לתורה אומר דבר מעניין, שהוא מסביר את מחלוקת התנאים הזאת ואומר שאילו הייתי שם הייתי מוכיח שהם אכן חלק מהמנורה. ככה אור החיים אומר דבר נפלא מאוד בפירושו. הקנים האלה יצאו מהמנורה ועל גבי הקנים, כמו שאמרנו, יש את הנר למעלה. אז יש לנו את כל המנורה, יש לנו את הקנים שיוצאים מכל כל הכפתורים, שלושת הכפתורים ב-לאורך הקנה האמצעי ויש לנו את הנרות למעלה. איך יצאו הקנים האלה? באיזו צורה? האם זה היה באלכסון או זה היה בעיגול, חצי עיגול, כמו שמסבירים מפרשים אחרים. אז הרי מביאים ראיה שוב פעם מהתמונה שהרמב"ם צייר, ששם הציור הוא אלכסוני לגמרי, וגם בפירושו של רש"י על התורה כתוב במילה אלכסון, מין אלכסון עקום. למרות שמי שלומד ברש"י שאלכסון הכוונה בין שני הקצוות, לכן אני יכול לעשות קשת בין שני הקצוות האלה, והם רוצים להביא ראיה ממנורה שמצאו ברומי. בכל מקרה גם על שער טיטוס שלנו רואים את הדבר הזה שיש מנורה שהיא עקומה, ודווקא זה ראיה להיפך ממה שהוא מביא ראיה, ראיה לסתור מה שנקרא. אז אנחנו רואים שהראיות לכאורה מביאים, למרות שיש בית כנסת בסוריה שמצאו בו גם כן מנורה שמצוירת באלכסון, כמו שרואים בתמונה. אז העניין של ה-- איך יצאו הגביעים-- הקנים מהקנה האמצעי נתון במחלוקת. לפי רש"י והרמב"ם ברור לגמרי שהם יצאו באופן ישר

25:52 דובר 2 כמו שהרמב"ם מורה לנו לצייר ולעשות, ולכן אנחנו הולכים על השיטות האלה ואנחנו לעתיד לבוא ליתר שאלות בעזרת השם. לאחר מכן אנחנו מגיעים לנרות המנורה. הסברנו שנר זה בזך, זה כמו כלי קטן כזה, כמו כלי שכמו שרואים בתמונה, שהכלי הזה מכיל בתוכו חלל שאפשר ליצוק לתוכו שמן וב-ב יש לו פיה שהפיה הזאת מכוונת למקום מסוים, בה שמים את הפתילה שתשאוב את השמן ותאיר את אור הנר. זה לא נר כמו שאנחנו קוראים היום עם הפרפין שיש לו חוט לאורך כל הנר שנשרף לאט לאט, אלא יש לנו פתילה שכל הזמן שואבת את השמן מלמטה. זה הנר שהיה במנורה. כמו שאמרנו, הנרות היו חלק מהכיכר לפי אור החיים הקדוש, ככה נראה בפנימיות התורה גם כן. ממה עשו את הפתילות? הפתילות היו נעשות מחומר שהוא המכנסיים של הכוהנים. אנחנו יודעים ש-בשמחת בית השואבה היו לנו מנורות גדולות, גבוהות מאוד שצריכו לשם כמויות גדולות של שמן והן האירו את כל ירושלים, ככה כתוב. היו עוד מנורות בירושלים, כי בכל זאת יש מגבלה לכמה נר יכול להאיר, אבל בכל מקרה ככה התיאור של חז"ל, אולי הארה פנימית. בכל מקרה, הנרות האלה האירו ואת הפתילות של הנרות האלה הגדולות שהאירו בירושלים עשו אותן באמת מהמכנסיים, מהמייניהם, המייניהם של הכוהנים. כן, זה המכנסיים של הכוהנים. אבל לגבי המנורה הגמרא אומרת זילא מילתא, זה לא-- זה זול מדי. מה זה מכנסיים? שייך לעשות מנורה ב-ב-בתוך ההיכל? אם זה לשמח את כל עם ישראל בעזרת הנשים ושם מעמידים את המנורות הגדולות אז זה שייך, כן, זה בסדר. לוקחים דבר מקודש, משמש עוד לקודש, אבל בתוך ההיכל עצמו לא שייך. אז מה ניקח? אז לוקחים

28:01 דובר 2 מזה, ככה מסבירים המפרשים הראשונים, שה-- לוקחים את המכנסיים של כהן גדול. זה כבר לא זילא מילתא, זה לא דבר מזולזל. את המכנסיים של הכהן הגדול שנכנס לפני ולפנים, זה הבגד היחיד שנשאר קבוע כל הזמן. המכנסיים זה הבסיס, כן, הבגדים משתנים, בגדי לבן, בגדי הדיוט, זה ארבעה כלים, בגדי כהן גדול רגילים של ימות החול זה שמונה בגדים, אבל המכנסיים הם קבועות כל הזמן של הכהן הגדול. לכן את הדבר הזה, את הקביעות הזאת של האור, לקחת אותו מדבר קבוע, זה אנחנו לוקחים מהמכנסיים של הכהן הגדול ואותם מהם היינו לוקחים ועושים מהם את האור. כל הנרות, כמו שאמרנו, פונים לנר המערבי והעניין הזה מסמל שה-- רוצים להאיר לו את ההיכל? וכי לאורו צריך? אומרים חז"ל, הקדוש ברוך הוא לא צריך את האור של המנורה. הוא צריך להאיר, הוא צריך להראות לנו את המציאות הזאת של אור. אז העניין של המנורה, וזה באמת ימי החנוכה שקשורים גם לימי החושך הגדול, כן, הימים הארוכים של טבת, העניין של להאיר את העולם זה הראיה לכל באי עולם, כן? ראיה לכל באי עולם ככה כתוב, שחז"ל אומרים ראיה, ראיה את המנורה, ראיה לבאי עולם. מי רואה את המנורה בתוך ההיכל? רק כוהנים שעובדים שם. איזה כל באי עולם? מי רואה את הדבר הזה? אלא הכוונה זה על נרות חנוכה כמו שהרמב"ן מביא בפרשת בהעלותך, שהעניין של ההארה הזאת של להאיר את העולם באור תורה או אור יקרות זה נעשה על ידי יהודים בעולם הזה. יהודים במשך כל הגלות שמדליקים נרות חנוכה, שמראים, מראים ש-שכוח גדול משלהם, שהכהן המטיב את הנרות, הרבי משפיע לכל חסיד, ה-הצדיק משפיע ל-לנו לתת לנו כוח

29:48 דובר 2 להראות את השם יתברך ולהאיר את העולם הזה. אז זה העניין של המנורה. כמה שמן היו שמים בתוך המנורה? אז כתוב שחצי לוג, שהיא כמות שווה במשך כל השנה, איזה חצי לוג. חצי לוג זה כמאה חמישים סמ"ק וחצי לוג היו שמים בתוך הכלי הזה. זאת אומרת שזה כלי לא קטן, הוא מכיל כמות והכמות הזאת הייתה שואבת את השמן הזה וזה בעיקר ללילות טבת ארוכים, כן, לילות במושגים של, של העולם, דצמבר, ינואר, החודשים האלה תלוי איך השנה. אז היה יוצא חנוכה ובימים האלה גם ב-במקדש היה צריך להדליק במשך כל הלילה את הנרות. לפי הרמב"ם מדליקים את הנרות לא רק בערב, לפנות ערב, אלא גם בבוקר. זה אנחנו נלמד בשיעור על העבודה, נפרט שם את הפרטים של זה. והיה בכל יום היה נס חנוכה. הנר המערבי, אפילו ששמנו את הכמות, היה נשאר יותר והיה דולק כל הזמן הזה. אז זה כל מעשי המנורה, כל השמונה עשרה טפחים של המנורה לפי שמפורטים בראשונים והאחרונים, וכעת נראה את כלי המנורה, דברים שמשמשים לעבודת המנורה. אז היה לנו מלקחיים, היה לנו מלקחיים, פינצטה כזאת שבאמצעותה אנחנו מושכים את הפתילות, מזיזים אותן ממקום למקום לפי הצורך, גם בעת ההדלקה, אבל גם בזמן הדישון שכבר נגמר הכל וצריך עכשיו להוציא את ה-, את כל הדשן, כל מה שנשרף ונשאר בתוך המנורה אז את זה אנחנו מוציאים באמצעות המלקחיים ומחתות. זה יעה קטן שלתוכו אנחנו, לתוכו אנחנו שמים את כל ה-, אה, אמ, כל הלכלוך שנשאר משריפת המנורה. לכאורה זה רק הפתילה שנשרפה בגלל שזה שמן זית זך, שמן טהור שנשאר בפתילה בתוך פשתן, שזה כבול שנשרף טוב מאוד, אז זה היה אמור

31:46 דובר 2 להיות מעט מאוד, אבל עדיין היה לכלוך. את המעט לכלוך הזה אספו באמצעות המלקחיים, הפינצטה הזאת, והמחתה, שמו אותם בתוך כוז. זה כלי שכל בוקר היו שמים אותו, את זה גם נלמד בעבודה, היו שמים אותו במעלה השנייה על המעלות. היה לנו, מכיוון שזה מטר שמונים, לא כל הכוהנים היו מטר שמונים, אז לכן היה לנו שלוש מעלות, שלושה טפחים שבאמצעותם יכולנו לעלות למעלה ולהדליק ולעבוד במנורה, לעשות את העבודה הראויה למנורה. ולבסוף השמן ששימש להדלקה גם הוא שמן מיוחד, שמן זית זך. כן? אז שמן זית זך הזה לקחו אותו מראש העץ וזה השמן הראשון שלחצנו אותו ויצא מהזית. אז יש בזיתים עצמם שלוש דרגות ויש בעשיית הזיתים שלוש דרגות. יש שלוש דרגות בזיתים שזה הזית שהוא למעלה בראש העץ, ראש האילן, ששמה הזיתים מתבשלים יותר טוב לכן הם הכי טובים להוציא שמן, הזיתים המעולים ביותר. יש למטה באמצע העץ זיתים ויש למטה, בסוף הענפים למטה זיתים, שהם הסוג הפחות ביותר. לכל שלושת הזיתים האלה אפשר לעשות שלוש פעולות. אפשר תחילה לעשות לחיצה, שזה להוציא את הטיפות הראשונות באמצעות לחיצה, לגרגר, מגרגר בראש הזית. כן, זה הגרגור, זה הפעולה הזאת שמוחצת, מוחצת את הזית בשביל להוציא ממנו את הטיפות הראשונות. לאחר מכן יש את הטחינה ולאחר מכן יש את השלב שאנחנו אחרי שטחנו ויצא רוב השמן, אז אנחנו עושים את הזיתים בתוך סלים כאלה שטוחנים אותם. זה לא בית בד מודרני. יש לנו גם בתי בד מודרניים שעושים את הטחינה כולה בבת אחת, אבל זו השיטה שהייתה נהוגה בזמן חז"ל, שאז לוקחים את כל מה שטחנו, שמים עליו קורות כבדות וזה נוזל במשך הלילה או במשך

33:50 דובר 2 יומיים ואז יוצא כל שארית השמן וזה כמובן השמן הכי פחות טוב. במנורה כשרים כל השמנים שמגרגרים אותם, גם הזית העליון, גם הזית באמצע העץ וגם הזית למטה, כל מה שמגרגרים אותו באצבע כשר לשמן למנורה. כמובן שהמעולה ביותר זה של הזיתים המעולים ביותר שהם בראש הזית, אותם אנחנו מגרגרים ולכן לקחנו בחנוכה, כשהייתה מלחמת יוון, להיטהר וגם להכין את הזית טהור במשך כמה וכמה ימים כדי שיהיה לנו זית טהור כהוגן. יהי רצון שאנחנו נזכה בימינו לראות את המנורה, את הרבי מדליק את המנורה כמו שהרב מרדכי אליהו אמר, שנראה את המציאות הזאת מתגלה לנגד עינינו, שנשמח בדבר הזה ונראה אור ה' יקרות. אנחנו נתאר עכשיו את העבודה שלה, איך עובדים את עבודת המנורה בבית המקדש. עבודת המנורה נמצאת בבית המקדש, היא נמצאת בתוך ההיכל בתוך בית המקדש. יש לנו שלושה חלקים כמו שהרמב"ם מתאר ב... יש לנו שלושה פרקים, אז למדנו את זה ממש לפני כמה ימים. אז יש לנו את העניין של קודש הקודשים, הקודש, הבית ואת ההיכל ואת האולם, סליחה. הקודש נקרא גם היכל. אז יש לנו קודש הקודשים, היכל שזה נקרא קודש ויש לנו את האולם שזה הכניסה. שלושת החלקים האלה הם נקראים הבית עצמו ובמשכן לא היה לנו את האולם, היה לנו רק את הקודש ואת קודש הקודשים. בקודש הקודשים נמצא הארון ובהיכל, בקודש נמצאים שלושת הכלים. זה העניין של המנורה. איזה כלים נמצאים? המנורה, שעליה נדבר היום בהרחבה על עבודתה, השולחן, שולחן לחם הפנים שעליו היו שתי מערכות של שש לחמים, לחמי פנים שיש להם פנים לכאן ולכאן, לכן נקרא לחם פנים, ומזבח הזהב שעליו היו

35:59 דובר 2 מקטירים את הקטורת בכל יום. היום אנחנו נלמד את עבודת המנורה, אנחנו נזכיר את שאר העבודות בהקשר לעבודת המנורה, כי העבודה של המנורה קשורה ושזורה איתם. אז איפה הייתה ממוקמת המנורה? נתחיל בקצת עניין יותר רוחני. המנורה הייתה ממוקמת בצד דרום. יש לנו המקדש בנוי ממזרח למערב. כן, כשאנחנו נכנסים לבית המקדש אנחנו נכנסים לצד המזרחי, שער המזרח. "לעולם אל יקל אדם ראשו כנגד שער המזרח", זה נקרא הכניסה לבית המקדש, ששם הייתה מערכת שערים שמתחילה מהשער המזרחי של הר הבית עד לשערים הפנימיים ביותר עד לקודש הקודשים, השער של, של, של בבית ראשון זה היה קודש הקודשים, בבית שני זה היה שתי וילונות, אבל בכל מקרה ראו את כל השערים בקו ישיר. ולא רק זאת, לא רק זאת, גם בזמן שעושים את הפרה האדומה אז הכהן צריך לראות את פתח האולם, לראות, לראות עד לתוך בית המקדש וזה עניין מופלא אחר. אז המנורה הייתה בתוך ההיכל, בתוך הקודש, לפני קודש הקודשים. היא הייתה בצד שמאל שנקרא דרום. כן, אנחנו מסתכלים ממזרח למערב, אז ימין זה צפון, שמאל זה דרום והפנים זה ה... אנחנו הולכים ממזרח למערב. שואל הצמח צדק: אם אנחנו אומרים שיש לנו כיוונים והכיוונים יש להם משמעות, דהיינו שאם אנחנו מסתכלים על חסד, גבורה ותפארת, שזה בעצם הכלים שמייצגים את ההיכל והחסד, כן, זה עניין של השפעה והטבה, אז הוא היה אמור להיות בדרום. ולעומת זאת צפון שזה גבורה, שזה צמצום, אז בצפון היה אמור להיות ה... אה, האש. כן, האש, עניינה סילוק. כן, השפעה זה מים. אז אמור להיות בדרום, אומר רבי, אומר הצמח צדק, שולחן לחם הפנים, שדרום זה השפעה ובצפון שזה צמצום אמור להיות

38:27 דובר 2 המנורה שהיא גבורות. כן, זה מאוד מאוד מדויק. אש זה יסוד, היסוד שמזוהה עם הגבורה. מים זה יסוד שמזוהה עם החסדים. רחמים, תפארת זה הרוח עם ה-, עם הרחמים ותפארת, רוח ועפר זה עם המערב. אז ה-- לפי היסודות האלה אנחנו היינו אמורים לראות את המנורה בצפון ואת השולחן בדרום, שהוא משפיע, כן. שלושה כתרים אומרת המשנה, אז הכתר של השולחן נקרא כתר מלכות. הכתר, כן, שלושה כתרים כתוב: כתר כהונה, כתר תורה וכתר, אה, מלכות. אז הכתר מלכות זה הכתר של שולחן לחם הפנים, שהמלך הוא גומל חסדים. אנחנו יודעים שהמלכות היא בטלה, המלכות היא מתבטלת ומאירה את הכול. אז ממילא העניין של ההשפעה אמורה להיות דווקא ב-ב-בדרום ולא בצפון, ואנחנו מוצאים את המנורה בדרום, שהיא הגבורות, האש. מה פשט בזה? מסביר הצמח צדק, כמו שלמדנו גם על עצם המנורה עצמה, שכפתורים מייצגים את ההתכללות וההתקשרות של כל מידה בתוך עצמה, ככה גם המיקום של המנורה, שמיקומה בדרום גם היא עניין של התכללות והתקשרות. אמנם זה כלי שיותר קשור לעניין של גבורה, אש, אבל הוא נמצא בדרום להראות את המיזוג של הדברים. ודרך זה גם שולחן לחם הפנים, שהוא נמצא בצפון, הוא עניין של השפעה, אבל ההשפעה הזאת היא השפעה של מלכות. אמנם מלכות זה עניין של גם כן קצת גבורות, אבל בכל מקרה השולחן הוא משפיע. כן, הרי במחנה גדולים אז שולחן זה השפעה, והעניין של ההשפעה הזאת היא נמצאת דווקא בצפון. נדבר על עוד עניין של כיוונים, והוא קשור בשביל הבנת כללות מעשה המנורה. אנחנו יודעים שבמנורה למדנו שיש לה שבע נרות, כן, וידוע שאסור לעשות כמוה. לכן מנורת חנוכה היא דווקא נעשתה משמונה נרות. אסור

40:35 דובר 2 לעשות מנורה כמו של מנורת המקדש. זה לאו-- ובכל מקרה המיקום של המנורה, דהיינו לא רק שהיא נמצאת בדרום, אבל איך היא עומדת בדרום? יש שתי אפשרויות להעמיד את המנורה כמו שאנחנו רואים בתמונה. יש אפשרות להעמיד את המנורה בצורה של מצפון לדרום, שזה בעצם כשנכנס לתוך ההיכל, שהוא יראה את המנורה עומדת מצפון לדרום, יראה את כל המנורה מולו כמו שרואים בתמונה. או אפשרות אחרת זה היא שהיא עומדת ממזרח למערב, ואז מי שנכנס להיכל רואה רק שורה של נרות במנורה הגבוהה והיפה המפוארת שהוא רואה, אבל לא רואה את פני המנורה כולה כמו שרואים בתמונה. זאת אומרת שעניין של המיקום של מנורה גם כן הוא משפיע. לרבי יש שיחה על הדבר הזה, המשמעות של זה, אבל לנפקא מינה להלכה לעניין של איך להדליק את המנורה יש נפקא מינה מאוד גדולה. מה נקרא נר מערבי? נר מערבי יכול להיקרא הנר האמצעי במנורה. כשהמנורה עומדת צפון לדרום אז היא עומדת מולנו, ואז כשהיא עומדת מולנו מצפון לדרום אז הנר המערבי הוא האמצעי שאנחנו רואים אותו מולנו. לעומת זאת, כשהמנורה עומדת ממזרח למערב, ואז אמרנו שהיא עומדת כנגדנו רק כשורה של נרות, מי אז נקרא הנר המערבי? המערבי, דהיינו המערבי ביותר. פשטות, זה הפשט שחלק מהפוסקים נוקטים בזה, פשטות, הנר המערבי זה הנר הכי האחרון שפונה למערב. כן, אם הנר המערבי שכשהמנורה עומדת מולנו זה האמצעי שהוא כביכול פונה כלפי המערב, אז הנר המערבי כשעומדת בשורה ממזרח למערב, אז הנר המערבי הוא הנר שהוא נמצא בסוף המנורה. אבל כמובן בהלכה תמיד הראש היהודי עושה לנו פטנטים. אז ה-ה יש גם מציאות שאנחנו אומרים: לא, הנר המערבי הוא הנר הראשון שנקרא מערבי ביחס לנר המזרחי שלו, ואז זה יהיה הנר השני מזה שאנחנו פוגעים בו. זו שיטת

42:51 דובר 2 אדמו"ר הזקן, ואדמו"ר הזקן נוקט באמת שבאמת הנר המערבי הוא השני במנורה לפי השיטה הזאת. אז אם כן, ראינו שתי שיטות במיקום המנורה. ראינו שתי שיטות בצורת העמדתה בדרום. דבר נוסף שרק נזכיר לגבי הנר המערבי: היה נס קבוע במשך, ודאי בבית ראשון וגם חלק מבית שני, שהיה לנו נס חנוכה קבוע במנורה. מה הוא היה נס החנוכה הקבוע? שהנר המערבי היו נותנים לו את אותה כמות של שמן כמו לכל שאר הנרות, שזה חצי לוג, ואת ה-- נרות היו מדליקים לפי רוב השיטות רק בלילה, ובערב למחרת, כן, בין הערביים, ובין הערביים הבא שהיינו מגיעים ליום למחרת, הנר המערבי היה נשאר דולק, אפילו שהיה לו את אותה כמות של שמן כמו שאר הנרות. כל הנרות היו כבו כבר. מה שרש"י מביא על התורה, שכמה שמן לשים במנורה, לשים בה כ-- שהיא תחזיק את כל הלילה, כי עיקר העניין של הדלקת המנורה זה בלילה, שהמנורה תדלק בלילה. אז התכלית של המנורה שתדלק בלילה, וזה לילות טבת הארוכים כמו שאומר רש"י שם, והעניין של הט-- ה-ה-השמן זה לשים שמן שהוא-- שמן, סליחה, לשים שמן שהוא יחזיק ככמות השמן שתמש-- תדליק, תדלק את-- תדליק את הנר, תאריך את הדלקתה במשך כל הלילה. אז זה העניין של כמות השמן, והיה לנו נס קבוע בנר המערבי, לא משנה עכשיו לפי השיטות, הנר המערבי דלק תמיד עשרים וארבע שעות, ואז הוא היה מגיע ומדליק מהנר את שאר הנרות. חומרי ההדלקה. הזכרנו את זה בשיעור הקודם, נ-נרחיב בזה קצת עכשיו. אמרנו שיש בשמן, יש את הנר, את הכלי, שאמרנו שזה כלי של

45:01 דובר 2 זהב, כלי של זהב שפונה, זה לא כמו נר שאנחנו רגילים אליו היום, שהוא נר שיש לנו חוט שמכלה את הפרפין שהוא טבול בתוכו, אלא זה כלי שיש בו פתילה ושמן. זה המרכיבים של נר. כל הנרות, אמרנו, פנו לנר המערבי בשביל להוכיח שהקדוש ברוך הוא לא צריך את האור של המנורה, אלא הוא בא להאיר לעולם. הנר המערבי, כמו שהזכרנו, זה ההתכללות של הנשמות וההתקשרות שלהם. הוא אגב מ-מייצג, הנר המערבי, לפי כל השיטות, אם אנחנו הולכים, אה, אה, לא משנה מאיזה כיוון אנחנו הולכים, אז הנר המערבי מייצג את מידת הנצח, כן? את הספירה של הנצח. לפי השיטה שאנחנו הולכים, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות, אז הנר המערבי. שיטה אחרת אומרת שהוא המלכות עצמה. בכל מקרה, הנר המערבי, כל הנרות היו פונים אליו להראות שאנחנו לא צריכים להרבות את האור בתוך בתי-- בתוך ההיכל בשביל השם, אלא בשביל עם ישראל. אז הפתילות היו נעשים מהמכנסיים, המייניהן, ככה קוראים לזה בלשון המשנה והגמרא, המכנסיים של כהן גדול. אמרנו שהפתילות של המנורה ב-ב-בחצר, בחצר עזרת נשים, אז שמה היו עושים אותם מהמכנסיים של שאר הכהנים. זה היה פתילות, היו שוזרים אותם. עובי הפתילה קובע את עוצמת הבעירה וכמובן את, את הקצב של ההדלקה, ומובא ב-באחרונים ש-- התנסו בדבר הזה בשביל להבין בדיוק כמה זמן לוקח, אה, או אם זה נכון, איזה עובי של פתילה צריך בשביל שזה ילך כל הלילה ולא יכלה לפני, יכלה לפני כן. שמן, אמרנו שיש לנו שלושה סוגי זיתים. נרחיב על זה קצת עכשיו. יש לנו שלושה סוגים של זיתים ויש לנו שלוש פעולות שאנחנו עושים על כל זית. סך הכול יוצא לנו שלוש

47:08 דובר 2 כפול שלוש, תשע. מהם שלושת סוגי הזיתים? יש לנו את הזיתים שנמצאים בחלק העליון ביותר של עץ הזית, שזה זיתים שמתבשלים היטב ואז יותר קל להוציא מהם את השמן, הם גם סופגים יותר נוזלים, הם מושכים יותר נוזלים מהעץ וגם מושכים על ידי השמש יותר, יותר מלאים, לכן הם זיתים יותר בשלים. זה העצים-- הזיתים המעולים ביותר, אותם אנחנו לוקחים לכתחילה להדלקת המנורה. מה אנחנו עושים איתם? אנחנו עושים איתם כתישה, כתישה מאוד דקה עם, עם כותש של עץ, והשמן שיוצא מכאן הוא נקרא השמן הראשון של הזית הזה, של הזית, של ראש האילן. לאחר מכן טוענים, לוקחים את ה-- את כל מה שכתשנו עכשיו וטוענים על זה קורה. קורה זה עמוד עץ גדול, והיה סלי זיתים וסלי נצרים כאלה שאנחנו לוקחים אותם ושמים את הזיתים ביניהם ושמים קורה כבדה על הדבר הזה. זה מועך את זה ומוציא עוד שמן, זה נקרא שמן שני. השמן השלישי זה שאנחנו מחזירים את כל הדבר הזה וטוחנים אותו, מה שנשאר מהזיתים האלה, ואז אחרי הטחינה יוצא לנו שמן שלישי שכמובן באופן-- מאחר שטוחנים אותו אז יש בו גם יותר שמרים וממילא זה השמן השלישי באיכותו. ראשון מגרגרים בכתישה קלה, שני טוענים עליו, שלישי טוחנים, ואלה שלושת הדרגות שיש בזיתים. ויש לנו שלושה סוגי זיתים. יש לנו זית בראש האילן, יש לנו זית באמצע האילן שמתבשל אבל לא כל כך טוב, ויש לנו את הזיתים למטה, שהם זיתים שהם, אה, הכי פחות נחשפים לשמש וממילא הם פחות-- יותר קשים, יותר קשה להוציא מהם שמן ולכן הזיתים האלה הם נקראים הזיתים הפחותים בדרגתם. ראש האילן, אמצע האילן, סוף האילן, ואת שלושת הפעולות שאמרנו קודם, טחינה

49:15 דובר 2 התחלתית, כן? כתישה התחלתית. לאחר מכן טעינה, טעינת קורת הבד על מה שנכתש וטחינה עושים לשלושת סוגי הזיתים האלה. כשרים למנורה כל השמנים הראשונים של כל סוגי הזית, כן? לראשון יש זית שכותשים אותו, ל-לשני יש זית שכותשים אותו ולשלישי יש שמן, שמן זית שכותשים אותו. אז שלושת השמנים שיוצאים מהכתישה הם כשרים למנורה והמעולה שבהם זה כמובן הראשון. ולא אנחנו חיכינו בחנוכה את שמונת ימים, שבעת ימים וחיכינו שיהיה לנו שמן טהור וכשר. הכמות של השמן זה חצי לוג כמו שאמרנו. לפי הרמב"ם המידות הן, הן מצומצמות שאנחנו מכירים, כן? החצי לוג היום אנחנו יודעים שרביעית זה שמונים ושש, אז יוצא שארבע כפול זה שלוש מאות עשרים ומשהו זה הלוג. לפי, אה, חצי לוג יוצא לפי זה מאה שישים ומשהו. לפי הרמב"ם החצי לוג זה מאה חמישים סמ"ק וזה מצומצם. יש גם שיטות אחרות, אבל זה מה שמקובל היום וזה הכמות ששם-ששמים. מאה חמישים סמ"ק, מאה שישים סמ"ק של שמן בכל מנורה זה כמות די מכובדת והיא דולקת במשך כל הלילה בלילות הארוכים של החורף, לילות טבת כמו שכתוב ב-ברש"י. אז הם-- זה הכמות של שמן שאנחנו שמים בכל נר ונר. כעת נעבור לעניין של הזמן של העבודה. מהו זמן העבודה? הזמן עבודה כמו שהגמרא אומרת בפסחים, שרגא בטיהרא מאי אהני, כן? שיש לנו נר בצהריים, מה זה עוזר לנו? אנחנו צריכים נר דווקא בלילה. אז אנחנו בודקים באמצעות הנר דווקא בלילה, כן? ככתוב במסכת פסחים. גם לענייננו עיקר ההדלקה זה בלילה. לפי הרמב"ם המושג שקוראים לו הטבה, הטבת הנרות זה גם ביום. לפי הרמב"ם המושג של הטבה זה הדלקה. לכן הטבה והדלקה זה אותו דבר וההטבה היא

51:36 דובר 2 נעשית גם בלילה וגם ביום, גם בין הערביים וגם ביום, בשחר. זה העניין של הטבה. לפי רוב שאר הפוסקים חוץ מהרמב"ם אין אף אחד שסובר ככה. הרמב"ם מביא את זה אגב מהזוהר. נו, אה, יש מחלוקת האריז"ל והבעל שם טוב אם הרמב"ם כן או לא ראה זוהר או ראה סוד. אז, אה, הרבי מביא כמה וכמה ראיות שכן הוא ראה סוד. אפשר להגיד שזה גם כן אחת הראיות שהרמב"ם פוסק שהם מטיבים, דהיינו מדליקים את המנורה גם ביום. אבל זה כולם מודים, וגם הרמב"ם מביא את זה להלכה, שהחינוך של כהן, כל מה שאנחנו רוצים לחנוך את המנורה, העיקר העבודה שלה ומברכים, זה עבודה שדווקא בין הערביים, כי עיקר באמת העניין זה להאיר את הלילה, להאיר את החושך. אז אנחנו מדליקים את המנורה בבוקר. כתוב פסוק ״בבוקר בבוקר״, ועל זה הגמרא אומרת: חלקהו לשני בקרים. זאת אומרת שאנחנו צריכים להדליק את המנורה, אבל לא את כל שבע נרות בבת אחת, אלא אנחנו מדליקים חמש נרות תחילה ולאחר כן שתיים. כן, נר מערבי, שתיים, אז נרות, נר מערבי, שתיים, לקחו חמש ושתיים. למה העניין הזה של לחלק? אז קודם כול זה מגזירת הכתוב. ככה התורה ציוותה עלינו לחלק את ההדלקה בין שני דברים, אבל כל הדברים שאנחנו עושים בבית המקדש, אפילו שיש בהם גזירת הכתוב, הגמרא שואלת עליהם: למה לעשות את הדבר הזה? והסיבה, אומרת הגמרא הרבה פעמים, להרגיש את העזרה. כשאנחנו עושים פעולות, זה קשור גם לעניין של חינוך. כשעושים פעולות ועושים הפסקה באמצע, פתאום הילד מסתכל, דברים זזים, יש, אה, מה קרה? יש שינוי. כל שינוי כזה מרגיש את העזרה. אנחנו לדוגמה מביאים את החלקים, עושים

53:34 דובר 2 פייסות, פייס של כוהנים שנתקן בשלב יותר מאוחר בזמן בית המקדש. לפייסות האלה גם כן אנחנו עושים, מרבים בפייסות בשביל להרגיש את העזרה. בוא מהר, יש פייס, יש חלוקות, יש עניינים. העזרה, העזרה בריגוש, זה השם אוהב שהבנים שלו מתלהבים בעבודתו, אז הוא רוצה שאנחנו נעבוד בהתלהבות. אז גם פה מחלקים את עבודת המנורה, את הנרות לשני חלקים בבוקר, בבוקר. מתי עושים את זה? מתי נעשה את החלוקה הזאת? אז בשביל זה אנחנו צריכים לעשות קצת הבנה יותר רחבה של התהליך שאנחנו נמצאים בו. אנחנו, יש לנו סדר שלם שהטבת המנורה, הדלקה והדלקתה היא חלק ממנו. מהו התהליך הזה? קוראים לזה תמיד של שחר. היה לנו סדר שלם של עבודה בבוקר וסדר דומה לו בעבודה בין הערביים. בבוקר אנחנו פותחים את שערי העזרה, את שערי ההיכל. אנחנו דואגים לנקות את העזרה, לרבץ את העזרה, להתחיל להכין חומרים בשביל להכין את כל החביתין כהן גדול, לעשות הרבה פעולות. המנורה ומזבח הקטורת הלכו ביחד בנושא הזה. אנחנו כל בוקר אומרים: אביי הוה מסדר סדר המערכה משמיה דגמרא ואליבא דאבא שאול. זו מחלוקת בגמרא למעשה, הגמרא ביומא היא חלוקה בדבר הזה. חכמים ואבא שאול חולקים בזה. חכמים אומרים שאת הזמן של הטבת חמש נרות והטבת שתי נרות אנחנו עושים באמצע עבודה אחרת. חייבים לעשות עבודה אחרת כי זה עניין של חידוש של העבודה, וחלקהו לשני בקרים, אמרנו. צריך לעשות חמש נרות ושתי נרות. מה עושים באמצע? לפי חכמים אנחנו עושים את עבודת הקטורת. לפי אבא שאול, שזה אנחנו אומרים כל בוקר, אנחנו עושים את עבודת דם התמיד. זורקים דם התמיד, שתיים שהן ארבע, כן, בקרן צפונית מזרחית ומערבית דרומית. שחטו את

55:34 דובר 2 הדם, את התמיד, וזורקים את הדם שלו בשתיים שהן ארבע, בשתי פינות שהופכות להיות ארבע דפנות של המזבח. אז זה לפי אבא שאול. אנחנו יודעים שהרבי פסק הרבה פעמים ללכת רק לקרוא את הרמב"ם, כי הרמב"ם הוא הפוסק היחיד שיש בעניין של בית המקדש. כל השאר היו מפרשים, בשיחות בזה. אז העניין, העניין הגדול בזה זה שהרמב"ם פוסק לא כאבא שאול, הוא פוסק כחכמים אומרים. אז אולי בדרך אפשר, אפשר להגיד שמכיוון שהקטורת מטיב את מזבח הקטורת, זה שנכנס לנקות את מזבח הקטורת וזה שנכנס לנקות את המנורה, זה שני אנשים שנכנסים אותו זמן, אז לכן יש פה עניין לחבר אותם. לומדים את זה גם בפסוקים כמובן, אבל רוחניות, מבחינת רוחניות, אז העניין של האש זה יותר להתעלות למעלה. מצד שני האש, אם אנחנו לוקחים את הנרות ומחלקים אותם בדם התמיד, אז אולי העניין של, העניין של הנרות יותר מה שאומרים בדורותינו אלה שזה עניין של עבודה. כן, ודווקא לא הרמב"ם פוסק את זה, אלא היעב"ץ והגר"א פוסקים כאבא שאול. אז אנחנו, יש לנו פה מחלוקת מעניינת. אם מישהו ראה על זה משהו אני אשמח לשמוע. ואנחנו בכל מקרה, זה השלבים שבהם אנחנו עושים את עבודת המנורה. כן, אז יש לנו שתי שיטות: או שאנחנו עושים בין שתי הפעולות עם המנורה את הקטורת או את הדם, זורקים את דם התמיד. העבודה עצמה היא הייתה, אה, עבודה מאוד מפורטת, מאוד מדוקדקת, כמו כל דבר במקדש. נתאר עכשיו את העבודה איך היא נעשית. אז ראשית, כמו שאמרנו, המושג של הטבת הנרות, יש לה שני פירושים לפי הרמב"ם ושאר העולם. הרמב"ם מסביר הטבת הנרות זה נקרא הדלקתה, הוא מוכיח

57:32 דובר 2 את זה מהפסוקים, ולכן הוא קובע שמטיבים את הנרות בבוקר, דהיינו מדליקים אותם בבוקר. מטיבים, מטיבים את הנרות בין הערביים, מדליקים אותם בין הערביים. ושוב פעם, הרמב"ם לא חולק שבין הערביים זה עיקר זמן ההדלקה. לפי שאר העולם, להיטיב זה לנקות, לסדר. מי עושה את זה? אז הזכרנו שהיה לנו פייסות בבית המקדש, פייס. פייס זה זמן שאנחנו בוחרים. זו תקנה יותר מאוחרת של, נקרא, צורך בית שני, שבו, אה, הכוהנים הגיעו למצב שקטטו ביניהם, אני אעבוד, אתה תעבוד, ואז החליטו לעשות את זה בפייסות. העמידו אותם במעגל, היה ממונה על הפייסות והיה צריך סגן סנהדרין שיעמוד לידו, שיראה שהדבר הזה עובד כמו שצריך, שאין פה רמאויות, כן? מישהו ציבור, אין, יש בזה סדר שלם והלכות שלמות, הדבר הזה ברוחניות. בכל מקרה, הפייס קבע את מי עובד. הפייס השני, הפייס הראשון קבע מי מדשן את המזבח, אחרי זה הוסיפו לו עוד עבודות, מי מעלה שני גזרי עצים, אבל הפייס השני שנעשה במקדש, וזה אמרנו גם כן לרגש, לעשות הרבה פייסות, אז הפייס השני קבע את עיקר העבודה, כן? את ניקוי המזבח וניקוי המנורה, עבודות התמיד ושחיטה וכולי. היו שלושה עשר אנשים שיצאו בפייס השני. אז אלה שנקבעו בפייס השני היו שני— מה שמעניין אותנו לצורך העניין הזה זה שני אנשים: זה שמנקה, כן? מדשן את המזבח הפנימי, ככה קוראים לזה, מנקה, מנקה, דהיינו מנקה אותו עם ספוג מכל השאריות של הקטורת שנשרפו, והשני, שני נכנסים ביחד, השני מיטיב את המנורה, מנקה את המנורה. מה זה הטבת המנורה? לפני המנורה הזכרנו שיש לנו שלוש מעלות, בהעלותך, בהעלותך, בהעלותך, אז יש לנו שלוש מעלות. סך הכול הם, אה, שלושים ס"מ, כן, שלושה

59:32 דובר 2 טפחים, ואז העומד מול המנורה עכשיו עומד מול המטר וחצי שנשאר מהמנורה והוא עכשיו רואה את פני המנורה, הוא אמור להיות מעל המנורה כבר, ואז הוא יכול להיטיב את הנרות. להיטיב זה אומר עם הצבת. אז עם הצבת הוא הוציא מה שנשאר מהפתילה, כי כשהפתילה הייתה נשרפת היא הייתה שואבת והייתה נכבית והיה יכול להיות חלק מהפתילה להישאר בתוך גוף הנר. אז את החלק הזה היה תופס עם צבת ושם את זה בכוס, והיה אחר כך לוקח ספוג, עם הספוג הזה מקנח את המנורה, את מה שנשאר מהמנורה. אז הוא עמד על שלושת המדרגות, על המעלות, על האבן שהייתה לפני המנורה, והוא לוקח עם צבת את הפתילה שנשארה בתוך המנורה. נשארה פתילה שנשרפה כי נגמר השמן, כמו שאומרים בנרות חנוכה, נשאר קצת, כל השמן כלה, כן, נשרף ונשאר קצת פתילה. אז מה שנשאר מהפתילה הזאת היו משמשים לפתילה חדשה, ואת הפתילה הישנה היו לוקחים אותה בצבת ושמים אותה בתוך הכוס. לאחר מכן היה לוקח ספוג ומקנח היטב את גוף הנר, שלא נשאר בו כלום, עד שיש לנו עכשיו עניין של נר פנוי מפתילה ושמן. יש לנו רק את הנר, רק את כלי הזהב וראש המנורה, ראש הקנה שנמצא בו עכשיו הכלי הזה. לתוך הדבר הזה אנחנו שמים פתילה חדשה, וזה עיקר הסדר מלכתחילה, ולאחר מכן שמים את השמן. זה נקרא הטבה של כל מנורה. לוקחים את הנר, מנקים, מוציאים את הפתילה, מנקים אותו ושמים פתילה חדשה ושמן חדש, חצי לוג. לפי הרמב"ם, בשלב הזה, אחרי שהטבנו את כל הנרות אנחנו גם מדליקים אותם. מאיפה מדליקים את האש של המנורה? אז אמרנו שהיה לנו נס חנוכה במשך הרבה מאוד דורות, שהנר

1:01:43 דובר 2 המערבי דלק אפילו ששמו בו את אותה כמות של שמן כמו לכולם, הוא דלק יותר מכולם. למעשה הוא דלק עשרים וארבע שעות, למרות שזו כמות קטנה יותר. אמרנו שעובי הפתילה קובע את זמן הבעירה הכוללת, וחכמים נתנו, הנחו את הכוהנים בזמן הזה איך לעשות את הפתילות באופן כזה שזה ימשיך למשך, לפחות למשך הלילה. ה-המנורה אמרנו שיש לה נר מערבי. הנר המערבי דלק כמו שאמרנו בנס חנוכה, ומה שלקחו השיטות של הראשונים שסוברים שהדליקו מהנר המערבי. אז אחרי שהטבנו את הנר, שמנו את הפתילה ושמנו את השמן, אנחנו מושכים את הפתילה של הנר המערבי. הרמב"ם לא פוסק ככה, זה לפי הראב"ד, ועם האש של הנר המערבי אנחנו מדליקים כעת את הנר החדש. ככה זה לכל נר ונר שאנחנו מטיבים. מה עושים כשאין נס חנוכה במנורה? שזה היה בשנים האחרונות של בית המקדש, לפחות ארבעים שנה, אז לוקחים קיסם, זאת אומרת עץ דק שיכול לבעור היטב, והולכים למזבח החיצון וממנו מביאים אש. היו עוד שני מקומות לפחות שבהם הייתה אש בבית המקדש: היה בית הניצוץ שנמצא בצפון, היה בית הניצוץ, כי היה שם נר דולק כל הזמן, והיה בית המוקד, שזה מקום ש— מקום יחסית רחב, יש שם ארבע לשכות בקצוות שלו, ובבית המוקד הייתה מדורה כל הזמן, כשמו כן הוא, יקדה האש כל הזמן. ובבית המוקד הייתה אש וגם משם יש סברה לקחת. אבל הנפסק להלכה שלוקחים את האש דווקא מהמזבח, כן? שעניין של המלכות, תאיר את הגבורה, את האור. זה קשור גם לדברים גדולים בחסידות, אבל לקחו את האש של המערכה הגדולה, כי המערכה של קטורת בדרך כלל כבתה, ואת האש הזאת לקחו ואיתה הדליקו את המנורה עם הקיסם הזה,

1:03:59 דובר 2 בזמנים שלא היה לנו נר מערבי דולק. יש איסור לכבות את הנרות בלילה, אבל מי שמכבה אותם ביום לא עובר על איסור. זה לא מצווה גדולה, כן? אבל אם כהן החליט שהוא רוצה להיכנס לתוך ההיכל, זה לא עבודה, כן? אז זה נידון כביאה ריקנית, כי אסור להיכנס לתוך כל מקום בבית המקדש, גם לנו כישראלים לתוך העזרה וגם לכהנים לתוך ההיכל ואף מערבה לקודש הקודשים, רק לצורך עבודה. ואדם שנכנס לתוך היכל ללא צורך בעבודה זה נקרא ביאה ריקנית. ביאה ריקנית, זאת אומרת שהוא סתם נכנס ריק, אין טעם לזה, ולפי הדין הוא חייב מיתה בידי שמיים. אז בכל מקרה, אם בן אדם בכל זאת הוא נכנס לצורך עבודה להוציא כלים והוא החליט לכבות נר של מנורה בבוקר, אז לא, אה, לא מלקים אותו, אבל, אה, זה לא מצווה. המצווה היא להדליק את הנרות ולא לכבות אותם. הדלקת המנורה דוחה שבת והיא גם דוחה טומאה. שני הדברים נדחים מפני הדלקת המנורה, לומדים את זה מתמיד, כן, לפני תמיד, אז התמיד הזה קובע כמו שאנחנו שוחטים בשבת וגם מביאים את ה... הטומאה דחויה או הותרה בציבור, אז ככה גם אנחנו, אה, מותר לנו להדליק את המנורה בשבת. יוצא, וזה פני יהושע מאיר את הדבר הזה, שכל נס חנוכה היה בעצם נס רק מצד החביבות, כי לא, לא היה צריך אותו כי מותר לעבוד בטומאה. רק שעם ישראל היו כל כך נלהבים בעקבות הנס הגדול שהקדוש ברוך הוא עשה לנו, אז הם רצו להדליק דווקא בטהרה. כמו שהזכרנו, לפי הרמב"ם לא מדליקים מנר לנר, אלא תמיד עושים מהקיסם, וזה דרך כבוד. יש מחלוקת אם עושים את זה גם בשבת, את הקיסם

1:05:53 דובר 2 הזה, או שכן לוקחים מנר. יש בזה הרבה שיטות, אבל מקור האש, כמו שאמרנו, זה היה או המזבח או בית המוקד או בית הניצוץ, ולרוב שנותיו של בית המקדש כשהוא עמד, שייבנה במהרה בימינו אמן, אז לקחו את הנר מאחד הנרות הדולקים, מהנר המערבי שדלק מערב עד בוקר. מיהם העובדים בבית המקדש? מיהם אלה שיכולים ומותר להם לעבוד בבית המקדש? עבודה רק על ידי כהנים, זרים אסורים בעבודה. זר שעבד, אז מיתה בידי שמיים. הרמב"ם מתאר דברים שהגמרא מביאה, הם יותר בדרג חמורים, אפילו כהנים שלא עבדו בטהרה. אבל בכל מקרה, העניין של עבודה היא על ידי כהנים. כהנים הם העובדים. אבל הדלקה אינה עבודה. לפי השיטה שהטבה היא רק עבודה, כן, שהטבה זה לא הדלקה, ולכן הטבה היא כשרה רק על ידי כהן, אבל הדלקה כשרה בזר. הזכרנו גם בשיעור הקודם שהרב מרדכי אליהו אמר שברור לו שכשייבנה בית המקדש אז הרבי מליובאוויטש הוא הזר שידליק את המנורה הראשון, כי יהודי שידליק נשמותיהם של כל כך הרבה יהודים אחרים ראוי שידליק גם את המנורה. אז לכתחילה גם, גם אם ההדלקה כשרה בזר, בכל מקרה לכתחילה העבודה צריכה להיעשות על ידי כהן, כן, זה תמיד, זה מועדף, והעבודה צריכה להיות באופן כזה שכמובן כולם טהורים. אמרנו, לכתחילה צריך להיות טהור. יש אומרים שהחלוקה, שוב פעם, לא לפי שיטת הרמב"ם שאומר שמדליקים את המנורה גם בבוקר, אז בבוקר היו רק מקנחים ומנקים, ואז הנר היה נשאר פנוי, מנוקה ומוטב, היטיבו אותו, ורק בין הערביים היו שמים את הפתילות ואת השמן. אבל לפי הרמב"ם, שאנחנו יודעים שהוא פוסק לפי הרבי, אז אנחנו יודעים שהשיטה הזאת היא לאו דווקא להלכה. אנחנו היינו מטיבים את הנרות

1:08:17 דובר 2 גם בבוקר וגם בערב והיינו מדליקים אותם. בעניין המחלוקת של העבודה של אבא שאול וחכמים בעניין של הסדר, אז יוצא שאחרי הטבת שתי נרות לפי חכמים היו מקטירים את האיברים, ולפי אבא שאול, אנחנו אומרים את זה כל בוקר, אז העבודה אחרי שתי הנרות היא הקטורת. אז בכל מקרה יש לנו שתי הקטרות, רק שלפי אבא שאול זה הקטרה לפנים ולפי חכמים זה הקטרת איברי העולה שכבר שחטנו אותו כדי עבודה. אנחנו רואים שעבודת המנורה היא חלק מעבודת המקדש ביום יום שלנו, היא חלק מהעבודה שלנו להאיר כל יום. הרבי מסביר את המחלוקת של רבי ואלעזר, איך עומדת המנורה מצפון לדרום, באופן כזה של מה עיקר. האם זה הנשיא שהוא הנר המערבי או נשיא? לפי זה הנר המערבי זה המלכות. הוא זה שמשפיע על כולם, מושווה עם כולם ורוצה להאיר את כולם, או שהוא דווקא זה שגורם לכולם להתעלות ולהתחבר? העניין שלנו זה שהאש של המנורה הייתה צריכה לפעול בנו את הרצון להעלות את המידות שלנו למידות של אלוקות, לחבר את עצמנו לדרגות נעלות יותר ומחוברות יותר לעבודת השם. אדם, מה שאומר אדמה לעליון, ועל ידי זה בעזרת השם תבוא במהרה בימינו הגאולה השלמה ונזכה לראות את משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.