חיוב נשים בבנין בית המקדש - הרב שניאור זלמן לבקובסקי שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 הרמב"ם בספר עבודה, הלכות בית הבחירה, פרק א', מביא הרמב"ם את המצווה ש... יש מצווה לבנות בית המקדש: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם". אחר כך בפרק א', הלכה י"ב, מביא הרמב"ם: אין בונין את המקדש בלילה, שאסור לבנות את המקדש בלילה, שנאמר: "וביום הקים את המשכן". המשכן, המקדש, צריכים לבנות אותו ביום. אחר כך באותה ה... באותו סעיף הרמב"ם מוסיף: "והכל חייבין לבנות ולסעד בעצמן ובממונם, אנשים ונשים, כמקדש המדבר". אז מה מביא הרמב"ם? שהבנייה של המקדש צריכה להיות ביום, לא בלילה, כי זה לכאורה מצוות עשה שהזמן גרמא. אחר כך הוא מוסיף שכולם חייבים לבנות, גם נשים. לכאורה יש כלל שהרמב"ם עצמו מביא, שכל מצוות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות. חוץ ממצוות בודדות שכתוב מפורש שהן חייבות, אבל כל המצוות... אז איך הרמב"ם סותר את עצמו בספר אחד? מקודם מביא אין בונין את המקדש רק ביום, לא בלילה, כי זו מצווה שאסור לעשות בלילה. זה לא בלילה. אחר כך הוא מביא שחייבים כולם, גם נשים. זו קושיית המפרשים. הרוגצ'ובר מביא... לכאורה הוא רוצה לתרץ את הקושיה הזאת. הוא מביא שלפי הרמב"ם, שהרמב"ם פוסק שהמקדש, בהתחלה הרמב"ם מביא מה החיוב במקדש, מצוות עשה, הלכה א': "מצוות עשה לעשות בית מוכן להיות מקריבים בו קרבנות". אם כן, בית המקדש צריך להיות... הכוונה של המקדש בשביל הקרבנות, ונשים גם חייבות בקרבנות. אז משום הקרבנות, משום שצריך להקריב קרבנות, זה מחייב את הנשים גם כן לבנין המקדש. זו המצווה "ועשו לי מקדש". זו מצוות עשה שהזמן גרמא. הן פטורות מצד עצם המצווה, אבל התכלית של המקדש הוא מה? בשביל קרבנות. בקרבנות הן גם חייבות.

03:52 דובר 2 אם הן חייבות בקרבנות, אז צריך מקום מוכן, וכך הן חייבות ב... לעשות את המקדש. כך אומר הרוגצ'ובר. אבל זה מאוד דחוק. הרבי גם, דרך אגב, מביא גם כן את הרוגצ'ובר הזה, אבל זה מאוד דחוק. למה? כי איזה קרבנות נשים חייבות? קרבנות של תמידים, מוספים, גם מצוות עשה שהזמן גרמא. הקרבן תמיד זה מצוות עשה שהזמן גרמא, זה ביום או בערב או בלילה. קרבנות של שבתות, המוספים, גם כן זה מצוות עשה שהזמן גרמא. רק מה יכול להיות? שתתחייב קרבן חטאת או אלו. אם כן, השאלה היא: אישה שלא התחייבה שום קרבן, למה היא צריכה לעשות? למה היא חייבת לעשות מקדש? ולהגיד כיוון שיהיה זמן שאפשר שתתחייב קרבן, כך היא צריכה להתחיל ולהכין מקדש בשביל להקריב קרבן. זה מאוד מוזר שאדם, קודם שחטא, יצטרך לקנות כבש, אולי שיהיה חטא ויצטרך קרבן. אז למה הן חייבות? כתוב: וחייבים, נשים חייבות. אז אפילו אישה שלא התחייבה בשום קרבן, לא תתחייב גם, ואומר שתתחייב בקרבן. לא חטאה, לא תתחייב קרבן. אם כן, איך אומר הרמב"ם שנשים חייבות? בין... בין הבדל. שזה תירוץ מאוד דחוק. חיפשתי במפרשים ומצאתי תירוץ מרווח. להבין את זה, אז צריך להבין עוד דברים שקשה בגמרא. המקור של מצוות עשה שהזמן גרמא זה מסכת קידושין. זה מדבר שם כל הסוגיה. עכשיו המשנה מביאה שאישה לא חייבת למול את בנה. האב יש לו מצווה למול את הבן. אישה לא מצווה למול את בנה. הגמרא שואלת למה? מאיפה המקור שהאם, האישה, לא מחויבת למול את בנה? הגמרא מביאה, כתוב גבי אברהם: "כאשר ציווה אותו", אותו ולא אותה, שרק אברהם היה לו מצווה למול את יצחק, אבל

07:11 דובר 2 לא שרה, לא האם. לכאורה גם לא מובן למה צריך פסוק על זה. הרי גם מילה מצוות עשה שהזמן גרמא. כי הרי מילה זה רק ביום. "וביום השמיני", הגמרא דורשת: רק ביום, לא בלילה. אז מילה זה גם כן מצוות עשה שהזמן גרמא. מצוות עשה שהזמן גרמא אישה פטורה. אז למה צריך פסוק על זה? הגמרא מצריכה פסוק שאישה לא חייבת למול את הבן. הקושיה הזאת שואל הריטב"א גם כן. התוספות רוצה לתרץ, מביא גם כן שיטת התוספות, מובא שמילה שלא בזמנה גם בלילה, כי לא מצוות עשה שהזמן גרמא. שואלים שתי שאלות: אחד, יש מחלוקת בזה, ומה לפי הדעה שאומר, ההלכה היא ככה, שגם מילה שלא בזמנה גם כן רק ביום. ושנית, התחלה, ביום השמיני זה רק ביום. אז איך זה מצוות עשה שהזמן גרמא? יום השמיני גורם שרק ביום, לא בלילה. ורוצה לתרץ, הריטב"א מתרץ שמצווה על אחרים, זה שאומרים מצוות עשה שהזמן גרמא היא פטורה, זה אם המצווה עליה, עליה היא פטורה ממצוות עשה שהזמן גרמא. המצווה שחלה על אחרים היא מצו... יכול להיות שהיא מצווה לראות שהמצווה ייעשה בבן שלה. מצוות עשה. החיוב עליה זה בשביל אחרים, ואחרים הם זכרים, אז אפשר שהיא כן חייבת. התשב"ץ רוצה לתרץ שזה שהחיוב עליה לראות שהבן יהיה נימול וימול את הבן, זה בכל עת. היא יכולה להשתדל אצל המוהל בלילה גם כן. זה לא מצוות עשה, לא מצווה שהזמן גרמא. מה שמוטל יהיה מוטל עליה בין ביום בין בלילה, לראות שהמוהל ימול את הבן ביום. אבל זה מאוד גם כן דחוק. שאם עצם המצווה היא פטורה, שהיא חיוב עליה לראות

10:16 דובר 2 שהשני יהיה נימול. אם התורה פטרה אותה ממצוות עשה שהזמן גרמא, אם כי אפילו עליה על עצמה אין חיוב במצוות האלו, אז עכשיו נעשה דבר חדש שהיא צרי-- היא מחויבת ערבות בשביל אחרים שיעשו מצוות עשה שהזמן גרמא. אם עצם המצווה התורה פטרה אותה מצד הזמן גרמא, אז איך נגיד שהתורה חייבה עליה דבר שמצד שבעצם מצוות כאלו היא בכלל פטורה מהם? גם ש-- גם יש קושיה מציצית. הגמרא אומרת שציצית אישה פטורה, וכך להלכה יש מחלוקת בזה, אבל היא פטורה. למה היא פטורה מציצית? שמצד שזה גם כן מצוות עשה שהזמן גרמא. כסות לילה פטורה מציצית. כיוון שכסות לילה פטורה מציצית, וכך אישה פטורה מציצית. זה מצווה של זמן גרמא, רק כסות יום, לא כסות לילה. אבל המאן דאמר שאומר שציצית זה גם כסות לילה, ודריש ״וראיתם אותו״ על סומא שהוא פטור, אם כן, אז גם נשים חייבות. כך רבי יהודה היה עושה ציצית תכלת בבגדים של הנשים. אז ציצית זה גם כן מצווה של זמן גרמא. אבל אם בלילה חייב בציצית, האישה גם כן חייבת. כך אומרת הגמרא, שאישה חייבת בציצית. למה זה אומר שכסות לילה חייבת ציצית? השאלה הנשאלת לכאורה, אפילו לפי המאן דאמר שאומר שכסות לילה חייבת ציצית, אישה צריכה להיות פטורה מצד טעם אחר. מה הטעם? מצד שאי אפשר לעשות ציצית בשבת. נפסק בשולחן ערוך שהרי מותר ללבוש בגד ארבע כנפות בשבת. למה? מכיוון שכל המצווה לא כתוב שלא תלבש בגד ארבע כנפות בלי ציצית. כתוב בשעה שאתה לובש בגד ארבע כנפות יש לך מצווה לעשות ציצית. בשבת אי אפשר לך לעשות ציצית מפני שצריך לקשור ואסור לקשור בשבת. אז מכיוון ששבת מונעת

13:11 דובר 2 אותו ממצוות ציצית, וכך מותר לו ללבוש בגד, מהתורה מותר לו ללבוש בגד ארבע כנפות בשבת בלי ציצית. כך נפסק בשולחן ערוך. לכאורה נגיד גם כן, כיוון שאישה, כיוון שבשבת אי אפשר לעשות ציצית, אם כן, אם כן זו מצוות עשה שהזמן גרמא, ואפילו כסות לילה חייבת בציצית, צריך להיות שבת, שבת פטור מציצית, אם כי לא, לא אישה חייבת. לפרט בקיצור את הנקודה הזאת. אז צריכים לראות המקור. איפה אנחנו רואים שאישה פטורה ממצוות עשה שהזמן גרמא? מה המקור? הגמרא אומרת שלומדים את זה מתפילין. והוקשה כל התורה כולה לתפילין. אז תפילין אישה פטורה. יש, יש היקש לתלמוד תורה. תלמוד תורה יש פסוק ״ולמדתם אותם את בניכם״, לא בנותיכם. אז ממילא תפילין היא פטורה. כיוון שתפילין היא פטורה, תפילין זה מצוות עשה שהזמן גרמא, והוקשה כל התורה כולה לתפילין. בזה מביאה גם הגמרא את הטעם: למה? מאיפה המקור שאישה פטורה ממצוות עשה שהזמן גרמא? זה מצד שהוקשה כל התורה כולה לתפילין, ותפילין זה מצוות עשה שהזמן גרמא. זה המקור. המקור זה תפילין. עכשיו, אם כל המקור זה תפילין, נתבונן ונראה מה המצווה של תפילין. המצווה של תפילין היא מה? שבזמן שחייב אדם ללבוש תפילין הוא צריך ללבוש אותם. אז הוא מקיים את המצווה. לפי דעת הרמב״ם שלילה לא זמן תפילין. אז אם הוא לובש תפילין בלילה לא מקיים מצווה. זה לא מצווה. המצווה זה רק יום, או לפי ההלכה שלילה זמן, לילה זמן תפילין. השבת ויום טוב זה לא זמן תפילין, כי יש זמן שתפילין הם לא מצווה בכלל. מתי זה מצווה? בזמן שהתורה חייבה את זה. בזמן שהתורה לא חייבה, פטרה אותו. אז זה

15:50 דובר 2 לא מצווה. אז מצוות תפילין זה רק בזמן הזה, לא בזמן אחר. אבל כל המצוות, שתיקח מצוות עשה שהזמן גרמא. כל המצוות עשה שהזמן גרמא שאישה פטורה, פירושו שהמצווה זה רק הזמן הזה, לא בזמן אחר. יום טוב. מתי זה יום טוב? רק בחמישה עשר בניסן עד כ״א ניסן, עד עשרים ואחד בניסן. אז יש מצוות שהן רק בזמן הזה. בזמן אחר זה לא מצווה. סוכה, סוכה זה רק בזמן סוכות. עובר זמן סוכות, לא מצווה. אבל יש מצוות שהן כל הזמן. אבל יש, יש נקודה. מתי תוכל לעשות אתה בזמן מסוים? למשל, ניקח ציצית. תראה את הקושי של ציצית. ציצית זה כל זמן שתלבש ארבע כנפות עם ציצית אתה מקיים מצווה. אין זמן שלא תקיים מצווה. אם המצווה גם בלילה, אתה מקיים מצוות ציצית בלילה. אם תעשה את המצווה בשבת, אתה מקיים את ציצית. בשבת גם תלבש טלית, ועל ידי זה קיימת מצוות עשה של ציצית. רק מה, יש נקודה שאתה לא יכול לעשות. המצווה לקשור הציצית בשבת, אסור לך לקשור הציצית. אבל אחרי שקשרת את הציצית, המצווה נוהגת כל הזמן. אז אישה חייבת אם גם בלילה, אם גם בלילה יש מצוות ציצית. אבל עכשיו נתבונן במצווה של בית המקדש. ״ועשו לי מקדש״. האם נגיד שלאחר שבנו את המקדש כבר לא מקיימים את המצווה בלילה? וזה שהמקדש בנוי גם בלילה? לא. לאחר שבנית את המקדש אתה מקיים את המצווה של מקדש כל הזמן. רק יש דין: אין בונין בית המקדש אלא ביום. בניית המקדש אתה צריך לעשות ביום, אבל המצווה, שתהיה מזה התוצאה, התכלית של המצווה, מה יהיה? כל הזמן. למשל, ניקח דוגמה במשכן. האם בנו את המשכן ביום ובלילה

18:44 דובר 2 יכולים? יכולים לפרוק אותו? לא. הקדוש ברוך הוא רוצה שהמקדש יהיה כל הזמן. ב"ועשו לי מקדש" זה לא הפירוש, שרק יהיה יום, ביום תעשה מקדש. בלילה כבר לא תהיה מצוות המקדש. יכולים להרוס את בית המקדש בלילה, לבנות כל פעם ביום. יש הרבה מצוות, כל יום נבנה מקדש. לא, אני לא יכול להרוס אותו. לא. המצווה ב"ועשו לי מקדש" זה מקדש תמידי, שיתקיים ביום או בלילה. רק מתי תוכל לבנות אתה את המקדש? ביום. אבל המצווה היא מצווה תמידית. למשל, ניקח דוגמה של הרמב"ן. שהרמב"ן אומר מה תכלית המקדש? השראת השכינה. השראת השכינה זה ביום או בלילה. לאחר שבנית את המקדש, השראת השכינה ביום או בלילה. רק יש תנאי איפה העשייה, מתי תעשה ואיך תעשה את המקדש. תבנה אותו ביום. למשל, משכן, המשכן. על מי היה חיוב לבנות את המשכן? על כל ישראל. ופירוש מאמר הקדוש ברוך הוא: "וכל חכם לב בכם יבואו ויעשו". אז בפ-- מי עשה את-- בפועל ממש המציאות של המשכן עשה חכם לב. אף אחד לא יכול לעשות את הדברים האלו, כי יש פסוק מפורש שכל-- שייתן את זה לחכם לב והם יעשו. מי היה יכול להקים את המשכן בהתחלה? משה רבנו. אף אחד לא יכול להקים את המשכן. מ-- למי היה ציווי תקים את המשכן? משה רבנו. אבל המצווה הייתה על כל עם ישראל. אלא הפירוש הוא שיש עניין של המצווה של המקדש, התכלית שיהיה מקדש, וזו מצווה תמידית שנמשכת כל הזמן. זה בין בימים ובין בלילות. זה כל עם ישראל יש לו חלק בזה. כולם בנו את המקדש, כולם סייעו, הביאו את הדברים, ראו שיהיה המקדש בנוי. רק הפועל ממש של הדבר, זה צריך לעשות ביום. אם כי

21:17 דובר 2 זה אינו דומה כלל לתפילין. אם כל המקור זה תפילין. תפילין זו מצווה כזאת שאחרי שעובר הזמן יש זמנים שאין המצווה בכלל. הנחת תפילין כל השבוע כן, בסדר. בא שבת, אין לך מצווה של תפילין. יש מצווה אחרת, מצווה של שבת. בשבת אסור להניח תפילין. בל תוסיף אסור לך, אין המצווה. עובר סוכות, אין מצווה של סוכה. תשב כמה פעמים בסוכה, זה לא מצווה, זה מתבטל. אבל מצוות המקדש, התכלית שלה והמציאות שלה, המצווה נמשכת כל הזמן. רק יש תנאי. בונים את המקדש ביום. הלא בזה שיש תנאי איך לבנות, שלא פוטר נשים. כמו שאמרתי קודם, כל המקור הוא מאיפה? מתפילין. אז צריך לדמות כל המצוות שדומות לתפילין. המצווה שלא דומה כלל לתפילין, כי המצווה היא תמידית, רק יש תנאי איך בונים אותו, על זה אתה לא פטרת נשים. כי אם לא פטרת נשים, גם הן מחויבות. זה מה שהרמב"ם מביא. כי מקדש-- כי משכן המדבר שכולם היו מחויבים לעשות. רואים את זה עוד יותר. שכל הציווי על המשכן של משה רבנו היה "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל", היה הקהל. רואים מה זה הקהל? אנשים, נשים וטף. אז משה רבנו הקהיל אותם כולם. אמר להם את חיוב המשכן. למה הקהיל את כולם? היה צריך להקהיל רק-רק את ה-- את הגברים, מי שמחויב במצווה. אמרו לא, כולם חייבים. כי המשכן זה תמידי, זו מצווה תמידית. רק מה? יש דין שעשיית המשכן צריכה להיות ביום. אם כן, זה אינו דומה כלל למצוות עשה אחרות. אז עכשיו הוא בא בפשט שנשים חייבות ומחויבות לעשות כל הדברים, ולא צריכים לבוא לדוחק שרוצה לדחוק בשיטת רבינו תם. רבינו תם אומר שכל מצווה שאדם פטור, אינו יכול

23:36 דובר 2 לעשות את זה. למשל, אישה שפטורה מלולב לא יכולה לאגוד את הלולב. אז אם כן, אם מצווה שאישה פטורה, לא יכולה להכין את זה גם כן. אם כן, איך כתוב "טוו את העזים", שהן עשו את היריעות עזים? מי עשה את יריעות עזים? הנשים, כי הן פטורות מהדבר. אז הוא מתרץ את זה גם כן דרך הגמרא. אומר גם כן תירוץ דחוק. וכך כתוב "טוו את העזים". חכמה יתירה, חכמה יתירה פירושו שסתם אדם אינו יכול לעשות את זה, אם כן זה כלאחר יד, ודבר כלאחר יד זה כמו שנעשה ממילא. לא הבנתי מה פירוש נעשה ממילא, ובפועל עשו את זה. הגמר הוא בשעה שעשו את היריעות כי הן הניחו את היריעות על המשכן, וכך רוצה לחדש עוד חידוש שהמשכן כשר גם בלי היריעות עזים. טוב, לא ניכנס בזה, אבל הנקודה שאני רוצה להגיד היא שמצוות עשה של מקדש זה שונה מתפילין, כי אם זה שונה מתפילין אז אין בזה הפטור של נשים, אין בזה הפטור של הנשים, אז הן חייבות, כמו שהמצווה מצווה תמידית נמשכת כל הזמן, רק יש תנאי, בפועל צריך להיות רק ביום. כך מדויק הלשון: נשים חייבות לבנות, לא רק לסייע או או להביא או להשתדל, רק לבנות, יש להן מצווה של בנייה.