נזקי רעש בין שכנים בזמננו - הרב ישראל מעטוף שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 היום אנחנו בקטע המעשי יותר של נזקי רעש. שבוע שעבר למדנו את המקורות, את היסודות, אולי קצת יצאנו בלי מסקנות יותר מדי ברורות. עכשיו ננסה לעשות יותר סדר. אז, אה, אנחנו אוחזים בתהליך של נזקי שכנים. למדנו נזק ראייה, נזק שמיעה. שמיעה זה מלשון הקשבה, שמקשיבים אחד לשני. ועברנו לנזקי רעש. ובתוך זה אנחנו אוחזים בשיעור האמצעי. יש את היסודות, יש את ההלכה למעשה, נזקי רעש בזמננו. בשיעור הבא בעזרת השם, יהיה לגבי רעש לצורך מצווה. יש בזה גם כן הרבה פרטים. אז היום, מה נלמד היום? דבר ראשון, גם במקרה שאסור לעשות רעש, מה קורה אם זה דברים שמקובל לעשות אותם בבית? ניתן דוגמה. דיברנו על חנות. חנות ראינו במשנה. אפשר לראות את זה פה במספר אחד. חנות שבחצר יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן מכל הנכנסים ומכל היוצאים. חנות זה דבר שמפורט במשנה שזו בעיה. אפשר למחות, אתה עושה רעש של לקוחות. למה זו בעיה? אז פה היו כל מיני אפשרויות. השאלה היא באמת מה קורה היום? הבן אדם רוצה לעשות מכירה בבית של בגדים באופן חד־פעמי.

01:47 דובר 3 הם פוגעים בתדמית החנות וזה. זו דעת השולחן ערוך.

01:50 דובר 2 נכון, זה לכאורה אין שאלה, כי הוא נכנס על דעת זה. הבן אדם רוצה לפתוח, אה... באשדוד יש הרבה חנויות בבית. כן. עכשיו, אה, או מכירות מזדמנות. יש למשל לפתוח פעוטון, משפחתון בבית, וגם עוברים דרך חדר המדרגות, יוצרים עומס במעליות. כן, מוסיפים הרבה-- מוסיפים הוצאות גם. עכשיו מה שמעניין, בכלל כשניגשתי לנושאים האלה של שכנים אני יותר נזהר, כי ראיתי גם החתם סופר במפורש הוא כותב על זה. מישהו שאל אותו שאלה והרב השואל תוך כדי השאלה והחתם סופר מסכים איתו. הוא אומר לו, ברגע שנדבר על הנושא פתאום יתעוררו כל מיני אנשים שלא יפריע להם, אבל רק שומעים פתאום שמדובר על זה ויתחילו למחות ויתחילו לעשות בלגן. אז לכן צריך להיזהר לא לגרום שיהיו בעיות. מה שאנחנו לומדים זה יותר מה, מה אני צריך לעשות בשביל השני. פחות מה אני יכול לדרוש מהשני, יותר מה אני צריך לעשות. באמת גם הלשון של אדמו"ר הזקן, נראה אותה עוד מעט, גם כן, היזהר מלהרעיש. היזהר. יותר מה עליי לעשות. אז יש דברים שנהוג לעשות בבית. יש רעש שהוא אסור כביכול, אבל אני עושה אותו באופן זמני, לא באופן קבוע. האם יש בזה קולא מסוימת? ודבר שלישי, מה לגבי התקנות? עד אחת עשרה ואחרי אחת עשרה? בערב חג? מוצאי חג? האם התקנות האלה הן מחייבות אותנו לגמרי לפי ההלכה או שזו הנהגה טובה? מה המעמד של התקנות האלה? שיפוצים זה גם. שיפוצים זה גם כן מצב שאני עושה רעש חזק לשני. עכשיו בתקנות משעה שמונה כבר אסור, בשונה מרעש רגיל שרק מאחת עשרה. השאלה אם זה מחייב אותנו הלכתית. עכשיו יש בזה שני פרטים. א', היתר. ב', איסור. זאת אומרת, עד

04:09 דובר 2 אחת עשרה אני יכול לעשות רעש חופשי כי מותר, וב', אחרי אחת עשרה זה אסור לגמרי. אז נראה נראה מקורות, לא דברים שהם כתובים ככה מפורט בשולחן ערוך. יש מקורות דומים, כל מיני דברים דומים נראה ביחד. דבר ראשון, האם רעש נחשב נזק? אני עושה סוג של סיכום למה שאמרנו בשיעור הקודם. אמרנו למשל נזק ראייה נזק. חכמים קבעו שזה נזק, נזק שמיעה, הקשבה שבן אדם לא מקשיב בכוונה אלא שיש, אין מספיק בידוד ביניהם זה לא נזק. ככה הפוסקים אומרים. אתה רוצה? תדבר בשקט. נזקי רעש זה נזק או לא נזק? אז ראינו במשנה שרעש הנכנסים והיוצאים אפשר למחות. רעש הפטיש והריחיים אי אפשר למחות.

05:12 דובר 4 זה נזק.

05:13 דובר 2 זהו. זו השאלה מה ההבדל ביניהם?

05:18 דובר 4 אם עושים התוועדות, יום הולדת.

05:21 דובר 2 זהו.

05:21 דובר 4 עד שלוש ברכות או ארבע. שני זה גם אפשר?

05:25 דובר 2 זהו, זו השאלה. עכשיו התוועדות השאלה אם זה נחשב צורך מצווה זה קצת צורך מצווה, התוועדות. אז שיעור הבא... איך, איך?

05:36 דובר 4 אין לי את המצווה שזאת גם הערה.

05:38 דובר 2 נכון, נכון. ברור, ברור. אז אז שיעור הבא נדבר גם על ההתוועדות, התוועדות ועוד דברים דומים.

05:47 דובר 4 שבע ברכות.

05:48 דובר 2 שבע ברכות. כן. אז מה ההבדל בין הנכנסים והיוצאים לפטיש? למה זה אפשר למחות זה אי אפשר למחות? שבוע שעבר ראינו שלוש גישות. ראינו שלוש גישות ועכשיו אנחנו נוסיף גישה רביעית. מה זה השלוש גישות? יש את הרמב"ם. הרמב"ם אומר תמיד רעש נחשב נזק, רעש שהוא ברמה שהוא מטריד הוא נחשב נזק. אז למה המשנה הבדילה בין נכנסים ויוצאים לבין פטיש? מדובר שם על אחד שכבר עשה ולא מחו בו. על כזה בן אדם מדובר. לא מדובר על מי שעכשיו רוצה לעשות. אם הוא עכשיו רוצה לעשות אפשר לעצור אותו כי זה נזק. מישהו שכבר עשה אז יש הבדל בין הרעש הזה לרעש הזה והסברנו את ההבדל שהפטיש זה רעש קבוע, אותה רמת רעש כל הזמן והנכנסים והיוצאים כל פעם זה כל אחד יש לו סגנון אחר ורמת רעש אחרת ולכן הוא לא יכול להגיד לא מחית בי. לא מחיתי כי היו אנשים נעימים ונחמדים. עכשיו יש פתאום בן אדם שהוא יותר מפריע. זה הקו של הרמב"ם והקו של השולחן ערוך ואמרנו שלפי זה יוצא אם יש שני שכנים ששניהם ספרדים הולכים לפי פסקי השולחן ערוך, אז השולחן ערוך אומר שזו בעיה רעש שאפשר למחות. השאלה שתגיע: האם התקנות שיש לנו הן יבואו ויורידו ממה שכתוב בשולחן ערוך ויגידו שאפשר עד אחת עשרה. אוקיי, נדבר על זה בסוף השיעור. אז זה קו של הרמב"ם והשולחן ערוך. קיצוני לצד השני. זו דעת כמה פוסקים. הרי"ף פה, הרשב"א, הרמב"ן, הר"ן. כמה פוסקים שאומרים שרעש זה בכלל לא נזק? ככה הם אומרים. רעש זה לא נזק. לכן בפטיש אתה לא יכול למחות.

07:50 דובר 4 כל רמה?

07:51 דובר 2 אין, לא מחלקים שם. עכשיו כמובן שאם זה מישהו שאל שבוע שעבר רעש מחריש אוזניים, אז זה כבר נזק ממשי, אבל רעש שהוא רק מטריד. אם הוא גורם לנזק, נזק פיזי, יבואו המומחים ויגידו איזה רעש יכול לגרום נזק פיזי לאוזניים. זה נזק. מה שזה רק מטריד, בסדר, זה מטריד. ככה הם יגידו, אותם פוסקים. עכשיו למה במשנה כתוב שאפשר למחות בכל הנכנסים וכל היוצאים? אומרים שם אותם פוסקים: זה לא ברעש. זה לא בגלל הרעש, זה בגלל העומס. העומס בחצר. יש נכנסים ויוצאים. כיום זה במעלית כשמביאים את הילדים לפעוטון, תופסים את המעלית, עולים במהרה לעבודה. יש פה עומס, ובגלל העומס הם מוחים ולא בגלל הרעש. ככה סוברים אותם פוסקים. אז אמרנו, זה לכאורה לא נכנס בלשון של המשנה. כתוב פה: איני יכול לישן מכל הנכנסים ומכל היוצאים. אז הרשב"א אמר, הוא מתכוון: איני יכול לעמוד ולישן. זאת אומרת אני לא יכול לקום ולישון, לצאת ולהיכנס לבית הכוונה. זה לא הכוונה הרעש. ככה הם מסבירים. עכשיו דעה שלישית, אמרנו שהרמ"א הולך לפי הדעה הזאת. בעצם זה הפסק לאשכנזים כביכול. זאת אומרת אני— לפי אותם פוסקים תמיד רעש לא מפריע. לא, זה לא נזק. דעת הרמ"ה, רבי מאיר הלוי, והרמ"א מביא אותו. ככה נראה מלשונו שהוא פוסק כמותו. הוא אומר: תלוי איפה הרעש, איפה הוא עושה את הרעש. איפה הוא עושה את הרעש של הפטיש? בבית שלו. בבית שלו אתה לא יכול להתערב מה הוא עושה בבית שלו. זה הבית שלו, מותר לעשות מה שהוא רוצה. איפה הוא עושה? איפה הרעש של הנכנסים והיוצאים? איפה הם עוברים? בחצר, בשטח המשותף. בשטח המשותף אתה יכול להגיד לו אל תעשה, כי הם

09:51 דובר 2 מפריעים לי בשטח המשותף. יוצא שלפי הקו הזה כל מה שפרטי בבית שלי מותר, ומה שזה בחצר או שעוברים דרך החצר זה יהיה אסור. ככה הרמ"א, הרמ"א מביא. אמרתי מקודם כביכול כי הרמ"א הוא לא תמיד פוסק. הוא מביא דעה, ויש אומרים. לפעמים הוא כותב: וכן עיקר וכן ראוי להורות. אם אני לא טועה כאן הוא לא כותב לשונות כאלה, אבל באופן כללי בספרים של היום מקובל להגיד שזה ספרדים ואשכנזים. זאת אומרת לפי הספרדים, לפי המחבר רעש זה נזק. לפי הרמ"א, אם זה בתוך הבית זה לא נזק. אבל אם זה משהו שמביא לקוחות, כמו מה שאמרנו מקודם, פעוטון, חנות, דברים כאלה, לפי כל הדעות זה בעיה, או מצד הרעש או מצד העומס שזה גורם. לפי כולם זה משנה מפורשת שזה בעיה. זה מה שיש. זהו. אני ראיתי שכותבים שבאמת גם במקרים שמותר, אז אותה מטפלת או אותו אחד שגורם הוצאות נוספות יצטרך להוסיף קצת כסף בשביל ההוצאות שהוא עושה. עכשיו אני רוצה להוסיף דעה רביעית גם כן, של אחד מהראשונים, זה מספר שתיים בדף. הוא אומר ככה: מה ההבדל בין החנות שאמרנו נכנסים ויוצאים לבין הפטיש והריחיים? הוא אומר שאדם עשוי לעשות אומנות שלו בתוך ביתו ואינו נמנע מפני היזק שינה. אני לא מונע אותו. זה הכוונה לא נמנע. אני לא. הוא לא נמנע ממני. אני לא מונע אותו מפני היזק שינה. אבל המכירה, אדם עשוי יותר למכור בשוק. הוא אומר תלוי מה הרגילות. מה הרגילות? איפה הרגילות להכין את הכלים? בבית. אז אני לא יכול לעצור אותו, להגיד לו אל תכין כלים. הרגילות היא לעשות את זה בבית. זה מה שהוא עושה. איפה הרגילות למכור? איפה מוכרים

12:06 דובר 2 דברים? בשוק. מה אתה מוכר פה? לך למכור, לך למכור בשוק. ככה הוא סובר. זה ההבדל בין הרישא והסיפא של המשנה, בין הפטיש לבין הלקוחות. עכשיו בפשטות, המאירי לא נפסק כמותו, לא השולחן ערוך ולא הרמ"א כתבו כמותו, אבל אחד מהפוסקים היותר מאוחרים מביא גם כן חילוק דומה, מאוד דומה, ממש אותו רעיון טיפה שונה, ואפשר לומר ש— והחתם סופר לקח את החילוק הזה להלכה, ולכן אפשר לומר שזה, זה מיישר הרבה דברים מההנהגות שלנו כיום. אז בואו נראה במספר שלוש. המהרלב"ח, רבי לוי בן חביב. הוא אומר ככה: "ואם היה לי רשות לדבר במה שדיברו אלו הרבנים גאוני עולם". הוא אומר: "אני ראיתי את הרמב"ם שאומר שכל רעש זה נזק, והחילוק הוא אם כבר עשה. ראיתי את הרמ"א שאומר תלוי איפה הרעש, בבית או בחצר. ראיתי את הריטב"א שאומר שרעש זה לא נזק, אבל אם נתנו לי רשות הייתי אומר חילוק אחר". ככה הוא אומר. "אם היה לי רשות לדבר במה שדיברו אלו הרבנים גאוני עולם, הייתי אומר דתנא בעצמו נתן טעם במשנה לזה החילוק." הוא אומר התנא בעצמו הסביר את עצמו. בוא נראה מה כתוב במשנה. בואו נחזור רגע למשנה מספר אחד. כתוב פה: "יכול למחות בידו ולומר איני יכול לישן מקול הנכנסים ומקול היוצאים, אבל עושה כלים יוצא ומוכר בתוך השוק, ואינו יכול למחות בידו ולומר לו איני יכול לישן וכו'. עושה כלים, יוצא ומוכר בשוק." בואו נראה מה מסביר על זה המהרלב"ח. בשורה השלישית במספר שלוש הוא אומר ככה: "והוא דמה שאומר דאינו יכול לישן מחמת הקול לא ברי היזקא." זה לא באמת כזה ברור הנזק, אני לא יכול לישון. זה לא כזה נזק ברור.

14:17 דובר 2 "אבל מכל מקום היכא דאפשר לתיקוני מתקנינן." אני בעיקרון, הנזק הזה הוא לא כזה ברור לי, אבל אם אפשר לתקן, אם אפשר לעשות שלא יהיה נזק, אני מעדיף שלא יהיה נזק, ולכן בוא נראה מה מוכרח, מה לא מוכרח. הוא מסביר מיד. הוא אומר ככה: "ולכן יש לו רשות לעשות ולחתוך בביתו להרוויח פרנסתו. ולא אתי לאימחויי בידיה ויאמר ליה דלא יגיד בביתי לעשות מלאכת אומנותו, כיוון דלא ברי היזקא כאשר כתבתי." אני רוצה לעשות את ה, את ה, את הכלים. איפה אני אעשה אותם? לא בבית. אז אני עושה אותם בבית. אה, זה מזיק לך? זה לא, לא כזה בטוח שזה מזיק לך. ככה הוא אומר. "אבל להביא אנשים לביתו, למכור להם כלים ומעשי ידיו אין לו רשות כי יכול לצאת לשוק ולמכור." כמו שאמרנו מקודם, דומה למה שאמרנו מקודם. "ובמה דאפשר לתיקוני מתקנינן." אם אפשר לעשות פתרון, למכור בשוק עדיף. "והתנא בעצמו רמז לנו זה במה שהאריך ואמר עושה כלים יוצא ומוכר בתוך השוק." למה הוא כתב את כל האריכות הזאת? "ואם לא כיוון לכך הלשון הזה נראה שהוא מיותר" ולכן הוא לומד מהלשון של המשנה עצמה שיש הבדל אם זה משהו שהוא מוכרח לבן אדם או משהו שהוא לא מוכרח. לפי זה—

15:48 דובר 5 משפחתון.

15:49 דובר 2 זהו. איפה עושים משפחתון?

15:51 דובר 5 בבית.

15:51 דובר 2 עושים בבית. לפי הקו הזה יהיה אפשר לעשות משפחתון בבית. למכור בבית, לא?

16:01 דובר 5 גם כן.

16:02 דובר 2 עכשיו, פה, לכאורה פה אני חושב שיש פה, יש פה טיפה הד בין המאירי לבין המהרלב"ח, שתיים ושלוש. המאירי אמר: איפה יותר עשוי לעשות? אדם עשוי לעשות אומנות בבית. מכירה, אדם עשוי יותר למכור בשוק. זה יותר מקובל למכור בשוק. אז מה אתה עושה את זה בבית? תעשה את זה בשוק. לפי זה המכירות בחנויות שאנשים עושים בבית, אני אומר: איפה יותר מקובל לעשות מכירות? בשוק, בחנות. מה תעשה בבית? עכשיו, אה, המהרלב"ח, הוא אומר, יכול לצאת לשוק ולמכור. זה יוצא אותו דבר, יכול לצאת לשוק למכור. למה אתה עושה את זה בבית? עכשיו, מה שראיתי כותבים שהרבה פעמים מכירות בבית נקראות המכירות הזמניות. זה יותר קל. כן, נראה אחר כך שיש הבדל בין משהו זמני למשהו קבוע, אבל נקרא את המכירות הזמניות. למה עושים אותן בשעות כאלה ובבית? אפילו המכירות הקבועות שעושים אותן בערב, רוצים דווקא אנשים שעובדים והם לא רוצים ללכת רחוק עכשיו. עושים להם את זה בשכונה, שהם באים בערב בשכונה, נכנסים, יוצאים, קונים. במידה מסוימת סוג כזה של מכירה כן מקובל לעשות בבית. תלוי איפה שהוא מקובל. כן, אצלנו בשכונה פה זה לא מקובל, אבל יש שכונות שזה מקובל, שיש הרבה אנשים שעושים מכירות כאלה בבית. אז יכול להיות שזה ייכנס לתוך מה ש-- מה שהמהרלב"ח אומר או המאירי. זה דבר שהוא מקובל, אפשר לעשות את זה. יש פה דוגמה יפה שהחתם סופר מביא, במספר ארבע. הוא מביא את המהרלב"ח הזה והוא לוקח אותו להלכה. הוא אומר שיכול להיות שגם כל הפוסקים מודים לו, ככה הוא כותב. ואז הוא מביא סיפור שמישהו מוכר יין בבית שלו ואנשים באים, יושבים ושותים. עכשיו, האם מקובל לעשות את זה

18:08 דובר 2 בבית או לא מקובל? אז הוא טוען שלזמנו זה היה מקובל לעשות בבית. ככה הוא אומר.

18:16 דובר 6 יין.

18:17 דובר 2 למכור יין, למכור. תראו איך הוא כותב את זה. הוא אומר: "והנה דברי המהרלב"ח הנ"ל נראה לדון לזכות שאין למחות במוכרי יין ושכר בביתם ובעלייתם. למה? והדבר ידוע דלא מצי למכרו בשוק. בעיקרו מה שבאים אנשים לשבת שם לשתות לפקוחי פחדא בבית משתה היין." הם לא באים באמת לש-- לשתות את היין רק בשביל לשתות את הטעם של היין. הם באים לשבת ל-- הוא אומר פה, "לפקח את הפחד שלהם", כאילו לשבת בבית משתה היין. עכשיו, איפה זה היה מקובל אצלה-- בזמנו? בבית זה היה מקובל, ליד הבית לעשות את זה. לא בשוק. הוא אומר אחר כך, "ולא שכיח היא השתייה, שסובאי יין בחוצות ורחובות דמרקתא בעיקובה." זה לא מקובל היום שאנשים ברחוב שותים יין ורוקדים ברחובות, אלא איפה עושים את זה? דווקא כן בבתים של אנשים. "וכיון דאי אפשר למכור בשוק, הוה ליה חנות כמכה בפטיש." פה זה לא המכה בפטיש של הלכות שבת. כמכה בפטיש שאמרנו פה במשנה. כן, ולדעת רוב הפוסקים אפילו לכתחילה בלא החזיק אינם יכולים למחות. הוא אומר רוב הפוסקים חוץ מהרמב"ם, שהרמב"ם אמרנו שזה כן רעש תמיד. אבל הוא אומר, לפי שאר הפוסקים אם אי אפשר למחות בפטיש, אומר אותו דבר, כל דבר שמקובל לעשות אותו בבית יהיה מותר. ככה יוצא לפי המהרלב"ח. אז יש לנו פה-- אני חילקתי את זה פה לשתיים, את המאירי ואת המהרלב"ח. המאירי לפי הדרך והמהרלב"ח לפי ההכרח. זה ככה הלשון שלהם יותר. נתתי פה דוגמה של בוקסות של צלילים. אז אם יש רמה של גובה שמקובל להפעיל בבית, אז גם לפי הפוסקים שאומרים שרעש זה בעיה, אז אם זה מקובל אז לכאורה זה יהיה המקובל לעשות.

20:19 דובר 2 לאחרונה נהיה מקובל ווליומים מאוד גבוהים, אה, שאנשים שרים, בדרך כלל גם מזייפים, שרים ככה בכל... אז, אה, לא יודע עד כמה זה נכנס להיות, אה, הדרך. אבל לכאורה לפי הדעה הזאת הקובעת לפי הדרך, לפי מה שמקובל. עכשיו, שבוע שעבר שאלנו מה קורה אם הרעש הוא באמצע הלילה? הוא לא בשעות נורמליות. עכשיו לפי הרמב"ם שאמר שרעש זה בעיה, ודאי שזה בעיה. אבל מה לפי הריטב"א והפוסקים שאומרים שרעש זה לא בעיה? מה, באמצע הלילה חופשי לעשות רעש, הכל בסדר? אז שבוע שעבר הבאתי שתי גישות. עכשיו אני רוצה לשלב גישה שלישית קצת מפתיעה. תגידו מה שאתם חושבים. ראיתי מישהו אחד שכותב את זה. מישהו מהיום. גישה ראשונה אמרנו שבוע שעבר, שכיום כולם נחשבים כחולים לעניין הרעש בבית. כמו שהריב"ש שקראנו שבוע שעבר, שמישהו אמר שאשתו הייתה חולה והרעש מפריע לה, והריב"ש שמע שזה נקרא נזק. אז היום כולם חולים באמצע הלילה כשאתה מפריע, כמו חולים. זו גישה אחת שכאילו השתנה המצב מפעם להיום. עכשיו גישה שנייה שלא אמרתי את זה שבוע שעבר. הם רוצים להגיד ככה. הוא אומר, אותו אחד לא זוכר מי-- מה-מה השם שלו. אמ, לא זוכר. הוא אומר ככה: יש בן אדם שגר ליד הרכבת למשל, או ליד שדה תעופה. יש לו רעש בלילות. כן, שדה תעופה עד כמה שידוע לי הוא סגור בין שתיים לחמש, אבל עד שתיים ומחמש יש רעש. איך הוא ישן בבית? הוא מתרגל. אפילו שזה רעש חזק, הוא מתרגל לאט לאט. זה עוד לילה ועוד לילה ועוד לילה, הוא מתרגל. הוא רוצה להגיד שאין הבדל בין פעם להיום, והוא רוצה להגיד שגם פעם היה מותר באמצע לעשות רעש. תלוי

22:27 דובר 2 איזה רעש, הוא אומר. אם זה רעש חד-פעמי, אז הוא אומר, "בסדר, אז חד-פעמי, לא תישן לילה אחד. זהו, זה נזק? זה לא זה". ואם מדובר באדם שמתחיל קבוע לעשות, אז הוא אומר, "מתרגלים לזה". ככה הוא אומר. זה קצת פלא להגיד את זה. אולי אפשר להגיד את זה, כי יש הבדל בין רעש של רכבת, מטוס, זה משהו שהוא אותו דבר ממש. כאילו שאפשר ככה, האוזן מתרגלת לזה ולא שמה לב לזה. בן אדם פה דופק בפטיש, זה איזה פעם דופק בקצב כזה, פעם בקצב כזה, זה רעש משתנה. אבל אולי אפשר להגיד משהו דומה, שזה התקנת מזגן. בימינו בן אדם מתקין מזגן, זה קרוב לחלון של השכן והוא מפעיל את זה בלילה. הוא אוהב לישון עם מזגן. המזגן עושה רעש. כמובן, כמובן, שוב, הכל פה לכתחילה צריך בהסכמה ולנסות לקנות מזגן עם רעש שקט ולנסות להרחיק מהחלון של השכן וכולי. אבל אולי זה דבר שהוא דומה למה שהוא מזכיר, שזה משהו שאפשר אולי להתרגל אליו. שוב, זה תלוי איזו רמת רעש, באיזה שעות וכולי.

23:41 דובר 7 נגר שדופק בבית.

23:45 דובר 2 דופקים.

23:48 דובר 7 כן. מה אפשר או אסור?

23:49 דובר 2 זהו. עכשיו לפי הרמב"ם, אם זה רעש שהוא מטריד אז אפשר למחות. כך יוצא לפי הרמב"ם. לפי-- אפשר למחות בו, כן. הוא צריך לבקש רשות. איך? זהו. עכשיו, אם זה בזמן כזה כשיש רעש בין כה וכה בחוץ וזה, ואין כל כך שמים לב לרעש הזה, אז הוא לא מטריד, אז הוא לא נזק. אבל אם הוא מטריד, לא משנה באיזו שעה, אם הוא מטריד, הוא משהו שהוא מפריע, לפי הרמב"ם זו תהיה בעיה. לפי שאר הפוסקים, מה הרמ"א יגיד? אני עושה את זה בבית שלי. זה לא עניין שלך מה שאני עושה בבית. עכשיו שוב אני מזכיר, כל זה זה עדיין בלי קשר. לא דיברנו על התקנות של היום, עד כמה משפיעות עלינו. נדבר על זה עוד מעט. עכשיו, שיטה שלישית לגבי רעש באמצע הלילה, ראיתי כמה וכמה שכותבים את זה. הם אומרים גם אז הייתה בעיה של אמצע הלילה. גם לפי הפוסקים המקילים שאומרים שרעש זה לא נזק, הם אומרים-- מה המשנה כתבה? חנות שבחצר, יכול למחות בנכנסים והיוצאים, לא יכול למחות בקול הפטיש. מתי עושים-- עובדים עם פטיש? מתי פותחים חנות? ביום, אז פותחים את החנות. המשנה בכלל לא דיברה על הלילה. היה פשוט לה, ככה אותם מחברים אומרים, היה פשוט למשנה שבאמצע הלילה לא עושים רעש, לכן היא לא כתבה את זה. גם לפי המקילים, זה עוד, עוד גישה. עכשיו, מה שדיברנו מקודם, מה קורה למשהו שהוא זמני? אז יש משהו מעניין. יש משהו אחר לגמרי. לא נושא, לא רעש ולא איזו קריאה ושמיעה. אבק ומוץ. מישהו שפותח גורן ואז יש-- מעיף כל מיני חלקיקים ומפריעים לאנשים. אז כתוב שצריך להרחיק את

25:48 דובר 2 הגורן מהעיר בשביל שזה לא יפריע לתושבים. הלשון שם, מרחיקים את הגורן הקבוע מהעיר, ככה הלשון. אומר על זה הסמ"ע. הסמ"ע זה ספר מאירת עיניים. הוא אומר ככה, תסתכלו במספר חמש. הוא אומר, עיין פרישה ודרישה. פרישה ודרישה זה חיבורים שהוא כתב על הטור. שהוכחתי בפירוש דברי הרא"ש והטור והמחבר במה שכתבו קבוע לאפוקי ארעי, ובזה כשהוא ארעי ובאקראי לא גזרו עליו להרחיק. זה לא כמו שטען המגיד משנה בדברי הרמב"ם, עיין שם שהארכתי בזה. הוא אומר בכוונה כתוב פה גורן קבוע, כי לא דיברו-- כל מה שדיברו זה לא דיברו על נזקים שהם זמניים ובאקראי. עכשיו הוא לא דיבר על רעש, הוא לא דיבר על דברים שלנו. אבל ראיתי, אה, חלק מפוסקי זמננו שרוצים להגיד שלפי זה אם אתה עושה איזה אירוע חד־פעמי בבית, לא משהו שהוא סדיר או שגרתי, אז יהיה אפשר להקל מהעניין הזה שזה זמני, לכן זה לא ייקרא נזק. עכשיו לפני שנעבור לנושא של התקנות, אני רוצה רגע להגיד עוד משהו אחד קטן. אמרנו שבוע שעבר שאם השכן הוא חולה, אז לכולי עלמא אתה צריך להתחשב איתו ולא לעשות, לא להכות בפטיש ולא להפריע, כי ההכאה הזאת זה נזק בשבילו. איך? צריך. חייב. חייב. חייב. כן. עכשיו השאלה היא מה פירוש שזה מזיק לו? מה ההגדרה מזיק לו? מה זה, זה מטריד אותי? זה אני חולה, אני צריך יותר מנוחה. מה, מה רמת הנזק? אז אותו מהרלב"ח שהזכרנו מקודם שדיבר מה רגילות, אה, מה שאפשר לתקן מתקנים, מה שהכרחי לא הכרחי. הוא מביא יסוד. מה ההגדרה שזה מזיק? מה פירוש מזיק? היה סיפור שם אצלו. מישהו פתח משהו. אז הוא אומר ככה.

28:04 דובר 2 תסתכלו מספר שש. הטענה השלישית שאשת ראובן הייתה חולנית ומזיק לה בראשה. אותו אחד טען את אותה טענה כמו שהרב של דין, שהיא חולה וזה מזיק לה. אז הוא אומר ככה: גם זו אינה טענה, וכאן זה לא קשור למקרה שלנו, כי כל ימי חייהם אינו מזיק לשום אחד מהדרים בחצר, לא קטן ולא גדול, ושום אחד מהם לא יצא מהחצר ולא יצא בשביל קול הריחיים. אדרבה, יגורו שם כל ימי חייהם אם יניחו אותם שם. גם ראובן שוכר חצר מהגוי, אף על פי שנודע בחצר טהורה לכל, אין עובדים אותו בריאים כן יהא תמיד ולא יזיק להם קול הריחיים כלל אם יזקינו לגור בהיו בחצר. הוא אומר פה מה ההגדרה של נזק ברמה כזאת שהחולה אומר אני צריך לעבור דירה מרוב שאתה מפריע לי, זה פשוט מזיק לו. הוא מחפש מה לעשות, הוא מחפש פתרון. אז אני אומר תשמע, אם במקום שהוא יחפש לעבור דירה אז אתה צריך להימנע מהשימושים האלה. עכשיו איזה שימושים? אמרנו שבוע שעבר אפילו שימושים מקובלים, ככה יוצא לפי אדמו"ר הזקן, אפילו שימושים מקובלים אם לא מוכרחים ויש לך פה מישהו שהוא חולה, אתה מוכרח להתחשב בו ולא להפריע לו. אבל צריך שזה יהיה ברמה לכאורה. אני לא מסכים איתך על הרווח הזה, אבל לכאורה צריך להיות ברמה שזה ממש מזיק לו, לא רק סתם הטרדה קטנה. אוקיי, עכשיו. יש פה כמה דוגמאות שהזכרנו אותן בעצם. יש פה את הפעוטון. אמרנו שלכאורה בימינו כן מקובל לעשות את זה בבית. אני לא יכול להגיד לו תצא לעשות את זה בשוק. פעוטון עושים בבית. למשל, אם זה יהיה עיר מסוימת או ארץ מסוימת שיש רק מעונות. אנשים לא עושים

30:06 דובר 2 פעוטון בבית, פתאום מישהו יבוא, יעשה פעוטון בבית, אז זה כבר יהיה שונה. זה יהיה כמו חנות. מכירות ביתיות לכאורה זה יהיה משנה אם זה מכירה זמנית או קבועה. אם זה פעם בכמה חודשים מכירה, אנשים נכנסים, יוצאים, בסדר, זה לא נקרא נזק חד פעמי, אבל אם זה משהו קבוע אז זה יהיה בעיה. אלא אם כן מקובל באותו אזור לעשות מכירות בבית קבועות. ומכונת כביסה או מזגן שמרעישים. בעיקרון זה מקובל בזמננו שמתקינים מזגן, מכונת כביסה טיפה רועשת. אני לא יודע, בשעות באמצע הלילה זה כבר משהו אחר, אבל בשעות מאוחרות של הערב. אבל אם למשל יש למישהו מכונת כביסה שהיא ישנה מאוד והיא רועדת ברמות לא מקובלות, אז זה יהיה כבר שונה. או שהמזגן שלו מדי ישן ועושה רעש ממש מטריד, זה כבר שונה. עכשיו מה לגבי החוקים, תקנות וחוקים? קודם כל הזכרנו הרבה פעמים את המושג של דינא דמלכותא דינא. יש מחלוקת גדולה עד כמה זה חל בארץ הקודש מצד כמה סיבות. מצד שזה ארץ ישראל, מצד זה שזה יהודי. יש כאלה אומרים שזה רק במלך גוי. למרות שהרמב"ם ואדמו"ר הזקן כבר אומרים גם מלך ישראל שייך בו דינא דמלכותא דינא, אבל בארץ ישראל יש פוסקים שאומרים שזה לא שייך. למה? כי הכוח של המלך זה מצד שהארץ שייכת לו. וארץ ישראל היא לא שייכת למלך, היא שייכת לכולם, לשבטים. עוד דבר שאומרים פוסקי זמננו, שגם מלך ישראל שיש לו כוח על התושבים זה בגלל שהוא עושה את מצוות התורה והוא כפוף לקדוש ברוך הוא. אבל שקם שלטון יהודי שעושה לא כמו התורה, לא ייתכן שהתורה תיתן להם כוח לעשות נגד התורה. ככה הרבה פוסקים אומרים. אבל

32:11 דובר 2 זה שוב, זה נתון ל-- יש כאלה שאומרים שכן, יש אומרים שלא. השאלה מה בנושא שלנו? אז א', יש חתם סופר שאומר שאם זה תקנות כאלה שנועדו לעשות סדר ציבורי ולא נגד התורה, אז כן שייך בהם דינא דמלכותא דינא. ככה הוא אומר. השאלה היא דבר שני, מה קורה אם התקנות האלה הפכו למנהג? אדם עכשיו קונה דירה. היום אדם קונה דירה, הוא יודע שהוא קונה דירה על סמך זה שאם הוא יעשה רעש אחרי אחת עשרה יזמינו לו משטרה. ולפני-- ואם השכן שלו יעשה רעש לפני אחת עשרה הוא לא יגיד לו כלום, כי הוא יודע שיש תקנות כאלה. זאת אומרת, זה דבר שהוא כבר מקובל. השאלה אם זה שכולם עושים את זה, זה נקרא שכולם מחלו אחד לשני. זאת אומרת, בוא נגיד יש שני שכנים ספרדים, שופטים לפי השולחן ערוך. בשולחן ערוך כתוב שרעש זה נזק. אבל מה? הם מחלו אחד לשני כי ככה כולם נוהגים. השאלה אם תופסת המחילה בזה או לא. אז נראה שיש מקור אחד שנראה לכאורה שלא תופס, אבל מקור שני שנראה שכן תופס, ונסביר מה ההבדל. אני לא אאריך פה, זה קצת עיוני, אבל הרא"ש, מספר שבע, הוא נותן דוגמה. מישהו מביא-- אומר לשני, "קח את הבגד הזה, תקרע אותו. קח את הכלי הזה, תשבור אותו. קרע כסותי, שבר כדי". ככה הוא אומר לו. אמר לו, אמר לו אתה תהיה פטור, לא אמר אתה תהיה פטור. לא משנה, אני לא אכנס לדברים האלה. ואחר כך, לפני שהוא בא לעשות את זה בפועל, הוא אומר סליחה, סליחה, סליחה, סליחה, אני חוזר בי. האם אותו אחד יכול להגיד לו אין מה לעשות, אמרת, נגמר הסיפור.

34:01 דובר 2 אני עכשיו שובר את זה. או שאמרתי ועכשיו חזרתי בי. אומר הרא"ש, ודאי שהוא יכול לחזור בו. אני לא יכול להגיד מחלת. למה? כי הנזק עדיין לא קרה. הוא מחל, אבל הנזק לא קרה. אם אחרי שכבר שברתי, אין מה לעשות, מאוחר. אבל לפני ששברתי אני יכול לחזור. לפי זה הוא אומר, אם למשל אחד מחל לשני, אתה יכול להסתכל, להסתכל לי בחצר חופשי. אל תבנה מחיצה, תסתכל לי בחצר חופשי. הוא אומר מצד העניין אני יכול לחזור בו ולהגיד לו עד עכשיו הסכמתי, עכשיו כבר לא, כי הנזק העתידי עדיין לא קרה. זה נזק חדש. לפי זה לכאורה, גם אם כולם הסכימו. נכנסתי לדירה, קניתי את הדירה, ידעתי שעושים רעש עד אחת עשרה. הסכמתי, נכון, אבל מעכשיו אני לא מסכים. לכאורה. אבל יש מקור אחר. זה מספר שמונה. נסיים במקור הזה וזה מופיע גם באדמו"ר הזקן להלכה. מה קורה אם אדם מעביר צנרת ברשות הרבים? מתחת לרשות הרבים. מעביר צנרת. יש לו-- הוא בונה עכשיו בית. היום הכל מסודר, אבל בוא נגיד תקופה טיפה יותר מוקדמת. אדם בונה בית, יש לו-- רוצה לעשות ניקוז. הוא חופר מתחת הרחוב ומעביר שם את הניקוז. איך מותר לו? הרחוב הזה שייך לבעלי רשות הרבים. הם הסכימו לך לחפור שם מתחת ולהעביר שם את הניקוז או מים וכל הדברים האלה? יש פה שאלה שהרא"ש נשאל עליה, איך זה מותר. אותו רב שואל עוד, אומר גם אם אנשים מחלו לו, אי אפשר. מאות שעות הם לא יכולים למחול. לאסוף את כל העולם ביחד שימחלו לך על זה. אי אפשר. אז הוא אומר ככה. הוא מביא בהתחלה שזה בעיה ואז הוא אומר ככה: "ומכל מקום

36:03 דובר 2 עכשיו נהגו בכל המקומות ובכל הערים לעשות לעולם כל ביבים של העיר חלולים תחת קרקע רשות הרבים, לכלא יש שם עם השמים. וכל בעלי בתים מכסים אותם, ואין אדם נמנע בכך, והכול הורגלו בכך, עד שכל מושב הערים עליהם נסמך". הוא אומר, עכשיו כולם עושים ככה, כולם חופרים מתחת. מה זה עוזר? עכשיו נדלג קצת. בשורה-- בקטע-- בסוף הקטע, "וכאילו הכול מוחלים בכך ורוצים, ועשו את שאינו זוכה ואת שאינו רשאי כזוכה וכרשאי". נמשיך, הוא ממשיך עוד דברים. הוא אומר ככה, הוא אומר, אני אומר לך, כן הביא את זה יותר במפורש. ברגע שכולם עושים ככה, אתה רוצה שהשני יעשה. למה? כי אתה רוצה שמתי שאתה תצטרך או הבן שלך יצטרך, אתה גם ת-תעשה ככה. אז דבר שכולם נוהגים לעשות אותו, זה כאילו מחלו כולם אחד לשני. עכשיו אולי אני אבוא ואגיד בסדר, עד עכשיו מחלתי, וכמו שהרא"ש אמר, חזרתי בי, עכשיו אני חוזר בי. אבל פה זה שונה. אתה לא יכול, למשל אתה עושה עסקה עם מישהו. אני מוחל לך על החוב הזה, אתה מוחל לי על החוב הזה, או שני דברים שאחד מול השני. אתה לא יכול להגיד אחרי שהוא עשה את החלק שלו, "או, אתה תכין לי עכשיו כוס תה, מחר אני אכין לך כוס תה". הוא הכין לך את הכוס תה, אתה אומר אני חוזר בי ולא עשיתי קניין, אני חוזר בי. זה לא עובד ככה, יש משהו הדדי. אז הוא הסכים על סמך זה שאתה הסכמת. הוא עשה את החלק שלו, אתה לא יכול עכשיו פתאום לחזור בך. אתה בעתיד, כשתרצה לחפור את המחילה מתחת ה-הרחוב, לא יוכלו לעצור אותך כי כולם מחלו

37:56 דובר 2 אחד לשני. אז מה עכשיו אתה מגיע ועוצר את השכן שלך? בהמשך, לא יודע אם השכן הזה יהיה או לא יהיה, אבל אתה כן יש לך זכות והוא אין לו זכות? ברגע שכולם פה מוחלים אחד לשני זה הפך להיות זכות כללית. לכאורה זה ההסבר שלא יהיה אפשר כבר למחות על זה. לפי זה, את אותן תקנות שהיום הן מקובלות שאחת עשרה זה הגבול, לפני אחת עשרה אפשר לעשות רעש, אחרי אחת עשרה לא, לכאורה ברגע שזה נכנס, כשאדם נכנס וקונה את הבית, על דעת זה, יודע שככה זה מקובל, הוא לא יכול לבוא ולהגיד, כי הוא יודע שככה מקובל. זה לא אומר שאני צריך להתחשב. בכל זאת, אם אני יודע שיש למשל תינוקות שישנים מוקדם, יכול להיות שזה דומה לחולה שאני צריך כן להתחשב ולא לעשות רעש. תלוי גם אם זה מוכח אצלי, לא מוכח. זה משהו שהוא אני סתם רוצה לשמוע מוזיקה בקולי קולות ואני יודע שיש לידי תינוקות שישנים, אני צריך להימנע מזה. אבל בואו נגיד, איזה דברים, אני רוצה לעשות אירוע, רוצה לעשות דברים שעושים רעש. אז לכאורה אנחנו כן נהיה כפופים לאותן תקנות בגלל שכולם כבר קיבלו את זה על עצמם, זה הפך להיות ככה המנהג ומחלו זה לזה. ככה לכאורה נראה.