האזנות סתר והקלטות - הרב ישראל מעטוף שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 אנחנו, כמו בכל דברי תורה שמזכירים עניין אחד, נזכרים בעוד עניין ובעוד עניין. אז התחלנו עם שכנים, היזק ראייה בין שכנים. דיברנו על מצלמות, היזק ראייה יותר ששייך להיום. ואז דיברנו קצת על היזק שמיעה. האם שייך היזק שמיעה? הזכרנו בקצרה את הנושא של היזק שמיעה, אבל בעצם היזק שמיעה זה משהו יותר רחב. היזק שמיעה זה לא רק-- זה גם שייך בין שכנים, אבל זה שייך גם בכלל בין איש לרעהו. לשמוע משהו ש-שאני לא רוצה לשמוע, להשמיע. יש לזה כמה דוגמאות. קודם כול, להקליט את השני. האם מותר להקליט את השני בלי רשותו, בלי שהוא יודע? האם מותר להאזין? זה ברור לכולם שאסור, אבל מה האיסור בזה? להאזין לשני בשיחה שהוא לא רוצה שישמעו. האם מותר לשתף הקלטה? מישהו שולח לך הקלטה. אז בעיקרון אין הבדל כל כך בין הקלטה לבין, אה, חומר כתוב, אבל הקלטה אתה שומע את הבן אדם בעצמו. חומר כתוב אז יש, עושים העברה. אתה לא בדיוק-- אתה לא תמיד יודע מי, מי כתב את זה, זה קצת יותר קל, אבל קול של מישהו, שומעים אותו מדבר ולפעמים לך זה פשוט, אמר לי איזה משפט, לא נראה לך יש בזה איזושהי בעיה, אבל אתה מעביר את זה למישהו אחר, יכול להיות שזה יוצר מזה בעיה. אותו משפט תמים שהוא אמר. השאלה אם הדבר הזה מותר או ראוי, אסור. יש בזה כל מיני מקורות. אני מזכיר דבר ראשון את מה שלמדנו כבר. אני אזכר פה בתהליך. כל שיעור אנחנו מתחילים כדי לראות איפה אנחנו אוחזים. אז דיברנו על היזק ראייה וכל הפרטים של היזק ראייה, ועכשיו הוספנו עוד משהו של האזנות סתר והקלטות, שזה

02:18 דובר 2 בעצם סוג של היזק שמיעה. אז יש האזנת סתר, להקשיב לשני שכולם מבינים שזה אסור. אבל מה הסיבה לאיסור? איזה פרטים יש באיסור הזה? יש להקליט שיחות. אז החוק אומר שאם אתה צד לאיזו שיחה אתה יכול להקליט אותה כי אתה בעצמך נוכח בשיחה הזאת, שזה הרבה היגיון, כי אתה בעצמך אתה שומע את זה. אין פה איזה משהו שאסור לך לשמוע אותו. אתה רק מתעד אותו, מקליט אותו. השאלה לפי ההלכה מה הדין בזה? ודבר שלישי זה לשתף את זה. לשתף את ההקלטה לאחרים. אז נראה לגבי היזק ראייה, מה הטעמים. נראה מה חל אצלנו ואחר כך נדבר בעוד דברים. היזק ראייה, אמרנו, עניין של צניעות. אתה רואה את השני כל היום, זה בעיה של צניעות. עין הרע. איך?

03:22 דובר 3 רואה תמונה.

03:23 דובר 2 כל היום רואה זה מצב של זה כל היום.

03:26 דובר 3 מה הוא עושה ברגע הנוכחי.

03:29 דובר 2 כן. עכשיו באמת אפשר לדייק מאדמו"ר הזקן גם. ראיתי שפוסקים מביאים מאדמו"ר הזקן. פרט שרואים באמת שהיזק שמיעה והיזק ראייה זה אותו הרעיון. תכף נראה לשון של אדמו"ר הזקן. עין הרע ולשון הרע. עכשיו, עין הרע זה דין מיוחד לעין. המסתכל הוא יכול לגרום לנזק לשני. אבל לגבי צניעות ולשון הרע, מה זה לשון הרע בעצם? מה זה היזק ראייה משום לשון הרע? הראנו שאתה מסתכל אצל השני, אתה רואה מה יש לו וזה סוג של רכילות. אתה מתעסק בדברים של השני. אז אם אתה שומע את השני זה אותו דבר. אתה מרכל אחריו, אתה מרגל אחריו. אז הסיבה שייכת גם פה. ומה זה הצניעות? בוא נראה את הלשון של אדמו"ר הזקן. כבר לא הבאתי אותו פה. כבר רואים אותו בכל השיעורים. קראנו אותו כמה פעמים. עכשיו זה לא נמצא בדף. אדמו"ר הזקן מדבר על היזק ראייה, הוא מתחיל עם עין הרע ואחר כך הוא ממשיך, "ואפילו בעסקיו ומעשיו של חברו שאין בהם חשש היזק עין. אם עושה בביתו וברשותו אסור לראות שלא מדעתו. למה? כי שמא אינו חפץ שידעו ממעשיו ועסקיו". הלשון של הלא חפץ שידעו ממעשיו ועסקיו. אז מה לי יודעים באמצעות ראייה? מה לי יודעים באמצעות שמיעה? אלא מה? אז למה זה לא? למה לא הוזכר היזק שמיעה? בוא נחזור עכשיו למקורות שקראנו בפעמים שעברו, היזק שמיעה, שאין בעיה של היזק שמיעה, ונבדוק למה באמת אין בעיה, למה היזק ראייה יש בעיה שידעו ממעשיו ועסקיו ובשמיעה לא. אז נראה דבר ראשון את המאירי. זה בעצם שני מקורות שכולם מביאים אותם. כנראה זה המקורות היחידים שמצאו בנושא הזה של היזק שמיעה. מקור ראשון זה המאירי. אומר המאירי מספר

05:42 דובר 2 אחד: "כל שיסתלק היזק ראייה הולכין אחרי המנהג ואף מחיצה קלה שבקלות". אם יש שניים שנמצאים בחצר, חצר-- שתי חצרות ועושים ביניהם מחיצה, אפילו מחיצה קלה שבקלות לא רואים אחד את השני זה מספיק. "ואין חוששים להיזק שמיעה כלל. רצונו לומר שהקול נכנס משם לכאן להדיא מתוך דקות המחיצה, שסתם בני אדם נזהרים בדיבורם." אין בעיה של היזק שמיעה כי נזהרים בדיבורם. מה בעצם העומק פה? היזק ראייה אין מה לעשות. הוא כבר לא שם שם מחיצה. הוא מסתובב שם, מתעסק שם, השני רואה אותו. הוא לא, הוא לא יכול לכסות את עצמו. אבל לגבי שמיעה, מדבר יותר בשקט. ואגב, דיברנו כל הזמן, לאדמו"ר הזקן יש הבדל בין רואה למסתכל, כן? אמרנו שחוסר פרטיות זה גם בראייה בעלמא. אם זה מקום, מקום פרטי של בן אדם, אתה מסתכל, ראייה בעלמא זה כבר נזק. זה כבר אסור. אם מותר לך לראות אז יש, אז יש בעיה על להסתכל. להסתכל זה רמה יותר גבוהה. לכאורה אותו דבר זה גם בשמיעה. יש. תגידו, מה אתם חושבים? איזה מקביל לראייה ומקביל להסתכלות? איפה אנחנו קוראים לזה בשמיעה?

07:10 דובר 4 גם בהאזנה.

07:11 דובר 2 נכון, יש לשמוע את השני ויש להאזין לו. עכשיו לגבי ראייה אמרנו מי שרוצה להציל את עצמו שהשני לא יראה אותו, אין לו שום פתרון חוץ מלשים מחיצה. לגבי שמיעה, מי שרוצה להציל את עצמו שהשני לא ישמע אותו, מה הוא צריך לעשות?

07:28 דובר 4 לדבר.

07:28 דובר 2 לדבר יותר בשקט. אז אם בן אדם למשל בבית שלו צועק על הילדים או צועק על הזה-- עושה-- צועק והשני שומע אותו מהקיר הסמוך, אין פה בעיה של היזק שמיעה. הוא הגביה את הקול עד כדי כך ושומעים אותו. זו בחירה שלו.

07:47 דובר 4 אבל אם גם בלחש

07:50 דובר 2 השאלה היא עכשיו האם עד כדי כך אנחנו נעשה בגלל זה. מה אמרנו לגבי היזק ראייה? תיקנו חכמים שבגלל ההיזק ראייה, בגלל כל הבעיה שהזכרנו, נוצר חיוב לבנות ביניהם מחיצה. חיוב כזה לא יצרו לגבי היזק שמיעה, כי בדרך כלל אפשר-- סתם בני אדם נזהרים בדיבורם. לא יצרו לגבי היזק שמיעה, לשים ביניהם איזשהו בידוד או משהו כזה בשביל שלא ישמעו אחד את השני. נקרא עוד מקור לקולא, המקור השני. איך? עכשיו השאלה-

08:30 דובר 5 של ההגנה בין-

08:31 דובר 2 אה, אז אני אומר עכשיו מה קורה אם בן אדם-

08:34 דובר 5 שם את האוזן לדלת.

08:35 דובר 2 מקשיב לשיחה של השני ב-ב-בבית, בבית השני, זה כבר משהו אחר. למרות שאמרנו שהיזק שמיעה לא, לא חושבים להיזק שמיעה, אבל אם אתה מתחיל להאזין לשני זה כבר, אה, נזק. מה אומר אדמו"ר הזקן? למה הוא לא רוצה שידעו ממעשיו ועסקיו? ואתה מאזין לשני, אתה יכול להתחיל לדעת כל מיני דברים שאולי לא רוצה שידעו. אז עוד מעט נראה עוד כל מיני מקורות למה זה אסור, אבל לכאורה המקור הראשון לאסור, הראשון מבחינתנו אחרי כל מה שלמדנו, זה מה שאדמו"ר הזקן אומר. בדיוק כמו שיש היזק ראייה, יש גם היזק שמיעה, אבל לא היזק שמיעה שרק לשמוע בעלמא, כי זה אפשר להישמר מזה. אבל להאזין לשני.

09:18 דובר 5 לא רק בבית. מי שיושב סתם לידם או בדלת השכנים זה אותו דבר.

09:23 דובר 2 נכון, נכון, צריך להיות. יש מצבים שאנשים מדברים כל כך בקול שכבר... אז נכון, אם אתה מתעסק עם משהו אחר אז אתה מנסה לא להתרכז, אבל לפעמים זה קשה. קשה לא להתרכז, לא לשמוע את זה. אבל, אה, זה הם בעצם הזיקו את עצמם כי דיברו כל כך בקול. ויש משהו בספר חסידים, משהו מעניין. ספר חסידים אומר, ספר חסידים מביא שאם מישהו בא להתפלל בבית הכנסת והוא רואה שם את ראשי העיר יושבים באיזושהי אסיפה, אז שילך להתפלל במקום אחר, כי אולי הם לא רוצים. לא יודע אם דובר שם, ראו אותו או לא ראו אותו, אבל אפילו שהוא בעצם יש עניין להתפלל בבית הכנסת, שילך להתפלל במקום אחר בשביל שלא ישמע דברים שלא צריך לשמוע. אוקיי, אז זה מה שלמדנו לגבי היזק ראייה שלכאורה מקביל להיזק שמיעה. רציתי לקרוא מספר שתיים. ה... רבי אליהו מזרחי, הרא"ם אומר, "ולא יטען מהשמיעה ששומעים זה לזה, דלא אשכחן בכל התלמוד היזק כי האי גוונא, ואין סברא לחלק בין חצרות לבתים וכולי." הוא אומר כמו שבחצר אמרו שיכול לשים מחיצה אפילו דקה, אפילו שיש בעיה ששומעים לא התייחסו לזה. אותו דבר גם בבית, אם מישהו רוצה להרחיב את הבית שלו כי זה השטח שלו פרטי והוא מגיע עד מקום שקרוב לשני, השני לא יכול למנוע ממנו. מה, מה כן? זה באחד הספרים של ימינו. מה קורה אם בן אדם רוצה להרחיב בשטח המשותף? אז בוא נגיד שכל השכנים מסכימים ושכן אחד אומר, "אתה מתקרב אליי ועכשיו אני בגלל שאתה מתקרב אליי אתה תשמע את הדיבורים שלי". פה תמיד צריך לזכור מה שאמרנו כל הזמן. ברגע שאתה משתתף ב-ב-- משתמש בשטח משותף של מישהו או

11:15 דובר 2 פרטי או משותף של אחרים, אז כל הפרעה הכי קטנה יכולים להגיד לך, "אנחנו לא רוצים. אנחנו לא נותנים לך את השטח שלנו בשביל שתפריע לנו". אז אפילו שאין מושג של היזק שמיעה בנושא הזה, אבל אם אתה משתמש בשטח של מישהו או שטח משותף, הוא יכול להגיד לך, "לא". אתה לא יכול להגיד לו, "מה זה? מידת סדום". זה לא מידת סדום. אתה מתקרב אליי ואתה תשמע את הדיבורים שלי. אז זה הנושא של מה שלמדנו היזק ראייה שמקביל קצת להיזק שמיעה. עכשיו עוד כמה איסורים ששייכים לנושא הזה של להאזין לשני בלי רשות. עכשיו בהאזנה הזאת בלי רשות יש כמה וכמה דרגות. בואו נראה מהקל אל הכבד. יש להקליט מישהו. להקליט מישהו במצב שאתה שומע אותו בהיתר.

12:15 דובר 2 אתה מקליט אותו בשיחה ביניכם. עצם ההקלטה, לכאורה אין בה שום נזק, בהקלטה עצמה. אבל מה? ההקלטה היא נותנת אפשרות שאחר כך ייצאו מזה תקלות. יהיה אפשר אחר כך לשתף וכולי. דבר שני זה להשמיע את ההקלטה הזאת למישהו.

12:38 דובר 6 למישהו אחר.

12:39 דובר 2 איך?

12:40 דובר 6 למישהו אחר. לא נותן לאדם.

12:42 דובר 2 הוא עצמו לשמוע עוד פעם לכאורה אין בזה בעיה והוא משמיע את זה לבן אדם אחר. עכשיו, בזה עצמו יש כמה דרגות. יש השמעה, יש השמעה סתם למישהו. שלחו לך הקלטה, אתה משמיע את זה למישהו אחר. לכאורה אין בזה כל כך בעיה. תכף נראה. יש להשמיע סוד. זאת אומרת שמישהו אמר לך, "זה סוד, אל תגלה את זה", ואת זה אתה משמיע. אז כולם מבינים שזה בעיה. השאלה אם שזה איסור תורה במה זה כלול. יש להשמיע גנאי, משהו שהוא מגונה ל-לשני אבל אפילו לא אמר לך, "אל, אל תספר לאחרים", אבל זה גנאי. ויש, הכי גרוע זה להשמיע שקר. מה פירוש? לקחת את מה שהוא עשה, מה שהוא שלח לך, לעשות לזה כמו שהתקשורת עושה ואז להוציא את הדברים מהקשרם ולהשמיע את זה. פה זה רמה הרבה יותר גבוהה. בטח כולם כבר מנחשים את ההבדלים בין הדברים, אבל בואו נראה מה ש... התורה אוסרת. יש לנו שלושה איסורים: יש רכילות, יש לשון הרע ויש הוצאת שם רע. רכילות לפי רוב הפוסקים זה לספר על השני דברים, דברים שראית אצל השני, דברים שהשני אמר. אפילו שאין בזה שום גנאי והוא לא אמר לך לא לספר, זה רכילות. לשון הרע זה כבר רמה יותר גבוהה, שזה כבר גנאי. והוצאת שם רע זה כבר שקר. זה בעצם שלוש הרמות באיסורים של התורה. עכשיו נראה מקורות. נתחיל מה שראינו מקודם. להשמיע סוד. מישהו סיפר לך סוד ואתה מספר אותו לאחרים. מה יש בדבר? אז בוא נראה. מקור מספר שלוש. תנו רבנן, מנין לכשיצא. מדובר פה על הדיין שישב בדין תורה ופסקו שם לפי הרוב. מנין לכשיצא לא יאמר הריני מזכה וחברי

15:00 דובר 2 מחייבים. אבל מה אעשה שחברי רבו עליי? מנין שאסור לדיין להגיד: "תשמע, אני הייתי מהמזכים, פשוט הרוב היה מחייבים". אסור לו להגיד את זה. מנין? תלמוד לומר לא תלך רכיל בעמך ואומר הולך רכיל מגלה סוד. זה פסוק ממשלי, תכף נזכיר את הפסוק הזה. אז יש פה בעצם סוג של רכילות שהדיין מספר מה קרה בחדר הפנימי.

15:28 דובר 6 מותר להגיד שתיים היו בעד, שלוש נגד?

15:35 דובר 2 לכאורה זה לא נכלל פה ב-באיסור הזה.

15:37 דובר 6 שואל, יש עכשיו דיון, למשל... אני חושב שזה לא דבר להגיד במצב כזה שתיים היו בעד, שלוש נגד, אז תפסיקו בתוך השעה או לבעל דין יהרוג.

15:46 דובר 2 לא רק זה, יש כאלה שכותבים בנוסח "במותב תלתא הוינא", והם כותבים בצורה מיוחדת שיבינו שזה היה פסיקה של רוב ולא שכולם אמרו ככה, כי בסוף כל הדיינים חותמים על זה. דיין חתום על משהו שהוא בכלל לא רצה לפסוק, והדיין חייב לחתום. יש בזה דינים שלמים. הוא יכול להימנע מלחתום. בעיקרון הוא חייב לחתום אפילו שזה הפוך ממה שהוא פסק. אז לכן בפשטות להגיד שהיה פה רוב ולא, אה, קול אחד, פשוט אין לזה בעיה. עכשיו הגמרא מספרת: "ההוא תלמידא דנפיק עליה קלא דגלי מילתא דאיתמר בי מדרשא". נעלה קודם על הסוגריים. "בתר עשרין ותרתין שנין". תלמיד, יצא עליו קול שהוא סיפר מה שסיפרו בבית המדרש אחרי עשרים ושתיים שנה. כבר היה חוק ההתיישנות, הכל כבר היה, והוא סיפר. הדליף. כן? "אפקיה רב אמי מבי מדרשא", הוציא אותו רב אמי מבית המדרש. "אמר: דין גלי רזיא", הבן אדם הזה הוא מגלה סוד, הוציא אותו מבית המדרש אחרי עשרים ושתיים שנה. עכשיו מה היה שם? מה, מה בדיוק אמרו שם בבית המדרש? אז פה יש דעות בראשונים. בסוגריים הבאתי את הרמ"ה, יד רמה. הוא מוסיף, הוא מביא את הציטוט של הגמרא, הוא מוסיף על זה שתי מילים: "בתורת סוד". זאת אומרת, סיפרו את זה בבית המדרש בתורת סוד והוא גילה את זה. אז רואים מהיד רמה שככה הוא מבין את הגמרא, שאם מישהו מספר סוד זה בכלל-- מה ש-- מה שהיה משהו פה בסיפור, זה קשור גם להולך רכיל. קוראים לזה גם הפסוק: "הולך רכיל מגלה סוד". אחר כך אבל נראה פירושים אחרים בפסוק הזה. רש"י אבל לעומת זה, רש"י אומר: "בדבר לשון הרע היה". רש"י אומר שזה היה שם משהו של גנאי.

17:41 דובר 2 זה כבר עניין של לשון הרע, ואותו תלמיד סיפר משהו של גנאי שסופר בבית המדרש. הסמ"ג, הסמ"ג, לעומת מה שאדמו"ר הזקן מביא את הסמ"ג, לא אותו קטע, קטע שונה, אבל את הרעיון של הסמ"ג. בוא נראה את הסמ"ג. "ואם האומר הדבר הזהיר שלא לומר". אם מישהו הזהיר. הוא אומר ככה: "רכילות זה שאתה מספר משהו שראית לבד. אם משהו שנעשה ברבים וזה התפרסם והכל, אז אין בעיה של רכילות. אבל אם הרב הזהיר: 'אל תגיד את זה לאחרים', אז פה אפילו אם זה היה בפני רבים, יש פה בעיה לספר את זה". ככה אומר הסמ"ג. "ואם האומר הדבר הזהיר שלא לומר, אפילו אמרו בפני רבים יש בו לשון הרע. כדאמרינן בפרק זה בורר: 'דההוא תלמידא דגלי מילתא דאיתמר בי מדרשא' וכולי". הוא מביא את אותה גמרא שדיברנו על התלמיד. הוא אומר: "שמה הזהירו לא לספר את זה, אז נראה אסור לספר את זה אפילו אם זה משהו שהוא התפרסם כבר". בכל אופן יהיה אסור לספר, וזה נקרא לשון הרע או כולל לשון הרע. עכשיו הרבה פעמים נראה את הרכילות והלשון הרע מעורבבים אחד עם השני. יש אמנם פוסקים, לדוגמה יש את רבנו יונה-- הרב, נקרא חלק ממנו. הוא מבחינתו רכילות זה לספר דברים של גנאי. מבחינתו זה אותו דבר, רכילות ולשון הרע. גם אדמו"ר הזקן, עכשיו נקרא אדמו"ר הזקן שלא הבאתי את זה בדף. אדמו"ר הזקן בחלק א' באורח חיים יש סימן שנקרא הלכות מציאה ופקדון. עכשיו זה, זה מעניין. יש שם-- זה-- בשונה מכל הסימנים באדמו"ר הזקן, יש גם סוגריים בתוך ה-- בתוך אדמו"ר הזקן, סוגריים עם מקורות. משהו מעניין. בדרך כלל אין את זה באדמו"ר

19:37 דובר 2 הזקן. אז כאן נקרא מה הוא כותב על רכילות. הוא כותב ככה: "המרגל בחברו עובר בלא תעשה, שנאמר 'לא תלך רכיל בעמך'. איזהו רכיל? זה שטוען דברים והולך מזה לזה ואומר כך וכך אמר פלוני, כך וכך שמעתי על פלוני, אף על פי שהוא אמת ואינם דברים של גנאי כלל, וגם אותו פלוני לא מכחישם כלל". אדמו"ר הזקן מחלק בצורה ברורה בין שלושת הדרגות: רכילות, לשון הרע, מוציא שם רע. רכילות אפילו אם זה בכלל גנאי, זה לא גנאי בכלל וגם אותו פלוני לא מכחיש. זאת אומרת זה אמת וזה לא גנאי. יש בעיה של רכילות, לספר את זה מאחד לשני. הרי זה מחריב את העולם וכולי. אחר כך הוא מצטט את הכסף משנה עצמו. אני לא אקרא את זה. ואחר כך הוא אומר: "ובכלל לאו זה הוא לשון הרע, והוא מספר בגנות חברו". בכלל לאו זה, זאת אומרת רכילות שבתורה היא אפילו בלי גנאי ובלי הוצאת שם רע, אבל בתוך זה כלול סוג של קל וחומר גם אם אתה מספר גנאי, שזה לשון הרע. זה רמה יותר גבוהה. איך?

20:58 דובר 7 הוא מהזהב, הוא ודאי זה.

20:59 דובר 2 כן, בדיוק. אחר כך הוא ממשיך. "הבא לומר שקר על חברו נקרא מוציא שם רע", זה רמה יותר גבוהה. עכשיו יש פה איזה ציטוט מעניין. נקרא שני ציטוטים. אחר כך נעבור לעוד מקור מעניין מהגמרא. יש ספר שנקרא "מבחר הפנינים". ספר קדום מלפני כמה מאות שנים ויש מחלוקת מי כתב אותו, רבי ידעיה הפניני, רבי שלמה אבן גבירול, אבל בכל מקרה יש שמה כל מיני ציטוטים, אה, יפים. לאחרונה הוא הודפס בצורה מאירת עיניים ואפשר לקחת מזה הרבה מוסרי השכל. אז הוא כותב ככה, מספר חמש. הוא אומר, "ואמר"-- יש שמה חכם. אמר החכם ואמר: "סודך אסירך, ואם תגלהו תהיה אסירו". הסוד רוצה להיות אסיר שלך, שתשמור אותו בבטן, לא תספר לאף אחד. אם תגלה אותו, בסוף אתה תסבול מזה ואתה תהיה אסיר שלו. אתה, אתה תינזק מזה. עוד מקור. ופה הזכרנו מקודם את הפסוק, "הולך רכיל מגלה סוד". זה כתוב במשלי. גם כתוב הפוך, "גולה סוד הולך רכיל". אז בואו נראה הסבר יפה של רבנו יונה. בואו נקרא את זה. "וחייב האדם להסתיר הסוד אשר גילה לו חברו דרך סתר, אף על פי שאין בגילוי הסוד ההוא עניין רכילות". הזכרתי מקודם, רבנו יונה סובר שרכילות זה לספר גנאי, שהתורה אסרה רכילות זה לספר גנאי. הוא אומר, גם אם זה לא רכילות, זה לא גנאי, אבל מי שאמר לך לא לספר, אל תספר את זה. למה? הוא אומר: "כי יש בגילוי הסוד נזק לבעליו וסיבה להפר מחשבתו". כמו שנאמר, "הפר מחשבות באין סוד", זה דבר ראשון. הוא אומר, יש פה-- הבן אדם לא רצה לספר, אתה מספר, אתה מזיק לו. אתה לא יודע למה הוא לא רוצה לספר. דבר

23:11 דובר 2 שנית, ופה זה מזכיר לנו את מה שרבנו יונה הזכיר לגבי איזה קריאה. "והשנית כי מגלה הסוד אך יצא מדרך הצניעות והנה הוא מעביר על דעת בעל הסוד". זה גם, זה חוסר צניעות. אם הוא לא רוצה לגלות ואתה מגלה, יש פה בעיה של חוסר צניעות. צניעות מלשון צנע, מלשון להסתיר. אחר כך הוא ממשיך. אני לא אקרא את הכל. הוא מקשר בין הולך רכיל למגלה סוד. הוא אומר זה, הוא אומר זה מביא אחד את השני. מי שמגלה סודות אחר כך זה יגרום לו גם לדבר לשון הרע ולהיות רכיל. זוכר? רכיל זה לשון הרע. או הפוך. הולך רכיל מגלה סוד. אם אתה רואה מישהו שמספר לשון הרע, אל תספר לו סודות כי הוא מספר גם את הסודות האלה. אוקיי, עד כאן דיברנו על מישהו שאמרו לו לא לספר. אז אם נדבר על הקלטה למשל, מישהו שלח לך הקלטה ואמר לך אל תעביר את זה הלאה, כמובן שזה אסור. השאלה היא מה קורה בדברים כאלה שלא אמרו לך לא לספר? מישהו מספר לך משהו, לא אמר לך לא לספר. עכשיו, יש איזושהי בעיה לספר את זה הלאה, להעביר את זה הלאה. אז קודם כל יש את מה שהרמב"ם אכן אומר, הולך רכיל. הרמב"ם אומר זה אמר פלוני, זה אמר פלוני. אבל הולך רכיל קודם נשמע אחד ש... הוא סוג של עובד בזה. כל הזמן מספר, מספר, מספר לאחרים מה קרה אצל אחרים. השאלה אם באופן חד-פעמי אתה... מישהו שלח הקלטה, אתה רוצה להודיע לשני, אתה שולח את ההקלטה לשני במקום לספר לו בעל פה את מה שנוגע אליו. בתוך ההקלטה שומעים עוד דברים. אז בואו נראה.

24:54 דובר 2 יש פה דעות לכאן ולכאן. יש גמרא ביומא. "מנין לאומר דבר לחברו שהוא בבל יאמר עד שיאמר לו לך אמור? שנאמר וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמור". אגב, סתם בסוגריים. למדתי פעם גישור, קורס של גישור. אז לימדו אותנו שם שאתה... מישהו בא אליך, מספר לך דברים בגישור והכול, אתה צריך להגיד לו שיש פה חיסיון, שאסור... לא יוצא פה שום דבר החוצה וכולי. עכשיו, סתם, זה סתם משהו מעניין. מה אתה אומר לו? אם אתה אומר לו, "כל מה שלא תתיר לי לספר אני לא אספר", או "כל מה שלא תגיד לי שאני יכול לספר אני לא אספר". כן? האם הכל מותר חוץ ממה שתאסור עליי או הכל אסור חוץ ממה שתתיר לי? אז שם הם ממליצים, לא יודע אם זה הולך באמת או לא, הם ממליצים בהתחלה... בתחילת ה... כשבאים אליך אתה אומר, "אל תדאגו, כל מה שלא תתירו לנו לספר אנחנו לא נספר" וכולי וכולי. בסוף כשאתה מסיים את הזה אתה אומר להם, אתה בעצם שואל אותם, זה לא כל כך בעיה. אתה אומר להם, "יש משהו שאתם רוצים שאני לא אספר?" ואז לא אמרו לך לא, אתה יכול לספר את זה. סתם שיטה כזאת. אבל השאלה היא באמת מה באמת ההלכה? מישהו אומר לך משהו, הוא לא אמר לך אל תספר. מה מן הסתם? מותר לך מן הסתם? אסור לך? כתוב פה בגמרא, "אומר דבר לחברו שהוא בבל יאמר עד שיאמר לו לך אמור". מן הסתם כל עוד לא אמרו לך לך אמור, אז אתה כאילו אמרו לך אל תאמר. ככה כתוב פה בגמרא. "מנין? עונה הגמרא שנאמר וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמור".

27:02 דובר 2 מה? איך זה קשור? רש"י על המקום אומר, המילה לאמור הפירוש הוא לא אמור. נוטריקון לא אמור. אל תגיד את זה לאחרים. עכשיו זה קצת... יש פה חומרה גדולה. למה? אותו נוטריקון לא אמור נאמר גם בפסחים דמ"ב. שם הגמרא דנה לגבי איסור לאו בדברים מסוימים, ששם יש רק איסור עשה והגמרא שואלת, מנין שיהיה גם איסור לאו? עונה הגמרא שבגלל שכתוב בפרשה לאמור וזה גם שם אומרים או לאו אמור או יש שם שתי אפשרויות איך עושים את זה. אז גם שם רואים שזה איסור לאו שמחילים על זה עם המילה לאמור. ביותר הרי יש בזה דיונים. אותו שמיעה[?] על המקום אומר שלא עכשיו כל מקום שכתוב בתורה לאמור יש לנו לאו. יש שם סיבה שזה מיותר המילה שם ולכן זה יוצר לנו איסור לאו. איסור לאו. בגמרא רואים שיש איסור לאו אמיתי. לפי זה, אם רש"י לומד אותו דבר גם פה, אז יוצא שכל מי שמספר משהו שאמרו לו הוא עובר על איסור לאו. אם לא אמרו לו תגיד, אתה יכול לספר, הוא עובר על איסור לאו, ככה יוצא מפה. אז בואו נראה. יש בזה באמת כמה דעות. אחר כך, כמה שהזמן ייתן, יש לנו סיפור שהיה אצל רבי חיים פלאג'י, פשוט זה מספר עשר האחרון. הבאתי אותו פה בקצרה, אבל הוא עושה סוג של סיכום לכל הבעיות שיש בנושא הזה. אז בואו נראה. מספר שמונה, תראו איך המאירי לומד את הגמרא הזאת, העניין של בבל יאמר. אומר המאירי: "ומה שנאמר שם לאמור, כלומר שאמר לו דברים אלו על מנת שיאמרם, למדנו דרך ארץ". עכשיו, זה הדגשה כמובן לא של המאירי. "למדנו דרך ארץ למי שאומר דבר

29:08 דובר 2 לחברו אף על פי שלא מצווהו בסוד, שהוא בבל יאמר, אלא אם כן אמר לו בעל דבר שהוא אומר לו אותם דברים בלך אמור, והוא עניין אמרו 'נאמן רוח מכסה דבר', כלומר דבר אף על פי שאינו סוד. והולך רכיל מגלה סוד אף על פי שנאמר לו בסוד". אז הוא אומר, באותו פסוק של "הולך רכיל" כתוב גם "מכסה דבר". הוא אומר ככה, מצד אחד הוא כאילו מחמיר, הוא אומר צריך לכסות לא רק סוד, גם דבר שנאמר לך אפילו שהוא לא סוד, צריך לכסות אותו. מצד שני אבל הוא אומר שזה רק דרך ארץ. זה לא איסור, זה הנהגה טובה. והוא מביא על זה את הגמרא שדיברנו מקודם. זאת אומרת שהוא לומד מהגמרא הזאתי שזה לא איסור וזה רק דרך ארץ. עכשיו, באמת המהרש"א על המקום הוא לומד שתי אפשרויות איך לומדים מהפסוק. אחת האפשרויות הוא אומר לא כמו רש"י, שזה מתורגם לאו אמור. המילה לאו אמור נאמרה בצדק לאיסור לאו. פה לא כתוב איסור לאו. כתוב שהוא בבל יאמר עד שיאמר לו, לא כתוב פה איסור לאו בגמרא בפסחים. אומר המהרש"א באחד הפירושים שלו, שזה בגלל שכבר כתוב שם בהמשך "דבר אל בני ישראל", המילה פה היא מיותרת. מזה למדו שאם אמרו לך פה להגיד סימן שבכל שאר המקומות אל תגיד. אז זה לא איסור לאו, זה רק דרך ארץ. ככה אפשר ללמוד לפי המהרש"א וככה לכאורה המאירי למד. אבל מרש"י לכאורה יוצא שזה איסור לאו. עכשיו, מי הפוסק בנושא הזה של רכילות, לשון הרע וכל זה? זה החפץ חיים. שימו לב, החפץ חיים הוא לומד ככה להלכה ואחר כך נראה איך הוא מסתדר עם הגמרא. הוא

30:55 דובר 2 לומד להלכה שאם מישהו לא אמר לך לא לספר, אין איסור לספר, אלא אם כן יש חשש שייצא מזה איזשהו נזק לשני. אם אין שום חשש שייצא מזה נזק, הוא אומר שמותר. הגמרא פה אמרה "אל תאמר". אז בואו נראה איך הוא מסביר. מספר תשע. נמשיך. "ועוד יש לומר". החפץ חיים, הסבר ראשון, הוא מסביר כמו המאירי, שמה שכתוב בגמרא זה רק דרך ארץ. זה רק מידת חסידות, זה לא איסור. זה המלצה, זה הנהגה טובה. תירוץ שני: "ועוד יש לומר, דמאי דאמרינן שהוא בבל יאמר דווקא אם הכניסו בביתו ביחידי, דמשמע קצת שהוא מקפיד בדבר שלא יתגלה. דומיא דהכא, הכניסו הקדוש ברוך הוא לאוהל מועד ביחידי, וקולו של הקדוש ברוך הוא לא היה נשמע חוץ לאוהל, וכתב רש"י בחומש בשם התורת כהנים. לכן אסור אף שלא יגיע לו שום ריעותא על ידי הגילוי. אבל אם סיפר לו בחוץ ולא היה שם, ולא היה שום גילוי כלל שהוא מקפיד, אז תלוי רק בזה: אם יוכל להיות לו קצת ריעותא על ידי זה שיגלה, אסור. אם לא שסיפר לו באפי תלתא, בפני שלושה, ואם לא, דמותר". זאת אומרת החפץ חיים אומר, א', אולי זה רק דרך ארץ. דבר שני, וכמו ששם הקדוש ברוך הוא הכניס אותו לאוהל מועד ודיבר איתו, ודיבר איתו אפילו שאמר בקול רם, אבל זה לא יוצא החוצה, אומר אם זה באותו צורה, בן אדם בא, מכניס אותך הביתה, מדבר איתך באופן כזה שלא שומעים בחוץ, אבל אפילו שהוא לא אמר לך לא לספר, אז זה יהיה אסור לספר. אבל אם זה לא היה באופן כזה, ושיחה כזאת סתם בחוץ, ואתה לא חושש שייצא מזה נזק, אז זה

32:50 דובר 2 יהיה מותר לספר.

32:56 דובר 8 זה קצת מוזר כי המאירי אומר פה שאמר לו דברים אלו למען שיאמרם, למען שיאמרם. למען שיאמרם.

33:06 דובר 2 שכתוב לאמור, הוא לומד כמו שאמרנו במהרש"א, שכתוב לאמור אז זה אומר אני מתיר לך להגיד. מכאן אני מבין שבכל מקום שלא כתוב לאמור אז אסור לך להגיד. אבל לא, לא אסור, זה דרך ארץ לא להגיד, ככה המאירי אומר.

33:21 דובר 8 ואם זה

33:23 דובר 2 כן. לפי זה נסכם מה שאמרנו עד עכשיו ואחר כך לפי הזמן נקרא את המקור האחרון. יש לנו פה עצם ההקלטה. זה לא דיברנו על זה. עצם ההקלטה בפשטות. הקלטה עצמה. מה קרה? מי ששמעתי אותו מדבר איתי בשיחה. אני לא מדבר על מצב שמישהו מקליט באופן כזה של האזנת סתר משהו שהוא לא אמור לשמוע. זה כבר איסור האזנה בפני עצמו, שזה ודאי אסור. אבל אם אתה מקליט שיחה שאתה נוכח בשיחה ואתה מקליט.

33:55 דובר 8 הוא מודע לזה?

33:57 דובר 2 פה השני לא מודע. אם הוא מודע הכל בסדר, השני לא מודע. יש קצת מקום להגיד שיש פה איסור של ואהבת לרעך כמוך. נראה את זה בהמשך במקור האחרון. נשאיר את זה לרגע בצד. בלי זה לכאורה זה תלוי האם אצלך אתה לפעמים משתף אחרים או לא. אם לפעמים זה גורם לך, זה עלול לגרום לך לשתף אחרים. אז כמו שאמרנו לגבי היזק ראייה, אסור לפתוח חלון שאתה לא תראה את השני. אסור לעשות דברים שגורמים אחר כך להיזק ראייה אפילו שכעת אין היזק ראייה. אם אתה אחד כזה שאתה יודע שמאוד בקלות אתה משתף אחר כך לאחרים, אם תשמע איזה הקלטה שהיא קצת מצחיקה ומבזה את השני אז אתה שולח לאחרים וכולי, אז זה כבר יהיה אסור לכאורה כבר ההקלטה עצמה, כי זה גורם לך אחר כך לעשות איסור אחר כך. אבל בן אדם רגיל שהוא לא הולך לשתף אחרים, הוא מקליט, מקליט למשל את כל השיחות שלו שיהיה לו בארכיון. מתי שהוא יצטרך הוא ישתמש בהם. מתי הוא ישתמש בהם? נראה אחר כך במקור האחרון. אם הוא רוצה להציל את עצמו מנזק, למשל הוא דיבר עם חברת הביטוח, דיבר עם החבר ואחר כך פתאום צריך להוכיח כל מיני דברים. אז הוא משתמש בזה. אז זה לכאורה לא יהיה בעיה. עכשיו להקליט באופן יזום שיחה מסוימת בשביל להשמיע למישהו אחר ואין בזה שום מטרה של להציל את עצמך וכולי. זה כבר יהיה סוג של בעיה שאתה משמיע משהו של השני ופה זה ייכנס לכל מה שדיברנו עכשיו. בוא נראה. ההשמעה עצמה, להשמיע משהו לשני. אז נתחיל עם הדברים היותר חמורים. להשמיע סוד. אמרנו כמה מקורות שזה יהיה

35:40 דובר 2 בעיה. הבאנו גם את מה שהגמרא אומרת על דיין שיוצא ומספר מה היה בחדרי חדרים. הולך רכיל מגלה סוד. הבאנו את רבינו יונה שהוא מאריך למה זה בעיה לגלות סוד שהשני אמר לא לספר. עכשיו להשמיע גנאי או שקר זה ודאי שזה אסור. להשמיע גנאי זה איסור לשון הרע. להשמיע שקר זה מוציא שם רע. אמ, לספר דברים שראית בחדרי חדרים, לספר כל הזמן אחד על השני, זה הדמויות הנוסעות, זה מצד רכילות. עכשיו ההשמעה בסתמא, להשמיע באופן חד פעמי לשני. הוא לא אמר לך לא לספר. פה זה מה שלמדנו עכשיו את הגמרא של יומא. ודאי שדרך ארץ לא להעביר הלאה. אם מישהו שולח לך הקלטה יש דרך ארץ לא להעביר אותה הלאה כל עוד הוא לא אמר לך אני מרשה לך להעביר את זה הלאה. יש דרך ארץ לא להעביר הלאה. לגבי איסור, מה שראינו בינתיים זה שהמאירי מתיר את זה והחפץ חיים אומר אם זה היה בצורה כזאת שהיא נראית כמו הסתרה, מכניס אותך לבית ומספר לך בצורה כזאת, אז כן יהיה אסור להעביר את זה הלאה כל עוד לא התירו לך. רואים זה היה בחוץ. כמו, אני לא יודע איך להגדיר את הוואטסאפ, שמישהו שולח לשני הקלטה, זה נקרא... לכאורה זה נקרא כמו בחוץ. זה לא משהו שהוא... לא רק פה, לא ראינו פה איזה אקט של פעולה של הסתרה. אז לכאורה כן יהיה מותר מדין להעביר את זה הלאה, אבל דרך ארץ שלא להעביר הלאה. עכשיו-

37:16 דובר 9 בין ישראל.

37:18 דובר 2 או, יפה, יפה, בדיוק ככה זה הסיפור עכשיו. עכשיו נראה כמה שנספיק. יש פה תשובה, אצלי זה עמוד שלם. שמתי פה בזה ממש סימונים קטנים. נקרא רק את השאלה שלו. נשאלתי באחד מבני עמנו שיש לו עסק עם גוי וממונו בידו, וירא שמא יעשה לו איזה עוולה בממונו, ובא לידו כתב מהגוי ששלח לגוי חברו. גוי שלח לגוי מכתב, ורוצה זה הישראל לפותחה לברר עניינו לבל יזיקנו הגוי. איכא בזה איסור או לא? האם מותר לפתוח מכתב שגוי שלח לגוי? עכשיו פה הוא מביא את החרם דרבנו גרשום הידוע, לא לפתוח מכתב של השני, והיו נוהגים פעם לכתוב על ה- על המכתבים פגי"נ, בראשי תיבות פגי"נ, פורץ גדר ישכנו נחש. ויש דיון פוסקים: האם מישהו לא כתב את זה, האם גם כן אסור לפתוח? והמסקנה היא שגם אסור לפתוח. מכתב שמישהו שלח לשני אסור לך לפתוח. השאלה היא למה זה אסור? ואז מזה נלמד לענייננו. אז נראה בקצרה את המקורות שלו למה זה אסור, ואז הוא דן האם זה אסור גם בגוי או רק ביהודי. אז בואו נראה. הסבר ראשון הוא אומר משום מה שאמרו ז"ל על פסוק ואהבת לרעך כמוך: דעלך סני לחברך לא תעביד. בן אדם שהוא שולח מכתב, הוא לא רוצה, כמו שאתה לא רוצה שישלחו דברים שלך לאחרים, אז גם אתה אל תעשה את זה לאחרים. לפי הדבר הזה אז הוא אומר אין איסור זה כי אם בישראל לבד. האיסור לפתוח מכתב יהיה רק של יהודי, כי ואהבת לרעך כמוך נאמר על יהודי. עכשיו יכול להיות שממצוות ואהבת לרעך כמוך נוכל לאסור גם להשמיע דברים שמישהו אמר. ופה יש מה לדון כמה זה כלול

39:15 דובר 2 בדעלך סני. דברים שטיפה יותר מפורטים, ארוכים קצת. לא, איזו השמעה סתמית. אז יש איזה מקום להגיד שזה יהיה אסור. דבר שני הוא מביא לא תלך רכיל. זה מביא בשם הלכות קטנות. לא תלך רכיל, הוא אומר, לאחרים או לעצמו. לא תלך רכיל זה לא רק לספר לאחרים. ועצם זה, יש פה לשון מעניינת. הוא אומר שמישהו שמחפש, אסור לבקש ולחפש מסתוריו של חבירו. ללכת ולנסות להבין מה קורה אצל השני. להיות סוג של יחנכל[?]. כן? להיכנס לתוך הקלפים של השני. הוא אומר שזה בכלל לא תלך רכיל. עכשיו מה קורה בגוי? אז הוא אומר לא תלך רכיל בעמיך ולא בגוי. לפי זה זה יהיה אסור גם כן רק ביהודי ולא בגוי. דבר שלישי הוא אומר משום גונב דעת הבריות. מביא הרב. אתה כאילו, כשאתה מעביר את זה הלאה, אתה כאילו גונב את דעתו. יש שחלקו עליו. אמרו שגניבת דעת זה לא שייך לפה, אבל הוא מזכיר את העניין של גונב דעת הבריות. אז פה הוא אומר קיימא לן שאסור לגנוב דעת הבריות, אפילו דעת של גוי. לפי זה כן נהיה אסור בגוי. דבר רביעי, משום גזל. הוא מביא בשם הערך ש"י שאומר שזה נקרא שואל שלא מדעת. אותו מכתב, שמי ששלח לך נתן לך אישור לפתוח את זה ולהשתמש בזה. הוא לא נתן אישור למישהו אחר. זה לכאורה לא חל בהקלטות. כשאתה מעביר הקלטה זה לא חפץ ששייך למישהו. הוא רצה להגיד שזה סוג של גזל, שאתה מעביר את זה לאחרים בלי רשותו. אז זה הוא אומר גם כן, בזה אין חילוק בישראל לגוי. ופה זה הקטע שאיתו אני רוצה לסיים. מה ה... לא אמרתי מי זה,

40:59 דובר 2 זה פשוט חקקי לב. רבי חיים פלאג'י שציטטתי מקודם. הוא מסיים ככה: "ועוד נראה לומר", אצלכם יש רק ציטוט קטן, "אפילו בשולח אדם איגרת לחברו אסור לחברו שבא לו האיגרת לגלות דברי האיגרת לאחרים, ואפילו בסתם דליכא שום צער ודבר מגונה ונזק לכותב האיגרת, איכא איסור לגלות, כמו שכתוב בגמרא דכל האומר דבר לחברו הרי הוא בבל יאמר". שימו לב, רבי חיים פלאג'י, זה אמנם דעת יחיד. בשאר הפוסקים זה לא בא באיסור. המאירי, מגדולי הראשונים, הוא לא, הוא לא הביא איסור, אבל רבי חיים פלאג'י אומר איסור. כל דבר שקיבלת מהשני והוא לא אמר לך שאתה יכול לספר, יש איסור, הרי הוא בבל יאמר. איסור להעביר לאחרים. הוא מביא גם מקור מדוד ויואב. אין זמן לקרוא את זה. מי שרוצה יראה את זה לבד. בסוף הוא מסיים בנוגע לסיפור שלו, שכן יהיה מותר כי הוא בא להציל את עצמו מנזק. לפי זה גם מה שציינו מקודם, מי ששומע הקלטות בשביל להציל את עצמו מנזק, יש פה מקום להתיר מצד מה שאמרנו כאן, שהוא רוצה להציל את עצמו מנזק.