כיצד לגרום לילדי להתלהב מהתורה? - הרב שרגא נתן דהאן שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 רבי מאיר בעל הנס היה עושה דרשות, היה עושה שיעורים, ויום אחד אישה הייתה מגיעה ל-- הגיעה לשיעור שלו והשיעור שלו התארך, היה מעניין והוא דיבר ודיבר והשיעור לא נגמר והיא הגיעה מאוחר לבית ובעלה שואל: למה הגעת רק עכשיו? היא אמרה: "הרב שעשה את השיעור לא סיים את השיעור והשיעור היה ארוך". הבעל נורא כעס והבעל אמר לאשתו: "תלכי ותירקי עליו. אני לא סולח לך עד שלא תירקי ו-- את תלכי ותירקי עליו. איך הוא מתערב לנו בזוגיות? והוא מעכב אותך כל כך הרבה זמן מלהגיע לבית". רבי מאיר בעל הנס שמע את זה ואמר ל-- הוא שמע את זה ו... הוציא הודעה שהוא נורא נורא חולה, יש לו דלקת מאוד חמורה בעיניים והדרך בעצם לרפאות את הדלקת היא על ידי יריקה, שמישהו יירק לו בעיניים. ואז האישה הגיעה ואמר לה: "נצרך שתירקי לי בעיניים שבע פעמים". אז ירקה לו שבע פעמים ואמר לה: "יופי, עכשיו אני אהיה בריא". אמר לה: "עכשיו את יכולה לחזור לבעלך ולהגיד לו שלא ירקת רק פעם אחת. את כל כך אוהבת אותו שעשית את זה בחומרה, עשית את זה שבע פעמים ירקת". זה רבי מאיר בעל הנס. לפעמים, ה-היכולת שלנו לבוא ולקחת איזשהם מצבים מורכבים ולהעצים אותם, ולהביא אותם למקום מאוד מאוד גבוה, זה ההבדל בין אתגר למשבר. מתן תורה, מתן תורה הביא לנו הזדמנות, הזדמנות נפלאה. כתוב "ויחן שם ישראל נגד ההר". אנחנו באים ומקבלים את התורה, ובעצם עד עכשיו היינו עושים מה שאנחנו רוצים. לא הייתה לנו שום מחויבות, לא היה לנו שום דבר, ופתאום, כי רק עכשיו יצאנו ממצרים, רצינו להיות בני חורין ואומרים לנו לא, אין אתה בן חורין

02:21 דובר 2 להיבטל ממנה, אתה לא יכול להתבטל מלהתעסק בתורה. אתה אומר אבל למה? איפה החירות? איפה החירות פה? זו מעמסה. למה אני צריך לסבול כל כך הרבה? ומתן תורה הוא אירוע מכונן, וכשאנחנו מסתכלים אלפי שנים אחרי מעמד מתן תורה, אנחנו אומרים לעצמנו האם מתן תורה, האם קבלת התורה, האם קיום המצוות בתוך בית זה איום קיומי על הבית? או הפוך, זה כלי מחזיק ברכה בתוך הבית. וזו השאלה הגדולה שהיום אנחנו בעצם נדבר עליה, או יותר נכון נמקד את השאלה באיך לקבל את התורה באהבה ולראות בתורה אתגר להעצמת הבית ולא איום, אה, ולא כלי שמאיים על שלמות הבית. אחת מהפרשיות המעניינות שאנחנו נקרא השבוע, מיד אחרי חג השבועות, בחוץ לארץ לא יקראו את זה, אז הם יפתחו פער עם, אה, פער איתנו, אבל פרשת נשא, ושם מדברים על אישה סוטה. מה זו אישה סוטה? אישה סוטה זו אישה שבעלה חשד בה שהיא הייתה עם גבר זר והוא התרה בה. הוא אמר לה: "אני רואה שיש לך קשרי ידידות מאוד מאוד חמים עם שלמה, אז אני מאוד מבקש, אל תהיי איתו בתוך בית סגור". זה נכון שתמיד יש בעיה להיות בתוך בית סגור עם בן המין השני, זה איסור ייחוד, יש עוד יותר בעיה כשיש קשר מאוד מאוד קרוב, כשיש חשד. כי אומרים חז"ל אין אפוטרופוס לעריות. ואז בעלה בא ואומר לה אני לא רוצה שאת תסתתרי. הכוונה היא בתוך בית עם אותו אחד והיו עדים, עד אחד או שני עדים, דנים בזה. והיא צפצפה עליו. או כי באמת היא חושבת שהיא חזקה מכל דבר ואומרת לי זה לא יקרה, או שהיא לא הצליחה לשרוד, היא לא הצליחה

05:00 דובר 2 להתאפק. ואומרים חז"ל מה זה אישה תשטה? לא כתוב תסטה ב-ס', כתוב ב-ש'. מה הכוונה? כתוב אין אישה סוטה אלא שנכנס בה רוח שטות כדי לזוז מהדרך. לסטות מן הדרך זה רק כי יש לנו איזה משהו שמטה אותנו, מטה אותנו מהדרך. רוח שטות זה לא אומר שאנחנו משוגעים. רוח שטות אפילו יכול להיות דבר חיובי בלי רוח שטות בתוך בית לא בטוח שאני אצליח לנהל בית. אני צריך להיות קצת שטותניק. אני צריך להיות בשבת כשאני עם כל המשפחה. אני צריך קצת לשבור את הדמות האפסונית הזאת, הרצינית הזאת. ולהפך, צריך קצת גם להיות קולי, לחייך, לשיר, לרקוד, קצת להשתולל גם כן. היצירתיות היא באה בדיוק מהמקום הזה של רוח שטות. אבל השאלה איזו שטות? השאלה איזו שטות? לפעמים מרוב שטויות אנחנו לא עושים את ההבדל בין שטות דקדושה ורוח שטות שמביאות למקומות אחרים. והתפקיד שלנו בעצם זה לקחת, לקחת את ההתלהבות הזאת ולמטב אותה, לטייב אותה, למקד אותה. וזה בעצם העניין המרכזי במתן תורה. מתן תורה. הקדוש ברוך הוא נותן לנו תורה עם חוקים והוראות. הכל מאוד מאוד מסודר ולכאורה צריך רק לקיים. זהו. אתה שמח? אתה לא שמח, אתה אוהב. אתה לא. זה בכלל לא משנה. יש את נותן התורה, שזה הקדוש ברוך הוא, ציווה אותנו חוקים ומשפטים לשמור אותם, לעשות אותם, לקיים אותם ולנו נשאר רק לקיים את המצוות האלה. אנחנו לא צריכים אפילו להכניס שיקול דעת. ואז הקדוש ברוך הוא בוחר לתת לנו את התורה בדרך אחרת. הוא יוצר בעצם שני דברים, שני תהליכים מאוד מאוד מעניינים. אחד הזדככות. אתה רוצה לקבל עכשיו תורה? זה הזדככות, זה תיקון המידות להתנקות. אתה רוצה

07:46 דובר 2 לקבל תורה? תתכונן. זה לא דבר כזה פשוט. בוא נראה אותך לוקח את כל התכונות, אל תשתנה, תשנה. אל תשתנה. תיקח את כל התכונות שלך ותאיר אותן. דיברנו על זה בשיעורים הקודמים. ספירת העומר, לקחת כמו אבן ספיר, אבן שמאירה את המידות, ותתבונן עמוק עמוק לתוכך ותראה אילו מידות קיימות אצלך ואיך אתה מתפעל אותן ואיך אתה מנתב אותן. איך אתה עושה אותן שהן יעבדו טוב יותר? ועכשיו שעברת על המידות, ולא ש... לא, אתה לא השתנית. זאת אומרת, אתה לא נהיית מישהו אחר. אתה נשארת אתה. את נשארת את. אבל את נשארת את, אבל עכשיו את יותר את ממקודם. כי מקודם לא, לא ידעת לנצל את הכוחות שיש לך. לא ידעת לנצל את המידות שיש לך ועכשיו את תשתמשי בהן לדברים טובים. בעולם המחשב, בעולם התוכנה, יש תהליך שקוראים לו Defrag. מה זה Defrag? בעצם יש הרבה תיקיות אבודות שהן, בעצם הן תופסות את המרחב של ה... מרחב הזיכרון של המחשב, והן לפעמים פשוט תוקעות את המערכת. לפעמים אין את החיבוריות, את הקישוריות הנדרשת בין, בין הקבצים, ואז ה-Defrag הוא תהליך שבעצם עושה דחיסה של הכל, עובר על הכל ומנתב אותם, מסדר אותם. כל אחד שם אותו במקום המדויק אחד ליד השני ואז כל אחד יודע מה הוא צריך לעשות, איך הוא צריך לעשות, מתי הוא צריך לעשות. מה התוצאה של זה? שהמחשב פועל טוב יותר, המחשב מהיר יותר, הוא מוצא את המידע טוב יותר, הוא יודע לבצע תהליכים בצורה הרבה יותר איכותית. גם לנו יש תכונות. לכל אחד יש תכונה. יש מידות שהן חזקות יותר אצל האחד וחלשות יותר אצל השני, אבל הוא מפצה במידות אחרות שיש

10:09 דובר 2 לו ואין לי. ובסופו של דבר מוצאים איזשהו איזון. כל אחד יש לו את המקום שאיך שהוא נמצא, איך שהוא עובד את השם. והשאלה זה איך אנחנו עושים את זה נכון. רגע לפני שאנחנו מקבלים תורה בלשון הוראה, רגע לפני שאנחנו נהפכים להיות מחויבים לדרך, רגע לפני שמכניסים את הנתונים לתוך ה-GPS שלנו כבני אדם, מכיילים את המכונה. אנחנו המכונה. מכיילים, הכוונה מכוונים, מכוונים אותנו שנהיה מאופסים ואז שמים את... מסדרים לנו את כל המידות. כי אתה תשאל את עצמך, אבל אני, אני מאוד, מאוד אוהב... אני מאוד אוהב לרוץ. מאוד אוהב לרוץ. אז מה אני עושה עם זה? אני מאוד אוהב לנגן. מה אני עושה עם זה? אני מאוד, מאוד אוהב להתווכח. מה אני עושה עם זה? אני מאוד אוהב להרביץ. מה אני עושה עם זה? אני לא, לא, אני לא אוהב להרביץ. כל מה שאמרתי חלק אולי אני אוהב, חלק לא, לא, לא. אבל יש לך מלא תכונות שאתה מרגיש שאתה רוצה לעשות, אבל זה קצת מבלבל אותך. אתה לא יודע איך למצוא את האיזונים. מה אתה עושה עם כל האמביציות האלה שיש לך? אז רגע לפני מתן תורה עברנו תהליך. היום אנחנו ביום ה... היום ה-

11:58 דובר 3 ארבעים ושמונה.

11:58 דובר 2 ארבעים ושמונה של... של תיקון המידות. לא, לא, זה בסדר.

12:03 דובר 3 בסדר?

12:04 דובר 2 כן. וזה, וזה בעצם תיקון המידות. אנחנו, אנחנו פשוט רוצים לעשות תיקון ושיפוץ של כל המידות שלנו. זהו. מחר בערב נתקן את המידה האחרונה שלנו. בערב חג השבועות אנחנו מתקנים את המידה האחרונה ואז מה שנשאר זה עכשיו את הדבר האמיתי. אנחנו באים, הופכים להיות עכשיו קלט, לקלוט את התורה. דבר נפלא. ואחר כך אנחנו צריכים לעבד את כל מה שכתוב בתורה. ואחרי שאנחנו מעבדים כל מה שכתוב בתורה, אנחנו צריכים להפוך את התורה מקלט לפלט. ומה זה פלט? זה לקלוט, עכשיו אני כבר לא רק קולט, אני כבר מוציא ממני את מה שהתורה נתנה בי וזה בעצם חיי המעשה. כי התורה היא חיינו ואורך ימינו. אבל התורה זה לא רק ספר הוראות, זה דרך חיים שמשנה לנו את כל התא המשפחתי, את כל התא המשפחתי. כשהתורה היא במרכז, התורה היא במרכז, המשפחה שלנו משונה לחלוטין ועדיין איך אפשר לתת רגולציה, לתת הוראות, לתת חוקים ועדיין לאהוב את זה? מה אנחנו סדיסטים? אומרים לנו מה לעשות ואנחנו אוהבים את זה? הרי יודע צדיק יפה שבעיניו טוב ואדם אוהב להיות חופשי ומאושר. איפה? למה? למה לעשות לנו את זה? למה חג מתן תורה הוא חג כל כך משמעותי עבורנו? ואנחנו ננסה לתת כמה טיפים איך לשנות את התפיסה הזאת. אז אמרנו שהדבר הראשון שצריך זה צריך להיות משוגע. כדי להתלהב ממשהו צריך להיות משוגע. כשחייל מגיע לצבא בהתלהבות, לא כי באו ושמו אותו באזיקים כי, כי, כי הוא לא התייצב בזמן ואז אחר כך שמו אותו להיות עריק ונפקד או נפקד ועריק ואחר כך שמו אותו בכלא הצבאי ואז אין לו ברירה. אז הוא משרת והוא יעשה כל מה שהוא

14:27 דובר 2 יכול כדי להוכיח שאין לו שום יכולת לשום דבר. לא מדבר על זה. מדבר על ילד נורמטיבי שגדל בסביבה שדחפה אותו לצבא והוא ראה בצבא כמקום שבו הוא יוכל לתרום מיכולותיו וכישוריו. הוא ראה בצבא כאידיאל והוא מגיע והוא רוצה להיות לוחם ומפקד ואז הוא מגיע מורעל כולו. ומה אומרים לו? אל תעשה את זה ואל תעשה את זה, ותעמוד בשלשות ותצדיע ומלא חוקים. וזה ילד בן שמונה עשרה והוא מתלהב. איזה יופי המפקד אמר לי לא לעשות את זה וכן לעשות את זה. ולמה ילד בן שמונה עשרה פתאום אוהב? פתאום הוא אוהב שאומרים לו מה לעשות. איפה שמענו דבר כזה? איפה ראינו דבר כזה? שילד בן שמונה עשרה אוהב שאומרים לו מה לעשות? הוא לא רק אוהב שאומרים לו מה לעשות, הוא גם מתלהב מזה והוא אפילו מקבל מזה כוחות ועוצמות. הוא אפילו מקבל מהדבר הזה כוחות ועוצמות. הוא אומר אני יכול לעשות מה שאני רוצה כי אמרו לי מה לעשות. אתן יודעות למה? כי הוא משוגע, כי יש לו שטות. כדי להצליח בחיים, כדי שיהיה לנו נוצץ בעיניים, אנחנו צריכים להיות קצת משוגעים. מותר להגיד את זה. בואו תסתכלו על בחורים בישיבות שאוהבים את המקום שהם נמצאים. זה רק כי הם קצת, סליחה, יסלחו לי התלמידים שלנו, קצת משוגעים. בלי זה זה לא עובד. כשמישהו מגיע לארץ ישראל ויודע שיש בריטים ויש... והוא עדיין אומר איזה יופי אני בארץ! מה אתה? איזה יופי יורים עליך מכל הכיוונים. הוא קצת משוגע, הוא קצת, הוא מתלהב. בשבוע שעבר עשינו איזה ערב מאוד מיוחד במקום שבו אני מלמד והבאנו לתלמידים לבוא ולהירשם לליל לימוד. ליל לימוד על חשבונם

16:37 דובר 2 גם המורים והרבנים שבאו, גם היה על חשבונם. אף אחד לא נתן שעות נוספות. אמרו מי רוצה לבוא? באו מאה ארבעים וחמש בני נוער ללמוד תורה משבע עד אחת עשרה, עד עשר. הם היו יכולים לעשות הרבה דברים אחרים. היו יכולים לשחק במשחקי מחשב, לחזור על מבחנים בתקופת מבחנים. היו יכולים, אבל הם באו בהתלהבות ללמוד תורה, ובאמצע הלימוד פתאום התחילו לרקוד. ואתה אומר וואו, מאיפה יש להם כוחות? התחילו לרקוד כמו משוגעים. לא דווקא משוגעים, אבל בהתלהבות. וזה הסוד הגדול. אם אנחנו רוצים להצליח בחיים, אנחנו צריכים שיהיה לנו ניצוץ בעיניים. והניצוץ הזה זה ניצוץ של שטות. ניצוץ של שיגעון. ניצוץ של אני מתלהב. לא צריך להתבייש, צריך להתלהב. אבל לפעמים ההתלהבות הזאת מבלבלת ואנחנו לוקחים את ההתלהבות למקומות פחות טובים. ובגלל זה אנחנו חייבים לראות שאת ההתלהבות אנחנו מדייקים אותה לשטות של קדושה, שטות של הקדושה. וכשאנחנו לוקחים את ההתלהבות הזאת לקדושה, אנחנו יכולים לשנות את העולם. אנחנו יכולים להפוך את העולם, אבל בלי שטות, בלי התלהבות, בלי עיניים נוצצות, אנחנו לא יכולים לעשות כלום. אנחנו יכולים להיות עובדים טובים, טכנוקרטים מצוינים רק כדי לראות את המשכורת שדופקת בסוף החודש. אבל חוסר סיפוק, חוסר כיוון, חוסר משמעות. האם זה החיים שאנחנו רוצים? בוודאי שלא. עכשיו, מילא מה החיים שאנחנו רוצים, אבל האם אנחנו רוצים גם להנחיל את תחושת הדיכאון האינסופית הזאת גם ליוצאי חלצינו ותלמידינו ומשפחתנו? בוודאי שלא. אז אין ברירה, אנחנו חייבים להפוך את העולם, ומתן תורה זה האירוע. הקדוש ברוך הוא היה יכול לבוא ולתת לנו את התורה במסר. שימו לב, זה התורה. תעשו אותה, תודה רבה ושלום. קולות וברקים וענן. ולמה צריך את כל הפירוטכניקה

18:57 דובר 2 הזאת? אנחנו באים לקבל את התורה בהתלהבות. באים לקבל את התורה עם רוח שאין כמותה. אבל שימו לב, בניגוד לכל ה... בניגוד לכל המגמות, ההתלהבות, בניגוד לכל התכונות שגורמות לנו להתלהב, התורה זה לא מסיבה. התורה זה דבר רציני. מה שמוביל אותנו לקבל את התורה, המוכנות שלנו היא מתוך התלהבות. אבל כשאנחנו מקבלים את התורה אנחנו כבר רציניים. אנוכי ה' אלוקיך. קול דממה דקה, הכל כבר רציני מאוד. לא נוגעים בהר, כל הנוגע בהר מות יומת. אתה יכול לחשוב איזה יופי, לולב, אפשר לגעת בזה, זה הכל מותר. לא, לא, לא, לא. ההתלהבות זה מצוין, אבל זהו. עכשיו הגענו לדבר האמיתי. הדבר האמיתי הוא דבר קדוש ודבר מיוחד, ותזכור שהגעת אליו מתוך התלהבות מאוד גדולה. אבל הדבר עצמו הוא אמיתי. הוא לא התלהבות, הוא לא, הוא לא רק אווירה. אומרים שבפוליטיקה יש פעם בכמה שנים מפלגות אווירה, מפלגות כאלה שבאים כי זה כוח האינרציה. אין להם תוכן, אין להם תוכן. אז המפלגות האלה גדלות לעשרים, שלושים, אני לא יודע כמה מנדטים, ומייד כשעוברת האווירה עובר איתה וההתלהבות, לא נשאר שם כלום. התורה זה לא, לא כך. בתורה יש התלהבות, שטות דקדושה, שעם השטות הזו אנחנו בעצם מצליחים להעמיד ולהעמיד את עצמנו ולהיות מוכנים לקבלת מתן תורה עם הרבה התלהבות. מצד שני, כשאנחנו מגיעים לרגע הזה, הרגע הזה הוא פתאום רגע רציני ורגע עם הרבה הרבה משמעות. בבית שלנו אנחנו חווינו גם כן את מעמד קבלת התורה ומתן תורה. ביום שאנחנו עומדים תחת החופה. ולא משנה כמה זמן ארכה הזוגיות הזו, בהצלחה לכולם שיהיה בעזרת השם חיים מאושרים וארוכים. אבל הרגע הזה הוא רגע מכונן. מצד שני, זה היום הכי משמעותי

21:39 דובר 2 בחיים, הכי משמעותי בחיים. אז גם הכי רציני בחיים. אז אולי אם זה יום כל כך רציני, אולי באמת יום הנישואים היה צריך לעשות אותו באופי קצת שונה. אולי אני אתן לכם רעיון. אולי את יום הנישואים צריך לעשות ביום תפילה. יש הרבה שצמים, אבל יום תפילה, אולי גם בכי לקדוש ברוך הוא, כי אני מבטל את האנוכיות שלי, את האנוכיות שלי לטובת ציווי אלוקי, ועל כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו. איזו מסירות נפש. לבוא ולצאת מהמקום הפרטי שלך ולחיות בזוגיות עם מישהו אחר, מישהי אחרת. על כל, על כל המורכבות. קבלת עול, ביטוש וכולי. אז זה לא יום כזה שמח לכאורה. ואיך, ולהפך, זה גם יום רציני, כי אם אתה לא תעשה את הדברים כמו שצריך, הכל יכול להתפרק. אתה לא תעמוד במחויבות שלך כלפי אשתך, כלפי הבית, כלפי הילדים. הכל יתפרק, שזה לא תלוי רק בי. תלוי גם במי התחתנתי. הוא גם צריך לעמוד במחויבות, ואם הוא לא יעמוד במחויבות הכל יתפרק, ואם הכל יתפרק, הילדים יתפרקו. זה הרבה מעגלים. זה לא מעגל אחד. וואו. אז מה הקשר בין זה לבין הסטייק שהזמנו והתזמורת שמנגנת כדי שכולם ירקדו? וכל אלה שמרקדים ועושים פרצופים מסביב לחתן ולכלה? זה יום מאוד רציני. למה? זה לא קצת ריקני? זה לא קצת מבלבל? אומרים לנו זה רציני, רציני, וכל מה שקורה מסביב זה הכל חוץ מרציני. הכל חוץ מרציני. ואחרי, אחרי החתונה, אחרי שאנחנו מתייצבים מתחת לחופה, אנחנו עדיין לא מתחילים את החיים ברצינות. אנחנו בשבע ברכות כל יום ממשיכים לאכול ולשמוח ולרקוד. ממשיכים עם האווירה. למה? כי בלי זה זה לא עובד. בלי שטות

24:24 דובר 2 דקדושה זה לא עובד. כדי להעמיד את המשכן, המקום הקדוש של עם ישראל, צריך עצי שיטים עומדים. מה זה עצי שיטים? מובא בשיר השירים רבה ובזוהר ובחסידות: שטות דקדושה. צריך התלהבות. בלי זה אתה לא בונה שום דבר. כדי שמישהו יבנה את, הייתי אומר מגדלי התאומים כבר לא נמצא, אבל את הבניין בגראונד זירו שהעמידו במקום מגדלי התאומים, היה צריך מישהו משוגע שאחרי שהפילו לו בניין של מאה ושבע קומות, שני בניינים של מאה ושבע קומות, יבוא ויעמיד בניין גבוה יותר. כאילו מה קרה? הבנת שזה לא עובד? תעשה משהו אחר. צריך התלהבות ובלי זה זה לא עובד. בלי זה זה לא עובד. אבל, אבל התלהבות חיובית. ואז כשאתה מכניס בתוך ההתלהבות הזאת, רוקדים, רוקדים, רוקדים ועושים שבע ברכות. מכניסים ברכה לתוך הריקודים האלה וכל ערב באים ושומעים דברי תורה ומתחזקים ומכוונים כיוונים ואומרים: חבר'ה, לאן? לאן הבית הזה הולך? עכשיו אתה כולך בהתלהבות ואתה מתחיל את החיים שלך. אתה מתחיל ללכת לעבודה ואתה מתחיל לקחת משכנתא ואתה מתחיל להתמודד עם אתגרים אמיתיים של העולם. אז למה כשאנחנו מחנכים ילדים אנחנו מפחדים? לא, לא, לשמור על הפאסון הרציני שלך כי אתה אבא והוא ילד, שהוא יבין שהכל פה רציני. זה לא עובד ככה. תזחל איתו ברצפה, תצחק איתו. שטות של קדושה, שטות של חינוך. ועל ידי דילוגים, ככה כתוב, מרבים אהבה. ככה מרבים אהבה והתלהבות וחיות. ויותר מזה, כשאנחנו לוקחים את התכונות האלה של התלהבות שיש לנו, כי כולם מתלהבים כל אחד ממשהו אחר, ואנחנו מנתבים את זה לקדושה, ממילא הם, ההתלהבות הזאת כבר מבוזבזת. האנרגיה הזאת כבר מבוזבזת לדברים טובים, ואז אין לי את הדבר שמושך הצידה, שמושך

26:51 דובר 2 למטה, וזה מחזיר אותנו לפרשת אישה סוטה. אישה תשטה ומעלה מעל. למה? מה? למה? מה קרה? מה קרה? היא חשבה שמה זה משנה? התלהבות זו התלהבות. אז היום אני מתלהבת ממנו. מה זה משנה? למה אני צריכה להתלהב רק מבעל שלי? למה? כי זה מה ששומר לך על העוגן בבית. זה מה ששומר על העוגן. שיש לנו דרך. שיש לנו כיוון. מה רק לנו יש כיוון? גם להם יש כיוון. מה רק אנחנו ערכיים? גם הם ערכיים. אני לא בתחרות ערכיות, אבל התורה נותנת לנו עוגנים כדי שאנחנו נוכל להביא את כל המשפחה שלנו לחוף מבטחים. ולמה דיברתי על מתן תורה והבאתי את הדוגמה של אישה סוטה? כי הקדוש ברוך הוא כל כך כל כך סומך על הזוגיות, והקדוש ברוך הוא מוכן להכניס את השם שלו בתוך, בין בני הזוג, ולמחוק את השם שלו כדי להוכיח את נאמנות האישה ואת הקדושה שיש בין בני הזוג. אחד מהתהליכים אצל אישה סוטה בזמן המקדש, שהיו מכינים משקה מיוחד והיו מכניסים לתוכו את השם המפורש של הקדוש ברוך הוא, והשם הזה היה נמחק. הקדוש ברוך הוא מוכן למחוק את שמו בשביל, בשביל השלום. כמו הסיפור של רבי מאיר בעל הנס שאיתו פתחנו, שהוא אמר לאותה אישה לירוק לו בעיניים רק כדי שיהיה לה בית עם בעלה. הוא אמר: אם הקדוש ברוך הוא מוחק את שמו, אני לא אמחוק את שמי בשביל להרבות שלום בעולם? שלום. כי אין לקדוש ברוך הוא כלום בעולמו מלבד השלום. וכל התורה לא ניתנה אלא לשלום. הכל מסביב לשלום הזה. אז מה זה השלום הזה? מה זה השלום הזה? בחג השבועות, אחד מהקורבנות המיוחדים שאנחנו

29:09 דובר 2 נותנים בחג השבועות, קורבן השלמים. קורבן השלמים הוא בדיוק כדי שאנחנו נגיע לשלמות שבאה מתוך השלום הזה. שלום זה גם שמו של הקדוש ברוך הוא. הכוהנים מברכים את עמו ישראל. מה הם מברכים?

29:28 דובר 4 שלום.

29:31 דובר 2 באהבה. בברכה הם אומרים: אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה. הם מברכים על אהבה. מה הם מברכים? יברכך ה' וישמרך. יאר ה' פניו אליך ויחונך. ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. לא אהבה. אז מברכים על אהבה והם מברכים, אומרים לך שיהיה לך שלום. כי זו האהבה. אהבה זה אחדות, אהבה זה גימטריה שלוש עשרה, כמו אחד. וזה אחדות. ואחדות זה השלום. בלי אחדות אין שלום. למה הכוהנים בסך הכל הם קיבלו את הזכות לברך את עמו ישראל באהבה? הכוונה הם רוצים לשלוח ברכה. אז זאת אומרת שהם, יש להם יכולת מיוחדת להענקת ברכה. אז היכולת המיוחדת הזאת, הם היו צריכים פשוט להסתובב כלפי הקדוש ברוך הוא ולבקש מהקדוש ברוך הוא שהקדוש ברוך הוא יברך את עם ישראל. למה הם פונים לקדוש ברוך הוא? למה הם פונים לקהל?

30:46 דובר 4 כי הם גם חלק מעמו ישראל.

30:48 דובר 2 למה הם? קודם כל הם גם חלק מעמו ישראל. אבל למה הם פונים לקהל? אומר המגיד מדובנא משל נפלא. הוא אומר משל למלך שהבן שלו יצא לתרבות רעה והוא זרק אותו מהבית. והילד אין לו מה ללבוש, אין לו מה לאכול. מגיעים ימות החורף הקרים והוא פונה לשכנים שייתנו לו בגד ללבוש. השכן אומר: אני אלך לדבר עם אבא שלך. הוא הולך, דופק בדלת המלך ואומר: אולי תטפל בבן שלך, אולי תיתן לו בגד חם ללבוש? אומר המלך: אין בעיה, בתנאי אחד שאתה עוזר לי. מה? אני רוצה לתת לו בגד חם ללבוש. מה, אני לא מבין? אני אומר לך תן לו בגד ללבוש. אתה אומר לי תעזור לי כי אני רוצה לתת לו בגד. אתה צוחק עליי? הוא אומר לו: לא. אומר לו: כדי שאני אתן לו בגד חם ללבוש, אני אבא שלו. נראה לך שאני לא אוהב את הבן שלי? אני אוהב אותו מאוד, אבל אני הייתי חייב איפשהו מתוך אהבתי אליו לאפס אותו, וכדי שאני אוכל לתת לו בגד חם ללבוש הוא חייב להתאפס. אני רוצה לתת לו בגד חם ללבוש יותר ממה שהוא רוצה, אבל אני חייב שהוא יתעורר. אם אתה רוצה לתת לו בגד חם ללבוש, תעשה, תשפיע עליו שאני אוכל לתת לו בגד חם ללבוש. אומר המגיד מדובנא: זה בדיוק הרעיון. הכוהנים באים ומעוררים אותנו, נותנים לנו המשכה, חוט של חסד, כדי שנוכל להיות כלי ראוי לברכה מהקדוש ברוך הוא. כי הקדוש ברוך הוא רוצה לברך את עמו ישראל באהבה. והכוהנים, שכל החיים שלהם זה השלום והשלמות, הם עושים את זה. אבל למה דווקא כוהנים? כי הכוהנים זה הדוגמה הכי טובה לקחת תכונה

32:48 דובר 2 ולהפוך אותה ולנתב אותה למקומות טובים. אומרים שהכוהנים בטבעם היו אמורים להיות אולי אפילו רוצחים, כך כותבת הגמרא. היו אמורים להיות אלימים כי במהותם הם, ה-ה-הכוחות שלהם, כוחות הנפש, מייצרים אותם לשם. אבל בעצם זה לא אמור להיות שם. זה, הם קיבלו כוחות כדי להשפיע קדושה על עם ישראל, לבוא ולברך את כולם, לבוא ולשחוט את הקורבנות בבית המקדש, לבוא ולהיות בעבודת הקודש בבית המקדש. יש להם תפקיד והם לקחו את התפקיד הזה והם שדרגו אותו, הפכו אותו. במקום להשתמש בכוחות האלה לדברים שליליים, הם הפכו את הכוחות האלה לבנייה של עם ישראל, לברך את עמו ישראל באהבה, להיות הנציגים של עם ישראל. ואם לוקחים כוחות מתוך התלהבות של קדושה, לוקחים חמימות, כי אומרים שהדם מסמל חמימות, ולא משתמשים בדם, בחמימות הזאת כדי לריב, אלא כדי לייצר שלום. אותה חמימות של הכוהנים. במקום להשתמש בזה כדי לריב, השתמשו בזה כדי להכניס שלום בעם ישראל, כדי לעשות את הקורבנות, קורבנות השלמים, את קורבנות העולה, ליישב את עם ישראל בינו ובין קונו. איזו עוצמה! כשאתה לוקח תכונה ואתה מעביר אותה מרע לטוב בתוך התלהבות, אתה מכניס אהבה ושלום, אהבה ושלום, וזה מה שצריך לעשות בבית. זה מה שאנחנו צריכים לעשות בבית. אם אנחנו רוצים שהבית שלנו יהיה בית של... שהילדים שלנו י-י-יחוו את התורה כאירוע מכונן, אירוע קדוש, אירוע מעלה ולא כאיום. אנחנו חייבים כל דבר ודבר שאנחנו עושים בתורה ומצוות לעשות את זה עם חיוך. מפה עד לפה. לא, אני אוהב בדיקת חמץ היום. בדיקת חמץ היום!

35:03 דובר 5 דווקא אתה נוגע על נקודה.

35:05 דובר 2 בוודאי. ומה השאלה בכלל? וואי וואי וואי. ישנו ב-- לא, ישנו בליל שבועות לילה שלם בלי יותר. וואי וואי. למה לעולם זה לא היה מפחיד עבורי? כי אבא שלי אמר לי איזה כיף, יש לנו לילה שלם ורק חיכינו ללילה הזה כדי להיות ערים כל הלילה וללכת לכותל. כשגדלנו בירושלים אין דבר כזה לא ללכת לכותל. אני זוכר אותי כילד בן חמש נמרח לכותל עם רגליים כואבות, שלוש שעות הליכה הלוך, שלוש שעות של הליכה חזור, אבל עם סיפוק עצום. עשיתי את זה כי הבנתי שזה חלק שהוא מאתגר. אה, אתה אוהב לעשות שטויות, אתה אוהב ללכת הרבה. הנה הלכנו. אתה מגיע לשם. אני זוכר את האתגר הכי גדול הוא להישאר עומד בכותל ולא להתרסק ב-בתפילה מאוד מאוד מאוד ארוכה ו-- אבל, אבל כי ככה חונכנו, כי לא עשו לנו פרצוף, "אוי, צריך ללכת לכותל", אלא אמרו לנו, "איזה כיף, צריך ללכת לכותל!" אני זוכר שהאחים שלי היו בשעה ארבע וחצי בבוקר קמים לסליחות בחודש אלול. לא סליחות של אשכנזים. אה, כמה ימים, איך להגיד, זה אמן לסליחות. מחילה, כן, אבל אני אומר, אבל סליחות כאלה שקמים בארבע, חצי חמש. אבל זה היה כל כך מיוחד להגיע לשם בהתלהבות. הייתה תחרות מי קם יותר מוקדם. מגיעים לשם עם תה עם נענע. זה היה וואו. מי עוזר לגבאי להכין תה עם נענע לציבור, אז מתלהבים וההתלהבות הזאת חודרת את הנשמה. ואם אנחנו לא נתלהב כי אנחנו עייפים מהעבודה, זה לא מעניין את אף אחד. אבל לקבל דור עייף, לקבל דור לא אוהב, לקבל דור שחוק, אבל יש לו כוחות. כנראה מישהו אחר ידליק את הכוחות האלה אם לא אתה, והתפקיד שלנו,

37:01 דובר 2 התפקיד שלנו הוא לנצל את הכוחות האלה ולהדליק אותם בזמן הנכון ובמקום הנכון. זה חג השבועות, חג השבועות קיבלנו מתנה. ככה שרים בגן שה' נתן לנו את התורה. השאלה מה אנחנו עושים איתה? האם אנחנו מקבלים את התורה באהבה ובשמחה, או האם אנחנו מקבלים את התורה כעול? וגם וגם וגם כשיש עול, וגם כשיש עול, השאלה איך אתה מתייחס לעול הזה? עול זה יכול להיות דבר טוב. מישהו שחוזר מהבנק אחרי שהוא בא למשוך את כל הפדיון שלו, יש לו הרבה עול בידיים, אבל הוא מאוד שמח. עול זה לא דבר שלילי. עושים בר מצווה, אומרים נכנסת לעול מצוות. היום מפחדים להגיד עול מצוות. גיל מצוות, מסיבת מצוות, חגיגת מצוות, עול. אם בחוקותיי תלכו, עמלים בתורה. אבל אתם יודעים איזה סיפור זה להיות עמל במשהו. יש לי כמה תלמידים. בדיוק ראיתי איזושהי התאמה בין הציונים שלהם בלימודי קודש, אני מתאר לעצמי גם בדברים אחרים, לבין ההתאמצות שלהם. בכל דבר בחיים הם מתאמצים. היה אחד, היה אלוף הארץ באיזה משהו, אחד אלוף במשהו אחר, ואתה רואה אותם בלימוד. הם מדויקים. למה? כי הם עמלים. אתה אומר, מה? אולי התורה זה כבד עליך? אם אתה לא עמל, לא יצא מזה כלום. אם אתה לומד תורה כשאתה ישן, אז בסדר, אז... אבל אתה לא אוהב את התורה, היא כבדה עליך וזה בסדר. אבל בוא תחשוב איך אתה מתעורר. לא לבוא עכשיו בביקורת, אבל אבל איך אתה? איך אתה? איך אתה מכניס איזה פצצה כדי לבוא ולהתעורר? כשזוגיות נשחקת אז לפעמים בני הזוג אומרים, טוב, מה נעשה? בוא נלך עכשיו, בוא נלך עכשיו לאיזה... צריך לעשות משהו. בוא נדבר. בוא בוא נעשה איזה

39:16 דובר 2 הליכה. צריך לעשות משהו כדי לראות למה, למה אנחנו עייפים, למה הזוגיות שלנו עייפה. אז גם בלימוד תורה אותו דבר, גם בתפילה אותו דבר. לא להסתכל מאוימים. וואי, בעלי כבר לא מתפלל כמו שצריך. בסדר, אולי נשחק. בוא נראה למה. מה חסר? בוא נראה איך מתלהבים מחדש. צריך לדבר על זה הכול. לא להרגיש מאוימים, אבל לראות איך, איך אנחנו מכניסים. כי בלי אהבה, בלי שמחה, בלי התלהבות, בלי שטות של קדושה, אנחנו נישאר רק מפלגת אווירה, ואנחנו רוצים שהתורה שלנו תישמר. ואחד מהסודות בדבר הזה זה המשפט המיוחד הזה. כתוב בגמרא במסכת מגילה: יגעתי ומצאתי, תאמין. בוא נחשוב שנייה. יגעתי ומצאתי. אני לא יודע מה איתכם. אני יודע שלמצוא דברים תמיד קורה לי פתאום בלי שעשיתי כלום. הלכתי ברחוב, בום! נפלתי פתאום על מטבע של עשר שקל שנפל למישהו. מצאתי, התעייפתי? לא. יגעתי? בטח שלא. אז למה אתה אומר יגעתי ומצאתי, תאמין? שיגידו יגעת ורכשת, יגעת וקיבלת. יגעת והבנת. אבל, אבל הדבר היחיד שלא קשור ליגיעה זו מציאה. אתה מוצא בלי לעשות שום דבר, אתה מוצא. וזה הסוד הגדול. התורה היא עצומה ורחבה, הפוך בה והפוך בה דכולא בה. אבל אתם יודעים איך אתה יכול לקבל את התורה? אתה רוצה לקבל את כולה? אני לא רוצה לקבל אותה בחלקים. טוב, השבוע אני אתן לך רק פרק א', שבוע הבא פרק ב'. אני רוצה לקבל את כל התורה. ברוך אתה ה' נותן התורה, התורה בה"א הידיעה, את כולה. אתם יודעים איך אני יכול לקבל את הכול? לא על ידי לימוד כל התורה, כי זה ייקח לי הרבה הרבה שנים ללמוד את כל התורה. על ידי יגיעה. אתם עמלים

41:33 דובר 2 בתורה. צריך להיות עמלים. צריך להתאמץ, לתת לזה ערך, להתלהב. מגיעים לישיבות, רואים אותם לומדים, אתה אומר, תגיד לי, מה אתם לומדים? כמו בספרייה, שקט, תכתבו. זה כדי ללמוד חוכמות. מי שלומד חוכמה, מצוין. הוא יבוא, הוא יוכל להעביר הרצאה על החוכמה שהוא למד. זהו. אבל מי שלומד תורה והוא זז בכל הכיוונים ומתלהב, הוא לא יעביר חוכמות בשיעור, הוא יעביר תורה. כי הקדוש ברוך הוא נותן לנו מתנה אם אנחנו יגעים, הקדוש ברוך הוא נותן לנו אוצר, אוצר, אוצר חמדה שנמצא בבית גנזיו, תורה שמה. הוא ייתן לנו את הכול. ברגע שאתה מתלהב, יגעתי ומצאתי, אז אתה תאמין. זה יחזק לך את האמונה כי אתה לא מקבל קצת. אתה מקבל את הכול. כל התורה אתה מקבל אותה. המקום המיוחד הזה של מתן תורה והבית היהודי שהוא מבוסס על התורה, הוא מאפשר לנו להבין את המודל של בית, כי בית יהודי עובד כמו תורה, אותם כללים, אותה התלהבות נדרשת, אותן מחויבויות. אנחנו עומדים בהר סיני תחת אותה מחויבות ואותו, אותו דרך לקבל אהבה, אותה דרך להכניס שלום לתוך הבית. כשאנחנו מתחתנים אנחנו מתחתנים עם מישהו שיש לו עולמות תוכן עשירים מאוד, מאוד, מאוד. ואני יכול, אני יכולה ללמוד את בעלי, לראות מה הוא אוהב ולאט לאט. היום אני אדע דבר אחד, מחר אני אדע דבר אחר, מחרתיים עוד דבר. עד גיל מאה עשרים את תכירי מספר תכונות רב של בעלך, לא את כולן. מצד שני, השקעה בין בני הזוג, התלהבות בין בני הזוג שבאה מהרצון לבוא ולתת ו... אתם תוכלו לקבל את כל, את כל העולם הרוחני, הערכי, הרגשי גם בלי ללמוד ולחכות ללמוד עוד דבר ועוד דבר במשך מאה

44:05 דובר 2 עשרים שנה. תקבל את הכול בבת אחת. ככה מכניסים וזו ההתאמה. בגלל זה גם מתן תורה כתוב וארשתיך לי לעולם. דיברנו על זה פעם שעברה. למה וארשתיך? לא רוצים ארשתיך לעולם. מי רוצה להיות מאורס לעולם? רוצים להיות נשואים לעולם? כי בשלב האירוסין אנחנו כל כך חמודים, כל כך מתוקים. אני זוכר אחרי האירוסין התקשרתי לאשתי, שאלתי איפה את רוצה לגור? כמה את רוצה שנשלם? איזה צבע? פתאום אתה שואל את הכול. הקדוש ברוך הוא, אנחנו רוצים להיות בתחושת מאורסים עם התורה כל החיים. נכבד אותה כמו אישה מאורסה חדשה. להתלהב, כי בלי התלהבות כזאת שום דבר לא מחזיק. ידיים ורגליים. וההתלהבות הזאת נותנת לנו עוגן. אני רוצה כן לסיים אולי באיזה סיפור קטן על יהודי שקראו לו יוסל'ה. ויוסל'ה היה גנב ונכנס לכל מיני מקומות לגנוב, ויום אחד הוא נכנס לגנוב בתוך כנסייה. היה שם המון אוצרות, אבל תופסים אותו. כל החבורה בורחת, משאירה אותו לבד. מגיע הכומר ויום לפני ההוצאה להורג אומר לו: אני עושה איתך דיל. תתנצר ואתה חי לעולמי עד. אין לו תורה, אין לו דרך ארץ, אין לו מעשים טובים, אין לו כלום. מה אכפת לו? אבל שהוא יתנצר זה כבר יותר מדי. אמר: תהרוג אותי. מה אכפת לך? גם ככה אתה לא עושה מה שכתוב בתורה, אתה גונב. אתה לא שומר שבת, אתה לא עושה כלום. הוא אמר: עד כאן, עד כאן. הרגו אותו וקברו אותו ליד הסבא משפולי והיה כתוב על הקבר: כאן קבור יוסל'ה, גנב קדוש. אחר כך הרב שלמה קרליבך לקח את הסיפור הזה ושינה אותו. שינה אותו קצת מסיפור אחר שקרה על יוסל'ה קמצן קדוש. אבל לא קראו לו

46:23 דובר 2 יוסל'ה, קראו לו ישראל. הוא לא היה קמצן קדוש, קראו לו גנב קדוש. אבל הרב קרליבך תמיד היה לוקח סיפורים של אנשים ומתאים אותם אליו כדי שזה יהיה בגוף ראשון. אז ככה זה הסתדר, הסיפורים. אבל, אבל חלק מהמוטיב הוא לקח משם ומעוד סיפור אחר. אבל זה היה הסיפור של הסבא משפולי של, של יוסל'ה, גנב קדוש. למה? למה? מאיפה זה בא? כשאתה יודע שאתה יהודי בבחירה, באהבה, בהתלהבות, גם אם אתה התרחקת, יש לך איזו נקודה. ראיתם פעם גנבים כאלה שנכנסים לבית המשפט, מנשקים את המזוזה? לא מזמן חיסלו איזה, חיסלו את משפחות הפשע ולא יודע מה, ונכנסים למשפט, מנשקים, מנשקים את המזוזה. כי בסוף נקודת העצם הפנימית חיה ובועטת. כתוב במדרש: צאנה וראינה בנות ציון. מה זה צאנה וראינה בנות ציון? כולם מכירים צאנה וראינה. מדובר על הזמן ששרתה השכינה במשכן. בנות ציון. כן, אתה רוצה לראות את השכינה? אתה צריך להיות באופן מסוגל לשכינה. לא כולם יכולים לראות שכינה. צריך להיות מסוגל לשכינה. אברהם אבינו כדי להצליח לראות שכינה היה צריך לעשות ברית מילה. כתוב: מבשרי אחזה אלוה. אם אתה לא מתלהב, אם אתה לא עושה את הדברים שהקדוש ברוך הוא באהבה, הדברים האלה לא, הדברים האלה לא, לא יישמרו. בערב הזה אנחנו ערב לפני מתן תורה, ואנחנו יודעים שכל דבר שאנחנו, שהוא... אנחנו רוצים לצאת מהשיעורים עם איזה משהו שיישאר. ואני אומר, אנחנו צריכים לקחת על עצמנו עמל. ומה זה עמל? פעם כאב לי הגב. כשצנחתי מהמטוס, צנחתי מהמטוס וקיבלתי מכה בגב בצניחה, וכאב לי הגב ממש כמה חודשים. שלחו אותי לפיזיותרפיה בתל השומר, והפיזיותרפיסטית מאוד מסודרת, והמאמן בפיזיותרפיה אמר לי: תעשה

48:52 דובר 2 את התרגיל המסוים הזה, ומתי תדע שאתה מתחיל להתאמן? כשמתחיל לכאוב, תדע שעכשיו אתה מתחיל להתאמן. תעשה קצת, אבל, אבל אתה חייב שתרגיש שהתחלת להתאמץ, כי חלק מהתרגילים אתה אומר: זה כלום. כאילו אתה עושה דברים שאתה לא מרגיש שאתה עושה אפילו. אבל פתאום באיזשהו שלב אתה מתחיל להרגיש קצת עייפות, עייפות לחומר. אבל אומץ פי אן, עכשיו מתחיל האימון, עכשיו מתחיל האימון. אנחנו חייבים את זה לילדים שלנו, לבעלים שלנו, לעצמנו. להתלהב, להשקיע ולהכניס הרבה הרבה אהבה לזוגיות, בתורה ובחיים שלנו.