דיני חג השבועות שחל בערב שבת - הרב לוי יצחק הלל שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 אנחנו נחלק היום את השיעור לשניים. אה, חלק אחד נעשה את, אה, הלכות שבועות בגדול. כמו שאתם יודעים, חג שבועות זה חג המו"צים. אנחנו נוסעים לרבי וכאלה מהסיבה הפשוטה שלא צריך. אה, אין כל כך שאלות. זה חג קצר, זה רק יום טוב, כמעט ואין שאלות. אין חול המועד, אז זה מאוד, מאוד פשוט. אה, אז לכן רק נזכיר את ההלכות בקצרה, בזמן קצר, ואחרי זה נתחיל עם העניין.

00:40 דובר 3 רבי

00:42 דובר 2 אה?

00:44 דובר 3 רבי

00:44 דובר 2 אני הלוואי, בעזרת השם, ברוך הוא ייתן את האפשרויות ואת היכולת. בעזרת השם.

00:50 דובר 3 הרב עומד

00:51 דובר 2 יאללה. נראה לך? אם תתחנן אני אקח עם חכה. יאללה. אמ, טוב, אני אעשה את ההלכות של חג השבועות רבע שעה, עשרים דקות, ואחרי זה נתקדם לעניין, מה שנקרא, לשמו התכנסנו. ההלכות הן לפי סדר הימים, זאת אומרת מערב החג ועד סוף החג.

01:17 דובר 3 כן.

01:19 דובר 2 ערב החג זה כבר מתחיל מהיום. יש לנו שלושת ימי הגבלה בג', ד' וה', ממחר בעצם, היום בלילה. בג' ימי הגבלה עדיין חל איסור שמיעת המוזיקה. אוקיי, ואיך אנחנו יודעים את זה? כי הפוסקים התירו לנו לשמוע מוזיקה בשלושת ימי הגבלה בנישואין. זאת אומרת שמחה של מצווה. אבל ב-, אה, סתם שמיעת מוזיקה של חול את זה לא התירו, ולכן זה חל גם בשלושת ימי הגבלה. תספורות. אדמו"ר הזקן, אדמו"ר הזקן כידוע לא הייתה נוחה דעתו שיסתפרו בשלושת ימי הגבלה, אבל בערב החג אפשר להסתפר. אין שום בעיה. בערב החג פירושו השנה ביום חמישי בבוקר. אין הבדלים, מסתפרים לפני חצות, אחרי חצות, אין בזה שום בעיה. בשונה מערב פסח, ערב פסח בגלל שמקריבים בו קורבן אז לא מסתפרים אחרי חצות. למה? כי אחרי חצות זה יום טוב. אבל בערב, ערב שבועות אין לנו קורבן, אין שום דבר, אז אפשר להסתפר, אין שום בעיה. גם בשישי אין שום בעיה להסתפר אפילו בתשלום אצל יהודי. הפוך, אדמו"ר הזקן אומר להסתפר קרוב לשבת כדי שידעו שזה לכבוד שבת. לא הכוונה קרוב לשבת. רגע, לא הכוונה קרוב לשבת להסתפר דקה לפני שבת, אלא אפשר להסתפר גם ביום שישי, גם אחרי חצות אין שום בעיה. אדמו"ר הזקן כותב את זה בפירוש בסימן רנ"א לדוגמה.

02:40 דובר 3 רביעי בלילה כי אין הרבה זמן

02:42 דובר 2 או, מה קורה ברביעי בלילה? זה אומר ליל ערב החג. ליל ערב-

02:47 דובר 3 אין דבר כזה אצל פוסקים אחרים שלא להסתפר אחרי חצות בגלל שלא יישבר המכונה

02:52 דובר 2 אתה מדבר לגבי, אה, דינים של להתפלל, לגבי קריאת שמע, אפילו ביומיום, אפילו לא אחרי חצות. ואחרי חצות אדמו"ר הזקן מתיר. מתיר אויך להסתפר גם על ידי יהודי, אין שום בעיה. אתה, אתה צודק במה שאתה אומר, אבל להלכה אדמו"ר הזקן מתיר להסתפר ביום שישי, כן, יום שישי, אה, גם אחרי חצות. ליל ערב החג, יום רביעי השנה, שזה לא ערב החג ממש, אלא זה ליל ערב החג. אז יש כאלה שמחמירים לא להסתפר. מה סיבת הטעם? זה כרוך ב-במחלוקת בדיוק איך סופרים את השלושים ושלושה ימי אבלות. לא ניכנס לפרטים. יש כאלה שמחמירים לא להסתפר. מי שצריך להסתפר בערב ה-, בליל ערב החג, שזה רגע אחד, זה שזה מטעמים של הרבה ילדים ויש סריאל צריך לספר את כולם או הספר עסוק, לא משנה מה, אפשר במקום הצורך להקל להסתפר גם בליל ערב החג. מה רצית לשאול?

03:50 דובר 3 שלושים ושלוש, שלושים ושלוש

03:52 דובר 2 מחלוקת. יאללה, לא ניכנס לזה, לא ניכנס לזה. לא אכנס לזה. יאללה. אמ, כאן המקום גם להזכיר על תספורת כהלכה. הרבה אנשים, אה, כמו שאבא שלי פעם הזכיר

04:06 דובר 3 עולים להר הבית

04:07 דובר 2 שהם רוצים לעלות להר הבית אז הם מתגלחים כמו המוסלמים. אז זה חסד סנגוריה עליהם. אבל גם זה בעיה, כי לעלות להר הבית זה גם איסור. אז בכל אופן, אמ, התספורת שמסתפרים. אז הזכרתי כבר כמה פעמים, אני רק אזכיר את זה כי זה לא עיקר ענייננו עכשיו. יש את האזור האסור בגילוח ויש את מידת הגילוח. מידת הגילוח זה עדיף להחמיר עד לא פחות מחמש מילימטר. זה בדרך כלל מספר שתיים במכונה. ארבע מילימטר גם אפשר אבל עדיף לא להיכנס לספקות ולבעיות. חמש מילימטר זה מספר נורמלי. זה לא גדול מדי, לא קטן מדי.

04:43 דובר 3 במכונה זה שלוש.

04:44 דובר 2 במכונה זה שתיים.

04:45 דובר 3 ארבע, שלוש, תלוי במכונה.

04:46 דובר 2 תלוי במכונות. אז אמרתי בערך שתיים. זה יכול להיות-- אם כתוב על המכונה מילימטרים זה הכי טוב. כתוב שש אמ- אמ- אמיים או קומילוקט, זה מילימטר. אם לא כתוב אז זה בערך שתיים. כן, זה שתיים. האזורים האסורים בתספורת מתחת לחמש מילימטר. אז הסברתי לכם פעם. זה מתחיל מההה-הזווית של המצח העליונה וזה יורד בקו ישר עד תחילת האוזן. כלומר האזור שמיד אחרי הפאות, תחילת האוזן, עד שמה מותר-- אסור לגעת. אוקיי, עד שמה אסור לגעת. הרבי אומר אתה יכול לגעת אבל אל תוריד יותר מחמש מילימטר. האר"י מחמיר, לקח את שהאזור הסיום של התספורת. אם לוקחים את האוזן, מותחים אותה כלפי מעלה, את העיגול העליון, קצה העליון מותחים אותו כלפי מעלה. גובה העיגול העליון, מותחים מזווית המצח העליונה, מותחים קו עד לזווית הזו. זה עוד קצת. עוד כמה מילימטרים, סנטימטר. אז עד שמה לא לגעת עם פחות מחמש מילימטר. מי שרוצה יכול להחמיר כמו האר"י ז"ל זה גם בסדר. אה, אורך של הפאות. זאת אומרת עד איפה הגבול, ההגבלה שלא נוגעים בפאות. כלומר נוגעים בחמש מילימטר, אז עד אמצע האוזן. אם תגעו מול החור של האוזן תראו מין היפרדות בין הלחי התחתונה לגולגולת עצמה. עד שמה זה, אה, אורך הפאות. מתחת לזה זה כבר זקן כמובן שבו אנחנו לא נוגעים.

06:15 דובר 3 על העצם הזו?

06:16 דובר 2 בעצם הזו. יש פס כזה מול החור של האוזן. פס-

06:21 דובר 3 חיבור.

06:21 דובר 2 זה נקרא כן החיבור. חיבור בין הלסת התחתונה לבין הגולגולת. אה, עד לשם האורך. עוד דבר צריך להקפיד זה להקפיד שלא יגעו הפאות בזקן. יש תמונות שרואים שהרבי ממש מושך את הפאות שלו אחורה כמו ממש משיכה, ממש משיכה אחורה. רואים את זה בצורה בולטת. אמ, יש חומרה של הבן איש חי, שיבוא אדם ויגיד: אני אגלח את כל הראש שלי חמש מילימטר, שש מילימטר, ארבע מילימטר כמו שצריך. אז שאלו אותו: זה לא נקרא הקפת הראש? אתה גם מקיף את כל הראש באותו מספר. אז הוא ענה כך: מעיקר הדין זה לא נקרא הקפת הראש. למה? בגלל שאתה לא עושה את המספר האסור. אתה לא יורד מתחת לארבע חמש מילימטר. אבל למידת טוב לחומרה, מי שרוצה יכול להדר שהפאות שלו יהיו ניכרות למרות שהוא מסתפר את כל הראש במספר מותר. למשל, סיפרתי את כל הראש במספר ארבע. בסדר? או חמש. שוב, כל הראש מותר אפילו אפס. כן, אבל סיפרתי את כל הראש במספר חמש או מספר שש, שבע. כמה שאני אוהב את אזור הפאות תשאיר קצת יותר גדול שיהיה ניכר שיש לך פאות. כך אומר הבן איש חי. אז מי שרוצה, שוב אין חובה, אבל זה הידור. הזהירות צריכה להיות מאוד מאוד גדולה איפה שמקצצים מאחורי האוזן באזור הצמוד לפאות. אני אסביר. יש מין זנבות כאלה כאן מאחורה, זנבות כאלה מעצבנים שאתה הולך לספר. אז רוצה שככה הפס בעורף יעלה למעלה, יעבור מאחורי האוזן, יגיע עד לפאות בצורה ישרה, מדויקת ואסתטית. לכן אני אומר לכם עוד יותר, לפעמים אתה לא מגלח את זה לפעמים. לפעמים אתה מגלה שיש לך אחרי שבועיים איזה ככה כמה עציצים מפוחים כאלה

08:08 דובר 2 בתחילת האוזן. לכן הספק אם אתה מגלח את זה אפס, זו בעיה כי האזור הזה כן, ברגע שהוא אפס, האזור הזה אתה עובר באיסורים חמורים. גם ככה לגלח את זה בלאו, אתה מגלח את הפאות שלך שזה גם חלק מהאזור האסור. אוקיי, אז צריך לשים לב לזה.

08:28 דובר 3 לוקח את המכונה למספר ארבע או חמש מילימטר. זה עושה ככה עם המכונה.

08:32 דובר 2 אין בעיה. ארבע חמש מילימטר אין לנו שום בעיה. אם אתה רוצה שזה כן יהיה מדויק, כן יהיה... כן אתה רוצה לקצוץ הזנבות האלה, מה לקצוץ אותם? רק תוודא שאחרי שאתה מגלח את הפאות בארבע מילימטר, אוקיי, או בחמש מילימטר, אז לתפוס את הזנבות האלה עם מספריים, תגזור אותם בשווה לשאר שערות הראש, ואז אתה יודע שלא ירדת מתחת לאזור האסור. בסדר? מאוד פשוט, לא מסובך. רק עם המכונה אתה גם יכול עם המכונה להגיע בצורה שווה, לעלות איתה ולגמור ככה. אבל אז תיזהר אם, אם, אם הפאות, אם סליחה, כן אזור הפאות נחתך רק קצת ורק האורך של זה נחתך ונשאר לפחות חמש מילימטר. בסדר, אבל אם אתה תחתוך בטעות כמה שערות מעיקרם תיכנס לבעיה חס ושלום.

09:18 דובר 3 המכונה לפעמים.

09:19 דובר 2 מנה חינם. לכן לא מומלץ עם מכונה. עדיף עם מספריים ולשים לב בזהירות. זה הכי פשוט. טוב, תיקון ליל שבועות. אנחנו נכנסים לתוך החג עצמו.

09:27 דובר 3 המכונה יש לך תמיד, עם המספריים אתה יכול.

09:31 דובר 2 להגדיר משהו.

09:32 דובר 3 כשאתה מוריד את הפלסטיק ואת הכיף.

09:35 דובר 2 אם אתה עושה עם אפס, אנחנו מדברים כשאתה עושה עם המכונה עם אפס אז יש בעיה. אם אתה ממשיך עם המידה, בסדר, אין שום בעיה.

09:41 דובר 3 אז סימן זה לא שאתה יכול לתפוס את השיער ולעבוד.

09:43 דובר 2 יש כאלה שמקילים ככה. כן, אנחנו לא. אנחנו מחמירים בזה. הספרדים למשל מקילים יותר. יש מחלוקת גדולה. כמה, כמה, מה פירוש אורך ה... כמה אורך השערות צריך להיות? השולחן ערוך לא כותב לנו אורך. כותב שבתער אסור, עם מספריים מותר. ויש שלוש דעות לגבי דיני פרה אדומה. האם כדי לכוף ראשן לעיקרן או אפילו אתה יכול לתפוס את זה בציפורן, אז לכוף ראשן לעיקרן זה השיעור הכי גדול. אנחנו מחמירים כמותו. זה בערך, זה בערך ארבע חמש מילימטר. לתפוס את השערות בציפורן זה דעת, כמדומני, רבי ישמעאל. אז זה אני חושב שלוש, שלוש וחצי מילימטר זה האזור של זה. אבל שוב זה לא כל כך נורא. אם לא כל כך הבדל, אז עדיף לא להיכנס פה לאיסורים, לאיסורים של לאו, אז עדיף לא להיכנס לזה. לכן אמרתי ארבע או חמש. תיקון ליל שבועות. אדמו"ר הרש"ב אמר שהתחת לתוך כוויית של אדמו"ר האמצעי, שהוא מבטיח שמי שרוצה, שמי שיישב וילמד כל הלילה יזכה לכתר תורה. האר"י ז"ל אמר שמי שיישב וילמד כל הלילה, לא יבזבז אפילו רגע אחד, יעסוק בתורה, מובטח לו שישלים את שנתו ולא יארע לו כל נזק. אז אם מישהו רוצה ככה להתברך בכתר תורה ובחיים ארוכים, אז יש לו פה שתי הבטחות מגדולי עולם. קריאת התיקון. מתי אפשר להתחיל לקרוא את התיקון? אז הרבה אנשים מסתבכים שהם צריכים לקרוא את התיקון. מילים קצת קשות וקשה להם והם לא רגילים. מסתבכים עם המילים וזה ארוך להם והם קוראים לאט. אתה יכול להתחיל לקרוא את התיקון אפילו מאחרי הדלקת נרות. איך אני יודע? כי מנהג ככה, ככה נהג אדמו"ר הרש"ב. היה מתחיל לקרוא את התיקון מיד אחרי הדלקת נרות,

11:20 דובר 2 לכן אין בעיה להתחיל מיד אחרי הדלקת נרות. בין מנחה למעריב, אחרי מעריב, אחרי הקידוש, ואז תגיע לקרוא אחרי הקידוש באחד עשרה בבית מדרש, זה כבר תהיה באזור המשניות כבר, אז זה יהיה לך בסדר. אתה מספיק לקרוא את התיקון.

11:33 דובר 3 אבל אם אני קורא ומסיים בזמן, נגיד אני לא צריך לשבת.

11:36 דובר 2 אין לך, אתה יכול אם אתה רוצה אתה יכול להתחיל. הרבי הרש"ב התחיל. הודה לא כתוב שום סיבה למה הוא עשה את זה.

11:41 דובר 3 אבל נגיד התחלתי אחרי הדלקת נרות וסיימתי בשתיים בלילה, אז אני צריך לחכות עוד יום.

11:47 דובר 2 אם התחלת בהדלקת נרות וסיימת בשתיים בלילה, תשב תלמד עוד שעה וחצי עד שיגיע עלות השחר בערך. עד עלות השחר תשב תלמד, זה מה שצריך. מי שלא סיים את התיקון ביום אז יסיים אותו. סליחה, מי שלא סיים תיקון בלילה אז יסיים את התיקון ביום. זה גם אפשרי. ללמוד, יושבים ללמוד עד עלות השחר. יש כמה שיטות, שתי שיטות, מתי זמן עלות השחר. לא ניכנס לזה כרגע. יש דעה שאומרת מאה עשרים דקות לפני הנץ החמה. יש שבעים ושתיים דקות לפני הנץ החמה. הדעה הפשוטה שאני רואה פה כל הזמן שאנשים טובלים בסמוך אליה, זה עלות השחר המוקדם, זה מאה עשרים דקות. עלות השחר המאוחר, יש מחלוקת בזה עצמו. מחלוקת ומחלוקת כי יש שתי שיטות, והדעה המאוחרת היא באזור, כמדומה, אני לא בדקתי השנה את השעות, אבל זה בערך ארבע לפנות בוקר, והדעה המוקדמת יותר אז זה באזור, אה, שעה לפני, בערך שלוש ורבע בלילה, משהו כזה. אז הרבה אנשים גם מתחילים לטבול בדעה המוקדמת. ומי שרוצה להחמיר וללכת בדעה מאוחרת גם כן אפשרי. בכל אופן טובלים מעט קודם עלות השחר, רבע שעה, חצי שעה לפני עלות השחר אפשר כבר להתחיל לטבול.

13:03 דובר 4 כל זמן בין שלוש-

13:04 דובר 2 הזמן שכתוב לטבול בו זה מעט קודם עלות השחר. מתי עלות השחר? אם עלות השחר בארבע, אבל טבלת בשלוש, אז זה לא מעט קודם עלות השחר. זה הרבה קודם עלות השחר.

13:14 דובר 4 אז, אז-

13:16 דובר 2 לכן.

13:16 דובר 4 אחר קבעת לאחר עלות השחר.

13:18 דובר 2 הלא, אם אז אתה לא מבין בשביל מה אתה הולך. לכן אמרתי, אמרתי הדעה שפשטה בפועל. מה שאתה רואה שאנשים ביום־יום, לא ביום־יום, בשבועות כבר בדקתי את זה כמה שנים. אנשים טובלים לפי הדעה המוקדמת, אומרים מאה עשרים דקות לפני הנץ החמה. השעה שלוש, נניח, אני אתן דוגמה, השעה שלוש, הם טובלים ברבע לשלוש או בשלוש ורבע, אם זה מאוחר קצת יותר. לא יודע בדיוק מתי עלות השחר, צריך לבדוק. רבע שעה, עשרים דקות לפני כבר טובלים, ומי שעושה אין שום בעיה לעשות. מי שרוצה יכול להחמיר כמו הדעה השנייה. שוב, שוב, אני אמרתי, אמרתי. כן, כן, כן, אני לא רוצה להאריך בזה כי בצומות להחמיר כמו הדעה הראשונה, מאה עשרים דקות, מכניס את עצמו מוקדם. במקרה שלנו המחמיר שבעים ושתיים. לא ניכנס לזה כרגע. אוקיי. דעביד כמר עביד, דעביד כמר עביד. מי שעושה כמו כל דעה תבוא עליו הברכה. רוצה להקל כמו הדעה הראשונה, זה בסדר, אין שום בעיה. אמממ, טובלים ארבע טבילות. אדם שלומד והגיע זמן עלות השחר לא צריך להפסיק מהלימוד שלו בשביל לברך ברכת התורה. הרי אנחנו יודעים שבעלות השחר צריך ברכת התורה. אתה לא יכול ללמוד, אבל אם למדת כבר לפני זה אתה יכול להמשיך ברצף, להמשיך לימוד כרגיל. הרבי אומר מאמרים לפני עלות השחר, אבל הרבי היה ממשיך גם את המאמרים בהמשך, ולא ניכנס כרגע לטעמים מצד קוצר הזמן. ברכות השחר.

14:34 דובר 4 רגע, שנייה, מה נוגע לתפילה מיד לאחר מכן?

14:38 דובר 2 אני אענה על הכל מיד. מה שלא עניתי, תשלחו אחרי זה, אני אדבר על הכל מיד. ברכות השחר, הגיע עלות השחר. לא הלכת לישון, הגיע עלות השחר ואתה עכשיו הפסקת ללמוד. מה אתה עושה עכשיו בנוגע לברכות השחר? שאתה אומר הנותן לשכוי בינה, מלביש ערומים, אתה ער כל הלילה. מה עשית? אלוקי נשמה, נטילת ידיים. איך אתה, לא ישנת? אין חתומה בידיים לך. אז אדם שהיה ער כל הלילה, הגיע עלות השחר, יטול את ידיו. לאחר עשיית צרכים יטול עוד פעם, כמו שאנחנו נוטלים בפעם השנייה, כמו נטילה לסעודה עם מגבת וכו', ומברך את כל ברכות השחר, כולל נטילת ידיים וכולל אלוקי נשמה. מברך את כל ברכות השחר רגיל כמו כל יום. ההבדל מכל יום הוא שבכל יום אתה קם, נוטל ליד המיטה, נכון? מתלבש, עושה צרכיו, ואז יוצא, נוטל ידיים כמו נטילה לסעודה. אם הוא מחזיק את הידיים, את נטילת ידיים עם מגבת וכו', שלא להיטמא וכו'. כן.

15:40 דובר 4 אבל שלוש הקודמים.

15:42 דובר 2 לא שלוש הקודמים. זה רוקן, אבל עם מגבת, כן, ואז מברך על נטילת ידיים ואשר יצר, מודה אני, על נטילת ידיים ואשר יצר וכו'. כל ברכות השחר. בשבועות עושים את אותו דבר עם שינוי קטן. השינוי שאתה לא קם מהמיטה.

15:56 דובר 4 זה השינוי היחיד.

15:57 דובר 2 זה השינוי היחיד. אתה רק פשוט הולך, נוטל ידיו, הולך לשירותים, נוטל ידיים פעם שנייה, כמו עם מגבת, כמו נטילה של כל יום, וממשיך ברכות השחר רגיל. בסדר?

16:14 דובר 4 סליחה.

16:14 דובר 2 של מה?

16:15 דובר 4 זה, הרי אמרת אם הוא נוטל מה-

16:17 דובר 2 נכון, היה צריך-- קודם כול לא נכנסנו לפרטים. השאלה הכי קשה היא: ועל מה אלוקי נשמה אתה אומר? איזה אלוקי נשמה שהחזרת בי? אז כל העולם, כן, מודה אני אומר. אבל אתה לא אומר מודה אני, זה לא נורא, זה, זה כול-- אפילו פסוק, זה היה תפילה. אין שם ה', אלוקי נשמה עם חתימה של שם ה'. אז באמת הרבה מקהילות ישראל, מה זה משנה, זה שולחן ערוך וכולי, לא אומרים, לא אומרים. אז יש הוראה של אדמו"ר הריי"צ בחשאי להגיד, זה הציור. הוראה של אדמו"ר הריי"צ בחשאי כן להגיד אלוקי נשמה. לא יודע אם קבע לי או משהו אחר. הוראה של הרבי הריי"צ, וככה אנחנו עושים. אז מברכים את זה רגיל. רגע, אחד שנייה. קריאת שמע. מתי קוראים קריאת שמע? מה אדם עושה? הולך לישון. נכון? אנחנו רוצים הרי לקרוא את התפילה. אנחנו לא רוצים לבוא להתפלל על העיניים. אז המנהג הוא בדרך כלל, רוב המנהג של-- בחב"ד, שהולכים לישון אחרי הטבילה, נחים עד התפילה וקמים לתפילה, מתפללים נורמלי. מי שרוצה יכול להתפלל גם בעלות השחר, נץ החמה, זה עניין מוקדם, אין שום בעיה. אין, אין איסור בזה. זה שאלה צרו.

17:17 דובר 4 לא מנהגם.

17:18 דובר 2 אין איסור. המנהג הרווח בחב"ד זה שמתפללים, הקהילות מה שנקרא, מתפללים בשעה עשר, עשר וחצי, וישנים לפני זה. מה הבעיה בזה? מה הבעיה? זה גם מפורש, מפורש בתור זה המנהג שהולכים לישון. מה הבעיה בזה? הבעיה בזה היא שלפעמים אדם ישן וישן וישן וקם אחרי זמן קריאת שמע, ואז הוא רצה מאוד, מאוד יפה לקרוא את התפילה, אבל הוא ביטל קריאת שמע, מצווה מדאורייתא. זה מבעוד שאין הוא יכול לקרוא. עכשיו מתי הוא מותר לקרוא קריאת שמע?

17:50 דובר 4 בנץ.

17:51 דובר 2 לא, בעלות השחר. בעלות השחר. לא, סליחה. בעלות השחר אפשר לקרוא. לא הגיע עלות השחר עדיין. טבלתי לפני והלכתי לישון לפני. אז יש דין שנקרא, יש לנו זמן משיכיר, זמן טלית ותפילין, זמן משיכיר. ואדם שחושש, אדם שחושש...

18:10 דובר 4 השאלה איפה אנחנו בזמן?

18:12 דובר 2 סליחה, סליחה, סליחה, סליחה, סליחה. אני אתקן בעצמי. סליחה. הזמנים עובדים ככה: יש עלות השחר. אחר כך זמן משיכיר בין תכלת ללבן. אוקיי, זה לפני הנץ. והזמן השלישי זה הנץ, נץ החמה. עלות השחר, משיכיר, נץ החמה. מעיקר הדין, מתי אפשר לקרוא קריאת שמע?

18:33 דובר 4 מהנץ.

18:34 דובר 2 מהנץ. לא מהנץ, משיכיר. בזמן משיכיר. רגע, למה? אני אסביר לך שנייה למה. יש אנשים שמתפללים ותיקין. מה זה ותיקין? הם עושים שמונה עשרה בנץ החמה. זאת אומרת, מתי קוראים קריאת שמע? לפני נץ החמה. אה, זה כאילו אחרי עלות, אחרי עלות השחר. אבל זה לא, לא רק אחרי עלות השחר. זה אחרי זמן משיכיר, שזה עוד קצת אחרי עלות השחר. אדם שבעלות השחר עומד אומר לך, תראה, לא הגיע זמן משיכיר. על פי ההלכה לא קוראים קריאת שמע מעלות השחר. מתי קוראים קריאת שמע? לכתחילה משיכיר, ואז מתפללים, אה, אה, אה, שמונה עשרה בנץ. הבן אדם עומד בעלות השחר, עוד לא הגיע, הגיע משיכיר ואני אלך לישון. זה בערך כמדומני עשרים דקות לפני נץ החמה, אם אני לא טועה. אני אלך לישון ואקום אחרי זה, אקום בתשע וחצי, עשר, אפסיד זמן קריאת שמע. אז הדין הוא כזה: בדיעבד אפשר לקרוא בשעת הדחק, אפשר לקרוא קריאת שמע גם בזמן עלות השחר, כמו שאמרת, רועי. אפשר לקרוא בשעת הדחק, ולכן מה אנחנו מייעצים לו? תקרא בעלות השחר. הוא אומר לך, כן, אבל זה לא מן המובחר. אני רוצה לקרוא כן אחרי הזמן, אבל אני אישן, אני אפחד לא לקום. לכן מה אומרים לו? אומרים לו, תקשיב, אתה תקרא קריאת שמע בעלות השחר, שימו לב, ותכוון: אם אני אקום בבוקר לפני סוף זמן קריאת שמע, אז עכשיו סתם קראתי פסוקים, זה לא היה לצאת ידי חובה. מכוון לא, לא יוצא ידי חובה. רגע, שנייה אחת. ואם, ואם אתה קורא, ואם תקום אחר כך בעלות-- לפני סוף זמן קריאת שמע, אז זה כן ייחשב.

20:13 דובר 4 אפשר לסמוך על ש...

20:16 דובר 2 איך?

20:16 דובר 4 מה המקור?

20:18 דובר 2 אם אתה רוצה שוב, אתה יכול לסמוך על זה. לא דייך שלכופרים, כן? אבל זו דעה מקילה.

20:24 דובר 4 אז מה שבפועל אנחנו טובלים רגע לפני עלות השחר.

20:26 דובר 2 מעשה בפועל טובלים מעט לפני עלות השחר.

20:29 דובר 4 ממילא אני אהיה כבר.

20:30 דובר 2 רגע, ואז תהיה ער בעלות השחר. אתה עדיין לא ער במשיכיר כי אתה כבר הולך לישון. תקרא קריאת שמע, תקרא את כל ברכות השחר וכולי. אדם רוצה לישון ומהר, אין לו כוח, עייף. אז תקרא ברכות השחר וכולי. תתנה כמו שהסברנו, ותקרא קריאת שמע על פי התנאי הנ"ל שהזכרתי, ואז אם תקום בבוקר לפני זמן קריאת שמע תקרא, ואם לא, אז הרווחת. לא נכשלת. והתנאי הזה מופיע לגבי מלא דברים בהלכה. המון דברים מופיע התנאי, אפילו לגבי קריאת התורה. אוקיי, מופיע התנאי הזה. כבר נדבר גם כן על זה.

21:04 דובר 4 אחרת...

21:06 דובר 2 אכילת חלבי ובשרי. אנחנו, הזמן שלנו ממש קצר. אכילת חלבי ובשרי בחג. כידוע, עם ישראל קדושים נהגו לאכול מאכלי חלב מכמה סיבות. אחת הסיבות היא שהכלים שלהם היו טרפה. אחרי קבלת מתן תורה אתה לא יכול להכשיר את כל הכלים ודיני שחיטה וכולי, ולכן אכלו רק חלבי. טעם שני אומר כי התורה נמשלה לחלב, שנאמר: "דבש וחלב תחת לשונך". ברמ"א, שולחן ערוך ברמ"א, מובאת סיבה מעניינת. אומר פשוט מאוד: כמו שבליל הסדר לוקחים שני תבשילים, זרוע וביצה, אחד לזכר קורבן חגיגה ואחד זכר קורבן פסח, אז גם בשבועות צריכים לקחת שני תבשילים, שני מח-- שני לחמים, סליחה, שני מח-- שני לחמים, אחד זכר ל-- אה, אה, שתי לחמים זכר לשתי הלחם. שתי הלחם זה קורבן שמקריבים בשבועות. נו, מה עשו חלבי ובשרי? כאשר אדם אוכל לחם עם חלבי, הוא לא יכול לאכול את הלחם הזה עם בשרי. ולכן אמרו לך, תעשה, אה, תעשה שתי לחמים ותאכל חלבי ובשרי, ואז זה כאילו כמו שתי הלחם של שבועות. גם מתי אוכלים? אז פשט דברי הרמ"א שמתי צריך לאכול? הכוונה שלי, לאכול באותה סעודה. הווי אומר, אתה נוטל ידיים, אוכל חלבי, ממתין, לא עושה ברכת המזון, ממתין שעה ואוכל בשרי. כמובן שבין החלבי לבשרי לשטוף ידיים ולשטוף את הפה. צריך לרחוץ ידיים נקיות ולשטוף את הפה, לשתות משהו. שוב אמרתי, אוכ-- רגע, רגע, רבותיי, שנייה. עושים קידוש, קידוש, נוטלים ידיים, אוכלים חלבי, ממתינים שעה, שותים משהו וכולי. ממתינים שעה ואפשר לאכול בשרי. אבל בפועל, רגע! בפועל, בפועל למעשה קצת קשה מאוד לעשות את זה. אה, קצת מורכב. אני אגיד, מי שעושה את זה תבוא עליו הברכה. שנייה אחת. מי ש-- מי

23:19 דובר 2 שעושה את זה, עליו הברכה. למעשה מה שאפשר לעשות זה לאכול פשוט מה שהרבי גם היה עושה. אני לא אלך בכל הטעמים. יש פה עניין של לאכול בשר וגם שמחת יום טוב ומשום עונג וכולי. אני לא אלך לכל הפרטים כי הזמן שלנו מאוד קצר, אבל למעשה מה שעושים זה, הכי פשוט לעשות זה בבוקר לאכול מאפים חלביים. זאת אומרת, אתה עושה קידוש, עושה קידוש, אוכל מאכלים חלביים, מברך על המחיה מה שצריך וכולי. ממתין שעה ואז נוטל ידיים מסודר בשרית. בסדר?

23:52 דובר 4 איפה שני לחמים?

23:53 דובר 2 מאוד פשוט. אז שני לחמים יכולים--

23:57 דובר 4 רגע, רגע.

23:58 דובר 2 רגע, רגע, רגע. שאלות אחרי זה.

24:00 דובר 4 מי אמר שצריך שני לחמים?

24:02 דובר 2 זה.

24:03 דובר 4 אמר.

24:03 דובר 2 אמרתי לך. טעם הרמ"א, טעם הרמ"א צריך שתי לחמים באותה סעודה. למעשה גם הרבי נהג ככה וגם הרבה אנשים, אה, אה, שוב אנחנו לא צריכים ללכת אחרי אחד, אבל הרבה, המנהג שלהם הוא, או ש-- אני גם מכיר אנשים שאוכלים בסעודה אחת חלבי ובשרי.

24:20 דובר 4 שעדיין בצורת הסעודה, שלא זז בין ברכת המזון וברכות...

24:23 דובר 2 אתה יכול גם כן אם אתה רוצה, אין שום בעיה, זה יותר מורכב פשוט. יש כאלה שעושים בלילה בשרי, בבוקר חלבי. זה פחות מומלץ. העדיפות היא--

24:33 דובר 4 אצלי, תפילה. אני אוכל עוגה חלבית על יד, ואז אני חוזר, אוכל סעודה.

24:37 דובר 2 לכאורה גם את זה על צד ידי חובה, לא רואה בזה בעיה. למרות שזה פחות עדיף כי, כי שוב אתה לא, זה לא כאילו לא חלק מהסעודה. אבל שנייה רגע, ואני אסביר למה. בגלל שהסעודה מתחילה אחרי התפילה, אחרי הקידוש. קידוש במקום סעודה. אז לפני התפילה זה קצת, אה, לא כל כך יוצאים בזה ידי חובה. בסדר? אז אחרי התפילה קידוש--

24:58 דובר 4 סעודה.

24:59 דובר 2 כן, כי זה סעודה. קידוש במקום סעודה. אתה עושה כל שבוע פה על מזונות, נכון? זה נקרא במקום סעודה. הסעודה שלך בחל-- בחלבי בשבועות תהיה אחרי הקידוש.

25:11 דובר 4 מה אתה עושה אחרי?

25:12 דובר 2 ואז תמתין, רגע, ואז תמתין ואז תאכל בשרי אחרי שעה, עם שטיפת הפה כמובן ושתייה.

25:20 דובר 4 ניטול ידיים. ניטול ידיים.

25:21 דובר 2 אמרתי, אין חובה. אתה רואה שהרבי בעצמו ככה נוהג. אני אומר לך מה הרבי נוהג וככה אני עושה את זה. שנייה אחת. ודאי. מה עוד? הרי מזונות? ככה זה. כמה זהירות בענייני חלבי ובשרי. המתנת שש שעות בגבינה צהובה. אז יש לנו ממש קצר. המתנת שש שעות בגבינה צהובה: מחלוקת אם גבינה צהובה נחשבת כגבינה קשה לעניין המתנת שש שעות. הרבה מהפוסקים אוסרים את זה. מי שמחמיר תבוא עליו ברכה. מי שרוצה להקל גם כן יש מקום גדול לקולא שלו, של להחשיב את הגבינה הצהובה כחלבי רגיל ולהמתין שעה בלבד. דגים עם חלב. צריך לשים לב לזה. דגים עם חלב. אנשים מתבלבלים ואוכלים דגים עם כל מיני גבינות וכולי. זה לא בסדר. אה, למה? כך כתב הבית יוסף. אף על פי שזה פליטת הקולמוס, לדעת כל הפוסקים זה פליטת קולמוס. אין כזה דבר. אין איסור בשום מקום לאכול דגים עם חלב. אבל כיוון שכתב את זה הבית יוסף, אז אנחנו נוהגים שלא לאכול דגים בחלב או במאכלי חלב שהם לא שומניים. מאכלי חלב שומניים, אחוזי שומן גבוהים כמו גבינה צהובה עשרים ושמונה אחוז וכדומה, רגע, מותר לאכול עם דגים, וגם חמאה מותר לאכול. ההיתר הזה על פי הצמח צדק, זה גם נכון. אמ, הלאה. בני משפחה שאוכלים ביחד, זה קורה הרבה. אם אנחנו נעשה היום שיעור עיון, אנחנו כבר שתים עשרה בלילה. בכיף, אין לי בעיה, תישארו איתי.

26:45 דובר 4 נישאר. אני לא יודע אם נישאר ערים, אבל נישאר.

26:47 דובר 2 אז זה גם אופציה. זה בשבועות, בעזרת השם.

26:50 דובר 4 אתה אומר-

26:50 דובר 2 שני בני משפחה שאוכלים חלבי ובשרי על שולחן אחד. אנשים לא שמים לב לזה שאנשים שלא אוהבים חלבי, אוכלים חלבי ובשרי על שולחן אחד. אוכלים, כן, אנשים אוכלים בשבועות כי הוא לא אוהב חלבי. צריך לשים לב שתמיד היכר. בסדר? אמרתי, צריך לשים לב לשים היכר או לאכול על אה מפות נפרדות, או עם היכר שיהיה ביניהם. ההיכר הזה צריך להיות דבר שלא רגיל להיות על השולחן. כן? זאת אומרת, דבר שהוא כמו כלי טהרה.

27:22 דובר 4 כן, אותו.

27:24 דובר 2 הלאה. אמ, הסדר, אני הסברתי מקודם. לעשות למעשה אפשר. ה-הדבר הטוב, אנחנו מעדיפים לאכול בשרי גם בלילה גם ביום. עכשיו שוב, יבוא בן אדם אליי שיגיד לי שהוא לא אוהב בשרי, זה עניין אחר. בסדר? אני מדבר, רגע, אנשים שאוהבים בשרי. אדם שאומר לי בשר בקר לא משמח אותי, לא עושה לי נחמד. אם היה לי זמן הייתי פותח את כל הסוגיה של אדמו"ר הזקן, אבל לא ניכנס לזה כרגע. אדם שאומר אני לא אוהב חלבי ולא אוהב בשרי, לא נחמד לי. בסדר? אז הוא, רגע, אז הוא בכלל אין מה לדבר. הוא יכול לא לאכול את הבשרי הזה. למה? כי אדמו"ר הזקן אומר שהבשר שיש מצווה לאכול אותו, יש שתי מצוות לאכול דברים שמשמחים אותנו: אחד בשר, אחד יין. אז יין עד היום יש חיוב. אלא אם כן מי שממש לא אוהב את היין. אין עניין להיחנק עם רביעית יין לשתות. שתה יין שטעים לך. בסדר? מיץ ענבים פחות מומלץ, אבל יין שאתה אוהב. רגע, בשר. המצווה היא על בשר שלמים בזמן המקדש. אין לנו בשר שלמים היום. גם בשר בקר היום זה לא בשר שלמים. אז רגע, אז מי ששמח מבשר בקר יאכל בשר בקר. מי שלא שמח עם בשר בקר יכול לאכול רק חלבי גם כן. לא זה רק חלבי, כן חלבי. עוף זה גם נקרא בשר. כן, בשרי על כל פנים.

28:48 דובר 5 אז מה שבא כוחו הוא אוכל בזמונות חלב.

28:51 דובר 2 למעשה בפועל בלילה לכאורה תאכל בשרי. כל עם ישראל אוכל בשרי. בבוקר לעשות קידוש, לאכול מאכלים חלביים כמו שהרבי עשה ואחר כך לאכול עוף ואחר כך לטעום, לשתות, להמתין שעה ולאכול סעודה בשרית עם נטילת ידיים.

29:12 דובר 5 אני רוצה, אני לא יכול לחשב, אני יכול להתחלף. אני יכול להמתין שעה ואחרי זה...

29:17 דובר 2 תמתין מתי שחמש שעות עד השקיעה. מה אכפת לי?

29:19 דובר 5 עד השקיעה לעשות סעודה.

29:21 דובר 2 לא עד השקיעה. הגזמתי. אה, זה ערב שבת אבל. השנה ערב שבת. תמתין שעה וחצי, שעתיים, זה יהיה בסדר. אין לי בעיה.

29:31 דובר 5 קורס קודש.

29:31 דובר 2 אין בעיה. אתה תגיע, זה בסדר. הזמן סביר, תגיע בזמן.

29:36 דובר 5 הלאה.

29:36 דובר 2 הסיבה שאני לא כל כך ממליץ על בפועל סעודה חלבית, סעודה בשרית, זאת אומרת שתי נטילות ידיים, כי קשה מאוד בפועל לעשות את זה. אנשים שקמים מתפללים מוקדם והולכים, חוזרים הביתה בשבע או בשש וחצי ונוטלים ידיים ועושים קידוש ואוכלים. אוכלים חלבי בקטנה ואז בשתיים, שתיים קמים, בשתים עשרה הם קמים ואוכלים סעודה בשרית. ודאי שהם יכולים. אבל למה יש בשתיים מתחיל סעודה? איפה תכניס עכשיו גם חלבי גם בשרי עם נטילת ידיים? אתה לא תצליח.

30:09 דובר 5 שניהם יסתפקו.

30:10 דובר 2 אתה לא חייב שתי נטילות. תעשה את זה באותה נטילה.

30:12 דובר 5 אבל אם יאכלו שם באמצע יש להם בעיה של נטילת ידיים.

30:17 דובר 2 לא, הם אוכלים, קמים בבוקר, הם מתפללים בנץ, אוכלים חלבי.

30:22 דובר 5 הולכים לישון.

30:24 דובר 2 זהו, וברכת המזון לפני זה.

30:26 דובר 5 עשו פעמיים.

30:26 דובר 2 כן, בוודאי.

30:28 דובר 5 אמרתי נטילת ידיים אחת.

30:33 דובר 2 אה, טוב, לגבי שבועות שחל ביום שישי השנה יש חידוש. עירוב תבשילין. רבותיי, למה עושים עירוב תבשילין? למה? למה עושים עירוב תבשילין?

30:47 דובר 5 אני רוצה רק לשאול משהו.

30:48 דובר 2 שנייה רגע, שנייה רגע. אז מה כתבנו? מה כתב רבי?

30:52 דובר 5 יש לי ילדות ש...

30:53 דובר 2 אדם, אמרתי אדם שלא אוהב בשרי, אומר אדמו"ר הזקן יאכל בשר או כל מיני שמחה.

31:01 דובר 5 יענו אין בעיה.

31:02 דובר 2 שמח אותם גם בדברים אחרים. לא, אם הוא לא אוהב את הבשרי זה לא משמח אותו. בשביל מה שיאכל את זה? אתה מבין מה אני אומר? ככה עונה אדמו"ר הזקן. זה הפשט. ככה עונה אדמו"ר הזקן, שאדמו"ר הזקן אומר בשר וכל מיני שמחה. בסדר, עכשיו אני שוב אומר, אני שוב אומר גם על יין. הפוסקים כותבים שמי שמתענג מיין, מי שמתענג מיין לא ישתה יין שהוא לא אוהב וזה מגעיל אותו כי זה לא משמח אותו. בסדר? אז לכן או שתשתה יין שטוב לך או שלא תשתה יין בכלל. אבל בבשר לא ראיתי ככה התייחסות בזה, אבל לכאורה הוא הדין. כך נראה שהוא הדין. אדם שלא אוהב בשרי, לא משמח אותו, אז יכול גם להימנע מזה שיאכל חלבי או... אה, השנה יש לנו חידוש, עירוב תבשילין, ששבועות התחיל ביום שישי. יום טוב שצמוד לשבת צריך עירוב תבשילין. למה צריך עירוב תבשילין?

32:00 דובר 5 הכנה ליום טוב.

32:00 דובר 2 הכנה מיום טוב לשבת. מי אמר לכם את זה? מאוד נחמד, אבל מה כתוב? מה ההיגיון של זה? מה? מה עושה לי ההכנה של מערב יום טוב? תבשיל, ביצה ודג. מה?

32:12 דובר 5 אתה מכין שם.

32:13 דובר 2 מה אני מכין? מה זה עוזר? מה זה עוזר לך לבשל? מה קשור?

32:15 דובר 5 לבשל לשבת.

32:17 דובר 2 מה קשור? איך זה עושה לך את זה?

32:23 דובר 5 אתה לוקח את זה.

32:26 דובר 2 מה זה קשור? אם הכנת משהו ביום רביעי ואכלת אותו בשבת, איך זה משפיע על יום טוב?

32:31 דובר 5 תמשיך.

32:32 דובר 2 אז קודם כול כולכם צריכים להתגייר. דבר ראשון.

32:34 דובר 5 אמן.

32:35 דובר 2 ואני לא סתם אומר את זה, גם שבת זה חג של גרים. כולכם צריכים להתגייר מסיבה פשוטה, כי השאלה הזו נשאלת בבתי דינים לגיור. תדעו את זה. שואלים את המתגיירים. אחת השאלות ששואלים, לא בכל פעם, לא בכל יום, לא... אבל יש גרים ששואלים אותם אחת השאלות. ודיבר איתי פה אברך מסוים, שהוא שמע את הסיפור של גיורת שהתגיירה ושאלו אותה למה עושים עירוב תבשילים. והוא אומר לי, כשסיפרו לי את זה, שאני שואל באמת למה עושים? הוא לא ידע, אז הוא שקל להתגייר שוב, אבל לא התגייר שוב. הוא יהודי מלידה. אבל על כל פנים, הסיבה לעשות עירוב תבשילים זה כך: מהתורה. ולמה אני מסביר את זה? כי חשוב להבין גם מה עושים חוץ מלעשות כמו יהודים טובים. לעשות, אבל צריכים גם להבין. מהתורה מותר להכין מאכלים מיום טוב לשבת. מותר מהתורה להכין מיום טוב לשבת בלי עירוב תבשילים ושום דבר, בתנאי אחד: שתכין את המאכלים מספיק מוקדם, באופן כזה שיוכלו לאכול אותם ביום טוב על ידי אורחים. כלומר, ההיתר להכין ביום טוב לצורך שבת זה הואיל ויבואו אורחים. איפה יש לזה בעיה? אם אתה מכין את המאכל דקה לפני השקיעה. הרי לא יבואו אורחים. עכשיו אתה יודע שלא יבואו אורחים. בסדר, אתה... רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, בלי להראות בעיניים. בלי הרהורים. אתה יודע שלא יבואו אורחים. אתה יודע שלא יבואו אורחים, נכון? דקה לפני שקיעה. איפה עוד אחד יספיק לאכול את זה? לכן זה אסור מהתורה. באו החכמים ואמרו: גם כשמכינים בתשע, עשר בצהריים יש לי בעיה. אני חושש שאם אנשים יכינו מיום טוב לשבת, הם יבואו גם להכין מיום טוב ליום חול. אוקיי, מיום טוב

34:03 דובר 2 ליום חול. חששו על כבוד היום טוב. זו סיבה ראשונה. לכן מה אמרו לך? אמרו לך: תכין מערב יום טוב עירוב תבשילים, כאילו התחלת את ההכנות של שבת מערב יום טוב. ואז אנשים יגידו ככה: אם מיום טוב לשבת אסור לי להכין, אמרו לי חכמים, אלא אם כן התחלתי להכין מיום רביעי קודם החג, מיום טוב לחול קל וחומר שאסור לי. ככה שמרו על כבוד יום טוב. סיבה שנייה, בשביל כבוד שבת. שמה יקרה? כבוד שבת זה אומר שאדם יאכל ביום טוב את כל המנות הטובות שלו, ישכח של שבת. פתאום תבוא שבת. אה, אין לי מנות טובות לשבת. לכן אמרו: תתחיל לבשל מערב יום טוב, כדי שתזכור ביום טוב לשמור מנות טובות לשבת. ולכן צריכים לעשות עירוב תבשילים ולשמור אותו עד שבת. אוקיי. ה-ה-העדיפות היא, אומרים, כן לאכול את העירוב תבשילים רק בסעודה שלישית. איפה שאנחנו לא נוטלים ידיים, אז לאכול את זה בסעודה שנייה. לבצוע על זה את הלחם משנה. עירוב תבשילים אתם כבר יודעים איך עושים. אני לא אכנס לפרטים מצד קו-- רגע, רגע, רגע, רגע אחד. עירוב תבשילים אני אגיד את זה ממש בקצרה גדולה. עירוב תבשילים: אנחנו לוקחים פת שיש בה כביצה ותבשיל שראוי לאכילה, בשר או דג, חתיכת בשר או דג ש-ש-שבגודל של כזית לכל הפחות, או ביצה קשה. לוקחים אותם ויש נוסח בסידור. יש בנוסח שמה שני חלקים. יש נוסח העירוב עצמו, שאתה מברך את ברכת העירוב ואז אומר: בדין יהא שרי לנא ל-ל-לבשל ולאפות ולהדליק את הנר וכולי. מי שלא מבין את זה בלשון הארמית צריך להגיד גם בעברית. צריך להבין מה אומרים.

35:53 דובר 2 לפני העירוב צריכים לזכות לכל אנשי העיר. מה זה לזכות? אתה לוקח את העירוב, נותן לאשתך. היא מגביהה את זה טפח. זוכה בזה בשביל אנשי העיר האחרים שאתה מערב בשבילם.

36:06 דובר 5 מותר האישה?

36:07 דובר 2 מותר האישה. ואז אתה אומר בזה, אתה אומר שאתה הולך לזכות. היא מחזי-- שנייה, רגע. שנייה, רגע. היא מחזירה לך את ה... את העירוב ואתה-- יש שם נוסח. צריך להגיד בסידור שבזה אתה מזכה לכל אנשי העיר וכולי. לכל, אה, אה, מברכים וכולי עם כל הנוסח. וכבר תראו את זה, את זה בסידור. דברים פשוטים אני מדלג עליהם. בסדר?

36:32 דובר 5 הכול בראש.

36:33 דובר 2 רגע אחד, רגע. גם-

36:34 דובר 6 למה כולם צריכים לכל אנשי העיר?

36:35 דובר 2 רבותיי, מי שרוצה מוזמן לשלוח לי בזקן. אני דתי, אני אספר לכם על הכול. לא מודבק מהבוקר. רגע אחד. גם אדם שלא משנה, כל אדם, מנהגו של כל האנשים עושים עירוב ומזכים אותו לאנשים אחרים. זה החידוש. כולם חייבים לעשות עירוב, אבל גם לזכות אותו לכל אנשי העיר. זה המנהג. זה-- רגע אחד. גם אדם שלא מבשל, גם אדם... יש בסידור את הנוסח. אני לא אחזור. יש בסידור את הנוסח. תראה מה אומרים.

37:05 דובר 5 אתה עושה בשבילי?

37:07 דובר 2 כן, גם אתה עושה בשבילי. הבנת? כל אחד מזכה את כל אנשי-- רגע אחד. אמ, רגע. אדם שלא מבשל בביתו, בישלתי הכול לפני שבת, לפני יום טוב. לא מועיל. לא מועיל. חייב לעשות עירוב תבשילים כי אחרת הוא צריך לקרוא לשכנה שתדליק לו את הנר. הבנתם? הדלקת נרות שבת היא גם מיום טוב לשבת.

37:35 דובר 5 לנר.

37:35 דובר 2 לא, שאתה לא מדליק.

37:38 דובר 5 אתה אוכל, אבל פלטה, לחם גם ככה.

37:39 דובר 2 אתה לא מבשל אבל, שתהיה בריא.

37:41 דובר 5 לא, צריך להכין אותו לשבת.

37:42 דובר 6 מסובות קר.

37:44 דובר 2 קר זה משהו אחר. כן. קר רטוב, כן. אה, עוד דבר חשוב, כדאי מאוד לא לשכוח לעשות עירוב תבשילים. והסיבה שכדאי לא לשכוח, כי אם אדם ישכח עירוב תבשילים ייכנס לבעיה. ייתכן שהוא יצטרך, ייתכן אני אומר. אדם שכח לעשות עירוב תבשילים צריך לקרוא ל-- ללכת לשאלת רב, לשאול אותו מה לעשות. תלוי כמה הוא פושע בעניין. יש מצבים שיגידו לו: אתה יצאת בעירוב של הרב. יש מצבים שיגידו לו: אתה צריך לקרוא לשכן. וכבר היה פה יהודי כזה שנה שעברה שהיה צריך ללכת לשכן שלו, לקרוא לו, והוא צריך להגביה לו את כל הכלים והסירים בבית. אתה לא יכול לבשל בעצמך ביום טוב, אשתך לא יכולה לבשל. יש סדר שהם אומרים. אני לא אכנס לפרטים שלא תגיעו לזה. אה, עוד יותר, אשתך, אם פספסת, לא עשית עירוב תבשילים, אשתך לא יכולה להדליק נרות שבת.

38:31 דובר 5 רק נר אחד.

38:32 דובר 2 רק נר אחד. בסדר? אפשר כן באיזשהו אופן מסוים כן להדליק עוד נרות. לכן אמרתי אל תיכנסו לזה, אל תפספסו עירוב תבשילין. פספסתם, לגשת לשאלת רב כי זה חשוב מאוד.

38:43 דובר 5 אם אתה מתארח, אתה צריך לעשות יחד עם בעל הבית.

38:46 דובר 2 כן.

38:46 דובר 5 אם אתה מתארח, אתה צריך לעשות יחד עם בעל הבית.

38:51 דובר 6 גם בבית של מישהו אחר.

38:52 דובר 2 אם אתה מתארח, לא, זה צריך בעיקרון להיות של בעל הבית. ת-ת-תחלקו את זה. עכשיו אני אדגיש, רבותיי, אני אדגיש, הסוגיה של בשר ושל חלב בחג השבועות היא קצת ארוכה. יש גם קצת מחלוקות. מה שנתתי פה זה את ההלכה למעשה. ששוב אני מדגיש, בשרי בלילה אפשרי, בשרי בלילה. בבוקר חלבי אחרי הקידוש. מזונות כמו שהרבי היה עושה, ואחרי שעה ושטיפת, אה, שתיית מים משהו וכולי. המתנת שעה ונטילת ידיים לסעודה בשרית. מי שאוכל חלבי בשבת בבו-- בסעודה בבוקר הוא לא עבריין ולא שום דבר. אבל, אה, אני אומר את זה כמו שאני רואה את הפסק ההלכתי למעשה, ואני שוב לא מאריך בסוגיה הזו. מי שרוצה, אחרי זה יהיו הרחבות בעל פה, בעזרת השם. אה, אני עוד רציתי בכוונה להספיק עוד קטע, עוד עניין שלם פה. אה, אני כתבתי בזה, ב-- כתבו שם בפרסום של השיעור: יש מפתח להבנת התורה שלא, שלא מכירים. אני רוצה לשאול אתכם איזו שאלה. יצר הרע, לדעתכם, אנחנו עומדים לערב חג השבועות, מתן תורה וכולי וכולי, היצר הרע מהווה מונע לקבלת התורה או שהוא מהווה, אה, זרז לקבלת התורה?

40:15 דובר 6 זרז.

40:16 דובר 2 זרז. למה אתה אומר זרז?

40:17 דובר 6 הוא קרא לתורה של מדר.

40:18 דובר 2 אה? קריאת שרה של מי?

40:20 דובר 6 תורה זה תבלין לו, זה הפתרון.

40:22 דובר 2 תורה זה תבלין. תורה זה פתרון ליצר הרע. מי אמר שהוא זרז? הוא הפוך, הוא מנגד. רגע, רגע.

40:29 דובר 6 אבל מה זה...

40:30 דובר 2 רגע, רגע, רבותיי, רגע. יש סיפור ידוע בגמרא. הגמרא מספרת שרצו להרוג את יצר הרע דעריות, אנשי כנסת הגדולה רצו להרוג את יצר הרע דעריות. הם לא הרגו אותו. ניסו לבטל אותו וכבר נהיה בלגן בעולם וכולי, כן? ולכן מה עשו? הרגו את היצר הרע של עבודה זרה. נכון? אני אשאל אתכם שאלה: למה צריך להרוג את יצר הרע דעריות? למה? למה? למה לא להרוג אותו? יש לך בעיה במשהו ספציפי? תסדר את זה. תסדר שיצר הרע דעריות יאמן את זה לבן אדם רק כשהוא צריך. למה לא? הולדת ילדים, כן. אולי יולדו ילדים וכולי, כן. אז למה לא לעשות ככה? לא פתרון יותר פשוט? בואו נראה בזוהר. אומר הזוהר: ר' יצחק בר רבי יוסי הוה אתי מקפדוקיא ללוד. הגיע מקפדוקיא, הלך מקפדוקיא ללוד. ר' יצחק, ר' יצחק. אגב, רבי יהודה אמר לרבי יצחק: תאמר דחבירנא חכי ממתניתא יתרו להאי עניינא דיצר הרע יתנש מלעלא בר מהאי שעתא לזיווגא. שואל ר' יצחק את רבי יהודה, תגיד לי למה חכמי המשנה של כנסת הגדולה לא התחכמו להרוג את היצר הרע דעריות לגמרי חוץ מ...

41:57 דובר 6 מתי שצריך.

41:58 דובר 2 מתי שצריך. אמר לו, אומר רבי יהודה לרבי יצחק, שימו לב מה עונה לו. חייך, הכי איצטריך יצר הרע לעולם כמיטרא לעולם. היצר הרע, צריך אותו לעולם כמו גשם שמצמיח את העולם. למה? שימו לב. דאלמלא יצר הרע, דאלמלא יצר הרע, חדוותא דשמעתא לא ליהוי. אם לא יצר הרע, לא מה שאמרת. אמרת שהוא מנגד אליך. חדוות-- אה, דאלמלא יצר הרע, אם לא יצר הרע, חדוותא דשמעתא לא ליהוי, אין שמחה בלימוד. היצר הרע של תאווה הוא משמש ככוח המתאווה ללימוד התורה. ובמילים של המגיד ממזריטש, יש ספר שנקרא בצבע הכהן, שייך כדומני לרבי ארנו שמואל הירש כץ[?]. אם כך קראו לו, אם אני לא טועה. הוא כותב כך: "ומפי הרב החסיד מורנו ורבנו הרב דוב בער מגיד ממזריטש הנ"ל שמעתי ממנו ז"ל, שאפילו זה ההתחשקות, חשק, שיש לאדם לתורה או לעשיית מצווה, זו ההתחשקות נמשכת מפאת היצר הרע." יש לך תאווה ללמוד? זה יצר הרע, התאווה. מה פירוש יצר הרע? אלמלא היצר הרע לא היה לאדם שום התחשקות. אם לא היה היצר המתאווה הזה לא היה לבן אדם תאווה ללמוד תורה. שימו לב, הוא לא מנגד אליך. התאווה שיש לך לאכול איזה שווארמה או לעשות עבירה מסוימת כלשהי, התאווה הזו זה אותה תאווה שרוצה שתלמד תורה. אתם קולטים מה מדובר? ולכך אמר בזוהר, אומר המגיד, אלמלא יצר הרע חדוותא דשמעתא לא ליהוי.

43:50 דובר 6 נגד אדמו"ר הזקן.

43:51 דובר 2 הבנתם? לא נגד אדמו"ר הזקן. אדמו"ר הזקן עצמו מביא את מאמר הזוהר הזה. לא נדבר, נדבר עליו. רגע. אם לא היצר הרע לא היה חדוותא דשמעתא. לא היה. למה אני אומר את זה? כי יש תופעה כזו ואנחנו כבר נראה את זה, שהאנשים לא מבינים, לא מבינים שהמפתח, ובאמת המפתח ללימוד תורה, זה לאהוב את זה, לאהוב את זה. אם לא תאוות לימוד, כמה חכם שלא תהיה או מה שלא-- מה שלא תהיה, אם זה לא נוגע אליך, אם זה לא מעניין אותך, אם זה לא נחמד לך, אתה יכול לקבור את זה מההתחלה. זה לא שווה כלום אם לא תהיה לך תאווה לזה. עכשיו, התאווה הזאתי לא מתחילה בשנייה, היא לא מתחילה בשנייה, זה משהו שמתפתח. אבל אתם רואים מה אומר הזוהר. אם לא חדוותא דשמעתא, אם לא, אם לא, אם לא יצר הרע, לא הייתה לך תאווה ללימוד. הוי אומר שחייבת להיות תאווה ללימוד. בואו נראה רגע. תסתכלו במקור ד', באגלי טל. "ומדברי זכור אזכור מה ששמעתי קצת מאנשים טועים מדרך השכל בעניין לימוד תורתנו הקדושה." כך אומר האגלי טל. הם טועים ואמרו, זו הטעות שלהם, "כי הלומד ומחדש חידושים ושמח ומתענג בלימודו, אין זה לימוד התורה כל כך לשמה, כמו אם היה לומד בפשיטות שאין לו מהלימוד שום תענוג ורק לשם מצווה." אנשים אמרו לא צריכים להתענג מלימוד תורה. אתה מתענג? זה לא מספיק לשמה. אל תתענג. ובאמת זה טעות מפורסם. ואדרבה, כי זה היא עיקר מצוות לימוד התורה להיות שש ושמח ומתענג בלימודו ואז דברי תורה נבלעים בדמו. ושימו לב את המשפט האחרון, הפגז החזק. "ומאחר שנהנה מדברי תורה, הוא נעשה דבוק לתורה." באותיות שלנו. אם אתה

45:39 דובר 2 נהנה מהתורה, אתה תהיה דבוק אליה. אם זה משהו שמעצבן אותך, הוא שחור לבן, הוא לא מלוקק, הוא... מה זה הגמרא הזאתי? היא כבדה ומעצבן את זה, מסובך את זה. אין לך מה לשבת. זה לא-- אתה יכול לשבת ללמוד. זה לא זה. זה לא-- אתה לא תידבק לתורה. והראיה שהרבה אנשים טובים יושבים ולומדים, ובגלל שאין להם בזה חשק, אז הם לומדים במסגרות. יצאת מהמסגרת, פרשת כנפיים. ממשיך השם משמואל. או יבוא מישהו ו... אה? דילגנו על אור החיים. כן, סליחה. יש את אור החיים ג'. בוא נראה אור החיים ג'. "אם היו בני אדם מרגישים במתיקות וערבות טוב התורה," שימו לב לביטוי, "היו משתגעים ומתלהטים אחריה ולא ייחשב בעיניהם מלוא עולם כסף וזהב למאום, כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם." הווי אומר, אם היית באמת מרגיש כמה זה מתוק, היית זורק את הכל. וזה לא אור החיים, לא במליצות אומר לך את זה. באמת, למה אני אומר את כל המקורות האלה? למה אני אומר את זה? כי מפה אנחנו רואים כמה יסודי, ולא רק יסודי ובסיסי, אלא הבסיס היחיד לבאמת לשבת ללמוד ובאמת לרצות ללמוד ובאמת לקלוט את התורה שלך, זה אם תאהב את זה. לא תאהב את זה, זה לא יעבוד. השם משמואל כאן, אני אגיד אותו בעל פה. הוא אומר: יש שני סוגים של יצר הרע. הרי כתוב שיצר הרע יישחט לעתיד לבוא. אז מה אתה מספר לי שיצר הרע זה חדוות דשמעתא וכולי? הוא אומר, יש יצר הרע של השכל. יצר הרע של השכל, הוא לעתיד לבוא ימות. הוא מנסה להסיט אותך מענייני קדושה, הוא לעתיד לבוא ימות, הקדוש ברוך הוא ישחט אותו. אבל יש

47:18 דובר 2 יצר שנקרא יצר שמגיע מן הלב, זה יצר התאווה. כן, הוא רוצה תאווה, מה שטוב לי, ואתה רוצה תאוות רעות, אבל אותה תאווה זה אתה-- מי ש... אתה רואה צדיק שיושב ולומד תורה, מתענג על התורה, ואתה רואה איזה רשע אחד נמצא לו באיזה חור, לא יודע איפה, עושה עבירות חמורות והוא מתענג עליהן, שניהם באותו מקום. אין הבדל. שניהם יצר הרע קופץ ורוקד איתם, כי זה לא יצר רע, זה יצר תאווה. איך אני יודע את זה? תסתכלו במדרש תנחומא, מדרש ברוך, לפי שמצאתי. אמר הכתוב, "לבד ראה זה מצאתי אשר עשה האלוקים את האדם ישר," פסוק בקהלת. "לא בראו הקדוש ברוך הוא שנשארה-- שנקרא," כלומר את הבן אדם, הקדוש ברוך הוא ברא אותו, אה, אה, "לא בראו הקדוש ברוך הוא שנקרא צדיק וישר את האדם בצלמו, אלא כדי להיות צדיק וישר כמוהו." הקדוש ברוך הוא ברא את האדם ישר וצדיק כמו שהקדוש ברוך הוא בעצמו, כדי שהוא יהיה כזה, בצלם אלוקים, שיהא כמוהו צדיק וישר. ואם תאמר, אה, אה, שאלה: למה ברא יצר הרע? שכתוב בו כי יצר לב האדם רע מנעוריו. אה? אנחנו רוצים להיות צדיקים, אבל דופק אותנו עם יצר הרע. אומר הקדוש ברוך-- סליחה, אומר האדם לקדוש ברוך הוא: אתה, הקדוש ברוך הוא, אומר שהוא רע, מי יכול לעשות אותו טוב? עונה הקדוש ברוך הוא: "אתה עושה אותו רע. אני לא בראתי לך יצר הרע, אתה עושה אותו רע." למה? למה? תראו את ההוכחה. אומר הקדוש ברוך הוא ככה: "למה תינוק בן חמש, בן שש, שבע, שמונה ותשע אינם חוטאים אלא מבן עשר ואילך?" ואז הוא גדל, יצר הרע. הקדוש ברוך הוא אומר

48:57 דובר 2 לך, תראה, ילדים אין להם רצון לעשות עבירות. תמימים. אה, בגיל עשר נפתחות לך העיניים, אתה מתחיל לראות מה שלא צריך. אתה מתחיל לרכוש לעצמך תאוות ולהרגיל את היצר המתאווה שלך לדברים רעים. אז אתה עושה אותו יצר הרע, לא אני. לא אני עושה לך יצר הרע. ואם תאמר, איך אדם יכול לשמור את עצמו? אמר הקדוש ברוך הוא: "אתה עשית אותו רע. למה תינוק היית ולא חטאת? נתגדלת וחטאת." אה, פתחת את העיניים שלך. כמה-- אתה תגיד לי זה קשה לשמור על העיניים, קשה לשמור-- כמה דברים קשים יש בעולם יותר מיצר הרע ומרים ממנו, ואתם ממתיקים אותם. ואז המדרש נותן רשימה של דברים שאנשים מכורח המציאות, כדי לחיות, נאלצים לעשות ואין להם ברירה, כי אחרת הם לא יחיו והם ימותו. ואז אתה מבין שאין מה לעשות. אז גם ביצר הרע אין מה לעשות. טוב, אז כל זה נראה מאוד נחמד. צריכים לאהוב את התורה, אבל איך עושים את זה? הכל בנוי על תאווה. זה הבסיס. הכל, ה-- לימוד התורה בעצם בנוי על תאווה, להתאוות לתורה. אתה לא מתאווה, זה לא, לא יעבוד. כמו שאמר המגיד, אלמלא יצר-- לא היה אדם... ושאדם, אה, אה, צריך להתחשק לתורה, להיות איתה, ש-ש-שירדוף אחריה, משתגעים, מתלהטים וכולי. איך עושים את זה? אז יש הרבה שיטות ועניינים, אבל לפני שנמשיך אני רוצה לקרוא איתכם קטע: מה קורה למי שלומד תורה בלי חשק? הוא מגיע כזה ב-- אתם יודעים, כל המיובש. מה קורה לו? בעל תורת המנחה. תסתכלו בחלק י"א. אומר בעל תורת המנחה, קראו לו רבנו חננאל-- רבי חננאל סיקי או סקי. הוא היה תלמיד של הרשב"א והוא היה אומר דרשות

50:41 דובר 2 במנחה של שבת, עשה את כל הדרשות שלו. יש ספר שנקרא תורת המנחה, על שם שהוא אומר את זה במנחה של שבת. הוא אומר ככה: "צריך אדם כשיבוא לבית הכנסת או לבית המדרש שיבוא מתוך אהבה וחשק ותשוקה." הוא עולה כאן במדרגות. אהבה, חשק ותשוקה. "ושיהיה המקום ההוא אהוב וחביב, נחמד ונעים." זאת אומרת, בית הכנסת יהיה מזמין. זה תגיד למידי ליינר[?] פה ש-- בית הכנסת יהיה מזמין, יהיה נעים. זה מה שקורה פה ברוך השם, כן? וכל זה למה? אז הוא אומר קודם כל מפני כבוד השם יתברך. זה כבוד של הקדוש ברוך הוא. להגיע בשמחה, שהמקום יהיה נקי, אה, וכולי. ועוד, כי כל דבר שהאדם עושה מתוך חשק ואהבה, הוא משתוקק אליו. הנפש מתרחבת ומתפשטת. כלומר, הוא לא מצומצם. הוא עושה דברים מתוך שמחה, הנפש שלו רחבה ומתפשטת לקבל הדברים השכליים. דכתיב, "והיה כנגן המנגן ותהי עליו רוח השם." ועל כן צורך גדול יש בתשוקה לבתי כנסיות ולבתי מדרשות להתחולל עליו דעתו. להתחולל דעתו זה אומר כאילו תתיישב דעתו עליו, שיהיה ככה עם רחבות בנפש. אחרת אתה לא יכול ללמוד. שאם יבוא אדם לבית הכנסת, לבית המדרש בלא חשק ותשוקה ומתפלל ולומד בהם בלא כוונה, אם לא תהיה כוונתו לידיעת השם יתברך ולכבודו, אין לו יתרון על שאר בעלי חיים. אם אתה מגיע בלי חשק ללמוד לבית הכנסת, אתה מגיע בלי חשק ללמוד, אין הבדל בינך לבין בעל חיים. אתה רואה, אתה בכלל לא יכול להסתפק בזה. או אתה צריך להחליט איזה בעל חיים אתה. כי גם שאר בעלי חיים נאספים אל בתי כנסיות ואל בתי מדרשות ומקננים בהם ומצפצפים בהם ועושים תולדות בהם. מגיעים ציפורים, עושים קינים בכל

52:28 דובר 2 מיני מקומות. דכתיב, "גם ציפור מצאה בית." כלומר, אם אין האדם עושה לכוונת כבוד השם יתברך, אתה לא עושה לכבוד השם, אתה לא לומד לכבוד השם. אתה לומד ככה כולך עצוב, כולך מיובש, כולך... אין לו יתרון על הציפור! אתה כמו הציפור בעצמה, שגם ציפור מצאה בית. את עשו לאהוב עבד, כנראה זה לא יעבוד, אבל ציפורים חס ושלום יכולים להיות.

52:50 דובר 7 רציתי לשאול את הרב.

52:52 דובר 2 רגע, אני רק רוצה לסיים את הנקודה האחרונה וזה אני... אנחנו, יש פה-- טוב, ה-ה-הכדי לקנות את התורה בשמחה, אז המפתח הראשון הוא, קודם כל אמרנו זה חייב להיות מתוך שמחה. אין להשיג אותה אחרת. אתה לא לומד מתוך שמחה, חבל, זה לא יעבוד. איך עושים את זה? אז בואו נראה מקור ח'. ואמר רבי שפטיה אמר רבי יוחנן: כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה, עליו הכתוב אומר: "וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים" וגומר. אדם שרוצה להתחיל ללמוד בשמחה חייב להתחיל לקרוא את זה בקול ובניגון. עכשיו לא תחשבו שזה קל. זה אחד הדברים הכי קשים להתחיל. למה? כי הנפש שלך לפעמים מגיעה עצובה, מיובשת. כדי להתחיל להגיד מילים ולדבר, להוציא את עצמך מהמצב הזה מאוד קשה נפשית. אבל אמר פעם אחד מגדולי ישראל שאם בן אדם מתחיל ללמוד מתוך נעימה, ללמוד ולדבר את הגמרא ולנגן אותה, זאת אומרת ללמוד פשוט מחיות, ייקח לו עד עשרים דקות להיכנס לעניין. כך הוא מתחייב, עד עשרים דקות זה העניין ואז הוא כבר ירוץ בפנים. ואני רוצה לסיים בקטע אחרון מהתשב"ץ. רבי שמעון בן צמח דוראן אומר ככה: "התורה נקנית בג' דרכים." זה המקור אולי הכי חזק שראיתי שממש זה הדרך לקנות תורה בשמחה. התורה נקנית בג' דרכים. האחד, שנרבה בישיבה. רצונו לומר לעשות בית תלמוד מוכן בספרים וסופרים. כמו פה. ספרים, סופרים, קפה, סודה, הכל. ב', להתרחק מהגאווה ורום הלבב, כי התורה נמשלה למים ונאמר: "לא בשמים היא". והג', שיהיה לנו אליה חשק נמרץ וכוסף גדול, כי בשלושה אלה נתחתן בתורה ותתקיים בידינו. המפתח ללמוד תורה, באמת להתחבר לתורה, זה לאהוב. נכון, יכול להיות שעברת

54:38 דובר 2 בחיים שלך כמה מקומות שלא בדיוק אהבת את התורה כי לא הציגו לך אותה בצורה נכונה, אבל אתה רוצה באמת ללמוד, תאהב אותה וזה כרוך קצת בעבודה. נסיים בדבר אחרון של זקני ליובאוויטש, שהיו מאחלים בליובאוויטש אחד לשני, כמדומני אחרי קריאת התורה, היו מאחלים מזל טוב. אז תשמעו, תשימו לב שהתשב"ץ פה אומר בשלושה אלה נתחתן בתורה. והרבי הריי"צ כותב שבשבועות כל אדם צריך להגיד בפה, "הריני מקבל עליי עול תורה." אז אל תשכחו את זה. תיהנו בשיעור.