הלכות חג השבועות - הרב שמואל מעטוף שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 חג שבועות, חג מתן תורה, בעצם מתחיל מ-א' בסיוון. כמובן שיש את ספירת העומר, שזה הימים, אה, שאנחנו מתכוננים למתן תורה, אבל ה-הגישה הישירה שלנו למתן תורה היא מתחילה ב-א' בסיוון. מ-א' בסיוון עד י"ב בסיוון כולל לא אומרים תחנון, מכיוון שכל יום הוא יום מיוחד. ראש חודש יש את הראש חודש שלו, אחר כך יום המיוחס, ב', שמשה רבנו אמר "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש". אחר כך מצוות הגבלת העם, אחר כך שלושת ימי פרישה ואחר כך מתן תורה ולאחר מכן שבעת ימי התשלומין, שהיום האחרון שלהם זה ב-י"ב סיוון שלא אומרים בהם תחנון. אבל לדוגמה, במוצאי י"ב בסיוון, כלומר ליל י"ג בסיוון, אז אומרים בקריאת שמע תחנון. שלושת ימי הגבלה, הרבי בשנים האחרונות הקל לעשות חתונות בשלושת ימי הגבלה, אבל בכל הנוגע למוזיקה שהיא רשות, שלא קשורה מוזיקה ש--, אה, לחתונה, אז אנחנו, אה, מחמירים על זה. בערב חג השבועות מצווה להסתפר, מצווה לטבול במקווה כדי להתכונן ליום הגדול והקדוש של יום מתן תורה. כשם שצריך לעשות הכנות, אה, פיזיות למתן תורה, להסתפר, לטבול במקווה, כך גם כן צריך לעשות הכנות רוחניות נפשיות. מה הכוונה? אה, הרבי ביקש בקשה נפשית שבשבת שלפני חג השבועות, שבת פרשת במדבר, יתאספו אנשים, נשים וטף בעלות המנחה להתוועדות חסידית. כמובן אנשים בנפרד ונשים בנפרד, וידברו שמה על אהבת ישראל, לחזק את אהבת ישראל, מכיוון שזוהי הכנה למתן תורה, כמו שכתוב, "ויחן שם ישראל נגד ההר", שדווקא על ידי האחדות שהייתה בחניה נגד ההר, הקדוש ברוך הוא החליט שכעת ראויים בני ישראל למתן תורה, ולכן ההתוועדות, שזה עצם ההתוועדות זה עניין של אהבת ישראל, ויתירה מזה לדבר בהתוועדות על אהבת ישראל,

02:42 דובר 2 זוהי אחת ההכנות המרכזיות למתן תורה. הכנה נוספת שהרבי ביקש לעשות בשבת זה מכיוון שמתן תורה זה כשמה מתן תורה, לכן מה שצריך לעשות זה להתכונן בלימוד התורה. דבר ראשון לעבור על ההלכות של חג השבועות, ללמוד בנגלה, נניח את הדבר שקשור ל-לחג השבועות. לדוגמה סוגיה במסכת שבת על מתן תורה, חסידות, מאמר חסידות שמדבר על מתן תורה, לדוגמה מאמר ב-בפרשת יתרו בתורה אור, שעל ידי זה גובר ההכנה הרוחנית, התשוקי-- התשוקה והגעגועים לעניין הזה של מתן תורה. הדלקת נרות. נשים, אמנם עכשיו ביום טוב, אז מותר להדליק נרות גם אחרי כניסת החג, אבל מנהגנו זה להדליק נרות גם בערב יום טוב שזה לא שבת, להדליק את זה בזמן המצוין ב-בלוחות, כמו בזמן שאנחנו מדליקים בערב שבת. אותו דבר בהדלקה עצמה, אף על פי שביום טוב בעיקרון אני יכול קודם לברך ואז להדליק, אבל בכל זאת אנחנו עושים לפי המנהג הרגיל שאנחנו דבר ראשון, שהאישה דבר ראשון מדליקה ורק אחר כך היא מברכת. הברכות הן שתי ברכות: להדליק נר של יום טוב ושהחיינו. הרבי ביקש שילדות שמתחילות להדליק נרות, טוב שהן יעשו את זה עכשיו בחג השבועות, כי אז בברכת שהחיינו הן יכוונו גם כן על ההתחלה שלהן שהן מתחילות ל-לקיים את מצוות הדלקת נרות שבת קודש. ואם רוצים להקדים את זה לשבת הקודמת נניח, אז אפשר לקנות לילדה שמלה חדשה ותברך שהחיינו ותכוון על השמלה החדשה. מה קורה אם האישה מקדשת? אז יש פה בעיה בשהחיינו. אז מתי שה-- שהאישה מקדשת היא צריכה בעצם א-א-א לא לברך שהחיינו בהדלקת נרות, אלא לברך שהחיינו אך ורק בקידוש. אותו דבר גבר שהוא מדליק נרות לא יברך שהחיינו על הדלקת נרות, אלא

05:11 דובר 2 יברך שהחיינו בקידוש. כתוב, "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה". כלומר, התורה מדגישה את העניין של תמימות, שלמות, ולכן הארבעים ותשע יום לפני חג השבועות צריכים להיות שלמות. ה-המסקנה מזה לעניין הלכתי לענייננו, שתפילת ערבית של חג השבועות צריך להתחיל לאחר צאת הכוכבים, כי אם אנחנו פותחים את חג-חג השבועות שהוא יום החמישים, אנחנו פותחים אותו לפני צאת הכוכבים, אין לנו שבע שבתות תמימות. לכן צריך להקפיד במיוחד בעניין הזה שתפילת ערבית היא לאחרי א-א-א צאת הכוכבים. קריאת התורה. אין מנהגנו לקרוא אקדמות. אין המנהג שלנו גם כן לקרוא מגילת רות, אבל אמנם מגילת רות אנחנו אומרים כחלק מתיקון ליל שבועות. עכשיו, אה, יש כתוב בספרים שנוהגים לשטוח בבתי כנסיות אה עשבים לשמחת החג. אדמו"ר הזקן מביא את זה בשולחן ערוך וכן מעמידים אילנות. אבל בפועל מ-מנהג חב"ד אנחנו לא נוהגים לא לשטוח עשבים, לא להעמיד אילנות אה בבתי כנסיות. הרבי ביקש שכל אחד ואחד, אנשים, נשים ובמיוחד טף ואפילו קטנים וקטני קטנים. הרבי דיבר אפילו למטה מגיל חודש שיבואו וישמעו את עשרת הדיברות. והסיבה היא פשוטה, מכיוון שהערבים למתן תורה זה היו בנינו, בנינו ערבים בעדנו, ובזכות אותם ילדים אנחנו קיבלנו את התורה. ולכן הרבי ביקש בכל לשון של בקשה, הרבי ביקש שיביאו ילדים קטנים וקטני קטנים כדי שישמעו עשרת הדיברות, אלא שההורים שלהם צריכים להשגיח שהם לא יפריעו למהלך עשרת הדיברות, להשגיח עליהם, אני יודע, להביא להם ממתקים כדי שהם יהיו שקטים וככה עשרת הדיברות תעבור בהאזנה אה מלאה. תיקון ליל שבועות. המנהג שלנו זה להגיד את כל התיקון. אפשר בעיקרון להתחיל כבר, אפילו לצורך העניין, אפילו לפני הסעודה. לא צריך

07:49 דובר 2 לחכות דווקא אחרי הסעודה למי שיש לו זמן. לפי המנהג שלנו אנחנו לא אומרים את הקדישים שמופיעים בתיקון ליל שבועות. אנחנו לא אומרים יהי רצון, אלא אנחנו אומרים את התיקון מההתחלה ועד הסוף. הרבי דיבר בקשר לתיקון שיש כאלו שטועים ואומרים: מה, עכשיו אני אומר את תיקון ליל שבועות? עדיף אולי שאני אלמד מאמר חסידות. מה אני צריך להגיד את התיקון? אז הרבי אומר שאת התיקון ליל שבועות צריך להגיד באימה וביראה, כאילו עכשיו הוא מקבל את דברי תורה שנאמרים בתיקון כנתינתם מסיני, על ידי זה שהוא יתבונן בעניין שכל מי שלומד, הקדוש ברוך הוא שונה כנגדו. והרבי אומר לא סתם זה נקרא תיקון, כי דווקא על ידי זה, על הסדר שאומרים מההתחלה ועד הסוף, דווקא על ידי זה מתכוננים למתן תורה ועושים באמת את התיקון של ליל שבועות. חג השבועות זה זמן שהוא, שהוא נקי משטן המקטרג, כמו בתקיעות בראש השנה וכמו בצום הקדוש יום הכיפורים, ולכן חג השבועות זה יום כל כך אדיר ונקי מקטרגים שבן אדם יכול לעשות הכל בשביל קבלת עול תורה מתוך יראת שמיים. נוהגים להגיד את תיקון ליל שבועות עד עלות השחר. מה קורה מי שלא הספיק? הוא יכול להמשיך את זה למחרת ביום ולהשלים את תיקון ליל שבועות. קצת לפני עלות השחר הולכים למקווה וטובלים ארבע טבילות. המנהג הוא לטבול ארבע טבילות, כך מובא בכתבי האר"י ז"ל. ברגע שמגיע עלות השחר באופן ודאי, המנהג שלנו, הבן אדם נכנס, עושה צרכיו או נוטל שלוש פעמים כמו דין של נטילת ידיים, אומר את כל ברכות השחר ומברך, כולל גם כן ברכות התורה. בנוגע לחיוב קריאת שמע של שחרית, מדאורייתא אפשר לקרוא קריאת שמע של שחרית

10:09 דובר 2 כבר מעלות השחר. באו רבנן ואמרו: משיכיר אדם את חברו בריחוק ארבע אמות. עכשיו מה קורה בן אדם שבעלות השחר הוא רוצה ללכת לישון, אבל הוא פוחד שאם הוא ילך, היות והוא לא ישן כל הלילה, הוא יקום בבוקר אחרי סוף זמן קריאת שמע. מה הוא? מה הוא יעשה? הוא יקרא קריאת שמע ויתנה במחשבתו. יגיד: אם אני לא קם לפני סוף זמן קריאת שמע, אם אני לא קם לפני סוף זמן קריאת שמע, זאת אומרת שאני קם אחרי סיום הזמן של קריאת שמע, אז אני עכשיו יוצא ידי חובת קריאת שמע של שחרית. אבל אם אני אקום לפני סוף זמן קריאת שמע, אז מה שקראתי עכשיו לא ייחשב כקיום המצווה, ואני מתכוון לקרוא ולממש את מצוות קריאת שמע כשאני אקום בבוקר. וככה הוא מרוויח מכל הכיוונים. הוא לא נכנס לספק שמא הוא לא יקרא קריאת שמע בזמנה. אחרי התפילה עושים קידוש. ומנהגינו, היות ויש מנהג לאכול מאכלי חלב, יש כמה וכמה טעמים מדוע אוכלים מאכלי חלב, אז המנהג שלנו זה לעשות קידוש ואחרי הקידוש זה לאכול מאכלי חלב ולברך מזונות. המנהג שלנו זה לא ליטול ידיים ולעשות לחם משנה ואז לאכול מאכלי חלב, אלא המנהג אצלנו זה לאכול ולברך מזונות ולאכול, נניח, עוגות. אכן אפשר לאכול עוד מאכלי חלב, אבל זה הרעיון. עכשיו בעניין הזה צריך להיזהר בכמה דברים. דבר ראשון, שבן אדם לא ייכנס לבעיה שאם הוא אוכל מדי עוגות אז הוא כבר צריך לברך ברכת המזון. אם הוא אוכל כדי שביעה, אז לכן בן אדם ייזהר בעניין הזה. זה דבר אחד. דבר שני, יש כלל בנוגע לעוגות. אם אני מערבב קמח בעוגה, היות והקמח הוא דבר

12:27 דובר 2 מאוד חשוב, חכמים נתנו לו חשיבות. אז לכן אם הקמח אפילו הוא מעט בעוגה, אלא שהוא נותן טעם בעוגה, יש לברך על העוגה בורא מיני מזונות. אבל לפעמים נוצרת בעיה, שמידת הקמח בעוגה היא פחות משישית ביחס לעוגה, ואז יש בעיה של על המחיה, כי כדי לברך על המחיה צריך לאכול כזית כדי אכילת פרס. יש בזה דיון בפוסקים האם צריך נטו קמח או אפשר להצטרף-- לצרף עוד חומרים כדי שזה יושלם לכזית כדי אכילת פרס. לכן אם בן אדם נכנס לבעיה כזאת, מה שהוא צריך לעשות זה לקחת עוגה מיני מזונות שבטוח מברכים על זה בורא מיני מזונות ולאכול מזה כזית, שיש בזה כזית בתוך כדי אכילת פרס, דהיינו למעלה משישית מהעוגה, ואחר כך נניח לברך משהו אחר שמברכים עליו שהכל נהיה בדברו, ואז אחר כך הוא יברך בורא נפשות ועל המחיה והוא בין כה וכה, אה, יוצא, בין כה וכה הוא יוצא, אה, ידי חובה. עכשיו, אה, דבר נוסף שחשוב לדעת זה בנוגע לגבינה צהובה. גבינה צהובה, מצד הדין צריך לחכות אחרי גבינה צהובה שש שעות. אבל יש הרבה דעות איזה סוגים של גבינה צהובה צריך לחכות שש שעות. לדוגמה, יש כאלה אומרים שגבינה צהובה שעושים אותה בצורה סינתטית לא צריך לחכות אחריה שש שעות, רק גבינה צהובה שמיישנים אותה בתוך שישה חודשים. יש כאלה אומרים שגם גבינה צהובה שהיא גבינה כזאת שמיישנים אותה תוך שישה חודשים, אבל במהלך כימי עושים את אותה צורה של גבינה בזמן קצר, גם אחריה צריך להמתין שש שעות. למעשה, למעשה רוב הגבינות הצהובות פה בארץ שהם בהשגחת למהדרין, אין להם את הדין שצריך להמתין אחריהם שש שעות, אלא מספיק שעה אחת. זה ברמה

14:48 דובר 2 העקרונית. ואם יש לבן אדם ספק בנוגע לגבינה צהובה ספציפית, שיתייעץ עם רב מורה הוראה. אחרי שמסיימים את הארוחה החלבית צריך לברך ברכה אחרונה ולהמתין שעה. איך אני סופר את השעה? השעה שסופרים זה לא אחרי הברכה האחרונה, אלא זה מאז שהפסקתי. נניח אכלתי מעדן חלב ועשר דקות אחרי המעדן חלב בירכתי על המחיה. ממתי אני סופר את השעה? לא מזמן ברכת על המחיה, אלא ממתי שאני סיימתי לאכול את המעדן חלב. אבל מאידך גיסא אני חייב לברך ברכה אחרונה, כי זה צריך להיות בשתי סעודות, אלא שהספירה של השעה בין הסעודה החלבית לסעודה הבשרית היא מתחילה מסיום האכילה של החלב, של המאכל חלב שאכלתי, ועד תחילת הבשר שאני אוכל בסעודה הבאה. מה קורה אם אכלנו את הסעודה? חיכינו שעה, התחלנו לאכול את הסעודה הבשרית, ואז פתאום מגיע אורח שהוא עכשיו רוצה לאכול מאכלי חלב. אז כמובן שהוא לא יכול על אותו שולחן, על אותה מפה, הוא לא יכול לאכול את הארוחה החלבית. זה אסור על פי ההלכה, אלא צריך לעשות היכר. לדוגמה, שהוא יניח את זה על מפה ייחודית שלו וכיוצא בזה. אחרת יש בעיה לאכול על אותו שולחן גם מאכלי חלב וגם מאכלי בשר. יש חובה לאכול בשר גם ביום. בן אדם לא יכול להגיד: זהו, אני התפוצצתי כבר מהמאכלי חלב. אני לא עכשיו לא יכול לאכול בשרי יותר. אני אסתפק בזה. לא, אלא מכיוון שיש מצווה לאכול, ועד שזה חובה. עד כדי כך שבכל השבתות והמועדים אדם יכול להתענות תענית חלום. אבל פה בחג השבועות אסור להתענות תענית חלום. מדוע? כי אנחנו צריכים להראות לקדוש ברוך הוא שאנחנו שמחים בנתינת התורה. אז לכן אם

17:19 דובר 2 בן אדם מתענה, לא משנה מה הסיבות, זה ייראה כלפי חוץ שהוא לא בדיוק שמח, הוא לא אוכל. אז לכן יש חובה לאכול ויש חובה לאכול סעודה שמשמחת. כלומר, במה הגבר שמח? בבשר ויין. אז לכן יש חובה שאחר כך יטלו ידיים, יעשו לחם משנה, יאכלו בשר וישתו יין באותה סעודה, להורות ולהכריז על השמחה שלנו, שאנחנו שמחים בכך שהקדוש ברוך הוא נותן לנו את התורה. הרבי הזכיר באחד ההתוועדויות שמנהג רבותינו נשיאינו זה שבסעודת חג השבועות מזכירים תורה של הבעל שם טוב, וכן סיפור מהבעל שם טוב. והרבי אמר שככה צריך לנהוג. זאת אומרת, זה לא רק מנהג שהוא שייך לרבותינו נשיאינו בלבד, אלא זה מנהג ששייך לכל אחד ואחד, וכל אחד ואחד צריך לבצע את המנהג הזה. הרבי גם כן היה מזכיר בהתוועדויות את משה רבנו ואת דוד המלך. משה רבנו קיבל את התורה. דוד המלך נפטר בחג, הסתלק בחג השבועות, וכמובן הבעל שם טוב הסתלק בחג השבועות. לכן הרבי גם כן בהתוועדויות עודד אודות העניין של חת"ת: חומש משה רבנו, תהילים דוד המלך, תניא שמיוסד על הבעל שם טוב. יש מצווה לשמוח ביום טוב. כיצד שמחים? אז כל אחד ואחד לפי עניינו. גברים שמחים בבשר ויין, נשים שמחות בבגדים ותכשיטים, לכן צריך לשמח אותם, לקנות להם בגדים ותכשיטים. ילדים, קליות ואגוזים, ממתקים או ממתקים רוחניים. לקנות להם איזה ספר קודש וכיוצא בזה כדי שזה ישמח את ליבו של הילד. כמובן ספר ברמה של הילד שגורם לילד לשמוח. שמחת יום טוב, כמו שאמרנו, היא בבשר ויין. יין צריך לשתות רביעית, ולכן אפשר לצאת ידי חובה של שמחת יום טוב על ידי ששותים רביעית

19:43 דובר 2 של יין בקידוש. מי שלא, מי שיצא ידי חובת קידוש, גבר, אנחנו מדברים רק על הגברים, הוא יצא ידי חובת קידוש, אבל הוא בעצמו לא עשה קידוש, אז צריך לשתות רביעית יין. אבל אם אדם שקידש והוא שתה רביעית, בזה הוא יוצא ידי שמחת יום טוב. בסעודה צריך לאכול בשר, והסעודה גם כן, גם בסעודה צריך לשתות יין, כי חלק ממצוות עונג יום טוב זה לשתות גם כן בסעודה יין. הדבר אמור גם בסעודה בערב, והדבר אמור גם לגבי הסעודה בבוקר, שבסעודה בבוקר גם כן צריכים לשתות רביעית יין. אפשר לצאת ידי חובה מי ששותה את הקידוש, וגם בסעודה למחרת בבוקר, אז אפשר, צריך גם כן לשתות בתוך הסעודה יין משום עונג יום טוב. הרבי ייסד את העניין של התהלוכות בחגים, דהיינו שבימים טובים ילכו וישמחו יהודים בבתי כנסיות אחרים. עיקר העניין הזה של התהלוכה, הרבי אומר שזה מדובר על חג השבועות, ללכת ולשמח יהודים, לא רק לשמור את השמחה אצלנו, אלא ללכת ולהפיץ את השמחה ולשמח יהודים וקהילות שונות בבתי כנסת שונים. אצל הרבי לקראת סיום חג השבועות נוטלים ידיים, מתוועדים ונוהגים לנגן את הניגונים של רבותינו נשיאינו, עד אפילו גם כן את הניגון בסוף של אבא של הרבי, ניגון ההקפות. איסרו חג. איסרו חג של חג השבועות הוא נקרא יום טבוח. מה זה יום טבוח? מכיוון שיש חיוב בזמן שבית המקדש קיים להביא עולת ראייה, ולמעשה לא הקריבו את עולת ראייה ביום טוב, מכיוון שאין בה אוכל נפש, כולו מוקטר לקדוש ברוך הוא. אז למעשה מה שנהגו בני ישראל זה להקריב את קורבן עולת ראייה באיסרו חג, ולכן אם בכל איסרו חג רגיל

22:04 דובר 2 של פסח או של ס-סוכות, אז המנהג הוא לא להגיד תחנון ולא להספיד ולא להתענות. פה זה מצד הדין, מצד הדין ממש אסור. לא אומרים תחנון, לא מתענים, אה, אה, אה, ולא, אה, מספידים. עד י"ב בסיוון זה נקרא ימי תשלומים. מה זה ימי תשלומים? בזמן שבית המקדש קיים, אם אדם לא היה מקריב, נניח, את העולת ראייה, הוא היה יכול להקריב את זה עד שבעה ימים, להשלים את זה. גם עכשיו העניין של התשלומים זה בעבודה הרוחנית של חג השבועות שאפשר להשלים אותה, ולכן בימי התשלומים מרבים בתורה, מרבים בנתינת צדקה. אומר הרבי שאפילו אדם שעשה את כל העבודה של חג השבועות, עשה אותה ב-ב-בכמו שצריך, תשלומים יש לזה עוד מובן מלשון של שלמות. זאת אומרת שגם אם עשו את כל הדברים, בימי התשלומים אפשר להגיע לשלמות יותר גדולה ושלמות יותר גדולה באמצעות העניין הזה של, אה, אה, הוספה בתורה והו-- בהוספה בצדקה, וההוספה הזאת היא גורמת שכל הגילויים של חג השבועות ייספגו ויי-יי-ויהיו ניכרים בימי החול והם לא יאבדו בטרדת הזמן. לכן גם בימי התשלומים, כפי שגם נפסק להלכה שלא אומרים תחנון, יש בזה ממד הלכתי, אז גם אז צריך להוסיף בתורה ומצוות על מנת לשמר את אורות של חג השבועות ולהוסיף ולהשלים עוד שלמות ועוד שלמות. כאמור, גם אם כבר עשו את כל העבודה של חג השבועות בשלמות. יהי רצון שאנחנו נגיע למצב ולתקופה של "תורה חדשה מאיתי תצא", שאנחנו נשמע מפיו של משיח בפשטות, בגאולה האמיתית והשלמה שנזכה אליה תכף ומיד ממש.