חינוך הילדים לימי הספירה וחג השבועות - הרב יוסף אברהם פיזם שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 ספירת העומר, אנחנו מדברים על ספירת העומר מתוך שזו מצווה, שכפי שחז"ל אומרים עניינה המיוחד הוא ההכנה למתן תורה. כתוב "והוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה". תעבדון את האלוקים על ההר הזה, זה מתן תורה. כשאנחנו יוצאים ממצרים, בשביל מה יצאנו ממצרים? הכל הוא כדי להגיע לתעבדון את האלוקים על ההר הזה, מתן תורה. אם כן, נכון, אנחנו ספרנו את הספירה של הימים מהזמן שבו הביאו אבותינו את העומר, התבואה החדשה, שזה היום של מ... יום שלמחרת הפסח, יום ה... יום הבאת התבואה החדשה, ומאז מתחילים לספור. אבל הספירה הזאת חז"ל הכניסו בה וגילו בה את התוכן, שהיא עניין של הכנה, הכנה לקבלת התורה ומתן תורה, ובזה יש טעם עמוק שעניינו להתכונן מבחינה רוחנית למתן תורה. ידוע הסיפור, ואת זה אני אומר גם כנקודה חינוכית. מספרים, מספרים את זה על האדמו"ר מקוצק, מספרים את זה כמדומני, כמדומני גם על הרבי הצמח צדק. מספרים שהגיע תלמיד ואמר, "רבי, למדתי את כל הש"ס". שאל אותו האדמו"ר, "ומה הש"ס לימד אותך?" זה בדיוק הנקודה. ימי הספירה זה מבחינה חינוכית שאדם צריך לחנך את עצמו ואת זולתו, זה מה, מה הש"ס חינך אותך? מה התורה מלמדת אותך? אתה צריך להיות חדור בתורה. אתה צריך להיות מודרך על ידי התורה בהדרכה פנימית, בהזדהות מושלמת. אתה צריך לדעת שאתה חייל של הקדוש ברוך הוא. כל מה שהקדוש ברוך הוא אומר אנחנו עושים, ואנחנו עושים את זה מתוך שאנחנו סומכים עליו שזה הדבר הכי נכון בשביל העולם, וזה הדבר הכי נכון בשבילנו. וכך אנחנו חוגגים את דברי השם ואת הוראות השם ואת הפקודות של השם. אם כן, ימי הספירה זה ימים שבהם

03:11 דובר 2 אנחנו רותמים את הנפש הבהמית שלנו, שגם היא תשתנה, שגם היא תזדכך. העומר שעורים הוא מאכל בהמה מפני שזה רומז על הנפש הבהמית, שהיא בהמית, ואנחנו צריכים לרתום אותה שהיא תבין והיא תרגיש. נפש הבהמית גם היא מורכבת משכל, גם היא מורכבת ממידות, מרגש, שהיא תבין והיא תרגיש שהטוב והנעלה והנפלא והנעים והמענג ביותר את האדם זה לעבוד את השם. אם כך, נפש הבהמית תרצה גם היא רק את הטוב. ועל ידי כך אנחנו פועלים זיכוך ועידון בנפש הבהמית שלנו. זה תנאי כדי לקבל את התורה אחר כך בשמחה ובפנימיות, שנהיה כלים לאור השם, שאור השם יאיר בנו במתן תורה. ואלו הם ימי הספירה. אנחנו סופרים בהתרגשות כיצד כל יום ויום מקרב אותנו אל היום הגדול, יום מעמד מתן תורה, שבו כל נשמה ונשמה זוכה לגילוי האלוקי הנפלא של מתן תורה. אז אלו הם ימי הספירה. את הדברים שאמרנו אנחנו צריכים להיות מסוגלים להסביר גם לתלמידים שלנו. כל, כל אחד לפום שיעורא דיליה, לפי גילו, אבל בהחלט יכולים להבין את העניין ואפשר בהחלט וצריך להסביר להם למה ארבעים ותשעה ימים. כי יש גילוי של שער הנו"ן. היינו בחמישים שערי טומאה. עכשיו אנחנו זוכים לחמישים שערי בינה ובאמצע יש מ"ט, ומ"ט זה שבע כפול שבע, הם ארבעים ותשע. שבע זה שבע המידות של חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. בהחלט ניתן להסביר גם כל גיל לפי רמתו. מה המשמעות של המידות הללו בהתנהגויות שלנו? ברגשות שלנו? ואיך כל מידה ומידה מתכללת בכל אחת ואחת משבע המידות האחרות. ואז יש לנו ביחד ארבעים ותשע מידות שאנחנו מתעלים על ידי זה שסופרים את העומר תוך התבטלות לקדוש ברוך הוא, אשר קידשנו במצוותיו וציוונו

06:09 דובר 2 על ספירת העומר. אז אנחנו מאירים כאבן הספיר. ספירת העומר מביאים אור לעולם ואור לנשמותינו, את האור של הספירות. עכשיו העניין הוא כמובן לעשות את הדברים כהלכה. לכן אנחנו כמובן נלמד את ילדינו שצריך לספור כל יום בברכה. ואם אנחנו חלילה נשכח לספור בברכה, נצטרך להשלים את הספירה במהלך היום שלמחרת. אם הגענו לערב שלמחרת ושכחנו, ושכחנו להשלים את הספירה של אתמול, אם שכחנו לספור, אם שכחנו לספור אז יש לנו בעיה, כי ביום שאחרי זה אנחנו יכולים לספור אבל כבר, אבל כבר בלי ברכה, ואז צריך לשמוע את הברכה ממישהו אחר שנבקש ממנו שהוא יוציא אותנו ידי חובה. אז זה באופן כללי העניין החשוב של מצוות ספירת העומר. עם זה שאנחנו מבינים שספירת העומר זה ימים לעבודת המידות, תיקון המידות, התחזקות בכל הדברים הטובים במידות שלנו, ברגשות שלנו, ובמיוחד באהבת ישראל. אהבת ישראל שתביא את הגואל. אבל ימי ספירת העומר הם לא ימים כל כך, או נגיד ימים שהם רק שמחים. יש לנו שמחה, ודאי שמחה עמוקה, פנימית שמתקרבים ליום מתן תורה. אבל, אבל יש גם דברים עצובים שאירעו בימי ספירת העומר. כן, בחלוף השנים התערב בימי הספירה קורטוב של עצב. ימי השמחה האלוקית הפנימית הזאת מהולים באבל ותוגה. חז"ל מסבירים לנו שזה קרה בגלל שנים עשר אלף זוגות של תלמידים מתלמידיו של רבי עקיבא, שכולם מתו בתקופה קצרה, בימים שבין חג הפסח לחג השבועות. מיתתם הייתה מוגדרת כמיתה רעה. הם הדביקו אחד את השני, אבל הסיבה למיתתם הטראגית היא שלא נהגו כבוד זה לזה. נהגו כבוד, אבל לא ברמה של תלמידי רבי עקיבא. הרבי אומר, כיוון שהם תלמידי רבי עקיבא, רמת הנהגת הכבוד הייתה צריכה להיות באין ערוך

09:02 דובר 2 למה שאחרים עושים. והם, מכיוון שהם היו תלמידי רבי עקיבא חדורים במסירות נפש להחדיר את דברי רבי עקיבא אצל כולם, ברגע שהם ראו שלא אצל כולם זה באותה צורה כמו שאותו תלמיד קדוש מבין את זה, לא יכול היה להראות את עצמו כאילו זה לא, לא מפריע לו, כי הם היו גם אנשי אמת. ואז הוא אמר לו, לחברו, אתה לא נוהג כמו שתלמיד, תלמיד רבי עקיבא צריך להבין, צריך לנהוג. כתוצאה מכך יצא שלא נהגו, לא נהגו כבוד זה בזה, דווקא מתוך רדיפת, רדיפת, רדיפת האמת ורדיפת השלמות ורדיפת השלמות של השני. כי ואהבת לרעך כמוך. עשו את זה בצורה כזאת שזה לא היה ברמה הנדרשת של כבוד מתלמידי רבי עקיבא זה לזה, ולכן פגעה בהם עין הרע, והם, הם פשוט עלו למעלה במגפה שהדביקה אותם. וכמה היה קשה להמחיש לתלמידים מה קרה פתאום לעשרים וארבעה אלף בפרק זמן כזה קצר. איך הם, איך הם מתו? היום בעידן הקורונה, רחמנא ליצלן, שכבר בעזרת השם ניחלץ מזה מהר מאוד, אז אנחנו מבינים שכן אנשים יכולים להידבק במשהו, ואם הם מצטברים, מתכנסים למקום אחד ללמוד ובצפיפות הדביקו אחד את השני. אז זה בימינו כבר נהיה פשוט. בכל אופן, אי לכך ימים אלו של ספירת העומר הם ימים שנוהגים בהם מקצת מנהגי האבלות ומשתדלים לתקן בהם את היחסים שבין אדם לחברו. לא ניכנס עכשיו לחשבונות השונים למנהגי הספרדים והאשכנזים, איך מחשבים את הימים האלו של אבלות בימי הספירה, אבל בכל אופן, נזכיר כאן מה אומר אדמו"ר הזקן, שהוא מזכיר ארבע דעות באופן חישוב ל"ג ימי האבלות. חישוב אחד מפסח עד ל"ג בעומר אחר שיאיר היום. חישוב שני מפסח עד תחילת

11:38 דובר 2 ליל ל"ג בעומר. חישוב שלישי מב' אייר עד ערב חג השבועות. חישוב רביעי מא' דר"ח חודש אייר עד היום הראשון של ימי ההגבלה. יצוין כי מנהגו למעשה, מנהגנו למעשה על פי האר"י ז"ל, שאין מסתפרים עד ערב חג השבועות. כידוע שהרבי הרש"ב מאוד הקפיד על זה. אדמו"ר הזקן מציין שלושה דברים בני אבלות הנהוגים בימי הספירה. אחד, איסור נישואין, שתיים, איסור התספורת. ג', איסור עריכת ריקודים ומחולות. דברי האחרונים הוסיפו ביתר פירוט שיש למנוע אף משמיעת כלי זמר, שמחמירים בזה ביתר שאת בימי ספירת העומר. וכן מובא בפוסקים שאין לחדש בגד, וכל שכן שאין לברך ברכת שהחיינו בימי הספירה, מפני שאין ראוי לומר שהחיינו והגיענו לזמן הזה בימים המהולים בעצב, וכך מנהגנו. אבל בשונה מימי בין המצרים, בהם לא מברכים כלל שהחיינו, וגם בשבת בימי בין המצרים גם לא מברכים שהחיינו, הבהיר הרבי מלך המשיח שבשבתות ספירת העומר אנחנו מברכים ברכת שהחיינו, ואם אדם נצרך לחדש משהו אז יעשה את זה בשבת ומברך שהחיינו. עד כאן דיברנו באופן כללי על ימי ספירת העומר, מעלתם, חשיבותם, ויחד עם זה כן העבודה הרוחנית הנדרשת בהם, וגם עניין מנהגי האבלות שנוהגים בהם לצערנו הגדול. יהי רצון שתכף ייבנה המקדש ונהיה אך ורק בשמחה גלויה גם במנהגים. פסח שני, י"ד באייר. מה קרה בפסח שני? אז כך. מסופר בתורה כי שנה לאחר יציאת בני ישראל ממצרים קיימו את ציווי התורה והקריבו את קורבן הפסח ביום י"ד בניסן. אבל כיוון שרק אנשים הטהורים מטומאת מת יכלו להביא את הקורבן כהלכה, פנתה קבוצת אנשים שהיו טמאי מת למשה ושאלו אותו: אנחנו טמאים לנפש אדם, למה ניגרע לבלתי הקריב את קורבן השם במועדו בתוך בני

14:32 דובר 2 ישראל. ואומנם לאחר ששאל משה את השם, הורהו השם למסור לבני ישראל כי שלושים יום לאחר חג הפסח תינתן הזדמנות נוספת להקריב את קורבן הפסח עבור אלו שהיו טמאים או שהיו בדרך רחוקה בפסח הראשון, והנה עכשיו יוכלו להקריב את קורבן הפסח בי"ד אייר כהלכתו. וגם כיום, לאחר שנחרב בית מקדשנו ואין לנו אפשרות לעת עתה להקריב את הקורבן של פסח שני, מציינים את חג פסח שני בכמה דברים. אחד, אי אמירת תחנון. אנחנו לא אומרים תחנון בפסח שני, בי"ד אייר, ובעוד דבר, אנחנו אוכלים מצה ביום י"ד באייר. אלא שלמרות שביום י"ד באייר אין אומרים תחנון, אבל במנחה שלפניו כן אומרים תחנון. גם הדבר נעוץ בעובדה שהקרבת קורבן פסח שני הייתה אמנם ביום י"ד באייר, אך כיוון שהאכילה הייתה רק בליל ט"ו, או ליל ט"ו, לכן תפילת מנחה של י"ג באייר אינה שייכת לפסח שני ואומרים בה תחנון. כי עיקר פסח שני הוא ביום י"ד באייר. משום כך נהוג שגם אכילת המצה בפסח שני תהיה בעיקר ביום י"ד באייר, ואף יש מקום לאוכלה בליל ט"ו באייר, וזה דבר שכדאי לעשותו. לגבי אמירת תחנון במוצאי י"ד באייר בקריאת שמע, אז יש מקום לומר שאין אומרים בו וידוי בקריאת שמע, מה שנקרא לא אומרים תחנון בקריאת שמע, כי אכילת הפסח הייתה בלילה הזה של אור לט"ו באייר. על כך דיבר הרבי בהתוועדות. משמע מדברי הרבי שלא להגיד תחנון גם, גם במוצאי י"ד באייר, כי זה זמן אכילת קורבן הפסח. ישנו פתגם חסידי עמוק ומעורר של הרבי הריי"צ, שבהחלט צריך, ככה אנחנו כולנו עושים, ללמד את זה גם את הילדים, לקחת מזה הוראות למעשה, וכולל בעניין של זעקת, צעקת, הכרזת עד מתי, עד מתי, עד מתי.

17:19 דובר 2 אומר הרבי הריי"צ, פסח שני מלמד שאין דבר אבוד, מתוך פתגם: אין דבר אבוד ותמיד אפשר לתקן. הנה, מי שהיה טמא, שקוע בתאוות גשמיות, רוחניות, או בבחינה של בדרך רחוקה, רחוק ביותר מן היהדות, ואפילו גם כשהדברים נעשו בזדון, בכל זאת הוא יכול לתקן, לבוא למשה רבנו ולהגיד לו: למה נגרע? ת-ת-תן לנו פתרון, תיתן לנו תיקון. הרבי מוסיף על כך ואומר שייחודיות, י-ייחודיותו של פסח שני על פסח ראשון היא בכך שאין בו הגבלה, ולכן ניתן לקיים פסח זה גם כאשר היה ברשותו חמץ, כי זהו עניינה של עבודת התשובה, היא למעלה מכל מדידה והגבלה, עד שאפילו הזדונות נהפכים לזכויות. פסח שני נועד גם ללמד אותנו שגם מי שמצידו השלים את עבודתו, אבל עליו לדאוג למי שטרם השלים את הנדרש ממנו ולסייע לו בגשמיות וברוחניות, ולנצל כל הזדמנות שנקרית בדרכו לשם מטרה זו. ואנחנו בחינוך עסקינן. הרבי אומר בשיחה שכל מחנך, כל מלמד, כל מגיד שיעור, כל ראש ישיבה ייזכר בתלמידים שלו ויזכור שהם תלמידים שהוא למד, לימד אותם בעבר. שלא לדבר בוודאי על תלמידים שהוא מלמד אותם בהווה, אבל תלמידים שהוא לימד אותם בעבר, איך אומרים, נעלמו לו. אבל הוא זוכר: עם זה היינו באמצע הדרך, ועם זה היינו באמצע הדרך. את זה צריך לקרב, וזה קצת ירד. אז פסח שני נותן לו עידוד. לא רק ביום פסח שני בעצמו לעסוק בזה, אלא בכלל לעסוק בזה שאין דבר אבוד. השקעת בתלמיד שלך את הנשמה שלך וקרה מה שקרה, הוא קצת ירד וכולי. אל תתייאש, אין דבר אבוד. תמצא את הדרכים להשקיע על ידי שאתה תשקיע, על ידי שתמצא מישהו אחר שהתלמיד שלך אולי יותר יקבל ממנו. לא משנה מי

19:39 דובר 2 יעשה את העבודה, משנה באחריות מי העבודה, והעבודה היא באחריות המחנך, ואת זה לומדים מפסח שני. כאן בא הרבי ואומר גם, את השיחה הזאת שאומרת, זו שיחה בדבר מלכות של תנש"א, ש... שאנחנו צריכים להבין שאם על פסח שני הספיקה הבקשה של ה-אותם יהודים שהיו טמאים טומאת מת או שלא היו יכולים לעשות את קורבן פסח, הם באו וביקשו וביקשו וצעקו: למה נגרע? אז הקדוש ברוך הוא חידש וגילה בזכות האכפתיות שלהם והצעקה הפנימית שלהם. הוא חידש להם מצווה ותיקון. אז כך גם היום. ולא רק שזה כך, אלא הרבה יותר מכך. מדובר כבר על אלפי שנים ומדובר לא על קורבן במדבר או-או במצרים. מדובר פה על קורבן שהוא ב... קורבן שהוא בארץ ישראל, בהר המוריה, בהר הבית, במקום המקדש. זה הקורבן שעכשיו חסר. ולא רק קורבן אחד, אלא כל הקורבנות. בטח ובטח שצריכה להישמע צעקה פנימית ביותר, כואבת ביותר: עד מתי? למה הקדוש ברוך הוא עוד לא השלים לנו את זה? אבל אנחנו, הרבי אומר, אנחנו גם בטוחים שהקדוש ברוך הוא ישלים את זה. היות והקדוש ברוך הוא בלתי מוגבל, אז כשתבוא הגאולה הוא ישלים לנו את כל מה שנחסר בגילויים והארות והמשכות וההשפעות והחסדים הנפלאים ש-שהיו צריכים להאיר בעולם הזה ולהתקבל בעולם הזה כתוצאה מהקורבנות שהיינו יכולים להקריב ולא, לא, לא הקרבנו בגלל, בגלל הגלות. מפני חטאינו גלינו מארצנו. אז הרבי אומר פסח שני זה בשביל שנלמד את כל היהודים, במיוחד את הילדים הקטנים, ״כי נער ישראל ואוהבהו״. שהם יתעוררו, שכולנו נתעורר, שכל עם ישראל יתעורר, לזעוק. כולנו ילדים של הקדוש ברוך הוא. שנחנך ונתחנך לזה שצריך לבקש ולהתחנן לפני הקדוש ברוך הוא: למה נגרע? אנחנו רוצים כבר

22:08 דובר 2 להקריב את הקורבנות בבית המקדש השלישי והמשולש. ל"ג בעומר, אה, צוינו בו שני עניינים, וכמובן לשניהם השלכה רבה לעניין של חינוך, של חינוך ילדי ישראל. דבר ראשון, כתוב בספרים שבעקבות מות תלמידיו של רבי עקיבא, אז ל"ג בעומר הוא דווקא יום של-של-של שמחה, מפני שזה היום שבו פסקו מלמות תלמידי רבי עקיבא. עוד דבר כתבו שזה יום הילולא דרשב"י, ורבי שמעון בר יוחאי ציווה שישמחו ביום הזה. כל ההסתלקות שלו הייתה מתוך שמחה שהוא הצליח למלא את שליחותו בעולם בגילוי תורת הסוד. ו... שמח לעלות ולדבוק בה' בצורה הנפלאה בלי ההעלם והסתר שקיים בעולם הזה הגשמי. אם כן, זה יום שמח, ולכן כתבו הפוסקים שביום ל"ג בעומר יש לשמוח בו ולא אומרים בו תחנון, וגם במנחה שלפניו לא אומרים תחנון. ביום הזה ישנם מנהגים מיוחדים. קודם כול יש את המנהג שהרבה מאוד יהודים מכל החוגים עולים ל-למירון להילולה של רבי שמעון בר יוחאי. יום סגולה, ויש הדלקה. הדלקת מדורה גדולה לכבוד הילולת רבי שמעון בר יוחאי על יד קברו של רבי שמעון בר יוחאי, שהוא זה בעצמו שמגן עלינו. נהגו עוד להדליק מדורות בכל מיני מקומות, וגם טעמים, טעמים מעניינים נאמרו למה מדליקים מדורות. יש אומרים משום שמחה, יש אומרים שזה מעין כמו נר נשמה גדול למען ה-- אה, למען ההילולה של רבי שמעון בר יוחאי. יש כאלה שנהגו להדליק ריבוי נרות בבית הכנסת לכבוד ההילולה של רבי שמעון בר יוחאי. ועוד מנהג נוסף שקשור עם ל"ג בעומר זה התספורת הראשונה של הילד. ילד שהגיע לגיל שלוש, אנחנו הרי נוהגים לא לגעת בשיערו עד שיגיע לגיל שלוש, לא מספרים אותו. בגיל שלוש משאירים לו את הפאות. זה התחלה של חינוך.

25:06 דובר 2 אנחנו מתחילים לחנך את הילד במצווה של "לא תקיפו פאת ראשכם", שלא לספר את שערות הראש, ואנחנו משאירים את הפאות. זאת אומרת, לא לספר את שערות הראש עם הפאות, אלא לספר את שערות הראש ומשאירים את הפאות. זאת המצווה שאנחנו מחנכים בה את הילד, ולכן נהגו רבים מישראל לספר את הילד הקטן, חתן החלקה, חתן האופשערניש, לספר אותו ליד קברו של רבי שמעון בן יוחאי במירון. הרבי מעיר שקטנים שיום הולדתם השלישי חל בימי הספירה שאחרי ל"ג בעומר, אז לא מספרים אותם בל"ג בעומר, אלא רק את אלה שיום הולדתם השלישי חל בימים שלפני ל"ג בעומר נהוג לקחתם למירון ביום ל"ג בעומר ולספר אותם שם. והמנהג הזה של לכנס את ילדי ישראל בל"ג בעומר, לשחק איתם בשדות בחץ וקשת, הוא מנהג קדוש, מנהג שנהג רבות רבות בשנים בתפוצות ישראל. בדורנו חידש הרבי מנהג עתיק. המנהג היה שהמלמד היה יוצא עם הילדים מהחיידר לחיק הטבע. והיו מבלים והיו לומדים בחיק הטבע ומשתעשעים בחיק הטבע. בא הרבי ואמר: אם אנחנו כבר יוצאים, בואו נצא בצורה כזאת שנעשה תהלוכה לכבוד רבי שמעון בר יוחאי. ניקח שלטים שמעודדים לימוד של התורה, עשרת המבצעים, תפילין, מזוזה, כשרות, נרות שבת קודש וכל הדברים הטובים והחשובים. ושלטים שמורים על הצורך להיות מוכנים לגאולה האמיתית והשלמה. ועל ידי כך שאנחנו נלך ברחובות, רחובות קריה, עם השלטים האלה ועם הפרסומים האלה ועם ההכרזות, ההכרזות של הילדים של שנים עשר הפסוקים וההכרזות של הגאולה שבפתח. הכרזות שקוראות ליהודים להקפיד על כשרות, ליהודים מתאים יותר לאכול כשר, וכן גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה וכולי וכולי. בלי להיכנס לפרטים רבים ועיקריים, אבל ברור שזה מפגן של קידוש השם, מפגן של פרסום היהדות

28:11 דובר 2 והחסידות ותורת רבי שמעון בר יוחאי באמונת החסידים ברבי מלך המשיח. פרסום בגלוי, בגאון. ואת התהלוכה הזאת עושים ביום ל"ג בעומר, כל מקום לפי עניינו, אם זה ביום או אם זה בלילה. ויש תהלוכה ויש כינוס, כינוס צבאות השם, וכינוס שבו שרים ואומרים ולומדים את הפסוקים ומתורת רבי שמעון בר יוחאי ומתורת רבי עקיבא. מתחזקים באהבת ישראל, מתחזקים בעניין של ההחלטות הטובות. ללמוד וללמד ענייני גאולה ומשיח וכל חלקי התורה. לבקש מהקדוש ברוך הוא שתכף ומיד ממש תבוא הגאולה האמיתית והשלמה, ולהוסיף בצדקה שמקרבת את הגאולה, ואהבת ישראל שתביא את הגואל. זו מטרתם של הכינוסים וכל הפעולות ביום ל"ג בעומר, ביום הקדוש. והרבי התבטא ואמר: רבי שמעון בר יוחאי נמצא בתהלוכה. אתה הולך לישון? איך אתה יכול? זאת אומרת שכל אדם צריך לעזור בגופו, בממונו, בנפשו, שתהלוכות אלו יהיו ברוב עם הדרת מלך, במיוחד של ילדים, אבל לא רק, אנשים, נשים וטף, בנפרד בתכלית השלמות של כללי הצניעות. אבל מה העיקר פה? העיקר פה לדעת שאנחנו מביאים את קדושת רשב"י. רבי שמעון בר יוחאי היה משיח שבדורו. כמו שאומר אדמו"ר הזקן בסידור, שער ל"ג בעומר, ביום ל"ג בעומר האיר בו הארת אורו של משיח. וגם את זה אפשר לספר לילדים. ובזכות המשניות הגלויות מתכנסות. והזוהר הקדוש, יצאו מהגלות ברחמים. אז לכן עושים את כל העניין הזה שסביב רבי שמעון בר יוחאי, התנא האלוקי הקדוש, שהרבי אומר: כשאתה יוצא לתהלוכה, רבי שמעון בר יוחאי גם כן נמצא בתהלוכה, וזה הזמן לבקש בקשות מרבי שמעון בר יוחאי לגאולה פרטית של כל אחד ואחד בעניינו, אבל גם לגאולה הכללית של כל עם ישראל ביחד, לא יוצא מן הכלל, מצפים לה. זה ל"ג בעומר

30:46 דובר 2 של חב"ד שבו הרבי מזכה את כל כל העם היהודי ואת כל העולם כולו לקבל את הקדושה האלוקית הזאת בזכות תינוקות של בית רבן. אז אדמו"ר הזקן אומר שנוהגים לומר את פרקי אבות בשבתות שבין פסח לעצרת. פרקי אבות כמה? אדמו"ר הזקן אומר שיש כאלה שנהגו להמשיך לאומרם גם בשבתות הקיץ. בא הרבי מלך המשיח, שהוא חי וקיים, ודבריו חיים וקיימים, אומר לנו: נתנו לנו פה נתינת כוח מהתורה הקדושה. לצרף את הבריות ולהיות יותר זכים, להיות יותר עדינים, להיות יותר מוכנים קודם כל למתן תורה, חג השבועות. אבל גם אחר כך צריך להכניס בעולם זיכוך. צריך להכניס בעולם אור, צריך להכניס בעולם כלים ולקבל את אור הגאולה, את האור שלמעלה שלמעלה מהכל. אומר הרבי: וזה קודם כל על ידי אמירת ולימוד פרקי אבות במשך כל התקופה שמחג הפסח עד ראש השנה, עד ראש השנה. ללמוד פרקי אבות. מה זה פרקי אבות? פרקי אבות אלו הם שישה פרקים, ששת הפרקים האלו הם דברי תנאים. ושלא כדעת הטועים שכאילו אנשים גדולים וחכמים אלה אמרו דברים אלה מחכמתם הפרטית האישית. לא כן הוא, אלא הכל למשה מסיני. משה קיבל תורה מסיני. אומרים המפרשים: ללמדך שכל מה שיש בפרקי אבות זה הכל. זה הכל חלק מאותה תורה שמסיני. ברור שכל אחד אחד התאים את זה לצורך הדור שלו. וגילה את הפתרונות שנמצאים ונמצאים בדברי התורה ובדברי משה רבנו מסיני לכל מצב ומצב של דורו, זמנו. משם באו ההלכות, האזהרות, העצות, התובנות, ההוראות, הכי מתאים לומר ההוראות בעבודת השם. כשאנחנו אומרים אותם אנחנו מזככים את העולם, כשאנחנו מבינים אותם, אז אנחנו מזככים גם את עצמנו עוד יותר. חשוב ללמוד ולהבין את פרקי אבות. אז

33:58 דובר 2 קודם כל, בנושא החינוך יש לנו כאן שני פרטים. אחד, באמת אנחנו צריכים להקפיד להגיד את פרקי אבות במשך כל שבתות הקיץ. תקנה של הרבי. דבר שני, אנחנו צריכים גם להבין אותם. אז אני אספר לכם. זכורני שלמדתי בלוד, נדמה לי זה היה כשהרבי דיבר כך. נראה לי שזה היה שנת תשמ"ו או תשמ"ז, והרבי מדבר על כך ואומר לנו שאנחנו צריכים ללמוד פרקי אבות. בישיבתנו בלוד ישבו כולם ללמוד פרקי אבות אחת לשבוע. היו עוזבים את הזאל. כל כיתה, כל שיעור נכנס לכיתה שלו, והר"מ בעיון, הר"מ בנגלה, מכין שיעור טוב בפרקי אבות. נותן לנו הסברים, פשטים וביאורים להבין היטב את פרקי אבות. וכך ראינו איזה אוצר בלום יש בהדרכות של חכמינו בפרקי אבות. ישנו ספר של הרבי, ביאורים לפרקי אבות, תלי תילים של דיוקים, תלי תילים של ביאורים. מהו המילי דחסידות שבכל דבר? חייב להיות: האי מאן דבעי למהוי חסידא. אז מה אומרים לו? שהוא ילמד מילי דאבות? אז אם כן זה מילי דחסידות. אז מה, מה, מה הלפנים משורת הדין שבכל משנה? מה הקשר לבעל המאמר? דברים נפלאים יש כאן. הרבי מברר את זה, כל כך הרבה ביאורים נפלאים שלו. בתכלס, אנחנו צריכים במשך כל ימות הקיץ לומר את הפרקי אבות בשבת אחרי מנחה, לחיות עם פרקי אבות גם כל השבוע, וכפי הוראתו של הרבי בשנת תנש"א, לזכות בזה יהודים, ושזה מקרב את הגאולה. ככה הרבי אמר. לזכות בזה יהודים שילמדו פרקי אבות. זה כל כך מתקבל על הלב, על הנפש. אנשים מתחברים עם זה. זה תורת ישראל וזה מגלה בהם את הנשמה היהודית.

36:17 דובר 2 אם כן, זה העניין של פרקי אבות. בוודאי שלימוד פרקי אבות מהווה הכנה למתן תורה. ויחד עם זה, זה גם הכנה טובה לראש השנה. הרבה אומרים את זה עד ראש השנה, וכך עם ישראל מתעלה בעדינותו, בהרגשת הקודש ובהכנה לגאולה האמיתית והשלמה. כמובן, כמובן שזה דבר ששייך לילדים, כי ילדים אוהבים ללמוד פרקי אבות, אוהבים להבין פרקי אבות, אוהבים לשמוע את הסיפורים שקשורים לפרקי אבות ואוהבים לשמוע את הפירושים החביבים שיש על פרקי אבות ואוהבים ללמוד את פרקי אבות בעל פה וגם לקבל על זה פרסים. וזה בהישג ידו של כל מחנך ושל כל הורה לדאוג לכך שהילד שלו ילמד פרקי אבות איתו. שיעור לבני המשפחה זה יכול להיות משהו מאוד חביב, כי זה לא קשה בהבנה. ריבוי פירושים יש, נעימים ומתוקים, שמזככים את הנפש, שמחסנים את הנפש, וזה מתחבר מאוד לילדים ומרומם אותם. אז אנא בואו נפעל בזה שכל ילדי ישראל ידעו ויכירו את פרקי אבות.