קרבן מנחת העומר - הרב ירון יצחק לדרמן שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט למען ישמעו של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 ברוך השם הבאנו אתמול את-- אה, בלילה, בלילה, בליל הסדר הבאנו אותה, לפני ליל הסדר הבאנו את קורבן פסח, אכלנו, היה ליל סדר ראשון נפלא ומופלא שהיה לנו ברוך השם. זכינו ליום נפלא ביותר ולילה נפלא ביותר, שכל הלילה היו לנו גילויים גדולים, ואנחנו עכשיו נמצאים ביום טוב של פסח ברוך השם. אנחנו שמחים מאוד ורוצים ליהנות מכל ה-- מכל הגילויים החדשים והנפלאים שיש לנו בחיי בית המקדש. אתמול הבאנו את קורבן פסח, הבאנו את קורבן חגיגה י"ד. מה שנשאר לנו מחגיגה י"ד ולא עלה על השולחן של ליל הסדר, מותר לנו לאכול גם היום. אנחנו מביאים היום גם חגיגה ט"ו, שזה הקורבן שלמי חגיגה שאמרנו שהוא חובה. אנחנו מביאים גם עולת ראייה אם זה לא שבת, אם זה יום טוב. עולת ראייה, אחרי זה שלמי חגיגה בשביל לחוג את יום טוב עם עוד אכילת בשר ועוד שמחה וניגונים ושירים לתוך היום. פתאום מספרים לנו שיש עוד קורבן מאוד מיוחד היום במוצאי יום טוב, פתאום יש לנו עוד קורבן מיוחד. מהו הקורבן המיוחד הזה? קורבן העומר. מה זה קורבן העומר? קורבן העומר, אז התורה כבר אומרת, "והעומר עשירית האיפה הוא." עומר זה מידה. כן, העומר מרמז על מידות. אנחנו יודעים שבאופן כללי העומר זה נעשה, קורבן העומר נעשה משעורים, שזה מאכל בהמה. כל שאר הקורבנות חוץ מקורבן סוטה נעשים מחיטים, שזה מאכל אדם, שזה מרמז לנו בעצם על תיקון המידות. העומר, צריך להביא קורבן העומר. מתי מביאים את קורבן העומר? מתי מתחילים את הבאת, הכנת קורבן העומר? מוצאי יום טוב. הולכים לשדות איפה שהכינו שלוחי בית דין את הכריכות שהן מחוברות עדיין לקרקע, של העומרים של השעורים, והם מחכים שאנחנו נעשה

02:17 דובר 2 אותם בעסק גדול כפי שחז"ל הורו לנו. מה אנחנו צריכים לעשות? טוב, אנחנו עושים קודם כל הבדלה ורצים, רצים מהר עם כולם לשדות. בשדות אנחנו רואים כריכות, דהיינו עומרים, שיבולים שמחוברות עדיין לקרקע של שעורים, והשיבולים האלה כרכו אותם שיהיה קל לקצור אותם, כרכו אותם ביחד בחוט. אז חיברו אותם ביחד והשיבולים האלה מחכים עכשיו. אנחנו מחכים שייצא יום טוב. יצא כבר יום טוב, עושים הבדלה כמובן, ואנחנו עכשיו עומדים בפני העומרים האלה בחושך, בלילה, עם לפידים, עם פנסים, ניגונים אולי אפילו קצת. ואז באים שלוחי בית דין, לא צריך דווקא כהן, כוהנים, והם שואלים אותנו, "באה השמש?" הגיע הלילה, באה השמש, הן. שלוש פעמים כל דבר הם שואלים אותנו. באה השמש, לוודא. הטקס הזה, אני אקדים רק מילה אחת, למה עושים סדר כזה כל כך גדול? אז קודם כל, כי נפש הבהמית היא גדולה, יש לה עניינים, זה רוב החיים שלנו, אז עושים אותה בטקס גדול להגיד, אה, עכשיו הגיע הזמן לעבוד. אז אנחנו צריכים לעבוד עם הנפש הבהמית, אבל גם להוציא מליבם של צדוקים. הצדוקים סברו מכיוון שכתוב בתורה ממחרת השבת, אז היה אפשר לטעות שזה תמיד מתחילים ספירת העומר ממחרת השבת, אחרי שבת. זאת אומרת תמיד העומר יהיה ביום ראשון, לא משנה מתי היה פסח. פסח היה אפילו ביום שני, מחכים עד מוצאי שבת של אותו שבוע ואז מתחילים את ספירת העומר. אז התשובה היא לא, זה לא ככה. יש לנו סוד בית דין ודעת חכמים שאת הפסח אנחנו, אה, את העומר, סליחה, אנחנו מביאים במוצאי יום טוב. השבת הזאת יום טוב. יש בזה הסברים בחסידות שזה למעלה משבת, דרגה מאוד נעלית, כי זה עולם התוהו,

04:19 דובר 2 זה עולם ה-הכוח, התוקף יותר גדול של הנפש הבהמית. אבל בכל מקרה אנחנו במוצאי יום טוב ניגשים לעשות את הדבר הזה. יש לנו כריכות, כן, יש לנו עומרים קשורים בחבלים או בכל צורה בשדה, ויש לנו שלוחי בית דין עם שלושה מגלים ושואלים, "באה השמש? הגיע הלילה?" כולם אומרים כן. לאחר מכן אנחנו אומרים, "זה מגל?" כמו שרואים בתמונה. כן, זה מגל. כולם אומרים כן שלוש פעמים. "מגל זה? מגל זה? מגל זה?" כן. קופה זו? אנחנו מביאים איתנו שק שלתוכו אנחנו הולכים להכניס את כל העומרים האלה. האם זו קופה? גם כן עוד עניינים, להוציא מליבם של צדוקים, איך, איך האופן שמעבירים את הדברים. כן, זו קופה, קופה זו, הן, קופה זו, הן, קופה זו, הן. ואז הם שואלים אם זה יום שבת, אם פסח היה, אם פסח היה ביום שישי. הרי כש-כשמקדשים על פי הראייה זה יכול להיות שפסח יהיה ביום שישי ואז אנחנו הגענו מוצאי יום טוב, זה בעצם שבת קודש. כן, יום ט"ז זה שבת. אז שבת זו? כן, שבת. שבת זו? כן, שבת. גם פסח, העומר, בגלל שהוא מצווה שהזמן גרמא שיש לה זמן קבוע, ממילא היא דוחה שבת ואז אומר אקצור, כן, קצור. אקצור, קצור, אקצור, קצור, וקוצרים את העומרים. ואז יש לנו עכשיו, מה יש לנו עכשיו בידיים? יש לנו, אה, שלוש קבוצות של אלומות של שיבולים, של שיבולי, אה, שעורים בקופות, בסלים, שלושה סלים, שלוש קופות ואותם אנחנו מביאים עכשיו לבית המקדש. יש לימודים מיוחדים מאיפה לומדים שדווקא עושים את זה בעזרה, אבל זה הדין, מביאים אותם לבית המקדש. אני רוצה להסביר בכמה מילים על המבנה של הגרעין בשביל שנבין

06:25 דובר 2 טוב, מה זה גרעין של תבואה? תבואה זה נקרא תבואה, וכי זה בא לתוך הבית, זה בא, נכנס לתוך החיים שלנו, תבואה. אז הגרעין של תבואה הוא בעצם מורכב ממספר חלקים. החלק העליון ביותר שלו, החיישנים של ה-- מה שבולט מהגרעין, זה נקרא המוץ, זה יורד בשלבים מוקדמים. לאחר מכן יש חלק שזה סובין, זה מעטפת קשה מסביב לגרעין, ויש מורסן, זה כתף-- זה מעטפת פנימית עוד יותר קשה סביב הגרעין. אז הסובין והמורסן הם מעטפות של הגרעין, זה לא עצם הגרעין. ובתוך הגרעין עצמו יש לנו סולת וקמח מעורבים. אז יש לנו בעצם את ה-- מה אנחנו רוצים, מה אנחנו רוצים מהגרעין הזה? אנחנו רוצים את הסולת ואת הקמח, להפריד למעשה את הסולת גם מהקמח, זה אנחנו נראה כמה בשלבים היותר מתקדמים של ה-אה, עומר, אבל בשלב הראשון זה להפריד את המוץ, להרחיק את הסובין, להרחיק את המורסן ואז, אה, להגיע לקמח ולסולת שנמצאים בתוך מרכז הגרעין. זה ת-זה מה שאנחנו רוצים לעשות. זה הרי מלאכות שבת, תנא סידורא דפת נקט, אז יש לנו את הקוצר ואת המעמר וכולי וכולי, דש והזורה. הזורה זה בדרך כלל שהוא זורה לרוח ואז כל המוץ עף ונופלים החלקים הקשים, עכשיו יש לנו את הבורר. אנחנו מביאים, כמו שאמרנו, את העומר הזה, עשינו לו לתיתה, שטפנו אותם מהבוץ של השדה, את זה היו עושים בעזרה. איך היו עושים את זה? אנחנו הרי עכשיו קצ-- רק עכשיו קצרנו את זה. בדרך כלל תבואה, מה שקורה בחג הסוכות אנחנו חוגגים שהתבואה הייתה כל השנה בשדה והתייבשה כהוגן מהשמש, עכשיו אנחנו מכניסים אותה הביתה ואז יותר קל לעבד אותה, כי לטחון אותה, להפריד אותה וכולי, היא

08:28 דובר 2 כבר יבשה ויותר קל לעבוד איתה. פה עכשיו קצרנו עומרים של שעורים, יש לנו עכשיו, יש לנו עכשיו את ה, את השיבולים עדיין רכים וחלקם אפילו קצת ירוקים. איך אנחנו נהפוך את זה למוצר שאפשר לגרוס אותו ולטחון אותו? אז מה שהיו עושים בבית המקדש היו מהבהבים את זה על האור. היו לוקחים כלי מיוחד שהוא מנוקב ומעבירים אותו על האש, לא על המזבח, היו עושים את זה בעזרה עצמה, כן, שזה יתקדש, אבל לא על המזבח כמובן, כי זה עדיין לא מוכן למזבח, ואז היו שורפים את זה, מהבהבים את זה על האור ואז המוץ ממילא נשרף, הסובין חלקו היה מתקלף והמורסן היה מאוד מתקשה מהשריפה הזאת, והגרעיני תבואה נראו אחר כך גרעיני תבואה של, אה, שעורים רגילים שקצת ירוקים הפכו להיות גרעיני תבואה קלויים של שעורים עדיין. עכשיו הם קשים, לכן מכיוון שהם עדיין קשים אנחנו שוטחים אותם וגם קצת מזיעים, כי הם היו בכלי אנחנו עכשיו שוטחים אותם בעזרה שיתייבשו, חשוב שיתייבשו, הם עכשיו מאוד מאוד חמים, שוטחים אותם בעזרה, איזשהו שטח שהרוח שולטת בו, שיש רוח חזקה והיא מנשבת בשיבולים האלה, מעיפה אותם, קצת מערבבת אותם והעיקר מקררת אותם באופן כזה שנוכל כעת להגיע לשלב המתקדם של הכנת קרבן העומר. אנחנו לוקחים את כל מה שנשאר לנו עכשיו מה, אה, מהשיבולים האלה, מהשיבולים נהיה לנו עכשיו גרעיני תבואה קלויים שהתייבשו עכשיו בינתיים גם מהרוח, ועכשיו אנחנו גם טוחנים אותם. טוחנים אותם כמו שטוחנים את כל גרעיני התבואה ואז נהיה לנו תערובת. טחנו, טוחן, טחנו עכשיו את כל הגרעינים האלה של העומר והגרעינים האלה עכשיו התפרקו כי הם היו כבר על ידי שריפה, על ידי הקלייה הם

10:37 דובר 2 נהיו קשים, אז הם נשברו עכשיו ואז יש לנו עכשיו סובין ומורסן וסולת וקמח מעורבבים. אז את כל התערובת הזאת אנחנו, אגב, עשינו את זה מ, אה, שמונה סאה לכל, לכל קופה, לכל שק והכמות יורדת כל הזמן, כן? שמונה סאה זה ברוטו עם כל ה, כל החלקים ביחד של התבואה. עכשיו אנחנו מורידים עוד ועוד חלקים, אז אנחנו לוקחים עכשיו שלוש עשרה נפות של הסולת, ושלוש עשרה הנפות האלה אנחנו מתחילים בעצם לברור את החלקים שאנחנו רוצים מתוך הסולת. בהתחלה הסידור שאנחנו מנפים קודם כל, החלקים הגסים נשארים למעלה והחלקים הטובים של הסולת והקמח הדבוק בהם נשארים למטה, ולאחר מכן אנחנו בנפות אנחנו הופכים את זה. כל נפה יותר דקה, קצת יותר מסודרת קצת, והיא מארגנת את זה באופן כזה שהסולת הופכת להיות מאוד, מאוד נקייה, עד שבשלב האחרון נשאר לנו סולת נקייה בלי קמח, כי הקמח הוא נחשב, הקמח שמעורב עם הגרעין זה לא קמח שאנחנו רגילים לקנות בחנויות, אלא זה קמח שהוא מלוכלך. רשום שם אצל צרי מנו[?] שזה קמח שבא לספוג את הזוהמה של התבשיל. זה היה-- היו לוקחים אותו רק בשביל, זה הקמח שעצמו לא אוכלים אותו, כי זה קמח מעורב עם תבואה ועם, עם הסולת, וזה קמח של גרעין שהוא לא כל כך נקי, ולכן היו משתמשים עם, רק עם הגרגר סולת הנקי שאותו היו מוציאים מהגרעינים, ואז יש לנו סולת, יש לנו סך הכל עשרון שזה שתיים וחצי קילו פחות או יותר לפי השיטות של מה שנשאר לנו מה-- מכל העשרים וארבע סאין שנשאר לנו בהתחלה, שזה בעצם עשר אחוז, עשר אחוז נשאר לנו מה, אמ, מה, מכל ה, מכל החלק הגדול שהיה

12:41 דובר 2 לנו בתחילה. ואז השלב הבא, כשיש לנו סולת נקייה, מה אנחנו עושים איתה? עכשיו יש לנו סולת, אנחנו מעבירים אותה עכשיו לכלי שרת. כלי שרת זה כלי שמשרת את בית המקדש, שנמשח על ידי שמן המשחה, שהוא קודש לעבודות קודש. וכלי שרת, כל מה שנכנס לכלי שרת יש לו שני דינים מאוד מפורסמים: האחד מהם זה שהוא מתקדש, הוא הופך להיות קודש ראוי למזבח. דבר שני, אם יעבור עליו עמוד השחר, אם יעבור הזמן של עמוד השחר על מה שהוא מוכן בכלי הזה, אז זה בעצם הפך את מה שנשאר בו לנותר וצריך לשרוף אותו. ככה זה דינים של כל מה שנוגע בגוף של כלי קודש, אז הוא מתקדש לשעתו, לזמן אכילתו. לכן הכיור בבית המקדש באמת היו מטבילים אותו, מחברים אותו למים בלילה בשביל שהמים שלו לא ילינו, יעבור עליהם עמוד השחר והם בעצם ייפסלו בלינה. אנחנו הגענו עכשיו לבוקר של, של ט"ז בניסן. מהו סדר היום? אנחנו נמצאים עדיין בחג הפסח. חג הפסח, יש לנו כל יום קורבן מוסף, קורבן שחרית, מנורה, מה שיש לנו בכל יום, סדר היום הרגיל ודאי תמיד נשאר. אבל מה יש לנו בנוסף? יש לנו עוד מספר קורבנות. אז זה הולך ככה: אנחנו מתחילים תמיד של שחר, תמיד של שחר, כן, כבש בבוקר. הכבש הראשון בבוקר הוא זה שמתחיל את כל הקורבנות. אני מדבר עכשיו רק קורבנות, לא מדבר שאר עבודות. יש הרבה מאוד עבודות שעושים בבית המקדש, מתמקד כרגע בקורבנות ובעומר. לאחר מכן, אחרי התמיד של שחר, אם זה יום שבת אז מביאים גם שני כבשים, שני כבשים צריך להביא אותם, שהם קורבן מוסף של שבת. לאחר מכן מגיע המוסף של היום. מה

14:36 דובר 2 הוא מוסף היום? שני פרים, שבעה כבשים, איל אחד ושעיר אחד. זה הקורבן של יום טוב, של המוסף שאנחנו מזכירים אותו בתפילה. כל הבהמות האלה שהזכרנו עכשיו זה אחת עשרה, אחת עשרה בהמות שאותם מקריבים רק בתור מוסף של פסח. ולאחר מכן, לאחר המוסף של פסח, אנחנו מביאים את העומר. את העומר, דהיינו את מה שהכנו עכשיו, את הסולת הזאת, שאנחנו נסביר עכשיו בדיוק איך אנחנו מביאים אותה, ומביאים גם כבש מיוחד של העומר, שהמיוחד שלו היה המנחה שלו, ומביאים, אם זה יום שבת, אחרי זה, זה הסדר ש... אה, לפי רוב השיטות, את בזיכי הלבונה משולחן לחם הפנים, שהיו גם כן מקטירים אותם על המערכה של הקטורת כל יום שבת. זה היה הסדר הכללי של הקורבנות. נראה עכשיו באופן מדוקדק מה אנחנו עושים. אנחנו מביאים, כמו שאמרנו, את העומר הזה. עשינו לו לתיתה, שטפנו אותם מהבוץ של השדה, שרפנו, הבהבנו אותם באור, הפרדנו אותם מהקש, טחנו אותם, כותשים אותם במכתשת ואז עושים את השלוש עשרה נפות, ואז הגענו לשלב שיש לנו כבר סולת נקייה של עומר ששמנו אותה בכלי שרת. לאחר זה, לאחר שאנחנו שמים אותה בכלי שרת, אנחנו נותנים, לוקחים לוג של שמן. את הלוג שמן הזה אנחנו נותנים אותו כמו כל המנחות. כל המנחות אנחנו נותנים את השמן בשלושה שלבים. שלב ראשון אנחנו נותנים, נותנים שמן בכלי. מתן שמן בכלי זה השמן הראשון. עליו אנחנו שמים את הסולת, או חיטין או שעורין, במקרה שלנו שעורין של עומר. לאחר מכן אנחנו נותנים עוד כמות גדולה מהלוג ומערבבים, לשים, בוללים, כן, מערבבים את הסולת, ואחר כך את החלק האחרון של השמן אנחנו, של השמן

16:51 דובר 2 אנחנו יוצקים אותו. זה נקרא שמן של יציקה, יוצק את השמן. זה שלוש מתנות שמן שאנחנו נותנים במנחה. ככה זה סדר של כל מנחה שהיא סולת, ואז, שהיא סולת הכוונה גרגירים מנופים ומנוקים, ולאחר מכן אנחנו לוקחים בעצם, אה, ושמים לבונה. אנחנו יודעים שקורבן סוטה אין עליו לא שמן ולא לבונה. כן, אין ראוי שקורבן חוטא יהיה מהודר, היא לא עשתה לבונה אז זה נקרא לבונה, זה נקרא אמהות הקדושות נקראות לבונה, היא עשתה נגד המעשה של האמהות וגם לא שמים שמן כי זה קורבן חוטא בעצם. אז, אה, חז"ל דנים בזה, מה פתאום שהיא תרוויח מזה? אז מה לעשות, היא באמת מרוויחה מזה שלא צריך לשאת שמן ולבונה, אבל היא מפסידה הרבה מכל המעמד המביש הזה. אז ממילא אנחנו, אה, רק בקורבן עומר אנחנו שמים עליו גם שמן וגם לבונה, ואחרי ששמנו את השמן ואת הלבונה, כי את השמן ערבבנו קודם, ערבבנו, שמנו את הכול, אחרי זה פיזרנו את גרגירי הלבונה, כל הלבונה. צריכים להניף גם, עומר, העומר זה עומר, נקרא עומר תנופה, אז אנחנו צריכים להניף אותו. להניף את העומר במזרח או במערב לפי השיטות, אבל בכל מקרה לוקחים את העומר, הכהן לוקח את הכלי עם כל העומר והשמן ומניף אותו, מניף אותו להראות שאנחנו בעצם מרימים עכשיו את הנפש הבהמית, מעלים אותה לדרגה שיכולה לעבוד בבית המקדש על ידי הכהן, הרב שנתן לנו את החוכמה ואת היכולת לעבוד, הכהן שמדריך אותנו איך לעבוד את השם. אז הוא מעלה עכשיו את כל הכוחות האלה של הנפש הבהמית, הוא מניף אותם. אנחנו מגישים את, אה, את המנחה הזאת בקרן הדרומית מערבית, ועכשיו אנחנו עושים את הקמיצה. אנחנו נכנסים

18:49 דובר 2 לתוך עם פס היד, מכניסים אותו, סוגרים את פס היד על האצבעות, לא קרוב שזה חסר, לא רחוק שזה יותר, אלא קרוב על פס היד, על האזור הזה, קומצים, תופסים את ה-, את הקומץ בידיים שלנו ולוקחים כלי שרת נוסף ולתוכו שמים את הקומץ. קומצים במקום שהיא נתרבה שמן, איפה שיש יותר שמן זה יותר עשיר, שם אנחנו קומצים. טכנית זה גם יותר קל לקמוץ ככה, ואז קומצים במקום הזה, שמים את הקומץ שבדרך כלל זה שני זיתים, אדם נורמלי זה שני זיתים הקומץ הזה, כחמישים וארבע גרם נפח, שמים אותו בתוך כלי השרת ואז אנחנו אוספים את כל הלבונה ששמנו על ה-, על העומר, מניחים את כל הלבונה שאספנו בתוך ה-, אה, בתוך הכלי, בתוך הכלי שרת ששמנו בו את הקומץ, ואז עולים למזבח ומולחים, על כל קרבנך תקריב מלח, ואז מקטירים את הקומץ עם הלבונה על המערכה הגדולה, ובזה הושלמה הקרבת קורבן העומר של מנחת העומר. אבל אמרנו שיש לנו כבש. מה זה הכבש הזה? זה כבש עולה כמו כל הכבשים האחרים שאנחנו מביאים אותם, זה כבש בן שנתו. אם זה לא בן שנתו אז זה כבר או פלגס או איל ואת הכב-- את הכבש הזה אנחנו לוקחים עכשיו ואנחנו מביאים אותו בשביל העומר. מה מיוחד בכבש הזה? זה כבש עולה רגיל. הם מביאים המון כאלה בבית המקדש. מה מיוחד בו זה המנחה שלו. המנחה שלו במקום שהיא תהיה עישרון אחד, אז גזירת הכתוב שיהיה לה שני עישרונים. אבל שמן ויין זה עדיין רביעית ההין, זה עדיין שלושה לוגים. שזה תשע מאות סי־סי, משהו כזה מהשמן והיין. זאת אומרת שמה שמתרבה, מתרבה ב-ב-בכבש של העומר זה רק

20:58 דובר 2 המנחה שלו, וזה מרמז, זה הראשונים מסבירים, שזה בעצם בא ל-ל-לברך את התבואה שבשדות. העומר הוא ראשית קצירך, הוא הקציר הראשון שאנחנו עושים בשנה הזאת ואנחנו רוצים שיתברכו לנו השדות, התבואה בשדות והשפע שמגיע מהשם יתברך, לכן אנחנו נותנים מנחה כפולה, שני עישרונים, אבל שאר הדברים זה כבש רגיל, ואז אנחנו נותנים-- מביאים אותם כמו את כבש רגיל כעולה מחולק לשישה חלקים כי זה כבש ציבור וכולי, כל הסדר שהסברנו בעניין של כבש תמיד או בכבש עולה רגיל בבית המקדש שהוא ציבורי, ובנוסף לזה את המנחה בוללים בשמן, את השתי עישרונים האלה בשמן של לוג אח-- שלושה לוגים, מערבבים אותם, בוללים אותם, נותנים יין גם כן ובו נבוא ו-- מקטירים. מנחת נסכים היא כולה כליל, לא קומצים אותה, היא הולכת כולה על המזבח, שורפים את הכליל ואז מנסכים את היין. זה בעצם כל קורבן העומר שאנחנו מביאים בבית המקדש, וברגע שהביאו והקריבו את קורבן העומר בט"ז בניסן הותרה הקצירה בכל הארץ והותר החדש. כן, כל מה שחדש הותר, אבל רק במדינה. בבית המקדש שתי הלחם היו מתירים, היו מתירים את כל החדש בבית המקדש. זאת אומרת, עד אז היו משתמשים עדיין, עד שבועות אנחנו נמשיך להשתמש בבית המקדש בתבואה ישנה, בכל המנחות וכל ה... אמ, דברים שאנחנו משתמשים בהם ורק בחג השבועות שנביא את שתי הלחם אז תותר התבואה החדשה גם בתוך בית המקדש. שיירי מנחת העומר נאכלים בעזרה, אסור ל-ל-להפוך אותם להיות חמיצים, כן? אה, ואנחנו אוכ-- אם אוכלים אותם בדין של קדשי קודשים לכוהנים, הם נאכלים, שהם אוכלים אותם בתור משהו, איזה אופן שהם רוצים לאכול אותם, הם יכולים לבשל אותם, העיקר שלא יחמיצו, ו... אמ, ואם,

23:03 דובר 2 אם זה בשבת אז אם ה-, אם הפסח היה ב... ערב שבת וט"ז בשבת זה שבת, אז מחכים למוצאי שבת, יש מחלוקת בזה, כמו בלחם הפנים ביום הכיפורים, מתי אוכלים אותם בדיוק, אבל הדינים האלה נחלקו ולמעשה אנחנו נראה במהרה בימינו מה יהיה הדין, אבל בפועל כנראה אוכלים את זה מוצאי שבת. ואמרו גם שאם זה בשבת אז מקטירים את בזיכי לחם הפנים רק אחרי הקרבת העומר והכבש. ויהי רצון שאנחנו במהרה בימינו ממש נראה את הדברים האלה בפועל בעיני בשר, אפילו ב-- כל, כל בשר, דווקא בשר יראה את הדבר הזה, בית המקדש במהרה בימינו, אמן.