ספירת העומר בגאולה - הרב מנחם כהן שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 שלום וברכה. אנחנו היום בעזרת השם נעסוק ב-- כרגיל, אה, כפי שכל אחד ואחד יודע, העניין המרכזי החשוב, במיוחד בקשר עם ספירת העומר, הרבי בעצם, אה, השיחה, אחת השיחות המרכזיות, אולי השיחה המרכזית שהרבי דיבר בעניין של, אה, לימוד ענייני גאולה ומשיח זה בזמן של ספירת העומר, כ"ח בניסן: "עשו כל אשר ביכולתכם בשביל להביא את הגאולה האמיתית והשלמה בפועל ממש". שבוע אחר כך הרבי אמר בשבת פרשת תזריע מצורע, תשנ"א, זה היה ספירת מלכות שבתפארת באותו יום. הרי יש כל, בכל יום ויום שסופרים, אז סופרים אומרים היום נגיד אחד ועשרים יום, שהם שלושה שבועות. אז יש על פי הקבלה, יש את ה... סדר שכל אחד ואחד מהימים של ספירת העומר, מהיום הראשון עד ליום הארבעים ותשע, זה כנגד אחת מהמידות, וכל מידה איך שהיא כלולה ממידה אחרת. זאת אומרת המידה הראשונה זה מתחיל מחסד שבחסד, חס-- גבורה שבחסד, תפארת שבחסד וכן הלאה, עד שביום האחרון מגיעים למלכות שבמלכות. יש לנו שבע ספירות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. בסוף מגיעים מחסד שבחסד, גבורה שבחסד ו-ו-ועד לבסוף, שמה זה מלכות שבמלכות. זה ביום האחרון. באותו שבוע היה שלושה שבועות לעומר, עשרים ואחד ימים, והספירה הייתה מלכות שבתפארת. אז ספירת המלכות שבתפארת, הרבי אמר מה זה מלכות שבתפארת? תפארת זה... כתוב, רבי אומר: "איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם? כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם". כתוב בגמרא: "תפארת זו מתן תורה". מתן תורה זה תפארת. תפארת זה לימוד התורה. לימוד התורה מחבר כמו שתפארת זה ריבוי של כמה גוונים ביחד, כך גם לימוד התורה מחבר ומשלב את הקדושה הכי הכי גבוהה עם העולם הכי הכי

02:19 דובר 2 נמוך. לדעת איך לעשות מה שצריך בכל מקום ומקום ובכל דבר ועניין. זה העניין של התפארת ומלכות שבתפארת, זאת אומרת מלכות זה מלך המשיח. זה הולך על הגאולה. אז מלכות שבתפארת זה לימוד התורה בענייני גאולה ומשיח. ואז הרבי שליט"א מלך המשיח אמר שה-- הסדר הכי טוב, הדרך ה-הקלה, כמו שרבי אומר, רבי אומר בפרשה ב-בפרקי אבות: "איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם?" מהי הדרך הישרה והקלה והמהירה ביותר מבין כל דרכי התורה בשביל להביא את הגאולה האמיתית והשלמה בפועל? אז הרבי אומר זה, התשובה היא: "כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם". על ידי לימוד התורה, על ידי התפארת, ובמיוחד מלכות שבתפארת, לימוד התורה, במיוחד ענייני גאולה ומשיח שבתורה, זה הדרך הישרה, הקלה והמהירה ביותר מבין כל דרכי התורה להבאת הגאולה האמיתית והשלמה בפועל ממש. אז היום בעזרת השם יש לנו את הזכות וה-והמעלה לבוא ולעסוק בענייני גאולה ומשיח, במיוחד בקשר עם ספירת העומר. ספירת העומר, כמו שאמרנו, זה גם כן, זה הזמן שבה הרבי מעורר ועורר על העניינים של לימוד ענייני גאולה ומשיח. אז במילא מה מתאים יותר מאשר לבוא ולעסוק בלימוד התורה בענייני גאולה ומשיח בעניין של ספירת העומר? בספירת העומר יש לנו כמה דברים מאוד מאוד מעניינים. בספירת העומר אנחנו, אה, אנחנו מתעסקים ב... ב... בעצם כל יום ויום אנחנו באים וסופרים ספירת העומר. יש לנו בסוף הספירה אנחנו אומרים כל יום, היום ארבעה ימים, היום חמישה ימים וכן הלאה. מברכים לפני כן. מי שלא שכח את אחד הימים אז הוא מברך ואחרי שהוא מברכים אומרים: "הרחמן הוא יחזיר לנו עבודת בית המקדש למקומה במהרה בימינו אמן סלה". וכאן נשאלת השאלה למה אנחנו מבקשים

04:22 דובר 2 את זה בעצם דווקא פה? למה אנחנו לא מזכירים את זה בהזדמנויות אחרות? כשבן אדם נוטל לולב הוא לא אומר בסוף הלולב אחרי שהוא מברך על מצוות לולב וגומר לנענע, הוא לא אומר הרחמן יחזיר לנו עבודת בית המקדש. בן אדם תוקע בשופר, הוא לא אומר אחר כך הרחמן יחזיר לנו עבודת בית המקדש. למה בספירת העומר דווקא אנחנו אומרים הרחמן יחזיר לנו עבודת בית המקדש למקומה במהרה בימינו, אמן סלה. זו שאלה אחת. ישנה שאלה נוספת שמתעוררת כשאנחנו מסתכלים על הסדר של ספירת העומר, על הנוסח של ספירת העומר אנחנו רואים ומגלים דבר מאוד מעניין שלא מופיעה ברכת שהחיינו. אנחנו לא מברכים שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה ואז מתחילים לבוא ולספור. לא. אנחנו ישר באים ומברכים על ספירת העומר. אין אפילו בפעם הראשונה, ביום הראשון שבו סופרים ספירת העומר לא מתחילים עם ברוך אתה השם אלוקינו שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. ונשאלת השאלה למה על מצה אנחנו מברכים שהחיינו? זאת אומרת אנחנו מברכים בליל הסדר פעם אחת שהחיינו ב-ב-ב-בקידוש ואז אנחנו מכוונים לצאת ידי חובה בברכת שהחיינו גם את כל שאר המצוות שמקיימים באותו יום, שזה מצוות אכילת מצה, אכילת מרור והגדת לבנך וכל ו-וכמובן מצוות קידוש. אז למה פה זה אנחנו עושים ב-ב-ב-בפסח, בליל הסדר, אותו דבר בנטילת לולב. בפעם הראשונה אנחנו מברכים שהחיינו. בתקיעת שופר אנחנו מברכים שהחיינו. למה פה אנחנו לא מברכים שהחיינו? אז פה זה בעצם התשובה לשתי השאלות האלו היא תשובה אחת. הסיבה שאנחנו לא אומרים הרחמן יחזיר לנו עבודת בית המקדש למקומה ב-במהרה בימינו. אדמו"ר הזקן כותב בשולחן ערוך שלו בסימן תפ"ט והוא כותב למה לא, למה לא אומרים למה מיד אנחנו אומרים

06:32 דובר 2 הרחמן הוא יחזיר לנו? זה בגלל אתה יודע למה? בגלל לפי שעכשיו איננו סופרים אלא זכר למקדש, ואין בספירה זו עשיית מצווה כלל מן התורה, שהמצווה היא לספור לעומר, ועכשיו אין לנו עומר לספור לו, אלא שחכמים תיקנו זכר למקדש. לפיכך אנו מתפללים שייבנה בית המקדש ונקיים מצווה כתיקונה. זאת אומרת מצוות ספירת העומר היא מצווה מאוד מאוד חשובה ואנחנו מקיימים אותה כל יום ויום מפסח ועד חג השבועות. אבל בעצם היום אנחנו לא מקיימים את המצווה כמו שהיא צריכה להיות. למה? כיוון שהיום אין לנו עומר. מה זה ספירת העומר? זה ספירה מאז שאנחנו מקריבים את קורבן העומר. קורבן העומר זה היה מנחה, מנחה של שעורים שבאים ושמים, מ-מקריבים בבית המקדש. היה סדר שלם של הקצירה, כן, כמו שמביא הרמב"ם, שבאים ואומרים לו, מגיע מי שקוצר ואז אומרים לו, הוא אומר, הוא שואל את כל הנוכחים. עושים את זה ככה ב-- כתוב שם עושים את זה ככה בכינוס גדול, כולם ביחד מגיעים ואז מי שבא לקצור הוא שואל: אקצור? אקצור? מגל זה? מגל זה? מגל זה? וכן הלאה. אם שבת היום וכן הלאה. את כל השאלות בשביל לבוא ולקצור את ה-- את העומר אחרי שהוא גומר לקצור את העומר. וזה דרך אגב עושים את זה אפילו בשנת השמיטה, כך מובא, מכיוון שזו מצווה, ואפילו בשבת. ואחרי שהוא גומר לבוא ולקצור את העומר אז לוקחים את זה, מנפים את זה בשלוש עשרה נפות עד שזה יהיה ממש מה שנקרא אה, אה, גרש כרמל בצורה ככה מנופה היטב. אחרי שגומרים לנפות אותה כמו שצריך, אז באים ומקריבים את זה על גבי המזבח. מנחת שעורים. זה קורבן העומר ואחר כך

08:30 דובר 2 אנחנו מתחילים לספור. זה ספירה מהעומר, מיום הביאכם את עומר התנופה. שבע שבתות תמימות תהיינה, עד ממחרת השבת השביעית, עד יום הביכורים, עד חג השבועות. היום אין לנו את קורבן העומר, אז ממילא אנחנו לא מקיימים את המצווה מן התורה. מן התורה אין מצווה לספור ספירת העומר לפי רוב הפוסקים בכל אופן. לפי אדמו"ר הזקן, ככה אדמו"ר הזקן פוסק, ככה רוב הפוסקים סבורים. יש דעה, דעת יחיד, אולי יש עוד זה, אבל זה דעת מיעוט בכל אופן, דעת הרמב"ם. הרמב"ם באמת סובר שגם היום יש לנו את החיוב לבוא ולספור ספירת העומר מן התורה. אבל לפי אדמו"ר הזקן ולפי הרבה הרבה פוסקים, אה, מצוות ספירת העומר היום, לפי בעל המאור, הר"ן ולפי עוד, מצוות ספירת העומר היום היא מדרבנן, ולכן מיד אחרי שאנחנו גומרים לבוא ולספור את ספירת העומר שמדרבנן אנחנו מיד מתעוררים בתשוקה ובציפייה שאנחנו נוכל לבוא ולקיים את מצוות ספירת העומר מן התורה, ולכן אנחנו מבקשים: הרחמן הוא יחזיר לנו עבודת בית המקדש למקומה במהרה בימינו, אמן סלה. וזה גם כן הסיבה, אומר הר"ן. הר"ן ובעל המאור ככה מביאים, שזה בעצם הסיבה גם לזה שלא מברכים שהחיינו בפעם הראשונה שמקיימים את ספירת העומר. למרות שבמצוות לולב, פדיון הבן וכן הלאה כמו שהזכרנו, כן מברכים שהחיינו. הסיבה היא מכיוון שדבר ראשון, כמו שאמרנו, ברכת שהחיינו זה כשמקיימים מצווה. אתה מקיים מצווה, אז אתה מברך שהחיינו. פה אתה לא מקיים מצווה ממש, אלא זה רק זכר למקדש. זה רק זכר למה שהיה בזמן בית המקדש. אבל זה לא מצווה בפני עצמה, לכן אנחנו לא מברכים היום שהחיינו. דבר שני אומר, ברכת שהחיינו היא שייכת רק בדבר שיש בו הנאה. מצוות

10:21 דובר 2 לולב, ושמחתם לפני ה' אלוקיכם. מגילה למשל בפורים, אז זה גם כן בשביל להודות לה' על נס ההצלה בחג הפורים וכן הלאה. אבל ספירת העומר, ככה אומרים שם הר"ן ובעל המאור, ספירת העומר אין בו זכר לשום הנאה, אלא לעוגמת נפשנו וחורבן בית מקדשנו. אגב, לכאורה לפי זה באמת לעתיד לבוא, בגאולה האמיתית והשלמה שהמצווה תהיה מן התורה, אז אנחנו כן נברך שהחיינו בספירת העומר. לפי השיטות האלה. עכשיו לפי הרמב"ם גם היום ספירת העומר זה מן התורה כמו שהזכרנו, אבל בכל אופן ה-ה-- גם, גם לפי הרמב"ם צריך להמשיך, צריך לבקש הרחמן הוא יחזיר לנו עבודת בית המקדש. מה הסיבה? מכיוון שעדיין ספירת העומר, הרעיון של ספירת העומר זה בעצם ציפייה לחג השבועות, למתן תורה, אז זה הזמן שהכי מתאים לבוא ולבקש ולצפות גם כן לבניין בית המקדש, שאז אנחנו נזכה לתורה חדשה מאיתי תצא. יש גם כן, הרבי מביא בכמה מקומות שבגאולה יש שלמות נוספת בקיום מצוות ספירת העומר. ידוע שיש שלימויות שונות בספירת העומר. יש ספירת העומר רגילה שגם כן תמימות, מתי הן תמימות? ברגע שסופרים שבעה שבועות תמימות. יש דעה נוספת שתמימות, דרגה נוספת בתמימות, ברגע שזה מתחיל בשבת ונגמר בשבת, אז זה גם כן סוג של תמימות שכל שבת מסיימים שבוע של ספירת העומר. יש דרגה נוספת בתמימות שזה הר"ת, הגמרא מביאה, מתי הן תמימות? בזמן שבני ישראל עושים רצונו של מקום. יש גם כן מקום שכתוב ומתי הן תמימות? בזמן שישוע ושכניה ביניהם. אז כתוב שזה הולך על מעמדות מסוימים, על על-- הרי עשרים וארבע, יש עשרים וארבע, אה, מעמדות עשרים, עשרים וארבע קבוצות של כוהנים. אז ח-- שתי, שתי קבוצות של כוהנים זה ישוע

12:25 דובר 2 ושכניה. אה, אז יש לזה כמה הסברים. מה פירוש בזמן שישוע ושכניה ביניהם? אבל אחד ההסברים זה שבעצם הגרסה היא לא בזמן שישוע ושכניה ביניהם, אלא בזמן שיש ישועת השכינה ביניהם. ברגע שיש ישועת השכינה, ברגע שמגיעה הגאולה האמיתית והשלמה, אז אימתי הן תמימות? אז זה מוסיף תמימות ושלמות בספירת העומר. זה לגבי ספירת העומר. לגבי ספירת העומר בזמן הזה, המצווה. הזכרנו כמה הלכות בעניין של המצווה של ספירת העומר, הקשר לגאולה האמיתית והשלמה, איך שזה מתבטא במצוות ספירת העומר, באמירה שאנחנו אומרים הרחמן וזה שאנחנו מברכים שהחיינו. עכשיו מזה אנחנו מגיעים לשאלה מעניינת. נגיע עכשיו לא רק לציפייה לגאולה, אלא מה יקרה כשמשיח מגיע בספירת העומר. עכשיו משיח מגיע, מלך המשיח מתגלה, הרבי שליט"א מלך המשיח בא וגואל את כולנו, מוציא את כולנו מגלות לגאולת עולמים. השאלה מה קורה אם זה באמצע ספירת העומר? ברור שברגע שהגאולה מגיעה אז ספירת העומר היא מן התורה. אנחנו יכולים לבוא ולספור ספירת העומר מן התורה. כמו שאמרנו, יש בזה דעות שגם היום לרמב"ם, אבל להלכה ה-- ספירת העומר היום זה מדרבנן. בגאולה האמיתית והשלמה לכל הדעות אנחנו נחזור ושוב ונעשה ספירת העומר מן התורה לכאורה, לפחות לפי דעות מסוימות אז אנחנו גם נברך על זה שהחיינו. אבל נשאלת השאלה במידה ומשיח מגיע באמצע ספירת העומר, האם אנחנו יכולים בכלל להמשיך לבוא ולספור ספירת העומר מן התורה? האם בכלל יכול להיות שזו ספירה תלושה? הרי עד עכשיו לא היינו מצווים מן התורה. מכאן והלאה יש לנו מצווה מן התורה, אז לכאורה זה כבר לא שייך. אנחנו לא יכולים להמשיך את מה שהיה לפני כן, את הספירה שספרנו לפני כן עם המציאות העכשווית, כי

14:29 דובר 2 עכשיו זו מציאות חדשה. דבר דומה, שאלה דומה יש בפוסקים על, על קטן שהגדיל, קטן שהגדיל, עבד ונשתחרר, גוי ונתגייר. מה קורה? האם הם יכולים לבוא ולספור ספירת העומר? אצלי היה מקרה כזה. הבן שלי לפני שנתיים נהיה בר מצווה באמצע ספירת העומר. מה קורה עכשיו, ברגע שהוא נהיה בר מצווה באמצע ספירת העומר? האם הוא יכול? הרי עד עכשיו זה היה מצד דין חינוך. אמנם תמיד בכל מקרה זה מדרבנן, אבל עד עכשיו זה דין חינוך לפני בר מצווה. מכאן והלאה באמצע ספירת העומר הוא הופך להיות מחויב במצוות מדרבנן. זה לא רק מצד דין חינוך. בלשון ההלכה עד עכשיו זה היה תרי דרבנן, עכשיו זה רק חד דרבנן. האם עכשיו הוא יכול לבוא ולהמשיך לספור ולספור בברכה? אז יש כאלה באמת היום שטוענים שלא להמשיך לספור עם ברכה, אלא לספור בלי ברכה. אבל הרבה מהפוסקים, וככה הרבי שליט"א מלך המשיח מכריע, שכן יכול וצריך להמשיך לספור עם ברכה. ולמה? מכיוון שהמצוות עכשיו, המצווה, עצם זה שספרת בגלל איזושהי מצווה מסוימת, אז זה עצמו מחשיב את הספירה שאתה סופר עכשיו. אותו דבר לגבי עבד שהשתחרר. לגבי גוי שנתגייר אין את זה. הוא, הוא לא יכול להמשיך לבוא ול-ל-לספור. הוא צריך לספור בלי ברכה מכיוון שהוא נתגייר ורק עכשיו מתחייב במצוות, עד עכשיו לא הייתה עליו שום מצווה. אבל גוי-- עבד שהשתחרר, אה, קטן ש-- קטן שהגדיל בספירת העומר, הוא יכול לבוא ולהמשיך לספור עם ברכה. במילא גם, גם אותו דבר בגאולה האמיתית והשלמה. הספירה שספרנו לפני הגאולה, היא יכולה להשלים לנו את הספירה שאנחנו נספור אחרי, בגאולה האמיתית והשלמה בקרוב ממש. זה עניין אחד. אבל מתעוררת פה שאלה

16:31 דובר 2 אחרת. הרי כתוב, כמו שאמרנו, המצווה היא בעצם מיום הביאכם את עומר התנופה. הרי המצווה מן התורה זה לספור מאז שהקרבנו את קורבן העומר, והרי הקרבת העומר לא הייתה לנו היום. לא הקרבנו עומר באותה שנה. אם משיח מגיע למשל בכ"ב ניסן או בט"ו באייר, אז עומר לא הקרבנו. מכיוון שלא הקרבנו את קורבן העומר, אז אין לנו אפשרות לבוא ול-ולספור ספירת העומר כתיקונה כ-כ-מן התורה. אז שנה הבאה יהיה לנו, אה, אה, ספירת העומר כתיקונה. עכשיו זה לכאורה עדיין מדרבנן, זה לא מן התורה. אז בשאלה הזאת דן בעל המנחת אלעזר. הוא, המונקאטשער, הוא בא ואומר שכשיבוא משיח באמצע ימי הספירה נוכל להמשיך לספור בברכה מן התורה. למה? מכיוון שהוא אומר כזה דבר: נכון שלא הקרבנו את קורבן העומר. מיום הביאכם את קורבן אלוקיכם, את קורבן העומר לא הקרבנו. אז יש לנו עם זה בעיה. אבל מה, מה התורה אומרת? מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה. עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום והקרבתם מנחה חדשה לה'. אז מכיוון שהמטרה של ספירת העומר היא לא רק שזה יבוא מהקרבת העומר, אלא שזה יהיה בשביל להגיע עד יום, יום הביכורים, עד שנקריב, נקריב המנחה חדשה לה' בחג השבועות, שזה שתי הלחם. מכיוון ששתי הלחם אנחנו נוכל לבוא ולהקריב באותה שנה שמלך המשיח מגיע, מכיוון שכבר משיח הגיע אנחנו נוכל לבוא ולהקריב את קורבן הביכורים, קורבן שתי הלחם. אז במילא אנחנו נוכל לבוא ולספור ספירת העומר מן התורה להגיע-- כי המטרה היא להגיע ליום החמישים ולהקריב אז את קורבן הביכורים. זה אנחנו נוכל לבוא ולעשות גם ברגע שמשיח מגיע. באמצע ספירת העומר נוכל לבוא ולעשות את הקרבת

18:32 דובר 2 הקורבנות בחג השבועות כתיקונה, וזה גם כן אחד הסיבות. הרדב"ז אומר שזה בעצם הסיבה שלא מברכים שהחיינו בספירת העומר. הוא אומר מכיוון שברכת שהחיינו שאנחנו נברך בחג השבועות זה פוטר גם כן את ספירת העומר, כי כל המטרה של ספירת העומר זה להגיע לחג השבועות. ככה אומר הרדב"ז. לפי זה אז ממילא אנחנו נוכל לבוא ולהמשיך את הברכה, את ספירת העומר עם ברכה מן התורה גם כשמשיח יבוא, מיד ברגע שמשיח מגיע. הרבי מוסיף עוד עניין שבעצם לא כתוב מן התורה, לא כתוב, אה, לספור שבעה שבועות מהקרבתכם את העומר. את העומר הרי מקריבים ביום, בט"ז בניסן ביום. את ספירת העומר מתחילים כבר בלילה שלפני. אז ממילא זה רק מיום הביאכם את עומר התנופה. זאת אומרת צריך להיות מיום שראוי להקרבת העומר. היום בזמן הזה זה לא יום שראוי להקרבת העומר, אז ממילא אין לנו מה לבוא ולהגיד שאפשר לבוא ולספור מן התורה בזמן הזה. אבל בגאולה האמיתית והשלמה זה כבר, למרות שמשיח מגיע, הגיע שבועיים נגיד אחרי תחילת ספירת העומר ואחרי הזמן של הקרבת העומר, אבל זה עדיין, זה שמשיח הגיע זה כבר הופך את הזמן שלפני כן גם כן כזמן שראוי להקרבת העומר. מכיוון שזה זמן שראוי להקרבת העומר זה נקרא מיום הביאכם את עומר התנופה. ממילא אפשר להמשיך ולספור מן התורה. ממילא גם היום, כשאנחנו סופרים ספירת העומר אנחנו צריכים לדעת שאנחנו סופרים היום ספירה, לרוב הפוסקים, מדרבנן, אבל בעצם אנחנו צריכים לכוון שזה כבר יכול להשלים לנו את ספירת העומר שמן התורה ברגע שמשיח צדקנו מגיע תכף ומיד, ממש ממש אמן.