הלכות ספירת העומר - הרב ליאור רוזנבוים שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט למען ישמעו של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 ערב טוב ומבורך. אנחנו נדבר היום על נושא של ספירת העומר, נושא משמעותי ביותר ורחב ביותר. הנושא הראשון שנתייחס אליו זה דיני ספירת העומר. אז לפני שניתן רקע מסוים, לבני ישראל נאמר: "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה". בני ישראל היו מביאים את קצירת העומר לעזרה, ובעצם מליל הקציר היו מתחילים לספור את ספירת העומר. מעבר לכך, הר"ן בפסחים מביא שבני ישראל, מההשתוקקות שלהם ששמעו שהולכים לקבל את התורה, אז הם התחילו לספור את הימים ברצון לקבל את התורה. לכן בעצם יש לנו פה שני דברים שקרו בנושא של ספירת העומר. הדבר נוסף, נאמר שבעצם אנחנו מתחילים את ספירת העומר ממוצאי חג ראשון ועד שבועות. הספירה היא בעמידה, שנאמר: "החל חרמש בקמה", אל תגיד בקמה אלא בקומה. זאת אומרת בעמידה, צריך לומר אותה מעומד. אדם שהוא זקן או חולה, או שאדם בנקודה מסוימת קשה לו לעמוד, הכוונה שיכול להיות שבאותו יום הוא חולה, אז במצב כזה מותר לו לומר את ספירת העומר בישיבה. קודם הברכה צריך לדעת מה מברכים. מצוות צריכות כוונה. ראוי לכוון לא לצאת מברכת השליח ציבור, מכיוון ששומע כעונה. אז אם אני מתכוון, מכוון לצאת, אני בעצם יוצא ידי חובה בשליח ציבור. לכן צריך לכוון לא לצאת. אם אדם בכל זאת שמע ולא כיוון לצאת, אז הוא יצא ידי חובה. החזן צריך לומר, יש לו פה תפקיד. כאשר יש אנשים שלא יכולים לספור בברכה, כנראה הם שכחו לספור פעם אחת ואז הם כבר לא יכולים לספור בברכה כפי שנראה בהמשך. במצב כזה החזן צריך לכוון להוציא את כל מי שלא יכול לברך. דבר נוסף לגבי נשים. נשים פטורות מספירת העומר, זו מצוות עשה

02:01 דובר 2 שהזמן גרמא, אבל נהגו בקהילתנו, קהילת חב"ד, נהגו שמברכות על ספירת העומר. צריך לומר, מי שנמצא בשליחות ויש נשים ספרדיות שהן נוהגות על פי מנהגי ספרד, לדעת שלפי שיטתם אינן מברכות על ספירת העומר גם אם הן סופרות. לגבי קטן, מגיל שש שבע, שזה גיל חינוך, מחנכים אותם לברך על ספירת העומר. קטן שהגיע לגיל מצוות, על פי שיטתנו, שיטת חב"ד, הוא גם כשהוא מגיע לגיל בר מצווה הוא ממשיך לספור בברכה. ומדוע? מדין חינוך הוא כבר בעצם התחיל לספור. אז בעצם חל עליו תורת נדר. מכיוון שחל עליו תורת נדר, הוא ממשיך לספור גם כשהוא עכשיו מתחייב על פי, על פי המצווה. לכן זה העניין של ספירה תמימה. זמנה של ספירת העומר זה אחר תפילת ערבית. לא ספר בהתחלה, הוא יכול לספור עד עלות השחר. עכשיו, מי שרגיל להתפלל במניין קבוע, במניין בשעה מאוחרת, מתי שזה בשעה מאוחרת, יכול לחכות לתפילת ערבית המאוחרת ולספור את ספירת העומר. יש לפעמים, אנחנו לא תמיד יכולים להתפלל במניין לפי השיטה שלנו, שיטת חב"ד, מנהג חב"ד, הוא הולך לבית הכנסת אחר. אדם שהלך לבית הכנסת אחר ושמה הם נוהגים לומר עלינו לשבח ואחר כך ספירת העומר, מה יעשה? ישנה מסכת דרך ארץ זוטא, היא מופיעה בכרך אחרי מסכת אבות. שם נאמר בפרק חמישי שלא יהא אדם יושב בין העומדים ולא עומד בין היושבים. זאת אומרת אדם צריך, מה שנקרא, אל ישנה אדם ממנהג הבריות. לכן אדם נמצא בבית הכנסת ששם אומרים עלינו לשבח ואחרי זה סופרים את ספירת העומר, כך יעשה. אבל צריך לומר שעל פי השיטה שלנו נוהגים קודם כל לספור ספירת העומר ואחרי זה עלינו לשבח. כך נוהגים בקהילות חב"ד.

03:50 דובר 2 הסיבה, שבע שבתות תמימות. תמימות זאת אומרת שזה צריך להיות כמה שיותר מהר וכמה שיותר ראשוני. לגבי נושא של עשיית מלאכה, אנחנו לא נוהגים לעשות מלאכה עד שיספור ספירת העומר. בעצם מהשקיעה, שזה זמן בחלק מהשיטות של ספירת העומר, עד בעצם שיספור ספירת העומר. יש כמה טעמים בדבר. הטעם הראשון, תלמידי רבי עקיבא מתו בזמן הזה, סמוך לשקיעת החמה, ונקברו גם בזמן, לאחר שקיעת החמה. ומכיוון שתלמיד חכם נקבר, אז בטלים ממלאכה, כך כותב רבנו ירוחם בטור. דבר נוסף, ספירת העומר נאמר שבע שבתות. מה זה שבתות? מלשון שבות. זאת אומרת צריך לשבות ממלאכה. כמובן לא מלאכה של לשתות כוס קפה, אבל מלאכות שלא עושים אותן בחול המועד, גם מלאכות כאלה אנחנו משתדלים לא לעשות בזמן שבין שקיעה עד צאת הכוכבים. דבר נוסף, מור וקציעה מביא בספרו שיהא היכר, שיהא היכר שעכשיו אנחנו בטלים ממלאכה. היכר שככה נזכור לספור ספירת העומר, וגם כמו שאמרנו, ימי ספירת העומר הם בדוגמת חול המועד. צריך לומר לגבי הנושא של אכילה, אדם שמגיע ורוצה לטעום משהו, אז לא אוכלים סעודה החל מחצי שעה קודם שקיעה עד ספירת העומר. מה זה סעודה? סעודה זה לא עכשיו הוא רוצה לשתות קפה ועוגיות. סעודה הכוונה לחמישים ושש גרם והלאה, הכוונה נטילת ידיים. אבל אם הוא אכל עד שקיעה אז לא יפסיק. לאחר השקיעה הוא צריך להפסיק ולברך כמובן ולהתפלל ערבית ולברך, להתפלל ספירת העומר. שומר. אם יש לאדם שומר, אדם ממנה שומר, אומר: תקשיב, אתה תשגיח עליי שאני לא אשכח לספור ספירת העומר. אני באתי, לא אכלתי כל היום. במצב כזה מותר גם במצב שהוא מתפלל יותר מאוחר. בעזרת

05:38 דובר 2 השם, אני מאחל לכולנו שבזכות קיום ההלכה, קיום התורה כהלכתה, נזכה לגאולה האמיתית והשלמה תכף ומיד ממש. בשיעור הקודם דנו בנושא של ספירת העומר לכתחילה, אבל מה לעשות, אנחנו בני אדם ויש טעויות ואנחנו לפעמים טועים. עכשיו לשיעור הזה אנחנו נתייחס לכל הנושא של טעויות בספירה. לפני שניגש להלכה למעשה אני אומר שני דברים יסודיים בנקודה של טעות בספירה. נקודה ראשונה, אדם שאמר היום כך וכך הוא בעצם ספר. זאת אומרת, כדי לספור ספירת העומר כהלכתה צריך לומר היום. לכן נשים לב לנקודה הזאת, אנחנו נתייחס לזה בהמשך השיעור. דבר נוסף, צריך לדעת שיש מחלוקת בפוסקים האם אדם ששכח לספור ספירת העומר יכול לברך או לא. הרבה מהראשונים כותבים שגם אדם שלא ספר ספירת העומר יום אחד יכול להמשיך, כי כל ספירה היא למעשה מחולקת. לכן במצב כזה שיש לנו ספק נוסף, לדוגמה אדם שמסתפק אם הוא ספר או לא, במצב כזה הספק הזה יחד עם הספק האם אנו סוברים שספירת העומר מחולקת לכל יום, ואז כל יום זה ספירה בפני עצמה, ובמידה ושכח אפשר לצרף את שני הדברים כדי שיוכל להמשיך לספור אפילו בברכה. אז בואו נתייחס עכשיו להלכה למעשה. נתחיל. אדם שואל את חברו מה הספירה היום. כולנו מכירים את זה. אדם מגיע לבית הכנסת, לא זוכר מה הספירה, שואל את חברו. חברו ענה לו: היום כך וכך. אם הוא אמר זאת לפני שקיעה, אמרנו שהיום, כשאדם אומר היום, זה בעצם כמו ספירה. אם הוא אמר, אם זה לפני השקיעה יספור בברכה, כי זה לפני השקיעה, לפני הזמן הרצוי לספירת העומר, הזמן שצריך. אם אמר זאת לאחר שקיעה אז הוא עדיין יספור, אבל יספור זאת

07:27 דובר 2 בלי ברכה, כי יש ספק האם הוא כבר יצא ידי חובה. עכשיו, אם הוא כיוון כשהוא אומר לחברו, נזכר: רגע, אני רק אומר לו כדי שיבין. למה יכול להיות שאם אני אגיד לו משהו לא ברור הוא לא יבין. אני אומר לו היום כך וכך ואני לא מתכוון לצאת בכוונה. הנה אני אומר אני לא מתכוון לצאת, או אני זוכר שאני לא מתכוון לצאת. במצב כזה יכול לספור בברכה. אם אמר היום כך וכך, אמרנו צריך לזכור שזו הספירה לכתחילה, ולכן במצב כזה צריך מאוד להיזהר לא לומר ככה. שיכול לומר לו אתמול היה כך וכך, או חמישה. לא להגיד היום כך וכך. אבל אם חברו שואל אותו האם היום זה כך, היום חמישה לעומר? במצב כזה אין זו ספירה. כשאמר היום כך וכך, אמרנו שזו הספירה. כך מביא גם הט"ז, ומגן אברהם מביא להלכה שכאשר אדם אומר היום ואת הספירה עצמה, זו ספירה לכתחילה. עכשיו בואו נגיד מה קרה ואדם שכח. אז יש לנו: שכח לספור בלילה, יש לו עדיין את היום. אומר את הספירה ביום, כמובן בלי ברכה, ומהלילה אחרי היום הזה יכול להמשיך לספור בברכה, לא קרה שום דבר. אדם שכח לספור בלילה, אבל איפה הוא נזכר? הוא לא נזכר ביום, הוא נזכר בין השמשות. אתם זוכרים, בין השמשות זה זמן שיש לנו ספק האם הוא כבר זמן של ספירת העומר החדש, או האם זה בעצם עדיין יום ואז יכול לברך או יכול לפחות לומר את הספירה. במצב כזה אמרנו, כאשר יש לנו ספק בתוך הספק, הרי מה הספק הראשון? אולי אפשר להמשיך ולספור בברכה גם אם שכח יום אחד. במצב כזה הוא יכול, אם

09:03 דובר 2 הוא נזכר בין השמשות והוא אומר את הספירה כמובן בלי ברכה, מהלילה יכול להמשיך לספור בברכה. עכשיו יש עוד מקרה. אדם מסתפק האם הוא ספר בלילה הקודם, ועכשיו יכול להיות שברור לו, הוא לא זוכר. בעצם ברור לו אפילו שהוא לא ספר בלילה, אבל לא בטוח שהוא ספר ביום. אז בואו נתחיל. אם מסתפק אם ספר בלילה ימשיך לספור בברכה, אבל מי שברור לו שהוא לא ספר בלילה, אבל ביום הוא לא זוכר אם הוא אמר היום כך וכך ובעצם הציל את הספירה בברכה. במצב כזה יש מחלוקת הפוסקים. אפשר להמשיך לספור בברכה מפני הספק שאמרנו. ספק אחד, האם כל ספירה היא בפני עצמה, וספק שני, האם יכול להיות שהוא בהחלט ספר ואין מצב כזה שהוא לא ספר. בכל מקרה, יש כאלה שמחמירים בדבר. עכשיו, אם אדם אמר במקום לומר היום ארבעה ימים לעומר, אמר היום חמישה לעומר, גם כן יספור את הספירה הנכונה, ואינו מברך. אם הוא שכח בדברים והפסיק בדברים מסוימים, במצב כזה הוא צריך לספור בברכה כי בעצם הוא לא יצא. אם הוא חשב לספור ספירה מסוימת, נגיד חשב לספור חמישה ימים לעומר, ואז נזכר שבעצם היום שישה. אם הוא אמר שישה הוא יצא ידי חובתו. אמרנו, נשים לב, לא אמר את המילה היום, לא יצא ידי חובתו. מה הוא עושה? חוזר על הספירה עצמה ללא ברכה. ספר ימים ולא שבועות. לחלק מהפוסקים יצא ידי חובתו, שעיקר הספירה זה שיספור את הימים, אבל בפשטות יאמר את הספירה ללא ברכה ויצא ידי חובתו, ובזה נגמר התיקון שלו של העניין. אם ספר שבועות ולא ספר ימים, היום שני שבועות, במקום להגיד היום ארבעה עשר יום

10:57 דובר 2 שהם שני שבועות לעומר, לא אמר את השבועות. במצב כזה, לרוב הפוסקים לא-- לכל הדעות, סליחה, לא יצא ידי חובתו ויספור ללא ברכה. נודע לו, וזה מקרה האחרון. נודע לו: בלילה הקודם ספרתי ספירה נכונה, לא חזרתי על זה ביום. במצב כזה, אם ודאי לו שכך היה, אינו-- זה למעשה יוצא שהוא לא ספר לילה אחד שלם והוא גם לא חזר על זה ביום כי היה בטוח שספר נכון. במצב כזה, אני חוזר, הוא לא ספר באמת את הספירה הנכונה, הוא לא חזר על זה ביום. במצב כזה ממשיך לספור ללא ברכה. בעזרת השם אני מאחל לכולנו שבזכות קיום ההלכה, קיום התורה כהלכתה, נזכה לגאולה האמיתית והשלמה תכף ומייד ממש. בשיעורים הקודמים דנו בנושא של ספירת העומר. השיעור הזה אנחנו נתייחס לא לדיני הספירה, אלא למנהגי האבלות שקיימים בתקופת ספירת העומר. לכתחילה, אם אמרנו שספירת העומר זה הספירה של הכמיהה לקבל את התורה וקצירת העומר שמסמל דברים חיוביים, לכאורה למה יש מנהגי אבלות? אז מנה-- בימי ספירת העומר מתו תלמידיו של רבי עקיבא, ובעצם הם הפכו להיות ימים של עצב. מעבר לזה-- מעבר לכך, בארצות אשכנז מתו רבבות יהודים בתקופה הזאתי וגם אחר כך היו תקופ-- זו הייתה תקופה שנרצחו בהם הרבה יהודים, לכן נכנסו בהם מנהגי אבלות. היות שמנהגי האבלות נתקנו מאוחר יותר, אז יש מספר מנהגים. יש, מי שרוצה לעיין בכל המנהגים, יש בהרחבה בביאור הלכה בסימן תצ"ג באורח חיים, שם מופיע את ביאור-- מביא הביאור הלכה באופן רחב ביותר את כל השיטות והדינים לגבי זה והחלוקות. אדמו"ר הזקן מחלק לארבע מנהגים. מנהג ראשון, מפסח עד ל"ג בעומר, אחרי שהאיר היום. מנהג שני, מפסח עד ליל ל"ג בעומר.

12:59 דובר 2 מנהג שלישי, מב' אייר עד ערב חג השבועות, ומא' ראש חודש אייר עד יום ראשון של ימי הגבלה. בפועל אנחנו נוהגים את מנהגי האבלות מיום אחר החג השני של פסח, השביעי של פסח, עד ערב חג השבועות. מה המנהגים שאסורים? יש לנו ארבעה מנהגים עקרוניים: נישואים, איסור תספורת, עריכת ריקודים ומחולות וברכת שהחיינו, כאשר מותר לברך שהחיינו בשבת. בואו נתחיל עם תספורת. לא מסתפרים עד ערב חג השבועות. לאדם שרוצה לסדר את שפמו, כי זה מעכב את האכילה, מותר לו. אישה שכיסוי ראשה, כן, מפריע לה לשים את הכיסוי ראש עקב השיער שיש לה או מפני חציצה, אז היא יכולה להסתפר. ילדים שמלאו להם שלוש שנים עד ל"ג בעומר יכולים לעשות, יסתפרו בל"ג בעומר, כן? יעשו את ה-- חלאקה, התספורת. מלאו להם שלוש שנים לאחר ל"ג בעומר, את התספורת שלהם הם יעשו בערב חג השבועות. מעיקר הדין, כשיש ברית, אבי הבן, הסנדק והמוהל יכולים להסתפר. לפי מנהג האר"י ז"ל לא נוהגים להסתפר. ציפורניים, מותר ליטול ציפורניים בימי הספירה, ובואו נעבור לעניין של חתונה. בחתונה, בחתונה בעיקרון אין מתחתנים בכל התקופה, אה, של ספירת העומר למעט שלושת ימי הגבלה וגם ל"ג בעומר. ברית, פדיון הבן, בר מצווה, כל האירועים שאי אפשר לדחות כי זה נופל בזמן, אז מותר לערוך, אבל משמיעים מוזיקה שקטה ללא ריקודים ומחולות. מי שזקוק לבגדים, כן, בתקופה הזאתי, במצב כזה אם זה בגדים שלא משמחים אותו במיוחד, זאת אומרת שאין להם הגדרה של ברכת שהחיינו, הוא לא קונה עכשיו סירטוק חדש, היא לא קונה בגד יפה לחתונה, במצב כזה מותר כי זה בגדים שנצרכים, כי זה גם בגד שלא מברכים עליו שהחיינו ולכן זה יהיה מותר. מותר

14:56 דובר 2 לטייל ומותר לשפץ את הבית. לגבי כניסה לדירה חדשה, יש מחלוקת הפוסקים ויש כמה עצות. עצה ראשונה, יכניס את חלק מהדברים לפני הפסח. יכני-- עצה נוספת, יכניס סידור, חומש, תהילים ותניא לבית ואז בעצם הוא יוכל להיכנס גם בזמן ספירת העומר. לגבי הכנסת ספר תורה רבים שואלים. בספר תורה, לדעתי ולטעמי זה דבר שמתוכנן מראש, זה דבר שאדם יכול לתכנן. רצוי לא לתכנן את זה לספירת העומר, יש לנו מספיק ימים בשנה לעשות את זה. במידה ויש מצב כזה שאדם נאלץ דווקא בספירת העומר מסיבות כלשהן, ישאל רב מורה הוראה. לגבי שמיעת מוזיקה, יש מחלוקת עקרונית האם המוזיקה, זאת אומרת מה שאנחנו שומעים ברדיו, כן, או ברדיו-טייפ או באמפי, האם זה המוזיקה שאסורה בשמחה או המוזיקה שאסורה בשמחה זה דווקא כלי שיר. להלכה אנחנו כן מחמירים לא לשמוע מוזיקה שמחה גם באמפי וגם ברדיו-טייפ. עכשיו, איזה מוזיקה כן מותר לשמוע? מוזיקה שאינה מעוררת לרקוד ולשמוח, מוזיקה שהיא לא, כמו ניגונים, ניגונים, אה, שמה שנקרא מעוררים את הנפש, זה מותר לשמוע אותם, אבל לא יעשה זאת בקולי קולות. כמו כן, מוזיקה שהמטרה שלה זה להפיג בדידות, ופה כל אחד יש את המשפיע שלו ועשה לך רב, או מוזיקה שאדם עכשיו נוסע בדרך והוא נאלץ לשמוע. הוא מרגיש שהוא עייף, הוא רוצה לשמוע מוזיקה כדי להתעורר. גם פה הדבר מותר. אדם ששומע רדיו, לא יודע, שומע תוכניות אקטואליה ולפתע יש מוזיקה, הוא לא חייב להנמיך כי אין לו כוונה במוזיקה. אדם שמתפרנס מנגינה מותר לו ללמד. תלמיד שלומד נגינה, אם הוא עושה הפסקה עדיף שיעשה את ההפסקה בתקופה הזאת. אם הוא לא עושה הפסקה, כל אחד ישאל את

16:59 דובר 2 רבו מה הדבר. יש שמקילים ויש שמחמירים. לגבי ים ובריכה, מותר להיכנס לים ובריכה בימי הספירה ואין שום בעיה. יש עוד שלושה מנהגים שנציין. מנהגנו להתחיל לומר פרקי אבות בכל שבתות הקיץ. מפסח ועד חג השבועות נוהגים ללמוד בימי הספירה מסכת סוטה, דף ליום. צריך לומר שפרקי אבות זה הכנה מצוינת למתן תורה, לכן גם זו מסכת של מידות והנהגות של חז"ל, וזו הכנה מצוינת לחג השבועות. אני מניח שהרבה מאיתנו שמעו על המושג קו התאריך. מה זה קו התאריך? מה זה המושג הזה? אז בואו נתחיל. מי שפותח אטלס יכול לראות שמסומן קו כזה מקווקו שחוצה יבשות מצד ימין של המפה, יותר ממאה שמונים מעלות מקו האפס גריניץ', ורואה קו מקווקו שנקרא קו התאריך. בואו נבין מה זה. קודם כול נתחיל מחכמות אומות העולם. אז ברמה העקרונית יש לנו קו שמי שחוצה אותו עובר ליום אחר. בואו נסביר גם למה. אם יש לנו את קו האפס גריניץ', עכשיו כל חמש עשרה מעלות במפה מתווספת לצד מזרח. כשאני מסמן צד מזרח זה צד ימני. כל חמש עשרה מעלות במפה מתווספת שעה בתאריך. נגיד שעכשיו בגריניץ' זה שש בבוקר, עשרים וארבע ביוני למניינם. כאשר זזתי חמש עשרה מעלות במפה, השעה תהיה שם שבע בבוקר. אוקיי, כאשר אני אזוז שלושים מעלות במפה, השעה תהיה שמונה בבוקר. לאחר שתים עשרה שעות שאני זזתי מקו האפס גריניץ' בכיוון מזרח, השעה תהיה שש בערב, אותו תאריך, עשרים וארבע ביוני. מה קורה כשאני זז ממזרח למערב? כאשר אני זז ממזרח למערב בנקודת האפס, כל חמש עשרה מעלות אותו דבר, אבל זה יזוז שעה מינוס. זאת אומרת, אם אני עכשיו נמצא בשש בבוקר גריניץ', אם אחר

19:02 דובר 2 חמש עשרה מעלות זה שעה, לאחר שעה חמש עשרה מעלות, השעה תהיה באותה נקודה שבע במפה, אחרי שעתיים שמונה, לאחר שתים עשרה שעות השעה תהיה שש בבוקר. זאת אומרת, סליחה, תהיה שש בערב. היום הקודם, זאת אומרת עשרים ושלוש ביוני. מה קורה לנו? אנחנו זוכרים שכדור העולם הוא עגול. כדור הארץ הוא עגול. מה קורה לנו באותה נקודת זמן? לפתע ישנו קו שמצד המזרחי השעה תהיה עשרים וארבע ביוני שש בערב. מהצד המערבי עשרים ושלוש ביוני שש בערב. זאת אומרת, יש קו שבקו הזה מי שחוצה אותו יש הבדל של יום בין מקום אחד למקום שני. חכמי אומות העולם אמרו, ובצדק, לא ייתכן. איך יכול להיות שבאותה יבשת לזה יהיה תאריך כזה ולזה תאריך כזה? אי אפשר. צריך לקבוע תאריך שבו התאריך הזה אנחנו נקבע שרק בקו התאריך הזה יהיה את ההפרש בימים. לכן, כדי שזה יהיה נוח להתנהלות במדינה, אנחנו חייבים ליצור מצב שהקו הזה לא יחצה מדינה כדי שלא ייצור לנו בלגן. לכאורה זה נראה לנו עניינים של מדענים ועניינים היסטוריים. מה זה לכאורה קשור אלינו? אלא שהרב שלמה זוין בספרו לאור ההלכה דן בנושא הזה והביא באמת את הדברים. הוא אמר שיש פה משמעות גדולה גם לאנשים, ליהודים שומרי תורה ומצוות. תארו לעצמכם שתהיה מדינה שבנקודה מסוימת שלה על המפה עכשיו יהיה עשרים וארבע ביוני, שעה שש בערב, ומהצד השני באותה מדינה עשרים ושלוש ביוני בשש בערב. זאת אומרת, זה יום לפני. מוישה יפגוש את זלמן ויגיד לו שבת שלום. מה יש שבת שלום? השתגעת? עכשיו יום שישי, תראה איזה בישולים אני עושה. זה אי אפשר להתנהל ככה. זה בעייתי מאוד. את הדבר הזה, את הדיון

21:08 דובר 2 שניצת כתוצאה מהדבר הזה. דרך אגב, נאמר עוד לפני זה שהרב דוד גאנץ בספרו נחמד ונעים סימן קס"א הוא הראשון שהעלה את האפשרות ואת הדילמה הזאת, אבל באמת הדיון ניצת כאשר במלחמה שהייתה באירופה יהודים ברחו לעיר קובה ביפן, קובה, לא קובה, קובה ביפן, ושם הם היו אמורים בתש"ב לקיים את יום הכיפורים. באותו המקום יום הכיפורים חל ביום רביעי, ואז הם רצו לשאול את הרבנים מה עושים? מתי נקיים את יום הכיפורים? הרי יפן נמצאת בצד המזרחי, אבל האם קו התאריך חוצה אותה, ואז זה אומר שזה שייך? אם אני אסביר שוב, אם קו התאריך חוצה את יפן ויפן שייכת לאחרי הקו הזה, היא שייכת ליום אחרי. אם יפן נמצאת בתוך קו התאריך, אז היא שייכת ליום, היום של העשרים. נגיד היום ששייך לכיוון, לכל הצד המערבי. זאת אומרת, זה מה שמקיימים פה זה יום אחד ומה שעובר את קו התאריך זה יום אחר. הם שאלו את השאלה והיה דיון על ידי הגר"י הרצוג, שהיה הרב הראשי לישראל, יחד גם הרב טיקוצ'ינסקי. הם סברו שקו התאריך נמצא מאה שמונים מעלות מגריניץ'. זאת אומרת, כל מה שבתוך המאה שמונים מעלות זה שייך לצד המערבי. מפה זה כבר הצד המזרחי, לכן הם אמורים לקיים את יום הכיפורים ביום רביעי. החזון איש סבר שבעצם יפן נופלת כבר אחרי קו התאריך. זאת אומרת, היא בעצם יש לה. אם אמרנו את הדוגמה של עשרים ושלוש, עשרים וארבע, היא כבר נמצאת בעשרים וארבע ביוני, כשכל העולם נמצא בעשרים ושלוש. זאת אומרת, יום הכיפורים יהיה יום אחרי מה שכולם מקיימים בירושלים את יום הכיפורים. וכך הוא ענה להם: אחים יקרים, אכלו ברביעי. למה יאכלו

23:07 דובר 2 ברביעי? כידוע, בערב יום הכיפורים אוכלים ושותים, וצומו תענית ביום הכיפורים, ביום החמישי, ואל תחושו לשום דבר. אל תפחדו שאתם לא מקיימים יום הכיפורים. למה? נחדד את זה שוב: היות שעובר ממערב למזרח מרוויח יום והצום חל ביום רביעי. לכן לשיטתו יש לחוש שיום חמישי זה יהיה היום שבו הם צריכים לצום. ופה נאמר שבעצם אנחנו צריכים לחדד כי ישנם שלוש שיטות. שיטת החזון איש מבוססת על תשעים מעלות ממזרח לירושלים. הוא לוקח את החשבון לפי הכוזרי ועושה את החשבון שתשעים מעלות מירושלים זה הצד המזרחי של המפה, ומאה תשעים. כמובן, אמרנו שזה לא יכול לחצות את המדינה לשתיים, אז זה יקיף את המדינה. אם זה יוצא בסין זה יקיף את כל סין, ואז כל החלק הזה שייך לצד המזרחי. ואילו מי שעובר את הקו הזה, כל המדינות שעוברות את הקו יהיו שייכות לצד, לצד, לצד המזרחי, סליחה, ובצד המזרחי בעצם היום יהיה אחרי. אגב, טוקצ'ינסקי וגם שיטתו של הגרי"א הרצוג, מה הם סוברים? ירושלים זה מרכז העולם. מאה שמונים מעלות מירושלים לכיוון מזרח זה קו התאריך, כמאה שמונים מעלות מירושלים לצד השני זה שייך למערב. לכן כל מה שנמצא במאה שמונים מעלות בתוך הקו הוא שייך לירושלים. מה שמעל מאה שמונים מעלות שייך לקו התאריך, ובעצם זה נקרא עובר את קו התאריך ואז אדם מרוויח יום נוסף. הגרי מצא[?] והרב פרנק קבעו שבעצם מה שקובע זה היכן האדם נמצא וככה הוא יקיים את מנהגיו. הרבי מביא שלוש שיטות. הוא מביא את שיטת החזון איש וסובר שזה דעת יחידא, שזה דעת יחידי, תשעים מעלות ממזרח לירושלים. השיטה השנייה שהוא מביא זה מאה ארבעים וחמש מעלות מירושלים, או בלשון הקודש קמ"ה.

25:08 דובר 2 והשיטה הנוספת, מביא את הגרי"מ טוקצ'ינסקי, וכמו שאמרנו, מאה שמונים מעלות ואז נמצא קו התאריך. הלכה למעשה, לשיטתו של הרבי יש להימנע מלעבור את קו התאריך בימי הספירה. כאשר אדם צריך לנסוע לאזור של קו התאריך, מה שהוא יעשה, ייסע מהצד המערבי, ואז הוא לא יסתבך בנושא הזה שהוא מרוויח יום. במידה ואדם כבר נסע בקו התאריך, עליו להמשיך בספירתו כפי שספר עד עתה, שנאמר ״וספרתם״, ״וספרתם לכם״, והוא לא מדלג והוא לא כופל. אבל הוא לא יברך בעצמו אלא ישמע זאת מאחר. העובר את קו התאריך יחגוג את ספירת העומר, אני מניח שלא מפתיע, אלא את חג השבועות ביום החמישים של הספירה שלו. ואת כל החישובים של איך הוא עושה, אה, לגבי הנושא של שבועות ומה אומר בתפילה, כאן אין המקום להרחיב, אבל לדעת שאם אדם נוסע בקו התאריך שיזכור שצפויות לו בעיות הלכתיות, לכן טוב להימנע מהדבר הזה. יהי רצון בעזרת השם שבזכות שאנחנו מדקדקים במצוות נזכה כולנו לגאולה האמיתית והשלמה תכף ומיד ממש.