איך שומרים על שפיות, זוגיות וחינוך הילדים בהכנות לחג הפסח - הרב שרגא נתן דהן שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 טוב, אז, אה, ערב טוב. אנחנו היום נדבר על דבר שהוא מאוד, מאוד מהותי. חג הפסח הוא חג של חירות, והדבר האחרון שאנחנו מרגישים בימים מטורפים אלו, כאשר אנחנו מתקרבים לחג הפסח, זה החירות. איפה החירות שלנו הלכה? חירות זה בהבנה, ככה אם נשאל מישהו מה זה חירות עבורך, הוא יגיד לך: להרגיש טוב, לממש את עצמי, לעשות את מה שאני רו-רוצה. ופתאום חירות, אנחנו לקראת החירות צריכים לעבוד כל כך קשה, ולא רק לעבוד כל כך קשה. חג הפסח, קורבן הפסח היה קורבן כזה שהיו מביאים אותו למשפחותם, לבית אבותם. את הפסח היו שוחטים במשפחות, בחבורות. חג משפחתי. איזה חג משפחתי? הילדים עולים אחד על השני, השני מושך לו בשערות, ההוא לוקח לו את זה, כולם צועקים אחד על השני. חג הפסח הוא חג של חיבור הבתים, חיבור הבתים למשפחות-- למשפחותם, לבית אבותם. המשפחה פה היא במרכז. עד כדי כך המשפחה במרכז, ישנה הוראה של הרבי ש... של הרבי מליובאוויטש ש-ש-- לא לצאת מהבתים בפסח, אלא אם כן זה בחור שנמצא, אה, בישיבה, אה, אה, בניו יורק, אז הם היו עושים שם, וגם אז היו עושים אווירה משפחתית. אבל פסח הוא חג של משפחה, חג שאנחנו כמה שיותר מתאחדים ומתלכדים, ואנחנו מסתכלים על איזו משפחה יש לנו, והמשפחה היא משפחה מטורפת לקראת חג הפסח. אין רגיעה. אפילו ה-הרגע הזה של לסגור שנייה כמה עניינים בין האישה לבעלה לקראת ליל הסדר, אין את הזמן, אין את היכולת, אין את הקשב. ואולי פסח יעזור, אולי פסח הוא קצת ייתן לנו רגיעה. אבל פסח, שוב, מיד איך שנגמר ליל הסדר, וליל הסדר זה לילה עם מלא, מלא, מלא עבודה ואת בישולים ולהגיש

02:07 דובר 2 ולקחת ולחזור, ואז ההוא מושך וההוא מפיל את הבקבוק יין ו... כמה דברים צריך להתארגן ולסדר. ובסופו של דבר באותו ליל שימורים שלפעמים האישה פשוט מגיעה למצב כזה של פשוט התפרקות. רק... אה, ומחפשים שיהיה את האי של שפיות בלילה המיוחד הזה. עבדנו עליו כל כך הרבה. איך אפשר לקחת את הלילה העוצמתי הזה ולמצוא את העוצמות הטמונות בו? איך אנחנו לא הולכים לאיבוד מסביב לכל ההכנות וכל הארגונים וכל העבודה הזאת? איך אנחנו לא נכנסים למצב הזה שאנחנו אומרים, "מה העבודה הזאת לכם?" כמו אותו אחד שהוציא את עצמו מן הכלל ואמר, "איזה מין עבודה? עבודה קשה מאוד. איפה פסח נמצא כאן?" אז היום אנחנו נדבר על פסח ש-שהוא חג חירות אמיתי במשפחה. הפסח האידיאלי. איך אנחנו לוקחים את חג הפסח והופכים אותו לחג עוצמתי במשפחה, בזוגיות. יש את חול המועד, יש את שבת. איך אנחנו יכולים לתת לו עוצמות וכוחות מיוחדים? אז זהו, זה הנושא של השיעור. כותרת ארוכה, אבל נתחיל לדבר עליו. קודם כל חג הפסח, מהותו של חג הפ-- חג הפסח לדבר. לדבר. ולפעמים אנחנו מתארגנים ומארגנים את עצמנו לקראת פסח, מגיעים לליל הסדר והדבר היחיד שאנחנו לא רוצים שהילדים לא יפריעו. "ששש, תהיה בשקט, אל תפריעו". אבל הוא רוצה לדבר. חג הפסח זה פה סח, הפה מדבר. זה כל מהות החג. אם אנחנו נפספס את מהות החג, הילדים יושבים מסביב לשולחן והם ירגישו שהם לא חלק מהדבר הזה. אבל הזמנו את הדודים. דודה קלרה נמצאת כאן. א-אבל, אבל הילדים במרכז. זה ליל הסדר. כל מה שאנחנו עושים זה לא כדי להגיד לילדים, "אל תפריעו", אלא זה כדי להגיד לילדים, "הכנו לכם אירוע שלא יישכח, שלא

04:15 דובר 2 יישכח לדורות. כי ישאלך בנך מחר לאמור, ואתה צריך לראות שאתה תספר. למי אתה תספר? לבנך ובן בנך? אתה צריך לספר לדורות את הסיפור הזה. ובעצם מה שאנחנו עכשיו עושים בימים טרופים אלו, אנחנו באמצע לעשות ולהכין את ההפקה הכי גדולה שיש לילדים שלנו ועבורם. בשבילם אנחנו עושים את הכל כדי שהם יגדלו עם הטעם המתוק של חג הפסח, עם הטעם הטוב של חג הפסח. אז יש כאלה שקונים להם מתנות וכתוב בהלכה לקנות להם אגוזים. ומה עם האישה? גם האישה צריכה להישאר עם הטעם המתוק של חג הפסח. גם האישה צריכה להיות עם התחושה של וואו, עוד מעט פסח. איזו התרגשות. אז חז"ל בהלכות יום טוב בפסח גם כמובן הביאו כמה טיפים. טיפים מאוד טכניים, אולי מספיקים, אולי לא. אנחנו נדבר עליהם. אחד מהם למשל קניית תכשיטים לאישה כדי לשמח אותה.

05:26 דובר 3 דווקא תכשיטים?

05:27 דובר 2 כתוב, קני תכשיטים או בגדים או בגדים. מה? האישה כזו זולה שאנחנו עם תכשיט אחד נשלם לה על כל העבודה הקשה שהיא עשתה עד עכשיו, על כל הסבלנות? עם תכשיט אחד ועם בגד אחד היא תגיע מאושרת לחג. זהו. זה מה שמעניין אותה. לא, התכשיט והבגד והמתנות לילדים זוהי השקעה שמראה איך בעיניים שלנו אמור להיות ליל הסדר. ליל הסדר אמור להיות לילה כמו שאמרנו, הפקה גרנדיוזית של סיפור שאנחנו מספרים אותו כל שנה, אבל הוא חייב להיות מעניין. כל שנה אותו דבר. אבל ככל שאנחנו נספר את זה בהתלהבות, במתינות ובדבקות, וככל שנהיה אמיתיים, ככה הסיפור יעבור מדור לדור. תארו לעצמכם שאנחנו באים ומספרים את סיפור ליל הסדר. נו, נו, נו, נו, נו. איפה הפנימיות? במשך עשרים שנה.

06:35 דובר 3 רק כמה קודם כל שיש בעיה להתחבר.

06:37 דובר 2 יש בעיה להתחבר. תראו, כרגע יש לי אחת, שתיים, שלוש, ארבע, חמש, שש, שבע, שמונה, תשע. יש לי תשעה כבר ב... יש לי כבר תשע. אה, רק שנייה. סליחה, סליחה. אז כל, כל האירוע שלנו עכשיו זה לראות איך אנחנו מעצבים את ליל הסדר, איך אנחנו מעבירים אותו מדור לדור, מדור לדור. במשך עשרים שנה לא עשינו ליל סדר בבית. עשינו ליל סדר בבסיסים צבאיים. שמא תגידו, הנה, הנה הקונץ. לא לעבוד קשה, לא לבשל קשה.

07:16 דובר 3 הכי קשה.

07:17 דובר 2 לנו יש איזו שריטה. כיוון שאנחנו חב"דניקים אז אנחנו הכנו את כל האוכל במיוחד והכנו את הכל. אבל יש לי שריטה עוד יותר גדולה, שלא רק שאשתי הכינה וניקתה את הבית לפסח, גם אני הייתי צריך להכין מטבחים ולנקות בסיסים לפסח. ולא בית של שישה ילדים, שמונה ילדים, אחד עשר, שבעה עשר, עשרים ילדים, אלא בסיסים של אלף, אלפיים, שלושת אלפים חיילים. בואו נראה אתכם מכינים מטבח של שלושת אלפים חמש מאות סועדים. איך מארגנים ליל סדר בין שלוש מאות לשש מאות סועדים? איך מגיעים לליל הסדר? איך אורה עם הלשון בחוץ. כמה? כמה מאמץ. האמת שאשתי, כל הכבוד לה. אנחנו במשך שנים מצאנו את האיזונים, איך היא, היא בחזית ואני בעורף. אני בעורף החזית בצבא ואשתי בחזית בעורף בבית. ו-וזה היה נורא קשה כי היינו צריכים לתזמן, לראות מתי אני בא עם הרכב כדי ל-לאסוף את הדברים מהקניות ולהביא לבית, מתי-- הכל מתוזמן וכמעט אין-- וזה עבודה, עבודה נורא קשה. אבל לעולם, לעולם לא הרגשנו שחג הפסח הוא מעמסה. חג הפסח תמיד היה חוויה מיוחדת, חוויה מיוחדת. ליל הסדר, ליל הסדר הוא לילה שצריך להשקיע בו. אני זוכר שבשנים הראשונות אני הייתי ביחידה מאוד מאוד רחוקה והיו שם באותה שנה ארבע מאות חמישים חיילים בליל הסדר. באותה שנה עשיתי ליל הסדר לבד ולא ידעתי מה אני צריך לעשות כדי שזה יהיה מעניין. אצלנו בבית כל אחד היה קורא קטע מההגדה. לא היו הצגות. ישנן קהילות, ישנן עדות שעושים הצגות בליל הסדר כדי ל-ל-להמחיז. אצלנו בבית לא היו ממחיזים. אצלנו בבית היו קוראים, כל אחד קורא קטע וכל אחד אומר פירוש שהוא קרא, פירוש שהוא שמע בישיבה, שהוא למד בתלמוד

09:26 דובר 2 תורה, שהוא למד בבית הספר. וליל הסדר היה מאוד מאוד ארוך. תמיד תמיד היינו ככה, אה, אוכלים את האפיקומן בחצות על השנייה, וליל הסדר היה תמיד משמעותי. השירים היו מאוד מאוד מאוד משמעותיים אצלנו בליל הסדר והייתה אווירה מאוד מאוד טובה. אבל אמרתי, אבל מה אני עושה עם חיילים שלא כולם מתחברים לוורטים ששמענו באיזשהו מקום? לא הכרתי ליל סדר אחר. לא ידעתי מה אני צריך לעשות בליל סדר, אה, של ארבע מאות חמישים חיילים שבאים מעדות שונות, לפעמים אפילו מדתות שונות וממינים שונים בוודאי, מאזורים, אה, אה, מאזורים גיאוגרפיים שונים. איך אנחנו עושים ליל סדר משמעותי? מכיוון שסיימנו את ההכשרות יומיים לפני, למחרת כל הבסיס הלך לבית, נשארו רק התורנים. נשארתי לבד. חיילים היו באימונים והיה לי יומיים לחשוב מה אני עושה מחר ליל הסדר. אז התחלתי פתאום להשקיע, לקחת, לגזור, לכתוב, להכין, לקרוא. ואמרתי, והבאתי-- אבל אמרתי, אבל זה חיילים, זה לא ילדים. אבל אמרתי, לא יודע, בדרך כלל זה עובד. קניתי סוכריות, קניתי ממתקים ואז גיליתי את השיטה. כמה דברים מרכזיים בליל הסדר. קודם כל, אל תתביישו להרגיש שזו הפקה אמיתית. תכינו את הבית לליל הסדר כמו הפקה. אני למשל הייתי עומד על במה, גם אם היה לי עשרים או שלושים חיילים, עומד על במה. פתאום היה קשב. פתאום היית מצליח לדבר. אבל הכי הכי חשוב זה פה סח, הפה שמדבר. ולמה צריך פה שמדבר? אני אספר לכם בשם הרב ישראל מאיר לאו שמדבר על ״והגדת לבנך״. הדבר, הנקודה המיוחדת הזאת של לדבר. כתוב במכילתא ואנחנו אומרים את זה ב-בהגדה: כנגד ארבעה בנים דיברה תורה. נגד? התורה היא נגד? למה נגד? למה? מה? מה לא טוב

11:40 דובר 2 בהם? האם אתה יכול לשלוט? האם אתה יכול להחליט מי יהיו ואיך הם יגדלו? אנחנו משתדלים מאוד בחינוך לתת את מה שאנחנו יכולים. אחר כך הילדים לוקחים את כל מה שהם קנו בבית והם לוקחים. ילד לא זורק את מה שהוא קיבל בבית, הוא לוקח הכל, מטוב ועד פחות. הוא לוקח הכל ואיתו הוא יוצר לעצמו סביבה. והילד לוקח את-את הדברים איתו ו-ו-ובונה, ובונה מציאות משל עצמו. אז אם ילד הוא באיזושהי צורה בחר להתנהג בצורה שהיא לא כמו שאני חינכתי אותו או שרציתי לחנך אותו, אז למה שהתורה נגדו? הוא לא עשה שום דבר בכוונה. המציאות גרמה לו. ההבנה שלו גרמה לו. אז מה זה כנגד ארבעה בנים דיברה תורה? אולי שהתורה תדבר בעד משהו? תראה לנו את הדרך. התשובה היא כן. התורה מראה את הדרך. זה לא כנגד כנגדם, אלא כנגד התופעה הזאת של ארבעה בנים. ואני אספר לכם. הדור הראשון, דור של פעם, אותו אדם זקן, אדם מבוגר שקם בבוקר מאוד, מאוד מוקדם לחלוב את הפרה שלו. אין חשמל, יש מים שלוקחים מהבאר. יש פרה אחת בחוץ. הוא היה בא, חולב את הפרה. כמובן אחרי שהוא היה אומר ברכות השחר בהתלהבות ובהתרגשות, כי זה מה שיש לו. כשהוא חולב את הפרה תוך כדי הוא מזמר את שירי הבקשות ומודה לקדוש ברוך הוא על הזכות הגדולה שנפלה בחלקו, שיש לו חלקת אדמה קטנה, שיש לו פרה שנותנת לו חלב כל יום והיה מאושר. לא היה יודע ללמוד מי יודע מה, אבל אמונה פשוטה בקדוש ברוך הוא הייתה גם הייתה. זה היה הסבא הזה והסבא הזה היה מעניק את האמונה בקדוש ברוך הוא לילדים שלו. אמונה פשוטה, אבל

13:48 דובר 2 הוא רצה שהילדים שלו יהיו חכמים ולא כמותו. הוא רצה שהם כבר ילמדו. אז הוא הביא להם את המורי, הביא להם את המלמד, הביא להם את הרבי ולימד אותם תורה. היה להם לימוד רציני, מהותי, והאבא מהדור הקודם, קודם, קודם אמר למלמד: אל תוותר להם. שהם ילמדו, שהם ידעו שלא ירימו ראש. יש שתי אופציות: או לבוא לעבוד ברפת ובאדמה החקלאית או ללמוד תורה. אני משלם להם על הלימוד, שילמדו. והמורי, הרבי, המלמד היו שם ועומדים על הראש. הם לא יוותרו דקה אחת של תורה. הילד לומד תורה, לומד תורה כי כך צריך, וגדל. כשהוא גדל הוא פשוט יודע. הוא יודע הכל. הוא תלמיד חכם עצום, אבל הוא מחליט שאת הילדים שלו הוא יגדל עם הבנה ופתיחות אל כלל העולם. ואז הוא מתחתן עם אחת כמותו בשידוך טוב, והם מלמדים את הילד שלהם בתלמוד תורה טוב עם אהבה מאוד גדולה, אבל הם רוצים גם ללמד אותו, ללמד אותו חוכמות העולם. והם שולחים אותו לבית ספר של גויים כי זה מה שהיה באותו זמן בחוץ לארץ, שילמד גם מהחוכמות הגדולות. והילד הזה גדל. יש לו אהבת השם, יש לו ידיעת השם ויש לו גם חוכמות חיצוניות. והבן אדם הזה נהפך להיות חכם, חכם מאין כמותו. ומכיוון שהוא חכם הוא לא יכול להתחתן עם איזו אחת נעבעכית כזאת שיודעת רק תורה, שכל היום בבית מבשלת, מכבסת ותולה. הוא רוצה להתחתן עם אחת רצינית, עם ראש פתוח, לפחות כמו שלו. אחת שמבינה את העולם, אחת שמפעילה את הראש, והיא מתחתנת והם מקימים ביחד משפחה לתפארת. ואת המשפחה הזאת הם מחליטים לבנות אותה בצורה מאוד ייחודית. תורה אפשר ללמוד בבית, יש ספרים. האבא יכול

15:55 דובר 2 ללמד אותו תורה כי האבא תלמיד חכם. האבא גם מכיר חוכמות חיצוניות. אבא יכול גם לעזור לו בזה, והוא יודע שחוכמות חיצוניות זה דבר שנורא קשה כי יש שם הרגלים נרכשים. אין ברירה. הוא ישלח אותו ללמוד בבית ספר שמלמדים השכלה ותורה. הוא ילך לסאנדיי סקול, בתלמוד תורה של יום ראשון, ושם ילמדו אותו את הבסיס של התורה. כשהילד יגדל הוא כבר יבחר האם הוא רוצה רק השכלה או האם הוא ירצה גם תורה. וכך הילד גדל וגדל אבל במקומות לא, לא. הוא מאבד את הצפון, וכשהוא מגיע לאוניברסיטה פוגש בחורה כמותו שאבא שלה וסבא שלה יהודים, אבל קצת כבד עליהם, והם מקימים בית אחר. בבית הזה לא מקיימים את כל התורה והמצוות, מקיימים רק מה שאפשר, מה שמסתדרים איתו. כמובן שליל הסדר עושים, אבל אחרי ליל הסדר יוצאים לחופשה וממשיכים את החוויה המיוחדת של הביטוי העצמי של הבן אדם. הילדים שלהם מתחתנים עם אנשים כמותם. ליל סדר, משהו קשור למצה, לא יותר מזה. הם מגיעים לליל הסדר כי הם לא זוכרים מה עושים. הם מגיעים לסבא, מגיעים לאבא שלהם, אבל הילד שלהם בעצם מגיע לסבא. מגיעים אליו ואז הילד הקטן שגדל בבית שאין את כל זה, הוא פותח את הדלת של סבא והוא רואה: וואו, איזה שולחן ערוך יפה, איזה כלים! הכלים הכי יפים. לא חד־פעמי. בליל הסדר ההלכה אומרת להוציא את הכלים הכי מכובדים והכי מפוארים. אנחנו בני חורין, לא בני חורים. אנחנו לא מחפשים כל מיני דברים להראות בני חורין. אנחנו צריכים להתנהג בצורה מלכותית. הדברים הכי יפים שמים על השולחן, הריחות הכי נעימים והכי טובים. הילד נכנס. וואו, איזה שולחן יפה! ואז האבא, סליחה, הסבא

18:15 דובר 2 יוצא לערבית והוא אומר לבן שלו: אתה רוצה לבוא? לא תודה. אני קורא עיתון. ניפגש כשתחזור. באנו רק לליל הסדר. הילד הקטן, הנכד, אומר ל־ הנכד אומר לסבא שלו: סבא, אני יכול לבוא? בטח, תבוא איתי. ואז הוא הולך עם סבא. כשהוא הולך עם סבא הוא מגיע לבית הכנסת, וכשהוא חוזר — איזו אווירה מיוחדת. אבל הוא לא יודע למה. אז כשהוא פותח את הדלת הוא שואל שאלה אחת. הוא אומר לו: ״סבא, מה זאת? מה זה? אני לא יודע מה זה״. אומר הרבי: יש עוד דור. הדור הבא הוא דור שאפילו לא יודע שהוא צריך לשאול משהו. הוא אפילו לא יודע שהוא צריך לשאול. אנחנו מדברים על הדור שלא יודע לשאול, אלא דור שהוא לא יודע שהוא צריך לשאול. זה הבן החמישי, ואת הבן החמישי, זה אותו כיסא ריק של כאלה שאפילו לא יודעים שהיום זה ליל הסדר, כי כנגד ארבעה בנים דיברה התורה. אתם יודעים איך לא מגיעים למצב כזה? כנגד ארבעה בנים. אנחנו נגד התהליך הזה, תהליך האבולוציה של ההתנתקות מתורה ומצוות, התנתקות מהמסורת, התנתקות מהמורשת. אתם יודעים איך לא מגיעים לשם? כנגד ארבעה בנים דיברה התורה. זה הם נמצאים בכל המשפחות. אחד חכם, אחד רשע, אחד תם, אחד שאינו יודע לשאול. זה לא בגלל שאיך שהוא מתנהג כך זה יקרה אצל כולם. כנגד כולם דיברה התורה. אתם רוצים שיהיה המשכיות? פסח, פסח, והגדת לבנך ביום ההוא לאמור, פסח. תפתח את הפה, תפתח לו את הפה, תפתח לו, תפתח לו את הפה. שהוא ידבר, שהילדים ידברו, שישאלו את השאלות, שיעצבנו, שיפריעו. זה בשבילם. אם נשמע את הילדים, הילדים יעבירו את המסר לדורות הבאים. ועל זה אומרת התורה אל

20:26 דובר 2 אל תוותרו לאף אחד. אז מה אם יש לכם בבית איזה אחד חכם? אחד כזה שלא צריך ללמד אותו כלום כי הוא יודע הכל. טעות. אל תיפול בפח. אל תיפול בפח. תשב ותלמד אותו. תשב ותענה לו. תשב ו-ו-ותתווכח איתו. ואם יש לך אחד שהוא פשוט לוקח את הדברים כמו שהם, תאתגר אותו. תגרום לו לשאול שאלות. זה התפקיד שלך. זה התפקיד שלכם. זה תפקיד שלנו כהורים, כמחנכים. זה התפקיד שלנו. לאתגר. לא להשאיר אף אחד במקום שבו הוא נמצא. אתה חכם? בוא נראה אותך מבין את קושיית הרשב"א. אתה תם? נו, בוא נביא אותך לשאול שאלות. אתה מסוגל. שאינו יודע לשאול, אז הוא כבר לא. הוא פשוט לא יודע. אז מה? תבוא, תדבר, תגרום לו לשאול שאלות. תתמיה אותו. שיהיה לו הרבה, הרבה תמיהות עד שהוא כבר לא יהיה לו ברירה, הוא ישאל שאלות. ואם חס ושלום נראה לך שיש לך בן רשע, יש לך בעיה. אתה עיוור. אתה רואה רק מה הוא עשה עם התכונות שלו, אבל אתה לא רואה מה הן התכונות שלו. אתם מבינים את ההבדל בין לראות מה הוא עשה עם התכונות לבין לראות מה התכונות שלו? יש לו תכונות, הוא יכול לעשות איתם הרבה דברים. כבר סיפרנו בעבר על ריש לקיש שהיה שודד גדול. כשרבי יוחנן מסתכל עליו הוא לא רואה את רבי יוחנן עם ה... הוא לא-- רבי יוחנן מסתכל עליו, הוא לא רואה שודד מול העיניים. הוא רואה בן אדם עם יכולות שמכיוון שלא הייתה לו הדרכה נכונה הוא השתמש בהם כדי להיות שודד. אז הוא מסתכל עליו והוא אומר לו, וואו, חילך לאורייתא. אם הכוחות שלך ילכו לתורה העולם שלנו מתהפך.

22:29 דובר 2 אתם מבינים? אתן מבינות את הנקודה? איך אנחנו צריכים להסתכל? לא להסתכל על האדם, אלא על היכולות שלו. אנשים שמסתכלים על יכולות הם אנשים מנצחים. הם מנהיגים, הם כאלה שהופכים את העולם, כאלה שהופכים את העולם. כשאשתו של רבי עקיבא מסתכלת על רבי עקיבא, היא רוצה תלמיד חכם. היא לא בוחנת אותו על ידיעותיו, היא בוחנת אותו על תכונותיו, על מה יש לו, מה יכול לצאת ממנו. ורבי עקיבא יוצא וחוזר אחרי עשרים וארבע שנים עם עשרים וארבעה אלף תלמידים. רבי עקיבא. כשהוא הבין שמאמינים ביכולת שלו לנתב את היכולות, לא אכפת לו ללמוד תורה, גם ילד בן שש ילך ללמוד, כי עכשיו הוא צריך לממש את זה. יש לי איזה תלמיד, הבאתי לו איזו משימה. אמרתי לו, אני יודע שאתה תהיה-- שאתה הבן אדם הנכון למשימה הזאת. פתאום הבן אדם נהפך להיות מנהיג כי אמרו לו, אתה יכול לעשות את המשימה. וואו, איך הוא שם לב שיש את היכולות האלה? אני אראה לו איך אני משתמש בהם למה שהוא צריך. פתאום אני רואה מנהיג. איפה הוא היה עד עכשיו? זה ככה בשקט. כן, כי זו הנהגה. זו הנהגה. זה התפקיד שלנו. ובליל הסדר אנחנו רוצים הנהגה. אנחנו רוצים להוביל את עם ישראל לצאת ממצרים, לצאת מהמגבלות שלנו. מצרים זה אי של הגבלות. זה מקום שכולנו מאוד, מאוד מוגבלים. תעשה את זה, תזוז לפה, תזוז לשם, תבוא בשלוש, תלך בשמונה. מצרים. הגבלה. גדרות בכל מקום ואתה ממש לא מבטא את היכולות שלך. אנחנו רוצות לצאת ממצרים. מה זה לצאת ממצרים? לצאת ממצרים זה לצאת מההגבלות שלנו. וכשאנחנו מדברים עכשיו על לצאת ממצרים בתוך המרחב המשפחתי, אני רוצה שנייה לבוא ולזקק

24:41 דובר 2 כמה נקודות בלצאת ממצרים. אחד, יש לי פה ילדים, הם על הראש שלי כל היום. איך אני מסתדרת? איך אני מסתדר איתם? תעצימו. ככל שתעצימו יהיה לכם יותר קל. ככל שתגבילו ותכניסו אותם למשטר, יהיה לכם יותר קשה. משה, אני סומכת עליך. מה אתה-- אתה יודע לעשות את זה? מה אתה אוהב לעשות? אז אתה תעשה את זה ואת זה ואת זה. וואו. יש לו אחריות. כמה זמן נראה לך לוקח לך לעשות את זה? הוא צריך לעמוד במשימות. הוא קיבל משימה חשובה גם אם הוא לא יעשה ואנחנו נצטרך להשלים. אבל כרגע הוא קיבל משימה. הוא יודע מה הוא אמור לעשות, אז כבר הוא עסוק. הוא יודע שמצפים ממנו משהו. רק הידיעה שמצפים ממישהו משהו היא מעצימה. אתן לא יודעות כמה. אולי כן, רק אם מצפים. גם אם אנחנו לפעמים מאכזבים ולא עושים מה שמצפים מאיתנו. אבל עצם זה שציפו. וואו. זה מש-- זה שם אותנו במקום מאוד מיוחד. עוצמות, עוצמות מאוד, מאוד גדולות, כי אנחנו רוצים הגשמה עצמית. ליל הסדר הוא לילה שבו אנחנו מגשימים את עצמנו, ואני אשאל אתכם שאלה: אם ליל הסדר הוא לילה של הגשמה עצמית, שיוצאים מהמגבלות, יוצאים ממצרים, אז למה קוראים ללילה הזה ליל הסדר? למה? סדר זה מגביל. הכל מאוד, מאוד מוגבל. כמות המצה, כמות היין, אופן האכילה והשתייה. אה, הסדר. שתאן בבת אחת. אם שתית את ארבע הכוסות בבת אחת לא יצאת ידי חובה. הסדר חשוב, המיקום חשוב. מה שאתה אומר זה חשוב. כל מי שלא אמר פסח, מצה ומרור לא יצא ידי חובה. הזמן חשוב. לאכול בזמן הזה, לא אחר כך. ה, הכמות חשובה. נכון, כזית, שני כזיתות, שלוש כזיתות.

27:02 דובר 2 לאכול תוך פרק של ארבע וחצי דקות. אכילת פרס. מה?

27:08 דובר 4 אני אומרת גם בסביבה.

27:09 דובר 2 הסיבה. מי שלא אכל בהסיבה לא יצא ידי חובתו, ומצוות דאורייתא. כל כך הרבה הגבלות. לאכול אפיקומן לפני חצות, לא לאכול כלום אחר כך. אנחנו מוגבלים מתחילת, מתחילת הטקס עד לסופו. ועם כל זה אני רוצה לומר לכם: יצאנו ממצרים. איזה מצרים? יש פה הכי הרבה הגבלות שיש לנו כל השנה כולה. אולי אני לא יודע מה זה לצאת ממצרים. אולי לדעתי לצאת ממצרים זה לא להתחשב באף אחד. זה לא לתת מקום לאף אחד. זה לזלזל בכל הסביבה ולעמוד ביעד שלי. אולי זה לצאת ממצרים בעיניי, ואז אני מתאכזב, כי פתאום כשאומרים לי בוא נראה לך מה זה לצאת ממצרים, כשהקדוש ברוך הוא אומר לך לצאת ממצרים זה לא נראה ככה. זה לא נראה התפרקות טוטאלית. זה נראה משהו אחר לחלוטין. אם אני אצליח להבין מה הקדוש ברוך הוא רוצה ממני ומה זה חירות אמיתית של הקדוש ברוך הוא, אולי אני אצליח להביא את החירות הזאת לתוך הבית שלי? אולי אני אצליח להביא את החירות הזו גם לתא הזוגי, לתא האינטימי שלי, לתא המשפחתי, החינוכי? אז כדי לצלול ולהבין איך אצל הקדוש ברוך הוא נראית החירות. אדם הלך על הר גבוה באזור האלפים ומצא שם פרח מהמם, פרח עם עלי כותרת יפהפיים. והפרח הזה הוא נמצא רק שם. מסתכל עליו אביר זכויות הפרח ואומר, "למה הפרח הזה מוגבל ונמצא כאן? הפרח הזה צריך להיות נחלת העולם כולו. הפרח הזה עד עכשיו היה במצרים, היה מוגבל, היה שבוי. לא עוד. נו מור. אני אשחרר אותו". הוא לוקח מספריים ומשחרר אותו לחופשי, קוטם אותו ומוריד אותו לבני הכפר ואומר להם, "הנה הפרח שלכם. עכשיו הוא חופשי ומאושר". אבל הפרח הזה נובל.

29:27 דובר 2 הפרח הזה נובל כי לפרח הזה החירות האמיתית הייתה להיות באלפים, בגובה אלפיים חמש מאות שמונים ושתיים מטר גובה. להיות בדיוק בצד המזרחי של ההר. להיות בדיוק בנקודה הספציפית, כי שם הפרח הזה מקבל את האנרגיה שלו, מקבל את המים שהוא צריך, מקבל את השמש, מקבל את הקור, את הרוח, את הכול שם. זה המקום שלו. במקום אחר הוא לא ישרוד. לא רק שהוא לא ישרוד, זה גם לא יהיה הוא. הוא יתנוון, הוא ינבול. זה לא הוא. כשמישהו פתאום מגיע ומספר, "חזרתי בתשובה". אז אתה מסתכל עליו ואתה אומר, "וואו, הבן אדם הזה חי את החיים ועכשיו התחיל לקיים קצת תורה ומצוות. יפה". ואז אתה רואה שהבן אדם מאושר. יש לו אורות בעיניים. מה זה האור הגדול הזה? ותשאל אותו, מישהו שהוא כבר בתוך התהליך, "למה אתה כזה מאושר? אולי יש לך דיסוננס קוגניטיבי? אולי אתה נלחם עם הזהות שלך? עם הבחירה שלך?" תהליך פנימי שקורה לכל אחד אחרי שהוא קונה משהו, אחרי שהוא החליט החלטה, יש לו דיסוננס קוגניטיבי. הוא מנסה לשכנע את עצמו שזו הבחירה הכי טובה כי יש לו הרבה, הרבה רגשי מצפון שאולי הוא טעה בבחירה. וכדי להוכיח שהבחירה שלו צודקת, אז הוא מפגין שמחה וביטחון כלפי חוץ. אם תהליך התשובה הוא תהליך אמיתי וטהור, השמחה שהוא מקרין היא לא שמחה חיצונית, היא שמחה פנימית, שמחה אמיתית. לפעמים יש כאלה שהם... אין להם כלים לקבל את כל האורות הגדולים האלה. אז, אז הרבה-- אז-- אבל הם יודעים שזה מה שצריך לעשות, ל-להיראות עכשיו הפי. אז הם נראים, אבל הם לא באמת כאלה, כי הם, הם, הם לא באמת בנו תהליך מסודר ופנימי. ואז לפעמים יש

31:38 דובר 2 שבר. אבל כאלה שבאמת הם בתוך התהליך בצורה עמוקה, אז הם באמת שמחים. ואז אתה שואל את עצמך, "למה עכשיו אתה שמח? כשהיית ב-בטן גב אתה היית אמור להיות יותר שמח, כי אף אחד לא אמר לך מתי לקום ואף אחד לא אמר לך מתי לישון ואף אחד לא אמר לך שום דבר. מה גורם לך עכשיו להיות יותר מרוצה?" נעשה מחקר פסיכולוגי בעולם בדבר הזה, וגילו שאדם אוהב כיוון. אדם מחפש משמעות. דיברנו כבר על דבריו של ויקטור פרנקל. האדם מחפש משמעות. אדם בלי משמעות הוא שבר כלי. ת-אתה רוצה להרוג אדם? תגיד לו, "אתה מפוטר. אני נותן לך כסף, כספי פנסיה של העבודה. אל תעבוד, אל תעבוד, תשב בבית, רק אל תפריע לי". הבן אדם מתנוון, מתנוון, מתנוון. מחקרים הוכיחו שתוחלת החיים של אנשים שלא עובדים, לא כי אין להם מס-מסוגלות של עבודה, כי אמרו להם אל תעבדו, יורדת פלאים. היכולת הקוגניטיבית שלהם יורדת, היכולת המוטורית שלהם יורדת. רואים אנשים בני שלושים, בני ארבעים, השאירו אותם בבית, הם מתנוונים. כמובן שהביטחון העצמי שלהם יורד, אבל גם היכולת ה... שכלית, הקוגניטיבית נפגעת. הם כבר לא יכולים לעשות דברים. הכול, הכול נתקע. למה? הבאתי לך את חלום חייך. זכית בלוטו. אל תעשה כלום. תשב בבית. זה לא עובד. אישה שרוצה לדכא את בעלה תגיד לו, "אל תעשה כלום, אני עושה הכול. תשב כמו מלך, אני אעשה את הכול". הוא יתנוון, הוא יתנוון. וכדי לא להתנוון הוא יתחיל לתת הערות. "אל תעשי ככה, תעשי ככה". והאישה לא מבינה. "אני אמרתי לך תשב, אני עושה לך הכול. אל תתערב. המטבח זה האזור שלי. סידור החדר זה-- אל ת-תתערב". אבל לא עושים ככה.

33:49 דובר 2 למה? לא. הוא רוצה להפעיל קצת את ה-- את, את, את, את מה שנשאר לו. ואז מתחיל הבלגן הגדול, ואז מתחילות המריבות הגדולות. ואז מגיעים לרב, למגשר, ליועץ ואומרים, "אני לא מבינה. לא ביקשתי ממנו לעשות שום דבר. אמרתי לו, תשב בחדר, רק אל תפריע לי. והוא כל הזמן מפריע". כי הוא לא רוצה למות. הוא לא רוצה להתנוון. הוא רוצה משמעות. האישה רוצה משמעות. אישה שבעלה יגיד לה כל הזמן, "אל תדאגי, אני מטפל, אל תדאגי, אני מטפל, אל תעשי כלום, אני אעשה". ומה איתה? היא צריכה משמעות. ולא משמעות של מה בא לי. היא רוצה להרגיש משהו שהיא מחויבת אליו. תחת ה-- אלו, אה... אה, כן, תחת ה-- שכחתי את הפסוק, אבל הקדוש ברוך הוא אומר לנו להגיע להר, להר סיני, ושם אנחנו נעבוד את הקדוש ברוך הוא. יש לנו מחויבות. אנחנו הולכים כרגע לכיוון של מחויבות, והמחויבות הזאת היא מחברת אותנו לאמונה שלנו, לדרך שלנו. כשאנחנו מגיעים להר סיני, פתאום אנחנו נהפכים להיות בני חורין. הלוחות, כן? מעשה אלוקים המה. והם חרוטות, כן? מה זה, "אל תקרא חירות אלא חרות". למה? שהדברים חרוטים, הם חקוקים בנו. יש לנו מחויבות. אז איך אנחנו מצליחים להכניס תוכן לתוך הבית שלנו? מחויבות. "אבל הרב, זה לא עובד. אני נותנת להם מחויבות והם בכלל לא מממשים את ה-- את האחריות שלהם". לא אמרתי מימוש אחריות. מימוש אחריות זה תהליך. תהליך של בגרות, תהליך של יכולות, תהליך של התמדה. אבל מחויבות, מחויבות. מישהו שלא מגיע לתפילה בזמן זה לא אומר שהוא כופר. זה לא אומר שאין לו מחויבות. זה אומר שהוא לא מספיק אחראי לעמוד ב-במחויבות של-- שהוא לקח על עצמו, במחויבות

36:11 דובר 2 שהוא מאמין בה. אבל זה לא אומר שהוא לא... מחויב. אנחנו מאוד, מאוד אוהבים להיות מחלקי הציונים. הוא כזה והוא כזה והוא כזה והוא כזה. התוצאה לא קשורה למחויבות. קודם כול תנו תחושת מחויבות לכולם, כי הקדוש ברוך הוא נותן תחושת מחויבות אלינו. כשהוא אומר לנו, ליל הסדר, אתם רוצים להיות בני חורין, מה תעשו? קחו אחריות ומחויבות. יש פה לילה רציני מאוד. צריך לאכול מצה. צריך לשתות ארבע כוסות. האירוע הזה, אירוע של אלפי שנים. וראו איזה פלא, הוא מחבר את עם ישראל. מחבר מדור לדור ולא משנה כמה מצוות אתה עושה או לא עושה. והניתוק הכי מסוכן זה כשלא עושים. כשלא עושים. כשאתה לא עושה כלום, אתה מרגיש לא מחויב, אתה מרגיש לא מחובר וממילא התפיסה של עם ישראל שיש לך איזה סוג של מחויבות, כי שירת בצבא והיית במילואים ואתה משלם מס הכנסה, אז אני ישראלי. אבל מכיוון שאין לך מחויבות אחרת, אז כשאין מחויבות גם אין לך קשר. ועל כן, כשהם מדברים איתך על להיות בני חורין, הכוונה בני חורין של העם היהודי אשר יצא ממצרים, ובני חורין הכוונה שאתה כיהודי יכול לממש את התפיסה הרוחנית דתית של הדבר הזה. גם התפיסה האזרחית יש לה אירועים כדי לממש את זה, אבל זה לא האירוע. אנחנו כרגע מדברים על פסח, על המקום שנהיינו לעם, המקום שחיבר אותנו למחויבות וזו החירות שלנו. זו החירות שלנו. מתי היום הכי שמח בזוגיות? מתי היום הכי שמח בזוגיות? מדי שנה.

38:26 דובר 5 נישואים.

38:27 דובר 2 יום הנישואים. יום הנישואים? למה? למה? הרי בגלל זה אתה רב עם אשתך כל יום שישי. אם לא היית מתחתן לא היית רב איתה בכל יום שישי. חס ושלום לא רבים, זה רק הבאתי דוגמה.

38:42 דובר 5 ברור.

38:45 דובר 2 בגלל זה יש לך ויכוחים על איפה ילמדו הילדים. בגלל זה אנשים מתווכחים עם החמות וה-ו... אז, אז, אז, אז נכון שיש גם רגעי אהבה, רגעי שמחה, זה נכון, אבל למה יום הנישואין הוא היום ה-- היום המוצלח שלך?

39:05 דובר 5 מפה הכול התחיל.

39:07 דובר 2 מחויבות. כי ביום הזה אנחנו מראים ומחזקים את המחויבות. בראש השנה, שאנחנו מקבלים על עצמנו את מלכותו של הקדוש ברוך הוא עלינו, יום מיוחד, לא יום עצוב. יום שאנחנו מקבלים את מלכותו של השם עלינו, אנחנו מחדשים את המחויבות. הקדוש ברוך הוא מחדש את המלכות שלו עלינו. זו, זו מחויבות. וכשיש מחויבות יש אכפתיות, יש חיבור. אם הקדוש ברוך הוא עשה ככה בליל הסדר, בואו נחשוב ונבין שככה זה גם אצלנו בבית. אם אנחנו רוצים בית עם עומק, אנחנו צריכים בית עם מחויבות, אבל המחויבות לא נמדדת כל דקה ודקה בהאם הוא עמד בתנאים שאני הצבתי לו ושאני חשבתי שמגיע לי, אלא האם יש מחויבות. בוא נחדש את המחויבות. בוא נזכיר את המחויבות. המחויבות יכולה להיות, לבוא לידי ביטוי באיפה המרחב שלנו, איפה אנחנו נועלים את הדלת ועכשיו זה אני והיא, היא ואני. איפה שנייה אנחנו מדברים ולא איזה מישהו נכ-נכנס לנו בשיח כי זה המרחב הפרטי שלנו. אנחנו צריכים לייצר לעצמנו מרחבי מחויבות, מרחבים שהם רק שלנו, בעיקר בעיקר בתקופות כאלה שכולם בבית וכולם כל הזמן מבוקר עד לילה פה. אם אנחנו רוצים לשמור על שפיות, לייצר את המרחב הזה, לייצר את העשר דקות, לא צריך שמונה שעות, עשר דקות. אני עם אמא שנייה שותה. אנ-- יש-- הילדים יודעים עכשיו יש פה מחויבות. הם גם רואים את זה. אתם לא יודעים איזו השפעה חינוכית, איזו השפעה משפחתית יש לדבר הזה. החדר של ההורים, נשתדל לסגור אותו כי יש לנו מחויבות. זה ה..., זה האזור שלנו, זה האזור הפרטי שלנו. זה אזור כזה שיש לנו ב-- למרות שהבית הוא משותף, אנחנו יכולים להיות בכל מקום, אנחנו-- אבל יש מרחב פרטי.

41:26 דובר 2 אנחנו מכבדים את המרחב הפרטי של הילדים ומסבירים להם מרחב פרטי. יש פה שני דברים. לפעמים ילד, "אבל גם אנחנו רוצים לנעול את הדלת". יש פה שני דברים. יש מרחב של צניעות, ואז זה באמת שאתם מתלבשים ויש לכם את המרחב צניעות, אבל יש מרחב שלכם, גם שלכם, כאחים. בואו תדברו לבד. בואו תראו שנייה שאתם מדברים, לא צועקים, מדברים. קחו איזה משחק שהמשפחה תשחק. תראו איך אתם מחברים את המחויבות המשפחתית הזאת לליל הסדר. המחויבות המשפחתית פתאום מקבלת עוצמה אחרת. עוצמה שלא רק שאנחנו מתחברים לקדוש ברוך הוא, אנחנו מתחברים גם למחויבות המשפחתית, כי נפגשנו ואנחנו לא מרגישים את זה כעול או כמעמסה. "אוי, עוד פעם עם האחים האלה. עוד פעם עם הבני דודים האלה", כי וואו, עכשיו אנחנו באים להתחבר כולנו למרחב המשפחתי דרך מחויבות של העם שלנו, כמו שאבא עשה, כמו שסבא, כמו שסבא של סבא, כמו שמשה רבנו לאורך כל הדורות. זה הסוד הגדול. אז כשאנחנו מחפשים את המרחב המיוחד הזה, המרחב הקדוש, המרחב הטהור, המרחב המחייב, פתאום אנחנו מקבלים ספייס. לא רק שאנחנו לא נרגיש בעול, אנחנו נרגיש שיש לנו הרבה יותר שקט ושלווה. כשבני זוג יש להם מחויבות אחד כלפי השני, אז כשיוצאים לחופשה או כשיוצאים, יוצאים לעבודה לאיזה משהו בלי בת הזוג, אנחנו לא לחוצים שאולי בן הזוג או בת הזוג לא יתנהגו כמו שהיינו רוצים שהם יתנהגו. להפך, בגלל שיש מחויבות אנחנו רגועים. אנחנו מרגישים בני חורין, כי המסלול ברור. המסלול... אנחנו יודעים מה הכיוון. אנחנו יודעים לאן אנחנו הולכים. אין חשש, אנחנו מרגישים בטוחים. זה ערך גדול. כשאין כיוון, אנחנו כל הזמן חוששים לאן זה יגיע, מה יקרה, מה עכשיו,

43:41 דובר 2 לאן זה הולך? אנחנו צריכים להעמיד אי של יציבות, אי של מקום שקט ובטוח. ככל שיש יותר מחויבות, ככה יש יותר חירות. זו החירות שלנו. ו... אז דיברנו על ליל הסדר, דיברנו על פסח, דיברנו על הנקודות האלה. ליל הסדר נגמר עם האפיקומן. האפיקומן, בזמן שבית המקדש היה קיים, זה היה קורבן פסח. אתם יודעים מה זה קורבן פסח? כשהפה מדבר גם אני רוצה לדבר ולהשמיע את דעתי. גם אני רוצה להיות חלק מהתהליך ואני רוצה שנגמור את השיח שתזכרו שאני אמרתי את המילה האחרונה. אבל בפסח זה לא עובד ככה. בפסח אני צריך לדאוג שהשני יבוא לידי ביטוי. כשאני בא מול הקדוש ברוך הוא ואני רוצה להתחבר, אני צריך להקריב, להקריב משהו ממני, את האגו שלי, והדבר הזה, הקירוב הזה הוא של קורבן פסח. ואז אוכלים את הקורבן עם המשפחה, לא לבד. אתה כבר לא אינדיבידואליסט. משפחה ביחד. בוא נראה אותך מתמודד עם משפחה. חכמה לגור בדירת חדר לבד. אין לך ויכוחים, אין לך בעיות. בוא נראה אותך חי במשפחה. משימה לאומית, משימה רוחנית, משימה קדושה. בשביל להצליח אתה חייב להקריב. אדם כי יקריב מכם קורבן לה'. ככה מתקרבים לקדוש ברוך הוא. פסח. ואז, בזמן שבית המקדש היה קיים, היו אוכלים את קורבן הפסח תוך כדי שירת ההלל. נראה לכם שאני סובל כשאני מקריב ואני מוותר מעצמי? אני שר שירים כי כשאני נותן, כשאני מוותר, אני מתעצם. אני מקבל המון המון המון. לכו תראו את השליחים בכל רחבי העולם, שליחי חב"ד בכל מקום ומקום. עכשיו לאנטליה הגיע שליח חדש. הוא היה ברוסיה, עובר לאנטליה והוא עם שמונה ילדים הולך להגיע למדינה שהוא לא מכיר. הוא מארגן שם ליל סדר.

46:05 דובר 2 יש לו כבר עשרות נרשמים. הוא לכאורה היה אמור לסבול. קשה לארגן גם למשפחה שלו בניו יורק וגם למשפחה שלו ברוסיה וגם ליל סדר בשלט רחוק באנטליה. נורא קשה ולא תמיד זה קל. לפעמים יש גם אתגרים. יש לו סיפוק עצום. התחושת מחויבות היא עצומה, אבל בעיקר הוויתור לטובת הזולת נותן לך תחושת מסוגלות, תחושת מלאות, תחושת הצלחה, תחושת ניצחון. קורבן, להקריב, תתרמו, תיתנו, אתם תראו כמה טוב זה נותן לכם. אל תגידו את המילה האחרונה. זה פוגע באגו, אבל כשתבינו שהאגו מיותר, אז אתם פתאום תראו איזה כיף זה לשתוק, להיות מן הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים. איזה תענוג זה להיות במקום הזה. קשה? אולי, אבל עם הזמן אתה רואה שזו נקודת חוזקה, לא נקודת חולשה. לפעמים השני אפילו נעלב שאתה לא מחזיר לו. הוא אומר לך, "הלו, העצבנתי אותך, תחזיר לי". איפוק זה עוצמה אמיתית. זה קורבן פסח, ואת קורבן פסח היו אוכלים תוך כדי אמירת ההלל. היו אומרים הלל, בגלל זה דרך אגב אנחנו את ההלל בליל הסדר אנחנו אומרים בתפילה בערבית, אבל אחר כך בליל הסדר נגיד את ההלל מחולק לשני חלקים. חלק אחד נגיד אותו מיד בסוף מגיד, רגע לפני שולחן עורך, וההלל, החלק השני נגיד אותו איפה? אחרי אכילת האפיקומן, הלל נרצה. למה? כי את קורבן הפסח כך היו אוכלים. תוך כדי אמירת הלל היו אוכלים את קורבן הפסח. נראה לכם שזו הקרבה ואני סובל? לא, לא, לא, לא, לא. אני מקריב, אני מתקרב לקדוש ברוך הוא. אני מוותר מעצמי לטובת הכלל, לטובת האלוקות, לטובת הרוחניות, לטובת הסביבה שלי. אבל אני כל כך מאושר. אני שר הלל, הלל מלא, הלל כולי בשבח

48:10 דובר 2 והודה. וכשאני גומר לאכול את הקורבן הזה, אני משאיר אותו מתוק בפה, שלא ייכנס לי משהו אחר שמבלבל אותי. איזה מיץ תפוזים, איזו עוגה טעימה. חבר'ה, כל זה זה סתם דברים שמבלבלים. זו האמת. זו האמת. אני לא מכניס שום דבר לפה שלי אחרי האפיקומן, אחרי קורבן פסח. היום לצערנו אין קורבן. אבל יש את פסח. יש את המצה, שזה הטעם הזה של חג הפסח, הטעם הזה של הקורבן, של ההקרבה. "אדם כי יקריב מכם", הטעם הזה של כללות ישראל. אתם יודעים שכתוב על קורבן פסח ו... כתוב על הכוהן, "ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל". שואלת הגמרא במסכת קידושין בדף מ"ב, איך בדיני שליחות, איך יכול להיות שכל עם ישראל שוחטים אותו? כבש אחד. איך אפשר לשחוט כבש אחד? מה, כולם שוחטים ביחד? אז כתוב "שלוחו של אדם כמותו". כשאתה עושה משהו למישהו אחר זה כמו שאתה הוא. ואם אתה עושה משהו למישהו אחר ולעוד מישהו אחר, אתה שתי אנשים. ואם אתה עושה לעוד מישהו... ככל שאנחנו ניתן, אנחנו נרגיש את הנשמה של כל אחד ואחד, ואנחנו מעצים את הנשמה של כל אחד ואחד. וכש... כשמישהו יוצא לשליחות כי הרבי מליובאוויטש שלח אותו לשליחות, לדוגמה, אנחנו בהקשר הזה של השליחות, אז הוא מרגיש, אולי הוא התבטל, אולי הוא לא, הוא לא הביא את עצמו לידי מימוש, אבל הוא הביא את עצמו לידי מימוש בקיום השליחות ובסיפוק העצום של הנתינה. נתינה זה כוח עצום. גם אצלנו בבית, אמרתי לכם, תעתיקו מהקדוש ברוך הוא. הוא יודע מה הוא עושה. חכמים יודעים מה הם תיקנו. אחרי קורבן הפסח לא אוכלים שום דבר, לא מפטירים אחרי האפיקומן. מים בלי טעם. בסדר, אתה צריך

50:13 דובר 2 משהו, תשתה. אבל לכו לישון עם הדבר המתוק הזה. גם כשאנחנו בתוך הבית שלנו נותנים אחד לשני את ה... או אנחנו נותנים לעצמנו את המרחב המיוחד שלנו, המרחב הפרטי, האישי, הסודי שלנו, שם זה נגמר. אה, הולכים לישון עם הדבר הזה, לא עם משהו אחר. עוד טלפון, "אני צריכה לצאת מהבית לעשות..." לא, לא, לא, לא. תישארו בבית. שם זה המקום שלנו. זהו. להשאיר את הטעם של האפיקומן. את הטעם הזה של ההקרבה אחד לשני, של הקרבה אחד לשני, של המרחב, של המחויבות אחד לשני. בליל שבת אנחנו יושבים עם המשפחה, סעודת שבת. אז בואו נשב בשולחן, לא נברח אחר כך לדברים אחרים. כל כך חשוב. זה הסוד הגדול, הסוד הגדול שאנחנו בעצם גונבים אולי מליל הסדר. גונבים את האפיקומן מליל הסדר, גונבים אותו לחיי היומיום שלנו. אם אנחנו ניתן משמעות לחיים שלנו, משמעות למרחב שלנו, משמעות לחינוך של הילדים, גם הילדים ניתן את האינטימיות שמגיעה להם. אנחנו ניתן להם את הזמן שרק אני מדבר איתך. ניתן את המרחב לזוגיות, למרחב שלנו. יהיה לנו הצלחה גדולה. אנחנו לא נגיע למצב של תהליך מדרדר מדחי לדחי של ארבעה בנים שמתחיל אולי בגבוה וגומר מאוד, מאוד נמוך. אם אנחנו רוצים לשמר ולפתח את המשפחה, אנחנו ניתן את המחויבות, את העומק, את ה... אה, את הקדושה המיוחדת ובעיקר, בעיקר להעביר את המסר מדור לדור. לדבר ולדבר ולדבר, כי ליל הסדר הוא לילה מיוחד שבו אנחנו נותנים את המקום למי שמסביבנו. שיהיה לכולכן פסח כשר ושמח.