הלכות הגעלת כלים - הרב מיכאל שלמה אבישיד שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 אנחנו נעסוק, בעזרת השם, בשיעור הזה בנושא הכשרת המטבח, או בלשון חז"ל, הגעלת כלים. אז לפני שנתמקד על הכלים שכל אחד יש לו בביתו, אנחנו דבר ראשון נעסוק ביסודות של הלכות אלו. אי אפשר לא להזכיר ראשית את ההלכה האחרונה של סימן תנ"ב סעיף ל' באדמו"ר הזקן, ששם הוא מביא מהפוסקים מנהג שנהוג גם עד עצם היום הזה, שגם מי שאין לו ידיעה אמיתית בהלכות אלו עוסק בזה, ולכן יש הלכה שם שהוא כותב שרק חכם הבקי בהלכות אלו אמור לעסוק בדברים האלו. ברוך השם, עם הארצות בדורות האחרונים ירדה מאוד בגלל שאפשר לקרוא ואפשר ללמוד ואפשר לשמוע שיעורים, אז ברוך השם להרבה יש ידע, אבל תמיד צריך לשים לב שכדאי מאוד להתייעץ עם אדם שמבין בזה, כהלכה פשוטה זאת שרק חכם הבקי בהלכות אלו יעסוק בזה. וגם לדברנו, כמו שהמהרש"ל כותב גם לגבי הלכות אלו וגם לגבי הלכות ארבעת המינים, שבהלכות אלו רבים הם המדברים ומועטים הם היודעים. בפרט שיש כל כך דעות וכל אחד אומר פחות או יותר משהו אחר לפעמים, אז זה גורם לעוד יותר בלבול, ובוודאי אף אחד לא צריך כאן להחליט בעצמו: שמעתי כך, אז אני אעשה כך. ודאי שצריך לדעת להתייעץ עם רב שבקי בהלכות אלו לפני שעושים הגעלת כלים, הכשרת כלים, וההלכות האלו הן דווקא לא הכי פשוטות. הן פרוסות על כמה סימנים בשולחן ערוך, ומהן בהלכות אורח חיים, הלכות פסח, סימן תנ"א, תנ"ב. יש גם ביורה דעה בסימן קכ"א, ויש עוד דברים מפוזרים קצת בהלכות כלים, הלכות תערובות בסימן ר"ב. אז לכן זו סוגיה עם הרבה חומר, עם הרבה פרטים והרבה חילוקים בעניינים האלו. הסוגיות הן

02:52 דובר 2 לא כל כך מרובות, אבל בכל זאת צריך להיות בקי בהן כדי לעסוק בזה ולפחות להכיר בדברים האלו. ממסכת עבודה זרה, בסוף המסכת, כידוע, ע"ו ואילך, ויש לנו גם מסכת זבחים דף צ"ו שעוסקים קצת לגבי הגעלת כלים בנושא של קודשים, אבל שזה משליך גם הלכות מעניינות לגבי הגעלת כלים של הכלים שלנו, שאנחנו לא מתעסקים בינתיים עם קודשים, וגם את מסכת פסחים, שפחות או יותר בישיבות כן לומדים פרק כל שעה בדף ל', שיש גם שם כמה עניינים חשובים וראשונים חשובים שנותנים לנו להגדיר את הלכות הגעלת כלים. אז כמובן דבר ראשון כדאי מאוד, כהלכה ראשונה, להתייעץ עם רב שהוא בקי, לא רק לשמוע מידידים שמועות ולקחת אינפורמציה נכונה. גם אם אדם שהוא חושש שאולי לא יעשה את זה כנדרש, אז אפשר, כמו שמוציאים כספים על הרבה דברים, אז אפשר קצת להוציא כסף, להביא אחד שהוא בקי בהלכות האלו, שרגיל לעשות הכשרת כלים, ולפנות אליו שיבוא בתשלום ויעשה לנו את הדברים. אבל זו הקדמה לשיעור, שמאוד חשוב לחזור על הדברים, וגם אנשים שלפעמים כן יש להם ידע בחומר, אבל ידיעה, בוא נקרא לזה, שטחית, בגלל שהם קוראים הרבה ספרים ואז רואים הרבה דעות, ואי אפשר בקלות להחליט לפי ההרגשה איך שהספר בעצם מציג את זה. יש ספרים שמציגים שדבר כזה הוא מותר לגמרי לפי רוב הפוסקים ורק מיעוט. לפעמים ספר אחר מציג את זה בצורה אחרת ואי אפשר פה להחליט לפי הרגשות. כמו כל הלכה צריך להיות בקי בדברים, ואם לא בקיאים אז שואלים את הרב המוסמך שרגילים לשאול אותו שאלות בעניינים אלו כדי בעצם להחליט בדברים. אז כפי שאמרתי נתחיל עם כמה יסודות.

05:05 דובר 2 הלכות הגעלת כלים שורשם כבר בתורה, בפרשת מטות במלחמת מדיין, ששם התורה מדברת על החיילים שהביאו שלל. ובסופו של דבר יש כלים של גויים שאז היו הרבה פעמים בני יומן, שהם השתמשו באותו יום, ואם רוצים לבשל בהם, לצלות בהם, אז התורה אומרת לנו "כל אשר יבוא באש יבוא באש, במים במים וכו'". ואז נוצר הכלל הזה המפורסם שנקרא כבולעו כך פולטו. בדרך שזה נכנס כך בעצם הדבר יצא. אבל צריך מאוד מאוד לשים לב, כי כשלא לומדים את זה בעיון אז אפשר להתבלבל עם הכלל הזה. הכלל הזה הוא כלל כללי, לומר שאם זה נכנס דרך האש אז זה יצא דרך האש. אם זה דרך המים חמים, דרך מים חמים. אם זה דרך כבישה במים קרים, אז זה יכול לצאת גם בדרך כבישה במים קרים. כפי שנדבר בהמשך. זו הכוונה של כבולעו כך פולטו, אבל נראה שזה לא בדיוק אפשר להשתמש בכלל הזה לכל העולה על רוחנו. לדוגמה, הרבה פעמים כשמבשלים דבר בסיר, לאו דווקא שהסיר מגיע לחום מאוד מאוד גבוה. יכול להיות שבעים מעלות, שמונים מעלות, מאה מעלות, אבל לא תמיד זה מגיע לחום גבוה, אבל זה מגיע לדוגמה ליד סולדת בו. אז השאלה היא: דבר, כלי שהשתמשו בו בצורה של יד סולדת בו, אבל זה לא עלה רתיחה, לא עלו בה בועות המים, זה לא הגיע למאה מעלות ומעלה. אז האם ההכשרה היא באותה צורה? זה נכנס בחמישים מעלות. האם זה יצא בחמישים מעלות? זה נכנס בשבעים מעלות. האם זה יצא בשבעים מעלות? אם אומרים את הכלל הזה כבולעו כך פולטו בצורה פשטנית, אז נחשוב שכן. וההלכה קובעת להיפך. בסימן תנ"ב בתחילת הסימן גם באדמו"ר הזקן, ברור

07:16 דובר 2 שדבר שנאסר בכלי ראשון גם ברמת חום של יד סולדת בו, בדעות הנמוכות לארבעים ושלוש מעלות, חמישים מעלות. אז בוודאי שכדי להכשיר את זה צריך דווקא שיהיה כלי ראשון עם מים שרותחים, שעולות בהם בועות. זה צריך להגיע למאה מעלות. אז לכן רואים שזה לא כבולעו כך פולטו. זה נכנס בחמישים מעלות וזה יצא במאה מעלות. אז זה מאוד חשוב לדעת שכבולעו כך פולטו זה לא עובד כל כך בקלות כמו כפי שחושבים. כיוון שדיברנו על כלי שנאסר בכלי ראשון, אז מכשירים אותו בכלי ראשון. על זה אפשר לומר כבולעו כך פולטו: זה נכנס בכלי ראשון, זה יצא בכלי ראשון. כלי שנאסר בכלי שני, לדעות שמחמירים שכלי נאסר בכלי שני, ועל זה אנחנו חוששים, לפחות ברור בהלכות פסח. בהלכות יורה דעה אז המחבר והרמ"א די מקילים, אבל לפחות הלשון של המחבר בסימן קכ"א סעיף ב', זה לכתחילה מחמירים בכלי שני. והרבי קוק[?] הבין שהכוונה לכתחילה, שאם זה נאסר בכלי שני בכל זאת צריך להכשיר אותו, כי זה נקרא לכתחילה. למה להשתמש בכלי אם אפשר לכתחילה להגעיל אותו? מה שאין כן אם השתמשו בכלי שני בכלי חרס. אז כיוון שהמחבר וגם הרמ"א שם לא, לא העיר שום דבר נגדו, אז אם זה נאסר בכלי שני אז לא צריך להכשיר אותו, כי אפשר להסתמך שכלי שני זה לא... אין פה בליעה בכלי שני, אבל יש דעות שחולקים על זה. הט"ז בקכ"א שם מביא שאם אין הפסד מרובה ודבר חשוב, זה כן בולע. אז כאן אפשר לומר, ובהלכות פסח בוודאי שאנחנו מחמירים בזה. אז אם זה נאסר בכלי ראשון מכשירים בכלי ראשון. נאסר בכלי שני, בכלי שני. נאסר בעירוי מכלי ראשון,

09:09 דובר 2 יוכשר בעירוי מכלי ראשון. אז על זה כן יש כבולעו כך פולטו. אבל רואים שבכלי ראשון עצמו, אם זה נכנס בחמישים מעלות זה לא יצא בפחות ממאה מעלות, מרתיחה. ובפרט הצמח צדק מדגיש את זה בלשון עוד יותר חזק, שאומר שירתח יפה יפה. זאת אומרת שזה ממש כל המים. לא רק בהתחלה המים קצת עולים רתיחה למעלה ולא כל המים. אז כשאומרים יפה יפה הכוונה שכל המים ממש יעלו רתיחה רצינית. האם חייבים, כשמכשירים בדרך כלל בכלי ראשון, האם חייבים שהכלי ראשון יהיה דווקא על האש? כי הרי להכשיר זה מאוד... אנחנו נראה שזה מאוד מהר. מכניסים את הכלי שצריך להגעיל אותו, משאירים את זה. יש דעות שצריך להשאיר יותר זמן. יש דעות שזה מיד. אז אנחנו עושים שמשאירים את זה נגיד שתיים שלוש שניות ומוציאים את זה. אז אפשר לדמיין שאפשר לקחת סיר שעולה בבועות ומורידים את האש. אז לא באותה שנייה זה יירד. אז מכניסים את זה מהר. אז האם אפשר לעשות את זה? אז בעיקר הדין רואים שכן, אפשר לעשות את זה גם אם כיבו את האש. אז כלי ראשון, העיקר שהוא כלי ראשון, גם אם הסירו אותו מהאש אבל עדיין עולה בבועות, אז אפשר לעשות את זה. אבל אדמו"ר הזקן כותב שלגבי הלכות פסח כן אפשר לומר את זה, אבל לגבי שאר איסורים אנחנו נראה למה. בהלכות פסח לפעמים יש יותר קולות מהשאר. דווקא בהלכות פסח אפשר להסתמך על זה. אבל בהלכות שאר האיסורים אדמו"ר הזקן קובע בסימן תנ"ב שצריך להחמיר שזה יהיה על האש ממש. גם הפרי מגדים כותב, וככה נהוג, שבוודאי ובפרט לאור הצמח צדק שאומר שצריך שיהיה רתיחה יפה יפה, ברגע שמורידים

11:03 דובר 2 את האש במהרה הרתיחה לא בכל עוצמתה. אז לכן היום נהוג תמיד כשמכשירים דברים שצריכים כלי ראשון, אנחנו מכשירים את זה כשהאש מתחת. כפי שאפשר לראות ברחובות שיש עגלה, תמיד יש את האש הגדולה מתחת לסירים, לחביות הגדולות, כי חשוב שיהיה באמת רתיחה יפה יפה וכך מנהג ישראל. אפילו שאדמו"ר הזקן כתב בהלכות פסח שאין בזה צורך, אבל ככה אנחנו בעצם מחמירים. אבל כבר רצינו להקנות כאן כלל שכבולעו כך פולטו זה לא כזה פשוט. אפשר לראות עוד את הכלל הזה שהוא לא כל כך פשוט לגבי האש. אם לדוגמה נצלה איסור על שיפוד ולא השארנו אותו כל כך זמן שהוא יגיע לרמת ליבון חמור של ליבון חמור, כפי שמביאים הראשונים. ואדמו"ר הזקן מביא את שתי האפשרויות: או שבעצם ניצוצות ניתזים ממנו. לפעמים זה כל כך מתאדם, שנותנים לזה איזושהי מכה, אז אפשר לראות שהניצוצות קופצים משם, ניצוצות ניתזים משם. או שאפשר אפילו היום, הכלים קצת עשויים בצורה יותר חזקה, זה לא פשוט להגיע גם לדרגה השנייה, שתתקלף קליפתו. אבל הרבה פעמים כשאנחנו צולים דבר, ובואו נגיד שאנחנו נצלה איסור, לא פשוט שהאיסור הזה יגיע לחום כזה, ובכל זאת ההלכה היא ברורה שלא אומרים על זה כבולעו כך פולטו. זאת אומרת, לא נגיד כמו שהוא נלבן ברמת חום של מאתיים מעלות, אז הוא יצא ברמת חום של מאתיים מעלות. כל זמן שלא יהיו ניצוצות ניתזים, לפי הרבה פוסקים צריך להגיע לחמש מאות מעלות ויש אפילו יותר, שבע מאות מעלות. אז כל זמן שלא נראה את הרמה של החום הנדרשת לליבון חמור, לא נגיד כבולעו כך פולטו. זה נכנס במאה מעלות, באש, בלי משקה, כן, וזה יצא לאו דווקא

13:06 דובר 2 באותה רמה, זה יצא דווקא ברמה שניצוצות ניתזים עליו. אז רואים עוד פעם שלא אומרים כבולעו כך פולטו איך שאנחנו רוצים, זה פחות או יותר הכיוונים. עכשיו, כיוון שעסקנו בביטוי הזה כבולעו כך פולטו והזכרתי אותו אפילו לגבי ליבון, זה רק ביחס לעניין הזה שזה נכנס על ידי האש, זה יצא על ידי האש. זאת אומרת נכשיר את הכלי על ידי האש. אבל חשוב להדגיש שהגעלה וליבון זה שתי אופנים להתפטר מה- מהאיסור. שתי אופנים שונים לגמרי. ההגעלה, ה- המילה הגעלה זה בעצם כמו שאדם נגעל, לפעמים הוא מקיא, ככה יש שפירשו שמוציאים את זה. ההגעלה מוציאה את האיסור מהכלי, מוציאה אותה החוצה. ומה עושה ליבון חמור? ליבון חמור שורף את ה-, את ה-, את המאכל האסור שנ- שנמצא בתוך הכלי. זאת אומרת האש הוא לא פולט אותו החוצה, הוא מכלה אותו, כביכול הוא הופך אותו מיש לאין. אז זה מאוד שונה וזה מאוד מאוד חשוב לדעת את הפרט הזה. מדוע? דבר ראשון יש, אה, כלל שלכתחילה בסימן תנ"ב, כשמכשירים כלי, אפילו שעל פי ההלכה אפשר להכשיר כלי שהוא בן יומו, שהשתמשו בו באיסור הזה תוך עשרים וארבע שעות. ואיך בעצם מכשירים? כי אם מכשירים בהגעלה לכאורה האיסור יצא מהכלי החוצה, מי מונע ממנו לחזור? אז הראשונים מתפלפלים על זה. האם הרתיחה גורמת להפלטה ולא להכנסה, אבל מאוד חוששים שזה אולי כן ייכנס. זה אחד מהסיבות שלא משאירים כלי הרבה זמן בפנים, שתיים שלוש שניות ומוציאים אותו. אז מיד ככה ולהוציא כתוב שלא לעשות את זה. צריך לתת בכל זמן להגעלה לעשות את שלה, אבל מוציאים את זה מהר. אבל אם האיסור בעצם נמצא עכשיו בחוץ, מי מונע ממנו? אולי הוא כן יחזור? אז לכן

15:18 דובר 2 המנהג הוא היום להגעיל את הכלי כשהוא לא בן יומו, שעבר עשרים וארבע שעות, כי כשיצא הטעם הוא יוצא טעם פגום וטעם פגום כשהוא נכנס בכלי לכתחילה לא צריך להכשיר אותו לפי רוב הדעות. זאת אומרת, גם אם הוא יחזור חזרה, נכון שכלי שהוא פגום צריכים להכשיר אותו בכל זאת. למה? כי הוא נכנס בטעם טוב ובסוף הוא הפך להיות פגום. אבל כשהוא נכנס מלכתחילה פגום, מבואר בסימן ק"ג ביו"ד, שעקרונית לא צריך להכשיר אותו. אז לכן נוהגים להכשיר את הכלים כשהם אינם בני יומן. ומ- מתי אומרים את זה? דווקא בהגעלה. לפני ה- התקנה הזאת, לפני שהיו נוהגים להגעיל כלי שאינו בן יומו, אז מה שהיה צריך לדאוג שיהיה שישים. שאם הכלי הוא בן יומו, אז אם האיסור יוצא מהכלי לתוך המים אז כדאי שבמים יהיה שישים. ככה, אז ככה האיסור יתבטל שם ואז גם אם הוא יחזור הוא יחזור מבוטל בשישים. וכמובן שחמץ לפני פסח ודאי שמתבטל, ועוד אפילו לפני פסח, ואפילו מבחינת היתר בלע, כידוע. זאת אומרת ש... מ- מעיקר הדין היה אפשר להכשיר אותו בן יומו, כיום אנחנו מכשירים בלא בן יומו. הדין הזה נאמר דווקא לגבי הגעלה, לא לגבי ליבון. כשמגעילים-- כשעושים ליבון עם אש עד שניצוצות ניתזים, אז כיוון שהאיסור לא נפלט, אז מה הבעיה שהאיסור יהיה בן יומו? אין שום חשש שהאיסור יצא החוצה ויחזור, כי האיסור הולך להיות מיש לאין. לכן אין דין שצריך להמתין עשרים וארבע שעות כשעושים ליבון. אז לפעמים גם כלי שצריך הגעלה אם בן אדם מאוד מאוד לחוץ, אם ניתן לעשות בו ליבון חמור זה גם אפשרות אחת ואז לא נצטרך להמתין עשרים וארבע שעות. עוד נפקא מינה, אה, בין

17:21 דובר 2 ה- זה שהליבון הוא שורף לבין זה שהגעלה מפליטה, זה שיש דין בהלכות פסח שאנחנו לא מגעילים, אה, נוהגים לא להגעיל בעצם כלים בתוך הפסח. ברגע שמתחיל זמן איסור אכילת חמץ, אז באותו זמן, אה, כבר אנחנו לא מתעסקים עם חמץ שהוא היתר, מתעסקים עם חמץ שהוא איסור. וקל וחומר אם מדברים, אה, בחול המועד פסח, שאז אנחנו מדברים על איסור שאוסר אפילו בכל שהוא, כי החמץ מזמן שהוא, שעתיים בעצם לפני חצות הוא הופך להיות אסור באכילה מדרבנן. אחר כך הוא הופך להיות אסור באכילה, לא תאכל עליו חמץ בזמן שקורבן פסח מקריבים מחצות היום, אז הקורבן, החמץ הופך להיות איסור אכילה מדאורייתא. אבל בלילה, כיוון שיש גם בל יראה ובל ימצא, בלילה במשך שבעה ימים מליל פסח, מט"ו, החמץ הופך להיות אסור בכל שהוא. אז בוודאי ששם מאוד מאוד מקפידים לא לעשות הגעלה לכלי כזה, כי האיסור יצא והוא יכול בעצם גם לחזור חזרה. וגם אם הכלי לא בן יומו, כידוע בסימן תמ"ז, אפילו שנראה שם וגם ההלכה תחזור על זה בפירוש, נדמה לי שבסימן תנ"א סעיף מ"ג, שהעיקר הדין של כלי חמץ שהוא לא בן יומו הוא לא אוסר. זה עיקר הדין. אבל המנהג, לפחות אצל האשכנזים ובחב"ד המנהג הוא שהחמץ אוסר בכל שהוא וגם כשהוא לא בן יומו. אז לכן בוודאי שלדמיין להגעיל כלי בזמן איסורו וקל וחומר בתקופת הפסח זה לא שייך. מה שאין כן ליבון. לעשות ליבון לכלי בתוך הפסח או בזמן איסורו זה גם אפשרות בסימן תנ"ב. מדוע? כי אין פה חשש שהאיסור יוצא והוא יאסור במשהו? כי המטרה של הליבון היא להפוך את היש לאין. האיסור בעצם נכלה. לכן זה חשוב לדעת שהליבון

19:27 דובר 2 בעצם שורף. יש עוד סוג של ליבון שמדובר בהלכה שנקרא ליבון קל. אז לכאורה דבר שנכנס באש, אמרנו שלא אומרים כבולעו כך פולטו. זאת אומרת, לא אומרים באותה רמת חום. נכנס באש ברמה של מאה חמישים מעלות, אז הוא יצא דווקא בניצוצות ניתזים. אבל איפה מגיע בעצם הליבון קל? אז לפעמים זה כל סוגי כלים. דבר ראשון, יש סוג כלי שדינו בהכשרה על ידי הגעלה. אז אם הגעלה, אה, עוזרת להכשיר כלי, ודאי שליבון קל יכול להכשיר כלי. אז ליבון קל, בשולחן ערוך ובראשונים מוצאים שתי לשונות. יש לשון שהרמה של ליבון קל זה לעשות שכששמים את האש בצד אחד של הכלי, בצד השני של הכלי יהיה יד סולדת בו. ובלשון המגן אברהם, שהיד לא יכולה לנגוע שם. אז זה לא כל כך זמן. משאירים את האש, אה, כחצי, אה, חצי דקה, לפעמים אפילו פחות. אפשר מאוד מאוד מהר, כיוון שבמתכת חם מקצתו חם כולו, ובפרט מהצד השני, אז מיד בצד השני יהיה מאוד מאוד מהר, יהיה יד סולדת בו. זה אופן אחד שמדובר בראשונים, במרדכי מזכירים את זה ועוד הרבה ראשונים. יש עוד לשון שבצד השני של האש, אם היינו שמים לדוגמה חוט צמר מודבק שם, אז הוא היה נשרף. זה כבר רמת חום קצת יותר גבוהה. יש שראו את זה כאותו דבר, כשתי אופציות לליבון קל, אבל במציאות רואים שכדי שהצד השני יגיע ליד סולדת בו, אפילו אם ניקח את היד סולדת בו המחמירה שזה שבעים מעלות, זה מאוד מהר יכול להגיע לשם. מה שאין כן שחוט יישרף שם, זה יותר זמן. זה עדיין הרבה לפני הליבון חמור שממש זה מתאדם ועד שניצוצות ניתזים.

21:35 דובר 2 אז זה בעצם לוקח, אה, פחות זמן מזה, אבל זה לוקח יותר זמן מהליבון קל הראשון. והאדמו"ר הזקן, לפעמים מתבלבלים כי רואים פעם הוא מזכיר את הליבון קל שהצד השני יהיה יד סולדת בו, לפעמים הוא אומר שהחוט נשרף עליו מהצד השני, ולמעשה כשמדייקים היטב, אה, וככה כתבו גם הרבה מרבני חב"ד, זה מאוד פשוט שם, שמדייקים טוב בלשון רואים שעקרונית ליבון קל זה עד שהצד השני יהיה יד סולדת בו ולא צריך להגיע, אה, שהחוט יישרף שם. אלא מתי מוצא הדבר הזה את האופציה השנייה? זהו, מדובר בכלים שיש בעצם דעות שיכולים לחשוש שזה בעצם יותר חמור ואולי צריך לעשות ליבון חמור, או בעיקר זה מתי שלפעמים יש, אה, אפשרות שאולי החמץ יהיה מתחת לאיזה חלודה, למקום שאי אפשר. לפעמים יש כל מיני מסמרים שהחמץ יכול להיכנס שם ולא קל לנקות, כי כאן אפשר להגיד עוד כלל יסודי מאוד בהגעלת כלים ובהכשרת כלים, שלא מכשירים כלי כל זמן שהכלי הוא לא נקי לחלוטין. אנחנו צריכים זה, לומדים את זה מפסוק "אך את הזהב", שרק את החומר של הכלי צריך להכשיר אותו, שלא יהיה שום דבר, שום לכלוך על זה. ולכן לפעמים יוצא שיש לכלוך שהוא נכנס במקומות מסוימים ואין בעיה להביא את האש, כי אם זה, אה, אם זה נדבק באיזה מקום שיש פלסטיק, אז מה? איך אפשר בעצם לעשות פה ליבון קל על המקום? זה פשוט. או שיש דבק באותו מקום וזה יכול לקלקל את הכלי. וכל פעם שכלי יכול להתקלקל, גם אם הוא ניתן בהכשרה, כמו שאדמו"ר הזקן מביא בהלכה בסדר אבותיו לגבי קרן חומר של הקרן, אז אי אפשר להכשיר אותו. אבל מתי שאפשר להכשיר

23:36 דובר 2 את המקום שיש לפעמים חמץ בעין מוסתר מתחת לאיזה חלודה, אז הזכירו את הליבון קל. באמת צריך לעשות הגעלה, אבל כיוון שיש חמץ שהוא מוסתר מתחת לאיזה חומר, אז, אה, וזה חמץ בעין, אז כדי להתפטר מהחמץ בעין צריך להפוך אותו, פחות או יותר לכלות אותו. ואיך עושים את זה? זה על ידי ליבון בדרגה יותר גבוהה. אבל זאת אומרת, שרוצים לעשות דבר שמגיע לו לעשות לו הגעלה, הליבון קל שנדרש שם זה ליבון קל שהצד השני יהיה יד סולדת בו, שזה לא כל כך זמן. עכשיו השאלה היא האם בליבון קל, לפעמים יש לנו כלי כזה גדול שאי אפשר להכניס אותו להגעלה. אם אפשר להכניס אותו להגעלה בפעמיים, זה מותר לעשות חצי ואחר כך לעשות עוד חצי. לא צריך להתבלבל עם מה שמבואר בסימן ק"כ ביורה דעה לגבי טבילת כלי. לגבי טבילת כלי, אז אי אפשר להכשיר חצי עכשיו ואחר כך חצי, אה, אחר כך. צריך להטביל את זה לגמרי, כמו בטבילת אישה שצריך שאפילו שיער אחד לא יהיה בחוץ, ואי אפשר לעשות טבילה חלקית ואחר כך את החלק השני. אבל לגבי הגעלה אין בזה בעיה. אם העניין זה להפליט את האיסור, אז מפליטים קודם כול את החצי הזה ואחר כך מכניסים את הצד השני. אבל לפעמים זה כזה גדול שאי אפשר, אה, אפילו להכניס אותו חצי, תמיד יישאר איזה חלק לא בתוך המים, אז אפשר להשתמש בליבון קל. וליבון קל זה לא כל כך, אה, גבוה. אז לכן, אה, לדוגמה בבשר וחלב הרבה פוסקים טוענים שאם יש לי כלי פרווה שבא לחלב ואני רוצה להחזיר אותו לפרווה, אז ודאי לכל השיטות זה נקרא היתרא בלע. אנחנו

25:25 דובר 2 נדבר על זה בהמשך, וניתן לעשות ליבון קל במקום הגעלה. אז דבר שנאסר בתנור באיזושהי טעות, אז מכניסים את זה לתנור, אה, גם אם זה בן יומו. למה? כי ליבון קל, וכאן זה הכלל הנוסף, שליבון קל לשיטת אדמו"ר הזקן זה גם מכלה את האיסור. ודאי שכל אחד ישאל, אבל אם צריך ניצוצות ניתזים לפעמים וליבון קל שורף את האיסור, אז זו שאלה מאוד מאוד מפורסמת. יש כמה רמות של דרגות של איסור. את הדרגה של איסור, של דבר שצריך הגעלה, הוא נכלה ומתכלה בליבון קל. אז האם ליבון קל מפליט או מ-- או עושה הפליטה של האיסור? אדמו"ר הזקן טוען כמו שליבון חמור הוא מכלה, גם ליבון קל מכלה. נפקא מינה שלא צריך להמתין עשרים וארבע שעות. נפקא מינה שאפשר לעשות ליבון קל גם באמצע חג הפסח. לגבי יום טוב זה סיפור אחר. אה, להגעיל כלי ביום טוב, כיוון שזה דברים שניתן לעשות מלפני החג, אז אם כלי הוא לא נדחף בתוך הח-- בתוך היום טוב עצמו, אז אין לנו אפשרות. זה מכשירי כלים, מכשירי מל-מלאכות, אה, שניתן לעשות אותם מלפני בכלל, מלפני החג, אז אי אפשר להשתמש, כמו שכבר מוזכר כבר בתחילת הלכות יום טוב בסימן תצ"ה. אז לכן ודאי שהדינים של הכשרת כלים או ליבון, אה, חמור, אה, או מתי שצריך ליבון על פי ההלכה, לעשות את זה ביום טוב כשזה לא נדחף ביום טוב, אה, זה בזה בעיה ויש בזה סימן, אה, בהלכות יום טוב, שזה סימן תק"ט. אבל נחזור לענייננו לגבי ליבון קל. הליבון קל הוא בעצם מכלה גם כן. יש פוסקים שלא אומרים כך. הפרי מגדים, אה, יוצא ממנו שהליבון קל גם מפליט,

27:18 דובר 2 ולכן יש הטוענים שצריך לעשות ליבון קל רק לכלי שאינו בן יומו, וזה יכול להציע-- לייצר שאלה לגבי הכשר לפסח, אבל שיטתנו שגם ליבון קל בעצם, אה, מכלה את האיסור. אז זה פרט חשוב מאוד. עוד פרט מאוד חשוב בהלכות הגעלת כלים. לפני שניגש, כי ודאי שהמטרה של השיעור זה להיות כמה שיותר פרקטיים, אבל אי אפשר לפסוח על כללים, אה, בסיסיים. אז נוסיף, אה, כמה כללים, אה, במהרה. כלל אחד. יש מושג בסוגיה של מסכת זבחים וגם בעבודה זרה של היתר בלעו. רואים שכלי שבישלו שם, אה, בעצם קורבן. הרבה קורבנות כמו קורבן חטאת, הזמן שלהם מאוד מאוד קצר, יום ולילה אחת. אז ב-ב-בסופו של דבר לגבי הכהן הקורבן הוא ראוי לאכילה ואפשר לאכול אותו. ואחר כך, באיזה שלב מסוים, אם הוא עובר את הזמן, יש דברים שזה י-יומיים, יש דברים שזה יום אחד, זה יכול להפוך להיות נותר, שזה איסור לכל דבר. גם לגבי הכהן אסור לאכול קורבן אחרי זמנו. אז השאלה היא בכלים. הכלים, בעצם הקורבן הוא יאכל את זה בזמנו, אבל יש בליעה בתוך הכלים. אז כשיש בליעה בתוך הכלים אז לכאורה, אה, הוא יהפוך להיות נותר ואז הוא לא יוכל להשתמש, הכהן, לבשל את הקורבן הבא, כשבפנים יש בעצם איסור. אז מדובר שם, הגמרא אומרת שיש מושג של היתר בלעו. מה שאמרנו שדבר שנבלע באש, אז ההכשר שלו זה דווקא באש על ידי שניצוצות ניתזים, ואי אפשר לדוגמה לעשות לא ליבון קל ולא הגעלה לכלי שצריך ליבון חמור. זה דווקא במקרה ומדובר באיסור שנבלע. אבל הבשר שנכנס של הקודשים לגבי הכהן זה היה היתר בלעו, זה נכנס בהיתר. אז כשדבר הוא נכנס לתוך הכלי בהיתר,

29:29 דובר 2 גם אם בסופו של דבר הוא יהפוך להיות איסור, אז לא ניתן לו את הדין של איסור בלעו על ידי האש, וניתן להכשירו גם על ידי הגעלה, ולכן אפשר להכשיר אותו על ידי הגעלה. השאלה הגדולה זה לגבי בשר וחלב וחמץ. אז ה-העיסוק שלנו זה בעצם, אה, העניין של, של, אה, חמץ כאן, אבל נגיד רק מילה אחת שאדמו"ר הזקן דווקא מחזיק שבשר וחלב זה נקרא היתר בלעו, שהם לא נבלעו יחד. זאת אומרת שכלי אפילו בשרי שבישלו שם חלבי, אפילו אם זה דרך האש בלי מים שהיה צריך לעשות ליבון חמור, ויש לפעמים כלים שאנחנו לא יכולים לעשות להם ליבון חמור כמו תבניות. אנחנו נדבר על זה. אז ניתן לעשות בעצם הגעלה או ליבון קל. למה? כי זה נקרא בשר וחלב, היתר בלעו. המון פוסקים לא מסכימים עם זה. הם אומרים שזה רק אם זה כלי פרווה שנבלע, שבלע חלב. אז יש פה רק היתר. זה היתר בלעו, או כלי בשרי שבלע חלב אחרי עשרים וארבע שעות, שנפסק בסימן צ"ג ביורה דעה שבכל זאת צריך להכשיר את הכלי, אבל הוא לא פגש את ה... את הטעם המושבח של הבשר. כשאני מבשל חלב אחרי עשרים וארבע שעות בתוך סיר בשרי לא בן יומו, אז הפגישה היא לא פגישה של איסורים בעין, ולכן יש שם מושג והרבה מסכימים שזה היתר בלעו. אבל אם זה נבלע שעתיים אחר כך אחרי הבשר, אז הרבה אומרים לא, זה כבר לא היתר בלעו. יש פה טעם בפנים שהוא עדיין מושבח ולכן גם הוא יוצא החוצה. אבל אדמו"ר הזקן בסימן תנ"ב יש שם הגהה ב-ס-סליחה, בסימן תנ"א סעיף י"ג יש שם הגהה שאדמו"ר הזקן טוען שזה

31:22 דובר 2 גם היתרא בלע, וזה יכול להציל שאפשר לעשות ליבון קל כשיש לפעמים טעויות של בשר וחלב, גם במקרה והיה צריך בעצם ליבון חמור. השאלה הגדולה שלנו זה לגבי חמץ. האם החמץ הוא נחשב להיתרא בלע? אז לכאורה הוא כן נכנס בתוך חמץ שהוא מותר. לפני פסח החמץ הוא בעצם היתר, ולכן הוא היתרא בלע לכל דבר, אבל בסוף הוא הופך להיות אסור. אז בסדר, זה אולי, זה לכאורה כמו נותר, אבל הראשונים בעצם חלוקים. יש מחלוקת גדולה של ראשונים בנושא הזה, והם אומרים שחמץ אי אפשר לומר שזה היתרא בלע. ככה הרבה ראשונים אומרים. הרי"ף, גם ברמב"ם משמע, ועוד הרבה ראשונים טוענים את זה שאי אפשר לומר היתרא בלע. למה? כי נותר זה בשר של קורבן, וזה לא נקרא נותר, זה שם חדש שחל עליו בזמן איסורו. זה לא נבלע נותר, זה נבלע בשר ובסוף זה נקרא נותר. מה שאין כן חמץ, גם לפני זה הוא נקרא חמץ. אמנם החמץ הוא לא אסור, אבל שם איסור עליו כבר מלכתחילה, אז לכן אי אפשר להשתמש בהיתר של היתרא בלע. ויש דעות חולקות בראשונים שאומרים לא, זה היתרא בלע. בשולחן ערוך של הבית יוסף וגם אדמו"ר הזקן פוסקים שחמץ זה לא היתרא בלע וחוששים מהשיטות שאומרים שזה לא היתרא בלע, ולכן מה שצריך ליבון צריך ליבון. אי אפשר להכשיר את זה בהגעלה. אבל בכל זאת נראה במשך כל סימן תנ"א בכמה הזדמנויות שנשתמש את זה כצירוף, שאפשר לפעמים לצרף לעוד דעה שהיתרא בלע. ולכן אדמו"ר הזקן גם כשהוא פוסק בעניין הזה, האם זה היתרא בלע או לא היתרא בלע. בוא ניקח שאלה פשוטה: דבר שהיה צריך חמץ שהשתמשו בו על האש, על

33:22 דובר 2 שיפוד לדוגמה, והיה צריך בעצם לעשות ליבון חמור. ובן אדם לפני פסח עשה הגעלה במקום ליבון חמור והשתמש בתוך הפסח בשיפוד עצמו. האם נסתמך בדיעבד על היתרא בלע או שזה רק דין לכתחילה? אדמו"ר הזקן פוסק שאפילו בדיעבד זה אסור, רק אם יש הפסד מרובה, אה, או שמחה או שזה יפגע בשמחת יום טוב וכולי, אז יש, יש היתר. אבל בכל זאת יש כלל מאוד מפורסם שהרמ"א אומר בספרו תורת חטאת, שכשפוסק סובר דבר שאפשר להקל בהפסד מרובה, זה מגלה שהפוסק אומר, אה, חושב שמעיקר הדין זה היה אמור להיות מותר. אה, זה חידוש גדול, אבל זה מאוד מאוד מסתבר והוא מאוד צודק לכאורה, כי מבחי-- ודאי שהכסף ביהדות לא עומד מול איסור. יש ביו"ד סימן קנ"ז, ידוע שיש לנו שלוש עבירות שאנחנו צריכים ליהרג ולא לעבור. על שאר עבירות לא צריך ליהרג, אבל אם זה לא מדובר בהריגה, אם אומרים לבן אדם תשמע, או שאתה תאכל טרף או שחס ושלום אני אשרוף לך את כל נכסיך. אז על פי ההלכה בשביל מצוות לא תעשה אפשר לאבד את כל הכסף שיש לנו. למה? כי מול לא תעשה אין שאלה. מול מצוות עשה יש בזה הגבלות. יש פה גבול. אבל לגבי מצוות לא תעשה באיסורים אין גבול. אז ממתי אנחנו ניתן, ניתן איזושהי קולא בגלל שיש הפסד מרובה? זה לא מסתבר. בגלל כסף אנחנו נתיר איסור. אלא מדובר שהפוסק סובר את זה שלמעיקר הדין זה מותר, אלא שבגלל שהדעות המחמירות הם בכל זאת פוסקים או ראשונים מאוד חשובים, אז הפוסק חשש לזה. לכן, אה, הפוסק בעצם מחמיר. יש מקרה שהוא פחות חושש ולכן הוא מחמיר לכתחילה ומקל בדיעבד. כאן הוא לא

35:19 דובר 2 מקל בדיעבד בקלות, הוא מקל בהפסד מרובה. אבל אפשר כבר לראות שהעניין של היתרא בלע בכל זאת משתמשים בו בדיעבד, ויש מקרים שאפילו כמעט לכתחילה נשתמש בהם, כמו שאדמו"ר הזקן מביא בתנ"א לגבי הסכינים שיש ב... יש משמעות בסוגיה גם בפסחים דף ל', שסכינים צריך בעצם לא להכשיר אותם ולקנות חדשים, אבל בסופו של דבר אם בן אדם יש לו צורך בהם, אז בסכין יש בעצם שתי זוויות שבעצם נכנסות יחד. שיש גם כן המושג של היתרא בלע, כי לפעמים חותכים חמץ חם בתוך התנור. זה יכול בעצם לקרות שחותכים את זה. יש אפילו שהיו לוקחים סכינים כדי לצלות משהו על האש, אז לכן יוצא שכן יש מושג של אש, אבל פוסק השולחן ערוך שאפשר להכשיר את זה בהגעלה בגלל, בגלל שיש דעה שהיתרא בלע ויש עוד דעה, ופה אני מכניס את הכלל, היסוד השני המאוד חשוב. יש בעצם דיון בראשונים. האם הולכים לפי רוב תשמישו או מיעוט תשמישו. רואים את זה גם בהלכות פסח בתנ"א וגם בעצם ביו"ד סימן קכ"א. האם בעצם הולכים לפי רוב תשמישו? אז איך הפוסקים סוברים בדיון הזה? כי זה דיון מאוד מאוד מעשי. אם דבר בדרך כלל משתמשים עם האיסור בצונן ורק מדי פעם, בפעמים נדירות משתמשים בו, אה, בחם. אז האם נאמר שהכשרו בצונן ולא נתייחס לזה? או, אה, במקרה ודבר משתמשים בו במים בצורה שצריך לעשות הגעלה ולא נבלע על ידי חום האש, ורק קורה בפעמים נדירות ש-אה, נבלע על ידי האש. אז האם אומרים שהולכים לפי רוב תשמישו? וכיוון שרוב תשמישו זה במים אז עושים בעצם הגעלה, או בגלל שמיעוט תשמישו זה גם כן על ידי האש אז עושים ליבון.

37:32 דובר 2 אז במחלוקת הזאת הבית יוסף סובר, ואין כאן לגבי הלכות פסח וגם בשאר איסורים, שהולכים לפי רוב תשמישו. לכן לשיטת הספרדים זה מביא קולות, אה, מפליגות בעניין. מה שאין כן לשיטת הרמ"א ואדמו"ר הזקן בתנ"א סעיף כ"ו. אדמו"ר הזקן פוסק לכתחילה שלא הולכים לפי רוב תשמישו, אבל כאן מעניין שבדיעבד גם לשיטת אדמו"ר הזקן, אם עשו הכשר לדבר בצורה שהתייחסו רק לרוב תשמישו ולא למיעוט תשמישו, אז בדיעבד אפשר להקל בזה. אז יש לנו פה שני יסודות חשובים. אחד, שזה נקרא היתרא בלע, ועל זה אדמו"ר הזקן פוסק רק בהפסד מרובה או מניעת שמחת יום טוב שאפשר להקל בזה. את זה הוא מביא בתנ"א סעיף י"ג. ויש לנו את הדיון השני, המאוד, אה, יסודי בהלכות פסח, שזה רוב תשמישו גם כן, ועל זה פוסק אדמו"ר הזקן לכתחילה להחמיר ובדיעבד להקל. נכניס עוד שני יסודות פשוטים בהלכות הגעלת כלים וניגש ישר למלאכה, ואני מקווה שהיסודות האלו יעזרו, אה, להמשך, אה, לדברים המעשיים. לא את כל הכלים ניתן להכשיר. יש כלי שהסוגיה במסכת זבחים וגם במסכת פסחים מדברת על כלי חרס, כי התורה בעצם על כלי חרס שהשתמשו לדוגמה בקודשים. אז נאמר שם שכל מה שהשתמשו בעצם בכלי חרס, אה, במים יישבר. אז מה, למה יישבר? כי מכאן העידה התורה על כלי חרס שלא יוצא מידי דופיו לעולם. זאת אומרת שהתורה מעידה שכלי חרס לא פולט את האיסור שלו, ולכן לא ניתן להכשיר את הכלי חרס. רק לתת יותר פרטים על הכלי חרס. מה שאנחנו אומרים שאי אפשר להכשיר כלי חרס, זה או כלי חרס שבלע בחם ואז צריך לעשות לו הגעלה ואי אפשר לעשות לו הגעלה, או כלי חרס

39:51 דובר 2 שבלע על ידי חמ-- שחמץ נבלע, אבל בצורה עם משקה חריף. יודעים שיש מושג בהלכה של כבישה. כבישה בדרך כלל זה קורה בעשרים וארבע שעות, אבל יש גם כ-- כבישה יותר מהירה כשהמשקה הוא בעצם חריף. אז ה-- אז זה נבלע בצורה יותר מ-מהירה, שזה נקרא כדי שיעלה על האש וירתיח. זה בעצם אם היינו מדמיינים שהיינו שמים את זה על, על, על הגז, אותה כמות של המים על הגז, אה, בינוני, באיזה-- בכמה זמן זה היה מגיע? מגי-- זה קצת מים, זה מגיע תוך שתי דקות. זה הרבה מים, זה עשר דקות. יותר מים זה עשרים דקות. זה בעצם השיעור של כבישה, אה, מהירה, כדי שיעלה על האש וירתיח, וכך בעצם האיסור נבלע, אה, בדבר חריף. יש פוסקים שרוצים להגיד שהכבישה המהירה בחריפות זה לא עולה, זה רק ב-בעין, שאיסורים נבלעים אחד בשני כשהם בעין. אבל אדמו"ר הזקן סובר בסימן תמ"ז וגם בהלכות פסח בסימן תנ"א, שגם על ידי כבישה מהירה זה מבליע בתוך כלי. מה שאין כן, אה, פליטה מהירה לשיטת אדמו"ר הזקן זה לא מפליט מכלי פחות מעשרים וארבע שעות. נגד שיטת הדרישה המפורסמת בהלכות מליחה, שכבישה, אה, מהירה גם מפליטה מכלי. אז בסופו של דבר כלי חרס שבלע בחם או דבר-- או בלע ב-בכבישה מהירה של דבר חריף, מה שאין כן כבישה של לא דבר חריף זה עניין אחר, אבל בכבישה מהירה של דבר חריף, אז יוצא שהכלי צריך בעצם הגעלה ואי אפשר להכשיר אותו בהגעלה, כי התורה העידה שאי אפשר להגעיל כלי חרס בהגעלה. מה שאין כן כלי חרס שבלע. עכשיו כלי חרס היום זה גם קרמיקה, זה גם פורצלן, אה, גם, אה, ערבוב של, אה,

41:50 דובר 2 זכוכית וחרס, כמו שהמרדכי אומר, שהם נצרפו ביחד באש, אז זה יוצ-- זה נותן לו את ההגדרה גם כן של הכלי חרס. אז כל הכלים ש-שהם מוגדרים ככלי-- כסוגי כלי חרס שהכניסו אותם לתוך תנור, אה, כמו שעושים את הכלי חרס, יש עוד דרכים, אבל זו הדרך שבעצם התורה העידה על כלי חרס שלא יוצא מידי דופיו לעולם, אז אי אפשר להכשיר אותו. מה שאין כן אם הוא בלע על ידי צונן, לדוגמה, במשקה שהוא לא חריף והיו חתיכות חמץ בתוך מים במשך עשרים וארבע שעות, אז נבלע חמץ לתוך הכלי חרס, בזה התורה לא העידה על כלי חרס שאי אפשר להכשיר אותו, ואפשר בעצם להכשיר אותו, אה, בהגעלה או להכשיר אותו בעצם במילוי ועירוי. זאת אומרת, זה מ-מ-מבואר ב-בהמשך בסוף סימן תנ"א על הכלי חרס. אז אפשר לעשות במילוי ועירוי. הכוונה שמכניסים מים עשרים וארבע שעות וזורקים את המים אחרי עשרים וארבע שעות ושוב מכניסים מים עשרים וארבע שעות ושוב. עושים את זה שלוש פעמים. זה נקרא מילוי ועירוי שלוש פעמים. רואים את המושג הזה גם בהלכות, אה, יין נסך כידוע. אז לכן כלי חרס זה לא כפשוטו שבכל המצבים אי אפשר להכשיר אותו. יש לפעמים שהוא בלע בצונן, שלא חמץ חריף או בדבר חריף, אז אפשר ל-להכשיר אותו בהגעלה או במילוי ועירוי. ויש עוד אופן שאם הכלי חרס זה היה כמו תנור ששמים גחלים מבפנים כדי בעצם, אה, אה, לחמם דברים, אז כיוון שהוא רגיל לנגוע בגחלים החמים, אז אין את החשש שאם נעשה את זה עוד פעם נעשה לו ליבון חמור, כי התורה אמרה, העידה על כלי חרס שלא יוצא מידי דופיו, הכוונה שאי אפשר להגעיל אותו. אבל

43:36 דובר 2 אם עושים לו ליבון חמור, בוודאי שזה יכול בעצם להכשיר אותו, ואפילו לפעמים ליבון קל זה בעצם יכול לפעמים להספיק. אבל אם מחזירים את זה לכבשן, ברור שזה בסדר. אז למה בדרך כלל לא מכשירים כלי חרס על ידי ליבון? זה בגלל שיש חשש. זה כלים שהם בעצם חלשים, שהם יכולים להיפגע, וכל כלי שיכול להיפגע אנחנו לא אומרים לבן אדם: אני מוכן לפגוע, לא אכפת לי. רואים את הנורמות, הכ-- שבן אדם בדרך כלל לא רוצה, הוא חס על הכלי שלו. אז אם זה כלי חרס שבדרך כלל מקבל את המאכלים דרך פנים והחום מגיע מלמטה, אז אם נשים לו, כיוון שאומרים על זה כבולעו כך פולטו, זה נכנס מבפנים, זה צריך לצאת מבפנים. אבל אם נכניס אש מבפנים זה יכול לקלקל אותו. מה שאין כן כלי חרס שדרכו להשתמש בו באש מבפנים, אז בוודאי שניתן להכשיר אותו גם כאן. זה רק לגבי יסודות לגבי כלי חרס. למעשה, מנהג ישראל שמובא בשולחן ערוך גם של הבית יוסף, ואפילו משתמש בלשון קצת ארמית בזה, שכלי חרס — לשכוח מזה. לא משתמשים בכלי חרס שהשתמשו אי פעם עם חמץ, אפילו אם זה כלי חרס שהשתמשו בחמץ בצונן, שאפילו לא עבר עשרים וארבע שעות. זאת אומרת ששום דבר לא נבלע בכלי חרס. עצם העניין שכלי חרס אי פעם השתמשו בו חמץ אפילו בצונן וזה לא בלע. בן אדם לקח בעצם כוס פורצלן ופעם אחת הוא הכניס שם, או כמה פעמים הוא הכניס שם, חמץ קצת עם מים וזה לא היה חם. לא משנה. כלי, כלי ישן חמץ. זאת אומרת שהשתמשו אי פעם עם חמץ. המנהג ישראל לא

45:26 דובר 2 להשתמש בכלי חרס. כלל אחרון, נדבר על כלי זכוכית. כלי זכוכית זה מחלוקת בראשונים. בשולחן ערוך מובא כשלוש דעות באדמו"ר הזקן. יש עוד יותר דעות בזה. יש גם דעת הרדב"ז. אז יש את הדעה של הראבי"ה, שהיא הדעה הרשמית של השולחן ערוך של הבית יוסף, שבעצם כלי זכוכית הוא לא בולע בכלל. גם אם השתמשו בחמץ חם לא צריך אפילו להכשיר אותו. זה כלי נפלא, כלי שבכלל לא בולע כלל. ורבנו יחיאל מפריז חלק עליו ואומר שלא רק שהכלי זכוכית כן בולע, כיוון שעושים אותו גם כן מחול, אז זה דומה לכלי חרס, אז דינו ככלי חרס. ויש אגב באדמו"ר הזקן הסבר שהכלי חרס, הכלי זכוכית בדעה המחמירה יותר חמור מהכלי חרס. במה כלי זכוכית יכול להיות עוד יותר חמור מהכלי חרס? שכלי חרס אמרנו קודם שאם זה נבלע על ידי כבישה בלי חריפות, ניתן לעשות מילוי ועירוי. הדעה שסוברת שאי אפשר להכשיר כלי זכוכית, זה גם במילוי ועירוי, זה בכלל כלי זכוכית. זה יותר גרוע אפילו מכלי חרס. יש על זה צמח צדק מאוד מפורסם בחידושים בשו"ת שלו, נדמה לי, כן, שעוסק בעניין הזה. אז יש דעה שלא צריך הכשר בכלל. יש דעה שההכשר לא יועיל ואפילו יותר גרוע מכלי חרס, ויש דעה שניתן להכשיר אותו, שמכשירים אותו, וכשמכשירים אותו אז הוא הופך להיות בסדר. הבית יוסף פסק כמו הראבי"ה שלא צריך בכלל שום הכשר. אז לפרס-- לספרדים זה משליך קולא עצומה בכל כלי זכוכית. יש שבכל זאת מחמירים בזה ושנהגו להחמיר בזה. אבל עקרונית שיטת הבית יוסף היא להקל בכלי זכוכית, שזה לא בולע, והרבה אומרים שגם אם מעורב דברים בהיתוך של מתכת כמו שהיום עושים

47:34 דובר 2 לדורלקס, לפיירקס וכל מיני זכוכיות, ויש אפילו הציץ אליעזר כותב שכמעט בכל הזכוכיות מכניסים לפעמים חומר מתכתי, אבל זה לא משנה כיוון שזה שיע כזה, כמו שהראבי"ה אומר, זה מאוד חלק, כמו שהוא מדמה את זה ללב בהלכות מליחה. לגבי שהלב שיע ולא בולע כביכול באיזשהם דברים. עכשיו לא ניכנס לסימן ע"ב בהלכות מליחה, אבל כיוון שזה חלק זה לא בולע. זה אחד מהשיטות. יש שיטה נוספת בראשונים, זה שיטת הרדב"ז שאומר שניתן להכשיר כלי זכוכית, אלא מה, בגלל שהכלי זכוכית הוא יכול בעצם לפעמים להיבקע ולהישבר, אז לכן נהגו שלא להכשיר כלי זכוכית. לפי שיטת הרדב"ז ישתנה הדין היום בדורלקס ופיירקס, בחומרים שכלי זכוכית יכול לעמוד גם בהכשר. זה פחות או יותר הדעות שנקבעים בראשונים. המחבר, כמו שאמרנו, הבית יוסף מקל בזה. הרמ"א ואדמו"ר הזקן מחמירים בכלי זכוכית, ונתמקד על השיטה של אדמו"ר הזקן, שזה בסוף הסימן תנ"א, שם אולי בסעיף ע"ח ואילך, שהכלי זכוכית, חוששים שהוא יותר גרוע מכלי חרס, שלא ניתן להכשיר אותו. ויש את הסיפור המפורסם עם האלטער רבי עם הכלי זכוכית, ובסוף, אם הכשירו אותו והסתמכו על הדעה שאפשר להכשיר אותו, אז מה יהיה הדין אם בפסח בן אדם ישתמש בכלי זכוכית בחם? בכלי זכוכית שהוא הכשיר אותו? האם נסתמך על הדעה שניתן להכשירה? אז אדמו"ר הזקן אומר כן. בדיעבד אפשר בעצם להקל בכלי זכוכית שעבר הכשר, מה שאין כן כלי זכוכית שלא עבר הכשר בכלל וחיממו דבר בו באמצע הפסח, אז האם נוכל להסתמך על שיטת המחבר, שיטת הראבי"ה, שבכלל לא בולע? על זה אדמו"ר הזקן אומר שלא. אז אם-- ויש כלל שמובא לא כאן באלטער רבי, זה מובא בשולחן

49:43 דובר 2 ערוך, והרבה פוסקים מביאים את זה, שלפעמים כשפוסק מקל בדיעבד ולא לכתחילה, אם יש שעת הדחק גדול, הלכתחילה הופך להיות בדיעבד. זאת אומרת שלפי הכלל הזה, אם פעם בן אדם אין לו ברירה אלא להשתמש ולהכשיר כלי זכוכית, כיוון שאדמו"ר הזקן מקל בדיעבד אחרי שהזכוכית הוכשרה, אז לפעמים יש סברה לומר שאפשר להקל בו לכתחילה כי הוא נמצא בשעת הדחק וזה נחשב כדיעבד. כלל מאוד מאוד מפורסם בפוסקים. יש שרצו להשתמש בו לגבי הסעיף י"ג, לגבי הדין של היתרא בלע, אבל שם אסור להשתמש בכלל הזה, כי שם לא מקילים בדיעבד. מקילים בדיעבד רק אם הפסד מרובה או מניעת שמחת יום טוב, ולא סתם בדיעבד. אבל כשמקילים בדיעבד יש מושג כזה. זה בנוגע לכללים. הם קצת ארוכים, אבל עכשיו ישר ניכנס לחלק הכי מעשי בהכשרה של הכלים שיש לנו פחות או יותר בתוך הבתים. אז דבר ראשון, תנורים. תנורי חימום ביתיים, שהרבה האלה הם את ה-- גם את הפירוליס, וזה מגיע לחימום של מאתיים מעלות, מאתיים חמישים מעלות, מאתיים שמונים מעלות, שבוודאי זה לא מגיע לליבון חמור. אז ידוע שלא ממליצים בכלל להכשיר תנור שכזה. ועכשיו שעשינו קצת כללים, אה, בעצם אפשר קצת להבין. דבר ראשון, בוודאי שבמשך השנה, אה, אפינו חמץ בתוך התנור. עוגות, חלות. לא חסר פעמים במשך השנה שאפינו. עכשיו מאוד חשוב, נזכיר הלכה כדי לפתור את הבעיה של התנור. הלכה שמובאת בשולחן ערוך בסימן תנ"א. לפעמים כשהיו אופים עוגות היה איזשהו מכסה, הכיסוי בעצם של התבנית של העוגה. אז זה נקרא הכיסוי שעל גבי החררה. השולחן ערוך כותב שהכיסוי הזה חייב ליבון חמור. למה צריך ליבון חמור? בטור מובאים שני הסברים. הסבר אחד בגלל שהרבה

52:07 דובר 2 פעמים העוגה תופחת ונוגעת בכיסוי עצמו. אז אם זה נוגע בכיסוי עצמו ואין פה משקה שדרכו הוא נבלע לשם, זה נכנס ישירות. אז לכן צריך ליבון חמור. גם שהאש היום זה לא אש ממש, זה, זה, זה חימום מתכתי כזה שמתחמם ומתאדה בתוך התנור, אבל זה נחשב גם כן לאש כידוע, ולכן כיוון שזה נכנס ונגע בכיסוי עדיין צריך ליבון חמור. טעם שני אומר הטור, בגלל שהחמץ מזיע. כיוון-- גם אם זה לא נוגע יש זיעה, אה, של החמץ, וכיוון שהזיעה נוגעת ב-- זיעת החמץ נוגעת ישירות, אה, בכיסוי, אז זה בעצם צריך ליבון חמור. מאוד מאוד מעניין שגם המגן אברהם מביא את שתי הסיבות, את שני הטעמים של הטור, למה צריך בכיסוי שעל גבי החררה ליבון חמור. ואדמו"ר הזקן משמיט את הטעם השני. זאת אומרת, את הטעם הראשון, שזה בגלל שזה נוגע, הוא מביא. את הטעם בגלל שיש זיעה, את זה הוא לא מביא. אז יש שרצו להגיד שאולי בכלל אין זיעה באוכלין. אז חייבים לומר איזה כלל, אה, פשוט שגם זיעה אוסרת. לומדים את זה בהלכות בשר וחלב בסימן צ"ב. רואים ש-- בסעיף ח' שם שהזיעה אוסרת. את התשובה, את הרא"ש המפורסמת, שיש בעצם מחבת חלבית עם חלב ומעל זה יש קדירה גם ל-- זה מקרה שמביא תרומת הדשן. גם שיש לזיעה שעולה מקום להתפזר קצת מהצדדים, כיוון שהזיעה שנוגעת שם נוגעת והיא מגיעה כשהיד סולדת בו, אז בסיר הבשרי למעלה צריך שישים נגד החלב שלמטה. אה, יש שם פלפול, אם הכוונה נגד הזיעה, נגד כל החלב, אבל רואים שזיעה אוסרת. זה דבר פשוט. האם זיעה גם יכולה לאסור מה שמתחת? אז שם מתפלפלים על זה

54:15 דובר 2 פרי חדש, פרי מגדים. כולם עוסקים בשאלה הזאת, אבל רואים בצורה פשוטה בסימן צ"ג שהכיסוי, אם בטעות לקחו כיסוי חלבי וכיסו תבשיל בשרי שעכשיו יש בשר, אז גם הבשר נאסר. ויש שמה אפילו חומרה שאפילו בלא בן יומו, לא ניכנס להסבר של הרשב"א, להסבר של האחרים, אבל רואים שהזיעה גם יכולה לאסור מתחת. אבל אולי זה בגלל שאין מקום לצאת, כי שם זה כיסוי וזה לגמרי סתום כביכול. אפילו שזה טיפה יוצא מהצדדים, אבל זה, זה, זה סגור. יש שמפקפקים האם הזיעה יכולה לאסור מתחת, אה, גם כשיש קצת מקום. היום גם בתנורים יש קצת את האוורור הפנימי שלוקח קצת את, את הזיעה ואת העשן שיש בפנים, אז אבל אפשר לדמיין שיש גם זיעה שעולה לדפנות. אז לכן יש את השאלה הזאת האם, אה, זה בעצם אוסר, ואדמו"ר הזקן, כפי שאמרתי, השמיט את ההסבר השני. מדוע? אז עכשיו, שהסברנו כמה כללים, שזיעה יכולה לאסור למעלה, זיעה גם יכולה לאסור למטה, וכך אדמו"ר הזקן גם סובר בהלכות בסימן-- בהלכות פסח תנ"א. בהמשך, שהוא מדבר על התנור, אה, שגם זיעה יכולה גם לאסור מלמטה, זה עושה מין חיבור כזה, כיוון שעשן עולה, הזיעה עולה, אז זה עושה מין חיבור. עכשיו לא צריך להתבלבל כי בתנורים הרבה פעמים לא מדברים על זיעה, מדברים על ריח. מי שלמד קצת יורה דעה סימן צ"ז, בסוף בשר וחלב, וסימן ק"ח, אז מדברים על ריחא מילתא. גם אדמו"ר הזקן מדבר הרבה בתנור עם חמץ, עם מצה, על ריחא, על ריח. ריח זה כבר לא ממשות כמו זיעה, ולכן שם יש כבר דעות שמקילות, בפרט בחמץ, שהחמץ הוא לא, הוא לא שמן.

56:11 דובר 2 אדמו"ר הזקן אומר בתמ"ז שגם אם, אה, לשו את החלות עם שמן, אז זה נבלע בתוך ה... בעצם בתוך הפת. זה לא פת משוחה בשמן מבחוץ, שמשחו שמן, זה כבר שמנונית, מה שאין כן פת שלשו בה, כששמו את המים והקמח שמו שמן ולשו עם זה. זה נחשב לדבר שאין בו שמנונית על פי ההלכה, ולכן אין את הדין הזה של, של זיעה. לכאורה יש את הדין של ריחא, אבל, אה, כשיש ריח, כשיש זיעה, אז רואים שיש זיעה, אוסר למעלה. זיעה אוסרת למטה, והשאלה אם יש באמת זיעה לאוכלין, שזו חקירה. הפרי מגדים, כולם מתעסקים בזה, אה, בסימן צ"ב בסעיף ח' ובעוד מקומות בשולחן ערוך. האם יש זיעה לאוכלין לגבי הלכות מכשירים בטומאה? ובסופו של דבר רואים מהטור, ברור שיש זיעה. עכשיו למה אדמו"ר הזקן אומר, שאדמו"ר הזקן השמיט את זה? ייתכן שיש כן זיעה לפעמים. אז למה לפעמים בתנור, בתמ"ז, אדמו"ר הזקן מדבר על זה כריחא ולא כזיעה? ולכן הוא אומר שאם חמץ אפו אותו עם מצה בבת אחת, הם לא נגעו אחד בשני, אז הם לא יאסרו, בתנורים של אז לפחות הם לא יאסרו, כי זה ריחא של דבר שאין בו שמנונית. אבל כאן מדובר בזיעה, כי ייתכן מאוד שהתנורים הקטנים שלנו קצת דומים לסימן צ"ג, שיש לי כיסוי על גבי הסיר ששם יש זיעה. שם אולי מדובר דווקא באוכלין, אבל יש הרבה פוסקים שטוענים שיש זיעה באוכלין, ולכן זה לא פשוט בעצם לחשוב שאין זיעה באוכלין, ובפרט שיש הסבר שמדוע אדמו"ר הזקן השמיט את הטעם השני של הטור. זה לא לומר שאין זיעה, זה רק כדי לומר שהסיבה שצריך לעשות ליבון חמור זה רק בגלל שהחמץ נגע

58:10 דובר 2 ישירות. אבל אם זיעה נוגעת, אז זה כמו בעצם אדים. זה כמו בעצם מים. אז אולי לא היה צריך לעשות הגעלה לזיעה, אלא יש צורך לעשות הגעלה רק כשהחמץ נוגע. אז אחרי כל ההקדמה הזאת אפשר לדבר על התנור. התנור של היום יש בעצם... ייתכן מאוד שיש זיעה. יש שרוצים להגיד שאין זיעה, בפרט בתנורים שהמתכת מתחממת, זאת אומרת יש גופי חימום בתוך התנור עצמו, לא מעבר לדפנות או בתוך הדפנות. אז לכאורה, כשעולה שם זיעה זה ישר נשרף. בכל זאת, בניסויים מסוימים גם במכון הלפרין ראו שיש אדים, לפעמים גם על מאכלים וגם על חלות. יכולים לדבר היום כיוון שזה מתכת. אז היה הרבה פעמים כלי חרס מאבנים, ורואים גם בסימן ק"ח ביורה דעה שהרמ"א בסעיף א' הזכיר, על שמה הרבה דייקו, היה דיון שמדובר במאכלים אפילו יבשים, שאם יש כיסוי, אם שמו את התבשיל או את הדבר היבש תחת מחבת אז יש זיעה. נכון שזה לא לשון שבטוח יש זיעה, אבל יש ודאי במשך השנה לחשוד שיש הרבה זיעה. עכשיו, כיוון שאדמו"ר הזקן השמיט את הטעם של הזיעה, רק את החמץ שנוגע. אז היום שמכניסים בתבניות, אז התבנית עצמה של, של התנור ברור שאי אפשר להכשיר אותה. החמץ, החלה נוגעת בתבנית. מה צריך לעשות לתבנית? גם אם היא מתכת ולא אמייל, שאמייל אנחנו מנסים לא להכשיר את זה, מקפידים על זה. זה כבר מחלוקת שהתחילה בזמן הרמב"ם, ספרא ועוד הרבה פוסקים. אבל שהתבנית אפילו מתכתית, הרבה פעמים מהסוג שיש היום היא לא עומדת הרבה פעמים. אם זה עומד בליבון חמור, מצוין, אבל הרבה פעמים זה לא עומד בליבון חמור. תבניות הביתיות שיש לנו בכלל לא עומדות

1:00:11 דובר 2 גם אם זה אמייל או לא אמייל, זה לא עומד בליבון חמור. זה יכול פשוט להתקפל. אל תנסו את זה, וגם אם תנסו, על פי ההלכה אסור להתנסות בדברים. אז תבניות ודאי לא מכשירים. אבל איך התנור קיבל חמץ? אז כאן זה לא כמו הכיסוי שעל גבי קדרה. התנור לא קיבל חמץ על ידי, אה, שזה נגע בדפנות, אלא על ידי אדים. אבל כל אחד יודע ומכיר. אפשר רק לבוא ולבדוק במשך השנה בתוך התנורים שלנו. ילדים לפעמים, או מישהו רוצה בורקס לפני הזמן, אין לו זמן להמתין שזה יצא מהתנור, בא, מפיל חלק מה-מה-מהחמץ. רוצה לחטוף איזושהי חלה באמצע. אה, כל הזמן יש כל מיני שומשומים שנגעו בחמץ וחתיכות חמץ על זה שנמצאים. התנור מלוכלך, ואפילו לומר את הביטוי מיעוט תשמישו, שרוב תשמישו זה זיעה ומיעוט תשמישו זה... לא כל כך ברור לומר ביטוי כזה, כי הרבה פעמים זה נופל. אז בסדר, יגידו זה נשרף הרבה פעמים מחום של התנור. הרבה פעמים אפשר למצוא שזה קורה הרבה פעמים, וגם ברוב תשמישו, ה-ה-הרי פסקנו לכתחילה שלא מסתמכים על רוב תשמישו. אז ברור שאלו שמחפשים קולות, ולפעמים יש אנשים מקורבים וכולי, אז יש על מה לדבר. כשרוצים ל-לייצר צירופים בשולחן ערוך אפשר להגיד זה תרי בלאו. אפשר לומר, זה בעצם יש דעות שרוצים להגיד כבולעו כך פולטו, זה נכנס בחום כזה. אפילו שאמרנו שכשצריך ליבון חמור אין מושג כזה שבאותו חום שזה נכנס זה יצא. אבל מצרפים, אמר, הרבה הרבה דעות. יש גם עוד בעיה בתנור. יש זכוכית ב-ב-בהרבה פעמים יש גם גומי, אבל יש את ה... את הגומי עוד זה לא כל כך גרוע, אבל ה-ה-הזכוכית זה דבר שאי

1:01:59 דובר 2 אפשר להכשיר אותו לכתחילה. אז לכן ודאי שלא להתעסק מעיקר הדין עם תנורים, ובמקרים ספציפיים של שעת הדחק אז לפעמים גם נותנים אפשרות, אה, לעשות כיסויים מבפנים, אה, ולכסות קצת את ה... באלומיניום עבה מאוד ולהדביק את זה מאוד חזק, או אפילו לקחת מדף ולהבריג אותו על... כדי להתפנות קצת מהזכוכית. או שיש שרוצים להגיד זה גם לא נורא, כי אדמו"ר הזקן הרי הקל עם כלי זכוכית בדיעבד ופה זה שעת הדחק. אז אם יש שעת הדחק יש על מה לדבר. אבל יהודים, ברוך השם, יש לנו הרבה אופציות איך לבשל בפסח ולחמם בפסח, ואפשר פעם קנייה חד־פעמית ואחר כך זה לכל פסח, יש לנו תנור וכל פעם יש לנו דברים, אז, אה, חבל להכשיר, אה, כלי כזה, תנור כזה, שיש בו הרבה שאלות שמעיקר הדין, כיוון שהחמץ נפל הרבה פעמים בדפנות, צריך ליבון חמור. ליבון חמור, מאתיים חמישים מעלות זה לא. עכשיו יש תנורים של פירוליזה עם ניקוי עצמי שמגיעים לחמש מאות מעלות, אז יש הרבה פוסקים שכבר בחמש מאות מעלות, אפילו מרבני חב"ד, שאומרים שזה בסדר. יש מרבני חב"ד שאומרים שזה עדיין לא בסדר. אני בצעירותי, אני זוכר ששאלתי את הרב מרדכי אליהו עליו השלום, והוא אמר לי שהוא אז רצה שזה יגיע להרבה יותר מזה. לא יודע אם, לא זוכר, משהו כמו שבע מאות מעלות. הייתי מאוד צעיר כששאלתי אותו, אבל, אה, בקיצור זה לא פשוט. לא להתעסק עם זה, ובמקרה שצריך להתעסק לעשות שאלת חכם, ויש כמה יסודות בעצם לומר שזה מיעוט תשמישו וזה לרוב תשמישו וכל מיני צירופים, אבל לא כדאי להשתמש, אה, בהיתרים של תנור. לגבי גם מיקרוגל יש בזה בעיה

1:03:49 דובר 2 מאוד מאוד רצינית. מה הבעיה? שזה מקבל אדים כל הזמן. שמכניסים לפעמים פיצה וזה, זה מקבל אדים של חמץ. גם חוץ מזה שזה נוגע בצלחת, אבל בוא נגיד שאפילו נחליף את הצלחת ותהיה לנו בעצם, אה, צלחת חדשה וננקה את הכל. אז יש שרצו להציע להכשיר אותו עם מים או מים וסבון בפנים כדי להכשיר את התנור ולתת למים להתאדות. וכבולעו כך פולטו, שזה יוצא באדים. זו בעיה מאוד מאוד מאוד רצינית. אני יודע שהרבה ספרים הביאו את ה... את הקולא של המיקרוגל בכלל להכשיר אותו, ויש טעויות של מיקרוגל בבשר וחלב. זה גם קורה לפעמים, אה, טעויות. לפעמים כיוון שמחממים דבר רק דקה, אז לפעמים זה לא מספיק זמן, אה, שזה יגיע לחמם את הדפנות, והאדים מגיעים שמה יותר קרים, כי הרי הדפנות לא חמות. מה שחם זה האוכל. מהאוכל יוצא החום. אבל כשמשאירים את זה שלוש ארבע דקות, בוודאי שזה מתחמם, וכבר עשו ניסויים ושמו מדחום שעומד בחום גבוה, וראו שזה יכול להגיע לשישים, לשבעים מעלות בדפנות רק בגלל האוכל. האוכל בעצם משחרר חום, אה, בגלל השפשוף, אה, השיטה שזה עובד, וזה משחרר חום. עכשיו איך אפשר להכניס כוס ולהכשיר אותו באדים? מאיפה ראינו שאפשר להכשיר באדים? זה לא דבר פשוט. בשולחן ערוך אפילו כתוב להפך. בסימן תנ"א כתוב שכיסוי שעל גבי קדרה, איך מכשירים אותו? צריך לעשות עליו הגעלה. זה הלשון של השולחן ערוך. גם אדמו"ר הזקן, צריך לעשות הגעלה. למה לעשות הגעלה? למה לא נגיד כבולעו כך פולטו? זה נכנס באדים, זה יצא באדים. כי ייתכן ולא מצאנו הכשר באדים. הפרי חדש מתפלפל על זה בסימן תנ"א בסעיף ט"ו, נדמה לי שם, והוא רוצה להגיד

1:05:50 דובר 2 שכן, אבל יש הרבה פוסקים שאומרים שלא. וגם בכל זאת, בשולחן ערוך אין לנו מקור בראשונים בצורה ברורה שאפשר להכשיר באדים. ולא צריך להתבלבל שאם לדוגמה לקחנו סיר בשרי, סיר בשרי, וחיממנו בסיר הבשרי על זה חלב בטעות בגובה חצי מהסיר. אז איך מכשירים אותו? ממלאים, אחרי עשרים וארבע שעות ממלאים מים עד חצי מהסיר, וכבולעו כך פולטו. לא צריך בעצם למלא את הסיר יותר גבוה. זה אומרים את זה בפסח. כיוון שבפסח כשרוצים להכשיר סיר בפסח, אז לפעמים יש יותר. שמים מרק עם אטריות בגובה הזה, לפעמים יש עכשיו יותר גבוה, לפעמים אפילו זה גולש. אז שם צריך, למעשה, המים יהיו עד למעלה ואפילו יותר. צריך גם לגרום שזה יגלוש. אז לפעמים לוקחים אבן מלובנת מאוד חזקה וזורקים אותה בתוך המים הרותחים, ואז זה גולש. אז היו עושים לפעמים מטיט איזו שפה כזאת שהמים יעלו עוד יותר גבוה, ואז עם החום בעצם הם יגלשו. אבל זה בגלל שבמשך השנה החמץ עלה מאוד גבוה. אבל אם האיסור עמד ברמה נמוכה, אז באותה רמה אפשר להכשיר אותו, כבולעו כך פולטו. לכאורה שואלים, אבל למעלה יש אדים. אז אומרים לא, זה יוכשר. הפוסקים אמרו זה יוכשר אותו דבר כמו שזה בלע, וככה זה ייפלט דרך... אבל אי אפשר ללמוד מכאן שאפשר להכשיר באדים. כיוון שהסיר הוא מלא רותחים, מלא מים רותחים, אז כבולעו כך פולטו, אז ביחד עם האדים והמים ייספג האיסור בעצם לתוך המים, או רק דרך שיש מים זה אפשר לעשות את זה. אז יוצא שלא מצאנו מקור רציני, חוץ ודאי מהפרי חדש, מקור רציני שניתן להכשיר באדים. לכן זו בעיה מאוד מאוד גדולה להכשיר, אה, מיקרוגל. אה, עכשיו יש מיקרוגל עם

1:07:48 דובר 2 השחמה, כן? עם, עם חימום שזה כבר הופך להיות קצת יותר כמו תנור, וגם בזה אמרנו שלא כדאי להתעסק עם זה. אבל ודאי שרוב המיקרוגלים שיש לנו, אה, זה בעיה כי לא מצאנו בהלכה שניתן להכשיר באדים. דבר שנאסר באדים מוכשר בהגעלה. זה מה שהשולחן ערוך אומר. הכיסוי, ושם לא אמרנו זה בגלל שהמים נוגעים, רק פשוט זה צריך הגעלה ברותחים. מים שעולים מהבועות זה כמו כלי ראשון. לכן מיקרוגל לא להתעסק עם זה. יש לנו בעצם את השאלה בבית של הכיור. עכשיו הכיור הרבה פעמים הוא נעשה מאבנים משיש, או לפעמים זה שיש שנעשה מכמה חלקי אבנים שהוא בעצם מודבק ושמים טיפה בתוך התנור, וזה לא ממש ודאי כמו כלי חרס. אז יש שרצו לחשוש כשהכיור הוא בעצם נעשה מחלקים של כמה אבנים. אבל אדמו"ר הזקן בסימן תנ"א סעיף כ"ה לא משמע שיש בזה בעיה. זה לא אמור להיות יותר חמור כל זמן שזה לא דומה לכלי חרס באופן עשייתו ובאופן החימום בתנור של כלי חרס. אז זה כמו כלי אדמה, שכלי אדמה זה גם כלי חרס. אבל אם לא, לא אפו אותו בתוך התנור אלא שמו את זה, ייבשו אותו בחמה, אז דינו שאפשר להגעיל אותו כמו כלי אבנים. רוב הכלים אפשר להכשיר אותם. זה רק בעצם כלי חרס, כלי זכוכית שאמרנו, או לפעמים כלים שיכולים להתקלקל, אבל בעיקרון אפשר להכשיר. אז מי שיש לו שיש בצורה כזאת, או שיש עם חומרים, גם עץ, אפשר להכשיר אותו. עכשיו, איזה שהוא צבוע. נכון שבשולחן ערוך כתוב שדבר צבוע זה בעיה, זה, זה גורם שזה לא פולט, אבל דבר שזה נצבע מלפני זה, לפני שנבלע האיסור. בכלל קנינו את זה

1:09:42 דובר 2 צבוע, אז משמע שאין בזה בעיה בעצם הלכתית. רק לפעמים אנחנו נחזור לעץ, כי לפעמים יש חשש שזה יתקלקל ואנשים חוששים לעשות את זה. אבל ניקח כיור מאוד מאוד מפורסם, או כיור מתכת, אלומיניום, נירוסטה. כל הדברים האלו הם ניתנים להכשרה. אז מה עושים בעצם? צריכים להכשיר אותם בשולחן ערוך. מעיקר הדין צריך להכשיר את זה על ידי עירוי מים חמים מכלי ראשון, כי זה מקבל בעצם עירוי מכלי ראשון. אז לפעמים זה נשפך שם דברים. זה מעיקר הדין. אז אדמו"ר הזקן מביא את השיטה של החק יעקב שמביא בשם המהרי"ל, נדמה לי, שבעצם צריך גם עירוי וגם אבן מלובנת. למה? כי מדי פעם שמים פשטידה. אז זה נושא מאוד מפורסם, שיש מושג בהלכה שנקרא דבר גוש. אמנם המחבר והרמ"א די מקילים הן בהלכות שבת והן ביו"ד, וגם המגן אברהם, שכמעט כל המלקטים בלי יוצא מן הכלל היום הביאו את המגן אברהם כמחמיר בדבר גוש, המגן אברהם בסוף סימן שי"ח. הצמח צדק, כידוע, בשו"ת שלו סימן צ"ך, וחבל שלא מביאים את הצמח צדק הזה, כי זה מאוד הגיוני. הוא אומר שהמקרה שהוא מדבר זה כמו בשר צלוי, בשר צלוי על האש. בוודאי שזה דבר. אם ניקח לדוגמה סיר כלי ראשון ונוציא אותו מהאש, נשים אותו על השולחן, אחר כך נעביר אותו לעוד שולחן ולעשר שולחנות, ודאי נשאר כלי ראשון. כלי ראשון שהועבר מהאש הוא כלי ראשון לכל דבר, וזה מבשל מן התורה. ככה לפחות סובר הבבלי, וככה סובר השולחן ערוך. יש ירושלמי והרמב"ן יוצא מן הכלל שפסקו אחרת. אבל כלי ראשון שהוסר מעל האש זה כלי ראשון. אז ודאי בשר שנצלה על האש וקיבל את האש, אז בעצמו סיר

1:11:38 דובר 2 הבשר זה הסיר. אז העבירו את הסטייק בשולחן הזה, בשולחן אחר, במקום אחר, זה נחשב כמו כלי ראשון. אז זה שהמגן אברהם כתב על זה שזה בעייתי, זה מבשל בשבת. לא, לא, לא להדביק לו בצל לא מבושל או דברים כאלו. זה בגלל שזה ודאי גם למי שלא מחזיק מדבר גוש יכול להגיד כאן שזה בעיה. לפי ההסבר ההגיוני מאוד של הצמח צדק לשיטת אלטער רבי, אם הוא מחזיק מדבר גוש זה ויכוח בין הרבנים איך ללמוד את הקונטרס אחרון בריש ס"ק י"א. כידוע לא ניכנס ל-ל-לעניין הזה, אבל לגבי פסח אדמו"ר הזקן מביא את החומרה של החק יעקב, שברגע ששמים מדי פעם פיצה חמה, בורקס חם, חמץ על השיש, אז זה מ-- זה-זה דורש לעשות עירוי וגם אבן מלובנת. אבן מלובנת זה ל-לקחת אבן ששמים הרבה זמן על האש ואז לוקחים אותה עם צבת, כן? וכש-- אחד, יש כמה אופנים, אבל אחד האופנים, ששופכים מים חמים אז שמים, מעבירים את ה-, את האבן על המים כדי ששוב יעלו רתיחה. וכיוון שזה כמו כלי ראשון, כי העירוי ברגע שהוא נגע אז כבר הוא רק עירוי מכלי ראשון, כדי להפוך אותו לכלי ראשון ממש. כי מעיקר הדין אם שמים, פשוט היו צריכים לקחת את כל השיש ולהכניס אותו לכלי ראשון. אז אם אנחנו לא יכולים לקחת את השיש לכלי ראשון, אנחנו מביאים את הכלי ראשון לשיש. איך עושים את זה? עם האבן מלובנת. יש היום את העצה לקחת איזה מגהץ, אה, לפעמים ישן, אה, ששמים את זה עד שהוא מגיע לחום גבוה, וכששופכים מים אז לוקחים בעצם את המגהץ. אפשר לו, אחרי שהוא מאוד חם, להוציא את-את זה מהחשמל שלא ניקח

1:13:25 דובר 2 שום סיכון, ופשוט להעביר בכל מקום ששפכו את המים. בכל מקום של הכלי צריך בעצם, על פני כל הכלי או על פני כל המשטח, צריך לעבור. עכשיו, יש בעצם מנהג לגבי הכיור שבכל זאת אנחנו נוהגים היום לכסות אותו, ויש לזה סיבות. דבר ראשון, לא לכל הדעות עירוי ואבן מלובן זה נחשב לדבר שמכשיר מאה אחוז, לכל השיטות, שזה נחשב כמו כלי ראשון. אה, לא לכל השיטות. גם יש כאן, סליחה, בעיה של סדקים לפעמים בשיש. אז בסדר, שמים חומרים רעילים, אקונומיקות למיניהן בעצם כדי לנקות. יש אפילו שמים על זה קצת טיט לכסות, אבל הרבה פעמים חוששים שזה לא הוכשר כמו שצריך. אז שמים בעצם כיסוי כמו אלומיניום עבה שלא ייקרע. כי האדמו"ר הזקן מביא חידוש מאוד מאוד גדול. הרי יודעים שאם כלי בשר שמבשלים בו בשר וכלי שמבשלים בו חלב, אפילו טרף וכשר, נוגעים אחד בשני, שני הסירים מבחוץ, אז בדיעבד זה לא נאסר. למה? כי אין כלי אוסר כלי בלא רוטב ביניהם. כלל מאוד מפורסם בסימן צ"ב ביורה דעה, וגם חוזר בהלכות תערובות בסימן ק"ה בש"ך. כלל מאוד מפורסם. אז גם כאן לפעמים האדמו"ר הזקן מדבר על תנור שלפעמים אופים. בתקופה ההיא היו אופים לפעמים חמץ ישירות על התנור, וכשאופים ישירות על התנור, התנור שגם מדליקים אותו הוא לא מגיע בגג של התנור לחום שניצוצות ניתזים, וצריך פשוט פה ליבון חמור. אז אחד מהאופנים שאפשר לעשות, אומר האדמו"ר הזקן, זה לקחת בעצם דף של ברזל כדי לעשות בעצם את המושג הזה שאין כלי אוסר כלי בלא רוטב ביניהם. זה עושה בעצם הפסק עם התנור. אז גם אם היה חמץ בלוע בגג

1:15:30 דובר 2 התנור, הוא לא יכול לעבור בעצם למדף של ברזל ששמו אותו מלמעלה. נכון שכל מי שלמד את הסוגיה בסימן צ"ב סעיף ח', שאין כלי אוסר כלי בלא רוטב ביניהם, יודע שלא אומרים את זה לכתחילה. משמע מהרמ"א שזה דין רק בדיעבד, ולכתחילה חוששים לזה. אבל אחת מהסיבות זה כיוון שמשתמשים הרבה פעמים באזור הזה, ואז אם נתחיל לשים ישר את הסירים על מקום בעצם שהוא לגמרי יבש, אז לפעמים זה לא יהיה לגמרי יבש, לפעמים יהיה רטוב, ואז לא נוכל להגיד שאין כלי אוסר כלי בלא רוטב ביניהם. קצת רטיבות, יש כבר ויכוח רחב בדעת... יש סברות שזה לא נחשב לרטיבות, עדיין זה עדיין יבש, אבל לפעמים יכול להיות יותר מזה. אז לכן זה דין לכתחילה לא לעשות את זה. ככה הרבה בעצם הסבירו בעניין הזה. אבל לא פשוט להשתמש בזה לכתחילה. אבל כאן זה משהו אחר. לכן אדמו"ר הזקן כותב שלוקחים דבר שלא נשתמש בו בפסח. זאת אומרת, זה דבר ששמים מעל, מעל, מעל התנור ועוזבים את זה שם, ואז אין פה חשש שיוציאו את זה ופעם ישימו את הסיר ישירות על גג התנור בלי זה. אז לכן במקרה ששמים, וזה הולך להיות היתר שנשתמש בו להרבה דברים בשיעור הבא, להרבה דברים, זה הולך להציל אותנו. אז לכן נחזור לכיור, לשיש סליחה. השיש, ברגע ששפכנו עליו מים חמים אין צורך לעשות גם אבן מלובן כיוון שמכסים. האדמו"ר הזקן מדבר על יותר גרוע מזה. מדבר על תנור שלא הוכשר בכלל ושמו לו בעצם דף של ברזל. אז פה אם שמים דבר עבה אז זה, זה ועם העירוי

1:17:22 דובר 2 זה בסדר גמור. איך עושים בעצם, נסיים עם הכלי הזה, איך להכשיר אותו, ובשיעור הבא נמשיך. רציתי להכניס את הכל בשיעור, אבל זה כבר ארוך. בשיעור הבא נדבר על, ישר על כל הכלים שאנחנו פוגשים במטבח שלנו, ורק כדי לסיים עם זה. אז איך מכשירים בצורה טכנית את השיש שלנו? לוקחים כלי שהוא לא חמץ. ככה אדמו"ר הזקן מחמיר בסימן תנ"ב, שהוא יהיה כלי שהוא או מוכשר, או אפשר לקחת כלי חדש, קומקום חדש, וממלאים אותו. ברגע שהמים מגיעים לידי רתיחה אנחנו דואגים כמובן שכל השיש מאוד מאוד נקי ומאוד מאוד יבש. אם נשפוך מים חמים על מים אז זה יוציא את האפקט החזק של המים החמים, זה יקרר אותם. אז דואגים, ואז בעצם שופכים ממקום למקום, ובעצם עם קומקום אחד אפשר לעשות לדוגמה שטח כזה ואחר כך עוד שטח כזה. בעצם הולכים ככה הלוך חזור ושופכים את המים. יש ששופכים גם מים קרים על שיש, כיוון שבשולחן ערוך כתוב, לומדים את זה ממסכת זבחים לגבי קודשים, שאחרי כל פעם ששופכים מים חמים צריך לשפוך מים קרים. אחת מהסיבות זה יש חשש בעצם שהמים יחזרו והטעם יחזור בפנים. נכון שאנחנו מחמירים היום שזה לא יהיה בן יומו, אבל בכל זאת נוהגים לשפוך מים קרים מיד. לכן כשמכשירים, מכניסים בתוך מים חמים ואז מכניסים למים קרים. אבל כשיש משטח גדול זה כבר לא כלי. אז נכון שזה הוזכר לגבי כלי, אז יש שרוצים להגיד היום ששופכים מים ממש בשניות בודדות זה כבר מתקרר. אז כיוון שזה כבר מתקרר בשניות בודדות אז לא כל כך צריך

1:19:06 דובר 2 לדאוג לשפוך מים קרים. אבל יש שעדיין עושים את זה. זה כתוב בשולחן ערוך שאחרי בעצם שמכשירים, אה, בחום, לכתחילה זה לא דין שמעכב, מכשירים בעצם במים, אה, צוננים. עכשיו אם לדוגמה עשינו את החלק הזה, אז ודאי ששופכים על החלק הזה, במילא המים קצת בורחים לחלק הזה. אז אם אני עכשיו אחמם עוד פעם מים בקומקום ואשפוך לאזור החדש שלא עשיתי, יש, זה רטוב כאן. אז צריך לקחת מגבות. דבר ראשון אפשר לקחת, אה, מגב כזה ולהוריד את ה-, את ה-, את המים ואז לייבש את זה. כל שטח שמכשירים חייב שהוא יהיה גם נקי וגם יבש לגמרי. גם דבר חשוב שלא הזכרתי, שהשיש לא יהיה בשימוש לפני זה עשרים וארבע שעות, לפחות בשימוש חם. שלא יהיה שום חמץ חם שנבלע בעשרים וארבע שעות לפני ההכשרה. כמו שאמרנו שתמיד כשמכשירים, כשמגעילים, כש-כשעושים ליבון חמור אז זה משהו אחר. אבל כשלא עושים ליבון, או ליבון קל, גם זה דבר שאפשר לעשות את זה גם כשזה בן יומו. אבל הגעלה בבן יומו. אז אחרי שעשרים וארבע שעות שופכים מים חמים, ומי שרוצה גם י-יכול לשפוך מים קרים, דואג שהמשטח החדש הוא בעצם, אה, מייבש אותו לגמרי ואז מתקדם, ועם ארבעה קומקומים בערך לפעמים אפשר בקלות לגמור את כל השיש. תלוי, יש בתים יותר גדולים אז זה לפעמים צריך יותר, וככה בעצם מטפלים בשיש. אחר כך צריך לכסות אותו. עכשיו, כשמ-כשמכשירים אותו יש גם, אה, בפרונט, אה, של ה-- ש-של המטבח יש קרמיקה קצת בגובה, כי כדי שהסירים בעצם לא ילכלכו, ולפעמים הסירים של פסח נוגעים שם, אז בוודאי שגם שם שופכים מים חמים. לחילופין אז לפעמים זה

1:20:58 דובר 2 קרמיקה, אז נדבר על זה שזה כל כך אי אפשר להכשיר אותו, אבל לפחות, אה, שיהיה כיסוי עבה, אה, שעושים, שהוא לא יכול להיקרע. יש דעות שבעצם, אה, אומרות שכדאי גם לא להניח, זה חומרה, כי הרי ב-בתנור אמרנו בסעיף ס"ה, אה, אפשר לשים מדף וזה כבר, אה, מציל. אז פה יש את המדף. יש פה את ה-- את ה-- את ה-- האלומיניום העבה, או יש שלוקחים, אה, חומרים אחרים עבים, אה, אמ, כדי ל-- כדי לכסות. אבל כששמים, אה, בעצם, אה, סיר חם, אז זה, כיוון שזה לא כל כך עבה, זה יכול לפעמים, אה, להתחמם מתחת. אז כיוון שההכשר הוא לא מאה אחוז ואולי יש איזה שהם מים שנכנסו באמצע, זה מאוד קשה כי גם צריך שהטעם יעבור מהשיש ל-- אה, אלומיניום, מאלומיניום לסיר, אבל בכל זאת יש מושג כזה של חומרה. פעם שמעתי מהרב אשכנזי עליו השלום שמי שאין לו דבר עבה, אז הוא אומר ששם-- מ-מ-כששמים את הסירים אז שמים קצת, אה, או מגבת מקופלת לעשות שזה לא יהיה בעצם, או לפעמים קונים איזה, איזה עיגול כזה עבה של עץ. על זה שמים את הסירים כדי לא לשים דברים חמים, כי בסופו של דבר ההכשר שקרה מתחת הוא לא ההכשר הכי מומלץ.