הלכות הגעלת כלים - הרב שאול סילם שליט"א

05:40 שצריך להכשיר אותו בכלי ראשון, אז זה כאילו שבאמת כלי ראשון היה עם השיש, ולכן פה עירוי מכלי ראשון זה לא מספיק. אז כדי שזה ייחשב כאילו שאני לקחתי את השיש והכנסתי אותו בכלי ראשון, אז צריך בנוסף מה שנקרא אבן מלובנת. כך כותב אדמו"ר הזקן, שאתה מערה את המים הרותחים. אבל בנוסף אני לוקח, היום אנו אומרים שלוקחים מגהץ ומגהצים את המים, וזה כאילו שאני הכנסתי את השיש שלי לתוך, אה, לתוך סיר עם מים שרותחים. אבל זה די קשה לעשות את הדבר הזה, ולכן אנחנו בנוסף, אנחנו נסתפק, לא, לא צריך להשתגע עם המגהץ. אפשר לעשות רק עירוי מכלי ראשון, אבל בנוסף אנחנו נצפה את השיש ואז אנחנו נהיים מכוסים. למען האמת אפשר היה רק לצפות. זאת אומרת, אם אני מצפה לגמרי ושום, אה, מים לא עוברים דרך ה-PVC שבו אני מצפה, אז זהו, לכאורה זה מספיק. ומאחר שאני חושש תמיד שאני לא מצפה כמו שצריך, או שהדבר הזה איפשהו ככה המים כן יעברו בצורה זו או אחרת דרך הכיסוי, אז אנחנו עושים את שני הדברים. זאת אומרת, נוהגים לעשות גם עירוי מכלי ראשון וגם ציפוי ב-PVC או בנייר כסף עבה או בשתי שכבות של נייר כסף דק. זה מה שאנחנו עושים. עכשיו, כשאנחנו מערים מהקומקום, אז אנחנו מערים. איפה שהמים נפלו אז ודאי שזה מועיל וזה טוב, ולאחר מכן המים מתקדמים. ואם אני שוב מערה, אני צריך לערות כמה פעמים כי השיש גדול. אז כשאני מערה לאחר מכן אני מערה על משטח שהוא כבר רטוב לכאורה, ולכן צריך לעשות את זה בכמה וכמה מכות. אני מערה ושוב מייבש ושוב מערה ושוב מייבש, וככה אני מתקדם וגומר את

07:40 השיש. זה דבר חשוב. לאחר מכן, על אף שיש איזה מנהג מובא באדמו"ר הזקן, סעיף תנ"ב, שאת הכלים אחרי שאנחנו עושים להם הגעלה אנחנו שוטפים אותם במים קרים, אבל פה בשיש שהוא גדול המים מתקררים מהר. זה לא שהמים רותחים ונשארים שם ויש חשש שזה נשאר הרבה זמן מים חמים ושזה שוב יבליע את החמץ. פה השיש הוא גדול ומקרר את המים די מהר, ולכן לא צריך בנוסף לערות מים קרים על השיש. זה לגבי השיש. לגבי הכיור זה, זה כבר לא משנה כל כך מה, מה החומר. זה נכון שכשיש לי חומר מתכתי אני כן יכול להכשיר את זה וכשיש לי חרס אני לא יכול. יש כל מיני דברים, דברי ביניים, אבן שמעורב עם כל מיני חומרים ודברים שלא ברור בדיוק מהם ואנחנו לא בדיוק יודעים, אבל בכל מקרה, גם בדבר שאני בטוח שאני יכול להכשיר אותו ב-ב-בעירוי כמו דבר מתכתי וגם בדבר שאני יודע שזה לא מועיל, אני בכל מקרה אעשה תמיד את שני הדברים שאמרנו לגבי זה, אני חוזר על השיש, אבל הכיור זה אותו עיקרון, אותו, אותה סברה. אני בכל מקרה תמיד אעשה את שני הדברים. אז לגבי החרס וכל הדברים האלה, חרסינות למיניהן, זה יהיה, אני אעשה את זה, כי בכל זאת יש כאלה שסוברים שזה כן מועיל, ולגבי המתכת, כפי שאמרנו, אני לא אסתפק רק בעירוי כי עירוי ללא אבן מלובנת לא מספיק וצריך עוד לצפות, ולכן זה לא משנה כל כך בסופו של דבר מה, מה החומר. אז נעבור ל-ל-לכיור. קודם כל אני מנקה אותו ואני כן שם בזה חומר פוגם. פה צריך גם לשפוך לתוך הכיור, לתוך שני הכיורים, חומר פוגם

09:43 שגם יפגום את הדברים שבצנרת כמה שאפשר. לאחר מכן מטפלים בברז ואז מעבירים, פותחים את המים החמים כמה שיותר חם, ואז המים זורמים ותוך כדי שהמים זורמים עם הקומקום אני גם מערה מבחוץ, ואז גם את הברז. אה, בכל מקרה, מאחר שתמיד אני חושש שדברים שנמצאים בצנרת, והדברים יחזרו למעלה, נגיד יש לי איזה אטריות שאיפשהו ככה איזה מטר בתוך הצנרת ומים חמים שיגעו שם באטריות, זה יעלה שוב, אה, את החמץ וזה יכול, אה, לקלקל ול-ל-הפוך ל-לחמץ, לחומרה ודאי, אה, כלים. אנחנו בכל מקרה, מאוד רצוי שלא להשתמש בכלל בפסח ב-ב-במטבח, בכיור, במים חמים שיד סולדת בהם. בצורה הזו אנחנו באמת מכוסים. אז לגבי הכיור אנחנו עושים עירוי מכלי ראשון ולאחר מכן אנחנו לא נסתפק בזה. אנחנו נשים איזה כיור פלסטיק בפנים. אה, כיור הפלסטיק בדרך כלל הוא לא מגיע עד הסוף, עד למטה, אז מאוד חשוב שזה לא ייגע שם, כי אחרי זה מים ששוב עולים ונכנסים בפנים זה בעייתי. אם אין לי כיור כזה אני תמיד יכול לקחת גיגית ולעשות חור, אבל להסתדר בצורה כזו שהגיגית לא תיגע למטה. אפשר להגביה את הגיגית, אני שם מתחת לגיגית איזה משהו, שבצורה כזו החור יהיה איזה מרחק בין הלמטה של הכיור לבין ה-החור של הגיגית. זה לגבי הכיור. לגבי הכיריים, קודם כל מסביב לכיריים יש אדים, הרי ש-שעולים. עכשיו יש איזה מרחק שהאדים שעולים הם בחום שיד סולדת בהם, ואז הם באמת יכולים, אה, להבליע חמץ לתוך הארונות, לתוך הארון, לתוך הקיר, לתוך כל המקומות האלה, ולכן כל הגובה מסביב לתנור ששם באמת האדים שמגיעים, מגיעים כשיד סולדת בהם, צריך לכסות, לצפות את כל המסביב עד הגובה שאני

12:11 יודע שהאדים הם מאוד חמים, אז זה יכול להיות ארון מטבח שליד, קיר, ודאי יש את המכסה של התנור. כל הדברים האלה צריך לכסות בנייר מיוחד או בנייר כסף. אולי זה יותר, יותר טוב. דבר ראשון. לאחר מכן ודאי שאנחנו שוב מנקים את כל הדברים, גם את החצובות, גם את המבערים וגם את השלד של התנור בחומר ניקוי חזק, ואז פה כל דבר יהיה טיפה שונה. זאת אומרת, אנחנו נצטרך למבערים, לחצובות ולשלד. אז לגבי המבערים זה טיפת פחות בעייתי, כי המבערים הם באמת קטנים ואם יש חמץ מיד הוא נשרף. המבערים הם הרי קרובים לאש, לכן בזה אנחנו יכולים יותר להקל. קודם כול, מאוד מאוד רצוי שאת המבערים ואת החצובות יהיה לכל אחד בבית. לזוגות צעירים זה יותר קשה, אבל עם הזמן בעזרת השם כדאי שיהיה איזה סט של בכלל, אם אפשר שיהיו כיריים. יש כיריים ככה, שניים, שאפשר לחבר לגז ואז אין שום בעיה. אני מנקה את הכיריים שלי, שם את זה בצד ולא צריך אפילו למכור לגוי כי אין שם חמץ. זה כזה חמץ. אבל נגיד שרוצים למכור, אוקיי, נמכור את זה כמו שאנחנו נוהגים, הרבה יהודים, למכור את הכלים. אבל לגבי אותן הכיריים, אם אין לי כיריים כאלה, אז לפחות מאוד כדאי כיריים לפסח. מאוד כדאי שיהיו לי מבערים וחצובות לפסח, ואם אין לי אז לגבי המבערים, כמו שאמרנו, זה יותר קל ולכן בזה אפשר להסתפק או בלהבעיר, הבערה של איזה עשרים דקות בערך, ולצפות לאחר מכן. אז צריך להיזהר ככה, צריך ודאי שיהיו חורים כדי שהגז יצא, או להגעיל אותם בכלי ראשון. אנחנו נראה לאחר מכן איך טכנית אנחנו

14:19 עושים את ההגעלה של סכו"מים וכל הדברים האלה בכלי ראשון, גם לגבי המבערים. אבל זה העניין: או להבעיר שם אש עשרים דקות או לעשות הגעלה של אותם המבערים בכלי ראשון ולאחר מכן לצפות. זה לגבי המבערים. לגבי החצובות, חצובות זה הרבה יותר בעייתי, כי החצובות לפעמים ממש מאוד חם. איזו אטרייה תיפול, אבל זה רחוק מהאש וזה לא יישרף מיד, וזה נבלע ישירות ללא תיווך של מים, ופה צריך ליבון חמור. ליבון חמור, כמו שאמרנו, אנחנו לא יכולים לעשות, ואז מה שאנחנו נעשה, אנחנו נעשה עירוי מכלי ראשון על החצובות האלה, על אף שזה לא מה שצריך. צריך יותר מזה, ואנחנו נצפה את המבערים בנייר עבה איזה פעמיים, את החצובות סליחה, בנייר כסף עבה, איזה שתי כיסויים. אבל זה מאוד מאוד בעייתי, כי לפעמים זה נתלש בפסח. זה לא פשוט העניין הזה. מאוד מאוד מאוד רצוי שבאמת יהיו חצובות לפסח, אבל אם אי אפשר אז זה מה שיש לעשות. לגבי המשטח הלבן, אחרי שניקו אותו טוב עם חומר טוב, אז באמת עושים בו גם עירוי מכלי ראשון. אם אפשר באמת אז גם אבן מלובנת לוקחים. כן, האבן המלובנת שאמרנו שבשאר השנה זה פחות חשוב. אנחנו מכסים ב-PVC, אבל פה זה טיפה יותר קשה לצפות את כל החלק הזה. אז זה רצוי באמת לעשות גם אבן מלובנת, שאני מערה את המים מהקומקום בכלי ראשון. אני בנוסף לוקח איזה צבת ככה, לא משהו מאוד חם כי אז זה באמת בעיה ליד, לקחת איזה אבן באיזה משהו מעץ או מחומר שבאמת לא יוליך את החום. כאשר הראש של זה בדרך כלל זה משהו ממתכת, אני תופס את האבן לתוך

16:34 האש ואז לאחר מכן כשאני מערה על האבן המאוד מאוד חמה, אני מעביר לתוך המים ומרתיח את המים בפנים. אבל זה טיפה קשה לעשות את זה, וגם אם לא עושים את זה כדאי מאוד לצפות בנוסף את המשטח. זה לגבי הכיריים. לגבי הפלטה של הכיריים, אז גם פשוט מחממים בחום הכי גבוה שיכול להיות ומכסים. פלטה של שבת, פה אנחנו נעשה את כל החומרות האפשריות. פלטות של שבת הרבה פעמים יש איזו חלה שפה נגעה וזה ממש בעייתי. זה נכון שבדרך כלל משתמשים בפלטה עם נייר כסף, אבל לפעמים הנייר יכול להיקרע. אז פה מה שאנחנו נעשה זה באמת נקפיד על הכול. שזה אומר ניקוי, דבר ראשון ניקוי מאוד טוב. לאחר מכן נפעיל את הפלטה בערך שעה. גם הפלטה של הכיריים זה אותו דבר. כן, בערך שעה עד שזה ממש יהיה חם. אני בנוסף, אם אפשר, אז עושים גם עירוי מכלי ראשון על הפלטה. אם אפשר, צריך להיזהר עם הכניסה של המתכת שם, ובכל מקרה אנחנו נצפה את זה בנייר כסף, שתי שכבות של נייר דק למשל. צריך להיזהר כי נייר כסף, הטמפרטורה שלו כשזה על פלטה אז זה יכול לעלות באמת לטמפרטורות גבוהות מאוד ואז זה יכול להיות מסוכן. מאוד כדאי להיזהר שבדים ודברים כאלה לא יפלו על הפלטה, לא יפלו על הפלטה. דבר אחר, מובן מאליו, שאנחנו לא נשתמש בצונן בכלי שאם זה היה בחם היה צריך הגעלה או ליבון. כן? אז אם יש לי איזה כלי והכלי הוא חמץ, טוב, מה זה משנה? אני אשים בו פירות או אני אשים בו איזה מאכלים בצונן בלי בעיה. זה נכון שיש בעיה טכנית של מעבר

18:40 חמץ, ובגלל זה אנחנו חוששים שמא ישתמש בו באמת לדברים אחרים, ולכן חכמים, לכן הרמ"א אוסר להשתמש, וגם אדמו"ר הזקן, בכלי כזה שלא הגעלנו או לא עשינו ליבון. מחבת של טפלון, מאחר שאם באמת עושים לו ליבון הוא יתקלקל, בכל מקרה אנחנו לא עושים לו ליבון, כי יש כלל שדברים שאנחנו חוששים שיתקלקלו, דברים שמתקלקלים בדרך כלל בליבון, אנחנו חוששים שכשהבן אדם יעשה את הליבון, כן, נגיד שהוא לוקח את הסיכון, אבל הוא לא ייקח את הסיכון עד הסוף. הוא יחשוש ולא יעשה את הדברים טוב. לכן טפלון זה בדיוק נופל בקטגוריה הזו שאנחנו לא מאפשרים מחבתות מטפלון. אז אנחנו נראה באמת טכנית איך אנחנו עושים את ההגעלה הזו. אז ניקח, כשיש לי איזה סיר שאני רוצה להגעיל, זה סיר קטן. יש לי באמת שתי אפשרויות: אני צריך להגעיל אותו בכלי ראשון, או שאני ממלא אותו מים שרותחים וגולשים, או שאני מכניס אותו לתוך כלי ראשון, זאת אומרת לתוך סיר עוד יותר גדול שכבר רותח. כן? עכשיו לזה יש שתי אפשרויות. עכשיו ניקח סכו"מים ודברים כאלה, אז באמת אני צריך לשים אותם לתוך כלי גדול. אז מה אני עושה? אז פה יש באמת שלושה שלבים. דבר ראשון, נגיד שיש לי איזה סיר גדול שאני רוצה להכשיר אותו לפסח, ושוב, לאחר שאנחנו חוששים למיעוט שימוש, כמו שאמרנו, אני מדבר רק על כלי שאני לא משתמש בו ישירות. זה לא כלי שאני צולה בו, זה לא כלי, אה, שאני עושה את זה כדרכו, מה שנקרא, אה, ככה ללא, אה, אה, דבר של מים או של שמן, וגם מחבת שיש בה קצת שמן כדי שזה לא יידבק לדברים, אז זה גם

20:34 נחשב שזה ישירות ולא לצורך בישול. אז אני לא מדבר על דברים כאלה, אפילו לא על דברים שלפעמים אני משתמש בהם, כי אנחנו חוששים למיעוט, אה, למיעוט השימוש, אז רק דברים שאני תמיד משתמש בהם עם מים. אז יש לי את הסיר הגדול שלי שאני לפעמים, אה, מבשל בו מקרונים. קשה לי להאמין שאנחנו מדברים על זה כי אוי געוואלד, מי יכשיר כלי שעושים בו אטריות כל השנה? אבל באמת השנה, אה, הדברים הם, אה, שונים ואנשים שואלים, ולא כולם יכולים לצאת ולקנות וגם כלכלית הדברים יותר קשים השנה, אה, חוששים בהרבה דברים ולכן יש כן מציאות כזו. אז יש לי את הכלי הגדול שלפעמים אני מבשל דברים של חמץ. אז שלב ראשון, קודם כול, כמו שאמרנו, לא מכשירים כלים שהשתמשתי בהם בחמץ בעשרים וארבע שעות האחרונות. על הצד שאני צריך, וואי, זה כבר ערב פסח ושכחתי, ואז תמיד אני יכול להוסיף קצת חומר פוגם בפנים, ואז אני אוכל להכשיר גם כלים שהשתמשתי בהם בעשרים וארבע שעות, אבל זה לא הפתרון האידיאלי כי יש כאלה שקצת מהרהרים על העניין הזה של להכשיר, אה, כלים שזה לא מים. מים עם סבון, מה האפקט שלו, עד כמה הוא מפליט, הדברים האלה הם לא ברורים בכלל בהלכה ולכן זה לא הפתרון האידיאלי לשים, אה, סבון, ועדיף באמת להגעיל ללא סבון, וכשאני בטוח שהכלים שאני השתמשתי בהם הם לא בני יומא. אז אני חוזר, לוקח את הכלי הגדול, קודם כול אני צריך להכשיר את הכלי, אז אני ממלא אותו אחרי שהוא נקי ולא השתמשתי בו עשרים וארבע שעות, אני ממלא אותו מים. המים רותחים, שמתי מים באמת כמעט עד הסוף, עד הסוף המים

22:30 רתחו, אבל לאחר שהתאדו קצת אז זה לא יגלוש. בנוסף, בצד אני מכין מים אחרים או בקומקום או בדבר אחר ואני מוסיף על המים. אני תמיד יכול להוסיף איזה אבן חמה, אבל פה זה יותר קל, אני מוסיף מים רותחים מבחוץ ואז זה יגלוש והכול טוב ויפה. הכלי הזה, אני מוסיף בו, אמרנו שזה מנהג של הרמ"א ואדמו"ר הזקן לשטוף את הכלים לאחר מכן במים קרים, אז אני שוטף במים קרים ומבחינת הכלי הזה אני סיימתי את ה-, את ההכשר שלו. לאחר מכן אני רוצה להשתמש בכלי הזה כדי להכשיר סכו"מים. עכשיו בסכו"מים צריך לדעת, אה, סכינים לכתחילה לא כדאי להכשיר, עדיף באמת להשתמש בסכינים מפלסטיק. כי סכינים לפעמים אנחנו חותכים דברים מאוד מאוד חמים ואז זה ללא מים, ואותם הדברים החמים שהם גוש אז מחשיבים אותם ככלי ראשון ואז זה, זה, זה בעיה ולכן סכינים לכתחילה באמת, אה, לא כדאי להכשיר אותם. אנחנו נדבר עכשיו על, על, אה, בעיקר כפות, כפיות, מזלגות וכדומה. אז אני שוב מילאתי את הכלי, אני מחכה לרתיחה. אדמו"ר הזקן באמת מדגיש שיציאת בועה ב-, ב-, במים האלה זה לא מספיק, אני צריך שיהיו הרבה בועות, שירתח. אחרי שזה רותח אני מכניס את הכפיות, אז איך אני עושה את הכפיות? איך אני אוציא אותם לאחר מכן? אז פה אני צריך להסתדר. לוקחים איזה צבת, אבל אני צריך טיפה לשחרר את הצבת כדי שהכול יהיה באמת, אה, בפנים והכול, אני אוכל להפליט את כל החמץ שבתוך ה-, ה-, הכף או הסכו"ם. אבל אם אין לי את הצבת הזו, תמיד אני יכול עם איזה שקית, אה, רשת או דבר כלשהו לשים כמה סכו"מים, להכניס את הרשת הזו, להזיז

24:41 כדי שבאמת המים ייכנסו איפה שצריך. אז פה אני צריך להיזהר, כמו שאמרנו, שלפני שאני מכניס היו אבעבועות. אם כשאני מכניס האבעבועות מפסיקות, זה לא נורא, כי בהתחלה, במכה הראשונה, כן היו אבעבועות, זה מספיק. אני משאיר את זה שלוש שניות. אם אני משאיר את זה יותר, אז תמיד יש את החשש שזה שוב יפליט את החמץ לתוך הסכו"ם, ולכן אני סופר שלוש שניות, מוציא את זה. אפילו אם זה טיפה יתקרר לאחר מכן זה לא נורא, כי כשזה נכנס באמת היו אבעבועות. מוציא את זה, שוטף את זה בקרים בגלל המנהג שאמרנו, מחכה שזה שוב ירתח ואז אני יכול להכניס את הנגלה הבאה, וככה אני מסיים את כל מה שיש לי להכשיר בכלי הזה. זה הדבר השני. אם עכשיו אני רוצה שוב את הכלי הזה, בדיוק בדיוק כמו שאמרנו עם הקומקום, להשתמש בו גם בפסח אחרי שהוא הפליט את כל החמץ של כל הכלים, אז הוא לא כזה הכי צלול שיכול להיות, אז אני באמת מרוקן את כל המים האלה ואני שוב ממלא ושוב מכשיר את הכלי הזה, הכשר שלישי, הגעלה שלישית, ובזה באמת אני אוכל להשתמש בכל הכלים. כשיש לי כלי ארוך, יש לי כלי ארוך, כן, איך אני עושה את זה? זה לא נכנס. אז זה לא כמו טבילת כלים שאני לא יכול בפעמיים, כי בטבילת כלים צריך שהכלי יהיה כולו מכוסה מסביב, שלא תהיה חציצה. אין פה עניין של חציצה בהגעלה, ולכן אני יכול את הכלי להכניס חצי, להוציא, להכניס את החצי השני ואין שום בעיה, רק שהכל בסוף יהיה במים הרותחים, זה חשוב. כלי פלסטיק אנחנו לא מכשירים. תנור, מנהג חב"ד לא

26:27 להכשיר בכלל. מי שרוצה להכשיר תנור ואין לו ברירה, אז מביאים שאחרי שאני מחמם אותו אני אקח איזו קופסה ממתכת שאני אשים בתוך התנור, ורק בתוך הקופסה הזו אני אוכל לבשל. זה סיבוכים. מי שצריך, ישאל רב, אבל מבחינה הלכתית, ודאי שתנור אנחנו לא מכשירים. מיקרוגל, מיקרוגל אפילו כל השנה לא מכשירים, כי דרך ההכשר של מיקרוגל זה דבר די... יש, יש הרבה מערערים על הדרך שבה אנחנו מכשירים מיקרוגל, ולכן גם מרבני חב"ד לא נותנים בכלל להכשיר מיקרוגל גם כל השנה, אז לא לדבר על פסח, אין אבל מנהג כזה. מדיח כלים, במדיחים יש בפנים חריצים, דברים, אז גם לא להשתמש במדיח כלים לפסח. בפריזר צריך מאוד להיזהר, לפעמים בעיקר כשהפריזר הוא לא חדש, אז יש קרח ותחת הקרח יכול להיות שיש חמץ. לכן צריך להפשיר את הפריזר ולהוציא את כל הדברים, את כל הלכלוך וכל החמץ שיש על המגירות, ובדרך כלל יש, ורק לאחר מכן באמת אפשר לנקות אותו, זאת אומרת אחרי שאני מכשיר אותו, לנקות אותו עם חומר פוגם וזה הכל. לגבי המקרר אז גם, לנקות אותו טוב עם חומר פוגם, מצוין, אבל פה יש איזה דבר שיהיה חשוב. הרי יש כלל בהלכה שכבוש כמבושל. מה זה אומר? אם אני לוקח איזה כלי ובכלי הזה אני אשים מים, ובתוך המים אני אשים חמץ. על אף שכל זה קר, הרי בדרך כלל כדי לבשל אז צריך להיות יד סולדת בו, אבל פחות מיד סולדת בו זה לא מבשל שום דבר. אם אני שמתי בשר וחלב על האש בטעות או בכלי, במחבת, בסיר אני שמתי חתיכת גבינה וחשבתי שזה חלבי, וזה לא הגיע ליד סולדת בו, אני

28:37 מוציא את זה, בסדר? נו, אני שוטף וזה הכל. אני לא צריך לעשות הגעלה ולא שום דבר. אבל יש מקרים שבאמת, כמו שאמרנו, כבוש כמבושל, שהדברים הם קרים ועם כל זה אנחנו מחשיבים שהיה בישול לכל דבר. אז שוב, אם יש לי איזה כלי, איזו כוס ששם היו מים, בעשרים וארבע שעות היה בתוך המים גם חמץ, אז פשוט המים האלה הם הבליעו לתוך הדפנות של הכלי את החמץ. עכשיו מה כן יכול להיות בתוך מקרר? הרי למטה במקרר יש את הקופסאות האלה מפלסטיק ששמים את הירקות. עכשיו לפעמים יש מים שנוזלים, יש מים שנוזלים. אז נגיד שיש מים שנזלו ככה במגירות של הירקות ויש גם חמץ שנפל, וזה נשאר עשרים וארבע שעות, כי לא כל עשרים וארבע שעות אנחנו מנקים את המקרר, אז יש שם בפלסטיק, בדפנות, חמץ שנבלע. לאחר מכן נגיד שבפסח יש לי ירקות שם והירקות הם בפנים, בתוך הפלסטיק הזה, ויש גם מים שנופלים, אז הירקות האלה עם המים הם היו במגע עם הדפנות, ואחרי עשרים וארבע שעות שוב זה יוכל להפליט את החמץ. ויש באמת חומרה גדולה בפסח, אבל אפילו חמץ שאחרי עשרים וארבע שעות, שמעיקר הדין בוודאי זה לא אוסר, אנחנו אוסרים בתכלית האיסור. ולכן יש לי פה איזו בעיה במקרר שהרבה לא חושבים עליה. ולכן ודאי ודאי זה מה שאמרתי, זה לא רק לאותם כלים מפלסטיק, זה לכל המשטחים שזה יכול להיות. לכן את המשטחים אחרי שאנחנו מנקים צריך לצפות את הכל, כן? בנייר, בנייר כסף, כל אחד איך שירצה. שיניים תותבות. שיניים תותבות זה טיפה מסובך. אם אפשר באמת כל אחד יודע על השיניים התותבות

30:34 שלו, אה, מה בדיוק ה, ה, החומר, אם הם טובים ופחות או יותר. אם אפשר להגעיל אותם, ושוב, זה אני לא לוקח שום אחריות, אה, מבחינת מה שיקרה לשיניים תותבות. כל אחד צריך להכיר את חומרו, את השיניים התותבות שלו. אז אם לשיניים תותבות ששיניים, שיניים, אז נעשה באמת, אה, הגעלה בכלי ראשון, מצוין. אבל בדרך כלל זה עלול באמת, אה, לקלקל את זה. אפשר להוציא את הכלי מהאש ולחכות שהטמפרטורה תרד. בזה אנחנו לא נדרוש, אה, שזה יגיע למעלות שזה, אה, שתהיה הרתחה, הרתחה אולי לפני כן, אבל בינתיים, אה, הרב יורקא בשל[?] כותב שהוא היה מגעיל ב, ב, הוא מגעיל אל ה, אה, עושה הגעלה של שיניים תותבות בטמפרטורת מים של שבעים מעלות. יש מי שמתיר אפילו בכלי שני. כל אחד באמת במקסימום שהוא יודע ש-ש-שזה אפשרי. אבל אני אומר, במקסימום אז הכל מותר, כי אם בנוסף אנחנו גם נזהר. הרי בערב פסח ודאי שצריך לשטוף ולהוציא ככה עם קיסמים ולהוציא את כל החמץ. אבל אם ניזהר שכל הפסח אנחנו לא נשתה, לא נאכל שום דבר שהיד סולדת בו, לא, אה, שתייה שהיד סולדת בה ולא פשטידות ודברים כאלה, ואנחנו נחכה, כן? זה לא אומר לאכול ככה, כי זה שורף באמת. אנחנו נחכה שזה יירד מארבעים וחמש, ארבעים ושלוש מעלות, וזה כבר חם מאוד, אז זה יהיה מצוין. אז אם נעשה גם את מה שאמרנו, את ההגעלה הכי טובה שיכולה להיות, וגם את הזהירות הזו, אנחנו עושים גם מי שאין לו שיניים תותבות, אה, הצעירים שבינינו, אז גם את הפה. הרי בדרך כלל החומר של השיניים שהקדוש ברוך הוא נתן לנו, אז זה חומר שבאמת לא בולע. זה

32:49 חומר נפלא, אבל בדרך כלל מרוב סוכריות שאוכלים אז יש כל מיני חתיכות מתכת בתוך הפה, והדברים האלה הם כן בולעים. ולכן אנחנו נעשה איזו שטיפה, גם בעשרים וארבע שעות לפני שאני עושה את זה, כדי שאני לא אוכל ולא אשתה דברים שהיד סולדת בו, ולאחר מכן בערב פסח, לפני שהזמן של סוף אכילת חמץ, עם מים הכי חמים שאני רגיל להשתמש בהם. צריך להיזהר בכל זאת לא לשרוף את הפה, וככה נעשה מה שצריך עם המים, וזה אנחנו נכשיר את אותן מתכות שיש לנו בפה. לגבי טבעת של אישה, טבעת של אישה זה באמת חשוב, כי לאישה בדרך כלל יש לה את הטבעות שלה, והיא נוגעת בכל מיני דברים שהם מאוד חמים ולפעמים גם נכווית קצת. אז הטבעת הזו, אם היא נגעה באיזו חלה שהיד סולדת בה, אז הטבעת הזו בלעה, ולאחר מכן אם בפסח שוב היא תיגע, הטבעת, באוכל שהיד סולדת בו, אז שוב זה יפלוט ותהיה בעיה. ולכן או שעושים הגעלה על הטבעת, או אם יודעים או שחוששים שהטבעת תתקלקל, אז לפחות לפני שהיא תשתמש בדברים שהיא במטבח שהיד סולדת בהם, אז האישה תוציא את הטבעת. כשמוציאים את הטבעת כדאי לשים את זה תמיד באותו מקום, שלא לחפש את הטבעת ככה כמה שעות לאחר מכן, שזה פתאום נעלם ואבד בפח. אז להיזהר. לגבי שולחנות, הרבה אנשים ככה שואלים אם צריך להגעילו. הרי מה, מה, מה, מה העיקרון? הרי זה נכון שאני לא אחמם דברים על השולחן, אבל תמיד אני חושש שיהיה איזה מגע בין האוכל לבין השולחן. ולכן אם אפשר, אם זה לא שולחן שיתקלקל, אז ודאי שעירוי מכלי ראשון זה יהיה טוב. אבל בכל

34:58 מקרה, בכל מקרה אנחנו נצפה את השולחן, כך שמי שלא רוצה לקלקל את השולחן שלו, בסדר גמור, אין שום בעיה. אבל מה שכן, אחרי שמנקים טוב טוב טוב את השולחן ורואים שאין שום פירורים וסדקים וכל הדברים האלה, צריך יהיה לצפות את זה או בנייר או במשהו מפלסטיק בשתי שכבות או בנייר כסף עבה, אבל בצורה כזו שהדבר הזה לא יוכל לזוז. אז נייר כסף עבה, למשל, ועוד נייר דבק בצורה כזו שזה לא יתגלה, אז זה באמת הדבר הכי טוב שיכול להיות.