הכנת מאכלים מיום טוב לחול - הרב אייל פלד שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 שלום וברכה לכל הצופים היקרים. אנחנו בהלכות יום טוב. אה, יש, אה, הלכה חשובה מאוד שקשורה ליום טוב, ונוגעת גם כן, אמ, בעיקר כשיש שני ימים, יום טוב או יום טוב ושבת וכולי. אמ, זה נקרא איסור הכנה. גם בשבת יש את האיסור הזה, שאסור להכין משבת ליום חול, ואסור להכין מיום טוב לשבת, מיום טוב ליום חול, מיום טוב ליום טוב. האיסור הזה זה גם קיים גם בשני ימים טובים של ראש השנה, למרות שאנחנו מחשיבים אותם כקדושה אחת. נוגע לביצה שנולדה ביום טוב, אבל אדמו"ר הזקן כותב לנו בסימן תק"ג שזה לחומרה, זה נוגע לחומרה. לחומרה אנחנו מחשיבים אותם קדושה אחת, אבל לא לקולא. זאת אומרת, אנחנו לא יכולים להגיד ששני ימים טובים של ראש השנה זה נחשב יום אחד, זה קדושה אחת, ומותר להכין מיום טוב לחברו, אלא גם בשני ימים טובים של ראש השנה נוהג איסור הכנה. איסור הכנה, כשמדובר במלאכות דאורייתא זה איסור דאורייתא. מותר לי לבשל לצורך יום טוב, אבל לא לצורך יום חול. אז אם אני מבשל ביום טוב לצורך יום חול או ליום טוב למחרת זה איסור דאורייתא. אבל האיסור של ההכנה הוא לא רק במלאכות. איסור הכנה זה גם בדברים שהם-- אין בהם שום, שום, אה, קשר למלאכה. כל מיני, אפילו טרחה, כל מיני סוגים של פעולות, של פעולות שיש בהם קצת טרחה אפילו, שהן נעשות לצורך היום למחרת, לצורך יום חול או לצורך יום טוב אחר, הן אסורות. הן אסורות מדרבנן, זה איסור הכנה. אמ, גדר מעניין שקיים ביום טוב שמתייחס אליו רבי עקיבא איגר זה ה-הזמן הזה של בין השמשות. אנחנו נמצאים בין יום טוב, יש לנו יום טוב

02:17 דובר 2 אחד, אחרי זה יום טוב אחר או יום חול. אנחנו נמצאים בבין השמשות של מוצאי היום טוב. ופה לכאורה, ככה רבי עקיבא איגר רוצה לראות את זה, אם אני עושה מלאכה או שאני עושה איזושהי טרחה או איזושהי הכנה בבין השמשות, אפילו שאני עושה את זה לאותו, לאותו רגע, אני רוצה להכין איזשהו, למשל, נגיד אני רוצה ל-ל-לרחוץ את הכלים, אני רוצה להשתמש בהם עכשיו. רוצה לרחוץ את הכלים, להשתמש בהם עכשיו. היות ובין השמשות זה ספק יום ספק לילה, אז הוא רוצה, הוא רוצה ככה לבוא ולהסתכל ולראות ולחשוב שכשאני עושה מלאכה בבין השמשות, לא מלאכה, הכנה, שאני עושה אותה בבין השמשות, אז אני לא יכול לדעת. אני, יכול להיות שעכשיו שעשיתי את ההכנה הזאתי זה היה יום, אבל רגע אחר כך זה כבר לילה, זה כבר שייך ליום טוב השני. אז אני הכנתי מיום טוב ליום טוב או מיום טוב לחול וכולי. אז הוא רוצה לאסור את זה. זה שיטתו של רבי עקיבא איגר, זה באמת חידוש מעניין, אבל למעשה לא מחמירים בזה, בטח לא במלאכות דרבנן ובטח לא בסתם עניינים של הכנה, ולכן למעשה לא חוששים ל-לבעיה הזאתי. אותו דבר גם כן אם אני רוצה, למשל, לבשל בלילה לצורך מחר, שלא, אני לא יכול לבוא ולחשוב, כאילו, אפילו אם אני יכול לבשל למחרת, יש לי פה תלל יום טוב, אני יכול-- למחרת אני יכול גם כן לבשל כדי-- לצורך סעודת הבוקר, שהיא כבר סעודה קצת מאוחרת. א-אף על פי כן, אין בעיה לבשל בלילה לצורך יום המחרת, כי זה הכנה ביום טוב ליום טוב. זה לא הכנה מיום טוב לחול או ליום טוב אחר. אז אין את הבעיה

04:09 דובר 2 הזאתי, זה בסדר. יש שאלה, האם אני יכול לעשות הכנה מיום טוב ליום טוב חברו? למשל, אני רוצה לעשות הכנה מיום טוב מיום ראשון של יום טוב של סוכות לשמיני עצרת. האם זה גם כן נקרא מכין מיום טוב לחול וכדומה או לא? דרך אגב, מה שאנחנו דיברנו על שני ימים טובים של ראש השנה, אז הבעיה היא כן, הבעיה גם מצד הספק הזה שאולי למחרת זה יום חול. אה, אנחנו לא יודעים איזה יום טוב, איזה יום חול. למרות שהיום בימינו קביעת הלוח שלה זה אנחנו כן יודעים, אבל האיסור הוא נשאר. אז אני עדיין יש לי את הבעיה של להכין מיום טוב לחברו, אבל פה כשמדובר על שני ימים טובים בוודאות יש לי את היום הראשון של חג הסוכות. אחרי זה שמיני עצרת או יום ראשון של חג פסח ואני רוצה להכין לשביעי של פסח. אז יש פה את השאלה אם אני פה. אין פה את הבעיה כי זה לא מכין מיום טוב לחול או שעדיין יש פה את הבעיה כי יש ימי חול באמצע שאני יכול בהם להכין בעצם ליום טוב השני? אז אם כן, יש כאלו שרוצים לומר ששער הציון במשנה ברורה הוא מסתפק בזה. יש לו באמת, הוא מעלה את הספק הזה, הוא לא מכריע. אבל יש פוסקים חשובים שאוסרים את זה. התרומת דוד כותב שזה אסור. תרומת דוד פוסק חשוב והוא כותב שזה אסור ויש מי שמביא תוספתא, שמהתוספתא במסכת שבת פרק י"ג הלכה י"ט מוכח בבירור שזה אסור. ככה התוספתא אומרת: מדיחין כלים בשבת לאותה שבת, אבל לא משבת זו לשבת אחרת. אז אתה רואה מפורש בתוספתא שזה אסור וכך באמת צריך

05:53 דובר 2 לעשות. אמרנו שמותר להכין אמנם מהלילה לבוקר וכולי, אבל אם אני רוצה להכין איזושהי הכנה, איזושהי סעודה או משהו כזה ביום, אבל זה משהו שנדרש משך זמן. זה לוקח זמן, ההכנה הזאת, להכין סעודה להרבה אנשים וכדומה, לסדר אולם שלם וכדומה. אז אם אני משער לעצמי שזה יימשך ואני לא אוכל ליהנות עוד באותו היום מההכנה, אז הביאור הלכה אומר שזה אסור. הביאור הלכה אומר שזה יהיה אסור. אז צריך לשים לב. אם אני מתחיל בעצם את ההכנה ביום, בשעות היום, ואני מתכנן כן להשתמש בזה בשעות היום, אבל אם זה יכול להימשך ולהגיע למצב שאני לא אוכל ליהנות באותו יום מההכנה שעשיתי, אז זה גם כן יהיה אסור. ככה כותב הביאור הלכה. עכשיו אנחנו נדבר על... יש איזשהו היתר שהוא מובא בשם החיי אדם, בשם המהרש"א. קודם כול הם מדברים על מצב של שעת הדחק. בשעת הדחק הם כותבים שמותר לעשות דבר, מותר הכנה שאסורה רק משום טרחה, משום מלאכה לא. אבל דבר שאסור רק משום טרחה, אז זה יהיה מותר בשעת הדחק. ככה הם רוצים לומר. זה ההיתר שלהם, שמותר לעשות הכנה שהיא רק אסורה משום טרחה, לא משום מלאכה, אז מותר לעשות אותה בשעת הדחק. בוא ניקח דוגמה אולי, שאולי קצת יכולה לעזור לנו. אולי דרך זה גם כן נראה עוד כל מיני כללים. שאלה מאוד מצויה בנוגע להוציא מאכל מהמקפיא. האם אני יכול להוציא מאכל מהמקפיא לצורך יום חול? לצורך יום טוב שני או יום טוב הנוסף שיש? האם זה אפשרי? יש פה כמה פרטים שצריך לשים לב אליהם, שהם יכולים להתיר לנו את הפעולה הזאת. בשבת אומרים שאם

08:07 דובר 2 אני מוציא אותו מהמקפיא והוא יוכל להפשיר לפני שתצא השבת, אז זה אפשרי. אם לא, אז לא. ביום טוב אנחנו יכולים להסתכל פה על כמה צדדים. דבר ראשון, יש כאלה שטוענים שהצלה מהפסד זה מותר. אם לא, זאת שיטה, זה החידוש של המהרש"א. המהרש"א בא וטוען שיש לו מין כזה יסוד. הוא אומר: מה שאסרנו הכנה זה כשאני רוצה להרוויח על ידי ההכנה הזאת, שאני לא אעשה את זה בלילה. אני רוצה לסדר את הבית, להביא כלים, להביא יין, להביא כל מיני חפצים, ואז אני עושה את זה עכשיו כדי שכבר בלילה כבר יהיה מוכן ואני אחסוך מעצמי את הטרחה הזאת. זאת אומרת, זו הבעיה באיסור הכנה. אבל אם מדובר פה על מצב שזה פשוט יכול להיגרם הפסד, זה לא שאני רוצה לחסוך טרחה, זה פשוט ייגרם הפסד אם אני לא אעשה את זה עכשיו, אם אני אחכה למוצאי היום כדי לעשות את זה, אז יכול להיגרם לי הפסד. אז הוא אומר: הצלה מהפסד היא מותרת, אבל רק מה? הוא אומר שזה מוגבל לטרחה? לא, לא. אם זה לא נעשה בטרחה מרובה, מדובר על טרחה רגילה, לא טרחה רצינית מדי, ומדובר פה על להציל משהו מהפסד, זה יהיה מותר. אז אפשר לקחת... איפה הוא לומד את זה? גם כן מהלכה מעניינת. לכן אנחנו אומרים אפילו בשבת שמותר לי לטלטל כלים שמלאכתם להיתר, מותר לי לטלטל אותם אפילו מחמה לצל. אז מה מדובר פה? שהכלי עומד בשמש והוא יכול להינזק. אני רוצה להציל אותו מהפסד ולהכניס אותו הביתה. לכאורה אני עושה פה הכנה משבת לחול. הרי זה כלי שאני לא אשתמש בו. לא, לא, אף אחד לא

09:55 דובר 2 אמר שזה דווקא אם אני רוצה להשתמש בו. אפילו אם אני רק אשתמש בו ביום החול, גם כן מותר לי במוצאי שבת וכדומה. אז מה אתה רואה מזה? שהצלה מהפסד, אם זה לא כרוך בטרחה מרובה, זה מותר. אז ככה רוצה לדון גם בנוגע ליום טוב. אז אם אנחנו ניקח את זה להוציא מאכל מהמקפיא, נוכל לומר גם כן, אני... יש פה גם כן איזשהו סוג של הפסד, כי אם אני אחכה למוצאי שבת ורק אז אני אוציא את המאכל מהמקפיא, אז אני אצטרך לדחות את הסעודה באיזו שעה או שעתיים, והילדים ילכו לישון והאורחים לא ירצו לבוא וכולי וכולי. יש פה גם כן אפקט של הפסד, והוא מתיר את זה. זה צד אחד להתיר. יש עוד כלל שהחיי אדם מביא אותו, שהוא טוען שהולכה והובאה, אז אם זה נעשה לצורך היום טוב, הוא טוען שזה מותר. הוא מדבר על להביא יין ממקום למקום. אני רוצה להביא יין או להביא, יכול להיות, דברים אחרים, מצרכי מזון אחרים שאני רוצה להביא אותם לבית כדי להכין אותם לסעודה שנערכת בלילה במוצאי היום טוב. אז הוא אומר שזה מותר. הוא אומר שזה מותר. זה לא, זה לא סוג של טרחה. זה נעשה לצורך היום טוב. הוא מתיר את זה. עוד פעם, היסוד שלו זה הולכה והובאה. הולכה והובאה מותר. לא התרנו לסדר, להכין, לנקות, לעשות וזה, אבל להוליך, להביא דברים ממקום למקום, ככה רוצה לומר, זה יהיה מותר אם זה נעשה לצורך יום טוב, יש בזה צורך וכולי. אז הוא טוען שזה יהיה מותר. זה צורך מצווה, אחרי הכול מדובר פה על ההיתר הזה. הוא באמת יהיה רק מיום טוב ליום טוב, כי

11:36 דובר 2 הסעודה של היום טוב הבא היא צורך מצווה. סעודת מצווה זה. יש פה צורך מצווה, אז הוא מתיר את זה. יש יסוד לדברים האלה גם, אפשר לשמוע את זה גם כן מהאלטער רבי. באחד המקומות יש לזה יסוד. אז אותו דבר גם פה. בוא ניקח עכשיו להוציא דבר מהמקפיא. היות וזה מדובר על להעביר ממקום למקום, להעביר את זה, אז גם אפשר לסמוך גם על ההיתר הזה. זה גם סוג של עוד צד להקל בזה. דבר נוסף שגם כן יש מקום לדון פה ולצדד להיתר, היות ואין כאן מעשה בידיים. זאת אומרת, זו פעולה שנעשית דרך ממילא. אני מוציא את זה אמנם מהמקפיא, אבל סוף כל סוף ההפשרה שלו אני לא עושה אותה בידיים, זה נעשה אוטומטית. אז היות ואין פה מעשה בידיים, אז זה יהיה לכאורה מותר. גם רוצים לדמות את זה לבשר ש-ש-שאנחנו יודעים שבשר שעבר עליו שלושה ימים אז אי אפשר כבר למלוח אותו, אלא אם כן אני שורה אותו במים. אז השערי תשובה אומר שאפשר לשרות אותו ביום טוב. אז זה גם כן סוג של כזה דבר שאני לא עושה פה בידיים פעולה, זה נעשה בדרך ממילא. אז אותו דבר, הוצאת מאכל מהמקפיא, גם יש פה מקום להלביש גם את ההיתר הזה שאין פה מעשה בידיים. יש עוד היתר חשוב שגם כותב אותו השמירת שבת כהלכתה, הוא לומד את זה גם כן מהמהרש"א. הוא מדבר על החזרת דבר למקומו. אומר השמירת שבת כהלכתה, אומר איזשהו גדר יסוד גם כן חשוב בנוגע להלכות האלה. אומר, כל פעולה שגרתית שהיא נעשית כדבר שבשגרה, בן אדם לא חושב על התועלת, אלא זה דבר שגרתי. אתה

13:25 דובר 2 לוקח את החפץ, אתה מחזיר אותו. זה בדרך כלל להחזיר דברים למקום. זה דברים שנעשים ככה באופן אוטומטי, בלי לחשוב שזה על ידי זה אני אוכל אחרי זה, זה ייתן לי זמן, זה ייתן לי זה. זה נעשה בצורה שגרתית ואוטומטית, אז הוא טוען שזה אפשר, ולכן אפשר להחזיר את הטלית הביתה למרות שאתה לא משתמש איתה עכשיו ביום טוב. אתה מחזיר אותה, אתה תשתמש איתה רק ביום חול וכדומה. אבל היות וזו פעולה כדבר שבשגרה ואדם לוקח חפץ איזשהו ומחזיר אותו בחזרה, אז הוא לא רואה בזה איסור של הכנה. אותו דבר גם להחזיר מאכלים למקרר, למקפיא גם כן. הרבה פעמים שואלים אם זה אפשרי להחזיר למקרר, למקפיא, אז לפי היסוד הזה אין עם זה בעיה. זו פעולה, זה דבר שגרתי שמחזיר דברים למקומם, אז זה בסדר. אז זה היסודות שאפשר להקל בנוגע לאיסור הכנה. אז בוא נסכם שאנחנו מדברים על הצלה מהפסד. אז יש מקום להתיר אם זה לא כרוך בטרחה מרובה, כשאנחנו מדברים רק על להוליך ולהביא. גם כן יש מקום להקל כשמדובר בצורך מצווה, לצורך היום טוב, לצורך מצווה. כשמדובר על הכנה שהיא לא נעשית על ידי מעשה בידיים אלא נעשית בדרך ממילא, גם כן אפשר להקל במקום הצורך. להחזיר דברים למקומם גם כן אפשר להקל. הצעת המיטות: בנוגע ללהציע את המיטה, לסדר אותה, לפרוש עליה סדין, שמיכה וכולי. אז הנה גם זה, אי אפשר לעשות את זה. זה לא, אני לא מחזיר פה משהו למקומו ולא, אבל אני פשוט עושה פה איזשהו סדר. אז להחזיר, לשים את המצעים האלה על המיטה לצורך הלילה, זה יהיה אסור. אבל יש פה עוד כלל שצריך לשים לב

15:09 דובר 2 אליו הרבה פעמים. הסידור, כל סידור שהוא, הוא יכול להועיל לי גם ביום טוב עצמו. אם הבית מבולגן, המיטות לא מסודרות או שיש אורחים וזה לא נעים וזה נראה לא יפה וזה לא מכבד את השבת, לא מכבד את היום טוב, אז יהיה מותר לי להציע את המיטות האלה גם ביום טוב עצמו. לסדר, לסדר את הבית ליום טוב שני גם מותר. גם כן כותב נטעי גבריאל, גם כותב שאפשר לסדר את הבית לצורך היום טוב שני. סוף כל סוף, זה שהבית מסודר זה לכבוד היום, זה לכבוד היום טוב, אז אפשר גם לסדר את הבית לצורך היום טוב שני. כך הוא כותב במפורש שזה אפשרי. לקפל בגדים. אז הנה עוד פעם, אם אני, יש לי ערימה של בגדים וזה נראה לא טוב, זה נראה לא יפה, זה נראה לא מכובד ליום טוב ולשבת שהבגדים מתפזרים ככה בבית, אז אני יכול לקפל אותם אם זה כסדר, אם זה לא כסדר, זה תלוי בסוג של הבגדים וכולי. זה כבר הלכות שקשורות לשבת. אבל עצם העניין הזה של קיפול היא תהיה מותרת אם זה בשביל לסדר את הבית שייראה יפה, שיהיה מכובד ליום טוב. אבל אם לא, אם זה נמצא באיזושהי פינה, זה לא מפריע לאף אחד, אז אסור לי לקפל. אפילו אם אני לא רוצה לקפל כסדר הקיפול הראשון, אני לא יכול לעשות את זה. זה הכנה ואסור. להחזיר ספרים לארון, אז גם כן אני יכול להתיר את זה מצד שני סיבות, גם מצד שזה דבר שבשגרה, כמו שאמרנו בשם השמירת שבת. אני לוקח ספר, משתמש, אני מחזיר אותו. זה דבר שנעשה באופן אוטומטי בלי לחשוב הרבה, אז

16:46 דובר 2 זה יהיה אפשרי. חוץ מזה שזה גם כבוד הספרים שהם יהיו בארון, זה לא מכובד שספרים יתפזרו ככה על השולחן, אז לכן זה מכבוד הספרים להכניס אותם, לסדר אותם בארון. להלביש בגדי שינה לילדים, גם זה מסוג השאלות ששואלים הרבה, אז אפשר להלביש בגדי שינה לילדים אם זה לא סמוך ללילה. אם אני עושה את זה בכמה שעות לפני הלילה וככה מלביש את הבגדים לילדים, וככה תוך כדי זה בסוף הם נרדמים באיזשהו שלב, זה גם אפשרי. זו פעולה שגרתית, פעולה אלמנטרית נעשית בשביל הילדים שירגישו נוח ויהיו מוכנים לשינה. זה גם אפשרי אם זה לא נעשה סמוך ללילה. מביאים את זה גם בשם האגרות משה, את ההיתר הזה. יש דבר מעניין שלא שמים לב אליו אולי כל כך, אבל בנוגע לטבילה מיום טוב לשבת, אנחנו יש בזה איזשהו דיון, אפשר להגיד, או דעות בנוגע לחיוב לטבול. יש לי יום טוב ואחריו שבת. אז בהלכות טבילה אדמו"ר הזקן כותב שהקדושה של השבת יותר נעלית וצריך טבילה בשביל להכניס את הקדושה של השבת. אבל בוא נניח שמחוץ לעניין אם צריך לטבול או לא, אבל יש כאלה שרוצים להגיד שזה גם הכנה. אתה טובל ביום טוב לצורך שבת, זה הכנה מיום טוב לשבת, יכול להיות בעייתי. אם אתה טובל מיום טוב לצורך יום טוב שני, יום טוב הבא, שני ימים טובים של ראש השנה, אז השאלה אם זה מותר מצד הכנה. יש כאלה שרוצים להגיד שזה אסור. אז למעשה כשמדובר על שבת ויש לך עירוב תבשילין, אם אתה עושה עירוב תבשילין, ובכלל עירוב תבשילין מתיר את כל ההכנות האלה, למרות שיש כאלה שרוצים לומר שעירוב תבשילין מתיר רק

18:49 דובר 2 לבשל. אבל למעשה אדמו"ר הזקן פוסק שזה מתיר גם כן שאר הדברים. תקכ"ז, תקכ"ח. אדמו"ר הזקן פוסק שעירוב תבשילין מתיר גם כן את שאר הדברים, גם הדחת כלים וכו', כמו שנדבר בהמשך. אבל העירוב תבשילין מתיר לי גם את הטבילה הזאת בפשטות. אבל אם נניח שמדובר על מצב שבן אדם לא עשה עירוב תבשילין, או שזה לא בין יום טוב לשבת, שאין עירוב תבשילין, אז במקרים הללו באמת צריך לשים לב. ראיתי באחד הקבצים שהוא מדבר על זה והוא סובר באמת להחמיר שהטבילה הזאת זה הכנה, ולכן הוא מציע שתי אפשרויות: או שתטבול בלילה, ממש בלילה, או לקבל על עצמך את השבת כבר לפני זה, לקבל על עצמך את השבת לפני הטבילה. אז אתה בעצם טובל לשבת. אתה כבר נמצא בתוך שבת, אתה מקבל על עצמך את השבת. זה כבר כאילו אתה נמצא בתוך שבת. בנוגע להדחת כלים, אז הדחת כלים אנחנו גם כן יכולים להגיד שזה גם כן כרוך באיסור הכנה. אני מדיח את הכלים, אם זה מדובר בסעודה של הלילה שאני רוצה להדיח את זה לצורך סעודת היום, אז אין את הבעיה. אף על פי שיש לי כלים נקיים בארון, בכל זאת זה מותר. אני רוצה להשתמש בכלים האלה. אני יכול להדיח אותם לצורך הסעודה של מחר. למרות שיש מי שרוצה להחמיר, אבל בפשטות זה בסדר, זה אפשרי. אבל אם מדובר על כלים אחרי סעודה של הבוקר, שאני יודע שאני לא הולך לאכול עוד סעודה, אז אסור לי להדיח אותם כדי שאני אוכל להשתמש איתם ביום חול או ב-או ביום השבת או ביום טוב וכולי, ביום טוב השני וכולי, אז יהיה אסור לי להדיח אותם לצורך

20:38 דובר 2 כך. אבל הנה פה גם כן אותו עיקרון חוזר על עצמו. אם נהיה מצב שה-המטבח מלא בכלים וזה לא נעים ויש זבובים וזה... יש ריחות לא נעימים וכולי, וזה לא מייפה את ה-את היום טוב וכולי, אז כן, יהיה אפשר לי להדיח אותם כדי לשמור על הכבוד של היום, על הכבוד של היום טוב. זה במקרה שאני רוצה להדיח אותם, אבל אם אני לא רוצה ממש להדיח, אני רוצה לשרות אותם במים כדי שלא יידבק הלכלוך. השולחן-- השמירת שבת רוצה לעשות חילוק. אם זה לכלוך שכבר יבש וכבר נדבק ממש, והוא רוצה להשרות את זה. אבל לכלוך שהוא טרי, אז אפשר לשרות את ה-את הכלים כדי, כדי למנוע מהלכלוך להידבק. אם זה כבר נדבק, אז כאילו הוא טוען שאתה פה ממש, אתה שוטף, אתה ממש עושה פה פעולה, אבל כשאתה משרה אותם ככה במים שהלכלוך עדיין לא נדבק, אתה רק מונע מהם להי-להידבק, אז זה יהיה בסדר, אין עם זה בעיה. אפשר גם כן לשפוך מים חמים, זה עוד הלכה שגם כן תקפה דווקא ביום טוב. שאני יכול לשפוך מים חמים, אה, כדי, כדי שהכלי יהיה ראוי לשימוש. אז אם אני מדבר ביום טוב עצמו, אז אני יכול לשפוך מים חמים, להמיס שמה את השומנים וכולי. למה? כי ההמסה של השומנים זה איסור מוליד, ואיסור מוליד מותר לצורך אוכל נפש. אז אדמו"ר הזקן גם פוסק, אה, סימן תקי"א סעיף ז'. הוא כותב שמוליד מותר לצורך אוכל נפש, אז לכן לשפוך מים חמים על השומנים האלה כדי להמיס אותם, שיש בזה בעיה של מוליד, זה יהיה מותר אם זה נעשה לצורך אוכל נפש, לצורך האכילה זה יהיה בסדר, זה יהיה

22:36 דובר 2 מותר להכניס למדיח את הכלים, אז גם כן אותו רעיון. אם אני רוצה להכניס אותם סתם ככה למדיח אני לא יכול. אבל אם הבית מלוכלך וזה כמו שאמרנו שזה נראה לא יפה, אני רוצה להכניס אותם למדיח כדי לשוות לבית מראה נורמלי שכמו שצריך להיות ביום טוב, אז אני כן אוכל להכניס אותם למדיח. יש עוד הלכה חשובה מאוד בנוגע לאיסור הכנה. אנחנו מדברים על, אה, על מצב של שאני רוצה נגיד, פה עכשיו אנחנו מדברים על מלאכה ממש, אפילו לא, לא סתם הכנה, על מלאכה ממש. אני רוצה למשל להכין אוכל. אוכל-- עכשיו אם אני רוצה להכין את זה רק ליום טוב, לעכשיו, שאני נמצא לסעודה העכשווית, מספיק לי כמות מסוימת, אבל אני רוצה להכין כמות גדולה יותר כדי שאני אוכל גם כן למחרת להשתמש עם זה בכמות הנוספת הזאתי. אז אדמו"ר הזקן כותב מפורש בסימן תק"ג. אז אדמו"ר הזקן עושה חילוק כזה. הוא אומר אם אתה מוסיף בסיר לפני שאתה שם את הסיר על האש, אז אין עם זה בעיה, כי אתה לא מרבה במלאכה לצורך יום חול. אתה עושה את זה בחד טרחא. זאת אומרת ב... כן, מה שנקרא בחדא מחתא, אתה מכניס שמה עוד חתיכות בשר, עוד ירק, עוד זה, עוד זה. אחרי זה אתה שם את זה בבת אחת על האש. לא עשית פה שום מלאכה לצורך יום חול, אז הוא מתיר את זה, הוא אומר שזה מותר אפילו לצורך יום חול זה מותר. אותו דבר זה יכול להיות קיים גם כן במים שאני ממלא במיחם. אז אני יודע עכשיו בשביל מה שנשאר לי ביום טוב אני צריך כמות מסוימת של מים. אני רוצה

24:19 דובר 2 למלא אבל את כל המיחם כדי שיהיה לי גם למחרת וכדומה. אז גם אומר אדמו"ר הזקן זה יהיה מותר, זה יהיה בסדר, זה יהיה מותר. כן, אבל יש עוד מצב שזה נקרא, אבל אדמו"ר הזקן אומר שכל זה זה בתנאי שאני לא אומר במפורש. אני לא יכול לבוא ולהגיד במפורש, או אני עכשיו מוסיף עוד כמות, או שאני אומר לאחד מבני בית: תוסיף עוד, עוד שיהיה גם לצורך יום חול, לצורך מוצאי היום טוב וכולי. זה אסור. אני יכול לעשות את זה בלי להגיד בפה במפורש שזה לצורך החול ולצורך המחרת. יש עוד היתר שהוא שנוי קצת במחלוקת, אבל אפשר להשתמש בו במקרה הצורך. זה נקרא הערמה, בישול בהערמה. אז ככה, אני לא צריך עכשיו לאכול בכלל. אני לא צריך עכשיו לאכול ביום טוב הזה בכלל. רק מה, אני רוצה לבשל לצורך מחר, לצורך מוצאי היום טוב ולצורך היום טוב הבא. יום טוב שני של ראש השנה וכולי. ואני עושה הערמה. אני אומר אני אוכל קצת מהמאכל הזה כדי שזה יהיה כאילו אני בישלתי לצורך יום טוב חלק מהמאכל, ואת התוספת זה כמו שאמרנו, זה מותר אם אני לא עושה את זה אחרי שהסיר מונח על האש, אלא אני עושה את זה לפני כן. אמרנו שזה מותר להוסיף כמות אז אפילו לצורך אחרי היום טוב, היום טוב השני. אז מצב כזה זה באמת יהיה, זה יהיה מותר. אבל השאלה אם אני יכול להערים, האם אני יכול לבוא ולעשות כאילו, מה זה כאילו אני, אני, אני. אני בעצם לא רוצה לאכול, אבל אני, אני, בכל זאת אני אומר אני אוכל קצת מהתבשיל הזה כדי שיהיה מותר לי להוסיף בכמות לצורך

26:08 דובר 2 המחרת. אז אומר אדמו"ר הזקן שיש דעה באמת שמתירה את זה, אבל עוד פעם זה יהיה מותר, גם אם אנחנו מתירים, זה יהיה מותר רק לצורך יום טוב שני בלבד, לא לצורך יום חול. הערמה כזאת לא מותרת לצורך יום חול, אבל לצורך יום טוב שני זה כן יהיה מותר לעשות את ההערמה הזאת בתנאי שאני באמת אוכל מהמאכל הזה. יש פה סברה מאוד יפה שאדמו"ר הזקן ככה משמיע לנו. בדרך אגב, הוא טוען שמה זה משנה לי, הרי התורה התירה לבשל לצורך אוכל נפש. מה אכפת לי למה אני אוכל, אם אני אוכל בגלל שאני רוצה לאכול או שאני אוכל בגלל איזושהי קומבינה שאני רוצה לעשות? הרי למעשה בפועל בסופו של דבר אני אוכל. אז מותר לי לבשל לצורך האכילה. זו הדעה שמתירה, אז מותר לעשות את ההערמה הזאת. אבל כמו שאמרנו, יש פה שתי הגבלות. הגבלה ראשונה, יש פה שלוש הגבלות. אולי אפשר לומר הגבלה ראשונה זה שלא לומר בפירוש שאני עושה את זה לצורך מוצאי יום טוב או לצורך יום טוב שני. הגבלה שנייה זה שזה נעשה לצורך יום טוב שני בלבד ולא לצורך יום החול. הגבלה שלישית שזה נעשה לפני סעודת שחרית, שאז הערמה היא לא ניכרת. יכול להיות באמת שאני אוכל את זה במשך היום, אבל כשאני עושה את זה כבר בצהרי היום אז פה זה ניכר. מה, אתה לא הולך לאכול עכשיו? אז על מי אתה כאילו בא לעבוד? אז הערמה הזאת לא תופסת. אז לעשות את זה לפני סעודת שחרית. רק מה, כל זה היות ויש דעה שחולקת על זה. אז לכן אומר אדמו"ר הזקן זה מותר, אבל צריך קצת איזושהי שעת הצורך.

27:50 דובר 2 זאת אומרת לא ככה להתיר את זה בשופי. אז אם יש באמת צורך, אתה מרגיש שאתה תקוע ואתה צריך להכין עכשיו לצורך מוצאי יום טוב, אז יהיה מותר לך להשתמש בהערמה הזאת. כמו שאמרנו, אתה מוסיף בכמות. אתה לא רוצה לאכול בעצם כלום, אבל אתה אומר אני אוכל קצת בשביל שיהיה מותר לי להוסיף, אז זה יהיה אפשרי אם זה נעשה לצורך היום טוב שני בלבד. אתה לא אומר בפירוש, אתה אוכל בפועל קצת מהכמות, מה-מה-מהמאכל הזה שאתה הכנת, ואם יש בזה שאתה צריך ויש בזה צורך, אז זה יהיה מותר. דבר אחרון זה בנוגע לאמירה לנוכרי בהכנה. האם יש איסור אמירה לנוכרי בהכנה? עוד פעם, כשמדובר על מלאכה אז בטח שכן. אבל כשמדובר על איסור הכנה בלבד מצד הטרחה שבדבר, בדברים שהם לא מלאכות, לא מדרבנן ולא מדאורייתא. אז ראיתי שבספר של הרב רסקין ב... דביק בשדה השליחות, חלק ב', שמה הוא כותב שזה מותר, הוא כותב להתיר. אחרי זה בחלק ג' הוא מביא שכאלה ששאלו אותו והיה לו איזשהם דין ודברים איתם, אבל נראה שלשיטתו על כל פנים יש מקום בהחלט להקל על ידי גוי, לעשות את האיסורים האלה של הכנה, לעשות אותם על ידי גוי. אם יש צורך, על כל פנים אם זה איזשהו סוג של צורך, אפשר לסמוך על זה ולהתיר.