פסח בגאולה - הרב מנחם כהן שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט למען ישמעו של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 חג שמח! פסח כשר ושמח לכולם. בעזרת השם. בניסן נגאלו, בניסן עתידין להיגאל. זה החג שמסמל הכי, הכי חזק את האמונה, את הציפייה, את הגאולה האמיתית והשלמה. זמן חירותנו. זהו, אנחנו כולנו יוצאים מחג הפסח הזה, בעזרת השם כבר את חג הפסח הזה אנחנו נחגוג כולנו בבית המקדש השלישי ונאכל שם מן הזבחים, מן הפסחים שיעלו על קיר מזבחך לרצון. בעזרת השם תכף ומיד ממש. לחיים, לחיים. יש פה ארבע כוסות, יש פה שלוש מצות, הכל כבר מוכן. אנחנו כבר יכולים לעשות את ליל הסדר, אבל האמת היא שעדיין זה לא הש... המצב המושלם. האמת היא שיש מצווה נוספת. יש לנו מצווה לאכול מצות בליל הסדר. יש לנו אגב ארבע מצוות מרכזיות שאנחנו צריכים לעשות אותן דווקא בליל הסדר. מצווה אחת זה אכילת מצה. מצווה נוספת זה לספר ביציאת מצרים. זה שתי מצוות מן התורה. מצווה שלישית לשתות ארבע כוסות. מצווה רביעית לאכול מרור. זה גם כן מצווה. היום זה מצווה מדרבנן. לעתיד לבוא זה יהיה מצווה מן התורה. זה ביחד עם ה... עם הפסח. פסח, מצה ומרור, על מצות ומרורים יאכלוהו, וזה בעצם המצווה החמישית. המצ-- יש לנו מצווה חמישית שאותה אנחנו צריכים לעשות בליל הסדר, ובעזרת השם השנה אנחנו נעשה את זה. זה המצווה של הקרבת קורבן פסח, אכילת קורבן פסח יותר נכון, הקרבת קורבן פסח ביום י"ד ואכילת הפסח ביום ט"ו. זה בעצם היה צריך להיות לנו כאן גם כן קערה של הבשר של קורבן הפסח. האמת אנחנו, אה, כבר לפני פסח קוראים, שים לב, אנחנו עושים את זה לפני, לפני ה... לפני פסח, באים וקוראים את הקורבן, סדר קורבן פסח. אנחנו קוראים בערב פסח סדר קורבן

02:25 דובר 2 פסח. זה אחד הדברים המרכזיים שלנו. לקרוא לפחות, כן? ונשלמה פרים שפתינו. בזמן שבית המקדש קיים היינו צריכים לבוא ולהקריב כולנו. כל בני ישראל מגיעים לבית המקדש ביחד, מגיעים כולם, לפחות כל הגברים, אבל בהרבה פעמים היו מביאים איתם את כולם, מגיעים, מקריבים את קורבן הפסח מן הכבשים, מן העזים, מביאים קורבנות ושוחטים אותם ביחד בקו-- אה, בשלוש קבוצות את כל הקורבנות. הכוהנים היו עושים את זה בזריזות, היו באים ומקריבים את הקורבן, את הקורבנות פסח של כל עם ישראל כולו בבית המקדש. אנחנו קוראים את התיאור הזה לפני פסח, ואנחנו אומרים, אה, כן, אה, בעצם זה האפשרות הכי, הכי נעלית לקיים את מצוות קורבן פסח בזמן הגלות. ועכשיו, כתוצאה מזה שאנחנו קוראים את זה בי"ד, מתעורר בנו כמובן הרצון והבקשה, וכמו שאדמו"ר הזקן כותב בסוף סדר קורבן פסח, שייזהר כל אחד ואחד לבקש מהקדוש ברוך הוא שכבר יבנה, יבנה את בית המקדש ונזכה כולנו להגיע לבית המקדש השלישי ולהקריב שמה את קורבן הפסח בפועל ממש. עכשיו אנחנו אומרים את ה-- סדר קורבן פסח בזמן תפילת מנחה, ופה נשאלת השאלה בעצם האם יכול להיות בכלל שאנחנו נספיק להקריב קורבן פסח בי"ד אחרי הצהריים? האם זה יהיה שייך לבוא ולהגיע לבית המקדש השלישי ולהקריב את קורבן פסח בפועל? באמת זה נראה על פניו שאין הרבה סיכוי, אבל באמת, באמת זה ייתכן מאוד. למה? כי בית המקדש עתיד להתגלות ולרדת מן השמיים לפי הרבה מ-מ-המפרשים, רש"י, התוספות ככה כותבים. בית המקדש שאנו מצפים בנוי ומשוכלל ייגלה ויבוא מן השמיים, וממילא יכול-- זה לא אמור לקחת הרבה זמן. לגבי ידיעת כל הפרטים של ההלכות, אז חוץ מזה שאנחנו יושבים ולומדים פה לפחות באופן

04:26 דובר 2 כללי את ההלכות של קורבן פסח ואת כל שאר ההלכות, אבל כבר כתוב בתוספות שהקרבתן נמסרה לזריזים. משה ואהרן יהיו עמנו. הם יגידו לנו בדיוק איך להתנהג, ולמרות שכולנו טמאי מתים ולא יהיה הרבה זמן להיטהר מאפר הפרה, כי זה לוקח הרי שבעה ימים לפחות בשביל להיטהר מאפר הפרה. בשלישי ובשביעי מזין, לוקח כמה וכמה ימים טובים. אבל דינו של טומאה הותרה בציבור, ולכן אנחנו כולנו צריכים להקריב את קורבן פסח, גם אם כולנו טמאים. וזה הרבי שליט"א מלך המשיח אומר שזה מה שכתוב בהגדה, קדש ורחץ. הסימנים של ההגדה. כן, אנחנו קוראים קדש, ורחץ, כרפס, יחץ וכן הלאה עד מגיע-- עד, עד הלל נרצה. אז קדש ורחץ זה בעצם רומז על האפשרות להיכנס לבית המקדש, קדש, להקריב את קורבן פסח שם, ואז-- וזה עוד לפני הטהרה, שכולנו טמאי מתים, ואחר כך להגיע לרחץ, לשלמות של הטהרה שבאה אחרי הקדושה. אז בעצם אנחנו יכולים לבוא ולהקריב. אה, מאיפה נביא את הכבשים? זה אפשר להשיג גם ברגע האחרון. הרב מרדכי אליהו שאל את הרבי שליט"א מלך המשיח בשנת תשנ"א, איפה, מ-מנין ישיגו כבשים שראויים לקורבן? איך יספיקו לבדוק אותם ממום? ככה שאל הרב מרדכי אליהו בקשר לפסח שני. זה היה לפני פסח שני. אותו דבר זה גם בפסח ראשון. אז הרבי שליט"א אמר שכתוב במדרש שאליהו הנביא מקריב תמידין בכל יום, ומכיוון שככה אז בטח יש גם כבשים, כבשים שראויים לקורבנות, לעוד קורבנות מן המוכן, ובעניין הזה אפשר לסמוך גם על אליהו הנביא, כי לא מדובר פה על פסק דין הלכתי, אלא על ביאור המציאות שאין פה מום. אז אפשר לסמוך על אליהו הנביא שאין פה מום. אם הנביא אומר שהוא

06:13 דובר 2 רואה בנבואה שאין כאן מום, אז אין פה, זה נחשב לבדוק ממום, אז ממילא יהיה אפשר לבוא. אז הרב מרדכי אמר, כשיבוא משיח נמצא את כל דבר, העיקר שיבוא. כן, והרבי אפילו בתשנ"א אמר שגם אם בארץ כבר עבר הזמן של קורבן פסח, עדיין אפשר לקיים "ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים" על ידי אכילה מהזבחים והפסחים שהקריב כבר אליהו הנביא. כי כמו שהמדרש אומר, אליהו הנביא מקריב קורבנות גם בזמן הזה, אף על פי שהוא שומם, הרי בקדושתו הוא עומד, וממילא נוכל לאכול מהכבשים האלה כשיבוא ויתגלה מלך המשיח בגאולה אמיתית ושלמה. את הציפייה לגאולה ואת הרצון לגאולה אנחנו רואים בכל התהליך שאנחנו עושים היום ב-ב-בחודש ניסן ובחג הפסח. חודש ניסן בכלל קשור עם הגאולה. בניסן נגאלו, בניסן עתידין להיגאל. חג הפסח, היציאה ממצרים מעוררת אצלנו את הציפייה לצאת מהגלות אל הגאולה האמיתית והשלמה. יש מצווה גם לשרוף את החמץ, ובשריפת החמץ שאנחנו עושים בי"ד בערב הפסח אנחנו מבקשים באמת שכשם שאני מבער מביתי ומרשותי את כל החמץ, ככה תבער את כל החיצונים ואת רוח הטומאה תעביר מן הארץ, שזה יהיה בגאולה אמיתית ושלמה. ב-בקריאת ההגדה אנחנו אומרים, "למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". אומרים על זה חז"ל, "ימי חייך הימים, כל ימי חייך להביא הלילות", כך אומר בן זומא, וחכמים אומרים, "ימי חייך העולם הזה, כל ימי חייך להביא לימות המשיח". את המחלוקת אנחנו נסביר אותה בהמשך, אבל מה שאנחנו רואים כאן, שגם בימות המשיח נזכיר את יציאת מצרים לפי חכמים, שזו דעת הרוב, ובעצם זה גם מלמד אותנו, הרבי אומר, "כל ימי חייך, כל הזמן אתה צריך להיות

08:18 דובר 2 בכיוון של מה? להביא לימות המשיח. את הכל לעשות בשביל להביא את הגאולה האמיתית והשלמה. גם בסוף הסדר אנחנו מברכים: "ונודה לך שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו. ברוך אתה ה' גאל ישראל". למה לא גואל ישראל? יגאל ישראל? גאל ישראל? מכיוון שזה הולך על הגאולה ממצרים, גאל את בני ישראל ממצרים. אבל יש, הרבי אומר שאנחנו מתכוונים ורוצים כל כך להתבשר על הגאולה, עד כדי כך שכבר נוכל לברך גאל ישראל גם על הגאולה האמיתית והשלמה, כי כבר הגאולה האמיתית והשלמה תהיה כבר איתנו בקרוב ממש. כמובן, בסוף הסדר גם כן אנחנו מדגישים את אותה נקודה של ציפייה לגאולה, שאנחנו אומרים "לשנה הבאה בירושלים". הרבי אמר, אמר הריי"צ כבר, שזו לא הכוונה שלשנה הבאה תבוא הגאולה, אלא הכוונה שעכשיו נזכה לגאולה האמיתית והשלמה, וממילא נחגוג את חג הפסח שנה הבאה בירושלים. עכשיו אנחנו נראה את הסדר בעצם כתוצאה מה- מ- מזה שאנחנו מקריבים את קורבן פסח, כמו שהזכרנו, ואנחנו- ושאר הקורבנות של החג, כן? קורבן חגיגה. זה בעצם הסיבה, במאמר מוסגר, אולי זה לא כל כך מוסגר, אבל, אה, אה, אנחנו אומרים כמו שאמרנו "ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים". ככה בדרך כלל. למה? כי קורבן חגיגה- אנחנו מקריבים קורבן פסח, אנחנו מקריבים גם קורבן חגיגה. קורבן חגיגה נאכל לפני כן. אנחנו אוכלים את הקורבן חגיגה ואחר כך אוכלים את קורבן הפסח. למה? כיוון שפסח, קורבן הפסח מצוותו שהוא נאכל על השובע. בעצם זה מה שאנחנו עושים כנגד זה את האפיקומן היום, אוכלים את זה בסוף אחרי הכל. אותו דבר קורבן הפסח אנחנו נאכל בגאולה האמיתית והשלמה אחרי הכל, זה יישאר לנו ככה בסוף, אחרי שאנחנו גומרים זה

10:17 דובר 2 נאכל על השובע, שזה יהיה ככה הדבר האחרון ולא אוכלים אחריו שום דבר, לא שותים אחר כך. זה בימים רגילים, כשפסח יוצא בשאר- ב-בכל שאר הקביעויות, חוץ ממצב שפסח יוצא במוצאי שבת. כשפסח יוצא במוצאי שבת אז אנחנו אומרים "ונאכל שם מן הפסחים ומן הזבחים". למה? כי קורבן פסח צריך להקריב, מקריבים אותו אפילו בשבת. אבל קורבן חגיגה אנחנו לא יכולים להקריב אותו בשבת, הוא לא דוחה את השבת. כל הקורבנות לא דוחים את השבת. שחיטה, שריפה לא דוחה את השבת חוץ מקורבנות שהם קבועים לשבת, כמו קורבן פסח שיש לו זמן קבוע. אותו דבר קורבנות המוספים, קורבן התמיד, זה יש לו זמן קבוע, זה דוחה את השבת, אבל קורבן חגיגה אפשר להקריב למחרת. אז בעצם אנחנו נקריב קורבן פסח ב-במצב כזה שחג הפסח יוצא במוצאי שבת, אנחנו נקריב קורבן פסח בשבת, קורבן חגיגה רק אחר כך, רק ביום שאחרי. אז לכן אנחנו אומרים "מן הפסחים ומן הזבחים". זה בעצם הסיבה לשינוי. אם אנחנו אומרים "מן הזבחים ומן הפסחים" זה כל השנים, אם פסח יוצא במוצאי שבת אומרים "מן הפסחים ומן הזבחים", כי באמת יש הבדל לגבי זמן ההקרבה. אה, עכשיו יש לנו פה גם כן, כתוצאה מההקרבה הזאת של הפסח, יש כתוצאה מהגאולה האמיתית והשלמה שמגיעה תכף ומיד ממש, אז אנחנו נהיה כמה שינויים בעריכה של ליל הסדר. קודם כל לגבי הצורה של השחיטה. אתה צריך לדעת, אה, אנחנו כמו שאמרנו שוחטים בשלוש כיתות, שלוש קבוצות שוחטים. כתוב "קהל עדת ישראל", "ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערביים". מזה לומדים חז"ל שצריך להיות קהל ועדה וישראל. שלוש קבוצות לפחות. ובכל קבוצה כתוב שצריך להיות לפחות שלושה מניינים, שלושים איש

12:10 דובר 2 לפחות. בפועל היו כמה אלפי אנשים, אבל לפחות שלושים איש. ו-- לעתיד לבוא כתוב, הרב אומר שלעתיד לבוא יבוא-- אנחנו יודעים את זה, שיבוא אליהו הנביא ויפשוט את כל הספקות. וממילא יכול להיות שלעתיד לבוא, או שאנחנו נקריב את קורבן פסח ביחד, שלושים איש לפחות, או שאנחנו נקריב בשלוש קבוצות. אז יש מקום שהמצב ישתנה. זאת אומרת, היום, בזמן בית המקדש הראשון והשני, אז הקריבו שלוש קבוצות ושלושים איש כי יש ספק מה הכוונה קהל עדת ישראל. האם הכוונה שיהיו שלושים איש בבת אחת או שלוש קבוצות? לעתיד לבוא זה יהיה אחד מהשתיים. אליהו הנביא יפשוט את כל הספקות, וממילא או שזה יהיה שלושים איש בבת אחת או שיהיו שלו-- אה, שלוש קבוצות שכל אחת יכולה להיות אפילו עשרה אנשים. אה, בליל הסדר עצמו יהיו כמה שינויים. ימשיכו לאכול מצה, ימשיכו לשתות ארבע כוסות, אבל יהיו כמה הבדלים. אה, יוסיפו שאלה חמישית. הזכרנו שיש מצווה חמישית, כן? מצוות אכילת קורבן פסח, תהיה גם שאלה חמישית. היום אנחנו ש-ש-שרים "מה נשתנה הלילה הזה?" כן? שואלים שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה. קודם כול אנחנו שואלים שבכל הלילות אין אנו מטבילים אפילו פעם אחת. אחר כך שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה, הלילה הזה רק מצה. הלילה הזה שתי פעמים מטבילים. בכל הלילות שאר ירקות, הלילה הזה מרור, שבכל הלילות אנחנו אוכלים בין יושבים בין מסובין, הלילה הזה כולנו מסובין. אבל לעתיד לבוא תהיה שאלה חמישית: מה נשתנה, שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי, שלוק ומבושל, הלילה הזה כולו צלי. לעתיד לבוא בגאולה האמיתית והשלמה, כך היה גם בזמן בית המקדש השני והראשון, אז היו אוכלים את,

14:04 דובר 2 אוכלים את קורבן פסח צלוי, דווקא צלוי. ואז תהיה השאלה של הבן למה כל הלילות אנחנו אוכלים גם בשר שלוק ומבושל, והלילה הזה אוכלים רק בשר צלוי. זו קושיה חמישית. בנוסף, גם הכוס החמישית היא קשורה לגאולה. כן, שותים ארבע כוסות אבל יש כוס נוספת, חמישית, שאנחנו מכינים אותה, זו כוס של אליהו הנביא. אנחנו יודעים שאליהו הנביא, אנחנו מבקשים ומחכים שהוא יבוא ויבשר לנו על הגאולה האמיתית והשלמה. מכינים בשבילו כוס מיוחדת. יש דעות, יש גם כן מחלוקת האם שותים כוס חמישית או לא, אז אומרים זו הכוס החמישית של אליהו הנביא, ויפשוט לנו את הספקות ויגיד לנו האם צריך לשתות את הכוס הזאת. לכן אנחנו רק מוזגים ולא שותים בשביל לצאת ידי חובה את כל הדעות. אבל יש גם את המובן הפשוט: מכינים את הכוס הזאת, החמישית, ואז אנחנו מצפים שאליהו הנביא יבוא ו-ויבשר לנו על הגאולה, ואז אנחנו נוכל לשאול את הקושיה החמישית ולקיים את המצווה החמישית של אכילת קורבן פסח. וזה כמובן הכול על ידי זה שאנחנו מביאים עוד ילד יהודי ועוד מישהו, גם את הבן החמישי, גם את מי שלא מגיע לליל הסדר. יש ארבעה בנים. כן, בן חכם, רשע, תם, שאינו יודע לשאול, אבל יש גם את הבן שלא נמצא בליל הסדר. מכניסים גם אותו, מביאים גם אותו לשולחן הסדר ועל ידי זה אנחנו זוכים לכ-ל-לכוס החמישית, לבשורה של אליהו הנביא שהגאולה האמיתית והשלמה כבר כאן וכבר הגיעה. נזכה לזה תכף ומיד ממש. זה לגבי הכוס החמישית. אמ, עכשיו בנוסף יש לנו כתוצאה מהמצווה החמישית, כמו שאמרנו, ו-ו-של אכ-אכילת קורבן הפסח. אז בפסקה של פסח, מצה ומרור יש

15:56 דובר 2 לנו את ה-- זה גם כן טוב. האמת היא שיש הרבה הרבה דברים שצריך לדעת לגבי קורבן פסח, שהמצווה שזה יהיה דווקא צלוי ולא בצורה אחרת ומאוד מאוד נזהרים בזה. יש לזה הרבה הרבה הלכות. יש שמונה פרקים או עשרה פרקים ברמב"ם רק על הלכות קורבן פסח. אה, עכשיו בזמן שה-- היום בזמן הזה, כשאנחנו אומרים פסח מצה ומרור, יש שלושה דברים שאם לא אמר אותם לא יצא ידי חובתו. פסח, מצה ומרור. אז פסח אנחנו אומרים: פסח, היום אנחנו אומרים פסח שהיו אבותינו אוכלים בזמן שבית המקדש היה קיים. אנחנו לא מחזיקים שום דבר שהיו אבותינו אוכלים. אנחנו לא אוכלים קורבן פסח היום, אנחנו רק מזכירים את הפסח, אבל לעתיד לבוא כמובן אנחנו נגיד: פסח זה שאנו אוכלים על שום מה? על שום שפסח הקדוש ברוך הוא על בתי אבותינו והציל אותם. ואותו דבר בברכת אשר גאלנו אנחנו אומרים: כן ה' אלוקינו יגיענו למועדים ולרגלים אחרים. ככה, ככה אנחנו אומרים היום, אבל ואנחנו כן: והגיענו הלילה הזה לאכול בו מצה ומרור. אבל לעתיד לבוא בגאולה האמיתית והשלמה אנחנו נגיד: כן ה' אלוקינו, אה, י-- אנחנו נגיד ככה: והגיענו הלילה הזה לאכול בו פסח, מצה ומרור. עוד פרטים שיהיו לעתיד לבוא בגאולה האמיתית והשלמה, תכף ומיד ממש אנחנו אה נראה-- יש דבר מאוד מעניין. אדמו"ר הזקן כותב שלעתיד לבוא, כך הוא אומר אה, שלעתיד לבוא לא יצטרכו לאכול מרור בכלל. למה? הוא אומר ככה, אדמו"ר הזקן בליקוטי תורה, הוא אומר מרור עולה בגימטריה מות. זו אותה גימטריה, מרור ומות זו אותה גימטריה, ארבע מאות ארבעים ושש. הוא אומר המרור בעצם מסמל את המרירות על זה שאנחנו נמשכים לתאוות גשמיות, שמבחינה רוחנית

17:52 דובר 2 זה נחשב למוות. בזמן הגאולה לא יהיה לנו משיכה לכאלה דברים, ובמילא לא יהיה מרירות, גם לא יהיה את המרור וגם לא יהיה מוות בכלל בעולם. את רוח הטומאה אעביר מן הארץ, יהיה, יהיה חיים נצחיים. כן, ובלע המוות לנצח, במילא גם לא יהיה צורך לאכול את המרור. לגבי הזכרת יציאת מצרים, כמו שאמרנו, מזכירים יציאת מצרים כל ימי חייך להביא לימות המשיח. יש לציין שבעניין הזה יש מחלוקת, ככה הגמרא אומרת. בן זומא אומר: ימי חייך הימים, כל ימי חייך להביא הלילות. חכמים אומרים: ימי חייך העולם הזה, כל ימי חייך להביא לימות המשיח. חכמים באים ועל פניו זה נראה שהחכמים רק מוסיפים על דברי בן זומא, אבל אם אנחנו מסתכלים בגמרא אז אנחנו אומרי-- אנחנו רואים שבן זומא לא הסכים עם דברי חכמים והוא שואל אותם, כך כתוב, תניא: אמר להם בן זומא לחכמים, וכי מזכירים יציאת מצרים לימות המשיח? והלא כבר נאמר: הנה ימים באים נאום ה' ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם. זאת אומרת, לא יזכירו את יציאת מצרים יותר. אמרו לו חכמים: לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה, לא שיפסיקו להזכיר את יציאת מצרים, אלא שבעיקר יזכירו את השעבוד של הגלויות האחרות שאנחנו הקדוש ברוך הוא הוציא אותנו משם, ויציאת מצרים טפל לו. אז מוסבר שבעצם יש הבדל גדול בין הניצחון וההצלחה של יציאת מצרים להצלחה של הגאולה האמיתית והשלמה. בגאולה של מצרים ניצחו את כל הכוחות השליליים, אבל הם לא התבטלו. בגאולה האמיתית והשלמה

19:38 דובר 2 הם יתבטלו לגמרי. עכשיו לזה לכן אומר בן זומא, אומר: רגע, לעתיד לבוא לא יהיה בכלל מצב של רוע. אז מה אתה צריך להזכיר את יציאת מצרים שאז רק התחיל? היה רק, אה, ניצחון מסוים זמני לכאורה, אבל עדיין נשאר המציאות של הרוע בעולם. אז אין צורך בהזכרת יציאת מצרים, כך אומר בן זומא. אבל חכמים באים ואומרים: לא, לא, לא. אמנם אנחנו נתעלה למדרגה גבוהה, כבר לא יהיה בכלל רוע בעולם, אבל יש מעלה מיוחדת, מה שנקרא אתכפיא, ב-ב-במה שנקרא אתכפיא, בניצחון הזה על הרע, גם כשהוא עדיין קיים. ולכן אמנם המעלה הגדולה היא שהרע מתבטל לחלוטין והכל הופך להיות רק טוב נצחי, שזה יהיה בגאולה האמיתית והשלמה, אבל עדיין יציאת מצרים היא טפל לו, עדיין היא הזכרה של ההתחלה של הניצחון הזה על הרע, שזה בעצם מביא וזה בעצם גרם את כל מה שיהיה אחר כך בגאולה האמיתית והשלמה. לכן גם בגאולה האמיתית והשלמה אנחנו נמשיך לזכור את אותה הצלחה של הדברים הקטנים שאנחנו ניצחנו לבוא ולנצח את הרע ביציאת מצרים, למרות שאז יהיה ניצחון הרבה יותר מושלם והרבה יותר מלא, כי הכל התחיל ו-ב-ביציאת מצרים, וביציאת מצרים יש את המעלה הזאת, מה שנקרא את המעלה ב-בהצלחה על הרע גם כשהרע עדיין קיים. ולכן גם לעתיד לבוא נמשיך להזכיר את יציאת מצרים. עכשיו נדבר על ה-- על הסיום, על השלמות של יציאת מצרים והקשר בעצם הכי, הכי חזק של פסח עם הגאולה האמיתית והשלמה בצורה הכי, הכי בולטת, שזה באחרון של פסח, בשביעי של פסח בארץ ובחוץ לארץ, באחרון של פסח, היום שאחרי זה, שאז כמו שידוע הבעל שם טוב נוהג לאכול סעודת משיח, שאז וזה בעצם

21:34 דובר 2 המנהג הזה זה התחיל אצל הבעל שם טוב, היום בהוראה של הרבי מלך המשיח. כולם, כל יהודי ויהודי צריך וצריך להשתדל שכל מקום ומקום יעשו את זה, לאכול סעודת משיח, כיוון שאז מאיר, באחרון של פסח מאיר הארת המשיח. הבעל שם טוב היה קורא לזה סעודת משיח. הוא היה אומר שאחרון של פסח נחגג לזכר קריעת ים סוף, שזה בעצם השלמות של גאולת עם ישראל ממצרים, וביום הזה בעצם מאיר גילוי הארת המשיח, כיוון שמלך המשיח מביא את שיא השלמות של גאולת עם ישראל בגאולה האמיתית והשלמה. לכן גם כן בחוץ לארץ נוהגים לקרוא את ההפטרה "עוד היום בנוב לעמוד", שזה מדבר על התגלות המשיח, וזה גם כן הסיבה שאנחנו קושרים את הארת משיח עם סעודה גשמית, כיוון שהמטרה היא שהגאולה לא תישאר רק משהו רוחני, משהו שאנחנו מדברים עליו כמשהו ש-- הלוואי שיבוא, אלא שזה יהיה חדור בנו כל כך, יהיה עצם וחלק אחד, דם ובשר כבשרנו, כפי שיהיה בגאולה האמיתית והשלמה, שיחדור בנו בכל הכוחות ובכל החושים הגאולה בכל פרט ופרט. והרבי הרש"ב הנהיג לשתות בסעודה הזאת ארבע כוסות כנגד החזון של קיבוץ הגלויות והגאולה השלמה מארבע כנפות הארץ. הרבי הרש"ב התבטא שארבע כוסות של ליל הסדר זה של משה רבנו ביציאה ממצרים, וארבע כוסות של סעודת משיח זה של משיח צדקנו והגאולה האמיתית והשלמה. יש דבר מעניין שבאחרון של פסח נוהגים ש-- בחב"ד שאוכלים שרויה, בחוץ לארץ ככה נוהגים, שבשונה בכל ה-- בכל ה-- בפסח נזהרים לא להיכשל אפילו באכילה של פירור חמץ, כן? ולכן גם כן נוהגים בחב"ד שלא לאכול מצה שרויה, מצה שבאה במגע עם איזושהי רטיבות או איזה משהו. למה? יש חשש שאולי

23:30 דובר 2 יש איזושהי פינה שהיא לא נאפתה כראוי, ואולי זה יחמיץ חס ושלום אם זה יגיע במגע עם דבר עם רטיבות. אבל יש זמן שבו כן מתירים לאכול מצה שרויה. זה בחוץ לארץ, ששמה נוהגים יום טוב שני של גלויות, ואז משתדלים אפילו לאכול מצה שרויה ביום אחרון של פסח. אדמו"רי חב"ד ממש הידרו לשרות ביום הזה את המצה עם כל מאכל, עם הבשר, עם הדגים, עם כל דבר ודבר לאכול מצה. מה הסיבה לזה? אז זה בעצם מגיע כתוצאה מההבדל שאמרנו בין הגאולה ממצרים לגאולה העתידית. בגאולה ממצרים הייתה הצלחה על הרע, ניצחון על החמץ. אבל המציאות של הרע עדיין קיימת, ולכן אנחנו נזהרים ממנה לגמרי. אנחנו אוכלים אך ורק מצה. לעומת זאת, לעתיד לבוא, בגאולה האמיתית והשלמה, אין איסור של חמץ. אדרבה, הרמב"ן אומר שהקורבן היחיד שאנחנו נביא, הוא מביא את דברי חז"ל שהקורבן היחיד שאנחנו נביא לעתיד לבוא זה קורבן תודה, שהוא מורכב גם כן מלחמי חמץ. זאת אומרת, לחמץ יהיה מקום מאוד רציני בזמן הגאולה, והרמב"ן אומר כי בו מצה וחמץ יחד, כי עניין העולם הבא. למה? החמץ, כמו שאמרנו, זה הרוע. לעתיד לבוא-- ביציאת מצרים עדיין הייתה מציאות של רע, ולכן היינו צריכים לנצח אותו, ואת ההתגברות הזאת אנחנו מציינים עם המצה: אך ורק ביטול. אין מציאות, אין עניינים של ישות, אין עניינים שגורמים לדברים רעים בעולם. אבל לעתיד לבוא הרע יתבטל לחלוטין, הוא גם יהפוך לטוב, לא תהיה בכלל מציאות של רע. לכן לא יהיה עניין להימנע מאכילת חמץ במשך כל השנה, חוץ מפסח, שהוא ימשיך להיות החג שיסמל את מה שהיה במצרים, אבל במשך כל השנה נוכל לאכול חמץ. אדרבה, זה מסמל את

25:26 דובר 2 העובדה שגם הרע הופך לחלק מהטוב. לכן גם כן היום יש את הפסח שבו יש רק מצה. יש לך-- יש אחר כך פסח שני שבו יש חמץ ומצה ביחד, ויש את חג השבועות שבו יש מצווה, יש קורבן מיוחד של שתי הלחם שהם חמץ תאפינה, אבל בשלמות זה יהיה בגאולה האמיתית והשלמה. אדרבה, ישתמשו עם החמץ לטוב, ישתמשו עם הישות למצ-- לישות של קדושה, לישות בעניינים טובים. מכיוון שאחרון של פסח כתוב עליו זה יום שמחתו של משיח, וזה גם כן התקנה, כמו שאמרנו, לאכול סעודת משיח. יש פה קשר מיוחד לגאולה האמיתית והשלמה, לכן האדמו"רים של חב"ד הידרו בו באכילת מצה שרויה. למה ההורדה הזאת, שאנחנו מורידים ברף של הזהירות מהחמץ? זה מסמל את הקשר של היום הזה, של אחרון של פסח, לתקופה שבה הרע שמתבטא בחמץ יפסיק להיות רע ואסור ויהפוך להיות דבר טוב ודבר מותר, וזה בעצם ההוראה לכל אחד ואחד מאיתנו. זה מה אנחנו צריכים לקחת. כן, חוץ מההוספה ל-להוסיף בלימוד ענייני גאולה ומשיח ולהוסיף בלימוד ההלכות של פסח, שבכל הדברים האלה כמובן יש עוד הרבה הרבה מה להוסיף וללמוד. יש לנו גם כן את העניין הזה של לקחת את זה כהוראה בעבודת השם. כן, כל דבר בתורה זה מלשון הוראה. לקחת גם כן את המציאות, גם את העניין של הדברים שבן אדם רואה שהם לפעמים מושכים אותו לדברים שליליים. קח את ההתלהבות הזאת, קח את המשיכה הזאת, תמשוך את זה לדברים טובים, תשתמש עם זה לעניינים של קדושה, וככה אנחנו נזכה להגיע תכף ומיד ממש לגאולה האמיתית והשלמה. יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד. חג שמח! פסח כשר ושמח! לחיים, לחיים, לחיים ולברכה לגאולה

27:17 דובר 2 שלמה תכף ומיד ממש.