קרבן פסח - הרב ירון יצחק לדרמן שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 סוף סוף הגיעה העת, אנחנו הגענו לזמן הגאולה, יהיה חג הגאולה בעזרת השם. פסח, הפסח, אנחנו רוצים לדבר קצת על מה זה עניין של פסח. נבין אותו קצת בעניין הקרבנות. אנחנו כולנו מייחלים שנשב בליל הסדר כבר לא עם המצות ושקיות נייר, אולי גם כן נשב עם השקיות, אבל שנשב בפסח ונאכל פסח, נאכל את הקרבן פסח. אז היום אנחנו נשתדל ללמוד קצת, לקרב לדעתנו קצת מה-מה זה העניין הזה, מה סדר היום. אז בואו נראה קצת איך אנחנו מתנהגים סביב הנושא הזה. פסח, פסח זה הקרבן הראשון שעם ישראל עשה כקרבן ציבור. למרות שפסח הוא קרבן מיוחד ותופס מקום מיוחד, כי הוא מצד אחד קרבן ציבורי, צריך להביא אותו בבית המקדש כמובן, כל הקרבנות צריך להביא אותם לבית המקדש, אבל מצד שני אנחנו אוכלים אותו בקבוצה, לא ב... לא דווקא ב-בירושלים, צריך לאכול אותו, להימנות עליו. הוא קרבן מיוחד, הוא הקרבן הראשון של עם ישראל. אז מה זה פסח? פסח זה אחד משלושת הרגלים. שלושת הרגלים זה הרגלים שבו-בהם אנחנו עולים לרגל לראות ולהיראות, כן. אנחנו באים לראות ב-בעזרה את הסדר השלם של הרגל. לא נספיק לדבר היום, אבל אנחנו נדבר קצת את העניינים שאנחנו עושים כן בליל הסדר, מה... ואת ה... סביב הפסח. ברגלים אנחנו צריכים להיטהר. כל רגל ישראל טהורים, ברגל יש איזה נפקא מינה להרבה הלכות, אנחנו רואים שבן אדם פותח חבית יין, אז האם הוא עם הארץ? הוא יכול לקחת ממנו ברגל, ופתאום אחרי שיצא הרגל כבר פתאום זה כבר הוא לא יכול לקחת ממנו. כל מיני דינים מיוחדים שנוגעים בטהרה הכללית של עם ישראל ברגל. אז ישראל צריכים להיטהר ברגל, להיטהר זה מטומאת מת. אנחנו

01:58 דובר 2 כולנו טמאי מת היום. כשיגיע הרבי, כשיגיע מלך המשיח, אז אנחנו נעשה פרה אדומה, את העשירית מבין כולם, ונערבב את האפר שלה עם כל האפר שהיה, ואנחנו ניטהר, והטהרה הזאת תאפשר לנו אחרי שבוע, אנחנו נצטרך להתחיל את זה כבר שלו-- שבעה ימים לפני הפסח עצמו, ואז כשאנחנו ניטהר ונגיע-נגיע טהורים לבית המקדש, אז אנחנו יכולים להביא את הקרבן בפועל ממש. כמובן שהטומאה הותרה בציבור, אבל אנחנו לא רוצים להגיע לזה, אנחנו רוצים להגיע לפסח טהורים. אז, אה, השלבים של הטהרה הם כאלה: יהודי מגיע והוא מגלה שהוא טמא מת או שגילו לו, הכוהנים שהיו ברוח הקודש שעליהם היו מגלים לנו שאנחנו אסור לנו בעצם להיות בבית המקדש או לפני כן, יש בזה הרבה סיפורים, והעניין הוא שאנחנו יודעים שאנחנו טמאי מתים, היינו בתלמיד, היינו צריכים לעשות, עשינו מבצעים, לא עלינו, היינו באוקראינה, לא משנה מה קרה, היינו באיזשהו מקום ובאנו במגע עם מת, והמת מטמא, ב... מת יהודי מטמא באוהל, זאת אומרת שמספיק רק שנלך מעל הקבר או מעל המת, וגוי צריך מגע, מת גוי. לכן מה שהערבים שתלו שם בשער המזרח, יש להם מסורת שמשיח הולך להגיע-להגיע בשער המזרח, לכן הם שמו שם בית קברות שלא יוכלו להיכנס כי יש שם מתים. אז הם לא יודעים שלגוי אין טומאת מת באוהל, אז ממילא אפשר לעבור שם ב-בין הקברות האלה בלי להיכנס ולגעת בקבר, וממילא אפשר להיכנס יופי לשער המזרח גם היום ולא להיטמא שם. חוץ מזה שבבית שלישי שער המזרח הולך להיות מועתק הרבה יותר לכיוון הר הזיתים. אז בן אדם הוא טמא מת, מה הוא צריך לעשות? קודם כל הוא צריך ללמוד הלכות טהרה וטומאה, כי בן

03:57 דובר 2 אדם שלא יודע הלכות טומאה וטהרה, ב-לפחות את הבסיסים שלהם, אז גם אם יזו עליו הוא יכול לגעת בדברים טמאים שמטמאים טומאת מת גם כן אחר כך ולא יעזור לו כלום, כמו מפתחות, משקפיים, כל דבר שנגע בו המת, אז הם כלים שהם נקראים, אה, נגע בהם אב הטומאה וממילא זה יכול גם כן להמשיך את טומאת הבן אדם. לכן בן אדם צריך להיזהר אחרי שהוא נטהר. מה סדר טהרה? הוא מתחיל לספור כשהוא נזהר מטומאות. מזין, מזין עליו בשלישי ובשביעי לטהרתו. ביום השלישי הוא מגיע ל-- בעיר שלו יש לשכה מיוחדת, בכל עיר ועיר בישראל יש לשכה מיוחדת ששם מזין על טמאי המתים הזאה מאפר פרה אדומה. אחרי שמזין עליו פעם אחת מספיק טיפה אחת שתיגע בו בעור לא משנה באיזשהו מקום בגוף, הוא התחיל את תהליך הטהרה שלו והתחיל אותו כבר ביום הראשון שהוא התחיל לספור. ביום השני והשלישי הוא מגיע, בשלישי מזין עליו ולאחר מכן הוא סופר עוד ימים עד שהוא מגיע ליום השביעי שלו, ביום השביעי שוב פעם מזין עליו, זו הזאה שנייה ואז הוא סיים עם אפר פרה, הוא טובל במקווה לפני השקיעה וכשיעריב שמשו, דהיינו שיצאו הכוכבים של היום השביעי, הוא טהור ויכול לעלות לבית המקדש. כמובן יש הרבה מאוד פרטים, אבל זה עיקרי הדברים. בעזרת השם שאנחנו בימינו ניטהר. יש אפר הפרה, היו שפופרות, מין צינורות ארוכים כאלה שהיו מונחים בקיר המזרחי של בית המקדש של בית שני ומהם היו לוקחים כל פעם את האפר בשביל לערבב את האפר מכל הפרות. זאת אומרת הפרה הראשונה שעשה משה רבנו, יש לנו עדיין קצת אפר, הוא כרגע גנוז מתחת לבית המקדש והפרות שנעשו אחר כך גם

05:57 דובר 2 כן, יש לנו את האפר של כולם ואת כולם אנחנו מערבבים בשביל לייצר רצף של טהרה בעוצמה המופלאה ביותר שיש. אנחנו מביאים בקרוב במהרה בימינו את קרבן הפסח. אתם יודעים שבשישים ושבע, כשהייתה מלחמת הבזק המופלאה, שהרבי אמר: מי לא שמע את השופר הגדול הזה? אז הרבי אמר שכדאי להתרחק, או אסר אפילו לשלוחים להיות קרובים לירושלים, שלא יתחייבו בקרבן פסח. כל כך קרוב וממשי היה הדבר הזה, שצריך להביא את הקרבן, כמו שהרמב"ם פוסק שמקריבים קרבנות אפילו שאין שם מזבח, אין שם מקדש, אין שם בית, אבל בונים מזבח ומקריבים, כי יש את האזור של בית המקדש. קרבן ציבור, הטומאה דחויה בו וממילא אפשר להקריב קרבנות. אז הרבי אמר שבן אדם שיהיה באזור ירושלים יתחייב להביא את קרבן פסח, לכן הוא אמר להתרחק. אז נלמד קצת את המשמעות הנפלאה הזאת. מה זה להבין קרבן פסח? מה אנחנו צריכים לעשות? איך אנחנו, הנה עכשיו הגיע בית המקדש בבת אחת באמצע הקרצופים של הכלים, אנחנו רוצים לדעת איך מביאים את הבית, את ה-, את קרבן פסח ומה אנחנו צריכים לעשות. נדבר את השלבים, השלבים. נקרא קודם כול מה המשנה אומרת. אנחנו יודעים שהמשנה אומרת, הסוף, הסוף של המשנה שאנחנו קוראים אותה כל בוקר, אנחנו קוראים את איזהו מקומן, והמשנה האחרונה של הפרק של איזהו מקומן היא אומרת, מספרת לנו בעצם: הבכור והמעשר והפסח קדשים קלים, שחיטתן בכל מקום בעזרה ודמן טעון מתנה אחת ובלבד שייתן כנגד היסוד. כן, מה? מה אומרת המשנה הזאת? אחרי זה היא אומרת: ואכילתן, שבעצם כל אחד, הבכור והמעשר והפסח, כל אחד משונה באכילתו, יש להם דיני אכילה שונים, אבל מבחינת ההנהגה

07:53 דובר 2 שלהם במתנות זה אותו דבר. אז נלמד קצת את הסדר הזה. מה המשנה מספרת לנו? אז קודם כול אנחנו צריכים לעשות הכנות. מה ההכנות? ״לא תשחט על חמץ דם זבחי״, אסור שלאף אחד מאיתנו יהיה חמץ בזמן שאנחנו שוחטים את הפסח, לכן אנחנו נשרוף את החמץ כל כך מוקדם. זו הסיבה שאנחנו מזדרזים ב-ב-בעייפות אחרי כל הקרצופים האלה, קמים מוקדם ואוכלים את הארוחה מוקדם ומצחצחים שיניים וכבר אין לנו חמץ, עושים שריפת חמץ. זהו, ביערנו את החמץ וכעת אנחנו יכולים לעבור לחלק השני של היום שהוא הרבה יותר מקודש, לכן הוא נאסר במלאכה. כן, לעומת שאר הימים הטובים, אז פסח אחרי חצות היום אסור להסתפר. זה כבר בעיה גדולה ואסור להיכנס מנוול לרגל, אז צריך לדאוג להסתפר מוקדם כהוגן. בכל מקרה, חצי היום למה אסור במלאכה? כי כבר זה זמן של הקרבת קרבן. אמרנו, הזכרנו שיש לנו מצוות עשה דהשלמה, יש לנו שני קרבנות, יש לנו קרבן של תמיד של שחר ותמיד של בין הערביים. כל הקרבנות שעם ישראל מביאים, מביאים בין שני הקרבנות האלה. יש לנו קרבן של שחר שהוא מתחיל, הוא הראשון, וקרבן שבין הערביים שהוא חותם את כולם. קרבן אחד יחיד ומיוחד שאנחנו מביאים אותו אחרי תמיד שבין הערביים. זה נדרש מפסוקים במסכת פסחים שנאמר פעמיים בערב, וקרבן פסח נאמר בערב עוד הפעם, והפעם הנוספת הזאת שנאמר בערב בקרבן פסח מלמד אותנו שגם אחרי קרבן שבין הערביים זה זמן הקרבתו, ואם בטעות שחטו את קרבן שבין הערביים לפני קרבן פסח, סליחה, אם שחטו את הפסח לפני קרבן של תמיד שבין הערביים, אז צריך למרס בדמו, זאת אומרת לחכות שהדם לא יקרש, יקריבו את הקרבן שבין הערביים ואז

09:43 דובר 2 רק יזרקו את הדם של הפסח. אז הכנו ועשינו שריפת חמץ. עכשיו כמובן כולנו נטהרנו לרגל, כל ישראל טהורים ברגל, נטהרנו מטומאת מת. אנחנו צריכים לעלות לירושלים. אנ-- ה-יום, יום טוב של פסח ויום טוב ככל הימים טובים, וצריך להביא לו את הקרבנות שאנחנו יודעים, את עולת ראייה ואת שלמי חגיגה ושלמי שמחה. אבל הפסח הוא קרבן מיוחד שמביאים אותו רק בלילה. לא שוחטים קרבן בלילה, אבל את פסח כן, כי הוא הקרבן הראשון שעם ישראל הביא באופן כללי, באופן אחדותי. אז מה אנחנו עושים? אנחנו טהורים ואנחנו הולכים לשוק מבעוד יום. כן, בפסח מצרים זה היה ארבעה ימים לפני כן וקשרו את קרבן פסח על רגלי המיטה. והרבה דינים נלמדים מארבעה ימים האלה. פסח, פסח מצרים היה ביום חמישי בשבת קודש. כן, זה היה בשבוע, זה היה יום חמישי. אז לקחו אותו מ-מ-מראשון, כן, שבת הגדול, שזה אחת הגדולות שלו, אז לקחנו את הפסח וקשרנו אותו על המיטה, ואז ה-עד יום חמישי החזקנו אותו. אז אנחנו לוקחים אותו ביום שחל ערב פסח. לדוגמה, אם פסח חל ביום שלישי אנחנו צריכים להביא אותו ביום שני אחר הצהריים, ואנחנו מביאים אותו לעזרה. אנחנו נזהרים ממנו, אנחנו לא מקדישים אותו. פסח אסור לנו להקדיש אותו. אנחנו לא, בכלל, באופן כללי אנחנו לא מקדישים את הקרבן בגלל שאנחנו לא רוצים להגיע למצב של מעילה. אם בן אדם יש לו קרבן ויש בידו קרבן כרגע, בהמה שהיא סתם בהמה שקנינו אותה בשוק, בדקנו אותה ממומים והיא נקייה ממומים והיא טהורה ומסודרת והכול, הכול כתקנו כהלכתו. אז אנחנו נמצאים עכשיו עם קרבן. הבהמה הזאת עדיין לא קרבן. הקרבן הז-- הבהמה הזאת היא בהמה

11:41 דובר 2 שאנחנו מביאים אותו לבית המקדש. הלל היה מקדיש את הבהמה בשער של בית המקדש. למה היה מקדיש אותה בשער של בית המקדש? בשביל לא להיכנס למצב שאם לדוגמה הוא מעלה אותה במדרגות והוא משך אותה קצת יותר מדי חזק והיא קיבלה מכה, היא נפסלה מעל הארכובה וזה נהיה מום, אפילו טריפה. אז הבהמה הזאת בעצם היא אסורה, אסור להקריב אותה. לכן הוא לא רוצה להגיע למצב שהוא מקריב קורבן באופן בלתי ראוי. לכן רק כשהוא ידע באמת שהבהמה עומדת לידו בכניסה למקדש, אז הוא היה, אה, אה, לוקח את הבהמה הזאת ומקדיש אותה, הרי זה קדוש, הרי זה לטובת הפסח שלי, לקורבן פסח, ואז היא נ-נ-נתקדשה קדושת דמים. זאת אומרת שהערך הכספי שלה נתקדש. אז עכשיו יש לנו בהמה שהיא קדושה קדושת דמים, ואיתה הלל הזקן לימד אותנו לדורות, אפשר להיכנס איתה לתוך העזרה, כי אסור להכניס חולין לעזרה, אסור חול, חפצי חול אסור להכניס לעזרה. אז חולין לעזרה אסור להכניס ולכן מה שעשינו, עמדנו ב-ב-בשער של הכניסה לעזרה, פסח אנחנו עושים אותו בכל מקום כי שחיטתו בכל מקום בעזרה, ואז היינו נכנסים עם הבהמה המקודשת לתוך העזרה. עכשיו כמו שאמרנו, שקדושת דמים רק הערך הכספי שלה, כי הגוף, ה-הבהמה של קודשים קלים לא מתקדש. מה שמתקדש זה רק האימורים שלהם, הם באמת מתקדשים ואותם מקטירים על המזבח. לעומת זאת קדשי קדשים כמו חטאת ואשם ועולה, אותם כן, כשאנחנו מקדשים אותם אז יורדת להם קדושת הגוף לכל כולם, זאת אומרת הם, כל הקורבן כולו נתקדש קדושה שלמה. אז מה שהיינו עושים, היינו לוקחים את הגדי הזה מהשוק, קונים מהשוק, בהר הבית היה פוגש אותנו איש של הר הבית שמקבלים את

13:46 דובר 2 המשכורת שלהם מכספי הלשכה, והתפקיד שלהם באמת לבדוק שאנחנו מכניסים קורבן ראוי לעזרה. היו בודקים למומים, נגד מומים, היה להם ראייה חדה מאוד ותוך כמה רגעים היו בודקים את הקורבן, מעבירים הלאה וממשיכים ונכנסים יותר ויותר, עוברים את החיל שזה האזור של הסורג. בית שלישי, אין לנו כבר, אין זכר לדבר הזה, אולי יהיה בכל זאת, ולאחר מכן עולים את המדרגות, נכנסים ומגיעים עד לכניסה לעזרה עם המדרגות ושם מקדישים את הקורבן, הרי זה לפסחי, כן, הקורבן הזה, ולאחר שאנחנו אומרים שהרי זה לפסחי אנחנו יכולים להקריב אותו. זה ה-קורבן הפסח, את סדר ההקרבה נלמד כעת. לפסח יש שתי אפשרויות של בעיות שיכולות לבוא לפסח. אחד זה מגופו של פסח, או שהוא גזול או שאבדו אותו או השתמשו בו לעבודה זרה, או שעשו עבירה אחרת בגוף הפסח, או בעיה בבעלים, שלדוגמה הבעלים הוא ערל או אחד מהמנויים עליו הוא ערל. זה יש בעיה מגופו, בעיה מ-מ-מדברים אחרים, לא מגופו. שלא מגופו זה דברים אחרים שיכולים לבוא להיות סיבה למנוע את עשיית הפסח. אז הפסח אנחנו צריכים לדאוג שכל הדברים שיכולים למנוע מעשיית הפסח בגופו נשמור עליהם, וכמובן גם הדברים האחרים שהם באחריותנו גם נשמור עליהם. מה זה הדברים בגופו? פסח הוא צריך להיות ללא מומים. בקורבנות יש עניין של מומים. מום זה עניין שבגלוי, יש לו שפה שסועה, יש לו עין סדוקה, יש לו אוזן מתפרקת, יש לו יבלות עם עצם בפנים. כל מיני דברים שזה מומים שהם אוסרים להביא את הקורבן לבית המקדש. הקריבהו נא לפחתך, אנחנו צריכים להביא את הקורבן שהוא יהיה הכי נאה והכי מכובד להשם יתברך. לכן בבית המקדש היו לפני שנכנסים לעזרה ממונים בהר הבית

16:05 דובר 2 בודקים שלא נותנים לאף אחד להיכנס עם הקורבן אלא הם בודקים אותו לפני שהוא מגיע ורוצה להביא אותו לבית המקדש. נדבר על זה עוד כמה רגעים. אז אנחנו צריכים עכשיו להביא את הקורבן של הפסח. מהו הסוג בהמה שאנחנו מביאים? זה או כבש בן שנתו, דהיינו בתוך שנתו. קורבנות סופרים להם גם שעות. זאת אומרת שאם הוא נולד בשעה שמונה וחצי בבוקר, אז שנה לאחר מכן עד שבע וחצי אפשר להשתמש בו לקורבן. אחרי זה, אחרי שמונה וחצי כבר נחשב תוך שנתו השנייה והוא פסול לקורבן פסח, כשר לשאר הקורבנות, לשלמים וכדומה. אז פסח תוך שנתו הוא צריך להיות בתוך השנה שלו. דבר ראשון, גדי. זאת אומרת שהוא צעיר עדיין. הוא צריך להיות אחרי זמן ה-- שהוא הפך להיות חזקת כשר. ברוב הקורבנות זה שלושים יום. פסח יש לו דין מיוחד שזה מדאורייתא, הוא צריך להיות שמונה ימים בלבד תחת אימו. חלק מהסיבות לזה אמרו בגלל שהיה כל כך מחסור בהרבה טלאים וכולי, אז רצו להקל על הציבור להביא פסח שהוא גם מותר אחרי שמונה ימים, שזה דין דאורייתא, אבל מדרבנן אנחנו צריכים שקורבן יצא מדין נפל ויהיה שלושים יום בחיים ורק אז אנחנו מביאים אותו. אסור שהפסח יהיה אותו ואת בנו ביום אחד. זאת אומרת שלא לשחוט את אמא שלו לשלמים ואת הפסח עצמו אנחנו נשחוט אותו לקורבן פסח. זה דבר אסור משום אותו ואת בנו, זה לאו דאורייתא. צריך לבדוק את זה. כל מיני איסורים כאלה אנחנו צריכים לדעת שהם קשורים עם קורבן הפסח ואנחנו צריכים להיות ערים להם. אבל אחרי שבדקנו את המומים שלו, ראינו שהוא לא טריפה, ראינו שהוא כשר להבאה, ראינו שהוא בכסף כשר, כסף

18:02 דובר 2 חובה, אמרנו כסף חולין. צריך לקחת אותו לא ממעשרות, כי אם לוקחים אותו ממעשר אז הוא פסול. ואז אנחנו עוברים לציבור שנמנים עליו. למינויים בדרך כלל היה אחראי אחד. מי זה האחראי? זה בדרך כלל מי שמודיע לכולם על הפסח. המארגן בדרך כלל זה אב בית, פסח בבית אבות, כי אנחנו לוקחים פסח, תכוסו על השה, אנחנו צריכים לכוס על השה. מה זה נקרא תכוסו על השה? אנחנו צריכים להימנות אנשים, שיהיה מספר אנשים שכל הפסח כולו ייאכל, כי אם אנחנו לא אוכלים את כל הפסח חס ושלום, אז אנחנו מביאים אותו לבית הפסול, כי אז מה שקורה שבחצות הלילה בליל הסדר כבר נאסרה אכילה מדרבנן, מדברי סופרים, ואז אנחנו צריכים לחכות עד למחרת מוצאי יום טוב, יום טוב של פסח, ואז היו שורפים אותו. כן, אדם היה לוקח ושורף את מה שנשאר מהפסח שהוא לא הספיק לאכול. אבל בשביל למנוע מצב כזה אז צריך לכוס, לכוס את השה, לכוס את השה, שכל אחד ידע מה הוא אוכל. זה הילדים כבר מתחילים לריב מי אוכל את הבשר הזה ואת הבשר הזה, והוא לא אוהב את האוזן והוא לא... כל הוויכוחים הרגילים שיש בין ילדים, אבל באופן כללי את כל הפסח צריך לסיים, ואחר צלייתו לסיים לאכול אותו. לכן כל אחד צריך... צריך להימנות עליו. צריך שיהיו לנו מספיק מנויים על הפסח בשביל לדעת כמה אוכלים יש, ושהפסח באמת ייגמר. המינימום אכילה זה כזית, כי כל אכילה היא כזית, אבל כמובן אפשר לאכול יותר. אפילו בן אדם יכול להימנות לבד על פסח, ואם הוא, אם זה פסח קטן או שיש לו תיאבון גדול אז

19:57 דובר 2 הוא יכול לאכול את כל הפסח, אבל התנאי הוא שכל הפסח ייאכל. אז המינויים, אמרנו, זה אנשים שנמנים על הפסח, וכל בן אדם צריך לקחת אחריות משפחתית, אחריות אוכלים. צריך לדעת כמה הוא יאכל, כמה אשתו תאכל, כמה הילדים יאכלו, כמה אורחים יאכלו, הדודים, סבא וסבתא. כל מי שמצטרף, צריכים לעשות רשימה מסודרת מראש, לדעת כמה אנחנו אנשים אוכלים מינימום, ואם יישאר יותר ברוך השם אז נאכל עוד קצת. אבל העיקר שלא יגיע פסח לבית הפסול, שאנחנו בעצם, אה, כתוב לא תותירו. זה נקרא לאו שניתק לעשה. זה לאו. אם אדם הותיר אז הוא עבר על לאו, אבל אפשר לתקן את הלאו הזה על ידי מצוות עשה. מהי מצוות עשה שמתקנים על ידה? אנחנו שורפים אותו, אבל אנחנו לא רוצים לעבור את הלאו הזה של לא תותירו. לכן מלכתחילה אנחנו נמנים על הפסח כמספר האנשים שצריך בשביל לכסות את כל הפסח באכילת כזית כל אחד. בפסח אסור כמובן ערלים, אסור זקנים, אסור לעשות פסח שהוא רק של זקנים, כי יש סכנה שכל הזקנים האלה לא יצליחו לאכול את כל הפסח, כל אחד כזית. פתאום אחד לא הרגיש טוב, פתאום יש לו כאב ראש, צריך אחר כך לקחת כדורים. אז צריך להימנות על אלה שיכולים לאכול, ואלה שיכולים להצטרף לזקנים האלה, עוד אנשים צעירים שיש להם תיאבון בריא ויכולים באמת להתחייב על אכילה. אסור פסח רק נשים ועבדים שלא יבואו לקלות. פעם זה היה מצב שהגיעו לקלות יותר, אה, נשים ועבדים, היום אין לנו כבר דין של עבדים. הרב אומר גם זה יחזור בבית המקדש, כשכל היובל נוהג, ואז, אז אסור

21:46 דובר 2 לעשות חבורה רק של נשים ועבדים כי צריך שיהיה בן אדם אחראי בסביבה שינהג וינהיג את הקבוצה בצורה אחראית והלכתית נכונה, מכובדת. עד מתי אפשר להימנות על הפסח? אז להלכה נפסק שעד השחיטה אפשר להימנות על הפסח. אפשר למשוך את ידו מחבורה אחת. אני נמניתי בקהילה שלי עם קבוצה אחת שלא הצלחתי להתארגן אחרת, אז נמניתי עם הקהילה, עם הקבוצה הזאת, ופתאום התגלה לי שהמשפחה שלי חזרה מהרבי והם רוצים לעשות איתנו את הפסח. אז ודאי שעושים את הפסח כולם ביחד. אז אני אומר לחבורה שלהם תודה רבה, תתנו את הכזית למישהו אחר. אני עושה עם משפחתי או עם חברים אחרים או עם קבוצה אחרת. אפשר לשנות את ההגדרה של מי שייך לאיזה פסח עד שחיטת הפסח. אחרי שנשחט הפסח גמרנו, אני שייך לפסח הזה והתחייבתי גם ממונית, צריך לשלם על מה שהתחייבתי וגם כמובן אני חייב לאכול אותו, שלא אביא אותו לידי פסול, כי בנו עליי שאני אוכל לפחות כזית שלי. אז אנחנו עברנו, נטהרנו וכעת אנחנו יכולים לעלות לבית המקדש. מה אנחנו צריכים לעשות בשביל להביא פסח? אז דבר ראשון אנחנו יודעים שבליל הסדר יש לנו על הקערה שני דברים שמזכירים קורבנות. יש לנו את הזרוע שכנגד קורבן הפסח ויש לנו את הביצה הקשה שהיא כנגד קורבן חגיגה. הזכרנו בשיעורים הקודמים שחגיגה זה קורבן מיוחד שקוראים לו שלמים. יש לנו קורבן שלמים. מהו הקורבן שלמים שאנחנו מביאים יחד עם פסח? האם זה קורבן השלמים שאנחנו מביאים בכל רגל שקוראים לו שלמי חובה? שלמי חגיגה? או זה הקורבן שמחה שהוא קורבן נדבה, שרק אם אני רוצה לאכול בשר אז נצטוויתי

23:49 דובר 2 לאכול בשר שמחה, עדיין שלמים ברגל בירושלים, או זה אולי קורבן אחר? אז התשובה היא שיש שתי חגיגות. יש חגיגה י"ד וחגיגה ט"ו. חגיגה ט"ו היא החגיגה הרגילה שאנחנו מביאים אותה, שקוראים לה קורבן חגיגה, שמביאים אותו בכל רגל. בכל רגל אנחנו מביאים שלושה קורבנות. שלושה סוגים יותר נכון. יש לנו סוג אחד, זה עולת ראייה, השני זה קורבן שלמי חובה, שזה שלמי חגיגה, והשלישי זה שלמי נדבה, שזה הקורבן שהוא קשור עם השמחה, שלמי שמחה. מה ההבדל ביניהם מבחינת העשייה? אין הבדל. השלמי שמחה ושלמי חגיגה זה אותו קורבן בדיוק, רק מבחינת הדין חיוב של הדבר הזה. זאת אומרת, אם כל קורבן שהוא חובה אנחנו צריכים להביא אותו מכספי חולין, אי אפשר להשתמש במעשרות. לעומת זאת, שלמי שמחה, שזה קורבן שאנחנו צריכים לשמח ולשמוח בהם בחג, אותם מותר לנו להביא, רוב הקורבן אפשר להביא אותו מכספי מעשר, אז זה כבר הבדל של מאיפה בא הממון. זאת אומרת, הממון מרמז על דרגת החיוב בקורבן. אז לפי דרגת החיוב אנחנו יודעים איזה קורבן עומד לפנינו. כמובן שעולת הראייה היא גם כן חובה, לכן היא באה מחולין, וגם הפסח הוא חובה והוא בא מחולין. נחזור לפסח, אז הפסח יש לנו את חגיגה י"ד. חגיגה י"ד, כנגדה יש לנו היום את הביצה הקשה על הצלחת של ליל הסדר. כן, זה האבילות בביצה קשה, זה בדרך כלל מסמל את הגלגל חוזר בעולם, אבילות. על מה אנחנו מתאבלים? על זה שאין לנו בית המקדש, מצניעים את זה. לא להזכיר אבילות ברגל, רגל זה זמן שמחה. אז הקורבן חגיגה הזה למה הוא בא? מטרתו שהפסח ייאכל על השובע. לכן

25:56 דובר 2 היו מביאים קורבן שלמים, שהוא שלמי חגיגה י"ד, ששוחטים אותו לפני הפסח כמובן. מביאים את הקורבן לעזרה, מקדישים אותו, בא עוד פעם, בודק מומים, אה, בודק שהקורבן תקין, נכנסים איתו בכניסה לעזרה בכל מקום מהשערים, יש לנו שבעה או שלושה עשר שערים לפי השיטות בבית שני, בבית שלישי יש לנו הרבה פחות. אנחנו נכנסים איתו לעזרה, ושם בעזרה אנחנו, אה, מותר לנו לשחוט אותו בכל מקום, איפשהו יהיה לנו מקום נוכל לשחוט אותו, ואז אנחנו צריכים רק לבדוק שיש כהן שיכול מיד לקבל את הדם, והכהן הזה צריך לקחת את הדם של החגיגה הזה שהבאנו עכשיו. אנחנו אומרים "הרי זה לחגיגתי", את הבהמה הזאת בכניסה אנחנו נכנסים איתה, אנחנו כנראה נצטרך לעשות את זה, או מישהו שבקי בשחיטה, מבצעים את השחיטה, מקיימים את השחיטה, ואז הכהן מקבל את הדם, מוליך אותו למזבח ונותן שתי מתנות שהן ארבע, כמו שתיארנו בעולה. מה זה שתי מתנות שהן ארבע? בקרן המזרחית צפונית ולאחר מכן בקרן המערבית דרומית. זריקה, זריקה אחת פה, זריקה אחת פה על הפינה, שמייצרת שתי מתנות על ארבעת הצדדים של המזבח, ואז אנחנו, אה, שופכים את שיירי הדם ביסוד הדרומי, מפשיטים את הקורבן, כן, הקורבן הזה מופשט, מפשיטים אותו, מורידים ממנו את העור ולאחר מכן, לאחר שהורדנו ממנו את העור, אנחנו לוקחים את כל העור, אנחנו מוציאים ממנו את האימורים כמו שדיברנו על החטאת, לוקחים את שתי הכליות וחלבהן, את החלב שעל הכרס ואת החלב של הדקין ואת הטרפש, שזה הסרעפת, ובאליה אנחנו לוקחים גם את ה... בכבש לוקחים גם את האליה, אם זה איל או כבש. כל זה נקרא האימורים ואותם מקטירים על המזבח ואז הקורבן

27:58 דובר 2 הזה מותר באכילה ומותר לאכול אותו בירושלים. כמובן צריך לנקר אותו מכל שאר החלבים, כי זה היה חלק מהחלבים שצריך להקטיר אותם, אבל יש גם חלבים נוספים שהם, אה, צריך לנקר אותם כמו את גיד הנשה וכדומה. לא חלב, הוא גיד. אז יש כל מיני חלקים מהקורבן שצריך לנקות אותם כמו שעושים בכל האטליז, ואז אוכלים את הקורבן הזה על שולחן הפסח בזמן הסעודה של הסדר. אוכלים אותו כמובן לפני הפסח, והפסח, בסוף בסוף אנחנו אוכלים את קורבן הפסח. זאת אומרת, יוצא שבערב פסח יש לנו בעצם, יש לנו שני קורבנות, יש לנו קורבן חגיגה י"ד ויש לנו קורבן הפסח שאותו נלמד כעת. הזכרנו כבר ואנחנו אומרים את זה כל יום, שיש לנו בעצם שני תמידים, תמיד של שחר שכנגד תפילת השחרית ותמיד של בין הערביים זה כנגד תפילת המנחה. בין שני התמידים האלה הביאו את כל הקורבנות שרק יכלו לעלות עליהם, חטאות, אשמות, נדבות, עולות, אה, עוף, הכל, מנחות, הכל הביאו בין שני התמידים האלה. קוראים לזה עשה דהשלמה, עליה השלם כל הקורבנות כולם. היה צריך להשלים אבל את כל הקורבנות עד תמיד של בין הערביים. בפסח יש לנו דין מיוחד. מה הדין המיוחד של פסח? פסח נאמר בו שני פסוקים שנאמר בהם בערב, בערב תאכלו מצות, בערב תשחטו את הפסח. ממילא אז ריבו מזה חז"ל בגמרא במסכת פסחים, שבעצם פסח הוא הקורבן היחיד ששוחטים אותו אחרי תמיד של בין הערביים, אבל כל שאר הקורבנות צריך לפני כן. מכיוון שכך, הקורבן חגיגה שאנחנו צריכים להביא, שאנחנו צריכים להביא אותו בשביל לאכול את הפסח על השולחן, אז אותו אנחנו מביאים ביום שקוראים לו י"ד. אפשר להביא אותו מהבוקר. בדרך כלל קורבן נאכל

29:58 דובר 2 לשני ימים ולילה אחד. במקרה של השלמים הזה של י"ד, הוא נאכל ביום י"ד. ביום י"ד לא יהיה לנו זמן לאכול קורבן, כי אנחנו עסוקים וטרודים בכל מצוות הפסח, לכן אנחנו נאכל אותו בעצם בליל הסדר, אבל תיאורטית היה אפשר לאכול אותו ביום י"ד, ליל ט"ו שזה ליל הסדר, או יום הט"ו. זה הזמן שמותר לאכול את הקורבן שלמים הזה, זה כזה מין שלמים זה. אבל יש לנו דין מיוחד שכל הבשר של חגיגה י"ד שאנחנו הבאנו אותו ביום י"ד, שהעלינו אותו על שולחן יחד עם קורבן הפסח, גזרו לנו חז"ל גזרה שהוא יש לו דין של פסח, שפסח נאכל עד חצות. לכן אם אנחנו מביאים אותו ושוחטים אותו ביום י"ד, לוקחים את... מסדרים את הקורבן, עושים את כל הסדר כמו שאנחנו נזכיר עוד כמה רגעים, ולאחר מכן אנחנו בעצם מוכנים עכשיו לעשות את הפסח, ואז את שני הקורבנות האלה, את קורבן הפסח וקורבן החגיגה, אנחנו לוקחים איתנו הביתה ומכינים אותם. כן, ליום טוב בדרך כלל מותר בעשיית מלאכה. פה במקרה שלנו, השנה פסח בשבת, אז אנחנו נצטרך להכין את כל מה שאפשר להכין מפסח, מהקורבן חגיגה י"ד, לפני כן, כי יש לנו זמן והכלל הוא שכל דבר שאפשר לעשות אותו לפני שבת אז צריך להשלים אותו. אז לכן חז"ל נתנו לנו יותר זמן. תכף נראה את זה בזמנים, יש איזושהי דיאגרמה שנוכל להבין את הדברים יותר טוב. אז אנחנו צריכים להביא השבת את הקורבן י"ד. הבאנו קורבן שלמים, הבאנו. בבית המקדש מה קורה? הכוהנים עושים את העבודות הרגילות שלהם שבכל יום. מהן העבודות? הם התחילו תמיד של שחר, סדר הבוקר, הדלקת המנורה על הסדר, עשו את כל

32:04 דובר 2 הקורבנות שצריך, וכל עם ישראל שהיה צריך להספיק להביא קורבנות, הביא אותם. אסור להביא קודשים לבית הפסול. יש כלל כזה שאסור להביא קורבן באופן כזה שנצטרך בזמן מוקדם יותר מזמן אכילתו לשרוף אותו, לכן הייתה בעיה שהיו מביאים קורבן תודה. הרבה פעמים היו אנשים משתהים, מגיעים לרגל ונזכרו שיש להם קורבן תודה, ואז יש להם ארבעים חלות. מה הם יעשו ארבעים חלות? מי יאכל אותם בערב פסח? עשר מהם חמץ. אנחנו כבר עשינו ביעור חמץ בשעה השישית, שזה עשר בבוקר, אז כולם כבר בלחץ על הפסח. היה צריך ל... הרי אסור להקריב קורבן פסח כשיש לנו חמץ, "לא תשחט על חמץ דם זבחי", אז אנחנו צריכים להגיע למצב שאנחנו אין לנו, אין לנו שום חמץ. אז היו מביאים באמת קורבן תודה והיו מניחים אותו על האיצטבא למעלה בשביל לרמז לעם שעכשיו הגיע הזמן של שריפת החמץ. רק היו מביאים קורבן אחד בשביל כל הציבור, ואדם אחד היה נודר או מתנדב קורבן תודה ומביא את החלות שלו, ואז החלות האלו היו בשבילנו סימן שאנחנו צריכים עכשיו לעבור לשריפת החמץ. היו לוקחים את החלה הראשונה בשעה החמישית, ואז תולים ולא שורפים את החמץ, ובשעה שישית כבר שורפים. אז זה הסדר ההכנתי, אנחנו קודם כול מכינים, אנחנו מביאים איתנו קורבן שלמים, קורבן חגיגה, מכינים אותו, הכוהנים ממשיכים לעשות שאר עבודות, ואז מגיע הרגע הגדול, עושים תמיד של בין הערביים. מתי עושים תמיד של בין הערביים? אז זה תלוי, זה תלוי מה הקביעות של השנה וכמה עבודות יש לנו לעשות על קורבן הפסח וסביבו אחרי שאנחנו מקריבים את הקורבן של בין הערביים. קורבנות שוחטים רק ביום, זורקים את הדם שלהם

34:04 דובר 2 רק ביום, אז אי אפשר להביא את הקורבן תמיד של בין הערביים כמו שמביאים אותו הרבה פעמים סמוך לשקיעה, כי אז לא נספיק להביא את הפסח. לפסח אנחנו צריכים להביא עכשיו שני מיליון, שלושה מיליון כבשים בעזרה, איך נספיק? אז אנחנו מקדימים, וחז"ל נותנים לנו כלל בזה במסכת פסחים ואומרים שאם ערב פסח, דהיינו היום שלפני פסח, הוא חל בערב שבת, אז עושים אותו בשש ומחצה. שש ומחצה זה מאוד מאוד מוקדם, זה קרוב לשתים עשרה וחצי, אחת, אנחנו כבר עושים את התמיד של בין הערביים כי אנחנו צריכים לצלות את הפסח מבעוד יום, כי זה לא דוחה שבת, הצלייה של הפסח, אז אנחנו צריכים לצלות אותו כבר, לעשות את כל העבודות, לכן יש לנו עוד הפשט וניתוח והעברה לבית, למקום שאנחנו נאכל אותו, במקום החבורה, ולהוציא את גיד הנשה ולהוציא את כל החלבים, לנקר אותו, יש הרבה מאוד עבודה על קורבן פסח, אז אי אפשר לעשות את זה בזמן קצר מאוד, לכן התירו לנו חז"ל להקדים את זמן השחיטה של התמיד בכדי שאנחנו נוכל, אה, לעשות את כל העבודות על הפסח. אם ערב פסח הוא חל בחול או בשבת, זאת אומרת שאם הוא בשבת אז פסח עצמו הוא יום ראשון, אז אנחנו שוחטים את התמיד בשבע ומחצה, רק צריך לשחוט את הפסח. בכל שאר ימות השנה שלא היה לנו לא פסח ולא שום דבר אחרי, אחרי קורבן התמיד של בין הערביים זה שמונה ומחצה, כי לוקח לנו שעה להקריב את קורבן התמיד של בין הערביים, לכן מספיק לנו שמונה ומחצה ואז בתשע ומחצה כבר הסתיימה עבודת המקדש לאותו היום. אז שש ומחצה זה כמו השנה שאנחנו צריכים לצלות מבעוד יום, שבע ומחצה

35:50 דובר 2 בכל שאר הפסחים, בכל שאר השנים שלא צריך לעשות חוץ מהשחיטה עוד הרבה פעולות אחרות, כי מותר לצלות אותו בלילה, כי לילה זה ליל יום טוב ויום טוב מותר בהכנת אוכל נפש. בשאר השנים שאנחנו מדברים על הפסח ושאין לנו פסח, אז אנחנו מדברים על תמיד רגיל, אז בשמונה ומחצה, זה שעות זמניות וה-- זה הזמן שלהם. אז זה היה הסדר מבחינת סדר הזמן. אז הסדר, אני מזכיר, תמיד של שחר, מביאים את כל שלמי חגיגת י"ד. מי שיש לו נדרים ונדבות והוא יכול לאכול אותם באופן המותר, שלא יעבור לחמץ וכולי וכולי, הוא חייב לסיים אותם, הוא דווקא מרגיש שהוא חייב לסיים אותם גם לפני כן, הוא יכול לעשות את זה. עדיף להביא את חגיגת י"ד ואת הנדרים ונדבות להביא אותם ברגל עצמו, רגל כמו פסח זה שבעה ימים, אז יהיה לנו הרבה ימים לאכול את הנדרים ונדבות שלנו בבית המקדש. ומגיעים לסוף היום, מקדימים את התמיד שבין הערביים או לשש ומחצה או שבע ומחצה, שתים עשרה וחצי או אחת וחצי בצהריים, מסיימים את התמיד שבין הערביים ואז מתחילה שחיטת הפסח. יש עניין של להפריש את הפסח, כשאני הולך לקנות את הקורבן עצמו, את הבהמה עצמה, היא עדיין לא קורבן, היא בהמה. מתי היא הופכת להיות בהמה קדושה, קודשים? אז הלל נהג להקדיש את הבהמה בכניסה לעזרה, כי הוא לא רצה שיהיה חס ושלום סכנה של מעילה. אם לדוגמה בן אדם הקדיש כבר בשווקי ירושלים, איזה אחד הוא רצה שהיא תהיה עולה, מותר להביא איזה עולה, זהו. איזה, איזה שעיר, סליחה, עולה זה רק זכר. אז הוא בחר שעיר שיהיה עולה. אז השעיר הזה עולה, אם עכשיו יישען

37:53 דובר 2 עליו, הוא נשען עליו רגע וזה שווה פרוטה ההישענות שלו, אז הוא מעל, כי זה הגוף של הבהמה הופך להיות קדוש. אבל אם הוא רק יקדיש את זה בכניסה לתוך העזרה עצמה, אין לו סכנת מעילה כי הוא מיד תכף, הוא מיד סומך, מיד שוחט, מיד עושה את כל הפעולות של הקורבן כי בית המקדש הוא מקום קדוש יותר, מטיל יותר יראה על האדם. אז ממילא בן אדם יגיע והוא יודע לעשות מה שצריך. אז הלל לימד את העם שהיו מקדישים את הקורבן בכניסה לעזרה. איך מקדישים את הקורבן? אומרים הרי זה לפסחי, לפסח שלי, הרי זה לעולה שלי, לעולת ראייה שלי. אז זה דרך היו מקדישים קורבן, לא על ידי שקניתי אותו לקורבן, יש לו קדושת דמים. אם אני אומר למוכר אני רוצה קורבן לעולה ואם אני אומר לו תביא לי בבקשה את הכבש הזה, עדיין אין עליו שום דבר, קניתי אותו מחולין אז הוא כבש חולין שקניתי אותו והוא שלי כעת. אני משכתי אותו, הופך להיות קניין שלי. אחרי שאני אומר עליו את המשפט הרי זה לעולתי, הרי זה לפסחי וכולי, לפסח שלי, זה הופך להיות גופו קדוש. בקודשי קודשים, כמו שאמרנו בהקדמה ההבדל בין קודשי קודשים לקודשים קלים, אז הגוף כולו הופך להיות קדוש בבת אחת כשאנחנו אומרים הרי זה לעולתי. בקודשים קלים מה שמתקדש, יש מעילה רק באימורים. כל דבר שיש לו שעת היתר והכהנים יכולים להשתמש בו ואפשר להקדיש אותו עדיין, יש לו צד של מעילה. לכן המעילה בקודשים קלים, יותר קשה למעול בקודשים קלים, כי בעצם מעילה זה רק באימורים שלהם. אז הייתי לוקח את ה, קניתי את הקורבן, יש לי

39:51 דובר 2 כבר את הרשימה, שלחתי בקבוצת ווטסאפ לכולם, קניתי, עשיתי להם צילום, תראו זה הקורבן שלנו, הבאנו אותו ושלחנו להם את ה, את הקורבן, רואים כולם את הקורבן, זהו זה קורבן פסח שלנו, נמנינו עליו, הכל בסדר. השלב הבא, אם אני האחראי של הקבוצה, אז רצוי מאוד שאני אדע לשחוט. אני אסביר למה. אנחנו מגיעים לליל הסדר או ל-לחג הפסח, אנחנו נמצאים עכשיו לפני החג, אבל אנחנו כבר גמרנו, שרפנו כבר את החמץ, כבר הילדים משחקים כבר עם האגוזים ומתכוננים, חלק לומדים את המה נשתנה, הכל בסדר, אבל אנחנו עסוקים עכשיו להיות מרוכזים להביא את הקורבן לבית המקדש. זה המשימה שלנו, כי כבר עכשיו שתים עשרה וחצי כבר הגיע הזמן, כבר שוחטים עכשיו את התמיד בעזרה, את התמיד שבין הערביים, ואני צריך, זריזים מקדימים, רוצה להיות מהכת הראשונה. הפסח נש-נשחט בשלוש כיתות, קהל עדת ישראל, נלמד מהפסוק, אז ממילא צריכים להיות בכת הראשונה. מתי צריך להיות שמה? כנראה מיד אחרי שריפת, שריפת החמץ בתשע וחצי בבוקר. אם אני רוצה להיות בכת הראשונה אני מעריך, שנה הראשונה יהיה כזה דוחק וכזה עומס, צריך להיות מאוד מוקדם, הרבה לפני ששוחטים את התמיד הוא יהיה שם, הוא יעמוד שם, יגידו לו: "סליחה, מה אתה עושה פה?" אני רק... "טוב, לך..." "לא, לא, אני מחכה רק פה עם הכבש שלי להביא את הפסח". הגיעה השעה אחת וחצי בצהריים, אני עומד בשער. אני עומד בשערי עזרה. איזה שער אני נכנס? ראינו שבעזרה יש שלושה עשר שערים או שבעה שערים לפי השיטות. איפה אני נכנס? אז למדנו ואנחנו אומרים את זה כל בוקר, קודשים קלים שחיטתם בכל מקום בעזרה, בכל מקום בעזרה אני יכול לשחוט. זאת

41:38 דובר 2 אומרת שאני נכנס גם לכל מקום, כי השערים כל כך עמוסים שאין איך להיכנס ממקום אחר. אני לא יכול להתחיל לזוז. הר הבית מפוצץ, מיליוני בני אדם מביאים את הקורבנות שלהם. יש כזה מעמד גדול יותר מרבי שמעון, יותר, יותר אפילו מאשר בסנצ'ני. יש מיליוני, כל היהודים של העולם באים לבית המקדש ואנחנו באים להתקדש. אז אני עומד באחד שערי, באחד שערי העזרה, אחד מהשערים, אני מחכה שם לקורבן שלי בסבלנות מהזמן שהתירו לי לחכות, וכשנותנים לי להיכנס אני אהיה מהכת הראשונה, והכת הראשונה מגיעה וכולנו נכנסים לבית המקדש. אבל אז מה אני רואה? מה רואות עיניי כשאני נכנס לבית המקדש? מה אני רואה? כולם חיכו, חיכו לאדון הגדול שיגיע ויביא את הקורבן שלו וכן, הבאתי את הכרטיסים, בבקשה תביאו. שום דבר. אני רואה מאות כהנים עומדים על נסרי בטון כאלה שהכינו אותם בערב פסח, שעומדים בשיירות, להוליך, להוליך את הדם למקום הזריקה. זה כהן, כהן מזדרז אומר לי, "לך לשם, לך לשם". איזה שם? מה שם? יש שיירות, שיירות, מאות שיירות של כהנים שעומדים וכולם מוכוונים תלפיות, תל שכל הפיות פונים אליו, למזבח, כי הפסח צריך לתת מתנה אחת בלבד, והמתנה הזאת בשפיכה עדינה ליסוד. איזה דם מביאים? את הדם של הקורבן שלי. מי שוחט את הקורבן שלי? בטח הכהנים שמוכנים לזה. אין כהנים, כולם עסוקים במצוות ה-הולכה של הדם, המצווה של ההקטרה של האימורים. כל המצוות כהונה של קבלת הדם, הולכת הדם, זריקת הדם זה מצוות כהונה, זה הכהנים עושים. לשחוט? אדוני, אתה יודע לשחוט? טוב, לא יודע לשחוט, תמצא לך מישהו אחר שישחט את הכבש שלך, כי אנחנו פה עובדים. אז כל הכהנים, המאות שיירות האלה

43:32 דובר 2 של כהנים, אף אחד לא מתעסק עם שחיטה, כי השחיטה הזאת נעשית על ידי הבעלים, כי הבעלים אחר כך צריכים לעשות עוד פעולות שנדבר עליהן עכשיו. אז נכנסתי לעזרה עם הפסח, הפנו אותי לטור שבו אני הולך להקריב את הקורבן שלי, את הפסח שלי. אני צריך להיות בקי בשחיטה, אני צריך ל-לראות איפה עומדים בתור לשחוט את הכבש. אני נעמד בתור, מכין את ההכנות, את המאמרים שלמדתי ואת כל הסיפור שלמדתי ואת כל העוף טו, ואני רואה את כל ה-, את כל העולם, העזרה הזה, המופלא הזה שעומד טורים, טורים. אני רואה פסים של זהב מהמהירות של כהנים שמעבירים את ה-- מזיזים במהירות אדירה, את המלאים ואת הריקנים ומחליפים אותם. הכל היה נוסע כל כך בזריזות מופלאה ונפלאה וזה ייעשה גם עכשיו השנה בעזרת השם. ואנחנו רואים את הדבר הזה, את הדבר הזה קורה בפועל והכהנים מתקרבים, כל פעם בן אדם שוחט, מקבלים את הדם, את כל הדם צריך לקבל, את כל דם הקורבן, זה כתוב בפסוק, אז צריך לקבל את כל דם הקורבן. והקורבן הזה, יש שיטות, יש שיטות שאומרות מה קורה אם נופל, הרי הם צריכים לעמוד גבוה. למה הם צריכים לעמוד גבוה על נסרי בטון? כי כהן שבגדיו מטושטשים, דהיינו התלכלכו בדם, הם פסולים. בגדי כהונה צריכים להיות נקיים כל הזמן. אז הם שוחטים והם צריכים, אנחנו שוחטים והם מקבלים את הדם והם צריכים מאוד מאוד להיזהר שלא יתלכלך דם על בגדי כהונה שלהם. והם עכשיו קיבלו עכשיו מזרק, דהיינו מזרק שבתוכו יש עכשיו את כל דם הפסח ששחטתי עכשיו. איך הם ידעו שהדם שלי הגיע למזבח? ואני יודע בוודאות שהפסח שלי הוא כשר ואני יכול לאכול

45:22 דובר 2 אותו בלי נקיפות מצפון, אחרת אני עובר עליו שאני אוכל בשר חס ושלום שלא הוקרב. אחרי שהבאתי אותו לעזרה והקדשתי אותו ושחטתי אותו וקיבלו את הדם, אז הדם הזה עכשיו חייב להגיע למזבח בשביל להתיר את, את הפסח, שיקטיר את האימורים שלו. יש שני שלבים: זריקת הדם מכשירה את הפסח שיהיה קורבן כשר והקטרת האימורים מתירה את הבשר באכילה. נסביר. הוא קיבל את הדם, קיבל את המזרק, עכשיו נפל לו המזרק. איך הוא יודע שנפל המזרק שלי ולא של הזה שהיה לפניי או זה שאחריי? אז אחת השיטות אמרו שהם יגידו כל פעם שמעבירים כבר במהירות אדירה הזאת, הם יגידו גם את השם של הקבוצה או שלוש עשרה או ארבע עשרה או שיגידו שמות. יש בזה כמה שיטות בראשונים שזה נידון. איך אנחנו מזהים חס ושלום שנפל הדם? כי הדם שנשפך, אם אפשר לאסוף אותו וכולי, אז יש בזה נפקא מינה גדולה. אני צריך לדעת אם מותר לי להביא את הפסח או לא, אבל חזקה ששליח עושה את שליחותו וממילא שחטו, קיבלו את הדם. הדם מגיע במהירות אדירה למזבח ושם שופכים שפיכה אחת נגד היסוד. צריך לשפוך נגד המזבח, נגד המזבח, דהיינו הקיר של המזבח שמתחת לסובב, תחת לחוט הסיקרא, אבל במקום שיש בו יסוד. אם הוא שפך במקום שאין בו יסוד, אז הפסח הזה הוא שאלה. כמו שאנחנו יודעים שה... כל דם שהגיע למזבח אז הקורבן כשר. אז בפסח זה שאלה אם הוא לא הגיע ליסוד אז אם הוכשר הקורבן או לא. בכל מקרה אז הכהנים זורקים את הדם הזה ואני עובר לתחנה הבאה. עשיתי עם החבר שלי, עשיתי את ה... שחטתי את הפסח, עכשיו יש לי פסח ששחוט

47:19 דובר 2 וסך הכל הוא שחוט ויש לי אותו עכשיו על הידיים. זהו, נמשיך לרוץ הלאה. הכהנים, כתוב, היו הולכים עד ארכובותיהם בדם. הכוונה בזה שדם היה מאוד מאוד גבוה בעזרה מרוב דם של הקורבנות, ואני גם כן עושה את דרכי בבריכה הזאת להפשיט את הפסח. עוד לא נגמרה העבודה, כי הכהנים, אמרנו, הם עסוקים. אני לוקח כלי, שזה כלי מקודש של העזרה, ולתוכו אני צריך לשים את האימורים. רואים בתמונה. מה זה אימורים? אני צריך אותם. גם חוץ מזה שאני צריך לדעת לשחוט, אני צריך לדעת גם לעשות חלק מעבודות ההפשט והניתוח. צריך להיות ממש טבח או שוחט. למה? כי עוד פעם אין כהנים שיעבדו בזה, והאימורים זה אחריות הבעלים להביא, לדאוג שהאימורים, כל האימורים, יגיעו לתוך הבזך הגדול. אז אנחנו צריכים לעשות עכשיו הפשט חצי מהפסח, לעשות הפשט חצי עד החזה, ואז לנתח, להוציא את כל האימורים, שזה כל החלקים שצריך, החלבים שצריך להקטיר אותם על המזבח. אמרנו, הדם מכשיר את הקורבן והאימורים, הקטרת האימורים מכשירה את אכילת הבשר. אז אני עכשיו צריך גם לנתח את הפסח ולהוציא את האימורים שלו, או אני או מי שיודע לעשות את זה. ואנחנו לוקחים עכשיו את האימורים האלה, והאימורים האלה, אנחנו אוספים את הכל, יראת שמיים לגרד את כל החלבים שצריך להוציא מן הבהמה, כמובן אלה שקשורים לזה: את שתי הכליות, את החלב המכסה את הקרב, את החלב אשר על הקרב ואת יותרת הכבד. לפי השיטות, לפי הרמב"ם ולפי רש"י, יגיע אלינו בית דין גדול ויפסוק לנו איך לעשות, ואז אנחנו את כל האימורים האלה אנחנו מגישים לכהן בקערה, ואז הכהן, אנחנו עוקבים עם העיניים אחרי הכהן הזה שהוא לוקח

49:24 דובר 2 את הקערה הזאת, עולה אל הכבש, שהוא עומד שם גם כן בתור בכבש על המזבח, עומד בתור, כל כהן בא ומקטיר, כי את האימורים צריך להקטיר כל אחד בכלי נפרד, והוא מקטיר את האימורים שלי ואני רואה אותם נוחתים על המערכה הגדולה, ואש שורפת אותם בבת אחת כמו הניסים שבבית ראשון, אז גם יהיו בבית שלישי בעזרת השם, ואז הפסח הותר, בשר הפסח הותר באכילה. כעת לא נותר לי אלא להמתין במקומי. הייתי, אם הייתי מהכת הראשונה שנכנסה בפעם הראשונה, הייתי עכשיו, היו שומעים תקיעות. התקיעות האלה סימנו את תחילת העבודה ואת סופה. ואז אחרי שסיימו הלויים להגיד את ההלל, הם היו שרים את ההלל, והייתה הרגשה פשוט מופלאה של התעלות, כמו בניגונים, התחברות אמיתית. ואז כשהם סיימו את ההלל וכל הכת שלי, כל הקבוצה הראשונה שנכנסה לעזרה סיימה את העבודה על הפסח שלה, אז הדלתות שקודם לכן נסגרו בדרך נס, כן? לפי אביי בגמרא הדלתות היו נסגרות אחרי שכולם נכנסים בדרך נס. כמובן ששיטה אחרת זה שהלויים היו פשוט סוגרים אותם, כי הם יש לויים שוערים, אז הם היו סוגרים את כל העזרה. מתחילת עבודה על הקורבן אף אחד לא יכול לצאת או להיכנס לתוך בית המקדש בזמן הזה. כל השערים של בית המקדש נעולים עכשיו, עכשיו עובדים פה. אז אחרי שהכת שלי סיימה את העבודה על הפסח נפתחים השערים, אנחנו יוצאים עם הפסח שלנו. מי שלא הספיק להפשיט אותו ממשיך להפשיט אותו עדיין בהר הבית. היו אונקליות, היו ווים כאלה שהיו תולים אותם בבית המקדש, אבל הם נגמרו מהר מאוד לממש ראשוני הראשונים שהגיעו, ואז היו לפעמים שמים מקלות אחד על חברו כמו שרואים

51:28 דובר 2 פה בסרטון, שהיו מפשיטים את הפסח, היו פשוט עובדים ככה, שתי ידיים, המקלות על הכתפיים, ומפשיטים את העור מהקורבן בשביל שנוכל לקחת, ואנחנו צריכים במיוחד בקביעות כמו של השנה הזאת לגמור הפשט וניתוח וצלייה מבעוד יום לפני שבת. אז היינו יוצאים להר הבית, וכשיצאנו להר הבית אז אנחנו בעצם יכולים כבר, אנחנו יכולים, עדיין יום חול, כן, זה יום שישי עדיין, אז יכולים לטלטל, ורצים מהר מהר לבית שלנו בירושלים. צריך להיות בירושלים. אנחנו מתארחים אצל מישהו בירושלים, והמישהו הזה בירושלים הוא, הואיל בטובו לפתוח בפנינו את דלתות ביתו או חצרו שהוא השכיר לנו אותה, ובתמורה, זה חוץ מהשכר דירה שהוא ביקש מאיתנו, אנחנו צריכים לתת לו גם את העור. זה תנאי של בית דין שאנחנו ניתן לו את העור של הקורבן. אנחנו נותנים לו אותו, בבקשה תתעסק עם זה, או שהם צריכים לנקות אותו, זה מחלוקת, אבל בכל מקרה היינו נותנים לו את העור של קורבן הפסח כתמורה לעובדה שמותר לנו לשהות במקומו בירושלים. ואז אנחנו עוברים לשלב המופלא של אכילת הקורבן. הקרבנו את הפסח, הקטירו לנו את ה... זרקו את הדם, הקטירו את האימורים, אנחנו כבר נמצאים עכשיו בבית שלנו בירושלים, יש לנו כבר פסח לפנינו שחוט ואנחנו צריכים לעשות לו הפשט. אם לא, אנחנו צריכים שיהיה איתנו קצב צמוד שיראה לנו מה זה החלבים שצריך לזרוק אותם, מה זה כל הדברים שהם אסורים בקורבן, עכשיו צריך להוציא אותם. חלבים אסורים חוץ... יש חלבים שמקטירים אותם על גבי המערכה הגדולה, ואמרנו בבזך גדול, את האימורים, אבל לא כל החלבים בבהמה. גיד הנשה למשל הוא

53:20 דובר 2 לא אימורים, אבל הוא אסור באכילה, אז צריך להוציא אותו גם בקורבן. יש כל מיני חלבים שם אסורים, חלב הלב, יש חלב, אה, בשאר האיברים הפנימיים. כל החלבים האלה אנחנו צריכים להוציא אותם כי הם אסורים באכילה, אז אנחנו צריכים לנקר את הקורבן, לנקות אותו ואז לצלות אותו, לשים אותו על שיפוד של רימון ולתלות אותו בתוך התנור. למה שיפוד של רימון? כי אנחנו צריכים משהו שישרוף אותו, שיחזיק אותו, יותר נכון, אבל שלא ישרוף אותו מבפנים. שיפוד של רימון, כל שאר העצים היו מוציאים מים ואז המים שיוצאים מהעץ הם מים רותחים מכוח האש שנמצאת בתנור, אז הכבש היה בעצם, הפסח, היה מתבשל על ידי המים האלה, וכתוב צלי אש, אז צריך לאכול את כל הפסח רק צלי אש. ויש בזה דינים מאוד, מאוד, מאוד חמורים, שאם הפסח נגע בגוף של התנור אז זה לא צלי אש, זה צלי חרס. אז את החלק הזה צריך לחתוך, צריך לחתוך אותו ואז, אה, שהוא ייצלה שוב. אז היו מקפידים מאוד מאוד, רק מי שבאמת בקיא ויודע את כל הדינים של איך לצלות את הפסח שיהיה רק צלי של האש ולא של דבר אחר, אז היו צולים את הפסח באופן הזה, היו שמים אותו, כן? את האיברים החיצוניים שלו, כולל הכבד למעלה, אה, למעלה בשביל שהכבד בחלק העליון יזרוק כל הדם שלו החוצה ולא ייקרש חס ושלום בדם. וכל מעשה הצלייה הזה היה נעשה במהירות אדירה בערב פסח, ואחרי שיש לנו את כל הפסח כבר צלי אש מוכן, אפשר ברוך השם להתחיל את הסדר ולאכול את החלקים. נמשיך רק בכמה נקודות לדבר על העניין של אכילת קורבן. מה זה אכילת

55:18 דובר 2 קורבן? אכילת קורבן, אמרנו בפסח ובכל קורבן אסור להביא אותו לידי נותר. פסח יש לנו עניין מיוחד שאנחנו צריכים להימנות עליו גם כן, ובגלל שנמנינו עליו אז אנחנו, אה, צריכים לאכול אותו רק הקבוצה שנמנתה עליו. קורבן אחר, לדוגמה קורבן שלמים, בן אדם מביא קורבן תודה בירושלים, אז הוא הביא ארבעים חלות וחז"ל מסבירים הוא הביא ארבעים חלות בשביל להזמין כמה שיותר אנשים לספר על הנס הגדול שנעשה לו, אבל הם לא היו צריכים להימנות איתו לפני זה על הקורבן תודה הזה. הוא הביא את הקורבן תודה לבד והוא קיווה שיהיה מספיק חבר'ה בירושלים שאיתם הוא יכול לאכול את הקורבן ואת הלחמים שבאים איתו בתודה. פסח זה לא ככה, אנחנו צריכים, רק המנויים אוכלים את הקורבן. אז עכשיו כל מי שנמנה על הקורבן אנחנו מוודאים את הרשימה שהכנו מבעוד יום, רואים שם את כל האנשים ומתחילים לתת את הקורבן. מה אנחנו נותנים? איזה חלקים אנחנו נותנים לאנשים לאכול מקורבן הפסח או מקורבנות בכלל? אנחנו אומרים שאכילת קורבנות זה דין כללי באכילת קורבן. כל קורבן צריך לא להביא אותו לידי נותר, דהיינו צריך לאכול את כל מה שאפשר מהקורבן ואת השאר, מה שאסור לאכול, אנחנו משאירים. אז יש בזה באופן כללי שלוש קבוצות. יש לנו דבר שהוא חובה לאכול אותו, מה שנקרא בשר, דבר שהוא בשר ממש כמו שרירים, צוואר, כתף, כל החלקים האלה של הבהמה אותם חובה לאכול וצריך לאכול. הם, הם מחולקים לכזיתים לכל המנויים של הקורבן. יש מצווה לאכול חלקים נוספים, אבל הם לא חובה לאכול אותם. זאת אומרת שאם הם ייוותרו אז בן אדם לא יתחייב בבל תותירו. יש מצווה לאכול אותם, הם לא

57:17 דובר 2 עוברים בבל תותירו, כמו למשל את השליל, את הרחם, את העיניים של הקורבן. אני יודע, זה לא, זה לא כל כך מעורר תיאבון גדול, אבל זה מצווה לאכול את כל חלקי הקורבן, ככה יש לנו את המצווה, לכן מצווה לאכול את זה. מי שיכול לאכול אותם, יש משנה שאומרת כהנים שדעתן יפה, כהנים שדעתן יפה זה נאמר על משהו אחר, שהם יכולים לאכול חי, לא עוברים על איבר מהחי אז, אבל בכל מקרה, מי שיכול לאכול את זה ומרגיש בנוח לאכול את הדבר הזה, הרי קיים מצווה, מצווה של אכילת קורבן של חלקים שהם לא חובה אבל מצווה לאכול אותם. ויש חלקים שהם אסורים מדרבנן ובכל זאת שורפים אותם מספק. זה לא לכתחילה. זאת אומרת, יכול להיות שבזמן הסנהדרין שתהיה במהרה בימינו בבית שלישי הם יפסקו שזה לא, אפשר לאכול אותם, זה בסדר גמור, לא איסור דרבנן, אבל בינתיים הם עומדים באיסורן ולכן אנחנו אסור לנו לאכול אותם, שזה השומן של גיד הנשה. יש את הגיד הנשה עצמו, שזה אין לו כל כך טעם, אז יש ספק אם הוא בשר מתחייבים בו באכילה או לא, אבל בכל מקרה השומן של גיד הנשה אז הוא אסור מדרבנן, שמא נחתוך ממנו חתיכה מהגיד הנשה עצמו ונעבור על לאו דאורייתא. יש את ראשי העצם הקולית. בפסח בכלל יש בעיה ש"ועצם לא תשברו בו", אז אסור לנו לאכול באופן כזה שזה יגרום לשבירת עצם או לאכול סחוסים דקים שגורמים לשבירת עצם, ובזה זה דין מיוחד בפסח. יש משהו מיוחד בעצם, בעצם בפסח מחייבים אותנו להגיע לבל תותירו, אנחנו בטוח נגיע לבל תותירו. למה? כי יש בשר מוח בתוך העצמות, בעצמות, העצמות הארוכות

59:13 דובר 2 בתוך יש בהם בשר, אה, יש בהם בשר מוח העצם שאוכלים אותו גם כן בקורבנות האחרים, אבל בפסח יש איסור שבירת עצם. לכן מכיוון שיש איסור שבירת עצם, אז אסור לשבור את העצם בשביל לאכול את הבשר הזה. מצד שני, הבשר הזה הוא בשר שחובה לאכול אותו כי הוא קורבן פסח, לכן בטוח מגיעים לבל תותירו, אבל על זה התורה לא הקפידה. אנחנו כן צריכים לשרוף את העצמות האלה שיש בהן בשר במוצאי יום טוב של חג, של חג ראשון של פסח. השנה זה מוצאי שבת, צריך ליום ראשון בבוקר. זאת אומרת שצריך לשרוף את החלקים האלה. אז יש לנו, אמרנו, חלקים שהם חובה לאכול, שזה הבשר, יש לנו מצווה לאכול, שזה דברים כמו עיניים, שליה וכולי, ויש דברים שהם אסורים מדרבנן ושורפים אותם מספק. וכמו שהבאנו עכשיו את השומן של גיד הנשה, עצמות קוליות, חוט השלים וכל החלקים האלה הם מפורטים בספרי האחרונים. יש מכונים, המכון תורת הקורבנות התמחה הרבה שנים כבר בדקדוקים בהלכות האלה וזכה לתהילה בכל הארץ בנושא הזה, ברוך השם יש קשר הדוק איתם. אז אנחנו מוציאים ומבררים מה מותר ומה אסור ומה מצווה לאכול מתוך הקורבן, ושנזכה במהרה, אמן, לאכול את הקורבן באמת של פסח, שנזכה לאכול מן הזבחים והפסחים, כי בסדר הזה זבחים זה חגיגה י"ד ופסחים זה הפסח עצמו, שנזכה לגאולה שלמה במהרה, אמן אמן.