דיני חול המועד- הרב משה קורנוויץ שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 שיעור בהלכות חול המועד. ונלמד את יסודות דיני חול המועד ופרטיהם, ופרטיהם. נתחיל ביסוד המהותי של חול המועד. כידוע, בחול המועד יש לנו שתי סדרים. א', שזה אחד מהזמנים של המועד, יש בו חיובים כחלק מן המועד וחיובי עשה במצוות שמחה, שעוד רגע קצת נדבר, ויש גם איסור מלאכה בחול המועד, כפי שאנחנו נרחיב בהמשך השיעור באריכות גדולה את הפרטים של האיסור מלאכה הזה. חשוב לי לציין שיש הרבה בישראל, ולא רק בזמננו, אלא בכל הזמנים, שקצת זלזלו בקדושת המועד. המשמרת שלום מביא שלמרות שבהלכות חול המועד אפשר בכל מיני קולות להקל באיזה עניינים, כיוון שאצל בית ישראל נפרץ ההיתר להקל הרבה בדיני חול המועד, לכן על המעיר או הרואה, על המורה הוראות להחמיר בדינים האלו ולא להקל כלל ועיקר בגלל שיש פרצות גדולות, ולצערנו עד היום הזה אנחנו רואים הרבה פרצות בשמירת המועד כדבעי. וכתוב במשנה בפרקי אבות, רבי אלעזר המודעי אומר: "המחלל את הקודשים והמבזה את המועדות והמלבין פני חברו ברבים, והמפר בריתו של אברהם אבינו עליו השלום, ומגלה פנים בתורה שלא כהלכה, אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא". רבי אלעזר המודעי מצרף מחלל את הקודשים, מבזה את המועדות, מלבין פני חברו, מפר בריתו של אברהם אבינו, מגלה פנים בתורה שלא כהלכה וכל אלו, אין לו חלק לעולם הבא. אומר הברטנורא, מה זה המבזה את המועדות? אין הכוונה מבזה את היום טוב, שזה לא חושדים בישראל שיבזו את היום טוב, אלא הכוונה, אומר הברטנורא, הימים של חול המועד, עושה בהם מלאכה או נוהג בהם מנהג של חול באכילה ושתייה. זאת אומרת, חול המועד צריך להיזהר מאוד לא לבזות

02:14 דובר 2 אותו. איך מבזים את חול המועד? בשני הפרטים שהזכרנו מקודם שלא שומרים עליהם. א', שלא שומרים על האיסור מלאכה שבחול המועד, וב', שלא מדקדקים כדבעי בקדושת המועד ובקיום מצוות עשה באכילה ושתייה, אלא מתנהגים בו כימי חולין ומבזים אותו. זה דברים חמורים ביותר שהברטנורא אומר שעל זה נאמר שזה שווה למפר בריתו של אברהם אבינו. ואפשר לומר שכיוון שישראל קצת מזלזלים בזה ולא מבינים, כי חושבים שזה לא איסור דאורייתא, חושבים שזה לא כתוב בתורה, אז רואים את זה כאיזה דרש ואסמכתא בעלמא וחס ושלום נוטים לזלזל בזה, לכן נאמרו הדברים מאוד מאוד חמורים על מי שמזלזל בקדושת המועד. אז נתחיל בקצרה, שזה לא עיקר מגמתנו פה, אבל נתחיל בקצרה בקום עשה של המועד. אומר אדמו"ר הזקן בסימן תקכ"ט סעיף ד' בהלכות יום טוב, סימן שעוסק בדיני שמחת יום טוב, אומר אדמו"ר הזקן, ב' מצוות אלו שהם כבוד ועונג, הם נוהגות גם כן בראש השנה שבאנו כעת ממנו, אבל אינם נוהגות בחולו של מועד. חול המועד איננו מצווים בכבוד, בכבוד ועונג. אבל למה? שהרי לא נאמר בהם מקרא קודש. אנחנו נתייחס לזה. מה הפשט שלא נאמר בהם מקרא קודש בחול המועד. אבל יש בחול המועד מה שאין בראש השנה והוא שבכל שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג, וכן ביום טוב של עצרת חייב אדם להיות שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל הנלווים אליו, ושמחה זו היא מצוות עשה מן התורה שנאמר "ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך". אומר אדמו"ר הזקן שמצוות עשה של ושמחת בחגך היא שווה בחול המועד ממש כמו ביום טוב. אין הבדל במצוות השמחה שאדם מצווה ביום טוב ראשון של סוכות לבין המצווה שהוא מצווה

04:16 דובר 2 באמצע חול המועד של סוכות. אין הבדל במצוות השמחה שאדם מצווה בשבועות לבין מצוות השמחה שהוא מצווה באמצע חול המועד של פסח, זה אותה מצווה, חד מצווה היא, והיא ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך וכו'. והמצווה הזאת היא להיות בשמחה. בחול המועד יש לה משמעות בארוכה למעשה. המשמעות היא שצריך לשמח את הקטנים בקליות ואגוזים, ואת הנשים קונה להם בגדים ותכשיטים לפי עניינם. ובזמן שבית המקדש היה קיים היה צריך להקריב בזה קורבנות של שלמי שמחה. ועכשיו, בזמן הזה שאין לנו שמחה, אין לנו שמחה אמיתית, כי אין לנו את בית המקדש ואיננו יכולים להקריב קורבנות. עיקר השמחה, אין לנו שמחה אלא ביין, שהיין ישמח לבב אנוש. ולכן בחול המועד מצווים לשתות יין, כשם שמצווים לשתות יין ביום טוב. ופה מופיע באלטער רבי, לא מפורש בשולחן ערוך, אבל מופיע בתורה אור, בדרושים של אלטער רבי מפורש שצריך לשתות רביעית יין בחול המועד, והדבר הזה הוא גם פשוט מסברא. לא צריך לפלפל בזה ששיעור רביעית זה שיעור של חשיבות. אם אדם לא שותה שיעור של רביעית, אין בזה חשיבות, אין בזה חשיבות אז במילא לא מקיים בזה את גדר המצווה. וכך למעשה אלטער רבי כותב בדרושים של תורה אור שצריך לשתות על כל פנים רביעית יין בחול המועד, ויש להעיר בזה שהרבי מביא בשיחות שביום טוב אפשר לצאת ידי חובה בקידוש. אז ביום טוב יכול להיות אדם שלא ישתה רביעית מיוחדת לכבוד השמחה כי יצא ידי חובה בקידוש, שותה רביעית. אבל בחול המועד אין קידוש וחייבים לשתות רביעית יין במיוחד לשמחת המועד, לשמחה המיוחדת של המועד, כי אנחנו מצווים להיות בשמחה. יש עוד באחרונים הרבה דיונים על מה שהזכרנו בתחילת דברי

06:02 דובר 2 אדמו"ר הזקן, שבחול המועד לא נוהגים המצווה של כבוד ועונג. מה הנפקא מינה בזה שלא נוהג מצווה של כבוד ועונג? בשבת וביום טוב יש מצוות כבוד, כבוד ועונג. כבוד זה לכבדו בלבוש ובכסות נקיה, בשולחן ערוך וכו'. זה כבוד לכבד אותו. עונג זה במאכל ומשתה. ולאו דווקא שבכלל המושג של כבוד ועונג גם בשבת ויום טוב זה מחלוקת גדולה בין הרמב"ם לרמב"ן, כפי שאדמו"ר הזקן מביא בסימן רמ"ב בקונטרס אחרון. מחלוקת גדולה ביניהם האם זה דאורייתא או דרבנן. מה שאין כן שמחה, לכולי עלמא זה דאורייתא. היינו שהשמחה במועד היא ודאי לכולי עלמא דאורייתא. מה שאין כן כבוד ועונג, ייתכן מאוד לפי שככה נראה בדעת אדמו"ר הזקן לעיקר שזה בכלל לא דאורייתא, זה רק דרבנן. וגם בזה גופא שבמועד אין מצוות כבוד ועונג. אף על פי כן מבואר בפוסקים שגם בחול המועד אדם צריך לכבדו ולענגו. היינו שגם במועד מנהג ישראל תורה שלובשים במועד בגדים מיוחדים, בגדי שבת. כך מבואר במנהג המהרי"ל, כך מביא מגן אברהם ועוד. אני אאריך בזה בכמה מקומות. איזה סוג בגדים צריך ללבוש במועד? שוב, אנחנו אולי לא רגילים לחשוב, אבל צריך לדעת שכל דבר יש בזה הלכות וזה גדר הלכה. איזה בגד צריך ללבוש במועד? מבואר בראשונים, ככה מופיע בשם המהרי"ל ועוד, שבעצם צריך ללבוש ביום טוב, צריך ללבוש בגד יותר מכובד משבת, ובחול המועד לא צריך ללבוש בגד מכובד כל כך כמו ביום טוב, אבל כן צריך ללבוש בגד מכובד, בגד מיוחד לכבדו, להראות שזה זמן מיוחד כי על כל פנים זה חלק מן המועד. וגם המושג של עונג, שהפשט הוא שאין חיוב סעודה במועד, לא חייבים ליטול ידיים ולאכול סעודות במועד. אף על

07:50 דובר 2 פי כן מבואר בפוסקים, מופיע מגן אברהם מביא את זה, שיש מצווה, היינו שזה לא חובה לאכול סעודה וליטול ידיים, אלא אבל על כל פנים יש בזה מצווה. נפקא מינה לדינא לאדם ששכח יעלה ויבוא. מי שלא אמר יעלה ויבוא ביום טוב הוא חייב לחזור בברכת המזון, כיוון שהוא מחויב לאכול סעודה. אם הוא לא אכל סעודה אז במילא אם הוא לא אמר יעלה ויבוא, סליחה, לא אם הוא לא אכל סעודה. אם הוא אכל סעודה ולא אמר יעלה ויבוא הוא פספס עניין. מה שאין כן במועד, חול המועד, שאין חיוב סעודה, לכן לא צריך לחזור. זה הנפקא מינה. אבל אף על פי כן כותב המגן אברהם בהלכות יום טוב שמצווה לכתחילה יש בו. היינו שמצווה לכתחילה כן לאכול פת במועד עצמו, וגם לענגו. עוד נקודה נוספת שמבואר בהרבה באחרונים בסימן תרצ"ו בשולחן ערוך, סליחה, בגמרא וראשונים, לא באחרונים, מבואר בהרחבה שיש מושג שנקרא אין מערבין שמחה בשמחה. המושג הזה נאמר על שמחת חול המועד, שבחול המועד אנחנו מצווים בשמחה, וכיוון שאנחנו מצווים בשמחה, לכן אין מערבין שמחה בשמחה. במה דברים אמורים? מבואר שהכוונה בזה שלא עושים חתונה בחול המועד, כי השמחה של החתונה היא שמחה גדולה, שגם מצווים בשמחת חתן וכלה, זה גם מצווה, וגם המצווה של חול המועד זה מצווה. אז אין לערב שמחה בשמחה ולכן לא קובעים חתונות במועד. אבל סעודות שידוכים אפשר להתיר לעשות במועד. מבואר בפוסקים שמחלקים בין הסעודות הגדולות שעורכים, מה שקוראים היום סעודת וורט, לבין סעודת לחיים. מבואר בפוסקים שאף על פי שלא-- שזה לא לגמרי שמחה כמו חתונה, אבל בכל זאת בסעודת שידוכים שנוטלים ידיים וכותבים בה את התנאים וכולי, זה

09:47 דובר 2 שמחה גדולה. גם זה מבואר בהלכות פסח בעל התרב"ט, שזה נקרא סעודת מצווה. מכיוון שכך ראוי לא לקבוע את סעודת הוורט במועד. אבל המשנה ברורה מביא שזה דווקא בסעודה כזו שעושים בה תנאים. ואצלנו הרי כידוע לא נוהגים לעשות תנאים היום, אז יש להתפלפל ולדון מה גדר הסעודה הזאת בזמננו. על כל פנים נראה לא נאריך בזה בצדדים, כי גם סוף סוף חייבים לומר שגם לדידן שלא כותבים תנאים בפועל בזמן הסעודת שידוכים, אבל ודאי שעושים קניינים ועושים גמירות דעת ונותנים מתנות, ויש לזה גדרים הלכתיים של סעודת שידוכים. נפקא מינה להרבה עניינים, ולכן נראה שגם לדידן צריך להימנע מסעודת וורט, מה שקוראים היום, בחול המועד. אבל מה שקוראים לחיים, שרק אומרים לחיים ואוכלים מזונות על שמחת השידוכים, זה ודאי מותר לעשות במועד. ובכן, יש עוד עוד פרטים בזה. מבואר כבר בראשונים, בריטב"א שם, בית קטן ועוד, שכבר שמותר לעשות פדיון הבן בחול המועד ולעשות סעודה, וכל שכן ברית שזה זמנם קבוע וודאי שהם לא נדחים מחמת שמחת המועד. על כל פנים ההדגשה פה היא לזכור שימי חול המועד הם ימים טובים, יש בהם גדר כחלק משמחת החג, הם ממש חלק משמחת החג. חלק מאותה חפצא של מצווה אחת. בזמן שבית המקדש קיים במהרה בימינו אמן, אז אדם יכול להביא את השלמים ואת העולות והזבחים, הוא יכו-- יש אולי מעלה שהוא מביא את זה ביום טוב ראשון, אבל הוא יכול להשלים את זה בכל ימי המועד, וגם בימי חול המועד הוא יכול להשלים את זה. כידוע גם השיחה של הרבי בנוגע לשהחיינו. ומי שלא, בנוגע לפסח, שמי שלא ביום שהחיינו ביום טוב ראשון יכול להשלים

11:40 דובר 2 את זה בכל שאר ימי המועד, כי זו אותה מצווה ואותו גדר של שמחה אחת שאפשר להשלים אותה בכל ימי המועד. אם בנושא של העשיית טוב של המועדים, חשוב לציין ולהזכיר את הדברים שהרבי דיבר, שכתובים בלקוטי שיחות חלק ז' בהוספות, עמוד מאתיים שישים ושבע, שהרבי מביא שעיקר, עיקר, עיקר השמחה של המועד ועיקר העניין של המועד זה לימוד התורה. לשבת פשוט ללמוד תורה, כיוון שבימי חול המועד אדם לא אמור להתעסק בשום פרנסה ובשום מלאכה ובשום עסק ובשום עניין. כיוון שכך, האדם אמור להיות פנוי לחלוטין בזמן של חול המועד, הוא אמור להיות פנוי מכל עסקיו ומכל ענייניו, וכיוון שכך נשאר עליו החיוב של התורה של "והגית בו יומם ולילה". שהרי כל הטעם שאנחנו פטורים בזה בכל השנה, כיוון שאנחנו טרודים במלאכה או טרודים בעניינים אחרים טובים. אבל בחול המועד, שאין לנו מן התורה שום טרדות, כי אנחנו אסורים במלאכה כפי שנלמד עוד מעט, אז ממילא נשאר על... כלשון הרבי, ממילא נשאר על כל אחד ואחד הציווי של חייב לעסוק בתורה יומם ולילה ממש. עד כאן דיברנו בעניין של המצווה של שמחה במועד והגדר של הקום עשה והחיוב של המועד. בנוגע לחול המועד ישנו איסור מלאכה בדומה לאיסור מלאכה שביום טוב, אבל עם גדרים הלכתיים שונים. ונחלקו בזה רבותינו הראשונים, נחלקו בדיוק להגדיר איך בדיוק הוא הגדר של המצווה הזו של איסור מלאכה במועד. מה זה, דאורייתא? דרבנן? באמצע? איך? שהרי אם זה דאורייתא אז למה הקילו בזה יותר מביום טוב? ואם זה לא דאורייתא, אז איך הגמרא למדה את זה מפסוקים? אז הגמרא, נקרא כעת את לשון הגמרא במסכת חגיגה, שם בבסיס הסוגיה. אומרת

13:53 דובר 2 הגמרא במסכת חגיגה: "חולו של מועד אסור בעשיית מלאכה". שם הגמרא שואלת, מנלן? איך אני יודע שחול המועד אסור בעשיית מלאכה? אומרת הגמרא: תני אידך, "ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לה'". מה שביעי עצור, אף ששת ימים עצורים. זאת אומרת, הגמרא עושה היקש. כתוב "ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת". מקישים את ששת הימים לשביעי. מה השביעי עצור במלאכה, אסור לעשות מלאכה, כך גם בשאר שישה ימים של פסח אסור לעשות מלאכה. שואלת הגמרא, אם כן חול המועד יהיה אסור במלאכות לגמרי כפי שאסור יום טוב? אומרת הגמרא: תלמוד לומר "ביום השביעי עצרת". ביום השביעי דווקא עצרת, מיעוט, ולא בימי חול המועד. אה, אומרת הגמרא, אז אני לא מבין. תחליט לי איך אתה רוצה ללמוד. אתה מקיש את ימי חול המועד לשביעי, או שאתה לא מקיש. אם אתה אומר לי ששביעי עצור ולא שאר הימים, אז אין בכלל איסור מלאכה. ואם אתה עושה לי היקש, יש איסור מלאכה. אומרת הגמרא: לא מסרן הכתוב אלא לחכמים. הקדוש ברוך הוא בתורה אמר: אני משאיר את זה פתוח, וחכמי ישראל הם אלו שיקבעו. לומר לך איזה יום אסור ואיזה יום מותר, איזו מלאכה אסורה ואיזו מלאכה מותרת. החכמים הם אלו שיקבעו איזו מלאכה אסורה, איזו מלאכה מותרת. ומכיוון שזה כזה נוסח מיוחד שמוסר הכול לחכמים, שהכתוב מסר את זה לחכמים שהם יחליטו, אז נחלקו בזה רבותינו הראשונים: מה זה, דאורייתא? דרבנן? מה זה? איך להגדיר את הדבר הזה? יש לציין שכעין דוגמה שדומה מאוד לזה מצאנו בנוגע ליום הכיפורים, שאנחנו עכשיו סמוכים אליו. שיעור זה נאמר בימים הסמוכים ליום הכיפורים. ביום הכיפורים יש לנו איסורים שקשורים ל"ועיניתם את נפשותיכם".

15:58 דובר 2 אנחנו מצווים לענות את נפשותינו. יש חמישה עינויים ביום הכיפורים: אכילה ושתייה, ויש לנו נעילת הסנדל, רחיצה וסיכה ותשמיש המיטה. מובא בגמרא שבאיסור של אכילה ושתייה זה ממש כפשוטו ממש. אבל שאר העינויים מסרן הכתוב לחכמים. למרות שזה דאורייתא ולא דרבנן, חכמים הם אלו שיקבעו מה מותר ומה אסור. ולכן ביום הכיפורים בנוגע לרחיצה וסיכה יש, התירו לדוגמה לכלה להתרחץ וכיוצא בזה. אם זה דאורייתא איך החכמים יכולים להתיר? אלא מצאנו שיש דבר כזה דאורייתא ואף על פי כן מי שקובע את זה זה החכמים. ככה נחלקו גם בנוגע לחול המועד. איך זה? האם זה דאורייתא או דרבנן? האם זה דאורייתא וחכמים הגדירו לנו את הדבר? הרמב"ם כותב בהלכות יום טוב פרק ז', הלכה א', כותב הרמב"ם: "חולו של מועד, אף על פי שלא נאמר בו שבתון, הואיל ונקרא מקרא קודש, והרי הוא זמן חגיגה במקדש, אסור בעשיית מלאכה כדי שלא יהיה כשאר ימי החול שאין בהם קדושה כלל. והעושה בו מלאכה אסורה, מכין אותו מכת מרדות, מפני שאיסורו מדברי סופרים. ולא כל מלאכה" וכולי. יש בו מלאכות אסורות ויש בו מלאכות מותרות. אז גם בדברי הרמב"ם קצת צריך עיון בלשונו, שהרמב"ם מתחיל ואומר שהטעם של איסור מלאכה הוא כיוון שזה נקרא מקרא קודש, כי מצינו בפסוקים שחול המועד גם כן נכלל במקרא קודש. אם זה מקרא קודש, קודש זה מוקדש, זה מופרש ומובדל. אז בחול זה אומר שיש בו איזשהו איסור. אומר לך הרמב"ם למה הוא נקרא מקרא קודש? בגלל שבימים הללו קרוי לקודש, היינו להביא בו קודשים. חול המועד זה יום מיוחד שאנחנו מצווים להביא בו את קרבנות הרגל. איזה קורבנות אומר הרמב"ם? אומר לך

18:14 דובר 2 הרמב"ם בפירוש שהוא מדבר: זמן חגיגה במקדש, זמן להביא בו קרבן חגיגה של הרגל. ולכן, כיוון שזה זמן מיוחד לקרבנותינו, זה זמן של איסור מלאכה. אבל אף על פי כן הרמב"ם כותב בפירוש שלוקין בו מכת מרדות, וגם בלשון הרמב"ם אפשר להתלבט האם זה דאורייתא או דרבנן. אפשר לומר שזה דאורייתא, אבל לא לוקים על זה, ולכן זה רק מדברי סופרים. למה זה? כתוב ברא"ש, ברי"ד, בתוספות, במרדכי, בתשב"ץ ועוד, כולם אומרים, וכך חלקם אומרים את זה בשם הרמב"ם, שהאיסור מלאכה במועד זה דרבנן לגמרי, וכל מה שמצאנו כתובים והגמרא מביאה זה אסמכתא בעלמא. זה לא בכלל נלמד כדאורייתא. זה אסמכתא בעלמא, ואיסור מלאכה במועד הוא רק דרבנן. אבל לעומתם, בפירוש ברי"ף ובשאלתות ובאשכול ובריצ"ג ועוד, ברשב"ם ועוד ועוד ועוד, שכל אלו הבינו, וגם בשיטת רש"י ועוד, שכל אלו הבינו שהאיסור מלאכה במועד זה דאורייתא, זה לא דרבנן. רק שבסוף מסרו זה לחכמים, זה לא, זה לא אומר שזה לא דאורייתא, זה נשאר דאורייתא, חכמים יגדירו לי את האיסור מלאכה. זה הכוונה. יש דעה שלישית, דעת הרמב"ן, שהרמב"ן סבור, מחדש חידוש, שבחול המועד יש יסוד שהוא דאורייתא מוחלט ויש פרטים שהם דרבנן. ועיקר המועד, עצם המציאות של איסור מלאכה באופנים מסוימים, כל המכוון מלאכתו במועד שנלמד במשנה, זה דאורייתא, אבל בשאר הפרטים זה דרבנן. עכשיו, למעשה צריך לזכור שבין אם זה דאורייתא, בין אם זה דרבנן, זה דבר חמור ביותר, כי חמור מדברי סופרים, וחס ושלום מי שיבוא לזלזל בדרבנן. אבל יש בזה נפקא מינה חשובה ביסוד הדין או ביסוד ההגדרה אם זה דאורייתא או דרבנן, להבין מה עושים במקרים

20:29 דובר 2 של ספק ובמקרים מסוימים האם אפשר יותר להקל או להפחית. ובאמת באדמו"ר הזקן אנחנו מוצאים כמה פעמים התייחסות לחול המועד. האם חול המועד זה איסור דאורייתא או איסור דרבנן? אז בתחילת הלכות שבת יש הגהה בשולחן ערוך של אדמו"ר הזקן שהוא הוסיף, והוא כותב ככה, ש"בחול המועד אין מצוות שביתה בו", אומר אדמו"ר הזקן, "וחול המועד לא נקרא מקרא קודש, אלא שקרוי מקרא קודש לעניין קרבנות בלבד". נראה בלשון אדמו"ר הזקן שהוא בא לדייק מלשון הרמב"ם ולומר שמה שהרמב"ם כותב שהוא נקרא מקרא קודש לקרבנות חגיגה, זה בא לאפוקי ולומר שהוא לא נקרא מקרא קודש לאיסור מלאכה. זאת אומרת, רק לעניין מקרא קודש זה רק לעניין שמקריבים בו קרבנות בלבד, אבל האיסור מלאכה במועד זה רק מדרבנן. וגם מצאנו בעוד מקומות שהאלטער רבי כותב בפירוש לשונות לקולא בחול המועד. אבל שוב, איך שלא נלמד את זה, צריך לציין, למעשה, לסכם את הדברים. הגמרא מביאה שמן הפסוקים של התורה לומדים שחול המועד אסור בעשיית מלאכה. הגמרא אומרת שהאיסור מלאכה במועד הוא לא מוחלט ולא גמור והוא לא נמשך כמו ביום טוב, אלא מסרו הכתוב הדבר לחכמים. חכמים יגדירו לנו איזה מלאכות מותרות ואיזה מלאכות אסורות במועד. כדי קצת להיכנס לפני שאנחנו נגיע באמת לפרטי הדינים בזה, אז רק אני אקרא את לשון רש"י שם בסוגיה במסכת חגיגה, שרש"י שם כותב בעצם את כל הפתח ואת כל היסודות מה מותר ומה אסור. אומר רש"י שם, מה פירוש מסרן הכתוב לחכמים? אומר רש"י הכוונה ככה, חכמים היודעים להבין על איזה להטיל היתר ועל איזה להטיל איסור. והם יאמרו איזה יום טוב על פי קידוש הירח ואסור בכל מלאכה, ואיזה חול המועד שאינו

22:52 דובר 2 אסור בכל מלאכה. ועל חולו של מועד יגידו לך איזו מלאכה אסורה, דבר שאינו אבד, ואיזו מלאכה מותרת, דבר האבד. אז רש"י מביא כבר את החלוקה בין דבר האבד לדבר שאינו אבד. דבר האבד התירו חכמים, דבר שאינו אבד לא התירו. ואדמו"ר הזקן בהלכות פסח מביא שהכוונה היא מלאכת אומן. ואנחנו בעזרת השם בהמשך נגדיר בדיוק את הפרטים מה זה אומר, למה איזו מלאכה מותרת במועד ואיזו מלאכה אסורה במועד. כפי שלמדנו בשיעור הקודם מדברי הגמרא, שבעצם כל המלאכות שאסורות ביום טוב אסורות במועד, לבד ממה שהתירו חכמים. ובאופנים מסוימים חכמים התירו מלאכה במועד. למעשה לא כל סוגי המלאכות שאסורות ביום טוב אסורות במועד. במועד נאסרו רק מלאכות שיש בהן טירחה ושיהוי, מלאכות שיש בהן איזושהי התאמצות והן לוקחות איזשהו זמן. אבל מלאכות שאין בהן טירחה ושיהוי לא נאסרו במועד. לכן במועד לא נאסרה מלאכת הוצאה מרשות לרשות, לא נאסרה הבערה, לא נאסר כיבוי, לא נאסרה מלאכת מחמר על גבי חמור, לא נאסר לעשות קשר שאינו של אומן, אין איסור תחומים בחול המועד, אין איסורים של "ודבר דבר", מותר לדבר דברי חול במועד, מותר לסכם עם פועלים שיעשו מלאכה אחר המועד במועד, לא נאסר איסור מוקצה במועד, לא נאסר איסור של נגינה במועד, לא אסרו לעשות התרת נדרים במועד, לא אסרו לרכב על גבי בהמה במועד וכיוצא בזה. אבל מכלל הדברים אפשר ללמוד שהרבה מלאכות אחרות כן נאסרו במועד, אלמלא הן ייעשו בתנאים שנלמד לקמן. גם צריך לזכור שגם מלאכות שאיסורם הוא רק מדרבנן, מדברי סופרים, גם הם נאסרו במועד. זאת אומרת, זה שהדבר אסור בשבת או ביום טוב רק מדרבנן לא מתיר אותו במועד. לכן גם אמירה לנוכרי אסורה

25:32 דובר 2 בחול המועד. איסור של מסחר, של פרקמטיא אסור גם במועד, לא רק ביום טוב, ועוד פרטים רבים. הלאה. דבר, יש עוד יוצא דופן מיוחד, שדבר שאינו מלאכה אינו נאסר במועד, לכן מותר לשטוף את הבית למרות שזה מלאכה וזה לא לצורך המועד. גם צריכים לזכור שחכמים גזרו גזרות במועד מצד מראית עין, לכן כיוון שאסור לזמור, אסור לקצוץ את הענפים של העצים בחול המועד, כיוון שזו מלאכה, אפילו מהמלאכות שהותרו בחול המועד. לכן גם אם אדם רוצה להאכיל את בהמתו, שזה כן לצורך, אפילו הכי יהיה אסור לו לקצוץ משום מראית עין. וחכמים אסרו גם דברים שהם לא בגלל שהם מלאכות, אלא אף על פי שהן אינן מלאכות, אלא יש בהן טרחה רבה, גם הם אסורים במועד. לכן אסור לעבור דירה בחול המועד, אסור לארוז ארגזים של בית בחול המועד, אסור לעשות דברים שיש בהם טרחה, יהיה טירחה, נאסר על משחק כאמור, ועוד ועוד פרטים רבים כפי שמבואר בשולחן ערוך ובפוסקים, ואנחנו ניגע במקצת מן הדברים הללו בהמשך. אבל שוב, הכלל אומר שכל מלאכה שהיא לא בדוגמת המלאכות שהזכרתי מקודם, כמלאכת הוצאה, הבערה וכיבוי, מחמר, קשר של אומן, לא מלאכה שאין בה שיהוי וטרחה, אלא מלאכה שכן יש בה שיהוי וטרחה, כגון מבשל, כגון טוחן וכיוצא בהם. מלאכות הללו עקרונית הן אסורות במועד. אלא אם כן, היינו אני רוצה לחדד, רוב הדברים שאסורים ביום טוב אסורים גם בחול המועד, אלא אם כן הם נעשות, נעשים לצורך המועד באופן שהוא לא מלאכת אומן. זאת אומרת, היינו ההגדרה הראשונה שצריך לזכור בהלכות חול המועד זה שכל המלאכות באופן כללי אסורות, אלא אם כן זה לצורך המועד. יש לי הנאה וצורך מזה במועד

28:04 דובר 2 עצמו. אם יש לי הנאה וצורך במועד עצמו זה מותר, אבל מתוך הגבלה, שזה לא מלאכת אומן, לא מלאכה שדורשת אימון ואומנות מיוחדת, אלא מלאכה שכל אדם מותר ויודע לעשות אותה. עכשיו יש דיון באחרונים, בפוסקים הרבה דיון, מה פשט צורך המועד? מה הכוונה צורך המועד? אני אתן שתי דוגמאות. האם מותר לצוד דגים בחול המועד? אני לא צריך את הדיג בשביל המועד. יש לי דגים בבית, אני לא צריך לצוד דגים. אני יכול לקנות דגים בחנות. אני לא צריך לעבור על איסור מלאכה של צד כדי שיהיה לי דגים. אין לי באמת צורך בחול המועד לצוד. הצורך שיש לי זה כי אני נהנה מן הדיג. אז נחלקו הפוסקים האם זה נקרא צורך המועד, ורוב הפוסקים נוקטים שזה לא נקרא צורך המועד, כי אין לי שום צורך במועד בזה. המועד, החג לא צריך את זה. זה לא, לא מהווה שום תועלת כרגע עבור המועד. רק מופיע באחרונים שאם יש אדם שהוא יש לו עצבים ויש לו מתחים והדיג מרגיע אותו, אזי זה כן צורך המועד כי הוא צריך את זה כדי להירגע. אבל אם זה סתם לשעשוע ועונג אז זה לא זמן מתאים לעשות את זה במועד, ביום טוב. עוד דוגמה, שהרי אפילו יש מענה קודש מהרבי, זה הסיפור של צילום במועד. מישהו שלח לרבי תמונה שהוא צילם בחול המועד, והרבי כתב לו שלפלא. איך התירו? מה ההיתר לצלם בחול המועד? צילום זה מלאכה, מלאכת רושם, ואם זה לא לצורך המועד, אף על פי שזה מעשה הדיוט, זה לא מעשה אומן. כל אחד יכול לעשות את זה ולא צריך אימון ידיים, אבל זה לא צורך המועד. איזה צורך יש למועד

30:22 דובר 2 בתמונה? ה-התמונה היא נועדה ללאחר המועד שיהיה לי זיכרונות, אבל היא לא צורך המועד, ולכן הרבי כותב לו שהיה לו אסור להצטלם במועד. זאת אומרת צורך המועד פירושו שיש לי צורך בדבר הזה במועד עצמו, ביום טוב עצמו ממש. בחול המועד ממש. אני מבשל כדי לאכול, אני הולך לקנות כדי לאכול. אם נשבר לי הברז ואני מתקן אותו מעשה הדיוט כדי שיהיה לי ברז במועד זה מותר. היינו צורך המועד זה יש צורך הנאה בזמן הזה עצמו, לא הנאה שהיא לא קשורה לזמן הזה עצמו. שוב, מה שהותר במועד זה רק מה שמכונה מעשה הדיוט. דבר שכל אדם יודע לעשות אותו, לא הדבר שדורש טורח מיוחד, אבל גם דבר כזה שלא דורש טורח מיוחד אם זה לא לצורך המועד, אין היתר. לדוגמה, אם אני רוצה לשים מסמר לתלות תמונה, אם זה בשביל צורך המועד אז יש בזה היתר. אבל אם אין לי שום צורך במועד בזה אז הדבר אסור. אסור לי לעשות את זה בחול המועד למרות שזה מעשה הדיוט, אבל זה מלאכה. מלאכה שלא לצורך המועד אסורה. אדם שהזמן היחיד שיש לו להיות בבית זה בחול המועד אומר הנה עכשיו אני אתקן את כל התיקונים אצלי בבית. זה לא בסדר. זה אפילו חמור מאוד. זה נקרא קובע מלאכתו במועד, שבמקרים כאלה אפילו לעיתים יש לו איסור הנאה מהמלאכה וצריך להיזהר בזה. שוב, ההיתר של מעשה הדיוט זה רק הדיוט. היינו פשוט אדם פשוט שאיננו אומן. זה רק כאשר זה לצורך המועד עצמו, ולא כשזה לא לצורך המועד. היוצא דופן שיש לנו בכל זה, זה מה שמכונה בהלכה צורכי אוכל נפש, שבשונה ביום, בחול המועד בשונה מיום טוב, צורכי אוכל

32:32 דובר 2 נפש זה לא רק מה שאדם אוכל, אלא צורכי אוכל נפש בחול המועד זה כל הצרכים שקשורים להנאת גופו, מה שהאדם צריך בשביל הגוף שלו, ולכן זה כולל את כל מה שקשור לקישוט של האדם, נוי האדם, התייפות. כמובן במעשה הדיוט אנחנו כרגע מדברים, או במעשה אומן, שזה דבר פשוט, ולכן מותר לאישה להתאפר בחול המועד. מותר אפילו לאישה ללכת למאפרת אם היא זקוקה לזה במועד, אין בזה איסור. דברים שהם קשורים לרפואה, רפואת הגוף מותר בחול המועד, לא אסור עניינים שקשורים לרפואת הגוף בחול המועד. וכמו שמבואר בפוסקים, שסוגיא דעלמא דגם למיחוש בעלמא רפואה מותר, ולא כמו שכתב הביאור הלכה במשנה ברורה שרפואה היא אסורה במועד, רק בחולה התירו כמו בשבת, אלא סוגיא דעלמא שכל מיחוש בעלמא מתיר מלאכה, ולכן אפשר ללכת לרופא. אם אדם זקוק לעשות איזשהו טיפול אופרטיבי בחול המועד, שזה לא יפגע בשמחת יום טוב, אז מותר לו לעשות את זה. וכן מבואר בפוסקים שגם כל דבר לצורכי הבית ההכרחיים, כגון אם אדם אין לו תנור לבישול והוא צריך לתקן אותו, או מקרר שהתקלקל, או אם זה חם מאוד את המזגן, או אם קר מאוד את התנור. אם זה צורכי הבית ההכרחיים כדי לדור בבית, זה גם מוגדר כצורכי גופו של האדם, מכיוון שזה מוגדר כצורך הגוף של האדם. אז כל הפרטים הנ"ל, כן, אם נשברה לי הצנרת, חס וחלילה, במועד, אז מותר לי להזמין אינסטלטור למרות שזה מעשה אומן וזה בטורח רב, כיוון שזה מוגדר כצורך אוכל נפש. וכל דבר שמוגדר כצורך אוכל נפש לא גזרו חכמים בכלל בחול המועד, ולכן עניינים של תיקון המאכלים, תיקון הגוף, מלבד תספורת וציפורניים שנלמד בהמשך שזה גזירת חכמים

34:44 דובר 2 וענייני רפואה, ותיקון הבית הכרחי כדי לגור בו. כל הדברים הללו מוגדרים כצורכי אוכל נפש. שוב אני אומר, צורכי אוכל נפש, צורכי גופו, בריאותו, יופיו וצורכי הבית ההכרחיים כדי לדור בו. דברים הנ"ל התירו חכמים מלאכה במועד, אפילו במעשה אומן ובטורח רב. אבל רבותיי, צריך לשים לב, לא כל דבר זה כך. לדוגמה, מאוד מצוי אדם שיש לו תקלה ברכב. אדם שיש לו תקלה ברכב ביום, במועד, בחול המועד. אז אם זה מעשה אומן, אם צריך עכשיו טיפול שזה מעשה אומן, אז לא התירו לנו בחול המועד. כיוון שזה לא צורכי אוכל נפש, אדם יכול לחיות, הגוף לא ייפגע, הוא יכול לעשות קניות, יכול לאכול ולשתות, יש לו איפה לדור. אם הוא באמת במצב שאין לו מה יאכל, אם הוא לא יתקן את הרכב, זה כבר סיפור אחר. אבל סתם אדם שהתקלקל לו רכב במועד והוא צריך ללכת למוסך לטיפול שהוא דורש מעשה אומן, זה אסור במועד. אבל טיפול שהוא פשוט ברכב, שהוא לא מעשה אומן אלא מעשה הדיוט, להחליף צמיג זה מעשה הדיוט. זה לא מעשה אומן. כל אחד יודע להחליף צמיג. אם יש לו פנצ'ר אז זה בוודאי מותר בחול המועד, כיוון שזה צורך המועד, שהוא ייהנה מהמועד, הוא ייהנה בנסיעה ברכב. אה, יש דיון בפוסקים, האם כשהולכים לפנצ'ריה שמתקנים את הפנצ'ר, שמים מדבקה או מחליפים צמיג, או לא חשוב מה שהם עושים, האם זה מוגדר כמעשה אומן או כמעשה הדיוט? בפשטות, על פניו זה נראה מעשה הדיוט. אין פה איזו אומנות מיוחדת. כל אחד שיודע לעשות, שיש לו מברגה ביד, יכול להחליף את הגלגל, יכול לתקן. אין פה איזו אומנות מיוחדת, לא דרוש

36:45 דובר 2 פה מומחיות, אבל סוף סוף לא כל אדם עושה את זה. אז לכן יש מחלוקת באחרונים איך להגדיר את זה, כמעשה אומן או מעשה הדיוט. ולכן כמה וכמה אחרונים הציעו שדבר כזה שיעשו על ידי נוכרי ולא על ידי יהודי. תיקון של החלפה, של פנצ'ר ממש, לא החלפת גלגל. אבל שוב, מעיקר הדין זה נראה שזה מעשה הדיוט, ואם לא מוצאים גוי שיעשה את זה, אפשר להקל לעשות את זה על ידי יהודי. אז שוב, מה מותר לנו בחול המועד? מה צורך המועד? תנאי ראשון, שיהיה מעשה הדיוט ולא מעשה אומן, אלא אם כן מדובר בצורכי אוכל נפש, ובצורכי אוכל נפש כן התירו אפילו מעשה אומן ואפילו שיש בזה טורח. ואוכל נפש זה דברים שקשורים לגוף עצמו. ושוב, צורך המועד זה דברים שהם צורך המועד. גם דנו בזה בפוסקים: האם נסיעה ברכב מותרת בחול המועד? הרי נסיעה ברכב קשורה באיסור, כנראה בוודאות באיסור של מלאכה במועד. האם בכל זאת זה נקרא צורך המועד או לא? אז אם אני נוסע כדי לעשות קניות או כדי להתפלל, בוודאי שזה מוגדר צורך המועד. אבל אם אני סתם נוסע, האם זה מוגדר צורך המועד או לא? אז למעשה הפוסקים אומרים שכיוון שאני נהנה מזה בהנאה גדולה, שאני יכול לנסוע לבקר את המשפחה וכיוצא בזה, אז זה כן מוגדר כצורך המועד. כיוון שאדם רגיל בזה, זה נהיה מהגדרים של חול המועד, ולכן זה מוגדר כצורך המועד ולכן מותר לנסוע במועד. אבל אם באמת אדם נוסע, דבר שאין לו שום צורך בו. לדוגמה, למשל, שאלה ידועה ויש בה הרבה פוסקים: לדוגמה אדם שלומד נהיגה, אדם שהוא לומד נהיגה. אין בזה צורך למועד כרגע. הוא

38:32 דובר 2 לא נהנה מזה במועד, מלימוד נהיגה. הוא ייהנה מזה בסוף, שיהיה לו רישיון. לכן לכתחילה, או רק לכתחילה מעיקר הדין, אלא אם כן זה סוגיות מסובכות או דוגמאות יוצאות דופן, שישאל רב. לכן אסור לאדם ללמוד נהיגה, לדוגמה בחול המועד וכולי וכולי. אדם שלוקח קורס מקצועי במחשבים, הוא לא יעשה את זה בחול המועד. זה לא מתאים, זה לא הזמן וכולי. למרות שסתם כך, אם אדם משתמש במחשב יש לו הנאה מזה במועד עצמו, אז למעשה דעת רוב הפוסקים להקל בזה ולהתיר שזה כן נקרא צורך המועד. עד כאן דיברנו באופן כללי. יש לנו עוד רשימה של פרטים שהתירו מלאכה במועד. הגדר הראשון זה דבר האבד. מה זה דבר האבד? דבר האבד זה כל מלאכה שבאם לא יעשו אותה במועד יהא הפסד מרובה, שבדרך הרגיל אדם טורח למנוע אותו. ואז התירו מעשה אומן, בתנאי שזה לא יהיה יותר מדי טרחה מרובה. אבל חשוב להדגיש שיש הרבה הרבה אנשים שמתבלבלים במושג של דבר האבד. דבר האבד מבואר בפוסקים באריכות. מבואר שהגדר של דבר האבד זה לא מניעת רווח. אם יכולתי להרוויח כסף ואם אני לא אעשה את זה, לדוגמה אדם אומר יש לו עכשיו הזדמנות מיוחדת, שאם הוא יתקין למישהו איזשהו מכשיר באיזה מפעל, זו הזדמנות פז. עכשיו הוא ירוויח מלא כסף, כי זו הזדמנות שלקוח שהוא פנוי בזמן והוא יכול ללכת להתקין מצלמות, אז זה לא מוגדר כדבר האבד. רווח זה לא דבר האבד, זה מניעת רווח. דבר האבד זה על דרך מה שהגמרא אומרת: מעלה פשתנו מן המשרה. אדם שם פשתן במשרה, עכשיו אם הוא לא יעלה את זה יפסיד את כל הפשתן. זה נקרא

40:34 דובר 2 דבר האבד. דבר שאם אני לא אעשה אותו ייגרם לי הפסד. לא מניעת רווח. מניעת רווח זה לא דבר האבד. מה יכול להיות דבר האבד? כן, דוגמה, אם אדם, אה, יש לו איזושהי מציאות שיש לו, על דרך למשל רכב שהתקלקל, ואם הוא לא יתקן אותו עכשיו אז הוא יותר לא יוכל להשתמש ברכב הזה. המשטרה נותנת לו הגבלה של שתים עשרה ימ... לא יודע, של יומיים, ואם הוא לא יתקן את זה תוך יומיים הוא יהיה חייב להוריד את הרכב מן הכביש. זה נקרא דבר האבד, כי הוא יפסיד את הרכב שכבר קיים אצלו. הוא יאבד את מה שיש לו, לא יימנע בעדו רווח. מניעת רווח איננה מוגדרת כדבר האבד, ולכן ההיתר של דבר האבד הוא מצומצם. הוא לא כל כך רחב, ורק במקרים מיוחדים אפשר לסמוך על ההיתר הזה של מניעת... של דבר האבד. יש לנו דוגמה אחת שכן התירו לנו גם באופן של מניעת רווח להחשיב את זה כדבר האבד. זה באיסור של מה שמכונה פרקמטיא, מסחר. בחול המועד אסור לעשות קניות. אנשים רבים מבולבלים. הם חושבים שחול המועד, לא כמו שהרב אומר שחול המועד ניתן לנו לתלמוד תורה, אלא יש חושבים שחול המועד ניתן לנו לשופינג. זו טעות. בחול המועד אסור לעשות קניות. אדם שעושה קניות במועד שזה לא לצורך המועד, הוא עובר איסור. יש איסור. מה הפשט לצורך המועד? אם לאדם אין בגד ללבוש ואין לו מה לאכול, זה נקרא צורך המועד, אבל שלא, לא. אסור לעשות פרקמטיא. אסור לעשות מסחר. אסור ללכת לעשות קניות. אדם שיש לו בגדים ואדם שיש לו מה יאכל, אסור ללכת לעשות קניות בחול המועד. זה

42:22 דובר 2 לא הזמן אפילו לכתוב צ'ק ולחתום עליו. הפוסקים דנים שזה אסור בחול המועד גם מדין פרקמטיא, ולא רק מדין כתיבה, אלא אם כן אדם זקוק, יהיה לו מינוס בבנק, יסגרו לו את החשבון בנק. זה כבר צורך המועד. זה דבר האבד, צורך גוף וכו', כמו שהסברנו מקודם. אבל סתם ככה לא התירו. אבל בפרקמטיא, לעשות קניות, התירו גם מניעת רווח. מה זה מניעת רווח? אם יש לו איזשהו רווח מיוחד, לא סתם רווח, אלא רווח גדול שאינו שכיח. אם עכשיו יש יריד, מה שנקרא יריד שנתי, חל בחול המועד, ואם הוא לא יקנה עכשיו את הסחורה לחנות שלו בחול המועד, לא יהיה לו סחורה במחיר נורמלי, כבר יקפצו המחירים. זה התירו. לפי זה, אם יש מה שקוראים סייל, אם יש מכירה מיוחדת בזיל הזול שהיא כעת נעשית בחול המועד וזה משהו חד־פעמי, יוצאת דופן, שהיא לא תימצא אחר כך כמו היריד, זה דבר מיוחד. זה נחשב כדבר האבד. אה, יש דיון מעניין שנש... לפעמים מצאו... נשאלתי פעם: נהג מונית, נהג מונית האם מותר לו לעבוד בחול המועד? זה לא פשוט. הנהג מונית מצידו הוא עובר על איסור של מלאכה, של פרקמטיא. הוא הולך לעבוד וזה אסור, אלא אם כן אין לו מה יאכל. ללכת לעבודה בחול המועד זה מבזה את המועדות, כי אסור ללכת לעבוד בחול המועד. זה פרקמטיא. זה מסחר שאסור, אלא אם כן אין לו מה יאכל. והפשט הפשוט של אין לו מה יאכל זה אין לו מה יאכל במועד, לא אין לו מה יאכל אחרי חול המועד. אם אדם, בפשטות הלכה, אם אדם בחול המועד ואין לו מה יאכל, יש לו כסף בחשבון

44:12 דובר 2 בנק ברוך השם ויש לו לצורך אחר, אסור ללכת לעבוד בחול המועד להרוויח כסף. אז מה הדין של נהג מונית? אני אתן לך עוד, עוד פרטים בזה. מה הדין אבל של נהג מונית? שאלתי פעם יהודי, הוא נהג מונית, ירא שמיים, והוא לא יודע, הוא אומר לי כך: אם אני לא אעבוד בחול המועד, אני משלם כל יום כסף על המונית, וממילא אם אני לא עובד אני מפסיד כל יום כסף. אז פה מבואר בפוסקים שזה גם נקרא דבר האבד, כי סוף סוף יש לו הוצאה קבועה יומית ואין לו הכנסה סביב ההוצאה הזאת. הוא לקח התחייבות, סביב ההתחייבות הזאת הוא צריך להכניס הכנסות, אז זה גם סוג של היתר. ויש עוד דוגמאות לזה, אנשים ששוכרים חנויות, יש להם לקוחות והתחייבויות, שבעצם כל יום שהם לא עובדים הם מפסידים כסף כי הם צריכים לשלם כסף, אז יש להם היתרים לעבוד מצד דבר האבד, לדוגמה. אבל סתם פועל וסתם אדם פשוט שהולך לעבודה, עקרונית הוא צריך לדאוג שהחופש שלו יהיה בחול המועד. היתר שמבואר בפוסקים ללכת לעבודה בחול המועד זה רק במצב כזה שאדם יודע שאם הוא לא יעבוד בחול המועד הוא יפסיד את מקום עבודתו, או כמו שאמרתי מקודם, שאין לו מה יאכל. יכול להיות לצערנו הרב אנשים שבאמת המצב הכלכלי שלהם כל כך דחוק שאם הוא לא יעבוד בחול המועד לא יהיה לו מה יאכל, או שמונה, ש-שמונה או שישה, חמישה ימים הללו יזיקו או יערערו את כל מצבו הכלכלי, זה משהו אחר. אבל סתם אדם שיכול שלא לעבוד במועד, ראוי לו שלא יעבוד במועד, ולא ראוי לו, כך גם עיקר ההלכה וזהו עיקר הדין. מלבד המלאכות שנאסרו

45:50 דובר 2 ודיני איסור המלאכה במועד, ישנם שלושה פרטים שהם איסור בפני עצמו במועד, וזה שחכמים גזרו שאדם לא ייכנס מנוול למועד, ולכן אסרו על האדם להסתפר בחול המועד על מנת שהוא יסתפר לפני המועד. כמו כן, כדי שאדם יהיה עם כסות נקייה למועד גזרו שאסור לכבס במועד, וכן יש איסור, כדברי הפוסקים, בנוגע לגזיזת הציפורניים במועד. אז אנחנו נתחיל בקצרה את הדינים הללו. יש איסור, כמו שאמרנו, תספורת במועד כדי שלא ייכנס מנוול למועד. לפיכך החכמים גזרו איסור תספורת במועד גם כשזה לצורך המועד, למעשה היות שאין בו טורח. היינו גם במקרים שעל פי הכללים של איסור מלאכה במועד היה מותר להסתפר, שהרי תספורת אדם גם הדיוט יכול לספר ואין בה אומנות מיוחדת, וזה לצורך המועד. אף על פי כן גזרו שלא להסתפר במועד כלל ועיקר. מבואר בפוסקים שמדובר דווקא על שיער הראש, אבל שיער שאר המקומות איננו בכלל גזרה זו. זה לא אומר שמותר לספר את זה לגמרי, כי שוב יש בזה איסור מלאכה וזה צריך להיות לצורך המועד. אבל אם אדם זקוק לצורך המועד לספר איזה שערות מגופו, על דרך משל, אדם שפתאום באמצע חול המועד לא יכול לאכול כי השפם מציק לו, או אישה שלצורכי צניעות פתאום רואה שהיא צריכה להסתפר, או אישה שצריכה להתכונן למקווה והיא צריכה להסתפר, יש היתר בדבר. לכן כתבו הפוסקים, ומובא גם באגרות של הרבי, שבעצם לאופשערניש יש היתר לעשות את זה במועד, כי האיסור הוא שלא ייכנס מנוול למועד והאיסור הזה הוא גזרה שגזרו על האדם. וממילא כתוב בפוסקים שקטן שהשיער שלו מצער אותו לא גזרו עליו את הגזרה. במילים אחרות, גזרה זו היא כדי שלא ייכנס מנוול. נכנסת מנוול, אסור לך

48:29 דובר 2 כנס. אז איך נכנסת מנוול למועד? הקטן הוא לא בר חיוב. ההורים שלו אולי אשמים, הוא לא אשם. הוא לא צריך לסבול מזה שההורים שלו לא עשו כדבעי. ולכן כתוב בפוסקים שקטן שמצטער מותר לגלח אותו במועד. ועל פי זה מובא בפוסקים גם שמותר לעשות תספורת של תגלחת מצווה, של אופשערניש, שבוודאי אין במה לגזור וכן מותר לעשות במועד, והדברים רמוזים באגרות קודש של הרבי. ולהעיר שאף על פי כן, בפועל ממש רואים במנהגי ישראל שלא כל כך מצוי ולא ראו שעושים אופשערניש בחול המועד. גם חשוב לציין שאנחנו מדברים על אופשערניש בחול המועד, היינו דווקא בחול המועד של סוכות, לא בחול המועד של פסח. חול המועד של פסח הוא כבר יש בו איסור תספורת, לא רק מצד חול המועד, אלא יש בו איסור תספורת גם מצד ימי ספירת העומר. וידוע שתגלחת מצווה גם כן לא עושים בימי ספירת העומר. מובא פרי מגדים שם בדיני ספירת העומר בתור צדקת והורות, מובא שם ש... דף פ"ז שמבואר שם שבחול המועד יש גדרי איסור תספורת של ימי ספירת העומר, שהם גם כן אסורים בתספורת ואפילו במידה מסוימת יותר חמורים מחול המועד. אז אמרנו ששערות של שאר מקומות הגוף, כשיער השפם או גבות וכיוצא בזה, לא גזרו. כמו כן אמרנו שאין גזרה על קטן המצטער, לא גזרו, ויש דיון בנוגע לתגלחת מצווה, אופשערניש. גם חכמים גזרו איסור תספורת חוץ ממקרים מאוד מאוד מיוחדים. לדוגמה, אדם שהתחיל להסתפר קודם המועד וקרה מקרה תקלה והוא נשאר באמצע תספורתו, אז פה לא גזרו עליו גזרה והתירו לו לגמור את התגלחת בחול המועד. אדם שיש לו צורך להסתפר לצורך רפואי גם כן מותר לו להסתפר

50:38 דובר 2 במועד. זאת אומרת, אם אדם יש לו איזושהי בעיית עור מיוחדת או משהו מיוחד שזקוק להסתפר, התירו לו להסתפר. יש פרי מגדים שמפלפל שאולי בכלל כל אדם שמצטער מאוד מהשיער, אולי יש מקום להתיר לו כדין צורך רפואי. אבל שוב, בסתמא לא מתירים להסתפר, אפילו מי שסובל ומצטער. ואם אדם מאוד מאוד מצטער מן השיער, שישאל רב אם המצב שלו כבר מוגדר. כבר בחז"ל יש כמה שהתירו להם להסתפר. האחד זה מי שיוצא מבית האסורים, מי שהיה בבית האסורים ויצא ממש סמוך למועד ולא היה לו פנאי, כיוון שהוא יצא סמוך לחול המועד והיה טרוד ולא היה לו פנאי. אז אף על פי שבכלא הוא יכל להסתפר, אבל חז"ל אמרו: בכלא אדם שרוי בצער, אין לו יכולת נפשית להסתפר, ואם לא היה לו פנאי והוא היה טרוד אז הוא נקרא אנוס והתירו לו להסתפר. כן, מי שנדר על עצמו שלא להסתפר והתירו לו את הנדר במועד או סמוך למועד באופן שהוא היה אנוס ולא הספיק, מותר לו להתגלח במועד. וכן מי שבא מדרך רחוקה באופן כזה שזה היה באופן של פרסום וכולם יודעים שהוא בא מן הדרך, וגם הוא היה אנוס ולא הספיק להסתפר בערב יום טוב, מותר לו להסתפר בתנאי שלא היה איסור ביציאתו לחוץ לארץ, כמו שמובא בפוסקים. חשוב לציין ולהדגיש שלמרות שיסוד מסוים בהיתר של אחד המקרים הללו זה האונס. שלושת המקרים הללו, בעצם זה שהוא לא הסתפר, לפעמים זה מצד אונס. יכול להיות שהיה לו את האפשרות הטכנית להסתפר לפני. אם הוא הגיע בערב יום טוב, אולי הוא יכול להסתפר, אבל הוא היה אנוס ולכן הוא לא הסתפר. ואף על פי כן לא התירו

52:38 דובר 2 בשאר אונס. רק בשלושת האונסים הללו התירו תספורת. אדם שהיה לו אונס אחר לא התירו לו תספורת, מבואר בפירוש בחז"ל ובפוסקים זה. כי האונס הזה זה אונס מפורסם וגדול, וזה האונס שחכמים קיימא להו שזה אונס מפורסם וידוע. מי שיצא מן השביה, מי שנדר נדר או מי שבא מדרך רחוקה, אבל אדם שהוא סתם אנוס ולא הספיק להסתפר, אז מעיקר הדין אין לו היתר להסתפר. לדוגמה, אדם שהיה לו ממש טרדות בערב יום טוב, הוא היה לוקח את אשתו ללידה והוא היה כולו מסובב. זה לא מהשלושה דברים שחז"ל התירו. ושוב, באמת יש הרבה דיונים בפוסקים בזה, אבל למעשה רק בשלושת האופנים האלה התירו ולא בשאר אופני אונס. כמובן שהאיסור הוא רק על תספורת, אבל לחפוף את שיער הראש באופן כזה, ואף על פי שלפעמים נושרות שערות, בוודאי שאין בזה כל חשש וכל איסור בדבר, כי אסרו רק תספורת ממש. עוד יש דיון רחב בפוסקים האם יש איסור של נטילת ציפורניים במועד. אז אדמו"ר הזקן גם בהלכות פסח, בדיני ערב פסח, הוא מזכיר את זה, שיש מחלוקת האם יש איסור בנטילת ציפורניים במועד. נחלקו בזה הפוסקים, ולפי שיטת הרמ"א בוודאי שהדבר אסור, ליטול ציפורניים במועד, בין ציפורני היד ובין ציפורני הרגל. ומבואר הרבה בפוסקים שיש אופנים שכן התירו. דבר ראשון, כתוב, מבואר במגן אברהם ועוד פוסקים, שמי שרגיל ליטול ציפורניים בכל ערב שבת וחג, והוא עשה את זה גם בערב יום טוב, נטל ציפורניים, וזה שעכשיו הוא נוטל ציפורניים זה כי יש לו מצווה ויש לו רגילות ליטול ציפורניים במועד, אז אדם כזה יש לו היתר ליטול ציפורניים גם בחול המועד, בערב שבת

54:35 דובר 2 ובערב יום טוב. יש עוד אופן של היתר לעשות את זה בשינוי, היינו להתחיל את זה עם היד או עם הפה. כבר העירו שבפסח לא מומלץ לעשות את זה עם הפה, כיוון שאולי יש בזה חשש של שרויה או של חמץ. אבל בקשר לדיני חול המועד אפשר לעשות בשינוי. כתבו הפוסקים שאם אדם זקוק לגזור ציפורניים וזה מציק לו, אז הכי טוב שיצרף את שני הדברים יחדיו, שיעשה את זה בערב שבת או בערב יום טוב ובשינוי. בדוגמה כמו השנה, שאין לנו שבת בחול המועד ואדם מאוד קשה לו לחכות עד ערב שמיני עצרת, אז יכול כן לעשות את זה בשינוי. כמובן זה פשוט שיש מצבים שאדם חייב לגזור ציפורניים, מה שמכונה לצורך מצווה. מה הפירוש לצורך מצווה שאדם חייב לגזור ציפורניים? זה מי שיש לו לכלוך תחת הציפורניים, עכשיו הוא לא יכול ליטול ידיים, אז הוא חייב לגזור ציפורניים. או אישה שצריכה לטבול והיא חייבת לגזור ציפורניים, צריכה לגזור ציפורניים. פה יש להעיר מדברי הבן איש חי, שהבן איש חי מביא שלפי קבלה יש בכלל איסור שהציפורניים יעלו על גבי הבשר. כיוון שיש איסור שהציפורניים יעלו על גבי הבשר כי זה עניין... אז הבן איש חי טוען, חייו בתוקף, זה הלכה למעשה, שתמיד מותר לגזור ציפורניים בחול המועד כי זה לצורך מצווה. אני לדעתי קשה לכל אדם לסמוך על זה, שהרי רואים שהרבה מאנשים, אנשים רגילים, לא מקפידים על ההקפדה הזאת של המקובלים וכן מגדלים ציפורניים ולא מדקדקים מיד. אז לדעתי אי אפשר לסמוך על זה. אבל שוב, למעשה אפשר לעשות את זה בשינוי וכדאי לצרף את זה לערב שבת או ערב יום טוב. איסור שלישי שגזרו

56:19 דובר 2 חכמים במועד. שוב, זו גזירה נוספת מלבד איסורי המלאכה במועד. זה איסור של כביסה במועד. חשוב לציין שאיסור כביסה במועד זה שוב כדי שלא ייכנס למועד כשהוא מנוול, כדי שאדם ידאג שיהיו לו בגדים נקיים במועד והוא יכבס את הכל, ולכן לא שייכות כל מיני סברות שאיזה פוסקים עכשיו בימינו ניסו לומר שאולי מכונת כביסה זה יותר קל כי זה בלי טורח. אין לזה שום קשר ושייכות בכלל לזה. אין לזה שום קשר. זה לא קשור למלאכה וטורח. זה קשור לגזירת חכמים שלא יהיה מנוול, שיכין את עצמו למועד, ולכן הוא חייב לכבס לפני המועד כדי שהוא יהיה מוכן למועד כמו שצריך, ולכן אפילו במכונת כביסה לא התירו. מה כן התירו? באיזה אופנים כן התירו? התירו לכל אותם אלו שהתירו להם להסתפר, התירו להם גם לכבס. התירו לאדם שאין לו אלא חלוק אחד, אדם שאין לו מה ללבוש כפשוטו ממש. כן, אדם שיש לו חולצה אחת והיא התלכלכה, אדם שממש אין לו מה ללבוש, התירו לו. גם התירו דברים שרגילים להתלכלך במהרה, דברים שרגילים להתלכלך, וממילא זה לא שייך בהם הגזירה של שלא ייכנס מנוול, כי גם אם הוא יכבס את כל בגדיו, אפילו אדם רגיל, בעיקר הדין, סתם אדם לא יהיו לו מספיק בגדים. לכן התירו לכבס, ובתנאי שהוא לא יכוון מלאכתו במועד. ויש אומרים שלכן מותר לכבס לבנים, גרביים, מגבות במקומות ציבוריים וכיוצא בזה, או לצורך היגיינה ובריאות כן מותר לכבס, אבל שוב צריך שזה יהיה אמיתי, שבאמת זה יהיה דבר שרגיל להתלכלך במהרה ובאמת אדם רגיל אין לו מספיק בגדים והוא הכין את עצמו. אדם שלא הכין את עצמו ולא כיבס, אז הוא בבעיה קשה וצריך

58:19 דובר 2 עיון מה הוא יעשה במועד. אותו הדין בבגדי קטנים, כמו שאמרנו מקודם בנוגע לתספורת, שהתירו לספר את הקטנים שמצטערים במועד. ככה כתוב בפוסקים שהתירו בגדי קטנים. איזה בגדי קטנים מדובר? מדובר על קטנים שרגילים ללכלך הרבה. גיל שש, שבע, או אם זה ילד יותר היפראקטיבי אפילו טיפה יותר גדול. בגדים, ילדים שרגילים להתלכלך במהרה מותר לכבס במועד, כמובן כשזה לצורך המועד. וכאשר מכבסים במועד אז בעיקר הדין כתוב לכבס רק מה שצריך, ולכן בקטנים לכבס רק מה שצריך. אבל בזה הפוסקים אומרים שכשעושים עם מכונת כביסה, ובלאו הכי זה מעשה אחד, אז כבר לא צריכים לדקדק בדיוק מה, כמה שצריך, וגם צריך לזכור שלא לעשות את זה בפרהסיא, לעשות את זה רק בצנעה. לא צריך שכל העולם ידע שעכשיו עשינו כביסה במועד, אבל אף על פי כן לא אסרו איסורים של מראית עין, ולכן מותר לתלות בגדים לייבוש במועד, כי זה רק איסור של מראית עין ואת זה לא גזרו במועד. כמובן שמותר לגהץ בגדים, מותר לצחצח נעליים עם משחה וכיוצא בזה, ואין בזה איסור מלאכה במועד. בנוגע לכתיבה במועד, שזה כבר נוגע לאיסורי מלאכה, חשוב לציין שמעיקר הדין כל מה שמדובר שאסור במועד לכתוב, מעיקר הדין מדובר על כתיבה שהיא מעשה אומן, אבל כתיבה שהיא מעשה הדיוט, כתיבה פשוטה ורגילה, אין בה איסור בחול המועד. אבל גם כתיבה כזאתי רגילה היא מותרת רק לצורך המועד בלבד. ואם כן, אם אדם פשוט יש לו עכשיו איזו נביעת המוחין של חידושי תורה והוא צריך לכתוב אותם, אז למה הוא יכול לכתוב את זה במועד? הרי זה לא צורך המועד. אז מובא בפוסקים שנקרא דבר האבד, שהרי אם הוא לא יכתוב

1:00:08 דובר 2 עכשיו את חידושי התורה הללו, ישכחו ממוחו, ויש אומרים שזה גם צער גופו אם הוא לא יכתוב אותם. אבל כתיבה רגילה שהיא לא אמנותית היא בעצם מוגדרת כמעשה הדיוט שמותר לצורך המועד בלבד או לצורך רבים. אף על פי כן נתקבל במנהגי ישראל, ויש לזה טעמים, שגם אדם שכותב כתיבה רגילה יעשה איזשהו היכר וסימן שזה חול המועד, כמו שרגילים לכתוב בתחילת הדף ״מפני קדושת המועד״ או בחתימתו לכתוב ״מפני קדושת המועד״. כמו כל מי שגם מכיר ויודע, יש בזה דברים נפלאים מהרבי, שראו אצל הרבי שהרבי חתם על מכתבים ״מפני קדושת המועד״, לא בעקבעדיש אדמו"ר שליט"א על החתום, והרבי חותם את החתימה של המזכיר, וכל זה בכתב יד קדשו של הרבי. יש בזה סוג של היכר ולזכור שזה בכל זאת מועד. אבל כתיבה אמנותית, כתיבה גרפית אמנותית, כתיבת כל סוגי כתיבה של סת"ם אסורה במועד. ככה גם אסור לצייר במועד. הכוונה במעשה שהוא אמנות, שוב, שדורש אימון ידיים, אבל מעשה הדיוט, ציורים פשוטים במועד אין איסור לצייר, ולכן ציורים פשוטים שילדים עושים במועד אין בעיה שילדים יעשו גזירה של ניירות בחול המועד. יצירות פשוטות של ילדים אין איסור בחול המועד, אבל אם זה דברים מסובכים, דברים שנשמרים לאורך זמן, דברים שדורשים אימון ידיים, בניות מיוחדות, ציורים מיוחדים של ילדים גדולים, מבוגרים וכיוצא בזה, זה נקרא מעשה אומן וזה אסור במועד. כתיבה במחשב. דנו בזה האחרונים באריכות. האם כתיבה אלקטרונית מוגדרת בכלל ככתיבה בחול המועד? ונפקא מינה אם צריך להיות לצורך המועד או לא. ולמעשה גם בזה ראוי שזה יהיה דווקא לצורך המועד. ניתן דוגמה שהרבה פעמים נשאלים: האם מותר לכתוב עבודה במחשב? בנות בסמינר צריכות לשלוח עבודות ויש

1:02:04 דובר 2 להם עכשיו זמן פנאי. מותר לעשות את זה בחול המועד או לא? אז שוב, אם נאמר שמלאכת כתיבה במחשב היא לא בכלל מלאכה, אז אולי זה מותר, אבל אם נגדיר שזה כן מלאכה, זה לא לצורך המועד וזה אסור, ולכן לכתחילה זה לא הזמן לכתוב עבודות במחשב בחול המועד. צילום, כבר דובר בשיעורים הקודמים שהמענה של הרבי בנוגע לצילום, שזה לא מתאים לעשות את זה בחול המועד, ובכל זאת האחרונים דנו והקלו בזה יותר. וטוענים האחרונים שבמציאות של ימינו, שזה הכל אלקטרוני והכל הוא לא ממשי, אז אפשר להקל הרבה יותר ולהתיר גם דברים שהם לא ממש דבר האבד, אלא כל דבר שיש בו תענוג והנאה. אפשר להקל בזה גם בכתיבה, גם בשליחת אסמסים וכיוצא בזה. ומסרונים, שאם אדם יש לו הנאה מעצם שליחת המסרונים במועד, אז זה כן נקרא צורך המועד לעניין זה ואפשר. והוא הדין צילומים במצלמה אלקטרונית פשוטה, שאין בזה שום נייר ושום סרט שזה נקלט, שאפשר להקל. ניתן עוד מספר דוגמאות של מלאכות במועד ודיניהם. תחזוקת הבית והחצר, כבר הזכרנו מקודם שהיא כדין, שדברים שנוגעים לעצם קיום הבית מותר, כיוון שזה נקרא צורך גופו, ולכן מותר לנקות את הבית לצורך המועד בתנאי שיש בזה באמת צורך המועד. זאת אומרת, אם הבית מלוכלך ולא נעים, מותר לשטוף אותו, מותר לנקות אותו, מותר לטאטא אותו. מה שמעשה אומנות אסור במועד. אם אני עכשיו הזמנתי פוליש לבית או איזשהו ניקיון מיוחד, ניקיון יסודי שלא רגילים לעשות בתדירות, כי עכשיו בדיוק אני רוצה לנקות את התנור שאני רק פעם בחודש עושה אותו, לא אעשה את זה בחול המועד. לסייד ולצבוע את הבית אסור בחול המועד, אבל אם עכשיו נפלה לי מנורה

1:03:51 דובר 2 מותר להרכיב אותה ולתקן אותה. אם מתנתק לי שקע ואני צריך אותו, אני יכול להרכיב אותו כי זה צריך למועד, זה צורך גופו, אבל סתם לסייד ולצבוע את הבית זה סתם תוספות מיותרות. זה אסור בחול המועד. להשקות עציצים וצמחים, מלאכה זו היא כבר במלאכות שמפורשות במשנה מסכת מועד קטן כמלאכות האסורות במועד, והן לא הותרו אלא במקום שאי ההשקיה תגרום לנזק לצמח, רק אז מותר להשקות לו בחול המועד. אבל אם אפשר לתת לו מספיק השקיה בערב יום טוב, צריך לעשות את זה כך. גם כי צריכים לזכור שקטיפה וגזימה וכל הפעולות הללו הן אסורות בחול המועד, ולכן יש דברים שנקראים היום קטיף. אנשים הולכים לטיול שקוראים לו קטיף, הולכים לקטוף פירות, או דובדבנים, פירות. זה נקרא שעשוע. השעשוע הזה הוא מאוד בעייתי במועד כי זה מלאכה וזה לא צורך המועד. זה לא צורך הגוף והנפש. אני לא לוקח את זה לאכול. אם אני לוקח את זה על מנת לאכול זה מותר, אבל אם אני הולך לקטיף הזה סתם לשעשוע זה אסור. אה, בגד שנקרע בחול המועד, אם זה מעשה אומנות, תפירה פשוטה, אפשר לתקן כפתור שנפל ואני זקוק לו במועד אני יכול לתקן. אם זה כבר דורש יותר מעשה אומנות, הדבר אסור במועד. אה, ועוד המון המון דוגמאות שיש לנו בדיני המלאכות בחול המועד. אנחנו לא יכולים לתת את כל הדוגמאות וכל הפרטים, רק אולי נזכיר שוב את הדברים שדיברנו מקודם, שיש איסור של מסחר במועד ולכן דברים שרק אם יש הפסד רווח גדול התירו במסחר. לכן חנויות, כתבו בפוסקים שחנויות סיטונאיות לא יפתחו במועד אלא רק בצנעה, ורק חנויות שמיועדות ללקוחות פרטיים והן מיועדות לצורך

1:05:45 דובר 2 המועד, או אם באמת הוא יפסיד לקוחות אם הוא לא יפתח במועד, רק אז התירו לפתוח. אדם פרטי שצריך לעבוד בחול המועד, אמרנו שהוא לא יעבוד בחול המועד, אלא אם כן הוא יפסיד את מלאכתו, אין לו מה יאכל, וכן עוד הרבה הרבה דוגמאות ודינים. אנחנו נסיים פה ונאחל לכל אחד ואחד שיהיה מועדים לשמחה, חגים וזמנים לששון, והעיקר שנזכה לחגוג את כל החגים ואת כל המועדים בשלמות, בגאולה האמיתית והשלימה תכף ומיד ממש.