טעמי המנהגים לחג הפורים - הרב שמואל מקמל שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 ביום י"ג באדר מתענים תענית ציבור שהיא נקראת בשם תענית אסתר. ישנה שאלה למה נקראת התענית תענית אסתר? כמה הסברים נאמרו בדבר. הרבי מסביר שכיוון שעם ישראל ביום י"ג באדר יצאו להילחם, להיקהל ולעמוד על נפשם נגד אלה שרצו לעמוד עליהם ולכלותם, אז כל עם ישראל יצאו למלחמה. ואנחנו יודעים שלמלחמת מצווה יוצאים כולם, אפילו חתן מחדרו וכלה מחופתה. אבל הייתה אחת שלא יכלה לצאת למלחמה, שהיא אסתר המלכה, שהיא הייתה צריכה להיות אצל המלך. וכיוון שביום י"ג באדר כולם יצאו להילחם והיא לא יצאה להילחם, אז היא התענתה, קבעה תענית. ביום הזה שעם ישראל, אה, יצאו להילחם, היא קבעה תענית, וכמו שאנחנו יודעים שכשעם ישראל נמצאים בצרה צריך לקבוע תענית. עם ישראל שיצאו למלחמה הם לא יכלו להתענות כיוון שהם צריכים להילחם. היחידה שלא יצאה למלחמה והיא יכלה להתענות זו הייתה אסתר, ולכן נקראת התענית על שמה תענית אסתר. ביום תענית אסתר אנחנו נותנים שלוש מחציות ממטבע המדינה המצוי, והסיבה שנותנים שלוש מחציות זה כנגד הצום של שלושת ימים שקבעה אסתר המלכה, ואנחנו מביאים את השקלים האלה זכר למחצית השקל שאותם היו מקריבים, שאיתם היו מקריבים את ה, אה, את התמידים בבית המקדש. אנחנו יודעים שכבר באחד באדר היו משמיעים על השקלים, וזכר למחצית השקל אנחנו מביאים את שלוש המחציות האלה. אנחנו יודעים שמביאים אותם לפני חג הפורים כיוון שכתוב יודע הקדוש ברוך הוא שעתיד המן הרשע לשקול עשרת אלפים כיכר כסף להשמיד ולהרוג ולאבד את עם ישראל, ואה, כדי להקדים את שקלינו לשקליו של המן הרשע, אז לפני חג הפורים כבר בתענית אסתר אנחנו מביאים אותם מתוך התענית ומתוך התשובה אנחנו מביאים את שקלינו, אה,

02:34 דובר 2 אה, לפני שאנחנו קוראים את הגזרה של המן בכלל, וכך אנחנו נוצחים על, אה, אה, גזרתו של המן הרשע בזה שאנחנו מקדימים את שקלינו לשקליו. מחצית השקל הייתה ב-ב-בעיקרה, אה, עבור בן י"ג שנים או בן כ' שנים, עשרים שנה. אה, למעשה אנחנו מוצאים מנהגים שאפשר להביא, שמביאים עבור כל בני הבית, אפילו על ילדים קטנים. וכידוע שכל אחד מהרגע שמתחילים להביא אפילו פעם אחת הביאו על אחד מבני הבית אז, אז כבר ממשיכים להביא ולא מפסיקים יותר. למעשה אנחנו יודעים שיש מנהג שמביאים מחצית השקל אפילו על עוברים שבמעי אמם, וכמו שכתוב במחצית השקל כל העובר על הפקודים, ויש כאלה שדרשו שכל העובר מלשון עובר, שאפילו על עוברים מביאים מחציות השקל. נס פורים התרחש בזמן שעם ישראל היו בגלות בבל, בסיומה של גלות בבל, זמן של חושך, העלם והסתר. כמו שכתוב, "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא". אסתר מן התורה מנין, אומרת הגמרא במסכת חולין מהפסוק הזה, "ואנכי הסתר אסתיר". זמן של חושך, העלם והסתר, ועם ישראל לא מתפעלים מכל החושך, ההעלם וההסתר, אלא מתגברים ועומדים במסירות נפש, כמו שאומר אדמו"ר הזקן שהגזרה הייתה רק על אלה שהם היו בכלל עם ישראל, אבל מי שהיה ממיר את דתו אז עליו לא חלה הגזירה. ואף על פי כן, כל אותה שנה שעמדו תחת גזירת המן, אה, לא עלתה על אף אחד מהם מחשבת חוץ, חס ושלום, להיפרד מהקדוש ברוך הוא. עם ישראל עמדו בתוקף גדול ומסירות נפש ובזכות זה הם זכו לגאולה המופלאה של נס פורים. והאמת שדווקא בזכות ההתחזקות שלהם בא הקיום שלהם. הגמרא במסכת מגילה אומרת ששאלו תלמידיו של, אה, רבי שמעון

04:48 דובר 2 בר יוחאי, מפני מה התחייבו ישראל, אה, שונאיהם של ישראל, כמו-- זה הלשון שבגמרא, הכוונה מפני מה התחייבו עם ישראל בגזירה כזאת נוראה להשמיד, להרוג, לאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד? איפה שמענו כזאת גזירה נוראה? וכשהוא שאל אותם, אה, רבי שמעון בר יוחאי את תלמידיו, אז התשובה שהם ענו זה היה מפני שנהנו מאותו-- מסעודתו של אותו רשע. רשב"י אחר כך ענה להם את ה-את הביאור שלו, אבל כבר בתשובה שלהם, של תלמידי רשב"י, אפשר להבין דבר מאוד, מאוד, אה, נפלא. מה הבעיה הייתה בסעודתו של אותו רשע? איזו בעיה יש בליהנות מסעודתו של אותו רשע? הרי אם, אם החשש היה שהם אכלו שם דברים לא כשרים, הרי אנחנו יודעים, מדרשי חז"ל מפורסמים ש"לעשות כרצון איש ואיש", ש"משתה כדת אין אונס", אין אונס ביין נסך, הביאו לכל אחד בכשרות שהוא רצה והיו שמה מאכלים כשרים. ככה שבעיה של, של אכילות, אה, טריפות לא הייתה בעיה. גם, גם אם הייתה בעיה כזו, הרי לא מצינו שבגלל אכילת אוכל לא כשר, אה, חס ושלום יש עונש כליה על כלל ישראל. איפה מצינו כזה דבר? אלא מה? ידע מרדכי היהודי שהסוד הקיום של עם ישראל זה הדבקות שלנו בהשם, שאנחנו נמצאים הרי כבשה אחת בין שבעים זאבים וגדול הרועה שמציל אותנו מידי אותם זאבים. וכשאנחנו בעצם מתגברים ומתחזקים בקשר שלנו עם הרועה, אנחנו קשורים עם הקדוש ברוך הוא, אז כנגד כל הסיכויים אנחנו ניצולים, כי גדול הרועה שמציל אותנו. אבל כאשר אנחנו, הכבשה, מנסה להסתדר בכוחות עצמה, אז כמובן אין לה סיכוי. אין לה סיכוי בדרך הטבע לצאת משיניהם של אותם זאבים טורפים. עם

06:54 דובר 2 ישראל, כשהם ניסו ליהנות מסעודתו של אותו רשע, הם רצו להתמודד בכוחות עצמם, לעשות מה שנקרא כלי בדרך הטבע ו-- אה, ללכת ו-- אה, להסביר פנים לאותה מלכות שמנסה ככה לקדם אותם ולהגיד אנחנו חלק מהעניין, חלק מהממלכה, אז בכך הם ניתקו את עצמם מהשמירה המעולה של השו-- של הרועה שמ-- שהציל אותם. ולכן מיד כאשר, אה, הם נהנו מסעודתו של אותו רשע, נהנו מהפריווילגיה להיות, אה, מקורבים למלכות, אז הם הסירו מעצמם את ההגנה של הקדוש ברוך הוא. ולכן מרדכי היהודי מיד לא הלך לש-- להשתמש ב-- אה, דיפלומטיה שהייתה לו, אה, אה, אסתר המלכה, בה חצה-- היא הייתה המלכה והוא היה יושב בשער המלך והוא בעצמו הציל את המלך. הוא לא ניצל את כל הקשרים הדיפלומטיים שהיו לו והוא היה יכול להשתמש בהם, אבל הוא הבין שלא זה הסיפור, לא זה העניין. הוא ידע שמי-- שההתנתקו-- שההתרחקות מהקדוש ברוך הוא זה מה שהביא ל-- את עם ישראל, אה, להיות חשופים לשבעים זאבים. ברגע שהם שוב פעם התחזקו, הוא קרא להם להתענות ולהתחזק בתורה ובתפילה וצדקה בתשובה, וזה מה שהחזיר אותם בחזרה לשמירתו המעולה של אותו רועה וממילא מיד קרה נס פורים. כאשר התרחש נס פורים ביקשה אסתר המלכה מחכמים: קבעוני לדורות. היא רצתה שהנס של המגילה, אה, ייכתב. החכמים לא רצו את זה, הם פחדו שהדבר, אה, יעורר את חמתם של הגויים וגם הם לא ידעו אם אפשר להוסיף עוד ספר על ספרי הקודש, אבל אחרי שהם מצאו ש-שיש רמז בתורה שעתידה מ-מחיית עמלק להיכתב פעם נוספת בתורה, אה, הם הבינו מזה שצריכים לכתוב גם את מגילת אסתר וכך זכו עם ישראל לעוד ספר מיוחד, ספר מגילת אסתר

09:01 דובר 2 ש-שייכלל בין כ"ד ספרי הקודש. הניצחון של עם ישראל על ה, על, אה, על הגויים היה ביום י"ג באדר ו, אה, המנוחה הייתה ביום י"ד באדר. למעשה, אחרי שנחתם בטבעת המלך ש-שהגויים יהרגו את עם ישראל חלילה, אז הנחתם בטבעת המלך אין להשיב, אבל ניתנה להם הרשות להיקהל ולעמוד על נפשם ואז עם ישראל יצאו להילחם והיום שבו הם ניצחו זה היה י"ג באדר. י"ד באדר זה היה יום המנוחה ולכן נקבע שיום י"ד באדר זה יום חג הפורים. אבל בשושן הבירה, שזה היה מקום שמוקף חומה והיו שמה, אה, רבים רבים מהגויים, היה יותר קשה, לקח יותר זמן עד שהייתה מפלה סופית לגויים ולכן הניצחון היה רק בי"ד והמנוחה הייתה ביום ט"ו באדר. ולכן קבעו שב-שבכל הערים, כל המקומות בעולם המנו-- השמחה של חג הפורים תהיה ביום המנוחה, ביום י"ד באדר. ואילו בשושן הבירה, שהנס ויום המנוחה התרחש ביום ט"ו באדר, השמחה נקבעה ליום ט"ו. וכיוון שרצו לייחס כבוד לארץ ישראל, שאז היא הייתה נמצאת בחורבנה, אז ארץ ישראל הייתה, זה היה עוד לפני שחזרו, אה, זה היה סוף גלות בבל. אז ארץ ישראל הייתה בחורבנה וכדי לייחס חשיבות לארץ ישראל אז קבעו שבירושלים, שהיא ודאי הייתה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, אז, אה, יחגגו גם כן את יום חג הפורים ביום ט"ו. כל הערים שהיו מוקפות חומה מימי יהושע בן נון יחגגו את חג הפורים ביום ט"ו באדר. אם כן, אה, היום, אה, עד היום בעצם השתמר שביום של ט"ו באדר זה יום השמחה בערים המוקפות וכמובן בראשן או למעשה במרכזן, עיקר חג הפורים ביום ט"ו זה בעיקר בירושלים. כמובן שהערים הסמוכות והנראות, מקום שיש לו דין

11:26 דובר 2 של סמוך ונראה, אז, אה, חוגגים גם כן ביום ט"ו. ערים שספק מוקפות חומה, אז עיקר הפורים שלהם זה ביום י"ד באדר וביום, אה, ט"ו באדר הם עושים, הם קוראים, מקיימים מצוות היום, אבל על קריאת המגילה הם קוראים אבל בלי ברכה. אה, בחג הפורים באמת יש, אה, דינים מיוחדים ל, אה, לדיני פרוז בן יומו ומוקף בן יומו, אה, אדם שנוסע ממקום למקום, אה, דין מיוחד שזכינו לו בחג הפורים וכמובן כל ההבדלים האלה נובעים, כל הדינים האלה נובעים מהסיבה המרכזית שחג הפורים בעצם היה בשני שלבים, היה את השמחה של ערים הפרוזות וערים המוקפות והשמחה של ערים המוקפות היא ביום ט"ו. ומכאן מגיעים כל הדינים של דיני, אה, ערים הפרוזות וערים המוקפות. גם בערים הפרוזות ביום ט"ו באדר לא אומרים תחנון והיום הזה אסור בהספד ותענית. אה, יש-- הוא יום-- נחשב ליום שמחה. וכן בערים המוקפות ביום י"ד באדר שזה לא יום הפורים שלהם, הם גם כן חוגגים ושמחים ביום הזה. כמובן לא מקיימים בו את מצוות היום, אבל זה יום של שמחה, שלא אומרים תחנון ואסור בהספד ותענית. עכשיו אנחנו יודעים שבדרך כלל אנחנו מקפידים שלא יהיה מצב של, אה, הבדלים בין חלקי עם ישראל. יש את האיסור שלא תתגודדו, לא לעשות אגודות אגודות. ואילו בחג הפורים מצינו שיש שמחה של יום י"ד באדר, אה, ואילו לאנשים שנמצאים במקומות המוקפים חומה אז השמחה היא ביום ט"ו באדר ולא חוששים לעניין של לא תתגודדו. הרבי מסביר דבר מאוד מעניין. דווקא בחג פורים יכול להיות מצב כזה שאלה חוגגים ביום אחד ואלה חוגגים ביום אחר, ועדיין זה לא ת-- אין פה את האיסור של לא תתגודדו כיוון שפורים

13:27 דובר 2 זה באופן של עד דלא ידע. השמחה של פורים מגיעה באופן של עד דלא ידע, למעלה מדידה והגבלה, למעלה מדידה והגבלה של זמן, למעלה מדידה והגבלה של מקום. וממילא כל עם ישראל הם בתנועה אחת של מסירות נפש, כמו בשעת הגזירה שהם היו במסירות נפש, בלי הבדלים, בלי הבדלי מעמדות, מן הילד והזקן, גם קל שבקלים, כולם עמדו במסירות נפש, אז הם זכו גם כן לשמחה של עד דלא ידע שהיא פורצת את כל הגדרים, וממילא בחג הפורים יש באמת את הכוח של כל אחד ואחד מישראל להתעלות למעלה מהגבלות של זמן ומקום. ביום חג פורים תיקנו שיקראו במגילה, חובה על כל אחד ואחד לקרוא את המגילה. חייב אדם לקרוא אותה בלילה ולשנותה ביום, אבל אף על פי כן לא תיקנו לומר את ההלל. כן מודים ומהללים לה' באמירת ועל הנסים בברכת ההודאה בתפילת שמונה עשרה או בברכת ההודאה בברכת המזון, אבל לא אומרים את ההלל. וכמה טעמים נאמרו למה לא אומרים הלל בחג הפורים? הפירוש הראשי כמובן שההלל של חג הפורים זוהי קריאת המגילה. ישנם עוד כמה טעמים: כיוון דאכתי עבדי אחשוורוש אנן, עדיין לא הגענו לשלמות הגאולה, עדיין יש שעבוד מלכויות, אז לכן, אה, עדיין לא שייך להגיד הלל כי עדיין לא יצאנו לגמרי מהגלות אל הגאולה, כיוון שעדיין לא הגענו לגאולה שלמה. וגם, אה, מצד שנסים שאירעו בחוץ לארץ לא תיקנו לומר עליהם הלל, אבל באמת הסיבה העיקרית שההלל של חג הפורים זוהי קריאת המגילה. בנוסף לקריאת המגילה תיקנו לקרוא בתורה את פרשת ויבא עמלק, ששמה מסופר על מלחמת עמלק בסוף פרשת בשלח. שמה מסופר את מפלת עמלק, ובאמת המן,

15:34 דובר 2 שהוא היה מזרעו של עמלק, נפל ביום הזה. אמרו חכמים: "חייב אדם לקרוא את המגילה בלילה ולשנותה ביום," ולומדים את זה מהפסוק: "אלוקיי אקרא יומם ולילה ולא תענה." זה פסוק שנאמר בספר תהלים, פרק כ"ב, המזמור למנצח על איילת השחר, שהוא מכוון כנגד אסתר המלכה, ושמה רואים, אה, אקרא יומם ולילה, שיש שמה את קריאת המגילה גם בלילה וגם ביום. אה, לכן, אה, קוראים את המגילה, מעבר למצווה העיקרית שהיא בעצם קריאת המגילה של היום, קוראים אותה כבר מהלילה. אנחנו צריכים לזכור שקורא את המגילה למפרע לא יצא. את המגילה כמובן צריכים לקרוא על פי הסדר, והמשמעות הפשוטה בהלכה זה שאם בן אדם נכנס לבית הכנסת, יש שם כמה מניינים, אז אה, הוא שומע שמישהו קורא את המגילה מאמצעה. הוא הגיע כשהם אוחזים באמצע המגילה. אז הוא אומר: אני עכשיו אקשיב למגילה ואחר כך את ההתחלה אני אשלים במניין שעוד מעט יתחיל. כמובן שאי אפשר לקרוא כך. אי אפשר לשמוע כך וכמובן שאי אפשר לקרוא כך. חייב לקרוא את המגילה לפי הסדר, בסדר אמירתה, וגם חייבים אה לשמוע אותה לפי סדר אמירתה. האמת שיש כאן משמעות גם כן. כל המגילה זה נקרא מגילת אסתר. הניסים הם ניסים שמוסתרים. רצף האירועים של המגילה מספר על כל מיני ניסים שכל נס כשלעצמו לא מרגישים בו את הנס. רק כשמדובר על אה חטיבה אחת, שקוראים את מה שקרה בשנת שלוש למלכו, בשנת שבע למלכותו, וככה שלב אחר שלב, אז קולטים את הנס הפלאי שקרה בחג הפורים. אה, למעשה זה נס שמלובש בתוך הטבע. אם בן אדם יקרא רק חלק אחד מהמגילה ולא יקרא אותה ברצף אמירתה, ברצף

17:36 דובר 2 ההתרחשויות, אז הוא לא יבין את הנס הגדול שהיה פה. אבל חוץ מהמשמעות הפשוטה של קורא את המגילה למפרע לא יצא, אומר הבעל שם טוב שהקורא את המגילה למפרע, כאילו זה דבר שכבר קרה בעבר והוא לא מתרגם אותה לחיי היומיום שלו, אז הוא מאבד פה את הרעיון של פורים. העניין של קריאת המגילה זה בכל דור ודור, בכל יום ויום יש לנו את המלחמה שלנו, את התמודדות שלנו, את המלחמה עם עמלק שלנו, וכל יום ויום כשאנחנו מתגברים במסירות נפש, אנחנו זוכים לראות את המפלה של עמלק. ובאמת צריך אה לראות את המגילה כדבר שמתרחש בכל יום ויום, בכל דור ודור. לפני קריאת המגילה מברכים שלוש ברכות. הברכה הראשונה ברכת על מקרא מגילה. הברכה השנייה שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה, והברכה השלישית שהיא ברכת הזמן, כמו כל מצווה שהיא נעשית מזמן לזמן, אה אז מברכים עליה ברכת שהחיינו, ברכת הזמן. אה מברכים ומודים להשם על שהחיינו והגיענו והגיענו לזמן הזה לקיים את המצווה הזו. כמובן שבברכה של שהחיינו נחלקו הפוסקים האם מברכים אותה גם ביום, כי הרי כבר בלילה בירכו על קריאת המגילה ברכת שהחיינו. למחרת זה כבר לא מצווה שהתחדשה, כבר בלילה כבר קראנו את המגילה, אבל אה למעשה המנהג שלנו שמברכים גם ביום ומכוונים על מצוות היום. המצוות שמתחדשות, שזה מצוות אה סעודה ומשתה ושמחה ומשלוח מנות. אה על מתנות לאביונים לא רצו לתקן ברכה מיוחדת, כי ידוע שלפעמים הם מעכבים, אם יגידו שצריך אה לקבוע ברכה ויברכו את הברכה אז יהיה כאן עיכוב ולא יתנו את זה לעניים. יכול להיות בן אדם שיגיד אני רוצה לתת לעניים את המטבעות לצדקה רק אחרי קריאת

19:40 דובר 2 המגילה, ובכך העניים יכולים להתעכב, וכדי לא לעכב את העניים אז אומרים שבאמת הברכה לא נתקנה על מצוות מתנות לאביונים. כמובן ששהחיינו אפשר לכוון על כל מצוות היום, אבל אה, מצוות מתנות לאביונים מצוותה כל היום, אפילו לפני קריאת המגילה. בעת קריאת המגילה, הבעל קורא וגם הקהל שקוראים את המגילה מתוך מגילות כשרות, כופלים את המגילה, פושטים אותה כאיגרת. אנחנו יודעים שהמגילה נקראת איגרת הפורים, ולכן פותחים את המגילה בצורה של איגרת. בקריאת המגילה ישנם ארבעה פסוקים, פסוקי גאולה, שאותם קוראים בקול רם. כמו כן גם את, אה, עשרת בני המן קוראים בקול רם. גם הקהל קורא אותם, ואחריהם הבעל קורא חוזר אחרי הקהל, וקוראים אותם בנשימה אחת להראות שכולם נתלו כאחת. כתוב ״מחה תמחה את זכר עמלק״, ודרשו חכמים אפילו מעל עצים ומעל אבנים. כותבים הפוסקים שבדרשת חז"ל הזאת, שמוחים את עמלק אפילו מעל עצים ומעל אבנים, יש רמז למנהג ישראל שהיו נוהגים, אה, לכתוב את שמות המן ובניו, וכשקוראים המן בעת קריאת המגילה אז מכים, ועל ידי שמקישים אבן באבן או עץ בעץ אז מוחים בזה את המן ובניו, שהם בעצם מזרע עמלק, וכך מקיימים את מצוות מחיית עמלק. זהו מנהג שיסודו בהררי קודש, להכות בעץ כשמכים את המן. אה, למעשה המנהג הוא שמכים רק כשאומרים המן עם תואר, אה, וכתוב שאין ללעוג על מנהג זה ולא לגעור באנשים ובילדים שמכים בעץ כשמזכירים את שמו של המן. כי מנהג זה יסודו בהררי קודש, וזה חלק מהמצווה של מחיית עמלק. בסיום קריאת המגילה מברכים ברכת הרב את ריבנו כאשר המגילה

21:51 דובר 2 נקראת ברבים בעשרה, ואז יש פרסומי ניסא גדול, אז תקנו לומר את ברכת הרב את ריבנו. אה, בברכה הזאת, אה, רמוזות כל מלחמות עמלק. אומרים שמה, אה, הרב את ריבנו, הדן את דיננו, הנוקם את נקמתנו, הנפרע לנו מצרינו, המשלם גמול לכל אויבי נפשנו, והחתימה זה בלשון השישית, הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם. אז שש הלשונות האלה הם מכוונים כנגד שש המלחמות שהיו, שנלחמו בני ישראל בעמלק, שזה היה, אה, יהושע, אהוד, גדעון, שאול, דוד ומרדכי ואסתר. זה הפעם האחרונה שכתוב בתנ"ך את מלחמת עמלק, שבעצם המן הרשע הוא היה מזרעו של עמלק. והלשון, האל המושיע, שבחתימת הברכה, זה, אה, זה מרמז לגאולה על ידי המלך המשיח במהרה בימינו אמן, כי אנחנו יודעים שכתוב ״כי יד על כס י-ה מלחמה לה' בעמלק מדור דור״. אה, נשבע השם שאין שמו שלם ואין הכיסא שלם עד שיימחה זרעו של עמלק, שזה יהיה בגאולה האמיתית והשלמה בקרוב ממש. אחרי קריאת המגילה אמרו חכמים שצריך לומר ארור המן ברוך מרדכי ארורה זרש ברוכה אסתר. אומרים ארורים כל הרשעים, ברוכים כל הצדיקים וגם חרבונה זכור לטוב, ולכן תקנו לומר, אה, את הלשונות הללו בפיוט שאומרים, שושנת יעקב, אחרי קריאת המגילה. אחרי קריאת המגילה גם אומרים, אה, בערבית אומרים ״ואתה קדוש יושב תהילות ישראל״, ביום אומרים אשרי ובא לציון, שגם שם אומרים, אה, ״ואתה קדוש יושב תהילות ישראל״. הסיבה שאומרים ואתה קדוש אחרי, אה, קריאת המגילה, אה, כמו שהזכרנו שהחיוב של מצוות קריאת המגילה לומדים את זה בין היתר מזה שכתוב שאדם חייב לקרוא את המגילה בלילה, אה, לשנותה ביום. לומדים את זה מהפסוק בפרק כ"ב בתהילים, ״אלוקי אקרא יומם ולא תענה ולילה ולא דומיה

23:58 דובר 2 לי״. מיד אחר כך מגיע פסוק שאומר, ״ואתה קדוש יושב תהילות ישראל״. אז כמו שהפסוק שמלמד על קריאת המגילה בא אחריו הפסוק ״ואתה קדוש יושב תהילות ישראל״, ככה גם לאחרי שקוראים בפועל את המגילה בלילה וביום אומרים אחר כך את, אה, ״ואתה קדוש יושב תהילות ישראל״. מעבר למצוות קריאת המגילה תקנו, אה, לתת משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים. המצווה של משלוח מנות, אה, הוא צריך להיות, אה, שתי מנות כי כתוב מנות. מנות זה לשון רבים, והנתינה צריכה להיות לפחות לאדם אחד כמו שכתוב לרעהו. למה באמת נותנים? תקנו לתת, אה, משלוח מנות ביום הזה של חג פורים? כיוון שיש חיוב להרבות, אה, בסעודה ביום הזה, אז, אה, כדי לסייע לחברים גם כן שהם יוכלו לקיים את המצווה כמו שצריך, אז נותנים להם מנות שאיתן הם יוכלו לקיים את המצווה של סעודת פורים. אבל כמובן יש בזה גם מטרה להרבות שלום ורעות בין איש לרעהו. גם יש את המצווה של מתנות לאביונים, שצריך לתת מתנה אחת לעני, לפחות לשני, לשני עניים, לכל עני לתת לפחות מתנה אחת, ומקיימים בזה את המצווה של מתנות לאביונים. הסיבה, הסיבה שתקנו מצוות שקשורות בין אדם לחברו, גם מצווה של משלוח מנות וגם המצווה של מתנות לאביונים, זה בשביל, אה, לתקן את מה שאמר המן הרשע, ״ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים״, וכדי לתקן את זה אנחנו אדרבה מרבים את האחדות ומדגישים עד כמה שיש אחדות בין כל אחד ואחד מישראל. הרמב"ם אומר שמצווה להרבות במתנות לאביונים יותר מהסעודה ויותר ממשלוח מנות, כי משלוח מנות זה איש לרעהו, ואילו מתנות לאביונים זה גם אחד כזה שהוא לא מוגדר

25:59 דובר 2 בתור רעהו ו-- אה, הוא לא נמצא במעמד שווה ויש לו חסר בגשמיות או ברוחניות, וכשאנחנו מתחברים אליו אנחנו נותנים לו את המתנה, אנחנו מתחברים אליו ואנחנו משתווים אליו. לכן, אה, המצווה הזאתי של, אה, מתנות לאביונים היא מבטאת את שלמות האחדות. מעבר למצוות קריאת המגילה, אה, משלוח מנות ומתנות לאביונים, קבעו שיום חג הפורים, אה, הוא יום של משתה ושמחה. מרדכי היהודי רצה גם שהיום הזה יהיה יום טוב שאסור בעשיית מלאכה, אה, אבל למעשה לא קיבלו זאת חכמים. היום הזה הוא רק יום של שמחה, משתה ושמחה, אבל הוא יום שמותר במלאכה. כמובן שאנחנו יודעים שלא, ש-- אה, לא עושים מלאכה בפורים, שמי שעושה מלאכה בפורים הוא לא רואה שום ברכה ב-- מהמלאכה הזאת, אבל, אה, זה לא יום שאסור בעשיית מלאכה כמו, אה, כמו יום טוב, אלא, אה, הוא מעיקר הדין מותר בעשיית מלאכה, ובגלל מעלתו של היום הזה, אומר אדמו"ר הזקן בתורה אור, ש-- המשכת אור אין סוף למטה ביום הזה של חג הפורים היא כל כך גבוהה עד שהיא לא יכולה להשתלשל בעולם כמו יום טוב. זאת אומרת בגלל מעלתו היום הזה מותר בעשיית מלאכה. המצווה הזאת שאדם מוסיף במשתה ושמחה, מרבה בשמחה, הוא חייב להיות ביחד עם אנשי ביתו וחבריו שאז המצווה היא כראוי. ואנחנו יודעים שמיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי, והדבר מובא להלכה, ש-- בעצם המשמעות של עד דלא ידע זה להתרומם מכל המדידות וההגבלות. כמובן שהרבי אומר שלבחורים צריך שתהיה את ההגבלה, אה, אנשים צעירים צריך שיהיה להם את ההגבלה הידועה בשתיית המשקה, אבל הרבי תמיד בכל התוועדות מבקש שלפחות יהיה אחד שיוציא את הקהל בעניין הזה

27:58 דובר 2 של עד דלא ידע כפשוטו, והמשמעות בעצם של ה-- עד דלא ידע זה להתעלות מכל ההגבלות, מכל המדידות וההגבלות, ואחר כך הידע שמגיע אחרי הלא ידע הוא שלא בערך. בחג פורים, אה, אה, נהוג לאכול קרעפלאך, אה, כיסנים שממולאים בבשר, כמו שאמרנו שהיום הזה של חג פורים הוא יום טוב, אבל היום טוב הזה הוא מכוסה. יום טוב אוכלים בשר, אבל, אה, אה, גם בחג פורים אוכלים בשר אבל עוטפים אותו בבצק. לומר שהיום הזה הוא מותר בעשיית מלאכה ולכן מכסים את הבשר בבצק. בנוסף, מנהג ישראל לאכול המן טאש, מה שנקרא היום אוזני המן. כיסנים שממולאים במיני מתיקה. אה, נהוג למלא אותם בפרג. פרג זה זרעונים, זכר לזרעונים שאכלה אסתר שמהם ניזונה אסתר כשהיא הייתה בבית המלכות. יש למאכל הזה, אה, שלוש קצוות ויש שדורשים שכאשר ראה המן את, אה, שלושת האבות של עם ישראל מייד תש כוחו. לכן יש כאלה שקוראים לזה המן טאש. תש כוחו של המן הרשע. והמנהג הוא באמת לאכול את המאכל הזה בחג הפורים ולצרף אותו, אה, למשלוחי המנות. יש מנהג ישראל להתחפש, כמו שכותב הרמ"א: נהוג ללבוש פרצופים בפורים. יש הרבה טעמים שנאמרו ל-למנהג הזה. אה, בין הטעמים שנאמרו זה גם כאשר רואים יהודי שבחיצוניות הוא נראה שהוא לא הולך בדרך התורה והמצוות, הוא לא הולך בדרך הישר, אנחנו יודעים שזה רק תחפושת, זה רק עוטף ומעלים על הפנימיות שלו באמת פנימיות-- בפנימיות כל יהודי הוא באמת רוצה להתקשר עם השם, וכמו שראו באותו דור שגם כשהיה שמה על פניו זה היה נראה שהם עבדו עבודה זרה והשתחוו לצלם ונהנו מסעודתו של אותו רשע, וכל זה היה רק בחיצוניות, זה רק היה

30:01 דובר 2 תחפושת. אבל, אה, אה, באמת, אה, בפנימיות כל, כל עם ישראל הם ליבם שלם, אה, לעבודתו יתברך. הרבי מ-מבקש שכשילדים יתחפשו, הם יתחפשו רק לדברים, אה, אה, בעלי משמעות ערכית וחלילה לא יתחפשו לדברים שליליים, אה, אפילו בהצגות פורים שצריכים ל-להציג את המן, אז הרבי מבקש שלא יתחפשו להמן הרשע, אה, כי אפילו לזמן קצר זה יכול לעורר, אה, רושם, אה, שלילי. בין ההוראות הקדושות של הרבי לחג פורים זה לקיים את מצוות פורים, מבצע פורים, אה, לצאת ולזכות יהודים רבים במצוות היום, הן במקרא מגילה, הן במשתה ושמחה, משלוח מנות ומתנות לאביונים, ולעשות את זה ב-בצורה רחבת היקף ככל האפשר. להגיע למחנות הצבא, לבתי רפואה, בתי הסוהר, ויש לשתף בזה גם את הילדים והילדות. והרבי אומר שגם אחרי חג הפורים אפשר להמשיך עם מבצע פורים על ידי זה שמשתתפים בהוצאות של מבצע פורים ובכך ממשיכים את שמחת פורים על כל השנה כולה.