החזר כספי על מוצר פגום - הרב ישראל מעטוף שליט"א

00:00 דובר 1 אני אתחיל עם שאלה. שאלו אותי את זה לאחרונה. את התשובה ניתן בסוף השיעור לפי הזמן, כי זו שאלה שאפשר להרחיב ואפשר לקצר בה. השאלה היא כזאת: המוצר, יש לי כך וכך שבר בתוך המוצר. אמרו, "שלח תמונה". וזו המדיניות. שולחים תמונה, הם רואים שזה שבור, הם שולחים לך חדש. הבעיה היא שהשבר שלו נמצא בפנים, לא בחוץ. אז הוא שואל אם מותר לו לשבור את המוצר מבחוץ ולצלם ולשלוח.

00:33 דובר 2 תשאלו אותם.

00:35 דובר 1 זה אתה יודע, זה פקידים שאתה... יודע מה.

00:39 דובר 3 הם רוצים את התמונה להראות שהמוצר לא הגיע. הם צריכים תמונה בשביל הפרוטוקול. המוצר לא הגיע, אז הוא טוען שהמוצר לא הגיע, אז שלח לנו תמונה.

00:47 דובר 1 אה.

00:49 דובר 3 אנשים מצלמים את הידיים שלהם או אנשים מצלמים-

00:52 דובר 1 כן.

00:52 דובר 3 מה קורה פה?

00:54 דובר 1 בקיצור, אתה לא יודע אם זה פקיד אמיתי או שזה, זה משהו, בינה מלאכותית שעונה לך. בקיצור, אז זו השאלה, נראה בסוף, בסוף השיעור. אז יש לנו את התרשים הזה שהראנו אותו כמה פעמים בנושא של פגמים במוצר. ברוך השם, כבשנו עוד ועוד ועל הדרך גם זמן ההחזרה. תכננתי לדבר על זה בשיעור, אבל יצא שדיברנו על זה כבר תוך כדי עם השאלות שאנשים שאלו. אז כמעט כיסינו הכול ועכשיו נשאר לנו מה ש-- הקוביות הריקות האלה. יש לנו דמי שכירות. אחרי שהשתמשתי במוצר ואני מחזיר אותו, צריך לשלם דמי שכירות על המוצר. נשמע לנו מוזר, אבל תכף נראה שזה בהלכה זה מאוד פשוט. מה נחשב פגם? נדבר על זה כמה מילים בסוף. בעיקר השיעור יהיה על הסוף, החזר כספי. יש לנו דמי משלוח. דמי משלוח יש לנו שלוש פעמים. פעם ראשונה שהוא כ-- שילם, הזמין את המוצר הראשון, הוא שילם כסף. פעם שנייה שצריך להחזיר את המוצר הפגום. זה עוד פעם דמי משלוח. פעם שלישית שצריך לשלוח את המוצר החדש, עוד פעם דמי משלוח. מי צריך לשלם אותם? יש פה את הטרחה של המשלוח. מי צריך ל-- לפעמים זה-

02:23 דובר 2 פעם ראשונה שאת לקחת. מה זה? קיבלתי מוצר שהוא לא, שהוא לא יכול להשתמש בו. הוא יכול לשלם רק את הטרחה.

02:30 דובר 1 אז כמה מ-מה מותר למוכר?

02:33 דובר 2 בגלל זה.

02:34 דובר 1 שתיים מתוך שלוש? אחד מתוך שלוש? נראה, לפעמים גם-

02:39 דובר 3 תלוי אם מראש מי שעשה לך משלוח היה המוכר או שזו חברה אחרת שאתה, אתה כחברה יכול לשלוח.

02:46 דובר 1 כן. עכשיו לפעמים המשלוח הראשון עולה ככה, המשלוח השני עולה אחרת. לכן זה גם חשוב לדעת איזה משלוח אתה צריך לשלם. את המשלוח הזה צריך לשלם? הטרחה של המשלוח. מי צריך להתאמץ, לטפל בזה? ידע ולא ידע. זאת אומרת, האם זה משנה המוכר ידע שיש בעיה, האם הוא הונה אותך או שזה היה בתמימות? ומה קורה כשיש אי התאמה? מה יהיה בכל הדינים האלה? אז בואו נתחיל. כמו כל פעם נעשה חזרה קצרה על השיעור הקודם. דיברנו על השיעור הקודם, אם אתה רוצה להתנות מראש, אל תחזור אליי עם בעיות. אז אמרנו שיש, זה בעצם משהו שהוא לא קצוב. אתה לא יודע בדיוק כמה בעיות יהיו. יהיו בעיות, כמה יהיו, כמה הן שוות. אז אני לא אחזור על הכול. דיברנו שבאופן כללי כשאתה מוכר למישהו משהו ואתה לא אומר לו כמה אתה מוכר לו, זה תופס. הוא יודע מה אתה מוכר לו, לא יודע כמה, זה תופס והמחיר יהיה בהתאם לכמות. לגבי התחייבות זו מחלוקת, אם אתה יכול להתחייב על משהו שהוא לא קצוב. אני מתחייב שכל השנה מה שיחסר לך אני אוסיף. אתה לא יודע בדיוק כמה אתה חייב. לגבי אונאה ומום זה ודאי שלא תופס. אני מתנה איתך. אני מוחל מראש על המומים. אתה לא יודע איזה מומים יש, כמה יש, אם יש, אז זה לא תופס. מה כן צריך לעשות? אמרנו שתי אפשרויות: או שאתה אומר לו, אני מתנה איתך, אני אומר לך בדיוק איזה מומים יש ומתנה איתך שאתה מוחל. זה מצוין, כי אתה מפרט לו בדיוק מה, מה הבעיות.

04:26 דובר 2 פשוט תן לו הנחה.

04:27 דובר 1 או שאתה נותן לו הנחה ואומר לו מומים בשווי כך וכך. כן. אגב, אתה לא חייב לתת לו הנחה, כן? אתה אומר לו זה מומים בשווי כך וכך. אם הוא רוצה לשלם עליהם גם...

04:38 דובר 2 אבל אם הוא אומר לו-

04:39 דובר 1 אתה מודיע לו.

04:40 דובר 2 אם הוא אומר לו יש, יש מומים כי זה היה אמור להיות במקום באלפיים, יהיה חמש מאות-

04:45 דובר 1 כן.

04:45 דובר 2 מה אני חוזר?

04:46 דובר 1 כן, כן. אתה אומר לו המומים האלה, בתנאי שבאמת המומים האלה זה משהו שהוא שווה חמש מאות ולא משהו שהוא שווה אלף חמש מאות. דיברנו גם על מצב כזה שהמוכר לא יודע אם יש עוד מומים, שבזה יש, יש אפשרות שכן. אה, מה שהזכרת על הנחה אולי התכוונת לזה, שהוא אומר לו אני אתן לך הנחה תמורת אני לא יודע איזה עוד מומים יש, תמורת זה אני מוותר-- אתה מוותר על המומים. יש פה איזה סוג של עסקה כזאתי. אני רוצה... כן, זה ככה זה נראה.

05:15 דובר 2 זה נכון.

05:16 דובר 1 סוג של מכר, כאילו כמו ביטוח כזה. טוב. דיברנו על מי שלא בודק את המכר, האם הוא מפסיד בגלל שהוא לא בודק? נזכיר ממש בקצרה שיש את דעת המגיד משנה שזה שיש לו הפסד, ואמרנו שזה הרבה, יש הרבה יוצאים מן הכלל. יש פגם שהוא מהותי, ואין לנו אפשרות לוותר על פגם מהותי, פגם לא מצוי שהוא לא חשב עליו. אם אמר לך במפורש שהחפץ במצב מצוין, גם כן לא, זה שלא... אז מה אם לא בדקתי? אמרתי לך שהוא במצב מצוין. הייתי בטוח שאין לו שום בעיות. אם הוא מיהר ולא בדק, כלומר זה לא היה מחילה, זה היה טכנית זה שהוא לא בדק. אם יש בבדיקה טורח או הוצאות. נתנו דוגמה לקחת רכב למכון בדיקה. יש פה הוצאות. אם צריך מומחים בשביל לבדוק, זה דומה אליו, לטורח והוצאות, ובן אדם שלא שילם. כל עוד הוא לא שילם, אז הוא לא ממהר לבדוק את המוצר, וזה שהוא לא בדק זה לא מראה על מחילה. עכשיו נעבור לנושא של היום. נתחיל עם דמי שכירות שהזכרנו בהתחלה. ניתן דוגמה שמופיעה בשולחן ערוך, יותר פשוטה לנו. בן אדם גר בדירה שנה, קנה אותה מקבלן בוא נגיד. במשך השנה מתגלים כל מיני בעיות מהותיות בדירה. בסוף הוא מגיע לקבלן, הוא אומר לו, "תשמע, אני לא יכול לגור במקום הזה" והקבלן אומר, "בסדר, בבקשה תעזוב. אתה יכול לבטל את העסקה." מה יגבה על השנה הזו? בוא נראה מה הרמב"ם אומר. מופיע בשולחן ערוך: "המוכר קרקע לחברו ואכל פירותיה ולאחר זמן נראה לו בה מום" פה זו דוגמה דומה, "אם רצה להחזיר הקרקע לבעלים מחזיר כל הפירות שאכל." הוא קנה שדה, הרוויח ממנה ואחר

07:14 דובר 1 כך הוא מחזיר אותה, הוא צריך לשלם את כל הפירות שהוא אכל, כל הרווחים שהוא הרוויח. "ואם היה חצר ודר בו צריך להעלות לו שכר."

07:23 דובר 2 זה אותו עוד אם, כן.

07:25 דובר 1 השביח זה עוד, עוד אם, כן. אם הוא השביח אז הוא מקבל את השבח שלו. זה לא-- חשבתי לא להזכיר את זה בשיעור.

07:31 דובר 2 לפחות הוא חייב אם השביח. הוא לא רק, נניח, לקח חצר ודר בה.

07:36 דובר 1 נכון, זה נכון. כשאומרים כל הפירות שאכל, הפירוש הוא הרווח שלו. מקזז לו את ה, את ה, משהו, את ההוצאות שלו, מקזז ודאי. אבל אם הוא השביח בקרקע עצמה, נו, אפילו בנה שם איזה בית או משהו, ודאי שהוא יקבל גם את כל השבח שהוא השביח. אז מה שכתוב פה, משלמים דמי שכירות. החזרת משהו, זה לא היה אצלך סתם כל השנה הזאתי בחינם. משלמים דמי שכירות. עכשיו מה קורה לא בקרקע אלא עם מיטלטלין? יש מקשים על הרמב"ם, האור שמח וגם האור גדול. הם מנסים להגיד שהרמב"ם דיבר דווקא על קרקע ולא על מיטלטלין, אבל רואים בשני ראשונים קדומים יותר שמפורש שמדברים גם על מיטלטלין. יש פה את השלטי גיבורים. מי שמכיר, נמצא על הרי"ף. הוא היה מאחרוני הראשונים. הוא כותב ככה: "המוכר סוס לחברו והרוויח בו מעות, ולאחר מכן מצא בו מום ורוצה לחזור, צריך שייתן לו מה שהרוויח באותו סוס". סוס זה מיטלטלין והוא אומר מפורש שצריך לשלם על זה. "ואפילו לא הרוויח בו כלום אלא שעשה בו מלאכתו". זאת אומרת, לא שעשית רווח ממשי. רווח ממשי אני יותר יכול להבין את זה. הרווחת פה כסף. תן לי את הכסף שהרווחת מהסוס שלי. אבל כאן מדובר שהוא רק עשה בו מלאכתו. הוא אומר, גם כן נראה שצריך להעלות לו שכרו, "דסוס דומיא דחצר שאמרנו למעלה בשם המימוני", זה הרמב"ם, "שחייב להעלות בו שכר כשבא לחזור בו". יש פה אחד מהראשונים. יש עוד ראשון, עוד ראשון, הרשב"ש. שניהם אומרים שגם מיטלטלין צריך לשלם דמי שכירות. אז מה עושים היום? היום זה קצת שונה. בית אמרנו שצריך לשלם ודאי. מיטלטלין, מחלוקת הפוסקים, כן? אבל יותר הנטייה הייתה שכן לשלם

09:34 דובר 1 כמו הראשונים. בזמננו, כשאמרנו שצריך לשלם על בית, למה בית צריך לשלם עליו? כי בית זה דבר שעומד להשכרה, וגם אותו בעל המקח, שגם הוא יהיה אחד כזה שהוא עביד למיגר. זאת אומרת, הוא לא הומלס, ש... הוא ישן בבית, מקסימום ישן אחר כך ברחוב. הוא לא אחד שבכלל משלם כסף על שכירות. אחד כזה הוא לא יצטרך לשלם. אחד שהוא עביד למיגר, אחד שתמיד צריך בית.

10:05 דובר 4 מה קונה או מה רוכש?

10:07 דובר 1 גם וגם. גם כשהבית עומד לשכר וגם כשהבן אדם הוא עביד למיגר, הוא עומד לשכור. עכשיו, מיטלטלין בימינו, אתה קונה מדפסת, מקדחה, כל מיני דברים. בדרך כלל זה לא עומד להשכרה. גם אתה לא תשלם שכירות על חפץ וגם המוכר בדרך כלל לא משכיר את החפצים שלו. אז מצב כזה, גם הם לכאורה לא יצטרכו לשלם כסף. היוצא מהכלל זה לכאורה רכב. רכב זה דבר כזה שכן עומד להשכרה, ובן אדם שאין לו רכב והוא צריך לתקופה רכב, אז הוא כן ישלם על זה.

10:46 דובר 4 כי זה קל.

10:47 דובר 1 איך? יש דברים מסוימים, כן. יש דברים מסוימים, ציוד קל שיש... לדעתי רכב וכדומה. דברים כאלה שהם, שמיועדים להשכרה, זה יצטרכו לכאורה כן לשלם. עכשיו הנושא הבא זה דמי משלוח, וזה מאוד מעניין. הרבה מההלכות של מום, כמו ההלכה הקודמת, של דמי שכירות, כמו מה שהוא דיבר על מישהו שהשביח. לא הזכרתי את זה, אבל זה גם כן מופיע שם. או מישהו שהשתמש, דיברנו על זה בשיעור הראשון של פגמים. מישהו שהשתמש במוצר בדרך נורמלית, בדרך לא נורמלית. המון המון הלכות בסיסיות שהרמב"ם מביא את זה בלי, בלי מקורות קודמים. הוא מביא את זה וזה אחר כך מופיע שם בשולחן ערוך. אחד מהדברים זה גם זה, כל הנושא של דמי משלוח, טרחת משלוח, כל זה. הרמב"ם מביא את זה. מה שמעניין גם, מי שיכול לראות בשולחן ערוך, זה מתחיל מאמצע סעיף, כי בתחילת הסעיף זה מקרה שמופיע בגמרא, ומזה למד הרמב"ם, ככה הנושאי כלים של הרמב"ם אומרים שהוא למד מזה את כל הדינים האלה. השולחן ערוך שם את כל הדינים באותו סעיף. "הלוקח מקח מחברו והודיעו שהוא מוליכו למדינה פלונית למכרו שם". עכשיו שימו לב, תוך כדי שנקרא אנחנו נראה שהמציאות בימינו שונה וצריך להבין למה. כל דבר, דיברנו אז על אבדה ומציאה, שהיום אנשים פחות התקשרו אליך כשאבדו חפץ. היום אנשים שאתה משאיר חפץ ברחוב, אנשים פחות ירימו אותו, ייקחו לעצמם. משהו קרה שבגלל זה המציאות השתנתה. מה קרה? אז בזה אמרנו שיש היום יותר שפע. היום יש שפע של מוצרים. פעם היו עובדים על כל מחט הרבה זמן, הייתה טרחה גדולה. היום יש מפעלים, יש תעשייה. אז זה גרם לזה שהדברים, שהדברים יהיו יותר זורמים. כאן מעניין לחשוב. חשבתי על

12:46 דובר 1 זה, מה השתנה מאז? היום נחשוב על זה גם ביחד. מה השתנה? אבל נראה פה שיש מציאות שונה מימינו. "לוקח מקח מחברו והודיעו שהוא מוליכו למדינה פלונית למכרו שם, ואחר שהוא הוליכו לשם נמצא בו מום". כן, מדינה פלונית זה לאו דווקא כמו היום. הרי, מדינה גם בשולחן ערוך זה כמו עיר גדולה. קנית חפץ בירושלים, קנית מיקסר בירושלים, ואתה אומר, "אני הולך עכשיו לתל אביב למכור את זה". "אינו יכול לומר, החזר לי מקחי לכאן, אלא מחזיר לו הדמים, והמוכר מטפל להביא ממכרו או למכרו שם". זאת אומרת, הודעת לו, "אני הולך לתל אביב". אחר כך אתה שולח לו שליח. זה מה שהיה. היום אתה מתקשר אליו, "תחזיר לי את הכסף". הוא אמור להחזיר לך את הכסף לחשבון הבנק, ואתה אומר לו, "החפץ אצלי, בבקשה תבוא לקחת". תחשבו אם היום זה הגיוני. אתה קונה מוצר באיזו חנות ואחר כך אתה אומר לו, "אני נוסע לנתיבות". אחר כך אתה מתקשר אליו, "תבוא לנתיבות לקחת את החפץ". יש בעיה. היום זה לא כל כך עולה על הדעת. ממשיך השולחן ערוך בשם הרמב"ם: "ואם לא הודיע למוכר שהוא מוליכו למדינה אחרת והוליכו, ונמצא בו שם מום, הרי זה ברשות הלוקח עד שיחזיר המקח במומו למוכר". זאת אומרת, הוא תולה את הכל. הודעת או לא הודעת? הודעת לו שאתה הולך למקום אחר, זה עניין שלו. לא הודעת לו, הוא לא אמור לשאת... בנתן. אוקיי.

14:25 דובר 5 בכל שינוע זה חד משמעי.

14:29 דובר 1 אוקיי, אז אני יכול רק להגיד ככה. פעם, במה היו מוצאים מום בדרך כלל? בסוס, ברהיט, בכל מיני דברים כאלה. מה היו מוכרים בשוק בצורה, באופן של שפע והרבה מוכרים וקונים? אוכל, דברים כאלה ש... מה זה מום? מצאתי מום בעגבנייה. זה לא עובד ככה. יש דברים מסוימים. יש יין שמצא אחר כך שהוא חומץ, ובזה גם כן, איך שרואים מההלכות ומהגמרא, כשאתה קונה יין בתפזורת, את מה שהיו עושים אז, הייתה חבית אצל המוכר. היית מגיע לקנקן שלך, היית טועם אותו, לא היית קונה סתם ככה יין. מתי שייך שאתה קונה יין ויימצא חומץ? זה הכל באופן סיטונאי, באופן של משהו גדול. אז לכן תחשוב שגם היום אתה קונה איזה משהו, איזה עסקה מסוימת שאתה עושה, כמו שאמרת קרוון. בן אדם קונה קרוון, בן אדם קונה רכב יד שנייה, כל מיני דברים כאלה. פה הרבה יותר מתקבל על הדעת שאתה אומר לו, "עשינו עסקה, ידעת לאן אני הולך". כשאתה מגיע עכשיו לירושלים, אתה קונה מיקסר ואומר שאתה הולך לתל אביב, והוא אחרי שנייה שוכח את זה, בכלל לא זוכר שאמרת לו את זה, בכלל לא. אנשים אומרים שם כל הזמן. יש עסקה רצינית, פה אפשר להבין את זה, ופשוט זה ההבדל. אז מה שיוצא זה ככה. מצד העניין, הכל הולך לפי ידיעת המוכר. אם הוא יודע, הוא צריך לטפל. שימו לב מה כתוב פה. "מחזיר לו הדמים והמוכר מטפל להביא ממכרו למקום שהיה". הוא מטפל, טורח והכל.

16:13 דובר 5 נכון, הוא מוכר את המוצר עם מום?

16:18 דובר 1 הוא מכר את זה עם מום. הוא לא י-- תכף נראה ידע או לא ידע. פה זה לא משנה אם ידע או לא ידע.

16:23 דובר 5 הוא מכר את המוצר במדינת, במדינת ישראל עם מום.

16:27 דובר 1 כן.

16:27 דובר 5 עושים מזה כסף.

16:29 דובר 1 מה זה נשא-- מה-- בירושלים בוא נגיד, הוא מכר את המוצר.

16:33 דובר 5 למכור אותו, לא?

16:36 דובר 1 אה, הקונה לקח, הקונה לא מכר את זה. הקונה לק-- אמר לו, "שאני הולך למכור את זה למקום אחר".

16:42 דובר 5 הוא נסע למקום אחר.

16:43 דובר 1 כן, ולפני שהוא מכר את זה מצא שם מום.

16:45 דובר 5 מכר אותו עם מום?

16:46 דובר 1 הוא לא מכר את זה עם מום. הוא, הוא ישר מודיע לו לפני שהוא מוכר.

16:51 דובר 5 חבילות ציציות והוא מצא חבל. הוא מכר את זה בשיקול חבל. מסתבר הוא פותח את האריזה, לא חבל. ציציות. עכשיו מה עושים? הוא לא מכאן. המוכר צריך לבדוק, למצוא מישהו שימכור את זה ל... למכור את זה. איך אני אמכור את זה? פה, מביאים לו את זה-

17:12 דובר 1 אגב, מעניין מה שאתה שואל. הצמח צדק מתייחס לזה. יש תשובה בצמח צדק על סיפור שמישהו קנה סחורה, נסע למקום פלוני למכור וגילה שהיא פגומה ומכר אותה.

17:23 דובר 5 פגומה.

17:25 דובר 1 כן, הייתה פגומה והוא מכר אותה פגומה ב-בפחות כסף ואחר כך הוא בא ל-לבקש החזר מהמוכר, את ההפרש. אומר לו המוכר, שולחן ערוך מפורש: אחר שהשתמש במום לא יכול להחזיר את זה, מחילה. אומר לו, "מה אתה מוכר את זה? זה מחילה ממה שאתה מוכר את זה". אומר הצמח צדק שזה לא טענה. הוא אומר ש...

17:47 דובר 5 מישהו עבד.

17:49 דובר 1 בדיוק. הוא אומר, "עשית את זה לטובתך. מה המוכר היה צריך עכשיו לטרוח, ללכת למקום ההוא ולמכור את זה? מכרתי את זה במקומך. הבאתי לך את הכסף שזה שווה באמת ואת ההפרש שאתה סתם קיבלת ממני, תחזיר לי אותו".

18:04 דובר 5 זה מה שהוא פוסק?

18:05 דובר 1 כן, זה מה שהוא פוסק שם.

18:08 דובר 5 מה הכלל בזה?

18:11 דובר 1 מה הכלל?

18:13 דובר 5 כל דבר שאדם יכול לעשות על דעת עצמו והוא חושב שיש עבודה והוא לא...

18:18 דובר 1 צריך שזה יהיה, כן, צריך שזה יהיה ברור. תראה גם המקרה פה בשולחן ערוך וגם מה שהצמח צדק מדבר זה דברים שהם של מסחר, דברים של מסחר בסוף הכל זה כסף. הוא לא יכול להגיד לך אני רציתי את זה בדיוק, את הדבר הזה. אתה רצית כסף, היית בא לפה למכור, היית מוכר את זה באותו- זהו, שם, שם מדובר שהמקום שהוא היה זה המקום ששם זה עולה הכי הרבה המוצר הזה. ככה רואים מהתשובה שם. ולכן הוא גם לקח את זה לשמה למכור את זה. אז הוא אמר לו חפץ פגום, רק שם הוא יעלה כך וכך. מקום אחר היית, היית לוקח את זה לך, זה היה יותר גרוע. עכשיו, עד כאן דיברנו, שימו לב, על החזרת המוצר הפגום. מי מטפל בזה? המוכר מטפל, משלם וכולי. ופה מה שאמרתי מקודם, בימינו, כשאתה הולך לחנות רגילה, בוא נראה, יש לזה הרבה אפשרויות. יש אתה קונה בחנות פרונטלית, שאתה מזמין מוצר דרך הטלפון, דרך האינטרנט. בכל המצבים האלה שימו לב מה שנהוג היום זה איך שקיבלת את זה, ככה אתה אמור להחזיר. זאת אומרת, אם באת לחנות לקנות מקדחה, המוכר מצפה שאם תהיה לך בעיה עם זה אתה תחזור אליו לחנות. אתה לא אמור להתקשר אליו מהבית, "תבוא אליי, יש לי בעיה עם המקדחה". עכשיו, אם קיבלת את זה, הזמנת את זה במשלוח, אז הם ישלמו לך את המשלוח חזרה, כי הם מבינים שכמו שאתה, אתה לא באת אליהם. זה מה שאני רואה, זה המציאות של היום. לא באת אליהם אלא קיבלת את זה במשלוח. אז הם אומרים אוקיי, נחזיר למצב הקודם. אז הם ישלמו לך את המשלוח להחזיר את זה

19:57 דובר 1 בחזרה אליהם. ויש מקרה גם אמצעי של נקודת איסוף. אה, קיבלת את זה בדואר, אז אתה תלך לדואר לשלוח להם, ישלמו את הסכום. לא, אתה לא יכול לבקש שליח עד הבית אם אתה קנית את זה לא בשליח עד הבית. כל זה לכאורה זה המנהג. עכשיו, מה קורה עם הסכום הראשוני ששילמתי? בהתחלה אני שילמתי על מוצר שהוא פגום. בעצם לא קיבלתי כלום. קיבלתי הביתה, הזמנתי עכבר, קיבלתי עכבר לא עובד. למה שאשלם משלוח על עכבר לא עובד? שימו לב. המשפט הזה הוא היה באמצע המשפט הקודם שקראנו. פשוט זה עניין אחד, זה עניין שני, אז חילקתי את זה לשניים. הוא כותב ככה: "ואם היה המוכר יודע בממכרו שהיה בו מום, חייב בהוצאה שהוציא הלוקח להוליך אותו מקח למקום פלוני, ואם לא היה יודע שהיה בו מום, פטור מהוצאת ההולכה, והוא חייב בהוצאת ההחזרה." זאת אומרת, יש הבדל גדול בין ההחזרה של המוצר לבין התשלום הראשוני. מה ההבדל? בואו נראה את זה רגע במצגת. יש כלל, דיברנו על זה בשיעורים הקודמים. כלל מפורסם, המוציא מחברו עליו הראיה. למה המוציא מחברו עליו הראיה? אומרת הגמרא שמי שכואב לו הולך לרופא. זאת אומרת, אתה זה שכואב לך, אתה זה שרוצה לגבות את הכסף, חסר לך כסף? תביא את הראיה בשביל לגבות אותו. אותה ראיה זה גם פה. מי שנוגע לו הדבר, הוא צריך לשלם עליו. המוצר הפגום אמור עכשיו לחזור למוכר. מי צריך אותו? המוכר. זה המוצר שלו. הוא חשב בהתחלה שהוא מוכר אותו. עכשיו התברר לו שזה מוצר שלו שאמור לחזור אליו. הקונה מבחינתו, מה אכפת לי? תביא לי עוד אחד. תשאיר את ה-- גם את הפגום וגם

22:01 דובר 1 את החדש. זאת אומרת, המוכר רוצה את זה, שישלם, שיטרח, שייקח את זה אליו. לגבי הטרחה זו מחלוקת ראשונים. יש פה דיונים מה הרמ"א מתכוון, אבל באופן כללי זה יישאר לפי המנהג. אבל על דמי משלוח ודאי. אתה רוצה את זה, תשלם. המקח הראשוני, הקונה רצה אותו. הקונה רצה לקנות משהו. הוא שילם דמי משלוח בשביל לקבל את זה. לכן דיברנו בשיעורים לפני הרבה שיעורים, אם לא סיכמו על דמי משלוח, לא סיכמו, אמרו, כן, אני קונה חפץ. אין מנהג ברור בתחום הזה. יש תחומים שיש מנהג ברור מי משלם. בוא נגיד שאין מנהג ברור בזה. על מי ילך דמי משלוח? על הקונה. הקונה רוצה שזה יגיע אליו, שישלם. עכשיו, מה קורה אבל אם המוכר ידע שיש בזה מום? פה זה כבר מזיק. זה נקרא גרמי. יש בהלכה מושג של גרמא, מושג של גרמי. גרמי זה נזק שאתה-- יש לזה כמה כללים שקובעים שזה ייקרא גרמי, אבל נזק שהוא ברור שהולך להיות בגלל מה שאתה עשית. המוכר ידע שכשהוא מוכר משהו עם מום לשני זה מה שהולך לקרות. הוא כנראה חשב שהוא לא יגלה את זה או שהוא כבר לא יחזור אליו. ניסה איכשהו לשקר עליו ולא הצליח. אבל זה, הוא הזיק אותו. דמי משלוח שהוא שילם זה היה נזק של המוכר, הוא חייב לכסות את זה. אז לכן, כשמדברים על משלוח ראשוני, המשלוח ששולם בהתחלה, זה יהיה תלוי הכל בידיעה של המוכר. אם הוא ידע שיש מום או לא ידע.

23:40 דובר 6 למה, למה

23:41 דובר 1 רק מוצר

23:41 דובר 6 של פאי? שאם אני קונה מוצר פגום, אז אני רוצה שהמוצר יגיע אליי יותר מאשר המוכר רוצה שהמוצר יגיע.

23:49 דובר 1 המוכר מה הוא רוצה?

23:51 דובר 6 הוא רוצה את הכסף.

23:52 דובר 1 את הכסף. בבקשה, תביא את הכסף, תשאיר את המוצר אצלי. אם אגב, יהיה, יהיה למשל איזושהי עמלה בשביל להביא לי כסף, יצטרכו איזושהי עמלה ולא סיכמו על משהו, לכאורה זה יהיה מוטל על המוכר כי המוכר רוצה את הכסף. כל דבר מה שקשור אליו. עכשיו, אז המשלוח הראשוני תלוי בידיעה. האם המוכר יפצה אותך על זה או לא יפצה, יחזיר לך את הכסף הזה או לא יחזיר לך, תלוי אם הוא ידע או לא ידע. הוא לא ידע שיש פגם, הוא לא אמור להחזיר לך את הכסף הזה. אם הוא ידע הוא צריך לשלם. השלב הבא, החזרת המוצר. להחזיר את המוצר אליו, את המוצר הפגום. זה ודאי שהמוכר צריך לשלם על זה. כמו שאמרנו, כי הוא צריך את זה. השלב השלישי מוצר חדש. עכשיו המוכר שולח לך מוצר חדש. עכשיו לא משנה אם אתה קורא לזה החלפה או שזו עסקה חדשה, זה לא משנה. מי רוצה עכשיו את המוצר החדש? הקונה. הקונה צריך לשלם את זה, ופה זה לא משנה אם המוכר ידע או לא ידע. כי מה הסיבה שהמוכר ידע? הוא צריך לפצות אותך על נזק שהוא עשה לך. המוצר הפגום שהוא שלח לך ושילמת, שילמת סתם. זה נזק. זה הוא צריך לשלם. המוצר החדש שהוא שולח לך אתה נהנה ממנו. אתה מקבל מוצר טוב. זה אין שום סיבה שהוא צריך לשלם את זה.

25:19 דובר 7 אז זה יוצא לנו פעמיים משלוח.

25:21 דובר 1 פעם אחת אם המוכר ידע. אם המוכר לא ידע, אתה צודק. המוכר לא ידע, זה פעמיים משלוח.

25:26 דובר 7 פעמיים משלוח.

25:27 דובר 1 נכון, נכון, נכון.

25:28 דובר 7 למה?

25:29 דובר 1 כי פעם קודמת-

25:30 דובר 7 למה זה צרי-- כי לא, זה נכון.

25:32 דובר 1 תראה, כביכול שניכם לא א-- שניכם לא אשמים.

25:37 דובר 7 חצי חצי. אין שום בעיה.

25:40 דובר 1 לא, זה-

25:40 דובר 7 למה פעמיים?

25:42 דובר 8 תשמע, החזרת, זה גם אתה רוצה חדש.

25:45 דובר 7 לא, אבל אני קניתי. אני לא, לא אמרתי מידיעה מוצר פגום. בדיוק כמו שאתה אמרת לי מידיעה מוצר פגום. נכון? זה באותו משקל. אז למה צריך? למה אני צריך להתפשר פה?

25:56 דובר 8 להתפשר? אני הייתי צריך לבדוק את המוצר, אתה...

26:01 דובר 7 נכון, זה-

26:01 דובר 1 אגב, מה קורה אם יש עוד, אם יש עוד נזקים, אם יש עוד נזקים אחר כך? קנית מוצר פגום וזה גרם לך לעוד נזקים. לא יודע, עבדת על ביטוח באיזה משהו וזה הרס לך את הדבר הבא בתור. עכשיו, הכל המוכר צריך לפצות אותך אם הוא לא ידע. אם הוא ידע, יש לדון. הרי אם הוא לא ידע, יש גבול של אחריות של בן אדם, אז הוא צריך להחזיר את הכסף ש-

26:24 דובר 7 בסדר, אבל-

26:25 דובר 1 שהוא קיבל.

26:26 דובר 7 אבל פה זה לא משנה שילוב של אירועים לאירוע שני. אנחנו מדברים על עוד אירוע. זה בדיוק מה שאמרתי. אם, אם-

26:31 דובר 1 נכון, אתה צודק, אתה צודק, אבל זה משלוח זה נקרא כבר משהו שהוא ברגע שבאת, קנית את המוצר, שילמת לו, קיבלת את המוצר בחנות או בטלפון? לא משנה, התמורה ניתנה. עכשיו אתה רוצה שזה יגיע אליך? זה כבר משהו חדש. אתה רוצה הובלה של המוצר אליך?

26:48 דובר 7 אם, רגע, אם-

26:49 דובר 1 בוא נגיד, בוא נגיד, אתה יודע מה, בוא נגיד כזה מקרה. זה דומה, כן, זה לא אותו הדבר. זה כן שלב הבא. קנית מוצר מפורק ושילמת לאנשים שירכיבו לך אותו בבית, ואחרי שהרכיבו לך אותו אתה מגלה את הפגם. האם המוכר אחראי על התשלום הזה?

27:07 דובר 7 לא.

27:07 דובר 1 לא. אז כאילו המשלוח, כאילו המשלוח זה אותו דבר. ברגע שקנית, נגמר. המשלוח זה כאילו עוד משהו שהקונה שילם בשביל שזה יגיע אליו.

27:17 דובר 8 במציאות, אה, כשבזמן שה-- המשלוח זה לא חלק מהעסקה. המשלוח שלו זה משהו חיצוני. מדובר. זה סיפור נפרד. זה לא חלק, לא כלול ב... תראה, בין, בין, בין...

27:33 דובר 7 לא, לא, לא שילמתי שתשלח לי מוצר פגום. די, לא ידעת. לא שילמתי. אני שילמתי-

27:39 דובר 8 מה זה שילמת? מה זה שילמת? שוב, אתה-

27:41 דובר 7 אני שילמתי משלוח, אני שילמתי משלוח על מוצר, ורק את המוצר הזה תשלח לי. אתה לא שולח לי את המוצר הזה.

27:48 דובר 8 אני לא שלחתי.

27:49 דובר 7 אוקיי, כאילו-

27:49 דובר 8 אני, אני אמרתי לך, תשמע, זה לא תוכנית. גם אם שלחת על חשבון משלוחים, אמרתי תביא לי את זה מפה לפה.

27:56 דובר 7 אם אני מזמין לך מחשב מסוג מסוים-

27:58 דובר 1 נגיד לך מה, אני אגיד לך מה, מה אני מתכוון, ו-- יש על מה לחשוב על זה. בהלכה מדובר על מקח שהקונה בא וקנה, הרים את זה, זה נהיה שלו ואז היו לו הוצאות לקחת את זה הביתה. הוא שואל שאלה טובה. כשאני מזמין מוצר אני בעצם לא מזמין את המוצר בשם, אה, ראובן. זה לא מעניין אותי איזה-- אתה תביא לי עכבר. לא מעניין אותי איזה עכבר תביא לי מתוך המלאי שיש לך בחנות, אבל כששילמתי התמורה שאני אמור לקבל זה עכבר עובד.

28:29 דובר 7 אצלי בבית.

28:30 דובר 1 אצלי בבית.

28:30 דובר 7 אם זה הזמנה עם משלוח כלול.

28:34 דובר 1 גם לא משנה אם המשלוח כלול או לא כלול, כביכול זה לא-- אף פעם הוא לא היה שלי הדבר הזה עדיין. מתי הרמתי אותו? כשהוא הגיע אליי הביתה, הרמתי אותו והוא כבר היה פגום. אולי, אה, אולי כשאני מרים את זה אז... אני לא יודע. המשלוח קרה לפני, אבל זה קצת זה, המשלוח קרה לפני שזה נהיה שלי.

28:54 דובר 7 אני, אני, אני-

28:55 דובר 1 מעניין.

28:55 דובר 7 במקרה שלך ששלחת-- סיכמנו ששלחת לי מוצר מסוים. מוצר. לא הבנתי שאני אשלח לך מוצר פגום. אז ממילא כל העסק שאתה עושה איתי לא מה שסיכמנו. אז מה אתה חושב לשלם פעמיים על המשלוח?

29:06 דובר 1 אז בוא, בוא נחלק את זה לשניים. בוא נדבר קודם כל על המקרה של ההלכה ואחר כך נעבור למקרה שלנו. מקרה של הלכה נראה שאנחנו מבינים אותו ואז נעבור לזה. הלכתי לחנות, שילמתי על עכבר, לקחתי אותו, לא, לא עכבר, משהו גדול יותר. הזזתי אותו, עשיתי בו קניין, הוא נהיה שלי ואז המוכר מציע לי את השירות. לא משנה מי, מישהו מציע לי את השירות, לוקחים את זה הביתה. זה כן מובן שאני צריך לשלם את ה... משלוח?

29:31 דובר 7 ברור.

29:31 דובר 1 זה יותר מובן.

29:32 דובר 7 ברור.

29:32 דובר 1 בתור קונה. אוקיי, אז יש, יש באמת במקרה הזה יש מה לדון. צריך לחשוב על זה. לא חשבתי על הכיוונים. עכשיו אני רוצה לעבור לשאלה שלנו בתחילת השיעור, אבל לפני זה נשלים עוד, אה, את הדברים האחרונים. רגע אחד. דיברנו על דמי שכירות, דיברנו על דמי משלוח. החזר משלוח, ידע לא ידע. מה נחשב פגם? יש פה מנהג המדינה וחפץ גנוב. ממש בקצרה נדבר על זה. קודם כול מנהג המדינה זה די ברור. זה הרמב"ם כותב את זה, השולחן ערוך כותב את זה. מה ההגדרה של פגם? מה שמקובל להחשיב אותו כפגם. זה אפילו השולחן ערוך לא מפרט יותר מדי. זה שורה אחת קצרה וצריך לבדוק פשוט במציאות. דבר כזה אנשים לוקחים את זה בחשבון, כאילו סופגים את זה או שאנשים מחזירים על זה. עכשיו לגבי חפץ גנוב. לגבי חפץ גנוב יש לזה כמה אפשרויות. לא ניגע בכל האפשרויות, אולי נייחד לזה שיעור נפרד כי יש לזה הרבה הרבה פרטים בחפצים גנובים. אני חושב שזה היה-- את האמת שכבר דיברנו על זה. דיברנו על הקונספט של חפצים גנובים. פה זה בנוגע למוכר וקונה. אז יש ככה, יש מושג בהלכה שמישהו שקונה שדה ופתאום אחרי שהוא קנה הוא שומע שמועות שהשדה הזאת יש עליה בעיות משפטיות, יש עליה כל מיני, אה, בעל חוב שרוצה לטרוף וכולי, והוא רוצה לבטל. עכשיו, הוא כבר עשה קניין. זכרו, עשית כבר קניין. אומר לו המוכר, "אתה שומע שמועות, בסדר, כל עוד לא לקחו לך את זה, הכול בסדר. ייקחו לך את זה תבוא אליי. יש אחריות, אין אחריות, נדבר". מקרה שאין אחריות זה הכי גרוע, כן? אבל זה מה שהמוכר אומר לו. עכשיו, כתוב בגמרא

31:26 דובר 1 שאם בעל ה-- הלך, דייש אמצרי. יש בזה פירושים, מה פירוש דייש אמצרי. לפי תוספות הפירוש הוא שהוא הלך מסביב השדה לראות את ענייניה, במצב הזה הוא כבר לא יכול לחזור. לפני שהוא עשה את הסיבוב הזה הוא כן יכול לחזור. מה הרעיון? אז נתיבות המשפט מסביר שיש לך זכות שאתה שומע בעיות על מוצר כל עוד לא השתמשת בו, יש פה כאילו חלון ביניים כזה, כל עוד לא השתמשת בו אתה יכול להחזיר את זה למוכר עקב שמועות ששמעת בגלל שעדיין לא השתמשת בו. ברגע שכבר השתמשת אין מה לעשות, תחכה ונראה הלאה אם יש אחריות, אין אחריות וכולי. אז יוצא-- גם היום זה קורה אגב, למרות שהיום עורך דין בודק בעיות משפטיות והכול, אבל זה לפני החוזה. הרבה פעמים אנשים מתפתים לעשות זיכרון דברים בשביל-- הם להוטים לסגור את העסקה. הם פוחדים שהוא ילך למישהו אחר. אומרים, "בוא נכתוב זיכרון דברים". זיכרון דברים זה כמו חוזה לכל דבר. יש לו גם תוקף, אה, הלכתי תלוי בניסוח, גם תוקף חוקי. עכשיו, אותו אחד עם הזיכרון דברים מחויב ופתאום הוא שומע על בעיות משפטיות. החוק, אני לא יודע מה החוק אומר על זה, אבל ההלכה אומרת שכל עוד לא השתמשת במוצר, לא נכנסת לדירה, אתה יכול לבטל עקב שמועות כאלה. מה שיוצא, זה הפרטים האלה. עכשיו נחזור לשאלה שדיברנו בתחילת השיעור. שנייה. מישהו שיש לו אחריות ומבקשים ממנו תמונה של המוצר והשבר שאצלו זה בפנים ולא רואים את השבר בתמונה, רוצה לשבור את זה בחוץ. זו שאלה ששאלו אותי. אז יש בזה-- עכשיו אני אומר שלושה דיונים. דבר ראשון, דין של גזל. האם שייך פה גזל או לא? שנייה אחת.

33:39 דובר 1 האם שייך גזל או לא במצב הזה? יש פה שני פרטים. דבר ראשון, האם באמת הם מכסים את הפגם שאתה-- שיש לך? באותו סיפור שהיה לי, שאלתי את אותו אחד, "איך זה קרה בדיוק כשבפנים יש ובחוץ אין?" אז הוא ענה לי מה שהוא ענה לי. בדקתי בתנאים של הביטוח. אמרתי לו, "הביטוח לא מכסה את זה. ברגע שאתה שובר את זה בחוץ, אתה גוזל מהם". אז זה אסור מצד גזל. דבר נוסף, אמרנו שברגע שאתה מגלה מום, למי המוצר שייך?

34:09 דובר 9 למוכר.

34:10 דובר 1 למוכר. מה אתה שובר מוצר של המוכר? זאת אומרת, בשני המצבים האלה, אם המוכר לא אמור לכסות לך את זה בכלל או אם המוצר הזה אמור לחזור אליו, אסור לעשות שום דבר. אבל מה קורה במצב שהחפץ-- השבר הפנימי הזה כבר-- המוכר לא רוצה את המוצר בחזרה. הוא אומר לך, "תשלח לי תמונה, אני שולח לך מוצר חדש. לא צריך את זה בחזרה". אז אין בעיה שאתה שובר משהו שלו. אין בעיה ו-ו-והשבר הפנימי גם כלול באחריות. אין פה שום בעיה של גזל. בואו נדבר על שתי בעיות נוספות.

34:42 דובר 9 אם יש טענה של גזל, אז איך אתה מבטל את זה? מה תעשו עם זה?

34:46 דובר 1 נכון, זה מה שאני אומר.

34:47 דובר 9 לא, גם אם, גם אם אין ביטוח. למה, למה, למה-

34:50 דובר 1 לא. אם, אם זה כלול באחריות, אז אני אשלח לך מוצר חדש ואני לא צריך את הישן. אז פה צריכים לדעת אם זה כלול באחריות או לא. אז דיברנו על נושא של גזל. אמרנו אם יש גזל אז ודאי שזה אסור. מה קורה אם אין מצב של גזל? יש את הנושא של טעם גניבה. זה לא כתוב במפורש. מה שכתוב במפורש באדמו"ר הזקן, מישהו שיש לו חפץ שגנבו לו או לקחו לו או לא יודע מה. חפץ שלו נמצא אצל השני. האם מותר לו להיכנס מהחלון ולקחת את זה? זה חפץ שלו מאה אחוז. אומר, אומר אדמו"ר הזקן שאסור. למה? כי אתה טועם טעם גניבה. אתה נכנס כמו, כמו גנב. כתוב בברייתא, "שבור את שיניו ותיקח ממנו את זה". זאת אומרת, תבוא אליו ככה הביתה, אל תבוא כמו גנב. אז יכול להיות שאותו רעיון זה גם פה. מה הבעיה לבוא כמו גנב? שאתה טועם טעם גניבה, זה עלול להוביל אותך לעשות דברים כאלה בעתיד. גם פה כשאתה מגיע, שובר מוצר, סוג של איזה מעשה עורמה. עכשיו, יש לסייג את זה. יש מושג, מישהו שעובר מכס והוא יודע שלוקחים לו כפול על כל דבר, הם גנבים. אומר הסמ"ע, ספר מאירת עיניים, שמותר לו להגיד שיש לו חצי מהכמות בשביל לא להפסיד. הרי הוא דובר שקר מפיו, המצב הזה יהיה מותר כי הוא מציל את עצמו מהפסד. אז פה אם אחרת אתה לא תקבל את הכסף שלך בשום צורה, אז אולי אנחנו לא נחשוש לדבר הזה של טעם גניבה, אבל ברעיון יש בזה קצת בעיה. דבר שלישי, לא יודע אם חשבתם על זה או לא, בל תשחית. אם דבר שהוא ראוי לשימוש, אז

36:38 דובר 1 אדמו"ר הזקן אומר אסור לשבור אותו, אתה משחית. אלא אם כן, דבר כזה שהוא בקושי מביא תועלת. דוגמה בהלכה זה עץ זקן שבקושי מביא פירות וכולו, אז יש מקום כן להתיר. לפי זה כאן, אם המוצר הזה עובד עדיין, יש בו שבר פנימי אבל הוא עדיין עובד, ואתה שובר אותו מבחוץ והורס אותו, אז זה לכאורה יהיה אסור מצד בל תשחית. אבל אם אין את כל הבעיות האלה, אז לכאורה זה מותר.