הלכות ומנהגי חודש אדר - הרב שמואל מקמל שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 תיקנו חכמים שבשבתות של חודש אדר מוסיפים ארבע פרשיות. זאת אומרת, בנוסף לקריאה שקוראים בכל שבת, קריאת פרשת השבוע, ישנן ארבע פרשיות שתיקנו להוסיף בשבתות חודש אדר. למעשה, כבר בשבת מברכים חודש אדר אז-- או בשבת ראש חודש אדר בעצמה, בחלק מן השנים, קוראים את פרשת שקלים, שזוהי הפרשה הראשונה מפרשי-- מארבע הפרשיות. פרשת שקלים היא, אה, מספרת, מ-מתארת את המצווה של מחצית השקל, איך שכל יהודי נותן "לכפר על נפשותיכם". הקדוש ברוך הוא ביקש שכל יהודי ייתן מחצית השקל, "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט", משהו שהוא שווה לכל נפש. וכשנותנים את זה מתוך חיות, הקדוש ברוך הוא הראה מטבע של אש, אז, אה, זה יכול לכפר אפילו על החטא הכי חמור, על חטא העגל. וכל שנה ושנה, אה, היו מביאים את התרומה, אה, מ-- איתה היו, אה, קונים את ה-- את התמידים, קורבנות התמיד בבית המקדש. ובאחד באדר, אומרת המשנה: "באחד באדר משמיעין על השקלים". היו שמים קופות שבהן היו שמים את, אה, שקלי הקודש, את מחציות השקל. וזכר לזה אנחנו בכל שנה ושנה קוראים את ה, אה, פרשה של, אה, מחצית השקל. אה, למעשה חכמים תיקנו את זה כבר בזמנם, שהיו עוד נותנים מחציות השקל, אבל היום, אה, כשעדיין אין לנו את מצוות מחצית השקל, אז אנחנו קוראים את זה ונזכרים במצווה של מחצית השקל. כמובן שהמצווה-- שהזכר למחצית השקל שנקבע זה ב-- לפני חג הפורים, ביום תענית אסתר, אה, או לפני קריאת המגילה, אנחנו נותנים את מחצית השקל. והסיבה שבאמת, אה, תיקנו להגיד את ה-- אה, לתת את מחצית השקל דווקא בזמן הזה של לפני פורים, אה, אנחנו יודעים שכתוב במדרש שיודע הקדוש ברוך הוא שהמן

02:21 דובר 2 עתיד לשקול עשרת אלפים שקל כסף להשמיד ולהרוג את עם ישראל, חס ושלום, להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודים. ואומר הקדוש ברוך הוא לעם ישראל שיקדימו את שקליהם לשקליו של המן הרשע, ולכן, אה, כבר ב-- לפני חג הפורים, לפני שאנחנו מזכירים את גזירת המן, אנחנו כבר מקדימים ומשמיעים על השקלים בראש חודש אדר, וכבר לפני ראש חודש אדר קוראים את הקריאה של, אה, פרשת שקלים. אנחנו גם יודעים דבר מאוד מעניין, מה שאומר המגיד ממעזריטש, שכל יהודי הוא בעצם מחצית. הקדוש ברוך הוא, אה, אומר שאנחנו מחצית ו-ו-ובעצם הקדוש ברוך הוא וישראל הם שתי חצאי צורות שכל אחד משלים זה את זה. הפרשה השנייה שקוראים זוהי פרשת זכור. יש מצווה מן התורה לזכור את מעשי עמלק ולא לשכוח את מה שעשה לנו. הקריאה הזאתי היא מצוות עשה מן התורה, וחכמים תיקנו שפעם בשנה יקראו אותה בספר התורה, שאנחנו נשמע ונזכור ונזכיר מה שעשה לנו עמלק ולא לשכוח את, אה, את השנאה אליו, אה, ואת האיבה שאנחנו צריכים לשמור לו. עמלק, אנחנו יודעים שהוא בא בדרך בצאתכם ממצרים. לצורך דוגמה, אנחנו יודעים שעם ישראל הגיע, אה, בימי יהושע, נכנסו לארץ, אז המרגלים שיהושע בן נון שלח אל-- והם הגיעו לביתה של רחב, אז היא אמרה להם ששמענו שהוביש ה' את מי ים סוף מפניכם וגם נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם. הנס הזה של קריעת ים סוף הפיל עליהם אימה ופחד, וזה לא היה דבר ששמעו אותו ועבר מן הכותרות, אלא ארבעים שנה אחרי אומרים, אה, תושבי הארץ, אומרת רחב, ש"נמוגו כל יושבי הארץ מפניכם"-- מפניכם. ארבעים שנה אחרי יציאת מצרים עדיין הייתה ההשפעה של יציאת מצרים על עם ישראל. והנה

04:24 דובר 2 בא עמלק לא ארבעים שנה ולא עשרות שנים אחר כך, אלא ממש בדרך בצאתכם ממצרים, ממש זמן קצר, תקופה קצרה אחרי יציאת מצרים בא עמלק ונלחם בעוד כל האומות נמוגו, כל יושבי הארץ נמוגו, כל יושבי כנען, אה, כולם פחדו ורעדו מעם ישראל והוא בא ואומר: אני לא מפחד. לא שהוא לא חשב ש-- אה, לא שהוא חשב שבאמת לא יקרה לו שום דבר. אה, אנחנו מכירים את המשל לאמבטיה רותחת שבא אותו בן בליעל וקופץ לתוכה כדי לצנן אותה, והוא יודע שהוא ייכווה, הוא יודע שהוא ייכווה ברותחין, אבל כל זה שווה לו בשביל לצנן את אותה אמבטיה רותחת. הוא רוצה בעצם לפתוח את הדרך לאויבי ישראל, להתגרות בעם ישראל, ואומר להם: אין מה לפחד, והו, תראו שאני מעיז לצאת איתם למלחמה. המשמעות של מלחמת עמלק, משמעות מאוד מאוד עמוקה. כאשר יהודי מקבל איזושהי החלטה ופתאום יש לו איזו קרירות, יש לו כאן איזה משהו שמנסה לצנן אותו, לקרר אותו, אה, מההתלהבות הזאת ב-ב-החלטה שהוא עומד בה או במצווה שהוא הולך לקיים, צריך לזכור שכל זה זה מעשה עמלק ואנחנו צריכים לזכור ולא לשכוח מה שעשה לנו עמלק, "ראשית גויים עמלק ואחריתו עדי אובד". אז פעם אחת בשנה תיקנו לעשות את זה, אה, בקריאת תורה בציבור, אה, כמובן חוץ מהפרשיות שעליהן קוראים, אה, פרשת בשלח כשמגיעה פרשת בשלח וכשמגיעה פרשת כי תצא, אז תיקנו שפעם בשנה יקראו את זה, אה, במיוחד, יוציאו ספר תורה במיוחד כדי לקרוא את זה, זה הפרשה של "זכור את אשר עשה לך עמלק", שזה נמצא בסיום פרשת כי תצא. וכשקוראים את זה בתורה אז בעצם מקיימים מצוות עשה מן התורה. למה באמת תיקנו שזה

06:15 דובר 2 יהיה דווקא בחודש אדר, בשבת שלפני חג הפורים? הסיבה לכך שהמן הרשע, אנחנו יודעים שהוא היה מזרעו של עמלק, וכיוון שזה הזמן שבו אנחנו מספרים על מחיית עמלק, ובכלל אנחנו יודעים שההפטרה היא צריכה להיות מעין הפרשה, אז כמו שבכל ארבע הפרשיות, בפרשת שקלים קוראים מעניין שקלים. בפרשת זכור קוראים גם כן על מפלת עמלק, אה, בימי שמואל, הציווי לשאול המלך, אה, שיהרוג את אגג ואיך ששאול המלך-- אה, ש-שמואל הנביא הרג אותו בסופו של דבר, אנחנו קוראים בנביא את הסיפור של מחיית עמלק לאחר שקראנו בתורה את "זכור את אשר עשה לך עמלק". בהפטרה אנחנו קוראים את הפעם השנייה בימי שמואל, שמואל הנביא, ובפעם השלישית בכתובים אנחנו קוראים את זה ממש בסמיכות בחג הפורים, אה, בכתובים את מפלתו של המן הרשע שהיה מזרעו של עמלק. הפרשה השלישית מ-מ-ד' הפרשיות זוהי פרשת פרה. מצווה מאוד יקרה שזכינו לה, שהקדוש ברוך הוא רוצה לטהר אותנו. אנחנו יודעים מה המשמעות של קיום מצוות מתוך טהרה, אה, שהיו שזכו לה, עם ישראל זכו לזה ב-ב-בזמן שהם, אה, אה, שמרו את הטהרה. האמת ש-ש-שאנחנו יודעים שתשע פרות נעשו, אה, ורובם של הפרות נעשו בזמן בית שני, שאז פרצה טהרה בישראל. אנחנו יודעים שאפר הפרה עוד השתמר, אה, אפילו מאוחר יותר, כמדומני עוד בימי האמוראים מצינו אזכור לאפרה של פרה אדומה. יש גם, אה, בספרי הסוד מובא ש-- על האר"י הקדוש כתוב, כתוב עליו, אני חושב שאומר הבן איש חי ש-ש-שלא, לא היה יכול להגיע למעלתו, אה, אם לא שהוא זכה להיטהר באפר פרה אדומה. זה דבר ש-- אה, על פי פשט צריכים להבין אותו איך בדיוק הגיע אפר פרה ל-לאר"י הקדוש, אבל כך קבלה בידינו,

08:25 דובר 2 והטהרה הגדולה ש"וזרקתי עליכם מים טהורים", מדובר כאן על, אה, עשיית-- קיום התורה ומצוות ברמה אחרת לגמרי. להגיע, אה, מתוך טהרה. והמצווה הזאתי, אה, להיות טהורים היא כמובן מצווה שהיא לפני עלייה לרגל. אסור כמובן להיכנס לבית המקדש בטומאה, להר הבית בטומאה, חייבים להיטהר. אין הכרח הלכתי להישאר כל הזמן בטהרה, אבל אנחנו יודעים מה שכתוב שבזמן בית שני פרצה טהרה בישראל, עם ישראל, אה, היו את החברים שהקפידו על דיני טומאה וטהרה, והם היו אפילו אוכלים את חוליהן בטהרה. הכוונה שאפילו דברים שהם חולין, לא דברים שהם קדושה, ש-- אה, שהם קודש, אה, אפילו לא ט-- אה, כן, לא דברים שהם תרומה שצריכה להיאכל בטהרה, אלא אפילו דברים שהם חולין, גם את המאכלים שלהם בבית הם היו אוכלים, אה, בטהרה. היו מקפידים שכל האכילה שלהם תהיה באופן של טהרה. אה, לובשים בגדים טהורים, יושבים על כיסאות טהורים. אה, אפילו את הבגדים שלהם היו, אה, אה, תופרים עם בגדים טהורים, כמו המשנה המפורסמת: "מחט שהיא נתונה על מעלות המערה, כיוון שעבר עליה גל טהורה", אה, שרוצים לטהר את המחט, אז, אה, היו גם כן, אה, אה, כשמגיע הגל ושוטף אותה אז היא נהיית טהורה. אנחנו רואים שהייתה הקפדה אפילו על, אה, פרטים כאלה קטנים שגם הם ייעשו מתוך טהרה. אבל יש פעמים בשנה שיש חובה להיטהר. התורה מצווה אותנו "שלוש פעמים בשנה ייראה כל זכורך", אה, יש מצווה של עלייה לרגל. אה, כמובן שמעבר לשלושת הרגלים יש לנו את המצווה של בחג הפסח, את המצווה המיוחדת של קורבן פסח. מי שנמצא בקירוב מקום וחלילה לא מקריב את הקורבן בזמן שהוא יכול להקריב אותו, זה חיוב כרת. אנחנו יודעים שיש רק

10:22 דובר 2 שתי מצוות של, אה, כרת: מצוות עשה, שמצוות מילה שמי שלא עושה אותה זה חיוב כרת, ומצוות קורבן פסח שמי שלא אוכל אותה, שמי שלא מקריב את הקורבן, מי שלא אוכל קורבן פסח אז הוא חייב כרת. אה, כיוון שכן, כל עם ישראל רוצים להקריב את הקורבן פסח ולאכול את הקורבן פסח ובשביל זה חייבים להיטהר, ולכן גם אלה שכל השנה לא היו מקפידים על, אה, אה, דיני טומאה וטהרה, בחג הפסח, לפני חג הפסח כולם היו מגיעים להיטהר, אה, על ידי אפר פרה אדומה ביום השלישי וביום השביעי, אה, וככה היו מגיעים אל הטהרה. וכמובן שלמות הטהרה אנחנו נזכה, אה, לעתיד לבוא, שאז "וזרקתי עליכם מים טהורים". אז, אה, אנחנו מזכירים ומעוררים את עם ישראל להתכונן לקראת העלייה לרגל שצריכים להיטהר, ולכן קוראים את פרשת פרה. הפרשה הרביעית מארבע הפרשיות, שזה ממש לסיום-- בסיומו של חודש אדר, בסמיכות לחודש ניסן, או לפעמים זה ממש בראש חודש ניסן, אה, קוראים פרשת החודש, שאז אנחנו קוראים את הציוויים והאזהרות של, אה, מצוות קורבן פסח. איך צריך לאכול את הפסח, כל דיני מצוות הפסח, אה, שכמובן לאכול אותו בטהרה ושלא לאכול אותו, אה, על החמץ, אה, ואם כן, אלו ארבע הפרשיות שאנחנו קוראים ומוסיפים לפני חג ה-- אה, ש-ש-שקוראים בימי חודש אדר עד סיומו של חג, אה, של חודש אדר, אחרי חג הפורים אנחנו קוראים את המצוות ששייכות באמת ל-- אה, חודש ניסן, את ההכנה לעלייה לרגל ל-- אה, לחג הפסח. חודש אדר זהו חודש שמח. אומרים חז"ל, "משנכנס אדר מרבים בשמחה". האמת שהגמרא במסכת תענית אומרת שכשם שמשנכנס אב ממעטים בשמחה, כך משנכנס אדר מרבים בשמחה. ורש"י מסביר: "ימי

12:28 דובר 2 ימי ניסים היו לישראל, פורים ופסח". ומתמהים: מה, מה הכוונה? מה המשמעות של דברי רש"י, פורים ופסח לחודש אדר? אבל אנחנו יודעים שכל השמחה של חודש אדר זה בזכות משה רבנו. אנחנו יודעים שכשרצה המן הרשע להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן, טף ונשים ביום אחד, הוא חיפש זמן מתאים שבו הוא יוכל, אה, להשמיד את עם ישראל בקלות, שלא יועיל שום מזל, אה, טוב שיציל את עם ישראל, והוא ככה הפך בין החודשים, ובכל חודש הוא מצא את הזכות שלו, ולכן הוא אמר שאין חודש מתאים, אה, לבצע את זממו הרע, ורק כשהוא הגיע לחודש אדר, שנפל הפור בחודש אדר, הוא שמח ואמר: "זהו הרי החודש שבו מת מושיען של ישראל", הכוונה למשה רבנו שהסתלק בז' באדר. ואומרים חז"ל: "לא היה יודע שבחודש אדר יסתלק מושיען של ישראל, אבל גם זהו החודש שבו נולד מושיען של ישראל ואז גובר מזלם של ישראל". גם מבחינת המזלות של חודש אדר, אה, של, אה, המזלות של כל החודשים, אה, הוא מצא בהם איזושהי זכות שתאיר לעם ישראל, ואילו, אה, בחודש אדר, אה, הוא ידע שהם מזלות דגים, דגים שהם נאכלים, ואמר הקדוש ברוך הוא: "רשע, אה, הדגים, אה, פעמיים בולעים ופעמיים, אה, פעמיים נבלעים אבל פעמיים הם בולעים", ובסופו של דבר הגיע חודש אדר שאז נבלע המן הרשע, אה, ואז הייתה מפלתו של אותו עמלקי. אז חודש אדר זה בעצם החודש שנהפך מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב. חודש אדר הוא בעצם רצה לקחת את החודש שבו אין זכות לעם ישראל, ובכך להבטיח את המפלה שלהם, וכיוון שהוא לא ידע בסופו של דבר שזה החודש שבו

14:33 דובר 2 נולד מושיען של ישראל, ואז, אה, גוברת מעלתם וזכותם של ישראל, אז, אה, אה, זכו ישראל למפלה של המן הרשע ולנס המופלא, נס פורים. אם כן, כל החודש, החודש שבו נולד מושיען של ישראל, משפיע על עם ישראל וגובר בו מזלן של ישראל, ולכן כל החודש, אה, הוא קשור עם משה רבנו. כל החודש יש בו, אה, משמעות של, אה, התגברות מזלן של ישראל, ולכן כל החודש הוא חודש של שמחה, ולכן אומר רש"י שבעצם היום הזה הוא קשור עם גאולת עם ישראל, פורים ופסח, כי למעשה גם גאולת פורים הייתה בזכות פסח, בזכות משה רבנו, מושיען של ישראל, שהתגברות מזלו של, של משה רבנו זה בעצם התגברות מזלם של כל ישראל. ההוספה בשמחה בחודש אדר היא צריכה להיות, אה, כמובן בכל העניינים שגורמים שמחה, כמו שאנחנו יודעים בהלכה, כשמדובר על שמחת יום טוב, אז יש את הנשים בראוי להן, אה, גברים בראוי להם וילדים בראוי להם, אה, הנשים ששמחות בבגדים ותכשיטים, הגברים ששמחים באכילת בשר ושתיית יין. אנחנו יודעים שילדים נהנים מכל מיני ממתקים. אה, גם בחודש אדר צריך להרבות בשמחה, גם בגשמיות. צריך לדאוג שתהיה, תהיה שמחה בבית, וכמובן אבל נתחיל מ"פיקודי ה' ישרים משמחי לב". לימוד התורה, דברי התורה שהם משמחים, צריך להרבות בהם בימי חודש אדר. נאמר: "שמור את חודש האביב". חג הפסח צריך לדייק שהוא יהיה בדיוק בחודש האביב. מוציא אסירים בכושרות. חודש שהוא כשר לצאת בו. חודש שבו יצאו עם ישראל ממצרים. זה היה חודש נוח ליציאה, חודש האביב. כדי לשמר את, אה, חודש, את, אה, חג הפסח בדיוק בחודש האביב, בימי האביב. אנחנו יודעים שהעונות השנה הם הולכים לפי מהלך

16:40 דובר 2 השמש. ומהלך השמש, אה, הוא שלוש מאות שישים וחמישה ימים. אלו מניין ימות החמה. מהלך הלבנה שעל פיו נקבעים חודשי ישראל, החודשים, התאריכים העבריים נקבעים על פי מהלך הלבנה. מהלך הלבנה הוא עשרים ותשעה ימים בערך, כך שבכל שנה נוצר פער, הפרש של אחד עשר יום בערך בין, אה, אה, חודשי הלבנה לחודשי החמה. ככה שיוצא שלפעמים, אה, אה, חודש ניסן הוא לא יצא בדיוק בעונת האביב, וכיוון שנוצר פער של אחד עשר יום בערך כל שנה, אז פעם בכמה שנים חייבים להוסיף חודש אחד כדי לשמר את חודש ניסן שהוא יהיה בדיוק בחודש האביב. כך שפעם בשנתיים או פעם בשלוש שנים מוסיפים עוד חודש שהוא יהיה חודש העיבור. לגבי חודש העיבור שיש לנו בעצם בשנה מעוברת, אדר א' ואדר ב', אה, ישנם הרבה מחלוקות בין הפוסקים מתי הוא החודש אדר העיקרי. האם למשל, אה, בן אדם שנדר נדר, אה, לעשות משהו מסוים עד חודש אדר? האם זה מדובר על אדר א' או על אדר ב'? אם חלילה נפטר אדם בחודש אדר והשנה שחל בה יום היארצייט שלו מגיעה שנה מעוברת ונשאלת השאלה מתי חל יום היארצייט, האם זה אדר א' או אדר ב'? וכמובן לעניין שמחה, אה, ילד נולד בחודש אדר וכשהוא מגיע לחודש, אה, אה, לגיל מצוות כעבור שלושה עשר שנים אז הוא מגיע לגיל בר מצווה והשאלה מתי הוא יעשה את הבר מצווה שלו, באדר א' או באדר ב'? וגם לגבי מנהג יום הולדת. על מנהג יום הולדת הרבי אומר שזה רק מנהג, אז כמובן שנכון להקפיד ולעשות לציין את שני הימים, אה, גם באדר א' וגם באדר ב', ולחגוג את שני הימים כיום הולדת, אבל בכל

18:56 דובר 2 אופן אנחנו רואים שיש עיסוק מאוד מאוד גדול בפוסקים, אה, לגבי אדר בשנה מעוברת. האם אדר א' הוא אדר העיקרי או האדר השני הוא אדר העיקרי? אה, בכל אופן, אה, מה שקבעו חז"ל שלעניין מצוות פורים-- האמת שגם בזה הייתה מחלוקת, האם, אה, אה, מצד אין מעבירין על המצוות אז היה צריך לחגוג את חג הפורים בחודש אדר הראשון, אבל למעשה ההלכה היא ש-אה, אדר הסמוך לניסן הוא האדר שבו חוגגים את חג הפורים. הנס היה באדר שסמוך לניסן. אנחנו סומכים את גאולת פורים, נסמך גאולה לגאולה, גאולת פורים לגאולת פסח, ולכן, אה, את-- מצוות הפורים חוגגים דווקא באדר השני. אבל כמובן שבשנה מעוברת צריכים לשמוח. ההוספה בשמחה שיש ב-בשנה מעוברת היא צריכה להיות, אה, בכל הי-- בכל ימי חודש אדר, ואדרבה, אנחנו יודעים שבחודש אדר בשנה מעוברת יש לנו שישים ימים וכל העניינים הבלתי רצויים בטלים בשישים. מבטלים את כל העניינים הלא-- הבלתי שמחים על ידי השמחה של שישים ימי חודש אדר. יום י"ד באדר א' הוא יום פורים קטן, כמו שאמרנו שעיקר מצוות הפורים הן באדר שני, אדר הסמוך לניסן, אבל, אה, גם את יום י"ד באדר א' ויום ט"ו באדר א' מציינים כימים שלא אומרים בהם תחנון. ימים מיוחדים שבהם, אה, חוגגים, עושים בהם, מרבים בהם קצת במשתה, כמו שאומר הרמ"א בסיום חלק אורח חיים, אה, שטוב לב משתה תמיד. שצריך להרבות בשמחה. כשיש ספק אם להרבות בשמחה או לא, אז הוא מביא את הפסוק במשלי. המעניין הוא שזה כתוב במשלי פרק ט"ו, פסוק ט"ו. הרבי מציין שהכל בהשגחה פרטית. המספר הפסוקים מראה על ט"ו. קיימא סיהרא באשלמותא, ט"ו, ט"ו שלמות שבשלמות. אה, כי העניין

21:08 דובר 2 של, אה, הריבוי בשמחה זה דבר מרכיב, אה, עיקרי מאוד, אה, וגם נעוץ תחילתן בסופן. תחילת אורח חיים מתחיל ב"שיוויתי ה' לנגדי תמיד" ומסיים ב-אה, "טוב לב משתה תמיד". אז ככה ש-אה, שני תמידים יש לנו, אה, נעוץ תחילתן בסופן. צריך מצד אחד לזכור את העניין של "שיוויתי ה' לנגדי תמיד", אבל תמיד צריך להיות באופן של טוב לב משתה תמיד, ולכן חוגגים ומציינים את היום הזה של פורים קטן. אנחנו יודעים שביום פורים קטן הרבי הריי"צ, אה, התוועד בשנת תרפ"ז וההתוועדות הזאת היא, היא הייתה בין הגורמים שהביאו, אה, בסופו של דבר למאסרו הידוע והמפורסם, אה, שאת גאולתו אנחנו חוגגים ביום י"ב-י"ג בתמוז. ההתוועדות הזאת אדמו"ר-- הרבי הריי"צ דיבר על הלימוד של תינוקות של בית רבן, אה, איך שזה היסוד של עם ישראל. זה מה שהמן הרשע רצה לבטל מעם ישראל והמפלה שלו הייתה בזכות אותם-- אותה דבקות של ילדי ישראל, וזה היסוד, זה המרכיב של כל עם ישראל. אדמו"ר הזקן דיב-- הרבי הריי"צ דיבר ב-ב-בצורה מאוד מאוד חזקה. הוא ידע ש, אה, הנוכחים שם אנשים שמתנגדים, אה, ומחפשים כל חומר כדי להביא להרשעתו ול-- ו-- להגלותו, ויותר מכך, גרוע מכך אפילו, אה, אבל הוא לא התפעל ועמד במסירות נפש ואמר את הדברים בתוקף רב, ובסופו של דבר כמובן ידוע שהוא נאסר ביום ט"ו ב-בסיוון תרפ"ז, ו... למעשה הרבי אומר שגם הימים האלה של המאסר ואפילו הרגע של המאסר והרגע שהביא למאסר זה כבר, אה, הרבי ש-- אה, זרע את הזרעים של הגאולה. כל הצמיחה של הגאולה באה כתוצאה מהמסירות נפש וההליכה בתוקף שלא להתפעל מהחושך של, של, של הגלות. לא להתפעל מכל ההעלמות וההסתרים, וההחלטה שלו שהוא לא

23:32 דובר 2 מקשיב ל, אה, אלה שרצו לעצור את צעדיו, אה, ואדרבה, התח-- אה, התחזק וביקש לעודד את הלימוד עם התינוקות של בית רבן. זה מה שבסופו של דבר הביא לגאולה, גאולה שמחה ביותר, והרבי אומר שביום הזה של ט"ו, אה, של י"ד, אה, באדר א' וט"ו באדר א', יום פורים קטן, צריכים להתוועד ולהזכיר את העניינים האלה של, אה, המאמר שהרבי הריי"צ דיבר וקיבל על יהודים, אה, עם כל המסר המ-המ-המיוחד ש-שצריך להתחזק בלימוד עם תינוקות של בית רבן ולהתגבר על כל ההעלמות וההסתרים, לא להתפעל מכל החושך וההעלם וההסתר.