קדימה בברכות - הרב שאול סילם שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 שלום, נושא השיעור: סדר קדימה בברכות הנהנין, בעיקר לפי שיטת אדמו"ר הזקן. כששאר הפוסקים סוברים אחרת אנחנו נזכיר את זה. השיעור מבוסס בעיקר על סדר ברכת הנהנין לאדמו"ר הזקן, אה, פרק י' ועל השולחן ערוך בסימן רי"א. שולחן ערוך של הרב יוסף קארו, כי אין לנו את שולחן ערוך אדמו"ר הזקן בסימן רי"א. אה, אולי איזו הקדמה קטנה, כשאנחנו מדברים על קדימה בברכות הנהנין, א-א-זה יכול להתבטא בשני דברים. כשיש לי כמה מאכלים שהם בעלי ברכה שונה ואני רוצה לאכול את כולם, אז השאלה זה במה לברך לפני ומה אחרי. אבל זה גם מתבטא בצורה אחרת, כשיש לי כמה מאכלים שהם בעלי אותה ברכה, כמה פירות למשל, אז יש גם סדר, אה, מה העדיפות, איזה, אה, פרי מבין כל הפירות אני צריך לאחוז בו כדי לברך, ולאחר מכן אז ודאי שאם כולם בורא פרי העץ אז ברכה אחת תפטור את כולם. אבל בזה אני צריך, אה, להתרכז בברכה. זה העניין. הכלל הראשון זה הכלל של אני רוצה לאכול. כשיש לי כמה מאכלים, יש לי מאכלים שהם מזונות ועץ אדמה ושהכל, ואני רוצה רק לאכול איזה חתיכת שוקולד. אז אני לא צריך לעבור את כל המסלול כדי לאכול את השוקולד. אם אני רוצה לאכול רק דבר אחד, אז ודאי שכללי הקדימה הם לא תקפים. כללי הקדימה זה רק בין הדברים שאני רוצה לאכול מבין אלה שנמצאים פה, ואני לא צריך לאכול את הכל ואז לשבור את הראש. כלל שני, כללי ה-ה-הקדימה הם רק בין הדברים שלפניי, על אף שיש דברים אחרים שאני רוצה לאכול שאני-- ושאני פוטר גם בברכה שלי, עם כל זה, אם הם לא לפניי אז הם לא נכנסים

02:06 דובר 2 לסדר הקדימה. אני אמחיש את זה ב-ב-בדוגמה. אם יש לי תפוח ויש לי במקרר כמה תמרים, וידוע כפי שאנחנו נראה, אה, פירות ארץ ישראל, אה, יש להם קדימה על התפוח. אז אם היו תמרים ותפוחים הייתי צריך לאחוז בתמר, לברך בורא פרי העץ ואז לכוון אל התמרים ואל התפוחים. אבל כאן, שרק התפוחים לפניי, על אף שאני רוצה לאכול תמרים לאחר מכן, ויותר מזה, כשאני לוקח את התפוח אני מכוון גם להוציא את התמרים שתכף יביאו לי. עם כל זה, אני לא צריך להמתין שיביאו לי את התמרים כדי להקדים את התמרים. אני מברך על התפוח, זה מה שיש עכשיו ולכן אין פה קדימה של התמרים שעתידים לבוא. ויותר מזה, אומר אדמו"ר הזקן, אפילו אם באמצע שאני מברך ואני, אני מברך על התפוח ומתכוון להוציא את התמרים, ובאמצע הברכה מביאים לי תמרים, אז לכאורה אני התכוונתי גם על התמרים. עם כל זה אני אוכל קודם את התפוח, זה מה שהיה לפניי כשהתחלתי ל-לברך, אז זה מה ש... אני אוכל ראשון ועל-על-עליו הברכה בהתחלה ולאחר מכן ודאי שאני לא אצטרך לברך על התמר שאני פטרתי ב-באותה ברכה. סדר הקדימה בין כל פירות שבעת המינים. ישנו בפרשת עקב פסוק שכדאי לדעת, אבל אנחנו נראה לאחר מכן שאפילו אם לא זוכרים את הפסוק יש איזה טריק כדי לזכור את ה-- את הסדר. אומר הפסוק, כי הוא מדבר על זה שאנחנו נגיע לארץ מלאה ברכות, מלאה פירות, "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש". אז פה מוזכרים שבעה פירות מ-מארץ ישראל, כאשר חיטה ושעורה זה לא בדיוק פירות, ולכן בפירות יש לנו את הגפן, את התאנה, את הרימון, את הזית ואת

04:08 דובר 2 התמרים שזה דבש. אבל מה סדר הקדימה? אז נפסק בהלכה שסדר הקדימה זה לפי הקרבה למילה ארץ המוזכרת לפני כן. והיינו, כשיש לי ארץ, חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון. אז ארץ חיטה ושעורה, חיטה ושעורה משאירים אותם בצד. גפן הוא מוזכר שלישי, כי יש חיטה ושעורה שעושים חיץ בין ארץ לבין גפן, ולכן גפן הוא שלישי. לארץ הראשון הוא תאנה, תאנה רביעי ורימון, רימון הוא חמישי. ארץ זית שמן ודבש. הזית הוא מוזכר ראשון לארץ השני והדבש שזה התמרים הוא מוזכר שני אחרי הארץ השני ולכן הזית הוא יהיה הראשון כי הוא ראשון לארץ השני. התמרים הם יהיו במקום שני כי הם שניים לארץ השני. לאחר מכן הענבים, גפן הוא שלישי לארץ הראשון, לאחר מכן התאנים שהוא רביעי לארץ הראשון ולאחר מכן הרימונים. ולכן סדר הקדימה כשיש לי זית, תמרים, ענבים, תאנים ורימונים זה לפי הסדר שאני מניתי עכשיו. עכשיו לא להתבלבל, זה לא אומר שכשיש לי את חמשת הפירות אני צריך לאכול אותם לפי הסדר הזה. קודם כל זיתים, לאחר מכן תמרים ולאחר מכן ענבים ואחרי זה תאנים ורימונים. לא, לא זאת הכוונה. הכוונה זה שאם יש לי את כולם הזית הוא ראשון, הוא יהיה קודם. יש לי, אם יש לי כמה מהם אז הסדר הראשון שאני צריך לאחוז ולברך עליו. אם ודאי אני רוצה לאכול מכל מה שלפניי, אז זה יהיה זה שהוא קודם בסדר שאמרנו. והיינו אם הסדר באמת זה זיתים, תמרים, ענבים, תאנים, רימונים. אם יש לי רק תמרים, תאנים ורימונים אז אני אברך על התמרים כי תמרים הם שניים לארץ השני ותאנים רק רביעי ורימונים רק חמישי. עכשיו אפשר לטעון טוב, בשביל זה צריך לזכור

06:13 דובר 2 את הפסוק, איך אני אזכור את הפסוק? ויש ארץ ראשון, ארץ שני. זה קצת קשה. אז אפשר גם לפי האמצעי המנמוטכני שאנחנו נגיד, שאני אגיד, אפשר יהיה לזכור ממש בקלות את סדר הקדימה, כי יוצא בהשגחה פרטית שסדר הקדימה הוא גם תואם את הסדר הגדל של מספר הגרעינים שיש בפרי. בזית יש גרעין אחד, הוא הראשון. בתמר יש גרעין אחד חצוי קצת, בין אחד לשניים כזה, הוא השני. בענבים, בענב יש שישה שבעה גרעינים קטנים, הוא שלישי. בתאנים יש הרבה יותר וברימונים יש עוד הרבה יותר. מי שאומר שיש תרי"ג, זה לא. זה לא נכון. אפשר לבדוק. אין תרי"ג, אבל יש הרבה. ולכן יוצא בהשגחה פרטית שאפשר גם לזכור את הסדר בצורה מאוד מאוד פשוטה. אם יש לי ענבים ורימונים, ורימונים יש הרבה יותר מאשר בענבים, אז קודם כול אני אברך על הענבים ואני אעזוב את הרימונים. וכך על זה הדרך. לגבי כל שאר הדברים, זה היה הכלל השלישי. הכלל הרביעי הוא כזה: הרי אם יש לי דבר מבין שבעת המינים שהוא חביב עליי יותר מהפרי השני שיש בפניי, גם משבעת המינים, רק שהשני הוא קודם, לפי הכלל שאמרנו לפני כן. אני אדגים את זה. יש לי רימונים ותאנים, ותאנים זה לפני הרימונים. אז לכאורה אני צריך לברך על התאנים. אלא שעכשיו מאוד בא לי דווקא רימון. או שבדרך כלל אני מעדיף רימון. כן, אנחנו נראה לאחר מכן שחביב זה יכול להיות אחד מהשניים: או מה שאני הכי רוצה עכשיו, או מה שאני מעדיף בדרך כלל. אז כדי להפשיט, אני מעדיף רימון על תאנה. האם אני אצטרך להקדים דווקא את התאנים כי הם רביעי לארץ, או את הרימונים? לא

08:26 דובר 2 שהם רביעי לארץ, הם, אה, כן, רביעי לארץ הראשון, או שאני אקדים את הרימונים כי אני מעדיף את הרימונים? ההלכה היא שאני אברך, אומר אדמו"ר הזקן, על מה שאני ארצה. אני אוכל או להתחיל בתאנים או להתחיל, להתחיל ברימונים, לפי מה שאני רוצה. אגב, מעניין לציין שלפי הלכה ברורה גם במקרה הזה אנחנו, הלכה ברורה זה הרב דוד יוסף, אז הלכה לספרדים במקרה הזה, אנחנו, על אף שאנחנו מעדיפים את הרימונים, אנחנו בכל זאת נברך בורא פרי העץ על התאנים, כי הוא לפני כן והמעלה של לפני כן לדעתו היא קודמת למעלה של חביב. מג"ע א"ש. עכשיו הכלל מג"ע א"ש שכולם מכירים הוא לא כלל שכתוב לא בגמרא כמות שהוא ולא בראשונים ולא בשולחן ערוך. אין, אה, כאלה ראשי תיבות בפוסקים, מג"ע א"ש, כן? זה משהו של הדורות האחרונים, של המקבצים כדי לזכור איזה סדר. הסדר הוא נכון, הסדר הוא מבוסס באמת בש"ס ובפוסקים, אבל זה לא מובא בצורה הזו בספרים הקדושים. אז מה זה מג"ע א"ש? מ' זה מוציא או מזונות, ג' זה בורא פרי הגפן, ע' זה העץ, א' זה אדמה, ש' זה שהכול. ובזה אנחנו סיכמנו כמה סעיפים בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן, כי יש קדימה של המוציא על... ו-ו-והמזונות על בורא פרי הגפן, זה מובא במקום אחד, ובמקום אחר בורא פרי הגפן זה לפני העץ וזה גם לפני שהכול, ואדמה זה לפני שהכול. אבל יש דבר במג"ע א"ש שהוא טיפה יוצא דופן: הקדימה שבתוך המג"ע א"ש הזה של העץ על האדמה זה דבר שמובא כטוב להקדים, זאת לא חובה. זה לא כמו מזונות שאני צריך לברך בורא פרי עץ, בורא מיני מזונות לפני בורא פרי הגפן, והגפן לפני

10:33 דובר 2 העץ, והעץ לפני שהכול, והאדמה גם לפני שהכול. עץ לפני אדמה זה לא מחויב המציאות. דבר שטוב, טוב שיהיה, אה, כי זה רק לדעת, אה, דעה אחת בראשונים, ולכן גם בשולחן ערוך של רבי יוסף קארו זה מובא כדבר שהוא, אה, רצוי אבל לא חובה. זה מג"ע א"ש. העניין השישי, רציתי לדבר על חמישה, חמשת מיני דגן, ופה אנחנו חייבים כשאנחנו מדברים על מזונות, אה, להזכיר מה זה בדיוק מזונות ועל מה אנחנו מברכים מזונות. כי אנחנו יודעים שמזונות, טוב, מה שמברכים עליו מזונות, אני לא מדבר עכשיו על מזונות או המוציא, אה, מתי מזונות, מתי המוציא, שזה שיעור אחרי בעזרת השם. אבל מזונות לעומת שהכול, כי קמחים אני יכול לעשות, קמחים ממיליוני דברים, ודאי שקמח תפוח אדמה, משהו מקמח תפוח אדמה, קמח בוטנים, אני לא אברך על זה, אה, בורא מיני מזונות. אז על-על מה? על חמישה מיני דגנים. עכשיו צריך להבין שהמושג של חמישה מיני דגנים זה-זה מושג שהוא הלכתי, כי אם תסתכלו בכל, אה, ספרי בוטניקה אז אתם תראו שיש כמה אלפים של דגנים. האורז זה גם סוג של דגן, והכוסמת, אני לא מדבר על הכוסמין, הכוסמת זה גם מין דגן, והקינואה זה גם מין דגן, ויש עוד כאלה אלפים, ואלה ממש לא קשורים לכלל שלנו. יש בהלכה מושג של חמישה מיני דגנים, שזה הדגנים שרגילים לעשות מהם לחם, וזה לא כל אחד לפי מה שהוא רגיל. כך נפסק: חיטה, שעורה, כוסמין, שיבולת שועל ושיפון, אלה חמ-חמשת מיני הדגנים היחידים בהלכה. זה מובא במשנה חלה. זה מובא ב-ב-בכמה מקומות. יש הרבה נפקא מינות להלכה, הרבה השלכות הלכתיות לזה שאלו דווקא מיני הדגנים ההלכתיים. אה, ב-ב-בענייננו, העניין זה

12:50 דובר 2 שקמח מהם. אז לפי סוג האפייה זה יהיה, זה-זה-זה ייצור דברים שהם יהיו או המוציא או מזונות. כל עוד ואם אני, אה, אופה עוגות מכל מיני קמחים אחרים, אז זה יהיה שהכל וזה משהו אחר. יש עוד כל מיני השלכות. אגב, לפני ההשלכות, דבר-דבר מעניין: למה באמת "ארץ חיטה ושעורה", רק חיטה ושעורה מוזכרים בפסוק? אה, למה אנחנו מכניסים כדברים חשובים גם כוסמין, שיבולת שועל ושיפון? אז זה מאוד מעניין. יש בזה מחלוקת בין השולחן ערוך לבין הרבה פוסקים, מתוכם אדמו"ר הזקן. לפי השולחן ערוך, אלה באמת הם לא, אה, סוג של חיטה ושעורה, אלא שלאחר ואנחנו רגילים, הייתה רגילות בעם ישראל לעשות לחם מכוסמין, משיבולת שועל, משיפון. אז אלה הם גם נחשבים לדגנים חשובים שהברכה מהקמח שלהם זה יהיה מזונות או המוציא. זו דעת השולחן ערוך, אבל דעת המגן אברהם ודעת אדמו"ר הזקן וגם דעת ביאור הגר"א היא שונה. הם סוברים, אדמו"ר הזקן סובר שכוסמין זה סוג של חיטה, ושיפון ושיבולת שועל אלה הם סוגים של, אה, של שעורה. לא שיש הרבה נפקא מינות לה-לה-להבדל הזה בין השולחן ערוך לאדמו"ר הזקן, אבל מעניין לציין. עכשיו איך זה מתבטא באמת מבחינה הלכתית, פרט לעניין של המוציא ומזונות? בהרבה תחומים. אה, בצק שאנחנו נעשה מאחד מחמשת מיני הדגנים שמנינו, אז צריך יהיה להפריש ממנו חלה. אבל אם זה מדברים אחרים, אה, אם אני אעשה בצק מקמח אורז, אז אין חיוב חלה על דבר כזה. אלה רק-רק חמשת אלה הם מחמיצים ולכן אם אני, אה, אאפה איזה דברים שיחמיצו אז זה יהיה פשוט איסור דאורייתא לאוכלם בפסח, בעוד ששאר הדברים הם נחשבים לקטניות. זאת אומרת, האיסור לא איסור דאורייתא, הקמח שלהם

15:09 דובר 2 בפסח. וגם הפוך, הרי כל מה שמחמיץ אז זה הדברים שעושים מהם מצות, ולכן על אף שבוודאי עדיף מצות מחיטה, אבל לפי ההלכה אני יכול לאפות מצות מחיטה, משעורה, מכוסמין, משיבולת שועל או משיפון, בעוד שמכל הסוגים האחרים אני לא יוצא במצוות מצה. בכל אלה יש איסור חדש, וכל האיסור לאכול כביצה מזונות מחוץ לסוכה. וודאי שאנחנו אוכלים את הכל בסוכה, אבל יש איסור לאכול כביצה מזונות מחוץ לסוכה. זה רק דברים שהם מזונות, זאת אומרת דברים מהדגנים האלה, אבל אם זה מקמחים אחרים אז אין את האיסור הזה. כל זה לציין מה זה חמשת מיני דגנים. זה הכלל השישי. אנחנו נעבור לכלל השביעי. אם אני לוקח משקה שעורים, בירה, האם למשקה שעורים יש קדימה על מיץ תפוחים? מיץ תפוחים אנחנו מברכים שהכל, על בירה אנחנו מברכים שהכל, אבל בירה זה עשוי משעורה, שזה מחמשת המינים של הפירות, משבעת המינים של הפירות שבהם נשתבחה ארץ ישראל, בעוד שתפוחים זה לא. אז האם יש קדימה או לא? אז מחלוקת מעניינת באחרונים. לפי הב"ח, לפי הט"ז, לפי המשנה ברורה כן, לפי המגן אברהם לא. אז ודאי ש-- אה, גם לפי הכף החיים יש כן קדימה. זאת אומרת לרוב הפוסקים, הב"ח, הט"ז, המשנה ברורה, כף החיים, יש קדימה גם בשהכל שעשוי מ-מ-משעורה, ולכן לפי כל הפוסקים האלה, אם יש לי בירה ומיץ תפוחים ואני רוצה לשתות משניהם, אני אברך שהכל דווקא על הבירה ולאחר מכן המיץ תפוחים. לפי הדמ-- לפי ה-המגן אברהם אין סדר קדימה, אין קדימה כזו ו-ו-ויברך על מה שהוא רוצה. הכלל השמיני: אם יש לי אדמה ועץ, אז אדמה ועץ כבר דיברנו, אמרנו שצריך להקדים את ה-- טוב להקדים

17:23 דובר 2 את העץ על האדמה. אבל מה קורה עכשיו אם האדמה הוא חביב עליי? יש לי פרי אדמה והוא חביב על פרי העץ. אז בזה לפי אדמו"ר הזקן, לאחר שלא היה הכרח מ-מ-מ-מן ה-, מן ההלכה להקדים את העץ על האדמה, זה דבר שהוא טוב. אם האדמה הוא חביב אני אצטרך להקדים את ה-, את האדמה, דווקא החביב על העץ. לפי ההלכה ברורה של הרב דוד יוסף הוא סובר שצריך להקדים את זה שירצה, אם יש לו אדמה חביב או העץ, את זה שירצה, אבל לפי אדמו"ר הזקן צריך להקדים דווקא במקרה הזה את האדמה החביב לפני העץ. הכלל התשיעי: זית ועוגת שעורים. אז לכאורה הרי עוגה זה מזונות, זית זה פרי, הרי אמרנו מג"ע א"ש, מזונות זה לפני הגפן והגפן זה לפני העץ ולכן לכאורה עוגת השעורים זה לפני הזית. זה באמת דעת השולחן ערוך, אבל דעת אדמו"ר הזקן היא שונה. לפי אדמו"ר הזקן וכמה פוסקים, כשיש לי זית ועוגת שעורים יש פה איזה נקודה סינגולרית, משהו מיוחד. הרי זה נכון שהזית הוא רק פרי ופרי זה אחרי מזונות. אבל כשאני לוקח את הפסוק "ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית שמן ודבש", הזית הוא ראשון לארץ השני, בעוד שהשעורה הוא שני רק לארץ הראשון, ולכן לפי זה מנהגנו, אם יש לנו זית ועוגת שעורים אנחנו נקדים דווקא את העץ על הזית לפני עוגת השעורים. זה לפי הפוסקים האשכנזים ומכאן ומתוכם אדמו"ר הזקן, ומכאן יוצא דבר מאוד מעניין, איזה פרדוקס שמובא בפוסקים. מה קורה כשיש לי עוגת שעורים, זית ויין? יש פה איזה משהו בלתי הגיוני. הרי נבחן את העניין. אם יש לי עוגת שעורים, זית ויין, האם אני אתחיל

19:34 דובר 2 בעוגת השעורים? ודאי שלא. אמרנו שעוגת שעורים זה אחרי זית לפי האדמו"ר הזקן. אוקיי, אז זה לא עוגת השעורים. האם אני אברך על הזית ראשון? ודאי שלא, כי יש לנו גם יין, ויין זה לפני זית, מג"ע א"ש, הגפן זה לפני העץ. אז אולי באמת אני אברך ברכת הגפן ראשון? גם לא. כי הרי מזונות זה לפני הגפן, כן, מג"ע א"ש, ולכן יוצא שבמקרה הזה אני נכנסתי לאיזו נקודה שאני לא יכול לצאת ממנה. אז יש פתרונות. אחד הפתרונות: אפשר להשאיר בצד, להחזיר, במקרה הזה אחד מהשלוש, ללכת לפי סדר הקדימה בין השניים שיש לי ולאחר מכן להביא את השלישי. זה פתרון אחד. הכלל העשירי זה כלל שקשור לבננה, אננס ופפאיה. עכשיו מה מיוחד בבננה, אננס ופפאיה? שלושת הפירות האלה, אלו הם פירות שבפוסקים היה דיון האם צריך לברך עליהם בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה. הבננה זה מפני שהענף שצומח מהגזע, שעליו צומחות הבננות, הוא יוצא מחדש מהגזע בכל שנה ושנה, ולכן זה לא בדיוק עץ רגיל. בסופו של דבר נפסק שמברכים על זה בורא פרי האדמה. הרי אם יש לנו ספק בין עץ לאדמה, אז צריך לברך אדמה. אז זה מה שנפסק לגבי הבננה. לגבי האננס זה גם. גם בזה באמת היה ספק. אננס הוא צומח לתוך צמח שנקרא צמח האננס, אלא שהצמח הוא ממש על הקרקע, ולתוך הצמח יש את הפרי, פרי האננס, וכשלוקחים אותו זה באמת נראה שלוקחים אותו ישירות מהאדמה, וגם בזה יש דיון האם זה עץ או אדמה. נפסק שמברכים בגלל זה על זה בורא פרי האדמה. הפפאיה, הפפאיה זה ממש שונה לחלוטין. הפפאיה זה עץ מאוד מאוד

21:37 דובר 2 גבוה, כמה מטרים. בגובה של כמה מטרים יש לנו את הפרי, אלא שהפרי הוא לא צומח על ענפים, הוא צומח ישר על הגזע. כן, אפשר לראות תמונות. יש פפאיות ככה מסביב לגזע, ישרות על הגזע, ואז זה גם האם דבר שאין לו ענפים, ברכתו זה יהיה העץ או אדמה. זו מחלוקת, ובסופו של דבר נפסק שגם על פפאיה אנחנו מברכים בורא פרי האדמה. טוב, למדנו איזה משהו, אבל איך זה מתקשר לנושא שלנו, שזה סדר הקדימה? יוצא כך, כמובן בפוסקים, בפוסקים האחרונים, וכולם מסכימים עם זה, שאם יש לי אחד מהפירות האלה ופרי העץ, מאחר שהפירות האלה הם ספק עץ, אז אני אקדים אדמה על הפירות האלה לפני שאני מברך העץ על שאר הפירות. מתי זה מאוד מצוי? כשיש לי בננה, כי פפאיה ואננס לא אוכלים בכל יום. בננות זה כבר הרבה יותר מצוי. אם יש לי בננה ותפוח אז יש נטייה להגיד: טוב, בננה זה אדמה, תפוח זה עץ. טוב להקדים את העץ. לא. זה נכון שטוב להקדים את העץ, אבל מאחר שפה הבננה היא אדמה מספק, אבל יש דעות שזה היה עץ, אז בזה אנחנו נקדים דווקא את ברכת האדמה על הבננה ולאחר מכן עץ. אם טעו, אין דבר. אנחנו נוכל לברך האדמה לאחר מכן על הבננה אחרי שבירכנו העץ על התפוח, אבל עדיף באמת להקדים את האדמה על אננס, בננה, פפאיה לפני העץ על כל שאר הפירות מהסיבה שאמרנו. כלל הקדימה משהו טיפה מסובך בין אם יש לי פירות של שבעת המינים שהם לא שלמים, ופירות שהם שלמים, ופירות שהם לא משבעת המינים ואולי לא שלמים, אבל

23:33 דובר 2 הם חביבים עליי. חצי מנגו. אז איך, איך עושים? מה סדר הקדימה בדברים האלה? אז פה אני אגיד לכם איזה כלל. זה לא כלל שנמצא בפוסקים, אפילו לא במקפצים. זה כלל שמצאתי כדי לזכור בעצמי. שבעה, שבעה שקלים חדשים. שבע, שי"ן, ח'. הראשון זה שבעת המינים. על אף שבין שבעת המינים לחביב יברך, אומר האדמו"ר הזקן, על זה שירצה. כן, אבל נחזור לנקודה המיוחדת הזו. שבעת המינים הוא הראשון. לאחר מכן יש לי שלם. אמרנו שבע שקלים חדשים: שבע זה שבעת המינים, שקל זה שלם, חדשים זה חביב. אז קודם כול שבעת המינים, לאחר מכן שלם, לאחר מכן חביב. מה יוצא מפה? שאם יש לי חצי תמר ותפוח שלם אז ודאי שלם יש לו סדר קדימה מסוים, אבל פה הוא לא לפני שבעת המינים, ולכן אני אברך על חצי התמר ולאחר מכן אני אוכל את התפוח השלם. אם יש לי תפוח שלם וחצי מנגו והמנגו הוא חביב עליי, אז מאחר ששלם הוא לפני חביב, אז ודאי שאם יש לי חביב ושלם, ושלם שהוא לא חביב, אז חביב ושלם הוא יהיה לפני כן. אבל דבר שהוא שלם לעומת דבר שהוא חביב אבל הוא לא שלם, אז השלם באמת יש לו קדימה, ולכן התפוח השלם הוא יהיה לפני החצי מנגו. אני מברך בורא פרי העץ על התפוח השלם, על אף שחצי תמר הוא משבעת המינים והוא לפני השלם, אבל השלם הוא לפני החביב, ולכן הסדר, אם יש לי חצי תמר, זה לפני תפוח שלם, תפוח שלם זה לפני החצי מנגו. איפה פה הנקודה הסינגולרית כמו שהיה לנו עם העוגת שעורים, הזית והיין? גם פה יש לנו איזה משהו טיפה טיפה

25:44 דובר 2 מיוחד, כי הרי החצי תמר זה לפני התפוח השלם, והתפוח השלם זה לפני החצי מנגו. אז יוצא שלכאורה תמר זה לפני לפני מנגו, על אף שמנגו חביב, וזה לא נכון. זה לא נכון כי אדמו"ר הזקן באמת אומר לנו שאם יש לי שבעת המינים או חביב, אני מברך על זה שאני רוצה. גם פה יש לנו איזה פרדוקס מסוים, אבל אפשר בהחלט להתמודד איתו. זה הכלל האחד עשר. הכלל השנים עשר זה להגדיר מה זה חביב, כי אנשים יגידו: תראה, נכון, מנגו זה דבר שאני מאוד אוהב והוא באמת חביב עליי, ופה יש לי מנגו ויש לי תפוז, אבל אני רוצה לאכול משניהם, אבל עכשיו בא לי יותר תפוז. אז מה חביב? מה שבדרך כלל חביב עליי או מה שעכשיו חביב עליי? אז קודם כול צריך לדעת ששניהם נקראים חביבים, ולכן אז נ-נ-נשים בצד את ה, את המנגו ואת התפוז שעכשיו אני רוצה. אבל אם יש לי מנגו שוב, מנגו עבורי זה ב-ב-בשיעור פה זה הדוגמה של החביב, כן? המנגו, תרגמו חביב, כדי שיהיה יותר מוחשי אני אומר מנגו. אז אם יש לי מנגו ותפוח, אוקיי, אז החביב זה לפני, כי-כי בדרך כלל אני אוהב את ה, את המנגו יותר. ואם יש לי עכשיו תפוז ותפוח, ובדרך כלל אף אחד לא חביב, אבל עכשיו מאוד בא לי התפוז, לא מצד שבדרך כלל הוא יותר חביב עליי, אלא שעכשיו יותר בא לי התפוז, אז הוא יהיה חביב ואני אברך על התפוז לפני שאני אוכל את התפוז, ואז אני אפטור גם את ה, את התפוח. מה קורה עכשיו? וזה הכלל השלושה עשר. אם יש לי מתנגשים שני החביבים האלה, כן,

27:39 דובר 2 מה שהגדרתי לפני כן. יש לי מנגו שחביב עליי בדרך כלל ויש לי תפוז שעכשיו חביב עליי. א-א-אז בזה אומר אדמו"ר הזקן שאני אברך על זה שאני רוצה או זה שאני יותר רוצה עכשיו. יכול להיות שבן אדם הוא בדרך כלל יותר אוהב מנגו, עכשיו בא לו מאוד תפוז, אבל הוא ישאל: על מה אני אברך? יגידו לו: מה שאתה רוצה. הוא לאו דווקא, גם אם מאוד בא לו עכשיו התפוז, הוא לאו דווקא יבחר את התפוז, כי יכול להיות שהוא רוצה דווקא מה שהוא הכי רוצה, הוא ירצה להשאיר לסוף. אז פה יש לו באמת מרחב חופשי, הוא יוכל להקדים את סוג החביב שהוא רוצה, או את החביב שחביב בדרך כלל או את החביב שחביב עליו עכשיו. הוא ייס-- הוא יעשה מה שהוא ירצה, יוכל בסדר שהוא רוצה. והכלל האחרון, הכלל הארבעה עשר, זה עניין של שלם. מה שאני אומר זה לא מובא באדמו"ר הזקן. זה מובא בהלכה ברורה. הוא סובר, ו-ו-ודאי דבר ש-שרצוי, ככה הוא מביא גם כמה פוסקים, שחביב, המעלה של חביב, זה גם נכון בין כמה מאכלים שברכתם שהכול, לא רק בין פירות, ולכן יש לי ביצים ובשר ודברים כאלה, אז אני אברך על החביב.