פגמים במוצר חלק א' - הרב ישראל מעטוף שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:08 דובר 2 לבדד זה לא נקרא לבדד. פה זו דוגמה, יצירת מצג שווא. יש פה כל מיני, שהוא מעלים פגמים, מעלים מידע. זו דוגמה של מה שאסור. כאן דוגמה של מה שמותר. כשהוא מייפה את החפץ שכולם יודעים, כולם בודקים. בקיצור, כל מיני דוגמאות כאלה. זה הכל מצד המוכר. איך הוא, לפני שהוא מוכר, מה הוא צריך לעשות? השאלה היא עכשיו מה קורה אחרי שהוא לא התנהג בסדר, או שהוא התנהג בסדר אבל הוא לא ידע שיש בעיות במוצר שלו, והתגלו בעיות במוצר, וזה נושא מאוד מאוד רחב. תכף נראה, חילקתי את זה איפשהו לשבעה חלקים, הנושא של פגמים במוצר, ואנחנו נעבוד בשיטה קצת אחרת. ניקח מקרים מסוימים ודרכם לאט לאט נכבוש את כל ה... את כל הפרטים, כי באמת לבוא וללמוד את הפרטים כמו סימנים בשולחן ערוך זה מסתבך וזה קשה וגם משעמם קצת. אני אקח מקרים, תוך כדי המקרים לאט לאט ניגע בכל מיני נקודות. יש כאן עוד כמה דוגמאות שלמדנו על כשהמוכר רוצה לשכנע את הקונה לקנות, כל מיני דברים שהם מותרים, כל מיני דברים שהם אסורים. זה, לא נעבור על זה עכשיו, אבל זה רק להיזכר בגדול. אז מה היום נלמד? אז שימו לב, אנחנו נראה כאן עכשיו את כל השבעה דברים ואת כל הפרטים שלהם, אבל זה לא שנלמד את כל זה. אי אפשר ללמוד את זה ביום אחד. מתוך זה נדגיש כמה דברים שאותם נלמד. שבעה דברים בקצרה ממש. יש כאן סיכום ראשוני. זאת אומרת, מה עושים לפני שמוכרים איזשהו מוצר ואחד מהצדדים רוצה להיות בטוח במה שהוא עושה? מה הכוונה? למשל, מוכר רוצה למכור מוצר והוא רוצה שהבן אדם לא יחזור אליו אחר כך עם

02:22 דובר 2 כל מיני בעיות, "היה ככה, היה ככה". איך הוא אמור לעשות את זה? או מקרה הפוך, אחד שקונה מוצר והוא רוצה להיות בטוח שהוא יקבל אותו בצורה הכי מדויקת שיש, של אותם צבעים שהוא רצה ובלי שריטה ובלי זה. איך הוא אמור לסכם את זה? נושא שני זה בדיקה. בן אדם קונה עכשיו מוצר, הוא יכול לבדוק אותו בדיקה מעמיקה, הוא יכול פשוט להסתכל עליו מלמעלה, הוא יכול לקנות אותו חתול בשק. איזו בדיקה מוטל עליו לעשות באופן כזה שלאחר מעשה לא יגידו לו, "תשמע, ראית, לקחת, לא בדקת, בעיה שלך". אתן דוגמה נפוצה, בן אדם קונה אוטו ולא לוקח אותו למכון בדיקה. או למשל, יש אפשרות לעשות בדיקת משכון לאוטו לפני שקונים אוטו, לבדוק שהוא לא ממושכן, והמוכר אומר לקונה, "סמוך עליי, זה לא ממושכן". אז הוא ויתר על הבדיקה ובסוף הוא רואה שזה ממושכן. אז ודאי שאנחנו מבינים שזה מקח טעות, אבל האם הוא יכול להגיד לו, למשל לא דיברו על זה שום דבר והקונה לא בדק, המוכר אמר לו, "ראיתי שלא בדקת, סימן שזה לא מעניין אותך. ומכרתי, זה לא כל כך מעניין אותך". אז זה גם כן נושא בפני עצמו. דבר שלישי שבו היום אנחנו כן ניגע, שימוש בחפץ. מצאתי פגם וקניתי, הדוגמה שהבאנו בהודעות. בן אדם קנה ועדיין לא צריך, קנה ספר. מרוב התלהבות כבר רשם עליו את השם ואחר כך הוא מתחיל להפוך דפים, הוא רואה שם שחסרים דפים או דפים קרועים או לא יודע, כל מיני בעיות. עכשיו הוא בא למוכר להחזיר, המוכר אומר לו: "מה רשמת על זה שם?" אז איפה הגבול בין משהו שאני השתמשתי, זה אומר שכבר אל-חזור,

04:26 דובר 2 זהו, אי אפשר כבר להחזיר אותו, או שזה בסדר, אפשר להחזיר אפילו שהשתמשתי? וגם האם בכלל מותר לי? מצאתי עכשיו בעיה. אני רוצה להמשיך להשתמש. מותר לי להמשיך להשתמש או אסור לי? זה מתחלק לשתיים, האם מותר או אסור? ואם השתמשתי, האם זה אומר שכבר הפסדתי את האפשרות להחזיר? אז את זה, כמו שאמרנו, את זה כן נלמד היום. נושא רביעי: דרישות הקונה. מצאתי פגם, מצאתי בעיה. יש ארבע אפשרויות שאני יכול לבקש מהמוכר והשאלה היא מה מתקבל, מה לא מתקבל. ארבע אפשרויות זה: א', להגיד לו קח את זה בחזרה. ב', לבקש ממנו אחר במקום, להחליף. ג', להגיד לו תשאיר את זה אצלי, תן לי פיצוי על הפגם שיש. ד', תתקן לי אותו. שבדרך כלל זה לא הקונה מבקש את זה, זה המוכר אומר. המוכר אומר, "מה אכפת לך? אני אתקן לך." השאלה היא מתוך ארבע אפשרויות האלה, מה ההלכה אומרת? מה בדיוק עושים? נושא חמישי: זמן ההחזרה. בן אדם קנה מוצר, הוא בן אדם מסודר, הוא כבר מחשוון דואג למטבח פסח שלו. הלך וקנה את כל המכשירים החשמליים לפסח, שם אותם במחסן וזה היה בלי אחריות. לא משנה, החוק אומר שכן יש אחריות, אבל תיאורטית זה היה בלי אחריות. מגיע פסח, הוא פותח את הקופסאות והוא רואה כל מיני בעיות. אומר לו המוכר, "תשמע, הגעת מאוחר כבר. מה אתה רוצה?" עוד דוגמה, שאגב הייתה לי אישית. ברעיון יש אחריות לשנה. אני אומר תיאורטית מצב שאין אחריות. עוד דוגמה, אני קניתי ממישהו סט טור שולחן ערוך יד שנייה. מה זאת אומרת יד שנייה? הוא קנה את זה וזה שכב אצלו בארגזים, לא השתמש בזה. לא יודע כמה זמן

06:33 דובר 2 זה היה אצלו. זה היה אצלו כבר שנים. רציתי דווקא את הישן. יש סוג ישן שאי אפשר להשיג אותו כבר בחנויות, רציתי דווקא אותו כי התרגלתי כבר לצורה של הדף. קניתי את זה ממנו ולא הייתה לי עדיין ספרייה, אז הייתי מוציא ספר פה, ספר שם, מה שאני צריך הייתי משתמש. באיזה שלב הוצאתי את כל הספרים לספרייה, אני רואה ששני ספרים יש אותם כפול וספר אחד חסר. עכשיו זה ודאי היה כבר מההתחלה, הבעיה הזאת. עכשיו למי אני פונה? לזה שמכר לי? האם הוא יכול לפנות אחורה, לחנות? מה הגבול? עבר על זה הרבה זמן. עוד דוגמה נוספת שלאחרונה שאלו אותי. אה, בן אדם הגיע עם פרשיות, שלח אותן לבדיקה והדיו התקלף. בכל מיני מקומות הדיו התקלף ואז הוא בא בטענות לסופר. הוא אומר לו, "יש פה--" עכשיו מדובר על כמה שנים. האם הסופר מוכר תפילין ל-- לכל החיים? על כמה זה-- לא סיכמו שום דבר על אחריות?

07:38 דובר 3 מה גבול האחריות שלו?

07:39 דובר 2 כן.

07:41 דובר 3 יכול להיות שהוא גם שהביא את התפילין לא במקום ש-

07:44 דובר 2 נכון, נכון, זה חלק מהדיון. כן, האם זה בטוח היה בהתחלה? נכון. נכון, נכון. במקרה שלו זה היה באוטו, אבל הוא טען שזה הרבה פעמים היה באוטו ולא קרה כלום. בעצם הרבה פעמים האלה לכאורה הובילו, הובילו את התהליך. נושא שישי: מה נחשב פגם? האם כל שריטה, כל דבר נחשב פגם? מה הכלל? וזה ניגע קצת היום גם. ודבר שביעי: החזר כספי. אני מחזיר לו-- הוא מחזיר את המוצר, אני מחזיר לו את הכסף. מה עם עלויות משלוח? מה עם עלויות משלוח עכשיו להחזיר את החפץ בחזרה אליו? מה עם עלויות משלוח החפץ הבא שאני שולח לו? מה קורה עם כל מיני הוצאות שנגרמו לו בעקבות הבעיה הזאת? בקיצור, מה עם הטרחה? מי טורח? מי עכשיו אמור לטרוח ולהחזיר? האם אני אומר למוכר, "בוא אליי הביתה, זה בבית", או שאני אמור לחזור-- ללכת אליו? זה הנושא השביעי. עכשיו, לכל אחד, כמו שאתם רואים, יש פרטים והיום אנחנו ניגע בארבע נקודות. אוקיי. יש לנו כאן ארבעה נושאים. שימוש בחפץ. א', האם זה מותר אחרי שמצאתי בעיה? למשל, קניתי אוטו אפילו, מצאתי בו בעיה כזאת. שוב, תיקון, לא תיקון, זה קצת, אה, קשה לדבר על מקרה אחד בלי להתייחס למקרים אחרים, אבל ננסה לחלק את זה איכשהו. עכשיו אני יודע שאני הולך להחזיר אותו לבעלים. אני לא הולך להשאיר אותו אצלי. האם מותר לי להמשיך להשתמש? והאם זה כמכירה, זה שהשתמשתי, או זה נקרא שמכרתי? ומה נחשב פגם? שני פרטים. פג תוקף. קניתי משהו שפג תו-- ש-- יש לו תאריך לעוד שבועיים, לעוד חודש ולפני הזמן הוא כבר פג תוקף. איך?

09:47 דובר 4 אם היה לו במבצע ולכן, אה...

09:50 דובר 2 אז תוקף קצר.

09:52 דובר 4 כן.

09:52 דובר 2 תוקף קצר ופג תוקף. תראה, פשוט לנו שאם קניתי משהו עם עוד חודש תוקף והוא התקלקל אחרי שבועיים, פשוט לנו שזו בעיה. כן? אבל תכף נראה מה, מה המקור ההלכתי לזה. וזמן מציאת הפגם. זה מה שדיברנו, כשאתה מוצא פגם אתה לא יודע בדיוק מתי הוא היה. אתה קונה-- מישהו קנה אוטו ואחרי כמה ימים הלך המנוע. מחזיר אותו או לא מחזיר אותו? אומרים לו, "זו בעיה שלך", או שאומרים לו, "מכרת לי משהו לא טוב"? נתחיל עם הנושא הראשון: האם מותר או אסור להשתמש בחפץ? יש לנו כאן שלוש נקודות. דבר ראשון, שימו לב, לא יודע אם חשבתם על כיוון כזה. יש כאן אבק ריבית. הפוסקים חולקים האם זה ריבית או אבק ריבית. האם צריך להחזיר אחר כך כסף על השימוש בגלל שזה ריבית או שזה רק אבק ריבית? מה הנקודה פה מצד ריבית? אתה קונה משהו, מבטל את המקח. מה בעצם עושים? מחזירים את הכסף בחזרה. עכשיו, המוכר היה אצלו כסף. קנית את זה בראש חודש חשוון, החזרת את החפץ בראש חודש כסלו. כל החודש הזה זה היה אצלו בהלוואה. עכשיו, אתה קנית חפץ, החזרת לו. טוב, אוקיי, אתה מלווה, הבאת לו כסף, הכל בסדר. אבל אם כל החודש הזה אתה משתמש בחפץ, למה השתמשת? תמורת מה? תמורת הכסף שאתה הבאת לו בהתחלה. הכסף הזה שהבאת לו הולך לחזור אליך, כי אתה מבטל עכשיו את המקח. זאת אומרת-

11:44 דובר 4 אותו מוצר אחר.

11:44 דובר 2 מוצר אחר זה כבר מכירה חדשה. זה פשוט.

11:46 דובר 4 אז אני מחזיר לי, לי את המוצר האחר?

11:49 דובר 2 לא, אני אגיד לך, יחליף למוצר אחר, אז עכשיו על המוצר החדש הוא כאילו משלם כסף. אתה אומר, הכסף בפועל לא חזר אליו. זו שאלה טובה. ב-- בוא נגיד ככה, נקדים קצת את המאוחר. בהלכה לא מופיע הנושא של החלפה. בהלכה יש החזרה. יש מום, מחזירים. אתה רוצה אחר כך למכור לו משהו אחר, בבקשה.

12:13 דובר 4 אה, ויש-- חייב להעמיד אותו במקום אחר?

12:15 דובר 2 זה בשכירות, זה לא במקח. שכירות. עכשיו, היום בגלל המנהג, הכל הולך לפי מנהג המדינה. המנהג הוא שבן אדם שמוצא מום, מוצא פגם, מחליפים לו. בגלל המנהג הזה זה כן מחייב את המוכר והקונה לבצע החלפה. אם יש למוכר משהו במלאי, אם זה לא מסובך, זה כן מחייב. אז בפשטות, איך שאני רואה את זה כעת, רואים את זה כהחזרה של הכסף וקנייה מחדש. אז זה כאילו הכסף היה בהלוואה וחזר, ואחר כך קנייה חדשה. והשתמשת כל הזמן הזה. למה השתמשת? יש פה ריבית. עכשיו, בוא נגיד שרוב הפוסקים אומרים שזה לא ריבית, זה אבק ריבית, ולכן מה שהשתמשת עד הזמן שגילית את המום, אבק ריבית אחורה לא צריך להחזיר. תכף נראה, אולי יש כיוון אחר להחזיר, אבל מצד אבק ריבית לא צריך להחזיר. אבל עכשיו קדימה, עכשיו, ברגע שאתה מצאת את הפגם, אסור לך לכתחילה ליצור מצב של אבק ריבית. אבק ריבית זה רק בדיעבד לא מחזירים. לכתחילה אסור לעשות אבק ריבית. אז בפשטות, אם אדם רוצה להשתמש בחפץ שהוא מצא בו מום, שימו לב, אפילו אם המוכר מסכים, יש פה את הבעיה של אבק ריבית, ככה יוצא. עוד מעט נגיד נקודה להיתר בזה. נושא שני זה גזל. דיברנו על זה בשיעורים הראשונים. שימוש שלא מדעת החבר זה נקרא... שואל שלא מדעת גזלן הוא נקרא. המוכר פה נתן לך להשתמש בחפץ כי הוא חשב שאתה קונה את זה. ברגע שהתברר שזה התבטל וזה אמור לחזור אליו, מי אמר שהוא מסכים לך להשתמש? תשאל אותו. אז הנושא של גזל זה כבר אסור אם הוא לא יודע. זה תלוי בידיעה שלו. אבל הנושא של אבק ריבית אומר שגם אם הוא יודע

14:17 דובר 2 זה לא עוזר. מה יהיה כן היתר שיהיה אפשר להשתמש? בפשטות, עכשיו זה אני אומר את זה, לא ראיתי את זה כתוב בפוסקים, אבל זה מאוד, מאוד מתקבל על הדעת. אם זה פיצוי. המוכר אומר לך: "תשמע, מכרתי לך משהו עם פגם, אפשר לנסות להחזיר אותו. לך עוגמת נפש מזה". בדרך כלל זה עוגמת נפש. כפיצוי אני נותן לך את האפשרות, כל השימוש אתה משתמש זה כפיצוי על עוגמת נפש. מצב כזה זה כבר לא הולך על ה-- לא קשור להלוואה בכלל. זה פיצוי על עוגמת נפש.

14:52 דובר 4 מה העניין של הגזל? לחזור על זה עוד פעם?

14:55 דובר 2 גזל, בן אדם שרואה חפץ של השני והוא לא שאל אותו אם הוא מאפשר לו להשתמש או לא, אסור לו להשתמש, אלא אם כן הוא יודע שהוא לא מקפיד. דיברנו באריכות על ההבדל אם אתה מחסר או לא מחסר, אבל גם במצב שאתה לא מחסר אתה צריך הסכמה שלו או השערה שהוא מסכים. פה אתה לא יודע אם המוכר מסכים לך להמשיך להשתמש או לא. כל זה, זה לכתחילה מותר לי או אסור לי. עכשיו מה קורה? אני לא שאלתי את עצמי, לא ידעתי אם מותר, אסור, השתמשתי. אחרי שהשתמשתי. יש פה דוגמה של אוטו. בן אדם קנה אוטו, נוסע, נמצא עכשיו בתל אביב. הוא מוצא בעיה באוטו במצב כזה שהוא לא רוצה את האוטו הזה, רוצה להחזיר אותו למוכר. ביד שנייה זה יותר נפוץ, אבל יכול להיות גם במכונית חדשה. דברים קורים. האם מותר לו עכשיו לחזור בחזרה משמה הביתה? או הוא מצא את זה בבית, מותר לעשות עוד איזה כמה נסיעות עד שהוא יחזיר את זה? אז המותר או אסור, דיברנו מקודם שזה בעיקרון אסור. עכשיו—

16:06 דובר 4 אסור לו להשתמש בזה.

16:08 דובר 2 בעיקרון אסור לו להשתמש שם. אלא אם כן המוכר מסכים לו כפיצוי להשתמש. בעיקרון אסור לו. לא דיברנו על המצב הזה: נמצא עכשיו בתל אביב והוא רוצה לחזור. זה נושא קצת אחר, נדבר עליו עוד מעט.

16:19 דובר 4 דברים חדשים שהוא רוצה לעשות.

16:21 דובר 2 איך?

16:22 דובר 4 אלה דברים חדשים שהוא רוצה לעשות.

16:24 דובר 2 דברים חדשים, כן. אז באופן כללי, בהלכה כתוב: בן אדם שמצא מום, בהלכה לכל פגם קוראים לזה מום. מום בחפץ, הוא משתמש בו, זה מחילה. זאת אומרת, ברגע שאתה מוצא פגם בחפץ, באותו רגע אתה אמור להפסיק להשתמש בו, זה לא שלך, ואם אתה משתמש סימן שאתה אמרת לעצמך: "בסדר, לא אכפת לי שיש בו את הפגם הזה". אתה כאילו מראה... איך אתה משתמש? למה אתה משתמש? כי זה שלך. אתה מראה שאתה מסכים שזה יהיה סופי בבעלותך אם אחרי שמצאת אתה משתמש. מה קורה אבל במקום הכרח? את זה הפוסקים כותבים במפורש. ה"פתחי תשובה" מביא כמה פוסקים. בן אדם שנתקע, כמו שאמרנו מקודם, בתל אביב, בצפת, בכל מיני מקומות והוא חייב לחזור הביתה. עכשיו, פה היום זה קצת, תיקח מונית, אה, תיסע בתחבורה, לא משנה, אבל באמצע הלילה זה, זה ודאי מקרה שאתה מחשיב את זה כהכרח. במצב הזה, זה שהוא חוזר זה לא מחילה, כי הוא פשוט חייב לחזור. עכשיו, לכאורה גם מה שאמרנו מקודם, שיש פה בעיה של ריבית, אבק ריבית, לכאורה המצב הזה זה לא נקרא אבק ריבית. למה? כמו שאמרנו מקודם, שאם הוא אומר לך קח את זה כפיצוי על העוגמת נפש, זה לא נקרא ריבית, כי זה לא משהו שהוא סתם במתנה, זה פיצוי הנזק. אותו דבר זה. בן אדם שמוכר לך חפץ, מכונית עם בעיה, לא משנה אם הוא ידע או לא ידע, ואתה עכשיו בגלל הבעיות שלו, אתה עכשיו תקוע באיזו עיר אחרת. הוא גרם לך את הבעיה. הוא מחויב לבוא ולתת לך פתרון. זה לא ריבית, זה לא איזו מתנה שהוא נותן לך בגלל ההלוואה שעשית. יש פה בעיה שהוא

18:24 דובר 2 יצר והוא אמור לפתור אותה. אז לכן, במצב הזה שבן אדם הגיע, נקלע למצב שהוא מוכרח להשתמש, אז זה יהיה מותר לו. גם יהיה מותר לו וגם אחרי שהוא השתמש לא יוכלו להגיד לו, "מחלת", כי הוא השתמש בגלל שהוא היה מוכרח. עכשיו, ראיתי דוגמה באחד הספרים. תגידו אתם מה אתם חושבים על הדוגמה הזאתי, אני לא בטוח שהיא ממש מדויקת. בן אדם שקנה מכשיר חשמלי, לא יודע, מקצף להכנת עוגה, מיקסר, אה, לא יודע מה, ועכשיו בשעת לילה הוא צריך להשתמש עכשיו דחוף במכשיר, הוא מגלה בו פגם והחנויות סגורות. אז אותו הלכה רצה לומר שזה גם נקרא מקום הכרח. אז זה נושא, אני חושב שזה קצת אפור. זה נקרא הכרח? אז אל תכין עוגה.

19:20 דובר 4 אבל קנה סחורה.

19:22 דובר 2 כן, לכאורה אני חושב שזה לא נקרא הכרח, אבל זו דוגמה שהביאו בהלכה הפסוקה. עוד נושא אחרון, לאחר הודעה. יש מחלוקת הפוסקים אם הקונה כבר התקשר למוכר ואמר לו, "אני הולך להחזיר את החפץ" ואחר כך הוא ממשיך להשתמש. עכשיו, זה ודאי שזה לא בסדר שהוא ממשיך להשתמש. אבל האם הוא מחל? אומר אותו קונה, "ודאי שלא מחלתי. בפירוש התקשרתי אליו, אמרתי לו שאני רוצה להחזיר לו. איזה מחילה יש פה?" אז חלק מהפוסקים באמת אומרים שזה לא נקרא מחילה. אז מה זה השימוש הזה שהוא השתמש? גזל. הוא השתמש בגזל. הוא לא בסדר, אנחנו אולי נצעק עליו, אבל המכ... השימוש לא היה כמחילה.

20:14 דובר 4 גם אם הוא לא מחסר כלום, ה...

20:17 דובר 2 שהוא לא מחסר. קודם כול שהוא לא מחסר.

20:20 דובר 4 יש בו הרבה דברים, זה המנהג. זאת אומרת, זה דבר אחר שמראה שבעניין של ההוגה שהוא החלפון הנורמלי, אומרים לו תשנה, עכשיו אני אעשה לך ש...

20:33 דובר 2 שאי אפשר לקרוא לזה מנהג. יש עיקרון בכלל, אולי הזדמנות להגיד. יש חושן משפט מלא, מלא, מלא בהלכות. עכשיו, אחרי שלומדים את כל חושן משפט מגיע דינא דמלכותא דינא, בחוץ לארץ. בארץ זה חוק, את הפוסקים יש. מגיע אחר כך מנהג המדינה ועל פניו לכאורה אני יכול לסגור את חושן משפט ולעשות מה שנוהגים. יש מנהג. מה בעצם ההבדל? אז מנהג המדינה צריך להיות משהו שקורה הרבה, בגלל שהוא קורה הרבה, אז המנהג מגיע ועוקר את מה שכתוב בהלכה. למה? כי כל אחד יודע שככה נהוג וכשהוא נכנס לזה הוא כאילו התנה. כל תנאי שבממון קיים. זאת אומרת, אני באתי לחנות ואני יודע שבחנויות ארבעה עשר יום נותנים להחזיר את המוצר. זה דבר שהוא נפוץ. כולם מכירים את זה, כולם יודעים. כשאני קניתי, אני והמוכר שנינו כאילו התנינו אחד עם השני שיהיה פה ארבעה עשר יום של החזרה. אבל דברים כאלה שהם לא כל כך קורים ולא... בכלל לא נפוצים, אז לא שייך להגיד לזה מנהג. ברגע שאין מנהג, אז מה שכתוב בהלכה זה מה שתופס. עכשיו, הדבר הזה—

21:47 דובר 4 סברה.

21:48 דובר 2 סברה. זהו. סברה זה לא מנהג, זה בוא נגיד ככה.

21:54 דובר 4 זה לא הגיוני שבגלל הפגם שלו אני, אני...

21:56 דובר 2 זה... יש מה שהתורה אומרת. לא הכול מתאים בהיגיון שלנו כרגע. יכול להיות שהמציאות קצת השתנתה באמת והמסחר השתנה. אבל אם אני... האם אני נכנסתי על דעת זה או לא? אם זה היה משהו, הדברים הברורים באמת, באמת לוקחים את זה בחשבון בהתחלה, אבל הדבר הזה הוא לא כזה ברור. תשמע, זה דבר שהוא פגום. זה... אתה רוצה להחזיר את זה. מה אתה משתמש? באוטו למשל זה כן ברור לכולם. נתקעתי, אני חייב לחזור.

22:31 דובר 4 גם תלוי מאוד אם זה לפני השימוש הראשון או אחרי השימוש הראשון. אם זה יצא מגדר ניילונים.

22:38 דובר 2 כן. אם גילית פגם ואתה מתחיל להשתמש, זה ודאי שזו מחילה גמורה. זאת אומרת, פתחת את הקופסה, ראית את הבעיה ואתה פעם ראשונה משתמש בו, זה עוד יותר מחזק את העניין. אותו אחד אגב שקנה את המקצף היום, מה הוא עשה אתמול בלי מקצף? זאת אומרת, עכשיו יש לו משהו חדש שהוא קנה. אתמול היה לו ואתמול הוא התקלקל ובדיוק היום הוא קנה. בסדר, זה לכן אמרתי שזה נושא אפור. עכשיו נעבור לנושא השלישי והרביעי בעצם. בן אדם שמוצא פגם אחרי זמן והוא לא יודע מתי בעצם הוא קרה. על מי מפילים את זה, על המוכר או על הקונה? נקרא שלושה מקורות בשולחן ערוך שלכאורה סותרים אחד את השני ואז נראה מה הכלל. לא נקרא את הכל, אבל דוגמית מתוך הטקסט. אחד שמכר, מוכר בהמה לחברו לטבחה. הוא שחטה ונמצאת טריפה. זה נמצא בסימן רכ"ד. אם נודע בוודאי שהייתה טריפה כשלקחה. אני נותן פה דוגמה. אם קנה תוך שלושה ימים, הרי מקח טעות, וצריך להחזיר הדמים. יש פה בהמה ששוחטים אותה, רואים שהיא טריפה. קודם כול בכלל היום זה קשה—

24:03 דובר 4 אי אפשר לדעת.

24:04 דובר 2 אי אפשר לדעת. אי אפשר לדעת.

24:04 דובר 4 כל דבר יכול.

24:06 דובר 2 אי אפשר לדעת מלכתחילה. עכשיו יש בהלכה דוגמאות שאי אפשר לדעת מלכתחילה, כמו בהמה ששוחט ונמצאת טריפה או קנית זרעים, אתה שותל אותם באדמה והם לא צמחו. ההלכה אומרת שמחזירים את המקח אפילו שאי אפשר לדעת. מחזירים את המקח. למה? כי שילמתי כסף על מוצר שהוא פגום. אז נכון שלא ידעת, אבל התברר לי אם היית עושה בדיקת רנטגן.

24:33 דובר 4 בן אדם שמכרו בהמה או כל יבואן, כל יבואן יביא לו גם בהמות עם קצת פגמים.

24:38 דובר 2 ובעצם.

24:39 דובר 4 שיטה, אה? כל אחד לפי השיטה שלו.

24:41 דובר 2 בוא ניקח דוגמה, סתם דוגמה אחרת קיצונית. אדם שקונה מכשירי חשמל באיזה מקום והמנהג הוא...

24:49 דובר 4 מכשירי חשמל יש לו—

24:50 דובר 2 רגע, רגע, אני צריך—

24:50 דובר 4 זה בא לחנות, יש לו, יש לו אבנים.

24:52 דובר 2 כן, נכון. אני סתם רוצה להגזים את זה. המנהג הוא שחלק מהקופסאות יש בהם מכשירי חשמל בפנים וחלק יש להם אבנים בפנים. ככה המנהג. סתם נעצים את זה. ולא פותחים את המוצר, את הקופסה לא פותחים, מוכרים את זה ככה. קנית, מצאת אבנים בפנים. מה תגיד?

25:11 דובר 4 ככה כמו שבארה"ב מוכרים מוצרים. קופסה יפה ויאללה, מה שיש בפנים לא...

25:16 דובר 2 כאילו, כאילו הבהמה הטריפה מבחינתי בתור קונה לא שווה כלום. מכרתם. עכשיו, זה לא אני עשיתי את זה. זה לא נבלה שהתנבלה בשחיטה. זה מלכתחילה. לא משנה, זה כבר שהיה אצלך זה היה טריפה. ממי אתה קנית? לך למי שקנית.

25:32 דובר 4 לא, אבל אני מגדל את הבהמות.

25:35 דובר 2 אתה מגדל. גידלת בהמה שהיא—

25:37 דובר 4 אני לא יכול להביא לי כל פעם.

25:39 דובר 2 גידלת בהמה שהיא מתאימה.

25:42 דובר 4 כל בעל בהמה.

25:44 דובר 5 למוכר אומר, אני לא מעניין אותי את כל זה. רגע, אני רוצה תקנה, מה עושה תקנה?

25:48 דובר 2 תנאים זה משהו אחר. תנאים זה משהו אחר ותכף נדבר על משהו. התנו זה משהו אחר. אנחנו נדבר על מצב שלא התנו.

25:55 דובר 5 התנאי, תנאי, התנאים באוויר.

25:56 דובר 2 אז בוא נדבר על תנאי באוויר. בוא נדבר על תנאי באוויר. הנושא, קח שור, כן. שור יש בו שני דברים שאפשר לעשות איתו. אפשר לחרוש איתו, אפשר לאכול אותו אם שוחטים אותו. אתה גידלת הרבה שוורים. חצי מהם טריפה, חצי מהם לא. אוקיי? התברר, בוא נגיד שתלת עצים וגדלו לך עשר עצים שהם רעל ועשר עצים שהם טובים. אז יש לך פאשלה בייצור. אין מה לעשות. יש לך עשר עצים שלא שווים כלום, עשר עצים ששווים. אז העשר, עשר שוורים שהם כשרים אז הם טובים גם לחרישה וגם לאכילה. העשר שוורים האחרים שהם טריפה בפנים, הם לא טובים לאכילה. אז אם אתה מוכר למישהו והוא אומר לך, "אני קונה את זה בשביל חרישה", בסדר, אז הוא הולך לחרוש עם זה. בעיה שלו אם הוא שוחט את זה, אבל אם הוא קונה את זה סתם, יש בזה דיון בהלכה מתי, אבל אם הוא אומר לך מפורש אני רוצה לשחוט את זה והוא שחט וזה טריפה, הוא כאילו קנה משהו שלא שווה כלום. עכשיו נדבר על התנאי שעומד באוויר. באמת הרמ"א, הרמ"א מביא דעה לגבי טריפות בסירכא. הוא אומר בגלל שזו טריפה שהיא מאוד מאוד נפוצה, אז לכן קונה שרוצה להיות בטוח שלא תהיה לו כזאת טריפה, הוא צריך להתנות עם המוכר ולהגיד לו, "תשמע, אם זה יהיה סירכא אני רוצה להחזיר את זה", ואם הוא לא התנה זה בעיה שלו. ככה הרמ"א מביא. אז באמת בימינו, בימינו בכלל זה בכלל לא, לא נפוץ הדבר הזה שאני שוחט את זה ואחר כך אני מחזיר את זה אליך. קונים את זה כמו שזה. אבל גם במציאות של פעם לפי הרמ"א זה כן היה—

27:32 דובר 2 מצב כזה שאפשר להתנות ואם לא התנה אז הוא לא מחזיר. אבל ניקח את ההלכה במקורה. אני קונה בהמה, שחטתי אותה אחרי חודש והיא טריפה. איך אני יודע מתי, מתי הייתה טריפה? אצלי או אצל המוכר? עכשיו הדוגמה שיש כאן זה סוג של נקב בפי, בבית הכוסות ואז רואים את המכה שמה. האם היא כבר הגלידה או לא הגלידה בתוך שלושה ימים, לאחר שלושה ימים. אז בדבר הזה בתוך שלושה ימים ואתה רואה שמה את הפצע הזה והוא לא הגליד, אתה מבין שהוא היה קיים כבר בשעת המכירה ואתה יכול להחזיר. מה קורה אבל אם יש ספק? אתה לא יודע.

28:15 דובר 5 מה שקורה לך, אם זה הוגלד זה אומר שעבר.

28:19 דובר 2 אם זה הוגלד אז עבר. אם לא הוגלד לא עבר.

28:21 דובר 5 אז מה אני קונה כוס בשמונה מאות שקל? קונה...

28:27 דובר 2 רגע. קודם כול, בית הכוסות, הוגלד פי המכה. עכשיו זה ידוע שיש לו שלושה ימים שהיא ניקב. זאת אומרת הוא כבר הגליד. כן, הגליד זה אומר שכבר עבר. כן, הגליד זה עבר כבר הרבה זמן. זאת אומרת שכבר קרה אצל המוכר בטוח. הגליד זה קרה אצל המוכר בטוח. אז אני מחזיר לו. אז אמרתי מקודם אם לא הגליד, אם הגליד. אם הגליד אני מחזיר לו את זה.

28:49 דובר 5 אם הגליד, אם קניתי תוך שלושה ימים אז אני אקח אותו טוב. אם קניתי לפני שלושה ימים אז אני לא אקח אותו. על המוכר המעבר. אם אני קנייה תוך שני ימים זה אומר ש—

29:01 דובר 2 אוקיי. אם לא קנה תוך שני ימים או שקנה תוך שני ימים ולא הוגלד פי המכה. אם זה עדיין רטוב אתה לא יודע בדיוק מתי זה קרה. אז הוא אומר: על הלוקח להביא ראיה, ואם לא, יפסיד וייתן הדמים אם הם עדיין בידו. כולם מכירים את הכלל בחושן משפט, המוציא מחברו עליו הראיה. אוקיי? עכשיו יש לי פה בהמה, לא יודעים מתי היא הייתה טריפה. מה הייתי אמור להגיד? המוציא מחברו עליו הראיה. אם כבר שילמת למוכר, אתה רוצה את הכסף בחזרה, בעיה שלך. אם לא שילמת, המוציא מחברו עליו הראיה, ולא, אי אפשר לקחת ממך את הכסף. פה המחבר אומר שלא. הוא אומר: על הלוקח להביא ראיה, ואם לא, יפסיד וייתן הדמים אם הם עדיין בידו. לא אומרים פה המוציא מחברו עליו הראיה. ניתן עוד דוגמה שכבר הבאנו אותה מקודם באופן אחר. החליף פרה בחמור והחמור מת. לא יודעים מתי הוא מת. גם אותו דבר. מי צריך להביא ראיה? בעל החמור שהיה חמורו קיים. מפילים את זה על מישהו אחד ולא בודקים איפה הכסף. למה לא? למה לא בודקים? אז כאן מגיע כלל הלכתי חדש. נדלג על המקור השלישי. רגע. כאן נמצא, כאן היה. ברגע שיש לי פתאום משהו פתאומי, פגם פתאומי במשהו, בדבר, אני ראיתי אותו עכשיו אצלך, אני אומר הוא כנראה לא היה קודם. סוג של חזקה דהשתא, מי שמכיר. כאן נמצא, כאן היה. אני רואה את זה עכשיו, כנראה עכשיו זה, זה התחיל. זה לא היה קודם. אז אם מדובר פגם פתאומי, זאת אומרת דבר שקורה פתאום. טריפה. טריפה זה בהמה פתאום אוכלת מחט, נהיית טריפה. זה קורה בפעם אחת. אה, מ-מוות. חמור מת. זה יכול להיות שפתאום

30:54 דובר 2 קרה משהו והוא מת. מזל. דברים כאלה שקורים בפתאומיות. אתה לא יודע מתי זה קרה. אני מבין, מפיל את זה על מי? על הקונה. למה? כי אצלו זה קרה. כאן נמצא, כאן היה. אז אם ניקח למשל הדוגמה של ה-- הדיו שהתקלף. זו דוגמה שהיא אפילו יותר חזקה. מסתמא כבר קרה לזה משהו, אבל אני לא-- יכול להיות שהמוכר, שהמוכר השאיר את זה בשמש. יכול להיות שהקונה השאיר את זה בשמש. אני לא יודע. מישהו פה עשה איזושהי בעיה. עכשיו אני מוצא את זה אצל הקונה. כאן נמצא, כאן היה. אני אומר שזו בעיה של הקונה.

31:33 דובר 5 [דיבור חופף עם דובר 1]

31:36 דובר 2 איך?

31:37 דובר 5 כאילו כבר חזקה על הלקוח שבוע, אני אומר.

31:42 דובר 2 או, עכשיו אם זה היה זמן קצר. עכשיו הדוגמה של האוטו שהבאנו. או, אה, מכונית, המנוע הלך אחרי כמה ימים. אם אתה הולך למומחה, לא תמיד אפשר, אבל אם זה אפשרי ללכת למומחה, הוא מסתכל על הבעיה והוא אומר, "תשמע, זו בעיה שלא, לא קורית בפעם אחת. זה המנוע כבר היה גוסס כבר. בטוח חודש אחורה הוא היה גוסס." במצב כזה יתברר שהוא מכר לך משהו שלא שווה כלום, אז אתה כן חוזר אליו. אבל אם פתאום מוצאים איזה מסמר בתוך המנוע, בדיוק כמו המסמר אצל הפרה, אתה אומר, "מתי זה קרה? אין לי מושג. כאן נמצא, כאן היה." בעצם זו הדוגמה. עכשיו נסיים עם דוגמה אחרונה. שימו לב, מכר גבינות. אחד מכר לשני גבינות ואחרי כמה זמן הוא פותח, הוא קונה גבינות, פותח, הוא רואה שהן רקובות, מעופשות. גם כאן עושים, שאלו את הבקיאים, עושי גבינות, תוך כמה זמן זה מתעפש? מה קורה עם ספק? שימו לב לשורה האחרונה. אם הדבר ספק, המוציא מחברו עליו הראיה. פתאום כאן אומרים המוציא מחברו עליו הראיה. מקודם אמרנו כאן נמצא, כאן היה, פתאום כאן המוציא מחברו עליו הראיה. מה ההבדל? בדיוק. אומר הסמ"ע, ועם זה נסיים. הוא אומר, "בהמה, סתם בהמה אינה נטרפת. וברשות הלוקח נעשה הספק, אומרים כאן נמצא, כאן היה. אבל גבינות, אין להן חזקה." בדרך כלל גבינות שמתיישנות, זה כן תהליך. מוצר שמתעפש זה תהליך שבדרך כלל קורה. כל גבינה היא מתעפשת עם הזמן, ולכן כשאני רואה אותה מעופשת זה תהליך שבטוח התחיל קודם. רק השאלה אם הוא התחיל בדיוק אצלך או אצלו. פה זה כבר ספק שהמוציא מחברו עליו הראיה. אז אני אסכם את זה בשקופית. יכול להיות, יכול להיות. אה?

33:37 דובר 6 לא יכול להיות כאן נמצא, כאן היה?

33:41 דובר 2 כאן-

33:41 דובר 6 כאן נמצא, כאן היה כבר.

33:42 דובר 2 כאן היה מאז ומתמיד, הוא היה כאן. זאת אומרת-

33:46 דובר 6 גם, גם הוא נהיה עכשיו.

33:47 דובר 2 כן, כן, זה ביטוי. זה ביטוי.

33:50 דובר 6 אבל

33:51 דובר 2 הביטוי, נכון, הכוונה. הביטוי מגיע ממקומות אחרים. כשאתה רואה את זה ברשות של מישהו, יש שם אצל האישה שהגיעה לבית בעלה, אז זה היה אצל בעלה או כל מיני דברים כאלה. אז כאן פתאומי, כאן נמצא, כאן היה. פגם אופייני, ככה קראתי לזה, משהו שהוא קורה למוצר, המוציא מחברו עליו הראיה. ופג תוקף, על זה לא דיברנו. נדבר על זה במילה אחת. כשאני קונה משהו עם תאריך של פג תוקף, יש דוגמה בהלכה שמישהו קונה, אה, שיכר או שמן או דברים כאלה, והוא אומר לו, "אני רוצה את זה למקפה. אני רוצה להשתמש בזה קצת, קצת לתקופה ארוכה." במצב הזה זה צריך להחזיק מעמד לתקופה ארוכה, ואם זה באמצע לא יחזיק מעמד אני יכול להחזיר את זה. אותו דבר גם כאן. אם אני קונה מוצר עם תאריך, אני כאילו מסכם איתו שזה יהיה לתקופה ארוכה עד התאריך הזה, ולכן אם זה התקלקל קודם, אז על פי ההלכה אפשר להחזיר את זה.