חפצים החשודים כגנובים - הרב ישראל מעטוף שליט"א

00:02 דובר 1 אתם מאזינים לפודקאסט "למען ישמעו" של מכון הלכה חב"ד.

00:09 דובר 2 שיעור שעבר-- שיעור שעבר דיברנו על חפצים שאתה יודע שהם גנובים. האם מותר לך לקנות אותם או לא? וזה דבר שהוא לא כזה נפוץ. שאתה יודע מאה אחוז שזה גנוב, זה לא כזה נפוץ. בשיעור הזה נדבר על כל מיני מצבים שאתה חושד שזה גנוב, וזה יותר נפוץ. אני אתן כמה דוגמאות. למשל, אתה מסתובב, נמצא בתחנת דלק או בכל מיני מקומות. פעם היה את זה יותר, אבל גם היום יש את זה. מגיע אליך בן דוד עם, אה, שק עם כל מיני חפצים, שהוא-- חפצים חדשים לא משומשים, והוא אומר: "אתה רוצה את זה? אתה רוצה את זה?" מציע לך כל מיני דברים לקנות. ואתה מנסה להוריד אותו ותוך שניות אתה מצליח להוריד אותו חצי מחיר, שליש מחיר וכולי. אתה מבין שזה גנוב מצד, מצד אחד. מצד שני, אתה לא יודע מאה אחוז שזה גנוב. האם מותר לקנות או לא? האם יש הבדל מאיפה הוא גנב את זה? מגוי, מיהודי? דיברנו על זה בקצרה בשיעור שעבר. אם יהיה זמן נדבר על זה גם היום. מקרה שני. הזכרנו את זה גם שבוע שעבר. מוסך שנותן לך חלקי חילוף ומפורסם באזור שהחפצים מגיעים מכל מיני מקומות מפוקפקים. זה לא מאה אחוז, אבל זה ככה מוחזק. או בן אדם שמוכר אופניים בחצר של הבית שלו, וכולם יודעים שלפחות חלק מהאופניים לא נקנו בכסף מלא. הם הגיעו אליו ב... באופן אחר. מקרה נוסף נשמע יותר-- כאילו, פחות בעייתי, אבל עדיין יש מה לחשוש. בן אדם, אתה מגיע מאחורי איזה מפעל של, אני יודע, אנג'ל, לא יודע מה, ובן אדם עובד במפעל, מוכר שמה סחורה של המפעל. הוא עובד במפעל, מוכר סחורה של המפעל,

02:26 דובר 2 אבל לא בצורה מסודרת. מוכר את זה בבית שלו, מוכר את זה מאחורי המפעל. כן. או ניתן דוגמה אחרת שעוד, עוד יותר קלה. דוכן ליד בית כנסת. אתה מגיע ואתה רואה מוצרים מאוד, מאוד זולים. בן אדם מוכר לך דברים ברבע מחיר, חצי מחיר. האם אתה אמור להגיד: "זה מדי זול? אני מרים ידיים". אני רוצה רגע לרענן ממש, ממש בחמש דקות מה שאמרנו בשיעור הקודם, את היסודות, את הכללים, ואחר כך נעבור למקרים שלנו. אז דבר ראשון כתוב בתורה: "והשיב את הגזלה אשר גזל". אז אמרנו שהגמרא אומרת: כאשר גזל, כעין שגזל. הגזלן חייב להחזיר את הגזלה כמו שהיא. אם היא עברה שינויים, הוא כבר לא חייב להחזיר את הגזלה עצמה, הוא יכול להחזיר את השווי, וזה מאוד משנה לגבינו. אם אני רוצה לקנות משהו מהגזלן, אם זה עדיין אותו חפץ שהוא גזל, אסור לי לקנות. אבל אם הוא כבר עשה בו שינוי, דיברנו על זה, אנחנו לא נרחיב בזה. איזה סוג שינוי, זמני, קבוע, מהותי, לא מהותי, אבל הוא עשה שינוי שנחשב שינוי על פי ההלכה, הוא כבר לא חייב להחזיר את החפץ עצמו, רק את השווי שלו. אז כשאני בא לקנות ממנו זה לא נקרא שאני קונה חפץ גזול, כי החפץ הזה כבר לא נחשב גזול לפי אדמו"ר הזקן. יש דעות אחרות, אבל לפי אדמו"ר הזקן מותר לקנות ממנו את החפץ הזה. עכשיו, זה מה שאמרנו. עכשיו מהפסוק לומדים, הגזלה בעינה, אתה מחזיר אותה כפי שהיא. אם היא עברה שינוי, מחזיר רק את הכסף. ואפשרות נוספת, עבר ייאוש, לא שינוי אלא ייאוש. לא ניכנס לכל הפרטים, אבל באופן כללי הגזלן עצמו זה לא עוזר. שהתייאשו אצלו עדיין

04:32 דובר 2 זה נשאר אסור, אבל כשזה עבר ידיים אחרי הייאוש אז זה כבר פוקע ממנו האיסור של גזל על החפץ הזה. אז אם מהנסיבות אני מבין שהבעלים כבר התייאשו וזה גם עבר ידיים, אז כבר אין בעיה לקנות את זה.

04:53 דובר 3 אני לא הבנתי בדיוק את השאלה.

04:57 דובר 2 זה השאלה הכללית. אולי נעבור שנייה לשקופית הזאת, שנייה. למה אסור לקנות חפצים גנובים? אז יש כאן שלוש סיבות: מחזיק ידי הגנב, גורם לו להמשיך. כן, אפשר להגיד שזו סיבה אחת, אבל ראינו שבוע שעבר, שבועיים, לשון של אדמו"ר הזקן שהוא חילק את זה לשניים. לא ניכנס לזה. ונהנה מגזל. יש איסור ליהנות מגזל. עכשיו, השאלה שאתה שואל זה שאלה כללית שמפריעה להרבה, הרבה פוסקים, וזו הסיבה, הזכרתי מקודם, שלדעת אדמו"ר הזקן מותר. זו הסיבה שהמהרש"ל, הוא זה שמחמיר, הוא אומר שאסור לקנות חפץ גזול גם אחרי שעבר שינוי וגם אחרי שהיה ייאוש ושינוי רשות. זה חפץ גזול, ברגע שאתה קונה ממנו אתה מחזיק את הגנב שיגנוב עוד גניבות. כי אמרנו לא העכבר גונב אלא החור גונב. ברגע שיש לו אפשרות למי למכור זה יגרום לו לגנוב עוד גניבות. אבל בכל זאת, אדמו"ר הזקן אומר שמותר, ולא רק אדמו"ר הזקן, פוסקים ראשונים מכובדים. הריב"ש אומר שמותר, הם מקשים על המהרש"ל שהריב"ש אומר שמותר ומהגמרא משמע. לא אכנס לכל הפלפולים, אבל באופן כללי מה שנראה להגיד זה שהמחזיק ידי הגנב זה לא איסור בפני עצמו. למה? כי יש לנו כללים לגבי עבירה שאתה לא עושה אותה אתה, אלא אתה עוזר למישהו אחר. יש כללים. יש לפני עיוור לא תיתן מכשול. זה מצב כזה שאתה גורם לו לעבור. בלעדיך הוא לא היה עובר, זה לפני עיוור לא תיתן מכשול. יש מצב שהוא יכל לעשות גם בלעדיך, אבל אתה עוזר לו ממש לעבירה. זה כבר לא לפני עיוור לא תיתן מכשול, זה מסייע ידי עוברי עבירה.

06:46 דובר 3 זה אותו דבר.

06:47 דובר 2 כן. אצלנו זה לכאורה לא זה ולא זה. למה? כי אתה לא עזרת לגניבה עצמה. הוא כבר גנב. כן? עכשיו, הגניבה הבאה שהוא יגנוב אתה לא עוזר לו ממש לגנוב. אתה רק גורם לו שפעם הבאה שהוא יגנוב הוא יחשוב על זה שיש לו למי למכור. זה שלב פחות לכאורה גם ממסייע ידי עוברי עבירה. לכאורה, עכשיו אני אומר זו שאלה טובה, השאלה הזאת, אבל הדין הוא ודאי דין. זה ודאי שלפי אדמו"ר הזקן והרבה פוסקים כבר מהראשונים, מהריב"ש, מותר לקנות חפץ שעבר שינוי ועבר ייאוש, מותר. השאלה היא למה? אז אני חושב להסביר שעיקר האיסור זה הנאה מגזל. זה עיקר האיסור. כל הפרטים האחרים זה רק מחזק את האיסור, וברגע שהדבר הזה כבר לא נחשב גזל כי הוא עבר שינוי, כל הדברים שחז"ל אמרו, כבר אין את האיסור לקנות את זה. כמובן שלהחמיר תמיד אפשר, אבל מצד עיקר הדין זה מותר. עכשיו, בשיעור הקודם למדנו פרטים. מה נחשב שינוי? אני לא אחזור על זה, אבל מי שרוצה להיזכר בשקופיות במצגת של פעם שעברה, דיברנו על שינוי שבכלל לא שינה את השם. לא היה שינוי מהותי, לא שינה את השם של הדבר, זה לא נחשב שינוי. דיברנו על שינוי זמני שיכול לחזור לקדמותו, אז הוא נחשב שינוי רק בצירוף ייאוש. קשה לזכור את זה, אבל בעצם בגדול יש בזה פרטים, ושינוי קבוע. עשית שינוי ממש קבוע, זה מועיל לבדו. זה מפקיע את האיסור של גזל. זה לגבי שינוי, ולגבי ייאוש גם הזכרנו את הפרטים. ייאוש לבד לא מועיל. ייאוש פלוס שינוי זמני, כמו שאמרנו מקודם, הוא כן מועיל, או ייאוש פלוס שינוי רשות, שהוא גם כן מועיל. בסדר, לא, לא

08:40 דובר 2 נרחיב בזה. זה מה שאמרנו שבוע שעבר, שיעור שעבר. עכשיו, אני אתן כמה דוגמאות למעשה בחפצים גנובים ממש, ואז נעבור למצב שלנו שהוא חשודים כגנובים. קניית גניבה מגוי. יש פה מחשב נייד, מגיע אליך גוי אומר לך, "בוא אני רוצה למכור לך את זה בחמש מאות שקל". אתה מסתכל על זה, אתה רואה שזה חדש, זה עולה לפחות אלפיים שקל. אתה אומר לו, "מה? איך חמש מאות שקל?" אז הוא אומר לך, "גנבתי את זה מהחנות בטול כרם". הוא אומר ש-- עכשיו, אז אתה אומר, אבל הוא גנב את זה מגוי, אז אולי, אולי זה לא בעיה. אז בוא נראה. אה, אני רואה שזה נשמט מפה, רציתי להכניס את זה למקורות. תביא לי שולחן ערוך אדמו"ר הזקן, חלק ו', חושן משפט. זה נמצא שמה ליד איפה שהעציצים. תיכף נקרא בלשון של אדמו"ר הזקן. אז אני רוצה לקרוא בפנים, אז אני אעבור על המקרה הבא, אחר כך נחזור למקרה הזה כי זה יותר קל. פלאפון גנוב. נתנו דוגמה פעם שעברה. בן אדם קנה פלאפון יד שנייה והוא רואה שהוא משומש. הוא ידע שהוא משומש, אבל הוא רואה, חשוד לו שזה נראה גנוב. הוא מדפדף במספרי טלפון, מתקשר למספר, כתוב אבא או משהו כזה. הוא מתקשר ואומרים לו, זה שעונה לו אומר לו, "בטח זה גנוב". השאלה אם צריך להחזיר לו את זה או לא. אז כאן מה, מה הדין? בגדול חפץ גנוב צריך להחזיר לבעלים, אבל יש תקנת השוק שאת הכסף שאתה שילמת הוא יצטרך לשלם לך. אתה לא אמור לצאת בהפסדים כי אתה קנית את זה בתמימות מבן אדם שהוא לא חשוד. אם אתה קונה את זה מבן אדם שהוא

10:29 דובר 2 נראה חשוד ואסור לקנות ממנו, אז אין פיצויים אחר כך. אתה... אבל אם קנית את זה בתמימות, יש תקנת השוק שתקבל את הכסף בחזרה. אבל אם היה את השינויים שדיברנו עליהם קודם, אם היה שינוי גמור או היה ייאוש ושינוי רשות, כל הדברים האלה, אז מעיקר הדין אתה יכול להשאיר את החפץ אצלך. אתה לא אמור להחזיר לו את זה מעיקר הדין. אבל אדמו"ר הזקן-

10:55 דובר 4 מישהו צריך לשלם.

10:57 דובר 2 אני קניתי את הפלאפון והוא כבר עבר בטוח ייאוש ושינוי רשות.

11:02 דובר 4 מי שגנב.

11:02 דובר 2 אז הגזלן צריך לשלם, לא אני. אבל אדמו"ר הזקן כותב, "המנהג להחזיר בגלל דינא דמלכותא דינא", ומשמע מהרא"ש ופוסקים שזה תקנה שתיקנו להחזיר בכל אופן את הגזלה, גם אם זה לא החוק. שמה זה החוק היה, אבל גם אם זה לא החוק, המנהג בכל זאת להחזיר חפץ גנוב. לא, הוא צריך-- הוא חייב לשלם. הוא חייב לשלם.

11:29 דובר 4 אצלך.

11:29 דובר 2 כן, כן.

11:31 דובר 4 הנגנב.

11:32 דובר 2 הנגנב חייב לשלם. הוא כאילו קונה ממך את זה כביכול. אז עכשיו נעבור רגע לנושא של גוי, גניבה מגוי. הוא משלם את הכסף ששילמת, בין אם שילמת פחות, בין אם שילמת כפול. אותו זה-- אתה צריך לקבל את הכסף ששילמת. אדמו"ר הזקן מדבר על מצב... דיברנו מקודם, למשל, קנית-- מישהו גנב עצים ושייף אותם, הכין מהם קרשים, בנה שולחן וזהו, זה כבר פקע ממנו שם גזל. האם מותר לי לעזור לגנב לשנות את החפץ אחרי שהוא גזל אותו? בעצם מה אני עושה כרגע? ברגע שאני עוזר לו לשנות את זה, כרגע זה הופך להיות שלו. זה כאילו אני עוזר לו לגנוב. אדמו"ר הזקן אומר: "אסור לכל אדם לסייעו לשנות הגזלה, שהרי בשינויה מוציאה מרשות בעליה ונעשית שלו ונמצא מסייע עוברי עבירה". פה הוא אומר את הלשון מסייע, לא מחזיק. מסייע פה ממש לסייע לו לעבירה כי הוא עושה שינוי בחפץ, זה כמו חלק מהגזלה. "ואין צריך לומר שאסור לסייע לגזלן או לגנב בשום דבר הצריך להם לרשעתם". זה כל הדברים מסביב הגזלה. ואז הוא כותב בסוגריים ככה: "אפילו נוכרי הבא לגזול או לגנוב מנוכרי". אתה רואה גוי שבא לגנו-לגנוב מגוי, האם מותר לך לעזור לו? אסור. "וכן כל איסורי הנאה מגזלה או גניבה נוהגים גם בנוכרי מנוכרי". אז גם אם אתה בטוח שגוי גנב את זה מגוי, אסור לך ליהנות מזה כי זה חפץ גזול. כל איסורי הנאה מגזלה שייכים גם בגוי מול גוי. למה? למה זה? אומר אדמו"ר הזקן: "כי באיסור גזלה או גניבה אין הפרש כלל בין ישראל לנוכרי". ומי שזוכר בשיעורים הקודמים הזכרנו את זה כמה פעמים. הפסוק אומר: "לא תעשוק את רעך ולא תגזול". לא תעשוק

13:48 דובר 2 את רעך. לעשוק זה אומר להשאיר אצלך משהו, לא להחזיר. לא להחזיר זה נאמר על רעך. ולא תגזול, לא כתוב רעך. זאת אומרת, אם יש לך אצלך כבר כסף של גוי ואתה לא מחזיר, זה מותר אם אין חילול השם. אם אין חילול השם זה מותר, אבל אם לקחת מגוי זה אסור. אז לכן גם לגוי אסור לגזול מגוי. ממשיך אדמו"ר הזקן: "וגם הנוכריים מוזהרים על הגזל והחמס כישראל, שהם משבע מצוות בני נח וחייב מיתה. אפילו גזל או גנב מחברו נוכרי". אז נוכרי שגונב מנוכרי זה חלק מהשבע מצוות שלו ואסור לך לעזור לו בזה וגם אסור לך ליהנות מזה. אז לכן גזל אסור גם גזל נוכרי מנוכרי. הדוגמה השלישית של השיעור שעבר זה חומרי בנייה. זה דין מיוחד, תקנת השבים, תקנת מריש, שבגלל שכבר השתמשו בזה וזה כבר בתוך הבית ואי אפשר להחזיר את זה לקדמותו, זה יהיה מסובך מאוד להחזיר את זה לקדמותו. אם למשל בעל הבית יודע שהפועלים שלו גנבו חומרים והשתמשו לבניין, אז הוא לא צריך להחזיר את הדבר עצמו אפילו שלא היה ייאוש, הוא צריך להחזיר את דמיהם. וגם אם לא היה שינוי, כן? יש חומרים שלא היה שינוי. זה קרש שסך הכול חיברו אותו, אפשר לפרק אותו, אבל הוא לא חייב לעשות את כל הדבר הזה, יש תקנת השבים. עכשיו נעבור למה, לשיעור של היום בעצם. כל מיני דברים שהם רק חשודים כגנובים, הם לא בטוח גנובים. ופה אנחנו נחלק את הציבור, ציבור יש לו צדיקים, בינונים ורשעים, נחלק אותם לארבע. יש בן אדם שהוא מתפרנס מגזל. כל הפרנסה שלו זה מגזל. הדוגמה שיש פה, פה כתוב, לא רואים טוב, פה כתוב מוכס.

15:46 דובר 2 זה לא מה שהמכס חס ושלום בארץ זה, זה ככה, אבל הדוגמה בהלכה זה מוכס, שהנוהג היה שהמוכסים היו לוקחים יותר כסף ממה שמגיע להם. ואדמו"ר הזקן פה כותב שבמצב כזה יש לזה כללים, אבל כל ממונו נחשב גזול. כל הכסף שהוא לוקח, כי המלך אומר לו לגבות ממך מאה שקל והוא גובה מאה חמישים, אז זה לא שמאה הוא גובה כדין וחמישים זה גזל. כל המאה חמישים נחשבים גזל. עכשיו הבן אדם הזה מזה הוא מתפרנס. הוא מוכס, מזה הוא מתפרנס. הוא נחשב כאילו כל ממונו גזול. בן אדם כזה אסור להתעסק איתו בכלל. שום דבר. לא לקנות ממנו, לא למכור לו, לא לפרוט ממנו כספים, לא לקבל ממנו צדקה, שום דבר. הבן אדם הזה הוא מוקצה מחמת מיאוס בנושא של כסף. אסור להתעסק איתו בכלל. למה? בגלל שהפרנסה שלו זה מגזל, אז נחשב כאילו כל ממונו גזול. אפילו אתה לא יודע, אתה אומר אולי חלק נתנו לו מתנה, אולי, אה, לא יודע. בגלל שזה העבודה שלו כנראה הכול גזול. זה המקרה הכי גרוע. המקרה הבא בתור, פה רואים סמל של גנב. אחד שהוא גנב מפורסם. יודעים שהוא גונב. אבל מה? אבל זה לא העבודה שלו. הוא גם עובד, אבל יודעים שהוא גונב. כן. הוא עובד גם בימים וגם בלילות. עכשיו, אותו אחד אתה רוצה לקנות ממנו משהו. מותר או אסור? איך אתה מחשיב את זה? נמשיך רגע הלאה ואני אגיד את הדינים. מקרה הבא בתור. זה פה רואים סמ-סמל של עובד, עובד מפעל מה שדיברנו. בן אדם שהוא מתעסק בחפצים של אחרים. זאת אומרת הוא מופקד על ממון של אחרים. פה אני כמובן, כל אדם בחזקת כשרות, אני

17:46 דובר 2 לא ישר חושד בבן אדם כזה, אבל עצם זה שיש בידו ממון של אחרים, אם עולים לי כל מיני סימנים מחשידים אז אני אמור להתרחק. נדבר עוד מעט, ניתן דוגמאות עוד מעט. למה? כי הוא מתעסק עם ממון של אחרים. המקרה הרביעי זה בן אדם רגיל. סתם בן אדם מגיע, מוכר לך, אתה לא חושב שזה של אחרים. במצב הזה, גם אם יש לך קצת דברים מחשידים זה לא מונע ממך לקנות ממנו. אוקיי? עכשיו אנחנו נפרט את ההלכות. נראה את הראשון של אדמו"ר הזקן. נתחיל עם האפשרות הראשונה. בן אדם שמתפרנס מגזל נקרא מספר אחת. אומר אדמו"ר הזקן: "בני אדם שחזקתם גזלנים וחזקת כל ממונם גזל. למה? מפני שמלאכתם מלאכת גזלנים ואין להם מלאכה אחרת כלל". עכשיו, פה הוא לא נותן דוגמאות, אבל בסעיפים הבאים הוא נותן את הדוגמה של המוכס. "אסור ליהנות מהם כלל, בין בחינם, בין לקנות מהם ואפילו למכור להם אסור, כי סתם מעותם גזל". בגלל שכנראה כל הכסף שלהם גזול. אפילו לפרוט אסור, כל דבר אסור. עכשיו הוא אומר את הקטע של לפרוט זה לקטע הבא. "ואפילו חילוף מטבע בשוויו". אתה מחליף מטבע באותו שווי, אתה פורט ממנו סך הכול. לא הרווחת פה משהו, אבל נהנית. למה נהנית? כי רצית למשל את השתי חמישיות, לא את העשר. זה נקרא הנאה. זה הנאה מועטת, אבל זה הנאה. נהנית מגזל. "ואפילו לקבל מהם צדקה אסור". זה מצווה הבאה בעבירה. אם ממונם זה גזל, מצווה הבאה בעבירה. לא רק זה, זה דבר גזול. זה בכלל לא-לא שייך ל-לקחת את זה. עכשיו אולי נגיד רגע, מה? אתה ככה אומר אוטומטית שהכול גזל. מי אמר? אולי. אולי יש לו משלו

19:49 דובר 2 גם. למה אתה ישר אומר שהכל גזל? אומר אדמו"ר הזקן: "ואין תולין להקל שיש לו מעט משלו, כיוון שאין לו אומנות אחרת אלא אומנות ליסטים". אם היה לו עבודה אחרת הייתי יכול לתלות, אבל ברגע שזאת העבודה שלו, הכל גזול. אסור ליהנות ממנו בכלל. עכשיו, אגב, בהמשך כתוב אם זה מצב שאתה מציל, מציל מידו, זה מותר. לדוגמה, אותו מוכס עכשיו בא לגבות ממך כסף. הוא בא לגבות ממך מאה שקל ואתה מביא לו שטר של מאתיים. אין לך עכשיו, אה, לפרוט. הוא מחזיר לך עודף מאה. עכשיו, אם לא תיקח את המאה אתה תפסיד כסף. אתה רצית-- היית צריך לשלם רק מאה, לא מאתיים. אז פה המצב הזה כן מותר כי אתה מציל מידו. אתה מציל את עצמך מהפסד, אז לקבל עודף זה כן יהיה מותר. אם אתה לא רוצה להתעסק איתו, לא, לא חייב להתעסק איתו, אל תתעסק איתו. אבל אם אתה כבר חייב להתעסק איתו כי הוא בא לגבות ממך ואתה צריך לקבל עודף, זה יהיה מותר. זאת האפשרות הכי גרועה לאדם שמתפרנס מגזל. עכשיו נעבור לאפשרות הבאה. גנב מפורסם. מה זה אומר גנב מפורסם? סעיף שתיים. מספר שתיים. אומר אדמו"ר הזקן: סעיף ט', הוא כותב, אסור לקנות מהגנב החפץ שגנב וכולי. שם הוא מפרט. סעיף י', נגיע בהמשך לסעיף י'. ואפילו אם אין ידוע שזה החפץ הוא גזול או גנוב, כיוון שהמוכר הוא גזלן או גנב מפורסם, אסור לקנות ממנו שום דבר שיש לחוש בו שהוא גזול או גנוב. למשל, בן אדם שהוא מכייס. הוא כייס. כולם יודעים שהוא כייס. עכשיו, אתה בא לקנות ממנו מכונת כביסה, הוא לא כייס אותה, אז מותר לך לקנות את

21:49 דובר 2 מכונת הכביסה. אבל אם דבר שיש לחוש בו שהוא גזול או גנוב, כל דבר שיש, לא שיש לך סבירות גבוהה, יש לחוש. ארנק, כסף, כל מיני דברים כאלה שאולי הוא גזל אותם בגלל שהוא גנב מפורסם, אתה אמור להתרחק מזה. אסור לך לקנות. אבל שימו לב לקולא מאוד, מאוד גדולה. אלא אם כן ידוע שיש לו גם שלו כיוצא בו, ואז מותר בין לקנות בין ליהנות ממנו בחינם. זאת אומרת, הוא מכייס ארנקים, אבל אתה יודע שהוא גם קונה ארנקים. אתה יודע שלפחות ארנק אחד הוא קנה וזה שלו.

22:32 דובר 5 למה הוא צריך לקנות את מה שהוא עושה?

22:33 דובר 2 איך? בשביל להלבין את זה.

22:36 דובר 5 לא, זה לא

22:36 דובר 2 אה.

22:37 דובר 5 מה שהוא עושה.

22:37 דובר 2 כן. הוא-- למה לקנות? אפשר גם את זה לכייס. ממשיך אדמו"ר הזקן ואומר: ואפילו יש לו מעט שלו כיוצא בו והרבה כיוצא בו של גזל, תולין להקל שזהו שלו. כן? אתה יודע שרק אחד הוא קנה ועוד מאה הוא גנב. אתה עכשיו בא לקנות, על כל חפץ וחפץ שאתה בא לקנות אתה אומר, רגע, אולי זה ה...

23:08 דובר 5 הקנוי.

23:08 דובר 2 הקנוי? אז מותר לך לקנות. ולמה זה בעצם? כי אתה עכשיו, אתה הרי לא עושה מעשה גזלה. אתה רק עושה מעשה של הנאה מגזלה. הנאה מגזלה זה כבר איסור לא דאורייתא, איסור דרבנן, ככה הלבוש אומר. ואז אתה יכול לתלות ספק דרבנן לקולא, אתה יכול לתלות לקולא. עכשיו המקרה הבא בתור: מתעסק בשל אחרים. בן אדם שמתעסק בשל אחרים. האפשרויות זה או עובד מפעל. אפשרות בעל הבית זה שומר פירות או אישה וקטן. בימינו זה שונה, אבל בזמן הגמרא אישה אין לה שום כסף משלה, או קטן. מגיע, מוכר דברים, מאיפה היו לך הדברים? אז אנשים האלה אתה אמור קצת לחשוד שאולי גנבו את זה. אז מה ההלכה אומרת? נעבור רגע לחמש. אחר כך נחזור לשלוש וארבע. אומר אדמו"ר הזקן: "וכשם שאסור ליהנות בדבר הגזול בוודאי אלא לאחר ייאוש ושינוי רשות". כמו שאם גזלן גזל, אז כל עוד לא היה ייאוש ושינוי רשות, אסור לך ליהנות מזה, כך אסור ליהנות בדבר הגנוב. גנוב וגזול אותו דבר, שניהם אסור ליהנות מהם. "ואפילו אינו גנוב בוודאי, אלא שחזקתו גנוב, כגון שומרי פירות שמוכרים פירות במקום צנוע כמו אחורי הגינה". שומרי פירות, זה התפקיד שלהם לשמור. נתנו לחתול לשמור על החלב והם מגיעים, מוכרים את זה במקום קצת מוסתר. אז אתה ישר חושד בהם. אז מה יש פה בעצם? שומר פירות הוא מתעסק בממון של אחרים. מצטרף לזה סימן מחשיד, זה שהוא מוכר במקום צנוע, מוכר את זה בהסתר. ברגע שמתעסק בממון של אחרים פלוס סימן מחשיד, אסור לך לקנות ממנו. או עוד דוגמה, שרוב הדבר ההוא חזקתו גנוב. איזו דוגמה? "כגון רועי בהמות אחרים שמוכרים חלב וגבינה, שרוב הרועים

25:29 דובר 2 מוכרים מה שגונבים ולא שלהם ולא מדעת הבעלים". רועים זה בעצם בייביסיטר של צאן. כל בוקר מגיעים, נותנים את הצאן לרועה, הוא שומר עליהם, בסוף היום לוקחים את זה. עכשיו במשך היום אתה רואה אותו מתחיל, פתח באסטה, מוכר חלב, גבינה. עכשיו מה יש לו? יש לו את כל הצאן לא שלו שהוא-שהוא לקח מאחרים וכנראה שבזמנם רוב הרועים שהיו מוכרים זה אומר שהם מוכרים גנוב, מוכרים בלי רשות של הבעלים. אז בגלל שהרוב מוכרים גנוב, אתה עכשיו בא, אתה לא יודע מי שמולך אם הוא קיבל אישור או לא קיבל אישור, אז אסור לך לקנות. אסור לקנות מהם או ליהנות מהם בחינם. ועכשיו פה ישר עולה שאלה ש-ש-שהפוסקים שואלים ודנים, והרבה תירוצים ובלגן. הולכים אחרי הרוב או לא הולכים אחרי הרוב? מקודם דיברנו על הגנב המפורסם. ניתן את הדוגמה של האופניים. יודעים שהוא גוזל אופניים בלילות, גונב אופניים בלילות ומוכר אותם בימים. אבל יודעים שהוא גם קונה אופניים פגומים. מה אתה אומר לי? כל האופניים שאתה קונה אתה תולה שכנראה זה האופניים שהם בסדר ומותר לך לקנות. פתאום כשמגיע לרועה שרוב הרועים גנבים, אתה אומר כנראה זה גנוב. למה כנראה זה גנוב? תתלה שכנראה זה לא גנוב. מה ההבדל בין הגנב המפורסם לבין הרועים? וזו שאלה ששואלים-שואלים אותה המפרשים. יש הרבה תירוצים וכל תירוץ הוא משנה את ההלכה בפרקטיקה ממש לגמרי. למשל, סיפור עם האופניים זה יהיה סיפור שיהיה תלוי בדעות. לפי הדעה הזאת זה מותר, לפי הדעה הזאת זה יהיה אסור. כל סיפור ישתנה לפי-- כי כל אחד נותן כללים אחרים. עכשיו, בשביל שאנחנו לא נסתבך פה עם כל הכללים, אז אני אביא רק את דעת אדמו"ר הזקן.

27:30 דובר 2 אדמו"ר הזקן פוסק. אדמו"ר הזקן בעצם בעצמו יש לו את מה שהוא פוסק בפנים, ויש לו את מה שהוא כותב בקונטרס אחרון למטה, שהוא קצת מחמיר יותר. אז נדגיש קודם את מה שיש בפנים, זה עיקר הדין. אחר כך נראה מה יש מקום להחמיר. הוא אומר, מה ההבדל ביניהם? אני אראה את זה באמצעות שקופית. שימו לב מה אתם רואים פה. יש לנו כאן, השחור זה בעצם גנוב. הרועים, פה זה הרועים בצד ימין, ובצד שמאל זה הגנב המפורסם. כאן יש לי או גנב או לא גנב. אם זה רועה שהוא מוכר בלי רשות, הכל אצלו גנוב. אם זה רועה שמוכר עם רשות, אז הכל לא גנוב. אז זה או שחור או לבן. זה מה שיש לי. שמה יש לנו מחולק, אותו גנב מפורסם, יש לו הרבה אופניים, חלק גנוב, חלק לא גנוב. אומר הסמ"ע, הסמ"ע, ספר מאירת עיניים, וכמותו אדמו"ר הזקן, ככה זה רואים מהלשון, אדמו"ר הזקן גם מציין עליו וגם מהלשון שלו רואים שהוא פסק ככה. הוא אומר, יש הבדל גדול. כשאני בא לקנות מהגנב המפורסם, אני בא אליו, אני רואה שחור לבן. אני רואה כמה אפשרויות. אני יכול לקנות מכולם, אבל כשאני בא לקנות מהרועים, אם אני נפלתי על הרועה הזה אז הכל גנוב. אז לכן הוא אומר, זה ההבדל. אתה לא יודע על מי נפלת, אבל ברגע שנפלת עליו הכל אצלו גנוב. אז בקשר לחפצים אני מחשיב כאילו כל החפצים, אולי כל החפצים אצלו גנובים, ואני עכשיו בא לקנות חפץ, אז אני לא יכול ללכת פה אחרי הרוב של אחרים. זה לא קשור לפה. אני עכשיו עומד מולו ואולי אצלו הכל גזול. אסור לי לקנות. אבל

29:22 דובר 2 כשאני מגיע לגנב הזה שבטוח שיש לו מעט משלו, אז ברגע שאני עומד מולו אין מצב שבטוח גזל. אצלו יש בטוח גם מעט משלו. זה מתיר לי לקנות ממנו. זה הכלל שהסמ"ע אומר. אדמו"ר הזקן פוסק כמותו מעיקר הדין, ולכן הכלל יהיה תמיד ככה. אם הספק שלך זה באנשים, אולי הוא גנב מאה אחוז, אולי הוא לא גנב, ויהיה אסור לך לקנות. אבל אם הספק הוא בחפצים, אתה מגיע לבן אדם וחלק מהחפצים גנובים וחלק לא, אז זה יהיה מותר לך לקנות. ככה יוצא. עכשיו אני אזכיר במילה אחת מה שאדמו"ר הזקן מחמיר בקונטרס אחרון. זה באמת משנה את כל התמונה. כל הדין הזה שאפשר לקנות אם יש לו מעט משלו זה דין בגמרא. הגמרא, במחלוקת רב ושמואל הלכה כשמואל, שאם יש לו מעט משלו מותר. מה הלשון בגמרא? ממתי מותר לקנות? הלשון ככה: גזלן, ממתי מותר לקנות ממנו? רב אומר ככה, שמואל אומר ככה. עכשיו יש גרסאות שכותבות לא ממתי מותר לקנות ממנו, אלא ממתי מותר ליהנות ממנו. יש גרסאות כאלה. אומר אדמו"ר הזקן בקונטרס אחרון. הוא אומר, לולא דברי הסמ"ע והמגיד משנה שגם כתב את העניין הזה, לולא דבריהם הייתי מתרץ הרבה יותר פשוט. הייתי מתרץ, יש הבדל בין לקנות לבין ליהנות. אם אתה קונה מהרועים, ברועים מדובר שאתה קונה מהם. כשאתה קונה מהם אתה גם נהנה ממה שאתה קנית וגם מחזק ידי עוברי עבירה. אתה גם מביא להם כסף וגם מקבל מהם חפץ גנוב. זה הרבה יותר חמור ולכן אסור לך גם אם הרוב, גם אם מיעוט לא גנוב זה אסור לך. אבל אם אתה בא רק ליהנות ממנו, מותר לך להשתמש, בוא תשתמש. אתה

31:24 דובר 2 לא משלם לו כלום. זה יותר קל כי אתה רק נהנה מגזל. אין את הבעיות האחרות שהראנו מקודם עם כל שתי הבעיות. יש רק בעיה אחת. המצב הזה פה התירו כשיש לו מעט משלו. בקנייה אסרו לגמרי. ככה אדמו"ר הזקן כותב בהערה. להשתמש בכוס שלו, להשתמש-- יש דוגמאות אדמו"ר הזקן מביא ל-

31:46 דובר 6 לא לקנות.

31:48 דובר 2 לא לקנות. לפי החומרה של אדמו"ר הזקן בקונטרס אחרון הוא כותב-

31:53 דובר 6 להשתמש באופניים, להשתמש באוטו, להשתמש-

31:55 דובר 2 כן. לולא דבריהם יש לומר דקנייה חמירא מהנאה בחינם, שאינו מחזיקו ואינו גורם לו, לא משנה. אין את התנאים האחרים. הוא מסיים בסוף, וצריך עיון לדינא. ככה הוא מסיים בסוף, וצריך עיון לדינא. עכשיו בפנים הוא פסק ברור להיתר שאם יש לו מעט משלו מותר לקנות. הוא לא הביא חילוקים, אבל בקונטרס אחרון הוא כותב: "לולא דבריהם היה מקום להחמיר וצריך עיון לדינא". אז ככה שלכאורה פסקו שמעיקר הדין זה מותר, אבל ראוי להחמיר, בגלל מה שהרמב"ם כותב ב-- למטה. אז אם שואלים על הקטע של אותה, אותה מוכר אופניים או מוסך שיצא עליו שם שהוא גוזל הרבה, ויש לו גם מעט שהוא לא גוזל. במצב הזה מעיקר הדין מותר, אבל ראוי להחמיר. אבל למצב שחלק גוזלים וחלק לא, ואתה אולי נפלת על בן אדם שהכול אצלו גנוב, המצב הזה יהיה אסור לגמרי. עכשיו אני רוצה לנגוע בנקודה. דיברנו על אותו ערבי שמוכר, אה, מגיע עם שק עם כל מיני חפצים, מוכר את זה בזול. עכשיו, לא מפורסם עליו שהוא גנב והוא גם לא-- אם ניקח את הדוגמאות שהיו לי קודם, הוא לא-- אתה לא יודע עליו שהוא מתפרנס מגזל. בוא נגיד, בן אדם שאתה לא מכיר אותו. אתה לא יודע עליו שהוא מתפרנס מגזל. הוא לא גנב מפורסם, הוא לא מתעסק בשל אחרים. נו, אז אולי הכול בסדר, אולי מותר לק-- אני לא יודע כלום על הבן אדם הזה. למה ש-- למה שיהיה אסור לקנות? מצד שני אבל הוא מוכר לך את זה מאוד מאוד בזול.

33:35 דובר 7 מכשיל.

33:35 דובר 2 זה מכשיל. זה, זה בעצם סימן מכשיל. אז נראה דוגמה מספר שלוש. הריב"ש, אותו ריב"ש שהזכרנו מקודם. הוא מדבר על אישה שהיה לה קטעים עם בעלה והיא הלכה ושכפלה מפתחות של בעלה וגנבה ממנו סחורה ומכרה לאנשים. והריב"ש עכשיו כותב את הפסק לגבי הנפח ששכפלה את המפתחות ולגבי האנשים שקנו ממנה את הסחורות. אז בוא נראה את הלשון שלו, מספר שלוש. הוא אומר: "ובאמת כי אותו הנפח שעשה לה שני מפתחות בהסתר פנים מן הבעל ולקח בשכרה ממנה כפולה אחת". זאת אומרת, היא שילמה כפול. היא רצתה שזה ילך לה מהר, אז הוא לא יחשוד וזה, שילמה כפול. "ראוי להיענש על בלתי הגיד לבעל. למה? שכבר היה לו להבין שלא לחינם ריבתה במחיר המפתחות, אלא שהייתה כוונתה לגנוב מנכסי בעלה". אישה זה אחת שהיא מופקדת על נכסים של אחרים, כן? בזמנם כל הנכסים היה-- היו שייכים לבעל. בזמננו זה כבר בדיונים. יש חשבון משותף, יש-- זה כבר אחרת לגמרי, אבל בזמנם הכול היה שייך לבעל. אז היא מתעסקת בנכסי בעלה ויש פה סימנים מכשילים, אז זה בעיה, זה אסור. "והנה הוא מסייע ידיה בזה, ולא עכברא גנב אלא חורא גנב". ברגע שהוא קונה, שהוא משכפל לה, הוא גורם לה אפילו יותר גרוע מחור. הוא גורם לה שהיא תיפול לגנוב. ממשיך הריב"ש ואומר: "וכן העדים שהיו קונים הסחורות ממנה בזול פחות משליש בערכם", כן? פחות משלושים ושלוש אחוז, "והייתה אומרת להם העלימו מבעלה". פה היו שני סימנים מכשילים, גם בזול מאוד וגם אמרה להם, "העלימו מבעלה". גם אלה עשו איסור. הם עשו איסור בזה שהם קנו ממנה. "ואף על פי שהייתה נושאת ונותנת בתוך הבית". זו הייתה אישה כזאת שבעלה הסכים

35:50 דובר 2 לה להתעסק בדברים של הבית. אז אולי, אז אולי אמורים להגיד: "טוב, כנראה בעלה הסכים למכור את הסחורה". הוא אומר: "שלא לחינם הייתה מוכרת להם בזול, כמשפט דרך הגונבים. וכבר אמרו ז"ל בפרק הגוזל בתרא שאפילו על דברים שמותר ליקח מן הרועים ומשומרי פירות ומן הנשים, וכולם שאמרו הטמן אסור". גם דברים שבעיקרון מותר לקנות, אם אמרו לך תחביא, זה יהיה אסור. עכשיו הלשון שלו הוא כאילו רואים שהוא התייחס למצב שמישהו אומר לך להחביא כסימן מחשיד וגם למצב שמישהו מוכר מאוד מאוד בזול. לפי זה יוצא שאם אדם מופקד על של אחרים והוא אומר לך תחביא, ודאי אסור. הוא מוכר את זה מאוד בזול, זה גם יהיה אסור. עכשיו נראה מספר ארבע ואז נעבור לסיפור שלנו ואז נסיים. לראובן נעשתה גניבה ונתרוקן לו ארגז מלא כלי כסף ותכשיטים ועדיין לא נתייאש וחוקר ודורש אחר הגנבים. סיפור שהתפרסם באותה תקופה. היה לו ארגז מלא, הכול התרוקן. הוא מחפש את הגנבים ואחד מהם גנב מפורסם וחותך כיסים מובהק. זה לשון של בעל החוות יאיר, לכאורה הביא חגורת כסף גדולה ללוי י' פרסאות רחוק ממקום ראובן וגניבה שנעשית לו. הוא ביקש למכור לו בפחות מחצי ממה שהוא הביא ולוי יודע ספר נסתפק אם רשאי לקנותו. זה שאלה ששאלו את הרב חוות יאיר. הוא ענה שמה שבעיקרון זה אסור, אבל מצד גוי היו כל מיני דברים של גוי, אבל מה שהוא דן שמה זה לא לפי האדמו"ר הזקן. האדמו"ר הזקן פסק שמה אחרת. אבל רואים פה גם את הנקודה הזאת שהוא צירף את זה שהוא מכר לו בזול. הוא גם גנב מפורסם, גם מכר לו בזול שזה אמור בגלל זה לאסור.

37:45 דובר 2 לפי זה יוצא לכאורה אם מדובר סתם דוכן, בן אדם הגיע, נראה הכול בסדר, מוכר בזול. יש הרבה אפשרויות למה מוכרים בזול. יש לפעמים איזה מכולה שנתקעה ומכרו אותה, או מישהו שסגר חנות. יש הרבה אפשרויות. זה לאו דווקא עכשיו. לא אמורים ישר לחשוד לגזל, אבל אם הבן אדם עצמו כבר קצת חשוד או שהוא מוכר בצורה מחשידה, הוא אומר לך החביא או שהוא מופקד על של אחרים. אותו ערבי שאתה רואה שהוא, הוא נראה קצת חשוד, הוא לא בן אדם. אתה רואה שהוא מוריד לך את המחיר בצורה מאוד מאוד מהירה. הוא אומר לך בהתחלה הרבה ואחר כך... אז הדברים האלה מצטרפים. יש פה בעצם לא רק סימן אחד מחשיד, לא רק המכירה בזול לבד, עוד סימנים אחרים. אז לכאורה לפי התשובות האלה זה כבר יהיה אסור. אז לסיכום, יש לנו אחד שכל הפרנסה שלו מגזל אז הכול אצלו אסור. יש לנו אחד שהוא גנב מפורסם אז מעיקר הדין, אם יש לו קצת משלו מותר לך לקנות ממנו. והאדמו"ר הזקן בקונטרס אחרון אומר שלכאורה יש מקום להחמיר, לא לקנות ממנו בכלל. יש אחד כזה שמופקד על דברים של אחרים, שאז ברגע שיש לך סימנים מחשידים, יהיה אסור לך לקנות. ויש אדם רגיל, אדם רגיל שמוכר ואתה לא יודע שזה של אחרים ויש רק זה שהוא מוכר בזול. לכאורה סיבה זאת לבדה לא אוסרת ויהיה מותר. בעזרת השם שבוע הבא אני מקווה לדבר על הוצאה לפועל וכינוס נכסים, כל הדברים האלה. מתי מותר, מתי אסור? אני מקווה שיהיה מסקנה ברורה כי יש בזה הרבה דעות ולראות ככה לזקק מה אדמו"ר הזקן סובר בכל הפרטים.